חשיבה על חינוך מיני בגיל הרך

הפעם אני כותבת פוסט בעקבות כתבה מענינת ואמיצה של ז'נאן בסול במוסף גלריה של עיתון הארץ בשם "נפתלי בנפתולי החינוך המיני" שפורסמה בתאריך 30.7.2017. הכתבה שנושאה חינוך מיני בגיל הרך פותחת פתח לדיון שמתמקד מצד אחד במהי ספרות ילדים ומהי תכליתה ומצד שני מהו חינוך מיני טוב. הכתבה ראויה מאוד גם משום שהיא נותנת במה לתפיסות שונות שנוגעות לחינוך מיני בגיל הרך. הכתבה נכתבה בעקבות דיון בכנסת  שהתמקד בהתנגדויות שקמו סביב פרסום הספר איך נפתלי בא לעולם מאת אלונה פרנקל. מישהו הדביק סוג של המלצה לספר, שאלונה פרנקל עצמה מתנערת ממנה, שמדובר בספר שמיועד לילדים בני 3-4 שנים.

ספרי "איך באים ילדים לעולם" - מאירה ברנע

רציונל מטרות החינוך המיני בגיל הרך

חשוב לעסוק מהגיל הרך בחינוך מיני כיוון שחשוב להרחיב את ההבנה של הילדים לגבי תופעת החיים-תופעות שהם חווים ושלגביהן יש  להם סקרנות "טבעית". חשוב גם להניח כבר מהגיל הרך תשתית להתנהגות מינית אחראית בעתיד : כך שהילד, הנער והאדם הבוגר לא ינצל ולא ינוצל.

הנושא המיני היה , הינו ויהיה תמיד רלוונטי לילדים בהיותו חלק מהחיים עצמם. השוני בין היום לעבר, הוא בכך שהיום בציבורים מסוימים מוכנים לדבר על הנושא יותר מאשר בעבר ולכן החשיבות של הספר של אלונה פרנקל.  התעלמות   מהסקרנות המינית של הילדים והימנעות מחינוך מיני עשויות לתרום לעיוותים וליצירת נורמות בעיתיתות  של ניצול מיני.   תופעות נרחבות של הטרדות מיניות וניצול מיני מעידות על נורמות בעיתיות של החפצה של אנשים, של הרגשת לגיטימיות של כפיית רצון החזק על החלש.

אלונה פרנקל עשתה שירות מצוין לציבור ההורים והמחנכים בכך שכתבה ספר שנוגע בחיים עצמם. בדומה לספרים אחרים שנוגעים בחיים, כמו "סיר הסירים"(שאם ניזכר גם עשיית הצרכים הייתה טאבו פעם ועד היום בסקטורים יותר מסורתיים נמנעים משיום שם הצרכים המפורש), במוות,(באמצעות הסיפור הנפלא סיפור מהחיים), ואף בשואה(למה לנפתלי קוראים נפתלי).

מה שבכוונתי לעשות בפוסט זה הוא לחרוג מעל ומעבר לטיעונים "בעד ונגד  הספר",  ולכתוב על הקשר בין חינוך מיני בקרב ילדים צעירים לחיים עצמם ולאופן שבו אנחנו כהורים ומחנכים במסגרות חינוך עשויים לחנך ילדים כך:

  • שמצד אחד ידעו להעריך את ההנאה שבחיי מין כאנשים בוגרים,
  • אך מצד שני ילמדו לכבד את הזולת ואת רצונותיו;
  • חשוב לחנך ילדים שאנשים אחרים אינם חפצים;
  • ללמד אותם לעמוד על רצונותיהם ולהעריך שהרצונות של הזולת ראוים לכיבוד בדיוק כמו הרצונות שלך.

