תרומת ההורים לטיפוח כשירותם החברתית של ילדיהם הצעירים

מטרת הפוסט להצביע על דרכים שבאמצעותם יכולים הורים לילדים צעירים לתרום לטיפוח כשירותם החברתית. ההנחה היא שקשרים בין אישיים טובים, מתחילת החיים תורמים לרווחה הרגשית ולהתפתחות החברתית והקוגניטיבית של הילדים. בעיקר התקשרות בטוחה בין הורים לילדים חשובה כי באמצעותה לומד התינוק, הפעוט והילד הצעיר שיש על מי לסמוך, שיש מי שיהיה זמין לתת מענה לצרכים, חששות וחרדות, עניין של הילד. קשרים טובים ובטוחים עם הורים בינקות מהווים בסיס לקשרים בין-אישיים מאוחרים יותר, מעין אבטיפוס לקשרים הבין אישיים הנוספים של הילד-בין היתר גם קשרים טובים בקרב קבוצת השווים (לדוגמה -. National Academy of Sciences Parenting matters) .

בפוסטים קודמים בבלוג הזה טיפלנו בסוגיית הכשירות החברתית ודרכי טיפוחה לרבות דרכי התמודדות עם קשיים חברתיים והתנהגותיים. אזכיר שסרוף ושותפיו הגדירו כשירות חברתית כ"יכולת ליצור אינטראקציות זורמות ויעילות עם בני הגיל, להרגיש רגשות חיוביים כלפי ילדים; לעורר בילדים אחרים עניין, הערכה וחיבה; היכולת להנהיג בהזדמנויות מסוימות ולהיות מונהג באחרות; היכולת לקיים פעילות גומלין בתורות (סרוף ושו"ת, 1998). נזכיר גם שקשרים טובים בקרב קבוצת בני הגיל הם קשרים שוויוניים.

ילדים עם כשירות חברתית גבוהה הם עצמאיים יותר ופחות נתונים להשפעות לא טובות, משתפים פעולה יותר ממתנגדים, תכליתיים, ידידותיים יותר מעוינים ובעלי שליטה עצמית יותר מאשר אימפולסיביים( Landy , 2009).

הורים תורמים להתפתחותם הרגשית חברתית של הילדים על ידי היענות עקבית לצרכים שלהם ותמיכה בהתמודדות עם פחדים ואתגרים נוספים שהילד נתקל בהם(Bretherton, 1985; Parenting matters :  National Academy of Sciences,2016) מתחילת חייהם. באמצעות קשר טוב עם הורי הילדים(חום והכלה, גבולות על ההתנהגות, אפשור של אוטונומיה-Barbrer, Stolz & Olsen, 2005 ) בסיטואציות יומיומיות מפתחים הילדים שליטה עצמית, שיתוף פעולה ונכונות ויכולת לקחת פרספקטיבה של הזולת (Landy , 2009).

Expanding the Circle: Teaching Children the Values and Actions of Inclusion

הכרה בתרומת ההורים לטיפוח כשירותם החברתית של הילדים איננה מתעלמת מאופיו של הקשר הורה-ילד כקשר הדדי שבו הילד משפיע על הקשר ועל ההורה באמצעות התנהגויות שמושפעות מהטמפרמנט , יכולת השליטה העצמית , ודרכי ההתמודדותו  שלו עם קשיים. אלא שהתפיסה ההדדית של הקשרים האלו פירושה שמאפייני הילד, שהוזכרו למעלה, לא רק משפיעים על ההורה ועל הקשר  איתו, אלא גם מושפעים ממנו. אין ספק שיש ילדים שאופיים הנוח, החברותיות  ומצב הרוח החיובי שלהם בדרך כלל, מקלים על יצירת קשר טוב עם הוריהם ובהמשך עם ילדים ואנשים מבוגרים אחרים. במקרים אלו אנחנו מאוד גאים בעצמנו ולא כל כך נותנים את הדעת לתהליכים אשר עוזרים לנו לעזור לילדינו לטפח כישורים חברתיים. אלא שישנם ילדים רבים אחרים שנטיותיהם הטמפרמנטאליות מקשות על יצירת קשר ראשוני טוב עם הורים ועם אנשים אחרים. הם בוכים יותר. רגזנים יותר. אימפולסיבים יותר. קשה יותר להבין את צרכיהם. יצירת קשר טוב עם ילדים אלו אפשרי בהחלט, אבל מחייב את ההורים למאמץ רב יותר לגישה יותר רפלקטיבית. מעניין לציין את טענתו של בלסקי (Belksy,2015 ) בהתבסס על סקירה של מחקרים רבים שילדים פגיעים יותר להשפעת הסביבה הם גם המועדמדים הטובים ביותר להפיק תועלת מהתערבות מיטיבה של הוריהם והמחנכים שלהם.   אציין עוד שבחיים האמיתיים כמו בחיים האמיתיים רוב הילדים הם אי שם באמצע וכמעט כולם יצטרכו בזמן זה או אחר תמיכה וסיוע ישירים מהוריהם וממבוגרים אוהדים אחרים על מנת לשגשג רגשית וחברתית.

לשם כך  אציג בהמשך תהליכים מרכזיים שנמצאו במחקר ארוך שנים כתורמים לטיפוח כישורים חברתיים בקרב הילדים. היכרות עם התהליכים האלו עשויה  לאפשר להורים(ולמחנכים אחרים) להתבונן באינטראקציות ובהתערבויות האחרות שבאמצעותן הם מממשים את ההורות שלהם כדי לזהות מה עובד טוב ופחות טוב עבורם ועבור ילדיהם הצעירים.

