וירוסים וחידקים: מהם, איך הם נראים ואיך אפשר לחקור אותם?

בפוסט שפרסמתי לפני ימים אחדים הצגתי שני ספרים בהוצאת הספריה של "מבט לגן": וירוסים מאת מירב נתיב וחידקים מאת יעל קשתן, שתיהן מרצות ממכללת לוינסקי. המלצתי על שני הספרים האלו בפוסט שהציג את הספר האלקטרוני "דרקורונה" מאת טלי ורסנו אייסמן.

אני חושבת שיש מקום בימים אלה של בילוי משותף עם הילדים ללמידה של נושאים מדעיים רלוונטיים כמו וירוסים ןחידקים -הדימיון וההבדלים ביניהם כמו גם הדרכים המרתקות לחקור אותם.

קראתי השבוע לנורית בת הארבע ושלשוה חודשים את הספרים האלו-על פי בחירתה(היו מונחים על שולחן העבודה שלי).אחרי שסיימנו לקרוא אמרתי לה שהמחברות הן חברות שלי ושהן עובדות איתי בלוינסקי.היא מאוד התלהבה ואמרה לי להגיד להן תודה רבה. ו"שהספרים ממש מקסימים, ויפים וגם טובים לילדים. הילדים אוהבים אותם מאוד. גם מה שכתבו וגם את האיורים. זה ממש מקסים ויפה" היא גם ביקשה שהמחברות יכתבו עוד ספרים כאלה.[מסרתי כמובן למחברות את חוות דעתה ואת בקשתה של נורית.

מה זה קורונה? מה גודלו של הנגיף?, איך הוא נראה?,איך הוא "מצליח" להדביק כל כך הרבה אנשים?, איך מדענים ידעו לגלות אותו?-כל אלו שאלות שילדים סקרנים שואלים וחשוב נשיב להם תשובות "מדעיות".

שני הספרים וירוסים וחידקים יצאו לאור לפני כעשור(בשנת 2011) ובאמצעות צילומים מרהיבים וטקסט מדעי שמונגש לילדי גן מציגים תשובות לשאלות הילדים. על וירוסים בכלל-לאו דווקא על וירוס הקורונה.

הבנתי אחרי פרסום הפסוט הקודם שהורים שירצו לקרוא ספרים אלו לילדים אינם יכולים למצוא אותם במרחבי המרשתת. לכן ביקשתי מעמיתותי את קובצי הפדף של הספרים ולשמחתי הן נענו ברצון בברכתה של ד,ר רות נוביק ראש הפרויקט מבט לגן . אני מודה לשלושתן מקרב לב על הסכמתן להנגיש את הספרים לילדי גן, הורים וגננות.

הספרים מתבססים על הצגת סיטואציות יומיומיות מחיי הילדים והמידע המדעי מונגש לרוב באמצעות תשובות לשאלות שהילדים שואלים. לדוגמה בספר וירוסים יאיר, ילד חולה שואל את אימו:"איך נדבקתי?" ההסבר על הוירוסים יוצא משאלה שהילד שואל. השיח בין האם לילד לכל אורך הספר מיטיב להציג מפגש בין מה שקרוי "מושגים יומיומיים" בשימושם של ילדים לבין "מושגים מדעיים" וכך הוא מצליח לתווך את הידע לילדים בצורה שמותאמת לעניין ולהבנה שלהם.

וירוסים מאת מירב נתיב

בספר "וירוסים" ישנה התייחסות לשאלות ולנושאים הבאים:

א. מיהם וירוסים ומה גודלם?
ב. איך רואים וחוקרים וירוסים? כאן יש מידע מענין על מיקרוסקופ,אור, מיקרוסקופ אלקטרונים וגם…על מגדלת.

ג. היכן נמצאים הוירוסים? וכאן אבחנה חשובה בין הימצאות"פאסיבית" ולבלתי מזיקה לבין פעילות מזיקה של וירוסים אחרי חדירתם לתוך התאים

ד. השוואה בין חידקים לוירוסים-זוהי נקודה חשובה כי רבים וטובים מתבלבלים בין שני "יצורים" קטנטנים אלו. חשוב לזכור שהקורונה הוא נגיף, וירוס ולא חידק.

ה. על הקשר בין וירוסים למחלות ועל מנגנוני ההדבקה או ההעברה של הוירוס מאדם חולה אחד למשנהו.

ו. התייחסות לשאלה איך ניתן להימנע מהדבקה בוירוסים?

ז. שאלת השאלות: איך מטפלים במחלות שנגרמות על ידי וירוסים.

ח. וגם שאלה חשובה: האם וירוס מחשב דומה לוירוס הגורם למחלות בבני אדם?

חידקים מאת יעל קשתן

בספר חידים ישנה התייחסות לשאלות ולנושאים הבאין:

חסר מאפיין alt לתמונה הזו; שם הקובץ הוא 1.jpg

א. היכן נמצאים החידקים בסביבה שלנו? תשובה לשאלה זו יוצאת מהשאלה "למה שחר לא הגיע יומיים לגן?" והתשובה היא בגלל מחלה שנגרמה לו מחיידקים שהיו לו בגרון. אבל נאמר בחלק הזה שחידקים יש בכל מקום לא רק בגרון.

ב. מדוע אנחנו לא רואים את החידקים? ואם הם כל כך קטנים איך בכל זאת אפשר לראות אותם?

ג. כיצד נראים החידקים כשרואים אותם בעזרת מיקרוסקופ האור?

ד. מיהם החידקים ובמה הם שונים מאורגניזמים גדולים וקטנים אחרים שנאחנו מכירים?

ה. במה דומים ושונים חידקים ונגיפים(וירוסים) ומדוע חשוב להבחין ביניהם?
ו. היכן נמצאים החידקים דרך קבע בגוף שלנו?(בעור,בגרון,במעיים,בשיניים?

ז. איך נדבקים בחידקים ואיך מטפלים במחלות שנגרמות על ידי חידקים?

על חידקים במזון: למה החלב מחמיץ ואיך גורמים למלפפונים להחמיץ?

ח. וגם על חידקים "טובים"[שמפרקים מזון לדוגמה] וחידקים "רעים"[שגורמים למחלות]

לשמר קשרים חברתיים בין ילדים גם כשכולם נדרשים להישאר בבידוד

תקציר

נדרשת בימים אלו של "ריחוק חברתי" פיזי בין אנשים, חשיבה יצירתית לגבי האופן שבו הורים וגננות ומורים המצויים בקשר עם הילדים יעודדו הנכחה של ילדים אחרים ויעודד אינטראקציות טלפוניות או דרך האינטרנט עם ילדים אחרים כחלק משגרת היום במצב הבידוד או החירום. האמור נכון לכולם ובמיוחד לילדים בישנים יותר וכאלו שרמת החרדה החברתית שלהם גבוהה שמצב הבידוד "נוח" להם. השקעה בשמירה על קשרים חברתית חשובה מאוד כהכנה לחזרה הצפויה לחיים רגילים אחרי משבר התפרצות הקורונה. ככלל חשוב בעיני לדבר עם הידלים גם על החיים אחרי הקורונה ולא רק על מה שקורה עכשיו. על כך בפוסט "לשמר קשרים חברתיים בין ילדים כשכולם נדרשים להישאר בבידוד".

המצב שבו נדרש מכולנו,לרבות מהילדים, לשמור על "ריחוק חברתי" כדי למנוע הידבקות בנגיף הקורונה מחויב המציאות, אבל במידה מסוימת מנוגד לטבע החברתי של האדם.

מציאות זו שעבור חלק מהילדים ומהמבוגרים היא בעיתית מאוד ומשרה עליהם הרגשה של בדידות ומחנק, עשויה להיות מאוד נוחה לילדים ומבוגרים בישנים מטבעם, לכאלו שסובלים מחרדה חברתית שהימנעות מקשר עם אנשים אחרים נוחה להם מאוד.

תוצאת תמונה עבור שני ילדים מדברים אחד עם השני מרחוק
מקור האיור

דעתי היא שבמציאות זו חשוב לחשוב על דרכים לשמר את הקשרים החברתיים של הילדים מהגיל הצעיר ביותר ועד בכלל. חשוב שכולנו נזכור ונזכיר גם לילדים שהמצב הדי חסר תקדים שאנו מצויים בו, כשאנחנו כולנו מתגוננים מחשיפה לנגיף קטנטן שמשתק את העולם, הוא מצב זמני. במוקדם או במאוחר נורשה לצאת מהבידוד, ונצטרך לחזור למצב נורמלי של אינטראקציות עם אנשים אחרים במרחקים קצרים משני מטר מאדם לאדם.

תוצאת תמונה עבור תקשורת מרחוק ילדים
מקור האיור

כישורים חברתיים היו ויהיו בעתיד חשובים לתפקוד תקין בחברה בכלל ובמסגרות החינוך בפרט. הימצאות בקשר קבוע עם ילדים אחרים היא אחד ממקורות הרווחה הרגשית של הילדים. סיפוק מהקשרים החברתיים מאפשר לילדים לתפקד טוב בלימודים. את הדברים האלו יש לזכור תמיד, גם כשאנחנו מצויים בבידוד.

הילדים הכשירים חברתית(social competent) בשל מאפינים טמפרמנטאלים מולדים והיסטוריה אישית של קשרים חברתיים טובים, אינם זקוקים במיוחד ליומזות ההתערבות שלנו. לעומת זאת, ילדים שמתקשים לתחזק קשרים חברתיים מסיבות שונות, חייבים הדרכה והתייחסות גם בימים אלו, על מנת להיטיב להתמודד עם מפגשים חברתיים כאשר יצאו מהבידוד.

תוצאת תמונה עבור תקשורת מרחוק ילדים
מקור האיור

עם ילדים בגילים שונים נעשה דברים שונים. העיקרון בעיניי הוא להתמיד להנכיח ילדים ובני משפחה שעמם איננו מפגשים דרך קבע באינטראקציות המשפחתיות שלנו וכן ליזום אינטראקציות באמצעות מגוון אמצעים טכנולוגים(באמצעות טלפון, ומחשב) על בסיס יומיומי.

מה נעשה עם ילדים צעירים מאוד? חשוב ביותר להראות תמונות של ילדים אחרים מהמסגרת החינוכית(מעון, משפחתון, גן פרטי). אם יש לנו תמונות של הילד עצמו עם ילדים אחרים עדיף. חשוב לדבר איתם על הילדים האחרים ולעודד אותם לדבר איתם בטלפון או באמצעות סקייפ.

בנוסף, רצוי לתזחק קשרים מרחוק עם ילדים שכנים- גם קשרים מהמרפסות. אני חושבת שמנהג השירה ואינטראקציות בין מרפסות שראינו באיטליה והתפשטה גם אצלנו היא מקסימה. שירה ושיחות המרפסות יוצרות תחושה של קהילתיות שחשובה לכולנו.

את ילדי הגן המבוגרים יותר ואת הילדים בגיל בית הספר חשוב לעודד להיות מעורבים חברתית באמצעים טכנולוגיים: לעודד אותם לשחק משחקים באמצעות הניידים והמחשבים שלהם. לעודד אותם לדבר עם חברים על תוכניות שראו בטלויזיה, על שיעורי בית במידה וקיבלו אותם. בעיניי הכרחי ליזום פעילויות אינטרנטיות כאלו בעיקר כאשר מדובר בלדים בישנים או בילדים עם חרדה חברתית. ההנכחה של הילדים האחרים ביומיום ואינטראקציות וירטואליות יקלו עליהם את החזרה לשגרה.

אני חושבת שחלק מהתפריט היומי של ילדים בגיל הגן ובגיל בית ספר יסודי חייב להכיל אינטראקציה כלשהי עם ילדים מחוץ למעגל של המשפחה הגרעינית.

חשוב בעיניי שלא נטבע לגמרי במחשבות של כאן ועכשיו ושל הישרדות יומיומית ושנחשוב על התחזוקה של הבסיס החברתי הרגיל שהכרחי לתפקוד יומיומי תקין שהוא לא חלק משגרת החירום הזמנית שבה אנו מצויים כעת.

דרקורונה בעברית ובערבית-ספר תמונות דיגיטלי לילדי הגן

בפוסט זה אני מבקשת להפנות ליצירה דרקורונה מאת טלי ורסנו אייסמן-ספר תמונות דיגיטלי מוקרא על ידי המחברת. הסיפור מתמקד בפחדים של ילדים צעירים מ"יצור" הקורונה, יצור קטנטן, בלתי נראה שמשבש את החיים של כולנו. בספר מועלה על נס תפקיד הדימיון הן בהעצמת הפחדים ולא פחות מכך בהתמודדות איתם. מה שחביב מאוד בעיניי הוא שהאחות הגדולה של הילד היא זו שמתווכת לו את המציאות שהיכרות איתה נוטה להפחית את הפחד.

ראוי לציין שהספר בהפקה משותפת של פיקוד העורף ושל משרד החינוך תורגם גם לערבית.

אציין שהמשורר אשר וינשטיין שלח לי את הלינק ליו טיוב שמציג את הספר.

