קריאה למציאת פתרון לשיבוץ הגננות המשלימות לפני החזרה לעבודה בגני הילדים בצל מגפת הקורונה

בשבועות האחרונים אני עוסקת בבלוג זה בסוגיית החזרה לעבודה בגני הילדים בתקופה הזו של מגפת הקורונה. מי שקרא את הפוסטים שכתבתי יכול היה להבין שאני תומכת בחזרה של הילדים לגנים בכפוף להנחיות של משרד הבריאות. וזאת כיוון שהמשק והחברה בישראל זקוקים לכך וגם כיוון שילדים זקוקים לחברת בני הגיל שלהם. בנוסף, ברור שישנן משפחות שמתקשות לבנות שגרה נעימה ובטוחה עבור ילדיהם ויתר בני המשפחה. החזרה לעבודה בגני הילדים ובכיתות א'-ג' מחייבת בין היתר קביעות של קבוצות ושל צוות לאורך היום והשבוע כדי להקטין את סיכויי ההידבקות. משיחות עם מורות אני מתרשמת שבתי הספר בנו מתווים שמבטיחים את תנאי הקביעות האלה בכך שגייסו את צוותי ההוראה שמלמדים גם בכיתות ד'-ו'.

בגני הילדים בישראל על המבנה הארגוני שלהם נראה שלא נמצא פתרון מערכתי לקביעות הזו. אזכיר שבגני ילדים עובדות דרך קבע מנהלת גן(חמישה עד שישה ימים בשבוע) ולצדן גננות משלימות שמחנכות את הילדים בגנים בימים שבהם מנהלת הגן איננה עובדת. זאת ועוד, ישנן בגני הילדים גם סייעות משלימות ליום או לימים שהסייעתה קבועה איננה עובדת.

עם החזרה לעבודה בצל מגפת הקורנה הכרחי למצוא פתרון לעניין הניידות של צוותי החינוך בגנים. במצב הקיים משתמע שגננות וסייעות משלימות יעברו בין שניים, שלושה גני ילדים. זהו מצב בלתי מתקבל על הדעת לאור הנדרש בתנאים של צורך בקביעות צוות.

על כן, אחת המשימות המרכזיות של הרשויות המקומיות בשיתוף הפיקוח על גני הילדים היא בניית מערך צוותי חינוך עירוני ושינויי שיבוץ שיבטיחו שבכל גן יעבוד לאורך כל השבוע צוות קבוע. לשם כך ניתן לשלב במערך העבודה את המחנכות שעובדות בצהרונים, סטודנטיות שעושות עבודה מעשית ואולי מורות חיילות ומדריכות מתנועות הנוער שעושות עבודה נפלאה בגני הילדים שמיועדים לעובדים חיוניים במשק(שמניסיונם יש ללמוד באופן שיטתי).

לא ניתן להטיל את משימת השיבוץ של הצוות על מנהלות הגן כי אין להן את הסמכויות והכלים לעשות כן. וזאת בשונה מבניית פרוטוקולים של עבודה בגן בימים אלו של מגפת הקורונה.

הסכמה שבשתיקה למצב הקיים שבו גננות משלימות וסייעות משלימות עוברות מגן לגן נראית לי בלתי אחראית בעליל. אני מאמינה שניתן למצוא בכל רשות פתרונות לסוגיה זו ועל מחלקות הגנים ואגפי החינוך לגיל הרך להיערך לשיבוץ קבוע בגני הילדים בכל רשות ורשות לאלתר. אחרת כל המאמץ של חלוקת הגן לקבוצות קבועות איננו יעיל!

ייתכן שלשם כך יש להעניק לגני הילדים מספר ימי היערכות נוספים לאלו שניתנו לבתי הספר. ימים שבהם צוותי הגנים יעסקו בהכשרת הגנים לעבודה וצוותי הרשויתו והפיקוח יעסקו שיבוץ כוח אדם קבוע בגנים.

בעבודת צוותי הרשויות יש לבדוק כיצד משלבים אם בכלל את מערך הצהרונים בעבודה בגנים כך שמבטיחים קביעות של צוותים. הדבר עשוי לחייב שילוב מחנכות שעובדות בצהרונים כבר בעבודה בבוקר. גם כאן יש להבטיח שלא רק אותם ילדים ישתתפו בצהרון אלא שהצוות שיעבוד איתם יהיה צוות קבוע שעבד איתם בבוקר. אולי יש מקום לתכנון של ימי למידה ארוכים עד ארבע במקום שילוב בין גנים וצהרונים(בנקודה זו הדבר נכון גם לכיתות א'-ג')?

הכרחי ודחוף לתמוך בגננות ומורות א'-ג' לתכנן פרוטוקולים מסודרים של שיבה ללימודים

זה זמן מה אני כותבת בבלוג זה על חשיבות התפקיד של הגננות והמורות בכלל ובגילים הצעירים בפרט בתקופה מאתגרת זו של מגפת הקורונה. זאת ועוד, פרסמתי לפני כעשרה ימים פוסט שמתמקד במתווה כללי של חזרה לגן.

בשעה זו כאשר ההחלטה לשוב ללימודים בזמן זה או אחר אחרי יום העצמאות הפכה לקונקרטית הכרחי שהפיקוח של משרד החינוך, הרשויות והגננות ומנהלי בתי הספר והמורות יבנו פרוטוקולים מאורגנים של שיבה לעבודה בכפוף להנחיות משרד הבריאות.

A loving home for every child - SOS Children's Villages International
מקור האיור

הכרחי שמערכת החינוך על כל דרגיה ומרכיביה תנקוט בצורה מנהיגותית ופרואקטיבית.

לא ייתכן לצפות מגננות ומורות לחזור לעבודה ללא פרוטוקולים מאורגנים שינחו את ההתנהלות במסגרת הלימודים בצל מגפת הקורונה.

בעיניי הכרחי לאפשר לצוותים ימי היערכות ולהעניק להם תקציבים להצטיידות באלקוג'ל, מסכות, מד חום לכל הפחות. זאת ועוד, הכרחי שהאחראים על הביטחון הבטיחות והתחזוקה בעיריות וברשויות מקומיות יבדקו את החצרות, ינקו אותן יבנו אזורים מוצללים נרחבים וידאגו להתזת מים לימים חמים במיוחד. ההנחה היא שפעילות רבה מאוד תתנהל בחצרות. על העיריות להביא בחשבון שלא ניתן לחזור לגני ילדים ולבתי ספר ללא הכנה נאותה של התשתית הפיזית. ומדובר בכל הרשויות המקומיות ולא רק בעיריות של ישובים חזקים! במגזר היהודי הכללי, הדתי החרדי והערבי. חשוב ביותר בעיניי שהורי הילדים המבקרים בגנים יירתמו לשכנע את העיריות לעשות את צעדי ההכנה הללו.

לאלו פרוטוקולים אני מתכוונת?

