צעדים בוני אמון בין הורים לצוותים חינוכיים במסגרות חינוך לידה עד שלוש, ובכלל

האירועים שהתפרסמו בתקשורת סביב ההתעללות בפעוטות במסגרות חינוך לגיל הרך פגעו  באמון ההורים ביכולת המדינה לפקח על מסגרות החינוך לגיל הרך, ובמסגרות החינוך עצמן. חוסר אמון זה במוסדות המדינה, מקרין על מסגרות  החינוך הספציפיות שבהן נמצאים  ילדים צעירים. דהיינו, המצב היום הוא כזה שהורים רבים אינם סומכים על מסגרות החינוך שאליהן הם אמורים לשלוח את ילדיהם, עוד לפני שהם מכירים באיזו מסגרת ובאלו מחנכים מדובר.

כולם בסירה אחת

אם מוסדות המדינה היו פועלים באופן תקין, והמדינה הייתה ממלאת את תפקידה בתהליך הפיקוח על מסגרות החינוך, הייתה נותרת להורים ולמחנכים בכל מסגרת חינוך המשימה של בניית קשרים בין אישיים על בסיס אמון שהולך ונבנה ביניהם.

בהיעדר פיקוח ראוי, או פיקוח בכלל, מטעם המדינה, הורים נוטלים לעתים על עצמם גם תפקיד של פיקוח על מסגרות החינוך. יוזמות כמו התקנת מצלמות בהסכמה, הקלטה סמויה של שיחות, ביקורי פתע במסגרות משמשות לתפקידי פיקוח. צעדים אלו יש לזכור משקפים חוסר אמון באנשים שמטפלים בילדים ובמקביל בלי משים מחבלים ביכולת לבנות אמון עם אותם אנשים. מחנכות, גננות, מנהלות ומנהלים רבים של מסגרות חינוך יסכימו להתקנת מצלמות כסוג של הגנה עצמית כנגד תלונות שווא, מטעמים פרקטיים. אבל אין לטעות במשמעות ההסכמה הזו. אין בה לרוב אמונה אמיתית בחשיבות ההתקנה של המצלמות.

מענינת ההתייחסות של הגננת של נכדתי בת השלוש וחצי, שהיא גם מבעלות הגן הפרטי שבו היא לומדת, במסיבת סוף השנה באשר למשמעות האמון בין הורים למסגרות חינוך לידה עד שלוש. הגננת מצאה לנכון להאיר ובדרך זו להודות להורים על האמון שנתנו בגן ובצוותו-אמון שבא לידי ביטוי בין היתר בהימנעות מאזכור, רמיזה או בקשה מפורשת להתקין מצלמות בגן בעקבות מקרי ההתעללות בפעוטות שפורסמו בתקשורת.

חשוב להבין שיש הבדל מהותי בין שימוש בראיות שמופקות ממצלמות במרחב הציבורי הכללי כנגד אנשים שמבצעים פשעים(ברחוב,בחוף הים,בפארקים, בסמוך לכספומטים, בחנויות) לבין התקנת מצלמות במסגרות החינוך של הילדים שלנו ככלי למעקב אחרי העובדות באותן מסגרות. בעוד שבמרחב הציבורי די מובן ששיקולי בטיחות וביטחון גוברים על שיקולים אחרים, הכרחי להבין שכשמדובר במסגרות חינוך בכלל ובמסגרות חינוך לתינוקות ופעוטות צעירים בפרט, אמון הדדי בין הורים למחנכות ולמנהלות המסגרת החינוכית כבסיס לקשרים בין אישיים טובים  הוא כלי עבודה, הוא בסיס שבלעדיו לא ייתכן חינוך איכותי. שהרי המחנכות מקבלות בכל רגע נתון החלטות חשובות ומשמעותיות שנוגעות לרוותם של הילדים. התפתחות טובה תלויה ביחס טוב מצד המחנכות ולא בהימנעות מהתעללות. מצלמות והקלטות אינן מתמקדות באיכויות הקשר הנחוצות לשגשוגם של התינוקות והפעוטות. לכן ממילא הן לא תורמות דבר לשיפור החינוך והטיפול במסגרות החינוך לגיל הרך.

