מה עושים כשכועסים?

פוסט זה מתמקד בהבנה, הבעה ותגובה לכעס. דברים שמיוחסים לאריסטו בנושא הכעס מציגים בצורה תמציתית, עניינית וחכמה את מה שעלינו ללמוד בנוגע ל"טיפול" בכעס שלנו: "כל אדם עלול לכעוס וקל הדבר, אולם לכעוס על האדם הנכון, במידה הנכונה, בזמן הנכון, במטרה הנכונה ובדרך הנכונה-זה אינו בתחום של כל אחד וזה לגמרי לא קל". אנסה בפוסט זה לדבר על דרכים לכעוס על האדם הנכון, במידה הנכונה, בזמן הנכון במטרה הנכונה ובדרך הנכונה.

מה פתאום פוסט בנושא הכעס ?

את הפוסט בנושא הכעס החלטתי לכתוב בעקבות שני אירועים מהשבועות האחרונים: 1. הקושי של הנכדה שלי בת הארבע לעכל את המשפט "אני כועסת עלייך" שאני אמרתי לה באחד הימים אחר הצהריים כשלא הסכימה ללבוש בגדים ארוכים אחרי האמבטיה ביום די קר-יום שבו גם אני לא הרגשתי טוב במיוחד. האמת היא שכעסתי עליה יותר מפעם אחת בעבר[לא יותר מידי פעמים] אבל נראה לי שזו הפעם הראשונה ששמתי את ההרגשה במילים. נורית נכדתי פרצה בבכי וביקשה שלא אכעס עליה. מאוחר יותר כשהלכה הביתה סיפרה לאימה שסבתא כעסה עליה. התגובה הקשה של נורית לכך שכעסו עליה, גרמה לי להרהר די הרבה בנושא. עברה לי בראש המחשבה שחשוב לעבוד איתה על העקרון שכעס הוא רגש קיים ולגיטימי ושמותר לה לכעוס ומותר שיכעסו עליה. אלא שבהמשך חשבתי שבעצם גם לאנשים מבוגרים לא קל להתמודד עם כעס. בקיצור האירוע הזה ליווה אותי זמן מה וגרם לי לכתוב משהו בנושא; 2. הטריגר השני היה השתתפות בהרצאתה של דר' ענת מועד מאוניברסיטת בר אילן על אימון רגשי במסגרת יום העיון השנתי של תכנית הריס-יום עיון שהתקיים בסוף נובמבר 2019 . בהרצאתה טענה מועד שיש לנו נטיה להתעלם מרגשות שליליים ושחשוב לאמן ילדים לקבל ולהביע רגשות שליליים. באופן כללי הסכמתי עם הטענה, אלא שבעקבות יום העיון חשבתי שלצד הקבלה של הרגשות השליליים היה צורך להתייחס גם לכישורים של ויסות עצמי ולתרומתם לקשרים בין אישיים טובים. מועד התבססה בהרצאתה על חוקר שמתמקד בזוגיות-Gottman ). חיפוש באינטרנט גילה שאנשי מקצוע שונים מבססים את הסדנאות/ההרצאות שלהם במה שקרוי היום "אימון רגשי" על חוקרים ותיאוריות שונים. בכל מקרה נראה שגוברת המודעות לצורך לשים לב לתחום הרגשי חברתי בהתנהלות שלנו בכלל ובהקשר הוראה וחינוך בפרט. להתמודדות עם רגשות שליליים בכלל ועם כעס בפרט נשמר מקום חשוב מאוד בטיפוח הרגשי חברתי של הילדים. הבעת רגשות ותגובה לרגשות שליליים משפיעות ומושפעות מקשרים שיש לנו עם אנשים אחרים. לי הרגיש נוח להתייחס לנושא חשוב זה דרך הפרספקטיבה של גישת האינטליגנציה הרגשית.

https://www.angrybirds.com/games/angry-birds-2/

כך חזרתי לספר שכתבתי לפני יותר מעשור אינטליגנציה רגשית: תיאוריה ויישום(טל, 2005, בהוצאת אח ומכון מופ"ת). בספר זה נכלל פרק בנושא הכעס: "הכשרת מחנכים-פיתוח כשירות רגשית כאמצעי להתמודדות עם כעס".פוסט זה מתבסס גם על מה שכתבתי שם. מטרת הספר כולו ושל הפרק שמתמקד בכעס הייתה להביא מחנכים להבנה מעמיקה של האופן שבו רגשות משפיעים על האינטראקציות ועל התפקוד שלנו ולהביא לשיפור ההבנה של עולם הרגשות כמו גם לשיפור הויסות העצמי ולשיפור מתמיד של ההתמודדויות שלנו עם הרגשות שלנו והרגשות של אנשים אחרים שאיתם אנחנו באים במגע.

