וירוסים וחידקים: מהם, איך הם נראים ואיך אפשר לחקור אותם?

בפוסט שפרסמתי לפני ימים אחדים הצגתי שני ספרים בהוצאת הספריה של "מבט לגן": וירוסים מאת מירב נתיב וחידקים מאת יעל קשתן, שתיהן מרצות ממכללת לוינסקי. המלצתי על שני הספרים האלו בפוסט שהציג את הספר האלקטרוני "דרקורונה" מאת טלי ורסנו אייסמן.

אני חושבת שיש מקום בימים אלה של בילוי משותף עם הילדים ללמידה של נושאים מדעיים רלוונטיים כמו וירוסים וחידקים -הדימיון וההבדלים ביניהם כמו גם הדרכים המרתקות לחקור אותם.

קראתי השבוע לנורית בת הארבע ושלושה חודשים את הספרים האלו-על פי בחירתה(היו מונחים על שולחן העבודה שלי).אחרי שסיימנו לקרוא אמרתי לה שהמחברות הן חברות שלי ושהן עובדות איתי בלוינסקי.היא מאוד התלהבה ואמרה לי להגיד להן תודה רבה. ו"שהספרים ממש מקסימים, ויפים וגם טובים לילדים. הילדים אוהבים אותם מאוד. גם מה שכתבו וגם את האיורים. זה ממש מקסים ויפה" היא גם ביקשה שהמחברות יכתבו עוד ספרים כאלה.[מסרתי כמובן למחברות את חוות דעתה ואת בקשתה של נורית].

מה זה קורונה? מה גודלו של הנגיף? איך הוא נראה?,איך הוא "מצליח" להדביק כל כך הרבה אנשים? איך מדענים ידעו לגלות אותו?-כל אלו שאלות שילדים סקרנים שואלים וחשוב שנשיב להם תשובות "מדעיות".

שני הספרים וירוסים וחידקים יצאו לאור לפני כעשור(בשנת 2011) ובאמצעות צילומים מרהיבים וטקסט מדעי שמונגש לילדי גן מציגים תשובות לשאלות הילדים. על וירוסים בכלל-לאו דווקא על וירוס הקורונה.

הבנתי אחרי פרסום הפסוט הקודם שהורים שירצו לקרוא ספרים אלו לילדים אינם יכולים למצוא אותם במרחבי המרשתת. לכן ביקשתי מעמיתותי את קובצי הפדף של הספרים ולשמחתי הן נענו ברצון בברכתה של ד"ר רות נוביק ראש הפרויקט מבט לגן . אני מודה לשלושתן מקרב לב על הסכמתן להנגיש את הספרים לילדי גן, הורים וגננות.

הספרים מתבססים על הצגת סיטואציות יומיומיות מחיי הילדים והמידע המדעי מונגש לרוב באמצעות תשובות לשאלות שהילדים שואלים. לדוגמה בספר וירוסים יאיר, ילד חולה שואל את אימו:"איך נדבקתי?" ההסבר על הוירוסים יוצא משאלה שהילד שואל. השיח בין האם לילד לכל אורך הספר מיטיב להציג מפגש בין מה שקרוי "מושגים יומיומיים" בשימושם של ילדים לבין "מושגים מדעיים" וכך הוא מצליח לתווך את הידע לילדים בצורה שמותאמת לעניין ולהבנה שלהם.

וירוסים מאת מירב נתיב

בספר "וירוסים" ישנה התייחסות לשאלות ולנושאים הבאים:

א. מיהם וירוסים ומה גודלם?
ב. איך רואים וחוקרים וירוסים? כאן יש מידע מענין על מיקרוסקופ, אור, מיקרוסקופ אלקטרונים וגם…על מגדלת.

ג. היכן נמצאים הוירוסים? וכאן אבחנה חשובה בין הימצאות"פאסיבית" ולבלתי מזיקה לבין פעילות מזיקה של וירוסים אחרי חדירתם לתוך התאים

ד. השוואה בין חידקים לוירוסים-זוהי נקודה חשובה כי רבים וטובים מתבלבלים בין שני "יצורים" קטנטנים אלו. חשוב לזכור שהקורונה הוא נגיף, וירוס ולא חידק.

ה. על הקשר בין וירוסים למחלות ועל מנגנוני ההדבקה או ההעברה של הוירוס מאדם חולה אחד למשנהו.

ו. התייחסות לשאלה איך ניתן להימנע מהדבקה בוירוסים?

ז. שאלת השאלות: איך מטפלים במחלות שנגרמות על ידי וירוסים.

ח. וגם שאלה חשובה: האם וירוס מחשב דומה לוירוס הגורם למחלות בבני אדם?

