התמודדות עם פחדים בגיל הרך-בימים רגילים ובמצבי חירום

מצב החירום הוסר מרוב חלקי המדינה בבוקרו של יום ה', 14.11.2019 ובעוטף עזה ביום ו', 15/11/2019. נזכור שאחרי השגת הסכם הפסקת האש נשמעו אזעקות בעוטף עזה וילדים ומבוגרים שם המשיכו את שגרת החירום. חשוב שנכיר בכך שהשיבה לשגרה המבורכת מלווה אצל חלק מהאנשים בפחדים וחרדות. חשוב שניתן את הדעת כהורים וכמחנכים לאופן הטיפול בפחדים של הילדים ובני הנוער כיוון שדרך ההתמודדות בהווה תשפיע על הההתמודדות עם מצבי החירום בעתיד. בפוסט זה אני מתמקדת בדרכי התמודדות עם פחדים וחרדות אצל ילדים צעירים. הפוסט מתמקד בהתמודדות עם פחדים וחרדות באופן כללי ובאופן ספציפי כשמדובר בפחדים שקשורים למתח ביטחוני.

מבקשת להפנות לפוסט של ד"ר רוני ברגר מנט"ל בנוגע להתמודדות עם פחדים וחרדות שקשורים למצב של מתח ביטחוני בקרב ילדים ובני נוער. חשוב להדגיש שנט"ל הוא ארגון מקצועי שמהווה במשך שנים רבות כתובת מקצועית אמינה לטיפול בנושא התמודדות במצבי חירום בקרב האוכלוסיה.

תוצאת תמונה עבור לאן הולכות הדאגות בלילות
מתוך הספר "מה עושות הדאגות בלילות"-מאת אנתוני בראון

מה זה בעצם פחד ומהם תפקידיו?

פחד הוא רגש בסיסי-כזה שבני אדם ואף בעלי חיים  חשים.  הפחד הוא תחושה , הרגשה עמוקה אותה כולנו חווים במצבים , בעוצמות ובתדירויות שונות. הפחד נחווה על ידי כל אחד בדרך שונה )לחץ בחזה , מחושי בטן, תחושה של שיתוק , תחושה של אי שקט, קוצר נשימה וכו'. רגש זה כולל אי נוחות, עוררות שלילית, והוא מתעורר כשבאופן סוביקטיבי כשאנחנו(בכל גיל) מעריכים סכנה או איום. הסכנה או האיום עשויים להיות אמיתיים או מדומינים. הפחד הוא מהרגשות שמתפתחים כאמור כבר משנת החיים הראושנה.  ויש לו חשיבות הישרדותית אבולוציונית ברורה. וזאת כיוון שכשאדם חש פחד, הוא מגייס במהירות את משאבי הגוף כדי להתרחק מהמצב המוערך על ידו כמסוכן . 

חשוב להכיר בדימיון ובשוני בין פחד לחרדה. בעוד הפחד  ממוקד באוביקטים או בתופעות מזוהים וממוקדים(פחד מחושך, פחד מכלבים, פחד מדברים בתנועה-כמו הפחד מרעש האזעקות), החרדה כוללת תחושות פיזיולוגיות דומות אבל במקרה זה מדובר בהרגשה עמומה במצבים מסוימים כשהגורם מעורר הפחד איננו מזוהה או ברור. החרדה היא דיפוזית יותר. הפחד בא בדרך כלל לידי ביטוי חיצוני בהתנהגותיות שונות : בריחה, בכי , צחוק, אחיזה חזקה באדם קרוב או חפץ, כיסוי הפנים, אטימת האוזניים ועוד.

חשוב מאוד שנזכור שהפחד כשלעצמו , איננו תופעה פתולוגית . יתרה מזאת , במקרים מסוימים לפחד תפקיד נכבד בהישרדות שלנו כי הוא מחייב אותנו להיזהר. במקרה של התמוגדות עם מצבי חירום ביטחוני ומלחמות מדובר ב"מצב לא נורמאלי" שמאיים פיזית על הקיום. פחדים וחרדות במצבים כאלו הם הדבר המתאים, למרות הקושי.


יש לזכור כי קיימים הבדלים בין-אישיים נרחבים בדרך הבעת הפחדים על ידי הילדים, בעוצמות הפחדים ועוד.הילד מעוות את המציאות במידת מה , על מנת להפוך אותה ליותר מושגת ומובנת . הסיבות לתופעות שונות בסביבתו של הילד אינן ברורות לו , ובמקביל אין לו כלים מחשבתיים להבינן . על כן , על מנת לשמור על דימוי עצמי חיובי , מייחס הילד סיבות לתופעות, לפי האופן שבו הוא מבין את המציאות.

עם ההבדלים הבין אישיים בין הילדים נמנה גם הנסיון או ההתנסות שלהם במצבים מפחידים. ילדים צעירים שמתגוררים בדרום הארץ, בסמוך לרצועת עזה (בדומה לילדים שגדלו לפני שנים בגבול הצפון וחוו קטיושות) מנוסים הרבה יותר מהילדים במרכז בכל הקשור להתמודדות עם איומים ביטחוניים. מצד אחד התנסותם זו מביאה לרמות חרדה ופחדים גבוות יותר, אבל מצד שני נראה שהם הרבה יותר "יעילים" בהתמודדויותיהם היומיומיומיות עם האיומים. ניתן לומר שהיעילות בהתמוגגת להם עם מצבי החירום גובה לעתים מהם מחיר כבד שמתבטא ברמות חרדה גבוהות יותר ביומיום.

לתחושת פחד ראשונית בגלל התמודדות עם תופעות לא מוכרות, יש תפקיד של הגנה על הילד.
אילולא תחושה זאת, הילד עלול להיקלע להרפתקאות העשויות לסכן אותו.  חשוב שנבין שילדים הפוחדים מתופעות אלה ואחרות אינם "פחדנים". חשוב לא לייחס לילדים תכונות אופי של פחדנות שיש בהן מן הציפיה שהילד לא ילמד להתמודד בסופו של דבר עם מושא הפחד. פחדים הקשורים בחוסר הבנה של תופעות בסביבתו של הילד, מצביעים על כך , שהילד מפעיל שיקול דעת, הוא חושב, והוא מודע לפערים מסוימים בין הבנתו את המציאות לבין העובדות כפי שהן. ילדים נבונים עשויים להפגין יותר פחד מן הסוג הזה.
פחדים צומחים לעיתים גם על רקע רגשות של כעס, קינאה, או דאגה אותם חש הילד אך מתקשה
לבטאם. דהיינו רגשות של פחד הופכים לחלק מ"חבילה" של רגשות מעורבים.

ביטויי הפחד

לפחד כמו לכל רגש אחר יש ביטויים פיזיולוגיים, קוגניטיביים ,רגשיים והתנהגותייים. להלן פירוט הביטויים של הפחד. חשוב להכיר בכל הביטויים כדי שנוכל להתרשם כהורים וכמחנכים מהאופן שבו חווה הילד הצעיר את המציאות המאיימת.

  • תגובות פיזיולוגיות(שינויי בדופק; הזעה, יובש בפה, רעד);
  • החוויה הסובייקטיבית של הרגש( הפרעה בריכוז, מיקוד הקשב, מוטיבציה גבוהה להצליח )
  • הערכה קוגניטיבית של הרגש והמלווה אליו( החל בהבחנה ראשונית בין נעים לי או לא נעים לי וכלה בהערכות מורכבות יותר לגבי הנסיבות שחוללו את הרגש: באיום או בהפרת זכויות או מדובר באתגר חד פעמי, או יהיו עוד הזדמנויות וכו').
  • הבעות הפנים או הביטויים הגופניים האחרים המבטאים את הרגש (כיווץ גבות, חיוך, כיווץ כפות הידיים, הפניית אצבע כלפי השותף לשיחה, התקרבות, התרחקות ועוד).
  • הכינויים הלשוניים שאנו משייכים לכל רגש( פחד, שמחה, סלידה, זעם ועוד). חשוב שנשים לב לאופן שבו מביעים ידלים רגשות(לא נעים לי; אני פוחדת וכו).

באופן כללי על התמודדות עם פחדים

התמודדות חיובית עם הפחד, העשויה לכלול הבנת הגורמים לפחד בכל מקרה ומקרה, והתקרבות הדרגתית, מתוכננת למצב המפחיד ועשויה לתרום לחישול האדם ולתחושה של הצלחה ויכולת .על כן , חשוב ללמוד על סגנונות התמודדות עם הפחדים, לחזק סגנונות התמודדות אפקטיביים, ולהציע תחליפים לסגנונות התמודדות בעיתיים עם פחדים. יחד עם זאת, חשוב להבין את החשיבות של מתן לגיטימציה לתחושת הפחד ולאפשר הבעה ישירה של רגשות בכלל, ושל הפחד בפרט.  מחנכים צריכים לזכור שחווית הפחד של הילדים היא אמיתית וחשוב להכיר בה ולא להכחיש אותה. חשוב להבין שבנות ובנים פוחדים באותה מידה ואין לצפות מהבנים לכבוש את הבעת הפחד. מנגד חשוב ללמוד וללמד ילדים לא "להיכנע" לפחד בצורה שמגבילה את התפקוד היומיומי באופן משמעותי. למרות הפחד ללכת לגן או לבית הספר או לרופא שיניים, חשוב להמשיך ללכת למקומו האלו. זאת ועוד סגנון ההתמודדות עם הפחד תלוי באופיו, ובאופי האוביקט או התופעה שמהם מפחדים.

