חגיגות יום הולדת במסגרות חינוך לגיל הרך-משמעות והתלבטויות

פוסט זה נכתב בעיקר מתוך ניסיון לרכז מחשבה בנושא חגיגות ימי הולדת במסגרות חינוך ובמשפחות לילדים צעירים, עקב עניין שגילו בנושא סטודנטיות שלי בתואר הראשון והשני.  הסטודנטיות הביעו עניין לחקור סוגיות שקשורות לחגיגות ימי הולדת כבסיס לקבלת החלטות חינוכיות(הן התעניינו בסוגיות של השתתפות הורים בימי ההולדת ובנוגע להשפעה הרצויה  של הגננת או המורה על ארגון חגיגות ימי ההולדת של הילדים בבתים). עד מהרה הן גילו  שחסרים המשגה ומחקרים בנושא.

במקביל לעידוד מצדי שהסטודנטיות תמשכנה לחקור סוגיות שקשורות לניהול ימי הולדת,ערכתי בעצמי מעט חיפושים באינטרנט ובאמת מצאתי גם בעברית וגם באנגלית  המלצות איך להתנהל ביום ההולדת, בעיקר פוסטים שהתמקדו ב" ?How to do". החלטתי לחשוב על בסיס להמשגה תיאורטית שלה השלכות על הפרקטיקה של ימי ההולדת וכך נולד הפוסט הזה.

ציון ימי הולדת כביטוי להדגשת הערך של האינדיבידואל

ניתן לראות בציון ימי הולדת של אנשים מידי שנה דרך לחגוג את הערך כל האדם כאינדיבידואל. ניתן לראות בשירה של חוה אלברשטיין ברוך הבא לעולם מתוך האלבום  "עץ הכוכבים" כסוג של הומאז' ליצירת חיים חדשים. כל העולם  מתפנה לברך תינוק חדש ש"בא לעולם". וכך מידי שנה ממשיכים לברך את האחת או את האחד והיחיד שגדלו בשנה.

הקולקטיב משחק תפקיד מרכזי בציון יום ההולדת של היחיד

אף שציון יום ההולדת מתמקד ביחיד, חגיגה אמיתית  של יום ההולדת הינה בלתי אפשרית ללא יחסי גומלין עם הקולקטיב, עם הסביבה. מי שמברך את כלת או חתן יום ההולדת הם בני משפחה, חברים, עמיתים. כשמדובר בילדים צעירים המשפחה והצוות החינוכי במסגרות החינוך הן אלו  אשר מעצבות טקסים שעשויים לכלול שירים, ריקודים, ברכות, עוגת יום הולדת, כיבוד. אף שימי הולדת מצוינים ברוב העולם, תכולת חגיגות ימי ההולדת עשויה להיות שונה במקומות שונים. יתרה מזו, בכל חברה חגיגות ימי ההולדת השתנו מאוד במהלך השנים.

ציון יום הולדת כטקס שמהווה חלק מתהליך סוציאליזציה 

טקס מוגדר בויקיפדיה כ"אירוע סמלי המורכב מרצף פעולות, המבוצע בסביבה מסוימת ובמחזוריות סדירה. הפעולות הסמליות המהוות את הטקס, מכילות לרוב חלקים מהאלמנטים הבאים: עלילה, שירה, תהלוכה, ריקוד… במהלך הטקס מובעות המשמעויות החברתיות הבסיסיות בעיני המשתתפים והקשרים החברתיים ביניהם מתחזקים. באמצעות הטקס היחיד והחברה מבטאים את החשיבות שהם מייחסים לנושאים המועלים בו."(מתוך ויקיפדיה). מקורה של המילה טקס במילה היוונית taxis שפירושה סדר, ארגון. באמצעות ציון ימי ההולדת מידי שנה מאשררים  את ההערכה להמשך הקיום של היחיד ומתייחסים גם לגיל עצמו, להתפתחות. בתרבויות שונות ישנם גילאים שמהווים מדרגה משמעותית-דוגמת ציון הבר ובת מצווה בתרבות היהודית בגיל 13 ו-12 בהתאמה. טקסים אלו משמשים את החברה לסוציאליזציה להשתתפות וציון ימי הולדת. נשאלת השאלה מהם הערכים, הנורמות והפרקטיקות שמהווים חלק מהסוציאליזציה של הילדים הצעירים לציון ימי ההולדת שלהם? 