תהליכים שבאמצעותם תורמים הורים(ומחנכים אחרים)  לקידום כשירותם החברתית של הילדים

למידה באמצעות התנסות באינטראקציות שבהן חווים הילדים הקשבה, אמפתיה, קבלה, חום עידוד של יוזמה וגבולות על התנהגות

על כן חשוב שנבדוק מדי פעם את איכותן של האינטראקציות שלנו עם ילדינו. מה יש בהן? חום, הקשבה ואמפתיה גם כאשר אנחנו חולקים על מעשי הילדים? האם אנחנו עקביים באופן שבו אנחנו מציבים גבולות? האם אנחנו מסוגלים להתמודד באופן בונה ולא נעלב עם התנגדויותיהם של הילדים? אני חושבת שיש אתגר רציני  ביכולת להישאר שלוים יחסית ולהבין את הפרספקטיבה של הילדים כאשר הם מכעיסים אותנו מאוד. קשה לא פחות בכלל ובמיוחד בתרבות הישראלית, להציב גבולות עקביים על התנהגות הילדים. לסיכום: נבדוק את האינטראקציות היומיומיות שלנו עם הילדים ונגדיר לעצמנו יעדים לשיפור לגבי מאפיינים "פגומים" של האינטראקציה שלנו כהורים עם הילדים . חלקנו נגלה שעלינו לפתח יכולת הקשבה ברגעים קשים וחלקנו שעלינו להציב גבולות ביתר עקביות.

זימון הזדמנויות נרחבות של אינטראקציות חברתיות רציפות עם ילדים ומבוגרים

קשרים חברתיים נבנים על בסיס אינטראקציות מרובות ורציפות עם בני הגיל ועם מבוגרים.  ילדים צעירים תלויים בהוריהם לאפשור הזדמנויות של מפגשים אינטנסיביים וקבועים עם מספר ילדים ועם מבוגרים(מטפלות, קרובי משפחה, שכנים ועוד.  מפגשים אלו בחסות ההורים יכולים להתרחש בגנים ציבוריים, בבתי הילדים כשילדים מחליפים ביקוריים ביניהם; במפגשים משפחתיים או חברתיים של ההורים שמכוונים לאפשר לילדיהם הצעירים לפגוש ילדי חברים או קרובי משפחה על בסיס קבוע. כמובן שהזדמנויות מרובות לאינטראקציות עם בני קבוצת הגיל  מצויות בחיי היומיום במסגרות החינוך לגיל הרך. חשוב שהורים יפנו זמן , יאפשרו ועודדו מפגשים עם ילדים אחרים בשעות אחה"צ ויהיו  ערים לאיכות האינטראקציות החברתיות של ילדיהם במסגרות החינוך שלהם. חשוב להתבונן באינטראקציות אלו ולהתרשם מהן ולשאול את המחנכות דרך קבע על איכות האינטראקציות והקשרים של הילדים עם ילדים אחרים. במציאות היומיומית הלוחצת, משחק במחשב, בטבלט או צפיה בטלויזיה מהווים תחליף למפגשים חברתיים קבועים עם ילדים אחרים. אחת השאלות שחשוב שנשאל את עצמנו היא האם הילד שלנו נפגש באופן קבוע בחסותנו עם ילדים אחרים: מהגן, מהכיתה; עם ילדי שכנים או חברים.

חיקוי של התנהגויות של ילדים ומבוגרים

מקור חשוב ומרכזי ללמידה של כישורים חברתיים הוא ההתנהגות החברתית של ילדים ומבוגרים אחרים. ילדים לומדים באמצעות התבוננות באחרים וחיקוי מיידי ומושהה בהתנהגויותיהם. הם גם לומדים באמצעות החיזוקים שה"מודל" מקבל מאחרים. ילדים יטו לחזור על התנהגויות שבעקבותיהן המודל(מבוגר או ילד) מקבל חיזוקים חיוביים(הערכה, חיבה) מאנשים אחרים. לשם כך חשוב שנבקר את האופן שבו אנחנו מנהלים אינטראקציות עם אנשים אחרים. קשה ללמד את הילדים כישורים של ויסות עצמי, אמפתיה וניהול קונפליקטים באמצעות משא ומתן אם אנחנו עצמנו מתלהמים ומגלים התנהגות בלתי מתחשבת בזולת . או לחלופין קשה לילדים לפתח התנהגות אסרטיבית אם אנחנו כנועים ולא אסרטיביים.  החשיפה של הילדים לאינטראקציות של הוריהם ואחיהם היא ממושכת ביותר וכל ה"דיבורים" וההטפות לא יעזרו אם הללו עומדים בסתירה  עם ההתנהגות שלנו. אני חושבת שגישה רפלקטיבית שלנו לגבי האינטראקציות שלנו תסייע גם לשפר אותה וגם לגלות אמפתיה עם הילדים. ניווכח שאין זה קל לגלות אמפתיה עם אנשים שמגלים התנהגות לא נעימה. ששליטה עצמית על רגשות כעס  איננה מושגת בקלות. ההבנה שיש "לעבוד" על טיפוח כישורינו החברתיים תסייע לנו להיות מדריכים טובים של קשרים חברתיים לילדינו מעל ומעבר לניסיון להוות מודל חיובי לחיקוי עבורם.

