הורות חד מינית, חד הורות והשפעותיהן על התפתחות הילדים

הטריגר לכתיבת פוסט זה היה הערת ביניים של סטודנטית(מורה במסגרת של חינוך לגיל הרך) כשבקורס שמתמקד בהתמודדות עם בעיות התנהגות, הזכרתי את החד-הורות כגורם סיכון אפשרי. בשיעור ניסיתי להסביר שמדובר בממצא הסתברותי ואין הדבר אומר שזהו הכלל לגבי כל משפחה ומשפחה. סביב אמירה זו, הסטודנטית שאלה האם גם הורות חד מינית נחשבת לגורם סיכון להתפתחות הילדים והיא הופתעה מאוד לקבל את התשובה שככל שאני יודעת ממחקרים אחדים שקראתי את ממצאיהם, אין הדבר כך. היינו, במחקרים רבים נמצא שילדים הגדלים בבתים יציבים שבראשם עומדים שני הורים חד מניים, אינם מושפעים לרעה מהיות הוריהם חד מיניים.

תוצאת תמונה עבור הורות חד מינית בישראל

תמונה קשורה

 

כריכה2

 

כחלק מהכנת פוסט זה חיפשתי מקורות לטענה שטענתי בשיעור ומצאתי שהמחקר  המדעי במשך כשלושה עשורים הגיע למסקנה שנראית מבוססת, שלהורות חד מינית  לכשעצמה לא נמצאה השפעה שלילית על התפתחותם של הילדים, בהשוואה להורות שלה שותפים הורים הטרוסקואלית וזאת כשמשווים בין משפחות שנתוני הרקע שלהם דומים.

חיפושיי באינטרנט הובילו אותי ל"אוצר" אליו הגעתי באמצעות פוסט  אחר של Luci Nicholson/Reuters. ה"אוצר" הוא מאמר של בית הספר למשפטים של אוניברסיטת קולומביה(Columbia University) ובו חשיפה של 79 מחקרים שנוגעים להשפעתה של ההורות המינית על הרווחה הרגשית וההתפתחות של הילדים. באתר מופיעים הקבצים של המאמרים ורשימה ביבליוגראפית מפורטת של כל שבעים ותשעת המחקרים.  במדובר במחקרים מדעיים שהתפרסמו בשלושים השנים האחרונות. בשבעים וחמישה מתוך שבעים ותשעת המחקרים נמצא שהורות חד מינית דומה בהשפעותיה על התפתחות הילדים להורות הטרוסקסואלית. בארבעה מחקרים בלבד נמצאו השלכות שליליות על הילדים שגדלו במשפחות שההורים בהן חד מיניים. אלא שבארבעה מחקרים אלו נכללו משפחות ש"התפרקו" עקב יציאה מהארון של אחד ההורים. במקרים אלו הילדים השתייכו בשלב מאוחר בחייהם למשפחות חד מיניות וחוו פירוק של משפחה שעשוי להסביר את ההשלכות  השליליות שנמצאו בילדים.

במאמר  שלאוניברסיטת קולומביה מצוין  שפסיקות בתי המשפט בארה"ב  מתבססות על הממצא שבקונצנזוס בקהילה המחקרית לפיו  התפתחות ילדים במשפחות חד מיניות נחשבת לבטוחה ואיכותית בדיוק כמו התפתחות של ילדים בכל משפחה "דו-הורית" אחרת.

מעט על אבות הומוסקסואלים בישראל ניתן למצוא במאמרו של אריאל כהן-ארקיןמאיה מלכין-קלר כתבה סקירת ספרות על משפחות הומוסקסואליות בישראל וטענתה  האישית היא שלמרות העמדה הממסדית שמכירה בשנים האחרונות בזכויות ההומוסקסואלים לממש את זכות ההורות שלהם, העמדה הערכית של חלק לא קטן מהאוכלוסיה ונציגי הממסד כלפי הורות חד מינית היא שלילית. אני מעלה את טענתה של מלכין קלר כיוון שאני רואה בפליאה של הסטדונטיות שלי לגבי הממצאים  בדבר ההתפתחות  והרווחה הרגשית התקינות של ילדים שגדלים במשפחות חד מיניות ביטוי לאותה עמדה אמביוולנטית כלפי הורים חד מיניים וילדיהם. 