  1. פרוטוקול של קבלת הילדים מההורים ומסירתם להורים בסוף היום. מי מקבל ומוסר, מידת המיגון שלו וכו'.
  2. הכרחי לבנות פרוטוקול של ניטור תסמינים ובדיקת חום של כל נשות הצוות, הילדים וההורים. במקביל הכרחי לבנות תקשורת מבוססת על אמון עם הורי הילדים כדי לוודא שהדיווחים על בריאות ותסמינים הם מדויקים.
  3. נדרשת בניה של פרוטוקול תמיכה בילדים שמתקשים להסתגל למסגרת הגן(הצעירים מאוד). בתפקוד רגיל של מסגרות החינוך-ההורים מורשים ללוות את ילדיהם בימים הראשונים של הצטרפות לגן או עם הישבה מחופשה ארוכה.
  4. בניה של פרוטוקול נהלי אכילה בגן-לרבות מרחקים בין ילד לילד(כיסא או שניים בין הילדים ושולחנות כפולים להגדלת המרחק ביניהם; בחלק זה גם שטיפת ידיים לפני האכילה;
  5. פרוטוקול שטיפת ידיים-כל כארבעים דקות על הילדים לחטא עם אלקוגל או לשטוף ידיים ולשתות מים.
  6. בניית פרוטוקול של שימוש בשירותים-הן הרגלים לילדים והן לצוות. הכרחי להעניק לילדים צעירים עזרה(ולעתים להחליף חיתולים) והכרחי לחטא ולנקות את השירותים אחרי כל שימוש. בחלק זה יש לכלול הקניית ושמירת הרגלי הגיינה לילדים.
  7. יש להגדיר אלו צעצועים ופריטים אחרים ישארו בתוך הגן ואלו פריטים יסולקו כיוון שקשה לנקדות אותם. יש להגדיר נוהל שטיפה, וחיטוי השטח בסוף כל יום לימודים.
  8. חלוקה לקבוצות קבועות מעבר לחלוקת הגן לשני חצאים-של כ-17 ילדים הכרחי לחלק כל חצי לשתיים שלוש קבוצות קטנות יותר(קבוצה אחת מונחית וקבוצה אחרת באחריות אותה מחנכת במשחק חופשי ). אני חושבת שהגננת היא זו שצריכה לשבץ את הילדים לקבוצות על בסיס היכרותה איתם ולעדכן את ההורים לגבי השיבוץ. היא עשויה לשקול להכניס שינויים בשיבוצים במידה ולהורים יש הסתייגויות משכנעות. נדרשת החלטה מי עומד בראש כל קבוצה באופן קבוע.
  9. שינוי הגדרת תפקיד הגננת המשלימה: מתחייב מהנחיות השמירה על הבריאות כפי שאני מבינה אותן שיוכנס שינוי בהגדרת תפקיד הגננות והסייעות המשלימות כדי ליצור קביעות של צוות. הכרחי שגננות וסייעות משלימות יעבדו במסגרת אחת בלבד ויהיו אחראיות על קבוצה אחת. אחרת העיקרון של קביעות הצוות והילדים מופר.
  10. יש לחלק את שטח הגן(פנים הגן והחצר) לשני אזורים גדולים-כל קבוצה תתנהל באזור המסומן. ניתן בדרך משחקית להרגיל את הילדים לשמור על הגבולות האלו.
  11. על הרשות המקומית לעשות בדחיפות מיפוי של גננות וסייעות שמנועות מלשוב לעבודה בשל מחלות רקע ולגייס כוח אדם חלופי בהקדם. הכרחי לוודא שכל מסגרת ומסגרת מאוישת כהלכה. הכרחי לדאוג למתנדבים שישמשו לגיבוי.
  12. חשוב לתכנן את הלימודים בקבוצות כך שבימים הראשונים הילדים יספרו בקבוצות על מה שעבר עליהם בימי הבידוד. בקבוצות אלו יש להקנות הרגלים של התנהלות שומרת בריאות והגיינה. חשוב שהילדים יתיידדו עם המסכות והוצע גם שאנשי צוות ידביקו את הצילומים שלהם על בגדיהם בשעה שהם עוטים מסכות.
  13. אני מציעה שרוב הפעילות תתנהל בחצר הגן ותתבסס על חקר פעיל של הסביבה הקרובה. כל קבוצה עשויה לבחור מוקד לחקר שילווה את הקבוצה לזמן מה.

אני חושבת שהתכנון הקונקרטי בכל מסגרת ומסגרת לגבי ההיערכות לשיבה לגן חייב להיעשות בתוך הצוות של אותו גן או של כמה גני ילדים סמוכים. עם השלמתו הכרחי לכנס אסיפת הורים וירטואלית שבה הגננות תכנה את ההורים לדרכי העבודה בגן עם החזרה ללימודים. הכרחי באסיפה זו לשכנע בנחיצות הדיווח המדויק לגבי תסמינים של הילד ושל בני משפחתו.

אני חושבת שיהיה זה בלתי אחראי לחזור לעבודה בגנים ובתי ספר ללא היערכות והכנה נאותה של השטח הפיזי, הרגשי והחברתי. הכרחי לבנות אמון ושיתופי פעולה בין השותפים למלאכה.

התייחסויות לימי הזיכרון בגנים ובכיתות א'-ב' בצל משבר הקורונה-המצגת

לפני שבוע פרסמתי פוסט שמתמקד בהתייחסיות לימי הזיכרון בחינוך לגיל הרך בצל משבר הקורונה שאותו אנו חווים השנה-שנת 2020.

להרצאה

גיליתי שהייתה התעניינות רבה בפוסט זה ואני מקווה מאוד שהוא הועיל למי שקרא אותו.

במהלך השבוע שעבר בניתי מצגת ששימשה אותי בהרצאה שנתתי בנושא התייחסות לימי הזיכרון בחינוך לגיל הרך לקבוצה של הורים ואנשי חינוך בהובלת רכזות החינוך והרווחה בקיבוץ נען. ד"ר סיגל טיש, מדריכה פדגוגית בתוכנית לחינוך לגיל הרך במכללת לוינסקי לחינוך הייתה למעשה היוזמת של ההרצאה הזו.

בימים אלה, אנחנו מצויים אחרי יום השואה ולפני יום הזיכרון לחללי צה"ל וקורבנות פעולות האיבה. חשבתי שהמצגת שבניתי, על בסיס מספר פוסטים שכתבתי בנושא (לרבות זה שכתבתי ופרסמתי בשבוע שעבר) עשויה לסייע לעוסקים בחינוך לגיל הרך הן בעבודה ישירה עם הורים וילדים והן בהדרכה של הורים, גננות ומורות.

במצגת ישנה גם התייחסות לאופן שבו מבינים ילדים צעירים את העולם בכלל ואירועים קשים בפרט. מתוך כך התמקדתי בהשלכות העבודה עם ילדים צעירים בנושא השואה ובנושא ימי הזיכרון.

להלן לינק(קישור) למצגת ומקווה שהיא תביא תועלת למשתמשים בה.

התייחסות לימי הזיכרון בחינוך לגיל הרך בצל משבר הקורונה-המצגת

הצעה למתווה עבודה בגני ילדים תחת מגבלות הקורונה

בפוסט זה בכוונתי להציג בשם צוות מכללת לוינסקי לחינוך בתואר הראשון ובתואר השני מתווה של עבודה בגני הילדים אם וכאשר הללו יחזרו לעבודה. החזרה לעבודה בגן תהיה קרוב לוודאי כפופה למגבלות של שמירה על בריאותם של הילדים ושל אנשי הצוות. סביר שיערכו בדיקות חום לילדים, להורים שמביאים אותם לגן, ולצוות החינוכי על בסיס יומיומי.הצעת המתווה מביאה בחשבון מצד אחד עקרונות של הבטחת ביטחון לצד מאפיינים של למידה משמעותית בקרב ילדים בגיל הגן. חזרה זו לעבודה בגני הילדים מביאה בחשבון גם את הצורך של הורי הילדים לחזור לעבודה ולהתפרנס. הבטחת הרווחה הרגשית של האנשים, ופרנסתם חייבת לאזן את הצעדים של ההתגוננות מפני פגיעת הוירוס.עיקרי המתווה:

א. ריחוק חברתי בין קבוצות במקום ריחוק חברתי בין פרטים;

ב. למידת חקר בחצר הגן-ניצול החצר כמרחב פעילות ולמידה;

ג עבודה בקבוצות קטנות וקבועות-מעל ומעבר למקובל היום;

ד.ושילוב מאסיבי של סטודנטיות להוראה בגיל הרך כאחראיות קבוצה;

ה. הגננת כמנהלת-על של הארגון, של החלוקה לקבוצות וכמתאמת בנוסף לאחריותה הישירה לאחת הקבוצות.

יעל פורטוגז, פסיפס, בית ספר גני יער, לוד | Yael Portugheis | Flickr
יעל פורטוגז פסיפס

ועתה הצגה יותר מורחבת של רכיבי המתווה:

1. חלוקה לקבוצות קטנות (עד שישה ילדים) קבועות שתפעלנה בריחוק חברתי אחת מהשניה(אנחנו מנהיגות את המונח ריחוק חברתי בין קבוצות במקום ריחוק חברתי בין פרטים; הכוונה היא שגם פעילות החקר וגם הפעילות המשחקית וגם הרכיבים האמנותיים והמוזיקליים וגם ההליכה לשירותים והאכילה יתרחשו בקבוצות קטנות וקבועות; קבוצות אלו עשויות לשלב בין היתר גם קריאה חוזרת של ספרי ילדים על פי בחירת הילדים בכל קבוצה. אכילת הארוחות תיעשה כאמור גם במסגרת אותן קבוצות; כל זאת כדי לשמור על ריחוק חברתי בין הקבוצות השונות בגנים; אני משערת שבדרך זו עשויות לפעול במקביל כשלוש קבוצות של 5-6 ילדים דבר אשר יאפשר לקיים לימודים יום כן יום לא בגנים. הבטחת ביטחון הילדים והצוות מחייבת חלוקת שטח הגן לשלושה מרחבים שיסומנו מראש. חשוב להרגיל את הילדים לפעול בגבולות השטח המסומן. בראש כל קבוצה יעמוד מבוגר קבוע. בימי מנהלת הגן, המנהלת תהיה אחראית על קבוצה בימי המשלימה היא תהיה אחראית על קבוצה אחרת. בנוסף יש לשלב סטודנטיות להוראה, מובילות צהרונים וסייעות כמנחות קבוצות קבועות. נדרשת חשיבה על שינוי השיבוץ של המשלימות.

