מתי ואיך לפעול ומתי להתעלם מהתנהגות בודקת גבולות של פעוטות וילדים

החיים בסביבתם של  "פעוטות בוגרים" (בני שנתיים פלוס) ודעתניים מעלים את הצורך לשקול היטב תגובות כלפי התנהגויות חוצות גבולות שייעודם לעתים לבדוק את הלגיטימיות של הגבולות עצמם. דרכי פעולה מושכלות של מחנכים-הורים ומחנכים פורמאליים-נגזרות בחלקם מתפיסת עולמם, אבל גם  מסגנון ההתנהגות של הפעוט עצמו על רקע הבנת ההתפתחות בגיל זה, וממאפייני הסיטואציה שעל הפרק.

באופן כללי ניתן להבחין בין אפשרויות תגובה לבין אפשרויות התעלמות או איפוק עקב התנהגות חוצת גבולות של פעוט או ילד(או מבוגר). התגובות עצמן הן כמובן  מגוונות.  לעתים תגובות או התעלמות מההתנהגות, אפקטיביות ומושכלות ולעתים תגובות כאלו ואחרות או התעלמות מזיקות.  אני מאמינה שיש בנסיבות מסוימות בהתעלמות מהתנהגות שלא מסבה נזקים מיידיים לאף אחד, הרבה מאוד כוח-לעתים יותר כוח מאשר בתגובה פזיזה ולא מחושבת. במקרים אחרים אין מנוס מתגובה.

בפוסט זה אני מבקשת להציע עקרונות שינחו אותנו מתי לפעול(ואיך לפעול) ומתי להתעלם מהתנהגות חוצת גבולות של פעוט או ילד יותר מבוגר. אני מאמינה שיש בנסיבות מסוימות בהתעלמות מהתנהגות שלא מסבה נזקים מיידיים לאף אחד, הרבה מאוד כוח-לעתים יותר כוח מאשר בתגובה פזיזה ולא מחושבת. במקרים אחרים אין מנוס מתגובה.

להלן מספר דוגמאות של התנהגויות שמחייבות חשיבה על דרכי פעולה ביחס אליהן- התנהגויות שבמהותן הן חוצות או בודקות גבולות.

