ניהול פרידות קטנות וגדולות כחלק מהחיים בגיל הרך

פוסט זה מתמקד בפרידות ומשמעותן לילדים צעירים, ולהורים והמחנכים שלהם. תחילת שנת הלימודים בגנים ובבית הספר כרוכה מצד אחד במפגשים חדשים ומצד שני בפרידה מהבית ומהמפגש היומיומי עם המשפחה, מהידוע ומהמוכר. גם סוף שנת הלימודים, ההתחלה הרשמית של הקיץ, התחלת חופשת הקיץ במערכת החינוך -כל אלו כרוכים בפרידות יותר גדולות ומודעות. נזכור גם לצד הפרידות ה"גדולות" ישנם גם "פרידות קטנות". הפרידות הקטנות הם חלק מחיי היומיום של כולנו-והן  מצבים הנחווים על ידי תינוקות ופעוטות על בסיס יומיומי. ישנן גם  פרידות קטנטנות שנחוות על ידי פעוטות-למשל כשהם נכנסים פתאום לחדר יותר מרוחק בבית או בגן שאין בו לזמן מה קשר עין ישיר עם מבוגרים או ילדים קרובים; ישנה פרידה  קצרצרה מאבא כשכל המשפחה מתהלכת לה ברחוב ואבא נכנס לחנות לזמן מה ואימא נשארת עם הילדה בעגלה; או כשבלון הליום נחשק שזה עתה נקנה חומק לו ועף גבוה גבוה לשמיים ולא ניתן להשיגו. ישנה את הפרידה היומיומית הכרוכה בהליכה לישון; נפרדים מהורים או מבני משפחה אחרים בבוקר כשנכנסים למסגרת החינוכית; נפרדים מהבית. ישנם בחיי הילדים גם פרידות גדולות יותר; ההורים יוצאים למילאוים או נוסעים לחו"ל; או מתגרשים ועוברים לגור בדירה אחרת; או במקרים נדירים הרבה יותר וקיצוניים מתים. בסוג היותר נדיר וקיצוני של פרידה לא אטפל בפוסט זה. העניין טופל בפוסטים קודמים.

פרידות קטנות מכינות את הילד לפרידות יותר גדולות. לכן חשוב לא לשאוף לכך שסביבת הילד תהיה כזו שהיא נטולת פרידות. ממילא הדבר גם בלתי אפשרי!

חשוב להבין שריבוי של התנסות בפרידות קטנות "מוצלחות" מדמויות קרובות מחזקות שני דברים אצל הילד: 1. את האמון שהאדם החשוב יחזור-יצירת ציפיות לחזרה של האדם הקרוב; 2. את האמון ביכולת ההישרדות של הילד גם בנפרד מהדמות הקרובה(בעיקר ההורים)-דהיינו פרידות מוצלחות עשויות לתרום לגיבוש הזהות העצמית של הילד כישות נפרדת.

חשוב להבין עוד משהו מרכזי בעניין הפרידה. פרידה נחווית כסוג של קריעה, נפרדות ממשהו רק כאשר האדם, הילד הקטן קשור לאותו אדם, בעל חיים או חפץ. זאת אומרת הפרידה  היא הצד השני של מטבע שבצד האחר שלו יש קשר, חיבור. ולכן תהליך הפרידה והאופן שבו היא נחוית קשור באופן ישיר והדוק לאופי הקשר הקיים עם הישות שממנה נפרדים. דהיינו כדי שתהיה פרידה "טובה" שלא "מפרקת" את הילד רגשית חייב להיות קשר טוב  בין  המבוגר לבין הילד הנפרד ממנו. גמציעה לעיין גם במאמר מעולה של ננסי בלבן על פרידות במסגרות חינוך לגילה רך ועל זיקות הגומלין בין פרידה לבנייה של אמון בסיסי.

כשנפרדים מישות חשובה(אדם או חפץ או חוויה כמו סרט או ספר)  חווים סוג של קושי, מועקה. הילדים הצעירים התלויים יותר בישויות חיצוניות  לקיומם בהשוואה למבוגרים, עשויים לחוות את הקושי של הפרידה בעוצמה גבוהה יותר. גם התופעה עצמה חדשה להם יחסית. יש להם בהתחלה פחות ניסיון בפרידות-ניסיון שהולך ומצטבר במהרה.

נשאלת השאלה מה עלינו כמבוגרים לעשות בעניין הפרידות של הילדים. כמבוגרים אחראיים על הילדים אנחנו מרגישים דחף לעתים להגן עליהם ולחסוך מהם את הצער של הפרידות. אלא שבגלל שהפרידות הם חלק מהחיים היומיומיים של הילדים חשוב, כחלק מהכשרתם לחיים האמיתיים, לעזור להם וללמד אותם לנהל את הפרידות ולהתנהל בתוך הפרידות בצורה שבונה את תחשות הרווחה הרגשית שלהם.

איך מתנהלים עם הילדים במצבי פרידה ואיך מכשירים  אותם לנהל פרידות "טובות"?

אזכיר שלא ניתן ולדעתי גם אין זה רצוי לשאוף ל"מחיקת" העצב של הילדים שקשור לפרידה. המטרה היא לבנות תרחישי פרידות עם  פעוטות שיסייעו להם בסופו של דבר ללמוד לנהל את הפרדות שלהם בצורה טובה: דהיינו בצורה שבה יבינו שרוב הסיכויים שהאדם שממנו הם נפרדים או החפץ או הישות האחרת שממנה הם נפרדים ישובו וכן שהם עצמם ימישכו להתקיים גם אחרי הפרידה הזו וכמה פרידות נוספות.

ניהול פרידות בבית

כהורים או מטפלים בפעוטות חשוב שנבין שהם בשלב של למידה של "כללי המשחק" של הפרידה ולכן חשוב שנשתדל להקדיש זמן לפרידה נאותה מהילד גם כשהוא  יוצא וגם כשאנשים חשובים לו יוצאים מהבית ונפרדים ממנו.

כבסיס לפרידות טובות חשוב שהילד יבנה קשר של התקשרות בטוחה, קשר שבו הוא נותן אמון במבוגרים שמטפלים בו. קביעות יחסית בזהות המטפלים היא דבר חשוב כמו גם היענות לצרכים של הילד. בעוד שבהחלט אפשרי שכמה מטפלים יצרו קשר של התקשרות בטוחה עם הפעוט(אימא, אבא או אימא אימא ואבא אבא, סבא סבתא, מטפלת, גננת, אח), אין זה סביר שהרבה מאוד אנשים יתחלפו בטיפול בפעוט.

 כדי להקל על הפרידה חשוב להכין את הילד לקראתה, ולבנות סוג של טקס פרידה(לסמן שלום ביד, ללוות למעלית). עוזר כשהאדם שנשאר לשמור על הילד מחזיק אותו בידיים בשעת הפרידה או נותן לו יד. עוזר להגיד לפעוט שהאדם שממנו נפרדים יחזור("אימא הולכת לעבודה, לסרט, לסבתא-אימא תחזור"). חשוב להשלים את הפרידה גם אם הילד בוכה. חשוב להימנע מחזרות של האדם הנפרד כדי להרגיע את הילד וזאת כדי לא ליצור אשליה אצל הילד שניתן לבטל פרידות מהיומיום שלו. במקביל חשוב מאוד לא להיעלם לילד כדי להימנע מהבכי של הפרידה. ככל הילד יראה את האדם העוזב כך הוא ייטיב להבין את הפרידה.

הליכה לישון קשה לעתים לפעוטות גם בגלל הפרידה מאנשי הבית האחרים. גם כאן חשוב לבנות שגרה שתחזור על עצמה מידי ערב. איסוף צעצועים . לומר "לילה טוב" לצעצועים ולאנשים שנמצאים בבית.

לסיוע בפרידות יומיומיות בכלל ולקראת שינה בפרט,  אני ממליצה על הספר הקלאסי "לילה טוב ירח" מאת מרגרט וויז בראון שאויר על ידי קלמנט נרד, ותורגם לעברית על ידי מלצר. הספר יצא לאור בארה"ב בשנת 1947. בראון נפטרה בראשית שנות ה-50-והספר נמכר בעולם בשפות שונות בעשרות מיליוני עותקים ומשמש למיליוני ילדים בעולם להגיד לילה טוב לבובות, לרהיטים, לירח ולהיפרד מההורים ומהיום וללהיכנס לתוך השינה המנחמת.

Goodnightmoon.jpg

ספר ילדים נהדר  נוסף שהקראתו החוזרת מאפשרת שיחה עם פעוטות וילדים צערים על פרידות הוא ספרו של מרטין ודל (איורים פטריק בנסון) "ינשופונים". ספר זה מטפל בפרידה מאמא ינשופה שיצא לצוד אוכל לגוזליה, על מחיר החרדה שהוא גובה, השמחה שבמפגש המחודש עם האם והתמיכה המנחמת שטמונה בקשר בין אחים. איוריו של הספר מוסיפים לדרמה שבסיפור ההמתנה של שלושת האחים שרה, פרסי וביל לאימא ינשופה בלילה, ביער החשוך.

ניהול פרידות במסגרות חינוך לגיל הרך

הכנסת תינוקות ופעוטות למסגרות חינוך(משפחתונים, פעוטונים, מעונות, גנים) הוא תהליך רגיש. אחד השלבים המאתגרים הוא הבכי של הפעוטות בתחילת השנה-בכי שנובע לרוב מקושי להיפרד מההורים במיוחד כשמדובר בהישארות במסגרות חינוך שבהן אנשים שאינם מוכרים לילד.  הבסיס לקליטה טובה לתוך מערכת חינוך ולהקלה על הפרדות מההורים הוא קשר התקשרות טוב עם מטפלות, מחנכות או גננות במסגרת החינוך. הקליטה של הצעירים חייבת להיעשות כך שתאפשר  בניית קשר אישי עם מבוגר מטפל אחראי. קליטה בקבוצות קטנות. היכרות עם תחביבי הילד. הכירות עם דרכי הרגעתו. הנחיה שההורים גם כשהם נוכחים בתחילת השנה יפנו את הפעוט בבקשות למבוגר מטפל בגן כדי לאפשר בנייה של קשר התקשרות בטוחה עם אותו המבוגר. קליטת קבוצות קטנות של ילדים לזמנים קצובים במקום את כל ילדי הגן עשויה מאוד לעזור. להרחבה על הסתגלות בתחילת השנה ראו פוסט שנקרא"להתחיל ברגל ימין").

כמו כן, חשוב שהילדים יכירו את כל "פינות" הגן לרבות השירותים.  אצל תינוקות טיפול מקביל חופף של אחד ההורים והמטפלת המקבלת את הילד עשוי בתהליך של התניה  לסייע לבניית קשר עם הפעוט. חפץ מעבר שפעוט מביא מהבית ומייצג את  ואת המוכר עבורו עשוי לסייע(ראו פוסט בנושא חפצי מעבר).

