איך מנהלים גן ילדים או כיתה שיש בהם זוגות תאומים? ומה תפקידם של הורי התאומים?

בפוסט שהתפרסם לפני כשבועיים הוצג מחקר  שהתמקד בסוגיית ההפרדה בין תאומים במסגרות החינוך. המחקר בדק עמדות של מנהלי בתי ספר(שבהם כיתות גניות), מורות, הורים ותאומים כלפי סוגיית ההפרדה. נמצא  שיותר מ-70% מהמנהלים הפגינו עמדה בעד הפרדה. בקרב המורות והגננות, שיעור התמיכה בעמדה זו הייתה נמוכה  בהשוואה לזו של המנהלים. הורי התאומים תמכו בהפרדה פחות מהמורות, והתאומים עצמם הביעו את התמיכה הנמוכה ביותר באפשרות ההפרדה. בפוסט הקודם הוצג גם סיכום מחקרים שמראים שעמדת ההפרדה הדי פופולרית שהתגבשה ביחס להפרדת תאומים במערכות חינוך בעולם המערבי, איננה מתבססת על ראיות מחקריות שמצביעות על תרומת ההפרדה להתפתחות התאומים. המחקרים שהוצגו הראו שהפרדת התאומים איננה תורמת דבר להישגים הלימודיים ובמקרים מסוימים הפרדה בגיל צעיר בין התאומים גורמת לתוצאות רגשיות קשות עבור אחד מהתאומים. ממצאי המחקר הראו גם שתאומים יכולים לשגשג רגשית וחברתית כאשר הם אינם מופרדים.  מחקר נוסף שבוצע באוסטרליה בשנת 2012 הראה שרוב ההורים שם מתנגדים להפרדת התאומים בשנים הראשונות של בית הספר. בנוסף, מצאתי סקר שנערך בארה"ב על ידי Nilsson et al בקרב יועצים ויועצות בית ספר . מעיון בסקר זה עולה שרוב היועצים והיועצות(65 יועצים השתתפו בסקר)  היו בעד הפרדה בין תאומים מגיל צעיר . במקביל, עלה מעיון בממצאי המחקר,שלא עמדו לרשות היועצים ידע על מדיניות ומחקרים בנושא.

 

מקור האיור

חשוב מאוד שיועצים חינוכיים, מורות ומורים, מנהלי בתי ספר,גננות , מנהלות מעונות יום ומטפלות יכירו את ממצאי המחקר השומטים את הקרקע מתחת להעדפה הגורפת של הפרדת תאומים ושיבוצם במסגרות חינוך נפרדות כבר מגיל צעיר. חשוב שבעלי התפקידים יימנעו מהמלצות אוטומטיות על הפרדה. זאת ועוד, לאור ממצאי מחקר מצטברים שאינם תומכים בהפרדה בין תאומים כפתרון מועדף, ושתומכים בהיוועצות עם הורי התאומים ועם התאומים עצמם בכל מקרה ומקרה, מתבקש להציג קווים מנחים לניהול גנים וכיתות בית ספר שיש בהם זוג או זוגות תאומים.

מה יכולות גננות ומורות לעשות?

מזכירה את אשר כתבתי בפוסט הקודם שמטרת העשייה החינוכית עם תאומים היא להבטיח גיבוש זהות עצמאית לכל אחד מהתאומים לצד הבטחת רשת ביטחון רגשי שמוענקת על ידי נוכחות האח התאום באותה מסגרת חינוכית(כיתה, גן, מעון יום).  

אני חושבת שדרכי העבודה בגנים  צריכות להביא בחשבון את מאפייניהם של הילדים ושל הוריהם ולהתאים עצמן בהתאם. גן שיש בו זוג או זוגות תאומים איננו דומה לגן שאין בו זוגות תאומים. גן שיש בו ילדים שאינם דוברים עברית איננו דומה לגן ששפת האם של כל הילדים היא עברית. גן שמשולב בו ילד שאובחן עם אוטיזם איננו יכול להתנהל כמו גן שאין בו ילד כזה.