  1. פעוטה בת שנתיים ושמונה חודשים חוזרת מביקור עם אמה וסבתה בגן חיות חביב שהסב לה הנאה רבה . היא עייפה ורעבה ובמקום לא נמצאו קיוסק או בית קפה פתוחים. הנסיעה לגן החיות נעשתה ברכב של אימה. עם הכניסה של השלישיה לאוטו(ניסעה של כעשר דקות-רבע שעה עד הבית)  נעמדת הפעוטה ליד כיסא הבטיחות שלה ומתנה את הישיבה בכיסא בכך שסבתה תנהג ואימה תשב על ידה. אף שהוסבר לה שסבתא אינה מכירה את האוטו והדבר בלתי אפשרי ממשיכה הפעוטה לבכות ואף לצרוח. אחרי ניסונות שכנוע אחדים שלא הועילו התרחקה אימה כמה צעדים מהאוטו, סבתא המשיכה לשבת ליד כיסא הבטיחות באוטו בשקט והמתינו כעשרים דקות עד שהפעוטה שראתה שהבכי שלה אינו משפיע על ההחלטה הבסיסית מי  תנהג באוטו, טיפסה בעצמה על כיסא הבטיחות. מייד אחרי שטיפסה הגיעה אימה, קשרה אותה לכיסא והשלישיה נסעה הביתה. להבנת הסיטואציה נציין גם שלעתים אימה של הילדה נוהגת  ברכב של סבתה.
  2. בהזדמנות אחרת , כשאותה פעוטה סרבה להיכנס לאמבטיה דקות ארוכות ונאמר לה שהיא מוכרחה להתקלח, היא בסופו של דבר התרצתה תוך שהיא משחררת בנון שלנטיות כלפי סבתה שהתכוננה לקלח אותה את האמירה "את קקי". יצוין להבנת הסיטואציה שהפעוטה רגילה לכך שסבתה מקלחת אותה לעתים קרובות.
  3. אותה פעוטה בסיטואציה של טיול עם אימה וסבתה בפארק מרוחק מהבית שלהם  מרחק של כעשרים דקות נסיעה התמהמהה בדרכה חזרה לאוטו. האירוע התרחש ערב  נסיעתה עם אימה ואביה לחו"ל והיה עניין חשוב להגיע מהר הביתה, להתארגן לקראת הליכה מוקדמת לשיון והכנות לקראת הנסיעה. בקשותיהן של האם והסבתא שתצטרף אליהן בדרך לאוטו לא עלו יפה. כשאימא וסבתא התעקשו שיש ללכת לכיוון האוטו, וביקשו שהפעוטה תפסיק למשוך זמן, היא לקחה אבן די גדולה והתקרבה בצעדים מהירים לכיוון סבתה. אימה אמרה לה באופן נחרץ לעצור ושאסור לזרוק אבן על אנשים בכלל , לא כל שכן על סבתה. אחרי כמה שניות התלבטות זרקה הפעוטה את האבן לכיוון סבתה[מבלי שהאבן פגעה בה]. כמה דקות אחר כך היא התקרבה במהירות לסבתה כשהיא מחזיקה בידה מקל ונגעה באמצעותו בסבתה. במקרה, כיוון שלא ראתה את הצפוי לקרות, הסבתה ישבה עם הגב לילדה ולא נפגעה כלל. הפעולה הזו לא גרמה גם שום כאב לסבתא. הוסבר לפעוטה באופן חד משמעי שעקב התנהגותה  הפוגענית והמסוכנת היא לא תוכל לקחת איתה לחו"ל מצלמה שסבתה והיא סיכמו שתיקח לשם כדי שתצלם דברים יפים שהיא אוהבת בטיול והן תוכלנה לשוחח עליהם עם שובה ארצה. יצוין שהפעוטה מאוד אוהבת את המצלמה הזו הנמצאת דרך קבע בבית הסבתא, ועושה בה שימוש תדיר. הפעוטה בכתה תחילה ומחתה כנגד ההחלטה. אבל תוך כדי נסיעה הביתה[אחרי עוד פרק של המתנה שתעלה לכיסא הבטיחות] סיפרה לאביה בשיחת טלפון שלא תוכל לקחת את המצלמה כיוון שזרקה אבן על סבתא והיכתה אותה במקל.
  4. בחצר גן הילדים, פעוט כבן  שלוש מתבונן שעה ארוכה בשלושה ילדים אחרים שבונים ארמון מקוביות וגופים נוספים. נראה בעליל שהוא רצה מאוד להצטרף אבל הילדים האחרים התעלמו ממנו. אחרי כשר דקות רץ לכיוון המבנה של הילדים , התנגש בו ומוטט אותו. הילדים הזועמים הזעיקו את הגננת. הגננת שמעה את הילדים, ראתה את הילד לקצה החצר. קראה לו כועסת מאוד והורתה לו להיכנס לגן כעונש על כך שמוטט את המבנה שעמיתיו לגן בנו.
  5. במהלך מפגש מליאה שמונחה על ידי סטודנטית להוראה שנת הלימודים השלישית שלה, מספר ילדים מפריעים לה. הם מצחקקים תוך שהיא מסבירה על מאורות שמיים נושא שהחליטה ללמד בעקבות עניין של חלק מהילדים. תוך שהיא מציגה לילדים צילום של השמש, הירח וכדור הארץ והאופן שכל אחד מהם מסתובב סביב הציר של עצמם-באמצע משפט היא אומרת לרונה להיות בשקט. אחרי לא יותר מדקה מעירה אומרת לעומרי "ששש" וכך הלאה כעשרים פעם במהלך מםגש מליאה של עשרים דקות.