על אינטליגנציה רגשית

התוכן המופיע כאן לקוח מתוך הספר(אינטליגנציה רגשית: תיאוריה ויישום, שכאמור פורסם בשנת 2005. העניין הגובר בכישורי SEL(למידה חברתית רגשית-Social emotional learning) בשנים האחרונות עולה בקנה אחד עם גישת האינטליגנציה הרגשית. גישה זו מצביעה על הצורך להדגיש טיפוח כישורים רגשיים וחברתיים של הורים, מחנכים וילדים כבר מהגיל הרך מתוך הבנה, שהבנה של הרגשות שלנו ושל הזולת, והיכולת לנהל את הרגשות ולקבל החלטות "טובות" בסיטואציות חברתיות, היא בסיס לתפקוד תקין בחברה.

האינטליגנציה הרגשית עוסקת בשילוב ההכרחי בין המערכת הקוגניטיבית לבין המערכת הרגשית בכל הקשור לפתרון בעיות בחיי יומיום.  עם הופעתו והתפשטותו, תרם מושג האינטליגנציה הרגשית  להפקעת הבלעדיות מהאינטליגנציה האנליטית המוכרת  כ- IQ .

השפעתו של התפקוד או הויסות הרגשי על ההישגים הלימודיים, כמו גם על הצלחה בתחומי חיים מגוונים וה-well being הכללי, הוכרה משכבר.תורנדייק( Thorndike)  הגדיר כבר ב- 1920 את ה"אינטליגנציה החברתית" כיכולת המנחה גברים ונשים, בנים ובנות—להבין אחד את השני ולהתנהג בחכמה בקשרים שלהם עם אנשים אחרים. בסוף המאה ה-20, עם פרסום סיפרו של גולמן (1996) והמאמרים של מאיר וסאלובי (Salovey & Mayer , 1997, 1990) גברה המודעות לצורך לטפח את הויסות הרגשי-חברתי של הילדים בנוסף לטיפוח החשיבה המופשטת שלהם.

אינטליגנציה מתייחסת ליכולת לתפוס, להבין ולהשתמש בסמלים, דהיינו לחשוב באופן מופשט כדי לפתור בעיות מורכבות. האינטליגנציה הכללית מקיפה יכולות כמו עיבוד של מידע מילולי, מרחבי ולוגי. האינטליגנציה הרגשית מוגדרת לפי אותם קריטריונים המקובלים בפסיכולוגיה בהגדרת האינטליגנציה בכלל, כיכולת להבין ולהשתמש במידע רגשי כדי לפתור בעיות מורכבות בתחום הרגשי והבין אישי   (Mayer, Caruso & Salovey, 2000 ; Mayer, 2001). האינטליגנציה הרגשית היא :"היכולת  להבחין, להתחבר ולהפיק רגשות בדרך שתומכת בחשיבה, להבין רגשות וידע רגשי, ולווסת רגשות בדרך מחושבת על מנת להביא לגדילה רגשית וקוגניטיבית" (Mayer & Salovey, 1997, עמ' 5 ).

הכישורים הכלולים בתוך האינטליגנציה הרגשית (על פי  Mayer & Salovey, 1997 )

מאייר וסאלובי (1997, עמ' 11 ) הציגו מדרג התפתחותי של ארבע קטיגוריות של כישורים הכלולים באינטליגנציה הרגשית.

ארבע הקטיגוריות של יכולות ( (שכלולות כמצוין קודם בהגדרת האינטליגנציה הרגשית) (abilitiesמה"נמוכה" או הבסיסית ביותר עד המפותחת , המורכבת ביותר הן:

1. היכולת להבחין ברגשות של עצמך ושל זולתך ולהעריך כמו גם להביע רגשות; 2. היכולת להטמיע רגשות בתהליכים פיזיולוגיים וקוגניטיביים ולהיות מודע להשפעת הרגשות על החשיבה; 3. היכולת להבין ולנתח רגשות ומידע רגשי; 4.  היכולת לוסת רגשות באופן שמוביל לגדילה רגשית וקוגניטיבית.

כשמדובר ברגש הכעס המטרות הן אפוא:

  1. להיות מודע לרגש הכעס שלך או של הזולת שאתה נמצא בקשר איתו ,ולחפש דרכים מסתגלות להביע כעס;
  2. להיות מודע לאופן שבו משפיע הכעס על קשרים בין אישיים ועל החלטות שאתה מקבל;
  3. ללמוד להביע כעס באופן שמעביר מסר לזולת, ומשאיר אותך שלם עם עצמך ועם ההתנהגות שלך.

