מנהיגות שלילית והלשנות בקרב תלמידים כתוקפנות חברתית

מטרת הפוסט להבליט את חשיבותה של התבוננות מעמיקה באינטראקציות המתקיימות בין תלמידים- בין ילדים, כדי לזהות תופעות חברתיות פוגעניות ולטפל בהן.

הפוסט נכתב בעקבות  התבוננויות מעמיקות של שתי סטודנטיות(הדס סלם סטודנטית שנה ג בתואר הראשון במכללת לוינסקי לחינוך ועדי שרון גננת וסטודנטית בתואר השני באותה מכללה. במקרה אחד זוהתה תופעה של "מנהיגות שלילית" על ידי הגננת ובמקרה אחר זוהתה תופעה של הלשנות בתוך הגן על ידי סטודנטית בעבודה מעשית. בשני המקרים הזיהוי הראשוני של התופעה הוביל להתבוננות מעמיקה בה על מנת להיטיב להבין אותה. וזאת כדי שבסופו של דבר הטיפול בבעיה  יותאם לדינאמיקה החברתית בכל מצב ומצב.

אתחיל בשאלות אליכם הקוראים והגולשים.

  1. איך אתם מפרשים הלשנות של ילדים ומה אתם עושים לגביהן?
  2. מהי בעיניכם מנהיגות שלילית ומה אתם עושים לגבי ביטויי התופעה?
  3. איך אתן קובעות שתופעה חברתית מחייבת את התייחסותכן ואת טיפולכן בגן הילדים או בכיתה?

שלוש שאלות אלו קשורות ל: א. הבנה של תופעות חברתיות בקרב ילדים(כישרות חברתית) ב. להבנה ארגונית שקשורה לתפיסת תפקיד הגננת ולבסוף ג. לניהול כיתה, ככישור-על שמתייחס להובלת הגן או הכיתה ליצירת תנאיי למידה ורווחה רגשית עבור כל אחת ואחד מילדי הגן. במקרה של נושא הפוסט ניהול גן וכיתה שלוקחת בחשבון את איכות הקשרים החברתיים בקרב קבוצת השווים.

הלשנות ומנהיגות שלילית כקשרים לא שוויוניים בין ילדים-כביטוי לתוקפנות חברתית

לקח זמן לגננת ולסטודנטית שזיהו מנהיגות שלילית בקרב הילדים והלשנות להבין מה מטריד בתופעות האלו. המעניין הוא שאנשי חינוך אחרים שהבחינו בהשלכות הבעיות( למשל אי רצון של ילד זה או אחר להגיע לגן אף שהוא עצמו לא נפגע באופן אישי ; תלונות חוזרות ונשנות ,"סתמיות" לכאורה, על ילדים כגון ילד X צחק על ילד Y כשנפל מהכיסא). ככל התבוננו וניתחנו אירועים בגנים הלך והתברר מצב של קשר לא שוויוני בין ילדים; של פגיעה שקטה של ילד אחד בילדים אחרים מבלי שהילד הפוגע  ימשוך את תשומת לב המבוגרים. התברר שילדים אחרים שהיו חשופים לאינטראקציות בין ילדים היו מודעים לפגיעה בילד אחר ונפגעו ממנה. ההתבוננויות בתופעות גילו שהילד הפוגע(המנהיג השלילי או ה"מלשן" בחרו בילדים בעלי מעמד חברתי לא חזק בגן, בילדים לא פופולאריים כמתאימים במיוחד להיות קורבנותיהם. ההלשנות והפקודות שניתנו על ידי המנהיג השלילי לפגוע בילדים אחרים או להדיר אותם תרמו להחלשה נוספת של הקרבנות. התבוננויות אלו סייעו להגדיר את התופעות החברתיות שזוהו כמטרידות כתוקפנות חברתית.  על כן הקריטריונים שעשויים להוביל להגדרתה של תופעה חברתית כדורשת טיפול הם:א. קשר לא שוויוני בין הילדים; ב. הסתמנות  של רצון לפגוע חברתית בקרבנות על ידי החלשת מעמדם החברתי. שני קריטריונים אלו אפשרו אפוא להגדיר את המנהיגות השלילית ואת ההלשנה  כמקרים של תוקפנות חברתית. נדרש עם זאת לערוך מספר הבחנות במקביל לזיהויה של התופעה החברתית של ההשלנה או של המנהיגות השלילית כתופעה חברתית שמחייבת טיפול. נדרש להבחין בין קריאה אמיתית לעזרה מצד ילד אחראי שמזהה מצב מוסכן שמחייב את התערבותה של הגננת, לבין הלשנה. במקרה של ההלשנה במניע היא החלשת הילד שעליו מתלוננים. במקרה של הקריאה לעזרה המניע הוא גיוס התערבותה של הגננת. כמו כן, נדרשת התבוננות ממושכת לפני שמתערבים בדפוסי המנהיגות של הילדים. ישנם ילדים עם מנהגות חברתית טבעית שמצליחים לרתום את עמיתיהם לפעולות חקר(לבדוק חרקים בגינה; בגיל מבוגר יותר למשימות "בלשיות" בשכונה"). במקרה זה חשוב לא להתערב . אלא שלעתים המסווה הוא של מנהיגות ויזמות כשמאחורי כסות היזמה מסתתר רצון לפגוע בילדים אחרים.

