הזמנה להכיר ולהשתמש בכתיבה נראטיבית חוזרת כדרך התמודדות עם בעיות התנהגות קשות בגן, בכיתה ובבית

פוסט זה הוא פוסט מעודכן של פוסט קודם שכתבתי אודות השימוש בכתיבה נראטיבית חוזרת כאמצעי התמודדות עם בעיות התנהגות של ילדים במקרים שבהם התנהגותם של הילדים "מצליחה" לערער את המבוגרים.  גישה זו מאפשרת לעצור, לחשוב, לארגן מחשבות, לשקול דרכי פעולה, לווסת רגשות. היא משמשת כמעין חניכה עצמית שמובילה לדרכי התמודדות משופרות עם בעיות התנהגות של ילדים. בסוף הפוסט הנחיות לכתיבה נראטיבית חוזרת והזמנה לשתף אותי בנראטיבים שאתם כותבים כדי לעבות את המחקר שאני עושה בנושא. עד כה ארבע גננות ומורה אחת עשו שימוש מועיל ומקדם בגישה(רובן ככולן עשו זאת כחלק מביצוע עבודת גמר מחקרית בתואר השני בחינוך לגיל הרך במכללת לוינסקי לחינוך). ארבעת המקרים האלו הראו שהגישה סייעה מאוד בויסות עצמי של המחנכות ובשיםור דרכי הפעולה הנקוטות עם ילדים, הורים, צוות, אנשי מקצוע בקהילה.  אני מעונינת להפיץ את גישת ההתמודדות הזו עם בעיות התנהגות ולהוכיח את יעילותה מעל ומעברר למקרים שאותם תיארתי.

כדי לשמור על פרטיות  כותבי הנראטיבים  מציעה שמי שמעונין, ישלח לי אותם למייל.

על כתיבה אקספרסית-כתיבה נראטיבית חוזרת

בפוסט זה אני מבקשת כאמור להציג את הכתיבה האקספרסיבית שמבוצעת על ידי גננת, מורה או הורה,שהציע פנבקר (Pennebaker), ושאותה אני מכנה כתיבה נראטיבית חוזרת, על אירועים טעונים רגשית בגן או בכיתה(או בבית) שבמרכזם בעית התנהגות של ילד-ככלי להתמודדות עם אותן בעיות התנהגות. הכוונה להתמקד באירוע טעון רגשית ולכתוב אודותיו באיזו דרך שנראית לכותב תוך שהוא מקשר את הכתיבה לאנשים, רגשות, מחשבות כראות עיניו. ואחר כך, על הכותב לכתוב שוב ושוב כארבע, חמש פעמים על אודות אותו אירוע מידי יום או מידי כמה ימים. ההזמנה היא לכתוב מבלי להיות מוטרד מדיוק הכתיבה, מבלי לשים לב לאיות ולתחביר. פנבקר מצא בשנות ה-80 של המאה הקודמת(Pennebaker & Smyth, 2016 ;1999, Smyth &Pennebaker) שכתיבה  נרטיבית חופשית, משוחררת מדאגה לדיוק תחבירי ולדיוק האיות , על אירוע טעון רגשית, שמתבצעת כארבע, חמש פעמים מידי יום או בפערים שאינם מעבר לשבוע, מביאים בסופו של דבר לתחושת הקלה, רווחה רגשית ולא אחת להפחתה בלחץ הדם ולשיפור התפקוד היומיומי של האנשים שהיו מעורבים בכתיבה. בהתחלה פנבקר מצא שכתיבה חוזרת ונשנית על אירוע טראומטי בקרב סטודנטים מביאה לתוצאות המבורכות שהוצגו למעלה. בהמשך נבדקו מחקרים שבהם נעשה שימוש בסוג זה של כתיבה בקרב אוכלוסיות קליניות.

פנבקר וסמית הדגישו את חשיבות הכתיבה הנרטיבית החוזרת ככלי שאמור להביא  לויסות עצמי של רגשות שליליים ולארגון קוגניטיבי טוב יותר של אירועים טראמטיים בזיכרון האוטוביוגראפי.

Cover Graphic

מטרות ההנחיות הניתנות לכותבים היא להביאם למצב של התבוננות פנימית, למצב שיאפשר להם לקשור את האירועים המדווחים למחשבות ולרגשות העמוקים ביותר של עצמם, לסייע להם להשתחרר מביקורת עצמית וחיצונית, ללא התייחסות להבניה חיצונית מיותרת. החוקרים שיערו, שהכתיבה הנרטיבית האוטוביוגרפית החוזרת מקדמת אינטגרציה קוגניטיבית-רגשית קוהרנטית של אירועים קשים, שנזכרו קודם לכן בצורה מקוטעת.

פנבייקר ופרנסיס פיתחו שיטה לניתוח הנרטיבים הכוללת קטגוריות קוגניטיביות ורגשיות. בניתוח התגלו ארבע קטגוריות לשוניות המשקפות תפקוד פיזיולוגי ופסיכולוגי. ארבע הקטגוריות כוללות שני מדדים רגשיים ושני מדדים קוגניטיביים, המעידים על אינטנסיביות החשיבה המלווה את הכתיבה:

א. מילים המציינות ביטויים רגשיים חיוביים
ב. מילים המציינות ביטויים רגשיים שליליים
ג. מילים המציינות סיבתיות ("מפני ש..")
ד. מילים המציינות הארה (:פתאום הבנתי")

יעילותם של המדדים המוצעים בניבוי תחושות רווחה ותפקוד יום-יומי נבדקה באמצעות ניתוחי נרטיבים של שש קבוצות שהשתתפו במחקרים שונים.

מניתוחי הנרטביים נמצא בין השאר:

1. קשר חיובי בין כמות הביטויים הרגשיים החיוביים לבין "הבריאות הנפשית" של הכתובים.

2. קשר מורכב בין מספר הביטויים הרגשיים השליליים לבין תפקודם של הכותבים. (יש לציין כי מספר רב מאוד או זעום של ביטויים שליליים נמצאו קשורים בתפקוד שאינו אופטימלי)

3. אנשים שתפקודם ומצב בריאותם השתפרו, היו אלה אשר מספר הביטויים הקוגניטיביים שהשתמשו בהם במהלך הכתיבה החוזרת הלך ועלה בהתמדה.

התברר כי הארגון הקוגניטיבי המאפיין את בנייתו ההדרגתית של הנרטיב המתייחס לאירוע טראומתי או קשה מן העבר, מאפשר לווסת את הביטויים הרגשיים הקשורים לאותו אירוע בצורה מסתגלת. במקביל, הרגשות העולים תוך כדי הכתיבה, מניעים את הכותבים לחפש מובן לחוויותיהם, לגייס מאמץ קוגניטיבי כדי לפתור את המצוקות שהולידו את החוויה הטראומתית.

על יישום הכתיבה הנרטיבית החוזרת במקרה של התמודדות עם בעיות התנהגות

אני נתקלתי בפרק של סמית ופנבקר בתוך הספר Coping וחשבתי שכדאי ליישם את שיטת הכתיבה הנרטיבית החוזרת כדרך התמודדות של גננות ומורים עם אירועים טעונים רגשית שבמרכזם ילדים שמפגינים בעיות התנהגות. חשבתי שעבור גננות ומורים, ההתמודדות עם בעיות ההתנהגות בכיתותיהם, ועבור הורים במסגרת המשפחה, היא מצב קשה מאוד שמערער את הביטחון העצמי המקצועי  או ההורי שלהם לא אחת. כיוון שמדובר במצבים טעונים רגשית ומערערים, שיערתי שהכתיבה החוזרת עשויה לתרום להבנה טובה יותר של הקשרי ההתנהגות הבעיתית ולהוביל לחשיבה משופרת על דרכי התמודדות איתם.

CopingThe Psychology of What Works

בתחילת שנות ה-2000 ראיתי יישום ראשוני של השיטה במקרה של גננת שכתבה על התמודדות עם בעיות התנהגות במסגרת סמינריון לתואר ראשון בחינוך לגיל הרך שהתמקד באינטליגנציה רגשית.  במקרה שלה, הבחנתי שמעבר להפחתה בשכיחות האזכור של הרגשות השליליים והעליה בשכיחות האזכורים של רגשות חיוביים ושל ביטויים של סיבתיות והארה, נמצאה בכתיבות הרביעית והחמישית  התייחסות לדרכי פעולה רצויות עם ההשלכות של בעיות ההתנהגות של אותו ילד. על כן שיערתי  שהכתיבה הנרטיבית החוזרת על אירועים טעונים רגשית שקשורים לבעיות התנהגות-עשויה להוות כלי התערבות שמוביל גננות ומורות לחשוב  על דרכי פעולה ולשפר את התפקוד שנוגע להתמודדות עם בעיות התנהגות. וזאת, כיוון שחלק מהקושי שכרוך בהתמודדות עם בעיות התנהגות כרוך בסערת רגשות שההתנהגות המתנגדת והלעתים קרובות אגרסיבית שהילדים מפגינים גורמת למחנכים שמתמודדים איתן. התנהגותם של הילדים עלולה לערער את הביטחון של גננות ומורות ולהביא לכעס מוכלל על הילד-כעס שלעתים מביא להסלמה נוספת בהתנהגות. הכתיבה הנרטיבית החוזרת עשויה להרגיע את המחנכים ואת המחנכות ולהביא לויסות עצמי ולאפשר חשיבה מאורגנת על המצב, על מחוללי ההתנהגות.  את הניסיון הראשוני הזה פרסמתי בספרי "אינטליגנציה רגשית משנת 2005).

אינטליגנציה רגשית

בשנת 2013 נוצרה הזדמנות לעריכת מחקר ראשוני כאשר עאליה קעביה, סטודנטית בתואר השני בחינוך לגיל הרך במכללת לוינסקי  גילתה עניין ליישם את השיטה בהתמודדות עם בעיות התנהגות בגן שבניהולה. היא והמנחה שלה, ד"ר רבקה הלל לביאן החליטו להפוך את חקר ההתמודדות עם בעיות ההתנהגות בגן שבניהולה של עאליה, לנושא מרכזי בעבודת הגמר שלה בתואר השני. עאליה כתבה שבעה מחזורים של כתיבה נרטיבית חוזרת על אירועים שונים שבהם היו מעורבים ארבעה ילדים שהפגינו באותה שנה בעיות התנהגות בגן שלה. סך הכל כתבה עאליה 35 נרטיבים. הכתיבה החוזרת הביאה לרגיעה בגן ולבניית תכנון לשיתוף פעולה עם הורים, סייעות ובעלי תפקידים במועצה המקומית. במהלך כתיבת הפרויקט, עאליה קראה חומרים תיאורטיים וכתבה עבודה שזיכתה אותה בציון גבוה. משיחות עמה הסתבר שהיא המשיכה להשתמש בשיטה כם בשנים שאחרי השלמת עבודת הגמר. דיווח ראשוני על עבודת הגמר שלה נכלל בספרMoral Classroom Management in Early Childhood Education שאותו כתבתי ופורסם בשנת 2016.

Moral Classroom Management in Early Childhood Education (Education in a Competitive and Globalizing World) Hardcover

בשנת 2014 מרגלית כהן, גננת נוספת שלמדה בתואר השני בחינוך לגיל הרך, יישמה את השיטה במסגרת עבודת גמר. במקרה שלה, היו שלושה ילדים שהפגינו בעיות התנהגות בגן בניהולה. גם במקרה שלה הכתיבה הנרטיבית החוזרת שכללה 25 נרטיבים סביב  חמישה מחזורי כתיבה, הביאה לשיפור האוירה בגן ולגיבוש  תכניות פעולה מדודות שהתמקדו בקשר עם הורים ולקשרים עם הרשויות לתמיכה  בילדים שהפגינו בעיות התנהגות.

עאליה, מרגלית, רבקה הלל לביאן ואני כתבתנו מאמר שתיעד את שני המקרים האלו -מאמר שפורסם כפרק בתוך ספר שמתמקד בפיתוח פרופסיונלי של מורים בהוצאת Nova. לחצו על הקישור כאן כדי להגיע לעותק של המאמר.

בשנת 2016 הנד מימה יישמה את השיטה בעבודה עם תלמידת כיתה ו' דחויה והיא כתבה כ-28 נרטיבים סביב שבעה אירועים מרכזיים שבמרכזם אותה תלמידה. במקרה שלה, התיקוף של השיטה הגיע מנרטיבים שהתלמידה עצמה כתבה בסוף שנת הלימודים שביססו את התרשמויותיה של הנד. בכוונתנו לכתוב מאמר בעברית שמתעד את התנסותה.

בשנת 2018 מלי מור יוסף ,סטדונטית נוספת  בתואר השני בגיל הרך בלוינסקי, יישמה את גישת הכתיבה הנראטיבית החוזרת, בהתמודדות עם בעיות התנהגות בגן ילדים. היא מצאה בין היתר ששכיחות השימוש בביטויים רגשיים חיוביים נמצאה תלויה ביחס הרגשי ובקבלה שלי של כל ילד.

להלן סיכום שמלי כתבה:

 "הכתיבה הנרטיבית החוזרת על אירועים טעונים שבמרכזם ילדים שמפגינים בעיות התנהגות, תרמה לשיפור בדרכי ההתמודדות שלי עם בעיות התנהגות בגן. התמודדות עם בעיות התנהגות תובעת מגננות מחיר נפשי קשה. ממצאי המחקר הצביעו על שיפור ברווחה הרגשית שלי וזה בא לידי ביטוי בארגון הכתיבה שלי, חשיבה פרואקטיבית וכן בצמיחה של דרכי פעולה שעלו בכתיבות המאוחרות יותר. כשם שהכתיבה הנרטיבית החוזרת סייעה לי, השימוש בשיטה זו יכול לסייע גם לאנשי חינוך נוספים ומכאן ניכרת חשיבות המחקר."

בכל המקרים האלו הבחנו בכך שיש תמיד הפחתה של רגשות שליליים  מכתיבה לכתיבה ומאירוע לאירוע. כמו כן הסתמנה עליה מתונה בביטויי סיבתיות וההארה ועליה  של הגדרות של תכניות פעולה. לא תמיד מצאנו עליה גורפת בשכיחות הרגשות החיוביים. מניתוח האירועים השונים עלה גם שבעיות ההתנהגות הביאו בתחילת הדרך להרגשת חוסר אונים ואילו  בהמשך חוסר האונים פינה מקומו לאזכורים של הכוונה עצמית(מביטויים של "לא יודעת מה לעשות", "אין פתרון" לביטויים כגון "אני נחושה לטפל בזה", "אני מחליטה", "אני רוצה". על כן נראה שהכתיבה הנרטיבית החוזרת סביב אירועים טעונים רגשית חיזקה את התפקוד האוטונומי של הגננות והמורות שנאלמו להתמודד עם בעיות התנהגות של ילדים.

יישום של כתיבה נרטיבית חוזרת היא שיטה של ויסות עצמי ומאפשרת התמודדות עצמאית עם בעיות התנהגות בגן ובבית ספר וגם עשויה לשמש הורים בבתיהם. מדובר בשיטה שמביאה להעצמה של אנשי החינוך שמשתמשים בה. אין זה אומר שההתמודדות עם בעיות ההתנהגות צריכה להיעשות לבד.  בכל המקרים שנבדקו, נמצאה על ידי הגננות והמורה דרך לשיתופי פעולה עם הורים, צוות ואנשי מקצוע בקהילה. אבל העמדה האוטונומית האסרטיבית של הגננות והמורות הפכו אותן לבעלות שליטה על המצב.

