תודה לצוותי החינוך וההוראה-כולנו מצדיעים לכם! השלט החסר!!

כתיבת פוסט זה נבעה ממחשבה שעלתה לי בדרכי לטיפול שיניים בהליכה מהירה כדי שלא אאחר. בדרכי לשם ואחר כך, בדרכי חזרה לכדו את עיניי מודעות גדולות (בכמות קטנה מאלו שהופיעו לפני חודשיים אמנם) שבהן כתוב "תודה לצוותי הרפואה כולנו מצדיעים לכם!". בעבר זוכרת שנתלו בחוצות העיר רמת גן(אני מניחה שבמקומות אחרים במדינה) דגלים של מגן דוד אדום לאות תודה לצוותים אלו, כיוון שצוותי מגן דוד אדום הם אלו שביצעו בתחילת המשבר את בדיקות הקורונה.

מעליש - לקידום הערבית במרחב הציבורי معليش - من اجل اللغة العربية ...

תהיתי מדוע בימים אלה איני רואה בחוצות ההערים שלטים שבהם הציבור מביע את תודתו לעובדי החינוך וההוראה.

השלט החסר!

אני באמת חושבת שהגיעו לצוותי הרפואה ומגיעות להם גם היום תודה והצדעה מצד הציבור הרחב.

עם זאת, אני תוהה מדוע אנחנו כציבור הורים, סבים וסבתות, מנהיגות עירונית וממסד ארצי לא מרגישים צורך להודות למטפלות, לסייעות, לגננות, למורות ולמורים על כך שהם נמצאים עם הילדים שלנו יום יום, במשך מה שצפוי להיות תקופה ארוכה במסגרות החינוך השונות. אנשים אלו הם "שם" בשביל הילדים שלנו, נותנים מענה לצרכים רגשיים וחברתיים ומלמדים בתנאיים בלתי אפשריים.

צוותי החינוך נמצאים היום בחזית הרחבה של ההתמודדות היומיומית עם ילדים שחזרו מהסגר יותר או פחות מאורגנים; הם מתמודדים עם הסיכון לחלות בקורונה. מה שקורה בפועל הוא שצוותי החינוך וההוראה מתמודדים עם כעסים וחוסר ההערכה של רבים מהורי הילדים. על אי שמירת הכללים של הילדים. חשוב להבין שבאחריות המסגרות החינוכיות להגדיר כללים ולאכוף אותם בעקביות. עם זאת, הצפיפות בכיתות ובגנים מקשה על יישום הנחיות משרד הבריאות. לצד אלו, מתווספת הנטיה של הציבור הישראלי לא לשמור על כללים. כהורים עלינו להקפיד בעצמנו על שמירת כללי הבטיחות הבריאותית ולשכנע את ילדינו לעשות כן. עלינו גם להודות לצוותים החינוכים שעושים את עבודתם נאמנה יום יום, שעה שעה..

נזכור שעובדי החינוך וההוראה הם אלו שבזכותם המשק מתחיל את צעדיו לחזרה לשגרת קורונה-שגרה שרחוקה מאוד מהשגרה הרגילה.

בטווח הרחוק חשוב מאוד להבין(דבר שמדינות הנורדיות באירופה הבינו מזמן) שחשוב למשוך את תלמידי התיכון המוכשרים ביותר להוראה. זה בלשון המעטה איננו המצב היום בישראל.

משיכת כוחות טובים לחינוך והוראה מהלידה עד י"ב היא פועל יוצא של תנאיי עבודה, הערכה ציבורית וסטטוס וגם של משכורת כמובן.יש לנצל את משבר הקורונה לשדרג את תנאיי העבודה של צוותי החינוך ושל צוותי ההוראה. המשבר הנוכחי שבשלב זה מצטייר כרחוק מסיום, איננו המשבר האחרון שיפקוד את החברה האנושית ואת ישראל בתוכה, בעתיד. כדי להתכונן טוב למשברים הבאים חשוב שנשפר את התשתיות שלנו. מערכות חינוך ובריאות מצוינות הן החלק העיקרי של התשתוית הלאומיות. מערכות אלו תורמות להון החברתי של המדינה.

בהרצאה של ד"ר עמי נויברגר מומחה למחלות זיהומיות מבית החולים רמב"ם בחיפה על וירוס הקורונה הוא טען ש:א. אנחנו עדיין לא יודעים הרבה על הוירוס הזה ולכן יש להימנע מניבויים ויש להיערך עד כמה שאפשר למניעה. ב. הוא ציין בהרצאה שהמדינות שהיטיבו לתמודד עם הוירוס הן המדינות שבהן מערכות בריאות ציבוריות שוויוניות טובות ומתפקדות. הדבר נכון גם לגבי מערכות חינוך. לכן, אל לנו להעתיק את הרע הקיים בארה"ב[יש במדינה ענקית זו הרבה מאוד יצירתיות ודברים טובים] אלא יש לחזק את מערכות החינוך והרפואה הציבוריות. חשוב בעיניי למנוע את הנהירה של אוכלוסיות חזקות מבחינה כלכלית למערכות חינוך ובריאות פרטיות על ידי הצבת סטנדרטים גבוהים למערכות החינוך הציבוריות.

העניין הוא שבעוד תנאיי העבודה של הרופאים גרועים בישראל, מעמדם החברתי גבוה ותנאי הקבלה לפקולטה לרפואה הם מהגבוהים שיש. וזאת לעומת מערכת החינוך הציבורית ופקולטות לחינוך במוסדות להכשרת מורים שאינם מצליחים למשוך את תלמידי התיכון המצטיינים לשורותיהם ולכן תנאי הקבלה לפקולטות אלו אינם גבוהים. זהו מצב שיש לשנותו.

תרומתנו כהורים וכציבור הוא להביע הערכה למורים ולדחוף לכך שתנאיי העבודה במסגרות החינוך מלידה עד י"ב ישתפרו לצד שיפור משמעותי בשכר. אל לנו להתעסק במנין ימי החופשה של עובדי ההוראה. חינוך והוראה הם מלאכות מתישות ושוחקות ושכרם הממוצע היחסית נמוך של עובדי ההוראה מגלם בתוכו את ימי החופשה האלו.

דפ"א-דרכי פעולה אפשריות, כיוון שנגיף הקורונה אינו יודע להבחין בין גני ילדים לבין צהרונים

בפוסטים קודמים ובמיוחד בפוסט "גני הילדים בישראל ביום אחרי הקורונה" הצגתי עוד לפני החזרה לפעילות כמעט מלאה במסגרות החינוך לגיל הרך אחרי הסגר את הקשיים הארגוניים שמאפיינים גני ילדים בישראל. הצבעתי בפוסט שנכתב בתחילת מאי על המבנה הארגוני המטולא, הבעיתי של גני הילדים כמקשה על התפקוד בימים כתיקונם. הצבעתי גם על כך שבמדינת ישראל חלק מהצוות החינוכי(וודאי כזה שעובד עם ילדים מלידה עד שלוש אך גם סייעות בגנים הציבוריים ומחנכות או מובילות בצהרונים) אינו זוכה להכשרה פרופסיונאלית שהולמת את חשיבות התפקיד.

כתואה מכך הפעילות שמתנהלת בבקרים תחת חסות משרד החינוך מנותקת מהפעילות של אחה"צ שהמתנהלת בחסות גופים מקומיים שונים שמופעלים על ידי הרשויות המקומיות. זאת ועוד, השיוך הארגוני של צוותי הגנים מפוצל גם: הגננות מועסקות על ידי משרד החינוך ומיישמות תוכניות פדגוגיות של משרד החינוך בעוד הסייעות שעובדות לצידן מועסקות על ידי הרשויות המקומיות והן פרה פרופסיונליות והכשרתן המקצועית המצומצמת ניתנת בצורה לא תמיד מתואמת עם הכשרת הגננות במכללות להוראה שפועלות בחסות המועצה להשכלה גבוהה ומשרד החינוך.

במשבר הקורונה, המבנה הארגוני המפוצל והלא מתואם הזה הביא עד כמה שהבנתי למצבים אבסורדים בפעילות היומיומית של מסגרות החינוך וגרוע מזה, לחוסר אמון במערכת, ולשחיקה של הצוותים החינוכיים.

דוגמה של אבסורדים מעין אלה שנפוצים בכל חלקי הארץ: בגני ילדים ובככיתות א'-ג', בהן פועלים צהרונים מנסים לשמור על ההנחיות משרד הבריאות שנוגעות לריחוק חברתי. לדוגמה, לא מאפשרים לילדים להעביר ציוד ומשחקים מאחד לשני[גם לא עפרונות או צבעים במקרה שאחד הילדים שכח את הקלמר שלו]. עם זאת, אותם ילדים מורשים להעביר ציוד חופשי מאחד לשני בזמן הפעילות של הצהרון. יתרה מזו, ילדים מקבוצות שונות["קפסולות"] מתערבבים בצהרון. בעוד שבבקרים נעשה ניסיוןעד לאחרונה לשמור על מסגרת של קבוצות: של חצאי גנים שפועלים בנפרד, בשעות אחר הצהריים ילדים המשתיכים לקבוצות שונות מתערבבים ביניהם אני חשובת שחשוב מאוד לנסות לשמור על חצאי ורבעי גנים מתוך חלוק המרחב לשתי קבוצות גדולותועריכת פ0עילויות חינוכיות בתוך רבעים.

עוד הבדל בין דרכי הפעולה בין המסגרות השונות נעוץ במגבלות שונות שנוגעות להגשת מזון בכלל וארוחות בפרט. מגבלות שונות שנוגעות לחלוקת המון בבוקר אינן נוגעות להנחית הגשת המזון בשעות אחה"צ.