חשוב להבין שבתוקפנות החברתית משתתפים ילדים רבים יותר משנדמה: התוקפן, ההקורבן, ילדים שמופעלים על ידי התוקפן כנגד הקורבן(במקרה המנהיגות השלילית) והקהל: ה-bystanders). מדובר בתופעה חברתית של הגן ושל הכיתה ולא באינטראקציה אינטימית בין שניים, שלושה ילדים. סיאן גיונס(Sian Jones )  מציינת בבלוג שלה שהתערבות של ילד מן הקהל לטובת הקורבן לתוקפנות החברתית מפסיקה את התוקפנות תוך עשר שניות ב-57% מהמקרים, אבל ילדים מהקהל מתערבים לטובת התוקפן בכ15% מהמקרים בלבד! על כן אחד התפקידים של הגננת והמורה הוא ללמד את הילדים מהקהל לא לעמוד מנגד. ללמד אותם להתערב לטובת חבריהם.

Bullying is a group problem. But might it also have a group solution?

הצילום מתוך האתר: http://www.in-mind.org/blog/post/foul-weather-friends-social-psychology-and-school-aggression

לסיכום אני מבקשת להדגיש את הדברים הבאים:

א. האינטראקציות החברתיות בין הילדים בגן ובכיתה  מרובות, מורכבות וחשובות. בחלקן הן תורמות לרווחה הרגשית של הילדים ובחלקן הן הרסניות; לאירועי התוקפנות שותפים בצורה ישירה או עקיפה ילדים רבים משנדמה למבוגר האחראי על המסגרת החינוכית;

ב. נדרש מאמץ יזום ומכוון מצד גננות ומורים על מנת להכיר את הדינאמיקה החברתית בכיתה או בגן ואת הזרמים התת-קרקעיים שמתרחשים בתוך חברת הילדים;

ג. יש להכיר את אופיים של הקשרים הבין אישיים בין ילדים באמצעות תצפיות, שיחות עם ילדים על אירועים ספציפיים בגן, שיחות עם הורי הילדים ושיחות עם הצוות;

ד. הכרחי להציב לנו כמחנכים  קריטריונים להגדרת בעיות שיש לטפל בהן: א. אי שוויון בקשרים בין ילדים; ב. ניסיונות פגיעה בילדים אחרים גם כשהללו הם רגשיים וחברתיים ולא רק כשמדובר בתוקפנות פיזית.

ה. חשוב לגייס את כל הילדים, את "קהילת" הילדים לטובת הבטחתם של קשרים בין אישיים טובים בקרב קבוצת השווים.

בפוסט הזה  כתבתי על הלשנות ועל  מה שזוהה בהתחלה כ"מנהיגות שלילית" אבל פגיעות של ילדים בילדים אחרים עלולות "ללבוש" צורות נוספות. תחרותיות "חולנית" בין ילדים; ביטויים קיצוניים של קנאה; איומים ותופעות של "פרוטקשן"(בגן, בכיתה ולפעתים בהסעות או בדרך הביתה) מהגן או מבית הספר. כל המקרים האלו הם מקרים של מה שמזוהה בספרות המקצועית כבריונות או כתוקפנות חברתית והכרחי שמורים, גננות והורים יהיו מודעים לסוג מתוחכם ופוגעני זה של תוקפנות.