לשם כך הכרחי בעיניי שגננות ומורות יבקשו מהורי הילדים פרטים על ילדיהם מראש, עוד לפני תחילת שנת הלימדוים, כדי לדעת להיערך בהתאם. במקרה של תאומים, יש לבקש מידע על כל אחד מהתאומים. לדוגמה, להכיר תחביבים של כל אחד מהם ולאפשר פעילות ומשחק לפי העדפותיהם הייחודיות. זאת ועוד, מועיל לבקש מידע על מה עוזר לכל אחד מהתאומים להרגיש בטוח, איך כל אחד פותר בעיות, איך התאומים עוזרים אחד לשני ואיך לדעת ההורים מפריעים אחד לשני.

מהרגע שהילדים מתחילים לבקר בגן, חשוב לצפות באינטראקציות שלהם  עם ילדים שונים ועם התאום. חשוב לצפות בפרידה מההורים ובכניסה לגן, במשחק חופשי בתוך הגן או הכיתה ובחצר-בהפסקה, בזמן האוכל וההליכה לשיתרותים בגילים צעירים. יש לעשות זאת על מנת לבדוק העדפות של משחקים, איכות של אינטראקציות עם ילדים אחרים וגם עם התאום ואסטרטגיות לפתרון בעיות.

חשוב שגננות  תכרנה במה התאומים מסעיים לאחים שלהם ובאלו נסיבות הם מפריעים לתאום להתחבר עם ילדים אחרים. בעקבות התצפיות חשוב שהגננות  תיזומנה התערבויות בזמן אמת שמאפשרות לילדים ליצור אינטראקציות עם ילדים שונים בגן ולשמר אותן.

חשוב מאוד שכל אנשי הצוות(גננות, סייעות, סטודנטיות להוראה אם מתנסות בגן, חונכות וכו') תכרנה את השמות הפרטיים של כל אחד מהתאומים ותפנינה לכל ילד באופן אישי ובנפרד. במקרים של תאומים זהים הכרחי לעשות מאמצים בעזרת ההורים ללמוד להבחין בין התאומים. הכרחי גם להימנע מפניה קולקטיבית לתאומים:"אתם-תבואו כאן", "תשבו שם וכו". גם כאשר לאחד התאומים קשה במצבים מיוחדים, חשוב מאוד לסייע לו להתמודד. באותה מידה יש לשבח כל אחד מהתאומים על פי התנהגותו הספציפית. יש להימנע ומתן חיזוקים לתאומים כזוג שהיא  ישות אחת.

חשוב גם לאפשר לכל תאום להציג  נושאים, פעילויות, תוצרים ייחודיים שלו במליאת הגן או הכיתה -תוצרים ששונים מאלו של התאום. חשוב גם להפריד בין מועד הצגת הדברים כך שכל אחד מתאומים יציג במועד שונה והתאום השני.

בטקסים כגון "מקבלי השבת", רצוי שכל תאום יזכה לתפקיד במועד שונה מהתאום שלו. כנ"ל במסיבות סיום, רצוי לעודד מילוי תפקידים שונים על ידי כל אחד מהתאומים. רצוי לשקול גם חגיגת ימי הולדת במועדים נפרדים. בכל מקרה יש להתייעץ עם התאומים אם הם רוצים לחגוג יחד ימי הולדת או כל אחד לחוד.

חשוב גם לשייך ילדים לקבוצות קטנות למידה מונחות נפרדות כאשר החלוקה לקבוצות נעשית על פי תחומי העניין של הילדים.

חשוב מאוד להשתדל להימנע מהשוואות בין התאומים.

בדיווחים להורים יש לאפיין תפקוד והתנהגות של כל אחד מהתאומים בהתבסס על היכרות עם דרכי הפעולה הנפרדות של כל אחד מהם בגן או בכיתה.

חשוב  ללמוד להעריך קונפליקטים בין ילדים בכלל, ובין התאומים בפרט, כרכיב בלתי נמנע של קשרים בין אישיים בין ילדים. חשוב להכיר את אסטרטגיות ההתמודדות עם הקונפליקטים של התאומים ולאפשר את התנהלותם כל עוד אין פגיעה באחד מהם. במידת הצורך, ניתן להתערב כדי ללמד ילדים לפתור קונפליקטים בדרך של משא ומתן. אבל אין להעביר מסר שתאומים לא רבים. להיפך, יש להכיר בחשיבות המריבות בין התאומים לגיבוש הזהות האישית של כל אחד מהם.

מה רצוי שיעשו ההורים?

