קבוצות קטנות, קבועות והטרוגניות חשובות תמיד כולל בתקופת משבר הקורונה

קבוצות קטנות, קבועות והטרוגניות חשובות תמיד כולל בתקופת משבר הקורונה

בפוסטים רבים במהלך תקופת משבר בקורונה , כתבתי שעבודה בקבוצות קטנות  וקבועות שהרכבן נקבע לפי קרבה רגשית וגיאוגרפית בין הילדים, עשויה מצד אחד לתרום להפחתת סיכון ההידבקות והדבקה בנגיף ומצד שני להביא להידוק הקשרים בין הילדים ולאפשרות של למידת עומק משמעותית.  עבודה בקבוצות קטנות וקבועות אף עולה בקנה אחד עם הנחיות  רפורמת אופק חדש ועם הנחיות האגף הקדם יסודי כמדיניות עבודה בימים כתיקונם , לאו דווקא בתקופת הקורונה.

משיחות עם גננות רבות מאוד, מאזורים שונים בישראל במסגרת הרצאות שונות התחוורו לי ש:

 א. רבות מאוד מהגננות שאינן מאמינות בעבודה בקבוצות קטנות וקבועות ואינן מיישמות גישה זו בעבודתן היומיומית בגן; לדעתן עבודה בקבוצות קטנות וקבועות מונעת זרימה חופשית של הילדים בגן;

ב. אנשים שונים, גננות ומורות שונות מתכוונים לדברים שונים כשהם מדברים על קבוצות. אלו שאומרות ואומרים שמיישמים עבודה בקבוצות בגנים מתכוונים לעתים לקבוצות מזדמנות כאל קבוצות;

ג. אחד היישומים הנרחבים ביותר של עבודה בקבוצות הוא עבודה בקבוצות  קבועות והומוגניות על בסיס "רמת" הכישורים המוערכים של הילדים במיומנויות אורייניות וחשבוניות; כל זאת על בסיס מבדקים שונים; התרשמתי שמחנכות אינן מודעות מספיק לנזקים האפשריים של הקבצות על בסיס הערכה של רמת כישורים כבר מגיל הגן;

ד. מהשיחות עולה שלא לכל  נשות ואנשי החינוך ברור הבסיס התיאורטי שעליו נשענת העבודה בקבוצות קטנות והטרוגניות והקשר בין סוג זה של עבודה לבין למידה משמעותית.

התרשמויות אלו עולות בקנה אחד עם ממצאי מחקרים שערכתי וערכו הסטודנטיות שלי החל משנת 2010. ממצאים אלו פורסמנו במאמר שפורסם בשנת  2018-מאמר שהתמקד בדרכי ואתגרי היישום של עבודה בקבוצות קטנות בחינוך לגיל הרך. מאמר זה הקרוי:"The challenge of implementing small group work in Early Childhood Education" התפרסם לאחרונה בכתב העת Global Education Review .

בעקבות זאת, מטרת פוסט זה היא מצד אחד לחדד את האבחנות בין סוגי הקבוצות השונים שהם חלק מהמפה הארגונית של מסגרות החינוך לגיל הרך(קבוצות קטנות לעומת קבוצות גדולות, קבוצות קבועות לעומת "קבוצות מזדמנות"; קבוצות הומוגניות לעומת קבוצות הטרוגניות; קבוצות וולונטריות לעומת קבוצות מונחות; קבוצות של למידה פורמאלית לעומת קבוצות משחק(גם בפעילות של קבוצות המשחק יש פוטנציאל ללמידה, וילדים מיטיבים ללמוד בהן, אבל הלמידה במסגרת זו איננה פורמאלית).

הפוסט מתבסס על שני פוסטים קודמים שכתבתי:

  1. לעשות סדר בקבוצות קבועות ומזדמנות
  2. אתגר היישום של העבודה בקבוצות בחינוך לגיל הרך

כדי  "לעשות סדר בקבוצות" חשוב להבין את ההגדרות של מה זו קבוצה. אתחיל אפוא בהגדרת קבוצות לשם הבהרה

הגדרות של קבוצות

הקבוצה מוגדרת כהתארגנות חברתית של שני אנשים או יותר שקיימים ביניהם יחסי גומלין יציבים, התלויים במידה שיש להם אינטרסים או מטרות משותפות ובמידה שהם תופסים את עצמם כחברים בקבוצה(Bonner,1959). חשוב להבין שבני האדם הם "יצורים חברתיים" מטבעם: תמיד היו ותמיד יהיו כאלו( 2003, Johnson&Johnson). קורט לוין(Kurt Lewin) הצביע על קיומה של תלות הדדית(inter-dependence) בין חברי הקבוצה-מעין הרגשה ש"כולם נמצאים בסירה אחת"(Brown, 1988). לכן אין זה מפתיע שבני האדם יוצרים לעצמם במסגרות החיים השונות שלהם כולל בחינוך, קבוצות מסוגים שונים.

אתמקד בפוסט זה בקבוצות מונחות המצויות במסגרות חינוך לגיל הרך.

אקדים התייחסות למאפייני הקבוצות המופיעים בהגדרתן מעלה, כדי להבין ולסווג  קבוצות שמצויות במסגרות חינוך בכלל, ובמסגרות חינוך לגיל הרך, בפרט. חשוב שנשים לב שעל בסיס מאפייני ההגדרה, ניתן לדבר על קבוצה אך ורק כשמדובר על יחסים יציבים, על מטרה משותפת ועל תפיסה של חברי הקבוצה שהם משתייכים אליה. מכאן שמטבעה קבוצה חייבת להיות "קבועה" בהרכב האנשים שמשתייכים אליה. אחרת היא לא קבוצה. מפגש מזדמן בין אנשים אינו הופך אותם לקבוצה.  קביעות המשתתפים(לזמן מסוים) והסכמה על תוכן, מטרה משותפים הכרחיים כמו העניין התודעתי- ההכרה של האנשים שהם שייכים לאותה קבוצה.

זה מקבץ של ילדים שכל אחד עובד בנפרד-זו איננה קבוצה

"קבוצה מזדמנת" איננה קבוצה

"קבוצות מזדמנות" שבהן המשתתפים מתחלפים, בין בגלל החלטות אד הוק של המחנכים ובין בגלל בחירת חברי הקבוצה אינן קבוצות לפי ההגדרה-כפי שהדבר יוצג בהמשך. חשוב לציין שגם במקרים שבהם קיימות קבוצות קטנות וקבועות-הללו אינן תמיד עוסקות לעומק בנושא מסוים אלא נושאי הלמידה מתחלפים לפרקים. ב"קבוצות המזדמנות" מטבע הדברים אין קביעות בנושאים וכך מוחמצת ההזדמנות להתעמק בחקר של תכנים, סוגיות, בעיות. התרשמתי שחלק מאנשי החינוך לא תמיד מבינים את הרציונל שעומד מאחורי הקבוצות הקבועות. התרשמותי זכתה לאישוש במחקר שהתמקד בעמדות גננות כלפי עבודה בקבוצות ודרכי יישומן וגורמים שעוזרים ומפריעים ליישום סוג זה של עבודה. אף שהמטרות מוסכמות: כולם לכאורה שואפים לבנות בגנים תנאיים של רווחה רגשית, שגשוג חברתי ולמידה-אנשי חינוך לא תמיד נותנים את הדעת לדעתי לתהליכים החברתיים והקוגניטיביים שעומדים בבסיס הקבוצות.

קבוצות קטנות לעומת קבוצות גדולות

קבוצות עשויות להיות גדולות או קטנות. ארגונים מקצועיים כגון הסתדרות המורים או ארגון המורים או וועד הורים הם קבוצות. כך גם החברות במועדוני ספורט למיניהם. חוגים של ילדים הם קבוצות וכך גם כיתות לימוד, גני ילדים, מעונות יום ובתי ספר. כל המסגרות הארגוניות הללו הן קבוצות כיוון שהקשרים בהן יציבים, המטרות משותפות וברור לאנשים שהם משתייכים אליהן.הללו דוגמאות של קבוצות גדולות.

מעונות יום, גני ילדים וכיתות בית ספר הן מסגרות ארגוניות שחותרות לפחות במוצהר להבטיח תנאים של רווחה רגשית, השתייכות ולמידה לילדים השונים שפוקדים מסגרות אלו. בכיתות גניות, בכיתות בית ספר ובכיתות במעונות מצויים בכל מקום ילדים רבים ובבמדינת ישראל בהשוואה למדינות מערביות אחרות ילדים רבים מאוד, ילדים רבים מידי. נשאלת השאלה איך ליצור במסגרות גדולות אלו תנאיים לרווחה רגשית, חברתית ולמידה לכל ילד וילדה?

קבוצות הטרוגניות לעומת קבוצות הומוגניות

הנטייה לחלק כיתות לקבוצות הומוגניות מבחינת הרמה המוערכת של כישורי הילדים זכה לשם"הקבצות". הקבצה גבוהה לעומת נמוכה בחשבון, אוריינות, מדעים וכו'. אף שהמונח הקבצה נמצא פחות בשימוש בשנים הארחונות גיליתי שהנוהג לחלק ילדים לקבוצות קבועות על בסיס  הערכת המחנכות את יכולותיהם בתחומי הליבה נפוץ מאוד ולטעמי נפוץ מידי.

אבהיר שקבוצה הטרוגנית מבחינת יכולות התלמידים  כוללת ילדים עם יכולות שונות שמה שעשוי לחבר ביניהם זה עניין משותף. במכללת לוינסקי לחינוך בהכשרת הגננות והמורות לכיתות א'-ב', אנחנו מקפידות כל השנים לשלב בקבוצות הלמידה של הסטודנטיות להוראה ילד או ילדה עם קשיים(חברתיים, לימודיים, רגשיים) בין אם הוא ילד מאובחן ובין אם לאו.

הבעיתיות ביצירת הקבצות או קבוצות הומוגניות קשורה לכמה גורמים:

אי  דיוק אפשרי במבדקים שהובילו להחלטות לגבי רמת התפקוד של הילד במקצועות הליבה-בין בגלל שכלי ההערכה איננו מספיק טוב ובין בגלל זה שבעת המבדק  הילד או הידלה לא הפגינו את מלוא יכולותיהם;

ב. אני חושבת שזה אכזרי מאוד להדביק כבר מגיל הגן לילד סטיגמה שהוא "חלש" במשהו; שהרי השתייכות ל"הקבצות נמוכות" גוררת איתה אם נרצה ואם לא נרצה סטיגמה וגם ציפיות נמוכות מיכולת הילד מצד המבוגרים(מחנכות והורים); השתייכות לקבוצות קבועות מבחינת הערכת היכולת עלולה לשאת מסר שיכולות הן קבועות ולא משתנות.

ג. בקבוצות הומוגניות מתעלמים מכך שאחד ממקורות הלמידה עבור הילדים הוא שיח העמיתים; חשוב שילדים עם יכולות שונות ישוחחו בהנחיית הגננת או המורה יחד על נושאי הלמידה. בדרך זו, לומדים הילדים מעמיתיהם גם על נושאים שונים וגם מפתחים אגב כך כישורי שיח ולמידה.

קבוצות הטרוגניות מבחינת היכולות המוערכות של משתתפיהן מושתתות על האמונה שהיכולת איננה קבועה. שאנשים בכלל וילדים בכלל יכולים ללמוד ולהשתנות בין היתר על בסיס למידת עומק עם עמיתים שמונחית על ידי מחנך. קבוצות  אלו מתבססות על התפיסה שידע וכישורי למידה הולכים ונבנים במהלך שיח רציף ומעמיק עם עמיתים ומבוגרים כאחד.

קבוצות קטנות וקבועות וקשרים בין אישיים

ילדים זקוקים כתנאי בסיסי לשגשוג רגשי וחברתי ואף כתנאי קיומי בגיל הרך לקשרים בין אישיים טובים עם מבוגרים ועם ילדים אחרים. קשרים המתבססים על אמון ועל האמונה שבשעת הצורך יהיו במסגרת אנשים שייטיבו לתת מענה לצרכים של כל ילד וילדה. היעדר קשרים בין אישיים הוא מקור למצוקה עבור הילדים(גם עבור אנשים בכלל). קשרים בין אישיים נבנים על בסיס ריבוי של אינטראקציות עם אנשים אחרים. הם כוללים היכרות הדדית ופעולות משותפות. לאט-לאט נבנית תקשורת ייחודית בין אנשים המצויים בקשר בין אישי. קשרים בין אישיים הופכים אט-אט לחלק ממבנה האישיות של האדם כך שהאדם שמתקשרים אליו "נוכח" בתודעתנו גם בהיעדרו. הייצוג המופנם של אדם שאיתו יש לנו קשר טוב הוא מקור לביטחון. אף שילדים נמצאים באינטראקציות עם מבוגרים אחדים ועם ילדים רבים במסגרות החינוכיות הם יוצרים בסופו של דבר קשרים בין אישיים טובים רק עם אחדים מהם-וזאת על בסיס איכות ואינטנסיביות האינטראקציות הנרקמות בין האנשים השונים. במסגרות חינוך גדולות מידי ישנה סכנה שאחדים מבין הילדים "יפלו בין הכסאות" ומסיבות שונות שקשורות לטמפרמנט ואופי שלהם ביחס לתנאיים הסביבתיים,  יימצאו בשולי החברה ולא יצרו קשר עם אנשים אחרים בה. יהפכו ל"שקופים" או ל"מתריסים".

נכון הוא שילדים אוהבים לשחק, והם פעילים באינטראקציות החברתיות שלהם. אבל השארת החלק של רקימת קשרים בין אישיים ל"יד הגורל" וליזמות הילדים בלבד, איננה מספקת ולדעתי היא ביטוי של התנערות מאחריות. אינטראקציות חופשיות בגן מובילות לרוב ליצירת קבוצות משחק וולונטריות ה"מנוהלות" מגיל הגן על ידי הילדים עצמם. קבוצות אלו נוטות לקביעות ועוסקות בגילים הצעירים במשחק(סוציודראמטי , קונסטרוקטיבי-כולל בנייה והרכבה,או פיזי סביב פעילות גופנית שכוללת או איננה כוללת מתקנים). כיוון שאלו קבוצות וולונטריות אין מקום להשפעה ישירה של מבוגרים  עליהן ועל הרכבן. דהיינו, דרישה או תביעה שישתפו ילד או ילדה המצויים בשולי החברה עלולה להחליש את הילד, לסמן אותו או אותה כיוצא דופן כ"מסכן" ולעתים לעורר אנטגוניזם כלפיו.

על כן נדרשים חשיבה ותכנון בתוך הצוות החינוכי איך ליצור תנאיים בכל מסגרת ומסגרת ליצירת קשרים בין אישיים בין כל ילד למבוגרים ולילדים אחרים. עם האמצעים הנקוטים לשם כך נמנים שיחות עם הורי הילדים ולמידה על הרגליהם והעדפותיהם של הילדים; תצפיות בילדים, שיחות מזדמנות איתם ויצירת תשתית מאורגנת של עבודה בקבוצות קטנות מתחילת השנה.

ריבוי הילדים במסגרות החינוך בישראל מקשה מאוד על יצירת  אינטראקציות רציפות, אינטנסיביות בין ילדים, ובין ילדים לצוות כחלק מבניית התשתית של קשרים בין אישיים. לשם כך נבנו קבוצות קטנות קבועות מונחות על ידי מבוגר כחלק ממסגרת הלמידה ומהמסגרת הארגונית של המעון, הגן או בית הספר.  קבוצה קטנה עשויה לכלול בין שניים לשישה ילדים  תלוי בגיל הילדים ובהרכב הקבוצה. הקבוצה הקטנה מאפשרת היכרות בין חברי הקבוצה ובין המבוגר המנחה לחברי הקבוצה; יתרה מזו חלוקת כל הגן לקבוצות קבועות וקטנות מבטיחה שלא יימצא ילד שלא משתייך לקבוצה כלשהי. האינטראקציות במסגרת הקבוצה מהוות תשיתית כפולה: ליצירת קשרים בין אישיים ולטיפוח הלמידה.