דרך התמודדות עם כל פחד מותאם לגורמים הספציפיים לפחד ולמאפייני הטמפרמנט והעדפות של כל ילד. יחד עם זאת ניתן להתייחס למספר כללים מרכזיים המתאימים להתמודדות עם רוב מצבי הפחד. זכרו שכשמדובר בילדים צעירים תפקיד ההורים והמחנכים לבנות עבורם סביבה אמינה ובטוחה שתאפשר חקר והתמודדות עם מצבים. להלן עקרונו התמודדות:

  • היו מודעים לכך כי פחדי הילד אינם נעלמים בבת אחת והתמודדות עימם דורשת סבלנות ,אורך רוח ועקביות . התמודדות עם פחד השב ועולה  עשוי להימשך שבועות וחודשים.
  • זהו את הפחד והכירו בכך שמדובר  בחוויה "אמיתית" עבור הילד; אל תקלו ראש ואל תזלזלו בהבעת הפחד של הילדים.
  • עודדו ילדים לעסוק בפעילויות שמאפשרות הבעה ועיבוד סימבוליים של הפחד: ציור, עבודה בחומר, תנועה למשמע מוזיקה מדוונת, משחק סוציו דרמטי שמערב בובות וחפצים נוספים שלהם יכולים הילדים לייחס מאפיינים ודמויות שונים על פי דימיונם.
  • תבינו שבנים פוחדים לא פחות מבנות והכרחי לעודד אותם להביע פחד  במילים והתייחסו לפחדים שלהם באותה אהדה ורגישות כמו שאתם מתייחסים לבנות שפוחדות. 
  •  תנו לילד תחושת ביטחון כי אנו איתו בהתמודדות עם הפחד. נוכחות פיזית חשובה ביותר. בהקשר המתח הביטחוני חשוב לטעת אמון ברשויות: במחנכים, בפיקוד העורף, בצבא , במשטרה.
  • התאתימו הכוונה לגבי דרכי התמודדות למצב. במצבים שבהם יש לכם ולילד שליטה על המצב, עודדו אימוץ של פעולה אקטיבית בהתמודדות עם הפחד.לעומת זאת, במצבים שבהם אין לנו או לילד שליטה במצב(כמו במצב מלחמה או במצב של מחלה קשה של בן משפחה), עודדו הבעה רגשית הולמת של הפחד.
    – שוחחו עם הילד על תחושת הפחד -הקשיבו לתיאור תחשותיהם, שתפו ברגשות שלכם ודברו תמיד על דרכים פעילויות להתמודד עם מצבים מאיימים.
  • הגבילו את הצפייה בטלוויזיה ומשחק מחשב מפחידים ואלימים לרבות צפייה בתכניות חדשות בעתות מתח ביטחוני והפנו את הילד לתוכניות ילדים בהן המפצלות מקבלות פן מעודן יותר בשל היותן מבולבלות ואף ידידותיות ). ככלל חשוב מאוד לא לאפשר לילדים צעירים צפייה  ללא ליווי ותיווך בטלוויזיה גם בתכניות "תמימות".  שבו עם הילד הצופה בתוכנית ושוחחו עימו על מה שראיתם .
  • אם מדובר בפחד מאוביקט ממשי מזוהה שמעריכים שאינו מסוכן לילד(כמו המזרקה שהוזכרה למעלה שהנכדה שלי פוחדת ממנה) עודדו התקרבות הדרגתית ו"התיידדות"  עם האוביקא המאיים כך שהילד יווכח שהוא לא מסכן אותו.
  • חזקו את הילד ושבחו אותו על זיהוי סכנות ממשיות והימנעות מכניסה למצבים מסוכנים(כמו לא לדעת בחפצים לא מזוהים ברחוב)).
  • הסבירו לילדים תופעות כגון מקור הרעשים בגילים צעירים יותר וברקים ורעמים בגיל הגן; למדו את הילדים להבחין בקולות של אזעקה לבין קולות של רכבי חירום(מכבי אש, אמבולנסים).
  • הציעו לילד לאמץ משפטים שיאמר לעצמו כדי לעודד את עצמו להתמודד עם הפחד; כמו אני לא לבד, ההורים איתי, הגננת יודעת מה לעשות במצב כזה וכזה וכו')
  • ענו לילדים בכנות על שאלות שנוגעות למוות. אל תבטיחו אף פעם שאנחנו והילדים נחיה לנצח אבל באופן עקבי ושיטתי תתייחסו לכך שתמיד יהיה משיהו שיטפל בילדים. במצב הביטחוני הקיים אי אפשר להבטיח לילדים שאיש ממשפחתם לא ייפגע. כן אפשר להבטיח שאנחנו עושים את הכל כדי להתגונן ושתמיד מבוגרים יטפלו בילדים.
  • באשר לפחדי לילה, ארגנו סביבה שהילדים מרגישים בטוחים בה – סביבה שהם עצמם שותפים בעיצובה, ואמצו טקסי הליכה לישון קבועים. חשוב להיענות לקריאות בלילה כדי שהילד לא ירגיש בודד ולמצוא דרכים לאפשר לו תחושה של ביטחון מבלי לשחק או לשוחח איתו .
  • באשר לפחד מעזיבה או נטישה, הכינו את הילד לפרידה ובנו איתו טקס  פרידה ששב וחוזר על עצמו. כאשר עוזבים את הילד הקפידו תמיד להיפרד ממנו גם אם פעולה זו גורמת לו לבכי . זאת כדי לאפשר לו תחושת וודאות ושליטה במצב ולמנוע תחושה שנעלמים לו במפתיע.

לסיכום פוסט זה התמקד בפחדים של ילדים צעירים. הפחד הוצג  כ"תופעה" טבעית ששומרת על הילד ומשקפת גם את האופן שבו מבין הילד את העולם. שכיחות ועוצמת הפחד תלויות גם בהבדלים בין אישיים שקשורים לטמפרמנט ולאופי ההתנסויות של הילדים. ילדים צעירים המתגוררים בדרום הארץ מנוסים הרבה יותר מהילדים במרכז בכל הקשור להתמודדות עם איומים ביטחוניים. מצד אחד התנסותם זו מביאה לרמות חרדה ופחדים גבוהות יותר, אבל מצד שני נראה שהם הרבה יותר "יעילים" בהתמודדויותיהם היומיומיות עם האיומים. כדרך התמודדות עם פחדים הזכרנו שחשוב להכיר בפחד ולתת לגיטימציה לביטו מילולי ישיר של הפחד בקרב בנים ובנות כאחד. בנוסף חשוב למצוא איזון בין מתן הרגשת ביטחון לילד, בכך שהוא לא מתמודד עם העולם לבד ושאנחנו תומכים בו, לבין עידוד של התקרבות למצבים שנראים בעיניו מאימים וזאת על מנת לא לצמצם את טווח ההתנסות שלו. נזכור שליווי ילד פוחד מחייב אותנו לאמפתיה וגילוי סבלנות.

איך נתמוך בילדים צעירים וננחה אותם להתמודד [שוב ושוב] עם "הצבע האדום" ועם ההשתמעויות של המצב הביטחוני המתערר בדרום?

אחרי תקופת מתח ממושכת בדרום שכללה שריפות שנגרמו על ידי עפיפוני ובלוני נפץ-מאז סוף מרץ 2018-שוב נשמעים הערב(20.7.2018) קולות של שיגורי רקטות והתרעות של "צבע אדום". ואת אחרי שבמהלך אחה"צ נתבקשו המשפחות להימצא קרוב למרחבים מוגנים. הסלמה במצב היתה כנראה צפויה.

בעקבות הסלמה קודמת בסוף מאי כתבתי פוסט שמתמקד בתגובות אפשריות במצב של מתי  בטחוני שמחייב ריצה למרחבים מוגנים. אני מפרסמת כאן שוב את הפוסט שכתבתי לראשונה בסוף חודש מאי.

תושבי הדרום על ילדיהם שבים לחוות שגרת חירום מלווה באזעקות ודרישה להיכנס למרחבים מוגנים בעקבות שיגור טילים לעוטף עזה. בערב זה אין לדעת איך יתפתח המצב.תושבי הדרום ובכלל זה הילדים, מורגלים להתנהלות בשעת חירום. הרגלים מעין אלו אינם מונעים את החרדה שמתעוררת כשבאופן די פתאומי מצב הרגיעה מתערער.  נפילת חלק מרקטה לפני חודשיים בחצר גן ילדים(בשעה שהילדים לא היו בגן) והאזעקות התכופות בזמן הנסיעה של הילדים לגנים ולבתי ספר, מוסיפים לתחושת החרדה. יתרה מזו, עפיפונים ובלונים נפלו בחצרות גנים בשעה שהילדים היו בגנים. הילדים עצמם הסבירו הצורה מאוד בהירה לכתבים מה אירע בסביבת הגן.  ונזכור גם ללא קשר למי התחיל את גל הלחימה הנוכחי, שגם בעזה ילדים קטנים שההפצצות מן האויר גורמות להם לחרדה. הפוסט נכתב גם מתוך תחושת סולידריות עם תושבי הדרום בשעה שחיינו במרכז הארץ ממשיכים להתנהל כסדרם. וגם כדי לנסות להזכיר מספר עקרונות של התמודדות בשעת חירום.

חשוב שנזכור שילדים צעירים חווים את העולם סביבם גם באופן ישיר וגם במידה רבה באמצעות התיווך של המבוגרים סביבם. דהיינו , האופן שבו ילדים חווים אזעקות ואת ה"צבע האדום" תלוי במידה רבה באופן שבו מתייחסים סביבם המבוגרים לאזעקות ולהסברים שהם נותנים לילדים על המתרחש סביבם. חשוב כשחושבים על התמודדות עם מצבי חירום, שנזכור שתפקיד המבוגרים ליצור עבור הילדים סביבה עד כמה שאפשר מוגנת פיזית ורגשית-הכל בהתאם לנסיבות.

צפייה בגננת של הילדים שבחצר הגן שלהם נפל בסוף חודש מאי חלק מהרקטה,  עוררה התפעלות: הופיעה לפנינו אדם רגוע, אדם שתשומת הלב שלו נתונה רובה ככולה לרווחתם של ילדים, אדם שיודע לבנות מערך של פעילויות תוך שמירת השגרה בגן לצד תכנון יום שמפחית סיכונים. וכל זאת כאשר סביבם מהומה די גדולה ונוכחות מוגברת של אנשי צבא ותקשורת. גם הגננת שטיפלה בגן שבחצרו נפל בלון תבערה השרתה ביטחון על הילדים שניכר באופן שבו הם הילדים עצמם התבטאו והסבירו מה קרה סביבם.

תוצאת תמונה עבור צבע אדום אזעקה

מהי המשמעות של תיווך במצבי חירום?

המונח תיווך מתייחס,בהתבסס על התיאוריות של ויגוצקי ופורשטיין, לניסיון המכוון הנעשה על ידי הורים ומחנכים לחצוץ בין העולם  הפיזי והחברתי לבין הילדים ו"להנגיש" להם אותו בצורה שתאפשר להם להיטיב להבין אותו, ללמוד ממנו ולהגמיש את היכולות הקוגניטיביות שלהם. דהיינו, במילים פשוטות יותר הכוונה היא ש"מבוגרים אחראים" מציבים עצמם בין העולם לילד כדי לאפשר התמודדות יותר טובה של הילד עם העולם בהווה ובעתיד.  אף שבדרך כלל מדובר  בתיאוריות אלו על תהליכים שמביאים לגמישות שכלית ולהבנה משובחת יותר של העולם, בהקשר  התיווך של המצב הבטחוני לילדים  צעירים ,אנחנו מדברים קודם כל על תיווך שמטרתו העיקרית היא שמירה על ביטחון פיזי ורגשי. הכוונה לפעולות שננקטות בטווח הקצר כדי לאפשר לילדים להרגיש בטוחים, במצב שבו בלאו הכי הם לא יכולים לעשות בעצמם דבר לשיפור מצב הביטחון הכללי. הרגשת ביטחון  רגשי בעולם בגיל צעיר ופיתוח יכולת לתת אמון באנשים שפועלים באמת לטובתנו מניחה את התשתית הנחוצה(חלק מהתשתית הזו…) להבנת המצב הפוליטי, מדיני, היסטורי המורכב שאנו מצויים בו,בעתיד, כשהילדים יגדלו. דהיינו, הכוונה היא שילדים צעירים אינם יכולים  לנסות להבין את פעולותההאיבה והטרור  מבלי להרגיש חרדה עצומה. לכן ההמלצה היא שבגיל הצעיר נתמקד בהבטחת תנאים-עד כמה שאנחנו המבוגרים המקיפים את הילדים יכולים-כדי שירגישו שאנו שומרים עליהם!  במקביל במצב של התראות על נפילת טילים, הכרחי להביא את הילדים למצב של שיתוף פעולה מלא עם הנחיות המבוגרים סביבם(כניסה מהירה לגן, ריצה לממ"ד וכו').