גם ההנחיות לפעילות בצל הקורונה בשעות הבוקר לא מספיק ברורות ו"יציבות". לא ברור מדוע במקומות שבהם ניתן היה לקיים חלק מפעילות של מחצית הגן ב"חורשה" באויר הפתוח[למשל לגני ילדים בפיקוח משרד החינוך הממוקדמים בקיבוצים] -פעילות מבורכת זו לא זכתה לאישור משרד החינוך בהתאם להנחיות "התו הסגול". כמו כן סיפרו לי מאחד מגני הילדים שבימי החמסין הקשים באמצע מאי לא הורשו הצוותים החינוכיים להציע לילדים ארטיקים עטופים בו בזמן שבאותם גני ילדים ניתן אישור להציע לילדים עוגות יום הולדת ארוזות.

אני באמת חושבת שיש לשמור על הנחיות משרד הבריאות כדי להקטין את סיכויי ההידבקות במסגרות החינוך. עם זאת,הנחיות אלו חייבות להיות מותאמות לתנאי השדה. זה לא חוכמה "להוריד " למסגרות החינוך הנחיות בלתי ישמות, בלתי הגיוניות שיש בהן סתירות פנימיות. אחד המונחים ששמעתי כחלק מהפעילות של פיקוד העורף היה דפ"א-דהיינו דרכי פעולה אפשריות. מה שנחוץ לגבש לגבי דרכי הפעולה של משרד החינוך זה בדיוק זה-דרכי פעולה שומרות בריאות אפשריות בחינוך לגיל הרך!

אני עצמי מוכנה להגן בחירוף נפש על הנחיות הגיוניות ששומרות על בריאות הילדים ונשות הצוות גם במחיר של חוסר נוחות. אבל בתנאי שמדובר בהנחיות ישימות שהצוות החינוכי מבין את ההיגיון שעומד מאחוריהן. בתנאים אלו נשות הצוות יכולות לתווך את הכללים וההנחיות לילדים. אינני מפקפקת כלל ביכולת של הילדים לשמור בקפדנות על כללי התנהגות שנאכפים בעקביות על ידי המחנכות. גילם הצעיר של הילדים איננו הבעיה. כלל וכלל לא. הנחיות לא קוהרנטיות שאינן משכנעות את הצוות החינוכי, הן הסיבה לאי שמירה קפדנית על כללים.

בנוסף, במצב שנוצר אחרי כחודשיים של סגר, הורי הילדים שמעוניינים להגיע בשלום לעבודה ולפרנס את משפחותיהן אינם מתעמקים בסתירות הפנימיות שמאפיינות את פעילות מסגרות החינוך ואינם משמיעים קול מחאה שעשוי לתמוך במחאה של צוותי החינוך.

במקביל לניסיון לשמור על כללים לא כל כך הגיוניים נדמה לי שהחלק השני של משוואת הפעילות של המסגרות החינוך לגיל הרך , החלק הפדגוגי שנותן לכל העשייה בגנים ובתי ספר משמעות נדחק לפינה.

לא נראה לי שברוב המקומות הצוותים החינוכיים מעסיקים עצמם יותר מידי בשאלות של איך לאתגר את הילדים? איך לפעול איתם "מחוץ לקופסה? איך להביא לעניין אמיתי ומעמיק בסביבה ולהתניע תהליכי חקר שבהם שותפים ילדים המשתייכים לקבוצות קטנות קבועות והטרוגניות? איך מעודדים הבעה חופשית ויצירתיות? כל אלו טובעים בים של בירוקרטיה לא מובנת!

במקום זאת, חשוב לגבש עם השותפים למלאכה(כולל נציגות של הרשויות ושל הגננות, המורות וההורים) הנחיות ישימות ששומרות על בריאות הילדים והצוות בתנאים הקיימים במסגרות החינוך. דרכי פעילות אפשריות-כבר אמרנו. הנחיות שצוותי החינוך שותפים לגיבושן סביר שיישמרו בקפדנות. במצב זה ההורים עשויים להיות שותפים לשמירה עליהן.

וחוזרת על מה שכתבתי שיש לעשות אחרי שמשבר הקורונה יחלוף.

יום לימודים ארוך +הכשרה של גננות מוסמכות+ביטול צהרונים

אבל המצב הארגוני הבעיתי הזה חייב להוביל אותנו ביום שאחרי(זו עשויה להיות אחת המשימות המרכזיות של המועצה לגיל נרך!) לתכנון יום לימודים ארוך בגנים[מזכירה שיש חוק כזה שמיושם רק באשכולות נמוכים).

יום הלימודים הארוך עשוי להיות מוגדר כיום לימודדים מ7:30 עד 16:00 ואז עובדות בו שתי גננות אקדמאיות, אחת מהן מנהלת הגן ושתי גננות מוסמכות שתחלפנה את הסייעות(נדרשת הכשרה של הסייעות שעובדות היום במערכת לגננות מוסמכות). זה פחות או יותר המודל של כלול בחוק יום לימודים ארוך.

חלופה טובה של יום לימודים ארוך גמיש הצגתי בפוסט שכתבתי ספטמבר לפני שהקורונה[מונח זר לי אז] השתלטה על חיינו, מונהגת במדינות מזרח אירופה והן ברג'ו אמיליה שבאיטליה.במדינות רבות יום הלימודים בגני הילדים ובבתי הספר היסודיים מתחיל בשש וחצי בבוקר ומסתיים בשש וחצי בערב. לא להיבהל הילדים אינם נמצאים כולם במסגרת 12 שעות. הגננות עובדות במשמרות של שבוע בוקר(שש שעות למשרת בדומה לישראל) ושש שעות משמרת ערב. הילדים מקבלים מתוקף חוק חינוך חובה וחינם 5 א 6 שעות מהמדינות השונות. הוריהם משלמים על כל שעה נוספת שהילדים נמצאים במסגרות החינוך ועל הארוחות שילדיהם מקבלים במסגרות אלו. דהיינו, במדינות אלו המדינה ממנת רק עד שש שעות וההורים ממנים את השעות הנוספות. מודל זה של ניהול גנים מאפשר גמישות. אין סיבה שכל ילדי הגן יימצאו במסגרת יום ארוך אם יש באפשרות משפחותיהם לקחתם הביתה בשעות הצהריים. מנגד מבנה לימודים זה מאפשר להורים שעובדים ימים ארוכים לעבוד כשהילדים לא עוברים זוגות ידיים נוספות עד להגעתם הביתה מהעבודה.

שינויים ארגוניים אלו נראים לי די הכרחיים במדינת ישראל. הם מחייבים שיתוף פעולה בין הסתדרות המורים, הממשלה והרשויות המקומיות אבל יום אחרי המשבר זהו שינוי מתבקש.

סיכום

החזרה לשגרת לימודים במסגרות החינך בכלל ובמסגרות החינוך לגיל הרך בפרט, הפכה לתנאי הכרחי לחזרת המשק לפעילות פחות או יותר סדירה. החזרה ללימודים נעשתה על רקע הפחתה משמעותית של שיעור התחלואה בקורונה בישראל. עם זאת, לא מדובר בחזרה ללימודים בתנאים של לפני המשבר כיוון שהנגיף נמצא עדיין "בשטח". לראייה, עם סיום כתיבת הפוסט אנחנו מדווחים על עלייה בשיעור ההדבקות בקורונה ב-48 השעות האחרונות. בתנאים אלה, היה הכרחי לגבש כללי פעילות במסגרות החינוך אשר יקטינו את סיכון ההידבקות. על הצוותים, ההורים והילדים לשמור על הכללים בקפדנות. במקביל, הכרחי שנזכור שלסגר בבתים יש מחיר לילדים ולמשפחות. בחלק מהמקרים, הילדים נמצאים בתנאי לחץ שעלולים לסכן אותם וגם יש לזכור שהסגר שבמהלכו איכות וכמות פעילות הלמידה מרחוק של הילדים תלויות בנכונות וכישורי ההורים, תרם להעמקת הפערים בין הילדים. נכון הוא שכיתות הלימוד והגנים בישראל צפופים בהשוואה למדינות במערב אירופה. בסין דווקא הכיתות מאוכלסות מאוד. בתנאים אלו , ובמצב של אחריות מפוצלת על מסגרות החינוך של הבוקר ועל מסגרות הצהרונים, יש אתגר בקביעת כללי התנהלות מפחיתי סיכון הידבקות. נוצר מצב של כאוס וחוסר קוהרנטיות בהנחיות שניתנו למסגרות החינוך. נוצר מצב של התנהלות שונה בגני ילדים ובכיתות לימוד בבוקר, לעומת ההתנהלות בשעות אחה"צ. מצב אנומלי זה גם מסכן ילדים וצוותים חינוכיים ומה שגרוע מכך מפחית את האמון של צוותי החינוך, ההורים והילדים במערכת. הישמעות להנחיות קריטית לשמירת בריאות הציבור. אבל במצב שנוצר השמירה על ההנחיות הפכה לפרסה-הפכה לבלתי אפשרית. במצב זה מוחלשת הנכונות שבעתיד ישמעו אנשים להנחיות הגיוניות וקוהרנטיות. מחיר נוסף של הכאוס הוא שהוחמצה ההזדמנות להדגיש תהליכי חקר ולמידה משמעותית באויר הפתוח, בחצרות הגנים ובתי הספר. מה שנדרש הוא לגבש עם נציגות הגננות והמורים והרשויות דרכי פעולה מחייבות אפשריות ולשמור עליהן בקפדנות. בנוסף, אין לשכוח ששחשוב מאוד לטפח למידת חקר תוססת שאפשרית ורצויה מאוד בכל שטחי הגן ובחצרות במיוחד!

על מרכזיות הקשרים הבין אישיים בין צוותי הגנים לילדים תמיד – ובמשבר הקורונה במיוחד

רבים מהלקחים והתובנות שנוגעים ללמידה מרחוק בתקופת הסגר שנכפתה על ילדים, הורים, צוותים חינוכיים עקב התפשטות נגיף הקורונה, מתמקדים בהיבטים טכניים של למידה מרחוק. אחרים מתמקדים בתהליכי ותוכן הלמידה המתאפשרת בלמידה באמצעות אפליקציות כגון הזום. מחשבה רבה מוקדשת לשיפור דרכי הלמידה בתחומים אלו. בפוסט זה אני מבקשת להדגיש את תרומתם של קשרים בין אישיים רציפים בין צוותי הגנים לילדים ובין הילדים לבין עצמם לרווחה הרגשית של כל הילדים ובמיוחד לטובת ילדים עם קשיים חברתיים או לימודיים כאלו ואחרים. זאת ועוד, אדגיש בפוסט שרציפות ואיכות הקשרים הבין אישיים של צוותי החינוך עם הילדים בתקופת הסגר והפסקת הלימודים פנים-אל-פנים שנמשכה כחודשיים, השפיעו ומשפיעות על ההסתגלות מחדש של הילדים לגני הילדים עם החזרה לעבודה בגנים בצל משבר הקורונה.