חניכה ישירה על ידי מבוגרים "אוהדים" של כישורים חברתיים בעת אינטראקציות שוטפות בעת פעילות קבוצתית מונחית או חופשית

יש ילדים שזקוקים לחניכה ישירה של האינטראקציות שלהם עם ילדים אחרים. בגיל צעיר ניתן לזהות ילדים שמתקשים ליזום קשר עם מבוגרים וילדים אחרים.  ילדים אחרים מתקשים לגלות אסרטיביות ועמידה על זכויותיהם. אחרים יתקשו לאפשר לילדים אחרים להתבטא. יש המתקשים להיכנס ולהשתלב לתוך קבוצה שפועלת. ככל שנזהה מוקדם יותר קשיים ראשוניים של הילד ונהיה מוכנים ללות בזמן אמת את האינטראקציה שלו ולהנחות אותו איך לנהוג בזמן אמת, נמנע תסכולים ובעיות התנהגות בהמשך. חשוב לשם כך להתבונן מידי פעם באינטראקציות של הילד עם ילדים אחרים. למשל אם "ניכנס" לתמונה ונסייע לילד לבקש שישתפו אותו במשחק או לבקש צעצוע או משחק מילד אחר פעם אחר פעם נקנה לו גם ביטחון וגם מידע חשוב לגבי התנהלות חברתית הולמת. לא כל הילדים זקוקים לחניכה שכזו של האינטראקציות עם בני הגיל. אבל עבור אלו שזקויקם לתמיכה ולחניכה, התערבויות "פשוטות" יומיומיות אלו עשויות לעשות את ההבדל בין השתלבות חברתית לבין בדידות ובעיות התנהגות בהמשך. חשוב שנבין שכפי שיש ילדים שזקוקים ליותר חניכה של הכנת שיעורי בית בחשבון בהשוואה לילדים אחרים, כך יש ילדים שזקוקים לחניכה צמודה לזמן מה, בכל הקשור לאינטראקציות החברתיות שלהם. חשוב שנשתחרר מהאמונה שילדים יודעים הכי טוב, תמיד, להסתדר לבד בכל הקשור לאינטראקציות החברתיות שלהם. אין זה אומר שנתערב במקום שבו הילד מסתדר. אבל התערבות כדי לסייע לילד לפתח כישורים חברתיים מועילה מאוד וחשוב שתיעשה באינטנסיביות ולמשך זמן מספיק  הארוך שיאפשר לילד להרגיש ביטחון ולנכס לעצמו כישורים חברתיים.

חיזוקים חברתיים חיוביים  בעקבות הפגנה של כישורים חברתיים טובים

בעשרות השנים האחרונות יש הרבה יותר מודעות לצורך להרבות בחיזוקים חיוביים על התנהגות רצויה-במקרה שלנו התנהגות חברתית רצויה. חשוב שלא נקבל את ההתנהגויות הפרו-חברתיות של הילדים( גילויי אמפתיה ועזרה לזולת) כמובנות מאליהן. ככל שהילדים יזכו ליותר תשבחות על התנהגות פרו-חברתית ועל שליטה עצמית  היכןש היא נחוצה, כך תהיה להם יותר מוטיבציה לאמץ סוג כזה של התנהגויות. החיזוקים שלנו עשויים להצטרף לחיזוקים החברתיים ה"טבעיים" שהילדים מקבלים מעמיתיהם כשהם מיטיבים עם הזולת בהתנהגותם. ילדים נדיבים ואמפתיים זוכים לאהדה מצד עמיתיהם. קשה אולי יותר, אבל הכרחי, לפתח יכולת להרעיף על ילדים שמתקשים חברתית חיזוקים חברתיים בעקבות מאמצים שהם משקיעים לשפר את התנהגותם. כשילד שמגלה תוקפנות כלפי ילדים אחרים מתאפק, ואיננו פוגע ראוי שיקבל חיזוק חיובי על מאמציו. לחזק התנהגויות חלופיות לתוקפנות ושתלטנות או נסיגה חברתית חשוב ביותר. חשוב שהילדים יבינו שאנו ערים למאמצים שהם משקיעים לשפר את דריכהם. בהקשר זה, נמצא שגישה חיובית מעין זו מועילה הרבה יותר מאשר גישה "משמעתית" מחמירה שבמסגרתה הילד זוכה לעונשים על התנהגות בלתי רצויה ול"כתף קרה" בדרך כלל. כדי שיתאמץ לשפר את דרכיו זקוק הילד לקבלה שלו כבן בן אדם ולאדם(הורה בדרך כלל) שיתמוך בו במאמציו ויהיה באופן כללי "לטובתו" כמורה דרך ומחנך שמתקן את התנהלותו אבל מקבל אותו כאדם.

