היערכות שמקדמת היכרות טובה עם הילדים ושותפות עם הוריהם

בעוד זמן קצר תתחיל ההיערכות לקראת שנת הלימודים תשע"ט. תכנון שנתי מתחיל בהיערכות ובתכנון העבודה לקראת תחילת שנת הלימודים. נשאלת השאלה איך נוכל  להיערך להתחלת שנה שתבטיח כניסה חלקה לשנת הלימודים ותנאי רווחה רגשית ולמידה משעותית במהלך כל השנה? חשוב שהפעולות שנעשה יעלו בקנה אחד עם מטרותינו. לשם כך חשוב שנגדיר לעצמנו  את מטרותינו בעשייה חינוכית בכלל, ולהפעולות ההיערכות לקראת תחילת השנה בפרט.

תכנון שנתי הוא תכנון שבא להבטיח תנאיים של  רווחה רגשית ולמידה משמעותית למגוון הילדים המבקרים בגן ובבית הספר. לשם כך עלינו כמחנכים להיטיב להכיר את הילדים ואת משפחותיהם על מנת שנוכל להיערך להתאמות הנדרשות למאפייניהם. בחינוך בכלל ובחינוך לגיל הרך בפרט, נדרש שיתוף עם הורי הילדים כדי לממש את מטרותינו החינוכיות. השיתוף נדרש כי עניינית מעורבות ההורים בחינוכם של ילדיהם תורמת להתפתחותם. לשם כך חשוב מעל ומעבר לעבודה הישירה עם הילדים ועם ההורים לתאם את התכניות שלנו עם הצוות.

מקור לאיור

בשנתיים האחרונות כתבתי מספר פוסטים שעשויים לתמוך בתכנון ההיערכות כחלק מהתכנון השנתי וכדאי להיעזר בהם. בפוסטים אלו תיאור מורחב של תכנון שנתי, היערכות, היכרות עם הילים, חלוקת הגן לקבוצות, עבודה עם הורים ועבודת צוות שמתלוויה לכך.

בפוסט זה אני מדגישה מספר פעולות ספציפיות שקשורות להיערכות וממליצה להשתמש במידע הכלול כאן בהתבסס לפוסטים המפורטים להלן.

פוסט תכנון שנתי

היערכות לתחילת השנה כחלק מהתכנון השנתי

היכרות עם הילדים בתחילת השנה כבסיס ליצירת קשר איתם ולהתאמת תכניות

חלוקת הגן לקבוצות קטנות וקבועות, קריאה חזורתוספרית פיג'מה

פעולות למען היכרות ויצירת קשר טוב  עם ילדי הגן/כיתות א' ב'

א. לבקש מידע מההורים-באמצעות כרטיס אישי ובו שאלות על הילד: כינויים שלו הוא רגישל בבית, מהם תחומי העניין הולטים שלו(משחקים, תכניות טלויזיה, ספרי ילדים), איך מתמודד הילד עם קשיים, שמות בני המשפחה וכ'ו

ב. שיחה ראשונית עם כל אחד מהילדים בתחילת השנה  ובה שואלים אותם מה מעניין אותם, במה הם אוהבים לשחק, מי החברים שלהם, מה הם לא אוהבים שיעשו להם, איך הם אוהבים שנפנה אליהם.

ג. צפייה בילדים בימים ובשבועות הראשונים(ובהמשך במהלך כל השנה)-תוך כתיבה של "פתקים" שאותם ניתן להדביק במחברת -לשם כך הכרחי בעיניי להגדיר כחלק מתכנון היום בגן  20 דקות יומיות של צפייה במהלך כל שנת הלימודים-הדבר אפשרי אבל מחייב שינוי תפיסה)

ד. הנחיית קבוצות קטנות קבועות מתחילת השנה-מאפשרות היכרות טובה עם הילדים, עם היכולות החברתיות שלהם וגם תוך כדי כך מגבשת את הילדים ואת הקבוצה. ממליצה על חלוקה לקבוצות מתחילת השנה בתיאום עם הסייעת בגן ועל חשבון שעות פרטניות בכיתות א' ב' שינוצלו מהשבוע הראשוןן. חלוקה לקבוצות הטרוגניות על בסיס העדפה של משחק או ספר לקריאה חזורת. הקבוצות האלו יפעלו במשך מספר שבועות לפחות. הכרחי להפנים את העיקרון שקשר טוב ולמידה משמעותית מחייבים למידה רציפה באותו תוכן. וזאת בניגוד להרגל לבסס את העבודה בקבוצות על למידת מיומנויות שמחייבת למידה מקוטעת מנוקת מחיבור להקשר משעותי לילדים. לשם כך חשוב כבר מתחילת השנה  לתכנן למידה רציפה(קריאה חוזרת, התעמקות במשחק ובהמשך למידת חקר) .

ה. חשוב מאוד לבנות מנגנונים בגן ובכיתה שמאפשרים לגלות תחומי עניין וחוזק של כל ילד וילדה (כל הסעיפים הקודמים עשויים לסייע). וזאת כדי שבהמשך נושאי הלמידה יותאמו עד כמה שאפשר למה שמענין את ילדים ורלוונטי לחייהם.