הזמנה להשתתפות הלמידה והמחקר

אני מזמינה גולשות וגולשים שמעונינים ליישם את השיטה, לכתוב על התמודדות עם בעיות התנהגות ולבדוק בעצמם את האפקטיביות שלה. מי שמעונין עשוי לשלוח לי את הנרטיבים עם התייחסות למאפייני רקע של המסגרת החינוכית ותאריכים לצורך הרחבת והעמקת המחקר בנושא. מדובר במצב שבו עצם הכתיבה עשויה להתגלות ככלי מסייע מצד אחד, ומחקר נרחב יותר על התמודדות עם בעיות התנהגות עשוי לתרום לביסוס מחקרי נוסף לאפקטיביות הגישה. מובן מאליו שמי שישלחו חומרים יהיו שותפים לכתיבה.

אני מוסיפה את ההנחיות לכתיבה נרטיבית חוזרת במקרה של התמודדות עם בעיות התנהגות. את ההנחיות גיבשתי על בבסיס ההנחיות הבסיסיות של פנבקר מתוך התאמה למצב ההתמודדות עם בעיות התנהגות.

סיפור על אירוע מלחיץ, קשה, טראומטי שקרה לי

בכל אחד מארבעת הימים הקרובים את מתבקשת להקדיש זמן לכתיבת סיפור אישי שענינו אירוע מלחיץ, קשה או טראומטי שקרה לך במהלך חייך. את מתבקשת לכתוב על מחשבותיך ועל רגשותיך העמוקים ביותר בקשר לאותו אירוע. אני מבקשת מאוד שבכתיבתך תרגישי משוחררת ללמוד על מחשבותיך ועל רגשותיך. את יכולה לקשור את הכתיבה לקשריך הבין-אישיים(עם הורים, בני זוג, חברים, קרובי משפחה); את יכולה לקשור את האירוע להווה , לעברך או לעתידך; את יכולה לקשור את האירוע לכתיבה על מי שאת היום או למי שהיית בעבר או מי שהיית רוצה להיות בעתיד. את יכולה לכתוב על אותם האירועים בכל אחד מארבעת הימים הקרובים או לחלופין לכתוב כל פעם על אירוע אחר

לסיכום, בפוסט זה הצעתי  את הכתיבה נרטיבית החוזרת ככלי התמודדות עם בעיות התנהגות. השיטה מצויה בתחילת תהליך של תיקוף והוכיחה עצמה בהתמודדות עם חמישה מקרים של מחנכות שהתמודדו עם בעיות התנהגות. בכל המקרים הנבדקים, דובר על גננות ומורות מנוסות שיישמו את השיטה ולכן לא ברור עד כמה היא עשויה לסייע לסטודנטיות להוראה ולגננות ומורות חסרות ניסיון. שווה לנסות כיוון שמדובר בגישה קלה ליישום.

טיפוח ויסות עצמי כבסיס ללמידה ולבנית קשרים בין-אישיים טובים

על אמפתיה, ויסות עצמי וקשרים בין אישיים

החלטתי לפרסם שוב את הפוסט שמתמקד בויסות עצמי(self-regulation) כיוון שמדובר באחד הכישורים שחשוב ביותר לפתח בקרב הילדים. הפוסט המקורי שפרסמתי לפני כשלוש שנים, זכה למספר רב של צפיות. על כן אני מסיקה שיש עניין לגננות, מורים והורים לקרוא על משמעות הויסות העצמי ועל דרכי הטיפוח של כישור חשוב זה. בנוסף, בשבוע שעבר שמעתי במסגרת יום עיון שנערך במכון מופ"ת, בתל אביב, הרצאה מעניינת של אריאל כנפו מהאוניברסיטה העברית בירושלים, שהתמקדה באמפתיה. כנפו הציג מחקרים שהמראים שיכולת הויסות העצמי של הילד משפיעה על יכולתו להוציא מהכוח אל הפועל תגובה אמפתית כלפי הזולת. ממצאים אלו  נכללו גם בפוסט שהציג את מחקריה של מעיין דוידוב-מחקרים שהוצגו במסגרת יום עיון שהתקיים בנובמבר 2017 באוניברסיטת בר אילן ( 2013, Davidov, Zahn-Waxler, Roth-Hanania & Knafo ).

במהרצאתה של דוידוב, עלו שני מסלולים שבאמצעותם פעוטות, ולא רק פעוטות מפגינים אמפתיה. קודם כל בכל מקרה האמפתיה מתעוררת עקב אירוע של מצוקה של הזולת לרוב(יש מצב של אפתיה במצב של רגשות חיוביים גם) . אירוע מסוג זה מביא לעוררות רגשית. אם העוררות הרגשית היא גבוהה מאוד, דהינו האדם מוצף רגשית כשהוא מתבונן וחווה את מצוקת הזולת הוא יטה פחות לפעול בדרך מיטיבה עם הנמען של האמפתיה. חשוב לזכור שלאמפתיה ביטויים רגשיים, קוגניטיביים והתנהגותיים כפי שצוין  למעלה. ביטוי רגשי מתון נמצא קשור אפוא ליותר מחשבות של הזדהות עם הזולת וליותר פעולות מיטיבות איתם.

מכאן יוצא שחינוך לאמפתיה מחייב לעזור לילדים לווסת את רגשותיהם על מנת לאפשר להם לחשוב על הנמען ועל דרכים לפעול לטובתו. תגובה אמפתית מיטיבה עוברת אפוא דרך "הראש" ש"נותן פקודה" לגוף לבצע מעשה מיטיב עם הזולת. מסתבר אפוא שכישור הויסות העצמי החשוב,  חשוב לעידוד של אמפתיה ושל קשרים טובים בין אנשים בכלל וילדים בפרט.

לכן בעבודה עם ילדים בכלל ועם ילדים צעירים בפרט חשוב א. לעודד התייחסות לזולת, לסייע בויסות עצמי, ב. לשוחח על דרכי פעולה לסיוע הזולת וג. לבסוף לשבח עשייה למען הזולת. אחת הדרכים המרכזיות של פעוטות לסייע לזולת היא לערב אדם קרוב(הורה, מטפלת, גננת) כדי להעניק סיוע לאדם הנמצא במצוקה(לרוב מדובר בילד אחר). על כן חשוב שאנשי חינוך יהיו ערים לפניות מסוג זה של פעוטות וילדים צעירים ובד בבד עם מתן הסיוע לילד שזקוק לו, ימצאו את הזמן לשבח את הילד שפנה לקבלת העזרה. התשבוחות חייבים לדעתי להיות הן ביחידות והן לאוזני הילדים האחרים בכלל והילד שהביע מצוקה בפרט. בדרך זו,  אנשי חינוך יעצימו תגובות אמפתיות שהן חלק מהרפרטואר המולד של הילדים אמנם, אבל זקוקים לזיהוי והעצמה מצד הסביבה.

דוגמאות, הגדרות ודרכי טיפוח של ויסות עצמי

אתחיל בהצגת דוגמאות שמייצגות רמות שונות של ויסות עצמי בילדים צעירים ובמבוגרים שמטפלים בהם ומחנכים אותם. הצגה ראשונית זו נועדה להבהיר לעצמנו מהי התופעה שאנחנו מדברים עליה.

  • תינוקת בת חודש מתאימה את קצב ולחץ המציצה של מוצץ לעומת של הבקבוק;
  • תינוקת בת שבועיים וחצי עוקבת אחרי כדור זז מספר שניות ואחר כך מסיטה את המבט בכיוון אחר
  • פעוט בן שנה מכניס לפיו מוצץ וגם עוגיה שמצא במתקן השעשועים בפארק
  • תינוק בן שנה מסתכל בחור של קופסת השחלות, אחר כך על הקוביה שבידו שוב ושוב ואח"כ מנסה להכניס את הקוביה לחור
  • תינוק בן שנה וחצי פורץ בבכי כשנופל ומקבל מכה
  • פעוטה בת שנתיים צורחת כשילד אחר חוטף מידיה צעצוע.
  • הורה מבקש מילדה בת שנתיים וחצי להניח את העוגיה שלקחה ללא רשות , לפני ארוחת הצהריים; הילדה מקרבת את העוגיה לפיה, מתבוננת בהורה ולבסוף משמיטה את העוגיה מידה
  • ילדה בת ארבע וחצי אוכלת עוגיה טעימה ומבחינה בילדה אחרת שמסתכלת על העוגיה; היא עוצרת, משתהה ובסוף נותנת לילדה האחרת חתיכה קטנה מאוד מהעוגיה שלה
  • ילדה בת חמשמסתכלת על קבוצת ילדים משחקים במשחק נחשק; מכווצת כפות ידיים ומצח ונשארת במקומה. לא זזה
  • ילד בן חמש מרכיב פאזל חדש ומאתגר; שלושה ניסונות ראשונים למקם חלקים לא צלחו; הוא זורק את חלקי הפאזל על הרצפה בחוזקה
  • ילד בן שש אומר אחרי התלבטות שעדיף לו-כשמתארח אצל סבא וסבתא שלו- לישון בחדר נפרד מאחותו כי אחרת יפריעו אחד לשני לישון ויהו "בלגנים"
  • אותו ילד בן שש, בהזמנות אחרת צורח כשסבתו לקחה לו חתיכה גדולה משתכנן לחלוק איתה מנחש המסטיק שהוא אוהב
  • ילד בן חמש  נראה מתקשה לשבת במפגש בגן הילדים ומפריע לילדים שייושבים על ידו; הגננת מבחינה בו ומציעה לכל הילדים לקום ולרקוד ומזמינה את הילד המפריע לרקוד איתה
  • ילד שמוכר"כסורר" בגן, מפריע שוב ושוב במפגש; בקשות חוזרות ונשנות של הגננת לא עוזרות; הגננת אומרת לו שתתקשר להוריו ואז הוא פורץ בבכי
  • ילדה בת שלוש שופכת  את החלב על  השולחן בזמן הארוחה("סצינה" שחוזרת על עצמה). הוריה מתרגזים ומורים לה לעזוב את השולחן מייד
  • אותה סיטואציה בשעת הארוחה המשפחתית: ההורים מבקשים מהילדה ברוגע(יחסי!) לקום, מושיטים לה מגבת ומבקשים שתנגב את השולחן; משלימים את המלאכה בעצמם וממשיכים בארוחה המשותפת

'We're doing everything we can to police ourselves on steroids.'

הדוגמאות נבחרו כדי להדגים מאפיינים אחדים של  הויסות העצמי:

  • ויסות עצמי מתייחס לניהול ושליטה בהתנהגות, בקשב ובחשיבה, וברגש;
  • ניתן להבחין בביטויים ראשוניים של ויסות העצמי כבר בלידה;
  • מידת או רמת הויסות העצמי מושפעת רבות על ידי ההתפתחות: מדובר באחד הממדים שלגביהם ניתן לקבוע בבירור שילדים בני 8 מווסתים טוב יותר את עצמם בהשוואה לבני השש; בני השש מווסתים עצמם טוב יותר מבני 4; בני הארבע יותר מבני השנתיים; בני השנתיים יותר מבני השנה וכך הלאה;
  • ויסות עצמי מיטבי הוא כזה שיש בו מעבר גמיש בין איפוק, הבעה, אפילו התפרצות נדירה -הכל בהתאם למתבקש מהנסיבות. יש לזכור ששליטה עצמית מוזגמת איננה בהכרח מיטיבה עם ילדים ומבוגרים;
  • מדובר בכישור שלא מפסיק להתפתח לאורך כל החיים- לא מגיע למיצוי;
  • גם בקרב מבוגרים-כמו שכולנו מכירים במחיי היומיום שלנו -יש שמווסתים עצמם טוב יותר ויש שמווסתים עצמם פחות טוב;
  • ילדים ומבוגרים עשויים בסיטואציות מסוימות להיטיב לווסת את עצמם ובאחרות פחות;
  • למבוגרים(הורים ומחנכים) תפקיד חשוב ומרכזי בתמיכה ביכולת הבנייה ההדרגתית של הויסות העצמי של הילדים;
  • הדוגמה האישית שנתקלים בה הילדים בקרב הורים ומחנכים בנוגע להתנהגויות שמייצגות ויסות עצמי-משפיעה עליהם(וודאי יותר מהטפות).

View at Medium.com

Emotional Intelligence in the Call Center

View at Medium.com

View at Medium.com

מקור האיור

הגדרות הויסות העצמי

אף שקשה למצוא הגדרה מוסכמת של ויסות עצמי נדמה שהורים ומחנכים ידעו לאפיין את כישורי הויסות העצמי של הילדים שאותם הם מכירים מקרוב ושל אנשים אחרים. באשר לאפיון העצמי הדבר תלוי במידה רבה במידת ההגנתיות שאנחנו מפעילים בשעה שאנחנו מאפיינים את עצמנו. שונקוף ופיליפס (Shonkoff & Phillips, 2000) מגדירים ויסות עצמי כיכולתו של הילד לבנות בעצמו שליטה על תפקודי הגוף שלו, ללמוד לנהל רגשות עזים ולהתמקד ולשמר קשב לאורך זמן. צימרמן(Zimmerman, 2000), בהתבסס על התיאוריה של בנדורה מתייחס לויסות עצמי כאל מכלול  התהליכים המלווים את מימוש המטרות השונות שאדם מגדיר לעצמו, החל בניסוחן וכלה בביצוען ובהערכה של התוצאות. בלב התפיסה של הויסות העצמי נמצא הקשר בין תהליכים קוגניטיביים ואסטרטגיות למידה (מחשבות/התנהגויות/רגשות שעשויים לאפשר הבנה ורכישה של ידע ומיומנויות) לבין מוטיבציה ומטה קוגניציה (חשיבה של חשיבה). צימרמן  (2000) רואה ברגשות מרכיב אינטגרלי  של הויסות העצמי. רוב המחקרים הקיימים מקשרים בין ויסות עצמי למסוגלות עצמית, אופטימיות וחרדה; ככל שאדם מיטיב לווסת עצמו, כך גוברת תחושת המסוגלות העצמית והאופטימיות שלו; במקביל היעדר יכולת לווסת עצמו מתקשרת לרגשות של חרדה(טל,2005). אנשים וילדים שמיטיבים לווסת את עצמם מסוגלים לשקול תוצאות עתידיות בהחליטם איך לפעול; חושבים על דרכים אפשריות לעקוף מכשול; מסוגלים לשלוט בהבעת רגשות; מסוגלים להתרכז יותר; מסוגלים לעשות כמה דברים פשוטים במקביל. אחד הביטויים הבולטים ליכולת של ויסות עצמי  אצל ילדים הוא היכולת להיענות לכללי התנהגות שהמבוגרים מציבים.

ברונסון(Bronson, 2000) מסבירה מהם המקורות של צמיחת תהליכי הויסות העצמי.  לדבריה, אנשים מפגינים עניין ספונטאני בשליטה על גופם, בפעולותיהם ובעיבוד הקוגניטיבי ופתרון הבעיות שלהם . זאת ועוד, אנשים נהנים מכך שהם יכולים להשפיע על אובייקטים, אנשים ואירועים בסביבתם. יתרה מזו, אנשים מגדירים לעצמם מטרות ונהנים לממש אותן.  היכולת להגדיר מטרות ולפעול באופן מכוון למימושן , תוך בקרה עצמית והכנסת תיקונים בביצוע לפי הצורך, מעלה את "מפלס" תחושת המסוגלות העצמית תפקוד שהוגדר על ידי בנדורה(Bandura, 1997). תחושת המסוגלות העצמית מתקשרת לאמון ביכולת להגדיר ולממש מטרות שאתה מציב לעצמך.