  • ערכים רלוונטיים לחגיגות ימי הולדת עשויים להיות: חשיבות האינדווידואל, נתינה(מתנות לחתן יום ההולדת של כלות וחתני ימי ההולדת למשתתפים בחגיגה; הדגשת מעמד(לדוגמה, חגיגות ימי הולדת שהופכות להפקות יקרות); אורח חיים בריא(דגש על כיבוד בריא; דאגה לקיימות או התעלמות משיקולים מעין אלו-למשל שימוש בכלים חד פעמיים; ריבוי של מתנות לא שימושיות). הורים בבתים וצוות חינוכי בגנים מגלמים באופן ארגון החגיגות את הערכים החשובים להם בין אם הם נותנים לכך את הדעת ובין אם לאו. בפוסט זה ישנה הזמנה לתת לעצמנו דין וחשבון לגבי הערכים שמנחים אותנו בארגון ימי ההולדת-ערכים אשר מונחלים לילדים החוגגים את ימי ההולדת כמו לילדים האורחים בימי הולדת .
  • נורמות כוללות את ההתנהגויות המצופות ממשתתפי ימי ההולדת בחברה נתונה המתרגמות את הערכים. הנורמות מתייחסות למקום החגיגה(האם חוגגים בבית, בפארק ציבורי, באולם, בקולנוע). נורמות מתייחסות להתנהגות המצופה מהילד החוגג את יום ההולדת וההתנהגות המצופה מהחברים. את מי מזמינים ליום ההולדת בבית?את כל הכיתה? רק את הבנים? רק את הבנות? רק חברים קרובים? ישנן נורמות שמנחות את סוג וגודל המתנות המוענקות לחוגגי ימי ההולדת ולסוג הכיבוד המוצע לאורחים. נורמות מתייחסות גם לברכות שמוענקות לחוגגים. . הורים יימנעו לערוך חגיגות  ימי הולדת "צנועות"  בסביבה שבה נערכות חגיגות ראותניות מתוך חשש לפגוע בילדיהן.
  • פרקטיקות מתרגמות את הנורמות לפעולות ותכנים הכלולים בחגיגות ימי ההולדת. לרוב חגיגות כוללות תכנית "אמנותית" כלשהי(שירים, ריקודים, משחקים, הצגות, פעילות ספורט כמו באולינג), כיבוד כולל עוגת יום הולדת, ברכות לחוגגים את יום ההולדת. בחגיגות אלו האורחים מעניקים מתנות לחתנים ולכלות יום ההולדת ואילו משפחות הילדים שחוגגים יום הולדת מעניקים לאורחים הזדמנות להנות ולהתכבד. בדרך זו מובטח שבחגיגות ימי ההולדת ישנה נתינה הדדית: של האורחים לחתן או כלת יום ההולדת ושל משפחת החוגגים לאורחים.

חשיבה על ניהול חגיגות ימי הולדת במסגרות חינוך

מסגרות חינוך הן סוכן מרכזי לסוציאליזציה בכל חברה. חלק מהעניין הוא ארגון טקסים שעומדים במרכז חגיגות ימי הולדת. למסגרות חינוך יש לרוב פרוטוקול מסודר של ציון ימי הולדת.