חשוב מאוד בעיניי שהקהל הרחב בכלל ומורים, מורות וגננות יכירו את ממצאי המחקרים הרבים שמראים שהורות חד מינית  איננה מהווה גורם סיכון עבור הילדים. הדבר הוא הגיוני. כי ילדים צריכים  לגידולם מצע של קשר טוב מכיל שנותן ביטחון, מציב גבולות על ההתנהגות ומאפשר אוטונומיה רגשית ומחשבתית. אין כל סיבה שבעולם שהילדים לא יקבלו את כל אלו במשפחות  חד מיניות.

היותם של ילדים לעתים בסיכון כשגדלים במשפחות חד הוריות(או יחדיניות) עשויה להיות קשורה לקושי הרגשי, הפיזי והכלכלי לגדל ילדים לבד. חשוב להבין גם שמשפחות הופכות לחד הוריות(בראשן עומד הורה אחד בלבד) בשל מגוון של סיבות: בחירה של הורים ללדת או לאמץ ילדים ולגדל אותם לבד-דבר שמתאפשר היום בקנה מידה גדול בעקבות שינויים טכנולוגיים; גירושין; התאלמנות; נטישה על ידי אחד ההורים. ריבוי הערוצים להפיכתן של משפחות חד הוריות  לכאלו משפיע על איכות  חיי המשפחות ועל הקשיים שהן נתקלות בהן בכלל ועל איכות ההורות בפרט. הורות גם במשפחות דו הוריות היא משימה מורכבת ותובענית. במשפחות דו הוריות(לא משנה מהי הזהות המגדרית של ההורים), שמתפקדות באופן תקין, האחריות והמטלות ההוריות מתחלקות בצורה כזו או אחרת בין שני מבוגרים. במשפחות חד הוריות  כל העומס הזה נופל על כתפי אדם מבוגר אחד שמופקד גם על פרנסת המשפחה. לאור זאת, קל להבין מדוע  הורות חד מינית  איננה מהווה גורם סיכון עבור הילדים, בעוד שחד הורות עלולה לאתגר את ההורה היחידני ואת ילדיו.

Happy Single Father Pushing ...

הדבר החשוב ביותר שהורים זקוקים לו כדי להיטיב לגדל את ילדיהם, בין אם מדובר בהורות משותפת כזו או אחרת או בחד הורות הוא תמיכה של המשפחה הקרובה, הקהילה ומוסדות המדינה. הדרך לתרום לכך שהילדים של היום יהיו מבוגרים מסתגלים ותורמים לחברה, הוא לבנות עבורם תנאיי חיים סבירים מבחינה רגשית, כלכלית, חינוכית, תרבותית. חשוב אפוא שקהילות ומוסדות המדינה יירתמו לתמוך במשפחות כלכלית ועל ידי שירותים תומכים היכן שיש צורך. חשוב באותה מידה להימנע בהדבקת סטיגמות על המשפחות ולהפיכתן למוחלשות. כל משפחה-חד הורית, דו מינית וכל החלופות האפשריות של המשפחות החדשות, עשויה לתפקד טוב יותר לטובת ילדיה, בסיועה של תמיכה.

נילחם בגזענות: נאפשר, נקבל ונעודד את יוצאי אתיופיה למלא תפיקידי הוראה וניהול במסגרות חינוך

פוסט זה נכתב בעקבות שני אירועים: 1. דו"ח וועדת פלמור שבחנה את  היחס ליוצאי אתיופיה בישראל והגיש המלצות מיידיות לתיקון המצב(ראו את מאמרו של דני אדינו אבבה "צעד ראשון לשינוי" שהתפרסם בידיעות אחרונות מיום שישי, 29.7.2016, וממנו שאבתי את המידע שאציג בהמשך).2. ממצאי מחקר של רחל (אסרסש) אינגדאו-שהשלימה לא מכבר את לימודי התואר השני בחינוך לגיל הרך במכללת לוינסקי לחינוך – מחקר שהתמקד בדעות קדומות של הורים כנגד גננות ממוצא אתיופי.

