בכי אצל תינוקות ופעוטות: משמעות התופעה ודרכי התמודדות איתה

פוסט זה מתייחס למשמעות הבכי אצל תינוקות ופעוטות ודרכי התמודדות עם הבכי בבית ובמסגרות החינוכיות.

בכי אצל תינוקות ופעוטות הוא תופעה טבעית מצד אחד וסוגיה כואבת למדי כשמדובר בהורים, במטפלות ובמחנכות במסגרות חינוך לגיל הרך.  הבנת תופעת הבכי וההתמודדות איתה, מחייבת להתייחס להיבטים התפתחותיים (לגיל השפעה גדולה מאוד על האופן שבו מבינים את הבכי ואת ההתייחסות אליו) , להבדלים בין אישיים בין הילדים, ליכולות ההורים או המחנכות להתמודד עם בכי ולמידת התמיכה הניתנת למי שמטפל בתינוקות ובפעוטות.

משמעות הבכי בשבועות וחודשי החיים הראשונים שונה לגמרי מאשר משמעות הבכי אצל פעוטות ומחייבת דרכי התייחסות שונות. זאת ועוד, אף שלהורים מטפלות ומחנכות קשה להתמודד עם בכיים של הילדים הצעירים, מוקדי הקושי עשויים להיות שונים כשהם נתקלים בבכי של תינוקות לעומת בבכי של פעוטות.  הורים ומחנכות, עם זאת, זקוקים לתמיכה כדי להיטיב להתמודד עם בכיים של הילדים הצערירים. מערכות תמיכה טובות ואמינות עשויות לעשות את ההבדל בין תוצאות התפתחותיות טובות לפחות טובות של הילדים עקב התייחסות המבוגרים לבכיים.

בכי אצל תינוקות

תינוקות מרבים לבכות מתחילת חייהם.  מגיל שבועיים, הבכי מתגבר ומגיע לשיאו לרוב בגיל 6-8 שבועות. מגיל ארבעה-חמישה חודשים כמות הבכי פוחתתת לרוב. בכי הוא חלק אינטגראלי משפתם של התינוקות. הם בוכים כי  לא טוב להם. בשל עייפות, רעב, טמפרטורה לא מתאימה, רעש או כל גירוי אחר שגורם להם להרגיש אי נחת. אין לתינוקות כל דרך אחרת להביע את עצמם. בכיים עשוי להימשך 30-40 דקות בכל פעם ולהצטבר למספר שעות במהלך היממה. העניין המרכזי הוא שלעתים קרובות קשה להורים לפענח את סיבת בכיים של התינקות הצעירים מאוד. קושי זה איננו מעיד על "בעיה" של התינוק או על תפקוד לא תקין של הוריו. ככה מתנהלים תינוקות. יש הבוכים מעט יותר ויש בוכים מעט פחות. מה שקובע הוא איך מתייחסים לבכי התינוקות.

תינוק בוכה אפוא בשל מצוקה או צורך; תחילה אין הוא יודע כיצד הוא ייענה על ידי הסביבה. מביע את מצוקתו באמצעות הבכי. היענות מותאמת וקבועה תורמת לבנייה של תחושת ביטחון בזמינות של המטפלים וכך הולך ונבנה אמון במטפלים וביטחון בעצמם. אי היענות לבכי או חוסר התאמה של התגובה (משמעו הילד נשאר במצב של מצוקה כשמרגיש שאין לו כתובת-דבר שגורר אחת משתי תוצאות לא רצויות: א. בכי מוגבר וקושי להרגיע את הילד;ב. אפאתיה, ייאוש, ויתור על הנכונות לנסות להתריע.

בכי אצל תינוקות צעירים מחייב התייחסות כלשהי. ערוץ ההרגעה  המועדף עשוי להיות שונה מתינוק לתינוק. יש שתנועה מרגיעה אותם(או על ידי זה שמסתובבים איתם בידיים או מניעם את העריסה או מטיילים איתם בעגלה), יש שמגע מרגיע אותם, יש שמוזיקה או צלילים קבועים מרגיעים אותם. לאט לאט הורים ומחנכים לומדים דרך ניסוי וטעייה את ערוצי ההרגעה של התינוקות.