2. ריבוי של פעולה בחצרות הגנים כתחליף לניהול רוב הפעילות בתוך מבנה הגן; לשם כך יש לדאוג להצללה ולמתקנים להתזת מים להתמודדות עם ימים חמים שצפויים בקיץ הישראלי; הצעה זו עולה בקנה אחד עם מדיניות משרד החינוך, בחינוך הקדם יסודי ובחינוך היסודי להרחיב את מרחב החקר והלמידה מעל ומעבר לחדרי הגנים והכיתה, לחצרות מוסדות החינוך ולמרחב הקרוב שמחוץ לגן ובית הספר. במובן זה, ייתכן שפעילות מוגברת בחצרות הגניםובתי הספר במהלך משבר הקורונה תקדם שינוי בדרכי הלמידה בגני הילדים ובבתי הספר בכל ימות השנה. פעילות חקר ולמידה בחצר עשויה להפוך לרכיב קבוע בעבודת הגנים ובתי הספר. בהקשר זה, מבקשת לציין ששתי סטודנטיות בתוכנית תואר שני בחינוך לגיל הרך במכללת לוינסקי לחינוך- טליה סטוק וכרמית פרייז בהנחיית ד"ר מיכאלה כדורי-שלזק- חוקרות בשנת הלימודים תש"פ היבטים שונים של למידה במרחב הפתוח של חצרות וסביבת הגן במתכונת דומה למה שקרוי היום "גני יער".

3. חשוב להרבות בפעילות חקר בחצרות הגנים ולא בפעילות שמוכתבת מראש לילדים על ידי גננות. חשוב לעניין את הילדים בחקר היבטים שונים בסביבה שמענינים אותם; קבוצות שונות עשויות לחקור היבטים שונים בסביבת הגן. מציעה על אימוץ של דרכי עבודה של למידה בצמיחה גם על פי מודל רג'ו אמיליה. כדי לבצע זאת, חשוב להתמקד בשאלה אחת שהילדים מעלים ולחקור אותה לעומק במשך ימים , שבועות או חודשים, פעילות מעין זו מלווה בתיעוד אינטנסיבי של הילדים. בתקופת הקורונה הכרחי ארגון מראש של סביבת הלמידה מחוץ לגן כך שלכל קבוצה יהיה את כל הציוד הדרוש לתיעוד הפעילות של הילדים. עיסוק מעין זה בתקופת משבר הקורונה רצוי שישאר בגני הילדים גם אחרי שהמשבר יסתיים.

4. שילוב של סטדונטיות להוראה שעושות עבודה מעשית כאחראיות קבוצות למידה; סטודנטיות שנה ב' בתוכניות להכשרת גננות מחויבות ביום התנסות אחד ואילו סטודנטיות שנה ג' מחויבות ביומיים של עבודה מעשית; ניתן להציע להרחיב את ימי הפעילות של הסטדונטיות תמורת תשלום שתקבלנה; היתרון הוא שמדובר במערך קיים של סטודנטיות להוראה שמכירות את הילדים. שילובן יתרום לכל הנוגעים בדבר: לילדים, לגננות, להורים(בכך שתאפשרנה את חזרתם לעבודה) ולסטודנטיות עצמן.

5. במקרים שבהם אין סטודנטיות בעבודה מעשית ניתן לשלב בעבודה קבוצתית את מובילות הצהרונים ובכך להבטיח גם את פרנסתן וגם את תגבור העבודה בקבוצות.

מעבר לאלמנטים אלו שמבנים את הלמידה, חשוב שבכל גן יגובש סדר יום ברור ופרוטוקול קליטה של הילדים בבוקר ועזיבה בסוף יום הלימודים; נדרש לתת את הדעת לפרוטוקול התנהלות סביב ההליכה לשירותים כולל הקניית הרגלים לילדים , ניקוי השירותים וכו'. תוכנית הפעולה תתוכנן על ידי צוותי הגנים ובראשם מנהלות הגן לפני התחלת ההפעלה של הגנים.

החזרה לעבודה בגן תהיה קרוב לוודאי כפופה למגבלות של שמירה על בריאותם של הילדים ואנשי הצוות. הצעת המתווה מביאה בחשבון מצד אחד עקרונות של הבטחת ביטחון בריאותי לצד מאפיינים של למידה משמעותית בקרב ילדים בגיל הגן.

התייחסות לימי הזיכרון בחינוך לגיל הרך בצל משבר הקורונה

גם בשנה זו כמדי שנה אחרי פסח מציינת מדינת ישראל את ימי הזיכרון שהם חלק מרכזי מהזיכרון הקולקטיבי במדינה. בשל רגישות ומורכבות האירועים האלו הקדשתי לתיווך שלהם לילדים בחינוך לגיל הרך פוסטים מידי שנה. הפוסטים שלי בנושא היו מופנים בעיקר לגננות, מורות והממסד החינוכי.

כמו במישורים אחרים בחיינו בכלל ובשטח החינוך בפרט, הבידוד והפסקת הלימודים במוסדות החינוך שנכפה עלינו על ידי התפשטות וירוס הקורונה, ההתמודדות עם ימי הזיכרון מחייבת חשיבה מחודשת על טיפול בנושאים רגישים אלו. ההתנהלות שלנו בימים אלו אינה מאפשרת את אופני ציון ימי הזיכרון באמצעות טקסים והרצאות.

אזכיר שיום השואה חל השנה ביום ג', כז בניסן, 21.4.2020 ויום הזיכרון חל ביום ג' ד אייר, 28.4.2020.

נשאלת השאלה מה עושים ומה לא עושים?
אני חושבת שכל הטיפול בציון ימי הזיכרון בחינוך לגיל הרך(גני ילדים וכיתות א'-ב') חייב להיעשות באמצעות ההורים. לכן, אני מציעה שגננות ומורות יקייימו שיחות בנושא ימי הזיכרון עם הורים ולא עם ילדים צעירים. איני מעלה על הדעת אפשרות שגננת או מורה תנהל שיח עם ילדים צעירים על יום השואה או על יום הזיכרון לחללי צה"ל באמצעות מפגשים וירטואלים דרך זום או אפליקציות אחרות.

על כן בשנה זו נשאלת בעיקר השאלה איך יכולים הורים לתווך את ימי הזיכרון לילדים?

לפני שאתייחס לכל אחד משני ימי הזיכרון(יום השואה ויום הזיכרון לחללי צה"ל), בנפרד בשל המשמעות השונה של כל אחד משני הימים האלו, אתייחס לכמה עקרונות מרכזיים שעשויים להנחות את שיחותינו עם הילדים לגבי שני ימי הזיכרון:

א. איזכור כלשהו של ימי הזיכרון חשוב כדי לאותת לילדים שהחיים נמשכים גם בתקופת ההתפשטות של הקורונה. באופן פרדוקסאלי, אני חושבת שההמשכיות בהתייחסות לימים אלו מחזקת אצל כולנו את האמונה שהחיים ממשיכים. בנוסף, צפירת הזיכרון מחייבת התייחסות לימים אלו.

ב. חשוב להכין את הילדים להשמעת צפירת הזיכרון. ראוי לדבר עם הילדים על הצפירה ועל משמעותה. הצפירה בימי הזיכרון היא "קול צופר המושמע לזמן קצוב של דקות אחדות אשר באה לציין אבל ציבורי." דהיינו, חשוב להסביר לילדים שישנם ימים בשנה שבהם נהוג לזכור אנשים שמתו במלחמות. שאנחנו לא שוכחים בני אדם שמתו גם אם אנחנו לא מכירים אותם אישית. שזו דרך להביע הזדהות איתם ועם בני משפחותיהם. בנוסף, חשוב לזהכיר כמה פעמים לילדים שתישמע צפירה ולהיות בקרבתם בזמן הצפירה עצמה. אני חושבת שכמבוגרים חשוב שנעמוד דום אבל באותה מידה חשוב שלא נצפה מהילדים הצעירים לעשות כן. חשוב גם לא להכתיב לילדים איך להרגיש ולא להעיר להם אם הם מגחכים או צוחקים.

ג. הדרך המתאימה והמשמעותית ביותר לשוחח עם ילדים על דברים רציניים ועל ימי הזיכרון הטעונים רגשית היא להקשיב לשאלותיהם ולאמירותיהם ולהתייחס למה שהם אומרים ושואלים. ילדי גן וילדים בכיתה א' שגדלים במדינת ישראל יודעים משהו על ימי הזיכרון. הידע לא מאורגן להם אבל יש בסיס שאליו חייבים להתחבר. ילדים צעירים עשויים לצייר ציורים שבהם ישנה התייחסות לימי הזיכרון. חשוב שנבקש את פרשנותם לגבי הציורים ולא נכפה את הפרשנות שלנו עליהם.

4. הורים עשויים לקרוא עם ילדיהם הצעירים ספרי ילדים שנוגעים לימי הזיכרון-קריאה שיש בה דיאלוג של ממש עם הילדים לגבי הסיפורים האישיים המסופרים בספרים אלו. אשוב ואציע ספרי ילדים איכותיים בנושאי הזיכרון בהמשך מתוך התייחסות מותאמת לכל אחד משני ימי הזיכרון. חלק מהספרים שנהוג לקרוא אותם בגני הילדים, כגון "מה קרה בשואה?"(בחרוזים) ו"צ'יקה הכלבה מהגטו" של בת שבע דגן הם לדעתי ספרים מאיימים מידי עבור הילדים. קריאתם עלולה לעורר בקרב חלק קטן מהילדים חרדות שאנו לא ערים לקיומן בהכרח.