 

תפיסה ועקרונות שמנחים את ההתנהלות הנוגעת להתנהגות חוצת או בודקת גבולות

תפיסת עולם ומושגים תאורטיים רלוונטיים

במאמר זה כתפיסת עולם, אני יוצאת מתוך ההנחה שמטרתנו היא לגדל ילדים שיהפכו לבני אדם אוטונומיים ודעתניים מצד אחד, ומתחשבים ורגישים גם לצורכי הזולת , מצד שני. מטרה זו סבוכה כיוון שהיא כורכת בתוכה מאמצים של מחנכים(הורים ומחנכים פורמאליים) לעודד את הילד לפתח את זהותו האיניבידואלית והייחודית ומצד שני להביא לסוציאליזציה-להשתלבות בחברה על ערכיה ונורמות ההתנהגות שלה. בבסיס תפיסה זו אמונה בקיומן של זכויות אדם בסיסיות -של הפעוט ושל המחנך. וגם אמונה שבכל מקרה, בשל האחריות הגדולה של המחנך-טובת הילד צריכה להכריע בכל החלטה והחלטה(כפי שנכתב באמנת זכויות הילד שהתקבלה באו"מ בשנת 1989 והתקבלה ואושררה סופית על ידי מדינת ישראל בשנת 1991).

הנחה נוספת היא שתהליך החינוך-בעיקר החלק שמתמקד בסוציאליזציה-ואין חינוך ללא סוציאליזציה של הצעירים לתוך הקהילות שלהם-מחייב הגבלה  מסוימת של דרכי הביטוי של הצעירים, בוודאי כשהתנהגותם באה לפגוע פיזית או רגשית בזולת או בסביבה הפיזית.

דרכי התגובה שלנו מונחות או  עשויות להיות מונחות על ידי הבנה של האופן שבו פועלים  חיזוקים ועונשים (חוק התוצאה שטבע תורנדייק) על ההתנהגות האנושית: של הילד והמבוגר כאחד. הכללים הכלולים בחוק התוצאה די פשוטים להבנה ויישום והשפעותיו על ההתנהגות ניכרות: אורגניזם יטה לחזור על פעולה שתוצאותיה נחוות כנעימות על ידו, ולהימנע מפעולה שתוצאותיה נחוות כלא נעימות או כואבות על ידו. השלכותיו ה"חינוכיות" של חוק התוצאה שעומדות מאחורי ההתניה האופרנטית של סקינר  באות לידי ביטוי בשימוש בחיזוקים(דברים נעימים הניתנים מייד אחרי התנהגות מסוימת על מנת להגביר את שכיחותה) ובעונשים(דברים לא נעימים שניתנים מייד אחרי הנהגות שנחשבת ללא רצויה על מנת להפחית את שכיחותה). מחקרים מצאו שחיזוקים חיוביים אפקטיביים מעונשים בהשפעתם על ההתנהגות. יתרה מזו עם ה"שיטות" להגברת התנהגויות רצויות נמנה גם החיזוק השלילי שבמהותו כולל הרחקה של גורם מפריע שפוגע שבאופן "טבעי" בהתנהגות "טובה, מפחית את שכיוחותה. בצד של העונשים- בנוסף להפעלה של גורם פוגע , מרתיע להשפעה על ההתנהגות, נמצא גם שהרחקה של חיזוק חיובי שמשמר את ההתנהגות הנחשבת לשלילית -עשויה להביא להפחתה או "הכחדה" של ההתנהגות הלא רצויה. הצגה נרחבת של שימוש בחיזוקים ועונשים לרבות היבטים מוסריים שכרוכים בהם, ניתן למצוא בבלוג זה.

