דפ"א-דרכי פעולה אפשריות, כיוון שנגיף הקורונה אינו יודע להבחין בין גני ילדים לבין צהרונים

בפוסטים קודמים ובמיוחד בפוסט "גני הילדים בישראל ביום אחרי הקורונה" הצגתי עוד לפני החזרה לפעילות כמעט מלאה במסגרות החינוך לגיל הרך אחרי הסגר את הקשיים הארגוניים שמאפיינים גני ילדים בישראל. הצבעתי בפוסט שנכתב בתחילת מאי על המבנה הארגוני המטולא, הבעיתי של גני הילדים כמקשה על התפקוד בימים כתיקונם. הצבעתי גם על כך שבמדינת ישראל חלק מהצוות החינוכי(וודאי כזה שעובד עם ילדים מלידה עד שלוש אך גם סייעות בגנים הציבוריים ומחנכות או מובילות בצהרונים) אינו זוכה להכשרה פרופסיונאלית שהולמת את חשיבות התפקיד.

כתואה מכך הפעילות שמתנהלת בבקרים תחת חסות משרד החינוך מנותקת מהפעילות של אחה"צ שהמתנהלת בחסות גופים מקומיים שונים שמופעלים על ידי הרשויות המקומיות. זאת ועוד, השיוך הארגוני של צוותי הגנים מפוצל גם: הגננות מועסקות על ידי משרד החינוך ומיישמות תוכניות פדגוגיות של משרד החינוך בעוד הסייעות שעובדות לצידן מועסקות על ידי הרשויות המקומיות והן פרה פרופסיונליות והכשרתן המקצועית המצומצמת ניתנת בצורה לא תמיד מתואמת עם הכשרת הגננות במכללות להוראה שפועלות בחסות המועצה להשכלה גבוהה ומשרד החינוך.

במשבר הקורונה, המבנה הארגוני המפוצל והלא מתואם הזה הביא עד כמה שהבנתי למצבים אבסורדים בפעילות היומיומית של מסגרות החינוך וגרוע מזה, לחוסר אמון במערכת, ולשחיקה של הצוותים החינוכיים.

דוגמה של אבסורדים מעין אלה שנפוצים בכל חלקי הארץ: בגני ילדים ובככיתות א'-ג', בהן פועלים צהרונים מנסים לשמור על ההנחיות משרד הבריאות שנוגעות לריחוק חברתי. לדוגמה, לא מאפשרים לילדים להעביר ציוד ומשחקים מאחד לשני[גם לא עפרונות או צבעים במקרה שאחד הילדים שכח את הקלמר שלו]. עם זאת, אותם ילדים מורשים להעביר ציוד חופשי מאחד לשני בזמן הפעילות של הצהרון. יתרה מזו, ילדים מקבוצות שונות["קפסולות"] מתערבבים בצהרון. בעוד שבבקרים נעשה ניסיוןעד לאחרונה לשמור על מסגרת של קבוצות: של חצאי גנים שפועלים בנפרד, בשעות אחר הצהריים ילדים המשתיכים לקבוצות שונות מתערבבים ביניהם אני חשובת שחשוב מאוד לנסות לשמור על חצאי ורבעי גנים מתוך חלוק המרחב לשתי קבוצות גדולותועריכת פ0עילויות חינוכיות בתוך רבעים.

עוד הבדל בין דרכי הפעולה בין המסגרות השונות נעוץ במגבלות שונות שנוגעות להגשת מזון בכלל וארוחות בפרט. מגבלות שונות שנוגעות לחלוקת המון בבוקר אינן נוגעות להנחית הגשת המזון בשעות אחה"צ.

גם ההנחיות לפעילות בצל הקורונה בשעות הבוקר לא מספיק ברורות ו"יציבות". לא ברור מדוע במקומות שבהם ניתן היה לקיים חלק מפעילות של מחצית הגן ב"חורשה" באויר הפתוח[למשל לגני ילדים בפיקוח משרד החינוך הממוקדמים בקיבוצים] -פעילות מבורכת זו לא זכתה לאישור משרד החינוך בהתאם להנחיות "התו הסגול". כמו כן סיפרו לי מאחד מגני הילדים שבימי החמסין הקשים באמצע מאי לא הורשו הצוותים החינוכיים להציע לילדים ארטיקים עטופים בו בזמן שבאותם גני ילדים ניתן אישור להציע לילדים עוגות יום הולדת ארוזות.

אני באמת חושבת שיש לשמור על הנחיות משרד הבריאות כדי להקטין את סיכויי ההידבקות במסגרות החינוך. עם זאת,הנחיות אלו חייבות להיות מותאמות לתנאי השדה. זה לא חוכמה "להוריד " למסגרות החינוך הנחיות בלתי ישמות, בלתי הגיוניות שיש בהן סתירות פנימיות. אחד המונחים ששמעתי כחלק מהפעילות של פיקוד העורף היה דפ"א-דהיינו דרכי פעולה אפשריות. מה שנחוץ לגבש לגבי דרכי הפעולה של משרד החינוך זה בדיוק זה-דרכי פעולה שומרות בריאות אפשריות בחינוך לגיל הרך!

אני עצמי מוכנה להגן בחירוף נפש על הנחיות הגיוניות ששומרות על בריאות הילדים ונשות הצוות גם במחיר של חוסר נוחות. אבל בתנאי שמדובר בהנחיות ישימות שהצוות החינוכי מבין את ההיגיון שעומד מאחוריהן. בתנאים אלו נשות הצוות יכולות לתווך את הכללים וההנחיות לילדים. אינני מפקפקת כלל ביכולת של הילדים לשמור בקפדנות על כללי התנהגות שנאכפים בעקביות על ידי המחנכות. גילם הצעיר של הילדים איננו הבעיה. כלל וכלל לא. הנחיות לא קוהרנטיות שאינן משכנעות את הצוות החינוכי, הן הסיבה לאי שמירה קפדנית על כללים.

בנוסף, במצב שנוצר אחרי כחודשיים של סגר, הורי הילדים שמעוניינים להגיע בשלום לעבודה ולפרנס את משפחותיהן אינם מתעמקים בסתירות הפנימיות שמאפיינות את פעילות מסגרות החינוך ואינם משמיעים קול מחאה שעשוי לתמוך במחאה של צוותי החינוך.

במקביל לניסיון לשמור על כללים לא כל כך הגיוניים נדמה לי שהחלק השני של משוואת הפעילות של המסגרות החינוך לגיל הרך , החלק הפדגוגי שנותן לכל העשייה בגנים ובתי ספר משמעות נדחק לפינה.

לא נראה לי שברוב המקומות הצוותים החינוכיים מעסיקים עצמם יותר מידי בשאלות של איך לאתגר את הילדים? איך לפעול איתם "מחוץ לקופסה? איך להביא לעניין אמיתי ומעמיק בסביבה ולהתניע תהליכי חקר שבהם שותפים ילדים המשתייכים לקבוצות קטנות קבועות והטרוגניות? איך מעודדים הבעה חופשית ויצירתיות? כל אלו טובעים בים של בירוקרטיה לא מובנת!

במקום זאת, חשוב לגבש עם השותפים למלאכה(כולל נציגות של הרשויות ושל הגננות, המורות וההורים) הנחיות ישימות ששומרות על בריאות הילדים והצוות בתנאים הקיימים במסגרות החינוך. דרכי פעילות אפשריות-כבר אמרנו. הנחיות שצוותי החינוך שותפים לגיבושן סביר שיישמרו בקפדנות. במצב זה ההורים עשויים להיות שותפים לשמירה עליהן.

וחוזרת על מה שכתבתי שיש לעשות אחרי שמשבר הקורונה יחלוף.

יום לימודים ארוך +הכשרה של גננות מוסמכות+ביטול צהרונים

אבל המצב הארגוני הבעיתי הזה חייב להוביל אותנו ביום שאחרי(זו עשויה להיות אחת המשימות המרכזיות של המועצה לגיל נרך!) לתכנון יום לימודים ארוך בגנים[מזכירה שיש חוק כזה שמיושם רק באשכולות נמוכים).

יום הלימודים הארוך עשוי להיות מוגדר כיום לימודדים מ7:30 עד 16:00 ואז עובדות בו שתי גננות אקדמאיות, אחת מהן מנהלת הגן ושתי גננות מוסמכות שתחלפנה את הסייעות(נדרשת הכשרה של הסייעות שעובדות היום במערכת לגננות מוסמכות). זה פחות או יותר המודל של כלול בחוק יום לימודים ארוך.

