תוקפנות חברתית-התוקפנות שעוברת מתחת לרדאר המבוגרים

בפוסט זה אציג את תופעת ה"תוקפנות החברתית"  בכלל ובגיל הגן בפרט, את מחולליה המשוערים כמו גם את השלכותיה על תפקוד הילדים. אחתום בהמלצות להורים ולגננות. בעוד שבפוסט זה אתמקד בעיקר בתוקפנות חברתית שביטוייה במפגשים פנים-אל-פנים בין ילדים, בפוסט הבא אתייחס לתוקפנות חברתית קיברנטית  ובהשלכותיה ההרסניות.

התחלתי להתעניין בתופעה כשהבחנתי בה כפסיכולוגית בקרב ילדים בגיל  הגן ובית ספר יסודי ובתכניות התערבות של סטדונטיות בחינוך לגיל הרך שאותן הנחיתי. העניין שלי בתופעה גבר עוד יותר כשהבחנתי שהורים וגננות אינם מתייחסים לתופעה זו באותה חומרה שבה  הם מתייחסים לתוקפנות הפיזית.

Bullying_Social_Aggression_Book_Cover.225x225-75

https://www.merlot.org/merlot/viewMaterial.htm?id=824182

הגדרת התוקפנות החברתית

למה הכוונה תוקפנות חברתית? הכוונה לפגיעה מכוונת בקשרים החברתיים של הזולת(של ילד אחר), ברגשותיו או במעמד החברתי של אותו ילד או ילדה.  הפצת שמועות על ילד אחר, ניסיון לסכסך בינו לבין חבריו, הדרה מאירועים חברתיים- הלשנות הם מביטוייה של תוקפנות זו. שיימינג ברשת החברתית, פרסום צילומים מביכים של ילד או ילדה אחרת, הזמנה שילדים אחרים יתרקחו מילד מסוים הן דוגמאות…

View original post 1,949 מילים נוספות

מודעות פרסומת

טיפוח גישה אנושית וכשירות חברתית במפגשים פנים – אל – פנים, בהוראה ובהכשרת מורים-[גם] כדי למנוע בריונות ברשת

מטרת פוסט זה להציע שה"פתרון" או לפחות אחד הפתרונות לנזקים הרגשיים והחברתיים שגורמים ילדים ונערים[וגם אנשים בוגרים] לעמיתיהם באמצעות התקשורת האלימה ברשתות החברתיות טמון בעבודה שיטתית של טיפוח כישורים חברתיים והבנה כבר מגיל צעיר שבני אדם אינם חפצים.

עם שובי מכנס חינוך לגיל הרך בבודפשט התכוונתי לכתוב משהו על השפעות של טכנולוגיה על החינוך לגיל רך. אלא שבסוף השבוע שבו שבתי ארצה(1.9.2018)  התפרסם בעיתון הארץ מוסף מגזין ביו בשם:"חלון לעולמם הרגשי והחברתי של ילדים בעידן הרשתות החברתיות" גיליון ספטמבר" 2018). עיון במגוון הכתבות שמתמקדות במציאות החברתית רגשית שנוצרת בעקבות השימוש המורחב בתקשורת דיגיטאליים בכלל ובאינטרנט וברשתות החברתיות בפרט.

תופעה מטרידה: בריונות ברשת

מקור האיור

מהעיון בכתבות אכן עולה שהבריונות ברשת מהווה איום מרכזי על ילדים, נערים ומבוגרים. אף שבמסגרת הנתונים שהוצגו באחת הכתבות(שנכתבה על ידי אורנה היילינגר) רוב הבריונות ברשת (60%) מופעלת על ידי מבוגרים נגד מבוגרים אחרים, ילדים ונערים מגלים יצירתיות רבה בדרכי הפגיעה שלהם בעמיתיהם.  אורנה היילינגר מפרטת בכתבתה את דרכי הביטוי של הבריונות ברשת:

  • פרופיל מזויף
  • איומים
  • הפצת תמונות
  • הכפשה
  • חרם

לצד התמיכה בקורבנות של התוקפנות שמחויבת מציאות,  אני מבקשת בפוסט זה, להתמקד בשאלה מהן התפיסות של הבריון שמאפשרות במחי יד פגיעה כל כך קשה באנשים אחרים?