התייחסויות מיוחדות ליום הזיכרון לשואה-אשר יחול כאמור בביום ג', כז בניסן, 21.4.2020

יום הזיכרון לשואה הוא יום טעון במיוחד בשל הרוע הקיצוני וגזענות שהתגלו במהלכה. בשל כך, עמדתי במהלך השנים היא לא ליזום שיחות קבוצתיות עם ילדים צעירים בנושא. עמדתי היא שבנושא השואה איננו צריכים לעודד ילדים לנסות להבין את אשר התרחש בשואה כי המפגש עם מופעי הרוע והאכזריות שהתגלו בה מפחיד וטראומטי. אין לילדים צעירים יכולות להתמודד עם אירועים אלו. הבנת השואה חייבת להתפתח בגיל מבוגר יותר על בסיס הבנה של הרקע ההיסטורי שהוביל לשואה.

זאת ועוד, בציבוריות בישראלית בעיקר במישור הפוליטי "מגייסים " לעתים את השואה כדי להפחיד את הקהל בהדמנויות שלא ראוי להזכיר אותה. דווקא משבר הקורונה שמחייב את העולם כולו להתגונן מוירוס מאפשר בעיניי לקיים שיחות עם הילדים על הבדלים בין משבר זה לבין השואה כאירוע טראומטי שהיה חלק ממלחמת העולםה שניה. מה שהייתי עושה עם הילדים הוא לחשוב יחד על הבדלים בולטים בין התנהלות העולם בשני האירועים אלו: אחד רחוק ומפחיד שהם אינם מכירים והאחר קרוב וכזה שחייהם מושפעים בהווה על ידו. לפני שאתייחס לכמה הבדלים בולטים חשוב לי לציין שנראה לי חשוב לא לייחס לרוע ולאכזריות בשואה וגם לא לוירוס הקורונה מאפיינים דמוניים. במקרה הראשון אנשים בשר ודם התנהגו באכזריות קיצונית ובמקרה השני מדובר בוירוס מחולל מחלות שרבים כמותו היו ויהיו בטבע. מעבר לכך להלן הנקודות שהייתי מדגישה בשיחות עם הילדים בנוגע לשאלותיהם בנושא השואה:

א. בעוד בשואה אנשים "עשו רע" לאנשים אחרים משבר הקורונה קשור לוירוס, לתופעה "טבעית" שהעולם מתמודד איתה. זה לא שמישהו עשה משהו בכוונה שאנשים אחרים יידבקו במחלה; הדבר נכון גם אם אנו מכירים בכך שסין התמהמהה להזהיר את העולם מפני הוירוס החדש.

ב. בעוד שבשואה קבוצות של אנשים דיכאו וניצלו וגילו אכזריות קיצונית כלפי אנשים אחרים במשבר הקורונה כל מדינות העולם מתמודדות עם הוירוס הזה ומתקיים בין המדינות סוג של שיתוף פעולה. וירוס הקורונה איננו מגלה נטיות גזעניות. פוגע בכל העמים. הוא פוגע במיוחד באנשים זקנים. מדינות מגיעות להסכמות לגבי ההתנהלות ביניהן כדי להפחית את נזקי הקורונה. אמנם שיתוף הפעולה איננו מושלם אבל מדובר באינטרס משותף של המדינות השונות להתמודד עם הוירוס. ברגע שיתגלה חיסון הוא יעבור לכל מדינות העולם.

ג. חשוב להדגיש שכשמדובר בילדים צעירים שציות להנחיות בנוגע להגנה מפני הוירוס חשובה וחשוב שננהג על פי ההנחיות ונסביר לילדים את ההיגיון שעומד מאחוריהן. בשואה ה"גיבורים" היו אלו שהפרו הנחיות אחריות ועזרו לזולת, בניגוד לכללי הגזע הקשוחים(לא בטוח שהייתי אומרת לילדים זאת).

ד. הייתי גם מספרת לילדים על אנשים טובים שעזרו ליהודים בשואה ועל אנשים טובים שעוזרים לאנשים בודדים גם היום. חשוב להדגיש את החשיבות של עזרה לזולת שמוטלת על כתפי המבוגרים ולא על כתפי הילדים.

ה. גם במשבר הנוכחי הייתי מדגישה את חשיבות התקשורת עם הסבים וסבתות, אבל חשוב שהילדים לא ירגישו אחראים על סבים וסבתות. חשוב שהוריהם יפגינו אכפתיות ודאגה. הילדים ינהגו כמוהם. האחריות לא מוטלת עליהם.

ו. כמו בכל שנה, הייתי מונעת מהילדים הצעירים צפיה בשידורי טלויזיה שמציגים את זוועות השואה.

ז. קריאה של ספרי ילדים איכותיים(אמליץ על אחדים מהם בהמשך פוסט זה) היא פעילות רצויה בין הורים לילדים. הקריאה בתנאי אינטימיות של הבית מאפשר לילדים לשאול שאלות ולקבל התייחסויות אישיות. קריאה אינטימית זו מאפשרת להורים לזהות חששות ולנסות להפיג אותם.

ספרי ילדים רלונטים ליום השואה

ספרי ילדים בוטים וישירים כגון מה קרה בשואה ?(בחרוזים) או ספרי הנצחה כגון "כוכב מאיר" מאת אסנת ונעמה אדם קשים ל"עיכול" רגשי ולא ממש מלמדים את הילדים ערכים. בדומה לסימה גולן (גולן, 1993), אני מציעה לבחור ביצירות ספרות מעודנות יותר, המטפלות בסוגיות מוסר כגון פגיעה באחר וגזענות, בדרך אמנותית, סימבולית, מרוחקת ומעודנת. דוגמאות לספרי ילדים שמטפלים בסוגיות מוסר רלוונטיות הן אלה: "דירה להשכיר" מאת לאה גולדברג; "שלושת הפרפרים" מאת לוין קיפניס; "אוזו ומוזו מכפר קקרוזו" מאת אפרים סידון ועוד.  נתקלתי גם בספרים איכותיים מבחינה ספרותים בנושאים שנוגעים באופן ישיר בשואה שנועדו לילדים בגיל הגן. אציג אחדים מהם.

למה לנפתלי קוראים נפתלי? מאת אלונה פרנקל-מודן הוצאה לאור

למה לנפתלי קוראים נפתלי | אלונה פרנקל

והמגרה השלישית של סבא מאת ג'יודי טל-קופלמן בהוצאת ידיעות ספרים

הדובי של פרד מאת איריס ארגמן(איורים אבי עופר) בהוצאת הקיבוץ המאוחד

ילד כוכב  מאת רשל אוספטר-דויב(איורים אוליביה לטיק) בהוצאת כינרת זמורה -ביתן, דביר

תוצאת תמונה עבור ילד כוכב ספר

ולילדים יותר בוגרים (כיתות ב'-ג')

איך למדתי גאוגרפיה מאת אורי שולביץ, תרגום איתן בן-נתן בהוצאת כינרת בהמלצת יפית מלכין

הנקה ופיט מאת רן כהן-אהרונוב בהוצאת כתר (ספר מקסים שמתאים במיוחד לילדים בכיתות א' וב')

הנקה ופיט

והקלאסיקות הנהדרות של אורי אורלב

האי ברחוב הציפורים
משחק החול

ספרים אלו רגישים ועשויים לעורר את התעניינותם של הילדים בעבר המשפחה. ספרים אלו למרות הטיפול העדין בסוגית העבר הטעון הם גם עצובים. אני חושבת שמי שמתאים שיקראו אותם לילדים  ועם הילדים היותר בוגרים הם הורים וסבים וסבתות באינטימיות של הבית בהיכרות הקרובה והמעמיקה עם הילד.לא סתם כותרת המשנה של המגרה השלישית של סבא היא סיפור להורים, לילדים, לסבים ולסבתות. אני חושבת שבני משפחה קרובים הם אלו שראוי שישתפו את הילדים בפרטים הנמצאים בתוך מגירות פיזיות ומטפוריות נעולות בבתיהם. העתוי של הקריאה חשוב ביותר. ולבני משפחה קרובים עשויה להיות הבנה לגבי זמן שמתאים לספר סיפורים כאלו לילדים שלהם או לעודד אותם לקרוא אותם.  קריאת ספרים מעין אלו במליאת הגן פעם אחת בלבד עלולה לבלבל את הילדים ולהשאיר מיעוט מתוכם נסערים יותר משהמבוגרים משעריםעל מנת להימנע ממועקה וצער מיותרים לילדים אני חושבת שספרים מעין אלו-איכותיים ככל שיהיו-אינם מתאימים לקריאה המונית בגן או בכיתה בכלל ובאמצעות הזום בפרט.