חלופה טובה של יום לימודים ארוך גמיש הצגתי בפוסט שכתבתי ספטמבר לפני שהקורונה[מונח זר לי אז] השתלטה על חיינו, מונהגת במדינות מזרח אירופה והן ברג'ו אמיליה שבאיטליה.במדינות רבות יום הלימודים בגני הילדים ובבתי הספר היסודיים מתחיל בשש וחצי בבוקר ומסתיים בשש וחצי בערב. לא להיבהל הילדים אינם נמצאים כולם במסגרת 12 שעות. הגננות עובדות במשמרות של שבוע בוקר(שש שעות למשרת בדומה לישראל) ושש שעות משמרת ערב. הילדים מקבלים מתוקף חוק חינוך חובה וחינם 5 א 6 שעות מהמדינות השונות. הוריהם משלמים על כל שעה נוספת שהילדים נמצאים במסגרות החינוך ועל הארוחות שילדיהם מקבלים במסגרות אלו. דהיינו, במדינות אלו המדינה ממנת רק עד שש שעות וההורים ממנים את השעות הנוספות. מודל זה של ניהול גנים מאפשר גמישות. אין סיבה שכל ילדי הגן יימצאו במסגרת יום ארוך אם יש באפשרות משפחותיהם לקחתם הביתה בשעות הצהריים. מנגד מבנה לימודים זה מאפשר להורים שעובדים ימים ארוכים לעבוד כשהילדים לא עוברים זוגות ידיים נוספות עד להגעתם הביתה מהעבודה.

שינויים ארגוניים אלו נראים לי די הכרחיים במדינת ישראל. הם מחייבים שיתוף פעולה בין הסתדרות המורים, הממשלה והרשויות המקומיות אבל יום אחרי המשבר זהו שינוי מתבקש.

סיכום

החזרה לשגרת לימודים במסגרות החינך בכלל ובמסגרות החינוך לגיל הרך בפרט, הפכה לתנאי הכרחי לחזרת המשק לפעילות פחות או יותר סדירה. החזרה ללימודים נעשתה על רקע הפחתה משמעותית של שיעור התחלואה בקורונה בישראל. עם זאת, לא מדובר בחזרה ללימודים בתנאים של לפני המשבר כיוון שהנגיף נמצא עדיין "בשטח". לראייה, עם סיום כתיבת הפוסט אנחנו מדווחים על עלייה בשיעור ההדבקות בקורונה ב-48 השעות האחרונות. בתנאים אלה, היה הכרחי לגבש כללי פעילות במסגרות החינוך אשר יקטינו את סיכון ההידבקות. על הצוותים, ההורים והילדים לשמור על הכללים בקפדנות. במקביל, הכרחי שנזכור שלסגר בבתים יש מחיר לילדים ולמשפחות. בחלק מהמקרים, הילדים נמצאים בתנאי לחץ שעלולים לסכן אותם וגם יש לזכור שהסגר שבמהלכו איכות וכמות פעילות הלמידה מרחוק של הילדים תלויות בנכונות וכישורי ההורים, תרם להעמקת הפערים בין הילדים. נכון הוא שכיתות הלימוד והגנים בישראל צפופים בהשוואה למדינות במערב אירופה. בסין דווקא הכיתות מאוכלסות מאוד. בתנאים אלו , ובמצב של אחריות מפוצלת על מסגרות החינוך של הבוקר ועל מסגרות הצהרונים, יש אתגר בקביעת כללי התנהלות מפחיתי סיכון הידבקות. נוצר מצב של כאוס וחוסר קוהרנטיות בהנחיות שניתנו למסגרות החינוך. נוצר מצב של התנהלות שונה בגני ילדים ובכיתות לימוד בבוקר, לעומת ההתנהלות בשעות אחה"צ. מצב אנומלי זה גם מסכן ילדים וצוותים חינוכיים ומה שגרוע מכך מפחית את האמון של צוותי החינוך, ההורים והילדים במערכת. הישמעות להנחיות קריטית לשמירת בריאות הציבור. אבל במצב שנוצר השמירה על ההנחיות הפכה לפרסה-הפכה לבלתי אפשרית. במצב זה מוחלשת הנכונות שבעתיד ישמעו אנשים להנחיות הגיוניות וקוהרנטיות. מחיר נוסף של הכאוס הוא שהוחמצה ההזדמנות להדגיש תהליכי חקר ולמידה משמעותית באויר הפתוח, בחצרות הגנים ובתי הספר. מה שנדרש הוא לגבש עם נציגות הגננות והמורים והרשויות דרכי פעולה מחייבות אפשריות ולשמור עליהן בקפדנות. בנוסף, אין לשכוח ששחשוב מאוד לטפח למידת חקר תוססת שאפשרית ורצויה מאוד בכל שטחי הגן ובחצרות במיוחד!

"ילדים קוראים להורים"- סיכום ומצגת הרצאתה של סיגל טיש מהגיל הרך בלוינסקי [26.5.2020]

בפוסט זה אציג את סיכום הרצאתה של ד"ר סיגל טיש ממכללת לוינסקי לחינוך-הרצאה שהתמקדה בתוכנית לעידוד קריאה "ילדים קוראים להורים". תוכנית זו גובשה על ידי Mary Clay ויושמה לראשונה בניו זילנד ונמצאת בשימוש נרחב באוסטרליה. במדינות נוספות כגון קנדה וארה"ב פועלות תוכניות דומות. ההרצאה נועדה במקור לסטודנטים בתואר שני בחינוך לגיל הרך במכללת לוינסקי . תוכנן לקיים אותה בתאריך 26.5.2020 כהרצאה פנים-אל-פנים. אלא שמשבר הקורונה טרף את הקלפים. את ההרצאה פנים-אל-פנים המרנו להרצאת זום בשעות הערב ופתחנו אותה למורות וגננות שמתענינות בנושא טיפוח שפה ואוריינות בגיל הרך. משבר הקורונה עשה ועושה הרבה דברים רעים לחברה ולכלכלה בישראל ובעולם. עם זאת, תרבות "הרצאות הזום" שהתפתחה כאילוץ מאפשרת להנגיש תכנים ולהפגיש בין אנשים שגרים במקומות מרוחקים בקלות רבה יותר ממה שנהגנו לעשות באמצעות הרצאות פנים-אל-פנים.

תמונה יכולה לכלול: ‏אדם אחד‏

בפוסט בקיצור נמרץ:

  1. על ד"ר סיגל טיש-המרצה
  2. על התוכנית ועקרונותיה
  3. בקצה המזלג על הספרונים הכלולים בתוכנית
  4. בקיצור על הדיון המרתק שהתפתח במהלך ההרצאה
  5. קישור למצגת

על ד"ר סיגל טיש

סיגל משמשת אם אני זוכרת נכון כ-12 שנים כמדריכה פדגוגית ומרצה בתוכניות לגיל הרך במכללת לוינסקי לחינוך. היא החלה לעבוד במכללה עם שובה משהות של כ-7 שנים באוסטרליה שנים שהיא "ניצלה" ללימודים מתקדמים ולהוראה בחינוך לגיל הרך. היא השלימה באוסטרליה תואר שני באוריינות ושבשפה והשלימה את עבודת הדוקטוט במדינה זו. נושא הדוקטורט שלה:" תפקיד ההורים בהתפתחות האוריינית של ילדיהם בכתה א' בדרום אוסטרליה ובישראל" השוואה מתוך נקודת מבט אקולוגית וביקורתית. במהלך לימודיה והתנסותה באוסטרליה פגשה סיגל את התוכנית "ילדים קוראים להורים" גם כאם לילדות צעירות וגם כאשת מקצוע בתחום.

את התואר הראשון בחינוך לגיל הרך השלימה סיגל בישראל והספיקה לעבוד מספר שנים כמחנכת לכיתות א'-ב' בישראל לפני נסיעתה לאוסטרליה.

החל מסוף שנת הלימודים תשע"ט מובילה סיגל ניסון להטמיע את התכונית שהוצגה בהרצאתה ובפוסט זה בישראל. סיגל טיש, סיון שתיל ואני שותפות למחקר שנתמך על ידי ארגון מהות, לבדיקת אפשרויות של הטמעת התוכנית בישראל.

על התוכנית: "ילדים קוראים להורים": עקרונות ודרכי פעולה

התוכנית מתאימה לילדי כיתה א'-החל מהיום הראשון שהילדים נכנסים לכיתה!

