יתרונות וחסרונות של הנוכחות המרכזית של חגי ישראל בתכנון השנתי בגני ילדים

גננות במגזר היהודי בישראל קבעו את הלמידה על חגי ומועדי ישראל לציר למידה מרכזי בתכנית השנתית שלהן. לעתים קרובות חגי ומועדי ישראל נלמדים במקביל להתחלפות עונות השנה.

התכנון השנתי בגני הילדים חייב לשקף במקביל את תכניות הליבה(אוריינות-לקראת קריאה וכתיבה, חינוך גופני, מתימטקה, מדע וטכנולוגיה, אמנויות, כישורי חיים. בחינוך הממלכתי דתי ישנו פירוט של החגים (חמ"ד של חג). הוראת החגים כציר שנתי התקבעה כנראה כמסורת רבת שנים, לפני כינונן של תכניות הליבה. כדרכן של מסורות, מדובר  בדפוס קבוע שעובר מדור לדור ומאפיין את התכנון העשייה החינוכית בגנים. גם בגנים פרטיים מהחינוך האנטרופוסופי או  מונטסורי משלבים לרוב את הוראת חגי ומועדי ישראל. בחגים ובמועדים הנלמדים ונחגגים בגנים נכללים חגים דתיים(כגון ראש השנה, יום כיפור, סוכות, חנוכה, וכו') ומועדים "אזרחיים" שקשורים להתפתחות מדינת ישראל(יום העצמאות, יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולקורבנות הטרור, יום הזיכרון לשואה ולגבורה).

אציין גם שבמדינות רבות(למשל במדינות מערב אירופה ובארה"ב) לא נהוג לכלול בבתי ספר ציבוריים למידה על חגים דתיים(נוצרים, מוסלמים או יהודים). רק בתי ספר פרטיים דתיים כוללים חגים דתיים בתכניות הלימודים שלהם. בסיור שערכנו ברג'ו אמיליה אשתקד אחת המשתתפות הישראליות שאלה את אחת הגננות בגנים איך מטפלים שם בלמידת החגים, ונראה שהמארחת שלנו לא ממש הבינה את השאלה כיוון שלה נראה מובן מאליו שהחגים הדתיים הינם מחוץ לתחום במערכת החינוך הציבורית.

תוצאת תמונה עבור ציר חגים יהודים בגנים

בפוסט זה אני מזמינה את כולנו לעצור ולחשוב על המשמעות של קביעת חגי ישראל במרכז העשייה החינוכית בגני הילדים.

היתרון הבולט של הכללת החגים מידי שנה, בתכנית השנתית, מתמקד בלמידה של המסורת היהודית ולקביעת אג'נדה חינוכית משותפת לכל הגנים הממכלתיים. לכאורה ישנה תרומה לגיבוש תרבותי ויצירת תוכן משותף שכולם מתישרים לפיו. בנוסף לכך, למידה של החגים במקביל לעונות השנה יוצרת ציר למידה קוהרנטי ומאורגן. אמנם לא תמיד מנוצל פוטנציאל הלמידה של החגים ליצירת זיקות בין החגים השונים, ובין החגים לעונות השנה, אבל הפוטנציאל של למידה קוהרנטית קיים.

לדעתי, גננות, הורים והממסד החינוכי אינם עוצרים לחשוב על חסרונות אפשריים של קביעת חגי ישראל כציר למידה בחינוך הממלכתי כללי בישראל. מערכת החינוך בישראל חולקה מראשית המדינה למגזרים: המגזר היהודי, המגזר הערבי(נוצרי, מוסלמי, דרוזי), המגזר החרדי(העצמאי). מסגרות החינוך הממלכתיות כוללות מסגרות של החינוך הממלכתי כללי ומסגרות של החינוך הממלכתי-דתי.. הנחת העבודה של  מערכת החינוך היא שכל היהודים לומדים בחינוך הממלכתי היהודי, כל הערבים לומדים בחינוך הערבי(נוצרי, מוסלמי או דרוזי) וכך הלאה. לכל מגזר אוטונומיה ללמוד ולחגוג את חגיו. מציאות החיים בגני הילדים בישראל השתנתה בעשורים האחרונים. בגנים הממלכתיים כלליים לומדים לעתים קרובות ילדים שאינם יהודים. בין אם מדובר בילדים של עולים ממדינות שונות שאינם יהודים על פי הדת היהודית, בין שמדובר בילדים ערבים בערים מעורבות שהוריהם מעונינים שילמדו בחינוך הממלכתי, ובין שמדובר בילדים של מהגרי עבודה או פליטים. עקב הגיוון התרבותי הזה,  הכרחי לגבש מדיניות מעודכנת שמביאה בחשבון את ההרכב המגוון דתית של הילדים בגנים. בשלב זה, הכל תלוי ברצונן הטוב וביוזמות המקומיות של הגננות. ישנן גננות שמיוזמתן מייצגות בעבודת הגן את החגים של כל ילדי הגן. ישנן גננות אחרות שמתנגדות בתוקף לייצג חגים לא יהודים בגנים שלהן. והרוב אני חושבת לא נותנות את הדעת לגיוון התרבותי בגנים שמחייב תכנון שנתי שונה מהמקובל.

בנוסף לכך, בשל העובדה שהזמן מוגבל, העיסוק הרב בחגים איננו תמיד מותיר די זמן להקדיש פעילויות למידה לנושאים אחרים. ללמידה של נושאים שצומחים מתוך שאלות הילדים והעניין שלהם בסביבה. ישנן תקופות(כמו האביב) שבהן מתקיימים חגים ומועדים רבים. בתקופות אלו למידת החגים דוחקת הצדה למידה של נושאים אחרים.

לסיכום, בפוסט זה הזמנתי גננות, הורים וקובעי מדיניות לחשוב על ההשלכות של קביעת הלמידה של חגים ומועדים כציר למידה מרכזי בגני הילדים בישראל לאורך עשרות שנים. לצד היתרונות שמתמקדים בקביעת אג'נדה תרבותית משותפת ותרומה אפשרית לקוהרנטיות של למידה, ישנם גם חסרונות: דחיקת ילדים לא יהודים לשולי החברה בגנים וויתור על למידה של נושאים שנובעים מהשאלות של הילדים ואינם קשורים כלל לחגים. מתבקש בעיניי לחשוב על קביעת מדיניות של למידת חגים בגני הילדים הציבוריים שמביאה בחשבון את האופי המגוון תרבותית ודתית של ילדים שלומדים בהם.