התייחסויות מיוחדות ליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולקורבנות פעולות האיבה שיחול ביום ג' ד אייר, 28.4.2020

המיוחד ביום הזיכרון הוא שעשויה להיות לו משמעות אישית עבור מקצת הילדים המבקרים במסגרות החינוך, עבור משפחותיהם ולא פחות מכך עבור נשות הצוות החינוכי. יתרה מזו, יש לזכור שרשימת הקורבנות של מלחמות או פעולות איבה היא רשימה פתוחה-בכל עת יכולים להצטרף אנשים לרשימה זו ובמקביל לכך משפחות שכולות. בהתייחסיותיי להתמודדויות חינוכיות עם יום זה אני מביאה בחשבון: 1. המציאות במדינת ישראל שבה מלחמות, מבצעים ומעשי איבה הם חלק הקיום של אזרחי המדינה, בכלל זה של הילדים החיים בה והיות רשימת הנפגעים רשימה פתוחה; 2. הצרכים הרגשיים של הילדים הצעירים(מתייחסת פחות או יותר עד גיל 8); 3. העובדה שבין האנשים ששכלו בני משפחה כחלק מפעולות מלחמתיות או מעשי איבה עשויים להיכלל בני משפחה של הילדים או של הצוות החינוכי; 4. חוסן נפשי שעשוי לצמוח לאנשים המעורבים מבניית הרגשה של קהילתיות שציון יום הזיכרון קשור בה.

ליום הזיכרון בישראל יש כאמור משמעות לאומית אזרחית ועשויה להיות לה משמעות אישית למשפחות חלק מהילדים ובני הצוות. מה שמשתמע מהאמור לעיל הוא שגננות ומורות חייבות להכיר מקרוב את הרקע של משפחות כל אחד מהילדים ואנשי הצוות. מצד אחד בשנת תש"פ לא יהיו טקסים בגנים ובבתי ספר ואני באמת חושבת שילדים צעירים לא צריכים להשתתף בטקסים כאלו. אך מנגד מעל ומעבר להכנת הילדים לצפירות שהצורך בה הוזכרה בתחילת פןסט זה, הכרחי שתהיה התייחסות אישית לילדים ולמשפחות ששכלו בני משפחה במערכות ישראל או בפעילויות איבה. יתרה מזו, אני חשובת שאסור שגננות ומורות תתעלמנה מאירוע זה. אני חושבת שההתייחסות חייבת להיות אישית. להתקשר למשפחות הילדים או הצוות ששכלו בני משפחה,ולשוחח עם ההורים והילדים. חשוב לאותת להם שלא שוכחים אותם גם בתקופת התפשטות הקורונה.

פעולה קבוצתית או כיתתית בזום בנושא יום הזיכרון מחייבת תיאום עם הורי הילדים. בעיניי עדיף לא לערוך פעילות קבוצתית בזום בנושא יום הזיכרון אם פגישה זו לא הוכנה כהלכה. מטרת פגישה זו בכל מקרה היא להביע הזדהות עם משפחות הקורבנות, להביע הערכה כחברה לקורבן שלהן למען החברה,להנכיח את אלו שמתו במלחמות או בפעילות איבה. דיון בנושאים אלו עלול לגרום לחרדה לילדים צעירים. פעילות קבוצתית שלא מתוכננת כך שתאפשר לשמוע בכל עת את ההבעות הרגשיות ואת הפרשנות של הילדים שמשתתפים בפגישה איננה רצויה בעיניי. איני מעלה על דעתי ששיחת זום בנושא הזיכרון תתנהל ללא תיאום התכנים הנידונים עם הורי הילדים. ההורים עשויים לסייע בהכנת המפגש על ידי מסירה למורות ולגננות של שאלות ששואלים הילדים בנושא. בנוסף, בעיניי, רצוי מאוד מאוד שההורים יהיו נוכחים בעת מםגש זום בנושא יום הזיכרון-אם יוחלט לקיים אחד כזה. המפגש הקבוצתי עשוי להוות הזדמנות שילדים יקבלו מענה לשאלותיהם.אם מבקשים לדעת מה יודעים הילדים על יום הזיכרון ולהשיב על שאלותיהם. כדאי להציע שילדים במהלך הימים שקודמים ליום הזיכרון ישאלו שאלות שעליהן הם מבקשים תשובות-שאלות שיתועדו באמצעות ציור ורישומים של הילדים עצמם או הכתבות להורים או לאנשי צוות. ניתן לאסוף שאלות על יום הזיכרון לפני המפגש הקבוצתי ולתכנן את התשובות ואת ההתייחסויות לשאלות אלה. בעיניי, חשוב שמורות וגננות תחשובנה על כל שאלה ושאלה ותזהינה שאלות של ילדים שהן טעונות רגשית במיוחד-שתשובה או דיון עליהן עלולים לעורר חרדה. יש להשיב על שאלות טעונות רגשית במסגרת אישית ולאו דווקא במסגרת המפגש הקבוצתי.

ספרי ילדים רלוונטיים

לילדים החל מכיתה ב, ג אני ממליצה על הספר המופלא חיית החושך מאת אורי אורלב. זוכרת שקראתי את הספר במשך כמה ימים לבתי הבכורה כשהייתה בכיתה ב' או ג'. ספר קלאסי זה שהוא ספר הילדים הראשון של אורי אורלב, שיצא לאור בשנת 1976, מספר ברגישות, מתוך הפרספקטיבה של הילד אסף על הפחד שלו מחושך . עוד מסופר בספר על כך שאביו שנהרג במלחמת יום כיפור, הספיק ללמד אותו לפני מותו איך להתמודד עם חיית החושך: הוא לימד אותו לסנוור את חיית החושך, להאיר אותה.  אסף הצליח להתמודד עם חיית החושך ויתרה מזו להתיידד איתה ולהיעזר בה בהתמודדות  עם אובדן אביו במלחמה, עם השכול ועם לידתה של אחות חדשה שהצטרפה למשפחה.

ספר נוסף, שמתמקד באופן כללי בערכים אנטי מלחמתיים, שמציב אפשרות שנראית אוטופית לחלק מאיתנו, של ויתור עקרוני על אימוץ מלחמות כפתרון לסכסוכים, ושאני ממליצה עליו(מתאים לקריאה בכל ימות השנה) הוא הספר המנצחים מאת דיויד מקי(כתב ואייר את הספר)  ובו משל חכם ומלא הומור על גנרל כל יכול שרצה לכבוש את העולם. הוא כבש בכוח הזרוע ארצות רבות עד שהגיע עם חייליו לארץ קטנה ורחוקה, נטולת צבא שתושביה התעקשו לא להילחם. הגנרל נאלץ להבין שהכובשים אינם תמיד החזקים. שמו של הספר באנגלית הוא:" -The Conquerors- הכובשים).

הוסף לסל את המנצחים / דיויד מקי

הוראה בחינוך המיוחד ובגיל הרך כמקצוע חיוני-קשה לביצוע-בעקבות תגובות העוקבים

מצאתי לנכון לפרסם בפוסט זה מספר תגובות של עוקבות ועוקבים על הפוסט שבו טענתי שחשוב שהממסד ועוסקות והעוסקים בבחינוך מיוחד ובחינוך לגיל הרך יראו במטפלות, גננות והמורים בחינוך המיוחד והחינוך לגיל הרך מקצוע חיוני. חשוב להציג את תגובותיהם של אלו שאמרוים לבצע את המלאכה עצמם ןלהבין את נקודת המבט שלהם. אסיים את הפוסט בתובנותיי ביחס לנושא רגיש זה.

Why the New Coronavirus (Mostly) Spares Children - The New York Times

נקודות שעלו בתגובות

מעיון בתגובות העוקבות והעוקבים עולה ש:

א. ישנה הסכמה גורפת לגבי ראיית מקצוע ההוראה בכלל ואת העיסוק בחינוך בגיל הרך ובחינוך המיוחד כמקצוע חיוני;

ב. העוקבות והעוקבים טענו שתפיסה כזו של מקצוע מחייבת התייחסות מותאמת לעוסקים בהוראה בכל ימות השנה ולא רק בעתות חירום: התייחסות שמתייחסת הן לשכר שהעוסקים במקמוע מקבלים והן להכרה בהם ובסטטוס המקצועי שלהם. אביא לדוגמה את הרופאים, שתנאי שכרם אינם תואמים את ההשקעה והסיכון שהם נוטלים על עצמם (תנאי השכר של רובם ובעיקר של מתמחים ורופאים בשנות העבודה הראשונות שלהם-לא של הבכירים שבהם שמככבים בראש טבלאות השכר) אבל נהנים מסטטוס חברתי גבוה. מה שנדרש שהממסד ומהורי הילדים הוא שיראו במטפלות, גננות ומורים אנשים שתרומתם לחברה באמצעות הכשרת דור העתיד גדולה במיוחד. אני מוסיפה שהכרחי שהממסד יתייחס אל המורות, המורים והגננות כאל אנשי מקצוע אוטונומיים, שיש להתייעץ איתם לגבי תוכניות עבודה בכלל ותוכניות של פעולת גנים ובתי ספר בשעת חירום. התפיסה שרואה במקצוע ההוראה במיוחד בחינוך לגיל הרך ובחינוך המיוחד מקצוע חיני מחייבת הכשרה פרופסיונאלית שמכשירה גננות ומורים לראות את עצמם כמשתיכים למקצוע חיוני.