גיבוש תגובה חינוכית הולמת שתממש את מטרות ההתערבות שהוצגו מעלה, מחייב גם הבנה של מה עומד מאחורי ההתהנגות חוצת הגבולות של ילדים בכלל, ובהקשר של התפתחות במה שנקרא בתיאוריה של אריקסון תקופת האוטונומיה(שנה עד שלוש שנים) מזה. בגיל זה , שנה עד שלוש, בעיניי גיל מקסים, מצויים הילדים בתהליך מואץ של הגדרתם העצמית כבני אדם אינדיבידואלים נפרדים מהדמויות המטפלות. זהו גיל שילדים "עובדים" על הגדרת הזהות העצמית שלהם: מי הם(בנים א ובנות?), אנשים  "טובים" או "רעים" ? מה הם אוהבים? במה הם שונים  מההורים שלהם ומילדים אחרים? מהם יכולותיהם ומהם הגבולות של  יכולותיהם? גיל מרתק ומאתגר להורים ולמחנכים.

על רקע ההתפתחות בגיל זה, ניתן להבין את נסיונותיהם התכופים של הילדים לחצות ולבדוק גבולות, כחלק מהניסיון לבחון את גבולות היכולת וההשפעה שלהם וגם כדי להוכיח לעצמם ולסביבה שהם שונים ונפרדים מהאנשים שמטפלים בהם ומחנכים אותם. גיל זה הוא גם גיל של מאמצי סוציאליזציה מוגברים של המחנכים שמתבטאים בהגדרת כללי התנהגות, הרגלים וגבולות על התנהגותם של הילדים.

תהליך החינוך בכלל, ובגיל שנה עד שלוש בפרט, כרוך בחיכוך יומיומי בין הילד המתפתח המגדיר את עצמו כישות נפרדת,לבין המבוגר שמצד אחד מעוניין לאפשר התפתחות של אישיות וזהות אוטונומית ומצד שני מחויב לעזור לילד להבין את נחיצותם של הגבולות, של הריסון העצמי. העניין הוא שריסון וויסות עצמי אינם מגיעים לבד ומעצמם שהרי לא הגיוני שילד יגביל את חופש הביטוי והפעולה של עצמו באופן התנדבותי. ריסון וויסות עצמי אצל ילדים מתפתחים עקב  אינטראקציות מרובות ותכופות עם מבוגרים וילדים אחרים-אינטראקציות שבהן המבוגרים אמורים ליטול על עצמם את תפקיד המחנכים שמסעיים לילדים לרסן את התנהגותם. הויסות העצמי  הוא בתחילת דרכו ויסות בשניים.

מתי ואיך לפעול ומתי להתעלם מהתנהגות חוצת או בודקת גבולות?-עקרונות התערבות

עקרונות ההתערבות(תגובות פעילות או התעלמות) בעקבות התנהגות חוצת או בודקת גבולות נגזרים מהתפיסות שהוצגו למעלה ומטרתם ללמד את הילדים לכבד גבולות של הזולת, מתוך שמירה קפדנית על כבודם והערכתם העצמית.

על משמעות ההתעלמות ואיך "להפעיל" "התעלמות חינוכית"

חשוב לי לציין גם שבכל מקרה, טיפול נאות בהתנהגות של הילדים מחייב היכרות מעמיקה עם הילדים כבני אדם שלמים, ועם דפוסי התנהגותם. חשוב מאוד להבין שהתעלמות פירושה  מניעת תשומת לב מהתנהגות שתשומת הלב מהווה עבורה חיזוק טבעי. לא התעלמות מהאדם. מחיקתו מהתודעה של המבוגר.

