יצירת והנגשת מרחבי פעילות מוגנים לילדי כיתות ד' ואילך בכל שכונה

בסדרת פוסטים שאפרסם בשבועות הקרובים אציג מספר רעיונות שיישומם עשוי להביא לשיפור חווית החיים של משפחות עם ילדים בישובים שונים.  כמו תמיד, רעיונות כאלו צומחים על רקע הבחנה בקשיים או בעיות. הבחירות לרשויות המקומיות אשר יתקיימו בסוף החודש מהוות תמריץ נוסף לכתיבה זו כי אולי יש סיכוי שתימצא בתקופה זו אוזן קשבת לרעיונות המוצעים. בכל מקרה, אני מעריכה שתושבים עשויים לתבוע השתתפות בתכנון ופתרונות לקשיים שלהם מהרשויות המקומיות לצד זה שיהיו מוכנים להירתם ולהיות שותפים לבניית ויישום הפתרונות.

בעיה 1- תלישות של ילדים מכיתה ד' ואילך בשעות אחה"צ

הבעיה הראשונה שאני מבקשת להציף היא תלישות אפשרית של ילדים מכיתות ד' ואילך בשעות אחה"צ-שעות שבין סיום הלימודים בבית הספר לבין הגעתם של ההורים  מהעבודה.

שעות העבודה של הורי הילדים ארוכות הרבה מעבר לשעת סיום הלימודים. צהרונים(שלאיכותם אקדיש פוסט נפרד) אינם רלוונטיים עוד לילדות ולילדים הבוגרים יותר. הורים לילדים בכיתה ד' והילדים עצמם- (בהיות כיתה ד' -שנת המעבר ממסגרת אחה"צ לעצמאות )  מוצאים עצמם מחפשים פתרונות לשעות אחה"צ המוקדמות כסוג של מעשה לולינות. פתרונות מהיום למחר. כל הורה וכל ילד וילדה מחפשים פתרונות בעצמם מבלי שיימצא סידור קבוע.

העניין הוא שלקהילה יש כוח ותפקיד הרשות המקומית לתת שירותים לאוכלוסיה. ולכן לא סביר שלא יימצא פתרון קהילתי סביר לתעסוקה ולבילוי  שעות אחה"צ של ילדים ונערים שהוא בטוח ומהנה.

הצעה: ניסיון ליצור מרחבי פעילות קהילתיים מושכים שבהם ילדים יוכלו לשהות בשעות אחה"צ  ולפגוש חברים

אני מציעה שבכל רשות יתחברו התושבים לפרסני העיר או היישוב  וימצאו מתחם שבו  יימצאו משחקי קופסה, ספרים, מחשבים, מקומות ישיבה ורביצה נוחים. אפשר לבדוק אפשרות של קפטריה קואופרטיבית בכל מתחם כזה שתציע במחירי עלות ארוחות קלות מזינות ובריאות. בכל ישוב עשוי להימצא מתחם שונה ומארג הפעילויות בו יותאמו לצורכי האוכלוסיה המקומית.  המתחם עשוי להיות ממוקם בתוך בית ספר, או אולם אחר ובתנאי שתהיה אליו נגישות לכל ילד וילדה. ושיהיה מספיק קרוב כך שילדי כל שכונה יוכלו להגיע אליו. חשוב שהורים וילדים יהיו שותפים בתהליך ההקמה וההפעלה. כדי לצמצם עלויות ניתן להיעזר בתרומות מהקהילה באבזור המקום ובנערים היותר בוגרים להפעלתו. בנוסף, בכל קהילה עשויים להימצא מתנדבים כמו פנסיונרים שעשויים להיות מעונינים לקחת חלק בהחזקת המקום. הם עשויים לתרום מניסיונם(כמו ללמד בריג', שח מט) , ליצור קשר משמעותי עם הילדים ולהפיג את בדידותם שלהם.

חלק חשוב מהפעילות כרוך בהקניית הרגלים ויצירת כללים מוסכמים של שמירה על המקום מתוך הפעלה של אחריות אישית וקולקטיבית.

נדבך נוסף בפעילות בכל קהילה הוא ניסיון להגיע למשפחות מודרות בישוב שעלולות לא להיות מודעות לקיום המרחב המוצע . על כן, לצד ההקמה נדרשות פעולות של reaching out כדי לוודא שכל ילדי הקהילה יוכלו להנות מהמרחב המוצע.