אבל אחרי כל ההכנות מגיע גם רגע הפרידה מההורים. חשוב גם במקרים אלו שההורים לא ייעלמו ויפרדו מהפעוט כשמבוגר מטפל נותן לו יד או מחזיק אותו בידיים. חשוב שהפעוט ירגיש שיש מי שמטפל בו במסגרת החלופית ושההורים יגיעו לקחת אותו. חשוב לתת לפעוטות סימנים לגבי שעות החזרה של ההורים(אחרי האוכל, אחרי השינה). ככל שהילד ירגיש שייכות למסגרת החינוך הקולטת כך יהיה לו קל יותר להיפרד מהוריו. חשוב לקצוב בתחילת השנה את זמן הפרידה בהתאם לקלות שבה מוכן הילד להיפרד מהוריו. אבל חשוב באותה מידה לא להיכנס ולצאת בעקבות בכי של הילד. כי הכניסות והיציאות האלו של ההורים עלולות להקשות על הילד את הפרידה. חשוב לא להכניס שינויים בחיי הילד סביב הכניסה למסגרת חינוך. לא לזרז  "גמילה" . גיבוש טקסי פרידה ממהורים עשוי להקל כי נקלטת אצל הילד הקביעות של הטקס שכוללת בתוכה את השיבה של ההורה בסופו של דבר לקחת את הילד.

ספר ילדים שעשוי לסייע לילד לעבד את התהליך הפרידה מההורים והקליטה למסגרת החינוך הוא הספר של שולה מודן:"ליאור בכה כשאימא הלכה" (איורים יעל ליאור; אדם מוציאים לאור). ספר זה מציג תהליך שבו בנוסף לגננת, גמד קטן(שמייצג את הקול הפנימי של הילד, הביטחון שבקשר שמופנם בתוך תודעתו)  מסייע לליאור להתמודד עם הפרידה מהאם. כשליאור הדומע אומר "אבל אני לא רוצה להישאר לבדי" משיב לו הגמד גיע גיע:" הסתכל…אתה בכלל לא לבדך. אני איתך, עירית הגננת איתך, הרבה ילדים איתך,… והמון  צעצועים…".

תוצאת תמונה עבור ליאור בכה כשאמא הלכה

לסיכום: בפוסט זה הגדרתי את מטרת החינוך סביב פרידות כלמידה של ניהול תהליך הפרידה. שבתי והדגשתי שאי אפשר, בעיניי גם לא צריך, למחוק את העצב שמתלווה לפרידה אלא, שיש ללמד את הילדים להתנהל במצב זה.  הדגשתי שמטרות החינוך סביב פרידות הן: א. שהילד ילמד שלרוב מעגל של פרידות מסתיים במפגש מחודש עם הישות שממנה הוא נפרד;ב. שהילד ילמד שהוא מסוגל להתקיים כישות עצמאית גם בהיעדר האדם הקרוב שממנו הוא נפרד. בנוסף, נאמר שגם שפרידה טובה מחייבת בניית קשר של התקשרות בטוחה גם עם ההורים והמטפלים בבית וגם עם המחנכות במסגרות החינוך. ללא קשר טוב מסוג זה לא יכולה להתקיים פרידה טובה. הדגשתי את חשיבות טקס הפרידה החוזר ונשנה כשהילד מרגיש בידיים בטוחות שכשהוא נפרד. הזהרתי מפני היעלמות שעשויה להפחית את הבכי בטווח המיידי אבל להקשות על פרידות בעתיד. הצעתי גם על אפשור של שימוש בחפצי מעבר במסגרות החינוך והזכרתי ספרי ילדים אחדים שקריאתם החזורת עשויה לסייע לעבד רגשית  את עניין הפרידה ולאפשר להורים ולמחנכות לשוחח עם הילד על הפרידה, לשמוע ממנו מה מטריד אותו ולהכין אותו לפרידות נוספות כשהוא יחסית רגוע.

מודעות פרסומת

על בשלות, מוכנות והכנה לכיתה א'-והכרח להבחין ביניהן

פוסט זה נכתב בעקבות דיונים לא מעטים עם גננות ומורות לילדים בכיתה א' בנוגע לסוגיית המוכנות לכיתה א' שרבים מהאנשים ממשיכים לכנות אותה "בשלות" הילדים לכיתה א'.

מטרת הפוסט לחדד הגדרות של מושגים מרכזיים שכלולים בסוגית המוכנות לכיתה א', ולערוך מספר אבחנות שנראות לי חשובות. בעיקר נבחין בין הכנה , מוכנות ובשלות בהקשר המעבר של הילדים לכיתה א'. כפועל יוצא של האבחנות הללו אתייחס בסוף הפוסט מעט להשלכות החלת המושגים אשר יוגדרו, להערכה ועשייה חינוכית בבית ובמסגרות החינוך להבטחת תנאיי למידה טובים לילדים בבית הספר ובכלל.

שאלות לגולשים?

  • איך אתם מגדירים מוכנות לכיתה א'?
  • מה הדומה והשונה בעיניכם בין מוכנות לבשלות לכיתה א'?
  • מי ומה משפיע לדעתכם על המוכנות של הילדים לכיתה א'?
  • לאיזו תקופת זמן אתם מתייחסים כשאתם מדברים על הכנה לכיתה א'?
  • מאיזו פרספקטיבה השבתם לשאלות: מזו של ההורה, המחנך, נציג הממסד החינוכי, קובע המדיניות?

שלום כיתה א

http://hebrew-academy.org.il/2013/08/15/%D7%A9%D7%9C%D7%95%D7%9D-%D7%9B%D7%99%D7%AA%D7%94-%D7%90/

ראייה מערכתית-אקולוגית מונחית על ידי צדק חברתי כמסגרת מושגית שמסבירה את סוגית המוכנות לכיתה א'

תוך כדי הכנת הפוסט נתקלתי במסמך חשוב של אוניסף ובו הצעה של מסגרת מושגית להגדרת המוכנות לכיתה א'.

ההתייחסות לנושא ה"מוכנות" לכיתה א' עברה שינויים והתפתחותיות רבים במהלך ארבעים השנים האחרונות.  ממצב שבו ההתבוננות על המוכנות הייתה בהשראת גיסל כעל "בשלות" הילדים לבית ספר, למצב כמו זה המתואר במסמך של אוניסף שמדבר על מוכנות גם ברמה של הפרט וגם ברמה החברתית הרחבה. התייחסות שכוללת את כל אשר מדינות,  ומשפחות עושות כדי להכין ילדים על מאפייניהם המגוונים, לטיפוח כישורים ולמעבר מוצלח לעולם בית הספר.

בשלות והשלכותיה על תפיסת ההכנה לכיתה א'

נציין שרעיון הבשלות שהוצע על ידי גיסל נעוץ בכך שהתפתחות האדם מתקדמת לה משלב לשלב שאותם ניתן לתעד ולחזות מראש בעיקר עקב שינויים ביולוגיים המוכתבים במידה רבה על ידי הגנים.  הבדלים בין אישיים בין הילדים ניתנים להסבר על ידי הבדלים ביולוגיים, גנטיים ביניהם. בהקשר של המעבר מהגן לכיתה א' ניתן לפרש את תפיסת  "הבשלות" כגורסת שבעקבות בדיקה של פרופיל הכישורים של הילדים ניתן להחליט אם הם "בשלים" לנחוץ לתפקוד בבית ספר אם לאו. אם הילד נתפס כ"לא בשל"-ההמלצה המתבקשת היא שנה נוספת בגן במהלכה הילד "יבשיל" "מעצמו" וכך שנים עשר חודשים מאוחר יותר יהיה "בשל". כשאני מתווכחת עם אנשים שדוגלים בגישה זו אני מדמה את הילד לעגבניה שנקטפה כשהיא עדיין לא בשלה וכל מה שנותר לעשות הוא להניח אותה על אדן החלון שתבשיל. תפיסת הבשלות איננה מקובלת היום בשל ההבנה שהתפתחות הילדים בכלל והקביעה לגבי המעבר לכיתה א' בפרט, הן הרבה יותר מורכבות מהקביעה האם הילד "בשל" או לא בשל למעבר לכיתה א'. יתרה מזו, היכולת להתמודד עם הנדרש מהם בבית הספר תלוי בגורמים שהם מעל ומעבר ל"בשלות" הביולוגית שלהם. הדבר תלוי ברמת הילדים גם בכישורים שנרכשים על ידי הילדים באינטראקציה אמיצה ומתמשכת עם הסביבה; הדבר תלוי גם באופן שבו הוכנו הילדים לבית הספר על ידי משפחותיהם ומסגרות החינוך הקדם-יסודיות(גנים, מעונות).

Gessel maturation

מצגת פרזי התיאוריה של Arnold Gessel

הבעיה עם תפיסת הבשלות היא שהיא מטילה את האחריות באופן בלעדי על תהליכים ביולוגיים שעובר האדם היחיד ומשחררת מאחריות את הסביבה-החל מהממסד החינוכי וכלה בהורים ובגננות. מצפים מילד שנשאר בגן שנה נוספת בגלל שהוא "לא בשל"  שיבשיל מעצמו. בפועל הקביעה שילד ישאר שנה נוספת בגן כרוכה מן הסתם בקשיים כלשהם ולכן נראה לי שמבזבזים שנה יקרה של הילד אם לא משקיעים בה מאמץ ממוקד לסייע לילד לטפח את הכישורים שנמצא שמתקשה בהם. קשיים אינם נעלמים מעצמם. האחריות על התאמת תכנית להתמודדות עם אותם קשיים מוטלת על הצוות החינוכי, בשיתוף מלא עם הורי הילדים. על כן חשוב להתבונן בסוגיית המוכנות לכיתה א' מפרספקטיבה מערכתית אקולוגית שתוגדר בהמשך.

ראייה מערכתית-אקולוגית

התיאוריה המערכתית-אקולוגית של ברונפנברנר משמשת מסגרת תאורטית מארגנת להבנת המוכנות לכיתה א' במסמך המצוטט של אוניסף ובפוסט זה. התפתחות האדם לפי תפיסה זו נתפסת כשילוב בין מאפינים ביולוגיים של ילד לבין גורמים ישירים ועקיפים בסביבה שלו. דהיינו הן הזיקות הישירות והן הזיקות העקיפות בין הילד לגורמים הסביבתיים,  נתפסות כמשפיעות על התפתחותו. על כן לפי תפיסה זו, הקביעה האם הילד "מוכן" לכיתה א' וטיב ההכנה נגזרים מהערכה של הגורמים הסביבתיים המשפיעים על התפתחות הילד מעל ומעבר להערכת הכישורים של הילד עצמו. יתרה מזו, עצם פרופיל הכישורים של הילד שמוערכים לקראת העלייה לכיתה א', משקף לא רק את יכולותיו המולדות אלא גם את "ההשקעה" בו על ידי משפחתו, ומחנכיו -כשהשקעה זו תלויה לא מעט בטיב ה"שירותים" הטיפוליים והחינוכיים בסביבה שבה חי הילד. זאת אומרת, לפי תפיסה זו המוכנות של הילד לכיתה א' היא תוצר מורכב של מאפייניו של הילד, של האינטראקציות האינטנסיביות שלו עם הוריו ומחנכיו ולא פחות מכך של המדיניות של המדינה שבה חי הילד בנוגע להשקעה בחינוך לגיל הרך.

