איך להתחיל את שנת הלימודים בגני ילדים ברגל ימין?

בפוסט אציג צעדים מעשיים שרצוי שנבצע כדי ליצור תנאים לרווחה רגשית ובהמשך ללמידה בקרב ילדי הגן. מאמצים מיוחדים יש להשקיע בילדים בני השלוש(או מעט פחות) שנכנסים למערכת החינוך הציבורית לראשונה. אתייחס למה רצוי שייעשה עם הילדים עצמם, עם אנשי הצוות ועם הורי הילדים. יתרה מזו, במבנה הארגוני המפוצל בארץ מתחייב שיתוף פעולה בין גן הילדים לבין הצהרון שפועל באותו מבנה פיזי.בתחילת שנת הלימדוים, המשימה המרכזית בגני הילדים היא יצירת תנאיים של ביטחון ושייכות והסתגלות של הילדים לגן.

בהוצאת דני ספרים

זכור שילדים בני 3-4 מצויים בסוג של מעבר מהיותם פעוטות להיותם ילדים בגיל הגן. נזכור גם שהבדלים בין אישיים גדולים מאוד מאפיינים את הילדים. הבדלים אלו מתמקדים הן ברקע המשפחתי והתרבותי(מהי איכות הקשר של הילדים עם מבוגרים; האם הילדים היו בסמגרות חינוך קודמות ומה הייתה איכותן?; הקשר תרבותי של משפחות הילדים; הימצאותם של אחים ואחיות ועוד) והן במאפיינים אישיים כגון טמפרמנט(שכולל בין היתר קצת הסתגלות לשינויים והתקרבות לעומת רתיעה מאנשים ודברים חדשים; חברותיות;  עוצמת התגובה ועוד) יעילות השימוש בשפה לצרכי תקשורת(עד כמה מביע הילד את רגשותיו ורצונותיו? עד כמה ניתן להבין אותו? עד כמה הוא נוטה ליצור קשר עם מבוגרים ?), מהם ההרגלים שאליהם הורגל וכו.

קשרים טובים עם הצוות החינוכי שנוסכים בילדים הצעירים ביטחון ושכוללים יכולת להציב ולהישמע לכללים(הצבת גבולות) באופן עקבי הם תנאי הכרחי לשגשוגם הרגשי של הילדים. קשרים טובים שהם שוויוניים מטבעם, עם ילדים אחרים מהווים  גורם נוסף שתורם להרגכשת הרווחה הרגשית של הילדים הצעירים.

מה נעשה כדי ליצור קשרים בין אישיים טובים עם הילדים ובין הילדים לבין עצמם?

נלמד מהורי הילדים על כל אחד מהילדים, על הכינוי שרגיל לו, שמות בני המשפחה שלו, תחביביו, תחומי העניין שלו, הדרך להרגיע אותם, על שפות מדוברות בבית: ניתן לראות דוגמה של כרטיס אישי אפשרי במאמר:"להתחיל ברגיל ימין". חשוב להנחות את ההורים לשתף את הילדים עצמם במתן תשובות כגון מה מענין אותם. חשוב שהילדים עצמם יעידו על פעילויות וספרי שהם אוהבים.

נחלק את הלדי הגן לקבוצות קטנות קבועות (לא יותר מחמישה ילדים בקבוצה) שבהן כל אחד יספר משהו על מה הוא אוהב ונקרא ספרי ילדים שמתייחסים לתחילת השנה בגן. המפגשים בקבוצו קטנות וקבועות מאפשרים יצירת קשרים אינטימיים בין חברי הקבוצה ובין המחנכות לבין הילגים. גננות משלימות וסייעות עשויות ליטול אחריות על אחדות מההקבוצות הללו.

חלק את הלדי הגן לקבוצות קטנות קבועות (לא יותר מחמישה ילדים בקבוצה) שבהן כל אחד יספר משהו על מה הוא אוהב ונקרא ספרי ילדים שמתייחסים לתחילת השנה בגן. המפגשים בקבוצו קטנות וקבועות מאפשרים יצירת קשרים אינטימיים בין חברי הקבוצה ובין המחנכות לבין הילגים. גננות משלימות וסייעות עשויות ליטול אחריות על אחדות מההקבוצות הללו.

ננסה להכין פעילויות ונציע ספרים על בסיס מה שלמדנו כתחומי עניין שלהם מהורי הילדים. ניתן ביטוי לתחימי העניין של הילדים שעליהם למדנו מהשאלונים שמולאו על ידי ההורים.

נערוך היכרות לילדים עם כל חלקי הגן(כולל החצר, השירותים). הכרחי שהילדים יכירו א אזורי הגן השונים. נזמין את הילדים לגן שמוקדיו יחסית חשופים ונבנה חלק מהמרכזים יחד עם הילדים כך שהם יהיו שותפים בבנייתם. ניתן להתחיל בפעולות אלה כבר בימי ההסתגלות לגן, גם בנוכחות ההורים.

נעודד את הילדים לפנות אלינו בבקשות וניענה לבקשות אלו(כגון הצעת שתיה, הליכה לשירותים ועוד) וזאת על מנת לבסס את האמון של הילדים בנו. נציע זמן רב למשחק חופשי בחצר ובתוך הגן לצד עבודה בקבוצות קטנות רציפות כדי להעמיק היכרות בין הילדים בינם לבין עצמם.

בזמן המשחק החופשי, נצפה בילדים, נתעד את הצפייה בהם ונתערב במצבים שבהם ילדים זקוקים לעזרתנו על מנת להשתלב באינטראקציות החברתיות.

תחיל במלאכה הקשה אך החשובה של הקניית הרגלים(מעט הרגלים אבל כאלו שהם חשובים ונשקוד זמן רב על הטמעתם(ראו טל, 2003).

נעודד ציור חופשי, ונעודד את הילדים לספר לנו בדרכם מה ציירו. נרשום על הציורים תאריך(מאחורי הציור). נבקש מהילד שיכוב באיזו דרך שנראית לו א שמו על הציור.נעודד את הילדים לספר סיפורים על קורותיהם ועל יצירותיהם ונתעד את סיפוריהם. חומרים אלו עשויים לשמש בסיס לתלקיט אישי שישמש למעקב אחרי ההתפתחות והלמידה של כל ילד וילד.

נשתדל לצלם את הילדים בשעת פעילות משמעותית ונציג את תצלומיהם על קירות הגן. נצפה שתהליך הקניית ההרגלים עם בני ה-3-4 יהיה ממושך יותר מאשר עם  הילדים הבוגרים יותר ונצפה לזמן הסתגלות ממושך יותר.