מה אני מציעה שנעשה ולא נעשה להבטחת הרגשת הביטחון הרגשי של הילדים בטווח הקצר?

כשמדובר בהתגוננות נגד טילים קיים הכרח להכין את הילדים להיענות לתסריטים קבועים שנקבעו כדי להגיע למרחבים מוגנים. וכל זאת בצורה מסודרת בשעה שגם המבוגרים השומרים עליהם עלולים לחוש חרדה ובמקביל לשמור על ארגון וקור רוח.

הנה כמה דרכים מומלצות  להתמודדות:

להמעיט בחשיפה לחדשות מתוך הכנה לאפשרות  שתשודר אזעקת צבע אדום ברדיו או באפליקציה

ילדים אינם ערוכים להתמודדות עם הצפה במידע חדשותי האופייני ל"גלים הפתוחים" ברדיו ובטלויזיה. אין סיבה להציף אותם במידע מיותר. על ההורים לוודא למשל  שהרדיו לא יהיה דלוק  כאשר הם נוסעים עם הילד ברכב. שהטלויזיה לא מכוונת לערוצי החדשות בבית. חשוב גם שבנוכחות הילדים לא ניצמד להודעות חדשותיות באמצעות הניידים החכמים. מידע כזה לא יכול לסייע להם בכלום והם אינם יכולים להשפיע על שינויו ובכל מקרה, זה לא ישפר את ההתמודדות שלהם איתו. כמו כן, סייעות וגננות בגן צריכות למעיט בשיחות על המצב הביטחוני בגן מעל הראש של הילדים. מנגד חשוב להשאיר ערוץ פתוח אשר יאפשר לשמוע את האזעקות.

להכין את הילדים מראש לאפשרויות שונות-כגון שמיעת האזעקה

חשוב לומר לילדים שקיימת אפשרות שישמעו אזעקה במצבים שונים: כשהם באוטו, כשהם משחקים, כשהם במקלחת, ועוד. חשוב לחשוב על האופן שבו יגיעו הכי מהר למרחב מוגן בסביבה. וחשוב להציג להם מראש ולתרגל התנהלות רצויה במצב של שמיעת אזעקה באוטו, במקלחת, בחצר הגן וכו'. ככל שההילד יצטרך בזמן חירום לפעול בדרך מוכרת, כך ההתגייסות שלו תהיה ברוב המקרים מהירה יותר. התמודדות עם משהו צפוי, גם אם הוא מאיים עשויה להפחית את החרדה הכרוכה במצב.

הקשבה דרוכה ורגישות לאיתותי הילדים ומתן מענה סביר לשאלותיהם

עם זאת , חשוב מאוד להיות ערניים וקשובים למה שהילדים אומרים כדי לדעת מה מעסיק ומטריד אותם. חשוב לעודד אותם לשאול אותנו שאלות כמו שגם חשוב להקשיב לשיחות שהם מנהלים ביניהם . יש להשיב על כל שאלה בצורה עניינית ומדויקת מבלי להציע מידע מעבר למה שהילדים שאלו. נזכור שילדים צעירים מבטאים את מחשבותיהם, חששותיהם, דימינותיהם גם בצורות לא מילוליות. כמו לדוגמה במשחק דימיוני(שימו לב מה הם אומרים בשיחות דימיוניות אלו), בציור, במשחקי בניה. בין אם הם משחקים לבד או עם ילדים אחרים. אפשרו ועודדו עיסוק במשחק מעין זה והתבוננו בו גם כדי להבין מה מעסיק את הילדים.

שמירה על שגרה

שגרה נותנת לילד תחושת בטחון, כמובן שבגבולות של אי סיכון הילדים. גם בבית וגם בגנים  חשוב לשמור על השגרה על מנת שהילד לא ירגיש שהעולם שלו  "התמוטט".זה אומר להמשיך בפעילויות של משחק. זה אומר גם לא לוותר על שמירה על כללי התנהגות וגבולות בגן ובבית. בהקשר השמירה על השגרה, מוצע שיציאה לפארקים, טיולים, מרכזי קניות תמשיך גם בהתאם לצרכים ולהוראות הביטחון. חשוב שהמרחב המוגן יהיה זירה לפעילויות נעימות לילדים גם לא בשעת חירום כדי שהשהות הכפויה בו תהיה כרוכה בפחות חרדה. חשוב שהילדים יהיו שותפים לארגון ולקישוט המרחב המוגן על מנת שיתיידדו איתו.

חלוקה הולמת של אחריות: המבוגרים לוקחים אחריות; ילדים צעירים משוחררים מאחריות על המצב הביטחוני

לתת לילדים תחושה שמי שתפקידו להגן עליהם זה ההורים ומחנכות ושגם עליהם שומרים כוחות הביטחון : הצבא, המשטרה, הרשות המקומית. להדגיש בכל מקרה שאין זו אחריותם "לטפל במצב". חשוב תמיד, וחשוב במיוחד בעתות חירום להרגיל את הילדים לשמור על גבולות ועל כללים שנועדו לשמור על ביטחונם, הן בתוך הבית והן בחוץ.  חשוב גם להסביר לילדים שהנוכחות המוגברת של שוטרים וחיילים וניידות ברחובות מצביעה על המאמץ לשמור עלינו.

לא לשקר

אי אפשר להבטיח לילדים אף פעם שאף אחד שקרוב אליהם לא ייפגע, כי הכול יכול לקרות. אבל כן חובה להבטיח שהמבוגרים, שהשמירה על הביטחון היא באחריותם, יעשו את כל שביכולתם כדי לשמור עליהם.

לא להסית ולא לזרוע שנאה 

פחד מפגיעה ללא יכולת להבין את המניעים של האחר מוביל לעתים לשנוא את האחר ולהכליל את השנאה לקבוצת ההתייחסות שממנה באים המפגעים(במצב בארץ האוכלוסיה הערבית בכללותה, פלסטינים). המטען הנפשי  שנוצר בעקבות התחושות האלה אצל ילדים הוא כזה שמשתחרר בטווח הרחוק ויכול לצאת החוצה בעתיד. כך שעדיף לא לזרוע בילדים רגשות שנאה כלפי גורם כלשהו, כדי שיהיה להם על מי לכעוס, עדיף את התחושות לנתב לאהדה לכוחות הביטחון ששומרים עלינו. חשוב מאוד בעיניי בחיים המורכבים בארץ  לעזור לילדים לבנות תמונה מורכבת לגבי קבוצות אנשים. להביא אותם לטפח הבנה שבכל קבוצה יש "טובים" ו"רעים" . שחשוב להתנגד בתוקף לפגיעה  בחפים מפשע וב"לא מעורבים" יהיה אשר יהיה רקעם האתני או הדתי.

 

סביבה מטפחת מסוגלות עצמית אצל ילדים, הורים, גננות ומורים

מסוגלות עצמית(self-efficacy ) הוא כישור מרכזי שהוצע והוגדר על ידי בנדורה (Bandura, 1997) ומהווה אבן יסוד להבנת תהליכי התמודדות של אנשים עם אתגרים בחייהם היומיומיים, במצבים מגוונים. מסוגלות עצמית  מתמקדת באמונה של האדם ביכולת שלו לבצע משימות ולממש מטרות שהוא מציב לעצמו. מה שבנדורה הציע לראשונה בשנות ה-70 של המאה הקודמת ופיתח בהמשך נחקר רבות בהקשר של הישגים לימודיים של ילדים, בהקשר של מסוגלות עצמית של מורים והורים. פוסט זה מוקדש לנושא כיוון שאמונות לגבי המסוגלות העצמית משפיעות באופן משמעותי על התפקוד שלנו בכלל ועל התפקוד של ילדים  כמו גם על התפיסה העצמית שלנו. מהטמה גנדי אמר בהקשר זה:"אם יש לי אמונה שאני יכול לעשות משהו, אני סמוך ובטוח שארכוש את היכולת לעשות זאת גם אם יכולות זאת איננה מפותחת דיה אצלי מלכתחילה".

הספר של פאדל עלי "ילד על מדרגות העולם", איורים מאת שרחף ואכד בהוצאת הקיבוץ המאוחד נראה לי מתאים במיוחד לפוסט זה.

ילד על מדרגות העולם מוסגלות עצמית

"אני ילד שמטפס על מדרגות העולם.
יש לי לב יש לי שכל,
יש לי עניינים  כמו לכולם…
אני אוהב לבחור בעצמי,
ולרוב בוחר בהיגיון.
 אם אכשל או אפשל יישאר לי ניסיון…"


המניע לכתיבת פוסט זה הוא צפייה תדירה במצבים שבהם למרות כוונות טובות של הורים, יועצים, מדריכים ומפקחים הללו אינם עושים די כדי לחזק את אמונות המסוגלות העצמית של הילדים, הוריהם או של המורים. לעתים, אנחנו נתקלים במצבים שבהם פעולות מחבלות בגיבוש אמונה של מסוגלות עצמית בקרב ילדים, הורים ומחנכים.

מטרת הפוסט הוא אפוא להביא להבנה לגבי חשיבות האמונות של מסוגלות עצמית בקרב ילדים, הורים ומחנכים ולגבי תהליכים שמשפיעים על גיבושן. בעקבות זאת, הפוסט מבקש להניע לחשיבה ולעשייה בסיטואציות יומיומיות שתורמות לבנייתן של אמונות של מסוגלות עצמית בקרב ילדים, הורים ומחנכים. אני כורכת את המסוגלות העצמית של הילדים, המחנכים והורי הילדים יחד כי אינטראקציות בין שלושת "גורמים" אלו משפיעות על המסוגלות העצמית של כל אחד מהם ושל שתי הקבוצות האחרות. דהיינו פעולות של הורים משפיעות על המסוגלות העצמית של עצמם וגם על אלו של הילדים ושל המורים. פעולות שהילדים עושים משפיעות על המסוגלות העצמית שלהם כמו על זו של הוריהם ומוריהם וכך הלאה. אני מאמינה שחשוב שנבנה סביבות חיים ולמידה שמאפשרות לכל האנשים שחיים בהן לגבש לעצמם אמונות של מסוגלות עצמית-סביבות מטפחות מסוגלות עצמית. 

כדי שיהיה לנו ברור על מה אנחנו מדברים, אני מציעה שתעיינו בטבלה שמופיעה למטה ובה דוגמאות  למחשבות שקשורות למסוגלות עצמית בסיטואציות יויומיות בחיי ילדים, הורים ומחנכים פורמאליים. אתם מוזמנים להוסיף לרשימה היגדים משלכם.