הצעות תיווך

הצעתי למי שקורא עם ילדי גן את הספר היא להיות קשובים לילדים ולהתייחס לשאלותיהם. אני משוכנעת שילדים שהם מטבעם סקרנים ינדבו מידע על השערותיהם ורגשותיהם לגבי הקורונה. התיווך של המידע צריך לדעתי להיות מותאם להתייחסיותיהם של הילדים. אשמח לשמוע התייחסויות מענינות של ילדים ובכפוף להסכמתכם אפרסם אותן בבלוג שלי. מעונינת לאסוף התייחסיות מסוג:

ילדי גן על הקורונה

תוצאת תמונה עבור אמירות של ילדים על הקורונה
שילה בן 6.5: אמא, הקורונה לא יכולה להגיע אליך.אמא: למה לא?שילה: כי את אמא שלי.

על וירוסים וחידקים

בנוסף להתמודדויות הרגשיות עם משבר הקורונה והשלכותיו של הנגיף הקטן הזה על העולם כולו, יהיה זה מועיל לנצל את ההזדמנות כדי להכיר לילדים הגדרות מדעיות של וירוסים וחידקים וההבדלים ביניהם. וזאת משום שביומיום אני רואה לא מעט בלבול בהתייחסות מוטעית לקורונה כאל חיידק ולא כאל נגיף(וירוס).

לשם כך אני מפנה לשני ספרים נהדרים בעיניי-ספרים מידעים: האחד בשם וירוסים מאת ד"ר מירב נתיב ממכללת לוינסקי לחינוך, והאחר חידקים מאת ד"ר יעל קשתן, גם כן ממכללת לוינסקי לחינוך.

שני ספרים אלו נכללים בסדרה "מבט לגן" בהוצאת אוניבררסיטת תל אביב והמרכז לחינוך מדעי וטכנולוגי. ראש הפרויקט היא ד"ר רות סטרול נוביק.הספרים מציגים מידע מדעי מעודכן מונגש לילדים בגיל הגן. הספרים מכילים צילומים מדעיים מרהיבים.

ככלול הכל ככתוב בספר חידקים:" חידקים אינם בעלי חיים; החידקים אינם צמחים; הם אינם פטריות והם גם לא וירוסים-הם [פשוט ] חידקים".

 

אלו הם חיידקים

אלו הם וירוסים בתצלום של מיקרוסקופ אלקטרוני [מתוך הספר חיידקים-עמ' 19]

וירוסים הם חלקיקים קטנטנים[הרבה יותר קטנים מהחידקים]. את הוירוסים ניתן לראות רק בעזרת מיקרוסקופ אלקטרונים. מיקרוסקופ אלקטרונים מגדיל את התמונה בהרבה מאוד מאוד, כך שאפשר לזהות את צורתם של הוירוסים[וירוסים, עמ' 13-14). חשוב לדעת שהוירוסים אינם בנוים מתאים.[עמ' 17].וירוסים יכולים להימצא במקומות רבים-באויר, במים, באדמה-אך במקומות אלה הם לא פעילים… רק אחרי שהם נכנסים לתוך תאים, הם "מתעוררים" לחיים ומתחילים להתרבות. הוירוסים הם טפילים.[עמ' 17].

 

שני הספרים "וירוסים" ו"חידקים" מענינים ועוזרים לילדים להבחין ביניהם. כיוון שכמו שאנו רואים בפרסומים וכתוב בספר "וירוסים", "לפעמים אנחנו טועים וחושבים שוירוס הוא חידק. אולי מפני ששניהם קטנים וגורמים למחלות.

מציעה בחום להכיר לילדים את המידע על וירוסים וחידקים באמצעות שני ספרים אלו.

על התחשבות בזולת,סולידריות חברתית ושמירה על כללים והנחיות בעידן הקורונה

התחלתי לכתוב השבוע פוסט על החינוך הדני בעקבות כתבה שפורסמה במוסף עיתון הארץ ביום שישי שעבר, 6.3.2020. הכתבה נכתבה על ידי נועה לימונה והתבססה על הפרשנות לחינוך הדני שניתנת על ידי שני שביט שאף מרצה בנושא בישראל. באותה כתבה הועלו על נס עקרונות מרכזיים וחשובים שהם חלק מהחינוך לגיל הרך ,מההתנהלות במערכות החינוך והההתנהלות בחברה הדנית.

הרעיון המרכזי בפוסט שהתכוונתי לכתוב היה שמדובר בעקרונות ראויים ביותר במה שקשור לחינוך ילדים בכלל ובחינוך ילדים בגיל הרך בפרט, אבל מימושם בקנה מידה גדול כמו שזה קורה בדנמרק מותנה בכך הורים מורים, גננות ומטפלות יזכו בעצמם בתמיכה וביחס דומה לזה שמוענק לילדים על ידי החברה והממסד. ככל שאני מבינה ממה שקראתי על דנמרק ועל מערכת החינוך במדינה זו ניתן לומר שהעקרונות שחינוך הילדים מבוסס עליהם, הם העקרונות מנחים את היחס בין הממשל לאזרחים ובין האנשים לבין עצמם במדינה זו.

על כן בפוסט זה אציג קודם את עקרונות הליבה בחברה ובחינוך הדני ואחר כך אתייחס להתאמות שנדמה לי שאנו זקוקים להם בישראל בעיקר בעתות חירום כמו משבר הקורונה.

עקרונות יסוד בחברה ובחינוך הדני

אציין אחדים מהעקרונות שהוזכרו בכתבה ובחומר רקע נוסף זו כיוון שלדעתי התנהלות אזרחית, חינוכית ובין אישית עומדים בבסיס התפקוד שלנו כחברה בכלל ובעתות חירום מהסוג שאנו חווים עתה בעידן התפשטות וירוס הקורונה.

החל ההשגת עצמאותה של דנמרק בשנת 1849, נבנתה בה מסורת של הדגשת הלמידה והחינוך, הדגשה של למידה מהחיים עצמם להבדיל מטקסטים דתיים מחייבים שאינם רלונטים לילדים, שימת דגש על הבנה ועל ערכים חברתיים להבדיל מפיתוח מיומנויות ספציפיות, ראיית הקשר הורה או מורה-תלמיד כקשר בין אנשים שהפרספקטיבה של כל אחד מהם חשובה באותה מידה. מה שמענין שמההתחלה ממשלת דנמרק בנתה מערכת חינוך ציבורית ומערכת חינוך פרטית שמשלימות זו את זו ולא ככאלו שמתחרות זו בזו. הממשלה מסבסבדת את חינוך הילדים במסגרות פרטיות אם זו הבחירה של ההורים. הלמידה נתפסת כלמידה לכל אורך החיים ולא כתהליך שחל על ילדים ונערים בלבד. לבסוף, כחלק מההתפתחות של האומה הדנית העצמאית התפתחה מסורת של הגנה על מיעוטים על מאפייני התרבות שלהם. אף שהחינוך הוא חובה מגיל 6 עד גיל 16, הוא חינם מהלידה(ליתר דיוק כחודש אחרי הלידה). הדנים ידעו במהלך שנות קיומה של מדינתם להימנע מסוציאליזם מנוון מצד אחד ומקפיטליזם חזירי מצד שני.

ציין עקרונות רלונטים לחינוך:

  1. מושם דגש על קשרים בין בישיים בין מבוגרים, בין מבוגרים לילדים שמתבססים על אמון, הדגשת קיום פרספקטיבות שונות, טיפוח אמפתיה. הדבר נכון במיוחד בסיטואציות שבהם ילד או נער מגלה תוקפנות או התנהגות פוגענית אחרת. במצב זה הורים ומחנכים מונחים לראות את ההתנהגות הפוגענית כביטוי למצוקה ולנסות להבין את מקרו הקושי הזה.
  2. החינוך הדני מתבסס על הההדגשה של חשיבות הקהילה והתחשבות בה. התחשבות בזולת היא ערך חשוב. וזאת בהקשר של חברה.
  3. לצד בניית בסיס איתן של ביטחון שמבוסס על קשר טוב עם מבוגרים מתחילת החיים, מדגישים הדניים חינוך לאוטונומיה ועצמאות. מגיל צעיר מעודדים את הילדים לקחת אחריות על התפקוד שלהם, להיות עצמאיים. לא כל כך "מפנקים" ומ"משרתים" את הילדים בדנמרק. הילדים שותפים לתהליך קבלת ההחלטות שנוגעות להם, לחיים שלהם , וללמידה שלהם.
  4. המענין בחינוך הדני הוא מה שמצטייר בעיניי כסוג של איזון בין ערכים אינדיבידואליסטים שמתבססים על בחירה(לראייה קיימת נטיה לכבד בחירה של תוכן נלמד על ידי ילדים, מורים, הורים לבין הדגשה של ערכים קולקטיביסטים שמתבטאים בשמירה ומחויבות לקהילה. ערכים אלו נוטים להיות מוטמעים בילדים החל מגיל צעיר ולכן לא נדרשת כנראה בחינוך ובחברה הדנית כפייה של כללים שתכליתם להגן על הקהילה.
  5. קיימת חשיבות רבה ביותר מאז שנוסד החינוך הדני -בדנמרק כמדינה עצמאית, של למידה מהחיים עצמם, של הבנת הסביבה הפיזית והחברתית שבה אנשים חיים.
  6. משולבים בלמידה הדנית מגוון אמצעים מהחל מהרצאות פרונטליות, וכלה בפרויקטים של חקר שמבוצעים על ידי התלמידים. הלמידה נשענת במידה רבה על טכנולוגיה מתקדמת אבל הטכנולוגיה נתפסת כאמצעי ולא כמטרה.
  7. החינוך הדני בכלל ובגיל הרך בפרט מתבסס על חשיבות הנראטיב, הלמידה מסיפורים ונראטיבים.
  8. הלמידה איננה נעשית בישיבה אלא בתנועה: מרחבי הלמידה פתוחים ומאפשרים ומעודדים תנועה והלמידה נעשית על בסיס סיורים.
  9. מודגש שילוב בין תהליכים של הוראה, הנחיה ומנטורינג לבין למידה עצמית. לדוגמה, בהשכלה הגבוהה מצופה מסטודנט להקדיש 30 שעות של למידה עצמית על בסיס כעשר שעות של מנטורינג אישי או קבוצתי.
  10. בחינוך הדני ישנה מסגרת ברורה וקבועה של תכנון זמן ומקום שבתוכה מתאפשרת למידה תוססת וגמישה, שמיושם בהקפדה. לא מנסים לזרום ולאלתר.
  11. בשל תהליכי חינוך עמוקים, אינטנסיבים מבוססי ערכים אין צורך ולא נעשה שימוש בחיזוקים ועונשים.
    לסיכום הדנים הצליחו כנראה באמצעות תהליכי חינוך והבניית האומה הדנית במהלך כ-170 שנה, להגיע למצב של הפנמה של כללי התנהגות ולשלב בין אינדיבידואליזם לקולקטיזם בצורה די טובה. דנמרק, היא אחת המדינות שבה פערי השכר הנמוכים ביותר בין בעלי ההכנסה הגבוהה לבעלי ההכנסה הנמוכה.לראייה, דנמרק מדורגת במקום השני(אחרי פינלנד) מתוך 156 מדינות בדרוג האושר של האזרחים(הדו"ח האחרון של ארגון האומות המאוחדות פורסם בשנת 2019).

במה אנחנו, הישראלים, שונים לתפיסתי מהדנים?

עם הקמת מדינת ישראל היא התבססה במידה רבה על ערכים קולקטיבסטים. הושם ערך רב על הקולקטיב מתוך מחיקה מסוימת של הזהות האישית של קבוצות שונות. דהיינו, במקביל לעידוד של ערכים קולקטיביסטים-לא נעשו צעדים להגנה על תרבות המוצא של קבוצות שונות וודאי מתוך התעלמות מקבוצות המיעוט דתית בתוכה. כל זאת, כשהתקיים קונפלקט רב שנים בין ישראל למדינות ערב שהמיעוט הערבי בתוך המדינה חולק את הדת שלהן. קונפליקט שבמהלכו ישראל ראתה עצמה כקורבן ופעם בתוכה פחד אמיתי ששתיכחד על ידי אויביה. כל זאת על רקע השואה במהלך מלחמת העולם השניה. בהמשך, בשנות השמונים והתשעים של המאה ה-20, בכסות משבר כלכלי מאיים, ישראל עברה תפנית חדה לאימוץ ערכים ניו-ליברליים ושל העדפה של תחרות וערכים אינידביסואליסטים על פני ערכים קולקטיביסטים. על רקע זה, מדינת ישראל הפכה למדינת סטארט אפ עם פערים ענקיים בין בעלי ההכנסה הגבוהה לבעלי ההכנסה הנמוכה. עם פערים ענקיים בין איכות החינוך של הילדים בשכבות סוציואקונומיות שונות. ילדים בחינוך הערבי והחרדי הם הילדים בעלי ההישגים הנמוכים ביותר. במגזר החרדי, פוליטיקאים מונעים מילדי המגזר לימודי ליבה וגוזרים עליהם חיי עוני. הממששלה שזקוקה לפוליטיקאים חרדים בקואליציה מזניחה את חובתה להבטחת תנאי חינוך איכותי לילדים במגזר החרדי. במקביל, על רקע קידום ערכים אינדיביסואליסטים, קמו לתחיה שנאות כלפי האחראים להדרה העדתית מטעם מפאי ההיסטורית עם קום המדינה. עוינות מוצדקת זאת כלפי הממסד המדיר תרבותית נוצלה ומנוצלת עד היום לצרכים פוליטיים ולא נעשה כל נסיון כן ואמיתי לאחות קרעים, לרפא פצעים. שימור העוינות בין קבוצות עדתויה משרת בזמן זה או אחר פוליטיקאים.