הכרחי לתאם פעולות בתוך צוות הגן ובין צוות הגן לצוות הצהרון

כל האמור לעיל אמור להנחות הן את הצוות החינוכי בגן הילגים והן את צוות הצהרון.חשוב מאוד להבין שהחלפת צוותים חינוכיים באמצע היום איננה מקלה על הילדים . לכן הכרחי שיהיה תיאום רב בין אנשי הצוות באשר לחלוקת העבודה שלהם בנוגע ליצירת קשר בין הילדים והקניית הרגלים וכללי התנהגות.חשוב שמידע יזרום באופן שוטף (הן בשיחות פנים אל פנים או באמצעות תקשורת אלקטרונית או מחברת קשר).

בכל מקרה רצוי ביותר שגם צוות גן הידים וגם צוות הצהרון ייצור קשר עם כל אחד ואחת מהילדים.

כמו כן חשוב לגבש כללי התנהגות והרגלים משותפים  לבוקר ולאחר הצהריים(לדוגמה כללים שנוגעים לאיסוף צעצועים וארגונם בסוף המחשק; רחיצת ידיים; התנהלות סביב האוכל ועוד).

במידה ומתעוררים קשיים כלשהם הכרחי לשתף ולתאם דרכי פעולה מוסכמות בין צוות הגן לצוות הצהרון, תוך שיתוף הורי הילדים.

כיצד יכולים לתרום הורי הילדים ?

חשוב מאוד שהורי הילדים יבינו שההסתגלות לגן הילדים היא תהליך הדרגתי ומושפע הן מגיל הילדים והן מהבדלים טמרמנטליים ביניהם. על ההורים לשדר לילים אמון במסגרת ואמון ביכולת הילדים להתמודד עם המעבר לגן הילדים החדש.

חשוב שהורי הילדים יכירו לילדים את הגן ואת סביבתו לפני כניסתו לגן.

בימים שלפני התחלת שנת הלימודים, חשוב לגבש הרגלים קבועים שקורים סביב ההשכבה בערב וסביב ההתארגנות בבוקר תוך תיאום עם הילדים. הכנת בגדים ותיק הגן חשוב שייעשו תוך שיתוף הילד. אם ההורים מכינים את ארוחת העשר חשוב לתאם את הרכבה עם הילדה או הילד.

חשוב שהמזון יהיה בריא ומזין ויתחשב בהעדפות של הילדים.

בתיאום עם צוות הגן אפשר להציע חפץ מעבר כלשהו(שאיננו צעצוע יקר).חשוב לגבש גם בבית וגם בגן הרגלים שקשורים לשימוש בחפץ מעבר שמקנה לילד תחושת ביטחון. רצוי מאוד להרגיל ילדים להסתפק במוצץ ובחפץ מעבר בזמני מעבר ובמנוחה ולא בזמן הפעילות.

חשוב שהילד יהיה זה שיניח את המוצץ או את החפץ במקום קבוע(מגירה או תא שלו בגן.

תיאום עמדות אמיתי עם צוות הגן חשוב ביותר. מהרגע שמתגבשות הבנות חשוב שההורים יכבדו אותן. במסגרת תיאום ציפיות זה כל צד מציג את ציפיותיו. סיכום של תיאום ציפיות כולל התייחסות לציפיות שניתנות למימוש לבין כאלו שבאופן מודע ומוסכם אינן ניתנות למימוש במסגרצ גן הילדים.

חשוב מאוד שהורים יבינו שתחילת השנה צריכה להיות מוקדשת להסתגלות. חשוב להתפנות רגשית לילדים ולנות זמן לכניסה הדרגית לגןץ חשוב גם לא להעמיס בפעיליות, ביקורים וחוגי בתקופת ההסגלות לגן ילדים חדש.

חשוב מאוד להבין שילדים  מיטיבים ללמוד דרך משחק והתנסות. זאת ועוד, טיפוח שפה שהוא כה חשוב לילדים בגיל הרך נעשה בצורה טובה ביותר סביב קריאה חזורת של ספרי ילדים. אם בגן שלכם מיושמת תכנית ספריית פג'מה או אלפנאוס חשוב מאוד  לקרוא עם הילדים בבית את ספרי הספריה  כשהללו מגיעים הביתה ולהתעניין בפעילות הנעשית סביב ספרי הספריה בגנים.

לסיכום מפר ספרי ילים לתחילת השנה-לקריאה בבית ובגן הילדים.

חסר מאפיין alt לתמונה הזו; שם הקובץ הוא image.jpeg
גן הבוכים
הוצאת מודן
אמא נשארת בגן
הוצאתת כינרת

ספרים לילדים בגיל טרום חובה וחובה

ט

תוצאת תמונה עבור ספרי ילדים שמתאימים לתחילת השנה בגן
תוצאת תמונה עבור ספרי ילדים שמתאימים לתחילת השנה בגן

חשוב שהורים יתמכו במאבק הגננות והמורים של ילדיהם

בפוסט זה אני מציעה להורים ובני משפחה אחרים של ילדים בכל הגילים, הנמצאים במערכות החינוך, לתמוך מכל הלב במאבק המורים (בעצם גננות, גננים, מורות ומורים בבתי ספר יסודיים וחלק מחטיבות הביניים ומורי התיכונים בבתי ספר תיכון ובחלק מחטיבות הביניים). תמיכה אשר תבוא לידי ביטוי בהצטרפות לעצרת המחאה של מורי היסודיים אשר מתוכננת להתקיים ביום ה', 29.8.2019 ברחבת מוזיאון תל אביב ובעצרות נוספות שראוי שיאורגנו, בתמיכה בגננות, מורות ומורים באמצעות פוסטים ברשתות החברתיות, בפניות אישיות לקובעי מדיניות להדגשת החשיבות של תפקיד הגננות והמורים ולהבטחת תנאים סבירים לעבודתם. לצד כל אלה, ראוי שהורים ובני משפחה יתנו את הדעת לאופן הפניה לגננות ומורים במפגשים היומיומיים איתם במערכות החינוך.

Support teachers
מקור האיור

אני כותבת פוסט זה מפרספקטיבה שונה מזו שאני נוקטת בדרך כלל בעבודתי בהכשרת גננות ומורים ובכתיבה בבלוג שלי. לרוב אני מתבוננת בקשר מורים, גננות-הורים ומשפחות מהפרספקטיבה של המורים, מתוך כוונה לעודד גננות ומורים לגלות אמפתיה, הזדהות ורצון עז להבין את הפרספקטיבה של הורי הילדים וללמוד לתקשר איתם בצורה שמיטיבה עם הילדים. ההנחה היא שללא הבנה של נקודת המבט של הזולת, של ההורים, בלתי אפשרי לבנות קשר טוב איתם. אין זה אומר שיש להסכים לכל גחמה ולשתף איתה פעולה.