בתכנון יום ההולדת הכרחי לקחת מצד אחד בחשבון את הילד היחיד ולהביא לידי ביטוי  משהו שמתאים לו במיוחד(תכנים, כיבוד) ומצד שני את כל הילדים שלומדים באותה מסגרת חינוך. חשוב שאף ילד לא ירגיש מקופח ותהיה לו סיבה לחשוב שהושקעו יותר מאמץ, מחשבה ומשאבים בימי הולדת של ילדים אחרים לעומת ביום ההולדת שלו. איזון בין האישי- האינדבידואלי לבין דאגה לקולקטיב הוא סוג של אמנות. הסכנה היא מצד אחד  להפוך את ימי ההולדת לסוג של "תעשיה" שבה פס יצור של ימי הולדת סטנדרטים שאין כל ביטוי לאישי. מנגד ,הסכנה היא להביא לסגידה לאידיבידואל-סגידה שמעודדת התנערות מדאגה לזולת. אין זה קל לאזן במקרה זה בין השנים, ונדרשים היכרות אישית עם היחיד ודאגה לרווחתם של הילדים לצד עידוד של נתינה והתייחסות לזולת גם שחוגגים לך יום הולדת.

לא אחת, חגיגות ימי הולדת נערכות לפי נוחות המורה לריתמוזיקה יותר מאשר מתוך התייחסות למה שחשוב לילד ולמשפחתו. קורה גם שמורה לריתמוזיקה מנהלת את יום ההולדת באופן שלא ניתן מספיק ביטוי לקשר הבין אישי הקרוב שיש לגננת או למורה עם הילד.

לגבי הפרקטיקות עצמן ניתן למצוא פרטים בהמלצות משרד החינוך לגבי ימי הולדת בגנים. ובפוסט על צעדים מעשיים לתכנון ימי הולדת בגנים.

אחד הביטויים האפשריים להפוך את יום ההולדת למפגש מקרב לבבות הוא לעודד ילדים להכין ברכות אישיות ואמיתיות לחתן או לכלת יום ההולדת. וזאת כתחליף להכנת שבלונות או לבקשה שיציירו ציור חופשי שלא תמיד הילדים מקדישים בהכנתו מחשבה לחתן או לכלת יום ההולדת.

נסו לחשוב על כך שמרגילים ילד לחשוב על הנמען, על חתן או כלת יום הההולדת 34 פעמים בשנה. נפתח אמפתיה אצל הילדים אם נעודד אותם להכין ברכות  מותאמות(לעתים נהיה מוכנים לכתוב בעצמנו את תוכן הברכה).

ראו לדוגמה ברכה שחתני קיבל מילדה בגן  ליום הולדת ארבע שלו.

Screenshot 2015-11-02 10.54.46

התלבטויות לגבי קשר בין  מסגרות חינוך לבתים בנוגע לחגיגות יום הולדת

המטרה העיקרית של פוסט זה איננה לספק רעיונות לתכנים שכלולים בימי הולדת אלא לעודד חשיבה והתלבטות אשר יובילו לארגון ימי הולדת שישמחו את הילדים ויותירו אותם עם ההרגשה שהם עצמם מיוחדים ואהובים ושהם חלק מקולקטיב שיש בו ילדים אהובים ומיוחדים נוספים-ושווים התייחסות בדיוק כמותם.

לכן בחלק זה אציג מספר התלבטויות מרכזיות שחשוב שצוותי גנים יקדישו להן מחשבה בתהליך תכנון ימי ההולדת.

  • באיזו מידה חגיגות ימי ההולדת מאורגנות באופן אשר  נותן לילדים החוגגים את ההרגשה שהם אנשים מוערכים, אהובים וראויים?
  • באיזו מידה יש בחגיגות ביטוי לרגישות  לשונות בין -אישית בין הילדים הלומדים באותה מסגרת חינוכית?
  • באיזו מידה פרוטוקול יום ההולדת הוא כזה שמאפשר לכל המשפחות להתשתתף ?
  • באיזו מידה ההשתתפות ביום ההולדת מחייבת הוצאות כספיות חריגות מצד משפחות הילדים?
  • עד כמה ראוי , אם בכלל,  שהצוות החינוכי  ישפיע על האופן שבו נחגגות ימי ההולדת בבתים ?
  • באיזו מידה יש התייחסות בהכנת הכיבוד לצורך לעודד ילדים לצרוך מזון בריא(עד כמה הנורמות הנהוגות בהכנת הכיבוד היא של מינימום חטיפים וממתקים, הכללת פירות וירקות בחגיגה-מלבד עוגת יום ההולדת)?
  • עד כמה הברכות המוענקות על ידי הילדים הן אישיות? או שמא הן שבלוניות ואחידות?
  • עד כמה צוות הגן יחד עם ההורים מגלים רגישות  בתכנון ימי הולדת שאינן מחייבות הוצאות שחלק מהמשפחות אינן יכולות לשאת?
  • עד כמה יש מקום להשתתפות הורים במסיבות ימי ההולדת הנערכות בגני הילדים?
  • עד כמה חגיגות ימי ההולדת מקדשות סטריאוטיפים מגדריים(צבע ורוד לבנות , צבע כחול לבנים)?