הקניית הרגלים-מתי וכיצד ניתן להקנות הרגלים?

העיתוי של הקניית ההרגלים הוא חשוב מכיוון שכאמור הרגלים "טובים" ומתאימים מבטיחים פעילות זורמת והפניית הקשב של הילדים ללמידה. על כן, סביר שנשקיע את מירב אמצים  להקנות  הרגלים הן בתחילת השנה  והן  עם  הכנסת  מוקד,  מרכז, פעילות  או  משחק חדשים לגן. ההנחה היא שכל תחום פעילות חדש כרוך בלמידה של הרגלים הולמים. לדוגמה, אם נכניס שולחנות מים או בוץ לפעילות בגן לקראת סוף השנה בקיץ, נקדים את הפעילות החופשית באותם מוקדים בלמידה ותרגול של ההרגלים הנחוצים להתנהלות נאותה של הפעילות (לדוגמה, מספר הילדים המורשים להיכנס לפעילות בו-זמנית; לבישת סינרים, חליצת נעליים ורחיצת וניגוב ידיים אחרי הפעילות). בכיתה א' יש מספר הרגלים חדשים לילדים שאותם הם חייבים לתרגל. כניסה ויציאה מהכיתות בזמנים שחופפים את זמן השיעורים. הכנסה והוצאה של ציוד(קלמרים, מחברות). אף שבאופן מסורתי בכיתות אין מרכזי משחק, גוברת ההכרה בנחיצותם. לכן אני חשובת שטוב יהיה אם גם בבית הספר יוקמו מרכזי משחק וספריות כיתתיות בשיתוף מלא של הילדים מתחילת השנה.

למידה של הרגלים כחלק מהכנסת מוקדים או פעילויות חדשים מקטינה את האפשרות של למידת הרגלים "הרסניים" (כמו, לדוגמה, מלחמות שליטה על עמדות פנויות בשולחן המים).

"כלי" הלמידה שבאמצעותם נסייע לרכישת ההרגלים הם די פשוטים: קביעה ותירגול של רצף פעולות. לעתים רצוי שנדגים פעילות מסוימת (לרוב הדבר איננו נחוץ). עידוד תרגול השלבים תוך כדי פעילות ולא בתנאים מלאכותיים (דהיינו, עם היפתח מוקד המים נתרגל את ההרגלים ונהיה נוכחים במקום) ונציע חיזוקים חברתיים (שבחים מילוליים, ליטופים) במידה, עם השלמת רצף הפעולות הכלול בתוך ההרגל. יש לזכור שהתפקיד של המבוגר בתהליך הקניית ההרגל הוא לוודא חזרה תכופה ומדויקת על הפעולות הכלולות בהרגל. אם ילדים מדלגים על שלבים, יש להקפיד על כך שהם יתבקשו בתקיפות לחזור ולנהוג על-פיהם, ללא כל צורך בסנקציות או הפניית כעס כלפיהם.

המשתמע מהנאמר למעלה הוא שנוכחותו של המבוגר ומעורבותו הכרחיים בשלב הקניית ההרגלים. עם למידת הרגלי ההתנהגות על-ידי הילדים בכל מוקד, המבוגרים יכולים להתרחק ולאפשר זרימה חופשית של פעילות למידה יצירתית או אחרת.

נזכור גם ששינוי הרגלים קיימים, מחייב פעולה של הוצאת הילד מפעילות הנשלטת על-ידי "הטייס האוטומטי" ולגרום לכך שזמן מה הילד יחשוב על דרכי הפעולה שלו ויקדיש מאמץ ללמידה ולתרגול תכוף של ההרגלים החדשים עד לאחסונם בזיכרון.

הרחבה בנושא ניתן למצוא בשני פוסטים: אחד שמתמקד בהקניית הרגלים והאחר מתמקד בקביעה ושמירה על כללי התנהגות.

תקשורת ושיתוף ההורים

תהליך בניית האמון עם הורי הילדים מתחיל לפני תחילת שנת הלימודים-מהפניות הראשונות אליהם. כדי לבנות קשר טוב עם הורי הילדים, חשוב מאוד לנסח את הפניה אליהם בצורה מכילה שתיקח בחשבון שונות בין המשפחות. לדוגמה "הורים ובני משפחה יקרים" ולא "אימא ואבא". חשוב להסביר בקצרה את חשיבות  שיתוף הפעולה בית הבית למסגרת החינוכית,ודעתי היא שיש חשיבות רבה לקיים אסיפת הורים ראשונה לפני תחילת שנת הלימודים. אסיפת הורים כזו עשויה להפחית חששות בקרב המשפחות, ולהכין את הורי הילדים לקראת הנדרש מהם בתחילת שנת הלימודים למען הסתגלות טובה במסגרות החינוך של ילדיהם. חשוב מאוד להסביר את ההיגיון של הכללים (למשל לגבי הגעה לגן). חשוב להשתדל מאוד לא להיות פורמאלים וטכניים, אלא להסביר שהכללים נועדו לשמור על כל הילדים. כמו כן, חשוב להסביר להורים שבאופן טבעי כל הורה דואג לילד שלו' אבל הגן או כיתת בית הספר נועדו לבנות קהילה שמבטיחה זכויות השתתפות לכל הילדים וההורים. ככל שהצוות החינוכי יציג תפיסה חינוכית מגובשת ודרכי עבודה מאורגנות-תכנית עבודה של ממש- כך יוכלו ההורים לסמוך על הצוות החינוכי יותר.