הבעיות המרכזיות שקשורות להתמודדות עם כעס כמבוגרים או כילדים הן:

א. הפנמת הכעס והימנעות והבעה ישירה וגלויה של הרגש מתוך תפיסה שהכעס הוא רגש שאיננו לגיטימי;

ב. מנגד, קושי לווסת את ביטוי הכעס; ואז הכעס מתבטא בהתפרצות קולנית או לעתים בתוקפנות פיזית או מילולית.

כדי לטפל בצורה טובה בכעס, הורים ומחנכים חייבים לתת את הדעת לשני מישורים: המישור של ההתמודדות שלהם עצמם עם כעס; המישור של טיפול בכעס של הילדים.

מה חשוב שנעשה כמבוגרים(הורים ומנחכים) ביחס לכעס שלנו?

חשוב שנהיה מודעים לכעס עצמו ושנבין מה באמת מכעיס אותנו. האם התנהגות הילד? האם רגישות מיוחדת שלנו בגלל משהו שלא קשור לילד. בדוגמה שאיתה פתחתי את הפוסט שהתמקדה בנכדה שלי די ברור לי שהכעס שלי עליה נבע גם מהסרבנות שלה וגם מכך שהרגשתי לא טוב והייתי פחות סבלנית איתה מאשר בדרך כלל. ברור לי שבמצב אחר, הייתי מצליחה למצוא "סולם" שיוריד אותה מהעץ, איזו דרך לשכנע אותה ללבוש בגדים ארוכים מבלי לכעוס עליה. עם זאת, אינני חושבת שזה כל כך רע שילד מבין שלפעמים כועסים עליו ושהוא יכול להתמודד עם הכעס.

חשוב שנביע כעס בצורה מווסתת שמציגה בפני הזולת מצב שבו אנחנו מעריכים שהגבול שלנו נחצה ועל הזולת לשנות התנהגות כלפינו. הדרך העדיפה להבעת כעס במצבים של תקשורת בין אישית היא הבעה מילולית , הבעה שבה אנחנו מצהירים על כך שאנחנו כועסים וגם מסבירים מה הביא אותנו לכעוס. חשוב לקחת בעלות על הרגש ולא להשליך אותו על הזולת. הרס רב למערכות יחסים נגרם עקב חוסר יכולת של אחד הצדדים לשםלוט בביטוי הכעס שלו. בשעת הכעס הפגיעה בזולת יכולה להיות מילולית(האשמות שוא, העלבה מכוונת, מילים פוגעניות) או פיזית(דחיפות ואף ביטויים יותר תוקפניים של כעס).

אם מביעים כעס מוצדק ככל שיהיה על ילדים-חשוב שנהווה מודל של הבעת כעס מילולית ושההתנהגות שלנו תהיה מווסתת . חשוב שנכיר את הילדים שאיתם אנחנו בקשר ושהבעת הכעס כלפיהם תהיה כזו שאיננה מאיימת עליהם.

לפעמים חשוב להגיד באינטונציה מודגשת ונשלטת לגמרי שאנחנו כועסים על מעשה של הילד(כמו פגיעה מכוונת בילד אחר או השלכת חפצים) . אמירה כזו באה להציב גבול להתנהגות הילד.

מה נעשה כמבוגרים ביחס לכעס של הילד?

ילדים מרגישים כעס לעתים קרובות כשהם מעריכים וחשים שחוסמים אותם ואת דרכי הביטוי שלהם. הם כועסים כשהם מרגישים שהם לא מקבלים את מה שהם רוצים באינטראקציות שלהם עם מבוגרים ועם ילדים. הם כועסים כשמרגישים באופן סוביקטיבי כי זכו ליחס לא הוגן מצד מבוגרים או ילדים אחרים. ילדים כמו מבוגרים מרגשיים את הכעס בגוף שלהם: מרגישים עצבנות, שינוי בדופק ולעתים הזעם משתלט עליהם.

כמבוגרים חשוב ביותר לזהות את הרגש של הכעס ולשיים אותו. ילדים מרגישים כעס בכל מקרה. אך ילמדו שלרגש הזה שהם חשים קוראים כעס רק אם ייחשפו באינטראקציות בין אישיות לשם הרגש. אז מצד אחד חשוב לזהות ולשיים את הרגש הכעס אבל מצד שני חשוב לא פחות לא להתנשא מעל הילדים ולשקף את שם הרגש כסוג של טכניקה שמשדרת לו שאנחנו יודעים טוב יותר ממנו מה הוא מרגיש.