את התובנות שאציג כאן גיבשתי במהלך שיחות עם גננות ומורות כמו גם מתוך התבוננות בתפקוד של ילדים בגיל הגן בסביבתי וניסיון להבין את ההתרגשות לחזור ללימודים ואת קשיי ההסתגלות עם החזרה לגנים.

It's important to explain to your children what's going on
https://www.cambridge-news.co.uk/news/uk-world-news/coronavirus-covid19-school-closed-meals-17951999

מערכת החינוך בישראל כמו בעולם כולו נאלצה להתארגן במהירות גדולה מאוד כדי ליישם על בסיס יומיומי למידה מרחוק בכל שכבות הגיל. כשמדובר בילדים בגיל הגן(בני 3 עד 6 בתחילת שנת הלימודים) מדובר באתגר לא פשוט. וזאת כיוון שילדים צעירים אינם "בנויים" במיוחד להתמודד דרך קבע עם תקשורת דיגיטאלית וודאי לא במליאת הגן אבל גם לא תמיד בקבוצות קטנות. חוסר הממשות של הקבוצה במקרה זה, ההתרגשות מהחשיפה בוידאו לדמויות מוכרות והקושי לווסת את הקשב ואת הרגש שאופייני לרבים מהילדים והילדות בגיל הזה, אינם מקלים על ביצוע ה"משימה": שיעורי זום או וידאו אחרים על בסיס יומיומי. זאת ועוד, בגיל הגן הירתמות לאינטראקציות מרחוק עם הילדים מחייבת נוכחות והשגחה רציפה מצד ההורים. לא תמיד ההורים היו ערוכים להקדיש את הזמן הדרוש במיוחד במשפחות שבהן חיים כמה ילדים וכל אחד מהם זקוק לסיוע כזה ואחר מצד ההורים. הורים שחלקם היו מודאגים מטרדות פרנסה ואחרים שהיו עסוקים בעבודה מהבית לא תמיד היו מוכנים להקדיש את הזמן כדי לעודד את ילדיהם הצעירים להשתתף במפגשים אלו.

מצד הגננות מדובר בהתנסות בפלטפורמות שלא היו מוכרות להן בעבודתן עם ילדים צעירים, בתכנון דרכי תקשורת ולמידה שזרים מאוד לחווית החיים והלמידה בגן. וזאת בנוסף לכך שהגננות עצמן עבדו מהבית כשילדיהן הפרטיים ברקע. כשהמחשבים של המשפחה בתפוסה מלאה.

כך או אחרת התרשמותי משיחות עם גננות והורים היא שלמידה מרחוק התקיימה בהיקפים שונים בגנים שונים ברחבי ישראל. זאת ועוד, שוחחתי עם גננות שגילו לדעתי גדלות נפש ונחישות להגיע לכל ילד וילדה שלומדים בגנים שלהן. זאת ועוד,הן יצרו קשר טלפוני עם ילדים שלא השתתפו במפגשי זום. הגדילו לעשות והדפיסו בגן דפי פעילות כך שהורי הילדים יוכלו לבוא ולאסוף אותם מהגן. אחת הגננות סיפרה לי שהיא השאילה להורים ספרי ילדים ומשחקים מספרית הגן . וכן יזמה חלוקה של שני ספרי ספרית פיג'מה שהגיעו לגנים ולא הספיקו לעבוד איתם בגן. היו גם גננות ש"עשו" ביקורי בית במקרים של ילדים שנותק מהם הקשר או ילדים עם קושי שפתי וקיימו בהתנדבות מלאה מפגשי העשרה אישיים כך שהקשר שלהן עם הילדים האלו אף התחזק בתקופת הסגר עקב משבר הקורונה. היו שעשו ביקורי בית אצל כל הילדים כחלק משגרת יצירת הקשר איתם.

היו גם מקרים בגנים שבהם עלה הרושם שמשפחות הילדים מתפקדות ומיטיבות לטפל בילדיהן בנסיבות המיוחדות האלו שהקשר עם הילדים לא היה יומיומי. אלא סביב מפגשי זום מזדמנים, חלוקת הפתעה לקראת חג הפסח לבתי הילדים, מפגשים קצרים סביב ימי ההולדת של הילדים. הקשר עם הורי הילדים היה שוטף ורציף. לכארוה סביר בהחלט ויש הגייון רב לא להעמיס על הילדים ועל הוריהם מפגשי זום. התוצאה הייתה סוג של קשר רופף ואז גם לא משמעותי במיוחד עם הילדים. היו גם מקרים שהילדים סרבו בתוקף להשתתף בפעילויות שהוצעו על בסיס קבוע על ידי הגננות. המחיר של נתק בקשרים הוא בהתרופפותם של הקשרים ובקשיי הסתגלות עם החזרה של הילדים הצעירים לגנים.

קשר טוב עם כל אחד מהילדים-לב ליבו של החינוך לגיל הרך

הרכב הצוותים של גני הילדים הציבוריים כהקשר

אני חושבת שתמיד ובמיוחד בתקופות אלו, הרכיב החשוב ביותר בחינוך הוא קשר טוב עם הילדים והבטחה של קשרים טובים בין הילדים לבין עצמם. נזכור גם שבגני ילדים ציבוריים עובדות "גננות-אם" שמנהלות את הגנים, גננות משלימות שעובדות בין יום ליומיים בשבוע בכל גן, סייעות ראשיות, סייעות משלימות(יום בשבוע), בגני חינוך מיוחד מתוסף צוות מקצועי פרה רפואי שמגיע לגן על בסיס קבוע ואילו לגנים ה"רגילים" מתוספות לעתים גננות משלבות שעובדות עם ילדים יחידים ועם קבוצות.לצוות תקני קבוע זה מתוספות לעתים סייעות רפואיות או התנהגותיות אישיות, וסטודנטיות להוראה. הכרחי לזכור שכל אלו הם חלק מצוות הגן. עבודת הצוות חייבת להיות מתואמת ומוסכמת סביב מטרות משותפות. חייבת להיות חלוקה של משימות בין שנות הצוות. בגני ילדים רבים חסרה תרבות של עבודת צוות-כתולדה מהתקופה שבה בגן אוטונומי עובדות גננת ו"הסייעת שלה" ושתיים אלו יכולות לתאם דברים בצורה לא פורמאלית ו"זורמת". אחד ההיבטים שמחייבים תיאום קשור לקשר האישי שנוצר עם כל אחד ואחת מילדי הגן. הכרחי בעיניי שלכל ילד וילדה יהיה עם לפחות אחד המבוגרים הקבועים קשר טוב-קשר כזה שהוא יוכל לבטא בפניו קשת רחבה של רגשות. קשר אשר יאפשר לילד לבטוח במבוגר ולבקש עזרה בעת הצורך. וגם קשר שיש בו את קבלת הסמכות של המבוגר.

מאפינים של קשר טוב בין צוות חינוכי לילדים

קשר טוב בין גננות וסייעות לילדים מתבטא בזה שבסופו של דבר הילד שואב ביטחון מהקשר. קשר שבו המבוגר הופך לכתובת זמינה לפניות לעזרה. קשר שבו המבוגר שקשור לילדים יכול להתמודד עם ביקורת מצד הילדים. קשר טוב עם מבוגרים משמעותיים הוא גם כזה שהילד לומד להישמע לבקשות ולפעמים להנחיות המבוגר ומבין את הרציונל שעומד מאחורי הנחיות אלו. קשר טוב עם מבוגרים משלב בין חום והכלה וקרבה רגשית ופיזית לבין יכולת לקבל את סמכות המבוגר ולשמור על כללים הגיוניים ומוסכמים. קשרים טובים וקרובים הם כאלו שמכילים קונפליקטים ורגשים להבדלי דעות ותפיסות בין אנשים בכלל ובין מבוגרים לילדים בפרט. חשוב ללמוד לגלות אמפתיה עם הילד ולצד זה להיות מסוגל לחשוב איך לפעול לטובתו במקרים שבהם מתגלה קושי הילד מנסה להימנע ממנו.

קשרים כאלו הולכים ונבנים בהדרגה כפועל יוצא של אינטראקציות אינטנסיביות יומיומיות בין מבוגר(גננת מנהלת גן, גננת משלימה, סייעת ראשית, סייעת משלימה וכו). כדי לבנות קשרים טובים צריך "לעבוד" . צריך לעבוד כדי לרכוש את האמון של הילד בזה שאנחנו שם בשבילו. חשוב שנכיר את הילדים על מאפייניהם, תחומי העניין שלהם, "נקודות התורפה" שלהם. הבסיס לבנית הקשר הוא אפוא היכרות טובה עם הילדים על מאפייניהם מתחילת השנה.

צוותי החינוך מורגלים בחיים הרגילים של הגן ליצור אינטראקציות פנים אל פנים עם ילדים סביב אירועים שהם חלק מהחיים בגן. קבלת הילדים בבוקר, מפגשים סביב בקשות של ילדים, שיתוף ברגשות ומחשבות מצידם, דרישה יומיומית להיענות לכללים. לבקשות קטנות ויומיומיות. הקשבה להבעת קשיים והתייחסות אליהם. כך הולכים ונרקמים קשרים בין אישיים במצב "רגיל". גם במצב"רגיל" חשוב לבדוק באופן שיטתי אם הצוות "הגיע" לכל הילדות והילדים. אם אין ילדים שמסיבות שונות, "שקופים" ולא נוכחים בתודעה של הילדים האחרים ושל הצוות. אין לתת בתחום זה לחיים לזרום באופן ספונטני. הכרחי לעשות מאמץ יזום לבנות קשר עם כל אחד מהילדים והילדות בגן ולעצור פעם בכמה זמן ולבדוק איך מתנהל הקשר הזה.