ככל שעובר הזמן ואני נחשפת לתנאי העבודה של הגננות והמורים במערכת החינוך במדינת ישראל, החל משלב ה"כניסה" שלהם למקצוע וכלה בהמשך הדרך בעבודתם כמורים מנוסים. מערכת החינוך איננה מצליחה לרוב-למרות השקעה של משאבים רבים-לספק למורים ולגננות מתחילים תנאים מדורגים ו"רכים" לכניסה למקצוע. גננות ומורים חדשים נתקלים באטימות המערכת מתחילת דרכם. לכל אלו מצטרפים לעתים לחצי ההורים.

מורים וגננות נתונים ללחצים של מה שקרוי "אחריותיות"-לחצים של הוכחה מתמדת שהם עושים את עבודתם נאמנה. עליהם לדווח דיווחים שונים ומגוונים להנהלת בית הספר ולרשויות, להכין שיעורים, לבדוק עבודות, לשוחח במהלך יום העבודה עם ילדים בזמן השיעורים ובהפסקות; מעל כל אלה עליהם להיות זמינים לשיחות עם הורים בזמנים שונים מעבר לשעות העבודה הפורמליות. ברוב המקרים, עבודת המורים גולשת ל"שעות הפנאי " שלהם. אין כל אפשרות שמורים טובים יספיקו להכין שיעורים ולבדוק שיעורי בית, עבודות ומבחנים במהלך "שעות השהייה" שלהם בבתי הספר.

זכותם של הורים לקבל מידע על הנעשה במוסדות החינוך של ילדיהם בכלל ועל תפקוד הילדים שלהם בפרט. זכותם של ההורים והילדים להרגיש מוגנים ונתמכים במוסדות החינוך. חשוב שיקבלו מידע אמין באופן שוטף ולא רק סביב בעיות וקשיים. במקרה של קשיים, חשוב שהמידע יוצג להורים בצורה רגישה שרותמת אותם לפעולה חיובית בנוגע לילדיהם. מנגד, הכרחי שהורים יבינו שגננות ומורים הם בני אדם ולהם חיים משלהם. ברור גם שהמורים והגננות הם ה"צד" המקצועי בקשר ולכן התנהגות לא נאותה מצדם איננה מקצועית. עם זאת הורים חייבים למצוא דרך מכובדת ומכבדת את המורים והגננות ואת עצמם בשעה שפונים אל המורים והגננות. גם במקרים של מסירת וקבלת מידע "רגיל"(על שיעורים, פעילויות, זכויות וחובות) וגם במקרים של קושי שכוללים תלונות על תפקוד המורים או בית הספר או קושי בתפקוד התלמידים עצמם.

חשוב גם שהורים ומורים כאחד יבינו שהאחד איננו יכול למלא היטב את תפקידו ללא האחר. הורים אינם מסוגלים למלא את תפקידם לחנך את ילדיהם ללא גננות ומורים. מנגד גם המורים אינם פועלים בתוך חלל ריק ותלוים תלות גדולה בהורים למילוי תפקידם. תנאי העבודה והחיים של ההורים והמורים משפיעים על תחושותיהם ועל הרווחה הנפשית שלהם, ועל הפניות הרגשית ליצור קשרים טובים עם הסובבים בכלל וביניהם[הורים-מורים] בפרט. תנאי העבודה והחיים במאה ה-21 קשים הרבה יותר משהיו בעשורים קודמים. שעות העבודה של כולם התארכו. הדרך לעבודה רצופה "פקקי תנועה", כל העובדים נדרשים למאמץ רב יותר בעבודתם ולריבוי של דיווחים. הזמינות של כלים דיגיטאלים לתקשורת בין אישית(טלפונים ניידים, מחשבים) מקלים מצד אחד על התקשורת אבל מכבידים על אנשים שהופכים לזמינים להתקשרות "24/7".

שעות העבודה של עובדים בכלל ושל העוסקים במקצועות ההוראה כוללות לרוב שעות אפקטיביות במקום העבודהה ולא שעות רבות נוספות שמוקדשות לעבודה באמצעות מחשבים וטלפונים ניידים. חישוב המשרות של המורים איננו מתחשב בכמות האדירה של שעות למוקדשו לעבודה מעל ומעבר לנוכחות המורים בבתי הספר. לכל אלו נוספת לעתים ביקורת בלתי מתחשבת ושלוחת רסן מצד חלק מההורים. זו הסיבה העיקרית שחסרים לנו מורים ומנהלים ומנהלות של בתי ספר.

לאור כל אלו, במסגרת הדיונים על הסכמי העבודה החדשים בין המדינה לבין הגננות והמורים המשתייכים לשני הארגונים(הסתדרות המורים וארגון המורים) כמו גם לגבי "מורי הקבלן" חייבים להביא בחשבון את ההשקעה שנדרשת מעובדי ההוראה שהיא מעל ומעבר לשעות ה"פרונטליות" עם התלמידים בכיתות.

אני חושבת שהאינטרס של ההורים הוא שהגננות והמורים שעובדים יומיום, שעה-שעה עם ילדיהם יזכו לתנאי עבודה אשר יאפשרו להם להיות קשובים לילדים וישקיעו בתכנון והוראה איכותיים. לשם כך אני חשובת שעל הורי הילדים ומשפחותיהם לתמוך במאבק הצודק של הגננות והמורים לשיפור בתנאיי עבודתם. למורים ולגננות יהיה הרבה יותר כוח שכנוע אם הם יקבלו גיבוי מרבבות של הורים. לאור כל אלו חשוב מאוד להגיע למצב שמקצוע ההוראה יהיה יוקרתי דיו ורק המתאימם ביותר יתקבלו ללימודים במקצוע חשוב זה.

הורים, מורים וגננות הם מאותו צד של המתרס ולכן חשוב הירתם למאבק לשיפור נאיי העבודה והחיים במסגרות החינוך של כל הילדים. תנאי למידה וחיים טובים לילדים מחייבים תנאיי עעבודה נאותים למורים.