בשנות ה-60 של המאה הקודמת שיראל נמנתה עם החברות השוויוניות ביותר במערב ומערכת החינוך שלה נחשבה לטובה. ברור שנדרשה ההתקדמות וחשיבה להתאמה לשינויים המהירים בעולם. אלא שהערכים הניו ליברליים והניסיון לדבוק בערכים של החינוך האנגלו סקסי, בעיקר הצפון אמריקאי, הביאו להתפתחות של מערכת חינוך מבוססת מדידה והערכה חיצוניות. במדינת ישראל, מכתיבים למורים ולתלמידים תוכניות לימוד ומחייבים הערכה ודיווח שמגדילים את העומס על מורים ומשאירים מעט מידי מקום לבניית תשתית של קשרים טובים בחדרי המורים ועם התלמדים והוריהם. כל זאת, גם על רקע התחזקות של קבוצות הורים דומיננטיות שמפעילות לחץ על בתי ספר ועל מורים. בבמקביל הורי הילדים עובדים שעות רבות, מבלים הרבה בפקקים ומרגישים מותשים ועמוסים בעצמם. הנהלות בית ספר ומורים מפחדים מהורים ומנסים לרצות אותם במקום לבנות שיתוף שמביא ללמידה משמעותית.

על כן מה שאני אומרת הוא שקשה ליישם את החינוך הדני במציאות של מדינת ישראל כמקשה אחת. אחד הדברים ההכרחיים הוא להבין שנדרש טיפול אחר באזרחים בכלל ובמורים ובהורים על מנת לבנות חברה אזרחית איתנה שעל בסיסה יכולה להיבנות מערכת חינוך טובה. זאת ועוד, נראה כי מדינת ישראל חייבת למצוא את האיזון בין ערכים אינידובידואליסטים לערכים קולדטיביסטים כדי לממש את המחויבות לילדים ולדור העתיד.

יהיה זה רק הוגן לכתוב שמדינת ישראל דורגה במקום ה-13 במדרג האושר העולמי-המקום ה-13 מבין 156 מדינות כמה מקומות לפני ארה"ב ושני מקומות לפני בריטניה. וזאת אחרי ששנתיים לפניכן ישראל דורגמה במקום ה-11 באותו מדרג אושר. אז ייתכן שבחברה הישראלית המורכבת שלנו אנחנו מצליחים לבנות לעצמנו תשתית חברתית שגורמת לנו להרגיש "מאושרים" במידה לא מועטה.

תוצאת תמונה עבור למידה מרחוק בעידן הקורונה
מקור האיור

על הכרח של בהתחשבות בזולת, סולידריות חברתית ושמירה קפדנית על כללים בכלל ובעידן הקורונה בפרט

על רקע זה פוגש את החברה בישראל כחלק מהעולם הגלובלי משבר הקורונה. הנגיף החדש הזה הצליח לזרוע פחד ולהכתיב שינויים מרחיקי לכת באורח החיים בכל העולם. בישראל מדובר במשבר בקנה מידה שלא ידענו כמותו אבל בשל אופיו ה"רפואי" הגלובלי הוא משבר מיוחד במינו בישראל. משבר נגיף הקורונה מאפשר להסתכל על החברה בישראל, בחתכים של גיל(מבוגרים מעל גיל 60 הם בסיכון גבוה להיפגע יותר מהנגיף) ולא בחתך של יהודים לעומת ערבים, דתיים לעומת חילוניים, אזכנזים לעומת מרחיים. וכידוע בני 60+ יש בכל הקבוצות האלו. לצד האיום של הנגיף נראה שהטיפול בו מחייב ברמה של המדינה התייחסות שוויונית לתושבים לא משנה מה הרקע הדתי, העדתי שלהם. נוצר כאן לראשונה אינטרס משותף לכולם: חשוב לנו שלא יידבקו ערבים במדינת ישראל, ערבים ברשות הפלסטינים וערבים בעזה כי הנגיף לא מכיר בעדות ובדתות ובגבולות. לא משנה אם השכנים שלו מזרחים או אשכנזים, דתיים או חילוניים, נולדו או לא נולדו בישראל-חשוב לנו שהם לא יחלו ושאנחנו לא נחלה. האינטרס האישי שלנו היא ששכננו לא יחלו.

הטיפול בקורונה מחייב חוסן חברתי. ככלות הכל לא נוח להיות בבידוד. הוא מחייב שמירה קפדנית על כללי התנהגות – אנחנו חייבים לתת אמון בהנחיות הממסד בעיקר ההודעות של משרד הבריאות. חשוב שלא נסכן את עצמנו ובאותה מידה אם אנחנו חולים או חשודים כחולים לא לסכן את הזולת. הנוחות שלנו לנוע היכן ומתי שרוצים חשובה בעת הזו פחות מכיבוד הכללים ובריאות הציבור. כיוון שמדינות ופרטים פועלים במידה גדולה של אי וודאות נוכח הנגיף החדש שהתנהגותו לא ידועה, נדרשת זהירות רבה. גם אם בדיעבד יסתבר שהיו טעויות בשיקול הדעת, בהווה קיימת חשיבות עליונה של הישמעות לכללים. לדוגמה, הניסיון להגן על זקנים בבתי אבות ובדיור מוגן מהנגיף גורם לבידוד שלהם ולהגברת תחושת הבדידות שממנה הם סובלים ממילא!

אנחנו מדינה שבה כללים אינם מופנמים בקרב כל האוכלוסיות בתהליכי חינוך דוגמת החברה הדנית על בסיס בסיס ערכי מוגדר וברור של שילוב בין התחשבות בזולת ומימוש עצמי . אנחנו לא כל כך אוהבים להיות "פראירים", לכן בעת הזו במדינת ישראל נדרשים מנגוני אכיפה של כללים[שאין מה לעשות הם כוחניים], בנוסף לפניה לרצון הטוב וההבנה של כל אזרח ואזרח לשמור על כללי בידוד והתנהלות במקומות ציבוריים.

עם זאת, המדינה חייבת להבטיח לפרטים ולקבוצות תנאי קיום מינימאליים במצב של איום על פרסנסתם. המדינה חייבת להזרים כספים שיבטיחו את קיומן הפיזי של המשפחות. אנשים צריכים להרגיש ביטחון שיהיה להם ולילדיהם מה לאכול לאורך זמן ולא מהיד לפה. כל זאת, לצד יוזמות חברתיות של המגזר השלישי לתמוך באנשים שנמצאים בבידוד. אין להפקיר את האזרחים לרצון הטוב של פילנתרופיה מזדמנת וולונטרית.

אני אישית חושבת שאם אין מנוס ניתן לגבות מס או מלווה קורונה פרוגרסיבי שבאמצעותו נבטיח קיום מכובד וסביר בתנאים הבעיתיים של המשק לכל אדם ולכל משפחה שחיים בתוכנו.

מילה על הלמידה מרחוק ותנאים להיותה למידה משמעותית

ואוסיף מילה על הנסיונות של למידה מרחוק שעומדים להחליף באוניברסיטאות, בבתי הספר ובמכללות את הלמידה פנים אל פנים. למידה מרחוק היא צו השעה. חשוב להגיע למצב שבפרק זמן ארוך[בלתי מוגדר כעת], ילדי גן, תלמידים וסטודנטים ימשיכו ללמוד ולהתפתח. המשך למידה חשוב לבריאות הנפשית לא פחות מאשר למניעת "הפסד של חומר". לגבי ילדי גן, שאין לי ספק שיצטרפו במוקדם או במאוחר לילדים שנשארים בבית, נדרשות תמיכה והדרכה להורים.

במציאות הישראלית העכשוית שאיננה מקדשת מספיק למידה כערך בפני עצמו אלא כאמצעי להוכיח הישגים מדידים, במדינה שבה המורים עמוסים ומרגישים לא אחת שמזלזלים בהם,-אני מעריכה שהנסיון של למדיה מרחוק הוא נסייון למידה חשוב איך לפעול אבל יקשה להביא ללמידה משמעותית של ממש במהלך משבר הקורונה הנוכחי. וזאת כאמור כיוון שהמערכת בישראל היא היררכית מידי ומורים וגננות מרגישים שהחברה איננה מכבדת אותם מספיק. ובתנאים שסטודנטים ותלמידים אינם מספיק אוטונומיים{שוב לא כולם -יש כאמור פערים מאוד גדולים בין תלמידים] חסרה התשתית הבסיסית למימוש למידה עצמית משמעותית ולא הפגתית לאורך זמן. משבר הקורונה מעמת אותנו עם הצורך האמיתי לשנות את יחסי הגומלין בין מורים-הורים-תלמידים-ממסד בימים כתיקונים על מנת להבטיח שמשבר הקורונה הבא או משבר בקנה מידה גדול וגלובלי אחר, הלמידה מרחוק תצליח. זה לא אומר שלא צריך לנסות לעשות כמיטב יכולתנו בתנאים הנוכחיים!

אני חושבת שאנחנו זקוקים למודלים של חינוך קהילתי מהסוג שבית הספר הקהילתי שפירא[שהתייחסתי אליו בפוסט קודם] מנסה להנחיל.

תוצאת תמונה עבור ביטחון כלכלי ביטחון תזונתי
ממקור האיור

לסיכום, בפוסט זה, הצגתי את האופן שבו אני רואה את ההתמודדות שלנו עם השלכות ההתפשטות של נגיף הקורונה: הן על ההתמודדות המיידית שלנו כאזרחים וכמדינה והן על שינויים הכרחיים ב"חוזה" שהולך ונבנה כאן בין הממסד לאזרחים ובין האזרחים בינם לבין עצמם. בחברה כללית בכלל ובתוך מערכת החינוך בפרט. נדרש שינוי יסודי לא מבוסס ססמאות של מערכת החינוך. יש לבסס את העבודה החינוכית בכל דרגות הגיל, על מערכות יחסים טובות בין מורים וגננות לממסד, בין מורים לילדים, הין מורים להורים, בין הורים לילדים. נדרשת בניית חברה שמתבססת על סולדיריות חברתית שמכבדת יוזמה אישית(כמו בדנמרק), התחשבות בזולת ולמידה לכל אורך החיים. למידה שמושתתת על הבנה, תשוקה ללמידה , התחשבות בסביבה הפזיית והחברתית…וגם טכנולוגיה. שינויים יסודיים אלו יש לעשות בעתות רגועות ולא בשעת משבר. בשעת משבר נדרשות הישמעות ואכיפה של כללים מצילי חיים וגם מחויבות עמוקה של המדינה ושל האזרחים המבוססים כלכלית בה לכל האזרחים כולם. נדרשת הבטחה של ביטחון כלכלי ותזונתי לצד השמירה על בריאות הציבור. כרקע לפוסט הצגתי הרהורים על החברה הדנית לעומת החברה הישראלית בעקבות כתבה מענינת שהתפרסמה במוסף הארץ ב6.3.2020. רק שבוע חלף מאז פרסום הכתבה ההיא, שבוע במהלכו מציאות חיינו השתנתה במהירות. משבר הקורונה יחלוף. זה ברור! נשאלת השאלה אם נדע להפיק לקחים מההתמודדות איתו לשינוי יסודי בסדרי העדיפויות בחברה בכלל ובמערכת החינוך בפרט.

בחירות וחינוך לבחירה-איך נבחר "נכון" ונחנך את ילדינו לבחור "נכון"?

פוסט זה נכתב בסמוך לתאריך הבחירות לכנסת ה-23 אשר יתקיימו ב-2.3.2020. מתלווים לבחירות לכנסת הפעם רגשות קשים אחרי כמעט שנה של שיתוק עקב שתי מערכות בחירות קודמות שבהן לא הייתה הכרעה. הפלונטר הפוליטי מקשה על גופים שונים-ביניהם מסגרות חינוך שתלויות במימון הממשלה לתפקד. הכל עומד על  בלימה. מה שנותר לנו כאזרחיות ואזרחים לעשות הוא לממש את זכות הבחירה שלנו ולהצביע. זאת ועוד חשוב שנצביע בצורה רציונלית. הפעם יותר מתמיד הכרחי שלא נצביע באופן אוטומטי או רגשי. מערכת הבחירות האחרונה הייתה מלווה בפייק ניוז והכפשות חסרות תקדים על יריבים פוליטיים. במערכות בחירות זאת נעשה  ניצול של עלבון מוצדק של אזרחים מפעולות פוגעניות שנעשו בעבר הרחוק נגדם על ידי השלטון. זאת ועוד, הבטחות מהבטחות שונות הופרחו לאוויר מבלי שיהיה ברור איך הללו יתממשו.הגרוע מכל נוגע להדרדרות נורמאטיביית ולהתנהלות לא ממלכתית של מי שאמורים להנהיג את כולנו לטובת כל האזרחיות והאזרחים. לטובת הילדים והילדות, הנכדים והנכדות של כולנו.