צורך בהכנסת התאמות במודל הלמדיה מרחוק עקב משבר הקורונה

בתקופת הסגר רבים התמקדו כאמור בקושי לקיים מפגשי למידה בזום עם הילדים הצעירים. נוצר הרושם שללא מפגשי הזום גננות אינן עושות את עבודתן. אני חושבת שברמה של התקשורת וההנחיות הכלליות עניין הקשר הבין אישי, ומגוון האפשרויות ליצור קשר מסוג זה עם הילדים, במצב של סגר מסיבות בריאותיות, נדחק לפינה. מטרת העל בתקופה הזו היא שיתקיים קשר רציף עם כל הילדים ושהגננות יזהו ילדים ומשפחות עם קשיים -קשיים שמחייבים פתרונות מיוחדים.

על כן, ורבות מהגננות עשו זאת במהלך הסגר, חשוב היה לחשוב על דרכים שמבטיחות קשר יומיומי רציף עם הילדים ובין הילדים. בין בשיחות טלפון, בין בביקורי בית, בין בשיחות וידאו קבוצתיות ואישיות. לקח לי זמן להבין שדווקא בתקופה של סגר הכרחי היה להכתיב על קשר יומיומי עם ילדי הגן בכל דרך אפשרית וזאת כדי להמשיך לקיים ולפעמים להעמיק את הקשר בין צוותי החינוך לבין הילדים. חשוב גם ברמה של גן לחלק את המשימה בין המבוגרים (גננות וסייעות). ולקיים מעקב שוטף אחרי אינטראקציות עם כל אחד מהילדים כדי לזהות ילדים "מנותקי קשר". לשם מימוש תוכנית הבסיס הזו הכרחי שברמת הממסד החינוכי והאוצר וגם בתקשורת יתעסקו פחות עם כמות מפגשי הזום לצורך הבטחת המשכורות נשות החינוך. בתקופה של סגר צוותי החינוך הם צוותים חיוניים שאמונים על יצירת רצף של אינטראקציות עם כל הילדים. חשוב לצפות זאת מהן ולאפשר להן ליצור קשרים עם הילדים בכל דרך שעולה בקנה אחד עם הנחיות משרד הבריאות. מסקנתי היא אחרי הרבה התלבטויות שגם בגיל הגן הכרחי היה להמשיך להפעיל את מערכת החינוך מרחוק-אבל לא רק ולא בעיקר ללמידה מרחוק, אלא לשמירה על קשרים בין אשיים עם הילדים וליזהוי ילדים בסיכון-כאלו שלא היו מוכרים למערכת קודם לכן. חשוב לתת בידי האנשים בשטח את הסמכות לחשוב על דרכים מותאמות ליצירת קשרים יומיומיים עם הילדים והמשפחות. צפייה במשדרים בנושאים שונים, חשובה ככל שתהיה, איננה תחליף לאינטראקציות יומיומיות בין הילדים לצוותים החינוכיים.

בנוסף, דעתי היא שבמשבר דומה בעתיד, יש לפתוח באופן מיידי מסגרות חינוך לילדים שחיוני שהם לא יהיו בבית.כשם שנפתחו מסגרות לעובדים חיוניים , כך יש לפתוח מסגרות לילדים שחיוני שיהיו במסגרת חוץ ביתיות מספר שעות ביום. מסגרות קבועות לילדים קבועים. ילדים אלו מכונים לרוב ילדים בסיכון. אבל אני חושבת שמצב הסגר חשף ילדים שלא היו מזוהים על ידי המערכת כילדים בסיכון, לאוירה קשה בבתים. בגני הילדים, הגננות, ובבתי הספר המורות הן לדעתי חוד החנית של זיהוי מצבים וילדים שמחיייבים התערבות, שמחייבים להציע לילדים ולמשפחות מסגרות חינוך חיוניות. וזאת כיוון שהסיכון של המשך שהייה ממושכת בבית הפך עבור חלק מהילדים לסיכון יותר גדול מסיכון ההידבקות בקורונה.

לסיכום, בפוסט זה אני מבקשת להדגיש שחיוני להמשיך להפעיל מסגרות חינוך[בכלל], ולגיל הרך בפרט במצבים של סגר מהסוג שחווינו במצב של מה שהוגדר כ"למידה מרחוק". אלא שבעיניי המטרה של המשך הפעילות של מסגרות החינוך לגיל הרך היא קודם כל לאפשר קשר רציף ויומיומי עם הילדות והילדים המצויים עם משפחותיהם בסגר. מטרה נוספת היא זיהוי של ילדים שמסיבות שונות נמצאים בסיכון בבתיהם. לשם כך, יש לאפשר ולהנחות בשימוש במגוון דרכים ליצור תקשורת יומיומית עם הילדים. אין לחייב למידה בזום כ"הוכחה" שהגננות עושות את עבודתן והן זכאיות למשכורת. ניתן להשתמש בזום או בשיחות וידאו דרך הואטסאפ ליצירת קשר וישיחות עם ילדים יחידים. נקיטה במגוון אסטרטגיות החל משיחות טלפון וכלה בביקורי בית לגיטימית וחשובה. דרכי הפעולה צריכות להיות מותאמות לקהילות השונות ולצורכי הצוותים והילדים. נזכור גם בגנים עובדים צוותים ונדרשת עבודת צוות לחלוקת האחריות על האינטראציות היומיומיות בין נשות הצוות לפי איכות הקשרים של כל אחת מהן עם הילדים לפני הסגר, ובכפוף לגודל המשרה של כל אחת מנשות הצוות. מתעורר הצורך לדעתי לפתוח מייד אחרי הכרזת הסגר מסגרות חינוך לילדים שמתחייב שיבלו מספר שעות ביום מחוץ לבתיהם. חלק מגני הילדים החיוניים שלעת חירום צריך להיות למען הילדים ולא רק כדי לאפשר לעובדים חיוניים לעבוד. גננות וצוותי חינוך עשויים להיות עובדים חיוניים בזמני משבר מסוג זה. קשר יומיומי עם ילדים צעירים הוא הכרחי למען ההמשכיות של הלמידה גם אחרי הסגר. קשר יומיומי כזה עם ילדים בסיכון הכרחי להבטחת בריאותם הנפשית והפיזית.

"חזרה לגנים בצל הקורונה"- מצגות ההרצאות ממפגש הזום ב-7.5.2020

העליתי בבלוג את מצגות ההרצאות שנתנו אמש(7.5.2020) עידית ואני (שתינו ממכללת לוינסקי לחינוך) (תואר שני בחינוך לגיל הרך ותוכנית גננות פרטיות) בנושא "החזרה לגנים בצל משבר הקורונה". אני מעלה את המצגת לטובת מי שלא התאפשר לו להיכנס אתמול להרצאת הזום. המצגת ללא צילומי ילדים.

לינק למצגת הראשונה של ההרצאה של קלודי טל

לינק למצגת השניה של ההרצאה של עידית צולמן

כיתת חממה בממד ראשית (צילום: אלון ליפין)
לצאת מהקוםסה ומהכיתה: סביבת למידה בממ"ד ירושלים

נושאי ההרצאה היו:

.1מה עונים להורים מתלבטים? .

2היערכות לחזרה לגן הילדים

.3פעילויות חקר, יצירה ולמידה לצד שמירה קפדנית על כללים .

4צורך בשיתוף פעולה קרוב עם הורי הילדים .5צורך בתמיכה מצד הרשויות

ההרצאה נועדה להדגיש שני היבטים מרכזיים:
א. היערכות טובה כוללת היערכות תודעתית והכנות ממשיות בשטח+שיתוף צוות והורים

ב. נדרש שילוב בין שמירה קפדנית על כללים לבין עידוד של פעילות חברתית, חקרנית, יצירתית תוססת

ג. חשוב למצוא דרכים להביע ולקבל חיבה(בין ידלים ובין מבוגרים לילדים…וגם בין מבוגרים) בדרכים שאינם כוללים מגע.

שירים וספרים לילדים צעירים בעברית ובאנגלית בנושא הקורונה והחזרה לשגרה בצלה

בפוסט אציג מספר שירים וספרים בנושא הקורונה. אני מודה לאלודי הוטיה, שותפתי לבלוג שהיא עצמה מורה לאנגלית, על ההמלצות לספרי הילדים לשירים באנגלית.

בייבי שארק שוטף ידיים

נתחיל עם היוטיוב החביב על בייבי שארק שומר על הבריאות. בייבי שארק-אני יודעת מנכדתי בת הארבע וחצי כמעט, הוא דמות אהובה על הילדים. בהחלט מומלץ להרגיל ילדים צעירים לשטוף ידיים בעזרת היוטיוב הזה ועל הדרך ללמוד אנגלית.

"טרופותי"  גרסת הקורונה-מאת ג'וליה דונלדסון ואקסל שפלר

אקסל שפלר וג'יוליה דונלדסון חברו יחד לעצב קריקטורות שמעודדות ילדים לשמור על כללי הריחוק החברתי וההיגיינה בדרך ידידותית והומוריסטית. את זאת אנו לומדים מכתבה שפורסמה ב-Guardian.

טרופותי ובתו שומרים על הבריאות בהתמוגגות עם מגפת הקורונה: טרופותי נשאר במערה שלו. טרופותי הבת השתדלה מאוד להתנהג…

טרמפ על מטאטא-מאת ג'יוליה דודלסון ואקסל שפלר

הישאר בטוח, נהג בתבונה. הישאר על המטאטא ושמור על המרחק!

נזכיר גם את דרקורונה(בעברית ובערבית)

דרקורונה מאת טלי ורסנו אייסמן-ספר תמונות דיגיטלי מוקרא על ידי המחברת. הספר הוא הפקה משותפת של פיקוד העורף ומשרד החינוך. הסיפור מתמקד בפחדים של ילדים צעירים מ"יצור" הקורונה, יצור קטנטן, בלתי נראה שמשבש את החיים של כולנו. בספר מועלה על נס תפקיד הדימיון הן בהעצמת הפחדים ולא פחות מכך בהתמודדות איתם. מה שחביב מאוד בעיניי הוא שהאחות הגדולה של הילד היא זו שמתווכת לו את המציאות שהיכרות איתה נוטה להפחית את הפחד.