קבוצות קטנות וקבועות ולמידה

לקבוצות הקטנות תרומה ליצירת תנאיי למידה והעמקתה בנוסף ליצירת קשרים בין אישיים טובים בין האנשים במסגרת החינוכית. הקבוצה הקטנה המונחית מאפשרת התאמה של תכני הלמידה, קצב ההתקדמות של הלמידה ומעקב אחרי התקדמות כל ילד. זה תמיד.

נזכור שפיתוח כישורי למידה וידע מחייב תיווך איכותי. תיווך איכותי מחייב עבודה בקבוצות קטנות כיוון שבמליאת הגן או הכיתה לא מתאפשר שיח רציף ומעמיק ולא מתאפשרת השתתפותם המשמעותית של כל הילדים. כל זה ידוע ומתועד בספרות המקצועית.

תיווך  מתייחס גם ל: א. אינטראקציות הלמידה וגם ל ב. סביבה הלימודית.  באשר לאינטראקציות למידה בתיאוריה של ויגוצקי נטען שתיווך "טוב" של מבוגרים  ו/או של ילדים בעלי  כישורים מפותחים יותר בשטח נתון משל הלומד עצמו, יביאו בהכרח את הלומד, כל לומד, ללמידה טובה יותר של תוכן או גישה נתונים, מאשר הוא יכול להגיע בכוחות עצמו(זוהי בעצם המשמעות של מושג ה-ZPD הידוע של ויגוצקי(טווחי התפתחות מקורבים). ויגוצקי וממשיכיו דיברו על כך שתיווך איכותי תורם לבנייתם של כלים פסיכולוכים. הכלים הפסיכולוגים הם מבנים מנטאליים שמשמשים את האדם כמעין פילטרים שדרכם הוא רואה ומבין את העולם. הכלים הפסיכולוגיים מתווכים אפוא את הבנת האדם את העולם. מקורם  של הכלים הפסיכולוגיים על פי ויגוצקי במפגש של היחיד עם תרבותו באמצעות סוכנים חברתיים. דוגמאות של כלים פסיכולוגיים בשירות ההבנה של העולם והלמידה : מילים, ציורים, השערות, אסטרטגיות זכירה, דיבור פנימי.

תיווך איכותי תורם גם לניכוסם של מושגים מדעיים על ידי לומדים צעירים ובוגרים. על בסיסם של המושגים היומיומיים הספונטאניים שבונים הילדים כחלק מהתנסותם, שהינם אינטואיטיביים, לא לגמרי מודעים ולעתים לא לגמרי מדויקים הולכים ונבנים באמצעות אינטראקציות  מעמיקות ומרחיבות מעבר למיידי, מושגים  מדעיים: שהם:  א. כלליים ומופשטים יותר; ב. הם חלק מארגון מושגי שיטתי; ג. האדם מודע לחלוטין לקיומם; ד. קיימת אצל הלומד שליטה טובה בדרכי השימוש בהם.

אינטראקציות תיווך איכותיות הן רציפות ומיטיבות להתמקד זמן מה באותו תוכן; הידע הולך ומצטבר תוך כדי השיח בין השותפים; תיווך איכותי הוא כזה שמעודד את הילדים להתעלות מעל התיאור המיידי של פרטים שאותם הם חווים(באמצעות השוואות, שאילת שאלות, השערת השערות; הצעת הכללות); תיווך איכותי הוא כזה שמשלב בין התייחסות להיבטים רגשיים להיבטים קוגניטיביים באינטראקציה; הוא כזה שבו כל הילדים(או האנשים הבוגרים) משתתפים-כל קול נשמע.

בנוסף לאינטראטקציות של תיווך, סביבת הלמידה צריכה לזמן באופן מותאם וקבוע אפשרויות של למידה.  סביבת למידה מייצגת מצד אחד ומשפיעה מצד שני על הנחות יסוד של הגננת בנוגע ללמידה, תכנון לימודים ומטרות הגן כחלק מהמערכת החינוכית (Lawn and Grosvenor, 2005 in Burnett, 2013 p.2) . במקביל ניתן לראות את הסביבה הלימודית כמצויה באופן מתמיד בתהליך של בנייה באמצעות אינטראקציות רפלקטיביות בין סביבה פיזית, אידיאולוגיות ופרקטיקה חברתית (( 1991,Lefebvre). לא אתעמק כאן בסוגיה אבל אציע שאופן הארגון של ספריית הגן או מרכז הספרים מהווה חלק מסביבת הלמידה שתומכת בלמידה אוריינית.

אבל קבוצות קטנות ומונחות נבדלות ביניהן על בסיס תיאוריות הלמידה שמנחות את המחנכות שמנהיגות אותן. האמת היא שלעתים לא רחוקות, מחנכות שמנחות את הקבוצות אינן נותנות את הדעת לתיאוריות הלמידה הסמויות שמנחת את עבודתן. התכנון כולל  את התוכן והחומרים שנלמדים וגם חשיבה על דרכי עבודה כפרקטיקות שגורות שאליהן הן רגילות.

בפוסט זה אני טוענת שפיתוח כישורי למידה וידע מחייב תיווך איכותי. תיווך איכותי מחייב עבודה בקבוצות קטנות כיוון שבמליאת הגן או הכיתה לא מתאפשר שיח רציף ומעמיק ולא מתאפשרת השתתפותם המשמעותית של כל הילדים. כל זה ידוע ומתועד בספרות המקצועית. ולמרות זאת, עבודה בקבוצות קטנות איננה מיושמת בצורה שיטתית ומשמעותית ברבות מאוד ממסגרות החינוך.

ההתבוננות על הקבוצות הקטנות והקבועות שמתנהלות בתוך מסגרות החינוך מראה שיש קבוצות קטנות וקבועות שמתבססות על חשיבה פוזיטיביסטית -התנהגותית של הלמידה לעומת קבוצות אחרות שמתבססות על למידה קונסטרוקטיביסטית של הלמידה(Tal, 2018  ). הסוג הראשון, זה  המבוסס על חשיבה פוזיטיביסטית, הילד נתפס כפאסיבי יחסית, מטרות הלמידה נקבעות על ידי המבוגר ותכלית הפעילות הקבוצתית היא תרגול ופיתוח של מיומנויות. כחלק מהפעילות בקבוצה מסוג זה, ניתנים לילדים דפי עבודה או תרגילים לרוב לפי רמות שונות ועל הילדים לתרגל את המיומנויות. למשל, תרגילים בחשבון, טיפוח כישורים של מודעות פונולוגית או הכרת אותיות ועוד. במחקר שערכתי מצאתי שרבות מאוד מהגננות והמורות בונות עבודה בקבוצות קטנות וקבועות סביב מיומנויות והרכב הקבוצות נוטה להיות הומוגני מבחינת הערכת היכולות והמיומנויות של הילדים. כל הילדים בקבוצה מקבלים משימה דומה מבחינת הקושי.

הסוג השני של קבוצות קטנות וקבועות הקרויות גם קבוצות שיתופיות או דיאלוגיות, מתבססות על ההנחה שהילדים אקטיביים בלמידה של עצמם, הם מסוגלים להגדיר את מטרות הלמידה שלהם  והידע והכישורים שלהם נבנים באמצעות השתתפותם הפעילה בשיח הקבוצתי. השיח המונחה עצמו הוא הוא זה שתורם לבניית הידע של הילדים. במקרה זה הגננת או המורה שמנחה את הקבוצות האלו , מנווטות את השיח ומוודאות השתתפותם של כל הילדים, מארגנת ידע  תוך הגמשת התייחסיותיהן והתאמתן לשיח המתפתח בקבוצה.

זה מה שהיה למלאגוצי, ממייסדי גישת הלמידה הקונסטרוקטיבסטית החברתית ברג'יו אמיליה לומר על הקבוצות השיתופיות הקטנות:

"אנו רואים בקשרים הבין אישיים אסטרטגיה ארגונית תשתיתית של מערכת החינוך שלנו לגיל הרך…ואנו מחשיבים את הקבוצות הקטנות כצורת הארגון המיטבית שעומדת בבסיס חינוך שמתבסס על קשרים בין אישיים…ארגון של עבודה לפי קבוצות קטנות הינו הרבה מעבר לכלי טכני פשוט; הוא מהווה הקשר תרבותי המכיל בתוכו חיות ומספר אין סופי של אפשרויות. במסודות חינוך לילדים צעירים, עבודה בקבוצות קטנות מעודדת תהליכי שינוי והתפתחות והיא[אם מיושמת "כמו שצריך"] מסגרת שילדים אוהבים…אינטראקציות בין ילדים הן חוויה תשתיתית במהלך שנות החיים הראשונות. אינטראקציה היא צורך, שאיפה, הכרח קיומי שכל ילד נושא בתוכו(Malaguzzi, 1993, 11-12)."

בשדה החינוך יש כמובן מקום לשני סוגי הקבוצות בהתאם לתפיסות של המחנכות ולעתים בהתאם לצרכים של ילדים.

אני עצמי מאמינה בחשיבותה של הלמידה הקונסטרוקטיבסטית שמצמיחה ידע וכישורים מתוך שיח מעמיק על תכנים או שאלות שמעניינים את הילדים. יתרה מזו, אני מאמינה בקבוצה הטרוגנית מבחינת הרכב הילדים(הטרוגניות של רמות מוערכות של יכול ושל ידע, של מגזר,  עדה, פרופיל חברתי). הקבוצה ההטרוגנית עשויה להועיל מאוד לילדים המצויים בשולי חברת הגן ולהבליט את יכולותיהם. הקבוצה ההטרוגנית גם מונעת תיוג שעלול להזיק לקבוצות המוגדרות כ"חלשות".

לא נשכח שבכל מקרה קבוצות הלמידה חייבות להיות קבועות לפרק זמן מסוים(מספר שבועות או מספר חודשים) ולהתמקד בתוכן נתון. חשיפה חד פעמית לתוכן זה או אחר, או תרגול חד- פעמי של מיומנותכ זו או אחרת  בהרכבים שונים של משתתפים איננה בונה את התשתית הנדרשת לבנייה שיטתית של ידע. בקבוצה המונחית השיתופית יש מקום רב לביטוי של יצירתיות והבנת תכנים מפרספקטיבות שונות. כשהיא מונחית במקצועיות, היא מאפשרת לכך שלכל ילד יהיה קול משלו. שיח דיאלוגי איננו מחייב להגיע להסכמות אלא מאפשר תקשורת ומונע מהצורך להגיע להבנות. שכל אחד יבין את נקדות המבט של הזולת ובמקביל ישמיע את קולו.

קריאה חוזרת כדוגמה של גישת למידה שמתבססת על קבוצות קבועות הטרוגניות שיתופיות

במהלך עשרים השנים האחרונות, הובלתי בשיתוף צוותי מפקחות, מדריכות וגננות בישובים שונים(ירוחם, דליית אל כרמל, נצרת עילית ונתניה) ואחר כך כחלק מהכשרת הגננות במכללת לוינסקי לחינוך גישה של עבודה בקבוצות קטנות והטרוגניות שמתמקדת בקריאה חוזרת של ספרי ילדים.  גישה זו היא יישום של  עבודה בקבוצות שיתופיות דיאלוגיות.  הגישה כוללת חלוקת הגן או הכיתה(כיתת מעון או בית ספר) לקבוצות הטרוגניות וקבועות של לא יותר משישה ילדים בכל קבוצה. החלוקה לקבוצות עשויה להתבסס על תחומי עניין משותפים של הילדים או אף על ספר מועדף על כל קבוצה.  גודל הקבוצה תלוי גם בהרכבה של הקבוצה. ניתן לקרוא את אותו ספר ילדים בכל הקבוצות(לדוגמה, ספר מתוך  התכניות ספריית פיג'מה, אלפנאוס או מדף הספרים) או ספר מתוך ספריית הגן וכזה שהובא על ידי אחד הילדים שמוסכם על כל חברי הקבוצה. קוראים בהנחיית הגננת את הספר שוב ושוב עד אשר כל הילדים מכירים לעומק את הסיפור. לעתים, סיום מחזור הקריאה מצוין על ידי כתיבת ספר בעקבות הסיפור או המחזה לכל הילדים או גיבוש המלצה ליתר ילדי הגן לקרוא את הספר-המלצה שכוללת את תקציר היצירה. בהכשרת הגננות במכללת לוינסקי סטודנטיות להוראה קראו 3-4 ספרי ילדים במהלך שנת הלימודים לקבוצותיהם כשהן באו להתנסות יום אחד לשבוע. ניתן להמשיך בקבוצות שהתגבשו באמצעות קריאה חוזרת של ספרים ללמידת חקר או למידה נושאית כלשהי .כך אנחנו עובדים במכללת לוינסקי. יישום גישת הקריאה החוזרת תלוי גם בשיתוף פעולה בין נשות הצוות.  עשויות ליטול חלק בתהליך מנהלת הגן, הגננת המשלימה סטדונטיות להוראה, סייעות. ללא שיתוף פעולה מלא  של הסייעות לא ניתן לבצע את הגישה.

צילום מיכל סולומון

לסיכום, פוסט זה הציג הגדרות ורציונל של קבוצות קטנות וקבועות עם דגש על קבוצות הטרוגניות במסגרות חינוך לגיל הרך. מאפיינים אלו של הקבוצות אינם קשורים במשבר הקורונה. יישום שיטתי של עבודה בקבוצות קטנות קבועות והטרוגניות בעת הזו עשוי להביא להידוק הקשרים בין ועם הילדים וללמידה משמעותית ולהתמודד עם גידול הפערים בין הילדים עקב שהות ממושכת בבתים בתקופת הסגר לצד הקטנה מסוימת בסיכוי ההידבקות בנגיף הקורונה.  הודגש בו הצורך בקביעות המשתתפים כדי להתחיל  "להתניע" תהליכים קבוצתיים שמובילים לחיזוק קשרים בין אישיים ולמידה משמעותית.  נאמר שהעבודה השיטתית בקבוצות קטנות וקבועות מהווה תשתית הן לבניית קשרים בין אישיים טובים עם ובין הילדים, והן להתנעת תהליכי למידה. הודגש ש"קבוצות מזדמנות" אינן קבוצות כלל.הודגש ההבדל בין קבוצות קבועות הומוגניות והטרוגניות והודגש הנזק שעלול להיגרם לילדים ושיוכם כבר מגיל הגן לקבוצות שמוערכות על ידי הגננת כ"חלשות". כמו כן, נעשתה אבחנה בין קבוצות שבאות לטפח מיומנויות ומושתתות על חשיבה פוזיטיביסטית לבין קבוצות שיתופיות שנשענות על חשיבה סוציו-קונסטרוקטיביסטית ומושתתות על ההנחה שהשיח עם ובין הילדים הוא זה שתורם לבניית הידע והכישורים של הילדים. בכל מקרה, נאמר שנדרשת העמקה באותו תוכן על מנת להעמיק למידה. הוצגה גישת הקריאה החוזרת כדוגמה של גישה שנשענת על ראיייה סוציו -תרבותית של למידה. צוין שקבוצות קטנות וקבועות הינן חלק מרפורמת אופק חדש בגנים ובבתי הספר אבל דרך היישום שלהם איננו תמיד כזה שמבטיח את השתתפותם של כל ילדי הכיתה או הגן. הודגש הצורך לבנות מערך ארגוני שיאפשר השתתפותם של כל הילדים והילדות בקבוצות למידה קבועות.

רשימת מקורות

Bonner, H. (1959). Group dynamics: principles and applications. New York: The Ronald

Press Company.

Brown, R. (1988) . Group Processes. Dynamics within and between groups, Oxford: Blackwell.

Burnett, C. (2013). Investigating pupils’ interactions around digital texts: a spatial perspective on the ‘classroom-ness’ of digital literacy practices in schools. Educational Review, 66 (2), 192-209.

Johnson, D. W. and Frank P. Johnson (2003) Joining Together. Group theory and group skills. 8e. Boston: Allyn and Bacon.

Lawn, M. and Grosvenor, I.(2005).(eds.). Materialities of Schooling. Oxford: Symposium Books.

Lefebvre, H.(1991).The Production of Space. Trans. D. Nicholson-Smith. Oxford: Blackwell

Malaguzzi, L. (1993). For an education based on relationships, Young Children, 11(93), 9-13.