רעיון זה  מתבסס על תנועת האורבניזם החברתי שאת עקרונותיו המרכזיים אני מציגה בהמשך. אחד הרעיונות שאני מציגה בהמשך הוא רעיון "עשיית המקום" בתוך הקהילה שמרחב הפעילות ההקהילתי המוצע עשוי להיחשב כיישום שלו.

ניתן לפרסם את היזמה באינטרנט ולבקש תגובות , התייחסיות ורעיונות של תושבי העיר.

אורבניזם חברתי

ערים עומדות במוקד האתגרים החשובים של האנושות במאה ה-21. עליהן להתמודד עם סוגיות של קיימות סביבתית, פיתוח כלכלי וצדק חברתי. "הרעיון של האורבניזם החברתי הוא שפיתוח עירוני טוב הוא גם צודק. דהיינו השקעה באזרחים ובשכונות העניות של העיר היא לא רק הוגנת, אלא הוא מנוע לפיתוח ולשגשוג של העיר" (אורבניזם חברתי. רעיונות לישראל מהכנס האורבני העולמי השביעי(World Urban Forum), במדיאן קולומביה, 2014).

מדובר בתכנון עירוני שבא לקדם ערכים של הוגנות, קהילתיות ושוויון ובתפיסה הוליסטית שמחברת בין הממשל המרכזי, השלטון המקומי, מערכת עירוניות חברתית, השתתפותית הוליסטית כתחליף לעירונית נדל"נית. מאפשרים לתושבים לקבוע ייעוד של חלק מהתקציב (סילברמן, שם).

להלן תרשים של ד"ר צבי וינשטיין מתוך הרצאה שהציגה תובנות שקשורות ליישום של אורבניזם חברתי בעקבות השתתפותו בכנס במדיין קולומביה.

‫באמצעות‬ ‫מתפתח‬ ‫תהליך‬ ‫בניית‬ ‫תושבי‬ ‫עם‬ ‫יצירה‬ ‫הנבנית‬ ‫העיר‬ ‫ומשתנה‬ ‫משיג‬ ‫התארגנות‬ ‫חברתית‬ ‫המחייבת‬ ‫הדדי...

עשיית מקום (place making)  גישה  שכרוכה ביצירת מרחב פתוח, מקום מפגש של תושבים, והזדמנות לבניית קהילה, חוסן עירוני והון חברתי דרך יצירת מרחב מזמין ומפרה(חנה מורן רעיונות לישראל מהכנס האורבני העולמי השביעי(World Urban Forum). במדיאן קולומביה, עמ' 16). מדובר בתכנון פתוח ואין סופי. הקהילה והילדים בתוכם משולבת בתכנון, ניהול ותחזוקת המקום(שם).

לסיכום, בפוסט זה אני מציעה כחלק מסדרת פוסטים שמתמקדים באיכות חיי הילדים ברמת הרשות המקומית,  להקים ולהפעיל בשכונות מרחבי פעילות קהילתיים שאליהם יוכלו להגיע ילדים מכיתה ד ואילך בשעות אחר הצהריים. מוצע שהורים, ילדים ונציגי הרשות היו פעילים בתכנון, בהקמה ובהפעלה. המירקום, העיצוב ומארג הפעילויות במקומות השונים עשויים להיות שונים כדי להלום את אופייה של האוכלוסיה המקומית.  מדובר במקום מפגש בין כל ילדי וילדות הרשות ללא הוכת זכאות של "נצרכות". מדובר בפעולה של תושבים למען תושבים בסיוע הרשות המקומית. אני מקווה שרעיון זה יוכל להשתלב בשיח בין  נבחרי ציבור מקומיים לאוכלוסיה שבוחרת בהם בתקופה הקרובה ובכלל. משוב על הרעיון  מהתושבים בכל מקום ניתן לקבל באמצעות פרסום ובקשת תגובות באינטרנט.