דהיינו במקרים, כמו במקרה 5 שהוצג למעלה בחלק הדוגמאות, צפייה בהתנהגות של הילדים עשויה להביא לגילוי שילדים חוצים גבולות כדי למשוך את תשומת לב המבוגר. תשומת הלב מהווה חיזוק טבעי של ההתנהגות המפריעה. על ידי הערות חוזרות ונשנות על התנהגותם(צחקוקים) במקרה זה, אנחנו מעניקים לילדים את תשומת הלב  שבה הם מעוניינים-תגובה שתביא להגברת שכיחותה של ההתנהגות חוצת הגבול המפריעה. ככלל, התמקצעות של גננות ומורים טירונים כוללת בין היתר את פיתוח היכולת להתעלם מהפרעות  שבאות לבחון אותם, לזרום  עם השיח הענייני עם ילדים על תוכני השיעור ולהעניק  תשומת לב לילדים שמנדבים התייחסויות ענייניות לנושא הנלמד התייחסיות רציניות שעשויות לעתים לחלוק על קביעותיהם של המבוגרים. ניתן ורצוי ליצור קשר אישי עם תלמדים, לשוחח איתם ביחדיות לפני או אחרי השיעור, ולהסביר להם מדוע התנהגותם איננה סבירה. אבל התייחסויות במסגרת המליאה רק יחמירו את המצב ויפריעו ללמידה של כולם. מצבים כאלו  גורמים למורה או לגננת הטירונים להרגיש חוסר מסוגלות עצמית.

גם במקרה 2 המופיע למעלה, ראוי לדעתי להתעלם מהכינוי "קקי" שהפעוטה הפנתה לסבתה. הפעוטה מצאה דרך להביע מחאה לצד גיוס הכוחות והיכולת לשתף פעולה עם בקשתה של סבתה  להתארגן כדי להיכנס למקלחת. התעלמות מאמירה זו תביא בסופו של דבר לזה שהילדה תזנח את השימוש החביב עליה במילים "פיפי" ו"קקי"  כל אימת שמשהו לא לרוחה. ניתן לראות במבטה,שהבחינה את ההשפעה של השמעת המילים הללו על המבוגר. כמו שנאמר למעלה, בלב ההתפתחות של הפעוטות מצוי המאבק בין הרצון לממש את היכולת האישית ולפתוח עצמי ייחודי, לבין הנכונות לשמור על כללי החברה. פעוטות לומדים לאזן בין השניים ומחאותיהם גם כשמקבלות ביטוי של "מילים לא יפות"  צריכות להתקבל מתוך הערכה למאבק הפנימי שהוליד אותם. יתרה מזו, תוכחות על שימוש במילים ה"לא יפות" סביר שיביאו את הפעוט לשימוש תדיר במילים אלו כיוון שהם לומדים שהשימוש במילים  מצליח לזעזע את המבוגר. אין גם צורך בהרצאות. שהרי פעוטות יודעים ש"אסור" להשתמש במילים אלו. הם לא משתמשים במילים "לא יפות" כי אינם יודעים שהן לא רצויות.  זו דרך ביטוי שמאפשרת להם למחות ולהתאמץ להביא עצמם להיענות לתביעות החברה שמתנגשות עם רצונותיהם. שמיעת מילים לא יפות  היא מחיר די סביר שניתן לספוג כדי לאפשר מרחב חקר סביבתי שנחוץ להתפתחות. חשוב שנבין, איני אומרת שיש לגדל ילדים חצופים ובלתי מתחשבים. מה שאני אומרת הוא שבגיל שנה עד שלוש, השמעת מילים לא יפות מידי פעם כחלק מהמאבק הפנימי להישמע לתביעות הסביבה היא חלק מההתפתחות ה"נורמלית".