 Tal, C. (2018).  The challenge of implementing small group work in early childhood education.  Global Education Review, 5 (2), 123-144.

Vygotsky, L. S. (1978). Mind in society: The development of higher mental processes. Cambridge, MA: Harvard University Press.

אי נוחות כשיקול מרכזי[מידי]בתהליך קבלת ההחלטות האישיות והמקצועיות

בפוסט זה אני מבקשת לההבליט את תפקיד תפיסות של אי נוחות שמנחים אותנו כשיקול מרכזי, ולדעתי מרכזי מידי, בתהליך קבלת ההחלטות היומיומיות והמקצועיות שלנו. בהיבט המקצועי אתייחס בעיקר לפרופסיית ההוראה. מטרת הפוסט להוביל לחשיבה מחודשת ולנכונות גדולה יותר להתגבר על שיקולי אי נוחות כדי לקבל החלטות שמביאות לשיפור בתנאיי החיים של המחליט ושל הסביבה. ספציפית, ברצוני לעודד עטיית מסכות בכלל, ובסמגרות החינוך(הפורמליות והבלתי פורמליות), בפרט ועבודה בקבוצות קטנות וקבועות בתוך מסגרות החינוך. וזאת כיוון שלהערכתי תרומתן גדולה הרבה יותר מאי הנוחות הכרוכה בהימנעות משתי פרקטיקות אלה.

לאחרונה מצאתי את עצמי שוב ושוב מזכירה שיקולים של אי נוחות כשמשפיעים על קבלת ההחלטות שלנו-החלטות שעשויה להיות להם השפעה מרחיקת לכת עלינו ועל הסביבה.

בפוסט זה אתייחס אפוא במיוחד: א. לעניין אי עטיית מסכות על ידי ילדים ומבוגרים מתוך כניעה לשיקולים של אי נוחות. לעתים שיקולי אי נוחות מוסווים באמצעות שיקולים של חוסר תועלת ונזקים בריאותיים ופסיכולוגיים לכאורה. ב. לעניין ההימנעות מעבודה בקבוצות קטנות וקבועות במסגרות החינוך למרות התועלת של סוג זה של עבודה הן לתפקוד הרגשי חברתי והלימודי של הילדים והן בשל תרומת דרך עבודה זו להפחתת סיכון ההדבקה בקורונה.

על ההימנעות מעטיית מסכות

מומחי בריאות הציבור בכל העולם הגיעו למסקנות די נחרצות בנוגע לעטיית המסכה:עטיית מסכה מפחיתה בצורה משמעותית את סיכון ההידבקות בקורונה ומן הסתם נגיפים וחיידקים נוספים. ככל ששני בני השיח עוטים מסכות, כך סיכון ההידבקות פוחת. לכן, ההמלצה שמחנכים ומורים יעטו מסכות בעיקר כשהם נמצאים בתוך חללים סגורים. בנוסף, ארגוני הבריאות העולמיים הגיעו למסקנה שמעבר לאי הנוחות, לא נשקפת כל סכנה בריאותית לילדים ומבוגרים שעוטים המסכה. ההמלצות מורות שעטיית המסכות אפשרית מגיל שנתיים ואילת. זאת ועוד, מומלץ לאנשים שסובלים ממחלות ריאתיות לא לעטות מסכה וכך לאנשים עם מוגבלויות שאינן מאפשרות להם להסיר את המסכה בכוחות עצמם.

בנושא עטיית המסכות על ידי תלמידים בכיתות א'-ד' ועל על ידי צוותי הוראה החל במעונות יום וכלה בכל דרגות החינוך בבתי הספר, מצאתי את עצמי מתווכחת עם אנשי חינוך, מציגה את הדברים בפורומים מקצועיים, כותבת בבלוג זה שוב שוב. שהרי ההתנגדות לעטיית מסכות על ידי ילדים בכיתות א' ד' ששבו בתחילת השבוע שעבר ללמידה פיזית בבתי הספר מגיעה ממקורות של אי נוחות ולא מסכנות פסיכולוגיות או בריאותיות שנשקפות לעוטי המסכות.

חסר מאפיין alt לתמונה הזו; שם הקובץ הוא image.png
https://mulberrylearning.com/how-do-i-persuade-my-child-to-wear-a-mask/

בנושא זה חשוב שהורים ומורים יתגייסו לתרום לעטיית מסכות בששלושה מישורים: 1. במישור הדוגמה האישית-עליהם לעטות מסכות למרות אי הנוחות שבדבר.; 2. באיתות לאנשים אחרים במרחב הציבורי שלא משלימים עם עטיית מסכות בחללים סגורים ציבוריים.; 3. בשכנוע ילדים פרטיים ותלמידים שעטיית המסכה הכרחית למרות אי הנוחותהכרוכה בדבר.

יש לציין שהכרחי להביא לכך שלא רק בגני הילדים ובבתי הספר יעטו מסכות. הכרחי שהצוותים בצהרונים יראו עצמם אחראים לכך ויעטו מסכות בעצמם. כנ"ל בהסעות: הכרחי שהנהג יעטה מסכה וחשוב מאוד שכל הילדים בכל גיל יעטו מסכות במהלך הנסיעה. חשוב שנזכור שהדבקה בצהרון או בהסעה מגיעה בסופו של דבר לגני הילדים ולבתי הספר. כך שהימנעות מעטיית מסכות בכל המסגרות האלו פוגעת בכולם גם באלו שבשעות הבוקר במסגרות החינוך הפורמליות עוטים מסכה.

אני חושבת שחשוב להביא מבוגרים וילדים להישמע להנחיית עטיית המסכה בחללים סגורים מתוך הבנת תרומת הפרקטיקה הזו ולא רק מתוך חשש מקבלת קנס.נתקלתי לא מעט במצבים שבחללים סגורים ציבוריים לא נשמרת פרקטיקת עטיית המסכה בשל אי החשש מקבלת קנס. יתרה מזו, בחלק מהמקומות מתייחסים לאנשים שמזכירים את הצורך במסכה כאל טרחנים. במובן זב רק שינוי נורמות עשוי לעזור.

הימנעות מעבודה בקבוצות קטנות וקבועות בשל אי הנוחות הכרוכה בדבר

עניין העבודה בקבוצות קטנות וקבועות במסגרות החינוך הוא עניין מורכב הרבה יותר מעניין עטיית המסכה. אף שתרומת העבודה בקבוצות קטנות וקבועות מוכרת משכבר והוכחה מחקרית וגם נכללת ברפורמת אופק חדש-פרקטיקה זו איננה מיושמת דרך קבע עם כל הילדים. עבודה עם קבוצות קטנות רצויה כפרקטיקת ליבה . וזאת כיוון שהעבודה בקבוצות קטנות תורמת הן לקשרים הבין אישיים בין הילדים, הן ללמידה שלהם ובמציאות משבר הקורונה היא מביאה להפחתת הסיכון להידבקות במידה ושומרים על קבוצות קטנות וקבועות מעל ומעבר לפעילות למידה. הכוונה היא לעודד פעילות בקבוצות קטנות וקבועות בגן ובבית הספר, במשחק, בשעת האוכל ולעודד ילדים והורים להיפגש בשעות אחה"צ עם ילדים המשתייכים לאותה קבוצה.

בגני הילדים לא מתחייבת מתוקף הנחיות הקורונה של שמרד החינוך ומשרד הבריאות עבודה מסוג זה . אלא שאימוץ של עבודה בקבוצות קטנות וקבועות עשויה להועיל מאוד.הטענה שלי היא שהימנעות מפרקטיקה זו נובעת מהימנעות להירתם למאמץ הארגוני הנדרש כדי ליישם סוג זה של עבודה. דהיינו, שיקולים של אי נוחות גוברים במקרה זה בעיניי על אימוץ פרקטיקה שעשויה לתרום מכל מבחינה לילדים. אני משערת שההימנעות מעבודה בקבוצות קטנות וקבועות נובעת גם מחוסר הבנה מעמיקה לגבי התועלת הכרוכה בה. גם במקרה הזה אני חושבת שחשוב לשכנע ולהדריך גננות ומורות ליישם פרקטיקה זו על מנת שיבצעו אותה לא רק בגלל שצריך אלא בגלל שהן משוכנעות בתועלת שבה.

מציגה בהמשך חלק מפוסט שכתבתי בנושא שמתמקד בעבודה בקבוצות קטנות וקבועות. הפוסט נקרא: "לעשות סדר בקבוצות ובבית הספר: קבוצות קבועות לעומת קבוצות "מזדמנות". פוסט זה הציג הגדרות ורציונל של קבוצות קטנות וקבועות במעונות, גנים ובתי ספר יסודיים. הודגש בו הצורך בקביעות המשתתפים כדי להתחיל  "להתניע" תהליכים קבוצתיים. נאמר בו שהעבודה השיטתית בקבוצות קטנות וקבועות מהווה תשתית הן לבניית קשרים בין אישיים טובים עם ובין הילדים, והן להתנעת תהליכי למידה. הודגש ש"קבוצות מזדמנות" אינן קבוצות כלל.כמו כן, נעשתה אבחנה בין קבוצות שבאות לטפח מיומנויות ומושתתות על חשיבה פוזיטיביסטית לבין קבוצות שיתופיות שנשענות על חשיבה סוציו-קונסטרוקטיביסטית ומושתתות על ההנחה שהשיח המונחה עם ובין הילדים הוא זה שתורם לבניית הידע והכישורים של הילדים. בכל מקרה, נאמר שנדרשת העמקה באותו תוכן על מנת להעמיק למידה. הוצגה גישת הקריאה החוזרת כדוגמה של גישה שנשענת על ראיייה סוציו -תרבותית של למידה. הוצגו בו גם קבוצות חברתיות וולונטיריות והודגש הצורך במעקב אחרי התנהלותן בעיקר כדי לזהות קשיים ולהתמודד איתן. צוין שקבוצות קטנות וקבועות הינן חלק מרפורמת אופק חדש בגנים ובבתי הספר אבל דרך היישום שלהם איננו תמיד כזו שמבטיחה את השתתפותם של כל ילדי הכיתה או הגן. הודגש הצורך לבנות מערך ארגוני שיאפשר השתתפותם של כל הילדים והילדות בקבוצות למידה קבועות.

כאמור בתקופת הקורונה הצורך בבניית מערך ארגוני כזה חשוב אף יותר מאשר בימים כתיקונם. הפעלת הקבוצות בעת הזו של משבר הקרורונה עשויה להיות יותר קבועה ומוקפדת מאשר בימים רגילים כי נדרשת פעילות בהרכב קבוע של ילדים לא רק לצורכי למידה אלא גם לצורכי משחק ואכילה. הפעלת מערך שכזה מורכבת וכרוכה באי נוחות אבל תרומתה גדולה מהקשיים הכרוכים בהפעלתה.

לסיכום, בפוסט זה הוצגו הטענות הבאות: 1. א. אי עטייה עקבית של מסכות בחללים סגורים בכלל, ובהקשרים חינוכיים בפרט(במעונות יום וגני ילדים על ידי הצוות, בבתי ספר על ידי צוותים חינוכיים, צוותים מנהליים ותלמידים) בצהרונים על ידי הצוות החינוכי והתלמידים החל מכיתה א', בהסעות(על ידי הנהג והתלמידים), קורית בעקבות החלטה שאי הנוחות גוברת על חשיבות הפרקטיקה הזו; . הימנעות חלקי מיישום עבודה בקבוצות קטנות וקבועות בגני ילדים ובתי ספר תמיד ,ו בעת הזו של משבר הקורונה, נובעת אף היא מאי נוחות וקשיים שכרוכים בבניית מערך ארגוני שמאפשר את הפעלתן; 2. נדרשות פעולות של שכנוע והדרכת אזרחים וצוותים חינוכיים לקבל החלטות מושכלות שיש בהן התגברות על הנטייה להחליט לפי שיקולי נוחות וזאת כדי שאנשים יפעלו מתוך הבנה ולא מתוך פחד מסנקיות וקנסות; 3. התועלת הנובעת מעטייה עקבית של מסכות ושל עבודה בקבוצות קטנות וקבועות בגני ילדים ובבתי ספר גדולה הרבה יותר מהאי נוחות הנובעת מהימנעות מפרקטיקות אלו.

הכרחי לאפשר זמן היערכות למסגרות החינוך לידה עד שש

בפוסט זה אני קוראת לרשויות לאפשר זמן היערכות למסגרות החינוך לידה עד שש: הן למעונות היום, והן לגני הילדים הציבוריים. במקביל, חשוב שהורי הילדים יבינו שעיכוב קצר שנוגע לחזרת הילדים חמסגרות החינוך, עשוי למנוע מקרים של בידודו בעתיד.

מבקשת לפתוח ולומר שאני בין אלו שחושבים שעבודה בחינוך לגיל הרך ובחינוך המיוחד היא עבודה חיונית. יש כמובן לצדה סיכון הידבקות. אבל כמו שצוותי רפואה עובדים כל הזמן כעובדים חיוניים, כך גם המחנכות לגיל הרך. מגפת הקורונה היא מגפה ממושכת ואי אפשר לשתק את המשק ולהשאיר את הילדים בבית במשך תקופות ארוכות.

עם זאת, ברור לגמרי שהכרחי להגיע למצב שמה שהיה זה לא מה שיהיה. דהיינו, על מסגרות החינוך לגיל הרך לגבש דרכי עבודה שיקטינו עד מאוד את אפשרוית ההידבקות של הצוותים החינוכיים ושל הילדים.

קשה להתאפק ולא להביע אכזבה עמוקה על כך שתקופת הסגר הממשוכת לא נוצלה להיערכות והכשרת הצוותים החינוכיים לעבודה פנים אל פנים בצל המגפה. אני חושבת שהשקעה של הכשרת הצוותים הייתה תורמת למערכת יותר מלמידת זום עם ילדים צעירים.

אבל אין מה לעשות! אנחנו ניצבים מול מצב שיש החלטה על החזרת הילדים למסגרות החינוך מבלי שהצוותים בשטח שותפו בפרטי המתווה.

לכן כדי שלא נעמוד במצב של השבתת המערכת בשל גל של גנים שישלחו את הצוותים והילדים[וממילא גם את ההורים] לבידוד , עלינו להיערך.

ההיערכות כוללת את הרשויות שיקבעו סטנדרטים ישימים של פעילות חינוכית במסגרות החינוך לגיל הרך, ואת הצוותים עצמם. חשוב במיוחד שהרשויות יקבעו סטנדרטים בריאותיים ולא ייכנסו לפרטים ברזולוציה של איך יחולקו הילדים לקבוצות ומה בדיוק יאכלו הילדים. היינו עדים לכך שרשויות ומנהלות ומנהלי מסגרות השכילו ליזום פעילות משעותית במרחב הפתוח ולאפש רמפגשים פנים אל פנים בין התלמדים במרחבים פתוחים.

הכרחי גם שבסופו של דבר כל אחד מאיתנו ינהג לפי ההנחיות. תופעה מדהימה שאני נתקלת בה היא שאנשים מבוגרים שאומרים שפוחדים מהדבקה בנגיף, אינם מקפידים לעטות מסכה במפגשים עם אנשים אחרים במרחבים סגורים[/שבהם יש פחות פקחים}. חשוב להיגמל מהרגל מגונה זה של אי שמירה על כללים. לא מספיק לעטות מסכות בחוץ במרחב הפתוח שבו מסתובבים פקחים. הכי חשוב שבמרחבים סגורים אנשים יעטו מסכות.