להבטחת תנאיי חיים והתפתחות מיטבים לתאומים הכרחי שהורי הילדים והמחנכות והמחנכים ישתפו פעולה ביניהם. להורי הילדים תפקיד נכבד. להלן התייחסות למקצת פעולות מועילות שעשויים הורי הילדים לאמץ:

  • חשוב מאוד לא להלביש את התאומים בבגדים זהים;
  • לעודד כל אחד מהתאומים לבנות חברויות משלו. רצוי מאוד לארח בבית חברים וחברות של כל אחד מהתאומים.
  • יעזור לשתף את המסגרת החינוכית במידע שיסייע לצוות להתייחס לכל אחד מהתאומים כישות נפרדת. לשתף לגבי מוקדי עניין ודרכי תגובה ייחדויות של כל אחד מהתאומים.
  • לשתף את הצוות החינוכי במידע לגבי האופן שבו התאומים מיטיבים לתמוך רגשית אחד בשני, כמו גם במידע שנוגע לאופן שבו כל תאום עשוי להפריע להתנהלות של האח התאום.
  • במידה שאפשר, רצוי שהורים וסבתות וסבים יקדישו מידי פעם זמן איכות עם כל אחד מהתאומים בנפרד.
  • חשוב ביותר שאם אחד התאומים חולה, אחיו או אחותו יגיעו לגן כרגיל. חשוב לא להיכנע יותר מידי לשיקולי נוחות בעניינים אלו.
  • חשוב לאפשר שתאום ינחם את אחיו או אחותו
  • חשוב להבין שמריבות וקונפליקטים בין התאומים הכרחיים להיפרדות הפסיכולוגית ביניהם ולגיבוש הזהות העצמאית של כל אחד מהם. על כן, יש לצפות בדרכי פתרון הקונפליקטים, לאפשר אותם ולהתערב רק כדי להשפיע אם יש צורך על דרך פתרון הקונפליקטים.

לסיכום, בפוסט זה הצגתי מספר דרכים שגננות ומורות מזה, והורים מזה, יכולים לאמץ על מנת לאפשר לתאומים ללמוד באותה כיתת גן או כיתת בית ספר באופן אשר יסייע  להתפתחות הייחודית של כל אחד מהם, תוך שמתאפשרת התמיכה הרגשית הניתנת על ידי נוכחות התאום באותה מסגרת חינוכית. הבטחת תנאי למידה טובים לכל אחד מהתאומים, מחייבת התבוננות בהתנהגותם וניסונות לתכנן את עבודת הגן או הכיתה באופן אשר מאפשר לכל אחד מהם לעסוק בדברים שמענינים אותו וליצור קשרים עם ילדי הגן או הכיתה האחרים. שיתוף פעולה בין המסגרת החינוכית לבין הבית הכרחית והמידע הניתן על ידי ההורים שמיטיבים להכיר את הילדים שלהם חשוב ביותר לניהול הגן והכיתה.

 

מודעות פרסומת

האם הפרדה בין תאומים בגן חובה מיטיבה איתם?

המציאות היום בגנים ובבתי ספר בישראל ובעולם היא שיש  ריבוי של תאומים. שיעורם  של תאומים באוכלוסיה הולך וגדל בעשורים האחרונים גם בשל ריבוי של טיפולי פוריות. בארה"ב נמצא שבשנת 2009 אחד מבין 30 ילדים בגיל הגן הוא תאום, לעומת אחד מבין 53 ילדים בשנת 1980(Gordon, 2014).

אחת השאלות המרכזיות שמעסיקה הורים וילדים ומחייבת קביעת מדיניות ברמת בתי הספר והגנים, היא שאלת התמיכה בהפרדת תאומים בין מסגרות חינוך שונות. לעתים קרובות נשאלת השאלה אם להפריד בין תאומים כבר בגן חובה או בכיתה א'?

לפני שתמשיכו לקרוא שאלו את עצמכם את השאלות הבאות:

  1. אתם בעד שיבוץ תאומים במסגרות חינוך נפרדות כבר מגיל 3?
  2. אתם בעד שיבוץ תאומים במסגרות חינוך נפרדות כבר מגיל 4?
  3. אתם בעד שיבוץ תאומים במסגרות חינוך נפרדות כבר מגיל 5?
  4. אתם בעד שיבוץ תאומים במסגרות חינוך נפרדות כבר מגיל 6-כיתה א'?
  5. אתם בעד שיבוץ תאומים במסגרות חינוך נפרדות כבר מגיל 9?
  6. אתם בעד שיבוץ תאומים במסגרות חינוך נפרדות כבר מגיל 12?
  7. אתם נגד הפרדה בכל גיל?