חידקים מאת יעל קשתן

בספר חידים ישנה התייחסות לשאלות ולנושאים הבאין:

חסר מאפיין alt לתמונה הזו; שם הקובץ הוא 1.jpg

א. היכן נמצאים החידקים בסביבה שלנו? תשובה לשאלה זו יוצאת מהשאלה "למה שחר לא הגיע יומיים לגן?" והתשובה היא בגלל מחלה שנגרמה לו מחיידקים שהיו לו בגרון. אבל נאמר בחלק הזה שחידקים יש בכל מקום לא רק בגרון.

ב. מדוע אנחנו לא רואים את החידקים? ואם הם כל כך קטנים איך בכל זאת אפשר לראות אותם?

ג. כיצד נראים החידקים כשרואים אותם בעזרת מיקרוסקופ האור?

ד. מיהם החידקים ובמה הם שונים מאורגניזמים גדולים וקטנים אחרים שנאחנו מכירים?

ה. במה דומים ושונים חידקים ונגיפים(וירוסים) ומדוע חשוב להבחין ביניהם?
ו. היכן נמצאים החידקים דרך קבע בגוף שלנו?(בעור,בגרון,במעיים,בשיניים)?

ז. איך נדבקים בחידקים ואיך מטפלים במחלות שנגרמות על ידי חידקים?

ח. על חידקים במזון: למה החלב מחמיץ ואיך גורמים למלפפונים להחמיץ?

ט. וגם על חידקים "טובים"[שמפרקים מזון לדוגמה] וחידקים "רעים"[שגורמים למחלות]

לשמר קשרים חברתיים בין ילדים גם כשכולם נדרשים להישאר בבידוד

תקציר

נדרשת בימים אלו של "ריחוק חברתי" פיזי בין אנשים, חשיבה יצירתית לגבי האופן שבו הורים וגננות ומורים המצויים בקשר עם הילדים יעודדו הנכחה של ילדים אחרים ויעודדו אינטראקציות טלפוניות או דרך האינטרנט עם ילדים אחרים כחלק משגרת היום במצב הבידוד או החירום. האמור נכון לכולם ובמיוחד לילדים בישנים יותר וכאלו שרמת החרדה החברתית שלהם גבוהה שמצב הבידוד "נוח" להם. השקעה בשמירה על קשרים חברתית חשובה מאוד כהכנה לחזרה הצפויה לחיים רגילים אחרי משבר התפרצות הקורונה. ככלל חשוב בעיני לדבר עם הידלים גם על החיים אחרי הקורונה ולא רק על מה שקורה עכשיו. על כך בפוסט "לשמר קשרים חברתיים בין ילדים כשכולם נדרשים להישאר בבידוד".

המצב שבו נדרש מכולנו,לרבות מהילדים, לשמור על "ריחוק חברתי" כדי למנוע הידבקות בנגיף הקורונה מחויב המציאות, אבל במידה מסוימת מנוגד לטבע החברתי של האדם.

מציאות זו שעבור חלק מהילדים ומהמבוגרים היא בעיתית מאוד ומשרה עליהם הרגשה של בדידות ומחנק, עשויה להיות מאוד נוחה לילדים ומבוגרים בישנים מטבעם, לכאלו שסובלים מחרדה חברתית שהימנעות מקשר עם אנשים אחרים נוחה להם מאוד.

תוצאת תמונה עבור שני ילדים מדברים אחד עם השני מרחוק
מקור האיור

דעתי היא שבמציאות זו חשוב לחשוב על דרכים לשמר את הקשרים החברתיים של הילדים מהגיל הצעיר ביותר ועד בכלל. חשוב שכולנו נזכור ונזכיר גם לילדים שהמצב הדי חסר תקדים שאנו מצויים בו, כשאנחנו כולנו מתגוננים מחשיפה לנגיף קטנטן שמשתק את העולם, הוא מצב זמני. במוקדם או במאוחר נורשה לצאת מהבידוד, ונצטרך לחזור למצב נורמלי של אינטראקציות עם אנשים אחרים במרחקים קצרים משני מטר מאדם לאדם.

תוצאת תמונה עבור תקשורת מרחוק ילדים
מקור האיור

כישורים חברתיים היו ויהיו בעתיד חשובים לתפקוד תקין בחברה בכלל ובמסגרות החינוך בפרט. הימצאות בקשר קבוע עם ילדים אחרים היא אחד ממקורות הרווחה הרגשית של הילדים. סיפוק מהקשרים החברתיים מאפשר לילדים לתפקד טוב בלימודים. את הדברים האלו יש לזכור תמיד, גם כשאנחנו מצויים בבידוד.

הילדים הכשירים חברתית(social competent) בשל מאפינים טמפרמנטאלים מולדים והיסטוריה אישית של קשרים חברתיים טובים, אינם זקוקים במיוחד ליוזמות ההתערבות שלנו. לעומת זאת, ילדים שמתקשים לתחזק קשרים חברתיים מסיבות שונות, חייבים הדרכה והתייחסות גם בימים אלו, על מנת להיטיב להתמודד עם מפגשים חברתיים כאשר יצאו מהבידוד.