אם לפי גישת ה"בשלות" עניין  ההכנה לכיתה א' פשוט: מעין תפיסה שהזמן יעשה את שלו, לפי הגישה המערכתית אקולוגית, סוגיית ההכנה לכיתה א' נתפסת אפוא כהרבה יותר מורכבת הן ברמה של הפרט, והן ברמה של המשפחה, החברה, המדינה.

מה שהניע את  ארגון אוניסף לחבר את המסמך שמציג מסגרת מושגית לסוגיית המוכנות לכיתה א', הוא הדאגה לכך שבמדינות שונות בעולם ילדים אינם זוכים להזדמנות סבירה לרכוש כישורים שיאפשרו להם להצליח בבית הספר ולהכין את עצמם לחיים מלאים.  כחלק מראייה מערכתית את סוגיית המוכנות לכיתה א' , רואים מומחי ארגון אוניסף את הגדרת המוכנות לכיתה א' (עמ' 6-7) ככוללת שני מאפיינים ושלושה ממדים. המאפיינים של המוכנות כוללים  "מעבר" ו"גיבוש כישורים" בעוד הממדים הרלוונטיים שאליהם מתייחסים המאפיינים כוללים את המוכנות של הילדים עצמם לבית הספר,  את המוכנות של בית הספר-או מסגרות החינוך לילדים עצמם, ואת המוכנות של המשפחות ושל הקהילות לבית הספר

מוכנות הילדים מתמקדת בהתפתחות ובלמידה שלהם-בכישוריהם הרגשיים-חברתיים, הקוגניטיביים, הלשוניים, הפיזיים. מוכנות בית הספר מתמקדת באיכות והתאמת סביבת בית הספר למגוון הילדים המגיעים בשעיריו. מוכנות זו מתייחסת הן לאופן שבו מכינים גני הילדים את הילדים לבית הספר והן לאופן שבו בתי הספר עצמם נערכים וקולטים את הילדים כדי לאפשר להם רווחה רגשית ולמידה. מוכנות המשפחות להכנת הילדים לבית הספר מתמקדת  בעמדות ההורים כלפי הלמידה וההתפתחות של הילדים, באיכות האינטראקציות היומיומיומיות איתם כמו גם במעורבות שלהם בנעשה במסגרות החינוך.  שילוב של שלושת סוגי ההכנה ישפיעו בסופו של דבר על האופן שבו יסתגל הילד לבית הספר ועל איכות הלמידה שלו במסגרות אלו.

על כן המוכנות לכיתה א' מתמקדת בטיפוח הכישורים של הילדים לקראת המעבר למסגרת חינוך פורמאלית; המוכנות למעבר זה תלויה בכישורי והתפתחות הילדים ולא פחות מכך ליכולת של בית הספר להתאים עצמם לצרכי הילדים על מנת לאפשר להם תנאים של רווחה רגשית ולמידה וכן על ידי יכולת המשפחות והקהילות להכין את הילדים לכיתה א'.

תהליכי ההכנה ללמידה במסגרות חינוך פורמאליות הם תהליכים מתמשכים וארוכי טווח. הורים משפיעים על טיפוח כישוריהם של הילדים מרגע לידתם . מערכות החינוך ושירותי החינוך הניתנים לילדים משפיעים אף הם על כישורי הילדים שנים רבות לפני כניסתם של הילדים לכיתה א'. מסמך אוניסף מתבונן התהליכים ארוכי הטווח האלו.

על כן חשוב שנתמקד בהכנה של הילדים במהלך החודשים והשנים שקודמים למעבר לכיתה א הן על ידי משפחותיהם והן על ידי מסגרות החינוך.  אני מבקשת להבחין כאן בין ההכנה הכרוכה בטיפוח כישוריהם החברתיים, הקוגניטיביים הלשוניים והפיזיים של הילדים ללמידה, לבין ההכנה של הילדים למעבר עצמו.  

בעוד שכשמדובר בגיבוש כישוריהם של הילדים אנחנו מדברים תמיד על שנים, כשמדובר על הכנה למעבר עצמו אנחנו מדברים על הכנה שנעשית חודשם, שובועות לפני המעבר הפיזי של הילדים לכיתה א'.  אף שברור שהכישורים האורייניים והמתימטיים כמו גם כישורי הלמידה של הילדים ישפיעו על התפקוד שלהם בבית הספר-כישורים אלו אינם מתפתחים בשבועות הקיץ שקודמים לכניסה לבית הספר. לכן קורסי הכנה למיניהם הנערכים בקיץ לא סביר שישפיעו השפעה מכרעת על תוצאות המעבר. יתרה מזו, הצעתם של קורסי הכנה לכיתה א' עלולה להרחיב עוד יותר פערים קיימים בין ילדים שבאים ממשפחות מבוססות לילדים שבאים ממשפחות מוחלשות,  עקב עלותם הגבוהה של הקורסים.

מה שכן אפשר ובעיניי גם כדאי לעשות בחודשי הקיץ לקראת המעבר הוא להכיר לילדים את הסביבה החדשה ולתרום להתחלת טיפוח של הרגלי למידה אשר יעזרו לילדים לתפקד בבית הספר.   גנים ובתי ספר עשויים לעודד ביקורים בבתי הספר לפני כניסתם של הילדים לבית הספר ועל ידי כך להפוך את הסביבה למוכרת יותר. הורים עשויים לדבר עם הילדים על מחשבותיהם ורגשותיהם כלפי המעבר . ניתן לעודד את הילדים לצייר את הגן לעומת בית הספר ולדבר איתם על ציוריהם. ניתן לקרוא עם הילדים ספרים על המעבר לכיתה א' ולשוחח איתם על מחשבותיהם ורגשותיהם בעקבות קריאת הספרים. טוב יעשו ההורים אם יכינו בבית מקום שבו ילמדו הילדים אחרי עלייתם לכיתה א' ובו יאפסנו את ציוד בית הספר. נהדר שתהיה לילדים ספריה משלהם או לפחות כמה מדפי ספרים). בנוסף חשוב להכניס את הילדים באופן הדרגתי להרגלים כגון קימה מוקדמת, הכנת הילקוט, ארגון הציוד ועוד. אני חושבת שטוב יעשו המשפחות אם יתכנננו חזרה מנופש לפחות שבוע לפני תחילת שנת הלימדים על מנת לאפשר לילדים העולים לכיתה א' להתארגן רגשית וקוגניטיבית למעבר.  בתי הספר עצמם עשויים לרכך את המעבר של הילדים על ידי התאמה למאפיינים של מגוון הילדים הנכנסים בשעריו של בית הספר.

באשר לגני הילדים, חשוב לטפח ילדים רגשית, חברתחית קוגניטיבית ושפתית תמיד ולא רק בגן חובה ובסמוך לעלייה לכיתה א'. החלוקה המלאכותית בין בוגרים לצעירים בגנים מעורבים מקוממת ואינה מתחשבת בהבדלים הבין אישיים בין הילדים ובכך שכל ילד בכל גיל זקוק להתייחסות ולטיפוח. בניית הכישורים הנחוצים להצלחה בלימודים איננה מתרחשת רק בגן חובה ורק בסמוך לכניסה לבית הספר. להמלצה להימנע מחלוקה לקבוצות של בוגרים לעומת צעירים בגן הילדים הקדשתי פוסט בחודש אוגוסט 2016. פעילויות טיפוח ואתגור קוגניטיבי הכרחיים תמיד במסגרות החינוך. ריבוי של קריאה חוזרת בקבוצות קטנות, ניהול פרויקטים סביב שאלות שהילדים מעלים, התייחסות עקבית לכמויות, צורות וגופים הנדסיים  בסביבה הכרחית תמיד עבור כל הילדים.

עבור הילדים שנשארים שנה נוספת בגן עקב הערכה שהם "לא מוכנים לכיתה א'"  יש להכין תכניות טיפוח שיתמקדו בכישורים שהוערך שדורשים שיפור כדי ששנה זו לא תהיה שנה מבוזבזת עבור הילדים. סתם קביעה שהילדים "תינוקיים" או "ילדותיים" או לא בוגרים מספיק רגשית הן קביעות לא מקדמות במיוחד כי הן אינן מורות במה להתמקד עם הילדים כדי שיצמחו מקשייהם. ההחלטה להשאיר ילד שנה נוספת בגן היא כבדת משקל ומחייבת השקעה רבה.

לסיכום, בפוסט זה  הדגשנו את האבחנה בין בשלות למוכנות לכיתה א'. בשלות מניחה שהילדים מתפתחים במידה רבה כתוצאה של שינויים ביולוגיים מוכתבים ולכן ההמלצה המתבקשת היא להמתין  שהילד יבשיל לכיתה א' אם מתקבלת הערכה שהוא איננו בשל.  היום מקובלת התפיסה האקולוגית שרואה במוכנות  לכיתה א' תהליך מורכב שבו יש לדבר על מוכנות הילדים לבית ספר, מוכנות בית הספר לילדים, מוכנות המשפחה והקהילה לתרום למעבר מוצלח של הילדים לעולם בתי הספר. יתרה מזו המוכנות מתייחסת הן לבניית הכישורים עצמם והן למעבר  מהעולם הקדם בית ספרי לעולם של בית הספר. תפיסה זו אמורה להשפיע הן על ההערכה והן על העשייה החינוכית בבית, בגן ובבית הספר. חשוב שנבין שבניית הכישורים הנחוצים להצלחה בבית הספר נמשכת כל החיים ולא בסמוך למעבר לכיתה א', לכן חינוך איכותי לגיל הרך חייב להתחיל שנים לפני הכניסה לכיתה א'. ההשקעה בילדים שבאים משכבות מוחלשות צריכה להיות גדולה במיוחד כדי לאפשר להם הזדמנות אמיתית להצליח בבית הספר.הכנה למעבר הפיזי עצמו חשובה ומחייבת שינויים באורח החיים בבית , בפעילויות מיוחדות בגנים ובהכנת תשתיות המוכנות לקבל מגוון ילדים בבתי הספר. קורסי הכנה לכיתה א' הוערכו בפוסט זה כלא תורמים במיוחד וככאלו שעלולים לתרום להגדלת הפערים בין קבוצות אוכלוסיה שונות.