ואת דרקורונה סדרך לבית הספר(בעברית ובערבית) ודרקורונה בדרך לגן

ספר דיגיטאלי זה בהוצאת משרד החינוך פיקוד העורף הוא ספר מצוין להכנת התלמידים לחזרה לבית הספר. מתאים לדעתי גם לילדי גן.

אזכיר גם את ספר וירוסים מאת מירב נתיה מנהלת הפרויקט רות נוביק

הפניה לפדף של הספר

ספר חידקים מאת יעל קשתן-בסדרה מבט לגן/ראש הפרויקט ד"ר רות נוביק
https://clodietaldan.files.wordpress.com/2020/03/d797d799d799d793d7a7d799d79d-d799d7a2d79c-d7a7d7a9d7aad79f-d79ed791d798-d79cd792d79f-1.pdf

היצור הקטן כתר

הפניה לפדף

גני הילדים בישראל-ביום שאחרי הקורונה

ראשי מערכת הבריאות, פיקוד העורף ומערכות גדולות אחרות חושבים על שינויים שמתבקשים בתחומי האחריות שלהם בעקבות תובנות ממשבר הקורונה.

הכרחי וחשוב שמערכת החינוך בכללותה ובתוכה מערך מסגרות החינוך לגיל הרך יפיקו לקחים מהתפקוד שלהם במשבר הנוכחי. בהקשר הטיפול הריכוזי במערכת החינוך במדינת ישראל זה אומר שהממשלה צריכה לתת עדיפות לטיפול במערכת החינוך לחינוך גיל הרך. חשוב שנבין שבעת הזו, בתחילת מאי 2020, אחד הקשיים המרכזיים במשק הוא חוסר היכולת להחזיר את החינוך של תינוקות, פעוטות וילדי גן למסגרות בשל קשיים ליישם את הנחיות משרד הבריאות במבנה הארגוני הקיים. חוסר יכולת להחזיר מסגרות חינוך לגילאי לידה עד שש לפעולה מעכב את החזרה של המשק לעבודה תקינה. עובדות ועובדים אחרים-לרבות מורות ומורים לילדים בכיתות א'-ג' וי"א-י"ב אינם יכולים לשוב לעבודה תקינה עד אשר יימצא פתרון לילדיהם הצעירים.

הממשלה הקימה בשנת 2019 את המועצה לגיל הרך בעקבות חוק המועצה לגיל הרך שחוקק בשנת 2017 כדי " להכין תכנית לאומית רב-שנתית, לתקופה שלא תפחת משלוש שנים, שמטרתה לקדם את הטיפול בתחום הגיל הרך כפי שהחליטה המועצה ולהמליץ על סדרי העדיפויות ליישום התכנית האמורה".

מסגרות חינוך לידה עד שלוש

מצב החינוך לגילאי לידה עד שלוש(מעונות היום, המשפחתונים, הגנים הפרטיים והמסגרות השונות) רובן לא מפוקחות. החינוך לגילאי לידה עד שלוש נמצא בתת טיפול מתמשך ונדרשת השקעה עצומה בו כדי לבנות אותו מחדש על בסיס יחסים הגיוניים יותר של כוח אדם פר ילד והסינון והכשרת כוח האדם שעובד עם תינוקות ופעוטות. וועדת רוזנטל הגדירה משכבר בשנת 2009 את הסטנדרטים הדרושים לעבודה עם תינקות ופעוטות. הכרחי להכשיר מחנכות כגננות מוסמכות לכל הפחות. עבודה עם תינוקות ופעוטות היא עבודה קשה ומתישה ונדרשים לשם מילויה כישורים וחוסן נפשי.

גני ילדים ציבוריים

בפוסט זה אני מבקשת להתייחס לגני הילדים הציבוריים שמיועדים לילדים בני 3 עד 6 שנים. ישראל היא מהמדינות הלא רבות בעולם שבהן ילדים בני 3-4 זוכים לחינוך ציבורי חובה וחינם. אחת הבעיות הארגוניות המרכזיות שהתגלו כמגבילות באופן קיצוני את החזרה לעבודה של גני הילדים בתקופת הקורונה למספר ימים ושעות סביר שיאפשר להורים לעבוד הוא היותה של המערכת בנויה טלאי על טלאי. בגנים הציבוריים עובדות לכל הפחות מנהלת גן, גננת משלימה שעובדת בשלושה ואפילו לפעמים ארבעה גני ילדים כדי להשלים משרה מלאה וסייעת ,ראשית, וסייעת משלימה שמשרתה מורכבת לרוב מעבודה בלא פחות מחמישה גני ילדים. מבנה ארגוני זה הופך את הניסיון לבנות שתי קפסולות בגני הילדים שהצוותים והילדים מופרדים לבלתי אפשרי. זאת ועוד, הגננות מקבלות את שכרן ממשרד החינוך והסייעות מהרשות המקומית כך שלמנהלת הגן אין סמכות היררכית על הסייעת שלה. בנוסף, הניסיון להאריך את ימי הלימודים כדי להתאים את אורכם לשוק העבודה הוליד בישראל את הצהרונים שמנוהלים על ידי גופים שונים ברשויות שונות ומאוישים על ידי צוות שלא בהכרח קיבל הכשרה מסודרת. יתרה מזו, תנאי העבודה של הצוותים האלו מגבילים אותם מאוד. הנשים (רוב העובדים בצהרונים הן עובדות) אינן יכולות לקחת על עצמן בבוקר עבודה של ממש כי הן מתחילות לעבוד בשעה 1400. שוב הטלאי הנוסף הזה מפריע בעת מגפת הקורונה להפעיל אותם כי שוב הילדים נחשפים לאנשים נוספים על הצוות שעובד איתם בבוקר.

בטווח הקצר אני שואלת את עצמי, לאור בעיות יסוד אלו, מה הערך של חלוקת הגן לשתי קבוצות של ילדים שכל אחת מהן מגיע לגן לשלושה ימים. בתנאים הארגוניים של גני הידלים היום לא ניתן לבנות שתי קפסולות בגני הילדים.נדרש שינוי ארגוני: אולי בניית שישה ימים ארוכים עד 1600 שבכל שלושה ימים לומדים מחצית מילדי הגן כשהצוות מורכב מצוות הבוקר וצוות הצהרונים. דרך פעולה זו מחייבת רהארגון רציני וגמישות ורצון טוב מכל האנשים שפועלים במערכת.

יום לימודים ארוך +הכשרה של גננות מוסמכות+ביטול צהרונים

אבל המצב הארגוני הבעיתי הזה חייב להוביל אותנו ביום שאחרי(זו עשויה להיות אחת המשימות המרכזיות של המועצה לגיל נרך!) לתכנון יום לימודים ארוך בגנים[מזכירה שיש חוק כזה שמיושם רק באשכולות נמוכים).

יום הלימודים הארוך עשוי להיות מוגדר כיום לימודדים מ7:30 עד 16:00 ואז עובדות בו שתי גננות אקדמאיות, אחת מהן מנהלת הגן ושתי גננות מוסמכות שתחלפנה את הסייעות(נדרשת הכשרה של הסייעות שעובדות היום במערכת לגננות מוסמכות). זה פחות או יותר המודל של כלול בחוק יום לימודים ארוך.

חלופה טובה של יום לימודים ארוך גמיש הצגתי בפוסט שכתבתי ספטמבר לפני שהקורונה[מונח זר לי אז] השתלטה על חיינו, מונהגת במדינות מזרח אירופה והן ברג'ו אמיליה שבאיטליה.במדינות רבות יום הלימודים בגני הילדים ובבתי הספר היסודיים מתחיל בשש וחצי בבוקר ומסתיים בשש וחצי בערב. לא להיבהל הילדים אינם נמצאים כולם במסגרת 12 שעות. הגננות עובדות במשמרות של שבוע בוקר(שש שעות למשרת בדומה לישראל) ושש שעות משמרת ערב. הילדים מקבלים מתוקף חוק חינוך חובה וחינם 5 א 6 שעות מהמדינות השונות. הוריהם משלמים על כל שעה נוספת שהילדים נמצאים במסגרות החינוך ועל הארוחות שילדיהם מקבלים במסגרות אלו. דהיינו, במדינות אלו המדינה ממנת רק עד שש שעות וההורים ממנים את השעות הנוספות. מודל זה של ניהול גנים מאפשר גמישות. אין סיבה שכל ילדי הגן יימצאו במסגרת יום ארוך אם יש באפשרות משפחותיהם לקחתם הביתה בשעות הצהריים. מנגד מבנה לימודים זה מאפשר להורים שעובדים ימים ארוכים לעבוד כשהילדים לא עוברים זוגות ידיים נוספות עד להגעתם הביתה מהעבודה.

שינויים ארגוניים אלו נראים לי די הכרחיים במדינת ישראל. הם מחייבים שיתוף פעולה בין הסתדרות המורים, הממשלה והרשויות המקומיות אבל יום אחרי המשבר זהו שינוי מתבקש.

שינוי דימוי ושינוי תודעתי בתפיסת תפקיד הגננת והמורה-ראיית התפקיד כתפקיד חברתי חיוני

מוקד שינוי נוסף הוא שינוי בתפיסת התפקיד של גננות ומורות כבעלות תפקיד חברתי חיוני. הן בעיני הציבור והן על ידי הגננות והמורות עצמן. התסכול של הורים רבים במהלך השבועות שהלימודים התקימו במסגרת כזו או אחרת של למידה מרחוק, הביא להתקפות לא הוגנות וחסרות רסן על עובדי ועובדות ההוראה ועל נציגיהם. זעמם של ההורים יצא לא אחת על הגננות והמורות של ילדיהם. במקביל, שמעתי גם קולות של גננות ומורות שרואות עצמן כ"שפני ניסוי" בכך שמתכונים להקדים את החזרת הילדים הצעירים למסגרות החינוך. הן מרגישות שהמדינה מסכנת אותן יותר מידי. אני באופן אישי הצערתי לראות את ההתקפות הלא הוגנות על גננות ומורים וגם לא הסכמתי עם התפיסה שאין זה ראוי להקדים את החזרה לעבודה של גננות ומורות לכיתות א'-ג' ושל מטפלות וגננות פרטיות.