תוצאת תמונה עבור תקשורת מרחוק ילדים
מקור האיור

עם ילדים בגילים שונים נעשה דברים שונים. העיקרון בעיניי הוא להתמיד להנכיח ילדים ובני משפחה שעמם איננו מפגשים דרך קבע באינטראקציות המשפחתיות שלנו וכן ליזום אינטראקציות באמצעות מגוון אמצעים טכנולוגים(באמצעות טלפון, ומחשב) על בסיס יומיומי.

מה נעשה עם ילדים צעירים מאוד? חשוב ביותר להראות תמונות של ילדים אחרים מהמסגרת החינוכית(מעון, משפחתון, גן פרטי). אם יש לנו תמונות של הילד עצמו עם ילדים אחרים עדיף. חשוב לדבר איתם על הילדים האחרים ולעודד אותם לדבר איתם בטלפון או באמצעות סקייפ.

בנוסף, רצוי לתזחק קשרים מרחוק עם ילדים שכנים- גם קשרים מהמרפסות. אני חושבת שמנהג השירה ואינטראקציות בין מרפסות שראינו באיטליה והתפשטה גם אצלנו היא מקסימה. שירה ושיחות המרפסות יוצרות תחושה של קהילתיות שחשובה לכולנו.

את ילדי הגן המבוגרים יותר ואת הילדים בגיל בית הספר חשוב לעודד להיות מעורבים חברתית באמצעים טכנולוגיים: לעודד אותם לשחק משחקים באמצעות הניידים והמחשבים שלהם. לעודד אותם לדבר עם חברים על תוכניות שראו בטלויזיה, על שיעורי בית במידה וקיבלו אותם. בעיניי הכרחי ליזום פעילויות אינטרנטיות כאלו בעיקר כאשר מדובר בלדים בישנים או בילדים עם חרדה חברתית. ההנכחה של הילדים האחרים ביומיום ואינטראקציות וירטואליות יקלו עליהם את החזרה לשגרה.

אני חושבת שחלק מהתפריט היומי של ילדים בגיל הגן ובגיל בית ספר יסודי חייב להכיל אינטראקציה כלשהי עם ילדים מחוץ למעגל של המשפחה הגרעינית.

חשוב בעיניי שלא נטבע לגמרי במחשבות של כאן ועכשיו ושל הישרדות יומיומית ושנחשוב על התחזוקה של הבסיס החברתי הרגיל שהכרחי לתפקוד יומיומי תקין שהוא לא חלק משגרת החירום הזמנית שבה אנו מצויים כעת.

דרקורונה בעברית ובערבית-ספר תמונות דיגיטלי לילדי הגן

בפוסט זה אני מבקשת להפנות ליצירה דרקורונה מאת טלי ורסנו אייסמן-ספר תמונות דיגיטלי מוקרא על ידי המחברת. הסיפור מתמקד בפחדים של ילדים צעירים מ"יצור" הקורונה, יצור קטנטן, בלתי נראה שמשבש את החיים של כולנו. בספר מועלה על נס תפקיד הדימיון הן בהעצמת הפחדים ולא פחות מכך בהתמודדות איתם. מה שחביב מאוד בעיניי הוא שהאחות הגדולה של הילד היא זו שמתווכת לו את המציאות שהיכרות איתה נוטה להפחית את הפחד.

ראוי לציין שהספר בהפקה משותפת של פיקוד העורף ושל משרד החינוך תורגם גם לערבית.

אציין שהמשורר אשר וינשטיין שלח לי את הלינק ליו טיוב שמציג את הספר.

הצעות תיווך

הצעתי למי שקורא עם ילדי גן את הספר היא להיות קשובים לילדים ולהתייחס לשאלותיהם. אני משוכנעת שילדים שהם מטבעם סקרנים ינדבו מידע על השערותיהם ורגשותיהם לגבי הקורונה. התיווך של המידע צריך לדעתי להיות מותאם להתייחסיותיהם של הילדים. אשמח לשמוע התייחסויות מענינות של ילדים ובכפוף להסכמתכם אפרסם אותן בבלוג שלי. מעונינת לאסוף התייחסיות מסוג:

ילדי גן על הקורונה

תוצאת תמונה עבור אמירות של ילדים על הקורונה
שילה בן 6.5: אמא, הקורונה לא יכולה להגיע אליך.אמא: למה לא?שילה: כי את אמא שלי.

על וירוסים וחידקים

בנוסף להתמודדויות הרגשיות עם משבר הקורונה והשלכותיו של הנגיף הקטן הזה על העולם כולו, יהיה זה מועיל לנצל את ההזדמנות כדי להכיר לילדים הגדרות מדעיות של וירוסים וחידקים וההבדלים ביניהם. וזאת משום שביומיום אני רואה לא מעט בלבול בהתייחסות מוטעית לקורונה כאל חיידק ולא כאל נגיף(וירוס).