התנסות מינית מחייבת נטילת אחריות על עצמך ועל הזולת, אחריות שילדים ואף נערות ונערים צעירים אינם בנויים  להתמודד איתה. אחריות שיש לטפח בקרב בנים ובנות באותה מידה; בקרב בנים ובנות עם נטיות מיניות מכל הסוגים מהגיל הצעיר ביותר.

התייחסות קצרה על התבוננות תרבותית בחינוך מיני

לא אתעמק בסוגיה, אבל לא רוצה להתעלם לחלוטין מן ההתייחסות להתבוננות בסוגיית החינוך המיני מתוך פרספקטיבה תרבותית או אף רב תרבותית-פרספקטיבה המחייבת כיבוד של מאפיינים תרבותיים של כל קבוצה. אלונה פרנקל עצמה טענה בראיון הכלול בכתבה של בסול שככלל החינוך המיני צבוע בצבעים תרבותיים של קהילות ושל משפחות. וכך הספר עצמו מייצג תפיסה תרבותית מסוימת אף שזו לא הוגדרה במפורש. במציאות שלנו בארץ סביר להניח שדתיים מתייחסים אחרת לחינוך המיני מאשר  חילוניים  ושונה מאשר חרדים. והדבר נכון הן בחברה היהודית והן בחברה הערבית שבה ככל שאני מבינה הסקטור ה"חילוני"[אף שברור לי שערבים פלסטינים לא כך מגדירים את עצמם] קטן יותר מאשר הסקטור החילוני בחברה היהודית. מה שבדרך כלל הולך יחד עם מסורתיות הוא הנטייה לדבר פחות על מיניות[ואני מקווה שאני לא חוטאת בהכללת יתר] ולראות בה משהו טעון רגשית עוד יותר מאשר בחברה החילונית. מובן שזכותם של ההורים לחנך את ילדיהם ברוח התרבות שלהם. לכך ניתן מקום נרחב בארץ בהיותו של החינוך סקטוריאלי[סקטוריאלי מידי לטעמי]. אבל נדרשת לדעתי  גם הסתכלות-על, שמתעלה מעל ומעבר להבדלים תרבותיים ומנסה עד כמה שהדבר קשה להתבונן בשאלה : מה טוב לילד המתפתח בהתייחס לחינוכו המיני מעל ומעבר לרקע התרבותי-דתי שממנו הוא בא. הימנעות מוחלטת משיחות עם הילדים על מיניות בכלל מכשילה את הילדים לדעתי. מתירנות מינית מופרזת וחוסר גבולות ופיקוח מכישלים את הילדים לא פחות לדעתי. לכן ראוי שבכל קהילה ובכל משפחה תשיאל השאלה מה טוב לילד בהקשר התרבותי הנתון? אני מודה שבעיניי טובת הילד חשובה מכל היבט אחר. ובסופו של דבר ילדים שהורים ומחנכים מיטיבים להתייחס לצרכיהם גדלים להיות אזרחים תורמים לחברה שבה הם חיים.

על התייחסות לחינוך לניקיון, לחינוך מיני, למוות כחלק מהחיים…ולחינוך לזהירות בדרכים

כחלק מגיבוש עקרונות ודרכים שינחו את החינוך המיני יועיל לערוך השוואה בין חינוך  מיני ולבין התייחסות ל"תופעות חיים" נוספות כגון החינוך לניקיון והמוות. הורים ומחנכים מרגישים לעתים מבוכה וקושי לדבר עם הילדים גם על המוות ועל החינוך לניקיון וזאת מסיבות שונות. ועם זאת, אנחנו חייבים  כהורים ומחנכים לתרום להבנת הילדים לגבי תופעות אלו(הגוף שלהם, מוות, המיניות שלהם) וגם ללמד אותם לקחת אחריות על תפקודי הגוף שלהם(כמו בחינוך לניקיון).  לילדים שאלות לגבי כל הנושאים האלו וחשוב  למרות המבוכה, לפתח פתיחות להשיב לכל שאלה שישאלו. יתרה מזו, חשוב לעשות כל מאמץ שילדים יגדלו עם התחושה שיכולים לשאול אותנו כהורים כל שאלה שעולה על דעתם ושאין שום "טאבו" בנווגע לשיחות שמתמקדות במהות החיים.