אחריות משותפת של המדינה, של מסגרות החינוך ושל ההורים על שלומם, רווחתם וחינוכם של ילדים צעירים ובוגרים

פוסט זה בא לעודד את הורי הילדים ואת מפעילי ומנהלי מסגרות החינוך לילדים לידה עד שלוש לחשוב על דרכים לשתף פעולה ביניהם לטובת הטיפול והחינוך בתינוקות ופעוטות בטווח הקצר, ובכלל, עד אשר המדינה תחליט למלא את תפקידה בבניית התשתית הנאותה לחינוכם . בשלב זה נראה שהמדינה דילגה על שלב בניית התשתית ואימצה בחוק רק אמצעי פיקוח על מסגרות החינוך. אמצעי פיקוח, כגון התקנת מצלמות וביקורי פתע במסגרות החינוך(רעיונות של הורים) – אינם מצליחים למנוע מקרים של התעללות, אלא רק להביא להענשת המחנכות שנתפסו בשעה שמתעמרות או אף מתעללות בילדים.

חסר מאפיין alt לתמונה הזו; שם הקובץ הוא 426073_264841516931580_100002172018426_591245_237486459_n.jpg
מקור האיור

דעתי שעשויה להתגלות כלא פופולארית , היא שהורים ומנהלי ומפעילי מסגרות החינוך יחפשו במקביל לפיקוח וניסיון לבחור באנשים סבירים למילוי תפקידי הטיפול בתינוקות ופעוטות, דרכים לתמוך במטפלות ובמחנכות האחרות שנמצאות יום יום ושעה שעה במגע ישיר עם הילדים הצעירים.כל זאת על בסיס בניית אמון עם האנשים שמטפלים בילדיהם(בפוסט קודם התייחסתי לצעדים בוני אמון מצד ההורים והמחנכים כאחד).

חשוב שהורים ישכילו להודות למחנכות על הטיפול בילדים. שימצאו דרך לומר מילה טובה בעקבות התרשמות מקשר קרוב וטוב בין המחנכת לילדים שלהם. שיגלו הבנה לקשיים שהמחנכות מביעות. במקביל, על מנהלות המסגרות ומפעיליהן למצוא דרכים לתמוך במחנכות. לאפשר להן להביע תסכול ולספק תמיכה ואפשרות של יציאה להפסקות והחלפה לזמן מה כדי לאפשר "מילוי מצברים". בקיצור נדרש שיתוף פעולה בין הורים להמהלת מסגרות החינוך כדי לתמוך, להדריך ולסייע למחנכות המצויות בקשר ישיר אינטנסיבי עם הילדים הצעירים.

המצב מורכב כשמדובר במשפחתונים שבהם מחנכת אחת עובדת עם חמישה פעוטות לבד. בעיניי ראוי לחפש תמיכה קהילתית מבוססת התנדבות. לאתר בכל קהילה פנסיונרים או אנשים אחרים שהפרופיל שלם מתאים לעבודה חינוכית שיוכלו להירתם לעזור למסגרות חינוך לילדים לידה עד שלוש בשעת הצורך. ניתן לשקול כשלב בעיניים להכניס בנות שירות לאומי שעברו סינון והכשרה למסגרות חינוך לגיל הרך כסוג של מקום שירות. הצעה זו בעיתית כי היא עלולה לפגוע באפשרות שיפור תנאיי ההעסקה וההכשרה של המחנכות. אבל ניתן לגייס אמצעי זה שאמצעי חירום.

הצעותיי אלו אינן נובעות מתמימות, אלא מתוך התפיסה שברוב המקרים יחס בלתי נאות לפעוטות שגובל לעתים בהתעללות, נובע ממצוקה של המחנכות. אילו חשבתי שהמחנכות הן נשים סדיסטיות היה הגיוני להפעיל כנגדן אמצעי פיקוח חמורים. חשוב גם שנזכור ששיפור המצב בסמגרות החינוך יהיה הדרגתי. באחד בספטמבר 2019, פרופיל המחנכות יהיה זהה לפרופיל המנכות באמצע אוגוסט 2019. ולמצב זה יש להיערך.

המפתח לטיפול וחינוך טובים בגיל הרך ובכלל הוא קשרים בין אישיים טובים, מגנים, מעשירם ואוכפים גבולות סבירים. קשרים מסוג זה לא יכולים לצמוח ולפרוח באוירה של פחד. לא הייתי רוצה שהמחנכות של נכדיי יפחדו ממני וינסו להסוות את היחס לנכדים כשאני מתקרבת. השאיפה שלי היא שהמחנכות והמחנכים יהיו אנשים סבירים ופתוחים שאוכל לסמוך על תיאוריהם לגבי התנהגות הנכדים ושיתנהגו איתם בנוכחותי בטבעיות ולא בצורה מרצה.מה שנכון בנוגע לציפיותיי ממחנכות נכדיי, נכון לדעתי לציפיות מכלל המטפלות.

באשר להיבטים ארוכי טווח שקשורים לפתרונות אמיתיים למצב הלא תקין בחינוך לגיל הרך בישראל, חשוב שהורים יתבעו מהממשלה פתרונות. במקביל חשוב שהורים יבינו שטיפול וחינוך טובים מחייבים השקעת משאבים שהמקור הסביר שלהם הוא העלאת מיסים. זה אומר שכולנו נצטרך להשתתף במאמץ הלאומי לבנות תשתית חינוך לגיל הרך: המדינה תתכנן ותפקח ותנצל את המשאבים בצורה ממלכתית ושיוויונית. בנוסף, מפעילי המסגרות יצטרכו לעשות את המיטב כדי לנצל את השמאבים לטובת החינוך לגיל הרך.

ברור שקשה לצפות מהורים , ממחנכות וממפעילי מסגרות לגלות גישה ממלכתית, אחראית והוגנת בשעה שההתנהלות של הנהגת המדינה בנושא זה איננה משמשת דוגמה ומופת לאחריות וממלכתיות. אבל התנהגות אחראית וממלכתית מצד ההורים ומפעילי המסגרות היא לטובת הילדים שלנו והחברה שבה אנו חיים.