 התפתחות הויסות העצמי בגיל הרך

כמו בכל תחום תפקוד כשמדברים על התפתחות של ויסות עצמי חשוב שנדבר הן על מסלול  או רצף ההתפתחות מהלידה  והן על הבדלים בין-אישיים בין ילדים ביכולת להפגין ולפתח ויסות עצמי. תינוקות נולדים עם יכולת בסיסית להפעיל ויסות עצמי(כמו בדוגמת המציצה שהוצגה למעלה). אלא שתינוקות ופעוטות זקוקים למידה גדולה של הכלה, חום והכוונה כדי לווסת את עצמם בתחילת הדרך. רוב הויסות העצמי הוא בתחילת  החיים "ויסות בשניים". תינוקות מאותתים באמצעות בכי על צורך והמבוגר המטפל מתאים התייחסות(מכסה את התינוק, מחבק אותו, מאכיל אותו, מציע מוצץ). במהלך התפתחותם באמצעות קשר חם ומכיל, ארגון סביבה קבועה וכללים צפויים, הצבת גבולות, הדגמות, חניכה, עידוד על התמודדות, עוזרים המבוגרים המטפלים לילדים לפתח ויסות עצמי אוטונומי. כישורים קוגניטיביים מתפתחים כגון התכוונות מודעת(intentionality), חשיבה ייצוגית ושליטה בהיזכרות מאפשרים את צמיחתה ההדרגתית של יכולת הויסות העצמי. במקביל, נציין שתינוקות נולדים עם טמפרמנטים מובחנים. אחד הממדים הטמפרמנטאליים המולדים אצל תינוקות נוגע ליכולת הויסות העצמי שלהם שמתבטאים ביכולת לשלוט בקשב ולהתמיד, להביע רגשות ולעכב פעולה. יתרה מזו אחד הגורמים המשמעותיים המשפיעים על היכולת של המבוגר לעזור לתינוק, פעוט וילד צעיר לפתח כישורים של ויסות עצמי הוא מידת ההתאמה או אי התאמה בין הטמפרמנט שלו לבין הטמפרמנט של הילד שלו או הילד שבו הוא מטפל או שאותו הוא מחנך. ילדים עם טמפרמנטים שנחשבים לקשים(מרבים לבכות ולהיות "רגזניים", מתאפיינים ב"שעון ביולוגי" בלתי סדיר,  מתקשים להסתגל למצבים חדשים והם תובעניים כלפי הסביבה בהפגינם עוצמת תגובה חזקה) עשויים להתקשות לפתח  כישורים של ויסות עצמי. תינוקות אלו עשויים להוות אתגר עבור הורים ומחנכים. אלא שנמצא שהתאמה של גישה מכילה חמה ומקבלת, תוך בניית סביבה ברורה וניתנת לניבוי, והכוונה וחניכה צמודה תסייע לתינוקות אלו לפתח ויסות עצמי ולהסתגל לסביבה. ואכן בלסקי(Belsky,2015) הראה בסקירת ספרות עדכנית שכתב שתכניות ההתערבות הן יעילות ביותר עבור הילדים הפגיעים ביותר להשפעות סביבתיות. ילדים עם טמפרמנטים קשים  הם אפוא מצד אחד "מועמדים" טובים להתקשות לפתח ויסות עצמי ומצד שני "מועמדים" טובים מאוד להיעזר מגישה מכילה, מכוונת ומטפחת מצד הסביבה.

מה יכולים הורים ומחנכים לעשות על מנת לתמוך בבניה הדרגתית של ויסות עצמי אצל הילדים ?

למדנו שפיתוח יכולת הוויסות העצמי של הילדים תלוי במידה רבה מאוד בטיב התיווך שלו הם זוכים מהמבוגרים המשמעותיים בחייהם. להלן המלצות אחדות להורים ומחנכים שמבקשים  לעודד בקרב הילדים הצעירים יכולת של ויסות עצמי ולהתמודד עם קשיים שמתגלים בתהליך חינוכי חשוב זה. רוב ההמלצות הכתובות למטה מבוססות על ברונסון(Bronson, 2000) וטל(2005).

  1. להכיר בכך שהמבוגרים הם עצמם "כלים" חשובים בפיתוח הוויסות העצמי של הילדים הצעירים.
  2. לעבוד על יכולת הוויסות העצמית שלנו כמבוגרים מול מגוון של ילדים ובמיוחד מול ילדים שמתקשים לווסת את עצמם. ללמוד מה מכשיל אותנו בשעה שנמצאים בקשר עם ילדים שמתקשים לווסת את עצמם. ללמוד אסטרטגיות לריסון עצמי, לפני, תוך כדי ואחרי האינטראקציה עם ילד מאתגר.
  3. למצוא לעצמנו מקורות תמיכה שיאפשרו לתמוך ביכולת הוויסות העצמי של הילדים. חשוב להיות מודעים לקושי להכיל קשיים ולמצוא תמיכה ועזרה.
  4. להתבונן בהתנהגות של הילדים ובדרכי ההתמודדות שלהם עם קשיים ואתגרים. ללמוד גם מתוך התבוננות זו את מאפייני הטמפרמנט של הילדים, את תחומי החוזק והעניין שלהם כמו גם את הגורמים שמקשים עליהם לווסת את עצמם.
  5. להקשיב לילדים, לנסות להבין את הפרספקטיבה שלהם , לתת מענה לצרכים הבסיסיים שלהם ולהימנע מנקיטת צעדים שמעררים את הביטחון שלהם בסביבה ואת האמון שלהם בנו-המבוגרים.
  6. ליצור סביבה בטוחה, שיש בה עקביות וסדר מצד אחד ועניין ואתגר עבור הילדים מצד שני.
  7. להגדיר כללי התנהגות הגיוניים וברורים ולאכוף אותם בעקביות, בתקיפות ובסבלנות.
  8. להכין את הילדים לקראת התמודדות עם קשיים ואתגרים צפויים.
  9. לעודד ילדים ששולטים בכעס או בפחד שלהם  שליטה מוגזמת להביע עצמם בדרך שהולמת אותם: במילים, בציור, במחשק סוציו-דראמטי.
  10. להרבות במתן חיזוקים חיוביים על ביטויים של שליטה עצמית והתמדה בביצוע משימות אצל הילדים ולעודד שיפור הדרגתי  בהתמודות עם אתגרים ומשימות ושיפור בהדרגתי ביכולת של ויסות עצמי.
  11. ללמד ילדים אסטראטגיות של עיכוב תגובה נוכח תסכולים(לסםור עד 5 או 10-תלוי בגיל).
  12. לדרוש בסבלנות ובתקיפות מהילדים לתקן נזקים שהסבו לסביבה התנהגויותיהם הבלתי נשלטות.

רשימת מקורות

טל, ק'. אינטליגנציה רגשית. תיאוריה ויישום. אח ומכון מופ"ת.

Bronson, M.(2000). Self- regulation in early childhood. Nature and Nurture, Guilford Press.

Bandura, A.(1997). Self -Efficacy. The exercise of self control. Worth Publishers.

Zimmerman, B.J.(2000). Attaining self- regulation. A social-cognitive perspective. In M. Boekaerts, P.R. Pintrich, M. Zeidner(Eds.). Handbook of self regulation, Academic Press

לטפח ויסות עצמי להעצמת האמפתיה בקרב ילדים צעירים

מעין דוידוב מהאוניברסיטה העברית הציגה ביום העיון של תכנית האריס באוניברסיטת בר אילן ברמת גן, בסוף נובמבר 2017, ממצאים מענינים על יכולותיהם המופלאות של תינוקות ופעוטות להפגין אמפתיה. צוות המחקר שבו השתתפה, התחקו אחר שינויים  התפתחותיים בתגובותיהם למצוקה של האחר של תינוקות ופעוטות בני 3 עד 18 חודשים ( 2013, Davidov, Zahn-Waxler, Roth-Hanania & Knafo ).

ממצאי מחקריה של דוידוב ושותפיה מצטרפים לשורה ארוכה של ממצאים(בין היתר מחקרים בהובלתו של אריאל כנפו מהאוניברסיטה העברית) שמצביעים על כך שתינוקות בשנת החיים הראשונה מוסגלים להרגיש דאגה לזולת. וזאת לא בהכרח בשל הבלבול בינם לבין הזולת שגורם להם לחשוב שהם הם הזולת. ממצאים אלו תומכים בהשערה שהיכולת להרגיש אמפתיה היא נטיה מולדת. נמצא גם שקיימים הבדלים בין אישיים גדולים בין הפעוטות בעוצמת הבעת הדאגה לזולת, ושדאגה מוגברת לזולת בינקות מנבאה התנהגות פרו-חברתית בגיל מבוגר יותר.  על אף היותה של האמפתיה תופעה חברתית מולדת, לסביבה(הורים ומחנכים במסגרות החינוך השונות החל מהגיל הרך ביותר) תפקיד חשוב ומרכזי ביצירת אינטראקציות עם הילדים ובחינוך שמטפח את התופעה-למען הילד עצמו כמו גם למען החברה שבה אנחנו חיים. על חשיבות ההתייחסות של הסביבה ניתן ללמוד גם מהממצאים המדאיגים שמראים ירידה באמפתיה של הנוער בשלושים השנים האחרונות.

מחקרים שונים עשויים להתייחס באופן שונה לרכיבי האמפתיה. אחת הדרכים לסווג אותם כוללת את שלושת הרכיבים הבאים:

  1. אמפתיה "קוגניטיבית" מתייחסת ליכולת של האדם להסיק מסקנות על הרגשות שחש הזולת; רכיב זה חשוב ביותר כיוון שהבנת הרגש של הזולת מכוונת לגבי הפעולות שהאדם שחש אמפתיה עשוי לאמץ לטובת הזולת;
  2. אמפתיה "רגשית" מתייחסת ליכולת האדם להתאים את חווית והבעת הרגש  הרגש לרגש שחש הזולת כלפיו מופנית האמפתיה;
  3. תגובה אמפתית מתייחסת ליכולת לעשות מעשה שמטרתו להקל על סבל הזולת.

בהוצאות מכות מופ"ת ואח

בפוסט זה אני מבקשת להתמקד בדגש אחד שהודגש בהרצאתה של דוידוב ביום העיון באוניברסיטת בר אילן, והוא האופן שבו יכולת הויסות העצמי של הילד משפיעה על היכולת להוציא תגובה אמפתית אל הפועל.  וזאת כיוון שבסופו של דבר מה שמשפיע על הקשרים הבין אישיים בין אנשים הוא התוגבה האמפתית-המעשה עצמו.

מהרצאתה של דוידוב, עלו שני מסלולים שבאמצעותם פעוטות, ולא רק פעוטות מפגינים אמפתיה. קודם כל בכל מקרה האמפתיה מתעוררת עקב אירוע של מצוקה של הזולת לרוב(יש מצב של אפתיה במצב של רגשות חיוביים גם) . אירוע מסוג זה מביא לעוררות רגשית. אם העוררות הרגשית היא גבוהה מאוד, דהינו האדם מוצף רגשית כשהוא מתבונן וחווה את מצוקת הזולת הוא יטה פחות לפעול בדרך מיטיבה עם הנמען של האמפתיה. חשוב לזכור שלאמפתיה ביטויים רגשיים, קוגניטיביים והתנהגותיים כפי שצוין  למעלה. ביטוי רגשי מתון נמצא קשור אפוא ליותר מחשבות של הזדהות עם הזולת וליותר פעולות מיטיבות איתם.

מכאן יוצא שחינוך לאמפתיה מחייב לעזור לילדים לווסת את רגשותיהם על מנת לאפשר להם לחשוב על הנמען ועל דרכים לפעול לטובתו. תגובה אמפתית מיטיבה עוברת אפוא דרך "הראש" ש"נותן פקודה" לגוף לבצע מעשה מיטיב עם הזולת. מסתבר אפוא שכישור הויסות העצמי החשוב,  חשוב לעידוד של אמפתיה ושל קשרים טובים בין אנשים בכלל וילדים בפרט.

לכן בעבודה עם ילדים בכלל ועם ילדים צעירים בפרט חשוב א. לעודד התייחסות לזולת, לסייע בויסות עצמי, ב. לשוחח על דרכי פעולה לסיוע הזולת וג. לבסוף לשבח עשייה למען הזולת. אחת הדרכים המרכזיות של פעוטות לסייע לזולת היא לערב אדם קרוב(הורה, מטפלת, גננת) כדי להעניק סיוע לאדם הנמצא במצוקה(לרוב מדובר בילד אחר). על כן חשוב שאנשי חינוך יהיו ערים לפניות מסוג זה של פעוטות וילדים צעירים ובד בבד עם מתן הסיוע לילד שזקוק לו, ימצאו את הזמן לשבח את הילד שפנה לקבלת העזרה. התשבוחות חייבים לדעתי להיות הן ביחידות והן לאוזני הילדים האחרים בכלל והילד שהביע מצוקה בפרט. בדרך זו,  אנשי חינוך יעצימו תגובות אמפתיות שהן חלק מהרפרטואר המולד של הילדים אמנם, אבל זקוקים לזיהוי והעצמה מצד הסביבה. 

 

זיקות הכרחיות בין תיווך, עבודה בקבוצות קטנות וניהול כיתה

בפוסט זה אני מבקשת להאיר על זיקות בין תיווך איכותי, עבודה בקבוצות קטנות וניהול כיתה.

בורצינאל וחברותיה ( Burchinal, Zaslow & Tarullo, 2016) הציגו נתונים של מחקרי אורך שעקבו במשך עשרות שנים אחרי ילדים מגיל 3 בערך, שמחזקים שוב ושוב את הקשר בין  איכות גבוהה של חינוך וטיפול בגיל הרך לבין הישגים אקדמיים טובים בהמשך הדרך ותרומה לסגירת פערים בין ילדים מקבוצות סוציו אקונומיות שונות. במאמרן מדגישות החוקרות שאין זה מספיק להציע לילדים קשר רגשי שנותן הרגשה של ביטחון ושייכות(שהוא תנאי הכרחי כמובן אבל לא מספיק לחינוך טוב) אלא שיש לחזק את לימוד השפה והמתימטקה כבר מהגיל הרך.