תרומת ההורים לטיפוח כשירותם החברתית של ילדיהם הצעירים

מטרת הפוסט להצביע על דרכים שבאמצעותם יכולים הורים לילדים צעירים לתרום לטיפוח כשירותם החברתית. ההנחה היא שקשרים בין אישיים טובים, מתחילת החיים תורמים לרווחה הרגשית ולהתפתחות החברתית והקוגניטיבית של הילדים. בעיקר התקשרות בטוחה בין הורים לילדים חשובה כי באמצעותה לומד התינוק, הפעוט והילד הצעיר שיש על מי לסמוך, שיש מי שיהיה זמין לתת מענה לצרכים, חששות וחרדות, עניין של הילד. קשרים טובים ובטוחים עם הורים בינקות מהווים בסיס לקשרים בין-אישיים מאוחרים יותר, מעין אבטיפוס לקשרים הבין אישיים הנוספים של הילד-בין היתר גם קשרים טובים בקרב קבוצת השווים (לדוגמה -. National Academy of Sciences Parenting matters) .

בפוסטים קודמים בבלוג הזה טיפלנו בסוגיית הכשירות החברתית ודרכי טיפוחה לרבות דרכי התמודדות עם קשיים חברתיים והתנהגותיים. אזכיר שסרוף ושותפיו הגדירו כשירות חברתית כ"יכולת ליצור אינטראקציות זורמות ויעילות עם בני הגיל, להרגיש רגשות חיוביים כלפי ילדים; לעורר בילדים אחרים עניין, הערכה וחיבה; היכולת להנהיג בהזדמנויות מסוימות ולהיות מונהג באחרות; היכולת לקיים פעילות גומלין בתורות (סרוף ושו"ת, 1998). נזכיר גם שקשרים טובים בקרב קבוצת בני הגיל הם קשרים שוויוניים.

ילדים עם כשירות חברתית גבוהה הם עצמאיים יותר ופחות נתונים להשפעות לא טובות, משתפים פעולה יותר ממתנגדים, תכליתיים, ידידותיים יותר מעוינים ובעלי שליטה עצמית יותר מאשר אימפולסיביים( Landy , 2009).

הורים תורמים להתפתחותם הרגשית חברתית של הילדים על ידי היענות עקבית לצרכים שלהם ותמיכה בהתמודדות עם פחדים ואתגרים נוספים שהילד נתקל בהם(Bretherton, 1985; Parenting matters :  National Academy of Sciences,2016) מתחילת חייהם. באמצעות קשר טוב עם הורי הילדים(חום והכלה, גבולות על ההתנהגות, אפשור של אוטונומיה-Barbrer, Stolz & Olsen, 2005 ) בסיטואציות יומיומיות מפתחים הילדים שליטה עצמית, שיתוף פעולה ונכונות ויכולת לקחת פרספקטיבה של הזולת (Landy , 2009).

Expanding the Circle: Teaching Children the Values and Actions of Inclusion

הכרה בתרומת ההורים לטיפוח כשירותם החברתית של הילדים איננה מתעלמת מאופיו של הקשר הורה-ילד כקשר הדדי שבו הילד משפיע על הקשר ועל ההורה באמצעות התנהגויות שמושפעות מהטמפרמנט , יכולת השליטה העצמית , ודרכי ההתמודדותו  שלו עם קשיים. אלא שהתפיסה ההדדית של הקשרים האלו פירושה שמאפייני הילד, שהוזכרו למעלה, לא רק משפיעים על ההורה ועל הקשר  איתו, אלא גם מושפעים ממנו. אין ספק שיש ילדים שאופיים הנוח, החברותיות  ומצב הרוח החיובי שלהם בדרך כלל, מקלים על יצירת קשר טוב עם הוריהם ובהמשך עם ילדים ואנשים מבוגרים אחרים. במקרים אלו אנחנו מאוד גאים בעצמנו ולא כל כך נותנים את הדעת לתהליכים אשר עוזרים לנו לעזור לילדינו לטפח כישורים חברתיים. אלא שישנם ילדים רבים אחרים שנטיותיהם הטמפרמנטאליות מקשות על יצירת קשר ראשוני טוב עם הורים ועם אנשים אחרים. הם בוכים יותר. רגזנים יותר. אימפולסיבים יותר. קשה יותר להבין את צרכיהם. יצירת קשר טוב עם ילדים אלו אפשרי בהחלט, אבל מחייב את ההורים למאמץ רב יותר לגישה יותר רפלקטיבית. מעניין לציין את טענתו של בלסקי (Belksy,2015 ) בהתבסס על סקירה של מחקרים רבים שילדים פגיעים יותר להשפעת הסביבה הם גם המועדמדים הטובים ביותר להפיק תועלת מהתערבות מיטיבה של הוריהם והמחנכים שלהם.   אציין עוד שבחיים האמיתיים כמו בחיים האמיתיים רוב הילדים הם אי שם באמצע וכמעט כולם יצטרכו בזמן זה או אחר תמיכה וסיוע ישירים מהוריהם וממבוגרים אוהדים אחרים על מנת לשגשג רגשית וחברתית.

לשם כך  אציג בהמשך תהליכים מרכזיים שנמצאו במחקר ארוך שנים כתורמים לטיפוח כישורים חברתיים בקרב הילדים. היכרות עם התהליכים האלו עשויה  לאפשר להורים(ולמחנכים אחרים) להתבונן באינטראקציות ובהתערבויות האחרות שבאמצעותן הם מממשים את ההורות שלהם כדי לזהות מה עובד טוב ופחות טוב עבורם ועבור ילדיהם הצעירים.

תהליכים שבאמצעותם תורמים הורים(ומחנכים אחרים)  לקידום כשירותם החברתית של הילדים

למידה באמצעות התנסות באינטראקציות שבהן חווים הילדים הקשבה, אמפתיה, קבלה, חום עידוד של יוזמה וגבולות על התנהגות

על כן חשוב שנבדוק מדי פעם את איכותן של האינטראקציות שלנו עם ילדינו. מה יש בהן? חום, הקשבה ואמפתיה גם כאשר אנחנו חולקים על מעשי הילדים? האם אנחנו עקביים באופן שבו אנחנו מציבים גבולות? האם אנחנו מסוגלים להתמודד באופן בונה ולא נעלב עם התנגדויותיהם של הילדים? אני חושבת שיש אתגר רציני  ביכולת להישאר שלוים יחסית ולהבין את הפרספקטיבה של הילדים כאשר הם מכעיסים אותנו מאוד. קשה לא פחות בכלל ובמיוחד בתרבות הישראלית, להציב גבולות עקביים על התנהגות הילדים. לסיכום: נבדוק את האינטראקציות היומיומיות שלנו עם הילדים ונגדיר לעצמנו יעדים לשיפור לגבי מאפיינים "פגומים" של האינטראקציה שלנו כהורים עם הילדים . חלקנו נגלה שעלינו לפתח יכולת הקשבה ברגעים קשים וחלקנו שעלינו להציב גבולות ביתר עקביות.

זימון הזדמנויות נרחבות של אינטראקציות חברתיות רציפות עם ילדים ומבוגרים

קשרים חברתיים נבנים על בסיס אינטראקציות מרובות ורציפות עם בני הגיל ועם מבוגרים.  ילדים צעירים תלויים בהוריהם לאפשור הזדמנויות של מפגשים אינטנסיביים וקבועים עם מספר ילדים ועם מבוגרים(מטפלות, קרובי משפחה, שכנים ועוד.  מפגשים אלו בחסות ההורים יכולים להתרחש בגנים ציבוריים, בבתי הילדים כשילדים מחליפים ביקוריים ביניהם; במפגשים משפחתיים או חברתיים של ההורים שמכוונים לאפשר לילדיהם הצעירים לפגוש ילדי חברים או קרובי משפחה על בסיס קבוע. כמובן שהזדמנויות מרובות לאינטראקציות עם בני קבוצת הגיל  מצויות בחיי היומיום במסגרות החינוך לגיל הרך. חשוב שהורים יפנו זמן , יאפשרו ועודדו מפגשים עם ילדים אחרים בשעות אחה"צ ויהיו  ערים לאיכות האינטראקציות החברתיות של ילדיהם במסגרות החינוך שלהם. חשוב להתבונן באינטראקציות אלו ולהתרשם מהן ולשאול את המחנכות דרך קבע על איכות האינטראקציות והקשרים של הילדים עם ילדים אחרים. במציאות היומיומית הלוחצת, משחק במחשב, בטבלט או צפיה בטלויזיה מהווים תחליף למפגשים חברתיים קבועים עם ילדים אחרים. אחת השאלות שחשוב שנשאל את עצמנו היא האם הילד שלנו נפגש באופן קבוע בחסותנו עם ילדים אחרים: מהגן, מהכיתה; עם ילדי שכנים או חברים.

חיקוי של התנהגויות של ילדים ומבוגרים

מקור חשוב ומרכזי ללמידה של כישורים חברתיים הוא ההתנהגות החברתית של ילדים ומבוגרים אחרים. ילדים לומדים באמצעות התבוננות באחרים וחיקוי מיידי ומושהה בהתנהגויותיהם. הם גם לומדים באמצעות החיזוקים שה"מודל" מקבל מאחרים. ילדים יטו לחזור על התנהגויות שבעקבותיהן המודל(מבוגר או ילד) מקבל חיזוקים חיוביים(הערכה, חיבה) מאנשים אחרים. לשם כך חשוב שנבקר את האופן שבו אנחנו מנהלים אינטראקציות עם אנשים אחרים. קשה ללמד את הילדים כישורים של ויסות עצמי, אמפתיה וניהול קונפליקטים באמצעות משא ומתן אם אנחנו עצמנו מתלהמים ומגלים התנהגות בלתי מתחשבת בזולת . או לחלופין קשה לילדים לפתח התנהגות אסרטיבית אם אנחנו כנועים ולא אסרטיביים.  החשיפה של הילדים לאינטראקציות של הוריהם ואחיהם היא ממושכת ביותר וכל ה"דיבורים" וההטפות לא יעזרו אם הללו עומדים בסתירה  עם ההתנהגות שלנו. אני חושבת שגישה רפלקטיבית שלנו לגבי האינטראקציות שלנו תסייע גם לשפר אותה וגם לגלות אמפתיה עם הילדים. ניווכח שאין זה קל לגלות אמפתיה עם אנשים שמגלים התנהגות לא נעימה. ששליטה עצמית על רגשות כעס  איננה מושגת בקלות. ההבנה שיש "לעבוד" על טיפוח כישורינו החברתיים תסייע לנו להיות מדריכים טובים של קשרים חברתיים לילדינו מעל ומעבר לניסיון להוות מודל חיובי לחיקוי עבורם.