חזרה לעבודה במסגרות החינוך לגיל הרך מחייבת לדעתי כמה דברים ברמה של פעילות המערכת וכמה עקרונות עבודה שעל הצוותים החינוכיים לאמץ:

  1. בדיקות קורונה לצוותים החינוכיים שחוזרים לעבודה, ובהמשך בדיקות תקופתיות של כל המבוגרים שנכנסים לגן[אני יודעת שכמה רשויות אימצו את העיקרון הזה]. השתמעות הדבר היא שבמקומות שבהם יימצאו עובדות נשאיות לא יוכלו להיפתח חלק מהמסגרות.
  2. לכן חשוב שרשויות וארגונים יבנו מאגרי כוח אדם מתאימים וזמינים לעבודה במסגרות החינוך לגיל הרך.
  3. ריבוי של פעילות בחצר הגנים והמעונות-באויר הפתוח. חשוב שהילדים יבלו את רוב היום בחוץ. וישחקו, ילמדו ויאכלו בחוץ. כן כן-אני חושבת שיהיה זה יותר בטוח לארגן את הארוחות וההתכנסויות[מה שקרוי מפגש-בעיניי בנוכחות חצי מהגן בכל פעם] בחוץ!בחצר!
  4. חלוקה לקבוצות קבועות על בסיסי קרבה חברתית רגשית וגיאוגרפית בין הילדים. דהיינו החלוקה לקבוצות קטנות[כחמישה ילדים] תיעשה על בסיס היכרות בין הילדים. וזאת כדי שתהיה להם מוטיבציה לשחק ביחד, ללמוד ביחד ולהיפגש בשעות אחר הצהריים רק עם ילדים מהקבוצה הזו.
  5. חלוקת גן הילדים לשני חצאיים[שיורכבו משלוש ארבע קבוצות] וניסיון לקיים כמה שיותר פעילות בהרכב חצאי הגנים: מפגשים, חלוקה של השטח הפיזי של הגן לשניים וסימון הצאים האלו על ידי צבעים. הדבר הוצע אחרי הסגר הראשון ובמקומות שהגננות התמידו זה עבד.
  6. ריחוק פיזי יותר גדול בין מבוגרים לילדים מאשר בין הילדים לבין עצמם.
  7. ובמקביל גיבוש דרכים להביע חיבה כלפי הילדים ובין הילדים שאינן כרוכות במגע. זהו נושא רצוי לפעילות עם הילדים שבמרכזה השאלה :" איך נביע חיבה מבלי לגעת?" . אחרי גיבוש השפה הסימבולית הזו יש להרעיף על כל הילדים ביטויי חיבה ללא מגע [לרבות אזכור תכוף של שמותיהם הפרטיים].
  8. חשוב שההמבוגרים יעטו מסכות רוב הזמן; וודאי באופן קבוע כשנמצאים בתוך הגן.
  9. בעיניי חשוב שילדים בגיל הגן יעטו מסכות במפגשים קרובים מאוד עם מחנכות[למשל כאשר מקבלים עזרה בשירותים]. חשוב שילדים יקבלו עזרה כזו אבל אין מניעה שיעטו מסכות. חשוב לבקש מהורי הילדים להכניס לתיקי הילדים מסכות אחדות.
  10. להקפיד שהורים לא ייכנסו לגן ולהרגיל את הילדים לפרידה כמו שהורגלו בתחילת השנה[ראו מצגת חזרה לעבודה בגנים לקראת שנת תשפ"א].
  11. הכרחי להכין את הילדים עצמם לפרוטוקול החזרה שייקבע. לשם כך נדרשת שיחה של הגננת או מנהלת המעון והמחנכות בכיתות עם הורי הילדים.
  12. הכרחי שההורים יכינו את הילדים לחזרה למסגרות החינוך: בגן טרום חובה וחובה מספיק לשוחח עם הילדים. כשמדובר בילדים צעירים, חשוב להראות לילדים סרטונים של הגן, צילומים של הצוות החינוכי ויעשו טיולים תכופים בסביבת הגן או המעון כדי שהילדים יתרגלו לרעיון של החזרה למגרות החינוך.
  13. חשוב לגבש עם הורי הילדים כמה הסכמות: דיווחי אמת על מצב בריאותי כדי שהגן לא יושבת, בקשה ששיפגישו את הילדים עם ילדי הקבוצה ובחוץ, ובכלל שיפגישו בין ילדיהם וילדים אחרים על בסיס קבוע אבל תמיד בחוץ ולא בבתים. בקשה שהורים יעטו בעצמם מסכות גם במפגשים בגן וגם בכלל .
  14. הכרחי שהצוות החינוכי יפגוש את הילדים ואת ההורים בתחילת ובסוף היום כאשר הוא עוטה מסכות.

לא נכנסתי כאן לסוגיית הגננות והסייעות המלשימות והחוגים שהיא סוגיה סבורה שקשורה לבסיס האגוני של גני הידלים הציבוריים בישראל. אני לא מאינה בניתן למצוא לסוגיה זו פתרון בכמה ימים. זו סוגיה מוכרת. אבל לא הוקדש זמן ולא הוקדשו המשאבים הדרושים לפתרון הבעיה הזו.

לסיכום: חשוב מאוד שמסגרות החינוך לגיל הרך תשבנה לפעילות סדירה; עם זאת נדרש זמן להכין את הצוותים ואת המסגרות עצמן לקראת שובם של הילדים למסגרות החינוך. חשוב שרוב הפעילות(משחק, למידה, אוכל, התנכנסות) תיערך במרחב הפתוח; חשוב שהילדים יעבדו בקבוצות קטנות וקבועות שיאפשרו מפגשים חברתיים באותו הרכב בשעות אחה"צ. חשוב שמבוגרים יעטו מסכות ובמפגשים קרובים בתוך הגן גם הילדים יעשו כן. חשוב לשמור על ריחוק פיזי רב יותר בין מבוגרים לבין ילדים מאשר בין הילדים בינם לבין עצמם. יש לגבש עם הילדים שפה "פרטית" של הגן של הבעת חיבה ולהשתמש בה לעתים קרובות. לשם כך יש לאפשר לצוותי מסגרות נחינוך כמה ימים להיערכות.

איך להיערך לחיים ולמידה עם ילדים בגיל הגן במהלך הסגר ובכלל בצל משבר הקורונה

בפוסט זה בכוונתי לעודד לחשיבה "אסטרטגית" על ההיערכות לקראת העבודה עם ילדי הגן במצב שנכפה עלינו על ידי משבר הקורונה . וזאת כיוון שמשבר הקורונה מסתמן כמשבר ארוך טווח שמחייב אותנו לחיות לצדו של הוירוס הזה מתוך בניית תנאיי חיים ולמידה שמבטיחים לילדים בכלל ולילדי הגן בפרט תנאיי רוחחה רגשית וחהבתרית ולמידה.

כבר למעלה מחצי שנה חיינו השתנו בעקבות משבר הקורונה. העלייה בתחלואה הביאה להטלת סגר שני בישראל שבינתיים כרוך בהשבתת הלימודים פנים אל פנים לכל שכבות הגיל-רק החינוך המיוחד מוחרג בשלב זה[וטוב שכך!]. נשאלת ההשאלה איך נערכים בנתיים ואם יהיה צורך בכך אחרי ראש השנה ללמידה מרחוק בקרב ילדי הגן.

הקדמה והצגת הבעיה

הבעיות והקשיים לנהל סדר יום סביר עבורנו ועבור ילדנו מוכרים לכולנו. בכל זאת חשוב בעיניי לגבש מספר עקרונות פעולה שיאפשרו למזער נזקים בכל הקשור לילדים הצעירים.

ככלל, מעל ומעבר לחיי המשפחות ומערכת החינוך בהקשר העבודה עם ילדים צעירים, חשוב שכולנו נפנים[כל האזרחים וגם הממשלה והרשויות המקומיות] שעלינו לגבש דרכים שיבטיחו קיום סביר לאורך זמן. נדרשת התנהלות שמקטינה מאוד את הסיכון להידבק מהנגיף אבל מאפשר חיים לצדו. חשוב לנסח כללים ברורים, שיש להם היגיון אפידמיולוגי-רפואי והבנה של תודעת האדם על מנת שבני אדם יוכלו לכבד אותם. בנוסף, הכרחי לתת דוגמה אישית בנוגע לשמירתם ולשכנע את הציבור בנחיצותם וגם לאכוף אותם.

חשוב להקדיש מחשבה לטיפול באכיפת השמירה על המרחק החברתי כשמביאים בחשבון את הצורך בצמצום מגעים כדי למנוע תחלואה כנגד הצורך הבסייסי בקשרים עם בני אדם שחשוב לרווחה הנפשית ולשמירה על השפיות. הדבר נכון בכל שכבות הגיל. נדרשת לם כך, חשיבה בקבוצות עבודה שבהם לצד נשות ואנשי בריאות ובלכלה גם משתתפים גם נשות ואנשי חינוך, רווחה ובריאות הנפש. לדוגמה, מבחינת יכולת למידה מרחוק באמצעות מחשבים וציוד טכנולוגי אחר, אין לתלמידים בחטיבת הביניים והתיכון כל בעיה והם אינם זקוקים לעזרת ההורים בנושא. מנגד, יש להתחשב בצרכים רגשיים וחברתיים של בני הנוער. הכרחי לאפשר להם מפגשים פנים אל פנים עם בני נוער אחרים בכמות כזו או אחרת.מצטיר צורך לחשוב על דרכים ליצור קבוצות למידה קטנות וקבועות שייפגשו גם בשכבת גיל זו כדי למנוע נזקים נפשיים ושוטטות. גיוס הנוער לשמירה על כללים מחייב לשתף אותם בבניית הפתרונות. חשוב שנציגות של תלמידים תהיה שותפה לגיבוש פתרונות ואז הם ירגישו יותר מחויבות לשמור על הכללים.

בפוסט זה בכוונתי להציג מספר עקרונות שנוגעים בעיקר להתנהלות עם ילדים בגיל הגן. לגביהם יש הסכמה שהם זקוקים לתיווך בבית ובגן .

מספר עקרונות פעולה עם ילדים בגיל הגן[בבית, בגן, בלמידה מרחוק]

1.ילדים זקוקים לסדירות קביעות-לכן חשוב שיהיה להם סדר יום גם במצב של סגר או מגבלות.

2. ילדים זקוקים לתמיכה רגשית והכלה מצד המבוגרים שמטפלים בהם ומחנכים אותם מצד אחד ולגבולות על ההתנהות שלהם מצד שני.

3. ילדים זקוקים לקשרים עם בני גילם. לשם כך יש לעודד ריחוק חברתי בין קבוצות קטנות וקבועות במקום ריחוק חברתי בין פרטים. בנוסף, רצוי לעודד אינטראקציות חברתיות עם בני קבוצת השווים בכל מדיה אפשרית[בטלפון, בזום, כחלק ממשחק או סתם שיחה].

4. ילדים הם אקטיביים מטבעם. לכן, יש לעודד פעילויות שבהן הילדים אקטיביים: מביעים עצמם במגוון דרכים(ציור, דיבור, מוזיקה, תנועה, בנייה) כתחליף ל"הפעלות" ןפעילויות שבהם הילדים נדרשים בעיקר לשבת ולהקשיב.

5. סיכון ההידבקות באוויר הפתוח פחות מאשר במקומות סגורים. שהות בחוץ בפארקים וגינות מוסיפה גם לרווחה הרגשית. זאת ועוד, הימצאות במרחב הפתוח מהווה פתח לחקר עבור ילדי הגן שהם סקרנים מטבעם. לכן חשוב לאפשר ולעודד שהות יומיומית במרחב הפתוח.

6. ילדים מסוגלים לשמור על כללים וגבולות הגיוניים. יש ללהציג להם כללים מעטים וברורים ואמין ביכולתם לשמור על הכללים.

7.לצמיחה קוגניטיבית חשוב לעודד ילדים בכל גיל לעסוק בפעילויות ופרויקטים של חקר של תופעות חברתיות, ביולוגיות, פיזיות המתרחשות בסביבה הקרובה. הסביה הקרובה.ולה לצמוח תועלת משילוב פעילויות שיש בהן חשיבה למסכים במגבלות זמן שנקבעו מרא כחלק מהיומיום. חשוב להיות להיענות לבקשות הילדים ולהחור תוכניות ב

נביא בחשבון שבסגר השני שהוטל בערב ראש השנה תשפ"א, מותרת התרחקות מהבית למרחק של קילומטר והפארקים השכונתיים והגינות הציבוריות פתוחים. תקנות אלה מאפשרות מרחב מחייה גדול יותר וסיפוק צרכים רגשיים, חברתיים ופיזיים לילדים ומבוגרים כאחד.

מה רצוי שנעשה בבית בתקופת הסגר ?

  1. לקבוע עם הילדים סדר יום. ניתן לעודד את הילדים לכתוב בדרכם וללוות בציורים את סדר היום. סדר היום עשוי להיות מורכב מפעילויות שקשורות לארוחות והכנתן, יציאה ל"סיבוב" מחוץ לבית וביקור בפארק או בגינה, עידוד של פעילות יצירתית פתוחה בבית[לאפשר ולעודד ילדים לצייר, לגזור, להדביק ולתכנן יצירות משל עצמם בדרכים שהם אוהבים; ניתן לשלב איסוף חומרים מהטבע(עלים, זרדים, פרחים, חלקים מגזעים של עצים נשרו ולעודד את הילדים להדביק אותם וליצור מצרף. ניתן לשלב בסדר יום קריאת ספרים לפי בחירתם וגם מחשב ותוכניות טלויזיה במינום שמוגדר מראש. חשוב שסדר היום של ילדי הגן יכלול אינטראקציה כלשהי עם ילים אחרים.
  2. לעקוב מקרוב אחרי "דברים" בסביבה: בין אם מדובר בבניין שהולך ונבנה, בציפורים במרבות לבקר במרפסת, בחרקים, באנשים שאנו מגלים שיש להם מסלול הליכה קבוע; לשם כך שחוב להתרגל להתבונן הקרובה ולגלות דברים שהילדים ואנחנו מתענינים בהם. חשוב להתרגל להתבונן על בסיס יומיומי על תופעות בסביבה הקרובה.
  3. לקרוא ספרי ילדים על בסיס יומיומי-חשוב לקרוא שוב ושוב את אותם הספרים-הכל על בסיס הבחירה של הילדים. ימים אלו הם הזדמנות לקרוא את ספרי ספרית פיג'מה עם הילדים. נזכור שהפעילויות בסוף הספר פחות חשובות מעצם הקריאה החוזרת וההקשבה למה שיש לילדים לומר.
  4. נעודד "כתיבה חופשית" ונשיב על שאלות. נעודד כתיבה של סדר יום, תפריט, רשימת קניות, תכנון של צפייה בטלויזיה וכו. סוג זה של פעילות תורמת תרומה של ממש הן לכישורים האורייניים של הידלים , הן לכישורי פתרון הבעיות והן לתחושת הסמוגלות העצמית שלהם.
  5. נעודד משחקי בניה והרכבה ונאפשר משחק דימיוני. ילדים בגיל הגן מפליגים על כנפי הדימיון ויש לאפשר זאת.
  6. נצא על בסיס יומיומי לגינה או לפארק. נעודד את הילדים לרוץ, לטפס על המתקנים. מנה גדושה או שתיים של יציאה אל המרחב הפתוח בכפוף למגבלות[בתוך קילומטר מהבית] .
  7. נעודד ונזמן אינטראקציות יומיומיות עם חברים קבועים. או מפגשים פנים אל פנים בגינה או פארק או שיחות טלפון. חשוב ביותר שהמנה היומית של הילדים תכלול אינטראקציות עם ילדים אחרים-בין אם פנים אל פנים ובין אם באמצעות הטלפון, הואטסאפ או הזום.

מה רצוי שנעשה במםגשים של למידה מרחוק בגן?