מטרת התוכנית היא לתמוך בהפיכתם של ילדי כיתה א' לקוראים עצמאיים באמצעות מפגשי קריאה חוזרת יומיומיים בני כעשר דקות עם הוריהם . מקור התוכנית והספרונים בכיתה א' היא הכיתה. במפגשים יומיומיים אלו, הילדים קוראים להורים וההורים מקשיבים, מעודדים ותומכים ובשעת הצורך מציעים פיגומים אבל לא קוראים מילים במקום הילדים. המפתח הוא ספרונים רלוונטיים, מענינים ו"חכמים" שמתבססים על שפה טבעית מצד אחד ובנויים על סדרה של פיגומים שמאפשרים לילדים להפיק משמעות, להבין את העלילה וללמוד על מוסכמות הקריאה תוך כדי התהליך היומיומי החוזר הזה. תוכנית זו עולה בקנה אחד עם התוכנית לעידוד קריאה לכיתות א'-ב' של שמרד החינוך בישראל. על כן דרכי הפעולה של התוכנית כוללים:

הילד בוחר את הספרונים המענינים אותו בכיתה מתוך עשרות של ספרונים מותאמים [גורם מוטיבציוני חשוב+הכיתה היא מקור הספרונים]

הילד קורא-המבוגר מקשיב

ההורים הם שותפים פעילים בתהליך הקריאה

ספרונים מותאמים לראשית קריאה ועם זאת מענינים, מה שקרוי באנגלית engaging

המורות תומכות בתהליך ואינן שולחות דפי עבודה כשיעורי בית

סיכום דרכי הפעולה מתוך המצגת שעמדה במרכז הרצאתה של סיגל טיש

דרכי פעולה אלו מתבססות על העקרונות האים:

עקרונות-התפתחות אוריינית בהקשר חברתי ותרבותי

  1. שליטה בשפה ואוריינות החל מהגיל הרך היא מפתח להישגים אקדמיים והסתגלות בחברה בעתיד
  2. התפתחות השפה והאוריינות מתחילה מהלידה ונמשכת כל החיים; ילדים חשופים , במרחב הציבורי במסגרות החינוך מינקותם לייצוגים אורייניים; זאת ועוד הם מסוגלים להיות שותפים פעילים לשיח אוריני עם הורים, מחנכות, עמיתים, עוברי אורח.הלמידה הטכנית לקרוא(שכוללת בין היתר מודעות פונולוגית, הכרת אותיות וכו) מהווים רכיב אחד בלבד בתהליך ההתפתחות השפתית והאורינית. הילדים פעילים בהתבוננות, חקר ושיח אורייני.
  3. לאינטראקציות קרובות עם הורים ומבוגרים משמעותיים בכלל וסביב קריאה חוזרת, אינטנסיבית מגיל צעיר של ספרי ילדים איכותיים, השפעה מאוד גדולה על ההתפתחות האורינית ועל ההישגים הלימודיים.
  4. קריאה קולית חשובה הן לבניית היכולת לקרוא בשטף(תוך ניכוס של דיוק, קצב והנגנה) והן לקבלת משוב מהסביבה.
  5. למוטיבציה של הילדים להשתתף בקיראה חוזרת תפקיד מפתח לעצם נכונותם לקרוא. על כן הטקסטים שמוצעים לילדים מהגיל הצעיר ביותר חייבים להיות טקסטים רלוונטיים, מענינים, "חכמים" מעוררים למחשבה. עליהם להתבסס על "שפה טבעית" ולא על "שפה מהונדסת" באופן מלאכותי כדי להקל עליהם לכאורה את הקריאה.
  6. שוב ושוב מתגלים הבדלים בין אישיים ענקיים בין הילדים בהבנת השפה, באוצר המילים ביכולת הסקת המסקנות כפועל יוצא של התיווך הראשוני שהשתתפו בו בקרב משפחותיהם מקרב ילדותם.
  7. התפתחות אוריינית פורחת על רקע אינטראקציות ושיתופי פעולה קרובים בין מסגרות החינוך, הילדים והוריהם ובני משפחותיהם.

על הספרונים הכלולים בתוכנית

איכות השפה, האיורים, התכנים ועיצוב של הטקסטים שמוצעים לילדים כדי שיתיידדו עם הקריאה היא קריטית. מתוך הדיון עם המשתתפות בהרצאה ומתוך מחקר הפיילוט שסיגל, סיון ואני ערכנו, עולה שאחת הטענות של הורי הילדים ושל חלק מהמורות היא שחומרי הקריאה שמוצעים לילדים בארץ ל"תרגול" הקריאה הם משעממים, מתבססים על שפה "מהונדסת" כדי להקל באופן מלאכותי על הקריאה. לכן ילדים והורים אינם ששים לקרוא אותם. זאת ועוד, הנוהג הוא להציע קריאה שבועית. בעוד שבתוכנית האוסטרלית ובהתבסס על ממצאי מחקר, נדרשת קריאה יומיומית כדי לסייע לילדים לעבור ממקום של "קוראים" מגששים למקום של "קוראים עצמאים".

הספרונים בתוכנית האוסטרלית שסיגל תרגמה את חלקם מאנגלית לצורך הפיילוט שאנחנו עורכות בישראל הופקו והודפס על ידי Era Publication. המוצאים לאור האוסטרלים היו נדיבים מאוד ואפשרו לסיגל לתרגם את הספרונים לעברית להפיק מספר מצומצם של עותקים לצורך מחקר, ללא תשלום. סיגל תרגמה שלושה ספרונים בינתיים והללו הודפסו על ידי הוצאת יסוד במימון מלגת המחקר מארגון מהות.

מה מיוחד בספרונים המצויים בלב התוכנית?

מתוך מצגת שעמדה במרכז הרצאתה של סיגל טיש

על הדיון המענין שהתפתח במהלך הרצאתה של סיגל

הרצאתה של סיגל עוררה עניין ומידה מסוימת של תסכול. המשתתפות-גננות ומורות רובן מהחינוך לגיל הרך אך גם גננות מהחינוך המיוחד שלומדות בתוכנית שלנו,העלו את הנקודות הבאות:

  1. ההרצאה הייתה מעניינת, משכנעת וגננות ומורות שהשתתפו בה הביעו הסכמה גורפת עם עקרונותיה של התכונית(ילדים קוראים הורים מקשיבים, שיתוף הורים, קריאה יומיומית עם הילדים, זמינות של חומרי קריאה רלונטיים ומענינים מותאמים לילדיןם שלומדים להפוך קוראים עצמאיים
  2. הובע עניין ביישום התוכנית- על הספרונים הכלולים בה- בגני חינוך מיוחד שבהם לומדים ילדים בני 6-7[רעיון מענין למדי]
  3. המורות שבחבורה טענו שנסיונותיהן לערב הורים בקריאה יומיומית לילדיהן נתקלו בישראל בקשיים-ההורים עסוקים, עמוסים ואינם נוטים להתמיד להיות עמיתים לקריאה עבור ילדיהם
  4. הובע תסכול מכך שלא מספיק דגש מושם על עידוד קריאה בציבוריות הישראלית.וזאת בניגוד לאוסרטליה שבה מעודדים הורים לקרוא לילדיהם מהלידה ועד בכלל. וזאת על רקע אחוז דומה באוסטרליה ובישראל של מהגרים.
  5. הודגש בדיון הצורך וההכרח לאמץ אג'נדה של עידוד קריאה של הורים וילדים מהגיל הרך ביותר במיוחד על רקע הפערים הענקיים בין אוכלוסיות שונות בישראל.
  6. היו שטענו שהפערים בין הילדים התרחבו במהלך סגר הקורונה: בעוד שילדים שחיים במשפחות משכילות ומטפחות הראו נסיקה בכישורי הקריאה שלהם, ילדים שחיים בסביבות מוחלשות חוו נסיגה בכישורי הקריאה שלהם.

הפניה למצגת של סיגל

למצגת שעמדה במרכז הרצאתה של סיגל טיש

בריונות חברתית, בריונות דיגיטאלית כמגפה מודרנית

בפוסט ה אציג את התיזה שבריונות דיגיטאלית היא סוג של מגפה חברתית-טכנולוגית. זאת ועוד אטען שלא נעשה די למיגורה. אסיים בצעדים שרצוי וניתן לנקוט כדי להפחית את ממדי התופעה.

מחר, שבת 23.5.2020 יצוין יום השיימינג הבין-לאומי. סקר מיוחד של בזק שנערך לרגל היום נגד בריונות בפברואר 2019, מצא ש-74% מבני הנוער חוו בריונות ברשת או שיימינג בוואטסאפ. מחקרים אקדמיים שמתמקדים בתופעת הבריונות באמצעות הרשת מעלים שכיחות שונה של התופעה במדינות שונות. האחזוים המזוכרים במקירות אקדמיים שהתפרסמו בשנת 2016 לדוגמה מצוין טווח של דיווחים על פגישעה מכמה אחוזים בודדים לכ-70%. הפערים נובעים הן משוני בהגדרות והן מהימנעות אפשרית של קורבנות לדווח בין מבושה ובין כיוון שאינם מאמינים שיכולים לקבל עזרה. כבר בשנת 2012(לפני כעשור) כתבו על התופעה בהד החינוך דורית אולניק-שמש וטלי הימן.