כדי לעודד נכונות מצד ההורים לשיתוף פעולה, הייתי שואלת את ההורים את השאלות הבאות:

  1. לספר על הילד כמו שהם מכירים אותו.
  2. מה כדאי לגן לדעת על הילד ועל משפחתו? וזאת כדי שהגן או בית הספר ישכילו להתאים עצמם עד כמה שאפשר למאיפיינים של הילדים והמשפחות.
  3. במה היו מעונינים להיות שותפים בגן או בכיתה ובמה הם ממש לא מעונינים להיות שותפים?
  4. מהם חששותיהם ביחס לקשר עם הגן?

ניתן לשקול שיחות אישיות עם ההורים מתחילת השנה למען היכרות טובה איתם, על חשבון שיחות שאמורות להתקיים עם הורי הילדים בהמשך השנה. חשוב מאוד שהשיחה האישית הראשונה עם כל הורה לא תהיה סביב בעיה שקשורה לילד, לתפקוד ההורה בעיני הגננת או המורה או לתפקוד הגן בעיני ההורה.

תיאום עם הצוות: גנננות משלימות, סייעות, מורות מקצועיות בבית הספר

חשוב מאוד להבין שגננת או מורה לא יכולות, גם אם הן רוצות, לעשות את כל העבודה החינוכית סעצמן. יתרה מזו, כדי שהצוות יתגייס למשימות המשותפות לגן או לכיתה,חשוב שיהיה שותף ברציונל הפעולות המתוכננות ולהיגיון שמנחה את חלוקת העבודה בין השותפים. חשוב להפנים שעבודת צוות איננה דרישה פורמאלית בלבד כדי לרצות את הממונים. לשם כך נחוצים שני דברים: א. ליזום פגישה עם הצוות , פגישה עם יעדים ברורים שקשורים לתיאום פעולות ההיערכות עם הצוות; ב. להיות קשובים לצוות וערוכים להכניס שינויים מתבקשים בתכניות בעקבות הצעותיהם. מציעה בהמשך טבלה שעשויה לשמש לתכנון פעולות ההיערכות בגן ובבית הספר[טבלה זו הופיעה גם בפוסט שפרסמתי באוגוסט 2017).

כלי ארגוני לתכנון ההיערכות

כדי לממש את התכניות חשוב  מאוד לבנות את הבסיס הארגוני אשר יאפשר אותה. הטבלה המצורפת עשויה לעזור. כמובן שיש מקום להכנסת שינויים, אבל כך או אחרת תכנית חייבת להיות כתובה. כתיבתה מאפשרת ביקורת עצמית וכן שיתופה עם חברות וחברי הצוות.

סיכום פעולות היערכות

תחום פעילות/צעד לביצוע הכנות לקראת לוח זמנים מתוכנן אחריות לביצוע
פעילויות ישירות עם ילדים(מליאה,קבוצתי, משחק חופשי)        
         
         
         
         
         
ארגון סביבה פיזית(פנים/חוץ)        
         
         
         
         
עבודת צוות/תיאומים        
         
         
         
         
עבודה עם הורים        
         
         
         
         

סיכום תכנון:

משימותיה של מנהלת הגן/של המחנכת:

משימותיה של הגננת המשלימה/ מורה מקצועית:

משימותיה של הסייעת:

משימותיה של הסייעת המשלימה:

 משימות לאנשי צוות נוספים(סטודנטיות, בנות שירות לאומי, סייעות רפואיות):

תכנון לעבודת צוות בתחילת העבודה, לתחילת השנה:

תכנון מפגש ראשוני עם הסייעת של הגן:

מהן מטרות המפגש ?

חשבו על רגשות ומחשבות אפשריות של הסייעת שבאה למפגש ראשוני איתכן.

חשבו על  ציפיות שלכן מהמפגש ועל חששות שלכן ממנו.

איך תתחילו את השיחה ?

מהם הכללים החשובים במהלך השיחה שיאפשרו לכן לממש את מטרותיכן ?

עשוי משחק תפקידים של שיחה עם הסייעת וקבלו משוב מהחברה ש"שיחקה" את הסייעת ומהחברות הצופות.

הסיקו מסקנות על  שיחתכן העתידית, ה"אמיתית" עם הסייעת

 ישיבת צוות:

מהו הצוות שבדעתכן להזמין לישיבה זו ?

מהן המטרות של ישיבת הצוות הראשונית ?

מה יהיו ההכנות לישיבת הצוות?

מה היו המהלכים שיהיו כלולים בישיבת הצוות ?

איך תכנוננו "נפשית" לקראת ישיבת הצוות ?

הציגו סימולציה של ישיבת צוות.