אני בהחלט רואה את הגננות והמורות כממלאות תפקיד חיוני במדינה כמו זה של רופאים, חיילים ושטרים.אנחנו רואים כאמור את הפגיעה במשק כפועל יוצא של הקשיים הארגוניים להחזיר את מערכת החינוך לגיל הרך לעבודה.

תפקיד הגננות והמורות הוא תפקיד שהוא מעבר להוראה טובה ומותאמת לילדים צעירים. איני מתכוונת להפיל על גננות ומורות אחריות על החוליים של החברה בישראל. לכך אני מתנגדת בתוקף. גננות ומורות אינן עובדות סוציאליות ופסיכולוגיות והן אינן יכולות לשנות את התנאיים הכלכליים והמשפחתיים של הילדים שמגיעים לגנים ולבתי הספר. עם זאת, נדרש מהגננות ומהמורות עמדה מנהיגותית שרואה בעבודתן המבורכת תרומה לפעולה התקינה של המשק. נדרש שיבינו שבתנאים הקיימים החזרתן המוקדמת לעבודה שיש בה סיכון מסוים היא פעולה חיונית להתנעת המשק. זאת ועוד, הן עושיות להידרש לשינוי במבנה יום העבודה ולפיצוי כספי הולם שייגזר מעבודה במשמרות לדוגמה. עבודה בתנאים שיש בהם סיכון מסוים(כמו חזרה לעבודה במהלך מגפת הקורונה) הכרחית לתפקוד המשק וההורים. בסך הכל הגננות והמורות עצמן הן אימהות וזקוקות למסגרות חינוך לתינוקות ופםעוטות וילדי גן עבור ילדיהן.

דעתי היא שגם בהכשרת הגננות והמורים אנחנו לא עושים מספיק כדי לתרום לבניית זהות מקצועית שרואה בתרומה לחברה בתחומים רלוונטיים רכיב הכרחי בתפקיד ההוראה. בכוונתי לחפש עם צוות המרצים בתוכנית תואר שני שבראשה אני עומדת במכללת לוינסקי לחינוך, דרכים להוביל להבנה טובה יותר של המבנה הארגוני של מערכת החינוך ולטיפוח תפיסת תפקיד חברתית רחבה יותר של גננות ומורות שמשתתפות בלמידה בתוכנית.

לנצל כל רגע להיערכות נאותה לחזרתם של פעוטות וילדי הגן למסגרות

מטרת פוסט זה היא לרתום את כל העוסקים במלאכת החינוך לגיל הרך במסגרות ציבוריות ופרטיות לתכנן באופן מפורט ולתרגל את החזרה לעבודה במסגרות החינוך. הכרחי להיערך בצורה מדוקדקת כשכל צוות בכל רשות מכיר את השדה וההקשר הספציפי שלו. כל זאת למרות הודעות מאוחרות מידי הניתנות על ידי הממסד המרכזי בדבר החזרה ללימודים. הכרחי להבין שחזרה רגועה ובטוחה מותנית בהיערכות מיטבית בתנאים הקימים בכל מקום ומקום. חשוב לרתום את הורי הילדים למאמץ החזרה המאורגנת של ילדיהם הצעירים למסגרות וחשוב שהורי הילדים יבינו ששיתוף פעולה מלא עם המחנכות והגננות בכל מסגרת חינוכית משרת את ילדיהם. אתייחס בסוף גם להכנת פעוטות וילדי גן צעירים לנהלי פרידה מהוריהם וכניסה לגנים ששונים מאלו שהם מכירים. בפוסט הפניה למסמכי הכנה לחזרה ללימודים מדוקדקים של יוניסף ושל ארגון מורים אמריקאי.

בימים שקדמו ליום העצמאות ומייד לאחריו התפרסמו ומתפרסמים מתווים שונים ומגוונים לגבי החזרה של ילדי המעונות, הגנים הפרטיים, הגנים הציבוריים ותלמידי כיתות א'-ג' ללמידה במסגרות החינוך בצל מגפת הקורונה.

הדבר הבלתי נתפס הוא שהיום יום שישי(1.5.2020) טרם התקבלה החלטה סופית- לגבי חזרתם ללימודים של התלמידים הצעירים. המצב שנוצר במסגרות ציבוריות ופרטיות מבלבל הורים, גננות וארגונים שמפעילים את מעונות היום ומערער את האמון במערכת. יתרה מזו, הציפיה שמסגרות החינוך יפתחו את שעריהן מהיום למחר מבלי שייערכו כראוי היא גם לא מציאותית וגם לא אחראית.

ההתנהלות של הממסד-גם כשאני מניחה שמקורה בדאגה אמיתית מהתפרצות מחודשת של הקורונה, עלולה להרפות את ידי המחנכות והמחנכים ולערער את אמון ההורים במערכת.

עם זאת, יש לזכור כמה דברים שנכונים בישראל כמו ביתר מדינות העולם (ראו את תוכנית המסגרת לפתיחת מוסדות חינוך של ארגון אוניסף שהתפרסם באפריל 2020).:1. בעת ההחלטה באם להחזיר ילדים למסגרות החינוך אם לאו, יש לשקול נזקים שנגרמים לחלק מהילדים מהישארות בבית. יש להכיר בכך שבעוד שחלק מהילדים נהנים מסביבה משפחתית בטוחה ומשבר הקורונה קרב בין בני המשפחה, במשפחות אחרות ילדים אינם מקבלים סיוע ללמוד ולעתים תנאי החיים הקשים בבית מעמידים אותם בסכנה נפשית ופיזית. דהיינו, לא מדובר במצב שבו הישארות בבית מבטיחה ביטחון ובריאות בעוד שהחזרה ללימודים מזיקה בהכרח; 2. אין מספיק מחקר בנוגע להדבקה והידבקות של ילדים צעירים ואני מבינה שבישראל הנתונים אינם שקופים כך שגופי מחקר עצמאים ינתחו אותם. עם זאת, מהמחקרים הקיימים מצטיירת תמונה של תחלואה נמוכה בקרב ילדים וסימפטומים מתונים כשהם נדבקים; אין גם עדויות לכך שילדים הם מקור בולט במיוחד להדבקה. העובדה היא שבישראל רופאים חותמים על עצומות שקוראות שיש להחזיר את הילדים למוסדות החינוך. מצערת העובדה שכדי להצדיק החלטות כאלו ואחרות לגבי החזרה למסגרות החינוך ניתנת פרשנות מחמירה לנתונים. הכרחי לזכור ששינויי פרשנות לגבי ממצאי מחקר לפי נוחות מקבלי ההחלטות מחלישה את האמון של הציבור במערכת.

ילדה בת ארבע ציירה את סבא וסבתא בטוחים בביתם כשבחוץ ניתן לראות את וירוס הקורונה
picture credit to Stephanie Glazer Wieland famil
y).

חשוב להכיר בכך שמניעת החזרה ללימודים של הילדים נובעת לעתים קרובות מחוסר היערכות של המערכת ומחוסר תמיכה תקציבית ולא מנתונים לגבי התחלואה. חשוב לעשות סדר בהנמקות ובהסברים שמוצעים לציבור כדי לחזק את האמון של הציבור במקבלי ההחלטות.

בעת ההיערכות לקראת שיבה ללימודים חשוב מצד אחד לשתף נציגים של גננות, מורים, הורים, רשויות, גורמי בריאות, גורמי בריאות נפש)[כך מומלץ על ידי אוניסף וגם על ידי איגוד המורים האמריקאי AFT)/, ומצד שני להציע הנחיות ברורות ואמינות לגבי התנהלות בטוחה במערכת. בכל מקרה האחריות על בניית פרוטוקולים של פעוילות בעת הזו חייבת להתגבש ברמה המקומית. אביא דוגמה שממחישה את חשיבות ההיערכות ברמה המקומית. במתווה של חזרה לגני הילדים שהתפרסם ביום ה, 30.4.2020 לגבי החזרה של גני הילדים לפעילות נכתב שיש לחלק את ילדי הגנים לשתי קבוצות גדולות, וכל חצי גן לרבע. וניתנה ההנחיה לעשות זאת על בסיס סדר הא-ב של שמות משפחה(או שמות פרטיים). הנחיה פרטנית זו תמוהה. מדוע משרד החינוך צריך לקבוע את אופן החלוקה של הגן לקבוצות? חלוקת הילדים לקבוצות על ידי כל צוות גן עשויה לקחת בחשבון היבטים כגון ימי הלמידה של אחים אחרים בגנים אחרים, חברויות בין ילדי הגן, קרבה גיאוגרפית. אימוץ שיקולים מקומיים מעין אלה עשוי לשרת את הילדים ואת הורי הילדים טוב יותר מחלוקה שרירותית של הילדים לשתי קבוצות גדולות(קםסולות) ולאחר מכן לרבעים.

הכרחי גם לגבש פרוטוקולים ברורים שנוגעים לכניסה למסגרות החינוך, הליכה לשירותים, אכילה, התנהלות בחצר וכו'. כאשר מדובר בחינוך לגיל הרך יש להביא בחשבון את המאפיינים הייחדויים של ילדים צעירים.

חשוב שכל מסגרת חינוך תניח שגם אם לא ביום א' הקרוב(3.5.2020) היא תחזור לעבודה בעתיד הקרוב, ולכן חשוב לגלות מנהיגות ואחריות ולגבש תוכנית מגירה מפורטת ומדוקדקת לגבי החזרה לעבדוה. הכרחי לגלות מנהיגות וחשיבה פרואקטיבית ולהיערך נפשית ופיזית לחזרה ללימודים במסגרות החינוך על פי הידוע על הנחיות משרד הבריאות. מפנה שוב למצגת שכוללת התייחסות לעיקרי ההיערכות במסגרות חינוך לגיל הרך ולפוסט בנושא. אין להמתין לחדשות כדי להתחדוצת כדי להיערך. במדינות שונות מורים נקראו למסגרות החינוך לתרגל פרוטוקולים של שיבה ללימודים כשבוע לפני החזרה לעבודה בפועל.

