תבונת ההתבוננות

מטרת פוסט זה להציג את חשיבות ההתבוננות הישירה בעולם-של ילדים ומבוגרים, כאחד- כ"כלי" מרכזי להבנת תופעות בו ; כבסיס ללמידה בכלל, ולטיפוח יצירתיות בפרט. יתרה מזו, בפוסט זה אני מבקשת לעודד מחנכים להתבונן בהתנהגות הילדים ובעולם כבסיס לעידוד הילדים עצמם  להתבונן בתופעות. אם אנחנו לא נעריך התבוננות- מתוך הבנה שהתבוננות כרוכה לעתים במה שמצטייר מהצד כבהייה, לא נאפשר לילדים לחוות באופן עמוק את העולם ולהתרגש מתופעות מסוימות, וללמוד למידה משמעותית.

איך נגדיר התבוננות?  ההתבוננות היא הסתכלות מעמיקה בתופעות, ב"דברים", מתוך רצון, אפילו מתוך צורך עמוק, להבין את העולם הבנה מעמיקה. ברמה של כמעט הזדהות עם התופעה שבה מתבוננים. על התבוננות כחלק מתהליך היצירה ניתן לקרוא אצל ציפי באב ורעיה אגם(תשנ"ה)-הוצאת משרד החינוך.

  • באמצעות ההתבוננות, אנשים  בכלל, וילדים בפרט,“שואבים” את העולם החיצוני פנימה;
  • וזאת כיוון שילדים נולדים עם הצורך לחפש באופן אקטיבי מידע על העולם ולהבין אותו;
  • הם שואבים מראות, ריחות, צלילים, תחושות מישוש, טעמים;
  • ההתבוננות בעולם מעוררת רגשות, מחשבות, דמיונות;
  • ההתבוננות בעולם מעוררת את הצורך להביע את עצמך, ולהחצין את עוצמת ההתרגשות מן העולם הסובב אותנו.

אימוץ של עמדת התבוננות מחייבת :

  • שנעצור,
  • נתמקד במשהו,
  • נאפשר לזרם של מחשבה ורגשות "לשטוף" אותנו תוך כדי הסתכלות,
  • נערוך רפלקסיה, נחשוב על מה שאנחנו מסתכלים בו,
  • ננסה לתאר ולתעד בדרכים אחרות את מושא ההתבוננות,
  • ננסה להבין את התופעה מהפרספקטיבה של מושא ההתבוננות.

לתופעות בעולם עשויים להיות ביטויים איכותניים אותם נתאר במילים, או באמצעות  ציור, תנועה או מנגינה. לתופעות בעולם עשויים להיות גם ביטויים כמותיים. למשל, התבוננות על דררות צייצניות בסביבה הקרובה, כרוכה  בהתבוננות ותיעוד התנהגותן, אבל גם בהיבטים כמותיים כגון כמה דררות עפות יחד כסוג של להקה, באלו שעות הן מופיעות באותה סביבה וכו'.

Deep Observation

הציור מתוך:  @greg_ashman

להלן דוגמה של ציורי ילדים שמשקפים למידה ויצירתיות בעקבות השתתפות בפרויקט שכלל התבוננות יומיומית במסלעה המצויה בכניסה לגן הילדים. את הפרויקט ביצעה טלי וינטראוב, גננת מנתניה, והוא הוצג בהד הגן, תשס"א-2001, גיליון ג , 78-90).  בגן זה, קבוצה קטנה של ילדים  בני 4-5 שנים התבוננו מידי בוקר בהנחיית הגננת במסלעה ונתבקשו לצייר את רשמיהם. פרויקט זה נעשה  אחרי שבגן הייתה למידה שהתמקדה ביצירות אמנות-יצירות נוף שגם בהן התבוננו  הילדים. באיור המופיע בהמשך מוצגים שני זוגות ציורים של שני ילדים עדי ואור. שני הציורים הראשונים(עדי 1א' ואור 2א') צוירו כשלושה חודשים לפני הציורים עדי 1ב' ואור 1 ב'.  בין לבין,  במהלך אחד הטיולים עם קבוצת הפרויקט, אור  התבונן בשמיים ואמר שבעצם השמיים עוטפים אותנו והם לא שם למעלה כמו שאנחנו מציירים אותם.  אמירתו זו עוררה דיון בקרב הילדים ואט אט במהלך השבועות שחלפו, כל ילדי הקבוצה החלו  ביזמתם לצייר את השמיים כעוטפים אותנו וכממלאים את הדף בניגוד לנוהג לציירם כקו אופקי בחלק העליון של הדף. יתרה מזו, ציורים 1 ו-2 ב' של שני הילדים מציגים את הצמחיה של המסלעה בצורה שתואמת יותר את המערך הטופוגראפי בהשוואה לשני הציורים הראשונים של שני הילדים. ואף ששני הילדים התבוננו  באותה מסלעה, באותם זמנים, ציוריהם את המסלעה שונים האחד מהאחר ונותנים ביטוי לפרשנות האישית של כל אחד משני הילדים האלו.