לסיכום, פוסט זה מעודד חשיבה על תכנון חגיגות ימי ההולדת מעל ומעבר לקביעת הפרטים הטכניים שכרוכים בארגון שלהן.נשאלת השאלה מהם הערכים שמזינים נורמות ופרקטיקות חינוכיות. נשאלת גם השאלה עד כמה בתכנון ימי ההולדת נלקחים בחשבון העדפות ואילוצים כלכליים של משפחות הילדים.

 

 

לעודד דבקות במטרות ארוכות טווח(grit) ואמונה בכושר של עצמך ושל אחרים להשתנות(growth mindset)

מהפרספקטיבה של הורים,גננות ומורים תמיד נשאלת השאלה אלו כישורים עלינו לטפח בקרב הילדים כבר מהגיל הרך, על מנת לאפשר להם התפתחות טובה והשתלבות טובה בחברה בעתיד שאף פעם איננו יודעים איך תראה. דהיינו עלינו להכשיר את הילדים לעתיד לא ברור . עלינו להתמודד עם אי הוודאות הזו וגם להכשיר את הילדים לתפקד היטב במצב של אי וודאות. העתיד הרלוונטי לדור הילדים שאנו מחנכים היום הוא המאה ה-21. אחד ממאפייניו הבולטים הוא שינויים טכנולוגיים מרחיקי לכת שמחייבים להגדיר מחדש הן את הטיפול במידע העצום הנוצר ומופץ, הן את מערכות היחסים בין אנשים והן את הרגלי הבילוי בשעות הפנאי.

בפוסטים קודמים התייחסתי לטיפוח כישורים מרכזיים שמסעיים לתפקוד בסביבה המשתנה של המאה ה-21. כתבתי על ויסות ושליטה עצמית, אמפתיה, עבודת צוות ומסוגלות עצמית.

על grit ו- growth mindset

בפוסט זה אתייחס לשני מוקדי טיפוח מומלצים נוספים: עידוד של התמדה עיקשת להשיג מטרות ארוכות טווח( grit) ושל האמונה ביכולת לשינוי קוגניטיבי בעקבות השקעת מאמץ(growth mindset) מצד האדם. מוקדי טיפוח אלו קשורים אחד לשני וגם לכישורים שהוצגו בעבר(ויסות ושליטה עצמיים ומסוגלות עצמית).

החוקרת קרול דווק (Dweck) מאוניברסיטת סטאנפורד הציגה באופן משכנע  את התיזה שכחוקרים וכאזרחים בעולם חשוב שנתמקד בשאלה מה ניתן לפתח, לטפח ולשנות אצל אנשים יותר מאשר בשאלה מה מולד בנו. היא דיברה על אבחנה בין אמונה שהאינטליגנציה, בעיות חברתיות, קונפליקטים בין אישיים ובין קבוצות אתניות, הם תפקודים שניתנים לשינוי, שיפור וטיפוח כנגד האמונה שתפקודים אלו קבועים, נטועים בנו גנטית ולא ניתנים לשינוי. הורים, גננות, מורים וילדים נפגשים ופועלים בעולם מצוידים באמונות אלו. אם אנחנו מאמינים שהיכולות והכישורים קבועים לא נשקיע מאמץ להתמודד עם בעיות, קשיים ואתגרים. לעומת זאת האמונה שהיכולות והכישורים ניתנים לשינוי, שיפור וטיפוח תניע אותנו להתאמץ כדי לשפר את עצמנו ולעודד אחרים להשתפר ולהשתנות. תניע אותנו לפתח  התמדה מרחיקת לכת גם לנוכח מכשולים-דהיינו לפתח gritהאמונה בכושר ההשתנות של האנשים עשויה להביא לשיפור ההתמדה, ההשקעה המאומצת להשיג מטרות ארוכות טווח.

