"יוצאים מהקופסא" בבית הספר השכונתי בשפירא-תל אביב

בכתבה זו אני מפנה את הזרקור לבית הספר השכונתי שפירא בתל אביב. בית ספר ציבורי שנראה שמממש רעיונות של חיבור לסביבה ולקהילה, של למידה מהחיים עצמם, של שיתוף הורים ומשפחות, של למידת חקר בסביבה שמעריכה בני אדם וולמידה משמעותית -כל זאת בשכונת שפירא בתל אביב שחיות בה משפחות ותיקות -צאצאים של עולים מבוכרה ואפגניסטן, משפחות של מהגרי עבודה ומבקשי מקלט לצד משפחות צעירות ומבוססות יותר שמאכלסות בשנים האחרונות את דרום תל אביב. אני מהדהדת מידע על בית הספר הזה כיוון שאני חושבת שמדובר בסוג של בית ספר שיש לו פוטנציאל לתת מענה לבעיות מוסדות החינוך שכל העולם מדבר עליהן בשנים האחרונות. מדובר בבית ספר צומח שכיתה א' ראשונה שלו יצאה לדרך בשנת הלימודים תש"ף. אני מאוד מקווה שבית הספר יצמח למוסד חינוכי שיהווה מודל של בית ספר לכל שכונה בישראל.

אני כותבת את הפוסט על בית הספר השכונתי שפירא בעקבות קריאה של כתבתה של שירה קדרי-עובדיה בעיתון הארץ, ביום שני, 17.2.2020. בעקבות קריאה הכתבה נכנסתי גם לאתר של בית הספר וקראתי פוסט בבלוג של ליאת שמרלינג-מאיר שמשמשת מחנכת ומורה לכיתות א'-ב' בבית הספר. את ליאת אני מכירה באופן אישי כי היא השלימה תואר שני במכללת לוינסקי לחינוך ועיון בבלוג הפופלארי שהיא כותבת "מורה בפיג'מה" סייע לי מאוד כשעשיתי את הצעדים הראשונים בייסוד הבלוג שלי.

בשנים האחרונות בישראל ובעולם מתקיים דיון מתמשך שמתמקד בצורך לשנות את מוסדות החינוך כך שיכשירו טוב יותר את התלמידים לאתגרים של המאה ה-21. הטענות הן שבתי הספר אינם משתנים מספיק והם דומים מדי לבתי הספר שהוקמו בראשית התקופה התעשייתית. על רקע זה מוצעים פתרונות שונים שזוכים לשם "פדגוגיה מוטת עתיד" . האמת היא שדי שמחתי בשבכתבה הארוכה על בית הספר השכונתי שפירא ובמידע שמופיע באתר בית הספר לא נתקלתי באיפונו של בית ספר זה כמייצג "פדגוגיה מוטת עתיד". דרכי העבודה של בית ספר זה נראות בעיני אותנטיות הרבה יותר מההצהרות הנשמעות לגבי "פדגוגיה מוטת עתיד".

אציג על בסיס העיון במאמר את המאפיינים המרכזיים של בית ספר השכונתי שפירא:

  1. חלק ניכר של הפעילות החינוכית מתנהל במרחב השכונתי הציבורי. בהתחלה יזם צוות בית הספר בהנהלת שחר פיינשטיין גבריאל(היוזם והמנהל של בית הספר) מיפוי של מגוון מוסדות בסביבה הקרובה (הספריה העירונית, הגן הבוטני באבו כביר, מועדון האזרחים הותיקים, ישיבה חילונית, ישבה אורתודוקסית, בית הקפה השכונתי. פה ושם ניתן למקם את הבתים שבהם מתגוררים הילדים עצמם וקרובי משפחתם. היה מגניב אם בכל כיתה הייתה מפה שבה מסומנים הבתים של התלמידים. נעשה ניסיון לבנות יחסי גומליין עם אנשי הקהילה ולהשיג את שיתוף הפעולה שלהם. כך שהיום, ילדי כיתה א' יוצאים מידי יום ל"סיבוב" בשכונה. המפגשים היומיומיים מחזקים את הקשר בין הילדים לאנשי הקהילה, ומספקים קרקע פוריה ללמידה של אורינות, מתימטקה, מדעים מולדת בסביבה הטבעית.
  2. שיתוף הורים-מהכתבה אני מתרשמת שבית הספר עושה כל מה שביכולתו למשוך את הורי הילדים לבית הספר ולהביא לשותפות איתם. החל בהזמנה שההורים ישתתפו בהוראה וכלה בסיוע להורים עצמם. מהכתבה עולה שבית הספר יש חדר הורים נוח. ומוזכר שהמודלים שעליהם מתבסס בית הספר בחו"ל מחזיקים רכזת הורים-אשת מקצוע שתפקידה לשמור על קשר קבוע עם הורים. מחקרי אורך בארה"ב(Reynolds et al,2017) מצביעים על כך ששינויים עקביים בלמידה של הילדים מחייבים קשר הדוק מהסוג של בית הספר השכונתי שפירא מקיים איתם.
  3. צוות בית הספר מנצל הזדמנויות למידה במהלך הטיולים השכונתיים היומיים. כל זאת בגישה של חקר ומתוך הקשבה לילדים. לדוגמה, באחד הטיולים אחד הילדים גילה שמספרי הבתים אינם רציפים-הזדמנות שנוצלה על ידי מנהל בית הספר להסביר להם על מספרים זוגיים ואי זוגיים.
  4. הפעילות הקדחנית בשכונה כוללת ככל הנראה גם פעילויות מתוכננות. למשל מתוארת פעילות שבועית של חיבור "מילון בוטני" בהנחית חניכי שנת שירות "בינה", קריאה של ספרי ילדים בספריה הקהילתית בהנחית המחנכת שלהם ליאת שמרלינג-מאיר (חובבת ספרי ילדים מושבעת) וכתיבת סיפור עצמם בעקבות זאת.