קולאז שמתבסס על מקור 1+מקור2+מקור 3

סיאן ג'ונס(Sian Jones) מ-Queen Margaret University באדינבורו מצטתת נתונים של הארגון "1ght" שמתמחה באינטליגנציה מלאכותית, לפיהם כמות שיח הבריונות והשנאה ברשת עלה במאות אחוזים בין דצמבר 2019 עד מרץ 2020(חודשים שבהם ערך הארגון מעקב צמוד וניטר את שיח פוגעני, שיח של שנאה ברשת). לדוגמה מדווח על 900% עליה של שיח שנאה בטויטר נגד סין ונגד סינים. השנאה כנגד א,אסיאתים" נמצא בשיא בחודשים אלו. בתקופה זו מצאו החוקרים עליה של 70% ב"סתם" נבזות שמופצת בין אנשים ברשת.

נזכרו שהתוקפנות ברשת נבזית במיוחד משום שבמקרים רבים הבריון נשאר אנונימי, איננו חושף את זהותו. הוא תוקף את הקרובנות שהביוש שלהם מופץ ברבים כשזהותו לעתים קרובות נשארת חסויה. נזכיר שללא טיפול בקורבנות הבריונות ברשת, הקורבנות מפתחים בעיות חברתיות ונפשיות.

נסכם בכך שניתן לראות בבריונות הדיגיטלית סוג של מגפה בעולם המודרני. מגפה שכפי שכותבת גם סיאן ג'יונס מתפתחת לה במקביל למשבר הקורונה, ונזקיה ארוכי טווח ופגיעתה בפרטים ובחברה קשה. ובכל זאת למרות המודעות לנזקיה של התופעה, לא מושקע לדעתי מספיק מאמץ כדי להדביר את המגפה הזו. אף שמדובר בתופעה שמתפתחת בתוך קבוצות השווים, העמיתים, אנו עדים לשימוש מניפולטיבי ופוגעני של פוליטיקאים ולעתים של אנשי חינוך(לאו דווקא מכוונה רעה אבל האטימות גם כן פוגעת) כנגד יחידים חלשים או מוחלשים בתוך הבתות שלהם, בתוך השכונות שלהם. אנו עדים להכשפות מרושעות נגד נציגי החוק שכל חטאם הוא ההתעקשות למלא את תפקידם.

הגדרות

בריונות מתייחסת לפגיעה מכוונת במעמד החברתי של הזולת ונובעת ממצב  של חוסר איזון במערך הכוחות בין שני הצדדים: הבריון הוא החזק והקורבן נתפס על ידי עצמו,  קבוצת השווים והתוקפן כחלש. בריונות חברתית מסבה נזקים נפשיים אדירים לקורבן:  עצב, בדידות והפחתת בתפיסת הערך העצמי עד לכדי מחשבות אובדניות. בעוד שהתוקפנות החברתית הינה תופעה שסימניה הראשוניים ניכרים כבר בגיל 4, תוקפנות ברשתות בחברתיות היא תופעה שמאפיינת ילדים בגיל בית ספר יסודי ואילך. בריונות דיגיטלית כוללת שימוש בטכנולוגיה דיגיטלית (רשתות חברתיות במרשתת, טלפונים ניידים) שנועדה להעליב, להשפיל, לאיים או להטריד מישהו אחר.  המסר המטריד  עשוי להיות אישי (באמצעות דוא"ל או מסרון ) או פומבי (באמצעות קבוצות וואטסאפ או רשתות חברתיות). חשיפת צילומים אינטימיים, שיימינג, איומים, חשיפת פרטים מביכים על אנשים אחרים ללא קבלת רשות מהם הופכים בן רגע לרשות הכלל ומופצים במהירות. בניגוד להתעללות פיזית , שם נתונה לקורבן  האפשרות לברוח מההתעללות, הרי שביריונות דיגיטלית ברשת  איננה מוגבלת בזמן ובמקום.

הבריונות הדיגיטלית עשויה להתפתח בקרב אנשים שמכירים זה את זה או בקרב אנשים זרים זה לזה ונפגעים מפגיעה אקראית של אנשים ברשת.

איך נטפל בבריונות הדגיגיטאלית ?

האחראים לחינוך להפחתת הבריונות החברתית בכלל ובריונות ברשת בפרט הם ההורים, המחנכים וגם פוליטיקאים-אנשים המצוים בפוזיציות של מנהיגות שהדוגמה האישית שלהם עשויה להועיל ולהפחית שנאה או מנגד להחמיר את התופעה. מהורים, מחנכים ופוליטיקאים נדרש(אנו רואים שרבים אינם עומדים בתנאי הסף!) להימנע בשימוש בכוח שניתן להם במסגרת התפקיד כדי להשיג תוצאות מהירות גם על חשבון פגיעה.

אציין גם שאם באמת רוצים לטפל בתופעה הכרחי ללטפל :

בקורבן

בתוקפן

בקהל (ילדי הכיתה בבית ספר, צופים הטלויזיה, נאמני מפלגות ועוד).

וזאת כיוון שהבריונות פורחת ומתגברת עקב כך שהבריונים משיגים את מבוקשם באמצעות פעולותיהם הפוגעניות. הקהל צופה במתרחש ולומד ש"כדאי" לו לנהוג בבריונות כי כך משיגים דברים. הקורבנות של הבריונות נשארים פגועים ונזרקים הצדה ולעתים רחוקות נזכרים בהם כשקורית טרגדיה. השילוב הזה בין השגת מטרות באמצעות בריונות לבין קהל רחב שצופה ומבין שהבריונות משתלמת הופך את התופעה למגפה. הטכנולוגיה הדיגיטאלית מפיצה את זרעי הפגיעה והשנאה במהירות, והקהל הרב לומד שהבריונים אינם נענשים ושבריונות משתלמת. המסרים הדיגיטאלית מופצים מהר ורישומם איננו נמחק!

על כן כהורים וכמחנכים יש לדאוג שהילדים שלנו לא ייפגעו אבל גם לדאוג לכך שהם עצמם לא יפגעו בילדים ובאנשים אחרים. על הדרך, נציב דוגמה אישית של אי פגיעה באחרים ושל מלחמה כנגד פגיעה כשפוגעים בנו.

מה ניתן לעשות?

להלן התייחסות לדרכי פעולה להפחתת סיכויי הפגיעה  ברשת או במדיה הדיגיטלית  (קבוצות ואטסאפ, לדוגמה)

לשים דגש על בניית קשרים בין אישיים טובים בין הילדים לבין עצמם ובין הילדים למבוגרים.

·       הכרחי לבנות כללים לתקשורת בקבוצות ואטסאפ ולאכוף אותם. חשוב כמבוגרים לבקש שנהיה חברים בקבוצות הוראטסאפ של הילדים.

לעקוב אחרי מעשי הילדים בחיים הממשיים ובהתנהלות הדיגיטאלית שלהם. לצפות לאפשרויות של פגיעה בהם ועל ידם.

לא להתעלם ממעשי בריונות. לטפל בכל מקרה ומקרה של בריונות. נגן על הקורבן, נטפל בתוקפן. נערב את ההורים. נדבר כל פעם מחדש בכל מקרה ומקרה עם כל הכיתה-אם המקרים קורים בבית הספר. לא נטאטא מקרים מתחת לשטיח.

·        חשוב לא להעלות מסרים שפוגעים בצד שלישי בעצמנו (למשל לכתוב דברים פוגעניים על מורה בקבוצת שרק הורים חברים בה).

·        חשוב שלא נעלה תוכן חזותי של צד שלישי כלשהו לרשת ללא רשות

·        אם מישהו  אחר מעלה תוכן פוגעני חשוב לא להגיב לאותו תוכן כדי לא להעצים אותו

·        במצבים של קונפליקט עם אנשים מוכרים, יש לפתור את העניין במפגש אחד על אחד פנים אל פנים או בטלפון

·        אין להעביר הלאה מסרים פוגעניים בין בנייד או באמצעות הפצה ברשתות חברתיות או במייל

·        אין להחזיק בנייד חומרים רגישים (כמו צילומים אינטימיים) שאנשים שפורצים לטלפון שלנו יוכלו לעשות בהם שימוש לא רצוי

·        כהורים חשוב להפעיל שיקול דעת  לפני שמעלים צילומים של הילדים ברשת. אין לדעת מה יחשבו הילדים על החשיפה של תמונותיהם כשיהיו גדולים.