חניכה ישירה על ידי מבוגרים "אוהדים" של כישורים חברתיים בעת אינטראקציות שוטפות בעת פעילות קבוצתית מונחית או חופשית

יש ילדים שזקוקים לחניכה ישירה של האינטראקציות שלהם עם ילדים אחרים. בגיל צעיר ניתן לזהות ילדים שמתקשים ליזום קשר עם מבוגרים וילדים אחרים.  ילדים אחרים מתקשים לגלות אסרטיביות ועמידה על זכויותיהם. אחרים יתקשו לאפשר לילדים אחרים להתבטא. יש המתקשים להיכנס ולהשתלב לתוך קבוצה שפועלת. ככל שנזהה מוקדם יותר קשיים ראשוניים של הילד ונהיה מוכנים ללות בזמן אמת את האינטראקציה שלו ולהנחות אותו איך לנהוג בזמן אמת, נמנע תסכולים ובעיות התנהגות בהמשך. חשוב לשם כך להתבונן מידי פעם באינטראקציות של הילד עם ילדים אחרים. למשל אם "ניכנס" לתמונה ונסייע לילד לבקש שישתפו אותו במשחק או לבקש צעצוע או משחק מילד אחר פעם אחר פעם נקנה לו גם ביטחון וגם מידע חשוב לגבי התנהלות חברתית הולמת. לא כל הילדים זקוקים לחניכה שכזו של האינטראקציות עם בני הגיל. אבל עבור אלו שזקויקם לתמיכה ולחניכה, התערבויות "פשוטות" יומיומיות אלו עשויות לעשות את ההבדל בין השתלבות חברתית לבין בדידות ובעיות התנהגות בהמשך. חשוב שנבין שכפי שיש ילדים שזקוקים ליותר חניכה של הכנת שיעורי בית בחשבון בהשוואה לילדים אחרים, כך יש ילדים שזקוקים לחניכה צמודה לזמן מה, בכל הקשור לאינטראקציות החברתיות שלהם. חשוב שנשתחרר מהאמונה שילדים יודעים הכי טוב, תמיד, להסתדר לבד בכל הקשור לאינטראקציות החברתיות שלהם. אין זה אומר שנתערב במקום שבו הילד מסתדר. אבל התערבות כדי לסייע לילד לפתח כישורים חברתיים מועילה מאוד וחשוב שתיעשה באינטנסיביות ולמשך זמן מספיק  הארוך שיאפשר לילד להרגיש ביטחון ולנכס לעצמו כישורים חברתיים.

חיזוקים חברתיים חיוביים  בעקבות הפגנה של כישורים חברתיים טובים

בעשרות השנים האחרונות יש הרבה יותר מודעות לצורך להרבות בחיזוקים חיוביים על התנהגות רצויה-במקרה שלנו התנהגות חברתית רצויה. חשוב שלא נקבל את ההתנהגויות הפרו-חברתיות של הילדים( גילויי אמפתיה ועזרה לזולת) כמובנות מאליהן. ככל שהילדים יזכו ליותר תשבחות על התנהגות פרו-חברתית ועל שליטה עצמית  היכןש היא נחוצה, כך תהיה להם יותר מוטיבציה לאמץ סוג כזה של התנהגויות. החיזוקים שלנו עשויים להצטרף לחיזוקים החברתיים ה"טבעיים" שהילדים מקבלים מעמיתיהם כשהם מיטיבים עם הזולת בהתנהגותם. ילדים נדיבים ואמפתיים זוכים לאהדה מצד עמיתיהם. קשה אולי יותר, אבל הכרחי, לפתח יכולת להרעיף על ילדים שמתקשים חברתית חיזוקים חברתיים בעקבות מאמצים שהם משקיעים לשפר את התנהגותם. כשילד שמגלה תוקפנות כלפי ילדים אחרים מתאפק, ואיננו פוגע ראוי שיקבל חיזוק חיובי על מאמציו. לחזק התנהגויות חלופיות לתוקפנות ושתלטנות או נסיגה חברתית חשוב ביותר. חשוב שהילדים יבינו שאנו ערים למאמצים שהם משקיעים לשפר את דריכהם. בהקשר זה, נמצא שגישה חיובית מעין זו מועילה הרבה יותר מאשר גישה "משמעתית" מחמירה שבמסגרתה הילד זוכה לעונשים על התנהגות בלתי רצויה ול"כתף קרה" בדרך כלל. כדי שיתאמץ לשפר את דרכיו זקוק הילד לקבלה שלו כבן בן אדם ולאדם(הורה בדרך כלל) שיתמוך בו במאמציו ויהיה באופן כללי "לטובתו" כמורה דרך ומחנך שמתקן את התנהלותו אבל מקבל אותו כאדם.

טיפוח של ציפיות חיוביות לגבי תוצאותיהן של אינטראקציות חברתיות עתידיות

חשוב ביותר שנאמין ביכולת של הילד לשפר את דרכיו. חשוב מאוד שנעזור לו להגדיר לעצמו מטרות מציאותיות לגבי אפשרויות שיפור ההתנהגות בטווח הקצר. ללא אמונה בכך שאנשים בכלל, וילדים צעירים בפרט, יכולים לשנות את התנהגותם, לשפר את האינטראקציות שלהם, לא נצליח לעזור לילדים שמגלים קשיים חברתיים מזדמנים לחזור למסלול של השתלבות חברתית. חשוב גם לאמץ תפיסה שהיכולות בכל תחום אינן מקובעות אלא ניתנות לשינוי. עצוב לי באופן אישי לגלות מדי פעם תפיסות של מבוגרים-מחנכים לרוב אבל מדי פעם גם הורים-שמאמינים ש"הכל אבוד" וילד שאינו מתנהג כשורה ישאר כזה-לא חשוב מה נעשה למענו. גישה דטרמיניסטית ותבוסתנית כזו גוזרת את דינו של הילד ומפחיתה את אפשרויות השינוי של התנהלותו החברתית של הילד. חשוב כהורים שנפתח בעצמנו סוג כזה של ציפיות חיוביות וגם לא נשלים עם ציפיות בכיוון של חוסר השתנות של כשירותם החברתית של הילד שבאות מהמחנכים הפורמליים של הילדים או ממבוגרים אחרים בסביבתו.

לסיכום, בפוסט זה הרחבנו על תהליכים שמסבירים איך מפתחים ילדים כישורים חברתיים ומתמודדים עם קשיים בסיוע הוריהם או מבוגרים אחרים. הבנה של התהליכים האלו חשובה כיוון שעל בסיסם נבנות אסטרטגיות טיפוח של כישורים חברתיים, מניעה של קשיים והתמודדות עם קשיים כאשר הללו צפים.

 

סיכום שנת 2016 ומאגר פוסטים לפי נושאים: כישורים של המאה ה-21, ניהול כיתה, פינת הפסיכולוג, חינוך לידה עד 3 ועוד

מטרת פוסט זה-אחרון לשנת 2016 היא עריכת סיכום של הפעילות בבלוג במהלך שנה זו. אנסה להתייחס למשמעויות שאני מייחסת לנתונים ואבקש התייחסיות של הגולשים. אציין את נושאי הפוסטים המרכזיים ואצרף קישורים על מנת שהמתענינים בנושאים אלו יוכלו למצוא אותם בקלות.

הבלוג החל לפעול בספטמבר 2015. תחילת שנת 2016 מצאה את הבלוג אחרי שלושה חודשי הרצה. בשנת 2016, הבלוג התנהל בקביעות ובעקביעות. מדובר לרוב בפרסום פוסט אחד לשבוע בממוצע לאורך כל השנה. תגובות והתייחסיות הגולשים-שהתבטאה בעיקר במספר הצפיות ובמספר המבקרים היוו עידוד משמעותי עבורי להמשיך ולפרסם פוסטים בבלוג.

בפוסט זה אציג:א. מעט נתונים על מספר הצפיות והמבקרים בבלוג ומספר פוסטים כולל;  ב. אציג בעקבות מעין ניתוח תוכן  של נושאי הפוסטים, את  הנושאים המרכזיים של הפוסטים ואתייחס למגוון המניעים שהביאו אותי לפרסם פוסטים יחידים ומקבצי פוסטים שונים; ג. אציין פוסטים שהרבו הגולשים לצפות בהם כמו גם פוסטים שזכו למעט צפיות.

Never give up. Picture Quote #1

מעט נתונים מספריים

הנתונים המוצגים כאן נכונים ל-30.12.2016 בשעה 20:30.

במהלך שנת 2016 פורסמו סה"כ 52 פוסטים, אחד בשבוע בממוצע.  היו חודשים שבהם פרסמו רק שלושה פוסטים(יולי וספטמבר 2016),  בחודשים אחדים פורסמו 5 או 6 פוסטים(חודשים ינואר, מאי ואוגוסט 2016).

במהלך שנת 2016 נרשמו 33.578 צפיות ו-22706 מבקרים.

32139 צפיות מישראל ו-1448 צפיות מרחבי העולם. גולשים דוברי עברית מכ-65 מדינות מכל היבשות צפו בפוסטים שונים במהלך השנה.

אציג למטה את מספר הצפיות ממספר מדינות:
ארה"ב 919 צפיות

צרפת 88 צפיות

הולנד 73 צפיות

קנדה 44 צפיות

גרמניה 37 צפיות

בריטניה 37 צפיות

אירלנד 21 צפיות

איטליה 15 צפיות

תאילנד 14 צפיות

אורוגואי 14 צפיות

ספרד 12 צפיות

אוסטרליה 12 צפיות

יוון 10 צפיות

שבדיה 10 צפיות

אני מודה שריגש אותי לראות כניסות מכל פינה בעולם ומבינה שדוברי עברית עם עניין בחינוך לגיל הרך נמצאים בכל מקום בעולם!

נושאי הפוסטים

 ניהול כיתה ורכיבים שונים של נושא זה

בקטגוריה זו מספר פוסטים שמתמקדים בכישורי ניהול כיתה של גננות ומורות כמו גם כישורים של ילדים וצוות שניהול הכיתה אמור לתרום לפיתוחם. ניהול כיתה כולל כמעט כל מה שמורה או גננת עושה מלבד הבקיאות בתכנים. הצלחת ההוראה תלויה בידע, אך גם באיכות התיווך של מורה או גננת עם קבוצות של ילדים. ללא ניהול כיתה  מוסרי ואפקטיבי,  לא יווצרו התנאיים ההכרחיים להתפתחותם של ילדים: רווחה רגשית ותנאי למידה. אף שרבות מהדוגמאות המובאות בפוסטים נוגעים לחינוך לגיל הרך(לידה עד 8) חלק גדול מהתהליכים תקפים גם כאשר מדובר בחינוך היסודי ועל יסודי. אחד העיסוקים המרכזיים שלי בשנים האחרונות נוגע לניהול כיתה. נושא שאני מרבה ללמד ולכתוב עליו. אחת השאלות שנשאלת היא גם כיצד מנהלים כיתה לטיפוח כישורים של המאה ה-21?