נחזור בקצרה על משמעותה של התוקפנות החברתית

תוקפנות חברתית מתייחסת לפגיעה מכוונת בקשרים החברתיים של הזולת(של ילד אחר), ברגשותיו או במעמד החברתי של אותו ילד או ילדה.  הפצת שמועות על ילד אחר, ניסיון לסכסך בינו לבין חבריו, הדרה מאירועים חברתיים- הלשנות הם מביטוייה של תוקפנות זו. שיימינג ברשת החברתית, פרסום צילומים מביכים של ילד או ילדה אחרת, הזמנה שילדים אחרים יתרקחו מילד מסוים הן דוגמאות של תוקפנות חברתית אינטרנטית(cyber bullying). כיוון שמדובר בתוקפנות בלתי ישירה, עקיפה שביטוייה אינם בולטים ורעשניים-סוג זה של תוקפנות אף שהשלכותיה הרסניות, עלול לעבור מתחת לרדאר של המחנכים וההורים. הכוונה לכך שמחנכים והורים אינם מרבים לטפל בתוצאה בלתי רצןיה כזו או אחרת ולא בתופעה עצמה.

התוקפנות החברתית נכללת בתופעת הבריונות(bullying) על סוגיה השונים ועל כן אחד מרכיבי ההגדרה, מעבר לפגיעה מכוונת באחר הוא חוסר איזון בחלוקת הכוח וההשפעה בין התוקפן לקורבן. דהיינו הקורבן הנבחר כמושא לפגיעה נחשב על ידי התוקפן כחלש ממנו וכלא מסוגל לסכן אותו ואת מעמדו החברתי.

לכן מעבר לאפיון הילד שמפגין תוקפנות חברתית, יש לתת את הדעת למאפייני הקרבנות. הילדים שלעתים  הופכים לקרבנות  הם ילדים ביישנים, חרדים במצבים חברתיים, לעתים קרובות ילדים שנמצאים בשולי החברה וכאלו שחסרות להם מיומנויות חברתיות. על כן חשוב שנבין שעל המערכת (מחנכים במסגרות חיוך והורים) לטפל הן בקרבן והן בתוקפן. בנוסף יש למקד את ההתערבות גם בילדים שמשתתפים כצופים ב"קהל"-כיוון שלילדים בקהל תפקיד חשוב הן בכך שהם לומדים מהילדים המעורבים איך לנהוג, הן בגלל שהם לעתים מלבים את האש, ולעתים הם תורמים להפסקתה של התוקפנות החברתית.