איך תעריכו את האפקטיביות של ישיבת הצוות ?

 אסיפת הורים ראשונה 

מהן מטרות אסיפת ההורים הראשונה.

פרטי את הצעדים המתוכננים במהלך אסיפת ההורים בסדר כרונולוגי. נסי לקשר כל צעד ספציפי שמתוכנן על ידך למטרה המתאימה.

מהן ההכנות המתבקשות מהצעדים המתוכננים על ידך?

באיזו דרך את יכולה לבדוק את המידה שבה המטרות שהצבת לעצמך הושגו.

 

שנת לימודים טובה ופוריה!

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

סרטון: שיחה עם ילדי גן על מה זו טראנסג'נדרית

הזכרתי בפוסט "היה כאנשי חינוך מענין וחשוב להכיר את נציגי הקהילה הטראנסית", את הרצאתם של מרצים מטעם עמותת מעברים ביום העיון בהתמקד בתקשורת עם הורים במכללת לוינסקי לחינוך  ב-9.7.2018. מטרת הרצאתם הייתה מפגש והיכרות בין נציגי הקהילה למחנכים ומכשירי מורים. צוות העמותה עוסק בהכשרות אלו בקרב אנשי חינוך על מנת שהללו ייטיבו ליצור בתוך מסגרתו החינוך תנאים אשר יאפשרו הרגשה של שייכות ורווחה רגשית לילדים, נערים והורים טראנסים או בתהליך של גיבוש זהות מגדרית שמתאימה להרגשתם.

בהרצאה שנתנו נציגי עמותת מעברים ביום  העיון בלוינסקי, הוקרן סרטון מרגש שמציג שיחה של בל אגם, טראנסג'נדרית שהקימה קבוצת תמיכה לנערות טראנסג'נדריות עם קבוצה של ילדי גן.  בסרטון המרגש מוזמנים הילדים לשאול את בל כל העולה על דעתם על איך היא  מצטיירת בעיניהם היום ומה לדעתם "מקורותיה". אחד הילדים תיאר שבעיניו התהליך שעברה בל הוא תהליך דומה לשינוי שעובר הזחל. הסקרנות והפתיחות של הילדים בהנחייתה החביבה והשנונה של בל, להתחקות אחר משמעות ה"טראנסג'נדריות" מעוררת הערכה וחיוך. ברור שמה שנחוץ הוא פתיחות ואוזן קשבת מצד המבוגר שמשוחח איתם-תכונות שנראה שלבל אגם יש בשפע. בל אגם קיבלה את תואר "מחנכת השנה" , כהערכה על פעילות ההדרכה שלה של נערות טראנסג'נדריות בתחילת דרכן.

בפוסט זה אני כוללת את הסרטון עצמו שהוצג לראשונה במאקו בחודש יוני השנה.

סרטון טראנס

 

תקשורת עם הורים: עקרונות ומדיניות של משרד החינוך

בפוסט  זה מופיע תקציר הרצאתה של בטי ריטבו, ממונה על תחום הורים ומשפחה,  אגף תכניות סיוע ומניעה, אגף א' שפ"י. בטי ריטבו חברה בהנהלת ארגון מהות שעיקר עיסוקיו הם תקשורת עם הורים ומשפחות. 
בטי ריטבו , הציגה ביום העיון: " להגדיר מחדש את התקשורת עם הורים במאה ה-21", אשר התקיים ב-9.7.2018 במכללת לוינסקי לחינוך, את המדיניות של משרד החינוך בנוגע לתקשורת גננות ומורים עם הורי הילדים. בנוסף להרצאתה, היא השתתפה בכל יום העיון ובדיון עם הקהל. התייחסויותיה תרמו להבנת האופן שבו פועל אגף שפ"י במשרד החינוך ולאופן שבו מסגרות החינוך יכולות לקבל סיוע  באשר לקשר עם משפחות הילדים בכלל ובנוגע לקשר עם הורים לתלמידים עם צרכים/זכויות מיוחדים.

תקשורת עם הורים: עקרונות ומדיניות

בטי ריטבו, ממונה תחום הורים ומשפחה,  אגף תכניות סיוע ומניעה, אגף א' שפ"י.

תקציר

הכניסה לגן הילדים מלווה בהתרגשות רבה בקרב ילדים, הורים וגננות. בקרב ההורים התרגשות יכולה להיות ביטוי לשמחה גדולה, ציפיות , משאלות, חששות ולעיתים חרדות.

על הגננת להיות מודעת להתרגשות של ההורים המלווה את המעבר . להיות רגישה, לתמוך ולהרגיע. וזאת מתוך הנחה שכאשר ההורים רגועים ובוטחים באנשי החינוך, זה יטיב עם הילדים. יצירת תשתית לקשר ושיח מיטבי עם ההורה הינה חיונית במטרה לאפשר לילדים גדילה, התפתחות וצמיחה מיטבית.

תשתית זו הינה תולדה של תפיסה ומדיניות אשר התגבשה במשרד החינוך בשנים האחרונות. המשרד מכיר בצורך ליצירת שותפות חינוכית עם ההורים משום שהם הדמויות המשמעותיות ביותר עבור ילדם.  