טיפוח של ציפיות חיוביות לגבי תוצאותיהן של אינטראקציות חברתיות עתידיות

חשוב ביותר שנאמין ביכולת של הילד לשפר את דרכיו. חשוב מאוד שנעזור לו להגדיר לעצמו מטרות מציאותיות לגבי אפשרויות שיפור ההתנהגות בטווח הקצר. ללא אמונה בכך שאנשים בכלל, וילדים צעירים בפרט, יכולים לשנות את התנהגותם, לשפר את האינטראקציות שלהם, לא נצליח לעזור לילדים שמגלים קשיים חברתיים מזדמנים לחזור למסלול של השתלבות חברתית. חשוב גם לאמץ תפיסה שהיכולות בכל תחום אינן מקובעות אלא ניתנות לשינוי. עצוב לי באופן אישי לגלות מדי פעם תפיסות של מבוגרים-מחנכים לרוב אבל מדי פעם גם הורים-שמאמינים ש"הכל אבוד" וילד שאינו מתנהג כשורה ישאר כזה-לא חשוב מה נעשה למענו. גישה דטרמיניסטית ותבוסתנית כזו גוזרת את דינו של הילד ומפחיתה את אפשרויות השינוי של התנהלותו החברתית של הילד. חשוב כהורים שנפתח בעצמנו סוג כזה של ציפיות חיוביות וגם לא נשלים עם ציפיות בכיוון של חוסר השתנות של כשירותם החברתית של הילד שבאות מהמחנכים הפורמליים של הילדים או ממבוגרים אחרים בסביבתו.

לסיכום, בפוסט זה הרחבנו על תהליכים שמסבירים איך מפתחים ילדים כישורים חברתיים ומתמודדים עם קשיים בסיוע הוריהם או מבוגרים אחרים. הבנה של התהליכים האלו חשובה כיוון שעל בסיסם נבנות אסטרטגיות טיפוח של כישורים חברתיים, מניעה של קשיים והתמודדות עם קשיים כאשר הללו צפים.

 

חשוב להעריך ולשפר דרכי התמודדות עם בעיות

 על חשיבות ההתמקדות בהתמודדות(coping) עם בעיות

אתם מוזמנים לסקור את המצבים המיוצגים באירועים הרשומים למטה-אירועים שבהם מוצגות התמודדויות של ילדים, הורים ומחנכים עם בעיות יומיומיות שהן חלק מחיי היומיום של כולנו. חשוב שנחשוב לגבי כל מקרה האם ההתמודדות  עם הבעיה של על הפרק אפקטיבית. נשאל את עצמנו גם מהם השיקולים שמנחים את החלטותינו וכן מהן החלופות האפשריות להתמודדות עם אותן הבעיות.

  •  ילד בן 5 מנסה להרכיב פאזל של 50 חלקים.  נראה מתמקד בדמויות. מנסה  לחבר שני חלקים של פנים ולא הולך לו. עוזב את השולחן לפעילות אחרת.
  • ילדה בת 3 בוכה ומסרבת לשתף פעולה בבוקר בתהליך ההלבשה כי איננה רוצה ללכת לגן החדש.
  • ילדה בת 5 מתקשה לטפס על  מתקן בחצר. מתקשה, נופלת. לא עוזבת מנסה  שוב ושוב . הולכת סביב המתקן. מביאה כיסא מהגן ובסופו של דבר מצליחה לטפס.
  • ילד מתקשה בכיתה א לכתוב את אותיות שהתבקש ומשרבט ומוציא קולות.
  • ילדה בת חמש רואה שני ילדים נלחמים זה בזה תוך שעלולים לקבל מכות רציניות. רצה לגננת וממבקשת שהגננת תיגש לילדים הניצים בחצר
  • אימא של יונתן בן השלוש אומרת לו שאסור לו עוד חטיף או ממתק כי אכל מספיק חיטיפים בואתה שבת. יונתן מגיב בצרחות אימים. אחרי חמש דקות שנראו כמו נצח אימא שלו מוותרת ונותנת לו חטיף נוסף-האחרון בהחלט לאותה שבת!
  • אבא שלפעוטה בת שנתיים מחליט להחזיר אותה הביתה אחרי שהיא פרצה בבכי בבוקר עם היכנסה לפעוטון.
  • מורה בכיתה א' נכנסת לכיתה מברכת את הילדים ומבקשת מהם להוציא מחברות לתחילת השיעור. ערן מקפץ ומוציא קולות. המורה מתעלמת מקולותיו של ערן, מרימה מעט את הקול וממשיכה להנחות את הילדים לגבי המשימה. עקן יוצא מהחדר והמורה  ממשיכה(שולחת הודעה למזכירת בית הספר לשים עין על ערן). תוך שתי דקות ערן שב לכיתה, נוחת על כיסאו וצועק:"מה להוציא?". המורה ניגשת אליו ומשיבה לו תוך שהיא מלטפת את ראשו.
  • הגננת מנחה את המפגש עם כל ילדי הגן. ליאת זזה ומפריעה לילדים שיושבים משני צדיה. הגננת מתעלמת בהתחלה ואחר כך מבקשת ממנה לצאת מהמפגש(תוך שהיא מאותת לסייעת לשים לב לליאת).

בעיות הן חלק מהקיום ורצוי שלא נימנע מלזהות אותן, להכיר בקיומן ולהתמודד איתן. בעיות אינן נעלמות מאליהן ולכן חשוב לפתח דרכים להתמודד עם בעיות. חשוב לציין שפתרון בעיות(הן בדרך שיתופית והן בכוחות עצמנו) נמנה עם הכישורים שחשוב לטפח במאה ה-21 כחלק מהניסיון להתמודד עם השינויים המהירים ועם אי הוודאות המאפיינים את העידן הזה.  אחד הדברים החשובים ביותר הוא לבדוק איך אנחנו מתמודדים עם אותן הבעיות. בעוד שאת הבעיות כאמור לא ניתן להעלים, ניתן לגבש דרכים להתמודדאיתן. כהורים ומחנכים חשוב שנתעמק הן בדרך שבה אנחנו עצמנו מתמודדים עם בעיות והן באופן שבו הילדים מתמודדים עם בעיות. אחד היעדים החשובים ביותר בחינוך הוא לטפח בקרב הילדים דרכים להתמודדות פעילה ומותאמת עם בעיות.

