גני הילדים בישראל-ביום שאחרי הקורונה

ראשי מערכת הבריאות, פיקוד העורף ומערכות גדולות אחרות חושבים על שינויים שמתבקשים בתחומי האחריות שלהם בעקבות תובנות ממשבר הקורונה.

הכרחי וחשוב שמערכת החינוך בכללותה ובתוכה מערך מסגרות החינוך לגיל הרך יפיקו לקחים מהתפקוד שלהם במשבר הנוכחי. בהקשר הטיפול הריכוזי במערכת החינוך במדינת ישראל זה אומר שהממשלה צריכה לתת עדיפות לטיפול במערכת החינוך לחינוך גיל הרך. חשוב שנבין שבעת הזו, בתחילת מאי 2020, אחד הקשיים המרכזיים במשק הוא חוסר היכולת להחזיר את החינוך של תינוקות, פעוטות וילדי גן למסגרות בשל קשיים ליישם את הנחיות משרד הבריאות במבנה הארגוני הקיים. חוסר יכולת להחזיר מסגרות חינוך לגילאי לידה עד שש לפעולה מעכב את החזרה של המשק לעבודה תקינה. עובדות ועובדים אחרים-לרבות מורות ומורים לילדים בכיתות א'-ג' וי"א-י"ב אינם יכולים לשוב לעבודה תקינה עד אשר יימצא פתרון לילדיהם הצעירים.

הממשלה הקימה בשנת 2019 את המועצה לגיל הרך בעקבות חוק המועצה לגיל הרך שחוקק בשנת 2017 כדי " להכין תכנית לאומית רב-שנתית, לתקופה שלא תפחת משלוש שנים, שמטרתה לקדם את הטיפול בתחום הגיל הרך כפי שהחליטה המועצה ולהמליץ על סדרי העדיפויות ליישום התכנית האמורה".

מסגרות חינוך לידה עד שלוש

מצב החינוך לגילאי לידה עד שלוש(מעונות היום, המשפחתונים, הגנים הפרטיים והמסגרות השונות) רובן לא מפוקחות. החינוך לגילאי לידה עד שלוש נמצא בתת טיפול מתמשך ונדרשת השקעה עצומה בו כדי לבנות אותו מחדש על בסיס יחסים הגיוניים יותר של כוח אדם פר ילד והסינון והכשרת כוח האדם שעובד עם תינוקות ופעוטות. וועדת רוזנטל הגדירה משכבר בשנת 2009 את הסטנדרטים הדרושים לעבודה עם תינקות ופעוטות. הכרחי להכשיר מחנכות כגננות מוסמכות לכל הפחות. עבודה עם תינוקות ופעוטות היא עבודה קשה ומתישה ונדרשים לשם מילויה כישורים וחוסן נפשי.

גני ילדים ציבוריים

בפוסט זה אני מבקשת להתייחס לגני הילדים הציבוריים שמיועדים לילדים בני 3 עד 6 שנים. ישראל היא מהמדינות הלא רבות בעולם שבהן ילדים בני 3-4 זוכים לחינוך ציבורי חובה וחינם. אחת הבעיות הארגוניות המרכזיות שהתגלו כמגבילות באופן קיצוני את החזרה לעבודה של גני הילדים בתקופת הקורונה למספר ימים ושעות סביר שיאפשר להורים לעבוד הוא היותה של המערכת בנויה טלאי על טלאי. בגנים הציבוריים עובדות לכל הפחות מנהלת גן, גננת משלימה שעובדת בשלושה ואפילו לפעמים ארבעה גני ילדים כדי להשלים משרה מלאה וסייעת ,ראשית, וסייעת משלימה שמשרתה מורכבת לרוב מעבודה בלא פחות מחמישה גני ילדים. מבנה ארגוני זה הופך את הניסיון לבנות שתי קפסולות בגני הילדים שהצוותים והילדים מופרדים לבלתי אפשרי. זאת ועוד, הגננות מקבלות את שכרן ממשרד החינוך והסייעות מהרשות המקומית כך שלמנהלת הגן אין סמכות היררכית על הסייעת שלה. בנוסף, הניסיון להאריך את ימי הלימודים כדי להתאים את אורכם לשוק העבודה הוליד בישראל את הצהרונים שמנוהלים על ידי גופים שונים ברשויות שונות ומאוישים על ידי צוות שלא בהכרח קיבל הכשרה מסודרת. יתרה מזו, תנאי העבודה של הצוותים האלו מגבילים אותם מאוד. הנשים (רוב העובדים בצהרונים הן עובדות) אינן יכולות לקחת על עצמן בבוקר עבודה של ממש כי הן מתחילות לעבוד בשעה 1400. שוב הטלאי הנוסף הזה מפריע בעת מגפת הקורונה להפעיל אותם כי שוב הילדים נחשפים לאנשים נוספים על הצוות שעובד איתם בבוקר.