אבל כדי להתעלם נחוצים כוחות נפש ואיפוק מצד המבוגר. ניתן לראות בדוגמה 1 שמופיעה למעלה שלעתים נדרש ליטול עמדה של המתנה ושהתעלמות מהתנהגות קולנית שמביעה מחאה מחייבת שליטה עצמית של המבוגר.  ההמתנה הממושכת(כעשרים דקות במקרה זה)  שעומדת מאחוריה  נחישות לא לוותר על גבול שומר חיים(ישיבה על כיסא הבטיחות בזמן הנסיעה) מאפשרת לפעוט מרחב חשיבה וחקר של הסביבה. מתוך מרחב  החקר הפנימי והחיצוני הזה  צומחות בסופו של דבר יכולת השליטה העצמית והנכונות להישמע לכללים של הסביבה. באירוע זה היו כמו שקורה בחיים לעתים קרובות גורמים מפריעים. הילדה הייתה עייפה ורעבה(תכנון טוב יותר של הבילוי מצד המבוגרים עשוי היה למנוע את התקרית), ואולי גם משאלה אמיתית שסבתא תנהג ואימא תשב על ידה. עם זאת, המבוגרים המופקדים על החינוך חייבים לקבל החלטות במצבים בלתי אופטימליים כאלו. ובמצב שנוצר,  נראה לי שהחלופה שנבחרה היא המלמדת ביותר את הילדה בטווח הרחוק. צרחות לא יכניעו  את הוריה ולא מוותרים על ישיבה על כיסא בטיחות אף פעם ובשום תנאי. הייתה שם אמפתיה לעייפות ולרעב של הילדה אבל  ההרגשה הייתה שבמצב שנוצר לא היה מנוס מלהמתין בסבלנות שהילדה תאסוף את עצמה ותשתף פעולה.

לסיכום, נתעלם מהתנהגות חוצת גבולות שתכליתה רצון הילד למשוך תשומת לב, בתנאי שההתנהגות איננה פוגעת פיזית באיש. חשוב גם שנהיה מודעים לעצמנו. אם נפגענו מהתנהגות הילדים(כמו בדוגמאות 2 ו-5) , חשוב כמבוגרים לעבוד על עצמנו כדי ללמוד לא להיעלב מהילדים. פעולות מתוך עלבון-אף שהן אנושיות אינן מקצועיות ואינן אפקטיביות.

בנוסף, אין להסתפק בהתעלמות. נחפש דרך מוקדם ככל האפשר "לחפש בנרות" ואף ליצור הזדמנויות לאפשר לילדים שהתנהגותם חצתה או בדקה גבולות,  לקבל תשומת לב חיובית  על דבר מה "טוב" שעשו. כל התנהגות-בין אם מדובר בהתנהגות שמבטאת סקרנות, למידה או התנהגות פרו-חברתית צריכה לקבל חיזוק  מילולי חיובי.

התעלמות מהתנהגות מועילה לטווח רחוק, ותורמת לריסון עצמי, רק אם מתלוות אליה אינטראקציות נעימות ומתגמלות בין המבוגר לילד. חשוב שבמאזן הכולל שיח נעים וחיובי יהיה שכיח ממצבים של התעלמות.

מה עושים כשאי אפשר להתעלם?

ישנם מקרים שבהם התעלמות איננה אופציה.ישנם מקרים שמחייבים פעולה של הורים או מחנכים פורמאליים שתביא ללמידה שהתנהגות חוצת גבולות איננה מתקבלת ויש לשלם עליה מחיר אישי שיביא את הילד לחשוב פעמיים אם לנקוט בהתנהגות כזו בעתיד. במקרה 3 שהוצג למעלה, הפעוטה נקטה בפעילות של פגיעה פיזית: זריקת האבן והפניית המקל כלפי סבתה. התגובה-שלילת המצלמה ממנה-[שלילת דבר מה שהוא רצוי מאוד לילדה-סוג של עונש שלא בהכרח קשור להתנהגות עצמה] באה לאותת שעברה את הגבול ופגיעה לא תתקבל כלל.  חשוב, כמו שהדבר נעשה במקרה הזה, לחזור שוב ושוב על ההסבר מדוע נשללו זכות או חפץ, ולהצביע על הקשר בין ההתנהגות להשלכה-שלילת המצלמה במקרה זה. מהשיחה של הפעוטה עם אביה ניתן ללמוד שהיא בהחלט הבינה את הקשר בין התנהגותה לתוצאה של אותה התנהגות.