בנוסף, הן המשפחות והן המדינה חייבות לתת את הדעת לסוגיית תכנון המשפחות בישראל. זאת סוגיה שמדינת ישראל מעדיפה לטאטא מתחת לשטיח מה גם שהיא איננה זוכה לפופולאריות בציבוריות הישראלית. חשוב שכל משפחה תתכנן את גודלה גם בהתאם למשאבים הכלכליים והרגשיים שעומדים לרשותה. גידול ילדים הוא "עסק" תובעני גם מבחינה רגשית וגם מבחינה כלכלית ו"מגיע" לכל ילד שנולד לקבל סיכוי להתפתח לאדם שמגשים את הפוטנציאל שלו ותורם לחברה שבה הוא חי. חשוב לתת את הדעת לתכנון משפחות באופן שיאפשר למשפחות לגדל את הילדים תוך שהן מספקות את כל צרכיהם; על המדינה לכלול בהדרכת ההורים תכנים של תכנון משפחה. אנחנו מרבים להשוות את עצמנו למדינות ה-OECD. ואכן ההשקעה בחינוך לגיל הרך בישראל נמוכה באופן ניכר מממוצע ההשקעה בחינוך לגיל הרך במדינות ה-OECD . מעל ומעבר למדיניות עקבית של השקעה בחינוך לגיל הרך בעשורים האחרונים במדינות ה-OECD, יש לזכור שכמות הילדים למשפחה במדינות אלה הוא כמחצית מכמות הילדים הממוצע למשפחה בישראל. מצב זה מקשה על הארכה משמעותית של חופשות הלידה ועל בנייה של מסגרות חינוך לגיל הרך מספיקות ומרווחות דיין עבור הילדים הצעירים.

לסיכום, שיפור החינוך והטיפול בתינוקות ופעוטות מצוי באחריות משותפת של המדינה, מסגרות החינוך והורי הילדים. כל אחד מהשותפים האלו צריך למלא את תפקידו. המצב הלא תקין של החינוך לילדים בגיל לידה עד שלוש בישראל, מחייב תכניות לאומיות ארוכות טווח. בניית תשתית איתנה לחינוך הילדים מלידה עד שלוש הכוללת העברת האחריות לחינוכים של התינוקות והפעוטות למשרד החינוך, מחייבת תקציבים אדירים שמקורם היחיד האו עליית בגביית מיסים.יש רק לדאוג שהתקציבים שיתקבלו יופנו לבניית שירותים אוניברסאלים לילדים לידה עד שלוש; הכוונה לכל הילדים מכל המגזרים ולא רק לילדים הנמצאים במעונות היום הציבוריים. גיבוש ויישום הדרגתיים של תכניות אלה יתפרסו על פני שנים רבות. בינתיים תינוקות ופעוטות והורים זקוקים לפתרונות מיידיים. לכן יש לחשוב על דרכים לשפר במשהו את התנאים במסגרות החינוך לגיל הרך בטווח הקצר במקביל לשינויים מרחיקי לכת בתפיסות ובהשקעה בחינוך לגיל הרך בטווח הארוך. אמצעי פיקוח על מסגרות החינוך ועל המחנכות לא יפתרו את הבעיה ולא יביאו לשיפור תנאיי החיים של הפעוטות והמחנכות במסגרות החינוך. טוב יעשו ההורים אם יבנו שיתופי פעולה הדוקים שכוללים דרישות מהמסגרות ומהצוות לצד תמיכה במחנכות שעובדות עם הילדים. תמיכה והבנה לקושי לתפקד בתנאיי העבודה הנוכחיים הכרחיות. בנוסף אין מנוס במדינה צפופה כמדינת ישראל מלחשוב על אימוץ צעדים של תכנון משפחה.

היערכות לתחילת השנה בגני הילדים-כחלק מהתכנון השנתי

ניהול אפקטיבי של כיתה מונע על ידי מנהיגות מוסרית, כולל התייחסות לרווחתם של כל הילדים על השונות המאפיינת אותם. נהול אפקטיבי של כיתה כולל תכנון חברתי מוסרי שנשען על חשיבה פרואקטיבית שמתייחסת לתרחישים סבירים עתידיים , וחשיבה אקולוגית שמתייחסת לזיקות בין תנאריי הכיתה, הרכב הילדים בגן, זהותם האישית והזיקות של כל אלו לצוות הגן.

נשאלת השאלה איך לתרגם רעיונות "יפים" אלו לשפת המעשה ? בפוסט קודם שזכה להתעניינות רבה, הצגתי תבנית של תכנון שנתי שכללה  את הפעולות  שרצוי לנקוט על ציר הזמן(מתחילת השנה עד סופה) בהתייחס למספר ערוצים או צירים מרכזיים של עבודת הגן. צירים כגון עבודה עם הורים,  הכנה לעבודה בקבוצות,  ארגון הסביבה הפיזית ועוד- כל זאת כדי לשרת את המטרה של היכרות מעמיקה עם  ילדי הגן  לצורך בניית תכנית מותאמת להם בהתחשב  גם במאפיינים משפחתיים ותרבותיים.

תכנון שנתי מתחיל בהיערכות ובבתכנון העבודה לתחילת שנת הלימודים. בשלושת הפוסטים הבאים(זה המוצג כאן ושני פוסטים נוספים) אתייחס לתכנון העבודה בחודשיים…

View original post 2,626 מילים נוספות

צעדים בוני אמון בין הורים לצוותים חינוכיים במסגרות חינוך לידה עד שלוש, ובכלל

האירועים שהתפרסמו בתקשורת סביב ההתעללות בפעוטות במסגרות חינוך לגיל הרך פגעו  באמון ההורים ביכולת המדינה לפקח על מסגרות החינוך לגיל הרך, ובמסגרות החינוך עצמן. חוסר אמון זה במוסדות המדינה, מקרין על מסגרות  החינוך הספציפיות שבהן נמצאים  ילדים צעירים. דהיינו, המצב היום הוא כזה שהורים רבים אינם סומכים על מסגרות החינוך שאליהן הם אמורים לשלוח את ילדיהם, עוד לפני שהם מכירים באיזו מסגרת ובאלו מחנכים מדובר.

כולם בסירה אחת

אם מוסדות המדינה היו פועלים באופן תקין, והמדינה הייתה ממלאת את תפקידה בתהליך הפיקוח על מסגרות החינוך, הייתה נותרת להורים ולמחנכים בכל מסגרת חינוך המשימה של בניית קשרים בין אישיים על בסיס אמון שהולך ונבנה ביניהם.

בהיעדר פיקוח ראוי, או פיקוח בכלל, מטעם המדינה, הורים נוטלים לעתים על עצמם גם תפקיד של פיקוח על מסגרות החינוך. יוזמות כמו התקנת מצלמות בהסכמה, הקלטה סמויה של שיחות, ביקורי פתע במסגרות משמשות לתפקידי פיקוח. צעדים אלו יש לזכור משקפים חוסר אמון באנשים שמטפלים בילדים ובמקביל בלי משים מחבלים ביכולת לבנות אמון עם אותם אנשים. מחנכות, גננות, מנהלות ומנהלים רבים של מסגרות חינוך יסכימו להתקנת מצלמות כסוג של הגנה עצמית כנגד תלונות שווא, מטעמים פרקטיים. אבל אין לטעות במשמעות ההסכמה הזו. אין בה לרוב אמונה אמיתית בחשיבות ההתקנה של המצלמות.