בנוסף, השינויים שחלו בחברה הפוסטמודרנית חזקו את  הצורך בגיבוש תפיסה הרואה את ההורים כשותפים טבעיים לאנשי החינוך. שינויים כגון: מגוון סוגים במשפחה המודרנית, הגירת אוכלוסיות, עלייה ברמת השכלת ההורים, המשך כניסת נשים לשוק העבודה, תפיסת ההיררכיה והסמכות- זכות הילד ומקומו של ההורה כסמכות, מהפכת המידע, התארגנות של הורים למען חינוך איכותי עבור ילדם  לדוגמא, המחאה לצדק חברתי בשנת 2011 אשר הולידה את "מחאת העגלות".

הורים מהווים את ליבת החברה ושדרת החוסן שלה, זכותם לממש את אחריותם ההורית, הם מעבירי התרבות ומנחילי ערכים. השגת יעדי החינוך במציאות המשתנה תתאפשר באמצעות שותפות חינוכית איתם.

לכן, משרד החינוך פנה ליוזמה למחקר יישומי בחינוך באקדמיה הלאומית למדעים בבקשה לכתיבת שני דו"חות בנושא הכוללים רקע תיאורטי עדכני, מודלים במדינות שונות בעולם וכן המלצות יישומיות: "קשרי משפחה-מסגרת חינוך בגיל הרך"  2011 ו-"בין הורים למורים בחינוך העל יסודי" 2015 . הדו"חות מתארים מחקרים בארץ ובעולם, המצביעים כי קיומו של קשר חיובי בין הורים לאנשי חינוך משפיע באופן חיובי על המוטיבציה, ההישגים הלימודיים , החברתיים והרווחה הנפשית של  התלמיד. קשר חיובי מונע התנהגויות סיכוניות.

תוצאת תמונה עבור פאזל

להלן חלק מהממצאים שמופיעים בפרסומים של האקדמיה הישראלית למדעים ביחס לקשר עם הורים:

  • שותפות מטיבה מבוססת על הכרה בנוכחות ההורית ובמאפייני ההורים השונים. קשרים חיוביים בין שתי המערכות -החינוכית והמשפחתית- תורמים להתפתחות הילד וחינוכו.(Bronfenbrenner ,1979 ,1986)
  • שותפות בין הורים לצוות החינוכי הינו אחד המאפיינים לבתי ספר מוצלחים בעולם (Osher et al 2009), לשותפות חינוכית מיטיבה השפעה על אקלים בית ספרי (Lawrence et al 2002).
  • המוטיבציה של ההורים למעורבות מושפעת מההזדמנויות ומנורמות המסגרת החינוכית. אך הגורם הבולט ביותר לניבוי מעורבותם הסבילה והפעילה של ההורים בחיי בית הספר הוא האמון בהורים מצד בית הספר, כפי שנתפס בידי ההורים. מנבאים נוספים למעורבותם הפעילה של ההורים הם הזדהותם עם חשיבות הלימודים, מטרות וערכי המסגרת החינוכית (פרידמן ופישר, 2009)

הפער הקיים בין ההבנה כי יש חשיבות לקיים שותפות חינוכית לבין הנעשה בשטח, קיומם של קונפליקטים ביחסי הורים וצוותי חינוך והשונות בין המסגרות השונות  חזקו את הצורך בהבניית תפיסה משותפת לכלל מערכת החינוך, במטרה להעלות את המודעות לצורך בשיח עם ההורים וליצור שותפויות כחלק משגרת העבודה והתרבות הארגונית, בכל הרמות ובכל התחומים.

אנו מגדירים שותפות חינוכית כ"מערכת שיתופי הפעולה והקשרים, הפרטניים והמערכתיים, המתקיימים בין צוותי החינוך לבין ההורים במטרה לקדם את התלמידים ואת התהליך החינוכי". השותפות תתקיים  כיוזמה פעילה של צוותי החינוך, באופן שיטתי ומתוכנן, מתוך עמדה של אמון, וכבוד הדדי, מתוך הכרה בערך המוסף והייחודי של כל אחד מהשותפים.

מדובר בתהליך הכולל הכשרה, תיאום ציפיות, הגדרת תפקידים, בניית לו"ז, ליווי ותחזוקה שוטפת של השותפות והערכת התהליך.

את מגוון ההתנהגויות וקשרים  הנכללים בשותפות החינוכית, ניתן לחלק לארבע פרקטיקות עיקריות הנמצאות על רצף: ידוע ועדכון, הזמנה להשתתפות, היוועצות  ושיתוף פעולה.

כחלק מיישום התפיסה אנו ממליצים לגננות לקיים דיונים עם ההורים לצורך תיאום ציפיות, תיאום דרכי תקשורת, בדיקה ברור ותכנון שיתופי פעולה בתחומים שונים. על הגננת להיות מודעת לשונות בין משפחות, וכן לעובדה שעבור הורים רבים היא מהווה מקור לידע ומתן כלים.