ניהול כיתה כאתגר עמו מתמודדות גננות ומורות

ניהול מוסרי של כיתה במסגרות חינוך לגיל הרך

זיקות הכרחיות בין תיווך, עבודה בקבוצות קטנות וניהול כיתה

מנהיגות שלילית והלשנות בקרב תלמידים כתוקפנות חברתית

עבודת צוות

שותפות בין הורים מורים וגננות-מי באמת מעוניין בה?

נזכור מתחילת השנה להכיר לעומק את התפקוד החברתי של כל אחד מילדי הגן והכיתה וניערך להתערבות בשעת הצורך

למה לא כדאי לחלק את הגן מעורב הגילים לקבוצות של “בוגרים” ו”צעירים”?

יישום שיטתי של תכנית ספריית פיג’מה לקטנטנים במעונות יום

על חשיבות החינוך לגבולות לילדים ושל הילדים

על חיזוקים ועונשים ודרכי השימוש בהם

כישורים של המאה ה-21

בקטגוריה זו התייחסות לכישורים מרכזיים שטיפוחם בקרב ילדים צעירים ובכלל בקרב אזרחים בעולם המשתנה במהירות מול עיננו, עשויים להכשיר אותם טוב יותר להתמודדות עם אתגרי המאה ה-21.

לתת מקום לשאלות הילדים בעבודת הגן ובית הספר

האם הנוף זז? ו-איפה האימא?- בעקבות שאלות ושיח של ילדי גן

חשוב להעריך ולשפר דרכי התמודדות עם בעיות

סביבה מטפחת מסוגלות עצמית אצל ילדים, הורים, גננות ומורים

אוטונומיה והכוונה עצמית והקשר שלהן להשפעה ולשליטה

היעלבות,העלבה, שליטה עצמית ושליטה באחר

זכותו של הצבע השחור שנכיר בו, וזכותם של הילדים לצייר בשחור!(יצירתיות)

המסע המופלא במרחב שמחבר ומפריד בין המציאות לדימיון(יצירתיות)

התפוח נופל לפעמים די רחוק מהעץ: על אתגרי הקבלה של הזהות האופקית

חינוך לבחירה חופשית. יש דבר כזה?

ויסות עצמי: דוגמאות, הגדרות, התפתחות וטיפוח

על הסביבה ללמוד לא לדכא אסרטיביות בכלל ואסרטיביות של בנות ונשים בפרט!

נילחם בגזענות: נאפשר, נקבל ונעודד את יוצאי אתיופיה למלא תפיקידי הוראה וניהול במסגרות חינוך

שונות וגיוון תרבותי, דתי, עדתי אינם רב תרבותיות!

על חינוך לפרטיות שמתבסס על הבנת הזיקות בין שיתוף, אינטימיות ופרטיות

על אמפתיה וחמלה ודרכי טיפוחן במפגשים פנים-אל-פנים בגיל הרך ובכלל!

סביבה מטפחת מסוגלות עצמית

שהדרישה לחדשנות בחינוך לא תבלבל אותנו: אין תחליף לקשר האישי שלנו עם הילדים הצעירים!

עבודת צוות

טכנולוגיה דיגיטלית כחלק מהחיים…אבל לא ככל החיים בגיל הרך ובכלל

טיפוח כישורים חברתיים והתמודדות עם קשיים חברתיים

המרכזיות של  כישורים חברתיים בקרב ילדים לרווחה הרגשית שלהם ולהשתלבותם בחברה הפכה אותם ליעד מרכזי לעשייה המקצועית שלי ולכתיבה במשך השנים וגם בבלוג זה. באמצעות הכתיבה בבלוג ובכלל לרבות הוראה בנושא אני מבקשת להדגיש שיש ילדים שזקוקים לתמיכה וחניכה של מפגשיהם החברתיים. ניסיונות סיוע אלו נושאים בדרך כלל פרי.

על הסביבה ללמוד לא לדכא אסרטיביות בכלל ואסרטיביות של בנות ונשים בפרט!

מנהיגות שלילית והלשנות בקרב תלמידים כתוקפנות חברתית

למנוע ולהפחית את הנזקים של הבריונות הדיגיטאלית

היעלבות,העלבה, שליטה עצמית ושליטה באחר

נזכור מתחילת השנה להכיר לעומק את התפקוד החברתי של כל אחד מילדי הגן והכיתה וניערך להתערבות בשעת הצורך

תוקפנות חברתית-התוקפנות שעוברת מתחת לרדאר המבוגרים

קונפליקט איננו [בהכרח] תוקפנות

איך מאפשרים לילדים ביישנים להרגיש בנוח ולהיות חלק מגן הילדים ?

ספרי ילדים וקריאה חוזרת

קריאה דיאלוגית של ספרי ילדים בבית ובגן הילדים  היא אחת הפעילויות הנעימות והתורמות ביותר להתפתחותם של הילדים. מדובר בקריאה שבה הילד שותף מלא למתן פרשנות על הטקסט המילולי והחזותי כאחד ולשיח המתפתח סביבם. כשמדובר בבית, הורה או בן משפחה אחר קורא עם ולילד. בגני הילדים , במעונות יום ואף בכיתות א-ב, קריאה דיאלוגית ומשמעותית מחייבת עבודה בקבוצות קטנות. לנושא חשוב זה מודגשים מספר פוסטים. בחלק זה אכלול את  הפוסטים שיש להם נגיעה לספרות ילדים ולקריאת ספרי ילדים. אזכורים של יצירות ספרות כלולים ברוב הפוסטים המופיעים כאן.

עידוד חשיבה וכשירות תרבותית באמצעות ספרי ילדים בשפות שונות

ילדים בגיל הגן מדמיינים ומדברים על אלוהים

קריאה דיאלוגית חוזרת של ספרי ילדים בבית, במעון, בגן ובבית הספר!

ספרות ילדים כהשתקפות של משפחות שונות וכמחנכת לקבלת השונות

בובות כחפצי מעבר חשובים בתקופת מלחמת העולם השניה בצל השואה(השתקפות חפצי מעבר בתוך ספרי ילדים)

על ילדים ומכשפות טובות, רעות ובודדות

יישום שיטתי של תכנית ספריית פיג’מה לקטנטנים במעונות יום

זכותו של הצבע השחור שנכיר בו, וזכותם של הילדים לצייר בשחור!

"פינת הפיסכולוג"

בהיותי פסיכולוגית יצא לי לא מעט פעמים להתייחס לשאלות שנוגעות  להתמודדות ילדים עם המצב חיים מאתגרים כגון מתח ביטחוני, הוראת השואה וימי הזיכרון, נושא המוות ועוד.

התלבטויות לגבי הבטחת תנאיי ביטחון ובטיחות במסגרות חינוך לילדים בגיל הרך מאוד

מחשבות על עשייה רצויה ועל עשייה פחות רצויה בחינוך לגיל הרך לקראת יום השואה הקרב והבא!

איך נסביר לילדים על יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה?

איך נוגעים בנושא המוות והאובדן עם ילדים צעירים?

על חשיבות החינוך לגבולות לילדים ושל הילדים

בובות כחפצי מעבר חשובים בתקופת מלחמת העולם השניה בצל השואה

שיתוף הילדים(והנכדים) בפרטים שקשורים למעבר דירה!

בילוי מחוץ לבית, חיבור לטבע והכוחות החזקים שבולמים תהליכים אלו

התחפשות בפורים ובכלל שונה מההסוואה בטבע. תיהנו מפורים ולמדו על הסוואה בהזדמנויות אחרות

חינוך לידה עד 3: מדיניות ודרכי עבודה

אחד הנושאים שנידונו בבלוג זה שוב ושוב הוא המשבר בחינוך לילדים בני לידה עד 3 במדינת ישראל. במהלך שנת 2016 התעוררה תקוה שבעקבות וועדת אללוף-טרכטנברג ובעקבות ועדת גרונר יועבר הטיפול בחינוכם של ילדים בני לידה עד שלוש למשרד החינוך. אלא שברגע האחרון חזר הטיפול בחינוך הילדים בני הלידה עד 3 למשרד הרווחה(אחרי שמספר שנים היה באחריות משרד התמ"ת ומשרד הכלכלה). האינטרסים של הילדים הצעירים ושל העובדות במסגרות החינוך נזנחו שוב ונראה כי אין מי שיזעק את צעקתם.

מקומו של הטמפרמנט בהתפתחות היחיד והשפעתו על קשריו עם הסביבה

שוב איומים להשבתת מעונות היום! נדרש טיפול שורש ולא פלסטר!

הכרחי שהורי הילדים והציבור הרחב יתמכו במעונות היום ובמעברם המתוכנן והמבוקר למשרד החינוך

העברת הפיקוח על מעונות היום למשרד הרווחה-צעד אחורה במצב החינוך של הילדים בגיל הרך

יישום שיטתי של תכנית ספריית פיג’מה לקטנטנים במעונות יום

מי יכול להשאיר פעוט באוטו לוהט??? כל אחד מאיתנו יכול!!!!

השביתה במעונות היום של ארגוני הנשים בוטלה-המלאכה לא תמה

לא נוותר על שיפור איכות החינוך לילדים לידה עד שלוש-חינוך שקשור לכלכלה חזקה ובריאה

היסטוריה בחינוך לגיל הרך !!? רצוי בגישה שונה משהורגלנו בעבר !!

על חשיבות החינוך לגבולות לילדים ושל הילדים

למה לא קמה מהומה בנושא המצוקה במסגרות חינוך לגיל לידה-שלוש?

מצלמה בגן איננה תחליף לתנאיי עבודה סבירים למחנכות ולאמון בהן!

 

מה הניע אותי לכתוב ?

כתבתי על נושאים שאני רואה כמרכזיים בחינוך לילדים צעירים. לעתים קרובות בעקבות כתיבה אקדמית שאותה אני מתרגמת לפרקטיקות חינוכיות. בנוסף , כתיבתי הגיבה לאירועים במדינה: מתח ביטחוני, יום השואה, יום הזיכרון, משבר במערכת החינוך לידה עד שלוש. הגבתי גם לכתבות בתקשורת. עיסוקיי כמרצה בחינוך לגיל הרך הביאו לכך שחלק מהפוסטים משקפים את העשייה והמחקר המבורכים של סטדונטיות שלי. השתמשתי גם בפוסטים אחדים לסיכום הרצאות של הנושאים שאני מלמדת.