מה בולט מהכתבה שעשוי לתרום להצלחת המיזם?

א. צוות בית הספר בהנהגת המנהל מצטייר כמחויב מאוד לרעיון החיבור השכונתי והלמידה במרחב הציבורי ונראה משגשג בתנאי הלמידה מחוץ לכותלי בית הספר.הצוות החינוכי נראה מחויב לרווחה הרגשית של הילדים והם קשובים לילדים: מאמינים שמה שיש לילדים לומר חשוב ומקדם.

ב. מה שמצטייר כאור ירוק מצד הממסד החינוכי והיותו של בית הספר בית ספר ציבורי. תמיכה של הממסד ברעיון חשובה מאוד בעיניי.

ג. הלמידה בבית הספר מוצעת בשכונה שפירא לילדים שמייצגים "מגזרים" בחברה הישראלית שאינם נפגשים על בסיס שוויוני ביניהם בדרך כלל. הצילום שמוצג באתר בית הספר שכולל הורים, ילדים, אחים צעירים ומן הסתם צוות בית הספר מתערבבים ביניהם הוא צילום מלבב. יפה לראות צילום שאיננו מציג אנשים לפי הסטטוסים שלהם. המתבונן בצילום לא יכול לדעת מי הורה, מי מורה, מיהו מנהל ביתה ספר, מי מזכירת בית הספר. חיבור מסוג זה מכיתה א' עשוי לתרום לסולידריות ולכידות חבריות שכל כך חסרות לנו כיוון שילדים אלו גדלים בסביבה קהילתית מתחילת דרכם בבית הספר.

ד. הילדים נראים מרוצים, מגלים סקרנות וענין. וודאי מתאים הרבה יותר למגוון של ילדים ללמוד תוך כדי תנועה בסביבה הטבעית. דהיינו ישנה מוטיבציה של הילדים להשתתף בלמידה מהסוג שמוצע בבית ספר זה.

ה. ישנה חשיבה מצד הצוות ללמד את הילדים אוריינות, חשבון, מדעים מתוך התבוננות במופעים שלהם במרחב הציבורי. זו נקודה חשובה מאוד שעולה מהכתבה.

ו. נעשה מאמץ רציני לחבר את משפחות ההורים לבית הספר ולדרכי הלמידה של הילדים. ללא חיבור מסוג זה המעשה החינוכי לא יכול באמת להצליח עבור כל הילדים .

ז. היותו של בית הספר בית ספר צומח חדש עשוי לתרום להצלחת המיזם. בית הספר מתחיל ממקום שבו מיישמים רעיון ונחסך מהמנהל הצורך לשנות עמדות של צוות שמורגל לעבודה חינוכית מסורתית. בתנאים אלו מתאפשר גיוס של צוות חינוכי שמחויב לרעיונות שעליהם מבוססות הפרקטיקות הנהוגות בבית הספר. בנוסף, היותו של בית הספר בית ספר צומח מאפשר לו לתכנן באופן הדרגתי את דרכי העבודה שלו עם הכיתות ה"גבוהות" יותר בבית הספר. אם תאומץ גישה של מחקר פעולה, גישה שבה הצוות ילמד מהצלחותיו ומטעיותיו וילדמד לתקן אותן משנה לשנה, תתאפשר בניה של תוכנית לכיתות החל מכיתה א' לכיתה וי.

אתגרים צפויים

עם זאת, ברור שבית הספר עשוי להתמודד עם אתגרים שקשורים להרחבתו הרצויה והצפויה. שמירה על דרכי העבודה שמוצגות בכתבה איננה מובנת מאליה במציאות של מספר כיתות מקבילות ומגוון הכיתות מא' עד ו'. לשם מימוש פרקטיקות של טיולים יומיומיים במרחב ציבורי נדרש כוח אדם גדול מהמקובל בבתי הספר היסודיים היום.

זאת ועוד, חשוב לגבש צוות גדול ומחויב דיו כדי שיישום הרעיון לא יהיה תלוי בקיומם של "משוגעים לדבר". חשוב לגבש "מאסה קריטית" של אנשי צוות שיוכלו "לספק את השירות" ולהפיץ את הרעיונות שלו.

אני מאוד מקווה שבכל שכונה יקום בית ספר שכונתי מסוג סית הספר השכונתי שפירא.

כמישעוסקת כל חייה בהכשרת מורים אני חושבת שחשוב גם לקשור קשרים בין מכללות להוראה לבית הספר לתמיכה הדדית בין "הקדמיה" ל"שדה", כך שהסטדונטיות להוראה יתמכו בתהליכי הלמידה בבית הספר ובית הספר ילמד את הסטדונטית להוראה לאמץ לליבם פדגוגיה של חיבור לקהילה, של למידה בתוך סביבת החיים הטבעית של הילדים, של חיבור למשפחות הילדים.

לסיכום, לי היה חשוב ומחמם לב להכיר את דרכי העבודה של בית הספר השכונתי שפירא. אעקוב בעניין אחר התפתחות בית הספר ומאחלת שבית ספר זה יתפתח. אני מאחלת גם לחיבורים עם המוסדות להכשרת מורים ולהפצת הרעיונות העומדים בבסיסו למקומות נוספים בישראל.