ג. עובדי הוראה סופגים בימים אלה מהורי הילדים המתוסכלים כעסים ש"לא מגיעים" להם. הפסקת הלימודים בכל דרגות הגיל בישראל, בדומה למתרחש ברוב העולם נכפתה על כולם כדי לשבור את שרשרת ההידבקות מהקורונה. בתנאים של אי וודאות מאחר ומדובר בוירוס מתעתע שאת התנהגותו רק מתחילים ללמוד. אבל הקשיים האוביקטיביים של ההורים- התסכול, החשש העצום מאובדן הפרנסה-מביאים אותם לא אחת לכעוס על עובדי ההוראה. בתנאים אלו עובדי ההוראה רגישים שהם מצויים בין הפטיש לסדן.

ד. עוד עלה מתגובות העוקבות והעוקבים שהחזרה לעבודה בעת הזו מסכנת להערכתם את הילדים ואת צוותי הההוראה; האופן שבו עורכים בדיקות ואוספים נתונים בעת הזו מוגבל ועל כן אין מספיק נתונים מבוססים כבסיס לקבלת החלטות מושכלות באשר לשיבה למערכת החינוך והעבודה.

ה.מההתכתבויות עם עוקבים הבנתי שעובדי ההוראה בחינוך המיוחד ובגיל הרך מרגישים חסרי כלים וגיבוי. על כן מופנית מכאן בקשה למשרד החינוך לקיים תקשורת רצינית עם עובדי ההוראה ולהכין תשתית רצינית שתכשיר את חזרתם לעבודה.

דוגמאות של תגובות

אריק בנדק כתב:


"בת זוגי היא מחנכת בחינוך מיוחד. מיותר לציין, אני מניח, שהיא לא היתה בחופשה, וגם בשבתות היא לא בחופשה, שהרי מחנכים/ות בחינוך המיוחד עובדים באופן קבוע עם ההורים, לפחות בעלי האחריות שבהם. הם סופגים את הנאצות, הכעס, הרבה פעמים שנאה וקנאה, ולמרות זאת… [ כולל הזנקת משטרה לאירוע על ידי המחנכת כי לא רצתה לספר להורים ].הלאה, בתי הספר אינם בנויים להגנה על המורים מבחינה סניטרית. אני שואל את עצמי האם מורה בחינוך מיוחד יכול להגיע כולו לבוש בלבוש מגן וללמד או לטפל? שאלה? מי מחטא את ביה"ס באופן תדיר? איך מתמודדים עם ילדים אלימים?העלית סוגיות ממש חשובות, אני חושש מאוד שבמדינת ישראל, בהיות המורים נחשבים כאקדמאים הזולים ביותר להעסקה ולהכשרה כך גם הוא ההרכב הסוצי-פדגוגי של המורים. אני חושב שיש להתחיל בהכשרה מחודשת של כל מורה במדינת ישראל. לשנות מהקצה לקצה את סולמות השכר של המורים – ראיית המורה כמקצוע חיוני מחייב התיחסות אליו כמו לרופא, לוחם אש, פאראמדיק או ח"כ."

עליזה זגורי כתבה:

מסכימה איתך שאנשי החינוך, במיוחד בעבודה עם קבוצות מסויימות של ילדים – חיוניים ביותר !
בנוסף לעובדים שהזכרת, מתפקדים אנשי רווחה ובריאות הנפש, שגם הגדרתם (ובצדק) היא
של עובדים חיוניים. ומכאן האתגר הגדול של המחלה הכל כך לא "חברותית" הזאת !

אנחנו יודעים שההעברה של המחלה היא מאוד מהירה ואגרסיבית הן מבחינת הצוות,
הן מבחינת הילדים כנשאים, והן מבחינת הילדים בעלי מערכת חיסונית מוחלשת
.

לצערינו (!) לא משתמשים בידע שלרשות אנשי המקצוע (חלקו קיים, חלקו נלמד)
לגבי בדיקות, מיון וייחוד האוכלוסיה המוחלשת
– זו שבסיכון.

משכך – כל אדם העובד כיום במשק, חיוני ככל שיהיה, נמצא בסיכון גבוהה וכאמור – לא מנוטר.
העוסקים, כמונו, במגע אנושי קרוב ומקרב, יכולים אף פחות, כפי שציינת, להיעזר במיגון חיצוני,
הסותר את עבודתינו.

כאמור – אני רואה בכך את האתגר הגדול, שבשלב זה נראה כבלתי פתיר !"

תובנות שלי

לסיכום, הכורח לראות בעובדי ההוראה בחינוך המיוחד ובחינוך לגיל הרך עובדים חיוניים, ושהם יראו את עצמם ככאלה, מחייב רה-ארגון תודעתי ,כלכלי ומעשי שקשה להשיג אותו בשלב זה של חשיבה של פתרון המשבר. מתחייבת מדיניות ברורה ומבוססת נתונים בתהליך החזרה ההדרגתי לעבודה שקשה לראות אותה בשלב זה מיוצגת במקומותינו.

ברור גם שהחזרה לעבודה ולמסגרות החינוך כרוכה בסוג של ניהול סיכונים ושלא ניתן לחכות עד אשר הקורונה תיעלם לגמרי מחיינו.

אוביקטיבית, יש להכיר בכך שבלתי אפשרי לשמור על ריחוק חברתי בעבודה עם ילדים מהחינוך המיוחד ועם ילדים בחינוך לגיל הרך.

חזרה ללימודים תהיה חייבת להתבצע בקבוצות קטנות ואולי בכפוף לבדיקות של צוותי ההוראה ווהילדים. יש לשקול למידה ושהות באויר הפתוח ולא בתוך המבנים. אני חושבת שראוי לחשוב על מודלים קהילתיים של חינוך בקבוצות קטנות(במיוחד אם המשבר יימשך) תוך שילובם של סטודנטים להוראה שיקבלו שכר ויאפשרו את הקטנת קבוצות הלמידה. מובן מאליו שעובדות ועובדי הוראה שמשתיכים לקבוצות סיכון בשל גיל או רקע בריאותי אינם יכולים לחזור לעבודה לפני היעלמות הוירוס.

התגובות של העוקבים רק מחזקות את הצורך שהחלטות מורכבות כאלו יתקבלו בשיתוף הנוגעים בדבר ותהליך גיבושה של זהות מקצועית כזו הוא ממושך ולא יכול להיות רק מוכתב מבחוץ. הכרחי לבנות פרוטוקולים ברורים של חזרה ללימודים במסגרות החינוך בשיתופם של גננות ומורים. יש לזכור שלוקח זמן לגבש פרוטוקולים אלה וטוב יהיה אם יתחילו בגיבושם לאלתר.

ברור גם שכל הסכם שיתקבל חייב לתת מענה מצד אחד לבריאותם של העוסקים במלאכה ומצד שני להורים שזקוקים למסגרות חינוך כדי לחזור לעבודה. כבר עתה פועלים גנים פרטיים לטובת עובדי הרפואה. מספרם של הילדים בקבוצות הוא קטן. אף שמשכורות המורים אינן גבוהות, במצב הנוכחי פרנסתם מעורערת פחות מאשר פרנסתם של עובדים רבים אחרים במשק.

שיתוף פעולה עם החלטות מורכבות שכרוכות בסיכון אישי מחייב אמון רב בממסד ובתהליך קבלת ההחלטות שלו. תחושת רבים מאיתנו היא שבישראל(ולא רק בה, אבל אנחנו חיים בישראל) תהליך קבלת ההחלטות לגבי מה שקרוי אסטרטגיית היציאה, כפוף למאבקים פוליטיים ויש להודות גם לתפיסות עולם שונות של נציגי המשרדים השונים. מציאות זו מקשה על גיבוש הסכמה של מורים וגננות לחזרה מוקדמת של מערכות החינוך לגיל הרך והחינוך המיוחד לעבודה. עם זאת, במוקדם או במאוחר יש להכיר בכך שנצטרך לעשות את הצעדים הראשונים של יציאה ממצב הסגר הקיים.