יתכן ויהיו מצבים בהם הורים יחושו אי שביעות רצון מהתנהלות הגן. יתכן שציפיותיהם אינן מתממשות והם יכולים לבטא זאת בכעס, תוקפנות, הבעת דאגה, הימנעות, הרמת ידיים ועוד. קשה להתמודד עם ביקורת של הורים בייחוד כאשר הגננת משקיעה את מירב מאמציה על מנת לקדם את ילדם. במצבים אלה חשוב שהגננת  תתמודד תחילה עם הרגשות המציפים אותה ותמצא  את הדרך לווסת ולנהל את השיח עם ההורים בצורה מכבדת ועניינית. תוך הקשבה פעילה. במקרים מסוימים רצוי להתייעץ עם אנשי מקצוע נוספים שיכולים ללוות ולתמוך: יועצת גיל הרך, פסיכולוגית, מפקחת.

מה יכולות הגננות ללמוד מיחסי הכוח בין  ההורים לבית הספר?

בפוסט זה אני מפרסמת  את תקציר הרצאתה של פרופסור אודרי אדי-רקח, מבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל-אביב ביום עיון  "להגדיר מחדש את הקשר הורים-גננות ומורים במאה ה -21 תקשורת עם הורים ככישור ליבה בהוראה ובהכשרת מורים", אשר התקיים במכללת לוינסקי לחינוך בתאריך 9.7.2018. התקציר נכתב על ידי פרופסור אדי-רקח בעקבות יום העיון ומצאתי לנכון לשתף  את ציבור הגננות, המורות והורי הילדים בממצאי המחקר שמוצג על ידי פרופ' אדי רקח שנערך עם הורים ומורים ולו השלכות ברורות לתקשורת המתקיימת בין גננות להורי הילדים המבקרים בגנים שלהם.

חשוב מאוד להתעמק בקריאת התקציר כמו גם במחקריה של פרופסור אודרי אדי-רקח כדי להתגבר על הנטיה של  חלק גדול מאינו לדבר על תקשורת עם הורים בהקשר הצר של האבחנה מעורבות לעומת התערבות כאילו הבחנה פשטנית זו תעזור לנו להבין את המציאות ולפתור את כל הבעיות.

מה יכולות הגננות ללמוד מיחסי הכוח בין  ההורים לבית הספר?

אודרי אדי-רקח

בית ספר לחינוך, אוניברסיטת תל-אביב

9 ליולי 2018

הרצאה במגרת יוo העיון: להגדיר מחדש את הקשר הורים-גננות ומורים במאה ה 21- תקשורת עם הורים ככישור ליבה בהוראה ובהכשרת מורים

המטרה של ההרצאה שניתנה ביום העיון :"להגדיר מחדש את הקשר הורים-גננות ומורים במאה ה 21- תקשורת עם הורים ככישור ליבה בהוראה ובהכשרת מורים", אשר התקיים במכללת לוינסקי ב9.7.2018, הייתה להתייחס לפער  בין  הורים למורים, ביחס למעורבות הורים. תחילה, הוצגה התייחסות להקשר החברתי ביחסי הורים ובית הספר. לאחר מכן, לתפיסות של מורים, לאלה של ההורים ולפער בין הצדדים. ולבסוף,  הוצע דיון בהשלכות של פער זה לעבודתן של גננות ודיון במספר דרכים אפשריות להתייחסות לפער בין ההורים ואנשי חינוך.

היחסים בין צוותי חינוך וההורים הם חלק אינטגרלי  משגרת העבודה של בית הספר.  הדבר בולט ומועצם  במיוחד בתקופה הנוכחית, בעקבות מדיניות ניאו-ליבראלית, המובילה לתהליכי ביזור ואינדיבידואליזציה. בתהליכים אלה, הורים נדרשים לקחת חלק פעיל ואקטיבי בחינוך של ילדיהם.  אנו עדים לכך שכיום יותר מאשר בעבר, האחריות על ההשכלה  "נופלת" על המשפחה.  כך שאם לפני מספר שנים יכולנו להתייחס להבחנה הברורה בין המורים כפרופסיונאליים לבין ההורים, כיום יש חוקרים הרואים בהורים  שותפים לתהליך החינוכי. תהליך זה נתפס כלגיטימי לנוכח ההכרה בכוחה של המשפחות לקדם את ילדיהן ולנוכח העדויות המצטברות ששיתוף ההורים בבית הספר יש לו השפעה חיובית על התלמידים ועל כל בית הספר. 

אולם, תהליך זה מעורר חוסר נחת בקרב כוחות ההוראה.  ביטוי לכך, זוהי ההבחנה השכיחה בין מעורבות להתערבות . בעוד המושג מעורבות הורים,  נתפס באופן חיובי, ומשקף את העניין וההירתמות של ההורים, לסייע בבית הספר באותם תחומים שההנהלה והמורים מבקשים;  התערבות נתפסת באופן שלילי ומשקפת את החדירה של הורים לתחומים שמורים אינם מעוניינים שההורים יהיו מעורבים בהם.  כלומר, במידה לא מבוטלת צוותי החינוך, בהגדירם את ההורים כמתערבים (או לחילופין כמעורבים)  קובעים את הגבולות  בין ההורים למוסד החינוכי ובמידה רבה מגבילים אותה. לפיכך,  היחסים בין בית הספר להורים, טומנים  בחובם פוטנציאל לעימותים ומאבקי כוח  על הגדרת הגבולות בין הצדדים.