נשאלת השאלה מה הופך חינוך, מעבר לבניית תנאיים של רווחה רגשית, לאיכותי? מה הופך את החינוך וההוראה לאיכותיים בכיתה או בגן שבו ילדים מרקעים שונים? בפוסט זה אני טוענת את הטענות הבאות:

  1. תיווך איכותי(ואני מסתמכת כאן על התיאוריות של ויגוצקי ופוירשטיין וההגדרות האופרטיביות של קליין) שמתמקד באיכות אינטראקציות ההוראה ובניית סביבות למידה שמביאות להשתנות קוגניטיבית אצל הלומדים-לניכוס כלים פסיכולוגים(אסטראטגיות למידה וייצוגים ) ומושגים מדעיים אשר ישמשו אותם בהמשך בלמידה העצמאית שלהם- הוא תנאי הכרחי ומספיק להביא ללמדיה משמעותית בכלל ובכלל זה לטיפוח כישורים אורייניים ומתימטיים;
  2. במסגרות חינוך ציבוריות גדולות, הכרחית עבודה בקבוצות קטנות קבועות בכלל ובחינוך לגיל הרך בפרט כדי ליצור תנאיים שמאפשרים תיווך איכותי מהסוג שהצגתי למעלה;
  3. עבודה בקבוצות קטנות בגן או בכיתה מרובת ילדים, במעון ובבית ספר מחייבת  ניהול כיתה שמתמקד ביצירת תנאיי למידה ורווחה רגשית לכל הילדים;

בהמשך ארחיב מעט על כל אחד מהרכיבים: תיווך איכותי, עבודה בקבוצות קטנות, ניהול כיתה ואסביר  מהו הקשר ביניהם ומה לדעתי נחוץ שייעשה במסגרות החינוך ובהכשרת המורים על מנת ששרשרת הכרחית של תנאיים אלו ללמידה תתקיים.

תיווך איכותי:  תיווך  מתייחס גם ל: א. אינטראקציות הלמידה וגם ל ב. סביבה הלימודית.  באשר לאינטראקציות למידה בתיאוריה של ויגוצקי נטען שתיווך "טוב" של מבוגרים  ו/או של ילדים בעלי  כישורים מפותחים יותר בשטח נתון משל הלומד עצמו, יביאו בהכרח את הלומד, כל לומד, ללמידה טובה יותר של תוכן או גישה נתונים, מאשר הוא יכול להגיע בכוחות עצמו(זוהי בעצם המשמעות של מושג ה-ZPD הידוע של ויגוצקי(טווחי התפתחות מקורבים). ויגוצקי וממשיכיו דיברו על כך שתיווך איכותי תורם לבנייתם של כלים פסיכולוכים. הכלים הפסיכולוגים הם מבנים מנטאליים שמשמשים את האדם כמעין פילטרים שדרכם הוא רואה ומבין את העולם. הכלים הפסיכולוגיים מתווכים אפוא את הבנת האדם את העולם. מקורם  של הכלים הפסיכולוגיים על פי ויגוצקי במפגש של היחיד עם תרבותו באמצעות סוכנים חברתיים. דוגמאות של כלים פסיכולוגיים בשירות ההבנה של העולם והלמידה : מילים, ציורים, השערות, אסטרטגיות זכירה, דיבור פנימי. דוגמה נפלאה של תיווך שמוביל לבניית כלים פסיכולוגיים נתנה השנה בקורס תיווך בתכנית תואר שני בחינוך לגיל הרך והחינוך המיוחד, הגננת והסטודנטית לתואר שני סימה קוטב. אחת הפעילויות שבהן היא מערבת את הילדים בגן הילדים שלה היא פעילות שמתמקדת בשינוי פרספקטיבות: "זום אין וזום אוט"(Zoom in versus Zoom out) היא קראה לזה. במסגרת פעילות זו היא מעודדת ילדי גן להתבונן בחלק מסוים בגן הירק ולצייר אותו ואחר כך לבחור חלק קטן יותר(כגון פרח, גבעול, עלה) שיתבוננו בו מקרוב(לעשות זום אין). היא נותנת לילדים דפים מחולקים לשניים ומעודדת אותם לצייר בצד אחד את האופן שבו קלטו הילדים חלק גדול של הגן(זום אוט) ואח"כ פריט אחד מוגדל מתוך החלק הזה(זום אין). פעילות מעין זו כשהיא מתבצעת שוב ושוב  עשויה לתרום מאוד לבנייתה של גמישות קוגניטיבית שכוללת ראיית דבר מפרספקטיבות שונות: מבט מלמעלה שמתחלף עם מבט מקרוב על פריט אחד וחוזר חלילה. כלים פסיכולוגיים שמנוכסים באמצעות תיווך על ידי היילדים מעניקים להם גמישות קוגניטיבית שמשמשת אותם בלמידה עצמאית.

זום אין וזום אוט

כלי פסיכולוגי: ילדים מציירים חלקים מהגינה מתוך ראייה של זום אוט וזום אין

תיווך איכותי תורם גם לניכוסם של מושגים מדעיים על ידי לומדים צעירים ובוגרים. על בסיסם של המושגים היומיומיים הספונטאניים שבונים הילדים כחלק מהתנסותם, שהינם אינטואיטיביים, לא לגמרי מודעים ולעתים לא לגמרי מדויקים הולכים ונבנים באמצעות אינטראקציות  מעמיקות ומרחיבות מעבר למיידי, מושגים  מדעיים: שהם:  א. כלליים ומופשטים יותר; ב. הם חלק מארגון מושגי שיטתי; ג. האדם מודע לחלוטין לקיומם; ד. קיימת אצל הלומד שליטה טובה בדרכי השימוש בהם.

אביא בהמשך קטע מתוך תמלול של אינטראקציה של גננת וקבוצת ילדים שקוראים בקריאה דיאלוגית חוזרת את הספר "העציץ הריק" מאת דמי ואגב השיח ביניהם בונים יחד את המשמעות של המושג המדעי יורש. הגננת היא מירב תורג'מן גננת, מוסמכת התכנית לתואר שני בחינוך לגיל הרך במכללת לוינסקי לחינוך ודוקטורנטית בבית הספר לחינוך באוניברסיטת בר אילן. בשנים האחרונות מירב  אחראית על הוראת השפה באגף הקדם-יסודי במשרד החינוך.

  1. מירב: בכל יום הקיסר עמל בגינה. מה זאת אומרת?
  2. עמית: הוא עבד. זאת מילה הדורה .
  3. מירב: בכל יום הוא עמל עבד בגינה.
  4. הגר: (מתבוננת באיור)- כן, הוא משקה את הפרחים, וגם מאכיל את החיות.
  5. מירב: מי רוצה להמשיך?
  6. עמית: אני. (מחזיר לעמוד הקודם). הקיסר היה כבר זקן, והוא היה צריך לבחור יורש.
  7. עומר: אני יודע מה זה יורש.
  8. מירב: מה זה יורש?
  9. עומר: יורש זה מחליף.
  10. מירב: אתם מסכימים? יורש זה מחליף?
  11. עמית: כן בטח יורש זה מחליף. הקיסר רצה שמישהו יחליף אותו בקיסרות.
  12. מירב: אז אם יורש זה מחליף, כששרה באה לגן להחליף אותי אפשר לומר שהיא יורשת שלי?
  13. הילדים מתבוננים זה בזה ומחייכים.
  14. מעין: לא, מה פתאום?
  15. הגר: לא.
  16. מירב: אגם מה אתה חושב?
  17. אגם: שלא.
  18. עומר: שרה לא יורשת שלך.
  19. מירב: למה?
  20. מעין: כי את באה ביום רביעי לגן.
  21. עמית: שרה לא נשארת כל הזמן בגן במקומך.
  22. עידן: הקיסר היה זקן ואת לא.
  23. מירב: מה שאתם אומרים זה נכון- יורש הוא מחליף קבוע. לא חייבים להיות זקנים. שרה לא יורשת שלי כי היא לא מחליפה אותי באופן קבוע.
  24. מירב: הגר את רוצה להמשיך?

עיון בקטע מתוך התמליל מראה כיצד תיווך איכותי מזהה הזדמנויות להעשרת הידע של הילדים על בסיס  אמירותיהם ושאלותיהם. בשורה 9 מצהיר עומר שיורש(מושג מרכזי ביצירה העציץ הריק) הוא מחליף. מירב הגננת מזהה את פוטנציאל הלמידה שמסתמן על ידי שימוש של עומר במושג יומיומי מחליף כמילה נרדפת ליורש ומזמינה את הילדים להתעמק ולדון במשמעות המושג יורש.  ככלי עזר מירב מציעה לילדים להשוות בין היורש לקיסר לשרה הגננת המשלימה שלה. השוואה זו מאפשרת להם להבין את אי הדיוק בהגדרת היורש כמחליף ולהתעמק בשאלה מדוע בעצם שרה המשלימה איננה יורשת. כך מגיעים הילדים בהנחייתה של מירב להבנה שהיורש הוא סוג של מחליף קבוע ויורש לאו דווקא מחליף בתפקיד מישהו זקן(אף שבמעשיה העציץ הריק הקיסר שחיפש לעצמו יורש היה זקן).

אינטראקציות תיווך איכותיות הן רציפות ומיטיבות להתמקד זמן מה באותו תוכן; הידע הולך ומצטבר תוך כדי השיח בין השותפים; תיווך איכותי הוא כזה שמעודד את הילדים להתעלות מעל התיאור המיידי של פרטים שאותם הם חווים(באמצעות השוואות, שאילת שאלות, השערת השערות; הצעת הכללות); תיווך איכותי הוא כזה שמשלב בין התייחסות להיבטים רגשיים להיבטים קוגניטיביים באינטראקציה; הוא כזה שבו כל הילדים(או האנשים הבוגרים) משתתפים-כל קול נשמע. 

בנוסף לאינטראטקציות של תיווך, סביבת הלמידה צריכה לזמן באופן מותאם וקבוע אפשרויות של למידה.  סביבת למידה מייצגת מצד אחד ומשפיעה מצד שני על הנחות יסוד של הגננת בנוגע ללמידה, תכנון לימודים ומטרות הגן כחלק מהמערכת החינוכית (Lawn and Grosvenor, 2005 in Burnett, 2013 p.2) . במקביל ניתן לראות את הסביבה הלימודית כמצויה באופן מתמיד בתהליך של בנייה באמצעות אינטראקציות רפלקטיביות בין סביבה פיזית, אידיאולוגיות ופרקטיקה חברתית (( 1991,Lefebvre). לא אתעמק כאן בסוגיה אבל אציע שאופן הארגון של ספריית הגן או מרכז הספרים מהווה חלק מסביבת הלמידה שתומכת בלמידה אוריינית.

עבודה בקבוצות קטנות וקבועות. טענתי השניה היא שרכיב הכרחי  להבטחת תנאיי למידה משמעותית לכל הילדים, בעבודת הגן והכיתה(מעון, ילדים, כיתת בית ספר)  היא עבודה בקבוצות קטנות וקבועות.  הכוונה לפורמט למידה מונחה בגיל הרך(מעון גן, כיתות א-ג) כשבמרכז הפעילות למידה משמעותית לילדי אותה קבוצה. הכרחי שאותה קבוצה תיפגש שוב ושוב להתעמק בתוכן מוגדר כדי לאפשר העמקה. הקריאה החוזרת היא סוג של יישום של עבודה בקבוצות שמרכז העבודה בקבוצה קריאת טקסט(ספר תמונות, ספר מידעי, שיר) עד אשר אחרון הילדים בקיא בטקסט הנלמד. בעבודה מעין זו ילדים יכולים לשוחח ביניהם ובהנחיית הגננת או המורה לבנות ידע חדש(כמו בדוגמה שהדגמתי קודם שהתמקדה בקריאת הספר העציץ הריק.  כך מגדיר מלאגוצי, המייסד האידיאולוגי של גישת רג'יו אמיליה לחינוך את הרציונאל של עבודה בקבוצה: "אנו רואים בקשרים הבין אישיים אסטרטגיה ארגונית תשתיתית של מערכת החינוך שלנו לגיל הרך...ואנו מחשיבים את הקבוצות הקטנות כצורת הארגון המיטבית שעומדת בבסיס חינוך שמתבסס על קשרים בין אישיים…ארגון של עבודה לפי קבוצות קטנות הינו הרבה מעבר לכלי טכני פשוט; הוא מהווה הקשר תרבותי המכיל בתוכו חיות ומספר אין סופי של אפשרויות. במסודות חינוך לילדים צעירים, עבודה בקבוצות קטנות מעודדת תהליכי שינוי והתפתחות והיא[אם מיושם "כמו שצריך] מסגרת שילדים אוהבים…אינטראקציות בין ילדים הן חוויה תשתיתית במהלך שנות החיים הראשונות. אינטראקציה היא צורך, שאיפה, הכרח קיומי שכל ילד נושא בתוכו(Malaguzzi, 1993, 11-12)." עבודה בקבוצות קטנות וקבועות נדרשת גם על ידי רפורמת אופק חדש. אלא שמניסוני וממעט מחקר שערכנו (חלקו עם צוות מדריכים בלוינסקי, וחלקו על ידי סטודנטים וחלקו בעצמי (אני בתהליך של כתיבת מאמרים אקדמיים בנושא תפיסות ויישום עבודה בקבוצות קטנות) היישום של עבודה בקבוצות קטנות לפחות בחינוך בגיל הרך שבה התמקדנו, מצומצם, ולא תמיד תואם את התפיסות התיאורטיות שעומדות מאחוריו. יש להבין שעל מנת שהקבוצה הקטנה תקדם למידה היא חייבת להיות קבועה מבחינת הרכבה לפרק זמן מינימאלי של התעמקות בתוכן נתון. התנאיים לשיח הקבוצתי חייבים להיות כאלו שמאפשרים דיון והשתתפות של כל אחד ואחת מהילדים כך שכל קול יישמע. לכן מתחייבת קביעות יחסית של זמן ומקום ופניות יחסית של מנת הקבוצה(המורה והגננת).  לכן במאמרון זה טענתי השלישית שאותה אפתח בסעיף הבא  היא שיישום שיטתי ואיכותי של עבודה בקבוצות קטנות מחייב ניהול מוסרי של כיתה.