מקור

אורבניזם חברתי. רעיונות לישראל מהכנס האורבני העולמי השביעי(World Urban Forum). במדיאן קולומביה (2014). הקליניקה האורבנית, האוניברסיטה העברית בירושלים. משרד הבינוי והשיכון. http://www.viaplan.co.il/wp

מודעות פרסומת

בילוי מחוץ לבית, חיבור לטבע והכוחות החזקים שבולמים תהליכים אלו

הטריגר לכתיבת פוסט זה הוא כתבות שהתפרסמו בסוף השבוע שעבר, בין היתר בעיתון  הארץ בדבר התמעטות המשחק מחוץ לבית של הילדים היום בהשוואה להוריהם. הכתבות בסוף השבוע מתבססות על סקר שנערך בבריטניה ובו נתונים על כך שהילדים היום מבלים בחוץ מחצית הזמן שהוריהם בילו בחוץ. הנתונים של הסקר בבריטניה נכונים קרוב לוודאי גם למציאות בארץ (ובמדינות נוספות) ולכן יש מקום לדבר על הסוגיה. אציין גם שאין מדובר בממצאים חדשים אלא בחיזוק של ממצאים שידועים לאנשי החינוך ולציבור הרחב זה זמן רב.

משחק בחות כרמיאל

ילדים נהנים מהמשחק בשלולית-צילום של הגננת שרית בוחבוט מכרמיאל-הוצג בכנס "מפגשים מאירים בגיל הרך" שהתקיים במכללת לוינסקי לחינוך בדצמבר 2015

החלטתי לכתוב פוסט בנושא כיוון שמדובר בנושא חשוב בעיניי. מטרתו מעבר להצגת הנתונים שפורסמו בכתבות לדרבן הורים ומחנכים לחשוב מדוע הדבר קורה אצלם בבית  ולדרבן לעשייה שתעודד יותר פעילות  בטבע עם הילדים ופחות חשיפה למסכים. אלא שבכתבה זו, בהיותי אדם ריאלי, אני מעלה גם פרדוקס: רוב ההורים מודעים לחשיבות הפעילות מחוץ לבית ועדיין אין הם מעודדים לדעתי די את ילדיהם לצאת החוצה, לחקור ולהתבונן בסביבה ולשחק בה. מגמת ההסתגרות בתוך הבתים, לרוב תוך בילוי שעות רבות מגיל צעיר מול המסכים, נתמכת בעיניי על ידי "חיזוקים טבעיים" להתסגרות הן להורים והן לילדיהם. מעבר לחשש מזרים ומתאונות שמוזכרים על ידי חוקרים כגורמים שמעודדים הורים להשאיר את הילדים בבית, אני חושבת שמדובר גם בפתרון נוח להורים עסוקים ועייפים. הישארות בבית כשהטלויזיה והטבלט זמינים הם פתרונות נוחים יותר מאשר התארגנות ליציאה עם הילדים מחוץ לבית (כי אכן בסביבה העירונית העכשוית מקובל הכלל שילדים צעירים צריכים להיות מלווים על ידי הוריהם במרחב הפתוח). גם לילדים פעילות אינטנסיבית מול הטבלט או הטלויזיה מהנה ונוחה יותר מהמאמץ הכרוך בהתארגנות ליציאה מחוץ לבית. ולכן למרות המודעות לחשיבות המשחק והפעילות מחוץ לבית, אין זה סביר שמגמה זו של הסתגרות בבתים תשתנה אלא  אם כן ייעשה מאמץ אדיר מצד ההורים והממסד החינוכי לעודד פעילות מחוץ לבית, בטבע.

בהמשך אתייחס לקווים מנחים לעשייה לעידוד פעילות מחוץ לבית במסגרות חינוך ובבתים עם ילדים צעירים(מהלידה עד גיל 8 בערך).

מה לעשות בבתים?
1. להכיר את הסביבה הקרובה לרבות הפארקים, פיסות החוף שבה. להכיר בעצמנו ועם הילדים את סוגי העצים, הצמחים האחרים(צמחי בר וצמחים מתורבתים), בעלי חיים בסביבה.