טבלה 1: אמונות שקשורות למסוגלות עצמית בקרב ילדים בגיל הרך, הורים ומחנכים

ילדים בגיל הרך

הורים גננות, מורות, סייעות, מטפלות

אמונה ביכולת לאכול ולהתלבש לבד

אמונה ביכולת להרגיל תינוק לישון במיטתו

אמונה ביכולת להרגיע בסופו של דבר את התינוק שלך

אמונה ביכולת  להגיע לילדים, ליצור קשר גם עם המאתגרים שבהם

אמונה ביכולת להגיע לצעצוע שנמצא מחוץ להישג ידי

אמונה ביכולת להביא פעוט להרים צעצועים שאותם זרק בכוונה על הרצפה

אמונה ביכולת ללמד ילדים לקרוא

אמונה ביכולת לעשות את הצרכים בסיר ולא בחיתול

אמונה ביכולת לעניין את הפעוט או א הילד בגיל הגן להקשיב לספר שאני קוראת לו

אמונה ביכולת להביא ילדים להישמע לכללי ההתנהגות של הגן

אמונה ביכולת לבנות מגדל של קוביות

אמונה ביכולת להביא ילדים לאכול אוכל בריא

אמונה ביכולת להתמודד עם ילדים שמפגינים בעיות התנהגות

אמונה ביכולת לצייר את מה  שעובר לי בראש או מה שאני רוצה

אמונה ביכולת לאמן פעוט לניקיון

אמונה ביכולת להתמודד עם טענות של הורים

אמונה ביכולת להשלים פאזל

אמונה ביכולת לדבר עם ילד על מוות של קרוב משפחה

אמונה ביכולת ליצור עבודת צוות טובה עם הסייעות והמשלימות

אמונה ביכולת לכתוב מה שאני חשוב עליו

אמונה ביכולת להרגיל ילד לקום ולהתארגן לבית הספר בזמן אמונה ביכולת להשפיע על מעשי הילדים בגן או בבית הספר

אמונה ביכולת להשיב לעצמי צעצוע שנחטף מידיי על ידי ילד אחר

אמון ביכולת להרגיל ילד בכיתה א להכין שיעורים מידי יום

אמונה ביכולת להתמודד עם ממונים ולשכנע אותם

אמונה ביכולת להביא ילדים אחרים לשחק איתי

להאמין ביכולת להביא ילד לספר לי חוויות לא נעימות שעברו עליו בגן או בבית הספר אמונה ביכולת להתמודד עם מצבים בלתי צפויים

אמונה ביכולת ללמוד משחק חדש

אמונה ביכולת להביא את בן הזוג להסכמה על כללי התנהגות עבור הילדים  אמונה ביכולת ללמוד תכנים ושיטות הוראה חדשות

אמונה ביכולת לפתור תרגיל בחשבון

אמונה ביכולת לארגן את הבית כך שיהיה בסביבה נעימה ובטוחה לילדים ולהורים

אמונה ביכולת לבנות סביבת למידה נעימה ומאתגרת בגן

אמונה ביכולת להביא את ההורים להקשיב למשהו שמטריד אותי

אמונה ביכולת לתת לילדים את תשומת הלב הנדרשת למרות עומס בעבודה

אמונה ביכולת ליצור קשר טוב עם רוב ההורים
 אמונה ביכולת להביא ילדים להקשיב לסיפור שאני ממציא אמונה ביכולת להביא את הילדים להישמע לכללי התנהגות גם בהיעדרי  אמונה ביכולתליצור עניין אצל הילדים

מעיון בטבלה אפשר להתרשם שאמונות של מסוגלות עצמית עשויות להתמקד בלמידה, במצבים חברתיים, בכישורי ההורות או ההוראה שלנו. אני מבקשת להוסיף שייתכן שלאדם אמונות של מסוגלות עצמית גבוהה בתחום אחד(למשל במצבים חברתיים) וחוסר אמון בעצמו בתחומים אחרים(בלימודי החשבון לדוגמה). אדם יכול להרגיש מסוגלות עצמית גבוהה באשר לתפקודו ההורי ונמוכה באשר לתפקודו המקצועי ולהיפך.

 לסטודנטים להוראה ולמי שמתעניין לחקור את הנושא מציעה בחום אתר עשיר ובו מקורות שכוללים הגדרות וממצאים מחקרים שנוגעים למסוגלות עצמית נבנה על ידי Pajares שהרבה לחקור ולכתוב בנושא.

לפני שאכתוב על דרכים שבאמצעותם ניתן לשפר את התפקוד שלנו ולתרום לשיפור התפקוד של הסובבים אותנו באמצעות גיבוש אמונות של מסוגלות עצמית, אתייחס לתהליכים שבנדורה הציג  כמרכזיים בתהליך גיבוש המסוגלות העצמית:

  1. התנסות במשימות שמוכתרות בסופו של דבר בהצלחה. ככל שאדם מתנסה מצליח בסופו של דבר להשלים משימות שהציב לעצמו, תוך שבדרך מיטיב להתמודד עם קשיים ואתגרים, כך "מפלס" המסוגלות העצמית שלו עולה. כך הוא מאמין ביכולת שלו להתמודד עם משימות. באמצעות תהליך זה לומד האדם לפתח אמונה ביכולתו להשלים משימות על בסיס התנסויות מוצלחות שלו.
  2. צפייה מזדמנת במודל(עדיף מתמודד לא כזה שמצליח מייד) -באדם אחר שמתמודד בסופו של דבר בהצלחה עם משימה דומה. צפייה במודל מתמודד עשויה להביא את האדם להאמין שאם מישהו אחר מנסה ומצליח גם הוא עצמו (הצופה) יצליח להתמודד עם משימה דומה.
  3. שכנוע על ידי מישהו שאתה יכול להתמודד בהצלחה  עם המשימה; שיש לך את היכולת. חשוב לציין שבנדורה התייחס לכך שלא מדובר בשבחים ריקים מתוכן אלא בהתייחסות מותאמת והולמת את המאמצים של האדם המתמודד. משובים עשויים גם להשפיע לרעה על אמונות של מסוגלות עצמית של היחיד.
  4. עוררות פיזיולוגית רגשית. מדובר במה שאדם חש פיזיולוגית בשעת ההתמודדות עם משימות ולא פחות חשוב מכך איך האדם מסביר לעצמו את מה שהוא מרגיש. עוררות פיזיולוגית עשויה להתפרש כסוג של התרגשות שאם היא מלווה במחשבה שהתרגשות טבעית והיא קשורה להתנסויות כאלו-היא עשויה לתרום להתמודדות טובה עם המשימה ולעליית מפלס המסוגלות העצמית. מנגד העוררות הפיזיולוגית-הרגשית עלולה להתפרש כחרדה , להיות מלווה במחשבה שהאדם לא מסוגל להתמודד ולכן עוררות זו עלולה לשתק ולהפריע להתמודדות טובה.

מהגדרת המסוגלות העצמית, ותיאור התהליכים שמסבירים את בנייתה ניתן לגזור מספר עקרונות אשר ינחו אותנו בתכנון סביבה שמאפשרת לכל האנשים הנמצאים בה לפתח מסוגלות עצמית:

  1. חשיבה על דרכי ההתמודדות שלנו ועל הצפי להצליח משפיעה על ההישגים שלנו;
  2. העשייה המתמידה עצמה, הנכונות להתנסות הלכה למעשה ולמצוא דרכים לתקן טעויות ותקלות תמודדות משפיעות על האופן שבו אנחנו חושבים על היכולות שלנו;
  3. למרות שאמונות לגבי מסוגלות עצמית ממוקמות בתוך התודעה של היחיד-הפיתוח שלהן מתרחש בהקשר של קשרים עם אנשים אחרים: בני משפחה, עמיתים, בעלי תפקידים אחרים ממונים עלינו וכפופים לנו.

הבנת התהליכים שמסבירים כיצד נבנות אמונות של מסוגלות עצמית עשויה להוביל לצעדים שניתן לנקוט בהם על מנת לבנות סביבה שמטפחת מסוגלות עצמית אצל אנשים שחיים בה.

איך בונים סביבת חיים וסביבת למידה מטפחות מסוגלות עצמית?

  • לעצב סביבה שמעודדת התנסות במשימות חברתיות ולימודיות על ידי התאמת המשימות לילדים ולמבוגרים(לטעמיהם האישיים וליכולותיהם), הצעת מגוון לבחירה ובניית אווירה רגשית סובלנית לטעויות. חשוב לזכור שאחת הדרכים החשובות ביותר שתורמת לפיתוח אמונות של מסוגלות עצמית היא התנסות מוצלחת!
  • לעודד אצל ילדים ומבוגרים כאחד פתרונות יצירתיים, התמדה וגילוי של הבנה לטעויות: של עצמם ושל הזולת.
  • לעודד שינוי אסטראטגיות התמודדות(הן כשמדובר בלימודים והן כשמדובר במצבים חברתיים) לנוכח היתקלות בקשיים. כך בונים גמישות.
  • להדגים ולהציע דיבור פנימי שמביע ציפייה להיתקלות בקשיים וליכולת להתגבר עליהם:"אני יודעת שזה קשה, אבל אני יכולה",  "יכול להיות שיהיה לך קשה אבל תחשוב ותמצא דרך להתמודד" וכך הלאה.
  • להוות מודל של התמודדות מתקנת טעויות עבור אנשים אחרים. לקחת אחריות על טעויות ולהראות לאחרים איך מתקנים אותן.
  • להציע תמיכה רגשית  למתמודדים(ילדים ומבוגרים כאחד).
  • לצפות לקבלת תמיכה רגשית מאחרים בשעה שאתה עצמך מתמודד.
  • להציע לאחר פיגומים שכוללנים לעתים ניסוח שאלה מחדש, שינוי משימה ובלבד שהוא ישלים בעצמו את המשימות.

לצד צעדים מעודדי סביבה שמטפחת אמונות של מסוגלות עצמית רצוי להתייחס לצעדים שמפריעים לטיפוח אמונות כאלו.

  1. בניית ציפיות כאילו התמודדויות עם קשיים הן עניין חלק, נטול מהמורות; ההימנעות מדיבור על קשיים ובעיות-יקשה על האדם בשעת ההתמודדות עצמה ויפריע לבניית אמונות של מסוגלות עצמית. המחשבה שעלולה להתעורר היא "שמשהו לא בסדר אצלי; שאין לי יכולות", אחרת הייתי מתמודד בקלות.
  2. ייעוץ שכולל טיפים מדויקים איך לנהוג במצבים מסוימים במקום הדרכה שכוללת עקרונות להתמודדות עם אותם מצבים. טעות זו נעשית על ידי יועצים להורים ולמורים. מלמדים דרכי התמודדות עם קשיים באמצעות רשימות של  "טיפים". הבעיה עם הטיפים שלא תמיד הם מותאמים למצב, לילדים או לאופיים של ההורים והמורים. חוסר ההצלחה להתמודד עם מצבים מורכבים בדרך המומלצת עלולה להתפרש כחוסר אמון ביכולת.
  3. לבצע את המשימה במקום הילד או ההורה. (להלביש את הילד  גם כשהוא מסוגל עם מאמץ להתלבש לבד; להרכיב בעצמך את הפאזל; להרגיע את התינוק במקום לאפשר להורה להרגיע אותו; לפתור תרגיל בחשבון במקום להציע פיגומים).
  4. לכעוס על טעויות ונסיונות התמודדות לא מוצלחים.
  5. לבנות סביבה "סטרילית" ומקובעת מצד אחד או מתוחה ולא נעימה מבחינה רגשית מצד שני.