הגדרת ההתבוננות מתוך ויקיפדיה באנגלית

p61212-094101

צילום טלי וינטראוב מתוך המאמר:האם הנוף זז? שפורסם בבתשס"א, בהד הגן, גיליון ג'.

אני מזמינה להשוות את הפעילות המתוארת מעלה, שהיא תוצאה של התבוננות מעמיקה בסביבה, התבוננות שהביאה הן לשינוי של ממש באופן שבו רואים הילדים את השמיים ומייצגים אותם והן בתוצרי הילדים, לפעילות שמוצעת לעתים קרובות לילדים במעונות ובגנים: צביעה של אוביקטים למשל בתקופה זו של השנה מוצעים לרוב "דפי חלזונות".

חילזון לפוסט התבוננות

בפעילות זו מתבקשים הילדים לצבוע את החילזון, לרוב בסתיו, ללא כל קשר להתבוננות בסביבה, לחוויות שהילדים חוו. ילדים צובעים דפים אלו ללא התעמקות ולא ברור מה סוג כזה של פעילויות "נותן להם". מאחר וכל הילדים מתבקשים לצבוע בדיוק את אותו הדף, אין הרבה מקום להבעה יצירתית. נראה לי שאנחנו נוטים ל"העסיק" ילדים באמצעות פעילויות אלו מבלי לעצור ולחשוב מה הערך המוסף שלהן.

פעילות יצירה בעקבות התבוננות מעמיקה בסביבה היא פעילות שנעשית בקצב איטי. מתוך כוונה. לא בחיפזון. זהו סוג הפעילויות שיש לעודד ילדים לעשות.

ילדים צעירים הם מטבעם סקרנים ונוטים להתבוננות אם אנחנו לא נפריע להם להתבונן ולייצג את החוויות שלהם בקצב שלהם, ובדרך שבה הם בוחרים.

כדי להדגיש את ערך ההתבוננות ושל יצירה שמתבססת על התבוננות ביקשתי פעם מקבוצה של  גננות באמצע השתלמות, לצאת החוצה להתבונן בשמיים במשך מספר דקות ולצייר עננים. כשחזרו לכיתה  ציירו עננים מגוונים ובצורות שונות. עננים אלו היו שונים מאוד מהעננים העשויים צמר גפן שהיו מוצגים על לוחות התוכן של מספר גנים באותה תקופה. בעקבות פעילות זו, אותה קבוצה הייתה מוכנה לשקול מחדש את בניית לוחות התוכן של הגן ואת אופי פעילויות היצירה עם הילדים.

להסתובב בעולם כ"קשקוש מקושקש" -קשה אבל מאתגר ומעניין

בפוסט זה אציג את הספר "קשקוש מקושקש" שנכתב על ידי נוגה אלגום ואויר על ידי אביאל בסיל. ענת שליו, סטודנטית שלי שלומדת בתכנית לתואר שני בחינוך מיוחד, הכירה לי את הספר בקורס שמתמקד בתיווך איכותי בכלל ותיווך של ספרי ילדים באמצעות קריאה חוזרת בחינוך המיוחד ובגיל הרך,  בפרט.

קשקוש מקוקש / נוגה אלגום

בספר מסופר על קשקוש מקושקש-בן שנולד במזל טוב לאמא אליפסה ולאבא משולש.

בן יוצא מן הכלל

מן קו שכזה…מסולסל, מפותל,

מגולגל,מעורבל, מקורזל, מתולתל,

בלי התחלה ובלי סוף בכלל.