בטווח הקצר אני שואלת את עצמי, לאור בעיות יסוד אלו, מה הערך של חלוקת הגן לשתי קבוצות של ילדים שכל אחת מהן מגיע לגן לשלושה ימים. בתנאים הארגוניים של גני הידלים היום לא ניתן לבנות שתי קפסולות בגני הילדים.נדרש שינוי ארגוני: אולי בניית שישה ימים ארוכים עד 1600 שבכל שלושה ימים לומדים מחצית מילדי הגן כשהצוות מורכב מצוות הבוקר וצוות הצהרונים. דרך פעולה זו מחייבת רהארגון רציני וגמישות ורצון טוב מכל האנשים שפועלים במערכת.

יום לימודים ארוך +הכשרה של גננות מוסמכות+ביטול צהרונים

אבל המצב הארגוני הבעיתי הזה חייב להוביל אותנו ביום שאחרי(זו עשויה להיות אחת המשימות המרכזיות של המועצה לגיל נרך!) לתכנון יום לימודים ארוך בגנים[מזכירה שיש חוק כזה שמיושם רק באשכולות נמוכים).

יום הלימודים הארוך עשוי להיות מוגדר כיום לימודדים מ7:30 עד 16:00 ואז עובדות בו שתי גננות אקדמאיות, אחת מהן מנהלת הגן ושתי גננות מוסמכות שתחלפנה את הסייעות(נדרשת הכשרה של הסייעות שעובדות היום במערכת לגננות מוסמכות). זה פחות או יותר המודל של כלול בחוק יום לימודים ארוך.

חלופה טובה של יום לימודים ארוך גמיש הצגתי בפוסט שכתבתי ספטמבר לפני שהקורונה[מונח זר לי אז] השתלטה על חיינו, מונהגת במדינות מזרח אירופה והן ברג'ו אמיליה שבאיטליה.במדינות רבות יום הלימודים בגני הילדים ובבתי הספר היסודיים מתחיל בשש וחצי בבוקר ומסתיים בשש וחצי בערב. לא להיבהל הילדים אינם נמצאים כולם במסגרת 12 שעות. הגננות עובדות במשמרות של שבוע בוקר(שש שעות למשרת בדומה לישראל) ושש שעות משמרת ערב. הילדים מקבלים מתוקף חוק חינוך חובה וחינם 5 א 6 שעות מהמדינות השונות. הוריהם משלמים על כל שעה נוספת שהילדים נמצאים במסגרות החינוך ועל הארוחות שילדיהם מקבלים במסגרות אלו. דהיינו, במדינות אלו המדינה ממנת רק עד שש שעות וההורים ממנים את השעות הנוספות. מודל זה של ניהול גנים מאפשר גמישות. אין סיבה שכל ילדי הגן יימצאו במסגרת יום ארוך אם יש באפשרות משפחותיהם לקחתם הביתה בשעות הצהריים. מנגד מבנה לימודים זה מאפשר להורים שעובדים ימים ארוכים לעבוד כשהילדים לא עוברים זוגות ידיים נוספות עד להגעתם הביתה מהעבודה.

שינויים ארגוניים אלו נראים לי די הכרחיים במדינת ישראל. הם מחייבים שיתוף פעולה בין הסתדרות המורים, הממשלה והרשויות המקומיות אבל יום אחרי המשבר זהו שינוי מתבקש.