שאלת הגבולות היא מעניינת שכן, סוגיה זו  יכולה להיות פרי של משא ומתן ומאבק בין הפרטים. תהליך זה הוא תהליך מתמשך ודינמי  המעיד על כך שהגבולות כתהליך חברתי, הם ניתנים לשינוי מתמיד.

תפיסות של מורים לגבי מעורבות ההורים

בעיני המורים, ההורים הם גורם חשוב בתהליך החינוכי. אולם, למרות שהם מכירים  בחשיבות מעורבות ההורים ואף עושים מאמצים  להגדיל את מעורבותם, דה-פקטו, הם נוטים לשמור ולהחזיק בתפיסה המסורתית של מעורבות הורים, שעיקרה בזירה הביתית. לעומת זאת, מעורבות הורים בתחומים אחרים, נתפסת  לעיתים קרובות  כמערערת  ואף מאיימת על יכולתם ושיקולם המקצועי ומורים נוקטים במבחר פרקטיות אשר נועדו לשמור על הגבולות הפרופסיונאליים של ההוראה. פרקטיקות אלה, מבוססות בחלקן על קיומו של מבנה ארגוני היררכי, המעניק תמיכה וגיבוי למורים בהתנהלותם מול ההורים ועל רשתות חברתיות אופקיות של עמיתים לעבודה, התומכים ברמה אישית ומקצועית במורים מול ההורים.

תפיסות של הורים את מעורבותם

בניגוד לתפיסה שהורים מעורבים במידה רבה בבית הספר, המחקר מצביע על כך,  שהורים  אינם בהכרח רואים את עצמם ככאלה.  יתר על כן, כאשר הם כבר מעורבים, הרי שהורים מדווחים שהם עושים זאת בתחומים המסורתיים.  כלומר,  בניגוד לשיח הציבורי ואף זה שקיים בקרב כוחות הוראה,   הורים מכירים בגבולות של בית הספר  ובמקצועיות של המורה. אולם, בו בעת,  הורים דורשים  שבתי הספר יעשו את תפקידם באופן מקצועי.

הורים מתערבים כאשר הם סבורים שהרווחה האישית או תנאי הלמיה של ילדיהם נפגעים

סביב נקודה זו, ישנו תהליך של ערעור על גבולות בית הספר. הורים מתערבים כאשר הם סבורים שישנה פגיעה ברווחה האישית של הילדים או בלימודיהם. במקרה זה, ההתערבות  בבית הספר למען ילדיהם,  נעשית ללא היסוס וללא פשרות.  מכאן, למרות שישנה הכרה בגבולות בין בית הספר להורים,  הגבולות האלה שברירים וניתנים לערעור מתמיד בהתאם לתפיסת ההורים את תיפקדו של בית הספר. אכן, הורים משגיחים ועוקבים  אחר  הנעשה בית הספר.

הורים משגיחים ועוקבים אחרי הנעשה בבית הספר: לעתים קרובות דרך המדיה החברתית

ההשגחה של ההורים על בית הספר,  מתאפשרת כיום  באופן מידי דרך המדיה החברתית,  באמצעות דואר  אלקטרוני,  WhatsApp  או   פייסבוק וללא צורך לבוא לבית הספר. נראה כי השימוש במדיה החברתית  מובילה לדפוסים חדשים של מעורבות של הורים, שעדיין דורשים בירור. אולם, אין ספק שהיא הופכת להיות דומיננטית ביחסים בין הורים ומורים. דרך המדיה החברתית  ההורים מחזיקים בתפקיד של "צופה פעיל" והתערבותם במערכת החינוך, מבחינתם, מהווה   דגל אדום לתיפקוד הלקוי של הצוות החינוכי. אין ספק, כי יחסים המבוססים על השגחה, דאגה, שליטה ופיקוח, מעוררים דאגה מצד המורים, שכן  הזירה הבית ספרית הפכה לשקופה יותר מתמיד,  ומכאן גם הגבולות של בית הספר בעיני ההורים, הרבה יותר פתוחים, גמישים וחדירים.

לסיכום

על בסיס הנ"ל ניתן לסכם שלש טענות מרכזיות:

  1. כוחות ההוראה מתקשים להתנהל מול הורים וחשים איום על הפרופסיה, בין השאר כוון שמורים מחזיקים בגבולות המסורתיים של בית הספר.
  2. הורים משגיחים על עבודתם של המורים מתוך דאגה לרווחתם של ילדיהם. ומתערבים, כאשר מקצועיות המורים מוטלת בעיניהם בספק. מכאן שהגבולות של בית הספר בעיני ההורים הם שברירים ויכולים  כל הזמן להשתנות ולהתעצב מחדש.
  3. הפער בין תפיסות ההורים למורים משקף שינויים חברתיים (בתפקיד ההורים) וטכנולוגים (מדיה חברתית), שחלו בחברה  אך עדיין לא הוחלו במידה מספיקה במערכת החינוכית.