דו"ח אמי פלמור(אמי פלמור, מנכ"לית משרד המשפטים) מציג תמונה קשה לגבי הגזענות וההפליה נגד יוצאי אתיופיה בישראל- אבל כאזרחים שחיים במדינה ומעורבים בנעשה בה, איננו מופתעים ממנה.  בדו"ח נקבע כי: "זה שנים חווים יוצאי אתיופיה יחס מפלה מצד הממסד ומצד אזרחי ישראל, הדרה מהמרחב הציבורי, הפליה בהשכלה ובתעסוקה, סטיגמות וסטאיאוטיפים שליליים, ואף חשופים לגילויי אלימות פיזית ומילולית".   הדו"ח של וועדת פלמור חשוב לדעתי משתי סיבות: א. הנכונות האמיצה לקחת אחריות על ביטויי ההפליה המתגלים במדינת ישראל;ב. ההמלצות המעשיות המתלוות לדו"ח. מסקנות הוועדה נוגעות לשלושה תחומים: טיפול בתלונות, כלים משפטיים ו"הנכחה חיובית" של יוצאי אתיופיה. פוסט זה, שעוסק בממשק בין חברה לחינוך, מבקש להתמקד בהיבט השלישי: "הנכחה חיובית", שאחד  מביטוייה החשובים הוא הימצאות רחבה במערכת החינוך של גננות, גננים, מורות,מורים, מנהלות ומנהלים של מסגרות חינוך שהם יוצאי העדה האתיופית.

חשוב בעיניי ביותר שילדות וילדים יכירו את יוצאי העדה בעמדה של אנשים שמשפיעים על חינוכם; בעמדה של סמכות חברתית ומקצועית. לשם כך חשוב לעודד את יוצאי העדה לפנות ללימודי חינוך וחשוב לא פחות שהורי הילדים-אנחנו-נשמח על הצטרפותם למערכת בתפקידים של מחנכים ומנהלים, נסמוך עילהם ונתייחס אליהם לפי דרכי הפעולה שלהם כמחנכים ולא לפי צבע עורם.

רחל(אסרסש) ערכה מחקר(שאת ממצאיו המרכזיים היא תפרסם בהמשך) שמתמקד בדעות קדומות וסטריאוטיפים של הורי הילדים כנגד גננות ממוצא אתיופי. המניע לכתיבת המחקר כחלק מעבודת גמר אמפירית בתואר השני שלה בחינוך לגיל הרך במכללת לוינסקי לחינוך, היה  מצד אחד תגובות תמוהות של הורים להיותה גננת  יוצאת אתיופיה לצד קשר  טוב, אמיץ ומשמעותי עם הילדים ועם הוריהם בעקבות היכרות קרובה שלהם איתה.

אחד ההביטים המעניינים במחקרה של רחל מתייחס לרתיעה של אנשים למלא את שאלוני הדעות קדומות והסטריאוטיפים. אנשים רבים  נרתעו מהשאלות הישירות שהתייחסו לאופן שבו הם רואים את בני העדה. הניגוד הזה בין ביטויים רבים ובוטים של הפליה וגזענות ביומיום שלנו, לבין רתיעה מלהתייחס התייחסות ישירה אליהם יוצר בעיה. כי זה שאנשים נרתעים מלמלא שאלונים ו"להסתכל במראה"  משאיר את בעית ההפליה מוחבאת מתחת לשטיח. שמירה על דיבור בעל "תקינות פוליטית" לא יסייע למגר את תופעת ההפליה והגזענות. לכן דו"ח פלמור האמיץ הוא חשוב כל כך. כי ללא אבחון הבעיה, לא יימצא לה פתרון.  בסופו של דבר היו מספיק משתתפים במחקר שבו נמצאו ביטויים של דעות קדומות כנגד בני העדה וגננות יוצאות העדה שרחל תתייחס אליהם במאמר שתכתוב.

ילדי הגן מציירים את הגננת רחל(אסרסש)

ילדים מצירים את רחל.png

בצילום זה אנחנו רואים את רחל מציגה בגאווה את ציורי הילדים בגן שבניהולה; הילדים נתבקשו  על ידי רחל לייצג אותה -הגננת שלהם. צילום זה הוצג בתערוכה במכללת לוינסקי  במסגרת הכנס "מפגשים מאירים בגיל הרך" אשר התקיים בחנוכה תשע"ו.  הגישה הפתוחה הזו שמזמינה התייחסות ייצוגית של הילדים היא מן הדברים שכדאי ללמוד מרחל .

היבט מעניין נוסף שנוגע  לחוסר הנראות של יוצאי אתיופיה בתפקידי השפעה וסמכות, קשור לכך שגם אחרי חיפושים מרובים לא מצאנו מחקרים בחו"ל או בארץ שמתמקדים בדעות קדומות וסטיראוטיפים כנגד מורים  ממוצא אפרו אמריקאי(בארה"ב) או יוצאי אתיופיה (בארץ). נמצאו מחקרים שהתמקדו בדעות וסטריאוטיפים כנגד תלמידים ומשפחות. דהיינו ה"תופעה" שעמדות כלפי מורים אפרו אמריקאים (בארה"ב) או יוצאי אתיופיה בארץ לא נחקרה.