חשוב שגננות מהמגזר הצביורי והפרטי יכישרו את הקרקע גם לבניית ביטחון ואמון של ההורים במערכת אמון שישתקף בהרגשת הביטחון של הילדים. מאמץ רב יש להשקיע בחינוך לגיל הרך לתקשורת בין אישית עם הורים, פעוטות וילדי גן לקראת החזרה ללימודים.

אחד ההיבטים החשובים בחזרתם ללימודים של הילדים הצעירים נוגע לנהלי פרידה מהורים מחוץ לשער המסגרת החינוכית. מצב זה איננו מצב רגיל של פרידה מהורים וקבלה של אנשי צוות. מדובר בתרחיש רגשי חברתי שאותו על מסגרת החינוך לגבש, לתרגל, לתווך להורים ולילדים הצעירים בפגישות זום. חשוב ואף הכרחי לנהל בשבוע שלפני החזרה ללימודים שיחות וידאו( (באמצעות הזום או הואטסאפ או כל מדיה אחרת) אישיות או בקובצות קטנות שבהם יוסבר לילדים שוב ושוב איך תתנהל הכניסה לגני הילדים למסגרות החינוך.

חשוב לטעת ביטחון בהורי וילדים. חשוב להבין שיש בחזרה לעבודה במסגרות החינוך לצד השמירה על הבריאות מן החזרה לחיים יותר נורמליים בשביל כולם ויש בה תרומה של ממש לחברה השיראלית.

טוב היה אילו היו יותר גילויי מנהיגות בכל הדרגות בממסד. אבל לא מזיק שכל אחד מאיתנו בתפקיד שלו יגדיל ראש ויגלה מנהיגות ואחריות חברתית.

הכרחי ודחוף לתמוך בגננות ומורות א'-ג' לתכנן פרוטוקולים מסודרים של שיבה ללימודים

זה זמן מה אני כותבת בבלוג זה על חשיבות התפקיד של הגננות והמורות בכלל ובגילים הצעירים בפרט בתקופה מאתגרת זו של מגפת הקורונה. זאת ועוד, פרסמתי לפני כעשרה ימים פוסט שמתמקד במתווה כללי של חזרה לגן.

בשעה זו כאשר ההחלטה לשוב ללימודים בזמן זה או אחר אחרי יום העצמאות הפכה לקונקרטית הכרחי שהפיקוח של משרד החינוך, הרשויות והגננות ומנהלי בתי הספר והמורות יבנו פרוטוקולים מאורגנים של שיבה לעבודה בכפוף להנחיות משרד הבריאות.

A loving home for every child - SOS Children's Villages International
מקור האיור

הכרחי שמערכת החינוך על כל דרגיה ומרכיביה תנקוט בצורה מנהיגותית ופרואקטיבית.

לא ייתכן לצפות מגננות ומורות לחזור לעבודה ללא פרוטוקולים מאורגנים שינחו את ההתנהלות במסגרת הלימודים בצל מגפת הקורונה.

בעיניי הכרחי לאפשר לצוותים ימי היערכות ולהעניק להם תקציבים להצטיידות באלקוג'ל, מסכות, מד חום לכל הפחות. זאת ועוד, הכרחי שהאחראים על הביטחון הבטיחות והתחזוקה בעיריות וברשויות מקומיות יבדקו את החצרות, ינקו אותן יבנו אזורים מוצללים נרחבים וידאגו להתזת מים לימים חמים במיוחד. ההנחה היא שפעילות רבה מאוד תתנהל בחצרות. על העיריות להביא בחשבון שלא ניתן לחזור לגני ילדים ולבתי ספר ללא הכנה נאותה של התשתית הפיזית. ומדובר בכל הרשויות המקומיות ולא רק בעיריות של ישובים חזקים! במגזר היהודי הכללי, הדתי החרדי והערבי. חשוב ביותר בעיניי שהורי הילדים המבקרים בגנים יירתמו לשכנע את העיריות לעשות את צעדי ההכנה הללו.

לאלו פרוטוקולים אני מתכוונת?

  1. פרוטוקול של קבלת הילדים מההורים ומסירתם להורים בסוף היום. מי מקבל ומוסר, מידת המיגון שלו וכו'.
  2. הכרחי לבנות פרוטוקול של ניטור תסמינים ובדיקת חום של כל נשות הצוות, הילדים וההורים. במקביל הכרחי לבנות תקשורת מבוססת על אמון עם הורי הילדים כדי לוודא שהדיווחים על בריאות ותסמינים הם מדויקים.
  3. נדרשת בניה של פרוטוקול תמיכה בילדים שמתקשים להסתגל למסגרת הגן(הצעירים מאוד). בתפקוד רגיל של מסגרות החינוך-ההורים מורשים ללוות את ילדיהם בימים הראשונים של הצטרפות לגן או עם הישבה מחופשה ארוכה.
  4. בניה של פרוטוקול נהלי אכילה בגן-לרבות מרחקים בין ילד לילד(כיסא או שניים בין הילדים ושולחנות כפולים להגדלת המרחק ביניהם; בחלק זה גם שטיפת ידיים לפני האכילה;
  5. פרוטוקול שטיפת ידיים-כל כארבעים דקות על הילדים לחטא עם אלקוגל או לשטוף ידיים ולשתות מים.
  6. בניית פרוטוקול של שימוש בשירותים-הן הרגלים לילדים והן לצוות. הכרחי להעניק לילדים צעירים עזרה(ולעתים להחליף חיתולים) והכרחי לחטא ולנקות את השירותים אחרי כל שימוש. בחלק זה יש לכלול הקניית ושמירת הרגלי הגיינה לילדים.
  7. יש להגדיר אלו צעצועים ופריטים אחרים ישארו בתוך הגן ואלו פריטים יסולקו כיוון שקשה לנקדות אותם. יש להגדיר נוהל שטיפה, וחיטוי השטח בסוף כל יום לימודים.
  8. חלוקה לקבוצות קבועות מעבר לחלוקת הגן לשני חצאים-של כ-17 ילדים הכרחי לחלק כל חצי לשתיים שלוש קבוצות קטנות יותר(קבוצה אחת מונחית וקבוצה אחרת באחריות אותה מחנכת במשחק חופשי ). אני חושבת שהגננת היא זו שצריכה לשבץ את הילדים לקבוצות על בסיס היכרותה איתם ולעדכן את ההורים לגבי השיבוץ. היא עשויה לשקול להכניס שינויים בשיבוצים במידה ולהורים יש הסתייגויות משכנעות. נדרשת החלטה מי עומד בראש כל קבוצה באופן קבוע.
  9. שינוי הגדרת תפקיד הגננת המשלימה: מתחייב מהנחיות השמירה על הבריאות כפי שאני מבינה אותן שיוכנס שינוי בהגדרת תפקיד הגננות והסייעות המשלימות כדי ליצור קביעות של צוות. הכרחי שגננות וסייעות משלימות יעבדו במסגרת אחת בלבד ויהיו אחראיות על קבוצה אחת. אחרת העיקרון של קביעות הצוות והילדים מופר.
  10. יש לחלק את שטח הגן(פנים הגן והחצר) לשני אזורים גדולים-כל קבוצה תתנהל באזור המסומן. ניתן בדרך משחקית להרגיל את הילדים לשמור על הגבולות האלו.
  11. על הרשות המקומית לעשות בדחיפות מיפוי של גננות וסייעות שמנועות מלשוב לעבודה בשל מחלות רקע ולגייס כוח אדם חלופי בהקדם. הכרחי לוודא שכל מסגרת ומסגרת מאוישת כהלכה. הכרחי לדאוג למתנדבים שישמשו לגיבוי.
  12. חשוב לתכנן את הלימודים בקבוצות כך שבימים הראשונים הילדים יספרו בקבוצות על מה שעבר עליהם בימי הבידוד. בקבוצות אלו יש להקנות הרגלים של התנהלות שומרת בריאות והגיינה. חשוב שהילדים יתיידדו עם המסכות והוצע גם שאנשי צוות ידביקו את הצילומים שלהם על בגדיהם בשעה שהם עוטים מסכות.
  13. אני מציעה שרוב הפעילות תתנהל בחצר הגן ותתבסס על חקר פעיל של הסביבה הקרובה. כל קבוצה עשויה לבחור מוקד לחקר שילווה את הקבוצה לזמן מה.

אני חושבת שהתכנון הקונקרטי בכל מסגרת ומסגרת לגבי ההיערכות לשיבה לגן חייב להיעשות בתוך הצוות של אותו גן או של כמה גני ילדים סמוכים. עם השלמתו הכרחי לכנס אסיפת הורים וירטואלית שבה הגננות תכנה את ההורים לדרכי העבודה בגן עם החזרה ללימודים. הכרחי באסיפה זו לשכנע בנחיצות הדיווח המדויק לגבי תסמינים של הילד ושל בני משפחתו.

אני חושבת שיהיה זה בלתי אחראי לחזור לעבודה בגנים ובתי ספר ללא היערכות והכנה נאותה של השטח הפיזי, הרגשי והחברתי. הכרחי לבנות אמון ושיתופי פעולה בין השותפים למלאכה.

הוראה בחינוך המיוחד ובגיל הרך כמקצוע חיוני-קשה לביצוע-בעקבות תגובות העוקבים

מצאתי לנכון לפרסם בפוסט זה מספר תגובות של עוקבות ועוקבים על הפוסט שבו טענתי שחשוב שהממסד ועוסקות והעוסקים בבחינוך מיוחד ובחינוך לגיל הרך יראו במטפלות, גננות והמורים בחינוך המיוחד והחינוך לגיל הרך מקצוע חיוני. חשוב להציג את תגובותיהם של אלו שאמרוים לבצע את המלאכה עצמם ןלהבין את נקודת המבט שלהם. אסיים את הפוסט בתובנותיי ביחס לנושא רגיש זה.