בכיים הממושך של התינוקות אמור לספק כאמור גורם לחץ למבוגרים שמטפלים בהם. חשוב שהורים יבינו שתינוקות לא "בוכים בכוונה" כדי לטרטר את ההורים או את המטפלות  ובגיל הזה הם גם לא סתם "מתפנקים" פשוט לא טוב להם. גיוס כוחות והבנה שתפקיד המבוגר לתת לתינוק הרגשה לתינוק שהוא לא לבד, שיש מישהו שאכפת לו בסביבה, שאומר לו שבסוף יהיה טוב, ש"ייקח לו את הזמן" הם משימותיו השחובות של המבוגר מול בכיו של התינוק. חשוב גם להבין שאף שקשה מאוד להתמודד עם בכי של תינוקות מדובר בתופעה זמנית שתחלוף לה.

בכי תינוקות בבית

כשהורים מרגישים שקשה להם מאוד להחזיק את התינוק בידיים, חשוב שיבינו שזה מובן ואפשר להניח את התינוק הבוכה לזמן מה במקום בטוח(במיטתו, בעריסה), ולהתרחק לכמה דקות כדי להירגע. חשוב מאוד לגייס מקורות תמיכה(משפחה, שכנים, חברים) כדי שיהיו ידיים נגישות נוספות שתוכלנה להתחלק בטיפול בתינוק הבוכה.

זמינות של תמיכה להורים היא דבר הכרחי. חשוב שאנשים שבאים לעזור ולהתחלק בעול הטיפול בתינוק, יבואו כשותפים להורים ולא כמבקרים. חשוב שיתנו כתף, יושיטו יד ויגלו אמפתיה גם עם התינוק וגם עם הההורה.

מאוד חשוב  שגם הורי הילדים וגם האנשים שתומכים בהם יבינו שלא,מקלקלים" או מפנקים יותר מידי תינוק בן כמה חודשים אם מרבים להחזיק אותו בידיים. המגע המנחם חשוב לתינוק. נזכור גם שריבוי של בכי בחודשי החיים הראשונים איננו מנבא היות הילד ,בכיין" בהמשך. ככל שנענה יותר לבכיים של התינוקות בחודשי חייהם הראשונים, יש סיכוי רב שהם ימעטו בבכי בגיל שנה ויותר.

מה עושים במסגרות החינוך(מעונות, גנים פרטיים)?

הקושי המובנה במסגרות חינוך הוא שתשומת הלב של המבוגר צריך להתחלק בין מספר תינוקות-לרוב יותר מידי תינוקות. ובכל זאת הכרחי בעיניי לננקוט במספר פעולות על מנת לתת מענה לבכיים של התינוקות:

  • היכרות מעמיקה עם כל תינוק ע"י שאלות להורים ותצפיות(חשוב לדעת מה מפחיד, מה מרגיע כל תינוק; מהן העדפותיו; איזה חפץ מהבית עשוי להרגיע אותו;
  • קליטה הדרגתית: בקבוצות קטנות בתחילת השנה-קליטה שמאפשרת יצירת קשר אישי והיענות לתינוקות כבסיס לבניית האמון שלהם במחנכות
  • לנסות לזהות את מאפייני האמפרמנט של התינוק כמפתח אליו
  • חלוקת תינוקות למטפלות גם על פי מפתח של התאמה בין טצפרמנט התינוקות לבין זה של המטפלת
  • מטפלות תכרנה דרכי הרגעה אופייניות לתינוקות שונים
  • קבלה אישית של כל תינוק ופעוט כל בוקר מידי הוריו
  • באופן כללי אוירה של אפשור לשתף בקשיים ובבעיות-זאת אומרת שבמעון יתאפשר למטפלות להביע קשיים ולהתגייס לעזור להן
  • הרגל לדון על התלבטויות וקשיים במסגרת ישיבות הצוות: פורמט של סבב דיון על אירועים
  • אי השלמה עם מצב שתינוק בוכה במשך שבועות וחודשים ולא מצליחים להרגיע אותו
  • חיפוש אקטיבי אחרי תינוקות שאינם מחצינים מצוקה ע" י בכי או בדרך אחרת ופנייה יזומה אליהם על בסיס קבוע

בכי אצל פעוטות

הפעוטות הכוונה לילדים צעירים בני שנה עד שלוש בערך. נבין שלצד הבכי(צרחות, התייפחות) מתווספים אצל הפעוטות כלי הבעה והשפעה נוספים על הסביבה-בראש ובראשונה היכולת להתשמש במילים לצורך לתקשורת ואיתות על קשיים. מתפתחת גם היכולת לווסת את הביטוי הרגשי-אבל בגיל זה פעוט עדיין זקוק למבוגר על מנת להירגע-עדיין מדובר ב"ויסות בשניים". ובכל זאת, הבכי כאמצעי תקשורת והשפעה על הסביבה ממשיך לשמש פעוטות וגם ילדים בוגרים יותר ומבוגרים. בכי אצל פעוטות מביע בנוסף לכאב ומצוקה גם ספקות לגבי היכולת וגם נסיון להשפיע ולקבוע דברים. למשל,  "אם אבכה, יתנו לי עוד ממתק", או "אם אבכה , אצרח וא\זרוק את עצמי על הרצפה, יוותרו לי על אמבטיה או על איסוף הצעצועים שזקרקתי בכוונה"? חשוב שנזכור שפעוטות לומדים בהדרגה את גבולות האני, היכולת של עצמם ובודקים את גבולות המבוגרים המטפלים.