שינוי דימוי ושינוי תודעתי בתפיסת תפקיד הגננת והמורה-ראיית התפקיד כתפקיד חברתי חיוני

מוקד שינוי נוסף הוא שינוי בתפיסת התפקיד של גננות ומורות כבעלות תפקיד חברתי חיוני. הן בעיני הציבור והן על ידי הגננות והמורות עצמן. התסכול של הורים רבים במהלך השבועות שהלימודים התקימו במסגרת כזו או אחרת של למידה מרחוק, הביא להתקפות לא הוגנות וחסרות רסן על עובדי ועובדות ההוראה ועל נציגיהם. זעמם של ההורים יצא לא אחת על הגננות והמורות של ילדיהם. במקביל, שמעתי גם קולות של גננות ומורות שרואות עצמן כ"שפני ניסוי" בכך שמתכונים להקדים את החזרת הילדים הצעירים למסגרות החינוך. הן מרגישות שהמדינה מסכנת אותן יותר מידי. אני באופן אישי הצערתי לראות את ההתקפות הלא הוגנות על גננות ומורים וגם לא הסכמתי עם התפיסה שאין זה ראוי להקדים את החזרה לעבודה של גננות ומורות לכיתות א'-ג' ושל מטפלות וגננות פרטיות.

אני בהחלט רואה את הגננות והמורות כממלאות תפקיד חיוני במדינה כמו זה של רופאים, חיילים ושטרים.אנחנו רואים כאמור את הפגיעה במשק כפועל יוצא של הקשיים הארגוניים להחזיר את מערכת החינוך לגיל הרך לעבודה.

תפקיד הגננות והמורות הוא תפקיד שהוא מעבר להוראה טובה ומותאמת לילדים צעירים. איני מתכוונת להפיל על גננות ומורות אחריות על החוליים של החברה בישראל. לכך אני מתנגדת בתוקף. גננות ומורות אינן עובדות סוציאליות ופסיכולוגיות והן אינן יכולות לשנות את התנאיים הכלכליים והמשפחתיים של הילדים שמגיעים לגנים ולבתי הספר. עם זאת, נדרש מהגננות ומהמורות עמדה מנהיגותית שרואה בעבודתן המבורכת תרומה לפעולה התקינה של המשק. נדרש שיבינו שבתנאים הקיימים החזרתן המוקדמת לעבודה שיש בה סיכון מסוים היא פעולה חיונית להתנעת המשק. זאת ועוד, הן עושיות להידרש לשינוי במבנה יום העבודה ולפיצוי כספי הולם שייגזר מעבודה במשמרות לדוגמה. עבודה בתנאים שיש בהם סיכון מסוים(כמו חזרה לעבודה במהלך מגפת הקורונה) הכרחית לתפקוד המשק וההורים. בסך הכל הגננות והמורות עצמן הן אימהות וזקוקות למסגרות חינוך לתינוקות ופםעוטות וילדי גן עבור ילדיהן.

דעתי היא שגם בהכשרת הגננות והמורים אנחנו לא עושים מספיק כדי לתרום לבניית זהות מקצועית שרואה בתרומה לחברה בתחומים רלוונטיים רכיב הכרחי בתפקיד ההוראה. בכוונתי לחפש עם צוות המרצים בתוכנית תואר שני שבראשה אני עומדת במכללת לוינסקי לחינוך, דרכים להוביל להבנה טובה יותר של המבנה הארגוני של מערכת החינוך ולטיפוח תפיסת תפקיד חברתית רחבה יותר של גננות ומורות שמשתתפות בלמידה בתוכנית.

הצעה לשינוי מבנה יום הלימודים בגני הילדים-סיכום בעקבות תגובת גולשים לפוסט השנ"צ

המניע לכתיבת פוסט זה הוא התגובות הרבות והמעורבות המבורכת של גננות ומורות(בחינוך הרגיל והמיוחד ובחינוך הקיבוצי), מדריכות בחינוך לגיל הרך, מרצים במכללות להוראה, הורים סבים וסבתות לפוסט קודם שכתבתי ובו הבעתי עמדה שיש לאפשר לילדי הגן לישון אחה"צ בגן(וגם בבית). באותו פוסט טענתי שיש לנהוג בעניין הבטחת תנאי שנ"צ בגנים גישה דיפרנציאלית: לאפשר לילדים שזקוקים לשינה לישון ובמקביל לזמן לילדים שאינם רוצים לישון פעילות מהנה ורגועה. את מירב התגובות קיבלתי דרך דף הפייסבוק שלי. תגובות אחדות התקבלו לפוסט בבלוג עצמו ובנוסף, ראיתי תגובות אחדות בדפי פייסבוק נוספים. הגבתי באופן אישי למרבית התגובות שראיתי ואף ניהלתי דיאלוג קצר עם חלק מהקוראים.