  1. נעשה סבב שיחות כדי לבדוק מהו מצב הילדים והמשפחות.
  2. נשתף את הצוות(הגנמנת המשלימה, הסייעות) בתכנון ובקשרים היומיומיים עם הילדים.
  3. נקיים שיחות עם הילדים בתדירות גבווהה. נאפשר שהילדים או ההורים יפנו אלינו בשאלות.
  4. ננחה את ההורים לבנות עם הילדים סדר יום ולתעד אותו.רכיבי סדר היום רשומים למעלה.
  5. נחלק את ילדי הגן לקבוצות קטנות וקבועות על בסיס ההיכרות הקצרה שיש לנו איתם כך שבקבוצות יהיו ילדים שיש קרבה רגשית וגיאוגרפית ביניהם. נשתף את הצוות בחלוקת הגן לקבוצות.
  6. נבנה מבנה של מפגש שכולל שיר פותח וסיום מוסכמים וכללי התנהגות שנגבש עם הילדים. תהליך זה עשוי להימשך כמה מפגשים. חשוב שלא נמהר ושנגיע לכל ילד וילדה.
  7. במפגשים הקבוצתיים נתחיל מסקירה על מה עבר על הילדים בחג, בימי הסגר הראשונים.
  8. נעודד את ילדי הקבוצה וההורים שהילדים יצרו קשר אחד עם השני מעל ומעבר למפגשים הקבוצתיים. נסביר שקשר קבוע עם ילדים אחרים הכרחי לרווחה הרגשית של הילדים.
  9. נבקש מכל ילד שיספר על הסביבה הקרובה שלו. שיצלם תמונה של משהו בסביבה שהוא אוהב במיוחד שמעניין אותו. במפגשים הקבוצתיים הילדים יכולים לספר על מה שמעניין אותם. יציגו את התמוהות. נעודד שילדי הקבוצה יגיבו להצגת התמונות של חבריהם. חשוב שלא נמהר.
  10. נעודד כל קבוצה לעקוב אחרי תופעה-לעסוק בפרויקט של חקר שמעניין אותם: בניינים שנבנים, ציפורים, חרקים, עננים, סוגי מכוניות שחונות ברחוב, שמות רחובות ועוד ועוד. בכל קבוצה ייעשה סבב של חקר בנושאים שמעניינים את הילדים באותה קבוצה במשך כמה מפגשים.לא נמהר לעבור לנשואים אחרים. תהליך זה עשוי להמשך שבועות רבים. אם תתאפשר חזרה לגנים הילדים עשויים להמשיך את החקר בגני הילדים.
  11. נבקש שהילדים יספרו וימליצו על ספרי ילדים. נוכל גם אנחנו להציע ספרים ולאפשר בחירה של ההספרים שהילדים ירצו שנקריא להם. גננות(מנהלת הגן והמשלימה) עשויות לקרוא לקבוצה ספרים על פי בקשויהם של הילדים. רצוי שהקריאה תהיה קריאה חוזרת ונשנית. עדיפה העמקה על כמות גדולה של ספרים וזירוז תהליכי קריאה.
  12. ניצור קשר עם ילדים שאינם משתתפים במפגשים ונימנע עד כמה שאפשר ממצב שילדים מנתקים קשר. במידת הצורך נערב את הפסיכולוגית או היועצת של הגן או את שירותי הרווחה.

לסיכום, הצעתי בבלוג זה אסטרטגיה של בניית סדר יום לילדים הצעירים בבית בהשגחת ההורים ובמפגשים וירטואלים בהחיית הצוות החינוכי. הצעות ששונות מהמבנה המקובל של הפעלות וסרטונים שנציע לילדים. ברור לי לגמרי שמדובר בהצעות שקל הרבה יותר לכתוב עליהן מאשר לבצע אותן. חלק מהמכשולים עלולים להיות טכניים: קשיים של ההורים לשתף פעולה וכו. מה שאני מציעה הוא מבנה שונה של למידה הוראה מהמבנה שיש בו ציפייה שהגננות מלמדות והילדים מקשיבים ומבצעים. מדובר באסטרטגית למידה שבנויה על שיח בין ועם הילדים. בשיחות על נושאים, וספרים שמענינים את הילדים. כישורים אורייניים ומתימטיים עשויים להילמד בדרך זו בצורה משמעותית ומותאמת למאפייני הגיל. חשוב תמיד ובתקופה לחוצה זו במיוחד, להקשיב לילדים, להתעניין במה שהם מתעניינים ולעודד למידת עומק בין אם מדובר בנושאים "מדעיים" מתימטיים או אורייניים. במקביל חשוב שנבין שקשרים בין ילדים לילדים אחרים הם אחד הדברים החשובים ביותר לרווחה הרגשית של הילדים. צוותי הגנים יכולים לאפשר מפגשים קבוצתיים קבועים באופן וירטואלי ובתנאי הסגר השני ניתן לעודד מפגשים באויר הפתוח בין מספר ילדים קבועים. בבתים חשוב שלילדים יהיה סדר יום שהם יהיו שותפים בגיבושו. סדר יום שיכלול יציאה לאויר הפתוח, משחק חופשי(דימיוני, הרכבה, בניה), קריאת ספרים, חקר, התנות מרובה בציור ובכתביה ילדית, וגם כמות מוגבלת של צפייה בטלויזיה. הכרחי לעשות כל מאמץ כדי לאפשר מפגשים בין ילדים בשעות אחה"צ בגינה או בפארק הקרובים לבית.

תודה לצוותי החינוך וההוראה-כולנו מצדיעים לכם! השלט החסר!!

כתיבת פוסט זה נבעה ממחשבה שעלתה לי בדרכי לטיפול שיניים בהליכה מהירה כדי שלא אאחר. בדרכי לשם ואחר כך, בדרכי חזרה לכדו את עיניי מודעות גדולות (בכמות קטנה מאלו שהופיעו לפני חודשיים אמנם) שבהן כתוב "תודה לצוותי הרפואה כולנו מצדיעים לכם!". בעבר זוכרת שנתלו בחוצות העיר רמת גן(אני מניחה שבמקומות אחרים במדינה) דגלים של מגן דוד אדום לאות תודה לצוותים אלו, כיוון שצוותי מגן דוד אדום הם אלו שביצעו בתחילת המשבר את בדיקות הקורונה.

מעליש - לקידום הערבית במרחב הציבורי معليش - من اجل اللغة العربية ...

תהיתי מדוע בימים אלה איני רואה בחוצות ההערים שלטים שבהם הציבור מביע את תודתו לעובדי החינוך וההוראה.

השלט החסר!

אני באמת חושבת שהגיעו לצוותי הרפואה ומגיעות להם גם היום תודה והצדעה מצד הציבור הרחב.

עם זאת, אני תוהה מדוע אנחנו כציבור הורים, סבים וסבתות, מנהיגות עירונית וממסד ארצי לא מרגישים צורך להודות למטפלות, לסייעות, לגננות, למורות ולמורים על כך שהם נמצאים עם הילדים שלנו יום יום, במשך מה שצפוי להיות תקופה ארוכה במסגרות החינוך השונות. אנשים אלו הם "שם" בשביל הילדים שלנו, נותנים מענה לצרכים רגשיים וחברתיים ומלמדים בתנאיים בלתי אפשריים.

צוותי החינוך נמצאים היום בחזית הרחבה של ההתמודדות היומיומית עם ילדים שחזרו מהסגר יותר או פחות מאורגנים; הם מתמודדים עם הסיכון לחלות בקורונה. מה שקורה בפועל הוא שצוותי החינוך וההוראה מתמודדים עם כעסים וחוסר ההערכה של רבים מהורי הילדים. על אי שמירת הכללים של הילדים. חשוב להבין שבאחריות המסגרות החינוכיות להגדיר כללים ולאכוף אותם בעקביות. עם זאת, הצפיפות בכיתות ובגנים מקשה על יישום הנחיות משרד הבריאות. לצד אלו, מתווספת הנטיה של הציבור הישראלי לא לשמור על כללים. כהורים עלינו להקפיד בעצמנו על שמירת כללי הבטיחות הבריאותית ולשכנע את ילדינו לעשות כן. עלינו גם להודות לצוותים החינוכים שעושים את עבודתם נאמנה יום יום, שעה שעה..

נזכור שעובדי החינוך וההוראה הם אלו שבזכותם המשק מתחיל את צעדיו לחזרה לשגרת קורונה-שגרה שרחוקה מאוד מהשגרה הרגילה.

בטווח הרחוק חשוב מאוד להבין(דבר שמדינות הנורדיות באירופה הבינו מזמן) שחשוב למשוך את תלמידי התיכון המוכשרים ביותר להוראה. זה בלשון המעטה איננו המצב היום בישראל.

משיכת כוחות טובים לחינוך והוראה מהלידה עד י"ב היא פועל יוצא של תנאיי עבודה, הערכה ציבורית וסטטוס וגם של משכורת כמובן.יש לנצל את משבר הקורונה לשדרג את תנאיי העבודה של צוותי החינוך ושל צוותי ההוראה. המשבר הנוכחי שבשלב זה מצטייר כרחוק מסיום, איננו המשבר האחרון שיפקוד את החברה האנושית ואת ישראל בתוכה, בעתיד. כדי להתכונן טוב למשברים הבאים חשוב שנשפר את התשתיות שלנו. מערכות חינוך ובריאות מצוינות הן החלק העיקרי של התשתוית הלאומיות. מערכות אלו תורמות להון החברתי של המדינה.

בהרצאה של ד"ר עמי נויברגר מומחה למחלות זיהומיות מבית החולים רמב"ם בחיפה על וירוס הקורונה הוא טען ש:א. אנחנו עדיין לא יודעים הרבה על הוירוס הזה ולכן יש להימנע מניבויים ויש להיערך עד כמה שאפשר למניעה. ב. הוא ציין בהרצאה שהמדינות שהיטיבו לתמודד עם הוירוס הן המדינות שבהן מערכות בריאות ציבוריות שוויוניות טובות ומתפקדות. הדבר נכון גם לגבי מערכות חינוך. לכן, אל לנו להעתיק את הרע הקיים בארה"ב[יש במדינה ענקית זו הרבה מאוד יצירתיות ודברים טובים] אלא יש לחזק את מערכות החינוך והרפואה הציבוריות. חשוב בעיניי למנוע את הנהירה של אוכלוסיות חזקות מבחינה כלכלית למערכות חינוך ובריאות פרטיות על ידי הצבת סטנדרטים גבוהים למערכות החינוך הציבוריות.

העניין הוא שבעוד תנאיי העבודה של הרופאים גרועים בישראל, מעמדם החברתי גבוה ותנאי הקבלה לפקולטה לרפואה הם מהגבוהים שיש. וזאת לעומת מערכת החינוך הציבורית ופקולטות לחינוך במוסדות להכשרת מורים שאינם מצליחים למשוך את תלמידי התיכון המצטיינים לשורותיהם ולכן תנאי הקבלה לפקולטות אלו אינם גבוהים. זהו מצב שיש לשנותו.

תרומתנו כהורים וכציבור הוא להביע הערכה למורים ולדחוף לכך שתנאיי העבודה במסגרות החינוך מלידה עד י"ב ישתפרו לצד שיפור משמעותי בשכר. אל לנו להתעסק במנין ימי החופשה של עובדי ההוראה. חינוך והוראה הם מלאכות מתישות ושוחקות ושכרם הממוצע היחסית נמוך של עובדי ההוראה מגלם בתוכו את ימי החופשה האלו.

דפ"א-דרכי פעולה אפשריות, כיוון שנגיף הקורונה אינו יודע להבחין בין גני ילדים לבין צהרונים

בפוסטים קודמים ובמיוחד בפוסט "גני הילדים בישראל ביום אחרי הקורונה" הצגתי עוד לפני החזרה לפעילות כמעט מלאה במסגרות החינוך לגיל הרך אחרי הסגר את הקשיים הארגוניים שמאפיינים גני ילדים בישראל. הצבעתי בפוסט שנכתב בתחילת מאי על המבנה הארגוני המטולא, הבעיתי של גני הילדים כמקשה על התפקוד בימים כתיקונם. הצבעתי גם על כך שבמדינת ישראל חלק מהצוות החינוכי(וודאי כזה שעובד עם ילדים מלידה עד שלוש אך גם סייעות בגנים הציבוריים ומחנכות או מובילות בצהרונים) אינו זוכה להכשרה פרופסיונאלית שהולמת את חשיבות התפקיד.

כתואה מכך הפעילות שמתנהלת בבקרים תחת חסות משרד החינוך מנותקת מהפעילות של אחה"צ שהמתנהלת בחסות גופים מקומיים שונים שמופעלים על ידי הרשויות המקומיות. זאת ועוד, השיוך הארגוני של צוותי הגנים מפוצל גם: הגננות מועסקות על ידי משרד החינוך ומיישמות תוכניות פדגוגיות של משרד החינוך בעוד הסייעות שעובדות לצידן מועסקות על ידי הרשויות המקומיות והן פרה פרופסיונליות והכשרתן המקצועית המצומצמת ניתנת בצורה לא תמיד מתואמת עם הכשרת הגננות במכללות להוראה שפועלות בחסות המועצה להשכלה גבוהה ומשרד החינוך.

במשבר הקורונה, המבנה הארגוני המפוצל והלא מתואם הזה הביא עד כמה שהבנתי למצבים אבסורדים בפעילות היומיומית של מסגרות החינוך וגרוע מזה, לחוסר אמון במערכת, ולשחיקה של הצוותים החינוכיים.

דוגמה של אבסורדים מעין אלה שנפוצים בכל חלקי הארץ: בגני ילדים ובככיתות א'-ג', בהן פועלים צהרונים מנסים לשמור על ההנחיות משרד הבריאות שנוגעות לריחוק חברתי. לדוגמה, לא מאפשרים לילדים להעביר ציוד ומשחקים מאחד לשני[גם לא עפרונות או צבעים במקרה שאחד הילדים שכח את הקלמר שלו]. עם זאת, אותם ילדים מורשים להעביר ציוד חופשי מאחד לשני בזמן הפעילות של הצהרון. יתרה מזו, ילדים מקבוצות שונות["קפסולות"] מתערבבים בצהרון. בעוד שבבקרים נעשה ניסיוןעד לאחרונה לשמור על מסגרת של קבוצות: של חצאי גנים שפועלים בנפרד, בשעות אחר הצהריים ילדים המשתיכים לקבוצות שונות מתערבבים ביניהם אני חשובת שחשוב מאוד לנסות לשמור על חצאי ורבעי גנים מתוך חלוק המרחב לשתי קבוצות גדולותועריכת פ0עילויות חינוכיות בתוך רבעים.

עוד הבדל בין דרכי הפעולה בין המסגרות השונות נעוץ במגבלות שונות שנוגעות להגשת מזון בכלל וארוחות בפרט. מגבלות שונות שנוגעות לחלוקת המון בבוקר אינן נוגעות להנחית הגשת המזון בשעות אחה"צ.

גם ההנחיות לפעילות בצל הקורונה בשעות הבוקר לא מספיק ברורות ו"יציבות". לא ברור מדוע במקומות שבהם ניתן היה לקיים חלק מפעילות של מחצית הגן ב"חורשה" באויר הפתוח[למשל לגני ילדים בפיקוח משרד החינוך הממוקדמים בקיבוצים] -פעילות מבורכת זו לא זכתה לאישור משרד החינוך בהתאם להנחיות "התו הסגול". כמו כן סיפרו לי מאחד מגני הילדים שבימי החמסין הקשים באמצע מאי לא הורשו הצוותים החינוכיים להציע לילדים ארטיקים עטופים בו בזמן שבאותם גני ילדים ניתן אישור להציע לילדים עוגות יום הולדת ארוזות.

אני באמת חושבת שיש לשמור על הנחיות משרד הבריאות כדי להקטין את סיכויי ההידבקות במסגרות החינוך. עם זאת,הנחיות אלו חייבות להיות מותאמות לתנאי השדה. זה לא חוכמה "להוריד " למסגרות החינוך הנחיות בלתי ישמות, בלתי הגיוניות שיש בהן סתירות פנימיות. אחד המונחים ששמעתי כחלק מהפעילות של פיקוד העורף היה דפ"א-דהיינו דרכי פעולה אפשריות. מה שנחוץ לגבש לגבי דרכי הפעולה של משרד החינוך זה בדיוק זה-דרכי פעולה שומרות בריאות אפשריות בחינוך לגיל הרך!

אני עצמי מוכנה להגן בחירוף נפש על הנחיות הגיוניות ששומרות על בריאות הילדים ונשות הצוות גם במחיר של חוסר נוחות. אבל בתנאי שמדובר בהנחיות ישימות שהצוות החינוכי מבין את ההיגיון שעומד מאחוריהן. בתנאים אלו נשות הצוות יכולות לתווך את הכללים וההנחיות לילדים. אינני מפקפקת כלל ביכולת של הילדים לשמור בקפדנות על כללי התנהגות שנאכפים בעקביות על ידי המחנכות. גילם הצעיר של הילדים איננו הבעיה. כלל וכלל לא. הנחיות לא קוהרנטיות שאינן משכנעות את הצוות החינוכי, הן הסיבה לאי שמירה קפדנית על כללים.