מה היו הפוסטים הפופולאריים ביותר בעיני הצופים בשנת 2016 ?

הפוסטים מוצגים לפי סדר יורד של צפיות ללא כל עריכה שלי.

  1. על חיזוקים ועונשים ודרכי השימוש בהם
  2. סביבה מטפחת מסוגלות עצמית אצל ילדים, הורים, גננות ומורים
  3. מחשבות על עשייה רצויה ועל עשייה פחות רצויה בחינוך לגיל הרך לקראת יום השואה הקרב והבא!
  4. ניהול כיתה כאתגר שאיתו מתמודדות גננות ומורות
  5. איך נסביר לילדים על יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה?
  6. עבודת צוות
  7. למה לא כדאי לחלק את הגן מעורב הגילים לקבוצות של “בוגרים” ו”צעירים”?
  8. על אמפתיה וחמלה ודרכי טיפוחן במפגשים פנים-אל-פנים בגיל הרך ובכלל!

מה היו הפוסטים שלא נצפו בשנה זו ואני חושבת שהם שווים עיון ?

בחלק זה אציין ארבעה פוסטים שזכו למעט צפיות אף שאני חושבת שהנושא המטופל באמצעותם שווה התייחסות. ההצגה כאן איננה טכנית לפי סדר ההופעה באתר אלא תוך שאני בוחרת פוסטים ששווים הצצה למרות מעט הצפיות בהם.

  1. השביתה במעונות היום הסתיימה העבודה לא תמה
  2. לא נוותר על שיפור איכות החינוך לילדים לידה עד שלוש-חינוך שקשור לכלכלה חזקה ובריאה
  3. מי יכול להשאיר פעוט באוטו לוהט? כל אחד מאיתנו יכול
  4. אוטונומיה והכוונה עצמית והקשר שלהן להשפעה ושליטה

שלושה מבין ארבעת הפוסטים שזכו למעט צפיות(כמה עשרות צפיות כל אחד ) נוגעים לחינוכים של הילדים בני הלידה עד שלוש. מצב החינוך במסגרות אלו בעייתי מאוד במדינת ישראל. רבות מהמסגרות אינן מפוקחות ואילו במעונות היום המפוקחים התקינה של כוח האדם והכשרתו ירודים ובעיתיים. החשוב איננו צפייה בפוסטים אלא התגייסות של כל הציבור בישראל ובראשם הורי הילדים לטובת החינוך לגיל הרך. ללא התגייסות כזו המצב העגום הקיים ישאר איתנו ויחד איתו  תינוקות, פעוטות ועובדות במצוקה!

לבסוף אני מבקשת להודות לאלודי על הסיוע שהעניקה לי בהפעלת הבלוג במהלך שנת 2016 ובכלל !

זכותו של הצבע השחור שנכיר בו, וזכותם של הילדים לצייר בשחור!

עם יד על הלב, האם אתם כהורים, גננות וסייעות מאפשרים לילדים לצייר בצבע שחור כאוות נפשם ? פוסט זה נכתב בתגובה לנוהג שכיח מידי לטעמי להגביל את דרכי ההבעה של הילדים גם באמצעות הרחקת הצבע השחור מקופסת הצבעים כדרך שגרה.

ציור זברה באמצעות פחם

אף שלחלק מאיתנו נראה מובן מאליו שאין למנוע מהילדים את השימוש בצבע השחור-אני מרגישה מחויבת לנמק מדוע חשוב לאפשר לילדים לצייר בכלל מה שעולה על רוחם ובכלל זה לבחור צבעים. אני עושה זאת כי אני מתרשמת שיש אנשים שאפשור הצביעה והציור על ידי ילדים בכל צבע, שחור בכלל זה, איננו מובן מאליו.

העולם הפיזי ועולם הדימיון מכילים את הצבע השחור. הציור הוא אמצעי הבעה(אם לא מפריעים לילדים להביע את עצמם באמצעותו על ידי הגבלות כגון צנזורה של צבעים) עבור כולם-ילדים בכלל זה. הרחקת הצבע השחור מהווה הגבלה מיותרת של חופש ההבעה והדימיון של הילדים.

הצבע השחור עצמו איננו מדכא. לעתים הוא נחשב לצבע אלגנטי דווקא. יש הסוברים שריבוי של צבע שחור בציורים חופשיים מבטא דיכאון, מצוקה. זה יכול להיות וגם יכול להיות שלא. תרבויות ופרטים עשויים לייחס משמעויות שונות לצבע השחור. לכן הפרשנות לגבי השימוש בצבע  היא של האדם המצייר. יתרה מזו. אם אכן ילד מרגיש מצוקה, ומבטא אותה באמצעות ציוריו בכלל, ושימוש מרובה בצבע שחור בפרט-איזה היגיון יש לזה שנמנע ממנו לבטא את מצוקותיו ומאיתנו כמחנכים והורים לחסום את היכולת להבין מה עובר על הילד?

הציורים החופשיים של הילדים הם סוג של חלון לתודעה ולנפש שלהם. הכוונות והגבלות מיותרות סוגרות בפניהם את הדלת לעולם ופנינו את החלון לתודעתם.

שמעתי גם מסייעות שהרחקתם של צבעי הפנדה השחורים מקופסת הצבעים קורית לא רק כדי להימנע מביטויים דכאוניים אלא כיוון שהשימוש בפנדה שחור מלכלך. לכלוך בהקשר של עבודות יצירה הוא חלק מההתנסות החינוכית החשובה של כל ילד וילדה. חשוב  "לפרגן" להם שימוש ודרכי ביטוי באמצעות חומרים "מלכלכים" ובמקביל לחנך אותם לנקות את הסביבה עם סיום עבודת היצירה.

על הספר העיפרון השחור מאת ינאי פרי

ספר ילדים מעניין ויפה שתומך בזכות קיומו של הצבע השחור הוא הספר העיפרון השחור של ינאי פרי בהוצאת עם עובד.

העיפרון השחור / ינאי פרי

שֶׁהָעִפָּרוֹן הַשָּׁחֹר הִגִּיעַ לֹא הָיָה דָּבָר.
אָז הוּא צִיֵּר אֲדָמָה וּבַיִת קָטָן,
הוּא צִיֵּר לְעַצְמוֹ עוֹלָם שָׁלֵם בְּצֶבַע שָׁחֹר.

זֶה עָצוּב !


אָמְרוּ הָעֶפְרוֹנוֹת הַצִּבְעוֹנִיִּים שֶׁהִגִּיעוּ לְפֶתַע פִּתְאֹם, אַךְ הָעִפָּרוֹן הַשָּׁחֹר חָשַׁב בְּדִיּוּק הַהֵפֶךְ. שָׁחֹר הָיָה הַצֶּבַע הָאָהוּב עָלָיו. כְּשֶׁהָעֶפְרוֹנוֹת הַצִּבְעוֹנִיִּים הִתְחִילוּ לִצְבֹּעַ וּלְקַשְׁקֵשׁ בַּצְּבָעִים הָעַלִּיזִים שֶׁלָּהֶם לֹא הָיְתָה לוֹ בְּרֵרָה. הוּא הָיָה חַיָּב לָצֵאת לְמַאֲבָק.

מעניין שגם הצבע האפור-קרוב משפחתו של הצבע השחור השתתף במלאכת הדיכוי של הצבע השחור. אחרי שהצבעים השתלטו לצבע השחור על הבית וכפו את עצמם עליו ועל תכולתו מצא הצבע השחור פתרון אוליטמטיבי שחלק מהמבקרים של הספר(עדנה כצנלסון) מפרשים כאלימות. כיוון שאנו מצויים במרחב המופלא של הדימיון , אני סבורה שהאמצעי שהצבע השחור מצא לגיטימי מאוד. לא אגלה לכם מהו אותו האמצעי כי גילוי מעין זה כמוהו כספוילר.

בקיצור:

אני אוהב שחור!

בעיני שחור הוא הצבע הכי נהדר בעולם,

ולא איכפת לי בכלל מה אתם חשובים!

תרצו אולי מעבר לקריאת הספר לקרוא גם  ביקורת מתוך הפנקס של טלי כוכבי הזכות  לבחור בעולם נטול צבע רק ששחור הוא צבע לכל דבר ועניין.

לסיכום,

השיחה בין ילדה בת 4 לבין הבייביסיטר שלה מיטיבה להבליט את חשיבות אי ההתערבות של המבוגרים בבחירות הילדים על צבעי ואמצעי הבעה.

לפני שבועות אחדים שלחה לי אלודי, שותפתי לבלוג, פוסט רלוונטי מתוך הבלוג ילדים הם התסריטאים הטובים בעולם.

מוצגת שם שיחה שהתנהלה בסוכות בין נוגה ילדה בת 4 לבין טל הבייביסיטר שלה. נוגה צבעה את הרצועות לקישוט הסוכה בצבעים כהים.

בייביסיטר: נוגה, תצבעי בצבעים יותר שמחים.

נוגה: טל, היית רוצה שאני אבוא אלייך הביתה ואגיד לך מה לעשות?

בשני המקרים שתוארו למעלה, העיפרון השחור והשיחה של נוגה עם הבייביסיטר שלה-ה"נפגעים"(העיפרון השחור עצמו ומי שהעז להשתמש בו) יצאו למאבק על זכות הקיום של הצבע השחור. וזה נהדר בעיניי. הבעיה עם ההתערבויות המיותרות שתיארתי מתעוררת כשילדים נשמעים להגבלות חיצוניות  ומגבילים או חוסמים את ההבעה החופשית שלהם. לילדים הלא מרדנים האלו אני דואגת.

לא נוותר על שיפור איכות החינוך לילדים לידה עד שלוש-חינוך שקשור לכלכלה חזקה ובריאה

מטרת פוסט זה להמשיך לעדכן בפרטים שקשורים לצעדים הננקטים למען שינוי ההחלטה להעביר את האחריות על חינוכם של בני הלידה עד שלוש שנים לאחריות משרד הרווחה. חשוב שנמשיך במאמצים לשכנע את הממשלה לשנות את ההחלטה שהביאה למעבר של האחריות על חינוך הילדים הצעירים למשרד הרווחה.

Never give up. Picture Quote #1

חשוב שלא נוותר עד שהחינוך לגיל הרך בישראל מאוד יקבל את הטיפול שהוא ראוי לו !

ההחלטה שהתקבלה להעביר את האחריות על חינוכם של הילדים בני הלידה עד שלוש שנים למשרד הרווחה הביאה להתארגנויות וצעדים של גופים(כגון עמותת "אנו" שיזמה מפגש מחאה מול בית ראש הממשלה, אתמול 7.9.2016; מכתב  של יו"ר איגוד מחלקות החינוך אבי קוזמינסקי לראש הממשלה ,ניר עמדה של האגודה למען הילד בגיך הרך בישראללצערי הרב ההדים התקשורתיים של פעולות  אלו חלשים מידי.