בפוסט שהתמקד בשנ"צ הסברתי מדוע רצוי לאפשר לילדים בגיל הגן לישון שנת אחר הצהריים בבית ובגן הילדים. הצגתי גם את האופן שבו אני מבינה את הגורמים שמונעים אפשרות של שנת אחר הצהריים לילדים הצעירים. הצעתי שבטווח הקצר יש לחשוב על פתרונות מקומיים לאפשור למקצת הילדים לישון אחה"צ(שריון ציוד ושמירה על הילדים). אכן קיבלתי עידוד מתגובות של גננות שכתבו שבמקצת הגנים מאפשרים שנ"צ לילדים(בין היתר בגני חינוך מיוחד,שבהם פועלת גננת גם בשעות אחה"צ, בקיבוצים ובחלק מהגנים הציבוריים בעקבות יוזמות של גננות) בחינוך המיוחד ובגנים קיבוציים מסתבר ששנת אחר הצהריים היא חלק מיום הפעילות. באחדים מהגנים הציבוריים מוצעים מזרונים לילדים אחדים. משיחה עם הנכדה שלי הבנתי שגם בצהרון שלה מוצעים כשני מזרונים לילדים. אלא שמזרונים אלו אינם מנוצלים תמיד ולפי דבריה יש בגן ילד שנרדם די קבוע על הכיסא. עובדה היא שלמרות שהיא מאוד עייפה היא לא עושה שימוש במזרונים האלו. התרשמותי היא שהמזרונים מנוצלים רק במקרים של עייפות יתר ולא כחלק משגרת היום בגן. ניתן להסיק שעל המחנכות להפעיל שיקול דעת איך להיערך על מנת להבטיח שילדים עייפים יוכלו לישון בגן-יש להקנות הרגלים ולא מספיקה הימצאות המזרונים. אין מנוס מהיערכות פרואקטיבית גם לסוגיה זו. לתכנן את העשייה החינוכית בצורה אשר תאשפר שינה לחלק מהילדים.

http://www.colegioescopo.com.br/site/index.php/agenda/173-aulas-de-recuperacao-1-trimestre-2026.html?date=2018-12-04-00-00

בעיות יסוד שמקשות על בניית סדר יום ואיכות חינוך מספקים

רמזתי בפוסט בנושא השנ"צ וקיבלתי תמיכה די גורפת מהקוראים בדף הפייסבוק, לגבי בעיות יסוד שמקשות על החלת השנ"צ בגנים ואף על תזמון ארוחת הצהריים בשעות שמתאימות להם יותר12:30-13:00 ולא 14:30). בתגובות הקוראים ובפוסט על השנ"צ עלו שתי בעיות יסוד שמקשות על בניית שגרה יומית בגני הילדים שמעולה בקנה אחד עם צרכיהם ואיננה פועל יוצא של אילוצי מערכת:

  1. מבנה יום הלימודים-המסתיים בשעה 14:00 וההסדר הקיים שארוחת הצהריים מוגשת במסגרת הצהרון;
  2. ההכשרה של האנשים שעובדים עם ילדי הגן בצהרונים.

אתייחס למה שאני רואה כגורם עומק שעומד בבסיס שתי הבעיות שציינתי: בישראל דרכי הפעולה של מערכת החינוך לגיל הרך נבנו שלב אחרי שלב. הדרך שנבחרה ליישום הרפורמות השונות וההסכמים הקיבוציים עם המורים(לדוגמה, אופק חדש, חינוך חינם לילדים בני 3-4 , יום לימודים ארוך בישובים המשתיכים לאשכולות סוציו אקונומיים נמוכים) היא בשיטה של טלאי על טלאי. לא נעשה ניסיון לחשוב באופן מערכתי על שינויים בכפיפות המערכות השונות לאותו גורם, לשינויים סטרוקטוראליים שמתחייבים מיישום הרפורמות. ההארכה ההדרגתית של יום הלימודים (ההארכה האחרונה במסגרת רפורמת אופק חדש) הביאה לכך שיום הלימודים בגנים מסתיים בשעה 1400. רוב ההורים אינם מסוגלים לאסוף את הילדים מהגנים בשעה זו וכך נולד רעיון הצהרונים שמופעלים בכל רשות על ידי ארגונים שונים. הארגונים השונים שחלות עליהם מגבלות לגבי תשלומי ההורים עבור הצהרון, מתקשים לגייס כוח אדם איכותי לעבודה בצהרונים. יתרה מזו, מדובר בשעות לא נוחות(מהשעה 14:00 עד השעה 17:00) שפוגעות באפשרות העובדים לעבוד בשעות הבוקר.