מענינת ההתייחסות של הגננת של נכדתי בת השלוש וחצי, שהיא גם מבעלות הגן הפרטי שבו היא לומדת, במסיבת סוף השנה באשר למשמעות האמון בין הורים למסגרות חינוך לידה עד שלוש. הגננת מצאה לנכון להאיר ובדרך זו להודות להורים על האמון שנתנו בגן ובצוותו-אמון שבא לידי ביטוי בין היתר בהימנעות מאזכור, רמיזה או בקשה מפורשת להתקין מצלמות בגן בעקבות מקרי ההתעללות בפעוטות שפורסמו בתקשורת.

חשוב להבין שיש הבדל מהותי בין שימוש בראיות שמופקות ממצלמות במרחב הציבורי הכללי כנגד אנשים שמבצעים פשעים(ברחוב,בחוף הים,בפארקים, בסמוך לכספומטים, בחנויות) לבין התקנת מצלמות במסגרות החינוך של הילדים שלנו ככלי למעקב אחרי העובדות באותן מסגרות. בעוד שבמרחב הציבורי די מובן ששיקולי בטיחות וביטחון גוברים על שיקולים אחרים, הכרחי להבין שכשמדובר במסגרות חינוך בכלל ובמסגרות חינוך לתינוקות ופעוטות צעירים בפרט, אמון הדדי בין הורים למחנכות ולמנהלות המסגרת החינוכית כבסיס לקשרים בין אישיים טובים  הוא כלי עבודה, הוא בסיס שבלעדיו לא ייתכן חינוך איכותי. שהרי המחנכות מקבלות בכל רגע נתון החלטות חשובות ומשמעותיות שנוגעות לרוותם של הילדים. התפתחות טובה תלויה ביחס טוב מצד המחנכות ולא בהימנעות מהתעללות. מצלמות והקלטות אינן מתמקדות באיכויות הקשר הנחוצות לשגשוגם של התינוקות והפעוטות. לכן ממילא הן לא תורמות דבר לשיפור החינוך והטיפול במסגרות החינוך לגיל הרך.

קשרים בין הורים למסגרות חינוך בכלל ולאנשים שעובדים בהן כולל מצד אחד אמון "אישי באנשים"(אמון בהם כבני אדם על כך שיגידו לנו את האמת, שינהגו באופן ראוי בכספים שמפרקידים בידיהם וכו'), ומצד שני אמון מקצועי. דהיינו הורים צריכים לסמוך גם על המורים של ילדיהם כבני אדם וגם על כך שהמורים בקיאים בחומר שאותו הם מלמדים ובפדגוגיה של ההוראה(שכטמן ובושריאן, 2015). מהבחינה הזו ייתכן מצב שהורים יסמכו על המורים כבני אדם אבל לא יתנו אמון בידע המקצועי של המורים או להיפך. הורים יתנו אמון בידע המקצועי של המורים אבל לא בהם כבני אדם. כשמדובר בקשר בין הורים למחנכות ומחנכים לגיל הרך, הכרחי לסמוך על כישורי הצוות לחנך ולטפל בילדים צעירים שאינם מיטיבים להביע עצמם. אחת הבעיות הקשות במדינת ישראל היא שהצוות החינוכי שעובד עם ילדים צעירים לא עבר מיון והכשרה הולמים. על כן תנאי הסף במסגרות אלו מקשים על מתן אמון במקצועיותם.

מצב החינוך לגיל הרך בישראל מחייב תכנית חירום לאומית . על כך כבר כתבתי מספר פעמים בבלוג זה. אך בכל זאת, בטווח הקצר הכרחי שיעמדו לרשות ההורים כלים לבחון את התאמת מסגרות החינוך על מנת שיוכלו לתת בהן אמון. מצב התחלתי זה מקשה גם על צוותי מסגרות החינוך לפעול באופן מעורר אמון.

בהמשך הפוסט, אחרי שאגדיר מהו אמון, אציע מספר צעדים בוני אמון עם ההורים מצד המחנכות וגם מספר צעדים נעני ומעוררי אמון מצד הורי הילדים.

מהו אמון ?

אנחנו נותנים אמון באנשים ספציפיים, בגופים ממסדיים ובמדינה. יש קשר בין האמון  באנשים לבין האמון בגורמים שבהם הם מועסקים ושמטעמם הם עובדים.אמון מבטא את האמונה או התפיסה שאדם, מסגרת,ארגון הם אמינים; שניתן לסמוך עליהם, שאתה מרגיש בטוח  לגביהם גם במובן הפיזי וגם במובן הפסיכולוגי, הרגשי. אמון הוא "ישות" בלתי נראית שמחברת בין אנשים והוא  נבנה במהלך אינטרארציות בין אנשים או בין אנשים לגופים ארגוניים. האמון איננו ממד סטטי, אלא ממד דינאמי, מתפתח. חשוב גם להבין שלא ניתן לתבוע ממישהו אחר אמון. מתן אמון הוא בחירה שלך ושל הזולת. על כן יש לעבוד כדי שהצד השני יתן בך אמון.

בהקשר של התקשורת בין הורים למחנכות ומסגרות חינוך לגיל הרך הכרחי שהמסגרות והמחנכות יפעלו לבניית אמון עם הורי הילדים אבל הכרחי גם שההורים יאפשרו למאמצים של המחנכות לבוא לידי ביטוי ויפעלו גם שמסגרות החינוך והמחנכות יתנו בהם אמון.

נזכור בזיקה לפוסט קודם שכתבתי ומתמקד בחשיבות הקשרים הבין אישיים לתפקודם של מערכות החינוך ולהיגי התלמידים, שקשרים בין אישיים מבוססי אמון הם רכיב הכרחי בהון החברתי של כל ארגון.  "ההון החברתי מתייחס למידה שבה פרטים בקהילה פועלים יחד על מנת לקדם את מטרות המשותפות, בהתבסס על רשתות חברתיות, ערכים משותפים, ורמה של אמון, בין חברי הקהילה, ובינם לבין המערכת השלטונית. :[ויקיפדיה]". בהקשר של מסגרות ההון החברתי מתייחס למערכות היחסים בין מנהלות המסגרת החינוכית, המחנכות והמחנכים, ההורים והילדים והקהילה שבונות אמון ונורמות שתורמות להישגים לימודיים/