קשרים בין הורים למסגרות חינוך בכלל ולאנשים שעובדים בהן כולל מצד אחד אמון "אישי באנשים"(אמון בהם כבני אדם על כך שיגידו לנו את האמת, שינהגו באופן ראוי בכספים שמפרקידים בידיהם וכו'), ומצד שני אמון מקצועי. דהיינו הורים צריכים לסמוך גם על המורים של ילדיהם כבני אדם וגם על כך שהמורים בקיאים בחומר שאותו הם מלמדים ובפדגוגיה של ההוראה(שכטמן ובושריאן, 2015). מהבחינה הזו ייתכן מצב שהורים יסמכו על המורים כבני אדם אבל לא יתנו אמון בידע המקצועי של המורים או להיפך. הורים יתנו אמון בידע המקצועי של המורים אבל לא בהם כבני אדם. כשמדובר בקשר בין הורים למחנכות ומחנכים לגיל הרך, הכרחי לסמוך על כישורי הצוות לחנך ולטפל בילדים צעירים שאינם מיטיבים להביע עצמם. אחת הבעיות הקשות במדינת ישראל היא שהצוות החינוכי שעובד עם ילדים צעירים לא עבר מיון והכשרה הולמים. על כן תנאי הסף במסגרות אלו מקשים על מתן אמון במקצועיותם.

מצב החינוך לגיל הרך בישראל מחייב תכנית חירום לאומית . על כך כבר כתבתי מספר פעמים בבלוג זה. אך בכל זאת, בטווח הקצר הכרחי שיעמדו לרשות ההורים כלים לבחון את התאמת מסגרות החינוך על מנת שיוכלו לתת בהן אמון. מצב התחלתי זה מקשה גם על צוותי מסגרות החינוך לפעול באופן מעורר אמון.

בהמשך הפוסט, אחרי שאגדיר מהו אמון, אציע מספר צעדים בוני אמון עם ההורים מצד המחנכות וגם מספר צעדים נעני ומעוררי אמון מצד הורי הילדים.

מהו אמון ?

אנחנו נותנים אמון באנשים ספציפיים, בגופים ממסדיים ובמדינה. יש קשר בין האמון  באנשים לבין האמון בגורמים שבהם הם מועסקים ושמטעמם הם עובדים.אמון מבטא את האמונה או התפיסה שאדם, מסגרת,ארגון הם אמינים; שניתן לסמוך עליהם, שאתה מרגיש בטוח  לגביהם גם במובן הפיזי וגם במובן הפסיכולוגי, הרגשי. אמון הוא "ישות" בלתי נראית שמחברת בין אנשים והוא  נבנה במהלך אינטרארציות בין אנשים או בין אנשים לגופים ארגוניים. האמון איננו ממד סטטי, אלא ממד דינאמי, מתפתח. חשוב גם להבין שלא ניתן לתבוע ממישהו אחר אמון. מתן אמון הוא בחירה שלך ושל הזולת. על כן יש לעבוד כדי שהצד השני יתן בך אמון.

בהקשר של התקשורת בין הורים למחנכות ומסגרות חינוך לגיל הרך הכרחי שהמסגרות והמחנכות יפעלו לבניית אמון עם הורי הילדים אבל הכרחי גם שההורים יאפשרו למאמצים של המחנכות לבוא לידי ביטוי ויפעלו גם שמסגרות החינוך והמחנכות יתנו בהם אמון.

נזכור בזיקה לפוסט קודם שכתבתי ומתמקד בחשיבות הקשרים הבין אישיים לתפקודם של מערכות החינוך ולהיגי התלמידים, שקשרים בין אישיים מבוססי אמון הם רכיב הכרחי בהון החברתי של כל ארגון.  "ההון החברתי מתייחס למידה שבה פרטים בקהילה פועלים יחד על מנת לקדם את מטרות המשותפות, בהתבסס על רשתות חברתיות, ערכים משותפים, ורמה של אמון, בין חברי הקהילה, ובינם לבין המערכת השלטונית. :[ויקיפדיה]". בהקשר של מסגרות ההון החברתי מתייחס למערכות היחסים בין מנהלות המסגרת החינוכית, המחנכות והמחנכים, ההורים והילדים והקהילה שבונות אמון ונורמות שתורמות להישגים לימודיים/