בנוסף, במצב שנוצר אחרי כחודשיים של סגר, הורי הילדים שמעוניינים להגיע בשלום לעבודה ולפרנס את משפחותיהן אינם מתעמקים בסתירות הפנימיות שמאפיינות את פעילות מסגרות החינוך ואינם משמיעים קול מחאה שעשוי לתמוך במחאה של צוותי החינוך.

במקביל לניסיון לשמור על כללים לא כל כך הגיוניים נדמה לי שהחלק השני של משוואת הפעילות של המסגרות החינוך לגיל הרך , החלק הפדגוגי שנותן לכל העשייה בגנים ובתי ספר משמעות נדחק לפינה.

לא נראה לי שברוב המקומות הצוותים החינוכיים מעסיקים עצמם יותר מידי בשאלות של איך לאתגר את הילדים? איך לפעול איתם "מחוץ לקופסה? איך להביא לעניין אמיתי ומעמיק בסביבה ולהתניע תהליכי חקר שבהם שותפים ילדים המשתייכים לקבוצות קטנות קבועות והטרוגניות? איך מעודדים הבעה חופשית ויצירתיות? כל אלו טובעים בים של בירוקרטיה לא מובנת!

במקום זאת, חשוב לגבש עם השותפים למלאכה(כולל נציגות של הרשויות ושל הגננות, המורות וההורים) הנחיות ישימות ששומרות על בריאות הילדים והצוות בתנאים הקיימים במסגרות החינוך. דרכי פעילות אפשריות-כבר אמרנו. הנחיות שצוותי החינוך שותפים לגיבושן סביר שיישמרו בקפדנות. במצב זה ההורים עשויים להיות שותפים לשמירה עליהן.

וחוזרת על מה שכתבתי שיש לעשות אחרי שמשבר הקורונה יחלוף.

יום לימודים ארוך +הכשרה של גננות מוסמכות+ביטול צהרונים

אבל המצב הארגוני הבעיתי הזה חייב להוביל אותנו ביום שאחרי(זו עשויה להיות אחת המשימות המרכזיות של המועצה לגיל נרך!) לתכנון יום לימודים ארוך בגנים[מזכירה שיש חוק כזה שמיושם רק באשכולות נמוכים).

יום הלימודים הארוך עשוי להיות מוגדר כיום לימודדים מ7:30 עד 16:00 ואז עובדות בו שתי גננות אקדמאיות, אחת מהן מנהלת הגן ושתי גננות מוסמכות שתחלפנה את הסייעות(נדרשת הכשרה של הסייעות שעובדות היום במערכת לגננות מוסמכות). זה פחות או יותר המודל של כלול בחוק יום לימודים ארוך.

חלופה טובה של יום לימודים ארוך גמיש הצגתי בפוסט שכתבתי ספטמבר לפני שהקורונה[מונח זר לי אז] השתלטה על חיינו, מונהגת במדינות מזרח אירופה והן ברג'ו אמיליה שבאיטליה.במדינות רבות יום הלימודים בגני הילדים ובבתי הספר היסודיים מתחיל בשש וחצי בבוקר ומסתיים בשש וחצי בערב. לא להיבהל הילדים אינם נמצאים כולם במסגרת 12 שעות. הגננות עובדות במשמרות של שבוע בוקר(שש שעות למשרת בדומה לישראל) ושש שעות משמרת ערב. הילדים מקבלים מתוקף חוק חינוך חובה וחינם 5 א 6 שעות מהמדינות השונות. הוריהם משלמים על כל שעה נוספת שהילדים נמצאים במסגרות החינוך ועל הארוחות שילדיהם מקבלים במסגרות אלו. דהיינו, במדינות אלו המדינה ממנת רק עד שש שעות וההורים ממנים את השעות הנוספות. מודל זה של ניהול גנים מאפשר גמישות. אין סיבה שכל ילדי הגן יימצאו במסגרת יום ארוך אם יש באפשרות משפחותיהם לקחתם הביתה בשעות הצהריים. מנגד מבנה לימודים זה מאפשר להורים שעובדים ימים ארוכים לעבוד כשהילדים לא עוברים זוגות ידיים נוספות עד להגעתם הביתה מהעבודה.

שינויים ארגוניים אלו נראים לי די הכרחיים במדינת ישראל. הם מחייבים שיתוף פעולה בין הסתדרות המורים, הממשלה והרשויות המקומיות אבל יום אחרי המשבר זהו שינוי מתבקש.

סיכום

החזרה לשגרת לימודים במסגרות החינך בכלל ובמסגרות החינוך לגיל הרך בפרט, הפכה לתנאי הכרחי לחזרת המשק לפעילות פחות או יותר סדירה. החזרה ללימודים נעשתה על רקע הפחתה משמעותית של שיעור התחלואה בקורונה בישראל. עם זאת, לא מדובר בחזרה ללימודים בתנאים של לפני המשבר כיוון שהנגיף נמצא עדיין "בשטח". לראייה, עם סיום כתיבת הפוסט אנחנו מדווחים על עלייה בשיעור ההדבקות בקורונה ב-48 השעות האחרונות. בתנאים אלה, היה הכרחי לגבש כללי פעילות במסגרות החינוך אשר יקטינו את סיכון ההידבקות. על הצוותים, ההורים והילדים לשמור על הכללים בקפדנות. במקביל, הכרחי שנזכור שלסגר בבתים יש מחיר לילדים ולמשפחות. בחלק מהמקרים, הילדים נמצאים בתנאי לחץ שעלולים לסכן אותם וגם יש לזכור שהסגר שבמהלכו איכות וכמות פעילות הלמידה מרחוק של הילדים תלויות בנכונות וכישורי ההורים, תרם להעמקת הפערים בין הילדים. נכון הוא שכיתות הלימוד והגנים בישראל צפופים בהשוואה למדינות במערב אירופה. בסין דווקא הכיתות מאוכלסות מאוד. בתנאים אלו , ובמצב של אחריות מפוצלת על מסגרות החינוך של הבוקר ועל מסגרות הצהרונים, יש אתגר בקביעת כללי התנהלות מפחיתי סיכון הידבקות. נוצר מצב של כאוס וחוסר קוהרנטיות בהנחיות שניתנו למסגרות החינוך. נוצר מצב של התנהלות שונה בגני ילדים ובכיתות לימוד בבוקר, לעומת ההתנהלות בשעות אחה"צ. מצב אנומלי זה גם מסכן ילדים וצוותים חינוכיים ומה שגרוע מכך מפחית את האמון של צוותי החינוך, ההורים והילדים במערכת. הישמעות להנחיות קריטית לשמירת בריאות הציבור. אבל במצב שנוצר השמירה על ההנחיות הפכה לפרסה-הפכה לבלתי אפשרית. במצב זה מוחלשת הנכונות שבעתיד ישמעו אנשים להנחיות הגיוניות וקוהרנטיות. מחיר נוסף של הכאוס הוא שהוחמצה ההזדמנות להדגיש תהליכי חקר ולמידה משמעותית באויר הפתוח, בחצרות הגנים ובתי הספר. מה שנדרש הוא לגבש עם נציגות הגננות והמורים והרשויות דרכי פעולה מחייבות אפשריות ולשמור עליהן בקפדנות. בנוסף, אין לשכוח ששחשוב מאוד לטפח למידת חקר תוססת שאפשרית ורצויה מאוד בכל שטחי הגן ובחצרות במיוחד!

על מרכזיות הקשרים הבין אישיים בין צוותי הגנים לילדים תמיד – ובמשבר הקורונה במיוחד

רבים מהלקחים והתובנות שנוגעים ללמידה מרחוק בתקופת הסגר שנכפתה על ילדים, הורים, צוותים חינוכיים עקב התפשטות נגיף הקורונה, מתמקדים בהיבטים טכניים של למידה מרחוק. אחרים מתמקדים בתהליכי ותוכן הלמידה המתאפשרת בלמידה באמצעות אפליקציות כגון הזום. מחשבה רבה מוקדשת לשיפור דרכי הלמידה בתחומים אלו. בפוסט זה אני מבקשת להדגיש את תרומתם של קשרים בין אישיים רציפים בין צוותי הגנים לילדים ובין הילדים לבין עצמם לרווחה הרגשית של כל הילדים ובמיוחד לטובת ילדים עם קשיים חברתיים או לימודיים כאלו ואחרים. זאת ועוד, אדגיש בפוסט שרציפות ואיכות הקשרים הבין אישיים של צוותי החינוך עם הילדים בתקופת הסגר והפסקת הלימודים פנים-אל-פנים שנמשכה כחודשיים, השפיעו ומשפיעות על ההסתגלות מחדש של הילדים לגני הילדים עם החזרה לעבודה בגנים בצל משבר הקורונה.

את התובנות שאציג כאן גיבשתי במהלך שיחות עם גננות ומורות כמו גם מתוך התבוננות בתפקוד של ילדים בגיל הגן בסביבתי וניסיון להבין את ההתרגשות לחזור ללימודים ואת קשיי ההסתגלות עם החזרה לגנים.

It's important to explain to your children what's going on
https://www.cambridge-news.co.uk/news/uk-world-news/coronavirus-covid19-school-closed-meals-17951999

מערכת החינוך בישראל כמו בעולם כולו נאלצה להתארגן במהירות גדולה מאוד כדי ליישם על בסיס יומיומי למידה מרחוק בכל שכבות הגיל. כשמדובר בילדים בגיל הגן(בני 3 עד 6 בתחילת שנת הלימודים) מדובר באתגר לא פשוט. וזאת כיוון שילדים צעירים אינם "בנויים" במיוחד להתמודד דרך קבע עם תקשורת דיגיטאלית וודאי לא במליאת הגן אבל גם לא תמיד בקבוצות קטנות. חוסר הממשות של הקבוצה במקרה זה, ההתרגשות מהחשיפה בוידאו לדמויות מוכרות והקושי לווסת את הקשב ואת הרגש שאופייני לרבים מהילדים והילדות בגיל הזה, אינם מקלים על ביצוע ה"משימה": שיעורי זום או וידאו אחרים על בסיס יומיומי. זאת ועוד, בגיל הגן הירתמות לאינטראקציות מרחוק עם הילדים מחייבת נוכחות והשגחה רציפה מצד ההורים. לא תמיד ההורים היו ערוכים להקדיש את הזמן הדרוש במיוחד במשפחות שבהן חיים כמה ילדים וכל אחד מהם זקוק לסיוע כזה ואחר מצד ההורים. הורים שחלקם היו מודאגים מטרדות פרנסה ואחרים שהיו עסוקים בעבודה מהבית לא תמיד היו מוכנים להקדיש את הזמן כדי לעודד את ילדיהם הצעירים להשתתף במפגשים אלו.

מצד הגננות מדובר בהתנסות בפלטפורמות שלא היו מוכרות להן בעבודתן עם ילדים צעירים, בתכנון דרכי תקשורת ולמידה שזרים מאוד לחווית החיים והלמידה בגן. וזאת בנוסף לכך שהגננות עצמן עבדו מהבית כשילדיהן הפרטיים ברקע. כשהמחשבים של המשפחה בתפוסה מלאה.

כך או אחרת התרשמותי משיחות עם גננות והורים היא שלמידה מרחוק התקיימה בהיקפים שונים בגנים שונים ברחבי ישראל. זאת ועוד, שוחחתי עם גננות שגילו לדעתי גדלות נפש ונחישות להגיע לכל ילד וילדה שלומדים בגנים שלהן. זאת ועוד,הן יצרו קשר טלפוני עם ילדים שלא השתתפו במפגשי זום. הגדילו לעשות והדפיסו בגן דפי פעילות כך שהורי הילדים יוכלו לבוא ולאסוף אותם מהגן. אחת הגננות סיפרה לי שהיא השאילה להורים ספרי ילדים ומשחקים מספרית הגן . וכן יזמה חלוקה של שני ספרי ספרית פיג'מה שהגיעו לגנים ולא הספיקו לעבוד איתם בגן. היו גם גננות ש"עשו" ביקורי בית במקרים של ילדים שנותק מהם הקשר או ילדים עם קושי שפתי וקיימו בהתנדבות מלאה מפגשי העשרה אישיים כך שהקשר שלהן עם הילדים האלו אף התחזק בתקופת הסגר עקב משבר הקורונה. היו שעשו ביקורי בית אצל כל הילדים כחלק משגרת יצירת הקשר איתם.

היו גם מקרים בגנים שבהם עלה הרושם שמשפחות הילדים מתפקדות ומיטיבות לטפל בילדיהן בנסיבות המיוחדות האלו שהקשר עם הילדים לא היה יומיומי. אלא סביב מפגשי זום מזדמנים, חלוקת הפתעה לקראת חג הפסח לבתי הילדים, מפגשים קצרים סביב ימי ההולדת של הילדים. הקשר עם הורי הילדים היה שוטף ורציף. לכארוה סביר בהחלט ויש הגייון רב לא להעמיס על הילדים ועל הוריהם מפגשי זום. התוצאה הייתה סוג של קשר רופף ואז גם לא משמעותי במיוחד עם הילדים. היו גם מקרים שהילדים סרבו בתוקף להשתתף בפעילויות שהוצעו על בסיס קבוע על ידי הגננות. המחיר של נתק בקשרים הוא בהתרופפותם של הקשרים ובקשיי הסתגלות עם החזרה של הילדים הצעירים לגנים.

קשר טוב עם כל אחד מהילדים-לב ליבו של החינוך לגיל הרך

הרכב הצוותים של גני הילדים הציבוריים כהקשר

אני חושבת שתמיד ובמיוחד בתקופות אלו, הרכיב החשוב ביותר בחינוך הוא קשר טוב עם הילדים והבטחה של קשרים טובים בין הילדים לבין עצמם. נזכור גם שבגני ילדים ציבוריים עובדות "גננות-אם" שמנהלות את הגנים, גננות משלימות שעובדות בין יום ליומיים בשבוע בכל גן, סייעות ראשיות, סייעות משלימות(יום בשבוע), בגני חינוך מיוחד מתוסף צוות מקצועי פרה רפואי שמגיע לגן על בסיס קבוע ואילו לגנים ה"רגילים" מתוספות לעתים גננות משלבות שעובדות עם ילדים יחידים ועם קבוצות.לצוות תקני קבוע זה מתוספות לעתים סייעות רפואיות או התנהגותיות אישיות, וסטודנטיות להוראה. הכרחי לזכור שכל אלו הם חלק מצוות הגן. עבודת הצוות חייבת להיות מתואמת ומוסכמת סביב מטרות משותפות. חייבת להיות חלוקה של משימות בין שנות הצוות. בגני ילדים רבים חסרה תרבות של עבודת צוות-כתולדה מהתקופה שבה בגן אוטונומי עובדות גננת ו"הסייעת שלה" ושתיים אלו יכולות לתאם דברים בצורה לא פורמאלית ו"זורמת". אחד ההיבטים שמחייבים תיאום קשור לקשר האישי שנוצר עם כל אחד ואחת מילדי הגן. הכרחי בעיניי שלכל ילד וילדה יהיה עם לפחות אחד המבוגרים הקבועים קשר טוב-קשר כזה שהוא יוכל לבטא בפניו קשת רחבה של רגשות. קשר אשר יאפשר לילד לבטוח במבוגר ולבקש עזרה בעת הצורך. וגם קשר שיש בו את קבלת הסמכות של המבוגר.

מאפינים של קשר טוב בין צוות חינוכי לילדים

קשר טוב בין גננות וסייעות לילדים מתבטא בזה שבסופו של דבר הילד שואב ביטחון מהקשר. קשר שבו המבוגר הופך לכתובת זמינה לפניות לעזרה. קשר שבו המבוגר שקשור לילדים יכול להתמודד עם ביקורת מצד הילדים. קשר טוב עם מבוגרים משמעותיים הוא גם כזה שהילד לומד להישמע לבקשות ולפעמים להנחיות המבוגר ומבין את הרציונל שעומד מאחורי הנחיות אלו. קשר טוב עם מבוגרים משלב בין חום והכלה וקרבה רגשית ופיזית לבין יכולת לקבל את סמכות המבוגר ולשמור על כללים הגיוניים ומוסכמים. קשרים טובים וקרובים הם כאלו שמכילים קונפליקטים ורגשים להבדלי דעות ותפיסות בין אנשים בכלל ובין מבוגרים לילדים בפרט. חשוב ללמוד לגלות אמפתיה עם הילד ולצד זה להיות מסוגל לחשוב איך לפעול לטובתו במקרים שבהם מתגלה קושי הילד מנסה להימנע ממנו.