צעדים בוני אמון מצד המחנכות והמסגרות החינוכיות

נציין שכשמדובר בצעדי בוני אמון אנחנו מתכוונים לעשייה ולא רק להצהרות. יתרה מזו, מה שנדרש הוא להגיע למצב של מעשים שמיטיבים להתאים להצהרות ולהבטחות שנמסרות להורים. ככל שהמעשים יתאימו להצהרות ולהבטחות, כך ילך ויתחזק האמון במסגרת החינוך ובמחנכות. מה שאמור להנחות את צוות המסגרת החינוכית הוא תכנון וביצוע דרכי עבודה שמשקפים הבטחת תנאיים לביטחון פיזי ורגשי ולמידה לילדים. על הצוות להביא בחשבון את התנאיים הפיזיים של המבנה ולהפחית סיכונים. חשוב להבין שנדרשים תנאים פיזיים הולמים ומחנכים שעובדים עם ילדים שמסוגלים להפעיל שיקול דעת בזמן אמת בפעולות במצבים מאתגרים. בנוסף נדרשת תמיכה לאנשי הצוות כדי שיוכלו לתפקד היטב במצבים מאתגרים. נזכור שהתנהגות מעוררת אמון איננה בהכרח התנהגות נעימה ומרצה. נהפוך הוא. התנהגות מעוררת אמון מחייבת לעתים עמידה על עקרונות שעלולה להביא לויכוחים וקונליקטים בין אנשי הצוות החינוכי ובין מחנכים לחלק מההורים. להלן להצעה של מספר צעדים בוני אמון:

  • מומלץ מאוד לערוך תיאום ציפיות -בין במסגרת של אסיפת הורים ובין אם במסגרת של שיחות אישיות (או שניהם) שבהם יבדקו ציפיותיהם של ההורים מהמערכת ויוצגו דרכי העבודה תוך התייחסות לדברים שהמסגרת תוכל לספק ביחס לציפיות ההורים ודברים שאינם מציאותיים.
  • כחלק מהחלפת המידע עם ההורים, חשוב לבקש מידע לגבי העדפות(נשחקים, ספרים), הרגלים של כל ילד וילדה, כינויים שלהם הם רגילים. הייתי שואלת על דרכים להרגיע את הילדים כשהם נסערים כמו גם מה מעורר את חששותיהם.
  • חשוב להסביר מה ייעשה במידע שנאסף לטובת העבודה עם הילדים.
  • על הצוות להציג תמונה אמיתית של תנאיי החיים במסגרת החינוכית. להציג בצורה חדה וברורה כמה ילדים יהיו בכלל בכל קבוצה, כמה מבוגרים עובדים ומהי השיטה של שיוך ילדים צעירים למחנכות. על הצוות להציג סדר יום ברור ומהן המחנכות שנמצאות עם הילים במהלך כל חלק וחלק מיום הלמידה.
  • על מנהלת המסגרת להציג את הצוות על ההכשרה(חוסר ההכשרה) של כל בת צוות והותק בעבודה.
  • כשמדובר בפעוטות הכרחי להציג סדרי אכילה, שינה, החלפת חיתולים ולגבי פעוטות בוגרים יותר דרכים לקדם חינוך לניקיון. חשוב לרדת לפרטים ולהציג דרכים להבטיח את בטיחותם של הילדים בזמן האוכל ובמהלך פעילויות אחרות במהלך היום.
  • הכרחי גם לוודא שהילדים נמצאים בהשגחה מלאה כל הזמן גם כאשר הם מחוץ לגן. ולהציג עובדה זו להורים.
  • חשוב להציג את האופן שבו צוות הגן מתמודד עם מצבים מאתגרים כגון בכי ממושך של ילדים, התנהגות מרדנית או סרבנית, נשיכות וכו'. יש להציג מה נעשה במסגר כדי לתמוך בצוות להתמודד עם מצביםא אלו.
  • חשוב לא להבטיח הבטחות לא מציאותיות כגון שהילדים אף פעם לא יקבלו מכה בגן .
  • חשוב לקיים עם כל ההורים שיחות אישיות להיכרות כדי להימנע ממצב שהשיחה האישית הראשונה עם ההורים תהיה סביב בעיה.
  • הכרחי להתקשר ולעדכן את ההורים לגבי מכות, נשיכות, נפילות של הילד בגן ולא לצפות שההורים יגלו זאת בעצמם.
  • במקרים של קשיים התנהגותיים או חברתיים חשוב לעדכן את ההורים ולגבש איתם דרכי התמודדות עם מצבים מאתגרים אלו בגן. אם יש צורך, יש לשקול הפנייה לגורם מקצועי. אבל בכל מקרה הורים לא צריכים להיות מופתעים על ידי צעדים שננקטים במסגרת החינוכית כחלק מהמאמץ לרסן התנהגות מאגרת של ילדים.
  • הכרחי לשמור על פרטיות של הילדים ושל המשפחות ולא לרכל ולספר להורים מסוימים על התנהגות ילדים שאינם ילדיהם או על התנהגות של הורים אחרים בגן.
  • הכרחי לקבוע כללים ברורים של תקשורת עם הורים ולהחליט על מנגנונים של התמודדות עם אי הבנות וקונפליקטים עם הורים אחדים או עם כל הורי הגן.
  • הכרחי לקבוע כללי התנהלות לקבוצות ואטס אפ או קבוצות מייל. הכרחי לקבוע איזה מידע יימסר בקבוצות אלו ואיזה מידע לא יימסר בהן.
  • הכרחי לבנות ולקיים קשר טוב עם הילדים של המשפחה(ועם כל הילדים האחרים). הורים יתנו אמון במחנכות שמהוות בסיס בטוח עבור ילדיהם.
  • הכרחי להתנהג לפי הכללים שנקבעים בתחילת השנה בין אם הכללים מוצאים חן בעיני חלק מההורים ובין אם לאו. הכללים עשויים להתייחס לטווח שעות התחלת העבודה בגן וסוף היום, אופן הפרידה מההורים, ההתנהגות המצופה מההורים בתחילת השנה, הבאת ציוד למסגרת החינוכית ועוד.
  • אפשור של צפייה בכיתות הגן מצד ההורים מבלי שהללו יפריעו להנהלותו מגביר את אמון ההורים.
  • נקיטת צעדים שבאים לשמור על בריאותם ובטיחותם של הפעוטות כגון כיסוי נעליים בשקיות פלסטיק בשעה שנכנסים לגן.

מה יכולים הורים לעשות כדי להעריך עד כמה הם יכולים לתת אמון במסגרת החינוכית ?

