על שמירת זכויות שעניינן זהות מגדרית במסגרות חינוך לגיל הרך

בפוסט זה שנכתב בסמוך ליום עיון בנושא זכויות הילד במסגרות חינוך שייערך במכללת לוינסקי לחינוך ביום ג', 2.4.2019, התייחסות ספציפית לדרכי שמירתן של זכויות הילדים הנמצאים  על הקשת הטראנסג'נדרית כחלק מספקטרום של זהות מינית.

משכבר גברה המודעות לכך שהזהות המגדרית של בני האדם איננה בינארית ומחולקת "בנוחות" לזכרים ונקבות. עם השנים גברה המודעות שרובנו נמצאים אי שם על רצף של זהויות מגדריות. אף שיש רוב באוכלוסיה שמספיק נוח לו עם החלוקה הבינארית המסורתית של זהויות מיניות, יש לתת את הדעת למיעוט של ילדים שמגיל מאוד צעיר מרגישים לא נוח בתוך הגוף שבו נולדו. לילדים אלו מגיעות בדיוק אותן זכויות כמו לילדים שהם הרוב. לשם כך נדרשת מודעות לקיומה של השונות בזהות המגדרית באוכלוסיה. בנוסף, נדרשת אמונה בזכותם של כל ילד, ילדה ומי שביניהם להגדרה עצמית. נדרשת אמונה שהם יודעים טוב מכל אדם אחר מי הם באמת.

הפוסט מתבסס רובו ככולו על פוסט קודם שכתבתי בנושא בחודש יולי 2018. מבקשת לציין שעמותת מעברים היא זו שמייצגת בארץ את הקהילה הטראנסג'נדרית וניתן לפנות אליה כדי להתייעץ.

על זכויות הילדים והילדות בהקשר של שונות בזהותם המגדרית

טראנסג'נדרים (אשתמש בהמשך במונח טראנסים) הם אנשים שמרגישים אי הלימה בין זהותם המגדרית( איך הם תופסים את עצמם ביחס למגדר כנשים או גברים; בנים או בנות) לבין  המין הביולוגי שהם נולדו איתו. מידת העוצמה של תחושת אי ההלימה הזו בין זהותם המגדרית לבין המין הביולוגי שלהם, שונה אצל אנשים שונים. קבוצת הטראנסג'נדרים כוללת קשת רחבה של זהויות מגדריות. יש טראנסים שמבצעים ניתוחים כדי להתאים את גופם לזהותם המגדרית ויש אחרים שמסיבות שונות אינם מבצעים ניתוחים כאלו. הסיבות לביצוע או אי ביצוע הניתוחים קשורות לקשיי מימון או ברצון של האדם לעבור ניתוח ולמידת החשיבות שהוא מייחס לשינוי האנטומי, הגופני. קודמים  לניתוחים טיפולים הורמונליים. לעתים קרובות  טראנסים בוחרים לבחור שם חדש שהולם את  זהותם המגדרית במקום השם שהוענק על ידי ההורים-שם שמן הסתם הולם את המין הביולוגי המולד.

אנשים מביאים את זהותם המגדרית לדי ביטוי באמצעות ביגוד, התנהגויות, קול, טיפוח הגוף. אנשים שפוגשים אנשים אחרים בכלל וטראנסים בפרט, אינם יכולים תמיד לדעת מהי הזהות המגדרית של בני שיחם. המראה החיצוני עלול להטעות. הוא איננו מלמד על איך האדם מרגיש לגבי מיניותו. לכן, קיימת החשיבות לפנות לכל בן שיח לפי מה שהוא מציג כזהות מגדרית שלו.וגם אם מכירים אותו זמן רב, חשוב לפנות אליו בשם הוא מציג את עצמו באמצעותו ולא בשם ה"ישן".  אם אדם משתמש לגבי עצמו במילים של "זכר" כך יש לפנות אליו. כנ"ל אם אנשים מזהים עצמם כ"נקבות". כל זאת כיוון שהזהות המגדרית, קרי איך אדם[מבוגר, נער, ילד או פעוט] רואה את עצמו מבחינת המגדר הוא ממד פנימי ואין איש מבחוץ יכול לדעת מה הזולת מרגיש יותר מהאדם עצמו. זאת בכל גיל. הורים יכולים להיות קרובים לילדיהם ולספק להם בסיס של ביטחון פיזי ורגשי-אבל הורים לא יודעים טוב מהילדים מה הילדים מרגישים לגבי עצמם או גופם. איך הילדים תופסים את עצמם.

קשה לאמוד במדויק את שכיחות הטראנסים באוכלוסיה הכללית. וזאת כיוון שלא כולם טראנסים מוצהרים. לא כולם יוצאים מהארון. ההערכות הן שמדובר בכ0.60-0.70% אחוז מהאוכלוסיה. זה אומר שכל גננת עשויה להיתקל בילד הנמצא בתהליך של פיתוח זהות טראנסית, כל כמה שנים. בבתי הספר זה אומר שיש ככל הנראה בכל  מסגרת חינוכית כזו מספר ילדים בתהליך של התפתחות זהות טראנסית בדרגות הגיל השונות.