לשם כך אני מפנה לשני ספרים נהדרים בעיניי-ספרים מידעים: האחד בשם וירוסים מאת ד"ר מירב נתיב ממכללת לוינסקי לחינוך, והאחר חידקים מאת ד"ר יעל קשתן, גם כן ממכללת לוינסקי לחינוך.

שני ספרים אלו נכללים בסדרה "מבט לגן" בהוצאת אוניבררסיטת תל אביב והמרכז לחינוך מדעי וטכנולוגי. ראש הפרויקט היא ד"ר רות סטרול נוביק.הספרים מציגים מידע מדעי מעודכן מונגש לילדים בגיל הגן. הספרים מכילים צילומים מדעיים מרהיבים.

ככלול הכל ככתוב בספר חידקים:" חידקים אינם בעלי חיים; החידקים אינם צמחים; הם אינם פטריות והם גם לא וירוסים-הם [פשוט ] חידקים".

 

אלו הם חיידקים

אלו הם וירוסים בתצלום של מיקרוסקופ אלקטרוני [מתוך הספר חיידקים-עמ' 19]

וירוסים הם חלקיקים קטנטנים[הרבה יותר קטנים מהחידקים]. את הוירוסים ניתן לראות רק בעזרת מיקרוסקופ אלקטרונים. מיקרוסקופ אלקטרונים מגדיל את התמונה בהרבה מאוד מאוד, כך שאפשר לזהות את צורתם של הוירוסים[וירוסים, עמ' 13-14). חשוב לדעת שהוירוסים אינם בנוים מתאים.[עמ' 17].וירוסים יכולים להימצא במקומות רבים-באויר, במים, באדמה-אך במקומות אלה הם לא פעילים… רק אחרי שהם נכנסים לתוך תאים, הם "מתעוררים" לחיים ומתחילים להתרבות. הוירוסים הם טפילים.[עמ' 17].

 

שני הספרים "וירוסים" ו"חידקים" מענינים ועוזרים לילדים להבחין ביניהם. כיוון שכמו שאנו רואים בפרסומים וכתוב בספר "וירוסים", "לפעמים אנחנו טועים וחושבים שוירוס הוא חידק. אולי מפני ששניהם קטנים וגורמים למחלות.

מציעה בחום להכיר לילדים את המידע על וירוסים וחידקים באמצעות שני ספרים אלו.

על התחשבות בזולת,סולידריות חברתית ושמירה על כללים והנחיות בעידן הקורונה

התחלתי לכתוב השבוע פוסט על החינוך הדני בעקבות כתבה שפורסמה במוסף עיתון הארץ ביום שישי שעבר, 6.3.2020. הכתבה נכתבה על ידי נועה לימונה והתבססה על הפרשנות לחינוך הדני שניתנת על ידי שני שביט שאף מרצה בנושא בישראל. באותה כתבה הועלו על נס עקרונות מרכזיים וחשובים שהם חלק מהחינוך לגיל הרך ,מההתנהלות במערכות החינוך והההתנהלות בחברה הדנית.

הרעיון המרכזי בפוסט שהתכוונתי לכתוב היה שמדובר בעקרונות ראויים ביותר במה שקשור לחינוך ילדים בכלל ובחינוך ילדים בגיל הרך בפרט, אבל מימושם בקנה מידה גדול כמו שזה קורה בדנמרק מותנה בכך הורים מורים, גננות ומטפלות יזכו בעצמם בתמיכה וביחס דומה לזה שמוענק לילדים על ידי החברה והממסד. ככל שאני מבינה ממה שקראתי על דנמרק ועל מערכת החינוך במדינה זו ניתן לומר שהעקרונות שחינוך הילדים מבוסס עליהם, הם העקרונות מנחים את היחס בין הממשל לאזרחים ובין האנשים לבין עצמם במדינה זו.

על כן בפוסט זה אציג קודם את עקרונות הליבה בחברה ובחינוך הדני ואחר כך אתייחס להתאמות שנדמה לי שאנו זקוקים להם בישראל בעיקר בעתות חירום כמו משבר הקורונה.

עקרונות יסוד בחברה ובחינוך הדני

אציין אחדים מהעקרונות שהוזכרו בכתבה ובחומר רקע נוסף זו כיוון שלדעתי התנהלות אזרחית, חינוכית ובין אישית עומדים בבסיס התפקוד שלנו כחברה בכלל ובעתות חירום מהסוג שאנו חווים עתה בעידן התפשטות וירוס הקורונה.