ניהול כיתה שמאפשר עבודה בקבוצות קטנות וקבועות ותיווך איכותי. תיווך איכותי  במסגרות חינוך פורמאליות לא יכול להתקיים ללא עבודה בקבוצות קטנות וקבועות ולרוב הטרוגניות שמאפשרות הפרייה הדדית בין הילדים. עבודה בקבוצות קטנות בלתי אפשרית ללא ניהול מוסרי של כיתה. ניהול כיתה מתייחס לתהליך מעגלי שבו מנהלת -הגננת או המורה- את כיתתה בכל רגע נתון להשגת מטרותיה החינוכיות. בניהול מוסרי של כיתה אנחנו מאשררים שוב ושוב בכל החלטה שאנחנו מקבלים את המחויבות העמוקה שלנו(כל גננת, מורה, מנהלת מעון יום, מטפלת) לרווחתם הרגשית ולמידה האופטימאלית של כל ילד וילדה-גם המאתגרים והמתישים שבהם. זהו המבחן העליון שלנו. במקרה של אפשור עבודה בקבוצות קטנות נדרש ממנהלת הכיתה ללמוד את תנאיי כיתתה ולהבין מה עליה יחד עם צוותה לעשות על מנת לאפשר  התנהלות של הכיתה שהגננת והמורה מנחה קבוצה קטנה. נדרש שהגננת והמורה תשאל את עצמה מצד אחד איך לתכנן את העבודה של הקבוצה הקטנה ומבקביל לתת את הדעת מה יעשו יתר הילדים בזמן שהיא מנחה את הקבוצה? שאלות כגון מה יעשה הצוות בזמן הזה ועד כמה הוא מוכן לתת כתף לעבודה בקבוצה קטנה? באיזה זמן מתאים לבצע את העבודה בקבוצה קטנה? מה יהיה הרכב הקבוצות? באיזה זמן ומקום ננהל את הקבוצה?  אלו הרגלים נדרשים מהילדים כדי  לבצע לאורך כל השנה וכל שנה מחדש עבודה בקבוצות קטנות? חשוב שנקבע ששאלות אלו יש לשאול בכל מקום. אבל התשובות לשאלות שונות ממסגרת למסגרת. האופן שבו מתארגנת העבודה בקבוצות קטנות עשוי להיות שונה ממקום למקום. בספר Moral Classroom Management in Early Childhood Education מוקדש פרק שלם(פרק 7 בחלקו השלישי של הספר) לתלהיך ההטמעה של עבודה בקבוצות קטנות בכיתת גן -כיתה שבה העבודה בקבוצות קטנות לא התבצעה באופן שיטתי. נועה דוידוביץ אז סטדונטית שנה ג בתואר ראשון  בחינוך לגיל הרך והיום מנהלת גן באשדוד ביצעה מחקר פעולה שמוצג בפרק שבמהלכו היא זיהתה את החסמים ליישום עבודה שיטתית בקבוצות(חסמים תודעתיים שלה ושל הגננת שבגנה היא עשתה את העבודה המעשית שלה, כמו גם חסמים פיזיים) . בעקבות זאת, היא בנתה תכנית פעולה שמטרתה יישום שיטתי של עבודה בקבוצה. עם החסמים שהיא מצאה: אי החשיבה שלה עצמה  שיש להתייחס ולחקור את ניהול הכיתה בנוסף לאיכות התיווך בקבוצה; היעדר הרגלים של ילדים לעבודה קבועה בקבוצות; היעדר זמן ומקומות קבועים ומוסכמים.  תכנית הפעולה שבנתה ויישמה בהצלחה נבנתה בשיתוף הגננת והסטודנטית השניה שהתנסתה איתה באותו גן. במהלך היישום המוצלח של תכנית הפעולה היא גילתה שהאופן שבו ניהלה את הקבוצה בלמה יצירתיות של הילדים. עקב כך, היא שינתה את דרכי העבודה בקבוצה. יתרה מזו , היא גילתה שההרכב של אחת הקבוצות בעייתי ושינתה את ההרכב והראתה ששינוי זה היטיב עם הלמידה של כל הילדים בקבוצות השונות שאותן היא הנחתה.

בשנת תשע"ו(כבר הזכרתי זאת בפוסט האחרון שלי) שלוש סטודנטיות לתואר שני בחינוך לגיל הרך(מנהלת מעון יום, גננת ומורה לכיתה ג) תכננו ויישמו מחקרי פעולה שבאו לשפר את ניהול הכיתה שכלל עבודה בקבוצות קבועות לשיפור כישוריהם האורייניים והחברתיים של הילדים במסגרת החינוך שהן מובילות. אוסי קרן בנתה ועודנה מיישמת בכיתת הגנון באחד מהמעונות שבניהולה מחקר פעולה שבא להביא להטמעת תכנית ספרית פג'מה הניסיונית. הבעיות שעימן היא התמודדה כללו חלוקת העבודה בצוות, בחירת מקום לקריאה החוזרת, בניית דפוסים של שיתוף פעולה בין המטפלות באותה כיתה לאפשר לכל אחת מהן קריאה חוזרת בקבוצות רציפה ושיטתית ושיפור התיווך בהקראת הספרים של ספריית פג'ימה בכל קבוצה וקבוצה. אורית חזות גננת מאילת הגיעה מלאת מוטיבציה ליישם קריאה חוזרת של ספרי ספריית פג'מה בגנה אחרי שנת שבתון שבמהלכו למדה סמינריון של למידה מתווכת. עד מהרה הסתבר לה שכדי ליישם את תכניותיה לא מספיק להודיע לצוות שמשנת תשע"ו מיישמים קריאה חוזרת בקבוצות קטנות אלא שעליה לתכנן וליישם במהלך שנה שלמה מחקר פעולה. הבעיות שאיתן היא התמודדה הן חוסר המוטיבציה של הצוות והאופן שבו כל נשות הצוות הבינו ותפסו קריאה חוזרת, תיווך איכותי ועוד. תיעודיה מהחודש האחרון מלמדים על למידה משמעותית מאוד של הילדים בקבוצות כשאחדות מהילדות נצפו קוראות בבית להוריהן את הספר האוצר תוך שימוש במילים ובביטויים מהספר. ח' ר', מורה בכיתה ג בבית ספר תורני השייך לזרם הממלכתי דתי מצאה עצמה השנה מלמדת את ילדי כיתתה כישורים אורייניים כשעליה להתמודד עם פערים גדולים מאוד בין בני כיתתה בקריאה וכתיבה ובריבוי של בעיות התנהגות וקשיים חברתיים. כדי להתמודד עם המצב, היא תכננה ועודנה מבצעת תכנית פעולה שכללה חלוקה לקבוצות קבועות והטרוגניות בכיתתה תוך תכנון הפעילות המקבילה של יתר ילדי הכיתה. במרכז הפעילות בקבוצות קריאה חוזרת של טקסטים משמעותיים שנבחרו עם הילדים תוך תשומת לב גם לתיווך שמעצים את יכולות הקריאה של הילדים וגם לאינטראקציות החברתיות בין הילדים. אחת התגליות שלה הייתה שאחד הבנים שיפר פלאים את יכולת הכתיבה שלו באמצעות שיפור בתחושת המסוגלות העצמית שלו ובעקבות הפסקת ההקנטות של חבריו לכיתה.  שלושת מחקרים אלו שמציגים מחקרי פעולה שהתמודדו עם שיפור ניהול הכיתה באמצעות שיפור העבודה בקבוצות קטנות, עבודת הצוות, תכנון הזמן והמקום-כל זאת לשיפור כישוריהם האורייניים של הילדים יוצגו בכנס סיום תכנית תואר שני בחינוך לגיל הרך ולחינוך מיוחדבמכללת לוינסקי לחינוך ביום ג, 14.6.2016 בין השעות 8:30-16:30(ציבור המחנכות מוזמן).

עריכת מחקרי פעולה-תנאי הכרחי לשיפור מתמיד של ניהול הכיתה

אני מגיעה בסוף לתנאים ההכרחיים לבניית דפוסים של ניהול כיתה שכוללים עבודה בקבוצות קטנות שמאפשרות תיווך איכותי במעונות, גנים וכיתות בית הספר. כפי שניתן להבין מתיאור המחקרים שהוצגו בקצרה, ניהול כיתה הוא דינאמי ומחייב תכנון והתאמה מתמדת לתנאי העבודה בכל כיתה, לפרופיל הלומדים בכל מסגרת חינוכית. אינני מאמינה בטיפים שיבטיחו ניהול מוסרי ומיטיב עם כל התלמידם של כיתה.  אימוץ של תפיסת עולם שמאחוריה מחויבות לכל הילדים והבנה שהעולם איננו מושלם ודורש תיקון, וביצוע של מחקרי פעולה נראה הכרחי. זה אומר להיות מחויבים לילדים ולצוות ולהאמין באמונה שלמה שלכל ילד מגיעה הזכות הבסיסית ללמוד ולהתפתח. להיות ערניים לתנאיי הסביבה ולמאבקי הכוח שמונעים ממימוש הזכויות של כל ילד וילדה לבוא לידי ביטוי. מאבקי כוח כאלו מתקיימים בכל מסגרת ארגונית. להוכיח לילד שאני קובעת. להוכיח זאת להוריו. להקטין ראש כי מנהלת בית הספר איננה קשובה אליי. להקטין ראש כי גדולים ממני במדינה לא מראים איכפתיות כלפי אנשים שעליהם הם מופקדים. על כן, כדי לנהל כיתה נדרש מאבק יומיומי בנטיה שלנו עצמנו להקטין ראש בסביבה שאיננה תומכת במיוחד. בנוסף, אימוץ של גישה כזו מחייב להאמין ביכולת של הילדים ללמוד וביכולת שלנו עצמנו ללמוד ולהתפתח. להאמין שאף אחד מאיתנו, לא חשוב מהו הותק או הדרגה האקדמית שלו-לא מיצה את אפשרויות הלמידה. מצוידים בתפיסות אלו עלינו  להתבונן במציאות הכיתה ולנסות להבין אותה. לזהות קשיים ובעיות, לנתח אותם ולבנות תכניות פעולה לשיפור תנאיי החיים והלמדיה בכיתות.  להרהר בתכניות שאנו מבצעים, לזהות בעיות חדשות וחוזר חלילה. אלא שלא מספיק לבצע מחקר פעולה אחד או שנים או שלושה. הכרחי  לאמץ סוג כזה של תפיסה חינוכית לכל אורך הקריירה המקצועית שלנו. זה לא דבר קל אבל זה דבר אפשרי!

ניהול כיתה וגן כאתגר שעימו מתמודדות גננות ומורות ביומיום!

טיפוח כישורי שפה, כישורים לימודיים וכישורים חברתיים של הילדים כבר מהגיל הרך הוא אחד מהמשימות החשובות ביותר של  מערכת החינוך. לטיפוח השפה וטיפוחם של הכישורים החברתיים הקדשתי פוסטים אחדים במהלך החודשים האחרונים.

בפוסט זה אני מבקשת להתמקד בהיבט שלא התמקדתי בו עד עתה בבלוג זה: באופן ניהול הכיתה או הגן כדי לאפשר את טיפוחם של הכישורים החברתיים והלימודיים של הילדים. ניהול כיתה הוא מונח שמייצג בעיני מורות וגננות רבות כישור מרכזי ביותר שמשפיע על תפקודן ועל שביעות רצונן מהעבודה-ועם זאת כישור זה איננו זוכה  לתשומת לב מספקת במסגרת הכשרת המורים. במקביל, ניהול הכיתה הוא מונח שיוקרתו האקדמית מוטלת בספק ועל כן אין מרבים לעודד סטודנטים רציניים לחקור את ניהול הכיתה שלהם ולשפרו.

במשך למעלה מעשור אני בונה בהדרגה מודל של ניהול כיתה, מודל שאותו כיניתי "ניהול מוסרי של כיתה". מודל זה מתייחס לכישורים הנדרשים מגננות ומורות(וכמובן מגננים ומורים) כדי להוביל את כיתות הגן והבית ספר שלהם למצב שבו יהיו בהן תנאים לרווחה רגשית ולמידה  משמעותית לכל אחת ואחד מהילדים בכיתותיהם. הכוונה היא שכל גננת ומורה ומטפלת במעון היום היא הלכה למעשה מנהלת כיתה.  אני מתייחסת לניהול הכיתה ככישור-על שמשפיע על ההתנהלות היומיומית בכיתות, על תהליך קבלת ההחלטות של כל מורה וגננת. אני מתכוונת בכך שניהול הכיתה איננו כולל אוסף מקרי של כישורים אלא שמדובר בכישור-על שמתבסס על  הכישורים המוצגים מטה(האתר החדש שלי "The Challenge of Classroom Management" ניהול כיתה-האתגר מציג את כל רכיבי המודל).

Tal MCM proposed cover 2

צילום של עופר פיינרמן ואהוד פוניו ממכון ויצמן כחלק מגילוי ההתנהגות החברתית המורכבת של ה"נמלה המשוגעת". חוקרים אלו מצאו  שבקרב נמלים אלו ישנה מעין מנהיגות מבוזרת ושיתוף פעולה מלא בהובלת מזון לקן: כל פעם שנמלה חשה שהיא "יודעת" את הכיוון לקן היא מובילה את הנמלים וכל יתר הנמלים נענות להובלתה; הובלה זו זמנית. ברגע שנמלה אחרת חשה שהיא יודעת  מהו הכיוון לקן היא נוטלת את ההנהגה כשמנהיגותה מתקבלת על ידי חברותיה הנמלים ללא הסתייגות. בחרתי בהסכמתם של פיינרמן ופוניו את הצילום הזה כעטיפה לספרי שמתמקד בניהול כיתה מתוך  הערכה לפועלן של הנמלים ומתוך ראיית דרכי התפקוד שלהן סוג של השראה לניהול מוסרי של כיתה.
  • מנהיגות מוסרית שחותרת להבטחת תנאי רווחה רגשית ותנאי למידה לכל הילדים והצוות על השונות המאפיינת אותם
  • חשיבה פרו אקטיבית שמתמקדת בטיפוח ההרגל לחשוב מראש על תרחישים אפשריים עתידיים
  • חשיבה מנהיגותית אקולוגית שמתמקדת בהתבוננות בכיתה "מלמעלה" תוך התייחסות למירב הגורמים(כל הילדים והזיקות ביניהם, אנשי הצוות והקשרים בינם לבין עצמם, בינם לבין מנהלת הכיתה, בינם לבין הילדים, בינם לבין הורי הילדים; בינם לבין ההנהלה; תכנון הזמן והמקום; התייחסות להיבטים של מדיניות ברמת המדינה והרשות;
  • יחסי אנוש -איכות הקשרים הבין אישיים עם תלמידים, צוות ומורים כמו גם עם ממונים ואנשי מקצוע משפיעים ביותר על ניהול הכיתה;
  • ויסות עצמי-מדובר ביכולת של הגננת והמורה לבדוק ללא הרף את עצמה ביחס לאופן שבו מושגות מטרותיה המקצועיות; בלב ניהול הכיתה משוער קיומו של הויסות העצמי שהופך את הכישור על ניהול כיתה  לכישור דינאמי; אין אף אחד מאיתנו שיכול לטעון שמיצה את הלמידה בתחום זה; אנחנו כולנו מצויים כל הזמן במצב של תפקוד שמחייב שינויים.

ניהול הכיתה מיושם בכל אחד מתפקודי הגן והכיתה:

  • תכנון הלמידה לרבות ההחלטה לעבוד במליאה  או בקבוצות קטנות וחשיבה על אופן הביצוע של התכנון;
  • התנהלות הקשר היומיומי עם התלמידים;
  • התמודדות עם קשיים חברתיים ועם בעיות התנהגות;
  • התמודדות עם השונות התרבותית, האתנית שמאפיינת את התלמידים והצוות;
  • תכנון זמן ומקום;
  • עבודת הצוות במסגרת;
  • עבודה עם הורי התלמידים.

בכל אחד מתחומים אלו מופעלים כישורי ניהול הכיתה על בסיס יומיומי. בכל אחד מהתחומים האלו יש מקום לתכנן ולהעריך את דרכי פעולתינו ולתכנן אותם. על כן אין אפשרות שניהול הכיתה יעבור תהליך של אוטומציה. מדובר בתהליך מורכב שאמור להתפתח ולהשתפר במהלך כל חיינו המקצועיים.

כדי להבהיר טוב יותר למה הכוונה אראה למטה דוגמה של ניתוח אירוע באמצעות המושגים המרכזיים הכלולים במודל ניהול הכיתה. דוגמה זו כלולה בספר Moral Classroom Management in Early Childhood Education שיראה אור בקרוב בהוצאת  Nova Science Books.