כתיבת פוסט זה מונעת מעניין שגילו סטודנטיות בתואר הראשון ושני שאני מלמדת בסוגיית הפרדת  התאומים וניהול גנים וכיתות שיש בהן תאומים.

תמונה קשורה

בפוסט זה אדווח על סקר חשוב ומאיר עיניים שנערך בארה"ב על ידי Lynn Melby Gordon בשנת 2014, ופורסם בכתב העת Educational Policy. לממצאי המחקר המדווח כאן עשויים להיות השלכות משמעותיות לגבי תהליך קבלת ההחלטות בנוגע להפרדה בין תאומים.

בממאמר של גורדון(Gordon, 2014)  מופיעה סקירה של מחקרים שעוקבים אחרי השפעת ההפרדה או אי ההפרדה בגיל הגן על תפקוד התאומים בגיל מבוגר יותר, הן בתחום הלימודי והן בתחום הרגשי.

באשר להפרדה והשפעתה על תפקוד התאומים

סקירתה של גורדון כללה מחקרים מאמצע שנות ה-60 של המאה הקודמת עד העשור הראשון של המאה ה-21,. מהממצאים עולה שללמידה משותפת של תאומים באותו גן, ובהמשך הדרך באותה כיתת בית ספר, אין השפעה מזיקה על הישגיהם הלימודיים. יתרה מזו, בחלק מהמחקרים נמצא יתרון לימודי קטן לתאומים שלמדו באותה כיתה, לעומת לתאומים שהופרדו. להישארות באותה מסגרת חינוכית נמצאו השפעות מיטיבות על התפקוד החברתי, על המעמד הסוציומטרי ועל הרווחה הרגשית של הילדים, בהשוואה לתאומים שהופרדו. לאחוז מסוים של ילדים המופרדים בגיל הגן קשיים רגשיים משעותיים כפועל יוצא של ההפרדה. דהיינו, הממצאים שמקשרים בין הפרדה או הישארות באותה מסגרת חינוכית, לתפקוד רגשי ולימודי, מצביעים על כך שאין כל הצדקה למדיניות שמחייבת הפרדה של תאומים למסגרות חינוך שונות בכלל, וודאי לא מגיל חמש או פחות(גיל גן חובה). המדיניות במוסדות החינוך במערב היא של הפרדת תאומים בין מסגרות חינוך, גם במקרים שבהם הורי התאומים מתנגדים. מדיניות זו עומדת בסתירה לממצאי המחקר שנסקרו במאמרה של גורדון.  דהיינו, ככלל אין התחשבות בהעדפות הורי התאומים והתאומים עצמם בתהליך קבלת ההחלטה על הפרדה. לדוגמה, בארה"ב שהיא "שיאנית" של הפרדות בין תאומים,  בין 80%-ל84% מהתאומים לומדים בכיתות נפרדות.

מה חושבים מנהלי בתי ספר, גננות, הורים ותאומים על הפרדת תאומים?

במחקר המדווח במאמר של גורדון העבירו שאלון סקר קצר ל- 131 מנהלי בתי ספר(שבהם פועלים כיתות גן חובה), ל-54 גננות, ל-201 הורים(106 אימהות ו-95 אבות) ול-112 תאומים(כ-40% מתוכם בגיל גן טרום -חובה או חובה, חלקם בגיל בית ספר יסודי, חלקם האחר בגיל תיכון והנותרים תאומים בני 23-46.  61% מבין התאומים שהשתתפו בסקר היו בנות, ורק 39% היו בנים.

הסקר כלל שאלה מרכזית ישירה שבודקת הסכמה עם ההיגד ש"יש להפריד בין תאומים בגיל גן חובה."  בנוסף, נתבקשו הנבדקים הבוגרים לסמן שיקולים בעד ונגד ההפרדה מתוך רשימת שיקולים סגורה שהתגבשה על בסיס ראיונות עם קבוצות מיקוד. את ילדי הגן הצעירים שאלו שאלות פתוחות  שבהן נתבקשו לנמק את תשובתם אם הם מעונינם להיות בגן עם התאום או התאומה או בגן נפרד.  בסקר למבוגרים, נוספו גם  שתי שאלות שנוגעות למידת הסכמתם של המשיבים עם ההמלצה  להתחשב בדעת הורי התאומים והתאומים עצמם בעת קבלת ההחלטה אם להפריד בין מסגרות חינוך אם לאו.