החל ההשגת עצמאותה של דנמרק בשנת 1849, נבנתה בה מסורת של הדגשת הלמידה והחינוך, הדגשה של למידה מהחיים עצמם להבדיל מטקסטים דתיים מחייבים שאינם רלונטים לילדים, שימת דגש על הבנה ועל ערכים חברתיים להבדיל מפיתוח מיומנויות ספציפיות, ראיית הקשר הורה או מורה-תלמיד כקשר בין אנשים שהפרספקטיבה של כל אחד מהם חשובה באותה מידה. מה שמענין שמההתחלה ממשלת דנמרק בנתה מערכת חינוך ציבורית ומערכת חינוך פרטית שמשלימות זו את זו ולא ככאלו שמתחרות זו בזו. הממשלה מסבסבדת את חינוך הילדים במסגרות פרטיות אם זו הבחירה של ההורים. הלמידה נתפסת כלמידה לכל אורך החיים ולא כתהליך שחל על ילדים ונערים בלבד. לבסוף, כחלק מההתפתחות של האומה הדנית העצמאית התפתחה מסורת של הגנה על מיעוטים על מאפייני התרבות שלהם. אף שהחינוך הוא חובה מגיל 6 עד גיל 16, הוא חינם מהלידה(ליתר דיוק כחודש אחרי הלידה). הדנים ידעו במהלך שנות קיומה של מדינתם להימנע מסוציאליזם מנוון מצד אחד ומקפיטליזם חזירי מצד שני.

ציין עקרונות רלונטים לחינוך:

  1. מושם דגש על קשרים בין בישיים בין מבוגרים, בין מבוגרים לילדים שמתבססים על אמון, הדגשת קיום פרספקטיבות שונות, טיפוח אמפתיה. הדבר נכון במיוחד בסיטואציות שבהם ילד או נער מגלה תוקפנות או התנהגות פוגענית אחרת. במצב זה הורים ומחנכים מונחים לראות את ההתנהגות הפוגענית כביטוי למצוקה ולנסות להבין את מקרו הקושי הזה.
  2. החינוך הדני מתבסס על הההדגשה של חשיבות הקהילה והתחשבות בה. התחשבות בזולת היא ערך חשוב. וזאת בהקשר של חברה.
  3. לצד בניית בסיס איתן של ביטחון שמבוסס על קשר טוב עם מבוגרים מתחילת החיים, מדגישים הדניים חינוך לאוטונומיה ועצמאות. מגיל צעיר מעודדים את הילדים לקחת אחריות על התפקוד שלהם, להיות עצמאיים. לא כל כך "מפנקים" ומ"משרתים" את הילדים בדנמרק. הילדים שותפים לתהליך קבלת ההחלטות שנוגעות להם, לחיים שלהם , וללמידה שלהם.
  4. המענין בחינוך הדני הוא מה שמצטייר בעיניי כסוג של איזון בין ערכים אינדיבידואליסטים שמתבססים על בחירה(לראייה קיימת נטיה לכבד בחירה של תוכן נלמד על ידי ילדים, מורים, הורים לבין הדגשה של ערכים קולקטיביסטים שמתבטאים בשמירה ומחויבות לקהילה. ערכים אלו נוטים להיות מוטמעים בילדים החל מגיל צעיר ולכן לא נדרשת כנראה בחינוך ובחברה הדנית כפייה של כללים שתכליתם להגן על הקהילה.
  5. קיימת חשיבות רבה ביותר מאז שנוסד החינוך הדני -בדנמרק כמדינה עצמאית, של למידה מהחיים עצמם, של הבנת הסביבה הפיזית והחברתית שבה אנשים חיים.
  6. משולבים בלמידה הדנית מגוון אמצעים מהחל מהרצאות פרונטליות, וכלה בפרויקטים של חקר שמבוצעים על ידי התלמידים. הלמידה נשענת במידה רבה על טכנולוגיה מתקדמת אבל הטכנולוגיה נתפסת כאמצעי ולא כמטרה.
  7. החינוך הדני בכלל ובגיל הרך בפרט מתבסס על חשיבות הנראטיב, הלמידה מסיפורים ונראטיבים.
  8. הלמידה איננה נעשית בישיבה אלא בתנועה: מרחבי הלמידה פתוחים ומאפשרים ומעודדים תנועה והלמידה נעשית על בסיס סיורים.
  9. מודגש שילוב בין תהליכים של הוראה, הנחיה ומנטורינג לבין למידה עצמית. לדוגמה, בהשכלה הגבוהה מצופה מסטודנט להקדיש 30 שעות של למידה עצמית על בסיס כעשר שעות של מנטורינג אישי או קבוצתי.
  10. בחינוך הדני ישנה מסגרת ברורה וקבועה של תכנון זמן ומקום שבתוכה מתאפשרת למידה תוססת וגמישה, שמיושם בהקפדה. לא מנסים לזרום ולאלתר.
  11. בשל תהליכי חינוך עמוקים, אינטנסיבים מבוססי ערכים אין צורך ולא נעשה שימוש בחיזוקים ועונשים.
    לסיכום הדנים הצליחו כנראה באמצעות תהליכי חינוך והבניית האומה הדנית במהלך כ-170 שנה, להגיע למצב של הפנמה של כללי התנהגות ולשלב בין אינדיבידואליזם לקולקטיזם בצורה די טובה. דנמרק, היא אחת המדינות שבה פערי השכר הנמוכים ביותר בין בעלי ההכנסה הגבוהה לבעלי ההכנסה הנמוכה.לראייה, דנמרק מדורגת במקום השני(אחרי פינלנד) מתוך 156 מדינות בדרוג האושר של האזרחים(הדו"ח האחרון של ארגון האומות המאוחדות פורסם בשנת 2019).