רלוונטיות ההיכרות של הקהילה הטראנסית בתחום החינוך בכלל ובתחום החינוך לגיל הרך בפרט

היכרות טובה עם הקהילה הטראנסית, מאפייניה, וזכויות הפרטים המשתייכים אליה, הכרחית למי שעוסק בחינוך מכיוון שמה שלא יהיה, מחנכים ייתקלו בטראנסים במהלך שנות עבודתם: בין אם הם ילדים שמפתחים זהות טראנסית ובין שמדובר בהורים טראנסים.

תפקיד המחנכים, מטפלות, גננות ומורים הוא לבנות תנאיים לרווחה רגשית וללמידה משמעותית לכל ילד וילדה במסגרות החינוך שלהם. יתרה מזו, "חינוך טוב" מתבסס על קשרים בין אישיים טובים עם ובין הילדים. בשל השונות הרבה שמאפיינת את הילדים, הדבר מחייב היכרות טובה עם כל ילד וילדה. הרקע של הגננות ושל הילדים עשוי להיות שונה  ולהקשות תחילה על יצירת הקשרים בין מבוגרים לילדים. קשרים טובים מחייבים היכרות מעמיקה בין האנשים הנמצאים בקשר אחד עם השני. אחד ממקורות השונות בין אנשים הוא הזהות המינית שלהם.   על כן חשוב שמטפלות, גננות ומורים תכרנה בכך שישנה אפשרות שאחדים מהילדים שאיתם הן עובדות הם  בתהליך של פיתוח זהות טראנסגנדרית. על כן, אין מנוס מלהכיר את מאפייני האוכלוסיה ולבחון באופן כן ומעמיק את העמדות האישיות כלפי גיוון בביטוי הזהות המינית של בני האדם. עבודה חינוכית טובה עם ילדים מחייבת סוג כזה של בחינה עצמית וניסיון כן לשנות דעות קדומות וסטריאוטיפים.

במקרים שבהם מחנכים ומחנכות נתקלים בילדים בתהליך של פיתוח זהות                  טראנסית ,תפקידם לסייע לילדים ולהוריהם לבנות תשתית של קבלה בקרב הילדים האחרים והורי הילדים. בכל מקרה חשוב לקבל את הילד כמושהו ולהבין שזו זכותו המלאה להרגיש לגבי עצמו כפי  שהוא מרגיש.

מספר הנחיות פרקטיות  של ניהול גן או כיתה כדי לאפשר רווחה רגשית לכל הילדים-כולל ילדים המצויים בתהליך של פיתוח זהות טראנסית

אני חושבת שהבסיס  ההכרחי לגבי טיפול וחינוך נאות במערכות החינוך ביחס לטראנסים-ילדים או הורים-נעוץ באמונות ובתפיסות של המחנכות והמחנכים.  לכן הצעד הראשון כאמור, הוא למידה על ה"תופעה", וגיבוש עמדה פתוחה לגבי המגדר.  נדרשת הכרה בקיומה של טראנסיות כחלק מהספקטרום של הזהות המינית המאפיינית בני אדם, ומתן לגיטמציה לביטוי מגדרי מגוון. ההבנה שהמטרה היא לאפשר לכל ילד וילדה מרחב פתוח של ביטוי אישי בכלל ובנוגע לזהות המגדרית שלו בפרט. להבין שאין זה מתפקיד המחנכים לחזק זהות מגדרית קונוונציונלית של ילדים, או להבדיל, לדחוף ילדים לגיבוש זהות מגדרית שהם אינם חפצים בה.

את התפיסות האלו יש לתרגם לפרקטיקות חינוכיות שאנסה לפרט כאן את מקצתן.