לכן בעיניי אחד היעדים החשובים ביותר בחינוך הוא ללמד ילדים להאמין ביכולותיהם(מסוגלות עצמית) להתמודד עם בעיות. וכמובן לסגל לעצמם רפרטואר עשיר של דרכי התמודדות עם בעיות מגוונות. מציאת דרכי ההתמודדות, עם זאת תלויה במידה רבה באמונות המסוגלות העצמית שלנו. אמונות אלו מושפעות מהיסטוריית ההתמודדות עם בעיות. על כן מדובר בתהלייכים מעגליים : יותר התמודדויות מוצלחות עם בעיות מביאות לעלייה באמונה שלנו לפתור בעיות בעצמנו ואמונות המסוגלות העצמית מניעות אותנו לתמודד טוב יותר עם בעיות!

 

תוצאת תמונה עבור ‪coping skill ECE‬‏

coping skills clip art

לשם כך עלינו ועל הילדים לדעת להבחין בין דרכי התמודדות טובות לבין דרכי התמודדות הרסניות עם בעיות. זהו המוקד המרכזי של הפוסט הזה. מטרת הפוסט הזה אפוא להציג  מודלים תיאורטיים שמציגים התמודדויות מקדמות לעומות הרסניות עם בעיות. היכרות של המודלים הללו עשויה להנחות מחנכים במלאכת "אבחון" דרכי ההתמודדות עם בעיות שלהם עצמם ושל הילדים שאותם הם מחנכים.

יתרה מזו אני מציעה שבהיעדר זמן להערכה של כישורים אחרים של הילדים, יוקדש בכל מקרה זמן להערכת יכולת ההתמודדות של כל ילד וילדה עם שני סוגים של בעיות: 1. בעיות תפקודיות ולימודיות; ו-2. בעיות חברתיות.

הפרק מבוסס בחלקו הגדול על פרק בנושא ההתמודדות מתוך ספרי אינטליגנציה רגשית: תיאוריה ויישום בהוצאת אח ומכון מופ"ת(עמ' 71-86).

הגדרת ההתמודדות

התמודדות היא תגובה שמטרתה להפחית עומס פיזי, רגשי ופסיכולוגי הקשור לאירועי חיים מלחיצים ולטרדות יום-יום  (1999,Snyder & Dinoff,  ). השאלה היא, אם כן איך נפחית עומס פיזי, רגשי ופסיכולוגי במצב של מתח עקב עומס בעבודה, ריב עם אדם קרוב, חרדה לקראת קבלת ציון חשוב או לקראת קבלת תוצאה של בדיקה רפואית גורלית ? אנחנו מתמודדים עם עומסים על ידי אימוץ של אסטרטגיות התמודדות. אסטרטגיות ההתמודדות הן  תגובות יעילות בהפחתת עומסים פיזיים, רגשיים ופסיכולוגיים בלתי רצויים . יעילותן של  אסטרטגיות ההתמודדות מתבטאת במידת ההפחתה של אי הנוחות או הלחץ באופן מיידי כמו גם  בתוצאות ארוכות-טווח יותר כגון תחושת רווחה (WELL-BEING ) כתוצאה של פתרון הולם של בעיות חיים (1999,Snyder & Dinoff ).

מושג ההתמודדות צמח מתוך התאוריה הקוגניטיבית-התנהגותית של לזרוס (Lazarus, 1966 ;  Lazarus & Folkman, 1984). תאוריה זו מדגישה את תהליכי ההערכה הפעילים של הסיכונים, המשאבים ואפשרויות התגובה המופעלים על ידי האדם המתמודד עם מצב של לחץ. באמצעות דגשים אלו הסב לזרוס את תשומת הלב של החוקרים והמטפלים מהתמקדות במנגנוני הגנה בלתי מודעים  שבהם הפרט נתפס כפסיבי,  לתהליכי הערכה  פעילים שהם  ברובם הגדול מודעים . בעשותו כן, משלב לזרוס בין תאוריות קליניות לבין תאוריות המשתייכות לפסיכולוגיה החברתית. לזרוס הגדיר את תהליכי ההתמודדות כ"מאמצים קוגניטיביים, התנהגותיים (ורגשיים )דינמיים המגויסים  כדי  לענות על דרישות חיצוניות ופנימיות המוערכות על ידי הפרט כמלחיצות וכחורגות ממשאביו הקיימים" ( Lazarus & Folkman, 1984   עמ' 141 ).

לפי לזרוס  ההתמודדות היא תהליך הערכה מחושב (ולא אוטומטי) שיעילותו מושפעת ממאפייני המצב ומהאופן שבו האדם מעריך את המצב לעומת האופן שבו הוא מעריך את משאביו הפנימיים וחיצוניים.

על כן, ההערכה של המצב ושל המשאבים המובילים בסופו של דבר לבחירה של אסטרטגיית התמודדות כוללת לפי לזרוס שני תהליכי הערכה שאליהם הוסיף מילגרום (1998 ) תהליך הערכה שלישי.

ההערכה הראשונית מכוונת כלפי חוץ אל עבר מצב הלחץ, ומעריכה את מידת הנזק והאובדן שכבר התרחש ואת הקף האיום לגבי נזק/אובדן עתידי. במידה והאדם מעריך שמצב נתון טומן בחובו איומים וסכנות הוא עובר להערכה שניונית.