סיפור האירוע "הגננת לא מתקפלת מול האמא"  וניתוח שלו מתוך הראייה של מודל ניהול  מוסרי של כיתה

להלן אירוע שנוגע למורכבות קבלת ההחלטות כחלק מניהול כיתה בנוגע לילד שמפגין בשלב זה או אחר קשיים התנהגותיים. כפי שאפשר  לראות באירוע  המורכבות נוגעת מכך שאנשים רבים עשויים להשפיע על  תפקוד הכיתה כפועל יוצא של קבלת ההחלטות שלנו: כל הילדים האחרים(מלבד הילד שמפגין את הקושי; ההורים של הילד וההורים האחרים; הצוות ). כל אלו עשויים להשפיע על האופן שבו נתפסת סמכות הגננת או המורה. ולכן יש להקדיש תשומת לב לתהליך קבלת ההחלטות.  אירוע זה סופר לי על ידי סטודנטית(רינת יצחקי) במסגרת סמינריון ניהול כיתה במכללת לוינסקי לחינוך. בעקבות אירוע זה רינת כתבה עבודת סמינריון בנושא עבודה עם הורים לילדים שמפגינים קשיי התנהגות.

להלן האירוע ובסופו ניתוח לפי המודל ניהול מוסרי של כיתה.

 תאריך ה- 30.12.2015', בשעה 14:00 קרה בגן בו אני מתנסה השנה מקרה שנחרט בזיכרוני ושלעד יישאר שם. המקרה הזה חשף אותי לסיטואציה שלא ידעתי מהי החשיבות שלה במקצוע החינוך ויותר מזה, לא חשבתי שבתור גננת או מורה אחווה "חוויה" מסעירת רגשות שכזו. בגן הייתה חגיגת יום- הולדת ליוני, שהביא מתנה קטנה לכל אחד מהילדים ואתי- הגננת חילקה את המתנות בסוף היום. היא החליטה שאת המתנה של דורי, ילד שקשה לו לשבת במפגשים, שבזמן המפגשים מסתובב בגן ובפינות השונות, מדבר ומפריע למהלך התקין של סדר היום, היא לא תיתן לו באותו יום אלא ביום שלמחרת, כחיזוק שלילי על התנהגותו הלא טובה באותו יום בגן וכחיזוק חיובי ליום שלמחרת, באם התנהגותו תהיה טובה. בסוף היום אמו של דורי הגיעה לקחת אותו וראתה שכל הילדים יוצאים מהגן עם מתנה ביד ורק דורי, בנה, יוצא בלי מתנה. היא נכנסה לגן בהליכה מאיימת, התחילה לדבר בגסות, בצעקות ובשימוש בתנועות ידיים. היא שאלה את הגננת מדוע בנה לא קיבל מתנה, וזו קראה לה אליה בשקט וסיפרה לה על התנהגותו של דורי באותו יום. האמא בתגובה ענתה "זה לא מעניין אותי, הילד שלי יקבל מתנה כמו כל הילדים, את לא צריכה להעניש אותו ככה, הוא ילד שאפשר לדבר איתו". הגננת בתגובה ענתה לה "אני כל היום מדברת איתו ומתנהגת איתו בסבלנות, ולנו, הגננות, אין הרבה דרכים להעניש את הילדים, אז אם החלטתי לא לתת לו את המתנה שלו כנראה שיש לכך סיבה מוצדקת". אמו של דורי המשיכה בצעקות לזרוק הערות בוטות ומול הילד שלה אמרה "בוא דורי בוא, אני צריכה לשחרר את העצבים שלי מהגן הזה. אנחנו לא צריכים את הטובות ואת המתנה המפגרת שלהם, אני אקנה לך מתנה אחרת". הגננת אמרה לאמא של דורי "שתדעי שזה לא חינוך, ככה לא מחנכים" ואמו של דורי צעקה "את לא תגידי לי איך לחנך את הילד שלי, הילד שלי הוא לא נדב (ילד מהגן שמתנהג בצורה נהדרת במהלך היום, מתנהג בנימוס ונשמע לגננת במהלך היום). כנראה שאני צריכה להוציא אותך מהגן הזה ולהעביר אותך לגן אחר, לכאן לא נחזור יותר (לדורי בנה)!" הגננת אמרה לה "הדלתות שלי פתוחות, את מוזמנת לעשות מה שאת רוצה, אני יודעת באיזו דרך אני צריכה להתנהג ולפעול", והאם יצאה מהגן. ביום שלמחרת המקרה, אתי זימנה את הוריו של דורי לשיחה, שוחחה איתם על נקיטת החיזוק השלילי שנתנה לדורי באותו יום. היא גרמה להם להבין מאיזו סיבה נובע המעשה שלה והוריו של דורי נכחו לדעת שאתי צדקה בכך ששמה באותו יום את הגבול. אתי גם שוחחה עם ההורים על החוסר בגבולות שיש לדורי ועל כך שחייבת להיות הלימה בינם לבינה. אמו של דורי התנצלה על התנהגותה והחליטה לשנות את הגישה שלה, ולטובת בנה להתאים את היחס שלה ושל בעלה ליחס של הגננת אל דורי. בהמשך דווח לי שהתנהגותו של דורי השתפרה מאוד במהלך השנה.

שמות הגננת והילדים בדויים. וכך גם התאריך. כל יתר הפרטים אותנטיים.

ניתן לנתח את הארוע בעזרת איתור צמתים של קבלת החלטות שמופיעות בו:

  1. ההחלטה למנוע מדורי קבלת מתנה שנקנתה על ידי הוריו של יוני כסנקציה על התנהגותו שאינה שומרת גבולות;
  2. ההחלטה לא להיכנע לאיומי האם ולוותר על העונש;
  3. ההחלטה להזמין את ההורים לשיחה מייד אחרי האירוע.

באשר להחלטה הראשונה ניתן לקבוע שכנראה ששיקול הדעת במניעת המתנה מהילד היה מוטעה: גם בשל כך  שמדובר במתנה שנקנתה על ידי הורים של ילד אחר ולא על ידי הגן(היעדר חשיבה מערכתית אקולוגית), גם בשל היעדר חשיבה פרו אקטיבית בצפיית התנגדותה של האם להחלטה. אני משערת גם שאי הזמנת ההורים לשיחה ובניית תכנית מסודרת עבור דורי עוד לפני האירוע המשברי המתואר כאן היו מוטעים. אבל יכולת הויסות העצמי של הגננת בזמן האירוע עצמו מרשימה. היא עמדה מול הלחצים והאיומים הבוטים של האם ולא "התקפלה". עמידה זו לקחה מן הסתם בחשבון את הקהל: הורים, צוות וילדים שהיו עדים להתנצחות עם האם. התקפלות מעין זו הייתה מכרסמת בסמכותה מול כולם. בנוסף, החלטתה של אתי הגננת להזמין את הוריו של דורי לשיחת הבהרה והמשך תכנון הייתה מבורכת. היא לא השאירה את האירוע הקשה הזה פתוח. הקפידה להזמין את ההורים לשיחה שבה נבנתה התשתית לבניית ברית בריאה בין ההורים לגננת לטובת הילד. כאן כמו גם בעמידתה האיתנה מול התקפתה של האם גילתה אתי הגננת מנהיגות מוסרית. היא קיבלה החלטות לטובת הילד למרות אי הנעימות האפשרית בטווח הקצר. שיתוף הפעולה שלו זכתה מהוריו של דורי בפגישה וההתנצלות של האם היו בלתי אפשריים ללא יחסי אנוש טובים איתם שבנתה מן הסתם הגננת עוד לפני הפגישה. ואכן שיתוף הפעולה בין הוריו של דורי לבין אתי הגננת היה מלא עד סוף השנה .

ניתן לראות מניתוח האירוע שכל רכיבי מודל ניהול מוסרי של כיתה היו פעילים בעת קבלת ההחלטות. טענתי היא שבכל החלטה מורכבת בכיתה(בין אם היא נוגעת ללמידה או להתנהגות של הילדים) כל הרכיבים של המודל מופעלים לקבלת תוצאות מיטיבות עם הכיתה. טענתי הנוספת  היא שכל גננת צריכה לפתח את מירב הכישורים שכלולים במודל ללא הרף. יתרה מזו עליה לבדוק ללא הרף את החלטותיה.

כלולה במודל האפשרות הבלתי נמנעת שכולנו עושים טעויות  במהלך שנות עבודתנו. אף אחת ואחד מאיתנו איננו פטור מעשיית טעויות. לא החדשים ולא הותיקים. ככל שאנו הופכים למנוסים יותר אנחנו לומדים "לקרוא" את המצבים של הכיתה טוב יותר, להבין ולנתח אותם ולקבל החלטות על בסיס הבנות אלו. בלב ניהול מוסרי של כיתה נמצאת היכולת שלנו לקבל את הטעויות שלנו ושל הזולת ולחתור ללא הרף לתקן אותן.

על ניהול מוסרי של כיתה בהכשרת הגננות והמורות במכללת לוינסקי-על קצה המזלג

בפוסט זה הצגתי את המודל ניהול מוסרי של כיתה הצגה ראשונית גם באמצעות ניתוח של אירוע בודד.

כחלק מהלימודים של הסטודנטיות במכללת לוינסקי לחינוך הן לומדות בתואר הראשון במסגרת סמינריון של ניהול כיתה שבו הן חוקרות את התפקוד שלהן ושל סביבתם בנושא זה סביב בעיה או סוגיה שמעסיקה או מטרידה אותן.

בתואר השני חלק מהסטודנטיות שלנו בתכנית תואר שני בחינוך לגיל הרך ביצעו בשנה האחרונה מחקרים מעניינים שבמסגרתן חקרו ושיפרו את תפקוד ניהול הכיתה שלהן. שלושה פרויקטים התמקדו בשיפור כישוריהם האורייניים של ילדי  מעון, גן ובית ספר באמצעות שיפור בניהול כיתה. שני פרויקטים של מחקרי פעולה שהתמקדו בשיפור ניהול הכיתה  בוצעו כחלק מיישום תכנית ספריית פג'מה(אוסי קרן ואורית חזות). פרויקט שלישי כלל שיפור של כישוריהם האורייניים של ילדי כיתה ג באמצעות שיפור ניהול הכיתה(חרות רקנטי). שלושת הפרויקטים האלו יוצגו ביום ג, 14.6.2016 בכנס סיום של תכניות תואר שני בחינוך לגיל הרך ובחינוך מיוחד במכללת לוינסקי לחינוך.

 

 

 

 

 

קונפליקט איננו [בהכרח] תוקפנות

מטרת פוסט זה לעודד הורים ומחנכים להתבונן באינטראקציות בין הילדים וללמוד להבחין בין קונפליקטים לבין תוקפנות ולהבין שקונפליקטים הינם מצבים חברתיים "נורמאטיביים". למידה של התמודדות עם קונפליקטים בדרך שלוקחת בחשבון את הצרכים, הדעות והמאווים של שני הצדדים לקונפליקט היא  מה שנקרא "למידה לחיים". על כן מטרה נוספת של הפוסט היא ללמוד דרכים לאמן ילדים כבר מגיל הגן לנהל קונפליקטים בדרך של משא ומתן כתחליף לאסטראטגיות עדיפות פחות של כפיית הרצונות על השותף לקונפליקט או של הימנעות מהתמודדות. בעוד שבנוגע לתוקפנות המטרה שלנו כהורים ומחנכים עשויה להיות להפסיק את התוקפנות, ללמד ילדים לוותר על התוקפנות כדרך התמודדות כשמדובר בקונפליקטים, המטרה ה"חינוכית" היא להכיר בלגיטימיות שלהם וללמד איך לנהל קונפליקטים בצורה שנותנת מענה סביר לכל הצדדים המעורבים.

כדי לא להפוך את הדיון כאן לסטרילי ומלאכותי אני מרגישה מחויבת לכתוב שאחד הקשיים באימון ילדים לניהול קונפליקטים בצורה שיוויונית, באופן שבו נלקחים בחשבון הצרכים של כל הצדדים המעורבים, קשור לכך שהם חיים בעולם שרבים מאוד מהמבוגרים בסביבתם הקרובה והרחוקה יותר פותרים קונפליקטים בצורה כוחנית ולא באמצעות משא ומתן. לכן הלמידה של פתרון קונפליקטים בתוך חברת הילדים בדרך של משא ומתן, מתוך הבנה של צרכיך שלך וצורכי הזולת מתנגשת עם צפייה בדוגמאות של פתרון קונפליקטים שמנוגד למה שמלמדים אותם. ולמידה מהחיים עצמם חזקה ומשפיעה יותר משיטות אימון "סטריליות". ואכן בחברה שלנו לא אחת פתרון קונפליקטים בדרך של משא ומתן נתפס כביטוי לתבוסתנות.

הגדרות-קונפליקט, תוקפנות ומה הקשר בין קונפליקט לתוקפנות?

קונפליקט מתייחס למצב של חוסר הסכמה  שמתמקד בהתנגשות של דעות, תפיסות, התנהגויות בין אנשים שונים. הנטייה בספרות המקצועית היא להגדיר קונפליקט רק כשהוא מתבטא בהקשר של אינטראקציה, קשר ממשי בין אשנים(Laursen & Pursell, 2009).הקונפליקט בא לידי ביטוי בהתנהגויות מילוליות (לומר שאתה לא מסכים; שמה שהשני אומר "לא נכון", או רע, או לא בא בחשבון ) או בלתי מילוליות(התרחקות פיזית, דחיפה, הבעה בלתי מילולית של כעס, הרמת קול) שמבטאות התנגדות, אי הסכמה. דהיינו קונפליקט מוגדר ככזה אם הוא ניתן לצפייה ישירה. אי אפשר לטעות בו.(Laursen & Pursell, 2009).

חוסר ההסכמה בין אנשים עשוי להתמקד בדעות, בתחרות על משאבים, בהשפעה חברתית.

קונפליקטים הם "תופעה" טבעית שנובעת מהשונות המובנית בין האנשים. לאנשים שונים פרספקטיבות,דעות, העדפות, טעמים, אינטרסים שונים. המגע התדיר בין אנשים הופך את הקונפליקטים המזדמנים ביניהם לבלתי נמנעים. זאת ועוד, קונפליקטים עשויים להתעורר בין גופעם ארגוניים שונים: בין עיריות, בתי ספר, ערים, מדינות. קונפליקטים עשויים לאפיין קבוצות של אנשים כגון קבוצות אתניות שונות באותה המדינה.

קונפליקט בין אותם אנשים, קבוצות או ארגונים  עשוי להיות חד או רב פעמי. לעתים קונפליקטים שאינם מטופלים בדרך נאותה עלולים להפוך את הקשרים הקבועים בין אנשים, קבוצות, ארגונים לקונפליקטואלים באופן מתמיד וקבוע. מצב ,כרוני" זה של קונפליקט הופך לבעייתי ומפריע לתפקוד התקין של הצדדים המעורבים לקונפפליקט.

לפני שאציג דרכי התמודדות עם קונפליקטים בעיקר בקרב  ילדים, חשוב להצביע על ההבחנה הברורה בין קונפליקטים לבין תוקפנות. תוקפנות כוללת התנהגויות שיש בהן פגיעה מכוונת במישהו אחר או בססביבה בעוד שקונפליקטים הם כאמור אי הסכמות, מחלקות בין אנשים. אחת מהדרכים שבאמצעותם קונפליקטים עשויים להתבטא היא תוקפנות אך יש לזכור שלא כל הקונפליקטים מערבים תוקפנות. למען האמת רוב רובם של הקונפליקטים בין אנשים אינם כוללים תוקפנות. אלא שהנטייה שלנו היא להתמקד בקונפליקטים בולטים ורעשנים כאלו שבהם מעורבת תוקפנות. בשל כך מומלץ על מנת להבין את חברת הילדים ולמנוע תוקפנות-להתבונן דרך קבע באינטראקציות היומיומיות של הילדים עם אחיהם ועם חבריהם ולזהות את דרכי ההתמודדות האופייניות שלהם עם קונפליקטים.