חשוב לקבל את ביטוי הכעס של הילד באמת. לא רק מהפה אל החוץ. להשתכנע שרגש הכעס לגיטימי. באינטראקציה עם ילד כועס חשוב להישאר רגועים ולנסות להבין מה היו המחוללים של הכעס של הילד. לעתים נוכחות בוטחת ליד הילד, מגע קרוב ללא מילים מרגיעה יותר מאשר ריבוי של מלל. אני חושבת שיש לדבר עם הילד במינון שמתאים לו. השיחה עשויה להוביל לזה שהילד ישיים את הרגש בעצמו וינסה להתייחס למה הכעיס אותו.

\חשוב מאוד לזכור שהיכולת לווסת רגשות היא יכולת שמתפתחת עם הגיל. ילדים בני 5, 6 מגלים יכולת הרבה יותר מרשימה לווסת את רגשותיהם בהשוואה לפעוטות. זאת ועוד, ככל שהילדים הם צעירים יותר כך הם זקוקים לנוכחות הפיזית של המבוגר כדי שיוכלו לווסת את עצמם. הם מתקשים לווסת את העוררות הרגשית, שכוללת כעס בין היתר, בכוחות עצמם.

בעבר האמינו שעידוד הילד "להוציא את הכעס", מה שקרוי קטרזיס, על חפצים בצורה מבוקרת עוזרת. לפני מספר עשורים התפתחה פרקטיקה של "פינות כעס" שכללו חפצים כגון כריות מתנפחים. מחקרים גילו עם זאת שעידוד של הוצאת כעס על חפצים איננה משחררת את הילדים מהרגש ולעתים מביאה להלמת ההתנהגות, לתוקפנות. על כן היום ההמלצה היא לא לעודד הוצאה פיזית של כעס אלא להפנות את הכעס לערוצים סימבוליים כגון ציור או כיור ולביטוי מילולי.

חשוב מאוד לגלות יחס הוגן וענייני כלפי ילדים. לא אחת יוצא לילד או לילדה שם של ילד בעיתי ואנחנו כמחנכים ממהרים לכעוס עליהם ולהאשים אותם גם בדברים שלא הם עצמם עשו. גישה כזו תורמת ליצירת מעגלים שליליים אינסופיים שרק מסלימים את הכעס ואת הניכור.

בנוסף, הכרחי ללמד את הילדים להציב גבול להתנהגויותיהם. ישנם ילדים שיש ללמד אותם אסטראטגיות של ויסות עצמי(לגשת למבוגר כשמתרתחים, לצייר, לכתוב כשהם בוגרים יותר מה הכעיס אותם, לספור עד 10 או עד 20…).

המבחן האמיתי של כולנו הוא לגלות סבלנות, הכלה ואמפתיה עם ילדים שמאתגרים אותנו. הרבה יותר קל לגלות אמפתיה וסבלות כלפי ילדים שיודעים לווסת את הרגשות וההתנהגות שלהם בעצמם. קשה הרבה יותר לנהוג כך כלפי ילדים שמתקשים לווסת את התנהגותם. נתרום ליכולת הויסות של ילדים אלו אם נהיה נוכחים עבורם, נדרוש התנהגות מווסתת מצדם ולנסייע להם לווסת את עצמם.

ספרי ילדים שמתמקדים בתמודדות עם כעס

חשוב שנכיר גם ספרי ילדים שמתמקדים בכעס והתמודדות עם כעס. שימוש בספרי ילדים בנושא בכלל, וסביב אירועים שנוגעים להבעה של כעס עשוי להועיל. יש בקריאת ספרי ילדים אלו סוג של הרחקה מעצמנו שמאפשרת ללמוד מהקריאה השיתופית והידאלוגית שלהם עם מבוגר תומך גם על הלגיטימיות של רגש הכעס וגם על דרכי הבעה שאינן פוגעניות.

"משגעת פילים" מאת אורי אורלב ואורה איתן (מאיירת) מציג את חוסנם של הקשרים בין הורים לילדה שמיטיבה "להוציא את הוריה מהכלים" -בקיצור ילדה משגעת פילים. רחלה מחליטה לעתים "לבלוע את לשונה" ולעתים לצרוח "לא רוצה" באינטונציה שעלולה להתפרש על ידי השכנים כקריאה :"שריפה!".  ספר זה נפלא  גם בשל החריזה וההומור והאיורים ולא פחות מכך בשל הצגת האפשרות שמשפחה יכולה בלי בעיות להכיל את המרדנות של הילדה מבלי לערער את הרגשתה שהיא בת אהובה:

אבא ואימא, ההורים שלי,יוצאים מן הכלים, אך לא יוצאים משום כלי,

ואפילו אם אני רעה ואבא אומר:

"רחלה, ניתן אותך למישהו אחר,"

זה לא נורא וזה בכלל לא מפחיד. אני יודעת שהם אוהבים אותי תמיד. ואני יכולה לגלות לכם בסוד:

כשסוף סוף זה עובר-נעים לי מאוד,

ואני רעה פחות

                      ופחות

                                 פחות

                                            ופחות,

עונה כששואלים, בלי לעשות טובות…

ספר שמתאים לילדים צעירים -לפעוטות ולילדי גן הוא הספר "כועסים-מה עושים " שהוא לקט שירים בנושא שהעורכת שלו היא שולה מודן ואויר על ידי אלישבע געש, בהוצאת מודן הוצאה לאור. בספר שירים שמייצגים הן מצבים של ילדים כועסים שמחפשים דרך "לאלף" את כעסם וגם מצבים שבהם ילדים מתמודדים עם הבעות הכעס של הוריהם או של ילדים אחרים.. דוגמה של שיר שמתמקד בהבעת כעס של פעוטות הוא "מה עושים כשכועסים" מאת חגית בנזימן. על עצם חווית הכעס ותהליך ההירגעות בשיר"כעס" מאת עדנה קרמר. "כולם ברוגז איתי" מאת תמר אדר מציג מצוקה של ילד שכל הילדים האחרים בגן כועסים עליו ומדירים אותו. בשיר "בן יקיר" מאת רבקה אליצור מוצג מצב שאימא כועסת על בנה.

כועסים - מה עושים? | שולה מודן , אלישבע געש
כועסים מה עושים?

על כעסעל קצה המזלג

כעס הוא רגש נורמאלי שכל אחת ואחד מאיתנו חווה אותו מפעם לפעם. הדרך האינסטינקטיבית , הטבעית להביע כעס היא להגיב במידה כזו או אחרת של תוקפנות כנגד הגורם המאיים עלינו. כעס הוא אפוא התגובה הטבעית והמסתגלת למה שנתפס על ידי האדם כאיום; לכן, עצם היכולת לחוות כעס נחשבת לחיונית להישרדות(http//www.apa.org./pubinfo/anger.html).

ניתן להרגיש עוצמות שונות של כעס: החל מתחושה כללית של היות עצבני וכלה בזעם עז המשתלט עלינו. כמו רגשות אחרים, הכעס מלווה בשינויים פיזיולוגיים: עלייה בדופק ובלחץ הדם, עליה בהזרמת אדרנלין ועוד. מחוללי הכעס עשויים להיות חיצוניים לאורגניזם (לדוגמה, ביקורת בוטה מצד אחד ההורים או מצד המפקחת; פגיעה בזכויותינו,, הפליה מצד אדם אחר) או פנימיים(לדוגמה, מחשבה טורדנית החודרת לתודעה שלנו בדבר התעלמות עקבית מרגשותינו מצד אדם קרוב).

לעתים בכעס מופיע כחלק ממערך של רגשות מעורבים או מורכבים.יש המדמים מצב של כעס , הלווה ברגשות נוספים, לקרחון שבו הכעס הוא חלקו הקטן והגלוי של מערך שלם של רגשות סמויים ועמוקים יותר0מערך הכולל פחד, עלבון, תחושת השפלה ותסכול). במקרה זה, חיוני לגלות את תוכנם של הרגשות הסמויים על מנת להתמודד כיאות עם הכעס.

לבסוף הכרחי שנלמד להבחין בין כעס שהוא רגש לגיטימי כנו כל הרגשות לבין תוקפנות שהיא התנהגות גלויה וביטוי אפשרי אם כי לא הכרחי של הכעס(http//www.psc. uc.educ).

סיכום

בפוסט זה הצגתי את הכעס כרגש לגיטימי שיש ללמוד איך לקבל אותו ולאלף אותו. התייחסתי הן לאופן שבו מבוגרים מתמודדים עם הכעס של עצמם ואיך הם מחנכים ילדים לטפל בכעס שלהם. ההנחה היא שמבוגריים שמתקשים להתמודד עם כעס בעצמם לא יצליחו לחנך ילדים בנושא. הדגשתי שהכרחי להבין שהכעס הוא רגש לגיטימי ולצד זה ללמוד להביע כעס, להבין כעס של הזולת ולוסת את הרגש עצמו כמו גם את ההתנהגות שמבטאת אותו. הרקע התיאורטי להתייחסות לכעס בפוסט זה היה גישת האינטליגנציה הרגשית. עם זאת ברור שמאז ומעולם אנשים ניסו להסביר ולהתייחס לרגש הזה. כביטוי לכך הבאתי ציטוט שמיוחס לאריסטו בנושא.