אנחנו מחויבים לילדים ולנכדים שלנו לעשות הכל כדי שחייהם יהיו חיים טובים-במציאות מורכבת שבה גורמים שקשורים לשינויי אקלים גלובליים, להתערערות הנחות יסוד לגבי הטוב שבגלובליזציה, להתעררות של נורמות בסיסיות של הגינות ביחסים בין בני אדם ומדינות מאימים על עתידם. בלתי נסבלת בעיניי היא ההשלמה עם מצב שבו נוחות חיינו בהווה ואינטרסים קצרי טווח נתפסים כחשובים יותר מדמותה  העתידית של מדינת ישראל. חשוב גם שנבין שדאגה אמיתית לילדים ולנכדים הפרטיים שלנו איננה מספקת. הילדים והנכדים חיים בתוך חברה ואיכות החיים שלהם תלויה במה שמתרחש בחברה. 

בבואנו לבחור יש להביא בין היתר בחשבון מגבלות של בני אדם. חלק מהמגבלות נוגעים להשפעת הכוח והשררה והאינטרסים האישיים על האופן שבו כל בן אדם כולל המנהיגים מקבלים החלטות. לכן, חשוב בעיניי שאחרי הבחירות נדרוש ונקדם מגבלות על אורך הקדנציות של ראשי ממשלה ושל ראשי רשויות. יהיו המנצחים בבחירות אשר יהיו. 

election-ahead-sign-375x250.jpg

מקור האיור

לסיכום חלק זה, לקראת הבחירות הקרובות חשוב שנתגבר על הייאוש ועל האפתיה ונעשה את הדברים הבאים:

  1. נלך להצביע; תוצאות הבחירות תלויות בסך כל הקולות של כל אחד ואחת מאיתנו; זהו משאב שאין לבזבז אותו;
  2. נבין שתנשאות מעל אחרים, פגיעה בכבודם, התעלמות מהם מותירה צלקות שמשפיעות עשרות שנים  על דפוסי הצבעה-בחירה שלהם ושל צאצאיהם. העניין הוא שאני חושבת שהתייחסות הגונה ומתחשבת בזולת משתלמת בטווח הארוך ואילו התייחסות מתנשאת ומתעלמת עלולה לקרב קהלים בטווח הקצר. 
  3. לכן הצבעה שהיא לטובת החברה מחייבת בחירה  רציונלית והתעלמות מסוימת מתחושת עלבון אישי; זה קשה אבל אפשרי לכולנו; האחריות של מנהיגים להיות הגונים ונאמנים לאזרחים כולם והאחריות שלנו לנסות לחשוב יותר על העתיד מאשר על העבר. 
  4. בקבלת ההחלטה  למי להצביע נחשוב על החלופות הקיימות ונבחן את המועמדמים לא רק על פי הצהרותיהם, אלא גם על פי החלטותיהם ופעולותיהם והאופן שבו הם מתנהלים עם בני אדם; נבחן את האנשים שסובבים אותם; הכוונה לא ליועצי התקשורת אלא לבעלי תפקידים משמעותיים(מי נמצא ברשימות ומהו הרקורד שלהם; כוורת היועצים שלהם-שוב לא רק יועצי התקשוררת);
  5. נחשוב איזו בחירה תבטיח שינוי כלשהו קודם כל ברמת ההתנהלות וברמה הנורמטיבית; נצטרך אחרי הבחירות שיקום נורמטיבי רב שנים במדינת ישראל: שנים שבהן נצטרך לבנות מחדש נורמות מוסכמות שמבוססות על הגינות ושמירת הזכויות של כולם וחשיבות של שמירה עליהן; כמו למשל שאדם בעל תפקיד ממלכתי מחויב לכל אזרח ואזרחית ולא רק לאלקטורט שלו; 
  6. נחשוב על מה הסיכוי שמועמדים יעשו באמת לטובת החברה כולה ולא רק לטובת סקטורים בחברה;
  7. נזכור שהחברה הישראלית מורכבת ממה שהנשיא קורא "שבטים" ורווחת החברה תלויה בשגשוג של כל שבט וביכולת של השבטים השונים לתקשר ביניהם;
  8. בחברה הישראלית זה אומר  לדאוג להתקדמות משמעותית של ילדות וילדים נשים וגברים בחברה הערבית ובחברה החרדית; למגר גענות נגד מגזרים אלו ונגד יוצאי העדה האתיופית -גזענות שוועדת פלמור מצאה שהיא גם ממסדית וגם מאפיינת פרטים.
  9. לדאוג לחיוב לימודי ליבה בחברה החרדית לטובת האזרחים החרדים בחברה זו ולדאוג לחינוך איכותי כבר מהגיל הרך בחברה הערבית ולמיגור האלימות בחברה זו;  לדאוג לפתיחת אפיקי למידה ווהתקדמות ליוצאי החברה האתיופית לא רק כהבטחת בחירות אלא יום יום שעה שעה. 

חינוך ילדים לבחירה

נשאלת השאלה איך מחנכים ילדים מהגיל הרך לבחור בחירות רציונליות?  אני מניחה שחינוך "נכון" לבחירה החל מהגיל הרך  יאפשר לילדים לכשיגיעו לגיל 18 להפוך לבוחרים מודעים שיודעים לבחור מה מתאים להם מתוך התעלמות ממניפולציות וידיעות כוזבות. דהיינו, מה שנעשה עם הילדים בגיל הרך בהווה, ישפיע אולי על התנהלותם בעוד שנים רבות. ככה זה בחינוך.

בהקשר זה חשוב  מה שאנחנו עושים ואומרים , איך אנחנו מתנהלים לא פחות מהמסרים ה"חינוכיים" שאנחנו "מעבירים" לילדים.

  • האם אנחנו נוטים להכפיש יריבים?
  • האם אנחנו מחנכים את הילדים שלנו שלזולת יש זכויות  בדיוק כמו שלהם יש זכויות?
  • האם אנחנו מכבדי חוק-גם כשלא נוח לנו, גם מתוך חריק שיניים?
  • האם אנחנו בודקים נתונים לפני שאנחנו בוחרים?
  • האם אנחנו מתוך תחושה של יאוש מוותרים על זכות הבחירה?
  • האם אנחנו מתוך נוחות יוצאים לטיול ביום הבחירות ולא טורחים להצביע כיוון שיש לנו יום חופשי באותו יום?
  • האם אנחנו מחנכיים את הילדים לפתח תחשוה של חוסר אונים: "לא חשוב מה שנעשה זה לא יעזור-אז למ לטרוח? 

לכל אלו השפעה על גיבוש התודעה האזרחית של הילדים.

הבחירות לכנסת ה21

מקור לאיור

ניתן לחלק את דרכי פעולתנו כחלק מהחינוך להתנהלות מודעת ומושכלת בבחירות לשלושה רבדים:

  1. מה עושים כחלק מהחינוך לבחירה מתחילת החיים-ללא קשר לבחירות לכנסת (ולכך מוקדש החלק הראשון של הפוסט שמהווה שכפול של פוסט שכתבתי בנושא לפני כשלוש שנים). איך נחנך את הילדים מגיל צעיר לעשות בחירות מושכלות?
  2. איך מחנכים למימוש זכות הבחירה בשבועות והחודשים שלקראת הבחירות-כחלק מפעילויות שאנחנו בעצמנו יוזמים או כחלק משיחות שהילדים יוזמים.
  3. איך אנחנו מתנהלים כאזרחים, כהורים וכמחנכים -הן בענייני הבחירה של הילדים מולנו והן כאזרחים שבוחרים לכנסות או למועצות המקומיות ביום הבחירות עצמו.

1. מה עושים כחלק מהחינוך לבחירה?

חלק זה בפוסט מוקדש לנושא החינוך לבחירה בגיל הרך ובכלל. חלק זה של חינוך לבחירה  נלקח מפוסט שכתבתי לפני כשלוש שנים והפוסט הקודם מתבסס על מאמר שכתבתי שכתבתי בשנת 1987 לכתב העת הד הגן. מאז ועד היום מעסיקה אותי השאלה מהי בחירה ואיך לחנך ילדים לבחירות מושכלות ?

choices

https://www.ted.com/playlists/164/how_we_make_choices

מבוא-הצגת הבעיה: בחירות שאנו עושים אינטואיטיבית אינן בהכרח הגיוניות

הבחירה – שהיא פעולת העדפה – היא מרכיב מרכזי בהגדרת חירותו של האדם. אדם חופשי הוא מי שיכול לשקול אפשרויות העומדות בפניו, לבחור באחת מהן, כלומר -לקבל החלטות, ולבצען.

גישות פילוסופיות אקזיסטנציאליות, בשונה מגישות דטרמיניסטיות גורסות שהאדם מתנהל על פי רצונותיו ובחירותיו החופשיים. דהיינו רוב מעשינו מונעים על ידי בחירה חופשית. האדם לפי תפיסות אלו "נזרק" אל העולם ועליו לממש את עצמו על ידי כך יפעל  לפי בחירותיו האישיות. כך קיומו יהפוך לאותנטי.

אפשר היה לצפות אם כך שלא נדרש חינוך לבחירה כיוון שמדובר במצב קיומי שמכין אותנו להתמודד עם מצבים של בחירה. ואכן במשך זמן רב כלכלנים סברו שאנשים מקבלים החלטות רציונאליות מוחלטות בכל הקשור להתנהלותם. אלא שחתן פרס נובל, דניאל כהנמן, פסיכולוג וכלכלן  מצא ביסוס לטענה שאנשים אינם מקבלים החלטות על בסיס נתונים רציונליים אלא שהם מונחים על ידי גורמים רגשיים שגורמים להם לקבל החלטות כלכליות מוטעות שפוגעות בהם. דן אריאלי, פרופסור לפסיכולוגיה ולכלכלה התנהגותית ומחבר רבי המכר  לא רציונאלי ולא במקרה ולא רציונאלי אבל לא נורא, הגיע למסקנות דומות בכל הקשור להחלטות שאנשים מקבלים בחיי היומיום שלהם: בכל הקשור להחלטות שנוגעות לקבלת טיפולים מכאיבים, הרגלי קניה ואכילה. הוא הגיע למסקנה שאנשים מקבלים החלטות  לא רציונאליות.

דהיינו ההחלטות האינטואיטיביות שלנו או בחירה של חלופות איננה בהכרח  נשענת על שיקולים הגיוניים.  נדמה שהדבר נכון גם בכל הקשור לתהליך קבלת החלטות בתחומי חיים נוספים על קבלת החלטות כלכליות- במיוחד בחינוך ובהורות . בעידן המודרני אנשים נדרשים לקבל אין ספור החלטות: לבחור בין חלופות וזאת מגיל צעיר ביותר.  ואכן עמדות תיאורטיות חינוכיות מקובלות מצהירות על כוונה לעודד ילדים לבחור מגיל צעיר. מנגד התבוננות במצבים יומיומיים במשפחות ובמסגרות חינוך מגלה שהחינוך לבחירה איננו תמיד מושכל ושהורים כמחנכים פורמאליים אינם נותנים את הדעת לתהליכים שמעודדים בחירה לעומת תהליכים מבלבלים שלא יקדמו את תהליך קבלת ההחלטות המושכל של הילדים.

דוגמאות של מצבים יומיומיים של מתן בחירה לילדים בגיל הרך

נביא בהמשך מספר מצבים יומיומיים שקשורים לבחירה אצל ילדים צעירים:

  • אמא שואלת את בנה הפעוט בן שנתיים וחצי ופעוט חבר שמשחק איתו באיזה צבע כל אחד מהם רוצה לצייר; בנה אומר שחור והפעוט השני אומר ורוד; האם מחלקת לילדים את הצבעים כך: חום לבנה שביקש שחור, וצהוב לילד השני. כשנשאלת לסיבת החלוקה הזו היא אומרת ששחור הוא צבע מדכא ורוד איננו מבע מתאים לבנים
  • ילדה מתעקשת ללכת לגן בחורף כשהיא לובשת חולצה קצרה ונועלת סנדלים; כשגננת שואלת את הרב שמביא אותה לגן לסיבת הלבוש הלא מתאים לעונה האב מסביר במבוכה מסוימת שהילדה התעקשה ולא מצא דרך לשכנע אותה להגיע לגן בנעליים.
  • פעוט מתעקש ללבוש לבד את בגדיו אף שהדבר כרוך במאמץ רב מצדו ובאפשור זמן ארוך לתהליך. "התעקשות" זו של הפעוט חוזרת על עצמה שוב ושוב כל אימת שעליו לפשוט וללבוש בגדים במהלך היום סביב עשיית צרכים, החלפת בגדים שהתלכלכו אחרי האוכל ועוד.הוריו מתאפקים לא לעזור לו  מעבר למה שהוא מבקש
  • פעוט מתעקש להדליק בעצמו את האור בחדרו ובחדר המדרגות. לעתים בהיסח דעת הוריו עושים זאת ואז הוא פורץ בבכי ועומד על כך שיכבו את האור על מנת שהוא ידליק אותו בעצמו
  • פעוט מעדיף כשהוא נשאל שארוחת הערב שלו תורכב מלחם(טרי) ועוגיות. עושה רושם שאיננו מסכים לאכול גבינה וירקות באותה ארוחה.