בשונה משאלות שנוגעות למוות, כשמדובר בחינוך לניקיון ובחינוך מיני אנחנו מדברים גם על סוג של הכשרה לעשייה, לתפקוד כלשהו ולא רק על הבנת מושגים מורכבים. בעוד שבחינוך לניקיון המטרה היא שהילד יקח אחריות על תפקודי הגוף שלו בנוגע לעשיית צרכים ב"מיידי", בחינוך מיני אנחנו מניחים תשתית של ידע ונורמות התנהגות לתפקוד עתידי.   החינוך המיני שונה מהחינוך לניקיון בשני מובנים: 1. החינוך לניקיון נוגע אך ורק לילד ולגוף שלו בעוד כשמדובר בתפקוד מיני מעורב בבגרות אדם נוסף; 2. בחינוך לניקיון מצופה מהילד לתפקד עצמאית "עכשיו ומייד", בעוד שבנושא המיני אנחנו מבקשים לדחות את ההתנסות של הילד עד כמה שאפשר.

לכן אני מציעה כאן להתייחס להשוואה בין חינוך מיני לחינוך של זהירות בדרכים. גם בזהירות בדרכים נקבע שמלמדים ילדים צעירים על ההתנהלות בכביש וסכנותיו ובמקביל  נקבע שעד גיל מסוים(גיל 9 היום) לא נאפשר לילדים לחצות כבישים לבד. יתרה מזו, נהיגה שעיסוק בה עלול לסכן חיי אדם מחייבת רישיון. ההבדל הוא שלמחנכים קל יותר לדבר על זהירות בדרכים מאשר על מיניות.

גם בחינוך המיני אנחנו מבקשים מצד אחד לספק את הסקרנות של הילדים, אבל מצד שני מבקשים לדחות התנסות מינית שמעורבים בה אנשים אחרים לגיל מבוגר מספיק שבו  האדם יקח אחריות על עצמו ועל זולתו. מחקרים מעידים על כך שהתנסות מינית מאוחרת יותר קשורה לתפקוד רגשי, חברתי ותעסוקתי משובח יותר.

מורכבויות שמתלוות לחינוך המיני

יש בחינוך המיני דילמות והתלבטויות רבות מעל ומעבר למבוכה שכרוכה בשיחה עם הילדים בנושא. סיפוק הסקרנות של הילדים בנושא  אמור  "להניח את דעתם" שמדובר במשהו שטבעי להתעניין בו ולשאוף להתנסות בו בהנאה  ובד בבד לשכנע את הילדים לדחות התנסויות מיניות "חברתיות" . זה לא דבר פשוט כלל ועיקר ויש להכיר במורכבות הזאת כדי לא לבלבל וכדי לא להתבלבל.

בנוגע לחינוך המיני אנחנו צריכים להיות ערים לכך שהילדים חשופים למידע על מיניות ממקורות נוספים על ההורים או המחנכים:  מקבוצת בני הגיל שלו ומאמצעי התקשורת. המידע המגיע ממקורות אחרים עשוי להיות שונה מהמידע שאנחנו מעניקים לילד. גם מסיבה זו נדרשת פתיחות בין הילד למחנכיו על מנת שיובל להצליב בין מקורות המידע השונים.

מורכבות נוספת בחינוך המיני נובעת משינויים טכנולוגיים שהשפיעו על הרבייה-כמו ההפריות החוץ גופיות. ילדים בשר ודם באים לעולם היום לא רק בעקבות אקטים מיניים הטרוסקואליים אלא באמצעות הפריות חוץ גופיות ופונדקאות. כך  שלשאלה איך באים תינוקות לעולם, תשובות רבות ומורכבות.