·        חשוב שנדע להבחין בין אנשים בסביבתנו הקרובה שהם ל״טובתנו" לבין אנשים שיש סיכוי שיפגעו בנו.

·        באופן כללי חשוב  לזכור שהנכונות שלנו לשתף פעולה עם מישהו במטרה לפגוע בצד שלישי עלולה לגרום לכך שהפגיעה תופנה בסופו של דבר גם נגדנו.

ספר הילדים "מחנכים את המפלצת" מאת אשר וינשטיין, איורים נורית יובל

מבקשת להפנות שוב לספרו של אשר ונשטיין בהוצאת אוריון "מחנכים את המפלצת". לפני חודשים אחדים הקדשתי פוסט לספר הזה.

חסר מאפיין alt לתמונה הזו; שם הקובץ הוא 18-2205f.jpg

על מרכזיות הקשרים הבין אישיים בין צוותי הגנים לילדים תמיד – ובמשבר הקורונה במיוחד

רבים מהלקחים והתובנות שנוגעים ללמידה מרחוק בתקופת הסגר שנכפתה על ילדים, הורים, צוותים חינוכיים עקב התפשטות נגיף הקורונה, מתמקדים בהיבטים טכניים של למידה מרחוק. אחרים מתמקדים בתהליכי ותוכן הלמידה המתאפשרת בלמידה באמצעות אפליקציות כגון הזום. מחשבה רבה מוקדשת לשיפור דרכי הלמידה בתחומים אלו. בפוסט זה אני מבקשת להדגיש את תרומתם של קשרים בין אישיים רציפים בין צוותי הגנים לילדים ובין הילדים לבין עצמם לרווחה הרגשית של כל הילדים ובמיוחד לטובת ילדים עם קשיים חברתיים או לימודיים כאלו ואחרים. זאת ועוד, אדגיש בפוסט שרציפות ואיכות הקשרים הבין אישיים של צוותי החינוך עם הילדים בתקופת הסגר והפסקת הלימודים פנים-אל-פנים שנמשכה כחודשיים, השפיעו ומשפיעות על ההסתגלות מחדש של הילדים לגני הילדים עם החזרה לעבודה בגנים בצל משבר הקורונה.

את התובנות שאציג כאן גיבשתי במהלך שיחות עם גננות ומורות כמו גם מתוך התבוננות בתפקוד של ילדים בגיל הגן בסביבתי וניסיון להבין את ההתרגשות לחזור ללימודים ואת קשיי ההסתגלות עם החזרה לגנים.

It's important to explain to your children what's going on
https://www.cambridge-news.co.uk/news/uk-world-news/coronavirus-covid19-school-closed-meals-17951999

מערכת החינוך בישראל כמו בעולם כולו נאלצה להתארגן במהירות גדולה מאוד כדי ליישם על בסיס יומיומי למידה מרחוק בכל שכבות הגיל. כשמדובר בילדים בגיל הגן(בני 3 עד 6 בתחילת שנת הלימודים) מדובר באתגר לא פשוט. וזאת כיוון שילדים צעירים אינם "בנויים" במיוחד להתמודד דרך קבע עם תקשורת דיגיטאלית וודאי לא במליאת הגן אבל גם לא תמיד בקבוצות קטנות. חוסר הממשות של הקבוצה במקרה זה, ההתרגשות מהחשיפה בוידאו לדמויות מוכרות והקושי לווסת את הקשב ואת הרגש שאופייני לרבים מהילדים והילדות בגיל הזה, אינם מקלים על ביצוע ה"משימה": שיעורי זום או וידאו אחרים על בסיס יומיומי. זאת ועוד, בגיל הגן הירתמות לאינטראקציות מרחוק עם הילדים מחייבת נוכחות והשגחה רציפה מצד ההורים. לא תמיד ההורים היו ערוכים להקדיש את הזמן הדרוש במיוחד במשפחות שבהן חיים כמה ילדים וכל אחד מהם זקוק לסיוע כזה ואחר מצד ההורים. הורים שחלקם היו מודאגים מטרדות פרנסה ואחרים שהיו עסוקים בעבודה מהבית לא תמיד היו מוכנים להקדיש את הזמן כדי לעודד את ילדיהם הצעירים להשתתף במפגשים אלו.

מצד הגננות מדובר בהתנסות בפלטפורמות שלא היו מוכרות להן בעבודתן עם ילדים צעירים, בתכנון דרכי תקשורת ולמידה שזרים מאוד לחווית החיים והלמידה בגן. וזאת בנוסף לכך שהגננות עצמן עבדו מהבית כשילדיהן הפרטיים ברקע. כשהמחשבים של המשפחה בתפוסה מלאה.

כך או אחרת התרשמותי משיחות עם גננות והורים היא שלמידה מרחוק התקיימה בהיקפים שונים בגנים שונים ברחבי ישראל. זאת ועוד, שוחחתי עם גננות שגילו לדעתי גדלות נפש ונחישות להגיע לכל ילד וילדה שלומדים בגנים שלהן. זאת ועוד,הן יצרו קשר טלפוני עם ילדים שלא השתתפו במפגשי זום. הגדילו לעשות והדפיסו בגן דפי פעילות כך שהורי הילדים יוכלו לבוא ולאסוף אותם מהגן. אחת הגננות סיפרה לי שהיא השאילה להורים ספרי ילדים ומשחקים מספרית הגן . וכן יזמה חלוקה של שני ספרי ספרית פיג'מה שהגיעו לגנים ולא הספיקו לעבוד איתם בגן. היו גם גננות ש"עשו" ביקורי בית במקרים של ילדים שנותק מהם הקשר או ילדים עם קושי שפתי וקיימו בהתנדבות מלאה מפגשי העשרה אישיים כך שהקשר שלהן עם הילדים האלו אף התחזק בתקופת הסגר עקב משבר הקורונה. היו שעשו ביקורי בית אצל כל הילדים כחלק משגרת יצירת הקשר איתם.

היו גם מקרים בגנים שבהם עלה הרושם שמשפחות הילדים מתפקדות ומיטיבות לטפל בילדיהן בנסיבות המיוחדות האלו שהקשר עם הילדים לא היה יומיומי. אלא סביב מפגשי זום מזדמנים, חלוקת הפתעה לקראת חג הפסח לבתי הילדים, מפגשים קצרים סביב ימי ההולדת של הילדים. הקשר עם הורי הילדים היה שוטף ורציף. לכארוה סביר בהחלט ויש הגייון רב לא להעמיס על הילדים ועל הוריהם מפגשי זום. התוצאה הייתה סוג של קשר רופף ואז גם לא משמעותי במיוחד עם הילדים. היו גם מקרים שהילדים סרבו בתוקף להשתתף בפעילויות שהוצעו על בסיס קבוע על ידי הגננות. המחיר של נתק בקשרים הוא בהתרופפותם של הקשרים ובקשיי הסתגלות עם החזרה של הילדים הצעירים לגנים.

קשר טוב עם כל אחד מהילדים-לב ליבו של החינוך לגיל הרך

הרכב הצוותים של גני הילדים הציבוריים כהקשר

אני חושבת שתמיד ובמיוחד בתקופות אלו, הרכיב החשוב ביותר בחינוך הוא קשר טוב עם הילדים והבטחה של קשרים טובים בין הילדים לבין עצמם. נזכור גם שבגני ילדים ציבוריים עובדות "גננות-אם" שמנהלות את הגנים, גננות משלימות שעובדות בין יום ליומיים בשבוע בכל גן, סייעות ראשיות, סייעות משלימות(יום בשבוע), בגני חינוך מיוחד מתוסף צוות מקצועי פרה רפואי שמגיע לגן על בסיס קבוע ואילו לגנים ה"רגילים" מתוספות לעתים גננות משלבות שעובדות עם ילדים יחידים ועם קבוצות.לצוות תקני קבוע זה מתוספות לעתים סייעות רפואיות או התנהגותיות אישיות, וסטודנטיות להוראה. הכרחי לזכור שכל אלו הם חלק מצוות הגן. עבודת הצוות חייבת להיות מתואמת ומוסכמת סביב מטרות משותפות. חייבת להיות חלוקה של משימות בין שנות הצוות. בגני ילדים רבים חסרה תרבות של עבודת צוות-כתולדה מהתקופה שבה בגן אוטונומי עובדות גננת ו"הסייעת שלה" ושתיים אלו יכולות לתאם דברים בצורה לא פורמאלית ו"זורמת". אחד ההיבטים שמחייבים תיאום קשור לקשר האישי שנוצר עם כל אחד ואחת מילדי הגן. הכרחי בעיניי שלכל ילד וילדה יהיה עם לפחות אחד המבוגרים הקבועים קשר טוב-קשר כזה שהוא יוכל לבטא בפניו קשת רחבה של רגשות. קשר אשר יאפשר לילד לבטוח במבוגר ולבקש עזרה בעת הצורך. וגם קשר שיש בו את קבלת הסמכות של המבוגר.