אנו מוצאים הורים ומחנכים מתערבים בשיקולים של הילדים ומונעים מהם בחירה  במצבים שבהם לא אמורה להיות בעיה לאפשר לילדים בחירה:  כגון בחירה של חומרים להבעה(צבעי אצבעות לעומת עפרונות צבעוניים) , בחירת צבע של בגדים, בחירת ספר לקריאה וכו'. לא אחת אנו נותנים לפעוט  צבע מסוים מתוך קופסת צבעים מבלי לתת את הדעת לכך שחשוב היה שהילד יבחר בעצמו את הצבע הרצוי לו. לעתים קרובות אנו מציעים לילדים להעתיק שבלונות שאנו מציירים ובכך מונעים מהם לצייר באופן חופשי דברים כראות עיניהם. לעתים אנו מתערבים בהבעה הרגשית של הילד הצעיר שאומר לנו שהוא שונא אותנו או ילד זה או אחר, ואומרים לו שאין זה מנומס לדבר ככה.

מנגד אנו מאפשרים לעתים בחירות שילדים צעירים אינם יכולים לשאת בהשלכות של בחירותיהם. לדוגמה אנו עשויים לשאול ילד בן ארבע אם הוא רוצה אח או אחות וקורה שכשהצאצא החדש מגיע, והילד שלנו "מתחרט" ומבקש שנחזיר את התינוק החדש לבית החולים . אנו מנמקים לעתים את השארתו של ילד בן חמש לבד בבית לזמן קצר בכך שזה מה שהוא ביקש  מבלי לתת את הדעת לסכנות האורבות לילד כפועל יוצא של בחירתו  באפשרות זו. אנו מאפשרים לילד לבחור אם לבלוע תרופה או לא ומוותרים בשעה שהילד בוחר ש"לא בא לו" לבלוע את התרופה.

הורים, גננות ומורות מופקדים על החינוך לבחירה של הילדים

בתהליך הבחירה, בסיטואציה חינוכית, משתתפים בדרך כלל המחנך(הורה, מטפלת, גננת,מורה) מצד אחד והילד מהצד השני. המחנך הוא זה אשר מופקד על חינוך מעשי לבחירות מושכלות. על כן על המחנך להיות מודע לכך שמלבד התמורה בצדה של הבחירה(פיתוח רגשי, קוגניטיבי וחברתי אצל הילד הצעיר)  יש לבחירה גם מחירמחיר שאותו ישלם הילדכפועל יוצא מבחירותיו ומחיר שנצטרך אנו, ההורים או המחנכים הפורמאליים לשלם. לעתים, בעקבות מתן  אפשרות בחירה לילד, עלינו לשלם מחיר כלשהו, כגון  ויתור על נוחות, בזבוז זמן, דאגה , עבודה מרובה יותר, התמודדות עם בכיו של הילד הצעיר שאיננו בסופו של דבר מרוצה מבחירותיו.  לדוגמה אם נאפשר לפעוט בן שנתיים וחצי לבחור את בגדיו בבוקר, עלינו להיות מוכנים לכך שהדבר ייקח  זמן רב. אם אנו מעמידים לילד בגיל הגן לבחירה את פעילויות אחר הצהריים , והוא רוצה לשחק עם חבר , עלינו להיות מודעים למחיר-עלינו להסיעו או לקחתו לאותו חבר בין אם הדבר נוח לנו ובין אם לאו.

זאת ועוד, חשוב שניקח בחשבון שתהליך הבחירה הוא תהליך חשיבה הדורש ניתוח מצבים ולכן עידוד בחירה אצל ילדים צעירים דורש מהמחנכים יותר מרצון טוב. חינוך ילדים לבחירה חייב להיות תהליך מודע ושיטתי במהלכו מקנים להם "כלים" לבחירה. כלים כגון היכולת לנחת חלופות  לפני שבוחרים והמודעות למחיר שהילד ישלם בהחליטו על חלופה מסוימת ובוותרו במקביל על החלופות ה"מתחרות" דבר אשר עשוי להובילו לחשוב מראש על ההשלכות של בחירותיו. היבט נוסף שקשור לתהליך הבחירה  קשור לאנשים מלבד הילד הבוחר והמחנך שהבחירות של הילד עשויות להשפיע עליהם. בגן הילדים או בכיתת הלימוד בחירותיו של הילד היחיד עשויות להשפיע על חבריו לקבוצה או לכלל ילדי הגן או הכיתה, ובבית בחירותיו של הילד עשוית להשפיע על אחיותיו או אחיו. על כן, חינוך לבחירה קשור לחינוך לאחריות חברתית בנוסף לאחריות אישית.

לא תמיד הורים או מחנכות בגנים חונכו בעצמם כילדים לבחירות חופשיות רציונליות ואחראיות וגם בשל כך חסרים להם עקרונות מנחים להתנהלות מקדמת  במצבים כאלו. השילוב בין ניסיון חיים אישי שאיננו כולל התנסות במצבים של בחירה מושכלת לבין דרישות פופולריות לאפשר בחירה לילדים, עלול לגרום לבלבול ולמבוכה הן אצל המחנכים והן אצל הילדים הצעירים.

לא הכל נתון לבחירה !

האחריות ההורית או האחריות החינוכית מחייבת  את המחנכים לברור את המצבים שמועמדים לילדים לבחירה על פי גילם, הבנתם , האנשים המושפעים מהבחירות ואופי המצבים עצמם.

הגבלות על תהליך הבחירה מתחייבות משני סוגים  של גורמים:

  • בתהליך הבחירה האמיתי על הילדים הבוחרים לשאת בתוצאות בחירותיהם. על כן לא נאפשר בחירה במצבים שילדים בשל גילם או גורמים אחרים לא יכולים לשאת בתוצאות בחירותיהם.
  • ישנם מצבים כפי שיודגם בהמשך שבהם העמדת מצב לבחירה עלולה לפגוע בילדים אחרים ובמרקם החברתי של המסגרת המשפחתית או של המסגרת החינוכית ולכן חשוב להימנע מהעמדת מצבים שעלולים להשפיע לרעה על אנשים אחרים, לבחירה .

בחשיבה שלנו לגבי מצבים שיועמדו לבחירה ניקח קודם כל בחשבון את גיל הילדים. בחירות  צריכות להיות מותאמות לגילם של הילדים. ניקח בחשבון גם את ההבנה של הילדים לגבי המצבים שעומדים על הפרק, וזאת כיוון שישנם הבדלים בין אישיים נרחבים בין ילדים בני אותו הגיל לגבי האופן שבו הם מבינים ומפרשים מצבים. ניקח בחשבון גם אופיים של המצבים שעומדים לבחירה.

לדוגמה, נראה שלא כדאי לקחת פעוט בן שנתיים לחנות צעצועים גדולה ולהזמין אותו לבחור בצעצוע אחד שהוא חפץ בו, וזאת ומשום שנראה מעל ליכולתם של ילדים בגיל זה להתמודד עם שפע אפשרויות הבחירה כדי להגיע לבחירה מושכלת. לא נאפשר לילד בן 4 או  5 לבחור אם ברצונו להישאר לבד בבית לפרק זמן קצר שיאפשר לנו לערוך קניות במכולת השכונתית. לא נאפשר בחירה כזו כיוון שילד בן 4 או 5 איננו ערוך להתמודד עם מצבי חירום שעשויים להתרחש כשהוא לבד בבית.  נראה גם שבלתי רצוי להציע לילדנו בן ה- 9 הבקיא מאוד בדגמי מכוניות לבחור את דגם המכונית שתקנה המשפחה. לא נעשה זאת כיוון שעל אף ידענותו של הילד בן ה-9 בסוגי מכוניות , אין הוא ערוך לקחת בחשבון בו זמנית שיקולים שקשורים לבטיחות, עלות, תחזוקה של האוטו היבטים שמן הסתם עלינו כמבוגרים לשאת באחריות עליהם.

בחירות שאנו מעמידים לילדים יחידים עלולות להשפיע לרעה על ילדים אחרים במשפחות שבהן יש יותר מילד אחד או כשנוכחים ילדים אורחים או בפעוטון או בגן הילדים שבהם מתחנכות קבוצות של ילדים. ניקח אפוא אחריות על מצבים מעין אלו ונשקול את הרווח לעומת ההפסד ליחיד לעומת לילדים או לאנשים אחרים. לדוגמה, מקובל בגנים ובבתי ספר לחלק את הקבוצה הגדולה או את הכיתה כולה לזוגות לשם מילוי משימות כאלו ואחרות. בפעילות בריתמוזיקה, בפעילויות מונחות בתנועה או בשיעורים אחרים. אלא שמצב זה עלול לפגוע באותם הילדים שקיים פוטנציאל שאף ילד וילדה לא יבחר בהם כבני זוג. עמידה שוב ושוב במצב  שאתה לבד ושאחרים אינם רוצים בחברתך,  גורם לפגיעה רגשית קשה בילד שנשאר פעם אחר פעם ללא בני זוג. על כן גננת או מורה אחראית לא תחלק את כיתתה באופן אוטומטי לזוגות אם אין בידה מידע מבוסס על כך שלכל הילדים יימצאו בני זוג. עדיף להכתיב לילדים חלוקה לזוגות לשם מילוי פעילות חינוכית שמושטת על ידי הגננת או המורה מאשר לאפשר  בחירה שעלולה לפגוע בחלק מהילדים.

בבית לא ניתן לאחד האחים לחלק מתנות בין כל האחים-חלוקה שעלולה לפגוע באחד האחרים. נהיה אנחנו אלו שנחליט מה לתת לכל אחד מהילדים על מנת להבטיח חלוקה הוגנת של המתנות בין ילדינו השונים.

מצבים מורכבים מחייבים הבנה של הפרספקטיבה של הילד-אבל קבלת החלטה מצד ההורים

ישנם מצבי ביניים שקבלת החלטה או בחירה בין חלופות היא משמעותית מאוד לילד וחשוב לקחת בחשבון את עמדותיו אבל ההחלטה צריכה להתקבל בסופו של דבר על ידי ההורים.

לדוגמה, עניין האפשרות להפריד בין תאומים בגיל הגן במסגרות חינוך או הישארות בגן שנה נוספת הן החלטות משמעותיות עבור הילד ומשפחתו. חשוב להבין איך הילד מרגיש בקשר לחלופות השונות-לדוגמה, להיות יחד עם התאום בגן או להיפרד ממנו או לעלות לכיתה א או להישאר שנה נוספת בגן. מצד אחד מדובר במצבים  שלהם השפעה משמעותית על איכות חייו של הילד ולכן הכרחי לקחת בחשבון גם את זווית ההסתכלות שלו, להבין את ציפיותיו ואת חששותיו הקשורים לכל אחת מהחלופות. מנגד נראה כי ילד בגיל הגן יתקשה לקחת בחשבון מגוון של שיקולים מערכתיים כגון איך ייראו חייו ללא התאום, איך נראים החיים בבית הספר, יכולת התמיכה שלנו כהורים בהם במצבים השונים, כמות הזמן שעומדת לרשותנו כדי לתמוך בילדים אם יתקשו וכך הלאה. מצבים אלו אם כן מחייבים שההורים יקבלו בסופו של דבר את ההחלטות וישחררו את הילדים מעול האחריות על השלכות הבחירות. עם זאת, חשוב שהעדפותיהם של הילדים יילקחו בחשבון  כחלק חשוב ממכלול השיקולים אשר ינחו את ההורים בבחירותיהם.

בחירות אותנטיות לעומת בחירות מדומות

שאלה חשובה שהורה או מחנך אחר צריך לשאול את עצמו הוא מהם המצבים שאותם הוא מוכן להעמיד לבחירה ובכך לשלם את המחיר הצפוי של השלכות החבירה לגביו ואלו מצבים אין ביכולתו או ברצונו להעמידם לבחירה.

אחד הגורמים הנוספים שעלול לסבך תהליכים של  משא ומתן עם ילדים סביב אפשרויות בחירה קשור בעצם הנכונות הבסיסית שלנו כהורים או מחנכים לאפשר בחירות אותנטיות ולהתמודד עם השלכותיהן. הבחירה היא אותנטית אם אנחנו נהיה ערוכים להתמודד עם השלכותיה. אם מעמידים לילד  בחירה של עיסוק בשעות אחה"צ והוא בוחר בצבעי אצבעות חשוב שנאפשר בחירה בעיסוק זה ולא ננסה להסיח את הילד מבחירתו זו בשל הלכלוך שמרתיע אותנו. במקביל על הילד להבין שחלק מהפעילות כוללת השתתפות בניקוי השטח בסופה.

