שימוש מוטעה ולא מקדם במונחים "ילדים "צעירים"," ילדים בוגרים" בהקשר גני ילדים דו-גיליים

מטרת הפוסט להצביע על הבעייתיות בשימוש באבחנה בין "ילדים צעירים" ל"ילדים בוגרים" בגנים דו גיליים, ובמקביל להבליט את היתרונות בלמידה בגנים דו -גיליים בתנאי שמנצלים את הפוטנציל הגלום בהם.

אתחיל ביתרונות. לגנים דו- גיליים(שבהם לומדים ילדים בני 4 עד 6 שנים) יתרון שלא תמיד מנוצל כהלכה. ראשית, למידה בגן דו-גילי "חוסכת" לילדים ולהוריהם מעבר אחד ואנרגיות שמושקעות בהסתגלות למקום חדש.שנית, למידה בגנים דו -גיליים מאפשרת לצוות הגן להכיר את הילדים היטב ולהתאים את הלמידה מבחינת תוכן ודרכי עבודה, למאפיינים של הילדים השונים. שלישית, בהתחשב בקיומם של הבדלים בין אישיים בין הילדים, גנים דו-גיליים מאפשרים התנסות בטווח רמות למידה רחב יותר. דהיינו, אם ילדים בגן טרום חובה, בני 4-5 שנים, מתקדמים מאוד בחשבון או מתענינים באסטרונומיה-הם יכולים להשתתף בקבוצות הלמידה של ילדי החובה בנושאים אלו. הימצאות טווח רחב יותר של תפקודים באותו גן מאפשרת  התאמות גדולות יותר ללמידה של הילדים. רביעית, גן דו -גילי מאפשר תרגול של כישורי חונכות לילדי גן חובה. הילדים ה"ותיקים" יותר בגן עשויים להכיר לילדים החדשים את הגן, על מרכזי הלמידה והמשחק שלו ועל כללי ההתנהגות הנהוגים בו. הם עשויים לחנוך את הילדים החדשים. ניתן ליצור מצב שכל ילד בגן חובה יקבל תפקיד של חונך לילד חדש. החניכה מועילה ומקדמת הן את החונך והן את הנחנך ומהווה סוג של העצמה לילדים עצמם.

תמונה קשורה

מקור הצילום

ניתן לסכם שללמידה בגן דו-גילי יתרונות רבים מאוד -יתרונות שבעיניי גדולים הרבה יותר מהחסרונות האפשריים.

עם זאת, אני חולקת מאוד על השימוש במונחים "ילדים בוגרים" לעומת ילדים "צעירים" על מנת לציין את ההבדלים בין ילדי הטרום חובה(בני ה-4-5) לבין ילדי החובה(בני ה5-6). נסכים שברור שמדובר בילדים בגילים שונים-אין על זה ויכוח. אבל השתייכותם של ילדות וילדים לשכבת ה"חובה" איננה הופכת אותם אוטומטית ל"בוגרים". כינויים אלו קשורים לציפיות מהילדים. מצפים מילדי החובה להיות בורים ומלידי הטרום-חובה להתנהג וללמוד פחות כי הם צעירים. קןדם כל, המושג בוגרים איננו ההיפך של צעירים. ההיפך של צעירים הוא מבוגרים. ילדים בטרום חובה עשויים להיות בוגרים יותר מחלק מילדי החובה ולהיפך. אבל ההבדלים אינם רק סמנטים. בעיה די מרכזית היא הנוהג לבנות תכניות לימודים נפרדות לילדי החובה לעומת לילדי הטרום חובה. גם בגלל שהם "בוגרים" לכאורה וגם בגלל שהם עולים לכיתה א'. יוצא אפוא שלעתים הרבה מאוד אנרגיה מושקעת בלמידה של ילדי החובה בעוד שהילדים בטרום בה הם פחות ב"פוקוס". לעתים ההשקעה בילדי חובה היא בטיפוח מיומנויות ספציפיות(כמו הכרת אותיות והתאמת כמות-מספר) שאיננה מיטיבה עם בניית כישורי הלמידה שלהם.  השקעה בבעיותמתימטיות, בקריאת טקסטים מענינים, בפרויקטים של חקר עשויים לתרום הן לילדי החובה והן לילדי הטרום חובה.

אני מאמינה שניתן ורצוי להתייחס אל כל ילדי אותו הגן כאל קהילה אחת ולחלקם ברוב המקרים  לקבוצות הטרוגניות(מורכבות מילדי חובה וטרום חובה) לצורך למידה. הדבר רצוי כיוון שילדים מיטיבים ללמוד מעמיתים. עמיתים עשויים להפוך למתווכים וחונכים מצוינים. שנית, השתייכות לקבוצות הטרוגניות מונעת הדבקת סטיגמות שקשורות להגבלת יכולת הלמידה כפונקציה של גיל כרונולוגי.  למידה משמעותית היא דינאמית ורציפה. ילדים זקוקים לסביבה מעשירה ומתווכת בכל גיל. הם לא צריכים לחכות לגן חובה כדי לפתח כישורים אורייניים ומתימטיים.

לסיכום,  בפוסט זה התייחסתי הן לכך שהשימוש במונחים "ילדים בוגרים" ו"צעירים" לא מדויק (ההיפך של צעירים הוא מבוגרים). יש לכנות את  קבוצות הילדים לפי גילם(בני 3-4 או 5-6) או לפי השתייכות לשכבת גיל(טרום חובה או חובה). איני מתכחשת להבדלי הגיל. שנית השימוש במונח "ילדים בוגרים" הוא שיפוטי וסטיגמטי ומתלוות אליו ציפיות אוטומטיות שונות כפונקציה של גיל ולא בהתאם למאפיינים אישיים. הצבעתי בפוסט גם על היתרונות של למידה בגנים דו -גיליים  והצעתי למידה בקבוצות הטרוגניות מבחינת גיל. ללא קשר להיותם של הילדים בגן חובה וטרום חובה, טוב היה אילו התמקדנו בטיפוח חשיבה ביקורתית ויצירתית ופתרון בעיות במקום עיסוק בתרגול מיומנויות פשוטות. תרגול המיומנויות עשוי להיות חלק מפרויקט שכולל למידה משמעותית. אין כמעט תחום עשיה בגןדעת(החל בקריאה וכלה בעריכת שולחן לארוחות או עיסוק בבנייה במרכז הבניה) שאין בו אפשרות לטפח כישורים אורייניים ומתמיטיים בקרב ילדי הטרום חובה וחובה כאחד.