בסקר שממצאיו כלולים במחקר המדווח בפוסט זה, נמצאו הנתונים המעניינים הבאים:
1. 71% מבין מנהלי בתי הספר[שבהם כיתות גן חובה] היו בעד הפרדה  בין התאומים בגיל הגן;

2. מנהלים רבים דיווחו שקיבלו את החלטת ההפרדה למרות בקשות של הורי התאומים להשאיר את התאומים באותה כיתה;

3. 49% מבין הגננות דיווחו שהן אינן מתנגדות שבכיתות הגן שלהן ילמדו זוגות של תאומים;

4. 38% מבין ההורים בעד הפרדה (רוב ההורים היו מעדיפים למידה משותפת לילדיהם התאומים, אבל למרות זאת, רוב ילדיהם התאומים לומדים במסגרות חינוך נפרדות).

5. 19% בלבד מבין התאומים היו בעד הפרדה;  בגיל הגן רוב הילדים היו רוצים ללמוד באותו גן עם אחיהם התאומים(100% הבנות וקצת פחות מכך בנים); ככל שגיל התאומים עלה, כך עלה שיעור ההעדפה של המשיבים ללמוד בכיתות נפרדות מהתאום.

6. דווח גם שלמיעוט קטן מאוד של תאומים(3%) נגרמה "טראומה קשה" כפועל יוצא של ההפרדה ולעוד 17% נגרמה טראומה בעקבות ההפרדה. דהיינו כ-20% מהתאומים שהופרדו בגיל הגן דיווחו על חוות טראומה עקב ההפרדה.

מהנתונים שהוצגו למעלה ניתן ללמוד שיש העדפה בולטת למנהלי בתי ספר של פתרון ההפרדה. לרוב, מדיניות זו באה לעודד עצמאות וגיבוש של זהות אינדיבידואלית. פחות משקל ניתן להרגשת הביטחון והתמיכה הרגשית שתאומים מספקים אחד לשני. מה מפתיע הוא שמדיניות ההפרדה איננה נובעת מממצאי מחקר והיא מתעלמת מבקשות ההורים והתאומים. ישנה גם התעלמות גם מנזקים רגשיים שההפרדה עלולה לגרום לחלק מהתאומים.  אני זוכרת מקרה שבו עמדתי בקשר עם הורים לתאומות בנות 12 ובו נכפתה עליהן הפרדה למרות התנגדותם הנחרצת של הנערות ושל הוריהן. התאומות בנות ה-12 עברו  דירה עם הוריהן לעיר חדשה  וביקשו ללמוד באותה כיתה. הוריהם צידדו בבקשת בנותיהן ואילו מנהל בית הספר בתמיכת היועצת החינוכית לא הסכים בשום פנים ואופן להיענות לבקשת התאומות וההורים. ההתעקשות הזו לא נראתה לי מובנת אז וגם לא עכשיו.  כשהתייעצו איתי אז, חשבתי שנכון להתייחס לגופו של כל מקרה. במקרה ההוא לא התרשמתי שהקשר בין הבנות בעיתי ומצדיק הפרדה לכיתות נפרדות למרות רצונן.

נזכור כי מטרת העבודה החינוכית עם תאומים היא להבטיח גיבוש זהות עצמאית לכל אחד מהתאומים לצד הבטחת רשת ביטחון רגשי שמוענקת על ידי נוכחות האח התאום באותה מסגרת חינוכית.  

המשתמע מהממצאים שהוצגו במאמר של גורדון הוא שהישארות באותה כיתה בגילים צעירים -גן חובה במקרה זה- עדיפה על ההפרדה. ניתן להסיק גם שיש מקום להעריך כל מקרה לגופו על היתרונות והחסרונות הייחודיים של כל מקרה. כמו כן, חשוב להתחשב ברצונות התאומים והוריהם בתהליך קבלת ההחלטות. חשוב שנפנים שברוב המקרים בני אדם מכירים את עצמם ויודעים להתאים לעצמם מסגרות ותחומי עניין יותר מאשר אנשים שנמצאים מחוץ לתודעה שלהם. אף שהכוונות של ממליצי ההפרדה טובות, חשוב לזכור שההמלצה הגורפת להפריד בין התאומים איננה מגובה על ידי ממצאי מחקר. 