תמונה קשורה

מקור pinterest

הדבר נכון בכלל לגבי אנשים, אבל כשמדובר בהורים גננות ומורים אמונות אלו  משפיעות באופן גורלי על הלמידה של הילדים, על האופן שבו הם רואים את עצמם בהווה ועל כושר ההתמודדות שלהם עם מציאות משתנה.

על כן אחת המטרות המרכזיות שלנו כהורים, גננות ומורים הוא לבחון את אמונותינו לגבי מידת הקביעות/יכולת השתנות של כישורים ותפקודים מרכזיים, על מנת שנצליח לטפח בקרב הילדים אמונות בכך שהם מסוגלים לממש מטרות ארוכות טווח שהם מציבים לעצמם( מה שנקרא growth mindset).  במידת הצורך נחוץ ש"נמיר" סט של אמונות בדבר קביעות של תפקודים ב"סט" של אמונות בדבר  היכולת לשנות ולשפר אותם. אמונות בדבר יכולת ההשתנות של כישורים מרכזיים מצויות לדעתי בלב פרופסיית ההוראה. בעוד שמובן שבין "סתם" אנשים בעולם יש שונות במידת האמונה שלהם בהשתנות של תפקודים מרכזיים, מורים שמאמינים בכך שיכולותיהם וכישוריהם של תלמידיהם(בחינוך הרגיל ובחינוך המיוחד!) קבועים אינם יכולים למלא כהלכה את תפקידם. ניתן להרחיק לכת ולומר שאחת מהמטרות המרכזיות בהכשרת המורים והגננות היא לטעת בסטדונטים להוראה את האמונה בכושר ההשתנות של עצמם ושל תלמידיהם ולתרום לפיתוח אסטראטגיות לעודד ילדים להתמיד ולפתח אמונות בכושר השתנות.

מה כדאי שנעשה לשם כך וממה כדאי שנימנע?

מה כדאי שנעשה?

  • נבחן את האמונות שלנו בכלל ולגבי מצבים וילדים ספציפיים בפרט: האם אנחנו מאמינים ביכולת ההשתנות שלהם? או שמא אנחנו ניגשים לטפל בקשיים, "נעולים על המחשבה " שאין מה לעשות? שהילד הזה לעולם לא ישתנה.
  • נבחן את דרכי ההתמודדות שלנו עם קשיים. עם קשיים אישיים ועם קשיים מקצועיים כמורים וגננות. האם אנחנו מתמודדים למרות הקושי? או" האם אנחנו מוותרים למרות שיש לנו את היכולת להתמודד?
  • נבחן את האופן שבו אנחנו עצמנו מתמודדים עם ביקורת בונה.
  • נלמד נושאים מורכבים ומעניינים ורלוונטיים לילדים-בכל הגילים ובכל סוגי החינוך. לא נסתפק בטיפול שטחי בתכנים ובמצבים מורכבים.
  • נעדיף העמקה והרחבה של למידה כתחליף ללמידה מהירה ו"רפרוף" של תכנים. גישת הקריאה החזורת של טקסטים היא אסטראטגיה של קריאת ספרים וטקסטים אחרים שמבוססת על התפיסות האלו.
  • נעודד התמודדות והתמדה יותר מאשר הצלחה.
  • נכיר בטעויות שלנו ונלמד ילדים לחיות טוב עם הטעויות שלהם. נלמד אותם שבלי טעויות לא לומדים.
  • נתייחס לתהליך הלמידה והיצירה ולא רק לתוצר.
  • נבנה תכניות התערבות מותאמות לילדים במקרים של קשיים חברתיים והתנהגותיים וניישם אותן באופן שיטתי.
  • נתמקד בהתפתחות ובהתקדמות של ילדים ולא ב"שלמות".
  • נעודד התמדה וחריצות ונדגיש פחות יכולות מולדות.
  • נלמד ילדים ללמוד מביקורת בונה וממשוב ולתקן את ביצועיהם בהתאם. נלמד אותם גם להבחין בין ביקורת בונה שמשמעותה "אפשר וצריך לתקן" לבין ביקורת הורסת שאומרת להם: "אין מה לעשות", "אתה טיפש","חבל על המאמץ".
  • נעבוד בגן ובבית הספר בקבוצות הטרוגניות.