כל הוועדות המקצועיות (וועדת טרכטנברג, וועדת טרכטנברג ואלאלוף, דו"ח מבקר המדינה) וכל אנשי המקצוע מאוחדים בדעתם שמקומו הטבעי של חינוך הילדים הצעירים מלידה עד שלוש הוא במשרד החינוך. וזאת כדי לטפל באיכות החינוך לגיל הרך, בנוסף לבניית מעונות והגדלת ההיצע של מקומות חינוך מפוקחים לילדים ולהוריהם.

לסוגיית האיכות של החינוך במעונות יום , התייחס גם ד"ר איל ארגוב, ראש תחום מקרו בחטיבת המחקר בבנק ישראל בשני מאמרים שכתב בעיתון גלובס, האחרון שבהם  בגליון של ימים א'-ב', 7-8 באוגוסט 2016.  ארגוב מציעה להגדיל מסים  שיוקצו בין היתר לחינוך לילדים בני לידה עד שלוש.  הוא ממליץ "לחזק את הרכיב החינוכי במעונות היום, בהתאם לוועדת טרכטנברג,שגם לגיבושה תרמו נציגי הבנק, זאת על רקע הממצאים כי איכות החינוך בישראל ומיומנויות היסוד של אזרחי ישראל נמוכות יחסית בהשוואה ל-OECD."

בעצם מה שעולה הוא שגם אנשי החינוך וגם כלכלים מכירים בחשיבות שיפור איכות החינוך לגיל הרך לטובת הילדים, משפחותיהם וכלכלת המדינה.

בפוסט שכתבתי לפני כחודשיים  וחצי, לפני שנפלה ההחלטה האומללה להעביר את האחריות על חינוכם של הילדים למשרד הרווחה, התמודדתי עם העובדה המצערת שחינוכם של הילדים מגיל לידה עד שלוש מעורר מעט מידי שיח ומחאה ציבוריים; וודאי בהשוואה לסוגיות חשובות אבל פחות קריטריות לעתיד החברה והכלכלה בישראל כגון מחירי העגבניות או הזיהום בדגני הבוקר.

מצבנו היום גרוע משהיה אז כי בחודש מאי, עקב משבר המעונות שעיכבו את הרשמת ההורים לשנת תשע"ז, הממשלה התמודדה עם בעיה דחופה שצריך היה לפתור. היום, אחרי קבלת ההחלטה להעביר את האחריות על חינוך הילדים למשרד הרווחה, הבעיה כאילו מצאה את פתרונה .

לכן חשוב שכל מי שהחינוך והחברה בישראל חשובים לו, לא ירפה עד אשר האחריות על חינוכם של בני הלידה עד שלוש תעבור למשרד החינוך מלווה בתקציבים(בנק ישראל הצביע על מקורם של התקציבים) הנדרשים להביא לשיפור משמעותי באיכות החינוך.

 

ניהול מוסרי של כיתה במסגרות חינוך לגיל הרך

פוסט זה בא להציג את הספר "ניהול מוסרי של כיתה במסגרות חינוך לגיל הרך"(Moral Classroom Management in Early Childhood Education) שמתפרסם בימים אלו בארה"ב.

 

Moral Classroom Management in Early Childhood Education

ניהול  כיתה ככישור-על מתפתח שמונע על ידי מוסריות

הספר מציג מודל של ניהול כיתה שהוא מצד אחד מוסרי וחותר ליצירת תנאיי חיים ולמידה טובים לכל ילד וילדה במעון, בגן, בכיתה-בהתחשב בנתונים האישיים שכל אחד מביא איתו לכיתה, וב"קלפים" שקיבל עם לידתו או לידתה; ומצד שני ניהול כיתה נתפס ככישור-על שעל הגננת או המורה לפתח כל הזמן; מדובר אפוא בכישור שצריך להימצא על מסלול של התפתחות ושינוי מתמידים.

המניע המוסרי-חתירה לצדק חברתי

בראיון שנתתי לאחרונה לפודקאסט האוסטראלי של ליז האה ,Liz's Early Learning Spot podcast , נשאלתי על ידה למה אני מתכוונת בהיבט המוסרי של ניהול הכיתה שמאפיין את המודל שהצעתי. חשבתי שמדובר בשאלה מצוינת שהרי לא יימצאו מורה או גננת או מנהלת בית ספר או מפקחת או שר חינוך בארץ ואני מניחה בעולם שלא יטענו שמערכת החינוך בכלל ומערכות החינוך לגיל הרך בפרט, אינן מוסריות. לכן מוצדקת לחלוטין השאלה של המראיינת  שנגעה לאופיו המוסרי לכאורה של מודל ניהול הכיתה המוצג. עניתי לה וזו רוח הדברים בספר ובמאמרים נוספים שכתבתי בשנים האחרונות, שבעיניי נדרש מאמץ מתמיד של הגננת או המורה  להישאר מוסריות בהחלטותיהן הרבות בכיתותיהן. אין זה דבר טריוויאלי וחשוב בעיניי מאוד שנהיה ערים למתחים ולקונפליקטים פנימיים שלנו עם עצמנו כל אימת שאנו מחליטים מה לעשות לגבי ילד שפורק כל גבול; לגבי ילד שהוריו עוברים גבולות בהתנהגות מולנו; לגבי ילדים שמפריעים במהלך השיעור שוב ושוב? ; לגבי ילדים שאנו מתרשמים מבעיה, מעדכנים את ההורים והללו אינם פועלים. במצבים כאלו אין זה מובן מאליו שנפעל לטובת הילד באמת. על כן ניהול מוסרי של כיתה מחייב מודעות עצמית  להטיות ולכעסים שלנו כמו גם נכונות להתעלות פעם אחר פעם מעל הנטייה הטבעית לקבל החלטות  לטובת האינטרס האישי שלנו. נקודה נוספת שהעלתי בראיון הייתה שחשוב שנהיה ערים לפערים עצומים אצל כולנו בין הצהרות לבין מעשים. קל לדבר בעד התנהגות מוסרית. קשה הרבה יותר לממש אותה כשהחלטותינו נוגעות  גם בנו. לכן הספר מציג לצד המודל גם מחקרי פעולה וחקרי מקרה של סטודנטיות להוראה  וגננות שמציגות את תהליכי השיפור של ניהול הכיתה שלהן הלכה למעשה. בפרקים אלו הסטדונטיות והמורות הביעו נכונות ואומץ לחשוף חולשות והתלבטויות ולהתמודד איתן לטובת הילדים בכיתותיהן. באופן כללי, אני מציעה שכדי להחליט אם ניהול הכיתה הוא מוסרי או לא לא נסתפק בהקשבה להצהרות מילוליות אלא נטרח להתבונן בשדה, לנתח את קבלת ההחלטות ואת דרכי העבודה של עצמנו ושל זולתנו.

ניהול כיתה ככישור-על משתנה ומתפתח

בספר ובראיון הדגשתי את הצורך לראות את עצמנו מצויים לאורך כל הדרך על מסלול של התפתחות פרופסיונאלית-מקצועית. לשם כך אנחנו צריכים להיות מספיק אמיצים להכיר בטעויות שלנו, בבעיות בכיתות שלנו ובעקבות זאת לבנות תכניות פעולה לשיפור מתמיד של הפרקטיקה בכיתות שלנו. לשם כך חשוב כאמור שאנחנו נכיר בטעויות שלנו ולא פחות מכך שמפקחות, מדריכות, בעלי תפקידים יבינו שכדאי לבנות אקלים רגשי תומך שמאפשר שגננות ומורות תיקחנה אחריות על הטעויות שלהן ותתקנה אותן.  נדמה לי שכללי התקינות הפוליטית מובילים אותנו לאימוץ שפה "מרוככת": אתגרים במקום בעיות; אנחנו נמנעים מלהכיר בקונפליקטים שהם דבר טבעי במערכת שבה פועלים אנשים רבים. השפה המרוככת עלולה להוביל אותנו להתחמקות מזיהוי והגדרת בעיות בתפקוד שלנו(ולעתים אצל הילדים) ולתיקונם.

MCM     hand in hand     Action Research

לכן בספר אני מציעה שניהול כיתה הולך יד ביד עם עריכת מחקרי פעולה כדרך חיים במסגרות חינוך. לצערי סטודנטים להוראה עורכים לרוב מחקרים בכלל ומחקרי פעולה בפרט רק כאשר הם נמצאים בתוך מסלול למידה פורמאלי כלשהו(תואר אקדמי וכו'). יתרה מזו באקדמיה , מחקרי הפעולה אינם מספיק מוערכים וההתייחסות אליהם היא מזלזלת. לכן סטדונטים להוראה בתארים מתקדמים נרתעים לעתים מאימוץ מתודולוגיה חשובה ומרכזית זו במחקריהם. עם זאת, אימוץ של מחקרי פעולה כדרך חיים הוא תנאי הכרחי לשיפור מתמיד של הפרקטיקה החינוכית במסגרות חינוך בכלל ובכלל זה במסגרות חינוך לגיל הרךראו פוסט קודם זיקות הכרחיות בין תיוווך, עבודה בקבוצות וניהול כיתה לדוגמאות של מחקרי פעולה כאלו במעון, בגן וכיתת בית הספר.

יישום מודל ניהול הכיתה בהתמודדות עם בעיות התנהגות, בתכנון צומח ועבודה בקבוצות קטנות ובחינוכן של כיתות שיש בהן שונות גדולה בין הילדים

אחרי הגדרת מודל ניהול הכיתה והמתודולוגיה ההמחקרית(מחקרי פעולה וחקרי מקרה) שמצויים בבסיס השיפור של כישורי  ניהול הכיתה של גננות, מורות, מנהלי בתי ספר, מדריכות, מרצים ומדריכים במכללות ההוראה… באופן כללי ובסיס המחקרים שהם לב הפרקים של הספר מוצגים יישומים של המודל כחלק ממחקרים שמתמקדים בנושאים הבאים:

  • התמודדות עם בעיות התנהגות וניהול כיתה (חלק II בספר: שלושה פרקים);
  • תכנון צומח ועבודה בקבוצות קטנות וניהול כיתה(חלק III  בספר: שני פרקים;
  • התמודדות עם שונות בין תלמידים וניהול כיתה(חלק IV בספר : שני פרקים.

עבודת צוות, עבודה עם הורי הילדים ותכנון זמן ומקום מטופלים בפרק הסיכום של הספר מתוך תפיסה שהללו היבטים ש"משתתפים" בכל נושא ונושא של ניהול כיתה.