מעט נתונים על שכיחות וסוג הקונפליקטים בחברת הילדים הצעירים

קונפליקטים בין ילדים מתחילים לצמוח בסוף שנת החיים הראשונה.  תינוקות בני שנה מתנגדים כשילד אחר מנסי לחטוף מהם צעצוע בעוד שתינוקות בני חצי שנה אינם מוחאים לרוב בסיטואציה כזו(Hay & Ross, 1982 ). לקראת גיל שנתיים רוב הפעוטות מעורבים במריבות עם ילדים אחרים.  בגיל הגן  ילדים מעורבים בקונפליקטים 5 עד 8 פעמים בשעה ורוב הקונפליקטים נפתרים בגיל זה בדרך כוחנית אם מישהו לא לימד את הילדים לפתור את הקונפליקטים בדרך אחרת(Stevhan et al, 2000). חברים בגיל הגן מעורבים בקונפליקטים 3 פעמים בשעה(Hartup et al, 19880). נתונים אלו הופקו מתצפיות על המשחק החופשי של הילדים. רוב המריבות בין פעוטות וילדים צעירים מתמקדים ב"רכוש": מריבות על צעצועים, חפצים, שימוש במתקנים. ככל שהילדים גדלים כמות הקונפליקטים המתמקדים ב"רכוש"  יורדת ובמקביל גדלים קונפליקטים שמתמקדים בהשפעה חברתית(מי יהיה החבר של מי; מי ימלא תפקיד שחוב בגן או בבית הספר וכדומה).בגיל ההתבגרות רוב הקונפליקטים נוגעים ליחסים בין אישיים.

doll-fight-23212200

דרכי התמודדות עם קונפליקטים

קונפליקטים מטופלים באחת מהדרכים הבאות:

  • כפייה על היריב-פיזית, חברתית או מילולית(ריב על צעצוע נפתר על ידי זה שהחזק חוטף אותו; הילד הדומיננטי מחליט איך והיכן ישחקו הילדים האחרים(למשל ילד עלול לסלק ילדים אחרים ממרכז הבניה והלשתלט על "פינת הקוביות"-). בסוג כזה של פתרון יש "מנצח" ו"מפסיד".
  • הימנעות מהתמודדות: יהיו ילדים 0וגם מתבגרים ומבוגרים) שיימנעו מהתמודדות(למשל ילד שרואה ילד חזק ממנו משתמש בנדנדה לאורך זמן ואינו מעז לדרוש את זכותו להתנדנד גם כן; ילדה שמוותרת על חטיף בגן כדי לא להתמודד עם ילדים אחרים שתובעים את אותו חטיף; ילדה שמוותרת על תורה להתשתתף לנוכח שתלטנות של ילד אחר
  • פשרה: כל אחד מהצצדים היריבים מוותר על משהו והפתרון המתגבש הוא משהו שבאמצע. כפתרון לריב על שימוש במתקן כל אחד מהילדים משחק קצת פחות.
  • משא ומתן, שמוביל למצב של win-win: תהליך של שיחה בין היריבים מתוך נסיון כן שכל צד יבין את הצרכים של הצד האחר במקביל לכך שלא יוותר על מתן ביטוי הולם לצרכים שלו עצמו. סוג כזה של שיחת משא ומתן עשוי להבויל למצב שאין מנצחים ומפסידים אלא שכל צד מקבל את שלו. סוג זה של פתרון הוא הרצוי ביותר כי יש בו את התגשמות הקשר השוויוני בין ילדים. למשל כביטוי להבנה ששני ילדים רוצים  לשחק עם אותה משאית מפוארת-מתגבש במשו ומתן ביניהם הפתרון של משחק משותף באותה משאית. בדרך זו אין אף צד שמפסיד.

מה נחוץ כדי לפתור קונפליקטים בדרך של משא ומתן ?

הכישורים הבסיסיים לצורך פתרון קונפליקטים בדרך של משא ומתן כוללים: יכולת תקשורתית טובה, יכולת ונכונות להבין את הפרספקטיבה של הזולת ולקבל את המצב שלזולת רגשות, רצונות, מחשבות שונים משלך שהם לגיטימיים בידוק כמו אלו שלך. המשא ומתן לצורך  גיבוש פתרון  שמניח את דעתם של שני הצדדים כולל את השלבים הבאים(Stevhan et al, 200(:

  • הכרה בכך שיש בינינו קונפליקט: עצור, יש לנו קונפליקט. בוא נפתור אותו
  • הצהרה ברורה לגבי רצונותיך והסבר מדוע אתה רוצה זאת ("אני רוצה… משום ש… "
  • הבעה של רגשותיך ("אני מרגיש…")
  • למסור לאחר איך אתה מבין את מה שהוא רוצה, ומדוע הוא רוצה זאת ("אתה רוצה..משום ש…"
  • לדמיין\ לחשוב על שלוש דרכים או יותר לפתרון של הקונפליקט המספק את שני הצדדים.
  • השגת הסכם ע"י בחירה מוסכמת על שני הצדדים של אחד מהפתרונות המוצעים.

אימון ילדי גן לנהל משא ומתן כפתרון מועדף להתמודד עם קונפלקטים

תיאוריות התפתחותיות קלאסיות(כגון זו של פיאז'ה ושל סלמן) גרסו שילדים בגיל הגן אינם מסוגלים ללמוד לנהל משא ומתן כדי לפתור קונפליקטים ביניהם בשל הקושי לכאורה שלהם להבין את הפרספקטיבה של האחר. לעומתם תיאוריות חברתיות גורסות שניתן לאמן ילדי גן לנהל משא ומתן עד למציאת פתרונות מניחים את הדעת של שני הצדדים. (Stevhan et al(2000  ערכו ניסוי בקרב ילדים(בנות ובנים ממשפחות ברמה סוציו-אקונומית בינונית) בגיל 5-6 שנים בו הראו שניתן לאמן ילדי גן חובה לאמץ בקונפליקטים היומיומיים שלהם בזמן משחק חופשי אסטראטגיות של משא ומתן.

קבוצת הניסוי קיבלה תוכנית אינטנסיבית שעסקה בלמידת מיומנויות של פתרון קונפליקטים. השעורים שעסקו בפתרון קונפליקטים שולבו בתוך תוכניות קיימות על חברות. התוכנית נלמדה במשך 4 שבועות רצופים והיא כללה 18 שעורים יומיומיים בני חצי שעה.

תוכנית הלימודים הקשורה להוראת הקונפליקטים כללה:

  • איזה מצבים הם קונפליקט ואיזה אינם קונפליקט
  • למידת מיומנות פתרון קונפליקטים ב- 6 צעדים
  • עצור, יש לנו קונפליקט. בוא נפתור אותו
  • הצהרה ברורה לגבי רצונותיך והסבר מדוע אתה רוצה זאת ("אני רוצה… משום ש… "
  • הבעה של רגשותיך ("אני מרגיש…")
  • למסור לאחר איך אתה מבין את מה שהוא רוצה, ומדוע הוא רוצה זאת ("אתה רוצה..משום ש…"
  • לדמיין\ לחשוב על שלוש דרכים או יותר לפתרון של הקונפליקט המספק את שני הצדדים.
  • השגת הסכם ע"י בחירה מוסכמת על שני הצדדים של אחד מהפתרונות המוצעים.

הילדים בקבוצת הניסוי היו מעורבים בטווח של פעילויות שנועדו לסייע להם ללמוד ולהתנסות בהליך/מיומנות של משא ומתן כחלק מהלמידה הכללית על חברות. עם הפעילויות השונות נמנו :חזרה על ששת השלבים של המשא-ומתן; הצבת כרטיסיות ברצף של השלבים (בכל כרטיסיה ייצוג גראפי של התוכן הכלול באותו שלב);  צפייה במורה המדגימה שימוש בכל אחד מהשלבים; תרגול ביישום כל אחד מהשלבים בפתרון קונפליקטים במשחקי תפקידים של אירועים שבהם היה מצב של קונפליקט. בנוסף, כחלק מיחידת החברות נלמדו מושגים כגון: שיתוף, דאגה לאחר, עזרה לאחר, הקשבה, משחק ועבודה משותפים,  המתנה והתחלפות של תורות, התייחסות הוגנת אחר.

 

 

ראוי לזכור כי יישום מיומנויות של פתרון קונפליקטים מצריך יותר מאשר לזכור בעל פה את הצעדים הכרונולוגיים  הכלולים בתהליך פתרון הקונפליקט.

קבוצת הביקורת: בקבוצה זו הילדים קיבלו תוכנית זהה לזו של קבוצת הניסוי בתחום החברות ,  במסגרת אותו מס' של שעורים ואותו מס' של שעות. לצורך הלמידה של המושגים הכלולים בחברות הם השתמשו בחומרים דידקטיים ובשיטות זהים לאלו של קבוצת הניסוי. יחד עם זאת, לא נכלל כל חומר על פתרון קונפליקטים בשעת ההתמודדות עם קבוצה זו.

 

המדדים הבאים שימשו להערכת יעילות התוכנית:

  • מידת הלמידה של המיומנות, של ההליך בן ה – 6 שלבים שנועד לפתור קונפליקטים. השאלה שבאמצעותה נבדק המדד הזה הייתה:" כשיש לך קונפליקט עם משהו, איך אתה מתכונן לפתור אותו שלב-אחרי שלב ? כל תשובות הילדים נרשמו באופן מילולי מלא ועברו צינון (1 נק' עבור הימצאותו של כל שלב בתהליך ).שאלה זו נשאלה בהתחלה.
  • זיכרון של ההליך – אותה שאלה כמו ב- א' נשאלה גם בסוף התוכנית (אחרי 10      שבועות) והיא עברה תהליך צינון דומה.
  • הנכונות או הרצון ליישם את הליך פתרון הקונפליקטים במצבי קונפליקט שגרתיים בגן. משתנה זה נמדד פעמיים: לפני תחילת התוכנית ובסופה. במסגרת המדידה הוצג לילדים אירוע על ילד שרצה להשתמש במחשב אך נחסם מלעשות כן על ידי חבר לכיתה. כל ילד נשאל איך הוא היה פותר את הקונפליקט שנוצר. החוקרים רשמו את תשובותיהם של הילדים במלואם וסווגו אותן בשלוש דרכים: I)) סולם להתמודדות עם קונפליקטים שכלל רצף של 12 נקודות מגישה הרסנית ביותר כגון תוקפנות פיזית עד הגישה הבונה ביותר (משא ומן מלא בן 6 שלבים). (IIׂ) סקלת התמודדות בת 5 דרגות: כפייה, נסיגה, החלקה של הקונפליקט, פשרה, משא ומתן, רווח הדדי לשני הצדדים. (III ׂ) כל תשובה קודדה להימצרות של כל אחד מששת השלבים (1 נק ' לכ"א מהשלבים). בכל שלושת המדדים ניתן ציון של 0 על כל תשובה של הילד ש:הוא לא יודע".
  • מדד התנהגותי של שימוש ממשי של הליך המשא ומתן בסימולציה של קונפליקט בכיתה. הילדים חולקו לזוגות; כל זוג קיבל אירוע אחר שכלל מצב של קונפליקט. כל זוג השתתף בסימולציה.
  • שימוש משולב והולם של השלבים הכלולים במשא ומתן במצב של משחק חופשי במשך 30 דקות כל יום. צפו בילדים ומנו (גם אצל קב' הניסוי וגם אצל קב' הביקורת) את מס' הפעמים שהיו השתמשו בהליך המו"מ.
  • הנכונות והיכולת לעזור לילדים אחרים לפתור מצבי קונפליקט, כפי שהדבר מתבטא בסימולציה של אירוע. דוגמה לאירוע: צפייה בשני ילדים הממתינים בתור להסעה ומתקוטטים על המרום של כל אחד מהם בתור. (כל אחד חשב שהשני "גנב" את התור). הילדים נשאלו מה היו עושים על מנת לעזור לשני הילדים האחרים לפתור א הקונפליקט ביניהם. תשובותיהם נכתבו מילולית ועברו צינון, לפי סולם הגישור.(1) עצירה של העוינות בין היריבים; (2) לשאול את היריבים אם הם מעונינים במתווך; (3) השגת מחויבות מהיריבים לתהליך הגישור; (4) אפשור של משא-ומתן בין הצדדים; (5) הצגה פורמלית של ההסכמות-מעין חוזה; (5) 1 נק' נתנה על הימצאות של כ"א מהשלבים; 0 ניתן על תשובה: "לא יודע".
  • שליטה במושגים הקשורים לחברות. המדידה נעשתה באמצעות ראיון עם הילדים .מה זה אומר להיות חבר ? מה חברים עושים ? תשובותיהם של הילדים נרשמו במלואם. כל מילה הכלולה בחברות בסעיף 1 קיבלה 1 נק'.

 תקציר התוצאות ומשמעותן:

נמצא שילדים שעברו אימון למדו להשתמש בשיטות משא ומתן לעומת הילדים בקבוצת הביקורת שהשתמשו לרוב בשיטות כוחניות לפתרון קונפליקטים.

תכניות מיושמות בארץ

התכניות ללמוד לחיות ביחד של תכנית שוורץ-האוניברסיטה העברית ותקשורת לא אלימה-שפת הג'רף נמנות עם תכניות המיושמות בגני הילדים בארץ ששמות להן למטרה בין היתר ללמד ילדים לפתור קונפליקטים בדרך של משא ומתן.

מה שנחוץ בכל מקרה הוא צפייה בילדים , אפשור של פתרון קונפליקטים עצמאי אם הוא לא נעשה בכפייה ואימון לשימוש במיומנויות של משא ומתן דרך קבע בגן. אף שיישומים אלו לא לוו במחקר שיטתי ניתן למצוא גנים שבהם האימון לפתור קונפליקטים בדרך של משא ומתן עובד. לעומת ישומים שיטתיים אלו, מסתפקים לעתים רק בשימוש במושגים שלקוחים מ"שפת הג'ירף" מבלי ליישם  דרך פתרון זו של קונפליקטים דרך קבע בגן. אחד המכשולים ליישום שיטתי של משא ומתן כדרך עדיפה של פתרון קונפליקטים הוא היעדר דוגמה אישית של הורים, מחנכים, פוליטיקאים. לכן כחברה בישראל  הדרך שלנו לשם עוד ארוכה.

 אבל  בכל מקרה חשוב להתחיל את האימון של שימוש במשא ומתן כדי לפתור קונפליקטים מגיל הגן!

מקורות שמתמקדים בתהמודדות עם קונפליקטים

מריבות בין ילדים ילדים דן קורין

אתר טוב שמשרטט דרכי התמודדות עם קונפליקטים

Laursen, B.T. &Pursell, G.(2009). Conflict in Peer Relationships. In Rubin, K.H,Bukowski, W.M. &Laursen, B. (Eds.). Handbook of peer interactions, relationships and groups.(pp. 267-286). New York: The Guilford Press.