איני חושבת עם זאת שפירוש ההחלטה להשאיר תאומים באותו גן או באותה כיתה הוא שכיתה שיש בה תאומים צריכה להיות מנוהלת כאילו תאומים לא למדו בה. אני בהחלט חושבת שהימצאות התאומים בגן או בכיתה מחייבת חשיבה שמתמקדת בשאלה איך לאפשר יצירת קשרים חברתיים עם ילדים נוספים, תוך ניצול בסיס הביטחון הרגשי שהתאום מספק לאחיו.

אני בעיקר מבקשת  לערער על האסטרטגיה המועדפת של הפרדה בין ילדים ואנשים בוגרים כל אימת שמתעוררים בעיה או קושי שנגרמים על ידי נוכחותם המשותפת באותה פעילות, מסגרת חינוכית, ישוב וכו'.  אני מערערת על ההפרדה גם במקרה של תאומים וגם במקרים אחרים(כמו ההצעה לכיתות נפרדות של בנות כדי לאפשר להן למידה יותר אפקטיבית במתימטיקה ומדעים).  אסטרטגיה זו איננה טובה תמיד כי היא איננה מעניקה לילדים כלים להתמודדות עם קשיים בעתיד. ההפרדה רק מונעת מהם ללמוד להתמודד עם מצבים מאתגרים. דעתי היא שבכל המקרים האלו כשמדובר בתאומים, או בבנות שלמידה עם בנים מפריעה להם להצטיין במתימטיקה או מדעים, או בצמדים של ילדים דומיננטים או בצמדים של ילדים דומיננטים וילדים כנועים,חשוב מאוד להשקיע בהתערבות שמלמדת את הילדים למצוא דרכים לתפקד יחד , למרות הקשיים. כמו כן חשוב ללוות את  המאמצים שתלמידים אלו להתמודד במצב של קושי. במקרה של תאומים חשוב מאוד להכיר אותם מקרוב, להבין מה כל אחד מהתאומים אוהב לעשות, לזהות מצבים שיש בהם פוטנציאל ליצירת קשר עם ילדים אחרים פרט לתאום. חשוב לעודד הורים לשלוח אח תאום לגן או לכיתה גם במקרים שהאח התאום נשאר חולה בבית. אני לא שוללת גם קיומם של מקרים מעטים שבהם יש מקום להפרדה, אבל וודאי שאין ביסוס מחקרי וטיפולי להמליץ באופן גורף על הפרדה. ובכל מקרה, ההורים והילדים צריכים  להיות חלק מהדיון שמוביל לקבלת החלטות. אין זה לגיטימי כפי שעולה גם ממחקרה של גורדון, לכפות על תאומים הפרדה במסגרות החינוך מבלי להתייעץ בהם ובהוריהם.

בפוסט שאכתוב בשבוע הבא אנסה להתייחס לשאלה איך מנהלים גן או כיתה שיש בהם זוג תאומים אחד או יותר?

לסיכום, בפוסט זה הוצגו ממצאי מחקר שמצביעים על קיומם של פערים בין מנהלי בתי ספר, גננות, הורים ותאומים באשר לעמדתם החיובית כלפי ההפרדה במסגרות החינוך בין תאומים. המנהלים הציגו העדפה ברורה של אסטרטגית ההפרדה, בעוד הורי התאומים, והתאומים עצמם, נוטים להעדיף הישארות באותה מסגרת חינוכית. הוצגו גם סיכומי מחקרים מתוך המאמר של גורדון שמצביעים על כך שההפרדה איננה מיטיבה קוגניטיבית ורגשית עם התאומים שהופרדו בגיל הצעיר. ממצאים אלו מובילים למסקנה הדי מתבקשת שיש לבחון כל מקרה לגופו ושיש לשתף את התאומים ואת הוריהם בתהליך קבלת ההחלטות. חשוב לזכור שהישארות אותו גן יש יתרונות בולטים לתאומים. הישארות באותו גן או כיתה מחייבת את המחנכים לנקוט בפעולות יזומות אשר יאפשרו לכל אחד מהתאומים להתפתח כאדם נפרד מתוך התבססות על רשת הביטחון הרגשי שמספק האח התאום הנמצא באותה מסגרת. בפוסט נוסף אכתוב על ניהול כיתה שיש בה זוגות תאומים.