מנהיגות המורה/הגננת כחלק מניהול כיתה

בפוסט זה אנסה להציג את המשמעות שאני מייחסת לאמירה שהגננת או המורה הן מנהיגות הכיתות או הגנים שבראשם הן עומדות. כנ"ל לגבי גננים ומורים. בגלל שרוב ממלאות תפקידי ההוראה הן נשים אני כותבת בלשון נקבה. בפוסט אטען גם שמנהיגות מורים אמורה להיות חלק מניהול כיתה. שהרי המנהיגות איננה פועלת בחלל ריק אלא בהקשר של גני ילדים וכיתות בית ספר כמבנים ארגוניים. כדי שגננות ומורות תוכלנה "להפעיל" את כישורי המנהיגות שלהן בצורה אפקטיבית הן חייבות להכיר את הארגונים שבהם הן פועלות וללמוד לפעול ו"להפעיל" אנשים בתוך ארגונים אלו לטובת המטרות שהזכרתי: למידה משמעותית ורווחה רגשית לכל הילדים.

התרשים שמופיע למטה מציג את האופן שבו אני רואה את הזיקות בין מנהיגות, ארגון, פדגוגיה וניהול כיתה.

screenshot-2016-11-18-22-13-372

בתרשים שמופיע למעלה ניתן לראות שניהול הכיתה נתפס כתוצר של שילוב מנהיגות, ארגון ופדגוגיה. דהיינו, כדי לנהל את הכיתה נדרשת עמדה מנהיגותית וגם כישורים של הובלת אנשים למימוש מטרות; המטרות נגזרות מהגישה הפדגוגית של המורה/הגננת. במקרה של המודל המוצג כאן מדובר בעמדה שחותרת להביא לתנאיי חיים ולמידה טובים לכל הילדים-דהיינו בעמדה מוסרית; כדי לממש מטרות פדגוגיות מתחייבת הישענות על  רכיבים של הארגון: מקום, זמן , משאבים שונים כגון ספרים, חומרי למידה, מיחשוב ומדיניות.

על מנהיגות, מנהיגות מבוזרת ומנהיגות מוסרית

מנהיגות מתייחסת ליכולת  לעורר מוטיבציה בקרב אנשים ולהשפיע עליהם. מנהיגות מבוזרת מתייחסת ליכולת להנהיג מוסדות חינוך כגופים ארגוניים דינאמיים ומתפתחים באופן אפקטיבי. הרעיון הוא   שמנהיגות איננה "המונופול" או האחריות של אדם אחד בלבד –על כן נדרשת הבנה יותר מערכתית ושיטתית של המנהיגות כתהליך חברתי(Bolden, 2011).

נזכור גם שלא כל מנהיגות מבוזרת היא מנהיגות מוסרית על כן אני מציעה שמנהיגות מוסרית מתבטאת ביכולת להשפיע על ילדים, צוות והורים להגדלת המאמצים המושקעים על ידם כקבוצות וכיחידים  להבטחת תנאי רווחה רגשית, שייכות ותנאי למידה עבור כל ילד וילדה  במסגרת החינוכית"(Tal, 2016). לדוגמה, יכול להיות ששמנהיג מבזר סמכויות-אבל ההחלטות שמתקבלות בדרך זו אינן כאלו שכוללות מאבק של ממש לטובת כל ילד וילדה.

אביא מספר דוגמאות שבהן ניתן לראות ביטוי לקיומה או היעדרה של מנהיגות מוסרית בקרב גננות ומורים:

  1. גננת מבחינה בבלגן לפני סיום פרק הזמן של משחק החופשי בגן; הפעילות המתוכננת הבאה באותו גן היא מפגש עם כל ילדי הגן. היא מתבוננת במצב, מסכמת עם הסייעת שתשנה את אופן ההתכנסות הרגיל למליאה, מבקשת את תשומת לב הילדים, מחלקת אותם לקבוצות ומטילה על כל קבוצה אחריות על סידור מרכז בגן ומבקשת מהילדים להגיע למקום המפגש אחרי השלמת משימות הארגון והסידור. הילדים מתגייסים לביצוע המשימות, מגדילים לעשות ומסדרים את הכיתות לקראת מפגש המליאה ובשעה היעודה ניגשים למליאה.
  2. בסוף שנת הלימדוים בגן דו גילי שבו לומד ילד שמאובחן עם קושי חריף בויסות חושי שמשפיע על התנהגותו, מתאגדים הורים רבים ודורשים שהילד יורחק מהגן. הגננת מתעקשת שהילד ישאר בגן ומודיעה לוועד ההורים ולפיקוח שאם הילד עם הקושי בויסות חושי לא ישאר בגן, גם היא לא תישאר.
  3. ילדים מחזירים ספרי ספריה קרועים לספריית הגן. בעקבות זאת, הגננת בונה תכנית מקיפה לשמירה על ספרי הילדים. התכנית כוללת עבודה עם הילדים בשיתוף ההורים. מדובר בעבודה שיטתית שנשכת מספר חודשים. . לקראת סוף אותה שנה תופעת קריעת הספרים נעלמה לחלוטין.
  4. מורה לכיתה א' בונה תכנית התערבות עבור ילד שלא מרבה להשלים משימות. התכנית בנויה ממתן תשומת לב חיובית על כל ניסיון של עבודה ממוקדת(הוצאת מחברת, כתיבה, תשובות ענייניות) לצד התעלמות מהפרעות, מהערות ביניים ומפרובוקציות. היא משתפת את הסטודנטיות שמתנסות בכיתה שלה לגבי אותה תכנית. באחד הימים, הילד מגיע לבית הספר. זורק את הילקוט, קם, מסתובב-כהרגלו. המורה לא אומרת מילה וממשיכה ללמד. הילד יוצא מהכיתה (אחת הסטדונטיות מונחית לעקוב אחריו מרחוק). הילד חוזר מיזומתו לכיתה. מוציא מחברת ושואל את המורה מבלי להסתכל עליה:"מה לעשות?". המורה ניגשת אליו מייד, מלטפת את ראשו ומסבירה לו מה עליו לעשות.
  5. בגן אחר המדיניות של הגננת היא לעודד ביטוי יצירתי מצד הילדים. היא הסבירה זאת לצוות בתחילת השנה. כחודש אחרי תחילת השנה הסייעת מכוונת את עבודת היצירה של הילדים בצורה שלא מותירה להם מקום להבעה חופשית. הגננת מבחינה בכך שתוצרי הילדים זהים ומעירה לסייעת בשעה שהסייעת מצירת לילדים שבלונות; הילדים שומעים את דברי התוכחה של הגננת לסייעת.
  6. גננות רבות מחליטות לא להקריא בקבוצות קטנות את ספרי ספריית פיג'מה בטענה שספרים אלו אינם תואמים את הטעם שלהם ובנוסף, מדובר בספרים עם כריכה דקה. הספרים נשלחים לבתי הילדים מבלי שנעשית עבודה בגן מכינה עם אותם ספרים.

אני מציעה שתקראו את התיאורים ותחליטו אם יש בכל אחד מהם ביטוי של מנהיגות או היעדר מנהיגות. נסו לחשוב מה הופך את הפעולה של המורה או הגננת בכל אירוע לכזו שמבטאת מנהיגות או חוסר מנהיגות. בנוסף, מועיל לחשוב על דוגמאות משלכם שבהן אתם מתרשמים שקיימת או שמהן נעדרת מנהיגתות מוסרית.

נזכור מהן ההגדרות הפורמאליות של ניהול כיתה, הגדרות שהוצגו בפוסטים קודמים

בתחילת הפוסט כתבתי שאני רואה במנהיגות רכיב מרכזי והכרחי בתוך כישור-העל ניהול כיתה.

  •  ניהול כיתה הוא מעין כישור – על שמבטא את היכולת של המורה או הגננת להנהיג את הכיתה/גן שלה, על הילדים ועל אנשי הצוות העובדים לצדה, להשגת מטרות שהיא מאמינה בהן.
  • ניהול כיתה נתפס ככישור-על שעשוי להשפיע על אופן ההתבוננות והאופן שבו מבינה המורה את הכיתה והסיטואציות בתוכה, על תהליך התכנון, קבלת ההחלטות במצבים בלתי צפויים ומשתנים, וברפלקציה על העשייה שאמורה לשפר באופן מתמיד את האופן שבו גננת או מורה מנהלות את כיתותיהן.
  • ניהול כיתה אפקטיבי מתבטא ביכולת לשנות החלטות ודרכי עבודה בעת התמודדות עם קשיים, לאור רפלקציה על פעולות העבר, וזאת במגמה להבטיח רווחה רגשית, הרגשת שייכות ולמידה של ילד או ילדים מבלי להפריע לאווירה הכללית של הכיתה((טל, 2010).