Peck, C. & Littlefield, L. (2006). Skills for resolving conflict (2nd Edition). Melbourne: Eruditions .Stevhan, L., Johnson, R., Johnson, D., Oberle, K. &Wahl, L(2000). Effects of conflict resolution training integrated into a kindergarten curriculum. Child Development, 71(3), pp. 772-784

 

 

סביבה מטפחת מסוגלות עצמית אצל ילדים, הורים, גננות ומורים

מסוגלות עצמית(self-efficacy ) הוא כישור מרכזי שהוצע והוגדר על ידי בנדורה (Bandura, 1997) ומהווה אבן יסוד להבנת תהליכי התמודדות של אנשים עם אתגרים בחייהם היומיומיים, במצבים מגוונים. מסוגלות עצמית  מתמקדת באמונה של האדם ביכולת שלו לבצע משימות ולממש מטרות שהוא מציב לעצמו. מה שבנדורה הציע לראשונה בשנות ה-70 של המאה הקודמת ופיתח בהמשך נחקר רבות בהקשר של הישגים לימודיים של ילדים, בהקשר של מסוגלות עצמית של מורים והורים. פוסט זה מוקדש לנושא כיוון שאמונות לגבי המסוגלות העצמית משפיעות באופן משמעותי על התפקוד שלנו בכלל ועל התפקוד של ילדים  כמו גם על התפיסה העצמית שלנו. מהטמה גנדי אמר בהקשר זה:"אם יש לי אמונה שאני יכול לעשות משהו, אני סמוך ובטוח שארכוש את היכולת לעשות זאת גם אם יכולות זאת איננה מפותחת דיה אצלי מלכתחילה".

הספר של פאדל עלי "ילד על מדרגות העולם", איורים מאת שרחף ואכד בהוצאת הקיבוץ המאוחד נראה לי מתאים במיוחד לפוסט זה.

ילד על מדרגות העולם מוסגלות עצמית

"אני ילד שמטפס על מדרגות העולם.
יש לי לב יש לי שכל,
יש לי עניינים  כמו לכולם…
אני אוהב לבחור בעצמי,
ולרוב בוחר בהיגיון.
 אם אכשל או אפשל יישאר לי ניסיון…"


המניע לכתיבת פוסט זה הוא צפייה תדירה במצבים שבהם למרות כוונות טובות של הורים, יועצים, מדריכים ומפקחים הללו אינם עושים די כדי לחזק את אמונות המסוגלות העצמית של הילדים, הוריהם או של המורים. לעתים, אנחנו נתקלים במצבים שבהם פעולות מחבלות בגיבוש אמונה של מסוגלות עצמית בקרב ילדים, הורים ומחנכים.

מטרת הפוסט הוא אפוא להביא להבנה לגבי חשיבות האמונות של מסוגלות עצמית בקרב ילדים, הורים ומחנכים ולגבי תהליכים שמשפיעים על גיבושן. בעקבות זאת, הפוסט מבקש להניע לחשיבה ולעשייה בסיטואציות יומיומיות שתורמות לבנייתן של אמונות של מסוגלות עצמית בקרב ילדים, הורים ומחנכים. אני כורכת את המסוגלות העצמית של הילדים, המחנכים והורי הילדים יחד כי אינטראקציות בין שלושת "גורמים" אלו משפיעות על המסוגלות העצמית של כל אחד מהם ושל שתי הקבוצות האחרות. דהיינו פעולות של הורים משפיעות על המסוגלות העצמית של עצמם וגם על אלו של הילדים ושל המורים. פעולות שהילדים עושים משפיעות על המסוגלות העצמית שלהם כמו על זו של הוריהם ומוריהם וכך הלאה. אני מאמינה שחשוב שנבנה סביבות חיים ולמידה שמאפשרות לכל האנשים שחיים בהן לגבש לעצמם אמונות של מסוגלות עצמית-סביבות מטפחות מסוגלות עצמית. 

כדי שיהיה לנו ברור על מה אנחנו מדברים, אני מציעה שתעיינו בטבלה שמופיעה למטה ובה דוגמאות  למחשבות שקשורות למסוגלות עצמית בסיטואציות יויומיות בחיי ילדים, הורים ומחנכים פורמאליים. אתם מוזמנים להוסיף לרשימה היגדים משלכם.

טבלה 1: אמונות שקשורות למסוגלות עצמית בקרב ילדים בגיל הרך, הורים ומחנכים

ילדים בגיל הרך

הורים גננות, מורות, סייעות, מטפלות

אמונה ביכולת לאכול ולהתלבש לבד

אמונה ביכולת להרגיל תינוק לישון במיטתו

אמונה ביכולת להרגיע בסופו של דבר את התינוק שלך

אמונה ביכולת  להגיע לילדים, ליצור קשר גם עם המאתגרים שבהם

אמונה ביכולת להגיע לצעצוע שנמצא מחוץ להישג ידי

אמונה ביכולת להביא פעוט להרים צעצועים שאותם זרק בכוונה על הרצפה

אמונה ביכולת ללמד ילדים לקרוא

אמונה ביכולת לעשות את הצרכים בסיר ולא בחיתול

אמונה ביכולת לעניין את הפעוט או א הילד בגיל הגן להקשיב לספר שאני קוראת לו

אמונה ביכולת להביא ילדים להישמע לכללי ההתנהגות של הגן

אמונה ביכולת לבנות מגדל של קוביות

אמונה ביכולת להביא ילדים לאכול אוכל בריא

אמונה ביכולת להתמודד עם ילדים שמפגינים בעיות התנהגות

אמונה ביכולת לצייר את מה  שעובר לי בראש או מה שאני רוצה

אמונה ביכולת לאמן פעוט לניקיון

אמונה ביכולת להתמודד עם טענות של הורים

אמונה ביכולת להשלים פאזל

אמונה ביכולת לדבר עם ילד על מוות של קרוב משפחה

אמונה ביכולת ליצור עבודת צוות טובה עם הסייעות והמשלימות

אמונה ביכולת לכתוב מה שאני חשוב עליו

אמונה ביכולת להרגיל ילד לקום ולהתארגן לבית הספר בזמן אמונה ביכולת להשפיע על מעשי הילדים בגן או בבית הספר

אמונה ביכולת להשיב לעצמי צעצוע שנחטף מידיי על ידי ילד אחר

אמון ביכולת להרגיל ילד בכיתה א להכין שיעורים מידי יום

אמונה ביכולת להתמודד עם ממונים ולשכנע אותם

אמונה ביכולת להביא ילדים אחרים לשחק איתי

להאמין ביכולת להביא ילד לספר לי חוויות לא נעימות שעברו עליו בגן או בבית הספר אמונה ביכולת להתמודד עם מצבים בלתי צפויים

אמונה ביכולת ללמוד משחק חדש

אמונה ביכולת להביא את בן הזוג להסכמה על כללי התנהגות עבור הילדים  אמונה ביכולת ללמוד תכנים ושיטות הוראה חדשות

אמונה ביכולת לפתור תרגיל בחשבון

אמונה ביכולת לארגן את הבית כך שיהיה בסביבה נעימה ובטוחה לילדים ולהורים

אמונה ביכולת לבנות סביבת למידה נעימה ומאתגרת בגן

אמונה ביכולת להביא את ההורים להקשיב למשהו שמטריד אותי

אמונה ביכולת לתת לילדים את תשומת הלב הנדרשת למרות עומס בעבודה

אמונה ביכולת ליצור קשר טוב עם רוב ההורים
 אמונה ביכולת להביא ילדים להקשיב לסיפור שאני ממציא אמונה ביכולת להביא את הילדים להישמע לכללי התנהגות גם בהיעדרי  אמונה ביכולתליצור עניין אצל הילדים

מעיון בטבלה אפשר להתרשם שאמונות של מסוגלות עצמית עשויות להתמקד בלמידה, במצבים חברתיים, בכישורי ההורות או ההוראה שלנו. אני מבקשת להוסיף שייתכן שלאדם אמונות של מסוגלות עצמית גבוהה בתחום אחד(למשל במצבים חברתיים) וחוסר אמון בעצמו בתחומים אחרים(בלימודי החשבון לדוגמה). אדם יכול להרגיש מסוגלות עצמית גבוהה באשר לתפקודו ההורי ונמוכה באשר לתפקודו המקצועי ולהיפך.

 לסטודנטים להוראה ולמי שמתעניין לחקור את הנושא מציעה בחום אתר עשיר ובו מקורות שכוללים הגדרות וממצאים מחקרים שנוגעים למסוגלות עצמית נבנה על ידי Pajares שהרבה לחקור ולכתוב בנושא.

לפני שאכתוב על דרכים שבאמצעותם ניתן לשפר את התפקוד שלנו ולתרום לשיפור התפקוד של הסובבים אותנו באמצעות גיבוש אמונות של מסוגלות עצמית, אתייחס לתהליכים שבנדורה הציג  כמרכזיים בתהליך גיבוש המסוגלות העצמית:

  1. התנסות במשימות שמוכתרות בסופו של דבר בהצלחה. ככל שאדם מתנסה מצליח בסופו של דבר להשלים משימות שהציב לעצמו, תוך שבדרך מיטיב להתמודד עם קשיים ואתגרים, כך "מפלס" המסוגלות העצמית שלו עולה. כך הוא מאמין ביכולת שלו להתמודד עם משימות. באמצעות תהליך זה לומד האדם לפתח אמונה ביכולתו להשלים משימות על בסיס התנסויות מוצלחות שלו.
  2. צפייה מזדמנת במודל(עדיף מתמודד לא כזה שמצליח מייד) -באדם אחר שמתמודד בסופו של דבר בהצלחה עם משימה דומה. צפייה במודל מתמודד עשויה להביא את האדם להאמין שאם מישהו אחר מנסה ומצליח גם הוא עצמו (הצופה) יצליח להתמודד עם משימה דומה.
  3. שכנוע על ידי מישהו שאתה יכול להתמודד בהצלחה  עם המשימה; שיש לך את היכולת. חשוב לציין שבנדורה התייחס לכך שלא מדובר בשבחים ריקים מתוכן אלא בהתייחסות מותאמת והולמת את המאמצים של האדם המתמודד. משובים עשויים גם להשפיע לרעה על אמונות של מסוגלות עצמית של היחיד.
  4. עוררות פיזיולוגית רגשית. מדובר במה שאדם חש פיזיולוגית בשעת ההתמודדות עם משימות ולא פחות חשוב מכך איך האדם מסביר לעצמו את מה שהוא מרגיש. עוררות פיזיולוגית עשויה להתפרש כסוג של התרגשות שאם היא מלווה במחשבה שהתרגשות טבעית והיא קשורה להתנסויות כאלו-היא עשויה לתרום להתמודדות טובה עם המשימה ולעליית מפלס המסוגלות העצמית. מנגד העוררות הפיזיולוגית-הרגשית עלולה להתפרש כחרדה , להיות מלווה במחשבה שהאדם לא מסוגל להתמודד ולכן עוררות זו עלולה לשתק ולהפריע להתמודדות טובה.

מהגדרת המסוגלות העצמית, ותיאור התהליכים שמסבירים את בנייתה ניתן לגזור מספר עקרונות אשר ינחו אותנו בתכנון סביבה שמאפשרת לכל האנשים הנמצאים בה לפתח מסוגלות עצמית:

  1. חשיבה על דרכי ההתמודדות שלנו ועל הצפי להצליח משפיעה על ההישגים שלנו;
  2. העשייה המתמידה עצמה, הנכונות להתנסות הלכה למעשה ולמצוא דרכים לתקן טעויות ותקלות תמודדות משפיעות על האופן שבו אנחנו חושבים על היכולות שלנו;
  3. למרות שאמונות לגבי מסוגלות עצמית ממוקמות בתוך התודעה של היחיד-הפיתוח שלהן מתרחש בהקשר של קשרים עם אנשים אחרים: בני משפחה, עמיתים, בעלי תפקידים אחרים ממונים עלינו וכפופים לנו.

הבנת התהליכים שמסבירים כיצד נבנות אמונות של מסוגלות עצמית עשויה להוביל לצעדים שניתן לנקוט בהם על מנת לבנות סביבה שמטפחת מסוגלות עצמית אצל אנשים שחיים בה.

איך בונים סביבת חיים וסביבת למידה מטפחות מסוגלות עצמית?

  • לעצב סביבה שמעודדת התנסות במשימות חברתיות ולימודיות על ידי התאמת המשימות לילדים ולמבוגרים(לטעמיהם האישיים וליכולותיהם), הצעת מגוון לבחירה ובניית אווירה רגשית סובלנית לטעויות. חשוב לזכור שאחת הדרכים החשובות ביותר שתורמת לפיתוח אמונות של מסוגלות עצמית היא התנסות מוצלחת!
  • לעודד אצל ילדים ומבוגרים כאחד פתרונות יצירתיים, התמדה וגילוי של הבנה לטעויות: של עצמם ושל הזולת.
  • לעודד שינוי אסטראטגיות התמודדות(הן כשמדובר בלימודים והן כשמדובר במצבים חברתיים) לנוכח היתקלות בקשיים. כך בונים גמישות.
  • להדגים ולהציע דיבור פנימי שמביע ציפייה להיתקלות בקשיים וליכולת להתגבר עליהם:"אני יודעת שזה קשה, אבל אני יכולה",  "יכול להיות שיהיה לך קשה אבל תחשוב ותמצא דרך להתמודד" וכך הלאה.
  • להוות מודל של התמודדות מתקנת טעויות עבור אנשים אחרים. לקחת אחריות על טעויות ולהראות לאחרים איך מתקנים אותן.
  • להציע תמיכה רגשית  למתמודדים(ילדים ומבוגרים כאחד).
  • לצפות לקבלת תמיכה רגשית מאחרים בשעה שאתה עצמך מתמודד.
  • להציע לאחר פיגומים שכוללנים לעתים ניסוח שאלה מחדש, שינוי משימה ובלבד שהוא ישלים בעצמו את המשימות.

לצד צעדים מעודדי סביבה שמטפחת אמונות של מסוגלות עצמית רצוי להתייחס לצעדים שמפריעים לטיפוח אמונות כאלו.

  1. בניית ציפיות כאילו התמודדויות עם קשיים הן עניין חלק, נטול מהמורות; ההימנעות מדיבור על קשיים ובעיות-יקשה על האדם בשעת ההתמודדות עצמה ויפריע לבניית אמונות של מסוגלות עצמית. המחשבה שעלולה להתעורר היא "שמשהו לא בסדר אצלי; שאין לי יכולות", אחרת הייתי מתמודד בקלות.
  2. ייעוץ שכולל טיפים מדויקים איך לנהוג במצבים מסוימים במקום הדרכה שכוללת עקרונות להתמודדות עם אותם מצבים. טעות זו נעשית על ידי יועצים להורים ולמורים. מלמדים דרכי התמודדות עם קשיים באמצעות רשימות של  "טיפים". הבעיה עם הטיפים שלא תמיד הם מותאמים למצב, לילדים או לאופיים של ההורים והמורים. חוסר ההצלחה להתמודד עם מצבים מורכבים בדרך המומלצת עלולה להתפרש כחוסר אמון ביכולת.
  3. לבצע את המשימה במקום הילד או ההורה. (להלביש את הילד  גם כשהוא מסוגל עם מאמץ להתלבש לבד; להרכיב בעצמך את הפאזל; להרגיע את התינוק במקום לאפשר להורה להרגיע אותו; לפתור תרגיל בחשבון במקום להציע פיגומים).
  4. לכעוס על טעויות ונסיונות התמודדות לא מוצלחים.
  5. לבנות סביבה "סטרילית" ומקובעת מצד אחד או מתוחה ולא נעימה מבחינה רגשית מצד שני.