לכל אלו מצטרפות בעיות ארגוניות בסיסיות במערכת החינוך לגיל הרך: באופן מסורתי בגני הילדים עובדות גננות אקדמאיות עם תעודת הוראה ולצדן סייעות חינוכיות. הגננות מועסקות על ידי משרד החינוך בעוד הסייעות מועסקות על ידי הרשויות המקומיות. תפיסת תפקיד הסייעת החינוכית כמו גם הגדרת התפקיד הפורמאלית שלה השתנו בשנים האחרונות. מהגדרה של כמעין "כוח עזר" להגדרה של תפקיד חינוכי. גברה ההבנה שכל מבוגר שנמצא בגן ומקיים אינטראקציות מונחות ומזדמנות עם ילדים הוא דמות חינוכית. על אנשים אלו מוטלת האחריות להבין סיטואציות חברתיות ולימודיות ולקבל החלטות מושכלות איך לפעול. לא רק הגננת מנהלת הגן חייבת בהבנה מסוג זה, אלא כל מבוגר שעובד עם הילדים. למרות השינויים בהגדרת התפקיד וההבנות שהצגתי, לא חל שינוי בהכשרת וגיוס הסייעות לעבודה. לכן גם בתחום זה של עבודת הבוקר בגני הילדים מתבקש לדעתי שינוי שמחייב שהגן יופעל על ידי שתי גננות. הצעתי בעבר בבלוג זה שמשרד החינוך יחיה את דרגת הגננת המוסמכת ושידרש מכל הסייעות לעבור את תהליך ההכשרה כגננות מוסמכות.

חלופות למבנה יום הלימודים הקיים בגני הילדים הציבוריים

החלופות המוצגות מתבססות על מה שלמדתי מארגון יום הלימודים ברג'יו אמיליה-איטליה, בפולין ובקרואטיה. וזאת במקביל לניסיון להבין מהם הצרכים של הילדים בגיל הגן, הצרכים של הורי הילדים לצד הבנת הפרספקטיבה של הגננות ועובדי ההוראה הנוספים.

לקח לי מספר רב של שנים להבין שאין מנוס מהתאמת מבנה יום הלימודים בו זמנית לצכים של הילדים ולצריכים של הוריהם. הרעיון המקורי היה שיש להתאים את מבנה יום הלימוים לצרכי הילדים בלבד. רעיונות כמו שהות ילדים במסגרות ציבוריות עד השעה חמש או שש אחה"צ נראה לי עד לפני שנים אחדות די הזוי. עם הזמן ועם החשיפה למודלים שונים של ארגון יום הלימודים בעולם, הבנתי שהדבר נחוץ ושיש חלופות טובות יותר מאשר אלו המתקיימות בישראל. הדבר מחייב עם זאת הסכמה ושיתוף פעולה הדוק בין הרשויות המקומיות, הורי הילדים, הגננות עצמן והסתדרות המורים בתיאום מלא עם משרד החינוך. ואכן בעיריית רג'ו אמיליה באיטליה, החלטות משמעותיות על מבנה יום הלימדוים(לצד החלטות חשובות אחרות שנוגעות לתפקוד מסגרות החינוך לגיל הרך) מתקבלות במסגרת וועדות עירוניות בהשתתפות הורים לצד גננות מנהלות מסגרוות החינוך, ונציגי העירייה).

ברג'יו אמיליה מסגרות החינוך לגיל הרך(מעונות יום וגני ילדים הכפופים לאותו ארגון) פועלות מהשעה 7 וחצי בבוקר עד השעה 18:20. חלק מהילדים מסיימים את יום הלימודים בשעה 1320, חלק אחר בשעה 16:30 ואחרים נשארים עד 18:20. כל הילדים ישנים שנ"צ במסגרות האלו. צוות גננות עם אותה הכשרה כמו הצוות שעובד בשעות הבוקר אחראי להפעלת המערכות בשעות אחר הצהריים והמעסיק הוא אותו מעסיק לכולם. בדרך זו ילדים חווים רציפות לגבי המסגרת, זוכים לצוות מקצועי . יצא לנו לבקר במעון יום בשעות אחה"צ המאוחרות והיה נחמד לראות קבוצה קטנה של פעוטות עסוקים בפעילות חינוכית עם גננת. הילדים נראו נינוחים ומרוכזים בעשייתם ולא התרגשו מהמבקרים מחו"ל. ברג'יו משרתן של הגננות כוללות 36 שעות(עבודה ישירה עם ילדים וישיבות צוות ).