ההערכה השניונית  כוללת הערכה של משאבים ואפשרויות התמודדות הזמינות מול האיומים והסכנות המוערכים בהערכה הראשונית.

ההערכה השלישונית שנוסחה על ידי מילגרום(1998, 2000 ) מתייחסת להערכה השוטפת של היעילות העצמית בהתמודדות עם מצב הלחץ המתמשך.

אסטרטגיות התמודדות עם בעיות

מילגרום   מסכם שההערכות הקוגניטיביות של הפרט משפיעות הן על התפקוד הנוכחי והן על  ההסתגלות העתידית במצבי לחץ מתמשכים. על בסיס התאוריה של לזרוס,  אסטרטגיות ההתמודדות עם מצבי לחץ סווגו לאסטרטגיות ממוקדות בעיה לעומת אסטרטגיות ממוקדות רגש. זאת ועוד,  השימוש בכל אחת משתי האסטרטגיות האלו עשוי להיות יעיל או בלתי יעיל.

על כן בשעה שאנו מעריכים התמודדויות עם מצבי לחץ  של עצמנו ושל הזולת ניתן לאפיין את האסטרטגיות כ: ממוקדות בעיה יעילות, ממוקדות-בעיה בלתי יעילות, ממוקדות-רגש יעילות וממוקדות רגש בלתי יעילות.

בטבלה שמופיעה בהמשך  מוצגת מטריצת האסטרטגיות ממוקדות רגש וממוקדות בעיה שהן יעילות לעומת אסטרטגיות מאותו סוג הנחשבות לבלתי יעילות בכך שהן אינן מצליחות להפחית את העומסים ו/או אינן מצליחות לפתור את הבעיה שעוררה את תחושת הלחץ. טבלה זו הוצגה על ידי Carr (1999 ) על בסיס מאמר של Zeidner & Endler (1996 ).

 

המודל של לזרוס

אסטרטגיות ממוקדות בעיה שהן יעילות כוללות חיפוש אחר מידע מדויק הקשור לבעיות ופיתוח תוכניות פעולה שהן מעשיות.  עם האסטרטגיות ממוקדות בעיה נמנות גם קבלת ייעוץ ותמיכה ממקורות מהימנים וביצוע התוכניות לבד או בסיוע אנשים אחרים עד לסופן והערכתן. אסטרטגיות ממוקדות בעיה שאינן יעילות כוללות  חיפוש מידע שאינו מדויק או איננו רלוונטי ו/או פיתוח תוכניות פעולה שאינן מציאותיות (כגון לבסס פתרון של בעיות כלכליות על זכייה בפיס,   או לתכנן התמודדות עם איומי טרור על בסיס ההנחה שילדים באופן וודאי לא ישהו בגן במקרה של נפילת טיליםCarr,1999 )  עם האסטרטגיות הבלתי יעילות נמנית גם הנטייה לחפש ייעוץ ומידע אצל מקורות מפוקפקים (כגון מגידי עתידות או מכרים שמסייעים לנו להתעלם מהבעיה או מהקושי). בנוסף, הכחשת הבעיה או הימצאות גורם הלחץ מובילה להימנעות מהתמודדות.

במקרה של גורמי לחץ שאינם ניתנים לשליטה על ידי האדם שחווה אותם , נראה הולם יותר לאמץ אסטרטגיות התמודדות ממוקדות רגש-אסטרטגיות המתמקדות בגיבוש מנגנונים חברתיים ורגשיים המפחיתים את העומס הרגשי של המתמודד מבלי לשנות באופן ממשי את גורם הלחץ או את הבעיה. במקרים אלו, התמודדויות ממוקדות רגש יעילות כוללות יצירה ושמירה על ידידויות קרובות ותומכות, במיוחד כאלו שבמסגרתן ניתן להביע רגשות ומכאובים עמוקים באווירה בטוחה . אסטרטגיות ממוקדות  רגש יעילות כוללות גם הבעה ועיבוד רגשי המאפשרים הגדרה מחדש של הבעיה באופן שמקל על דרכי ההתמודדות אתה.

עם האסטרטגיות ממוקדות הרגש נמנות גם טכניקות של הרפיה  ופעילות פיזית המסייעים לויסות רגשי מכוון.  הבעה ועיבוד רגשי, הגדרה מחודשת של הבעיה , הרפיה ותרגול פיזי אינם משנים את גורם הלחץ החיצוני אלא הם מאפשרים ויסות רגשי טוב יותר ומפחיתים את הפגיעה מגורם הלחץ. התמודדויות מסוג זה עשויות להיות יעילות בשעה שמתמודדים עם ההמתנה לתוצאות בדיקה רפואית גורלית, בהמתנה לתוצאת מבן חשוב, מצבים שבהם למתמודד  אין כל אפשרות לשנות באופן פונקציונלי את גורם הלחץ.

עם האסטרטגיות ממוקדות רגש שאינן יעילות נמנית גם יצירת ידידויות הרסניות שבהן המתמודד אינו זוכה לתמיכה, שימוש בהכחשה בניגוד לעיבוד רגשי  אקטיבי של  הבעיה ונטייה להשליה עצמית  שהבעיה איננה קיימת או שהיא איננה מסוכנת. לחלופין, אנשים מאמצים לעתים התנהגות תוקפנית כחלק מהמאמץ הבלתי מוצלח להתמודד עם גורם הלחץ.