מה גננות יכולות ללמוד מיחסי הכוח בין הורים למורים?

טענות אלה הן אקוטיות  עבור גננות, וזאת  ממספר סיבות: הראשונה, הגיל הצעיר של הילדים–   שדורש יותר תשומת לב ודאגה ומכאן גם  מידת ההשגחה של ההורים צפויה להיות רבה. הסיבה השנייה,  בניגוד למורים, המגע בין הגננות להורים מתקיים בכל יום ובאופן בלתי אמצעי. הסיבה השלישית,  קשורה באופי עבודתה של הגננת- מרבית הגננות עובדות במסגרת ארגונית פחות היררכית, ויותר שטוחה מזו המתקיימת בבית הספר.

מכאן, האתגר של  גננות גדול יותר מזה של המורים, כי הן הרבה יותר חשופות להורים, אך חסרות את המערך הארגוני המקיף והתומך, כפי שקיים בבית הספר.

אז מה ניתן לעשות?  ישנו צורך בהכרה בכך שההורים הם חלק אינטגראלי משגרת העבודה של הצוות החינוכי, חלק מהפרופסיה שלו.  יש לגבש מחדש את הגבולות החברתיים של בית הספר/ גן הילדים  למול סביבתו  ולהכיר בדינמיות שלהם.  יש לפתח רגישות חברתית כלפי ההורים ולהבין את המקורות לביקורת ולהתערבות שלהם במוסד החינוכי;  זאת בניגוד לגישות של הסתגרות והרחקה.  ישנה חשיבות רבה שההכשרה להוראה תמשיך ותתייחס  ביתר שאת, לשינויים החברתיים והטכנולוגים שאנו עדים להם ובין השאר לשינויים בתפיסת ההורות והמשפחה.

I have a problem by Jennifer Miller

למקור הציור

בעקבות הרצאתה החדה ופוקחת העיניים של ה פרופסור אודרי אדי-אקח מבקשת לכתוב מספר התייחסויות.

התרשמתי מאוד מהטיעונים שמדברים על הגדרת גבולות בקשר בין הורים לבין גננות או מורים כתהליך דינאמי וחברתי שנקבע על ידי משא ומתן בין הצדדים. בשעה שתנאיי החיים והתפיסות של מי מהצדדים משתנים נדרש משא ומתן מחודש שיוביל להגדרה שונה של גבולות ממה היה בעבר. זו נקודה עקרונית שנכונה למערכת החינוך כולה, אבל נכונה גם לתפקוד השותפות בין הורים וגננות באופן מקומי. בכל גן וגן נדרש משא ומתן גלוי להגדרה מוסכמת של גבולות בין ההורים לבין המוסד החינוכי. נדרש אפוא שכל מסגרת חינוכית תיזום שיח(הקרוי לעתים קרובות בפרקטיקה החינוכית תיאום ציפיות) עם הורי הילדים הלגדרה מוסכמת של הגבולות העוברים ביניהם.תיאום ציפיות או משא ומתן להגדרת גבולות חייב להיות הדדדי. הבעיה השכיחה בפרקטיקה החינוכית היא שתהליך תיאום הציפיות נתפס כתפאורה לזה שגננות ומורות שוטחות את התנאים שלהן-תנאים שעל ההורים לכבד. הבעיה היא שגבולות לא נקבעים באופן מוסכם  תמיד במשא ומתן אמיתי בין הצדדים.

נקודת התייחסות נוספת נוגעת לכך שכולנו-הורים וגננות ומורים צריכים ללמוד לתפקד בסביבה של רשתות חברתיות. אמצעי תקשורת דיגיטאליים תורמים אומנם לקלות ומיידיות בתקשורת בין הורים למחנכים ויש להם פוטנציאל מסוים של אפשור של שקיפות. מנגד ניתן להשתמש בהם כפי שפרופסור אדי-רקח טענה לצורך פיקוח. יתרה מזו, הורים, גננות ומורים חייבים להיות ערים לאפשרויות של פגיעה בזכויות אדם כפועל יוצא של שימוש לא אחראי בתקשורת באמצעות המדיה החברתית. הן באמצעות פגיעה בפרטיות(של ילדים, הורים או גננות ומורים) והן באמצעות פגיעה בשמו הטוב של הורה, מחנך או ילד. כיוון שהמדיה החברתית היא כאן כדי להישאר-חשוב להתלבט על הכללים של השימוש בה ולנהל משא ומתן גם לגבי קביעה מוסכמת של גבולות בכל הקשור לשימוש בה.המפגשים היומיומיים בין הורים לגננות בשל גילם הצעיר של הילדים מאפשרים לדעתי ליצור קשרים בין אישיים קרובים מבוססים על אמון שהתקשורת הדיגיטאלית יכולה להסתמך עליהן.

למאמר של פרופסור אודרי אדי-רקח ואתי אופיר:"מידת האמון של מורים בשותפיהם לתפקיד
וזיקתה להכנסת חידושים בבתי–ספר".