בפולין מסגרות החינוך לגיל הרך (אם הבנתי נכון גם בתי הספר היסודיים) פועלים בין השעות 6:00 עד 18:00. גננות ומורות עובדות במשמרות (המתחלפות מדי שבוע או שבועיים): משמרת אחת מהשעה 6:00 עד השעה 12:00 ומשמרת שניה מהשעה 12:00 עד השעה 18:00. הורים מקבלים מהמדינה(ממשרד חינוך) חמש שעות חינוך חינם והם משלמים על כל הארוחות של ילדיהם ועל כל שעה מעבר לחמש השעות הכלולות בשעות החינם. המידע על מסגרות החינוך בפולין נאסף במהלך ביקור מקצועי של צוות מלוינסקי במדינה זו באביב 2019.

בקרואטיה סיפרה לי עמיתה באחד הכנסים של EECERA שיום הלימודים במסגרות החינוך מתחיל בשעה 6:30 ומסתיים בשעה 18:30. גם שם גננות ומורות עובדות במשמרות של שש שעות. אורך יום הלימודים מותאם גם שם לצרכי הורים שצריכים להגיע לעבודה, לעבוד ולחזור הביתה. בשיחה עם אותה עמיתה היא הלינה על כך שלעתים קרובות מידי הורים לוקחים את ילדיהם בגיל הגן לחוגים אחרי שעות הפעילות במסגרת החינוכית(זה היה למעשה נושא המחקר שלה שהוצג בפוסטר בכנס).

לסיכום בשלוש הדוגמאות שהוצגו מעלה, אורך יום הלימודים מותאם לצרכי העבודה של ההורים. במקביל מוצעת לילדים מסגרת לימודים ושהייה רציפה שמנוהלת על ידי אנשי חינוך מוסמכים. רק חמש או שש שעות פעילות(תלוי במדינה) נכללות בלימודי החינם של הילדים. מעבר לכך הורים משלמים(מחירים מסובסדים) עבור השעות הנוספות ועבור הארוחות שהילדים מקבלים. כל הפעילויות מנוהלות על ידי אותו גוף ארגוני. אין פיצול בגופים המנהלים את המסגרת בדומה למצב בישראל. אורך יום ושבוע העבודה של הגננות דומה לזה הנהוג בישראל: שש שעות עבודה ביום/36 שעות עבודה שבועיות כולל הכל. כיוון שבחו"ל ישנם אשכולות גנים או מרכזים לגיל הרך ולא גנים אוטונומיים-מקומות אלו מעסיקים מבשלת או טבח. ברג'יו אמיליה נעשות פעילויות עם הילדים בהנחיית הטבחים או המבשלות. אנשים אלו נמנים עם צוות הגן. בנוסף, שנ"צ היא פעילות נכללת בסדר היום של גני הילדים.

חשוב לציין שילדים אינם מבלים במסגרות החינוך 12 שעות. משך שהייתם נקבעת באופן גמיש על ידי הצרכים של הוריהם. התרשמותי הייתה שהורים אינם מנצלים במקומות אלו את העובדה שהגנים פתוחים שעות רבות כדי להשאיר את הילדים במסגרות שלא לצורך.

ברור שיום לימודים ארוך מחוץ לבית איננו אופטימאלי עבור הילדים הצעירים. אבל שהייה רציפה באותה מסגרת, תחת אותה הנהלה, עם צוות מקצועי תוך אפשור של מימוש צרכים בסיסיים(כגון שינה, אוכל בשעה סבירה) הופכת את ה"סידור" המוצע במקומות הנסקרים לסביר. לילדים מוצעות פעילויות של חוגים או תואמות חוגים במהלך ימי הלמידה במסגרות החינוך. יתרה מזו, יום לימודים ארוך מסוג זה מייתר את הצורך למצוא סידורים מגשרים עבור הילדים שהוריהם אינם מצליחים להגיע להוציא אוצם מהגנים בשעה 14:00 או בשעה 16:30. סידור זה מצמצם את המעברים של הילדים "מיד ליד".