במה אנחנו, הישראלים, שונים לתפיסתי מהדנים?

עם הקמת מדינת ישראל היא התבססה במידה רבה על ערכים קולקטיבסטים. הושם ערך רב על הקולקטיב מתוך מחיקה מסוימת של הזהות האישית של קבוצות שונות. דהיינו, במקביל לעידוד של ערכים קולקטיביסטים-לא נעשו צעדים להגנה על תרבות המוצא של קבוצות שונות וודאי מתוך התעלמות מקבוצות המיעוט דתית בתוכה. כל זאת, כשהתקיים קונפלקט רב שנים בין ישראל למדינות ערב שהמיעוט הערבי בתוך המדינה חולק את הדת שלהן. קונפליקט שבמהלכו ישראל ראתה עצמה כקורבן ופעם בתוכה פחד אמיתי ששתיכחד על ידי אויביה. כל זאת על רקע השואה במהלך מלחמת העולם השניה. בהמשך, בשנות השמונים והתשעים של המאה ה-20, בכסות משבר כלכלי מאיים, ישראל עברה תפנית חדה לאימוץ ערכים ניו-ליברליים ושל העדפה של תחרות וערכים אינידביסואליסטים על פני ערכים קולקטיביסטים. על רקע זה, מדינת ישראל הפכה למדינת סטארט אפ עם פערים ענקיים בין בעלי ההכנסה הגבוהה לבעלי ההכנסה הנמוכה. עם פערים ענקיים בין איכות החינוך של הילדים בשכבות סוציואקונומיות שונות. ילדים בחינוך הערבי והחרדי הם הילדים בעלי ההישגים הנמוכים ביותר. במגזר החרדי, פוליטיקאים מונעים מילדי המגזר לימודי ליבה וגוזרים עליהם חיי עוני. הממששלה שזקוקה לפוליטיקאים חרדים בקואליציה מזניחה את חובתה להבטחת תנאי חינוך איכותי לילדים במגזר החרדי. במקביל, על רקע קידום ערכים אינדיביסואליסטים, קמו לתחיה שנאות כלפי האחראים להדרה העדתית מטעם מפאי ההיסטורית עם קום המדינה. עוינות מוצדקת זאת כלפי הממסד המדיר תרבותית נוצלה ומנוצלת עד היום לצרכים פוליטיים ולא נעשה כל נסיון כן ואמיתי לאחות קרעים, לרפא פצעים. שימור העוינות בין קבוצות עדתויה משרת בזמן זה או אחר פוליטיקאים.

בשנות ה-60 של המאה הקודמת שיראל נמנתה עם החברות השוויוניות ביותר במערב ומערכת החינוך שלה נחשבה לטובה. ברור שנדרשה ההתקדמות וחשיבה להתאמה לשינויים המהירים בעולם. אלא שהערכים הניו ליברליים והניסיון לדבוק בערכים של החינוך האנגלו סקסי, בעיקר הצפון אמריקאי, הביאו להתפתחות של מערכת חינוך מבוססת מדידה והערכה חיצוניות. במדינת ישראל, מכתיבים למורים ולתלמידים תוכניות לימוד ומחייבים הערכה ודיווח שמגדילים את העומס על מורים ומשאירים מעט מידי מקום לבניית תשתית של קשרים טובים בחדרי המורים ועם התלמדים והוריהם. כל זאת, גם על רקע התחזקות של קבוצות הורים דומיננטיות שמפעילות לחץ על בתי ספר ועל מורים. בבמקביל הורי הילדים עובדים שעות רבות, מבלים הרבה בפקקים ומרגישים מותשים ועמוסים בעצמם. הנהלות בית ספר ומורים מפחדים מהורים ומנסים לרצות אותם במקום לבנות שיתוף שמביא ללמידה משמעותית.

על כן מה שאני אומרת הוא שקשה ליישם את החינוך הדני במציאות של מדינת ישראל כמקשה אחת. אחד הדברים ההכרחיים הוא להבין שנדרש טיפול אחר באזרחים בכלל ובמורים ובהורים על מנת לבנות חברה אזרחית איתנה שעל בסיסה יכולה להיבנות מערכת חינוך טובה. זאת ועוד, נראה כי מדינת ישראל חייבת למצוא את האיזון בין ערכים אינידובידואליסטים לערכים קולדטיביסטים כדי לממש את המחויבות לילדים ולדור העתיד.