מאפינים של קשר טוב בין צוות חינוכי לילדים

קשר טוב בין גננות וסייעות לילדים מתבטא בזה שבסופו של דבר הילד שואב ביטחון מהקשר. קשר שבו המבוגר הופך לכתובת זמינה לפניות לעזרה. קשר שבו המבוגר שקשור לילדים יכול להתמודד עם ביקורת מצד הילדים. קשר טוב עם מבוגרים משמעותיים הוא גם כזה שהילד לומד להישמע לבקשות ולפעמים להנחיות המבוגר ומבין את הרציונל שעומד מאחורי הנחיות אלו. קשר טוב עם מבוגרים משלב בין חום והכלה וקרבה רגשית ופיזית לבין יכולת לקבל את סמכות המבוגר ולשמור על כללים הגיוניים ומוסכמים. קשרים טובים וקרובים הם כאלו שמכילים קונפליקטים ורגשים להבדלי דעות ותפיסות בין אנשים בכלל ובין מבוגרים לילדים בפרט. חשוב ללמוד לגלות אמפתיה עם הילד ולצד זה להיות מסוגל לחשוב איך לפעול לטובתו במקרים שבהם מתגלה קושי הילד מנסה להימנע ממנו.

קשרים כאלו הולכים ונבנים בהדרגה כפועל יוצא של אינטראקציות אינטנסיביות יומיומיות בין מבוגר(גננת מנהלת גן, גננת משלימה, סייעת ראשית, סייעת משלימה וכו). כדי לבנות קשרים טובים צריך "לעבוד" . צריך לעבוד כדי לרכוש את האמון של הילד בזה שאנחנו שם בשבילו. חשוב שנכיר את הילדים על מאפייניהם, תחומי העניין שלהם, "נקודות התורפה" שלהם. הבסיס לבנית הקשר הוא אפוא היכרות טובה עם הילדים על מאפייניהם מתחילת השנה.

צוותי החינוך מורגלים בחיים הרגילים של הגן ליצור אינטראקציות פנים אל פנים עם ילדים סביב אירועים שהם חלק מהחיים בגן. קבלת הילדים בבוקר, מפגשים סביב בקשות של ילדים, שיתוף ברגשות ומחשבות מצידם, דרישה יומיומית להיענות לכללים. לבקשות קטנות ויומיומיות. הקשבה להבעת קשיים והתייחסות אליהם. כך הולכים ונרקמים קשרים בין אישיים במצב "רגיל". גם במצב"רגיל" חשוב לבדוק באופן שיטתי אם הצוות "הגיע" לכל הילדות והילדים. אם אין ילדים שמסיבות שונות, "שקופים" ולא נוכחים בתודעה של הילדים האחרים ושל הצוות. אין לתת בתחום זה לחיים לזרום באופן ספונטני. הכרחי לעשות מאמץ יזום לבנות קשר עם כל אחד מהילדים והילדות בגן ולעצור פעם בכמה זמן ולבדוק איך מתנהל הקשר הזה.

צורך בהכנסת התאמות למשבר הקורונה

בתקופת הסגר רבים התמקדו כאמור בקושי לקיים מפגשילמידה בזום עם הילדים הצעירים. נוצר הרושם שללא מפגשי הזום גננות אינן עושות את עבודתן. אני חושבת שברמה של התקשורת וההנחיות הכלליות עניין הקשר הבין אישי, ומגוון האפשרויות ליצור קשר מסוג זה עם הילדים, במצב של סגר מסיבות בריאותיות, נדחק לפינה. מטרת העל בתקופה הזו היא שיתקיים קשר רציף עם כל הילדים ושיזהו ילדים ומשפחות עם קשיים -קשיים שמחייבים םפתרונות מיוחדים.

על כן, ורבות מהגננות עשו זא,ת חשוב היה לחשוב על דרכים שמבטיחות קשר יומיומי רציף עם הילדים. בין בשיחות טלפון, בין בביקורי בית, בין בשיחות וידאו קבוצתיות ואישיות. לקח לי זמן להבין שדווקא בתקופה של סגר הכרחי היה להכתיב על קשר יומיומי עם ילדי הגן בכל דרך אפשרית וזאת כדי להמשיך לקיים ולפעמים להעמיק את הקשר בין צוותי החינוך לבין הילדים. חשוב גם ברמה של גן לחלק את המשימה בין המבוגרים (גננות ובייעות). ולקיים מעקב שוטף אחרי אינטראקציות עם כל אחד מהילדים כדי לזהות ילדים "מנותקי קשר". לשם מימוש תוכנית הבסיס הזו הכרחי שברמת הממסד החינוכי והאוצר וגם בתקשורת יתעסקו פחות עם כמות מפגשי הזום לצורך הבטחת המשכורות נשות החינוך. בתקופה של סגר צוותי החינוך הם צוותים חיוניים שאמונים על יצירת רצף של אינטראקציות עם כל הילדים. חשוב לצפות זאת מהן ולאפשר להן ליצור קשרים עם הילדים בכל דרך שעולה בקנה אחד עם הנחית משרד הבריאות. מסקנתי היא אחרי הרבה התלבטויות שגם בגיל הגן הכרחי היה להמשיך להפעיל את מערכת החינוך מרחוק-אבל לא רק ללמידה מרחקו אלא לשמירה על קשרים בין אשיים עם הילדים וליזהוי ילדים בסיכון-כאלו שלא היו מוכרים למערכת קודם לכן. חשוב לתת בידי האנשים בשטח את הסמכות לחשוב על דרכים מותאמות ליצירת קשרים יומיומיים עם הילדים והמשפחות. צפייה במשדרים בנושאים שונים, חשובה ככל שתהיה, איננה תחליף לאינטראקציות יומיומיות בין הילדים לצוותים החינוכיים.

בנוסף, דעתי היא שבמשבר דומה בעתיד, יש לפתוח באופן מיידי מסגרות חינוך לילדים שחיוני שהם לא יהיו בבית.כשם שנפתחו מסגרות לעובדים חיוניים , כך יש לפתוח מסגרות לילדים שחיוני שיהיו במסגרת חוץ ביתיות מספר שעות ביום. ילדים אלו מכונים לרוב ילדים בסיכון. אבל אני חושבת שמצב הסגר חשף ילדים שלא היו מזוהים על ידי המערכת כילדים בסיכון, לאוירה קשה בבתים. בגני הילדים, הגננות, ובבתי הספר המורות הן לדעתי חוד החנית של זיהוי מצבים וילדים שמחיייבים התערבות, שמחייבים להציע לילדים ולמשפחות מסגרות חינוך חיוניות. וזאת כיוון שהסיכון של להמשיך להיות בבית הפך עבור חלק מהילדים לסיכון יותר גדול מסיכון ההידבקות בקורונה.

לסיכום, בפוסט זה אני מבקשת להדגיש שחיוני להמשיך להפעיל מסגרות חינוך[בכלל], ולגיל הרך בפרט במצבים של סגר מהסוג שחווינו במצב של מה שהוגדר כ"למידה מרחוק". אלא שבעיניי המטרה של המשך הפעילות של מסגרות החינוך לגיל הרך היא קודם כל לאפשר קשר רציף ויומיומי עם הילדות והילדים המצויים עם משפחותיהם בסגר. מטרה נוספת היא לזהות ילדים שמסיבות שונות נמצאים בסיכון בבתיהם. לשם כך, יש לאפשר ולהנחות בשימוש במגוון דרכים ליצור תקשורת יומיומית עם הילדים. אין לחייב למידה בזום כ"הוכחה" שהגננות עושות את עבודתן והן זכאיות למשכורת. ניתן להשתמש בזום או בשיחות וידאו דרך הואטסאפ ליצירת קשר וישיחות עם ילדים יחידים. נקיטה במגוון אסטרטגיות החל משיחות טלפון וכלה ביקורי בית לגיטימית וחשובה. דרכי הפעולה צריכות להיות מותאמות לקהילות השונות ולצורכי הצוותים והילדים. נזכור גם בגנים עובדים צוותים ונדרשת עבודת צוות לחלוקת האחריות על האינטראציות היומיומיות בין נשות הצוות לפי איכות הקשרים של כל אחת מהן עם הילדים לפני הסגר, ובכפוף לגודל המשרה של כל אחת. מתעורר הצורך לדעתי לפתוח מייד אחרי הכרזת הסגר מסגרות חינוך לילדים שמתחייב שיבלו מספר שעות ביום מחוץ לבתיהם. חלק מגני הילדים החיוניים שלעת חירום צריך להיות למען הילדים ולא רק כדי לאפשר לעובדים חיוניים לעבוד. גננות וצוותי חינוך עשויים להיות עובדים חיוניים בזמני משבר מסוג זה. קשר יומיומי עם ילדים צעירים הוא הכרחי למען ההמשכיות של הלמידה גם אחרי הסגר. קשר יומיומי כזה עם ילדים בסיכון הכרחי להבטחת בריאותם הנפשית והפיזית.