 

 

התלבטויות לגבי הבטחת תנאיי ביטחון ובטיחות במסגרות חינוך לילדים בגיל הרך מאוד

פוסט זה מציף את הצורך להתלבט בשאלת הבטיחות והביטחון הפיזי והרגשי של פעוטות במסגרות קטנות המנוהלות על ידי אדם אחד בביתו. בפוסט נשמעת קריאה לחשיבה משותפת של הורים ומחנכות לגיל הרך ולרגולציה מטעם המדינה,  מתוך רצון להיטיב עם הילדים ועם משפחותיהם מבלי לעורר בהלה בקרב ההורים ומבלי להתעלם מאלמנטים מיטיבים של  טיפול וחינוך במסגרות חינוך משפחתיות קטנות.

הטריגר לכתיבת פוסט זה הוא המקרה הטרגי שקרה בארץ לאחרונה ,שבו מחנכת צעירה של משפחתון של שבעה פעוטות נפטרה (ככל הנראה בעקבות אירוע לבבי) במהלך יום העבודה. הטרגדיה היא קודם כל של משפחת המחנכת וליבי באמת איתם. מנגד, אין להמעיט בחשיבות המצוקה שהפעוטות היו שרויים בה במשך כשלוש שעות (על פי דיווחים בתקשורת) עד ש כוחות הביטחון שהוזעקו על ידי בעלה של המטפלת, פרצו לדירה והגיעו אליהם.

אני חושבת שלמרות הסיטואציה הקשה, היה מזל שפעוטות לא נפגעו פיזית במהלך שלוש שעות ההמתנה הללו למושיע. ברור שמדובר במקרה נדיר ביותר וגם ברור שאי אפשר לחזות כל מקרה טרגי מראש. אלא שנראה שאירוע טרגי זה מעלה צורך לחשוב על כמה היבטים שקשורים להבטחת תנאיי בטיחות וביטחון רגשי במסגרות חינוך לילדים צעירים מאוד. מסגרות החינוך לפעוטות חייבות לתת מענה לצרכים הרגשיים, הבטיחותיים והאינטלקטואלים של הפעוטות.  איני רוצה לעורר בהלה בקרב ההורים אלא אני מבקשת להעלות לדיון את סוגיית ניהול מסגרות טיפול-חינוך לפעוטות על ידי מבוגר אחד בביתו כשהוא אינו קשור לצוות או למסגרת גדולה  יותר.

יתרונות של משפחתונים

הדבר הטוב במשפחתונים הוא שיש בהם מספר מצומצם של ילדים ומתאפשרות בהם אינטראקציות רציפות ואינטנסיביות הן בין מבוגר אחד לילדים והן בין הילדים לבין עצמם. המסגרת "המשפחתונית" עשויה לכאורה לתת מענה טוב יותר לצרכים הרגשיים והחברתיים של תינוקות ופעוטות בהשוואה ל"מוסדות חינוך " גדולים יותר לגיל הרך (כגון מעונות, גנים פרטיים, פעוטונים), שבהם מספר רב של ילדים ומספר רב של אנשי צוות. מבחינה כלכלית , היתרון במשפחתונים נובע בכך שהם אינם מחייבים בניית מבני ציבור גדולים ובכך הם עשויים להיות גם "חסכוניים" למדינה. בנוסף, משפחתונים מאפשרים התאמה של סביבתם ושל דרכי החינוך והטיפול למגוון של תרבויות.

החסרונות של המשפחתונים המנוהלים על ידי אדם יחיד

החיסרון העיקרי של משפחתונים המנוהלים על ידי אדם יחיד מתמקד בהישענות בלעדית על אדם אחד לאורך זמן. הישענות זו מקשה על תפקוד המבוגר האחראי הן בשל הצורך להתמודד במצבי חירום (אם מנהלת הגן חשה ברע או אם אחד הילדים חש ברע ונדרש פיצול של קשב והתייחסות בין הילד הזקוק לטיפול לבין יתר הילדים). יתרה מזו, המחנכת שעומדת בראש המסגרת עשויה להרגיש בדידות. מדובר בעבודה אינטנסיבית ושוחקת. היעדר שותפים למלאכה עשוי להעיב על תפקודה לאורך זמן.  ידוע לי שבמסגרות מפוקחות נדרשת המחנכת להציג אדם (שכנה, בן משפחה) שאליו היא עשויה לפנות בעת חירום. זהו צעד חשוב. אבל, לדעתי נדרשת חשיבה נוספת שנותנת מענה למצוקה שבגינה המחנכת אינה יכולה להתקשר בעצמה, ולצורך של המחנכת עצמה כבן אדם לעמוד בקשר עם מבוגרים תומכים נוספים.

הכרח בחשיבה משותפת ושיתוף פעולה בין הורים למחנכות המנהלות את המשפחתונים

המציאות במדינה בכל הקשור לרגולציה ואפשרות של רישוי לעיסוק בחינוך-טיפול לא תשתנה מהיום למחר. במקביל ילדים, הורים ומחנכות נדרשים להמשיך את חייהם במסגרות הקיימות עד אשר יושג שינוי לטובה ברמת המדיניות. ברור לגמרי שהורים חייבים להמשיך לעבוד ושמחנכות חייבות להמשיך להתפרנס מניהול מסגרות חינוך קטנות ומשפחתיות. לכן, בטווח הקצר, אני חושבת שהכרחי שמחנכות והורים יחשבו ביחד על פתרונות אפשריים המותאמים לכל מסגרת ומסגרת. דוגמאות אפשריות הן התקנת כפתור מצוקה או תורנות טלפונים של הורים למסגרת החינוך. אני יודעת שיש מסגרות שבהן מותקנות על פי דרישת ההורים מצלמות. מצד אחד מדובר בחלופה טכנולוגית ישימה. מצד שני חשוב מאוד שצעד זה לא יחבל באמון בין המחנכת לבין הורי הילדים ויתפרש כהבעת אי אמון במחנכת. אני לא חושבת שמצלמה או כל אביזר טכנולוגי אחר הם תחליף נאות לאמון במחנכת ולהכרת תודה בתרומתה. לכן כל פתרון חייב להתקבל בהסכמה ומהסיבות הנכונות: להבטיח תנאיי בטיחות במקרה של תאונה ולא לבלוש אחרי המחנכת. כמובן שחשוב למצוא דרכים ומנגנונים אשר יבטיחו שאנשים בעלי כישורים הולמים יעסקו בחינוך לגיל הרך. גם כאן מצלמה שנועדה לבלוש אחרי המחנכת לא תפתור את בעיית איכות עבודתה. על התמודדות עם מצבי חירום יש לדבר בתנאיי רגיעה תוך הפעלה של חשיבה פרואקטיבית. אני מבינה את הצורך של ההורים והמחנכות להימנע מסוג כזה של שיחות כי הן מעוררות חרדה. אבל עדיף להיערך למצבי חירום מאשר לנסות למזער נזקים בדיעבד. בנוסף, חשוב לתת את הדעת למפגשים תקופתיים בין מחנכות ובין מחנכות להורים כדי להפיג את הבדידות של המחנכת וכדי לתרום להעשרה שלה על ידי שיתוף עם אנשים אחרים.

חשיבות הרגולציה בטווח הרחוק יותר

ברמה של המדינה הכרחי לבנות מנגנונים לסינון כוח האדם שעובד עם ילדים בגיל הרך; החל במטפלות פרטיות וכלה במנהלות משפחתונים וגנים פרטיים. יתרה מזו, יש למלא את הואקום של אי חקיקה בכל הקשור לחינוך ילדים מלידה עד שלוש במסגרות שבהן מספר הילדים נמוך מעשרה. בנוסף, יש מקום לבדיקה של המבנים שבהם מתקיימים משפחתונים ולחיוב מצאי אנשים זמינים לשעת חירום(גם כשמדובר במסגרות פרטיות ולא רק במסגרות מפוקחות). חשוב לבנות מאגר של  מתנדבים  מהקהילה הקרובה ובנות שירות לאומי שיבקרו באופן תדיר במשפחתונים ושיתגברו אותם. ייתכן שעל המדינה לממן כפתורי מצוקה במשפחתונים.

אני מזמינה את הקוראים להשתתף בדיון על הסוגיה שהועלתה כאן ובכל מקום שיוביל להגדלת הערנות לצרכים של הילדים הצעירים, משפחותיהם והמחנכות שעובדות עם הפעוטות.

 

חשיבה יצירתית ביומיום של הילדים הצעירים

פוסט זה כולל הגדרות אחדות של יצירתיות, דוגמאות מגוונות של ביטוי יצירתי בקרב ילדים צעירים וסיכום שמתמקד בתפקיד ההורים והמחנכות באפשור הביטוי של החשיבה היצירתית ובעידוד ביטוייה.וזאת בשל חשיבות החשיבה היצירתית ודרכי טיפוחה כבר מהגיל הצעיר ביותר. עם הכישורים הנחוצים להתמודדות עם אתגרי המאה ה-21 נמנית גם החשיבה היצירתית.

מהי יצירתיות?היצירתיות מתייחסת לתהליך בנייתם של רעיונות מקוריים באמצעות חקר וגילוי. היצירתיות עשויה להתבטא בערוצי ייצוג שונים: שפה(ילדים צעירים נחשבים למחדשי שפה), ציור, משחק סוציו דראמטי, תנועה וריקוד. החשיבה היצירתית מתפתחת מתוך התנסויותיהם היומיומיומיות של הילדים הצעירים ומתוך העניין של הילדים בתופעות, בתהליך , בחוויה ולאו דווקא בתוצר. מה שחשוב ביצירתיות הוא שתוצרי הילד אינם משווים לסטנדרטים חיצוניים לו. עשייה יצירתית משוחחרת אפוא משיפוט חיצוני של "נכון" ו"לא נכון". עיסוק ביצירתיות מעניק לילד הרגשה של מסוגלות עצמית.  היצירתיות הולכת יד ביד עם דימיון ומשחק.