על מקצוע ההוראה בחינוך המיוחד ובחינוך לגיל הרך, כמקצוע חיוני

המשבר בישראל שנגזר ממשבר התפשטות וירוס הקורונה ברחבי העולם מחייב אותנו לחשוב על היבטים שונים של חיינו ולהגדיר את הזהות שלנו. אחת הזהויות המרכזיות של גננות ומורים היא הזהות הפרופסיונאלית. בלב תפיסת התפקיד מצויה ההנחה שהוראה משמעה למידה-יצירת תנאי למידה לילדים שבאים מרקעים תרבותיים, אתניים וסוציו-אקונומיים שונים. אחד מתחומי הלמידה בעת הזו היא למידה להסתגל למצב של חיים בצל מגפה עולמית. הסתגלות וחיים בעת הזו מחייבים אותנו לדאוג לעצמנו ולדאוג לזולת. מחייבים אותנו לציית להנחיות הרשויות ולחנך ילדים לכבד אותן. טענתי בפוסט זה היא שמטפלות, גננות ומורים ובעיקר העובדים בחינוך המיוחד ובחינוך לגיל הרך(עד כיתה ד') הם עובדים חיוניים למשק בנוסף להיותם סוכני למידה וסוציאליזציה של הילדים עצמם. כוונתי לעוסקים במלאכה בסקטור הציבורי ולא רק במסגרות פרטיות שחלקן נערכו משכבר לספק חינוך לפעוטות לטובת הורים שעוסקים במקצועות חיוניים.

Why the New Coronavirus (Mostly) Spares Children - The New York Times
https://www.nytimes.com/2020/02/05/health/coronavirus-children.html

המשבר בישראל ובעולם שמתלווה להתפשטות הקורונה הוא במהותו משבר שקשור לתחום הבריאות, אבל ההגבלות שהוטלו על מפגשים בין אישיים כדי למנוע הידבקות גורמות לכך שהמשבר חורג מתחום הבריאות ונוגע לכלכלה, חברה וחינוך. הצמצום בכוח האדם המורשה לעבוד בין 15% ל30% במשק והוצאת מאות אלפי אנשים לחל"ת מכבידים על המשק כולו ומערערים את תחשות הביטחון הכלכלי של פרטים, משפחות, עסקים קטנים ובינוניים רבים , עצמאים ועוד.

חזרה הדרגתית לשגרה חדשה בכפוף להנחיות משרד הבריאות תהיה מחויבת מציאות בשלב זה או אחר ולתכנון החזרה לחיים מחוץ לבית ולבניית שגרת חיים חדשה (לא זהה למה שהייתה לפני הקורונה אבל גם לא בידוד פחות או יותר מוחלט), במסגרות החינוך ובמשפחות, אקדיש פוסט נפרד. התנעה מחודשת זהירה של המשק כרוכה גם בהפעלה בטוחה של מסגרות החינוך המיוחד ומסגרות החינוך מלידה עד כיתה ד'. הלמידה מרחוק איננה נותנת מענה הולם לילדים ומשפחות שראשיהן יצטרכו לחזור לעבודה. גננות, מורות ומורים לילדים בכיתה א'-ג', בחינוך הרגיל ובחינוך המיוחד ומטפלות במעונות יום, הופכים בעיניי לעוסקים במקצוע חיוני בשלב החזרה לשגרה. מקצוע ההוראה הוא מקצוע מרכזי וחשוב ובאמת המטפלות, הגננות והמורים יוכלו לתרום לרווחת המשפחות -לבנות עבור הילדים בסיס בטוח ללמידה והתנסות ויאפשרו להורי הילדים לצאת לעבודת מורשות בהרגשת ביטחון, הרגשה שילדיהם מקבלים את התנאים הרגשיים, החברתיים והקוגניטיביים שנחוצים להתפתחותם ולרווחתם.

עד עתה מקצועות שונים הוגדרו כמקצועות חיוניים: כל העובדים בתחום הרפואה(רופאות ורופאים, אחיות, כוח עזר רפואי, פרדמדיקים. נהגי אמבולנסים. כוחות הביטחון מוגדרים כמו תמיד כמקצועות חיוניים. בנוסף מפעלים ליצור מזון ופארמה הם חיוניים. אין לשכוח שכל מי שעוסק במכירת מזון בסופרמקטים הגדולים ובמרכולים השכונתיים מוגדרים כעובדים חיונייים. האחרונים הם אנשים קשי יום שבעבודתם המסורה מאפשרים לכולנו להצטייד במזון כדי שלא יחסר לנו דבר.

בשלב התחלת היציאה מהבידוד, הצטרפותם של המטפלות ,הגננות והמורים למערך המקצועות החיוניים מתבקשת. חשוב מאוד שבניית הגשר לחזרה לשגרה יהיה הדרגתי ותאפשר לילדים מהחינוך המיוחד ומהחינוך לגיל הרך לחזור למוסדות החינוך לפני חזרתם של התלמידים הלומדים בכיתות הגבוהות ומהסטודנטים בהשכלה הגבוהה.

ברור שהיציאה מהבית לא קלה לעתים בשל החששות מהידבקות בוירוס, אבל היא תורמת לחברה ולבריאות הנפשית של העוסקים בה. כל החיים וגם היציאה מהבידוד כמו דרך אגב הכניסה אליו כרוכים בניהול מושכל של סיכונים. לכן חשוב שמטפלות, גננות ומורות ומורים בחינוך המיוחד ובחינוך לגיל הרך יתחילו לחשוב על עצמם כמצויים במסלול של חזרה לעבודת החינוך החיונית לפני שכל התלמידים יחזרו למוסדות החינוך. את המטפלות חשוב לפצות בהכנסה גבוהה מהרגיל כיוון שתנאיי עבודתם הרגילים כל כך נמוכים שמחייבים התאמות למאמץ הנוסף הנדרש מהם בתקופה זו.

חשוב שהאחראים לחינוך גיל הרך יעבדו עם המטפלות, הגננות והמורות ויפתחו יחד איתן דרכים לקלוט את הילדים ואת ההורים באופן אשר ינסוך בהם ביטחון. נדרשת בניה של תסריטי חזרה לשגרה ותכנון סדר יום ופעילויות שיעזרו לכולם: לילדים, להורים ולגננות , המטפלות והמורות לתפקד באופן כמה שיותר חלק. חשוב שהעוסקים בדבר יהיו פעילים בבניית מערך הפעילות במסגרות החינוך ולא יקבלו חבילות של פעילויות שבנויות עבורם על ידי "מומחים". בחינוך בכלל ובחינוך לגיל הרך עד אחד כמה וכמה, נדרשת התאמה לאוכלוסית הלומדים.

במציאות שבה מדברים על חשיבות החינוך לגיל הרך(עד גיל 8) והאמירות האלו הופכות לסיסמאות בפועל, חשוב להוכיח במעשינו שאכן החינוך לגיל הרך חשוב מאוד הן בשל פוטנציאל ההשפעה על ההתפתחות של הילדים והן בשל ההשפעה הגדולה שיש למחנכים לילדים בגיל הרך לאפשור התפקוד של המשק. ללא הירתמות המחנכים לגיל הרך והארגונים שמייצגים אותם, המשק לא יכול לחזור ולפעול באופן תקין. בעת הזו חשוב יותר מתמיד לחזק את הברית בין הורי הילדים ובני משפחותיהם לבין נצוותים נחינוכיים. האמון שהכרחי לקשר ביניהם בכל ימות השנה, הוא תנאי הכרחי לפעולה תקינה של המערכת כבר בעת הזו. לכן חלק מהכשרת העוסקים בחינוך לגיל הרך והחינוך המיוחד בעת הזו צריך להתמקד בתקשורת עם הורי הילדים.

לסיכום, בפוסט זה הצגתי את הטענה שהעוסקים בחינוך מיוחד ובחינוך לגיל הרך ייחשבו עובדים חיוניים במשק בעת התחלת תכנון וחשיבה לקראת היציאה מהבידוד שנכפה עלינו עקב התפשטות וירוס הקורונה. משמעות הדבר היא התכוננות נפשית שלהם עצמם ושל המערכות שתומכות בהם ליציאה מהבידוד לעבודה חיונית בשלבים מוקדמים מהיציאה של מורים לתלמידים בכיתות הגבוהות של בית הספר היסודי, בכיתות התיכון ובהשכלה הגבוהה. מעבר להכנה תודעתית של המחנכים עצמם שתרומתם למשק חיונית, הכרחי שיינקטו פעולות הכנה של היציאה מהבידוד והתחלת ההפעלה ההדרגתית של מערכות החינוך המיוחד והחינוך לגיל הרך. תכנון שכולל תקשורת עם הורים , בניית תשתית של עבודת צוות ובניית מערך של פעילות שיתאים לבניית שגרת הלימודים והפעילות עם הילדים עצמם. בעת הזו חשוב לתכנן דרכים לפצות את המטפלות במסגרות החינוך לידה עד שלוש מעל ומעבר למשכורתם בשל תנאי העבודה הירודים שלהן בדרך כלל. נזכור כולנו שהחיים כרורכים בניהול סיכומים וכשניקרא לשוב לעבודה בשלב יחסית מוקדם, נהיה מוכנים לכך.