הבחירות המדומות מהוות מסרים אמביוולנטיים שעלולים לבלבל את הילדים. נראה כי העמדה של בחירות מדומות הרסנית לחינוך ילדים יותר מאשר אי מתן בחירה.

בחירות פתוחות וסגורות

אחרי שמחליטים במה לאפשר בחירה לילדים, חשוב לתת את הדעת אם ברצוננו להעמיד לילדינו בחירות פתוחות או סגורות.

הבחירה הפתוחה היא בחירה שבה על הבוחר לנתח את המצב, ולזהות ולהגדיר חלופות שהמצב הנתון מאפשר, ולבסוף לבחור באחת מהן. לדוגמה בחירה פתוחה יכולה להיות כלולה בשאלה "מה אתה רוצה לעשות אחה"צ ?", "באיזה חומר אתה רוצה ליצור ?"," מה אתה רוצה לאכול?". הבחירה הסגורה כוללת מספר אפשרויות או חלופות מוגדרות מראש ועל הילד לבחור באחת מהן. ניתן לראות בהצעה  שילד יבחר בין החולצה הכחולה עם ציורי מכוניות, לחולצה הצהובה החלקה לבין החולצה האדומה עם סופרמן בחירה סגורה. גם הבחירה בין  הליכה לגן הציבורי או משחק עם חברים בבית היא דוגמה של בחירה סגורה.

ישנם מצבים שבהם מתאפשרת ורצויה בחירה פתוחה גם בגיל הצעיר. למשל הבחירה מה לצייר עשויה להיות בחירה פתוחה בכל גיל. הילד ימצא בתוך עצמו מראש או בדיעבד את אשר הוא רוצה לצייר. בנוסף, כשילדים מעורבים במשחק דימיוני חשוב מאוד לעודד ולאפשר בחירה פתוחה. הילד יבחר מה ואיך לייצג במשחק הסימבולי וחשוב לקבל את בחירותיו ככאלו. הן במצב של יצירה או במשחק דימויוני לא אמורה להיות בעיה למבוגר לקבל את החלטותיו של הילד לפעול כי מדובר בתכנים שמשקפים את עולמו הפנימי של הילד והם אינם מהווים "מטרד" לסביבה. זאת ועוד, כיוון שמדובר במצבים שמתנהלים בעולם התודעה והדימיון-לא נשקפת סכנה לילד או לסביבה כפועל יוצא של בחירותיו של הילד. חשוב במצבים כאלו לא "לצנזר" תכנים שעולים מהילדים גם אם הללו אינם נעימים לנו או לא נראים לנו. לדוגמה, אם ילד משרבט  ולא מצייר ציור פיגורטיבי(דמות שדומה לדבר המצויר במציאות), וגם אם הצבע לא נראה לנו , חשוב שנקבל את היצירה ונתעניין בה ללא העברת ביקרות שיפוטית שעלולה לחסום את אפשרויות ההבעה של הילד בעתיד. זאת ועוד, אם עולים תכנים תוקפנים במחשק הדמיוני של הילד נחשוב על מקורותיהם אבל לא נחסום את אפשרויות ההבעה של הילד.

כאשר מדובר בבחירה סגורה שאותה אנו מעמידים לילדים נמצא דרך להכיר לילדים את  כל אחת מאפשרויות הבחירה לפני שהילד מתבקש לבחור באחת החלופות. על כן העמדה של בחירה סגורה מחייבת את המחנך לחשוב מראש על חלופות הולמות את הילד, מותאמות לטעמו האישי ולגילו  ולמשאבים העומדים לרשות המבוגר . עם זאת, במצב של בחירה סגורה, נמנע מהמחנך להתמודד עם ממד אי הוודאות כפועל יוצא של הבעת העדפה של הילד. התנסויות שבות ונשנות בבחירות סגורות שבהן על הילד הצעיר לבחור בחלופה אחת מתוך חלופות מוצעות , עשויות לעודד אותו לחשוב מראש גם בעתיד על בחירותיו ותלמדנה אותו שיש להכיר את החלופות היטב לפני שבוחרים. זאת ועוד, התעקשות של מבוגר שהילד יבחר מתוך חלופות מוגדרות עשויה לתרום הן לטיפוח כישורי חשיבה והן לנטילת אחריות שהרי הילד למצוא דרך להתמודד עם מצב נתון ומוגדר. לדוגמה לפני שנציע לילד הצעיר  בבית או בגן לצבוע בצבעי אצבעות או לבחור בעבודת הדבקה, עליו להכיר היטב את שני סוגי הפעילות היצירתית. לפני שהילד יכול לבחור בין אבוקדו לביצה לארוחת הערב עליו להכיר  את טעמם של שני סוגי מאכל אלו. במצבים אול ההתעקשות של המבוגר לבחור אך ורק מתוך האפשרויות המוצעות(צבעי אצבעות או הדבקה; ביצה או אבוקדו) "מכריחה" את הילד ללמוד "לפתור בעיה" בנתונים מוגדרים ולהתמודד עם החלטתו. ולכן כשהחלטנו מראש , במיוחד בגילים צעירים,

משא ומתן עם הילד כחלק מתהליך הבחירה

חלק מתהליך הבחירה כולל שיח של משא ומתן עם הילדים סביב אפשרויות הבחירה והשלכותיהן.  בשלב זה עולים השיקולים שמנחים את הילד הבוחר. התייחסות המחנך שמעמיד את הבחירה להעלאת שיקוליו של הילד הבוחר, חשובה ביותר בגיבוש התפיסה של הילד לגבי הבחירה-תפיסה שעשויה להפוך בתיווך נכון למבוססת על שיקולים הגיוניים מתוך התייחסות ליתרונות, חסרונות ומחירים לילד ולסביבה. בשלב זה, על המחנך לסייע לילד להתייחס ליתרונות ולחסרונות של כל חלופה מבלי לנסות להשפיע על בחירה עצמה באופן מניפולטיבי.  התוצר של תהליך המשא ומתן היא קבלת ההחלטה עצמה לגבי אחת מהחלופות. גם במקרה זה התייחסותו של המחנך עשויה להשפיע על אופייה של תפיסת הילד לגבי עניין הבחירה.  אם המחנך מקבל את הכרעתו של הילד פעם אחר פעם ומעודד את הילד לפעול לפיה ולשאת בהשלכותיה, עשוי הדבר להשפיע על נכונותו של הילד לשוב לבחור חלופות על בסיס ניתוחם גם בעתיד.  בניגוד לכך, אם הילד בוחר בסופו של דבר משהו והמחנך איננו מקבל את הכרעותיו של הילד, הדבר ישפיע על נכונותו של הילד לעמוד על שלו ולסמן באופן ברור את העדפותיו גם בעתיד. מחנכים משפיעים  אפוא על נכונותם של ילדים לבחור  גם על ידי התייחסות להשלכותיהם של בחירותיהם.

לדוגמה, כחלק ממתנת יום הולדת מתבקש ילד לבחור בין אוטו עם שלט, רכבת חשמלית או טרקטור עם שלט. שלוש אפשרויות אלו מבוססות על העניין הרב שיש לפעוט בן השלוש בכלי תחבורה למיניהם. תוך כדי השיחה הילד מתלבט ואומר שהוא אוהב את האוטו שנוסע חלק, את הרכבת על הקטר וקרונות שלו והוא חושב  שהטרקטור ממש מגניב והוא יכול להעמיס עליו את הקוביות שהוא אוהב. הוא אומר שהוא רוצה את כולם. בשלב זה הוריו עומדים על כך שיבחר באחד השלושת הצעצועים שתמונותיהם מוצגות לו. אז הילד מבקש את הטרקטור ואת הרכבת. ההורים שבים ואומרים שעליו לבחור אך ורק צעצוע אחד. הילד בוכה ומתפתל. הולך לחדרו. שב לסלון שבו ישובים שני הוריו וממתינים בסבלנות להכרעתו. אחרי ניגוב הדמעות הילד בוחר ברכבת-צעצוע גדול ממדים יותר. ההורים קונים לפעוט שלנו את הרכבת כמבוקשו. השמחה גדולה. יומיים אחרי הרכישה והמשחק האינטנסיבי ברכבת אחד הקרונות נשבר. בעקבות זאת ניתן לתאר שני תרחישים אפשריים. תרחיש א.:  ההורים מנחמים את הילד ואומרים לו שזה קורה ועוזרים לו לתקן את הרכבת. תרחיש ב':  אחד ההורים "פולט" שאילו בחר באוטו או בטרקטור-צעצועים פחות מורכבים-הדבר לא היה קורה. בתרחיש הראשון לומד הילד להתמודד עם בחירותיו ונושא באחריות הלא גדולה שכרוכה בוויתור על שני הצעצועים האחרים. ואילו בתרחיש ב, ההורים נותנים לילד מתוך תסכול הרגשה שהוא לא יכול לסמוך על שיקול הדעת שלו ויש אפשרות שמבלבלים אותו על ידי כך.

ברור שמה שמשפיע על גיבוש עמדותיהם של הילדים הצעירים כלפי הבחירה איננו מצב של התנסות חד פעמית , אלא הצטברות של התנסויות עם בני משפחה ומחנכות. ככל שיהיו יותר התנסויות שבהן הילד נתקל באמפתיה כלפי רגשותיו, להאזנה לנימוקיו ועמידה תקיפה על כך שיעמוד בבחירותיו כך  סביר כי הוא יגבש עמדה של חשיבה מראש על אפשרויות החבירה ושל אחריות על השלכות הבחירות. מנגד אם ילד צעיר יתרגל למצב שהוריו או המחנכות שלו מאפשרים לו לקבל את כל החפצים בעקבות לחץ מצדו-הדבר עשוי לגרום לכך שהילד הצעיר לא ישקיע מחשבה בבחירותיו העתידיות מתוך אמונה שבכל מקרה יקבל את מבוקשו. מצבים  שבהם הילד נתקל בחוסר אמפתיה עם הקושי שלו לקבל את הדין ואף בענישה גופנית-עשויים להפחית את האמון שלו בהוריו ובמחנכיו ועשויים להפחית את המוטיבציה להשקיע חשיבה  בגיבוש  העדפות שהולמות אותו. ילדים כאלו עשויים לטפח מצד אחד התנגדות גורפת כלפי האנשים שמענישים אותו, או מצד שני רצון לרצות את המבוגר.

לסיכום, אף שהבחירה בחלופה מבין חלופות רבות היא חלק מחיי היומיום של הילדים בחברה המודרנית והיא חלק חשוב מבנייה של אישיות הייחודית שלהם, מדובר במצב שלא מרבים לנתח אותו ולדבר עליו בהקשר של חינוך ילדים צעירים. כפי שהצגתי במאמר מדובר במצב מורכב שכולל סוגים שונים של בחירה(בחירה סגורה לעומת בחירה פתוחה; בחירה אמיתית לעומת בחירה מדומה; בחירה מהותית לעומת בחירה שולית; בחירה רציונאלית לעומת מגוון של בחירות לא רציונאליות-חלקן התפתחותיות וחלקן כאלו שמחוזקות על די הסביבה ככאלו. זאת ועוד , מהמוצג בפרק זה עלתה החשיבות של החינוך לבחירה מצד הורים ומחנכים פורמאליים. בחירה רציונאלית שמאפשרת מצד אחד פיתוח של זהות עצמית ועמדה אחראית שלוקחת בחשבון את השלכות המעשה עצמו, ומצד שני מתחשבת שבסביבה החברתית, איננה דבר  שמתפתח באופן ספונטאני  אצל הילדים. יתרה מזו, חיים בסביבה שמדגימה עבור הילד הצעיר, חוסר עקביות בכל הקשור לחינוך לבחירה או מדכאת בחירות או מבלבלת את הילד לגבי בחירותיו עשויה להקשות על הילד.

מנגד, אין להסיק שהחינוך לבחירה מחייב את ההורים ללכת לחוג הורים או לשלוח את ילדיהם לחוג על מנת ללמוד כיצד לבחור בצורה רציונאלית. האמור מחייב עמדה אחראית ורפלקטיבית מצד ההורים גננות והמורות. היא מחייבת חשיבה שמתייחסת לגיל הילדים ולאופן שבו כל ילד וילד יכול להתמודד עם השלכותיה של הבחירה במצב הנתון. הגישה שהוצגה במאמר מחייבת חשיבה, סבלנות ואכפתיות כלפי הילד והסביבה. עם זאת המוצג בפרק נראה לי כחלק חשוב ומרכזי מתפקידיו של המחנך. המשפיע על הבחירה הוא הצטברות של התנסויות יומיומיות ואליהן יש לתת את הדעת.

2. איך מחנכים למימוש זכות הבחירה בשבועות והחודשים שלקראת הבחירות-כחלק מפעילויות שאנחנו בעצמנו יוזמים או כחלק משיחות שהילדים יוזמים?