ראוי לציין כי האסטרטגיות הרגשיות הבלתי יעילות  הן "מפתות" בכך שהן מצליחות להפחית מתחים רגשיים בטווח הקצר. הבעיה בכרוכה באימוץ אסטרטגיות אלו היא הגברת הלחץ בטווח הארוך בשל חוסר היכולת שלהן לטפל באופן יעיל בגורם הלחץ.

המודל של הולוהאן ומוס

הולהאן ומוס (Holahan & Moos  ,1986 ) הציעו מיון נוסף של אסטרטגיות התמודדות עם לחצים לפי שני ממדים: כיוון ההתמודדות (האם היא מופנית אל גורם הלחץ או אל הפרט המתנסה) ודרגת הפעילות(התמודדות אקטיבית-פעילה לעומת התמודדות פסיבית-סבילה). השילוב בין הקצוות של  שני הממדים יוצר ארבעה דפוסי התמודדות:

התמודדות פעילה-ישירה(ממוקדת בגורם הלחץ): התמודדות זו כוללת ניסיונות לשנות את מקור הלחצים, דהיינו עימות ישיר עם גורם הלחץ (לדוגמה, לחץ  בתקופת המבחנים הנגרם מעומס של עבודה ומבחנים יביא להפסקה בעבודה כדי להפחית את הלחץ), ניסיון ישיר לפתור בעיות שוטפות שמתעוררות(לדוגמה, ניסיון לפתור באופן שוטף אי הבנות עם עמיתים או ממונים במקום העבודה); ראייה אופטימית ושקולה  של המתרחש; ראיית האיום בפרופורציה(לדוגמה, ראיית כל מבחן בסוף הסמסטר כמרכיב במערכת כוללת של ציונים ולא כדבר המשפיע על גורל התואר כולו;ראיית ויכוח או אי הסכמה עם עמית כאירוע בלתי נעים שלו צריך למצוא פתרון ולא כאיום קיומי);

התמודדות פעילה-עקיפה(ממוקדת באדם המתנסה): סוג זה של התמודדות כולל דיבור על הלחץ(עם חבר או הורה) שינוי עצמי כדי להסתגל ללחץ (כמו לדוגמה להגדיר את הבעיה בצורה שונה שמאפשרת פתרון או  לגשת אל הבעיה בצורה שונה); קבלת מידע ממקורות שונים, כגון עיתונים רדיו, טלוויזיה  או מספרים או מאנשים מומחים;  ניסיון לדמיין מצבים מרגיעים; ניסיון לגייס תמיכה חברתית; ניסיון למצוא עזרה מאנשים; ניסיון למצוא עיסוקים אחרים.

התמודדות סבילה-ישירה(ממוקדת בגורם הלחץ) כוללת  התעלמות או הימנעות ממקור הלחץ או ניסיון לפרוק את הכעס על אנשים שאינם קשורים לאירוע.

התמודדות סבילה-עקיפה(ממוקדת באדם המתנסה) כוללת ניסיון לכלוא את הרגשות, שיפור המצב רוח על ידי שתיית אלכוהול או עישון; שימוש בתרופות הרגעה; אכילה יתרה,  פיתוח סימפטומים של מחלה.

הולוהאן ומוס (Holahan & Moos ,1987 ) גורסים כי רוב האנשים מפגינים רמה גבוהה של התמודדות פעילה-ישירה במקביל לרמה מסוימת של התמודדות עקיפה, שהיא התמודדות הימנעותית. המשקל היחסי של ההימנעות בתוך המכלול של מאמצי ההתמודדות הוא הקובע את מידת יעילותה של ההתמודדות. דהיינו, ככל שההתמודדות היא אקטיבית  יותר (בין אם היא ישירה או עקיפה), כך ההתמודדות היא יעילה יותר.

ניתן בנקל למצוא הקבלה בין מודל ההתמודדות של לזרוס ופולקמן לבין המודל של הולאהאן ומוס: האסטרטגיה של התמודדות פעילה –ישירה נראית מקבילה  לאסטרטגיה –ממוקדת בעיה שהיא יעילה, האסטרטגיה של התמודדות  פעילה-עקיפה דומה לאסטרטגיה ממוקדת רגש יעילה אילו שתי האסטרטגיות הסבילות דומות לאסטרטגיות הבלתי יעילות לפי המודל של לזרוס ופולקמן(האסטרטגיה הסבילה-ישירה דומה להתמודדות ממוקדת בעיה בלתי יעילה ואילו האסטרטגיה הסבילה העקיפה דומה להתמודדות ממוקדת-רגש בלתי יעילה).

לסיכום, אניטוענת בספר וכאן כי אינטליגנציה רגשית מקבילה לשימוש גמיש באסטרטגיות התמודדות תוך התאמתם לנטיות האישיות של המתמודד ולמאפייני המצב.

 

כיצד אנו יכולים ליישם רעיונות הקשורים לסגנון ההתמודדות  בחינוך ?