מלאגוצי(Malaguzzi), האב הרוחני של גני רג'יו אמיליה מציע שנעריך ונתפעל מהילדים.  תפקידנו כמבוגרים בטיפוח היצירתיות של הילדים הוא: "לעזור לילדים לטפס על ההרים שלהם, כשהם[הילדים]בוחרים לטפס הכי גבוה שאפשר" (מתוך הספר מאה השפות של הילד–THE HUNDRED LANGUAGES OF CHILDREN, מהדורה שלישית משנת 2012, עמ' 51-52).מתוך דבריו של מלאגוצ'י משתמע שאין לכפות את הרעיונות שלנו על הילדים במיוחד לא במסווה שהם הרעיונות של הילדים עצמם.עלינו להתאמץ לנסות להבין את העולם מהעיניים היצירתיות של הילדים.    עוד מוסיף מלאגוצי שעלינו לעודד הבעה חופשית של הילדים ולפתוח עבורם דלת גדולה ש"ידברו" באמצעות "מאה השפות של הילדים". בכך מתכוון שלילדים שונים העדפה להביע עצמם בערוץ(שפתי, תנועתי, מוזיקאלי) זה או אחר. ואת הדלת הזו יש להשאיר פתוחה.

חשוב שנזכור שקשיים מולידים פתרונות יצירתיים.בתחום השפה הדבורה אנו מכירים את חידושי השפה(הנקראים בעברית תקינה "תחדישים"-ראו אצל מיכל סגל :"בספר "המגדל נפרק" והספר של בתיה צור, מיכל סגל ואניטה רום "יוהילד אומר)" .  במקרה זה, כשילדים מבקשים להביע רעיון כלשהו וחסרה להם ברפרטואר הקיים מילה , "ממציאים" מילה ועל רשימת חידושי השפה היא אין סופית. כמו "לשרוול שרוולים", או "אני מסדנדלת סנדלים" וכו'. לעתים ילדים משתמשים בביטויים שלמדו בהקשר שונה מהמוסכם והמקובל. איה נכדתי בהיותה כבת שנתיים ושמונה חודשים אמרה בשיחה עם אמה: אגב כך שאמה השמיעה לה שיר סוכות בטלפון שנתקע: אבל חני[נחמיאס] לא נתקעת." כמו כן, בהיותה מצוננת מזה, ואוהבת מאוד שירי חגים מזה, אמרה תוך שהיא מרבה לבקש שיקנחו לה את האף:"מה זה? חג הטישויים?".  דוגמאות מענינות ושובות לב אפשר למצוא גם בספרן של מרים רות ומיריק שניר :"לשונות קטנים". דוגמאות עם ניתוח בספר של מיכל סגל,"המגדל נפרק", והכי מומלץ שבטווח הגילאיים שנה וחצי ארבע וחצי תקפידו לרשם את חידושי השפה של ילדיכם. חידושים אלו שובי לב ככל שיהיו נשכחים עם הזמן, אם לא רושמים אותם.

בתחום השפה הכתובה, ילדים שמעודדים אותם לרשום מגיל צעיר ביותר,שמחים להמציא פתרונות יצירתיים כשנתקלים במצבים של קושי לכתוב בשפה מוסכמת.

אביא שני סוגים של דוגמאות: א. דוגמה של מרשמים (מרשם תרופות ומרשם תזונה בריאה) של ילדות מגנים בדליית אל כרמל עוספיה , בגנים של אשתיאק, וואפה ורים(דוגמאות מלפני קצת יותר מעשור). שלוש גננות אלו עודדו את הילדים בגנים שלהן להיות שותפים בבניית מוקדי המרפאה בגנים והתוצרים המוצגים הם פירות של פעילות המשחק היצירתית של הילדים במוקדים אלו.ב. דוגמאות של ברכות של ילדים לעמיתיהם או לבני משפחותיהם הקרובים.

מרשמים בגן הילדים

במרשם הרפואי הבא  ילדה בת ארבע כתבה :"כואבת הבטן" יש לתת שתי כפיות תרופה(ראו 2 וציור של שתי כפיות ) בשעה 1 (ראו את השעה בשעון).

Screenshot 2015-11-02 23.01.39

במרשם של ילדה אחרת  מגן טרום חובה, ניתן לראות שהיא השתמשה בייצוגים של צבע וסימונים מסוכמים(כגון X לשלילה) כדי להמליץ על איסור אכילת גלידה(מצויר במקור בשחור לבן ומחוק באמצעות X)  ועל ריבוי אכילת פירות וירקות (המצוירים בצבע).

Screenshot 2015-11-02 23.01.48(2)

כדי לעודד יצירתיות מסוג זה, אפשר ורצוי לעודד ילדים בגן ובבית לכתוב מרשמים, רשימות קניות, תפריטים, מתכונים למאכלים אהובים על הילדים ועוד. תוך ביצוע משימה משמעותית, ילדים ישמחו למצוא דרך יצירתית להביע את רעיונותיהם(כמו שראינו בדוגמאות המוצגות למעלה). עיסוק זה יעודד חשיבה יצירתית, הבעה ותחושה של מסוגלות עצמית.

ברכות יום הולדת בגן ובבית

בהמשך אביא דוגמאות של ברכות יום הולדת מפי ילדים בגיל הגן. בשונה מהנהוג בגני ילדים רבים להזמין ילדים לצבוע שבלונות שצוות הגן מכין מראש, שכוללות לרוב את  האיחול "מזל טוב" ,רצוי כפי שעשתה הגננת של אלון(חתני) לפני כעשרים וחמש שנה להזמין את הילדים לחשוב על ברכה משלהם ואף לצייר אותה. על מנת לאפשר עושר הבעה אפשר ורצוי לכתוב את הברכה מפיהם של הילדים. בדרך זו מעודדים לא רק חשיבה יצירתית אלא גם אמפתיה בכך שהילד צריך לחשוב על הנמען של כרטיס הברכה. אראה כאן את ברכתה של אלינור חברתו לגן של אלון.

"לאלון, שתראה הרבה עננים, שתראה תמיד שמש, שתאכל הרבה גשם. מאלינור." וגם צרפה ציור שמופיע למטה

Screenshot 2015-11-02 10.54.46

דורי בן ה-5 וחצי הכתיב  לי, סבתא שלו, את הברכה הבאה ליום הולדתה של אימו, בקיץ האחרון :"שלא תמותי אף פעם. שתצליחי באניברסיטה . אם תהיה מלחמה שלא יהיה כל נשק שיפגע בך. שאני ואיה לא נעיר אותך ואת אבא בלילה."

לא חושבת שמבוגר כלשהו יכול היה להמציא איחולים מקוריים יותר ומותאמים יותר לצמדי האנשים: כותב ומקבל הברכה מאשר הילדים האלו. באשר לכתיבת ברכות נסו לחשוב על הפוטנציאל האדיר שיש בגני הילדים לזמן לכל ילד הזדמנות 35 פעמים בשנה לחשוב על ילד אחר ולנסות לכוון את הברכה לנמען. נסו לחשוב עד כמה רב פוטנציאל טיפוח זה של הבעה חופשית של ילדים בהשוואה לצביעה של שבלונות בימי הולדת ובהזדמנויות נוספות. יתרה מזו, עידוד של הבעה יצריתית של הילדים מאפשרת לנו להבין את האופן שבו הם מבינים את העולם בכלל ואותנו בפרט !

בפוסטים נוספים אציג אפשרויות ודוגמאות נוספות של עידוד חשיבה יצירתית בקרב ילדים צעירים בבית ובגן.אסכם את הפוסט הזה בהתייחסות לתפקיד שלנו כמחנכים(הורים, מטפלות, גננות ומורות) בכל הקשור לעידוד החשיבה היצירתית של הילדים.

  1. 1. חשוב קודם כל שנאמין ביכולתם של הילדים לחשוב וליצור בדרך ייחודית משלהם; חשוב שנבין שלעולם לא נדע טוב מהילד מה הוא חושב.
  2. 2. חשוב גם שנבין שילדים שונים זה מזה, ומאיתנו בהעדפה של ערוץ ההבעה המועדף עליהם: יש ילדים שמיטיבים להביע עצמם בציור, אחרים בדיבור, אחרים בתנועה ואחרים במוזיקה.
  3. 3.  כדאי שנעקוב בעניין ובהתפעלות אחר הפעילות החופשית של הילדים כשהם משחקים לבד או עם ילדים אחרים ונבין מה מעניין אותם וכיצד הם מיטיבים להתבטא.
  4. 4. חשוב לא לצפות שהילדים ייצגו דברים בסביבתם בדרך שבה אנחנו מייצגים את הדברים בסביבה. הייצוגים של תופעות חפצים בסביבה(למשל של עננים או של  עורב) הם בעיני המתבונן.
  5. 5. נציע חומרים ואפשרויות הבעה מגוונות כשהחומרים המוצעים לילדים הם "חומרי גלם": דפים, קרטונים, גרוטאות, צבעים, דבק, מספריים , זרדים, אבנים, עלים, חול וכו. חשוב שנימנע מהצעה שיעתיקו שבלונות גם כשמדובר בציור מדעי (ציור של נמלה או של חילזון). נבין שהשבלונה שאנחנו מציעים הוא ייצוג של המציאות ואף אחד לא אומר שייצוג זה טוב מזה של הילד. אם כבר עדיף להציע לילדים צילומים או חפצים(חנוכיות) והילדים יציירו אם כך בוחרים את החפצים בדרך שהם בוחרים ולא יצבעו שבלונות.
  6. 6. חשוב לא להשוות את התוצרים לסטנדרטים חיצוניים: לתוצרים של ילדים אחרים או לכאלו המצויים בספרים.
  7. 7. אם נבחין בעקביות בגן בילד או בילדה ש"מעתיקים" מחבריהם או חברותיהם נעודד יצירה חופשית בלתי תלויה בזו של החבר או החברה. לא אחת ראיתי ילדים שנוטים להעתיק  מחבריהם כשמרגישים שהם עצמם אינם מסוגלים ליצור. במקרה זה נדרש תיווך שמעודד את הילד לחשוב על דרך להביע את עצמו בדרך שנראית לו.

לינק לאתר של Mary Ann Kohkl בנושא עידוד היצירתיות.

http://www.earlychildhoodnews.com/earlychildhood/article_view.aspx?ArticleID=349

איך מתווכים לילדים צעירים את המצב הבטחוני הקשה ?

שלום רב,

הפוסט האחרון עסק  בדילמות שמתמקדות במפגש בין ילדים צעירים לבין טכנולוגיה דיגיטאלית. התכוונתי לכתוב על האופן שבו,  בהיעדר ידע מחקרי מספיק על השפעת החיים לצד הטכנולוגיה הזו, רצוי שנלמד על דרכים לתווך את הטכנולוגיה על ערוציה הרבים לילדים צעירים. תכננתי להתעמק בתיווך ומשמעות התיווך.

אלא שהמצב הבטחוני בארץ טרף את הקלפים. את הפוסט הזה אני מקדישה לנושא: תיווך המצב הבטחוני לילדים צעירים.