פעילויות עם ילדים בגיל הגן שאינן הפעלות ואינן קשורות למסכים

בימים לא רגילים אלו כשאנחנו ספונים בבתים התפתחה בקצב מרשים תרבות של מפגשים בין מסגרות חינוך ובין ילדים תוך שימוש במדיה הדיגיטאלית. מפגשי זום הפכו לחלק אינטגרלי מהתרבות התקשורתית הן במערכות החינוך והן במפגשים בין בני משפחה וחברים.

ואכן בתקופה מתוחה זו, כשהדבר המעיק ביותר לטעמי הוא ההתמודדות עם אי הוודאות ואי הידיעה לגבי ההתנהלות העתידית שלנו בשבועות הקרובים חשוב להעסיק את עצמנו ולמצוא תעסוקה לילדים. זוהי השעה היפה של אפליקציות, משחקי מחשב, סרטים, שירונים ויתר תוכניות טלויזיה. כולם מנסים "להעסיק" את הילדים והלחץ על המחשבים בבתים די מטורף. לא מעט ילדים והורים עוסקים בקריאת ספרים בימים אלו. לילדי גן זו הזדמנות לקרוא בין היתר את ספרי ספרית פיג'מה.

עם זאת, אני חושבת שילדים מסוגלים ובריא להם נפשית לעסוק גם בפעילויות פרי דימיונם ויוזמתם ושחשוב שגם ,עם כל המגבלות לא נפסיק להתבונן מקרוב בסביבה ולעודד התעמקות וחקר של הסביבה. מהמרפסת, מהחלונות. בכלל, כמו שביומיום אני תומכת יותר בפעילות וחקר כתחליף ל"הפעלות", גם במצב החירום לצד פעילויות הפגתיות ומעסיקות-אני חשובת שניתן לשלב גם התבוננות וחקר.

פוטנציאל החקר קיים בכל מקום והתבוננות חוורת ונשנית בתופעות פיזיות, חברתיות, ביולוגיות עשויה להוביל לתובנות ולרווחה רגשית. פעילויות כאלו תופסות לזמן מה את כל תשומת הלב של הילד והיא לטעמי מענינת גם את המבוגרים בסביבה.

בימים אלה גרים איתנו בתי הצעירה, חתני ו-50% מהנכדים שלי: נורית בת הארבע ורבע וניצן בן תשעה ימים. החיים במחיצתם מלמדים אותי הן על מה שאפשר לעשות במסגרת המגבלות החריגות כל כך שאנחנו כולנו חיים בתוכן, וגם על קשייהן של משפחות צעירות שמטפלות בילדים צעירים במצב זה. למרות זאת, אני מוצאת שפעילויות החקר והתבוננות בסביבה ממלאות את כולנו אנרגיות טובות ושווה להקדיש להן זמן.

אספר כאן מעט על מוקדי העניין שלנו על בסיס יומיומי. מוקדי העניין בסביבות אחרות עשויים להיות שונים.

"יתושי פירות"="יתושי הליקופטר"=טיפולה[Tipulidae]

נורית נכדתי פיתחה משום מה עניין מיוחד ב"יתושי פירות". עניין שהחל להתפתח לפני החרפת משבר הקורונה. בימים אלו אנחנו כולנו מתבוננים ביתושים אלו במשך דקות ארוכות וממתינים שיעברו ממקום למקום. הסתבר לנו שהם נוחתים על משטח כלשהו ונשארים עליו זמן רב. נורית מוקסמת על ידי היתושים הענקיים האלה, רודפת אחריהם ומתבוננת בהם. אחת השאלו ששאלה היא האם יתושים אלה עוקצים. קריאה באינרנט גילתה שיתושי הענק האלו שמכונים גם יתושי "הליקופטר" [בשמם המדעי נקראים טיפולות] אינם עוקצים. זאת ועוד, למדנו מהעיון באינטרנט להבחין בין זכר לנקבה. על כן, למדנו שאנחנו צילמנו יתושה נקבה ולא יתוש זכר.

למדנו גם שיש אנשים שחושבים שיתוש הפירות הענק הוא בעצם זכר של יתוש וזו כמובן טעות כי כאמור יש גם זכרים וגם נקבות מסוג היתו הזה.

יתוש פירות על תריס הסלון 30.3.2020

יתושים אלו נכנסים לחיינו באביב ונורית ואני נמשיך לעקוב אחריהם מקרוב ונראה אם ומתי הם יעלמו עד האביב הבא..

התבוננות על תהליך הבניה של בניין בן שבע קומות שהולך ומוקם מול הבית שלנו

פעילות יומיומית נוספת שבה מרוכזת כל המשפחה היא מעקב מקרוב אחרי תהליך הבניה של בנין רב קומות שלא הופס עקב מצב החירום הרפואי. הבנין החל להבינות לפני כמה חודשים ותמיד שמנו מרחוק לב אליו אבל בימים אלו אנחנו עוקבים אחרי בנייתו מקרוב.

מנוף שופך בטון בבנין ההולך ונבנה

אנחנו שמחים לראות שיש תחומים שבהם החיים נמשכים כסדרם. זה מוסיף מעט מן השפיות לחיים שלנו עכשיו. בסך הכל ממשיכים לבנות בתים שאנשים יגורו בהם מתישהו. הפועלים מתחילים לעבוד בערך בשבע בבוקר. דבר ראשון שאנחנו בודקים בבוקר הוא האם העבודה נמשכת. עם כל החמרה של צעדי הבידוד אנחנו תוהים האם הבניה תיפסק. אבל היא נמשכת ביעילות וברציפות בינתיים. אנחנו מנפנפים לפועלים והם מנפנפים בחזרה.מאז הדרישה להישאר בבתים הושלמה הבניה של הקומה השניה והולכת ונבנית הקומה השלישית. לרוב נורית לומדת על תהליכי בניה, על מערבלי בטון, מנופים, פיגומים, בלוקים בצבעים שונים ותפקידםוכו. היו ימים שבהם עקבנו אחרי משאיות נושאות מערבלי בטון. אבל המענין הוא שנורית פתאום שאלה האם תמיד אנשים חיו בבתים? ולמה יש צורך בבתים. המענין הוא שילדים מתענינים ומסיקים מסקנות מעל ומעבר למה שאנחנו מדברים איתם. שיחות על מקורות הבתים לא היו ממש בתכנון פעילות ההתבוננות שלנו אחרי הבניה.

לעלות, ולרדת במדרגות, לבדוק מספרי קומות ולחשב כמה קומות נותרו לנו

אנחנו משתדלים לעשות מעט ספורט ועל כן אחת ליום יורדים ועולים שמונה קומות לפחות. אנחנו גרים בקומה השמינית והאחרונה. אבל מעלינו יש גג. אז מידי פעם עולים גם לגג . הירידה והעליה במדרגות מזמנת לעקוב אחרי מספרי הקומות שנורית מזהה ולשער מהו מספר הקומה הבאה כשעולים ויורדים וגם כמה קומות נותרו לנו לעלות כל פעם. אחת ההפתעות היא שקומת הקרקרע מסומנת עם האות ק ולא עם הספרה 0. וגם השלט בכניסה לגג כתוב גג ולא 9. באחד הימים נורית שאלה שאלה מענינת. היא טענה שהתבלבלו בבכנין כי כשירדנו קומה 5 הייתה לפני קומה 4 ואילו כשעלינו הגענו לקומה 4 לפני קומה 5. איך זה יכול להיות? הזדמנות לשיח והסבר.

אלו רק שלוש דוגמאות של פעילויות יומיומיות שאנחנו עוסקים בהן שאין להם כל קשר למסכים ואין בהן הפעלות מובנות.

אבל כדי שהמצב לא יישמע לא אמיתי, ראוי והוגן לומר שנורית צופה בטלויזיה ומתעסקת עם הטבלט יותר מאשר בדרך כלל. אזכיר שהיא נוהגת לצפות באותם סרטים שוב ושוב בצפיה חזורת ונשנית (הנבחרים של נורית הם מואנה, צעצוע של סיפור (כארבעה פעמים) ופרוזן 2(כשלוש פעמים). לא קל לנורית לא ללכת לגן, לא לטייל בפארק, לא לפגוש את חבריה. פעם פעמיים ביום היא מתפרצת, וכועסת על מצה הלא רגיל הזה ושואלת מתי זה ייגמר. אישם בתודעתה מתגנב החשש שהמצב הלא רגיל הזה יימשך לנצח…קשיים אלו כאמור אינם מפריעים לנורית להתמסר לפעילויות של חקר, ו"לטפל" פעם כאימא בתינוקות בובות(במיומנות רבה) ופעם כרופאה בבובות חולות. חלק לא קטן מהזמן מוקדש למשחק דימיוני.