צעדים בוני אמון מצד המחנכות והמסגרות החינוכיות

נציין שכשמדובר בצעדי בוני אמון אנחנו מתכוונים לעשייה ולא רק להצהרות. יתרה מזו, מה שנדרש הוא להגיע למצב של מעשים שמיטיבים להתאים להצהרות ולהבטחות שנמסרות להורים. ככל שהמעשים יתאימו להצהרות ולהבטחות, כך ילך ויתחזק האמון במסגרת החינוך ובמחנכות. מה שאמור להנחות את צוות המסגרת החינוכית הוא תכנון וביצוע דרכי עבודה שמשקפים הבטחת תנאיים לביטחון פיזי ורגשי ולמידה לילדים. על הצוות להביא בחשבון את התנאיים הפיזיים של המבנה ולהפחית סיכונים. חשוב להבין שנדרשים תנאים פיזיים הולמים ומחנכים שעובדים עם ילדים שמסוגלים להפעיל שיקול דעת בזמן אמת בפעולות במצבים מאתגרים. בנוסף נדרשת תמיכה לאנשי הצוות כדי שיוכלו לתפקד היטב במצבים מאתגרים. נזכור שהתנהגות מעוררת אמון איננה בהכרח התנהגות נעימה ומרצה. נהפוך הוא. התנהגות מעוררת אמון מחייבת לעתים עמידה על עקרונות שעלולה להביא לויכוחים וקונליקטים בין אנשי הצוות החינוכי ובין מחנכים לחלק מההורים. להלן להצעה של מספר צעדים בוני אמון:

  • מומלץ מאוד לערוך תיאום ציפיות -בין במסגרת של אסיפת הורים ובין אם במסגרת של שיחות אישיות (או שניהם) שבהם יבדקו ציפיותיהם של ההורים מהמערכת ויוצגו דרכי העבודה תוך התייחסות לדברים שהמסגרת תוכל לספק ביחס לציפיות ההורים ודברים שאינם מציאותיים.
  • כחלק מהחלפת המידע עם ההורים, חשוב לבקש מידע לגבי העדפות(נשחקים, ספרים), הרגלים של כל ילד וילדה, כינויים שלהם הם רגילים. הייתי שואלת על דרכים להרגיע את הילדים כשהם נסערים כמו גם מה מעורר את חששותיהם.
  • חשוב להסביר מה ייעשה במידע שנאסף לטובת העבודה עם הילדים.
  • על הצוות להציג תמונה אמיתית של תנאיי החיים במסגרת החינוכית. להציג בצורה חדה וברורה כמה ילדים יהיו בכלל בכל קבוצה, כמה מבוגרים עובדים ומהי השיטה של שיוך ילדים צעירים למחנכות. על הצוות להציג סדר יום ברור ומהן המחנכות שנמצאות עם הילים במהלך כל חלק וחלק מיום הלמידה.
  • על מנהלת המסגרת להציג את הצוות על ההכשרה(חוסר ההכשרה) של כל בת צוות והותק בעבודה.
  • כשמדובר בפעוטות הכרחי להציג סדרי אכילה, שינה, החלפת חיתולים ולגבי פעוטות בוגרים יותר דרכים לקדם חינוך לניקיון. חשוב לרדת לפרטים ולהציג דרכים להבטיח את בטיחותם של הילדים בזמן האוכל ובמהלך פעילויות אחרות במהלך היום.
  • הכרחי גם לוודא שהילדים נמצאים בהשגחה מלאה כל הזמן גם כאשר הם מחוץ לגן. ולהציג עובדה זו להורים.
  • חשוב להציג את האופן שבו צוות הגן מתמודד עם מצבים מאתגרים כגון בכי ממושך של ילדים, התנהגות מרדנית או סרבנית, נשיכות וכו'. יש להציג מה נעשה במסגר כדי לתמוך בצוות להתמודד עם מצביםא אלו.
  • חשוב לא להבטיח הבטחות לא מציאותיות כגון שהילדים אף פעם לא יקבלו מכה בגן .
  • חשוב לקיים עם כל ההורים שיחות אישיות להיכרות כדי להימנע ממצב שהשיחה האישית הראשונה עם ההורים תהיה סביב בעיה.
  • הכרחי להתקשר ולעדכן את ההורים לגבי מכות, נשיכות, נפילות של הילד בגן ולא לצפות שההורים יגלו זאת בעצמם.
  • במקרים של קשיים התנהגותיים או חברתיים חשוב לעדכן את ההורים ולגבש איתם דרכי התמודדות עם מצבים מאתגרים אלו בגן. אם יש צורך, יש לשקול הפנייה לגורם מקצועי. אבל בכל מקרה הורים לא צריכים להיות מופתעים על ידי צעדים שננקטים במסגרת החינוכית כחלק מהמאמץ לרסן התנהגות מאגרת של ילדים.
  • הכרחי לשמור על פרטיות של הילדים ושל המשפחות ולא לרכל ולספר להורים מסוימים על התנהגות ילדים שאינם ילדיהם או על התנהגות של הורים אחרים בגן.
  • הכרחי לקבוע כללים ברורים של תקשורת עם הורים ולהחליט על מנגנונים של התמודדות עם אי הבנות וקונפליקטים עם הורים אחדים או עם כל הורי הגן.
  • הכרחי לקבוע כללי התנהלות לקבוצות ואטס אפ או קבוצות מייל. הכרחי לקבוע איזה מידע יימסר בקבוצות אלו ואיזה מידע לא יימסר בהן.
  • הכרחי לבנות ולקיים קשר טוב עם הילדים של המשפחה(ועם כל הילדים האחרים). הורים יתנו אמון במחנכות שמהוות בסיס בטוח עבור ילדיהם.
  • הכרחי להתנהג לפי הכללים שנקבעים בתחילת השנה בין אם הכללים מוצאים חן בעיני חלק מההורים ובין אם לאו. הכללים עשויים להתייחס לטווח שעות התחלת העבודה בגן וסוף היום, אופן הפרידה מההורים, ההתנהגות המצופה מההורים בתחילת השנה, הבאת ציוד למסגרת החינוכית ועוד.
  • אפשור של צפייה בכיתות הגן מצד ההורים מבלי שהללו יפריעו להנהלותו מגביר את אמון ההורים.
  • נקיטת צעדים שבאים לשמור על בריאותם ובטיחותם של הפעוטות כגון כיסוי נעליים בשקיות פלסטיק בשעה שנכנסים לגן.