בשבועות ובחודשים שלפני הבחירות חשוב ללמוד על מה שיש למפלגות להציע. לקרוא על מצעי המפלגות. להקשיב לתכניות טלויזיה ולמשדרים בדיגיטל. לגלות גישה ביקורתית כלפי המסרים ולשתף את הילדים לגבי ביקורת זו שיש לנו. חשוב לא פחות להכין את הילדים להתמודד עם מניפולציות ועיוותים מכוונים.  מילוי תפקיד אחראי בבחירות במאה ה-21 כולל יכולת התמודדות עם מניפולציות, בדיקת נתונים ויכולת אבחנה בין עובדות לבין חדשות כוזבות. פוליטיקאים שמפעילים מנפולציות מסתמכים על הנטיה של רוב הבוחרים לא לבדוק פרטים בעצמם.

חשוב גם לדבר עם הילדים על דברים ששומעים בתכניות שונות וגם לבדוק את התנהלותם הדיגיטאלית של הילדים. לבדוק את נתיבי ודפוסי הגלשיה שלהם בהסכמתם. בהקשר זה חשובה ההכשרה לקריאה ביקורתית של תכנים וסיוע לזהות פייק ניוז. לא פחות מכך חשוב לחנך את הילדים לא לשתף תכנים לא בדוקים ולא "ללכלך" על יריבים בדיגיטל ובכלל.

ברבים מהגנים ומבתי הספר מתקיימות בחירות בין אם מדובר בבחירות דמה לכנסת או בחירות לדברים שמענינים את הילדים(ספר מועדף; ציפור של המידנה וכו). בבתי ספר יסודיים ולמעלה מזה מתקיימות בחירות אמיתיות לתפקידים במועצת תלמידי בתי הספר. פעולות אלו מהוות כמובן הכנה טובה להשתתפות במשחק הדמוקרטי. אבל אין בפעולות אלו די. בלינק זה דוגמה של הכנת תלמידים לבחירות למועצת התלמידים בשנת תשע"ט.

אלו פעולות שאנחנו יוזמים. הילדים חשופים למידע ולכן הכרחי להיות קשובים לשאלותיהם הן לשאלות העקרוניות שהילדים שואלים והן לשאלותיהם שנוגעות לבחירותנו שלנו בהווה ובעתיד.

3. איך אנחנו מתנהלים כאזרחים, הורים ומחנכים בענייני הבחירות לכנסת ולמועצות המקומיות ובכלל?

לצד פעולות מאורגנות מהסוג שהזכרתי חשוב שנהיה מודעים שילדים לומדים מתוך התבוננות וחיקוי  בהתנהלות שלנו. אי אפשר לחנך לאימוץ של דפוסי בחירה מושכלים אם ההתנהלות שלנו כהורים וכמורים איננה כזו.  ההתנהלות של ההורים בבתים ושל המחנכים במוסדות נחינוך. באיזו מידה אנחנו קוראים, עוקבים ומתייחסים באופן ביקורתי לתעמולת הבחירות. באיזו מידה אנחנו מעורבים בעצמנו במה שקורה. באיזו מידה אנחנו מביעים עמדה ביקורתית כלפי מנהיגים או מתמודדים בדרך שמכבדת אותם כבני אדם.

קודם כל בעיניי הכרחי שנממש את זכות הבחירה שלנו. שנלך להצביע גם אם נטיל בקלפי פתק לבן. יש בויתור על זכות הבחירה, בין משיקולים של התלבטות ובין מתוך נוחות דוגמה אישית של ויתור על יכולת ההשפעה שלנו.

חשוב גם לעקוב מקרוב על התנהלות הבחירות ולהתייחס באופן ביקורתי למה שאנחנו שומעים. האם אנחנו קוראים עיתונים דרך קבע? האם הילדים רואים מעורבות אקטיבית שלנו במקומות העבודה שלנו ובקהילה? האם הם עדים להתייחסות מעמיקה וביקורתית כלפי המנהיגים?

האמת היא שבעידן דיגיטלי כשהורים וילדים מתבוננים דרך קבע במסכים קשה לילדים לדעת במה אנחנו מתמקדים. בעידן של העיתנות המודפסת-דור שאני נמנית אליו-פעילות של קריאת העיתונים היתה גלויה לעין. לקריאה יומיומית של עיתונות חשיבות רבה ללמידה של הילדים. קריאה יומיומית של עיתונות משקפת סוג של מעורבות בנעשה. שיחות רבות עם ילדים מתנהלות סביב מה שקוראים.

חשוב לחנך ילדים לבדוק קשרים בין מה שפוליטיקאים אומרים לבין מה שהם עושים . לא מספיק להקשיב להצהרות. הכרחי לבדוק פעולות. כך גם בבחירות של תלמידים במועצות תלמידים. חשובה הבחינה של הזיקה בין הצהרות למעשים.

חשוב לא פחות כיבוד של המשחק הדמוקרט שבא לידי ביטוי בכיבוד תוצאות הבחירות. יחד עם כיבוד תוצאות הבחירות הכרחי לחנך את הילדים לכבד כללים וחוקים שהרי הכללים והחוקים מסעיים שכולם יהיו שווים. אחת הבעיות בהתנהלות הפוליטית היום קשורה לאופן שבו חלק מהפוליטיקאים מתייחסים לחוקים. לכיבוד הסלקטיבי שלהם של חוקים שנחקקו בכנסת ולערעור על הרשות המחוקקת. חשוב מאוד להביע תמיכה ברשויות. תמיכה לצד ביקורת כאשר נראה שרשויות החוק נכשלות בתפקידן.

לסיכום, פוסט זה הציג את ההקשר המורכב של מדינת ישראל המתכוננת לבחירות הקרבות לכנסת ה-23, ב-2.3.2020. הפוסט פונה אל אנשים שהם גם אזרחים וגם הורים; גם אזרחים וגם מחנכים. אני מציעה לא לוותר על זכות הבחירה ולעצור ולחשוב לפני שמשלשלים את הפתק לקלפי. אני מציעה שהבחירה תביא בחשבון את השלכות הבחירה שלנו על העתיד של הילדים והילדות שיגדלו כאן בעתיד. אני מציעה גם לבחון את החלופות הקיימות(אף אחת מהן איננה אידאלית!), ולבחון את האנשים ואת המפלגות על בסיס מעשים ואנשים שנמצאים בהנהגה. בחירה "נכונה" מחייבת לעתים התעלמות מהצגת אג'נדות שמוכתבות על ידי יועצי תקשורת. "בחירה נכונה" מחייבת הסתכלות על החברה בכללותה, על כל "שבטיה" ולא רק הסתכלות על האינטרס הצר של הסקטור שאליו אנחנו משתייכים. בחירה "נוכנה" מחייבת אותנו להסתכל על העתיד יותר מאשר אל העבר. בחלק השני של הפוסט מועתקים חלקים מפוסטים קודמים שמתמקדים בחינוך להתנהלות אזרחית באמצעות חינוך לבחירות מושכלות מהינקות. חינוך שכולל גם הכוונה מושכלת וביקורתית בשבועות שקודמים לבחירות ועל ידי התנהלות אחראית ומעמיקה בעניין הבחירות-התנהלות שעולה בקנה אחד עם הצהרותינו. חשובה לא פחות גישה ביקורתית כלפי מנהיגים ופוליטיקאים-ביקורת שאיננה באה להשפיל ולעשות מניפולציות.

"יוצאים מהקופסא" בבית הספר השכונתי בשפירא-תל אביב

בכתבה זו אני מפנה את הזרקור לבית הספר השכונתי שפירא בתל אביב. בית ספר ציבורי שנראה שמממש רעיונות של חיבור לסביבה ולקהילה, של למידה מהחיים עצמם, של שיתוף הורים ומשפחות, של למידת חקר בסביבה שמעריכה בני אדם וולמידה משמעותית -כל זאת בשכונת שפירא בתל אביב שחיות בה משפחות ותיקות -צאצאים של עולים מבוכרה ואפגניסטן, משפחות של מהגרי עבודה ומבקשי מקלט לצד משפחות צעירות ומבוססות יותר שמאכלסות בשנים האחרונות את דרום תל אביב. אני מהדהדת מידע על בית הספר הזה כיוון שאני חושבת שמדובר בסוג של בית ספר שיש לו פוטנציאל לתת מענה לבעיות מוסדות החינוך שכל העולם מדבר עליהן בשנים האחרונות. מדובר בבית ספר צומח שכיתה א' ראשונה שלו יצאה לדרך בשנת הלימודים תש"ף. אני מאוד מקווה שבית הספר יצמח למוסד חינוכי שיהווה מודל של בית ספר לכל שכונה בישראל.

אני כותבת את הפוסט על בית הספר השכונתי שפירא בעקבות קריאה של כתבתה של שירה קדרי-עובדיה בעיתון הארץ, ביום שני, 17.2.2020. בעקבות קריאה הכתבה נכנסתי גם לאתר של בית הספר וקראתי פוסט בבלוג של ליאת שמרלינג-מאיר שמשמשת מחנכת ומורה לכיתות א'-ב' בבית הספר. את ליאת אני מכירה באופן אישי כי היא השלימה תואר שני במכללת לוינסקי לחינוך ועיון בבלוג הפופלארי שהיא כותבת "מורה בפיג'מה" סייע לי מאוד כשעשיתי את הצעדים הראשונים בייסוד הבלוג שלי.

בשנים האחרונות בישראל ובעולם מתקיים דיון מתמשך שמתמקד בצורך לשנות את מוסדות החינוך כך שיכשירו טוב יותר את התלמידים לאתגרים של המאה ה-21. הטענות הן שבתי הספר אינם משתנים מספיק והם דומים מדי לבתי הספר שהוקמו בראשית התקופה התעשייתית. על רקע זה מוצעים פתרונות שונים שזוכים לשם "פדגוגיה מוטת עתיד" . האמת היא שדי שמחתי בשבכתבה הארוכה על בית הספר השכונתי שפירא ובמידע שמופיע באתר בית הספר לא נתקלתי באיפונו של בית ספר זה כמייצג "פדגוגיה מוטת עתיד". דרכי העבודה של בית ספר זה נראות בעיני אותנטיות הרבה יותר מההצהרות הנשמעות לגבי "פדגוגיה מוטת עתיד".

אציג על בסיס העיון במאמר את המאפיינים המרכזיים של בית ספר השכונתי שפירא:

  1. חלק ניכר של הפעילות החינוכית מתנהל במרחב השכונתי הציבורי. בהתחלה יזם צוות בית הספר בהנהלת שחר פיינשטיין גבריאל(היוזם והמנהל של בית הספר) מיפוי של מגוון מוסדות בסביבה הקרובה (הספריה העירונית, הגן הבוטני באבו כביר, מועדון האזרחים הותיקים, ישיבה חילונית, ישבה אורתודוקסית, בית הקפה השכונתי. פה ושם ניתן למקם את הבתים שבהם מתגוררים הילדים עצמם וקרובי משפחתם. היה מגניב אם בכל כיתה הייתה מפה שבה מסומנים הבתים של התלמידים. נעשה ניסיון לבנות יחסי גומליין עם אנשי הקהילה ולהשיג את שיתוף הפעולה שלהם. כך שהיום, ילדי כיתה א' יוצאים מידי יום ל"סיבוב" בשכונה. המפגשים היומיומיים מחזקים את הקשר בין הילדים לאנשי הקהילה, ומספקים קרקע פוריה ללמידה של אורינות, מתימטקה, מדעים מולדת בסביבה הטבעית.
  2. שיתוף הורים-מהכתבה אני מתרשמת שבית הספר עושה כל מה שביכולתו למשוך את הורי הילדים לבית הספר ולהביא לשותפות איתם. החל בהזמנה שההורים ישתתפו בהוראה וכלה בסיוע להורים עצמם. מהכתבה עולה שבית הספר יש חדר הורים נוח. ומוזכר שהמודלים שעליהם מתבסס בית הספר בחו"ל מחזיקים רכזת הורים-אשת מקצוע שתפקידה לשמור על קשר קבוע עם הורים. מחקרי אורך בארה"ב(Reynolds et al,2017) מצביעים על כך ששינויים עקביים בלמידה של הילדים מחייבים קשר הדוק מהסוג של בית הספר השכונתי שפירא מקיים איתם.
  3. צוות בית הספר מנצל הזדמנויות למידה במהלך הטיולים השכונתיים היומיים. כל זאת בגישה של חקר ומתוך הקשבה לילדים. לדוגמה, באחד הטיולים אחד הילדים גילה שמספרי הבתים אינם רציפים-הזדמנות שנוצלה על ידי מנהל בית הספר להסביר להם על מספרים זוגיים ואי זוגיים.
  4. הפעילות הקדחנית בשכונה כוללת ככל הנראה גם פעילויות מתוכננות. למשל מתוארת פעילות שבועית של חיבור "מילון בוטני" בהנחית חניכי שנת שירות "בינה", קריאה של ספרי ילדים בספריה הקהילתית בהנחית המחנכת שלהם ליאת שמרלינג-מאיר (חובבת ספרי ילדים מושבעת) וכתיבת סיפור עצמם בעקבות זאת.