"חזרה לגנים בצל הקורונה"- מצגות ההרצאות ממפגש הזום ב-7.5.2020

העליתי בבלוג את מצגות ההרצאות שנתנו אמש(7.5.2020) עידית ואני (שתינו ממכללת לוינסקי לחינוך) (תואר שני בחינוך לגיל הרך ותוכנית גננות פרטיות) בנושא "החזרה לגנים בצל משבר הקורונה". אני מעלה את המצגת לטובת מי שלא התאפשר לו להיכנס אתמול להרצאת הזום. המצגת ללא צילומי ילדים.

לינק למצגת הראשונה של ההרצאה של קלודי טל

לינק למצגת השניה של ההרצאה של עידית צולמן

כיתת חממה בממד ראשית (צילום: אלון ליפין)
לצאת מהקוםסה ומהכיתה: סביבת למידה בממ"ד ירושלים

נושאי ההרצאה היו:

.1מה עונים להורים מתלבטים? .

2היערכות לחזרה לגן הילדים

.3פעילויות חקר, יצירה ולמידה לצד שמירה קפדנית על כללים .

4צורך בשיתוף פעולה קרוב עם הורי הילדים .5צורך בתמיכה מצד הרשויות

ההרצאה נועדה להדגיש שני היבטים מרכזיים:
א. היערכות טובה כוללת היערכות תודעתית והכנות ממשיות בשטח+שיתוף צוות והורים

ב. נדרש שילוב בין שמירה קפדנית על כללים לבין עידוד של פעילות חברתית, חקרנית, יצירתית תוססת

ג. חשוב למצוא דרכים להביע ולקבל חיבה(בין ידלים ובין מבוגרים לילדים…וגם בין מבוגרים) בדרכים שאינם כוללים מגע.

שירים וספרים לילדים צעירים בעברית ובאנגלית בנושא הקורונה והחזרה לשגרה בצלה

בפוסט אציג מספר שירים וספרים בנושא הקורונה. אני מודה לאלודי הוטיה, שותפתי לבלוג שהיא עצמה מורה לאנגלית, על ההמלצות לספרי הילדים לשירים באנגלית.

בייבי שארק שוטף ידיים

נתחיל עם היוטיוב החביב על בייבי שארק שומר על הבריאות. בייבי שארק-אני יודעת מנכדתי בת הארבע וחצי כמעט, הוא דמות אהובה על הילדים. בהחלט מומלץ להרגיל ילדים צעירים לשטוף ידיים בעזרת היוטיוב הזה ועל הדרך ללמוד אנגלית.

"טרופותי"  גרסת הקורונה-מאת ג'וליה דונלדסון ואקסל שפלר

אקסל שפלר וג'יוליה דונלדסון חברו יחד לעצב קריקטורות שמעודדות ילדים לשמור על כללי הריחוק החברתי וההיגיינה בדרך ידידותית והומוריסטית. את זאת אנו לומדים מכתבה שפורסמה ב-Guardian.

טרופותי ובתו שומרים על הבריאות בהתמוגגות עם מגפת הקורונה: טרופותי נשאר במערה שלו. טרופותי הבת השתדלה מאוד להתנהג…

טרמפ על מטאטא-מאת ג'יוליה דודלסון ואקסל שפלר

הישאר בטוח, נהג בתבונה. הישאר על המטאטא ושמור על המרחק!

נזכיר גם את דרקורונה(בעברית ובערבית)

דרקורונה מאת טלי ורסנו אייסמן-ספר תמונות דיגיטלי מוקרא על ידי המחברת. הספר הוא הפקה משותפת של פיקוד העורף ומשרד החינוך. הסיפור מתמקד בפחדים של ילדים צעירים מ"יצור" הקורונה, יצור קטנטן, בלתי נראה שמשבש את החיים של כולנו. בספר מועלה על נס תפקיד הדימיון הן בהעצמת הפחדים ולא פחות מכך בהתמודדות איתם. מה שחביב מאוד בעיניי הוא שהאחות הגדולה של הילד היא זו שמתווכת לו את המציאות שהיכרות איתה נוטה להפחית את הפחד.

ואת דרקורונה סדרך לבית הספר(בעברית ובערבית) ודרקורונה בדרך לגן

ספר דיגיטאלי זה בהוצאת משרד החינוך פיקוד העורף הוא ספר מצוין להכנת התלמידים לחזרה לבית הספר. מתאים לדעתי גם לילדי גן.

אזכיר גם את ספר וירוסים מאת מירב נתיה מנהלת הפרויקט רות נוביק

הפניה לפדף של הספר

ספר חידקים מאת יעל קשתן-בסדרה מבט לגן/ראש הפרויקט ד"ר רות נוביק
https://clodietaldan.files.wordpress.com/2020/03/d797d799d799d793d7a7d799d79d-d799d7a2d79c-d7a7d7a9d7aad79f-d79ed791d798-d79cd792d79f-1.pdf

היצור הקטן כתר

הפניה לפדף

גני הילדים בישראל-ביום שאחרי הקורונה

ראשי מערכת הבריאות, פיקוד העורף ומערכות גדולות אחרות חושבים על שינויים שמתבקשים בתחומי האחריות שלהם בעקבות תובנות ממשבר הקורונה.

הכרחי וחשוב שמערכת החינוך בכללותה ובתוכה מערך מסגרות החינוך לגיל הרך יפיקו לקחים מהתפקוד שלהם במשבר הנוכחי. בהקשר הטיפול הריכוזי במערכת החינוך במדינת ישראל זה אומר שהממשלה צריכה לתת עדיפות לטיפול במערכת החינוך לחינוך גיל הרך. חשוב שנבין שבעת הזו, בתחילת מאי 2020, אחד הקשיים המרכזיים במשק הוא חוסר היכולת להחזיר את החינוך של תינוקות, פעוטות וילדי גן למסגרות בשל קשיים ליישם את הנחיות משרד הבריאות במבנה הארגוני הקיים. חוסר יכולת להחזיר מסגרות חינוך לגילאי לידה עד שש לפעולה מעכב את החזרה של המשק לעבודה תקינה. עובדות ועובדים אחרים-לרבות מורות ומורים לילדים בכיתות א'-ג' וי"א-י"ב אינם יכולים לשוב לעבודה תקינה עד אשר יימצא פתרון לילדיהם הצעירים.

הממשלה הקימה בשנת 2019 את המועצה לגיל הרך בעקבות חוק המועצה לגיל הרך שחוקק בשנת 2017 כדי " להכין תכנית לאומית רב-שנתית, לתקופה שלא תפחת משלוש שנים, שמטרתה לקדם את הטיפול בתחום הגיל הרך כפי שהחליטה המועצה ולהמליץ על סדרי העדיפויות ליישום התכנית האמורה".

מסגרות חינוך לידה עד שלוש

מצב החינוך לגילאי לידה עד שלוש(מעונות היום, המשפחתונים, הגנים הפרטיים והמסגרות השונות) רובן לא מפוקחות. החינוך לגילאי לידה עד שלוש נמצא בתת טיפול מתמשך ונדרשת השקעה עצומה בו כדי לבנות אותו מחדש על בסיס יחסים הגיוניים יותר של כוח אדם פר ילד והסינון והכשרת כוח האדם שעובד עם תינוקות ופעוטות. וועדת רוזנטל הגדירה משכבר בשנת 2009 את הסטנדרטים הדרושים לעבודה עם תינקות ופעוטות. הכרחי להכשיר מחנכות כגננות מוסמכות לכל הפחות. עבודה עם תינוקות ופעוטות היא עבודה קשה ומתישה ונדרשים לשם מילויה כישורים וחוסן נפשי.