Why the New Coronavirus (Mostly) Spares Children - The New York Times

נקודות שעלו בתגובות

מעיון בתגובות העוקבות והעוקבים עולה ש:

א. ישנה הסכמה גורפת לגבי ראיית מקצוע ההוראה בכלל ואת העיסוק בחינוך בגיל הרך ובחינוך המיוחד כמקצוע חיוני;

ב. העוקבות והעוקבים טענו שתפיסה כזו של מקצוע מחייבת התייחסות מותאמת לעוסקים בהוראה בכל ימות השנה ולא רק בעתות חירום: התייחסות שמתייחסת הן לשכר שהעוסקים במקמוע מקבלים והן להכרה בהם ובסטטוס המקצועי שלהם. אביא לדוגמה את הרופאים, שתנאי שכרם אינם תואמים את ההשקעה והסיכון שהם נוטלים על עצמם (תנאי השכר של רובם ובעיקר של מתמחים ורופאים בשנות העבודה הראשונות שלהם-לא של הבכירים שבהם שמככבים בראש טבלאות השכר) אבל נהנים מסטטוס חברתי גבוה. מה שנדרש שהממסד ומהורי הילדים הוא שיראו במטפלות, גננות ומורים אנשים שתרומתם לחברה באמצעות הכשרת דור העתיד גדולה במיוחד. אני מוסיפה שהכרחי שהממסד יתייחס אל המורות, המורים והגננות כאל אנשי מקצוע אוטונומיים, שיש להתייעץ איתם לגבי תוכניות עבודה בכלל ותוכניות של פעולת גנים ובתי ספר בשעת חירום. התפיסה שרואה במקצוע ההוראה במיוחד בחינוך לגיל הרך ובחינוך המיוחד מקצוע חיני מחייבת הכשרה פרופסיונאלית שמכשירה גננות ומורים לראות את עצמם כמשתיכים למקצוע חיוני.

ג. עובדי הוראה סופגים בימים אלה מהורי הילדים המתוסכלים כעסים ש"לא מגיעים" להם. הפסקת הלימודים בכל דרגות הגיל בישראל, בדומה למתרחש ברוב העולם נכפתה על כולם כדי לשבור את שרשרת ההידבקות מהקורונה. בתנאים של אי וודאות מאחר ומדובר בוירוס מתעתע שאת התנהגותו רק מתחילים ללמוד. אבל הקשיים האוביקטיביים של ההורים- התסכול, החשש העצום מאובדן הפרנסה-מביאים אותם לא אחת לכעוס על עובדי ההוראה. בתנאים אלו עובדי ההוראה רגישים שהם מצויים בין הפטיש לסדן.

ד. עוד עלה מתגובות העוקבות והעוקבים שהחזרה לעבודה בעת הזו מסכנת להערכתם את הילדים ואת צוותי הההוראה; האופן שבו עורכים בדיקות ואוספים נתונים בעת הזו מוגבל ועל כן אין מספיק נתונים מבוססים כבסיס לקבלת החלטות מושכלות באשר לשיבה למערכת החינוך והעבודה.

ה.מההתכתבויות עם עוקבים הבנתי שעובדי ההוראה בחינוך המיוחד ובגיל הרך מרגישים חסרי כלים וגיבוי. על כן מופנית מכאן בקשה למשרד החינוך לקיים תקשורת רצינית עם עובדי ההוראה ולהכין תשתית רצינית שתכשיר את חזרתם לעבודה.

דוגמאות של תגובות

אריק בנדק כתב:


"בת זוגי היא מחנכת בחינוך מיוחד. מיותר לציין, אני מניח, שהיא לא היתה בחופשה, וגם בשבתות היא לא בחופשה, שהרי מחנכים/ות בחינוך המיוחד עובדים באופן קבוע עם ההורים, לפחות בעלי האחריות שבהם. הם סופגים את הנאצות, הכעס, הרבה פעמים שנאה וקנאה, ולמרות זאת… [ כולל הזנקת משטרה לאירוע על ידי המחנכת כי לא רצתה לספר להורים ].הלאה, בתי הספר אינם בנויים להגנה על המורים מבחינה סניטרית. אני שואל את עצמי האם מורה בחינוך מיוחד יכול להגיע כולו לבוש בלבוש מגן וללמד או לטפל? שאלה? מי מחטא את ביה"ס באופן תדיר? איך מתמודדים עם ילדים אלימים?העלית סוגיות ממש חשובות, אני חושש מאוד שבמדינת ישראל, בהיות המורים נחשבים כאקדמאים הזולים ביותר להעסקה ולהכשרה כך גם הוא ההרכב הסוצי-פדגוגי של המורים. אני חושב שיש להתחיל בהכשרה מחודשת של כל מורה במדינת ישראל. לשנות מהקצה לקצה את סולמות השכר של המורים – ראיית המורה כמקצוע חיוני מחייב התיחסות אליו כמו לרופא, לוחם אש, פאראמדיק או ח"כ."

עליזה זגורי כתבה:

מסכימה איתך שאנשי החינוך, במיוחד בעבודה עם קבוצות מסויימות של ילדים – חיוניים ביותר !
בנוסף לעובדים שהזכרת, מתפקדים אנשי רווחה ובריאות הנפש, שגם הגדרתם (ובצדק) היא
של עובדים חיוניים. ומכאן האתגר הגדול של המחלה הכל כך לא "חברותית" הזאת !

אנחנו יודעים שההעברה של המחלה היא מאוד מהירה ואגרסיבית הן מבחינת הצוות,
הן מבחינת הילדים כנשאים, והן מבחינת הילדים בעלי מערכת חיסונית מוחלשת
.

לצערינו (!) לא משתמשים בידע שלרשות אנשי המקצוע (חלקו קיים, חלקו נלמד)
לגבי בדיקות, מיון וייחוד האוכלוסיה המוחלשת
– זו שבסיכון.

משכך – כל אדם העובד כיום במשק, חיוני ככל שיהיה, נמצא בסיכון גבוהה וכאמור – לא מנוטר.
העוסקים, כמונו, במגע אנושי קרוב ומקרב, יכולים אף פחות, כפי שציינת, להיעזר במיגון חיצוני,
הסותר את עבודתינו.

כאמור – אני רואה בכך את האתגר הגדול, שבשלב זה נראה כבלתי פתיר !"

תובנות שלי

לסיכום, הכורח לראות בעובדי ההוראה בחינוך המיוחד ובחינוך לגיל הרך עובדים חיוניים, ושהם יראו את עצמם ככאלה, מחייב רה-ארגון תודעתי ,כלכלי ומעשי שקשה להשיג אותו בשלב זה של חשיבה של פתרון המשבר. מתחייבת מדיניות ברורה ומבוססת נתונים בתהליך החזרה ההדרגתי לעבודה שקשה לראות אותה בשלב זה מיוצגת במקומותינו.

ברור גם שהחזרה לעבודה ולמסגרות החינוך כרוכה בסוג של ניהול סיכונים ושלא ניתן לחכות עד אשר הקורונה תיעלם לגמרי מחיינו.

אוביקטיבית, יש להכיר בכך שבלתי אפשרי לשמור על ריחוק חברתי בעבודה עם ילדים מהחינוך המיוחד ועם ילדים בחינוך לגיל הרך.

חזרה ללימודים תהיה חייבת להתבצע בקבוצות קטנות ואולי בכפוף לבדיקות של צוותי ההוראה ווהילדים. יש לשקול למידה ושהות באויר הפתוח ולא בתוך המבנים. אני חושבת שראוי לחשוב על מודלים קהילתיים של חינוך בקבוצות קטנות(במיוחד אם המשבר יימשך) תוך שילובם של סטודנטים להוראה שיקבלו שכר ויאפשרו את הקטנת קבוצות הלמידה. מובן מאליו שעובדות ועובדי הוראה שמשתיכים לקבוצות סיכון בשל גיל או רקע בריאותי אינם יכולים לחזור לעבודה לפני היעלמות הוירוס.

התגובות של העוקבים רק מחזקות את הצורך שהחלטות מורכבות כאלו יתקבלו בשיתוף הנוגעים בדבר ותהליך גיבושה של זהות מקצועית כזו הוא ממושך ולא יכול להיות רק מוכתב מבחוץ. הכרחי לבנות פרוטוקולים ברורים של חזרה ללימודים במסגרות החינוך בשיתופם של גננות ומורים. יש לזכור שלוקח זמן לגבש פרוטוקולים אלה וטוב יהיה אם יתחילו בגיבושם לאלתר.

ברור גם שכל הסכם שיתקבל חייב לתת מענה מצד אחד לבריאותם של העוסקים במלאכה ומצד שני להורים שזקוקים למסגרות חינוך כדי לחזור לעבודה. כבר עתה פועלים גנים פרטיים לטובת עובדי הרפואה. מספרם של הילדים בקבוצות הוא קטן. אף שמשכורות המורים אינן גבוהות, במצב הנוכחי פרנסתם מעורערת פחות מאשר פרנסתם של עובדים רבים אחרים במשק.

שיתוף פעולה עם החלטות מורכבות שכרוכות בסיכון אישי מחייב אמון רב בממסד ובתהליך קבלת ההחלטות שלו. תחושת רבים מאיתנו היא שבישראל(ולא רק בה, אבל אנחנו חיים בישראל) תהליך קבלת ההחלטות לגבי מה שקרוי אסטרטגיית היציאה, כפוף למאבקים פוליטיים ויש להודות גם לתפיסות עולם שונות של נציגי המשרדים השונים. מציאות זו מקשה על גיבוש הסכמה של מורים וגננות לחזרה מוקדמת של מערכות החינוך לגיל הרך והחינוך המיוחד לעבודה. עם זאת, במוקדם או במאוחר יש להכיר בכך שנצטרך לעשות את הצעדים הראשונים של יציאה ממצב הסגר הקיים.