יהיה זה רק הוגן לכתוב שמדינת ישראל דורגה במקום ה-13 במדרג האושר העולמי-המקום ה-13 מבין 156 מדינות כמה מקומות לפני ארה"ב ושני מקומות לפני בריטניה. וזאת אחרי ששנתיים לפניכן ישראל דורגמה במקום ה-11 באותו מדרג אושר. אז ייתכן שבחברה הישראלית המורכבת שלנו אנחנו מצליחים לבנות לעצמנו תשתית חברתית שגורמת לנו להרגיש "מאושרים" במידה לא מועטה.

תוצאת תמונה עבור למידה מרחוק בעידן הקורונה
מקור האיור

על הכרח של בהתחשבות בזולת, סולידריות חברתית ושמירה קפדנית על כללים בכלל ובעידן הקורונה בפרט

על רקע זה פוגש את החברה בישראל כחלק מהעולם הגלובלי משבר הקורונה. הנגיף החדש הזה הצליח לזרוע פחד ולהכתיב שינויים מרחיקי לכת באורח החיים בכל העולם. בישראל מדובר במשבר בקנה מידה שלא ידענו כמותו אבל בשל אופיו ה"רפואי" הגלובלי הוא משבר מיוחד במינו בישראל. משבר נגיף הקורונה מאפשר להסתכל על החברה בישראל, בחתכים של גיל(מבוגרים מעל גיל 60 הם בסיכון גבוה להיפגע יותר מהנגיף) ולא בחתך של יהודים לעומת ערבים, דתיים לעומת חילוניים, אזכנזים לעומת מרחיים. וכידוע בני 60+ יש בכל הקבוצות האלו. לצד האיום של הנגיף נראה שהטיפול בו מחייב ברמה של המדינה התייחסות שוויונית לתושבים לא משנה מה הרקע הדתי, העדתי שלהם. נוצר כאן לראשונה אינטרס משותף לכולם: חשוב לנו שלא יידבקו ערבים במדינת ישראל, ערבים ברשות הפלסטינים וערבים בעזה כי הנגיף לא מכיר בעדות ובדתות ובגבולות. לא משנה אם השכנים שלו מזרחים או אשכנזים, דתיים או חילוניים, נולדו או לא נולדו בישראל-חשוב לנו שהם לא יחלו ושאנחנו לא נחלה. האינטרס האישי שלנו היא ששכננו לא יחלו.

הטיפול בקורונה מחייב חוסן חברתי. ככלות הכל לא נוח להיות בבידוד. הוא מחייב שמירה קפדנית על כללי התנהגות – אנחנו חייבים לתת אמון בהנחיות הממסד בעיקר ההודעות של משרד הבריאות. חשוב שלא נסכן את עצמנו ובאותה מידה אם אנחנו חולים או חשודים כחולים לא לסכן את הזולת. הנוחות שלנו לנוע היכן ומתי שרוצים חשובה בעת הזו פחות מכיבוד הכללים ובריאות הציבור. כיוון שמדינות ופרטים פועלים במידה גדולה של אי וודאות נוכח הנגיף החדש שהתנהגותו לא ידועה, נדרשת זהירות רבה. גם אם בדיעבד יסתבר שהיו טעויות בשיקול הדעת, בהווה קיימת חשיבות עליונה של הישמעות לכללים. לדוגמה, הניסיון להגן על זקנים בבתי אבות ובדיור מוגן מהנגיף גורם לבידוד שלהם ולהגברת תחושת הבדידות שממנה הם סובלים ממילא!

אנחנו מדינה שבה כללים אינם מופנמים בקרב כל האוכלוסיות בתהליכי חינוך דוגמת החברה הדנית על בסיס בסיס ערכי מוגדר וברור של שילוב בין התחשבות בזולת ומימוש עצמי . אנחנו לא כל כך אוהבים להיות "פראירים", לכן בעת הזו במדינת ישראל נדרשים מנגוני אכיפה של כללים[שאין מה לעשות הם כוחניים], בנוסף לפניה לרצון הטוב וההבנה של כל אזרח ואזרח לשמור על כללי בידוד והתנהלות במקומות ציבוריים.

עם זאת, המדינה חייבת להבטיח לפרטים ולקבוצות תנאי קיום מינימאליים במצב של איום על פרסנסתם. המדינה חייבת להזרים כספים שיבטיחו את קיומן הפיזי של המשפחות. אנשים צריכים להרגיש ביטחון שיהיה להם ולילדיהם מה לאכול לאורך זמן ולא מהיד לפה. כל זאת, לצד יוזמות חברתיות של המגזר השלישי לתמוך באנשים שנמצאים בבידוד. אין להפקיר את האזרחים לרצון הטוב של פילנתרופיה מזדמנת וולונטרית.

