לעודד דבקות במטרות ארוכות טווח(grit) ואמונה בכושר של עצמך ושל אחרים להשתנות(growth mindset)

מהפרספקטיבה של הורים,גננות ומורים תמיד נשאלת השאלה אלו כישורים עלינו לטפח בקרב הילדים כבר מהגיל הרך, על מנת לאפשר להם התפתחות טובה והשתלבות טובה בחברה בעתיד שאף פעם איננו יודעים איך תראה. דהיינו עלינו להכשיר את הילדים לעתיד לא ברור . עלינו להתמודד עם אי הוודאות הזו וגם להכשיר את הילדים לתפקד היטב במצב של אי וודאות. העתיד הרלוונטי לדור הילדים שאנו מחנכים היום הוא המאה ה-21. אחד ממאפייניו הבולטים הוא שינויים טכנולוגיים מרחיקי לכת שמחייבים להגדיר מחדש הן את הטיפול במידע העצום הנוצר ומופץ, הן את מערכות היחסים בין אנשים והן את הרגלי הבילוי בשעות הפנאי.

בפוסטים קודמים התייחסתי לטיפוח כישורים מרכזיים שמסעיים לתפקוד בסביבה המשתנה של המאה ה-21. כתבתי על ויסות ושליטה עצמית, אמפתיה, עבודת צוות ומסוגלות עצמית.

על grit ו- growth mindset

בפוסט זה אתייחס לשני מוקדי טיפוח מומלצים נוספים: עידוד של התמדה עיקשת להשיג מטרות ארוכות טווח( grit) ושל האמונה ביכולת לשינוי קוגניטיבי בעקבות השקעת מאמץ(growth mindset) מצד האדם. מוקדי טיפוח אלו קשורים אחד לשני וגם לכישורים שהוצגו בעבר(ויסות ושליטה עצמיים ומסוגלות עצמית).

החוקרת קרול דווק (Dweck) מאוניברסיטת סטאנפורד הציגה באופן משכנע  את התיזה שכחוקרים וכאזרחים בעולם חשוב שנתמקד בשאלה מה ניתן לפתח, לטפח ולשנות אצל אנשים יותר מאשר בשאלה מה מולד בנו. היא דיברה על אבחנה בין אמונה שהאינטליגנציה, בעיות חברתיות, קונפליקטים בין אישיים ובין קבוצות אתניות, הם תפקודים שניתנים לשינוי, שיפור וטיפוח כנגד האמונה שתפקודים אלו קבועים, נטועים בנו גנטית ולא ניתנים לשינוי. הורים, גננות, מורים וילדים נפגשים ופועלים בעולם מצוידים באמונות אלו. אם אנחנו מאמינים שהיכולות והכישורים קבועים לא נשקיע מאמץ להתמודד עם בעיות, קשיים ואתגרים. לעומת זאת האמונה שהיכולות והכישורים ניתנים לשינוי, שיפור וטיפוח תניע אותנו להתאמץ כדי לשפר את עצמנו ולעודד אחרים להשתפר ולהשתנות. תניע אותנו לפתח  התמדה מרחיקת לכת גם לנוכח מכשולים-דהיינו לפתח gritהאמונה בכושר ההשתנות של האנשים עשויה להביא לשיפור ההתמדה, ההשקעה המאומצת להשיג מטרות ארוכות טווח.

תמונה קשורה

מקור pinterest

הדבר נכון בכלל לגבי אנשים, אבל כשמדובר בהורים גננות ומורים אמונות אלו  משפיעות באופן גורלי על הלמידה של הילדים, על האופן שבו הם רואים את עצמם בהווה ועל כושר ההתמודדות שלהם עם מציאות משתנה.

על כן אחת המטרות המרכזיות שלנו כהורים, גננות ומורים הוא לבחון את אמונותינו לגבי מידת הקביעות/יכולת השתנות של כישורים ותפקודים מרכזיים, על מנת שנצליח לטפח בקרב הילדים אמונות בכך שהם מסוגלים לממש מטרות ארוכות טווח שהם מציבים לעצמם( מה שנקרא growth mindset).  במידת הצורך נחוץ ש"נמיר" סט של אמונות בדבר קביעות של תפקודים ב"סט" של אמונות בדבר  היכולת לשנות ולשפר אותם. אמונות בדבר יכולת ההשתנות של כישורים מרכזיים מצויות לדעתי בלב פרופסיית ההוראה. בעוד שמובן שבין "סתם" אנשים בעולם יש שונות במידת האמונה שלהם בהשתנות של תפקודים מרכזיים, מורים שמאמינים בכך שיכולותיהם וכישוריהם של תלמידיהם(בחינוך הרגיל ובחינוך המיוחד!) קבועים אינם יכולים למלא כהלכה את תפקידם. ניתן להרחיק לכת ולומר שאחת מהמטרות המרכזיות בהכשרת המורים והגננות היא לטעת בסטדונטים להוראה את האמונה בכושר ההשתנות של עצמם ושל תלמידיהם ולתרום לפיתוח אסטראטגיות לעודד ילדים להתמיד ולפתח אמונות בכושר השתנות.

מה כדאי שנעשה לשם כך וממה כדאי שנימנע?

מה כדאי שנעשה?