מעבר לטיפול בהפליה והגזענות הממסדית, ילדים, גננות, מורות ומורים יוצאי העדה עשויים להתקל בהפליה על בסיס יומיומי במסגרת האינטראקציות היומיומיות שלהם עם אזרחים מן השורה. ההפליה והגזענות יוצאת מאיתנו, אזרחים מן השורה שאינם יוצאי העדה וצבע העור שלנו במקרה, בהיר יותר. לנו כאזרחים, כהורים לילדים בגן ובבית הספר, כגננות ומורים שאינם יוצאי העדה, תפקיד קריטי במיגור הגזענות. חשוב שנלמד  להכיר ולהעריך אנשים על בסיס התנהגותם ומקצועיותם ולא על בסיס השתייכותם העדתית.  הכללתם של גננות, מורות ומורים במערכת החינוך בתפקידי הוראה וניהול של מסגרות חינוך עשויה לשנות את הדימוי של יוצאי העדה בעיני הילדים והוריהם. על כן חשוב כל כך לעודד את השתלבותם של יוצאות ויוצאי העדה במערכת החינוך בתפקידים של מורות, מורים , מנהלות ומנהלים. חשוב שנלמד לשמוח על הצטרפותם. חברה שבה יהיו מורים , מנהלות ומנהלי בתי ספר וגננות יוצאי אתיופיה תהיה חברה בריאה וחסונה יותר.

גזענות  והפליה הן מחלה חברתית קשה שגורמת למצוקה  ולאלימות. גזענות והפליה עשויות  להיות מופנות כנגד קהלים שונים בנסיבות שונות.  המורה גין אליוט(Jane Eliott) הגתה ויישמה בכיתתה(כיתה ג') ניסוי חברתי שהפך לסרט תיעודי קלאסי להדגמת תהליך הבניה של דעות קדומות והפליה. הסרט נקרא בעברית "עין הסופה" ושמו המקורי הוא A class divided. במסגרת הניסוי היא ההודיעה יום אחד שהילדים כחולי העיניים הם מוצלחים יותר, חכמים יותר ולכן יינתנו להם פריבילגיות. זאת ועוד, היא עודדה את כחולי העיניים לשחק רק עם כחולי עיניים אחרים ולא לערב את חומי העיניים במשחקיהם. כדי להקל על הזיהוי היא סימנה את חומי העיניים באמצעות סרט בד שהוצמד לשרווליהם. הנחיותיה אלו הביאו עד מהרה לביטויי עליונות, הדרה ואף תוקפנות של כחולי העיניים בעלי זכויות היתר ולביטויי מבוכה ומצוקה לילדים חומי העיניים. למחרת ג'ין אליוט שבה לכיתתה והודתה בטעות. היא טעתה באומרה שכחולי העיניים הם המוצלחים. היא טענה הפעם שחומי העיניים הם המוצלחים, החכמים הילדים שמגיעות להם זכויות יתר. עד מהרה אותן תופעות של הפליה והדרה הופנו על ידי חומי העיניים כלפי כחולי העיניים. המורה דנה עם הילדים לבסוף וכיוונה את הדיון לכך שצבע העיניים איננו  חשוב או צריך לקבוע מעמדות חברתיים. אליוט נקטה בצעדים שאז וגם היום נחשבים לעתים כשנויים במחלוקת, כדי  לתרום להפחתת הדעות הקדומות כנגד אפרו אמריקאים על רקע צבע עורם. היא הראתה לילדים שצבע העור הוא אלמנט שרירותי וכאמור ההפליה יכולה להיות פעם מופנית כנגד קבוצה אחת ופעם אחרת כנגד קבוצה אחרת.

אינני מציעה שנערוך ניסויים שכאלו בבתי הספר שלנו!. אני מציעה שנהיה מודעים לאפשרות שכל אחד מאיתנו עלול לשגות בדעות קדומות ולהפלות אנשים המשתייכים לקבוצות אתניות שונות משלנו. חשוב שנודה בדעות הקדומות שלנו ושנילחם בהן. חשוב לא להסתתר מאחורי הצהרות של תקינות פוליטית שמונעות לעתים התמודדות עצמית אמיצה עם דעותינו הקדומות. אחד הביטויים של התגברות על דעות קדומות הוא היכולת לקבל ולכבד מורים וגננות של ילדינו שצבע עורם שונה משלנו!