בקיצור מעין צורה לא מוגדרת. הדבר יצר תהיות בעולם הצורות. בספר מסופר שאימא ואבא הבטיחו לקשקוש מקושקש לאהוב אותו תמיד למרות היותו "קצת מסובך". עם זאת בגן הילדים הצורות לעגו לו. קשקוש הבודד נעלב נורא. כדי לעזור לבנם הזמינו ההורים מומחים מכל העולם כדי לעזור לתקן אותו. אבל מומחים אלו קבעו שה"ניתוחים" שלהם יגרמו לקשקוש להפוך למקושקש עוד יותר ועזבו. בצער לו, יצא קשקוש מקושש למסע כדי לחפש את מזלו במקום חדש. בדרך נתקל בצורות מוגדרות לרוב שהפכו לשימושיות ויאושו  גאה.

הוא נכנס לבסוף עייף מאוד לבית מרובע, נשכב על שטיח עגול, עצם את עיניו ונרדם.

הסתבר שנחת על שטיח בבית שבו ילד קטן התלהב מהקשקוש  שגילה על השטיח בחדרו, שהתבוננות בו אפשרה לו להפליג לעולם מלא דימיון. הקשקוש נראה לו רגע "כספינה בין גלים סוערים שיצאה לגלות מקומות מוזרים". בהמשך נראה לו כ"עץ משוגע ומלא פרפרים", כ"קרנף שדוגר על ביצים". אמו של הילד התלבהבה וסיכמה:"זה[הקשקוש המקושקש]יכול להיות כל מה שרוצים!"

הקבלה המפתיעה והנלהבת של הילד ושל אימו נסכה בקשקוש מקושקש ביטחון רב וגרמה לו לחזור הביתה. בבית חיכו לו אימא ואבא הנרגשים ששמחו לשמוע מפי בנם שיש לו מזל כי:

"אני קשקוש

אין לי סוף,

אין לי גבול או קצה,

אני יכול להיות הכל.

כל מה שרק ארצה!"

בלינק המופיע למטה ניתן לצפות  בסרטון יו טיוב ובו נוגה אלגום  מציגה את עצמה ומספרת את סיפורו של היצור המופלא"קשקוש מקושקש".

סיפור זה מאפשר לדעתי להתמודד עם שתי סוגיות:

  1. האחת התמודדות עם שונות. התמודדות היחיד והחברה עם השונות. וכפי שכתוב בגב הספר:" כל אחד לפעמים מרגיש מקושקש, מרגיש לא מתאים וטיפה משובש, זה סיפור על קשקוש שיצא למסע ומצא את האושר…מחוץ לקופסה".
  2. סוגיה נוספת שקשורה  לסוגיה הראשונה, אבל לא זהה לה היא סוגית היצירתיות. העידוד להתבטא בדרכים שונות מהמקובל. להעז לצאת מהקוים ולצאת מהקופסה.

אף שהסיפור של נוגה אלגום מציג הורים מקבלים וסוף טוב, חשוב שנזכור שבשביל הסוף טוב הזה עלינו לעבוד כפרטים שמרגישים "מקושקשים" ועל כך חריגים, ולא פחות מכך כחברה שצריכה לעבוד על עצמה כדי לאמץ את עיניו של הילד הקטן שראה מלוא הזדמנויות ביצור המקושקש שנחת על השטיח בחדרו. וגם פרספקטיבה רעננה, יצירתית ונטולת שיפוטיות כמו זו של הילד, מחייבת טיפוח-לראייה אמו עודדה את ילדה בניסיונותיו לתת משמעויות מגוונות לקו המקושקש.

בקיצור ספר מומלץ. מעניין לשמוע את קולם של הילדים שמשתתפים בקריאת הספר הזה ואשמח לקבל התייחסויות מענינות מעין אלו מקוראי הפוסט.

אזכיר שבעבר  כתבתי פוסט בשם שזכותו של הצבע השחור להתקיים ושל הילדים לצייר בשחור, בעקבות הצגת הספר "העיפרון השחור" של ינאי פרי.

שני הספרים ("העיפרון השחור" ו"קשקוש מקושקש") שנכתבו על ידי סופרים ישראלים מציגים בצורה שמיטיבה לשלב בין טקסט חזותי לטקסט מילולי אפשרויות של "יציאה מהקופסה" וגיבוש זהות עצמית איתנה שמכילה את השונות המובנת הנמצאת בתוכנו.