ממה כדאי שנימנע?

  • מהצגת תפיסה שהכל נתון ואין מה לעשות.
  • מהעברת מסר לילדים שהם "חלשים" ואין טעם שינסו להתמודד.
  • מהעברת מסר לילדים ולהוריהם שבעיות התנהגות בגיל צעיר הן גזרת גורל ואין מה לעשות.
  • מתיעול ילדים למשימות קלות ולא מאתגרות.
  • מעבודה מתמדת בהקבצות שמתמקדות ברמת הכישורים הנמדדת של הילדים.
  • מהעצמה של הצלחות מתוך התעלמות מהתהליך.
  • מהדגשה של "כשלונות" מבלי לסמן דרך לשיפור. לא חשוב כמה נמוכים הישגי הילדים הכרחי שנציב להם יעד לשיפור!
  • מעידוד של פרפקציוניזם שמתעלם מתהליך ומחירים שהאדם משלם.
  • לא נימנע להשתשמש  בשפה שמדברת על בעיות וקשיים. חשוב להכין ילדים לחיים ולעולם שבו הם צפויים להתמודד עם בעיות וקשיים מצוידים באמונה שתמיד כדאי לנסות להתמודד.
  • מהרעפה מוגזמת של חיזוקים "חלולים" שמדברים על  תכונות קבועות:"כמה אתה יפה, מוצלח, חכם".
  • נקפיד אפוא על משוב וביקורת קונסטרוקטיביים שמסמנים אפשרויות לשיפור ולא נקטול אנשים-לא כל שכן ילדים.

לסיכום, בפוסט זה התמקדתי בטיפוח של אמונה בכושר ההשתנות שלנו ושל הילדים(growth mindset) שעשויה להוביל לעידוד של התמדה ואמונה במטרות ארוכות טווח(grit). בעולם המשתנה של היום הכרחי שילדים יהיו מצוידים בחוסן נפשי שכולל אמונה ביכולת שלהם להתמודד עם אתגרים. התפתחה מגמה שאיני מסכימה איתה להימנע מלדבר על בעיות וקשיים; להעדיף שימוש ב"שפה נקיה" שלכל היותר מדברת על "אתגרים". אני אישית חושבת שכחלק מההכנה של הילדים לחיים הכרחי להכין אותם למהמורות ולבעיות. אין להתבייש לדבר על בעיות. חשוב לעודד ילדים להציב לעצמם מטרות ארוכות טווח , לזהות קשיים ולהתמודד איתם. לשם כך הם זקוקים לאמונה ביכולת שלהם לעשות זאת – מה שהגדרנו בפוסט אחר כמסוגלות עצמית. מסוגלות עצמית מתפתחת בין היתר על בסיס הניסיון המצטבר של הילדים עם התמודדויות עם משימות מורכבות והתמדה בהן. לשם כך נדרשים שליטה וויסות עצמיים שימנעו מהילד לוותר לנוכח ההתמודדות עם קשיים. הורים, מורים וגננות חייבים בתהליך החינוך לאפשר התנסות, לעודד הכרה בטעויות והתמודדות איתן, לתמוך לאורך כל הדרך בבחירה במשימות מאתגרות במקום במשימות שההצלחה מובטחת בהן. משימות קלות מידי אינן בונות למידה ולא חוסן נפשי. מנגד חשוב להימנע מביקורת קטלנית שמתמקדת בהטלת ספק ביכולת של הילד להשתנות.