מה יכולים הורים לעשות כדי להעריך עד כמה הם יכולים לתת אמון במסגרת החינוכית ?

  • בכל מקרה לפני ההרשמה חשוב להתרשם מדרכי העבודה בגן-במסגרת החינוכית, בסוף השנה לפני ההרשמה) כדי להכיר מקרוב דרכי עבודה ואינטרטקציות עם הילדים בתקופה רגילה, שאמורה להיות רגועה. .
  • בביקורים אלו רצוי להתרשם מדרכי הפעילות של הילדים, מארגון העבודה, ממהכללים הנהוגים בגן, מצורת הפניה לילדים וצורת הפניה של הילדים אחד לשני ולצוות. חשוב להתרשם מההיענות של הצוות לפניות הילדים.
  • חשוב מאוד להתרשם מתנאיי הבטיחות בתוך הגן ומחוצה לו.
  • יש לתרשם מהאוירה הרגשית השוור בגן (האם היא רגועה או מצתוחה; האם יש זרימה של פעילות ממוקד למוקד פעילות או האם יש כאוס או להבדיל שקט מתוח).
  • חשוב שהורים יעירכו את המידה שבה כמות המבוגרים ו מתאימה לצרכים של ילדים צעירים.
  • עליהם לבדוק עד כמה התנאים שהוצגו להם באסיפת ההורים ובשיחות האישיות מיושם.
  • חשוב לבדוק את המידה שבה כל ילד מתקבל באופן אישי בכל בוקר.
  • חשוב להתרשם מתגובות נשות הצוות לנוכח תהתנהגות מאתגרת של ילדים בנוכחותם לא רק כלפי הילד שלהם.
  • חשוב לבחון עד כמה הילדים מרגישים בנוח ועסוקים במשחק.
  • חשוב להסתכל על האופן שבו פעוטות ותינוקות יוצרים אינטראקציה עם נשות הצוות.
  • חשוב להתרשם כיצד מגיב הצוות לביקורת מצד ההורים. בכל מקרה לפני ההרשמה חשוב להתרשם מדרכי העבודה בגן-במסגרת החינוכית, בסוף השנה לפני ההרשמה) כדי להכיר מקרוב דרכי עבודה ואינטרטקציות עם הילדים בתקופה רגילה, שאמורה להיות רגועה. רגועה.
  • בביקורים אלו רצוי להתרשם מדרכי הפעילות של הילדים, מארגון העבודה, ממהכללים הנהוגים בגן, מצורת הפניה לילדים וצורת הפניה של הילדים אחד לשני ולצוות. חשוב להתרשם מההיענות של הצוות לפניות הילדים.
  • חשוב מאוד להתרשם מתנאיי הבטיחות בתוך הגן ומחוצה לו.
  • יש לתרשם מהאוירה הרגשית השוור בגן (האם היא רגועה או מצתוחה; האם יש זרימה של פעילות ממוקד למוקד פעילות או האם יש כאוס או להבדיל שקט מתוח).
  • חשוב שהורים יעירכו את המידה שבה כמות המבוגרים ו מתאימה לצרכים של ילדים צעירים.
  • עליהם לבדוק עד כמה התנאים שהוצגו להם באסיפת ההורים ובשיחות האישיות מיושם.
  • חשוב לבדוק את המידה שבה כל ילד מתקבל באופן אישי בכל בוקר.
  • חשוב להתרשם מתגובות נשות הצוות לנוכח תהתנהגות מאתגרת של ילדים בנוכחותם לא רק כלפי הילד שלהם.
  • חשוב לבחון עד כמה הילדים מרגישים בנוח ועסוקים במשחק.
  • חשוב להסתכל על האופן שבו פעוטות ותינוקות יוצרים אינטראקציה עם נשות הצוות.
  • חשוב להתרשם כיצד מגיב הצוות לביקורת מצד ההורים.