מה אני מציעה שנעשה בישראל ?

בעקבות מה שלמדנו מבניסיון בחו"ל אני חושבת שיהיה זה ראוי להציע יום לימודים ארוך גם בגני הילדים בישראל, בהנהלת הרשות המקומית או משרד החינוך ללא פיצול סמכויות ביניהם(בעיניי הרשות המקומית היא האפשרות העדיפה אבל היא בלתי אפשרית בהווה כיוון שמשכורות הגננות משולמות לרוב על ידי משרד החינוך). יום הלימודים חייב להיות ארוך יותר מהנקבע בחוק יום לימודים ארוך כדי להימנע מכך שהילדים יעברו עוד כמה זוגות ידיים מיציאתם מהגן עד שמגיעים לידי הוריהם. על ההורים לשלם עבור השעות הנוספות שהילדים מצויים בגן(גם היום הורים משלמים על הצהרונים) ועל הארוחות שילדיהם מקבלים(גם היום הורים משלמים על ארוחות אם הן מוגשות לילדים כחלק מתכנית "הזנה"). היה טוב למצוא סידורים של אוכל שמתבשל עבור כל כמה גנים(אולי נשים וגברים בקהילה שקיבלו אישורים ממשרד הבריאות) במקום הישענות על קיטרינג שמטבעו מספק אוכל יותר "תעשיתי". חשוב לכלול חוגים במסגרת הפעילות של היום הארוך הזה(לפי הסידורים הקיימים שמחייבים השתתפות ההורים) ולעודד הורים לא לקחת ילדים בגיל צעיר לחוגים אחרי שעות הפעילות של הגן. על הצוות שעובד עם הילדים להיות צוות של עובדי הוראה מוסמכים בכל שעות הפעילות של הגן. ניתן לשלב בין עבודה במשמרות(נראה לי שהסתדרות המורים תתנגד בתוקף) לבין העסקת צוות חינוכי מוסמך לשעות אחה"צ. אני מניחה שגם בישראל יום הלימודים צריך להימשך משבע בבוקר עד השעה -18:00 אחה"צ. סידור כזה מאפשר לכלול ביום הלימודים פרק של שנת אחה"צ מסודר עבור כל הילדים הזקוקים לשינה בשעות אלו. לא מדובר במזרונים ארעיים המונחים בגן אלא מקום שינה מסודר.

אני חושבת שהשינויים שאני מציעה קשים ל"עיכול" אבל הם אפשריים ולדעתי יסייעו לילדים ולהורים לחיות קצת יותר טוב ממה שהם חיים היום במסגרות המפוצלות המתקיימות בישראל. השינויים המוצעים מחייבים שינויים במבנה הארגוני של הגופים שמפעילים את מסגרות החינוך. הכפפת כל הפעילות הגנית לאחריותו וסמכותו של גוף אחד(לדעתי עדיף שהגוף המתכלל יהיה הרשויות המקומיות שמקבלות את תקציביהן ממשרד החינוך-באופן דיפרנציאלי -כך שרשויות "חלשות" מקבלות תקציבים מוגדלים). יש להחליט על אורך יום למידה ושוהייה שיאפשר להורים לאסוף את ילדיהם מהגן כך שהילדים לא יצטרכו לעבור עוד ידיים מתווכות (7:00 עד 18:00) . יש לבטל את מקצוע הסייעת ובמקום זאת יש להחיות את מקצוע הגננת המוסמכת שמקבלת בעקבות לימודיה תעודה מסודרת של משרד החינוך. יש לאפשר לסייעות ולמטפלות להכשיר עצמן כגננות מוסמכות ולהתאים לדור הביניים הזה לימודים ממושכים כדי לאפשר להן לעבוד במקביל ללימודים. גודל משרתן של הגננות ישאר כמו היום. אבל ייתכנו מודלים נוספים של פריסת שעות העבודה לאלו המקבולים היום. משרד החינוך, הרשויות המקומיות, הסתדרות המורים, נציגויות של הורים ברמה הארצית וברמה הישובית יגיעו להסכמות לגבי הפרטים. יש לתת מקום לקביעות שונות של תחילת וסוף יום הלימודים בישובים שונים ובלבד שלא יחרגו מ ממספר שעות מקסימאלי מוסכם.