קשרים כאלו הולכים ונבנים בהדרגה כפועל יוצא של אינטראקציות אינטנסיביות יומיומיות בין מבוגר(גננת מנהלת גן, גננת משלימה, סייעת ראשית, סייעת משלימה וכו). כדי לבנות קשרים טובים צריך "לעבוד" . צריך לעבוד כדי לרכוש את האמון של הילד בזה שאנחנו שם בשבילו. חשוב שנכיר את הילדים על מאפייניהם, תחומי העניין שלהם, "נקודות התורפה" שלהם. הבסיס לבנית הקשר הוא אפוא היכרות טובה עם הילדים על מאפייניהם מתחילת השנה.

צוותי החינוך מורגלים בחיים הרגילים של הגן ליצור אינטראקציות פנים אל פנים עם ילדים סביב אירועים שהם חלק מהחיים בגן. קבלת הילדים בבוקר, מפגשים סביב בקשות של ילדים, שיתוף ברגשות ומחשבות מצידם, דרישה יומיומית להיענות לכללים. לבקשות קטנות ויומיומיות. הקשבה להבעת קשיים והתייחסות אליהם. כך הולכים ונרקמים קשרים בין אישיים במצב "רגיל". גם במצב"רגיל" חשוב לבדוק באופן שיטתי אם הצוות "הגיע" לכל הילדות והילדים. אם אין ילדים שמסיבות שונות, "שקופים" ולא נוכחים בתודעה של הילדים האחרים ושל הצוות. אין לתת בתחום זה לחיים לזרום באופן ספונטני. הכרחי לעשות מאמץ יזום לבנות קשר עם כל אחד מהילדים והילדות בגן ולעצור פעם בכמה זמן ולבדוק איך מתנהל הקשר הזה.

צורך בהכנסת התאמות במודל הלמדיה מרחוק עקב משבר הקורונה

בתקופת הסגר רבים התמקדו כאמור בקושי לקיים מפגשי למידה בזום עם הילדים הצעירים. נוצר הרושם שללא מפגשי הזום גננות אינן עושות את עבודתן. אני חושבת שברמה של התקשורת וההנחיות הכלליות עניין הקשר הבין אישי, ומגוון האפשרויות ליצור קשר מסוג זה עם הילדים, במצב של סגר מסיבות בריאותיות, נדחק לפינה. מטרת העל בתקופה הזו היא שיתקיים קשר רציף עם כל הילדים ושהגננות יזהו ילדים ומשפחות עם קשיים -קשיים שמחייבים פתרונות מיוחדים.

על כן, ורבות מהגננות עשו זאת במהלך הסגר, חשוב היה לחשוב על דרכים שמבטיחות קשר יומיומי רציף עם הילדים ובין הילדים. בין בשיחות טלפון, בין בביקורי בית, בין בשיחות וידאו קבוצתיות ואישיות. לקח לי זמן להבין שדווקא בתקופה של סגר הכרחי היה להכתיב על קשר יומיומי עם ילדי הגן בכל דרך אפשרית וזאת כדי להמשיך לקיים ולפעמים להעמיק את הקשר בין צוותי החינוך לבין הילדים. חשוב גם ברמה של גן לחלק את המשימה בין המבוגרים (גננות וסייעות). ולקיים מעקב שוטף אחרי אינטראקציות עם כל אחד מהילדים כדי לזהות ילדים "מנותקי קשר". לשם מימוש תוכנית הבסיס הזו הכרחי שברמת הממסד החינוכי והאוצר וגם בתקשורת יתעסקו פחות עם כמות מפגשי הזום לצורך הבטחת המשכורות נשות החינוך. בתקופה של סגר צוותי החינוך הם צוותים חיוניים שאמונים על יצירת רצף של אינטראקציות עם כל הילדים. חשוב לצפות זאת מהן ולאפשר להן ליצור קשרים עם הילדים בכל דרך שעולה בקנה אחד עם הנחיות משרד הבריאות. מסקנתי היא אחרי הרבה התלבטויות שגם בגיל הגן הכרחי היה להמשיך להפעיל את מערכת החינוך מרחוק-אבל לא רק ולא בעיקר ללמידה מרחוק, אלא לשמירה על קשרים בין אשיים עם הילדים וליזהוי ילדים בסיכון-כאלו שלא היו מוכרים למערכת קודם לכן. חשוב לתת בידי האנשים בשטח את הסמכות לחשוב על דרכים מותאמות ליצירת קשרים יומיומיים עם הילדים והמשפחות. צפייה במשדרים בנושאים שונים, חשובה ככל שתהיה, איננה תחליף לאינטראקציות יומיומיות בין הילדים לצוותים החינוכיים.

בנוסף, דעתי היא שבמשבר דומה בעתיד, יש לפתוח באופן מיידי מסגרות חינוך לילדים שחיוני שהם לא יהיו בבית.כשם שנפתחו מסגרות לעובדים חיוניים , כך יש לפתוח מסגרות לילדים שחיוני שיהיו במסגרת חוץ ביתיות מספר שעות ביום. מסגרות קבועות לילדים קבועים. ילדים אלו מכונים לרוב ילדים בסיכון. אבל אני חושבת שמצב הסגר חשף ילדים שלא היו מזוהים על ידי המערכת כילדים בסיכון, לאוירה קשה בבתים. בגני הילדים, הגננות, ובבתי הספר המורות הן לדעתי חוד החנית של זיהוי מצבים וילדים שמחיייבים התערבות, שמחייבים להציע לילדים ולמשפחות מסגרות חינוך חיוניות. וזאת כיוון שהסיכון של המשך שהייה ממושכת בבית הפך עבור חלק מהילדים לסיכון יותר גדול מסיכון ההידבקות בקורונה.

לסיכום, בפוסט זה אני מבקשת להדגיש שחיוני להמשיך להפעיל מסגרות חינוך[בכלל], ולגיל הרך בפרט במצבים של סגר מהסוג שחווינו במצב של מה שהוגדר כ"למידה מרחוק". אלא שבעיניי המטרה של המשך הפעילות של מסגרות החינוך לגיל הרך היא קודם כל לאפשר קשר רציף ויומיומי עם הילדות והילדים המצויים עם משפחותיהם בסגר. מטרה נוספת היא זיהוי של ילדים שמסיבות שונות נמצאים בסיכון בבתיהם. לשם כך, יש לאפשר ולהנחות בשימוש במגוון דרכים ליצור תקשורת יומיומית עם הילדים. אין לחייב למידה בזום כ"הוכחה" שהגננות עושות את עבודתן והן זכאיות למשכורת. ניתן להשתמש בזום או בשיחות וידאו דרך הואטסאפ ליצירת קשר וישיחות עם ילדים יחידים. נקיטה במגוון אסטרטגיות החל משיחות טלפון וכלה בביקורי בית לגיטימית וחשובה. דרכי הפעולה צריכות להיות מותאמות לקהילות השונות ולצורכי הצוותים והילדים. נזכור גם בגנים עובדים צוותים ונדרשת עבודת צוות לחלוקת האחריות על האינטראציות היומיומיות בין נשות הצוות לפי איכות הקשרים של כל אחת מהן עם הילדים לפני הסגר, ובכפוף לגודל המשרה של כל אחת מנשות הצוות. מתעורר הצורך לדעתי לפתוח מייד אחרי הכרזת הסגר מסגרות חינוך לילדים שמתחייב שיבלו מספר שעות ביום מחוץ לבתיהם. חלק מגני הילדים החיוניים שלעת חירום צריך להיות למען הילדים ולא רק כדי לאפשר לעובדים חיוניים לעבוד. גננות וצוותי חינוך עשויים להיות עובדים חיוניים בזמני משבר מסוג זה. קשר יומיומי עם ילדים צעירים הוא הכרחי למען ההמשכיות של הלמידה גם אחרי הסגר. קשר יומיומי כזה עם ילדים בסיכון הכרחי להבטחת בריאותם הנפשית והפיזית.

שירים וספרים לילדים צעירים בעברית ובאנגלית בנושא הקורונה והחזרה לשגרה בצלה

בפוסט אציג מספר שירים וספרים בנושא הקורונה. אני מודה לאלודי הוטיה, שותפתי לבלוג שהיא עצמה מורה לאנגלית, על ההמלצות לספרי הילדים לשירים באנגלית.

בייבי שארק שוטף ידיים

נתחיל עם היוטיוב החביב על בייבי שארק שומר על הבריאות. בייבי שארק-אני יודעת מנכדתי בת הארבע וחצי כמעט, הוא דמות אהובה על הילדים. בהחלט מומלץ להרגיל ילדים צעירים לשטוף ידיים בעזרת היוטיוב הזה ועל הדרך ללמוד אנגלית.

"טרופותי"  גרסת הקורונה-מאת ג'וליה דונלדסון ואקסל שפלר

אקסל שפלר וג'יוליה דונלדסון חברו יחד לעצב קריקטורות שמעודדות ילדים לשמור על כללי הריחוק החברתי וההיגיינה בדרך ידידותית והומוריסטית. את זאת אנו לומדים מכתבה שפורסמה ב-Guardian.

טרופותי ובתו שומרים על הבריאות בהתמוגגות עם מגפת הקורונה: טרופותי נשאר במערה שלו. טרופותי הבת השתדלה מאוד להתנהג…

טרמפ על מטאטא-מאת ג'יוליה דודלסון ואקסל שפלר

הישאר בטוח, נהג בתבונה. הישאר על המטאטא ושמור על המרחק!

נזכיר גם את דרקורונה(בעברית ובערבית)

דרקורונה מאת טלי ורסנו אייסמן-ספר תמונות דיגיטלי מוקרא על ידי המחברת. הספר הוא הפקה משותפת של פיקוד העורף ומשרד החינוך. הסיפור מתמקד בפחדים של ילדים צעירים מ"יצור" הקורונה, יצור קטנטן, בלתי נראה שמשבש את החיים של כולנו. בספר מועלה על נס תפקיד הדימיון הן בהעצמת הפחדים ולא פחות מכך בהתמודדות איתם. מה שחביב מאוד בעיניי הוא שהאחות הגדולה של הילד היא זו שמתווכת לו את המציאות שהיכרות איתה נוטה להפחית את הפחד.

ואת דרקורונה סדרך לבית הספר(בעברית ובערבית) ודרקורונה בדרך לגן

ספר דיגיטאלי זה בהוצאת משרד החינוך פיקוד העורף הוא ספר מצוין להכנת התלמידים לחזרה לבית הספר. מתאים לדעתי גם לילדי גן.

אזכיר גם את ספר וירוסים מאת מירב נתיה מנהלת הפרויקט רות נוביק

הפניה לפדף של הספר

ספר חידקים מאת יעל קשתן-בסדרה מבט לגן/ראש הפרויקט ד"ר רות נוביק
https://clodietaldan.files.wordpress.com/2020/03/d797d799d799d793d7a7d799d79d-d799d7a2d79c-d7a7d7a9d7aad79f-d79ed791d798-d79cd792d79f-1.pdf

היצור הקטן כתר

הפניה לפדף

גני הילדים בישראל-ביום שאחרי הקורונה

ראשי מערכת הבריאות, פיקוד העורף ומערכות גדולות אחרות חושבים על שינויים שמתבקשים בתחומי האחריות שלהם בעקבות תובנות ממשבר הקורונה.

הכרחי וחשוב שמערכת החינוך בכללותה ובתוכה מערך מסגרות החינוך לגיל הרך יפיקו לקחים מהתפקוד שלהם במשבר הנוכחי. בהקשר הטיפול הריכוזי במערכת החינוך במדינת ישראל זה אומר שהממשלה צריכה לתת עדיפות לטיפול במערכת החינוך לחינוך גיל הרך. חשוב שנבין שבעת הזו, בתחילת מאי 2020, אחד הקשיים המרכזיים במשק הוא חוסר היכולת להחזיר את החינוך של תינוקות, פעוטות וילדי גן למסגרות בשל קשיים ליישם את הנחיות משרד הבריאות במבנה הארגוני הקיים. חוסר יכולת להחזיר מסגרות חינוך לגילאי לידה עד שש לפעולה מעכב את החזרה של המשק לעבודה תקינה. עובדות ועובדים אחרים-לרבות מורות ומורים לילדים בכיתות א'-ג' וי"א-י"ב אינם יכולים לשוב לעבודה תקינה עד אשר יימצא פתרון לילדיהם הצעירים.

הממשלה הקימה בשנת 2019 את המועצה לגיל הרך בעקבות חוק המועצה לגיל הרך שחוקק בשנת 2017 כדי " להכין תכנית לאומית רב-שנתית, לתקופה שלא תפחת משלוש שנים, שמטרתה לקדם את הטיפול בתחום הגיל הרך כפי שהחליטה המועצה ולהמליץ על סדרי העדיפויות ליישום התכנית האמורה".

מסגרות חינוך לידה עד שלוש

מצב החינוך לגילאי לידה עד שלוש(מעונות היום, המשפחתונים, הגנים הפרטיים והמסגרות השונות) רובן לא מפוקחות. החינוך לגילאי לידה עד שלוש נמצא בתת טיפול מתמשך ונדרשת השקעה עצומה בו כדי לבנות אותו מחדש על בסיס יחסים הגיוניים יותר של כוח אדם פר ילד והסינון והכשרת כוח האדם שעובד עם תינוקות ופעוטות. וועדת רוזנטל הגדירה משכבר בשנת 2009 את הסטנדרטים הדרושים לעבודה עם תינקות ופעוטות. הכרחי להכשיר מחנכות כגננות מוסמכות לכל הפחות. עבודה עם תינוקות ופעוטות היא עבודה קשה ומתישה ונדרשים לשם מילויה כישורים וחוסן נפשי.

גני ילדים ציבוריים

בפוסט זה אני מבקשת להתייחס לגני הילדים הציבוריים שמיועדים לילדים בני 3 עד 6 שנים. ישראל היא מהמדינות הלא רבות בעולם שבהן ילדים בני 3-4 זוכים לחינוך ציבורי חובה וחינם. אחת הבעיות הארגוניות המרכזיות שהתגלו כמגבילות באופן קיצוני את החזרה לעבודה של גני הילדים בתקופת הקורונה למספר ימים ושעות סביר שיאפשר להורים לעבוד הוא היותה של המערכת בנויה טלאי על טלאי. בגנים הציבוריים עובדות לכל הפחות מנהלת גן, גננת משלימה שעובדת בשלושה ואפילו לפעמים ארבעה גני ילדים כדי להשלים משרה מלאה וסייעת ,ראשית, וסייעת משלימה שמשרתה מורכבת לרוב מעבודה בלא פחות מחמישה גני ילדים. מבנה ארגוני זה הופך את הניסיון לבנות שתי קפסולות בגני הילדים שהצוותים והילדים מופרדים לבלתי אפשרי. זאת ועוד, הגננות מקבלות את שכרן ממשרד החינוך והסייעות מהרשות המקומית כך שלמנהלת הגן אין סמכות היררכית על הסייעת שלה. בנוסף, הניסיון להאריך את ימי הלימודים כדי להתאים את אורכם לשוק העבודה הוליד בישראל את הצהרונים שמנוהלים על ידי גופים שונים ברשויות שונות ומאוישים על ידי צוות שלא בהכרח קיבל הכשרה מסודרת. יתרה מזו, תנאי העבודה של הצוותים האלו מגבילים אותם מאוד. הנשים (רוב העובדים בצהרונים הן עובדות) אינן יכולות לקחת על עצמן בבוקר עבודה של ממש כי הן מתחילות לעבוד בשעה 1400. שוב הטלאי הנוסף הזה מפריע בעת מגפת הקורונה להפעיל אותם כי שוב הילדים נחשפים לאנשים נוספים על הצוות שעובד איתם בבוקר.