מה בולט מהכתבה שעשוי לתרום להצלחת המיזם?

א. צוות בית הספר בהנהגת המנהל מצטייר כמחויב מאוד לרעיון החיבור השכונתי והלמידה במרחב הציבורי ונראה משגשג בתנאי הלמידה מחוץ לכותלי בית הספר.הצוות החינוכי נראה מחויב לרווחה הרגשית של הילדים והם קשובים לילדים: מאמינים שמה שיש לילדים לומר חשוב ומקדם.

ב. מה שמצטייר כאור ירוק מצד הממסד החינוכי והיותו של בית הספר בית ספר ציבורי. תמיכה של הממסד ברעיון חשובה מאוד בעיניי.

ג. הלמידה בבית הספר מוצעת בשכונה שפירא לילדים שמייצגים "מגזרים" בחברה הישראלית שאינם נפגשים על בסיס שוויוני ביניהם בדרך כלל. הצילום שמוצג באתר בית הספר שכולל הורים, ילדים, אחים צעירים ומן הסתם צוות בית הספר מתערבבים ביניהם הוא צילום מלבב. יפה לראות צילום שאיננו מציג אנשים לפי הסטטוסים שלהם. המתבונן בצילום לא יכול לדעת מי הורה, מי מורה, מיהו מנהל ביתה ספר, מי מזכירת בית הספר. חיבור מסוג זה מכיתה א' עשוי לתרום לסולידריות ולכידות חבריות שכל כך חסרות לנו כיוון שילדים אלו גדלים בסביבה קהילתית מתחילת דרכם בבית הספר.

ד. הילדים נראים מרוצים, מגלים סקרנות וענין. וודאי מתאים הרבה יותר למגוון של ילדים ללמוד תוך כדי תנועה בסביבה הטבעית. דהיינו ישנה מוטיבציה של הילדים להשתתף בלמידה מהסוג שמוצע בבית ספר זה.

ה. ישנה חשיבה מצד הצוות ללמד את הילדים אוריינות, חשבון, מדעים מתוך התבוננות במופעים שלהם במרחב הציבורי. זו נקודה חשובה מאוד שעולה מהכתבה.

ו. נעשה מאמץ רציני לחבר את משפחות ההורים לבית הספר ולדרכי הלמידה של הילדים. ללא חיבור מסוג זה המעשה החינוכי לא יכול באמת להצליח עבור כל הילדים .

ז. היותו של בית הספר בית ספר צומח חדש עשוי לתרום להצלחת המיזם. בית הספר מתחיל ממקום שבו מיישמים רעיון ונחסך מהמנהל הצורך לשנות עמדות של צוות שמורגל לעבודה חינוכית מסורתית. בתנאים אלו מתאפשר גיוס של צוות חינוכי שמחויב לרעיונות שעליהם מבוססות הפרקטיקות הנהוגות בבית הספר. בנוסף, היותו של בית הספר בית ספר צומח מאפשר לו לתכנן באופן הדרגתי את דרכי העבודה שלו עם הכיתות ה"גבוהות" יותר בבית הספר. אם תאומץ גישה של מחקר פעולה, גישה שבה הצוות ילמד מהצלחותיו ומטעיותיו וילדמד לתקן אותן משנה לשנה, תתאפשר בניה של תוכנית לכיתות החל מכיתה א' לכיתה וי.

אתגרים צפויים

עם זאת, ברור שבית הספר עשוי להתמודד עם אתגרים שקשורים להרחבתו הרצויה והצפויה. שמירה על דרכי העבודה שמוצגות בכתבה איננה מובנת מאליה במציאות של מספר כיתות מקבילות ומגוון הכיתות מא' עד ו'. לשם מימוש פרקטיקות של טיולים יומיומיים במרחב ציבורי נדרש כוח אדם גדול מהמקובל בבתי הספר היסודיים היום.

זאת ועוד, חשוב לגבש צוות גדול ומחויב דיו כדי שיישום הרעיון לא יהיה תלוי בקיומם של "משוגעים לדבר". חשוב לגבש "מאסה קריטית" של אנשי צוות שיוכלו "לספק את השירות" ולהפיץ את הרעיונות שלו.

אני מאוד מקווה שבכל שכונה יקום בית ספר שכונתי מסוג סית הספר השכונתי שפירא.

כמישעוסקת כל חייה בהכשרת מורים אני חושבת שחשוב גם לקשור קשרים בין מכללות להוראה לבית הספר לתמיכה הדדית בין "הקדמיה" ל"שדה", כך שהסטדונטיות להוראה יתמכו בתהליכי הלמידה בבית הספר ובית הספר ילמד את הסטדונטית להוראה לאמץ לליבם פדגוגיה של חיבור לקהילה, של למידה בתוך סביבת החיים הטבעית של הילדים, של חיבור למשפחות הילדים.

לסיכום, לי היה חשוב ומחמם לב להכיר את דרכי העבודה של בית הספר השכונתי שפירא. אעקוב בעניין אחר התפתחות בית הספר ומאחלת שבית ספר זה יתפתח. אני מאחלת גם לחיבורים עם המוסדות להכשרת מורים ולהפצת הרעיונות העומדים בבסיסו למקומות נוספים בישראל.

וירוס הקורונה-מי, מתי ואיך מסבירים לילדי גן בישראל?

בפוסט אציג את מחשבותיי בנוגע לשיחות עם ילדי גן בנושא וירוס הקורונה. אתייחס לשאלות מי, מתי ואיך מסבירים לילדי הגן על הוירוס.

האמת היא שבשבועות האחרונים הרהרתי כמו כולם בהשלכות ההוירוס על חיי הסינים, על השפעות על תיירות בעולם, על השפעה על טיסות שלנו בחודשים הקרובים, והזדהיתי גם עם נוסעי ספינת הקרוז שמצויים זמן רב בבידוד, על הספינה, בחופי יוקהומה-עיר סמוכה לטוקיו. חלק מהמחשבות קשורות למקריות החיים. באוקטובר האחרון היינו בין נוסעי ספינה כזו. השיט שהיה מענין ונעים , שלא לומר מפנק הסתיים בצורה מעט לא צפויה בשל התקרבות הטייפון הגיביס לחוף הדרומי של יפן(טוקיו ויוקוהומה מצויות בחלק זה של האי). הטייפון שינה את מסלול ההפלגה של הקרוז ואת תוכניותינו. בסופו של דבר קיצרנו את שהותנו ביפן, ירדנו מהקרוז בנגאסקי, בחוף המערבי וקנינו כרטיס טיסה חזרה לישראל. העיסוק בחיפוש מסלול חלופי לחזרה לארץ התפרש על ידנו גם אז כסוג של אי נוחות ולא כאיום כלשהו על ביטוננו. כך שכעת אני חושבת שמצבנו היה טוב בלא כל השוואה למצב הנוסעים על הקרוז המצויים זמן רב בבידוד. בסוג של "כלוב מזהב".

תוצאת תמונה עבור virus Corona
..מקור האיור

בשום שלב עד עתה לא עלה על דעתי להידרש לשיחות עם ילדי גן על וירוס הקורונה. מה ששינה את תוכניותיי הוא העדות של הנכדה בת הארבע שלי שלומדת בגן דו גילי: טרום-טרום חובה וטרום-חובה. הנכדה שלי היא בין הילדים ה"גדוליים" בגן. בסוף השבוע שעבר היא סיפרה להוריה שהיא מודאגת מוירוס הקורונה כיוון שהמחנכת המובילה בצהרון סיפרה לקבוצה של ילדים על הסכנות של וירוס הקורונה ועל כך שהמחלה נגרמת על ידי "חיות מגעילות שהסינים אוכלים", והדבר משפיע גם על מי שטס. זה מה שהנכדה שלי זכרה. זה לא אומר שהדברים נאמרו לילדי הגן בדיוק במילים האלו. הוריה של נורית הסבירו לה שבינתיים הוירוס הזה עוד לא הגיע לישראל ובינתיים אין צורך שהיא או אנחנו נעשה משהו מיוחד. נאמר לה גם שאם הוירוס יגיע לישראל יסבירו לה מה לעשות ואיך להתנהל ובכל מקרה העניין לא באחריותה. כמו כן, אימה הסבירה לה שקורונה היא מחלה דומה להצטנויות מלוות שיעולים וחום הרבות שהיא רגילה לסבול מהן במהלך השנים. נראה כי ההסברים הניחו את דעתה. לקראת כתיבת הפוסט ניסינו רק לבדוק עם נורית, אם המידע נמסר לכל ילדי הגן בסוג של מפגש מליאה או לקבוצה של ילדים והאם הדברים נאמרו בתגובה לשאלה של ילד או ביוזמת המחנכת המובילה בצהרון. נורית סיפרה שהמחנכת בצהרון יזמה את השיחה ושהדבריים נאמרו "לילדים שהיו שם"{כנראה לקבוצה של ילדים].

האירוע בצהרון ציבורי שהנכדה שלי הייתה חלק ממנו העלה את הצורך לברר לעצמנו מי, איך ומתי מדברים עם ילדי גן בישראל על וירוס הקורונה.

היוזמה הלא כל כך מבורכת של המחנכת בצהרון להסביר לילדים על הוירוס מעלה את הצורך שצוותי הגנים והצהרונים הציבוריים יקבלו הנחיות ברורות בנושא. הנחיות שמתייחסות למה אומרים, ולמה לא אומרים לילדים. התייחסויות למי אמור לשוחח עם הילדים. התייחסויות שנוגעות לדיווח להורים ולנשות צוות אחרות על שיחות מעין אלו.

ההנחיות צריכות לכלול התייחסות לשני תרחישים שרלוונטים למצב הנוכחי בישראל, מצב שבו אין בינתיים נשאים של המחלה. תרחיש ראשון מתייחס לאיך מגיבים כשילדים שואלים על הוירוס(תרחיש אפשרי בהחלט כי הילדים אינם חיים בתוך בועה). תרחיש שני מתייחס ליוזמה לסביר לילדים על וירוס הקורונה.

תרחיש ראשון: כל מחנכת צריכה להיות ערוכה עם תוכנית מה אומרים ומה לא אומרים לילדים ששואלים על הוירוס. מטרת התשובה היא להבין מה יודע ומבין הילד. מה הוא חושב שהיא המשמעות של הוירוס הזה. את ההסבר יש להתאים להשערותיו של כל ילד. בכל מקרה אני מציעה, בדומה לאופן שבו הוריה של נורית הסבירו לה, שההסבר של המחנכות צריך להיות מדויק ומרגיע. להסביר שמדובר בויררוס דומה לשפעת או להצטננות עם חום ושיעולים שהילדים מכירים. כמו כן יש לציין, בשלב זה, שאין אנשים חולים במחלה בישראל. שהאחריות היא לא על הילדים. ואם יהיה צורך הורים וגננות יגידו לילדי הגן מה לעשות כמו שתמיד קורה במצבים של מחלות שהם מכירים. בכל מקרה של שאלה כזו אני חושבת שחשוב לשתף את כל הצוות(בגן הבוקר ובגן אחה"צ ואת הורי הילדים). אני רואה בסוג כזה של שיחה משהו טבעי וסביר.

התרחיש השני נוגע לנטילת יוזמה להסביר לילדים על הוירוס. התרחיש השני איננו רלוונטי במצב הנוכחי בישראל ואני בדעה נחרצת שאין ליזום שיחות עם ילדי הגן על וירוס הקורונה.לא על ידי צוות הגן ולא על ידי צוות הצהרון. יש להקפיד הקפדה יתרה(שנכונה תמיד) על נטילת ידיים לפני האוכל, אחרי השירותים. יש להקפיד על שיעול בתוך השרוול(תמיד). אין להתייחס בעוינות לילדים שמשתעלים או מתעטשים. במידה והמצב בישראל ישתנה יש לרענן את ההנחיות.

העניין העקרוני בעיניי הוא שבאגף הקדם יסודי במשרד החינוך, באגפי הגיל הרך ברשויות המקומיות, בפיקוח על הגנים ועל הצהרונים, יגבשו הנחיות שיועברו לצוותי הגנים והצהרונם כיצד לנהוג בנושא שאלות של ילדים והסברים בנוגע לוירוס הקורונה. חשוב לא להחליט שסומכים על שיקול הדעת של כל אשת חינוך בשטח. בלתי סביר בעיניי הוא מצב שבו מחנכת כלשהי נוטלת יוזמה ומסבירה לילדים צעירים על הוירוס מבלי להבין עד הסוף את השלכות ההסבר. הסברים לא מבוקרים מסוג זה עלולים גם לעורר פאניקה וגם להיות צבועים בדעות קדומות וסטיראוטיפים נגד הסינים במקרה הזה. יש להכיר בהחלט גם באפשרות שהילדים ישאלו על הוירוס ובמצב זה יש לצייד את המחנכות בהסברים סבירים על המצב. ניתן לאסוף אירועים מהגנים והצהרונים השונים שבהם ילדים שאלו שאלות בנושא ולגבש מאגר של תשובות לשאלות.