2. ללמוד את הסביבה הטבעית; את המסלולים הקבועים שלנו עם הילדים: מהבית לגן או לבית הספר; מהגן לבתי החברים או לקרובי המשפחה;

3. להעדיף הליכה ברגל למסגרות חינוך על פני נסיעה ; בסופ"ש ראיתי  באחד ממוספי המקומון באזור מגוריי הצעה למסלולי הליכה למוסדות החינוך כתחלופה לנסיעה באוטו;

4. לעקוב אחרי ביטויי העניין של הילדים בסביבה הטבעית הקרובה ולעודד אותה;

5. לבדוק מה מעניין את הילדים בסביבה הקרובה ולטפח את העניין הזה על ידי שיחות וחקר ממשותף איתם;

6. לבנות שגרה שבה יוצאים החוצה על בסיס יומיומי לכשעה לפחות;

7. להשתמש בטכנולוגיה הזמינה שלנו לצורך חקר הסביבה הטבעית הקרובה: לצלם חרקים ועצים קרובים כדי לאשפר חקר; לחפש באינטנט מקורות מידע על תופעות טבע שבהן נתקלים בסביבה הקרובה.

8. להגביל את השימוש בטבלטים וטלויזיה ולאכוף על בסיס קבוע את ההגבלות. לעודד גם בבית משחקים שאינם  מבוססי טכנולוגיה.

9. להעריך, לאפשר ולעודד פעילות דמיונית(משחק דימיוני, ציור, בנייה שקשורה לנושאים שמעניינים את הילדים.

מה יכולה מערכת החינוך לעשות?

  1. לעודד חקר של הסביבה הקרובה;
  2. לערוך, במגבלות הביטחון ,סיורים בסביבה הקרובה עם הילדים ולעתים בליווי ההורים;
  3. ליזום שיחות עם הורי הילדים על חשיבותה של הפעילות מחוץ לבית וליזום פעילויות משותפות בנושא.
  4. לעודד פעילות יצירה עם "חומרים מהטבע". למשל לעודד ילדים ליצור בתלת ממד תוך שימוש בפריטים שאספו בסביבה הקרובה(עלים, פרחים, אבנים).
  5. לפתוח במקומות שונים בארץ "גני יער" מהסוג של גן "קשת" במצפה רמון גן שבו ארבעה ימים בשבוע הילדים לומדים בחוץ, מתחת לכיפת השמיים, ללא מתקנים; סוג זה של גנים קיימים במקומות שונים בעולם. מגז האויר בארץ נראה כי מאפשר פעילות בחוץ הרבה יותר מאשר במקומות שונים בעולם(למשל במדינות סקנידינביה שבה נצוצים גנים מסוג זה).

מה הממסד המדיני והעירוני יכול לעשות?

  1. לבנות רשת של תחבורה ציבורית נוחה וזמינה שתפחית שימוש במכוניות פרטיות ותעודד על ידי כך יציאה לחוצות הערים;
  2. לטפח את הסביבה האורבנית בתוך הרשויות(אורבניזם חברתי) מתוך יצירת מקומות מפגש ופעילות ברחבי העיר.
  3. לעודד פעילות חינוכית מחוץ לכותלי מוסדות החינוך.

לסיכום,  הנתונים לגבי הפחתת כמות השהייה והמשחק מחוץ לבית בקרב ילדים היום בהשוואה להוריהם  אינם מפתיעים איש. כולנו מכירים את המציאות שבה(לא רק בבריטניה) ילדים מבלים יותר ויותר מול המסכים(טלויזיה, טבלט) ועוסקים פחות בפעילות בטבע. פעילות ומשחק מחוץ לבית מפתחים פיזית, בריאותית, רגשית, חברתית וקוגניטיבית. ואף על פי כן, הנוחות של ההישארות על הספה מול המסך מפתה מאוד. מגמת ההסתגרות בבתים עלולה אף להחמיר עם השנים. אבל חשוב שנדע שאין מדובר בגזרת גורל. מאמץ של שינוי הרגלי בילוי בבית ופעילויות מתוכננות ברמה של הממסד הארצי, העירוני וברמת הגנים ובתי הספר עשוי לשנות את  מגמת הבריחה ומהטבע וההסתגרות בבתים. מה הסיכויים שמגמות אלו ייבלמו? לא גבוהים. אבל בידי כל אחת ואחד מאיתנו לשנות את  מציאות החיים שלנו ושל ילדנו. זה במידה רבה תלוי בנו ובנכונות לוותר על הרגלים הנוחים שלנו!