המונח תיווך מתייחס,בהתבסס על התיאוריות של ויגוצקי ופורשטיין, לניסיון המכוון הנעשה על ידי הורים ומחנכים לחצוץ בין העולם  הפיזי והחברתי לבין הילדים ו"להנגיש" להם אותו בצורה שתאפשר להם להיטיב להבין אותו, ללמוד ממנו ולהגמיש את היכולות הקוגניטיביות שלהם. דהיינו, במילים פשוטות יותר הכוונה היא ש"מבוגרים אחראיים" מציבים עצמם בין העולם לילד כדי לאפשר התמודדות יותר טובה של הילד עם העולם בהווה ובעתיד.  אף שבדרך כלל מדובר  בתיאוריות אלו על תהליכים שמביאים לגמישות שכלית ולהבנה משובחת יותר של העולם, בהקשר  התיווך של המצב הבטחוני לילדים  צעירים ,אנחנו מדברים קודם כל על תיווך שמטרתו העיקרית היא שמירה על ביטחון פיזי ורגשי. הכוונה לפעולות שננקטות בטווח הקצר כדי לאפשר לילדים להרגיש בטוחים, במצב שבו בלאו הכי הם לא יכולים לעשות בעצמם דבר לשיפור מצב הביטחון הכללי. הרגשת ביטחון  רגשי בעולם בגיל צעיר ופיתוח יכולת לתת אמון באנשים שפועלים באמת לטובתנו מניחה את התשתית הנחוצה(חלק מהתשתית הזו…) להבנת המצב הפוליטי, מדיני, היסטורי המורכב שאנו מצויים בו,בעתיד, כשהילדים יגדלו. דהיינו, הכוונה היא שילדים צעירים אינם יכולים  לנסות להבין את הטרור השוטף את המדינה מבלי להרגיש חרדה עצומה. לכן ההמלצה היא שבגיל הצעיר נתמקד בהבטחת תנאים-עד כמה שאנחנו המבוגרים המקיפים את הילדים יכולים-כדי שירגישו שאנו שומרים עליהם!

מה אני מציעה שנעשה ולא נעשה להבטחת הרגשת הביטחון הרגשי של הילדים בטווח הקצר?

נבין שגל הפיגועים הנוכחי מחייב היערכות והתמודדות שונות מאלו שהורגלנו אליהן במבצעים הקודמים שבהם נדרשה התמודדות עם טילים ואזעקות. כשמדובר בהתגוננות נגד טילים קיים הכרח להכין את הילדים להיענות לתסריטים קבועים שנקבעו כדי להגיע למרחבים מוגנים. המצב הבטחוני הנוכחי שכולל פיגועים של יחידים במקומות שונים בארץ איננו מאפשר בניית תסריטים שכאלו ועל כן המטרה היא שילדים הצעירים ידעו כמה שפחות על המצב-כשמדובר כמובן בילדים שלא נחשפו בעצמם לפיגועים.

הנה כמה דרכים מומלצות  להתמודדות:

להמעיט בחשיפה לחדשות

ילדים אינם ערוכים להתמודדות עם הצפה במידע חדשותי האופייני ל"גלים הפתוחים" ברדיו ובטלויזיה. אין סיבה להציף אותם במידע מיותר. על ההורים לוודא למשל  שהרדיו לא יהיה דלוק  כאשר הם נוסעים עם הילד ברכב. שהטלויזיה לא מכוונת לערוצי החדשות בבית. חשוב גם שבנוכחות הילדים לא ניצמד להודעות חדשותיות באמצעות הניידים החכמים. מידע כזה לא יכול לסייע להם בכלום והם אינם יכולים להשפיע על שינויו ובכל מקרה, זה לא ישפר את ההתמודדות שלהם איתו. כמו כן, סייעות וגננות בגן צריכות למעיט בשיחות על המצב הביטחוני בגן מעל הראש של הילדים. וחשוב שגם בגנים ימנעו המבוגרים מלהיצמד לניידים שלהם.

הקשבה דרוכה ורגישות לאיתותי הילדים ומתן מענה סביר לשאלותיהם

עם זאת , חשוב מאוד להיות ערניים וקשובים למה שהילדים אומרים כדי לדעת מה מעסיק ומטריד אותם. חשוב לעודד אותם לשאול אותנו שאלות כמו שגם חשוב להקשיב לשיחות שהם מנהלים ביניהם . יש להשיב על כל שאלה בצורה עניינית ומדויקת מבלי להציע מידע מעבר למה שהילדים שאלו. נזכור שילדים צעירים מבטאים את מחשבותיהם, חששותיהם, דימינותיהם גם בצורות לא מילוליות. כמו לדוגמה במשחק דימיוני(שימו לב מה הם אומרים בשיחות דימיוניות אלו), בציור, במשחקי בניה. בין אם הם משחקים לבד או עם ילדים אחרים. אפשרו ועודדו עיסוק במשחק מעין זה והתבוננו בו גם כדי להבין מה מעסיק את הילדים.

שמירה על שגרה

שגרה נותנת לילד תחושת בטחון, כמובן שבגבולות של אי סיכון הילדים. גם בבית וגם בגנים  חשוב לשמור על השגרה על מנת שהילד לא ירגיש שהעולם שלו  "התמוטט".זה אומר להמשיך בפעילויות של משחק. זה אומר גם לא לוותר על שמירה על כללי התנהגות וגבולות בגן ובבית. בהקשר השמירה על השגרה, מוצע שיציאה לפארקים, טיולים, מרכזי קניות תמשיך גם בהתאם לצרכים ולהוראות הביטחון.

חלוקה הולמת של אחריות: המבוגרים לוקחים אחריות; ילדים צעירים משוחררים מאחריות על המצב הביטחוני

לתת לילדים תחושה שמי שתפקידו להגן עליהם זה ההורים ומחנכות ושגם עליהם שומרים כוחות הביטחון : המשטרה והצבא. להדגיש בכל מקרה שאין זו אחריותם "לטפל במצב". חשוב תמיד, וחשוב במיוחד בעתות חירום להרגיל את הילדים לשמור על גבולות ועל כללים שנועדו לשמור על ביטחונם, הן בתוך הבית והן בחוץ.  חשוב גם להסביר לילדים שהנוכחות המוגברת של שוטרים וחיילים וניידות ברחובות מצביעה על המאמץ לשמור עלינו.

לא לשקר

אי אפשר להבטיח לילדים אף פעם שאף אחד שקרוב אליהם לא ייפגע, כי הכול יכול לקרות. אבל כן חובה להבטיח שהמבוגרים, שהשמירה על הביטחון היא באחריותם, יעשו את כל שביכולתם כדי לשמור עליהם.

לא להסית ולא לזרוע שנאה 

פחד מפגיעה ללא יכולת להבין את המניעים של האחר מוביל לעתים לשנוא את האחר ולהכליל את השנאה לקבוצת ההתייחסות שממנה באים המפגעים(במצב בארץ האוכלוסיה הערבית בכללותה).המטען הנפשי  שנוצר בעקבות התחושות האלה אצל ילדים הוא כזה שמשתחרר בטווח הרחוק ויכול לצאת החוצה בעתיד. כך שעדיף לא לזרוע בילדים רגשות שנאה כלפי גורם כלשהו, כדי שיהיה להם על מי לכעוס, עדיף את התחושות לנתב לאהדה לכוחות הביטחון ששומרים עלינו. חשוב מאוד בעיניי בחיים המורכבים בארץ  לעזור לילדים לבנות תמונה מורכבת לגבי קבוצות אנשים. להביא אותם לטפח הבנה שבכל קבוצה יש "טובים" ו"רעים" . שחשוב להתנגד בתוקף לפגיעה  בחפים מפשע וב"לא מעורבים" יהיה אשר יהיה רקעם האתני או הדתי.

מקווה שהדברים מציעים מסגרת התייחסות. אשמח אם קוראים יוסיפו משלהם לכתוב כאן ומתכוונת להמשיך לכתוב על תיווך: תיווך טכנולוגיה, תיווך ספרי ילדים בעתיד ועוד.

קלודי טל

טכנולוגיה דיגיטלית כחלק מהחיים…אבל לא ככל החיים בגיל הרך ובכלל

שלום רב,

שבתי מכנס שמתמקד בחינוך בגיל הרך שהתקיים בברצלונה(EECERA 2015 ). השתתפתי הפעם בהרצאות רבות שהתמקדו בתפיסות ושימושים בטכנולוגיה דיגיטאלית עם ילדים בגיל הרך.אחד ההיבטים המעודדים בכנס הזה היה הגישה המורכבת והפתוחה ולא הטכנית לשימוש בטכנולוגיה והשיח בכנס תרם לגיבוש מספר תובנות אצלי-תובנות שאותן אני מבקשת להציג כאן.

האמת היא שהמחקר בנושארים אלו הוא בחיתוליו ולכן חשוב ביותר שכשלב ראשון כל משפחה וכל מסגרת חינוכית תבחן עם עיניים פקוחות את המתרחש בתחום השימוש בטכנולוגיה בביתה ובכל מסגרת חינוכית. מן הסתם חלק מהשימושים מעצימים ומועילים וחלק אחר עשוי להתגלות כבזבוז זמן או כמזיק.

מהכנס

בסימפוזיון חשוב שבו השתתפתי(בהנחייתה של LORNA ARNOTT מבריטניה) נעשה ניסיון להבין כיצד משתמשים הילדים בעזרים טכנולוגיים אמיתיים ומדומיינים(טבלטים, מצלמות דיגיטליות אמיתיים וחפצים כאלו ואחרים שמייצגים אותם)  ובצעצועים "מסרתיים"(קוביות, בובות וכו) כחלק מהמשחק החופשי שלהם במסגרות חינוך לגיל הרך. באחד המחקרים שנערך בסקוטלנד הנמצא שאפשור של משחק חופשי בין הילדים ללא הנחיות של מבוגר הביא לשימוש יותר יצירתי בעזרים מאשר שימוש מונחה(וזאת בהקשר של משחק חופשי!). ילדים התגלו כמתווכים וכעמיתי משחק מצוינים לחבריהם הצעירים. במחקר אחר שנערך בבריטניה MONA SAKR הראתה כיצד שימוש בטבלט בבתים כחלק מהאינטראקציה בין הורים לילדיהם הצעירים עשוי להביא לקרבה רגשית ביניהם כמו גם להתרחקות יזומה על ידי ההורה או הילד. השימוש בטבלטים נמצא כמעורר תגובות רגשיות ערות בקרב ילדים וזאת במחקר שהתבסס על מעקב צמוד אחר השימוש בטבלטים על ידי הורי הילדים(JAN PETTERSEN מאירלנד). השתתפתי גם בהרצאה שהציגה שימוש בטבלטים כאמצעי ללימוד שפה נוספת בגני ילדים ובכיתות אב בלוקסנבורג באמצעות הקלטה והשמעה חוזרת של סיפורים מחייהם של הילדים שהם עצמם הקליטו יחד עם חבריהם לכיתה( GERARD GRETSCHׂ). בכינוס הוצגו גם שימושים פחות טובים ומועילים בטבלטים כגון ניסיון של גננות להביא ילדים בני ארבע לצייר חרקים שהם בוחרים מבלי שהילדים יבינו את בסיס האפליקציה (הממינת את בעלי החיים לפי מספר הרגליים שלהם) ששימש למיון בעלי החיים (MALIN NILSEN משוודיה).