 מורכבות נוספת נוגעת לכך שחינוך מיני חייב לקחת בחשבון את השונות בין אנשים באשר לביטוי המשיכה המינית שלהם. רוב ההסברים לילדים המומלצים היום, בדומה לאלו שבאים לידי ביטוי בספרה של אלונה פרנקל, מתאימים לקשרים מיניים  הטרוסקסואליים.

אתייחס לבסוף לדילמה שנוגעת למידת ההשפעה של של תפיסות תרבותיות על החינוך  המיני ומה עושים כאשר קיימת התנגשות בין הציפיות התרבותיות-דתיות לבין טובת הילד.

 חינוך מיני הלכה למעשה בשש שנות החיים הראשונות

בכתוב כאן התבססתי גם  עלההמלצות שנוגעות לחינוך מיני באופן כללי, ועל התייחסות לחינוך מיני לפעוטות .

בשנתיים החיים הראשונות: ילדים לומדים להכיר את הגוף שלהם. בתקופה זו מתאים ביותר בעיקר בזמן האמבטיה או ההלבשה להעניק שם לאברי הגוף השונים שהילד נוגע  ומתעניין בהם.  כך הילד לומד להכיר את עצמו ואת הגוף שלו.

בגיל 3- 4  שנים ילדים מגלים סקרנות גם בגוף של ילדים ומבוגרים אחרים. הסקרנות מתבטאת בין היתר בנגיעה בגוף של מישהו אחר . ילדים גם שמים לב להבדלים בין בנים לבנות ושואלים על כך. חשוב לשיים אברי גוף בענייניות בלי לגחך. במקביל זה הגיל שחשוב ללמד ילדים שלא נוגעים בגוף של מישהו אחר בלי לבקש רשות. וגם לא לתת לאנשים לגעת בגוף שלהם.

בגיל 4-6  שנים ילדים עשויים בנוסף לעניין וסקרנות לחקור את המיניות שלהם בעצמם או עם ילדים אחרים. ילדים עשויים לאונן(בנים ובנות כאחת).  בנוסף, ילדים עשויים להרחיב את החקר למשחקים ונגיעות בילדים אחרים. הדבר קורה בבית עם אחים וחברים ובגנים בעיקר במשחק "רופא חולה", בשירותים או בביתנים ומקומות סמויים מהעין בגני הילדים. זהו הגיל לרוב שילדים שואלים את השאלה שמפחידה  הורים רבים: "איך באים ילדים לעולם?"

קודם כל חשוב שנצפה כהורים ומחנכים לעניין וחקר מיניים של הילדים. חשוב שלא נכחיש ונדחיק את העניין של הילדים במיניות. באשר לאוננות ועיסוק של הילדים בגוף שלהם חשוב לזהות זאת ולשדר קבלה וללמד את הילדים שעושים זאת בפרטיות ולא בפרהסיה. באשר לנגיעות של הילדים בילדים אחרים חשוב לשים לב קודם כל האם הדבר קורה בין ילדים בני אותו גיל ובהקשר של יחסי כוחות מאוזנים בין הילדים.  אם מדובר בילדים בני אותו גיל ובהקשר לקשר שוויוני ביניהם,  חשוב בעיניי להגביל בדרכי נועם  עד כמה שאפשר משחקים שיש בהם נגיעות הדדיות בין הילדים. בגנים חשוב לבנות סביבה שמצמצמת את ההיגררות של הילדים למשחק שיש בו חקר מיני. למשל יש גננות שקובעות כלל שנאכף בעקביות שקובע שמרכז המרפאה הפציינטים הם תמיד בובות. אין הן מרשות שהבדיקות תכלולנה את גוף הילדים. בנוסף, קובעים כלל שרק ילדים יחידים נכנסים לשירותים ואוכפים בעקביות את הכלל. לבסוף נציין שהכרחי שלא יהיה בגן "שטח מת" שבכל זמן נתון צוות הגן לא רואה את הילדים. אם למרות הכל מגלים שילדים  עוסקים במשחק בעל אופי מיני, עוצרים את המשחק ומציעים חלופה מבלי להשתלח בילדים. גם בבית חשוב שהורים יהיו ערניים למתרחש ויתרגלו לפקח על משחקי הילדים. לעתים קרובות יותר מידי שקט מכיוון חדר הילדים מחייב בדיקה…