גני ילדים ציבוריים

בפוסט זה אני מבקשת להתייחס לגני הילדים הציבוריים שמיועדים לילדים בני 3 עד 6 שנים. ישראל היא מהמדינות הלא רבות בעולם שבהן ילדים בני 3-4 זוכים לחינוך ציבורי חובה וחינם. אחת הבעיות הארגוניות המרכזיות שהתגלו כמגבילות באופן קיצוני את החזרה לעבודה של גני הילדים בתקופת הקורונה למספר ימים ושעות סביר שיאפשר להורים לעבוד הוא היותה של המערכת בנויה טלאי על טלאי. בגנים הציבוריים עובדות לכל הפחות מנהלת גן, גננת משלימה שעובדת בשלושה ואפילו לפעמים ארבעה גני ילדים כדי להשלים משרה מלאה וסייעת ,ראשית, וסייעת משלימה שמשרתה מורכבת לרוב מעבודה בלא פחות מחמישה גני ילדים. מבנה ארגוני זה הופך את הניסיון לבנות שתי קפסולות בגני הילדים שהצוותים והילדים מופרדים לבלתי אפשרי. זאת ועוד, הגננות מקבלות את שכרן ממשרד החינוך והסייעות מהרשות המקומית כך שלמנהלת הגן אין סמכות היררכית על הסייעת שלה. בנוסף, הניסיון להאריך את ימי הלימודים כדי להתאים את אורכם לשוק העבודה הוליד בישראל את הצהרונים שמנוהלים על ידי גופים שונים ברשויות שונות ומאוישים על ידי צוות שלא בהכרח קיבל הכשרה מסודרת. יתרה מזו, תנאי העבודה של הצוותים האלו מגבילים אותם מאוד. הנשים (רוב העובדים בצהרונים הן עובדות) אינן יכולות לקחת על עצמן בבוקר עבודה של ממש כי הן מתחילות לעבוד בשעה 1400. שוב הטלאי הנוסף הזה מפריע בעת מגפת הקורונה להפעיל אותם כי שוב הילדים נחשפים לאנשים נוספים על הצוות שעובד איתם בבוקר.

בטווח הקצר אני שואלת את עצמי, לאור בעיות יסוד אלו, מה הערך של חלוקת הגן לשתי קבוצות של ילדים שכל אחת מהן מגיע לגן לשלושה ימים. בתנאים הארגוניים של גני הידלים היום לא ניתן לבנות שתי קפסולות בגני הילדים.נדרש שינוי ארגוני: אולי בניית שישה ימים ארוכים עד 1600 שבכל שלושה ימים לומדים מחצית מילדי הגן כשהצוות מורכב מצוות הבוקר וצוות הצהרונים. דרך פעולה זו מחייבת רהארגון רציני וגמישות ורצון טוב מכל האנשים שפועלים במערכת.

יום לימודים ארוך +הכשרה של גננות מוסמכות+ביטול צהרונים

אבל המצב הארגוני הבעיתי הזה חייב להוביל אותנו ביום שאחרי(זו עשויה להיות אחת המשימות המרכזיות של המועצה לגיל נרך!) לתכנון יום לימודים ארוך בגנים[מזכירה שיש חוק כזה שמיושם רק באשכולות נמוכים).

יום הלימודים הארוך עשוי להיות מוגדר כיום לימודדים מ7:30 עד 16:00 ואז עובדות בו שתי גננות אקדמאיות, אחת מהן מנהלת הגן ושתי גננות מוסמכות שתחלפנה את הסייעות(נדרשת הכשרה של הסייעות שעובדות היום במערכת לגננות מוסמכות). זה פחות או יותר המודל של כלול בחוק יום לימודים ארוך.

חלופה טובה של יום לימודים ארוך גמיש הצגתי בפוסט שכתבתי ספטמבר לפני שהקורונה[מונח זר לי אז] השתלטה על חיינו, מונהגת במדינות מזרח אירופה והן ברג'ו אמיליה שבאיטליה.במדינות רבות יום הלימודים בגני הילדים ובבתי הספר היסודיים מתחיל בשש וחצי בבוקר ומסתיים בשש וחצי בערב. לא להיבהל הילדים אינם נמצאים כולם במסגרת 12 שעות. הגננות עובדות במשמרות של שבוע בוקר(שש שעות למשרת בדומה לישראל) ושש שעות משמרת ערב. הילדים מקבלים מתוקף חוק חינוך חובה וחינם 5 א 6 שעות מהמדינות השונות. הוריהם משלמים על כל שעה נוספת שהילדים נמצאים במסגרות החינוך ועל הארוחות שילדיהם מקבלים במסגרות אלו. דהיינו, במדינות אלו המדינה ממנת רק עד שש שעות וההורים ממנים את השעות הנוספות. מודל זה של ניהול גנים מאפשר גמישות. אין סיבה שכל ילדי הגן יימצאו במסגרת יום ארוך אם יש באפשרות משפחותיהם לקחתם הביתה בשעות הצהריים. מנגד מבנה לימודים זה מאפשר להורים שעובדים ימים ארוכים לעבוד כשהילדים לא עוברים זוגות ידיים נוספות עד להגעתם הביתה מהעבודה.

שינויים ארגוניים אלו נראים לי די הכרחיים במדינת ישראל. הם מחייבים שיתוף פעולה בין הסתדרות המורים, הממשלה והרשויות המקומיות אבל יום אחרי המשבר זהו שינוי מתבקש.

שינוי דימוי ושינוי תודעתי בתפיסת תפקיד הגננת והמורה-ראיית התפקיד כתפקיד חברתי חיוני

מוקד שינוי נוסף הוא שינוי בתפיסת התפקיד של גננות ומורות כבעלות תפקיד חברתי חיוני. הן בעיני הציבור והן על ידי הגננות והמורות עצמן. התסכול של הורים רבים במהלך השבועות שהלימודים התקימו במסגרת כזו או אחרת של למידה מרחוק, הביא להתקפות לא הוגנות וחסרות רסן על עובדי ועובדות ההוראה ועל נציגיהם. זעמם של ההורים יצא לא אחת על הגננות והמורות של ילדיהם. במקביל, שמעתי גם קולות של גננות ומורות שרואות עצמן כ"שפני ניסוי" בכך שמתכונים להקדים את החזרת הילדים הצעירים למסגרות החינוך. הן מרגישות שהמדינה מסכנת אותן יותר מידי. אני באופן אישי הצערתי לראות את ההתקפות הלא הוגנות על גננות ומורים וגם לא הסכמתי עם התפיסה שאין זה ראוי להקדים את החזרה לעבודה של גננות ומורות לכיתות א'-ג' ושל מטפלות וגננות פרטיות.

אני בהחלט רואה את הגננות והמורות כממלאות תפקיד חיוני במדינה כמו זה של רופאים, חיילים ושטרים.אנחנו רואים כאמור את הפגיעה במשק כפועל יוצא של הקשיים הארגוניים להחזיר את מערכת החינוך לגיל הרך לעבודה.

תפקיד הגננות והמורות הוא תפקיד שהוא מעבר להוראה טובה ומותאמת לילדים צעירים. איני מתכוונת להפיל על גננות ומורות אחריות על החוליים של החברה בישראל. לכך אני מתנגדת בתוקף. גננות ומורות אינן עובדות סוציאליות ופסיכולוגיות והן אינן יכולות לשנות את התנאיים הכלכליים והמשפחתיים של הילדים שמגיעים לגנים ולבתי הספר. עם זאת, נדרש מהגננות ומהמורות עמדה מנהיגותית שרואה בעבודתן המבורכת תרומה לפעולה התקינה של המשק. נדרש שיבינו שבתנאים הקיימים החזרתן המוקדמת לעבודה שיש בה סיכון מסוים היא פעולה חיונית להתנעת המשק. זאת ועוד, הן עושיות להידרש לשינוי במבנה יום העבודה ולפיצוי כספי הולם שייגזר מעבודה במשמרות לדוגמה. עבודה בתנאים שיש בהם סיכון מסוים(כמו חזרה לעבודה במהלך מגפת הקורונה) הכרחית לתפקוד המשק וההורים. בסך הכל הגננות והמורות עצמן הן אימהות וזקוקות למסגרות חינוך לתינוקות ופםעוטות וילדי גן עבור ילדיהן.

דעתי היא שגם בהכשרת הגננות והמורים אנחנו לא עושים מספיק כדי לתרום לבניית זהות מקצועית שרואה בתרומה לחברה בתחומים רלוונטיים רכיב הכרחי בתפקיד ההוראה. בכוונתי לחפש עם צוות המרצים בתוכנית תואר שני שבראשה אני עומדת במכללת לוינסקי לחינוך, דרכים להוביל להבנה טובה יותר של המבנה הארגוני של מערכת החינוך ולטיפוח תפיסת תפקיד חברתית רחבה יותר של גננות ומורות שמשתתפות בלמידה בתוכנית.