  • בכל מקרה לפני ההרשמה חשוב להתרשם מדרכי העבודה בגן-במסגרת החינוכית, בסוף השנה לפני ההרשמה) כדי להכיר מקרוב דרכי עבודה ואינטרטקציות עם הילדים בתקופה רגילה, שאמורה להיות רגועה. .
  • בביקורים אלו רצוי להתרשם מדרכי הפעילות של הילדים, מארגון העבודה, ממהכללים הנהוגים בגן, מצורת הפניה לילדים וצורת הפניה של הילדים אחד לשני ולצוות. חשוב להתרשם מההיענות של הצוות לפניות הילדים.
  • חשוב מאוד להתרשם מתנאיי הבטיחות בתוך הגן ומחוצה לו.
  • יש לתרשם מהאוירה הרגשית השוור בגן (האם היא רגועה או מצתוחה; האם יש זרימה של פעילות ממוקד למוקד פעילות או האם יש כאוס או להבדיל שקט מתוח).
  • חשוב שהורים יעירכו את המידה שבה כמות המבוגרים ו מתאימה לצרכים של ילדים צעירים.
  • עליהם לבדוק עד כמה התנאים שהוצגו להם באסיפת ההורים ובשיחות האישיות מיושם.
  • חשוב לבדוק את המידה שבה כל ילד מתקבל באופן אישי בכל בוקר.
  • חשוב להתרשם מתגובות נשות הצוות לנוכח תהתנהגות מאתגרת של ילדים בנוכחותם לא רק כלפי הילד שלהם.
  • חשוב לבחון עד כמה הילדים מרגישים בנוח ועסוקים במשחק.
  • חשוב להסתכל על האופן שבו פעוטות ותינוקות יוצרים אינטראקציה עם נשות הצוות.
  • חשוב להתרשם כיצד מגיב הצוות לביקורת מצד ההורים. בכל מקרה לפני ההרשמה חשוב להתרשם מדרכי העבודה בגן-במסגרת החינוכית, בסוף השנה לפני ההרשמה) כדי להכיר מקרוב דרכי עבודה ואינטרטקציות עם הילדים בתקופה רגילה, שאמורה להיות רגועה. רגועה.
  • בביקורים אלו רצוי להתרשם מדרכי הפעילות של הילדים, מארגון העבודה, ממהכללים הנהוגים בגן, מצורת הפניה לילדים וצורת הפניה של הילדים אחד לשני ולצוות. חשוב להתרשם מההיענות של הצוות לפניות הילדים.
  • חשוב מאוד להתרשם מתנאיי הבטיחות בתוך הגן ומחוצה לו.
  • יש לתרשם מהאוירה הרגשית השוור בגן (האם היא רגועה או מצתוחה; האם יש זרימה של פעילות ממוקד למוקד פעילות או האם יש כאוס או להבדיל שקט מתוח).
  • חשוב שהורים יעירכו את המידה שבה כמות המבוגרים ו מתאימה לצרכים של ילדים צעירים.
  • עליהם לבדוק עד כמה התנאים שהוצגו להם באסיפת ההורים ובשיחות האישיות מיושם.
  • חשוב לבדוק את המידה שבה כל ילד מתקבל באופן אישי בכל בוקר.
  • חשוב להתרשם מתגובות נשות הצוות לנוכח תהתנהגות מאתגרת של ילדים בנוכחותם לא רק כלפי הילד שלהם.
  • חשוב לבחון עד כמה הילדים מרגישים בנוח ועסוקים במשחק.
  • חשוב להסתכל על האופן שבו פעוטות ותינוקות יוצרים אינטראקציה עם נשות הצוות.
  • חשוב להתרשם כיצד מגיב הצוות לביקורת מצד ההורים.

צעדים בוני אמון שמחייבים את הורי הילדים

הורים הם שותפים של צוות הגן ולהם זכויות וחובות. טבעי שהורים ירצו שילדיהם האישיים יקבלו את הטיפול הטוב ביותר. עם זאת על ההורים להבין שיש עוד ילדים בגן ושלכל הילדים מגיע טיפול מיטבי. יתרה מזו, על ההורים להבין שלמרות שהם משלמים ממיטב כספם למסגרת, הם יקבלו את מה שסוכם איתם וזאת באופן שעונה לצרכים ולזכויות של כל הילדים האחרים בגן.

  • הכרחי לשמור על כללי בטיחות כגון הקפדה על סגירת דלתות ושערים להבטחת הבטיחות של הילדים.
  • חשוב למסור מידע אמין על מצב בריאותו של הילד.
  • חשוב לשתף כמה שיותר על הרגלי הילד והעדפותיו בבית על מנת שהצוות החינוכי ייטיב להתאים עצמו לילד.
  • חשוב לא להסתיר בעיות רפואיות או קשים התפתחותיים והתנהגותיים של הילד. אם סומכיים על הצוות יש לשתף בפרטים אלו, ואם לא סומכים עליו אין לרשום את הילד לאותו גן. בכל מקרה מידע מדויק על מצב הילד הכרחי לטובת הטיפול בו.
  • חשוב לפנות בכבוד לכל עובד ועובדת בגן ולא לדבר על אנשי צוות מאחורי הגב . במקרה של קושי יש לשתף בצורה ישירה את העובדת ואם יש צורך לשוחח עם מנהלת הגן בצורה עניינית ולא מכפישה.
  • חשוב גם בקבוצות ואטס אפ שבהן לא שותפות המחנכות לשמור על כבוד העובדות ולא לרכל עליהן או להביא לביושן.
  • חשוב להתעניין בתכנית החינוכית בגן ובמעשי הילד במהלך היום מעל ומעבר לקבלת טיפול פיזי.
  • הכרחי לא "לחנך" ילדים שהם לא הילדים שלהם גם אם הללו נשכו או היכו את הילד שלהם. הציפייה צריכה להיות שהצוות החינוכי יטפל במצב ולא הורי הקורבן.
  • חשוב מאוד לא לשתף צילומים ותמונות של ילדים ברשתות חברתיות.
  • על ההורים להימנע מפניות בוטות להורים אחרים או לצוות הן במפגשים םנים אל םנים והן בקבוצות ואטס אפ.

לסיכום, בניית אמון בין הורים לצוות החינוכי במסגרות החינוך בכלל ובמסגרות החינוך לגיל הרך בפרט, היא תהליך מתמשך שהצוות וההורים צריכים "לעבוד קשה" כדי לגבש אותו. אנשים בוחרים לתת אמון ולכן על השותפים לקשר (הורים והצוות החינוכי) להתנהג באופן מעורר אמון. מתן אמון במישהו הופך אותך לפגיע ואתה צריך להאמין שהשותף לקשר לא ינצל "חולשות" נגדך. שימוש במצלמות והקלטות פוגם באמון שהוא כלי הכרחי לחינוך איכותי.