הערכה עצמית-איך המבוגרים מתמודדים עם בעיות

העבודה החינוכית מזמנת לעתים קרובות התמודדות עם מצבים קשים, עם מצבי לחץ: מצבים הקשורים לבעיות התנהגות או קשיים רגשיים של הילדים, התמודדות עם תאונות, התמודדות עם שאלות נוקבות מצד ההורים או  שיתוף הורים בקשיים של הילד, התמודדות עם צוות המוסד החינוכי, התמודדות עם עומסי עבודה במקביל לניהול חיי משפחה תקינים ועוד. התמודדות יעילה עם מצבים אלו, במונחים של תאוריות ההתמודדות היא כזו שמצד אחד מביאה להגדרה ולפתרון הבעיה ומצד שני מצליחה להפחית את העומס הרגשי שהמחנך חווה.

מה נדרש אם כן, כדי להפוך למתמודדים יעילים עם קשיים בכלל, ובסביבה חינוכית בפרט:

  1. מודעות לסגנון ההתמודדות האישי תוך אפשרות להמשיג אותו;
  2. נכונות ויכולת להגדיר בעיות;
  3. היכולת להבחין בין מצבים שבהם יש לאדם שליטה על הפתרונות לבין מצבים שאין לו עליהם שליטה;
  4. היכולת לבחור באסטרטגיית התמודדות שהולמת את דרישות המצב;
  5. היכולת לבחור במקורות תמיכה הולמים(לדוגמה, חברים טובים הם מקורות תמיכה הולמים ואילו הורי הילדים אינם כאלו;
  6. היכולת להעריך את השפעות ההתמודדות ולהפיק מההערכות לקחים להתמודדויות הבאות;
  7. היכולת להכניס התאמות באסטרטגיות ההתמודדות עם מצבים כפועל יוצא של הלקחים שהופקו בעקבות התמודדויות קודמות.

 

 

הערכת דרכי ההתמודדות של הילדים

אחד ממוקדי ההערכה החשובים ביותר בקרב ילדים הוא הדרך שבה הם מתץמודדים עם בעיות. הערכה של דרכי ההתמודדות של הילדים עם בעיות חשובה כיוון שהיא משפיעה  על הלמידה שלהם ועל מידת שביעות הרצון שלהם מעצמם ועל הדימוי העצמי שלהם. הגישה הבסיסית של הילדים לבעיות וקשיים תלויה בחלקה בטמפרמנט שלהם(למשל מידת ההתמדה בהתמודדות עם משימות הולמות גיל) ובמידה רבה מאוד בחינוך שהם מקבלים. באיזו מידה היה לידם מבוגר שעודד להמשיך להתמודד עם המשימה על מנת לצלוח אותה בסופו של דבר. במסוגר רגיש שיודע לשנות את המשימה תוך כדי פעולה על מנת לעודד התמדה והתמודדות מוצלחת בסופו של דבר.

חשוב ביותר שהורי הילדים יעודדו התמדה מתחילת החיים במשימות פשוטות והולמות כגון אחיזה ברעשן, הכנסת קוביות לתוך מיכל, הרכבת פאזלים פשוטים, נעילת נעליים וכפתור כפתורים ועוד.

בנוסף, חשוב  ביותר בכל גננת ומורה תעשה מאמץ כבר מתחילת השנה להכיר את סגנון ההתמודדות של כל ילד וילדה: עם משימות תפקודיות ומימות למדיה; עם בעיות חברתיות.  חשוב מאוד לעודד ילדים להתמודד עם קשיים ולחזק התמודדות הרבה יותר מאשר הצלחות. לבסוף, טוב יעשו גננות ומורות אם ילוו במיוחד ילדים שנראים מתעלמים מבעיות או נמנעים מהתמודדות איתן מזה ועם ילדים שפיתחו אסטראטגיות הרסניות לפתרון בעיות מזה (למשך תוקפנות, כעס, הריסת התוצרים שלהם) . במקרים אלו נדרש מאמץ בהתאמת משימות לידלים(לא קלות ולא קשות מידי) וליווי אישי עד אשר הילדים נראים מאינים ביכולתם להתמודד עם הבעיות בעצמם. מאמץ עקבי ואינטנסיבי בדרכי ההתמודדות של הילדים עם בעיות עשויים להביא בהמשך להתמודדות עצמאית טובה יותר של הילדים עם בעיות בעתיד.

לסיכום, פוסט זה התמקד בסוגיית ההתמודדות עם בעיות . הוצגה הגדרת ההתמודדות והוצעו שני מודלים תיאורטיים שמבחינים בין התמודדויות יעילות להתמודדויות בלתי יעילות עם בעיות.  משני המודלים ניתן ללמוד שהתמודדות יעילה מחייבת הכרה בבעיה והתמודדות אקטיבית איתה. במקרים שבהם יש לאדם המתמודד אפשרות להשפיע על הבעיה עצמה, נדרשת התמודדות ישירה עם הבעיה. במקרים שבהם אין שליטה לאדם על הבעיה עצמה, ההתמודדות האקטיבית מתמקדת במציאת מקורות תמיכה אמינים(כמו פניה למבוגר או מקורות מידע מהימנים) ובויסות רגשי. בפוסט הוצע גם שעל המבוגרים לבדוק את עצמם ואת דרכי ההתמודדות שלהם עם בעיות. לגבי הערכת הילדים, הוצע שהיכרות עם דרכי ההתמודדות של כל ילד וילדה בגן או בכיתה חשובה ביותר. הוצע שבאופן כללי חשוב לעודד התמודדות והתמדה יותר מאשר הצלחות . לבסוף הוצע להשקיע מאמץ עקבי ואינטנסיבי  בליווי ילדים שאותרו כמתקשים להתמודד עם קשיים תפקודיים, לימודיים או חברתיים.