פעוטות עשויים לבכות  במצבים הבאים:

  • בשעת הפרידה מההורים
  •  במעברים שונים מפעילות לפעילות, ממצב למצב
  •  כשמבקשים מהם לעשות משהו והדבר איננו נוח להם(כמו בשעת איסוף הצעצועים, או בשעת הבקשה לבוא למקלחת, או לעזוב את החצר ולהיכנס לגן
  •  כשילד אחר חוטף מידיהם משהו או להבדיל כשלא מוותר מרצון על משהו שהם מבקשים
  • כשלא מצליחים להשלים משימה כלשהי(להרכיב פאזל)-מתוך תסכול
  •  כשעייפים מאוד או לא מרגשים טוב, כואב להם משהו.

מצד אחד, טיפול וחינוך בפעוטות מתבסס גם על תקשורת מילולית איתם(הם יכולים לבקש ולהסביר טוב יותר מהתינוקות את עצמם). מצד שני, המטפל בפעוטות מתמודד עם בכי שהוא מבטא לעתים התנגשות של רצונות-רצון הפעוט ורצון המטפל. גם עם פעוטות הכרחי לנסות להבין את מקור הבכי: הן מתוך הקשבה לדבריהם, הן מתוך התבוננות והבנת ההקשר והן מתוך התבוננות פנימית ומודעות לרגשות שהפעוטות מעוררים בנו. לעתים, לחלק מהמחנכות ומההורים קשה יותר לגלות אמפתיה עם פעוט מתמרד ובוכה מאשר עם תינוק בוכה.אמפתיה והבנת המצב גם מנקודת המבט של הפעוט הכרחיות למציאת פתרון מניח את הדעת. אמפתיה והבנת המצב אינן שקולות עם ויתור על הצבת גבולות.

האתגר בהתייחסות לבכיים של הפעוטות נעוץ בהבחנה בין הרגשת מצוקה או קושי שמחייבים התייחסות מיידית לבין בכי שנועד לשלוט על הסביבה, להתנגד לצורך לנהוג על פי הכללים המובנים שהמסגרת המשפחתית או החינוכית מחייבות. באשר לבכי שבא מתוך כאב, או מצוקה של הפעוט חשובה גישה דומה לזו שנתנו לתינוקות. חשוב שפעוטות ירגישו שהם לא לבד בעולם וושהמבוגרים שמטפלים בהם נגישים להם רגשית וערוכים לחשוב על דרכים לספק את צרכיהם. מנגד, חשוב מאוד לא להיכנע לבכי של פעוטות שמנסים להשליט את רצונם עליהו. לא נקנה להם עוד ממתק אם בוכים גם אם בכיים מביך אותנו. לא נוותר על איסוף הצעצועים למרות הבכי. אבל במקביל נשתדל להיות סובלניים ולשדר רוגע. חשוב לא לצעוק על הפעוטות ולא להעניש אותם או להרחיק אותם כי הם בוכים. חשוב שנבין שאנחנו מלנדים אותם את כללי ההתנהלות בעולם ונדרשת לשם כך סבלנות. פעמים רבות מוותרים לפעוטות לא מעודף טוב לב אלא ממחסור חמור בסבלנות ואורך רוח.

התמודדות עם בכי הפעוטות-התייחסות מיוחדת למסגרות חינוך לגיל הרך

עקרונות ההתייחסות במסגרות החינוך לךבכיים של הפעוטות דומים אלו שהמומלצים להורים. כיוון שמדובר במסגרות אקרגוניות שמטפלות בפעוטות רבים במקביל רצוי לנקוט בצעדים הבאים:

  • שיחה מקדימה עם הורי הילדים, לפני תחילת השנה על קשיי פרידה של פעוטות והשפעת המבוגרים על הפרידה
  • היכרות עם מאפייני הילד: מה אוהבים, מה מרגיז ומפחיד ומה מרגיע אותם ?
  • חשוב כצעד מניעתי -כדי למנוע קושי להכיר לילדים את הסביבה של המסגרת החינוכית
  • חשוב לקלוט את הפעוטות בקבוצות קטנות כשההורים נמצאים ברקע
  • חשוב לקבל כל פעוט באופן אישי מידי הוריו
  • חשוב נשבדוק את עצמנו: מה עושה לנו הבכי של הפעוטות ?
  • כדי להגביר תחושה של שליטה במצב מעודדים בחירה במה שהילד יכול לבחור(יצירה, משחק, ביטוי מילולי)
  • מציבים גבולות חד משמעיים על התנהגות: מצפים שהילד יבצע דברים שנמצאים בגבול היכולת שלו ולא מוותרים לו גם אם הוא בוכה וצורח
  • משתדלים לא להתעצבן, להעליב ולהתייאש ממנו
  • תומכים בצוות שמתמודד עם פעוט ומדריכים לגבי התאמת התגובה לסוג הבכי
  • דנים באירועים משמעותיים במסגרת ישיבות צוות
  • לא מוותרים לידים על דרישות מהם כשהם בוכים; מחכים בסבלנות שיפסיקו לבכות ועומדים על כך שישלימו את הנדרש

נושא ההתמודדות עם בכי של פעוט מיוצג יפה מאוד בספר:"את זה" של נירה הראל. ספר זה חולק למעונות יום בשנה הראשונה שספריית "פיגימה לקטנטנים"? הספר מספר על אב מתוסכל שמתמודד עם השאלה איך לנחם את בנ,ו נועם בשעה שהוא לא מספיק לבכות ולבקש "את זה". אחרי ניסונות רבים ושונים שכללו הצעת משחקים ופעילויות לרוב, שנדחו על ידי הילד-לקח האב את הילד בידיו, פעולה שהסתברה כסוג של "תרופת פלא" עבור נועם.

"את זה" הוא ספר חביב ומתאים ביותר לגילאי הילדים שקיבלו אותו. עם זאת , שמעתי על לא מעט ביקורת על הספר מצד המטפלות שאמורות היו לקרוא אותו לפעוטות בכיתותיהן. אחת הטענות הייתה שהספר נותן לגיטימציה לבכי. דעתי היא שההתנגדות לספר נובע לא מעט מהאמביוולנטיות שחשות המטפלות במעונות כלפי בכיים של תינוקות ופעוטות. הקושי של המטפלות מובן לי לחלוטין. אבל "בדרך" אין לשכוח את הפרספקטיבה של התינוקות והפעוטות שעבורם "ידיים" הן סוג של צורך. מובן הקושי לספק "ידיים" לכל כך הרבה פעוטות. אבל חשוב שגם נבין שאין שום דבר רע ב"ידיים". שיחות על הספר במעונות עשויות להיות הזדמנות פז לברר את סוגיית ההתמודדות עם בכיים של התינוקות והפעוטות. קריאה חזורת של הספר לפעוטות עצמן יש בה מעין הכרה בצורך שלהם.

את זה! (קרטון) | נירה הראל

לסיכום: פוסט זה מתמקד במשמעות הבכי אצל תינוקות ופעוטות. הבכי הוצג כסוגיה חברתית שההצלחה של טיפול בו תלויה במאפיינים ההתפתחותיים של הילדים בשילוב עם גישת ההורים והמחנכים לבכי, הסבלנות שלהם, תנאיי החיים והעבודה שלהם ומידת התמיכה שמחנכים מקבלים. בעוד שבכיים של התינוקות מחייב התייחסות והיענות קבועות, באשר לפעוטות קיים צורך להבחין בין בכי שמבטא צורך או מצוקה לבין ניסיון לשלוט בסביבה. במקרה הראשון נתייחס וניתן מענה לצורך; במקרה השני נהיה נחושים לא לוותר, לעמוד על שלנו. חשוב ביותר שהורים לתינוקות ופעוטות, משפחותיהם וקובעי מדיניות והנהלות של מסגרות חינוכיות יבינו ויפנימו שתמיכה רגשית קבועה ונדיבה במטפלים עצמם(הורים, מטפלות פרטיות, מחנכות במסגרות החינוך) והתחלקות בנטל הטיפול, הכרחית להבטחת טיפול נאות בבכיים הטבעי והמובן מאליו של התינוקות והפעוטות! נזכור שלעתים הבעיה היותר גדולה היא הקושי של הורים ומטפלים להתמודד רגשית עם בכי ממושך של תינוקות ופעוטות (לעתים עם יותר מינוק אחד) מאשר הבכי עצמו. 

הערה: נושא הבכי מיוצג גם במצגת המצויה בבלוג: מצגת בכי תינוקות ופעוטות קלודי