התכנון והפעולות הננקטות בעקבותיו על ידי מורות וגננות כחלק מתהליכי ניהול הכיתה וההוראה כרכיב שלו, תלויים אפוא באופן שבו מתבוננת ומבינה המורה או הגננת את הנמצא והמתרחש  בתוך הכיתה.  זו הפרספקטיבה שלה. פרספקטיבה זו עשויה לצאת מתוך תפיסה שמתמקדת בתוכן ההוראה; היא עשויה לצאת מתוך תפיסה שמתמקדת באינטראקציות הוראה ובתיווך; היא עשויה להתייחס או להתעלם מאיכות הכישורים החברתיים ומהסטטוס הסוציומטרי של הילדים. היא עשויה לנסות להבין או להתעלם מההשפעה של הסביבה הפיזית על הלמידה. מודל ניהול הכיתה שמוצג בבלוג זה מניח שפרספקטיבה של ניהול כיתה מחייבת גמישות בדרכי ההתבוננות בכיתה והיא כוללת:

  • מעבר גמיש מהתבוננות-מלמעלה (ממעוף הציפור) על הכיתה על רכיביה השונים לבין תפקוד מעורב, מושקע ואפקטיבי ב"כאן ועכשיו"(שיחה עם ילד, הנחיית קבוצה, הנחיית אסיפת הורים, עבודת צוות)(Tal, 2016)
  • מעבר גמיש ממעורבות רגשית מתוך גילוי אמפתיה עם ילדים הורים או צוות להתרחקות מסוימת לצורך קבלת ההחלטות שמביאות בחשבון את מאפייני הסיטואציה-מתוך ניתוק רגשי מסוים(Tal, 2016).
  • מעבר גמיש בין התבוננות בתוך עצמך לבין התבוננות כלפי חוץ שמביאה בחשבון כיצד אתה נתפס על ידי אחרים (Marshall, 1999).

כדי לנהל כיתה בצורה אפקטיבית מחויבת הגננת או המורה להבין את הגן והכיתה ואת הכוחות הפועלים בה(כוחות חברתייים וזרמים תת קרקעיים בתחום זה) כמו גם את משאבי הזמן והמקום. היא צריכה להיות בקיאה בתכנית הלימודים והיא חייבת להיות בעלת יכולת השפעה על אנשים(מנהיגות). היא חייבת לרתום את הצוות, את ההורים ואת הילדים לטובת מילוי המשימות היומיומיות שיש בהן פוטנציאל למידה משמעותית עבור כל הילדים . היא חייבת לרתום את כולם למען יצירת אווירה רגשית חיובית ותחושת שייכות לגן או לכיתה של כל ילד וילדה. על כן נדרשת בנייה של תשתית של שיתוף פעולה עם כל אנשי הצווות(הסייעות, הגננת המשלימה או המורים המקצועיים, הורי הילדים, הקהילה). נדרשת התבוננות שמתמקדת במתרחש בכיתה ובגן הילדים תוך כדי יישום תוכניות הלימוד. הכרחי לזהות קשיים ובעיות בשעת אמת ולבנות תוכניות להתמודדות איתם באופן אשר מגייס את הצוות למשימה תוך שמירה על כמודם של השותפים לדרך.

סיכום

מנהיגת גן או כיתה מונעת מהרצון של הגננת או המורה לתרום לצמיחה הרגשית, חברתית, לימודית ומוסרית של כל הילדים שהן מופקדות עליהם. הן חייבות להבין שהן לא יכולות למלא את המשימה הזו לבד. עליהן לשכנע את השותפים-נשות הצוות והורי הילדים בכוונותיהן הטובות ובתכניותיהן. עליהן להביא לידי ביטוי בהחלטוותיהן רצונות של אנשים אחרים. אבל ברגע של התנגשות בין טובת הילדים לרצונות השותפים(צוות או הורים) עליה לקבל החלטה לטובת הילדים. אם הורים לוחצים להוציא ילד עם קשיים מהגן עליה לעמוד איתן מאחורי זכותו של הילד ללמוד בכיתה רגילה ולבנות תכנית שילוב כדי להבטיח תנאי למידה ורווחה רגשית לילד המשולב כמו גם ליתר הילדים הלומדים בגן או בכיתה. אם מישהו מאנשי הצוות פועל באופן שאינו מיטיב עם הלמידה או הרווחה הרגשית של הילדים עליה לזהות את המצב ולנסות לתקן אותו בצורה שמכבדת את איש הצוות וגורמת למוטיבציה שלו להשתפר. במידה והגננת או המורה מזהות קשיים בתפקוד שלהן עצמן-עליהן להבין שבהיותן מנהיגות בשר ודם, הדבר בהחלט אפשרי ועליהן לתקן את המצב. במידה ומתעורר צורך בכך עליהן לבנות תכנית שילוב עבור ילד ולשתף את הצוות או לחלופין להדריך בסבלנות את הצוות למימוש הגישה החינוכית שלהן כתחליף לנזיפות בנוכחות כולם. זאת המשמעות בעיניי של מנהיגות של גננת או מורה. כדי להוביל צוותים וילדים למימוש מטרות חינוכיות, גננת או מורה חייבות למצוא דרכים לעורר את המוטיבציה שלהם לשתף פעולה ולהוות דוגמה אישית.