  • נבחן את האמונות שלנו בכלל ולגבי מצבים וילדים ספציפיים בפרט: האם אנחנו מאמינים ביכולת ההשתנות שלהם? או שמא אנחנו ניגשים לטפל בקשיים, "נעולים על המחשבה " שאין מה לעשות? שהילד הזה לעולם לא ישתנה.
  • נבחן את דרכי ההתמודדות שלנו עם קשיים. עם קשיים אישיים ועם קשיים מקצועיים כמורים וגננות. האם אנחנו מתמודדים למרות הקושי? או" האם אנחנו מוותרים למרות שיש לנו את היכולת להתמודד?
  • נבחן את האופן שבו אנחנו עצמנו מתמודדים עם ביקורת בונה.
  • נלמד נושאים מורכבים ומעניינים ורלוונטיים לילדים-בכל הגילים ובכל סוגי החינוך. לא נסתפק בטיפול שטחי בתכנים ובמצבים מורכבים.
  • נעדיף העמקה והרחבה של למידה כתחליף ללמידה מהירה ו"רפרוף" של תכנים. גישת הקריאה החזורת של טקסטים היא אסטראטגיה של קריאת ספרים וטקסטים אחרים שמבוססת על התפיסות האלו.
  • נעודד התמודדות והתמדה יותר מאשר הצלחה.
  • נכיר בטעויות שלנו ונלמד ילדים לחיות טוב עם הטעויות שלהם. נלמד אותם שבלי טעויות לא לומדים.
  • נתייחס לתהליך הלמידה והיצירה ולא רק לתוצר.
  • נבנה תכניות התערבות מותאמות לילדים במקרים של קשיים חברתיים והתנהגותיים וניישם אותן באופן שיטתי.
  • נתמקד בהתפתחות ובהתקדמות של ילדים ולא ב"שלמות".
  • נעודד התמדה וחריצות ונדגיש פחות יכולות מולדות.
  • נלמד ילדים ללמוד מביקורת בונה וממשוב ולתקן את ביצועיהם בהתאם. נלמד אותם גם להבחין בין ביקורת בונה שמשמעותה "אפשר וצריך לתקן" לבין ביקורת הורסת שאומרת להם: "אין מה לעשות", "אתה טיפש","חבל על המאמץ".
  • נעבוד בגן ובבית הספר בקבוצות הטרוגניות.

ממה כדאי שנימנע?

  • מהצגת תפיסה שהכל נתון ואין מה לעשות.
  • מהעברת מסר לילדים שהם "חלשים" ואין טעם שינסו להתמודד.
  • מהעברת מסר לילדים ולהוריהם שבעיות התנהגות בגיל צעיר הן גזרת גורל ואין מה לעשות.
  • מתיעול ילדים למשימות קלות ולא מאתגרות.
  • מעבודה מתמדת בהקבצות שמתמקדות ברמת הכישורים הנמדדת של הילדים.
  • מהעצמה של הצלחות מתוך התעלמות מהתהליך.
  • מהדגשה של "כשלונות" מבלי לסמן דרך לשיפור. לא חשוב כמה נמוכים הישגי הילדים הכרחי שנציב להם יעד לשיפור!
  • מעידוד של פרפקציוניזם שמתעלם מתהליך ומחירים שהאדם משלם.
  • לא נימנע להשתשמש  בשפה שמדברת על בעיות וקשיים. חשוב להכין ילדים לחיים ולעולם שבו הם צפויים להתמודד עם בעיות וקשיים מצוידים באמונה שתמיד כדאי לנסות להתמודד.
  • מהרעפה מוגזמת של חיזוקים "חלולים" שמדברים על  תכונות קבועות:"כמה אתה יפה, מוצלח, חכם".
  • נקפיד אפוא על משוב וביקורת קונסטרוקטיביים שמסמנים אפשרויות לשיפור ולא נקטול אנשים-לא כל שכן ילדים.

לסיכום, בפוסט זה התמקדתי בטיפוח של אמונה בכושר ההשתנות שלנו ושל הילדים(growth mindset) שעשויה להוביל לעידוד של התמדה ואמונה במטרות ארוכות טווח(grit). בעולם המשתנה של היום הכרחי שילדים יהיו מצוידים בחוסן נפשי שכולל אמונה ביכולת שלהם להתמודד עם אתגרים. התפתחה מגמה שאיני מסכימה איתה להימנע מלדבר על בעיות וקשיים; להעדיף שימוש ב"שפה נקיה" שלכל היותר מדברת על "אתגרים". אני אישית חושבת שכחלק מההכנה של הילדים לחיים הכרחי להכין אותם למהמורות ולבעיות. אין להתבייש לדבר על בעיות. חשוב לעודד ילדים להציב לעצמם מטרות ארוכות טווח , לזהות קשיים ולהתמודד איתם. לשם כך הם זקוקים לאמונה ביכולת שלהם לעשות זאת – מה שהגדרנו בפוסט אחר כמסוגלות עצמית. מסוגלות עצמית מתפתחת בין היתר על בסיס הניסיון המצטבר של הילדים עם התמודדויות עם משימות מורכבות והתמדה בהן. לשם כך נדרשים שליטה וויסות עצמיים שימנעו מהילד לוותר לנוכח ההתמודדות עם קשיים. הורים, מורים וגננות חייבים בתהליך החינוך לאפשר התנסות, לעודד הכרה בטעויות והתמודדות איתן, לתמוך לאורך כל הדרך בבחירה במשימות מאתגרות במקום במשימות שההצלחה מובטחת בהן. משימות קלות מידי אינן בונות למידה ולא חוסן נפשי. מנגד חשוב להימנע מביקורת קטלנית שמתמקדת בהטלת ספק ביכולת של הילד להשתנות.