אני אישית חושבת שאם אין מנוס ניתן לגבות מס או מלווה קורונה פרוגרסיבי שבאמצעותו נבטיח קיום מכובד וסביר בתנאים הבעיתיים של המשק לכל אדם ולכל משפחה שחיים בתוכנו.

מילה על הלמידה מרחוק ותנאים להיותה למידה משמעותית

ואוסיף מילה על הנסיונות של למידה מרחוק שעומדים להחליף באוניברסיטאות, בבתי הספר ובמכללות את הלמידה פנים אל פנים. למידה מרחוק היא צו השעה. חשוב להגיע למצב שבפרק זמן ארוך[בלתי מוגדר כעת], ילדי גן, תלמידים וסטודנטים ימשיכו ללמוד ולהתפתח. המשך למידה חשוב לבריאות הנפשית לא פחות מאשר למניעת "הפסד של חומר". לגבי ילדי גן, שאין לי ספק שיצטרפו במוקדם או במאוחר לילדים שנשארים בבית, נדרשות תמיכה והדרכה להורים.

במציאות הישראלית העכשוית שאיננה מקדשת מספיק למידה כערך בפני עצמו אלא כאמצעי להוכיח הישגים מדידים, במדינה שבה המורים עמוסים ומרגישים לא אחת שמזלזלים בהם,-אני מעריכה שהנסיון של למדיה מרחוק הוא נסייון למידה חשוב איך לפעול אבל יקשה להביא ללמידה משמעותית של ממש במהלך משבר הקורונה הנוכחי. וזאת כאמור כיוון שהמערכת בישראל היא היררכית מידי ומורים וגננות מרגישים שהחברה איננה מכבדת אותם מספיק. ובתנאים שסטודנטים ותלמידים אינם מספיק אוטונומיים{שוב לא כולם -יש כאמור פערים מאוד גדולים בין תלמידים] חסרה התשתית הבסיסית למימוש למידה עצמית משמעותית ולא הפגתית לאורך זמן. משבר הקורונה מעמת אותנו עם הצורך האמיתי לשנות את יחסי הגומלין בין מורים-הורים-תלמידים-ממסד בימים כתיקונים על מנת להבטיח שמשבר הקורונה הבא או משבר בקנה מידה גדול וגלובלי אחר, הלמידה מרחוק תצליח. זה לא אומר שלא צריך לנסות לעשות כמיטב יכולתנו בתנאים הנוכחיים!

אני חושבת שאנחנו זקוקים למודלים של חינוך קהילתי מהסוג שבית הספר הקהילתי שפירא[שהתייחסתי אליו בפוסט קודם] מנסה להנחיל.

תוצאת תמונה עבור ביטחון כלכלי ביטחון תזונתי
ממקור האיור

לסיכום, בפוסט זה, הצגתי את האופן שבו אני רואה את ההתמודדות שלנו עם השלכות ההתפשטות של נגיף הקורונה: הן על ההתמודדות המיידית שלנו כאזרחים וכמדינה והן על שינויים הכרחיים ב"חוזה" שהולך ונבנה כאן בין הממסד לאזרחים ובין האזרחים בינם לבין עצמם. בחברה כללית בכלל ובתוך מערכת החינוך בפרט. נדרש שינוי יסודי לא מבוסס ססמאות של מערכת החינוך. יש לבסס את העבודה החינוכית בכל דרגות הגיל, על מערכות יחסים טובות בין מורים וגננות לממסד, בין מורים לילדים, הין מורים להורים, בין הורים לילדים. נדרשת בניית חברה שמתבססת על סולדיריות חברתית שמכבדת יוזמה אישית(כמו בדנמרק), התחשבות בזולת ולמידה לכל אורך החיים. למידה שמושתתת על הבנה, תשוקה ללמידה , התחשבות בסביבה הפזיית והחברתית…וגם טכנולוגיה. שינויים יסודיים אלו יש לעשות בעתות רגועות ולא בשעת משבר. בשעת משבר נדרשות הישמעות ואכיפה של כללים מצילי חיים וגם מחויבות עמוקה של המדינה ושל האזרחים המבוססים כלכלית בה לכל האזרחים כולם. נדרשת הבטחה של ביטחון כלכלי ותזונתי לצד השמירה על בריאות הציבור. כרקע לפוסט הצגתי הרהורים על החברה הדנית לעומת החברה הישראלית בעקבות כתבה מענינת שהתפרסמה במוסף הארץ ב6.3.2020. רק שבוע חלף מאז פרסום הכתבה ההיא, שבוע במהלכו מציאות חיינו השתנתה במהירות. משבר הקורונה יחלוף. זה ברור! נשאלת השאלה אם נדע להפיק לקחים מההתמודדות איתו לשינוי יסודי בסדרי העדיפויות בחברה בכלל ובמערכת החינוך בפרט.