צעדים בוני אמון שמחייבים את הורי הילדים

הורים הם שותפים של צוות הגן ולהם זכויות וחובות. טבעי שהורים ירצו שילדיהם האישיים יקבלו את הטיפול הטוב ביותר. עם זאת על ההורים להבין שיש עוד ילדים בגן ושלכל הילדים מגיע טיפול מיטבי. יתרה מזו, על ההורים להבין שלמרות שהם משלמים ממיטב כספם למסגרת, הם יקבלו את מה שסוכם איתם וזאת באופן שעונה לצרכים ולזכויות של כל הילדים האחרים בגן.

  • הכרחי לשמור על כללי בטיחות כגון הקפדה על סגירת דלתות ושערים להבטחת הבטיחות של הילדים.
  • חשוב למסור מידע אמין על מצב בריאותו של הילד.
  • חשוב לשתף כמה שיותר על הרגלי הילד והעדפותיו בבית על מנת שהצוות החינוכי ייטיב להתאים עצמו לילד.
  • חשוב לא להסתיר בעיות רפואיות או קשים התפתחותיים והתנהגותיים של הילד. אם סומכיים על הצוות יש לשתף בפרטים אלו, ואם לא סומכים עליו אין לרשום את הילד לאותו גן. בכל מקרה מידע מדויק על מצב הילד הכרחי לטובת הטיפול בו.
  • חשוב לפנות בכבוד לכל עובד ועובדת בגן ולא לדבר על אנשי צוות מאחורי הגב . במקרה של קושי יש לשתף בצורה ישירה את העובדת ואם יש צורך לשוחח עם מנהלת הגן בצורה עניינית ולא מכפישה.
  • חשוב גם בקבוצות ואטס אפ שבהן לא שותפות המחנכות לשמור על כבוד העובדות ולא לרכל עליהן או להביא לביושן.
  • חשוב להתעניין בתכנית החינוכית בגן ובמעשי הילד במהלך היום מעל ומעבר לקבלת טיפול פיזי.
  • הכרחי לא "לחנך" ילדים שהם לא הילדים שלהם גם אם הללו נשכו או היכו את הילד שלהם. הציפייה צריכה להיות שהצוות החינוכי יטפל במצב ולא הורי הקורבן.
  • חשוב מאוד לא לשתף צילומים ותמונות של ילדים ברשתות חברתיות.
  • על ההורים להימנע מפניות בוטות להורים אחרים או לצוות הן במפגשים םנים אל םנים והן בקבוצות ואטס אפ.

לסיכום, בניית אמון בין הורים לצוות החינוכי במסגרות החינוך בכלל ובמסגרות החינוך לגיל הרך בפרט, היא תהליך מתמשך שהצוות וההורים צריכים "לעבוד קשה" כדי לגבש אותו. אנשים בוחרים לתת אמון ולכן על השותפים לקשר (הורים והצוות החינוכי) להתנהג באופן מעורר אמון. מתן אמון במישהו הופך אותך לפגיע ואתה צריך להאמין שהשותף לקשר לא ינצל "חולשות" נגדך. שימוש במצלמות והקלטות פוגם באמון שהוא כלי הכרחי לחינוך איכותי.

מודעות פרסומת

מחשבה אחת על “צעדים בוני אמון בין הורים לצוותים חינוכיים במסגרות חינוך לידה עד שלוש, ובכלל

  1. פינגבק: אחריות משותפת של המדינה, של מסגרות החינוך ושל ההורים על שלומם, רווחתם וחינוכם של ילדים צעירים ובוגרים |

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s