ישנם מקרים כמו מקרה 4 , שבהם אין זה מספיק להגיב להתנהגות חוצת הגבולות. במקרה 4-מקרה די שכיח במסגרות חינוך שבהם לומדים ילדים צעירים-הילד אמנם פגע במבנה שבנו עמיתיו לגן וברור שאי אפשר להתעלם מהתנהגותו זו, אבל שלילת המשך המשחק ממנו הוא צעד בלתי מספיק. במקרה זה נדרש שנלמד אותו איך לפנות לילדים כדי שיקבלו אותו למשחק. יתרה מזו, ישנם ילדים שזקוקים לליווי וחניכה של מבוגר כדי ללמוד להתנהל במצבים מתסכלים מהסוג שהוצג במקרה 4. תצפיות על הילדים והבחנה מוקדם ככל האפשר בהתנהגויות כאלו הכרחיות כדי שנזהה את הילדים שזקוקים לעזרה , להערבות ממושכת שהיא מעל ומעבר לחשיבה על תגובה מיידתי במקרה המתואר.

סיכום

תגובות של מבוגרים(הורים ומחנכים פורמאליים) להתנהגות חוצת או בודקת גבולות של ילדים בכלל, ופעוטות בפרט חייבות להיות מושכלות וצומחות מתוך רצון ללמד את הילדים להתנהג בצורה מתחשבת ושומרת כללים מבלי לוותר על יכולת הביטוי העצמי שלהם. תגובותינו במצבים אלו חייבות להיות מושכלות ומתעלות מעל ומעבר ל"הפגנת סמכות". נתעלם מהתנהגויות שאינן גורמות לפגיעה פיזית שמטרתן למשוך תשומת לב או מהתנהגויות חוצות גבול שבאות להביע תסכול. לא נסתפק אף פעם בהתעלמות, אלא נשקיע מאמץ לחפש או ליצור הזדמנויות לבטא חיבה ולתת חיזוקים חיוביים לילדים שהפגינו התנהגות חוצת גבולות, כל אימת שהתנהגותם "טובה". נשקול סנקציות ועונשים מדודים במקרים שבהם נדרש שהילדים ילמדו שחציית גבולות שפוגעת בזולת איננה רצויה ואיננה משתלמת. לבסוף, נזהה מוקדם ככל האפשר ילדים שהתנהגותם חוצת הגבולות היא סוג של קריאה לעזרה עקב קשיים חברתיים או אחרים שהם חווים.במקרים אלו, לא נסתפק בתגובה חד-פעמית, אלא נבנה התערבות שיטתית שתסייע לילדים ללמוד התנהגויות חברתיות מסתגלות, ובדרך זו יחזרו ל"דרך המלך".

ספרי תמונות בנושא

מבקשת להציע שלושה ספרי תמונות נפלאים לפעוטות וילדים בגיל הגן בתקופות של מרדנות. בתקופות שבהן חציית ובדיקת גבולות הן חלק מהיומיום ההתנהגותי שלהם. כל ילד וילדה "בריא" בנפשו מפגין מרדנות. הכלת המרדנות וסיוע של בנייית ריסון ושליטה עצמיים הם חלק מהחינוך של כל ילד וילדה.

תוך כדי כתיבה אני מבחינה ששלושת הספרים המומלצים שבהם השתמשתי תדיר עם בנותיי, נכדיי והילדים שבהם טיפלתי,מספרים סיפור של שלוש ילדות שמפגינות התנהגות מרדנית. מדוע לא מצאתי ספרי תמונות שמספרים על בנים מרדנים? האמת היא שאני לא יודות. התנהגות מרדנית מופגנת על ידי בנים ובנות כאחד.

היום הרע של טובה  מאת אלונה פרנקל, בהוצאת מודן 

הוסף לסל את היום הרע של טובה - קרטון / אלונה פרנקל

משגעת פילים מאת אורי אורלב, איורים אורה איתן, בהוצאת כתר-לי

תוצאת תמונה עבור משגעת פילים אורי אורלב

אלונה לא מאת  רימונה די נור, איורים מישל קישקה, בהוצאת כתר

תוצאת תמונה עבור אלונה לא