בטווח הקצר אני שואלת את עצמי, לאור בעיות יסוד אלו, מה הערך של חלוקת הגן לשתי קבוצות של ילדים שכל אחת מהן מגיע לגן לשלושה ימים. בתנאים הארגוניים של גני הידלים היום לא ניתן לבנות שתי קפסולות בגני הילדים.נדרש שינוי ארגוני: אולי בניית שישה ימים ארוכים עד 1600 שבכל שלושה ימים לומדים מחצית מילדי הגן כשהצוות מורכב מצוות הבוקר וצוות הצהרונים. דרך פעולה זו מחייבת רהארגון רציני וגמישות ורצון טוב מכל האנשים שפועלים במערכת.

יום לימודים ארוך +הכשרה של גננות מוסמכות+ביטול צהרונים

אבל המצב הארגוני הבעיתי הזה חייב להוביל אותנו ביום שאחרי(זו עשויה להיות אחת המשימות המרכזיות של המועצה לגיל נרך!) לתכנון יום לימודים ארוך בגנים[מזכירה שיש חוק כזה שמיושם רק באשכולות נמוכים).

יום הלימודים הארוך עשוי להיות מוגדר כיום לימודדים מ7:30 עד 16:00 ואז עובדות בו שתי גננות אקדמאיות, אחת מהן מנהלת הגן ושתי גננות מוסמכות שתחלפנה את הסייעות(נדרשת הכשרה של הסייעות שעובדות היום במערכת לגננות מוסמכות). זה פחות או יותר המודל של כלול בחוק יום לימודים ארוך.

חלופה טובה של יום לימודים ארוך גמיש הצגתי בפוסט שכתבתי ספטמבר לפני שהקורונה[מונח זר לי אז] השתלטה על חיינו, מונהגת במדינות מזרח אירופה והן ברג'ו אמיליה שבאיטליה.במדינות רבות יום הלימודים בגני הילדים ובבתי הספר היסודיים מתחיל בשש וחצי בבוקר ומסתיים בשש וחצי בערב. לא להיבהל הילדים אינם נמצאים כולם במסגרת 12 שעות. הגננות עובדות במשמרות של שבוע בוקר(שש שעות למשרת בדומה לישראל) ושש שעות משמרת ערב. הילדים מקבלים מתוקף חוק חינוך חובה וחינם 5 א 6 שעות מהמדינות השונות. הוריהם משלמים על כל שעה נוספת שהילדים נמצאים במסגרות החינוך ועל הארוחות שילדיהם מקבלים במסגרות אלו. דהיינו, במדינות אלו המדינה ממנת רק עד שש שעות וההורים ממנים את השעות הנוספות. מודל זה של ניהול גנים מאפשר גמישות. אין סיבה שכל ילדי הגן יימצאו במסגרת יום ארוך אם יש באפשרות משפחותיהם לקחתם הביתה בשעות הצהריים. מנגד מבנה לימודים זה מאפשר להורים שעובדים ימים ארוכים לעבוד כשהילדים לא עוברים זוגות ידיים נוספות עד להגעתם הביתה מהעבודה.

שינויים ארגוניים אלו נראים לי די הכרחיים במדינת ישראל. הם מחייבים שיתוף פעולה בין הסתדרות המורים, הממשלה והרשויות המקומיות אבל יום אחרי המשבר זהו שינוי מתבקש.

שינוי דימוי ושינוי תודעתי בתפיסת תפקיד הגננת והמורה-ראיית התפקיד כתפקיד חברתי חיוני

מוקד שינוי נוסף הוא שינוי בתפיסת התפקיד של גננות ומורות כבעלות תפקיד חברתי חיוני. הן בעיני הציבור והן על ידי הגננות והמורות עצמן. התסכול של הורים רבים במהלך השבועות שהלימודים התקימו במסגרת כזו או אחרת של למידה מרחוק, הביא להתקפות לא הוגנות וחסרות רסן על עובדי ועובדות ההוראה ועל נציגיהם. זעמם של ההורים יצא לא אחת על הגננות והמורות של ילדיהם. במקביל, שמעתי גם קולות של גננות ומורות שרואות עצמן כ"שפני ניסוי" בכך שמתכונים להקדים את החזרת הילדים הצעירים למסגרות החינוך. הן מרגישות שהמדינה מסכנת אותן יותר מידי. אני באופן אישי הצערתי לראות את ההתקפות הלא הוגנות על גננות ומורים וגם לא הסכמתי עם התפיסה שאין זה ראוי להקדים את החזרה לעבודה של גננות ומורות לכיתות א'-ג' ושל מטפלות וגננות פרטיות.

אני בהחלט רואה את הגננות והמורות כממלאות תפקיד חיוני במדינה כמו זה של רופאים, חיילים ושטרים.אנחנו רואים כאמור את הפגיעה במשק כפועל יוצא של הקשיים הארגוניים להחזיר את מערכת החינוך לגיל הרך לעבודה.

תפקיד הגננות והמורות הוא תפקיד שהוא מעבר להוראה טובה ומותאמת לילדים צעירים. איני מתכוונת להפיל על גננות ומורות אחריות על החוליים של החברה בישראל. לכך אני מתנגדת בתוקף. גננות ומורות אינן עובדות סוציאליות ופסיכולוגיות והן אינן יכולות לשנות את התנאיים הכלכליים והמשפחתיים של הילדים שמגיעים לגנים ולבתי הספר. עם זאת, נדרש מהגננות ומהמורות עמדה מנהיגותית שרואה בעבודתן המבורכת תרומה לפעולה התקינה של המשק. נדרש שיבינו שבתנאים הקיימים החזרתן המוקדמת לעבודה שיש בה סיכון מסוים היא פעולה חיונית להתנעת המשק. זאת ועוד, הן עושיות להידרש לשינוי במבנה יום העבודה ולפיצוי כספי הולם שייגזר מעבודה במשמרות לדוגמה. עבודה בתנאים שיש בהם סיכון מסוים(כמו חזרה לעבודה במהלך מגפת הקורונה) הכרחית לתפקוד המשק וההורים. בסך הכל הגננות והמורות עצמן הן אימהות וזקוקות למסגרות חינוך לתינוקות ופםעוטות וילדי גן עבור ילדיהן.

דעתי היא שגם בהכשרת הגננות והמורים אנחנו לא עושים מספיק כדי לתרום לבניית זהות מקצועית שרואה בתרומה לחברה בתחומים רלוונטיים רכיב הכרחי בתפקיד ההוראה. בכוונתי לחפש עם צוות המרצים בתוכנית תואר שני שבראשה אני עומדת במכללת לוינסקי לחינוך, דרכים להוביל להבנה טובה יותר של המבנה הארגוני של מערכת החינוך ולטיפוח תפיסת תפקיד חברתית רחבה יותר של גננות ומורות שמשתתפות בלמידה בתוכנית.

לנצל כל רגע להיערכות נאותה לחזרתם של פעוטות וילדי הגן למסגרות

מטרת פוסט זה היא לרתום את כל העוסקים במלאכת החינוך לגיל הרך במסגרות ציבוריות ופרטיות לתכנן באופן מפורט ולתרגל את החזרה לעבודה במסגרות החינוך. הכרחי להיערך בצורה מדוקדקת כשכל צוות בכל רשות מכיר את השדה וההקשר הספציפי שלו. כל זאת למרות הודעות מאוחרות מידי הניתנות על ידי הממסד המרכזי בדבר החזרה ללימודים. הכרחי להבין שחזרה רגועה ובטוחה מותנית בהיערכות מיטבית בתנאים הקימים בכל מקום ומקום. חשוב לרתום את הורי הילדים למאמץ החזרה המאורגנת של ילדיהם הצעירים למסגרות וחשוב שהורי הילדים יבינו ששיתוף פעולה מלא עם המחנכות והגננות בכל מסגרת חינוכית משרת את ילדיהם. אתייחס בסוף גם להכנת פעוטות וילדי גן צעירים לנהלי פרידה מהוריהם וכניסה לגנים ששונים מאלו שהם מכירים. בפוסט הפניה למסמכי הכנה לחזרה ללימודים מדוקדקים של יוניסף ושל ארגון מורים אמריקאי.

בימים שקדמו ליום העצמאות ומייד לאחריו התפרסמו ומתפרסמים מתווים שונים ומגוונים לגבי החזרה של ילדי המעונות, הגנים הפרטיים, הגנים הציבוריים ותלמידי כיתות א'-ג' ללמידה במסגרות החינוך בצל מגפת הקורונה.

הדבר הבלתי נתפס הוא שהיום יום שישי(1.5.2020) טרם התקבלה החלטה סופית- לגבי חזרתם ללימודים של התלמידים הצעירים. המצב שנוצר במסגרות ציבוריות ופרטיות מבלבל הורים, גננות וארגונים שמפעילים את מעונות היום ומערער את האמון במערכת. יתרה מזו, הציפיה שמסגרות החינוך יפתחו את שעריהן מהיום למחר מבלי שייערכו כראוי היא גם לא מציאותית וגם לא אחראית.

ההתנהלות של הממסד-גם כשאני מניחה שמקורה בדאגה אמיתית מהתפרצות מחודשת של הקורונה, עלולה להרפות את ידי המחנכות והמחנכים ולערער את אמון ההורים במערכת.

עם זאת, יש לזכור כמה דברים שנכונים בישראל כמו ביתר מדינות העולם (ראו את תוכנית המסגרת לפתיחת מוסדות חינוך של ארגון אוניסף שהתפרסם באפריל 2020).:1. בעת ההחלטה באם להחזיר ילדים למסגרות החינוך אם לאו, יש לשקול נזקים שנגרמים לחלק מהילדים מהישארות בבית. יש להכיר בכך שבעוד שחלק מהילדים נהנים מסביבה משפחתית בטוחה ומשבר הקורונה קרב בין בני המשפחה, במשפחות אחרות ילדים אינם מקבלים סיוע ללמוד ולעתים תנאי החיים הקשים בבית מעמידים אותם בסכנה נפשית ופיזית. דהיינו, לא מדובר במצב שבו הישארות בבית מבטיחה ביטחון ובריאות בעוד שהחזרה ללימודים מזיקה בהכרח; 2. אין מספיק מחקר בנוגע להדבקה והידבקות של ילדים צעירים ואני מבינה שבישראל הנתונים אינם שקופים כך שגופי מחקר עצמאים ינתחו אותם. עם זאת, מהמחקרים הקיימים מצטיירת תמונה של תחלואה נמוכה בקרב ילדים וסימפטומים מתונים כשהם נדבקים; אין גם עדויות לכך שילדים הם מקור בולט במיוחד להדבקה. העובדה היא שבישראל רופאים חותמים על עצומות שקוראות שיש להחזיר את הילדים למוסדות החינוך. מצערת העובדה שכדי להצדיק החלטות כאלו ואחרות לגבי החזרה למסגרות החינוך ניתנת פרשנות מחמירה לנתונים. הכרחי לזכור ששינויי פרשנות לגבי ממצאי מחקר לפי נוחות מקבלי ההחלטות מחלישה את האמון של הציבור במערכת.

ילדה בת ארבע ציירה את סבא וסבתא בטוחים בביתם כשבחוץ ניתן לראות את וירוס הקורונה
picture credit to Stephanie Glazer Wieland famil
y).

חשוב להכיר בכך שמניעת החזרה ללימודים של הילדים נובעת לעתים קרובות מחוסר היערכות של המערכת ומחוסר תמיכה תקציבית ולא מנתונים לגבי התחלואה. חשוב לעשות סדר בהנמקות ובהסברים שמוצעים לציבור כדי לחזק את האמון של הציבור במקבלי ההחלטות.

בעת ההיערכות לקראת שיבה ללימודים חשוב מצד אחד לשתף נציגים של גננות, מורים, הורים, רשויות, גורמי בריאות, גורמי בריאות נפש)[כך מומלץ על ידי אוניסף וגם על ידי איגוד המורים האמריקאי AFT)/, ומצד שני להציע הנחיות ברורות ואמינות לגבי התנהלות בטוחה במערכת. בכל מקרה האחריות על בניית פרוטוקולים של פעוילות בעת הזו חייבת להתגבש ברמה המקומית. אביא דוגמה שממחישה את חשיבות ההיערכות ברמה המקומית. במתווה של חזרה לגני הילדים שהתפרסם ביום ה, 30.4.2020 לגבי החזרה של גני הילדים לפעילות נכתב שיש לחלק את ילדי הגנים לשתי קבוצות גדולות, וכל חצי גן לרבע. וניתנה ההנחיה לעשות זאת על בסיס סדר הא-ב של שמות משפחה(או שמות פרטיים). הנחיה פרטנית זו תמוהה. מדוע משרד החינוך צריך לקבוע את אופן החלוקה של הגן לקבוצות? חלוקת הילדים לקבוצות על ידי כל צוות גן עשויה לקחת בחשבון היבטים כגון ימי הלמידה של אחים אחרים בגנים אחרים, חברויות בין ילדי הגן, קרבה גיאוגרפית. אימוץ שיקולים מקומיים מעין אלה עשוי לשרת את הילדים ואת הורי הילדים טוב יותר מחלוקה שרירותית של הילדים לשתי קבוצות גדולות(קםסולות) ולאחר מכן לרבעים.

הכרחי גם לגבש פרוטוקולים ברורים שנוגעים לכניסה למסגרות החינוך, הליכה לשירותים, אכילה, התנהלות בחצר וכו'. כאשר מדובר בחינוך לגיל הרך יש להביא בחשבון את המאפיינים הייחדויים של ילדים צעירים.

חשוב שכל מסגרת חינוך תניח שגם אם לא ביום א' הקרוב(3.5.2020) היא תחזור לעבודה בעתיד הקרוב, ולכן חשוב לגלות מנהיגות ואחריות ולגבש תוכנית מגירה מפורטת ומדוקדקת לגבי החזרה לעבדוה. הכרחי לגלות מנהיגות וחשיבה פרואקטיבית ולהיערך נפשית ופיזית לחזרה ללימודים במסגרות החינוך על פי הידוע על הנחיות משרד הבריאות. מפנה שוב למצגת שכוללת התייחסות לעיקרי ההיערכות במסגרות חינוך לגיל הרך ולפוסט בנושא. אין להמתין לחדשות כדי להתחדוצת כדי להיערך. במדינות שונות מורים נקראו למסגרות החינוך לתרגל פרוטוקולים של שיבה ללימודים כשבוע לפני החזרה לעבודה בפועל.

חשוב שגננות מהמגזר הצביורי והפרטי יכישרו את הקרקע גם לבניית ביטחון ואמון של ההורים במערכת אמון שישתקף בהרגשת הביטחון של הילדים. מאמץ רב יש להשקיע בחינוך לגיל הרך לתקשורת בין אישית עם הורים, פעוטות וילדי גן לקראת החזרה ללימודים.

אחד ההיבטים החשובים בחזרתם ללימודים של הילדים הצעירים נוגע לנהלי פרידה מהורים מחוץ לשער המסגרת החינוכית. מצב זה איננו מצב רגיל של פרידה מהורים וקבלה של אנשי צוות. מדובר בתרחיש רגשי חברתי שאותו על מסגרת החינוך לגבש, לתרגל, לתווך להורים ולילדים הצעירים בפגישות זום. חשוב ואף הכרחי לנהל בשבוע שלפני החזרה ללימודים שיחות וידאו( (באמצעות הזום או הואטסאפ או כל מדיה אחרת) אישיות או בקובצות קטנות שבהם יוסבר לילדים שוב ושוב איך תתנהל הכניסה לגני הילדים למסגרות החינוך.

חשוב לטעת ביטחון בהורי וילדים. חשוב להבין שיש בחזרה לעבודה במסגרות החינוך לצד השמירה על הבריאות מן החזרה לחיים יותר נורמליים בשביל כולם ויש בה תרומה של ממש לחברה השיראלית.

טוב היה אילו היו יותר גילויי מנהיגות בכל הדרגות בממסד. אבל לא מזיק שכל אחד מאיתנו בתפקיד שלו יגדיל ראש ויגלה מנהיגות ואחריות חברתית.