מחשבות ושאלות על שימוש בטכנולוגיה דיגיטלית בגיל הרך

קודם כל חשוב מאוד שנבין שהטכלוגיה הפכה חלק מהחיים של כולנו והילדים גדלים איתה וצומחים בתוכה ולכן אי אפשר להתעלם ממנה.ולכן השאלות הרלוונטיות הן   כיצד ועד כמה לאפשר מפגש עם טכנולוגיה זו ולא האם המפגש עמה רצוי. זאת ועוד נשאלות שאלות  שמתמקדות בתרבות צריכת הטכלוגיה בבתים ובאופן היישום שלה במסגרות החינוך לגיל הרך. שאלות נוספות נוגעות להשפעת הטכלוגיה על הרווחה הרגשית, ההתפתחות הקוגניטיבית, התפתחות השפה וההתפתחות החברתית של הילדים.

אחת המסקנות החשובות שעלתה שוב ושוב בכנס שחשוב שנבין שהטכנולוגיה לא באה להחליף ספרי ילדים וצעצועים ומשחקים "מסורתיים" אלא מתווספת אליהם. וודאי וודאי הטכנולוגיה איננה מהווה תחליף לקשר טוב עם הורים ומחנכים. העזרים הטכנולוגיים מהווים אפוא אחד הערוצים (שהוא עצמו  רב -ערוצי) של תקשורת עם ובין הילדים הצעירים. על כן הטכנולגיה על אף היותה חלק אינטגראלי מחיי הילדים-אם נרצה או לא נרצה-איינה יכולה ואיננה צריכה להיות כל חייהם.

זאת ועוד,  שימוש מושכל בטכנולוגיה דיגיטאלית מחייב תיווך של הורים ומחנכות. בדיוק כמו שקריאת ספר ילדים מחייב סוג כזה של תיווך. אלא שבשונה מספר הילדים שמחייב את ההורה לקרוא לילד צעיר את הספר(כיוון שילדי גן אינם יודעים לקרוא ספרים בעצמם) השימוש בטבלטים ובסמארפונים אפשרי גם ללא הנחיית ההורים ולכן אפשרי להפוך אותם לבייבי סיטרים. בכוחם של עזרים אלו לשאוב את הילדים בתוכם הרבה יותר מספרים וצעצועים "מסורתיים". הפיתוי לאפשר לילדים להישאב לתוך שימוש בטכנולוגיה ועל ידי כך לפנות זמן חופשי להורים עסוקים הוא גדול מאוד ובעיניי, מכך חשוב שנימנע.  מן ההיבט הזה ראוי שנבדוק את עצמנו. לכן, כל הורה שקורא את הבלוג מוזמן לבדוק את האופן שבו ילדיו הצעירים משתמשים בטבלטים, מצלמות וסארטפונים ולבדוק את המטיבציות שלהם לאפשור השימוש במכישרים אלו על ידי ילדיהם. כמו כן אני מזמינה לחשיבה על האופנים שבהם משתתפים ההורים עצמם בעיסוקים הדיגיטליים של ילדיהם. מהו אופי החוויה משותפת ו/או ההדרכה שהם נותנים לילדים בעיסוקיהם הדיגיטאליים. אשמח מאוד מאוד לקבל התייחסיות של הורים, דוגמאות ושיתופים ולעורר שיח ערני בין קוראי הבלוג.

באשר לכמות הזמן של אפשור חשיפה לאמצעים דיגיטלית נדרש פיקוח מצד הורי הילדים ודאגה לגיוון פעילויויות. הדבר תלוי באופן שבו אנחנו כהורים מציבים גבולות בדרך כלל לילדים. אם נהיה עקביים  באכיפת הגבולות שלנו(חצי שעה או שעה או ביום בשימוש  בעזרים הדיגיטליים) הילדים יפנימו זאת. כמו תמיד, כשמדובר בילדים צעירים, מידת ההיענות לגבולות שלנו תלויה במידת העקביות והסמכותיות שאנו מבטאים בהתנהגות שלנו. חריגות מן ההסכמים בגיל הרך לרוב קשורות לכך שנוח לנו כהורים שהילדים יתעסקו עם העזרים הדיגיטליים ויאפשרו לנו לעסוק בדברים שאנו מעונינים לעסוק בהם !

באשר לגני הילדים , השימוש בטכנולוגיה דיגיטלית מורכב. מצד אחד השימוש בטכנולוגיה זו בגני הילדים תלוי במידה רבה במידת השימוש בעזרים אלו בבתים של הילדים. הילדים באים לגן טעונים בידע, כישורים ועמדות כלפי הטכנולוגיה. ישנה כמובן גם שונות רבה בין הילדים שמגיעים לאותו הגן ברמת העניין ההכישורים שלהם לגבי השימוש בטכנולוגיה. לא ידוע לנו בארץ  מספיק על האופן, התדירות והתפיסות של הגננות לגבי שימוש בטכנולוגיה דיגיטאלית בגני הילדים. לכן כשלב ראשון לפני שיוצאים בהמלצות גורפות על שימוש בטכנולוגיה בגנים, נדרש להבין מה קורה היום בגנים שלנו. חשוב שנתחיל בבדיקת העמדות של הגננות כלפי השימוש בטכנולוגיה זו כמו גם בהבנת דרכי השימוש בה. גם כאן  אשמח לקבל תגובות ושיתוף של קוראים לגבי שימוש בטכנולוגיה דיגיטלית בגני הילדים, כמו גם לגבי תפיסות הגננות לגבי שימוש בה.  השאלה המרכזית בגני הילדים היא כיצד עשויה להשתלב הטכנולוגיה הדיגיטלית בסך הכל העשייה המורכבת בגן. שימוש מושכל מחייב הבנה של השימוש בכלים אלו, עבודת צוות שבמסגרתה יתגבשו דרכי העבודה וחלוקת האחריות בין אנשי הצוות, הבנה של המרחב שבתוכו פועלת הטכנולוגיה וחשיבה על האופן שבו עשוי השימוש בטכנולוגיה דיגיטלית להשתלב ביתר הפעילויות בגן הילדים.

שילוב טכנולגיה דיגיטאלית בחקר הסביבה הקרובה

למידה משמעותית מחייבת השתתפות אישית פעילה בלמידה ומוטיבציה אישית ללמוד ולחקור. אפשר להציע לילדים לצלם בסביבת הגן משהו שמעניין אותם במיוחד(חרקים, צמחים, עננים … מה שמושך את תשומת הלב שלהם) ואחר כך ניתן להביא את כל הצילומים והלחליט של שאלות חקר וחלוקה לקבוצות חקר על בסיס העניין של הילדים)קבוצת חרקים, קבוצת עננים וכו). הטבלטים עשויים לשמש את הקבוצות המונחות על ידנו בתיעוד החקר כמו גם כמקור מידע על התופעות הנחקרות ולתקשורת בשעות אחה"צ בין  הילדים בתיווך הורים או אחים בוגרים.

בצילום קבוצה של נמלים מהסוג "הנמלה המשוגעת" . קבוצת חוקרים ממכון ויצמן  ובהם עפר פיינרמן ואהוד פונטו מצאו שילוב מעורר קנאה אצל נמלים אלו בין אינדיוידואליזם לבין  מה שהם מכנים "קונפורמיזם". בכל מקרה הם מצאו בעקבות תצפיות שיטתיות וממוקדות באחד מבתיהם והמשך מחקר "רציני" ומעמיק, שנמלים אלו "מקריבות" ב"רצון" ובקלות את תפקיד המנהיגות שלהן כשהן מגלות שנמלה עמיתה מיטיבה להוביל את הקבוצה כולה לקן שלהן. בקיצור אפשר ללמוד מהנמלים על מנהיגות מפוזרת ושיתופית וכדאי לעודד ילדים לצפות ולתעד באמצעות טכנולוגיה תופעות בסביבתם ולהתעמק בחקר שלהן !

לפני מספר שנים הצעתי לעודד אוריינות לשונית באמצעות פרויקטים שמתחקים אחרי ייצוגים של כתב בסביבת הבית וגן הילדים. לצורך כך צילמתי בעצמי את כל הסימנים הגראפיים שהבחנתי בהם ב"שכונה" שלי: נעזרתי בבתי הצעירה. יצאנו מחצר ביתנו וצילמנו את כל הסימנים הגראפיים בחצר, אח"כ ברחוב, ברחובות הסמוכים במרכז המסחרי. להלן מצגת ובה  הצגה ממוינת של סימנים גראפיים בסביבת ביתי. סימון סימנים גראפיים בסביבה הקרובה.

כך גיליתי את "פחי הזבל האורייניים"(ובהם מידע על ימי הפינוי). ניתן לחקור באופן שיטתי עם ילדי הגן בקבוצות היבטים אורייניים בסביבה הקרובה(יהיו שיתעניינו בשלטים של חנויות, אחרים בתמרורים או ברחובות או אחרים כמוני באוריינות שקשורה לפחי זבל). חשוב שכל קבוצה תאמץ פרויקט של חקר שכל ילדי הקבוצה מתעניינים בו.

למידה משמעותית,  אותנטית, מחייבת תיווך איכותי של הגננת וגישה של חקר. חשוב להתמיד בחקר מעמיק בנושא כלשהו שמעניין ומסקרן את הילדים(לא כל כך חשוב מהו הנושא)וכאן הטכנולוגיה איננה מספיקה. היא כלי מסייע בלמידה . בבלוג אחר אתייחס ללמידה משמעותית ולתפקיד ההורים והגננות בתיווך.

לסיכום, טכנולוגיה דיגיטלית היא חלק מחיי הילדים ולכן אי אפשר להתעלם ממנה. הדבר הטוב שקשור בה הוא שיש לה פוטנציאל רב להביא את הילדים להשתתפות פעילה בתפעולה ולחקר באמצעותה. הדבר הפחות טוב שקשור לטכנולוגיה, הצד השני של אותו מטבע,הוא שהטכנולוגיה עלולה לשאוב את הילדים בתוכה וללא תיווך היא תהפוך לחלק גדול מידי מחייהם ותמנע מהם התנסויות מגוונות אחרות. הטכנולוגיה לא יכולה ולא צריכה להפוך לתחליף לקשרים בין-אישיים עם מבוגרים וילדים אחרים, לספרים או לצעצועים "מסורתיים". לתיווך ההורים והגננות תפקיד מכריע בשימוש בטכנולוגיה שיש ביכולתה להציע הזדמנויות למידה רב ערוציות ענפות ביותר. הסיכון טמון בכך שהיא עלולה להצטייר כבייבי סיטר טוב עבור הילדים הצעירים. המחקר בנושא שימוש הטכנולוגיה הדיגיטלית והשפעתה על הילדים בגיל הרךבחיתוליו. זה אומר שעלינו להיות זהירים ולבדוק היטב מה אנחנו כמחנכים עושים. מנגד, מדובר בתחום "רעב" למחקר, יצירתיות ופיתוח שכולנו , וילדינו הצעירים בראש ובראשונה, יכולים להיות שותפים בו. שיח בינינו על הנושא הוא סוג של צעד ראשוני שכזה.

קלודי טל