  1. לפנות בעל פה לילדים והורים באופן שהם מציגים את עצמם. דהיינו להקשיב מקרוב לאופן שבו ילדים והורים מאפיינים את עצמם(בזכר או בנקבה) ולפנות אליהם בדרך זו.
  2. לא לשאול ילדים והורים שאלות חודרניות לגבי אורחות חייהם בבית. לקבל את אופן הצגתם העצמית ולכבד אותה.
  3. להנחות את הצוות לגבי צורת פניה לילדים והורים ולא לאפשר שאלות חודרניות שנובעות מסקרנות אישית ונטיה למציצנות של אנשי צוות.
  4. בפניות בכתב להורים חשוב לחשוב על הפניה הפתוחה ביותר: למשל הורים יקרים ולא אימהות ואבות.
  5. בפעילויות שונות בגנים הכרחי להימנע מלבקש תמונות של חתונות, לא לציין ספציפית שמבקשים צילומים של אימא ושל אבא וכו'. אם מבקשים צילומי משפחה, דבר מבורך כשלעצמו, חשוב לבקש באופן פתוח צילומי משפחה ושהילד וההורים יבחרו להביא לגן לפי הגדרות המשפחה שמתאימות להם.
  6. חשוב בכלל לאפשר  ציור חופשי והבעה חופשית בחומרים. הכרחי לא לכוון את הילדים איך לצייר את עצמם[כבים או כבנות] ואת בני משפחותיהם. לא להעיר להם שציירו את עצמם או את בני משפחתם לא נכון. לא לבקש שינויים ותוספות לציורים עצמיים ולציורי המשפחה שלהם.
  7. לא לחלק חדרי שירותים בגן לחדרי בנים ובנות, ולאפשר פרטיות בשירותים לכל הילדים ואנשי הצוות ולשמור עליה בקפדנות.
  8. לכלול בספריית הילדים של הגן ספרי ילדים שמייצגים מגוון של משפחות ומגוון של זהויות מגדריות. לקרוא ספרי ילדים אלו בקבוצות קטנות ולהקשיב לשיח בין הילדים.
  9. לא לבנות קבוצות למידה על בסיס מגדר: בנים לפה ובנות לשם. לאפשר פעילות בגנים לפי בחירת הילדים.
  10. להפוך את טקסי קבלת השבת לטקסים של מקבלי שבת שבהם נמנעים מהטלת תפקידים של אימא ואבא שבת שמייצגים תפיסה אחידה של משפחתיות שאיננה בהכרח תואמת את זו של הילדים ואת משפחותיהם.
  11. לערקוב אחרי האינטראקציות החופשיות  בין הילדים דרך קבע בכל מרחב הגן, החיצוני, הפנימי, השירותים. להשגיח על כל הפינות ה"נסתרות" במרחב הגן. לזהות מוקדם ככל האפשר  הצקות בכלל ועל רקע מגדרי בפרט ולהתערב מייד. ללא עונשים דרקונים. אבל באמצעות דרישות תקיפות ועקביות לכבד כל ילד באשר הוא ולא לפגוע בו מילולית או פיזית.
  12. להיות ערים לפעילויות שלהם חשופים הילדים במדיה ובציבוריות הקרובה לגן ולגלות פתיחות לשוחח על אירועים אלו. הכוונה לדוגמה לאפשר שיח על פגיעה באישה טראנסית במרחב הציבורי ולדבר על זה אם הילדים מעלים את הנושא.
  13. לכלול במידת הצורך באסיפות ההורים, בתיאום מלא עם הורי ילדים טראנסים,  הנחיות התייחסות לילדים טראנסים בגן. להנחות  הורים לילדים איך לפנות ולנהוג בילד טראנסי.
  14. להיות פתוחים תמיד לשאלות הילדים ולהשתדל לנהל שיח רגיש ביחידות או בקבוצות קטנות ולא במליאת הגן על השאלות שהילדים מעלים.

סרטון: שיחה עם ילדי גן על מה זו טראנסג'נדרית

הזכרתי בפוסט "היה כאנשי חינוך מענין וחשוב להכיר את נציגי הקהילה הטראנסית", את הרצאתם של מרצים מטעם עמותת מעברים ביום העיון בהתמקד בתקשורת עם הורים במכללת לוינסקי לחינוך  ב-9.7.2018. מטרת הרצאתם הייתה מפגש והיכרות בין נציגי הקהילה למחנכים ומכשירי מורים. צוות העמותה עוסק בהכשרות אלו בקרב אנשי חינוך על מנת שהללו ייטיבו ליצור בתוך מסגרתו החינוך תנאים אשר יאפשרו הרגשה של שייכות ורווחה רגשית לילדים, נערים והורים טראנסים או בתהליך של גיבוש זהות מגדרית שמתאימה להרגשתם.

בהרצאה שנתנו נציגי עמותת מעברים ביום  העיון בלוינסקי, הוקרן סרטון מרגש שמציג שיחה של בל אגם, טראנסג'נדרית שהקימה קבוצת תמיכה לנערות טראנסג'נדריות עם קבוצה של ילדי גן.  בסרטון המרגש מוזמנים הילדים לשאול את בל כל העולה על דעתם על איך היא  מצטיירת בעיניהם היום ומה לדעתם "מקורותיה". אחד הילדים תיאר שבעיניו התהליך שעברה בל הוא תהליך דומה לשינוי שעובר הזחל. הסקרנות והפתיחות של הילדים בהנחייתה החביבה והשנונה של בל, להתחקות אחר משמעות ה"טראנסג'נדריות" מעוררת הערכה וחיוך. ברור שמה שנחוץ הוא פתיחות ואוזן קשבת מצד המבוגר שמשוחח איתם-תכונות שנראה שלבל אגם יש בשפע. בל אגם קיבלה את תואר "מחנכת השנה" , כהערכה על פעילות ההדרכה שלה של נערות טראנסג'נדריות בתחילת דרכן.

בפוסט זה אני כוללת את הסרטון עצמו שהוצג לראשונה במאקו בחודש יוני השנה.

סרטון טראנס