טיפוח קשרים חברתיים, זיהוי קשיים וניהול כיתה

איכות הקשרים הבין אישיים של הילדים עם ילדים אחרים חשובה ביותר להתפתחות. כשהקשרים הם טובים  ושוויוניים ילדים אחרים עשויים להיות מקור לתמיכה, למשחק, להתייעצות וללמידה. כשהקשרים אינם טובים, כשהם לא שוויוניים או פוגעניים-הדבר  יכול להביא למצוקה גדולה מאוד בקרב הילדים. נראה לי שכמבוגרים אנחנו ממעטים מידי להתעניין בקשרים של הילדים עם ילדים אחרים. בהיעדר התבוננות באינטראקציות עם ילדים אחרים ושיחות קרובות עם ילדים על יחסיהם עם עמיתיהם לכיתה או לגן-המורות, המורים והגננות נשארים די עוורים להיבט חשוב מאוד של תפקודן של מסגרות החינוך. הצרה היא שלעתים מטפלים בתופעות חברתיות רק כשפורצים משברים או כשהפגיעה באחד הילדים גדולה מידי.  התעניינות והבנה של המרקם החברתי בגן או בכיתה כפעולות שבשגרת העבודה במסגרות חינוכיות עשויות להביא לגילוי ניצנים של תוקפנות חברתית , של קשרים חברתיים נצלניים ולטיפול מוקדם בהם תוך מזעור פגיעתם הרעה בילדים אחרים. במאמר תכנון שנתי לטיפוח כישורים חברתיים מוצגת גישה פרו אקטיבית להיכרות עם תפקודם החברתי של כל ילדי הגן החל מתחילת השנה לרבות נקיטת צעדים להתמודדות עם קשיים חולפים ועם קשיים  חברתיים והתנהגותיים רציניים יותר. כדי לעשות זאת נדרש מהגננת או מהמורה ליטול אחריות(לגלות מנהיגות), לנקוט בגישה פרואקטיבית מתוך התבוננות מעמיקה באינטראקציות שונות בין הילדים (בזמן משחק חופשי באמצעות תצפיות, שיחות עם ילדים, התבוננות בתפקוד במסגרת קבוצות למידה קטנות וקבועות, שיחות עם הורי הילדים). דהיינו נדרשת התבוננות מערכתית, "ממעוף הציפור" על הגן או על הכיתה.  יצירת קשרים טובים של אמון עם הילדים , הצוות והוריהם  היא תנאי הכרחי ליישום תכנית כזו כי מבלי שהילדים, הוריהם והצוות יסמכו על הגננת או על מחנכת הכיתה לא ייתכן שיתוף פעולה הכרחי לגילוי קשרים בין אישיים פוגעניים בין הילדים. כל אלו חייבים להוביל לבניית תכנית פעולה לשימור קשרים טובים בין הילדים, לבניית מנגננוים להסדרת קונפליקטים ביניהם, לחניכה של מיומנויות חברתיות חסרות לחלק מהילדים ולבניית תכניות התערבות אישיות לילדים שמפגינים קשיים חברתיים או התנהגותיים רציניים יותר. את התכניות יש ליישם באופן שיטתי בשיתוף הצוות והורי הילדים מתחילת שנת הלימודים. בעצם על הגננת או המורה להיות כל הזמן עם היד על הדופק ולהתאים את פעולותיה בהתאם למה שהתבוננויותיה והתבוננויות הצוות מגלות. מה שנדרש בעצם הוא ניהול כיתה שבין היתר לוקח אחריות על על הבטחת קשרים חברתיים שוויוניים והוגנים בין ילדי הגן או הכיתה.

לסיכום, ניתן לראות בהלשנות ובמנהיגות שלילית דוגמאות של בריונות, של תוקפנות חברתית. הכרחי לזהותן ככאלו על מנת לטפל בהן ולהבטיח בגן ובכיתה תנאיים שיאפשרו לכל הילדים להרגיש בטוחים ושייכים. הילדים התוקפנים (המלשינים והמנהיגים החברתיים השליליים) אינם ילדים "רעים". הם ילדים שהגיעו למעמדות אלו בשל גורמים שונים והם כמו הקורבנות צריכים ללמוד לקיים קשרים שוויוניים עם עמיתיהם. היתרון בזיהוי תופעות חברתיות של תוקפנות חברתית כבר מגיל הגן נעוץ באפשרויות הטיפול ומזעור נזקים רגשיים ובחברתיים הן לתוקפן והן לקרבנותיו. בבד בבד על הילדים ללמוד להתמודד עם קונפליקטים, בעיות ומצוקות אישיות בדרך שאיננה כוללת החלשתם והשפלתם של בני גילם. אלא שהטיפול בתופעות אלו מחייב היכרות מעמיקה עם הדינאמיקה בכל גן וכיתה. המניעים של הילדם השונים להפעיל תוקפנות חברתית עשויים להיות שונים מגן לגן ומכיתה לכיתה. חשוב שלא נתקבע על השערות כוללניות וסתמיות (כגון: "בטח ההורים אשמים" ; או "כך הילד נולד"; או "טוב להיות תוקפן ולא פראייר בחברה שלנו" או "ילדים מלשינים הם ילדים לא עצמאיים"). טיפול אמיתי מחייב "ראש פתוח" ולמידת המפה החברתית בכל גן וכיתה כל שנה מחדש. טיפול אמיתי  מחייב מנהיגות חינוכית מוסרית כזו שאיננה מטילה את האשמה על ילדים והורים.  מצד אחד נדרש טיפול ומצד שני, הטיפול איננו סטנדרטי ומהיר. בכל גן הצעדים שיש לנקוט עשויים להיות מעט שונים בהתאם למה שהגננת או המורה וצוותן יגלו בעקבות ההתבוננויות שלהן. אין לנקוט בפעולה מבלי ללמוד את המצב בכל גן וכיתה. כשפועלים יש לקחת בחשבון שנדרש מאמץ אינטנסיבי, ארוך טווח ושיטתי.  אי אפשר למגר תופעות חברתיות שליליות בשיטת ה"זבנג וגמרנו".