הכרחי בעיניי לגלות תקיפות ודרישה חד משמעית שהפעילות תופסק, כשמגלים פעילות חברתית בעלת אופי מיני בקרב ילדים בני גילים שונים בגן ובבית. במקרה זה הפניה לילד המבוגר יותר  היא ממקום שרואים בו אחראי ומסבירים שהסכמת הילד הצעיר להשתתף במשחק איננה מספיקה. הפניה לילד הצעיר היא לא לאפשר לאף אחד לגעת בגופו.

באשר לשאלות הילדים,  חשוב לענות בצורה עניינית ותמציתית לשאלות עצמן . חשוב לבדוק מה הילדים יודעים ולהוסיף מידע מדוד בהתאם למה שהילד יודע. עקרונית מה שנכון עניינית הוא שילד נוצר ממפגש בין זרע המצוי בגוף של גברים לביצית ש"מיוצרת" על ידי נשים והמפגש ביניהם מתחיל חיים חדשים. בנוסף, מסבירים לילדים שעובר גדל ברחם של אישה ולא באופן כללי בבטן. לגבי איך מתרחש המפגש הזה הדבר תלוי בנסיבות המיוחדות של כל משפחה. מי שמתאים שיתנו את התשובות האלו הם הורי הילד ולא הגננות. ההורים יחליטו מתי לחשוף בפני הילדים את נסיבות ההולדת שלהם ובאיזו דרך. בגיל הזה, ספרי ילדים דוגמת ספרה של אלונה פרנקל עשויים לסייע להורים להשיב על שאלות הילדים. הספר מתאים למשפחות שהילדים נולדו בהן באמצעות מפגשים הטרוסקסואלים.  אני גם חושבת שאין מקום שגננות תקראנה עם הילדים את הספר. באשר להורים, זו החלטתם מתי ואיך להיעזר בספר. הסתייגותי היחידה מהספר היא שצפייה ישירה בתמונות הישירות המוצגות בו עלולות לעתים לדרבן ילדים להתנסות ישירה. דבר שאיננו רצוי.  הסבר מילולי ענייני איננו מכוון להתנהגות בעוד תמונות מפורשות יותר  עלולות  להביא לחיקוי ולהתנסות. השארת הדברים ברמה עמומה מבחינת הפרקטיקה עדיפה בעיניי.

לסיכום, בפוסט זה הצגתי איך אני רואה את הרציונל ואת מטרות החינוך המיני כבר מהגיל הרך. כתבתי שחשוב  שכבר מהגיל הרך תבנה תשתית חינוכית שמאפשרת לילדים להיות שלמים עם גופם ועם מיניותם ובמקביל  כוללת ערך של  כיבוד הזולת. כתבתי גם על המורכבות שכרוכה בכך שמצד אחד אנחנו מבקשים למסור לילדים מידע ענייני ומדויק ובד בבד אנחנו מבקשים לעודד  את דחיית הפעילות המינית עד כמה שאפשר. כתבתי גם על מה ניתן לעשות בבית ובגן בטווח הגילים לידה עד שש. בקשר לספר מעורר המחלוקת של אלונה פרנקל, אני חושבת שמדובר בספר לגיטימי שתועלתו בכך שמעורר דיון בנושא. כתבתי גם שהורים ולא גננות הם אלו שיחליטו מתי ואיך להשתמש בו. ציינתי גם הסתייגות משימוש בתמונות מפורשות כחלק מהחינוך המיני בגיל הצעיר ביותר.