לעתים קרובות פגיעה שכרוכה בשיימינג, בתוצאות הרסניות שאינן ניתנות למחיקה. האינטרנט מאפשר הפקת תגובות רבות והפצת מידע מכפיש במהירות מבהילה. האינטרנט משמש כמגבר של המידע(בין אם הוא חיובי ובין אם הוא שלילי; בין אם הוא אמיתי ובין אם הוא מזויף). התקשורת הדיגיטאלית מאפשרת גם את הריחוק הנדרש שמקטין את הסיכויים שהבריון ירגיש אי נוחות מהתגובה המיידית של הקורבן.  ישנם אמנם פסיכומטים שנהנים מהסבל של הזולת; אבל  ההיקף הנוגע למגיפה של הבריונות ברשת מצביע על כך שלא רק פסיכומטים מרשים לעצמם לפגוע בזולתם, אלא כל מיני אנשים אחרים שמשחררים פגיעות ואיומים ושולחים חיצים וירטואלים שמכוונים לאנשים אחרים, מבלי שייחשפו לסבל של הקורבנות.

הנטיה הראשונה היא לחשוב על דרכים לחנך ילדים ונערים להתנהל בסביבה הדיגיטאלית. לחנך ילדים ונערים מה לעשות על מנת להקטין את הסיכוי שיעשה שימוש שיפגע בהם עצמם, בחומרים שהם בתמימות ומחוסר הבנה של הסביבה האינטרנטית,  מפררסמים ברשתות החברתיות. במקביל, החינוך אמור לכלול גם הסברה שתניא  בריונים מלעשות שימוש בחומרים של עמיתיהם כדי לפגוע בהם. חלק מהחינוך כולל הסברה וחלק  אחר מטפל בעבירות מסוג זה באמצעות ענישה ואיום בענישה. למיטב ידיעתי פעולות הסברה כאלו מתקיימות בבתי הספר. במסגרת מודולים וסדנאות שמועברים לילדים. וישנה כמובן חשיבות רבה בקיומם.

אלא שדעתי היא שאין די בפעולות הסברה ספורדיות בבתי הספר.אין די בתכניות מוכנות(מה שקרוי באנגלית "  packaged ") במתכונת זהה שמועברות לכולם. מה שנחוץ בעיניי (בנוסף לסדנאות ומודולים שינחו שימוש מושכל בתקשורת הדיגיטאלית וברשתות החברתיות) הוא עבודה אינטנסיבית ושיטתית עם הילדים על התקשורת שלהם עם ילדים ונערים אחרים וטיפוח כישורים חברתיים כגון הקשבה, אמפתיה, תקשורת הדדית, התמודדות עם קונפליקטים.  העבודה צריכה להתבצע לדעתי בסביבה הטבעית של הילדים.  הכרחי לטפל  במסגרות החינוך באירועים שבהם מופרות זכויותיהם של הילדים דרך קבע, בדרכים חינוכיות ולאו דווקא באיומים ועונשים. את זאת יש לעשות כבר מהגיל הרך.

חשוב בעיניי מאוד, ואף הכרחי שכל גננת ומורה תכיר מקרוב את מאפייניה החברתיים של הכיתה  או הגן שאותם הן מחנכות. יתרה מזו, חשוב באמצעות תצפיות ושיחות להכיר את תפקוד החברתי של כל אחד מהילדים, ובמקרה הצורך לבנות תכנית לשיפור כישוריו החברתיים בקרב ילדים שתפקודם החברתי לקוי. טיפוח כישורים חברתיים(הן של קורבנות והן של בריונים!) צריך לעמוד במרכז המאמץ החינוכי לא פחות מאשר טיפוח כישורים אורייניים, מתימטיים ומדעיים.

כדי שזה יקרה, הכרחי להגדיר  את טיפוח הכישורים החברתיים כחלק  אינטגראלי  מתפקיד ההוראה, ככישור ליבה של גננות ומורים יתרה מזו , הכרחי לשריין זמן לתצפיות באינטראקציות עם הילדים ושיחות אישיות וקבוצתיות איתם דרך קבע. כמו שמקדישים זמן לשיעורים פרונטאליים כל הכרחי לשבץ במערכת זמן לתצפיות ולשיעורים פרטניים(אישיים וקבוצתיים).

חשוב שילדים ילמדו להבחין  כבר מהגיל הרך, בין התייחסות לבני אדם(וגם בעלי חיים) שטיפול בלתי הולם בהם גורם לפגיעה של ממש לבין טיפול בחפצים. בבסיס חלק גדול מהפגיעות באנשים נמצאת סוג של "החפצה"(objectification או reification)-התייחסות אל בני אדם כאילו היו חפצים דוממים' נטולי רגשות. מרתה נוסבאום מציעה את הביטויים הבאים לגישה של החפצה כלפי אנשים אחרים: 1. שימוש באדם אחר כמכשיר להשגת מטרות(אינטרומנטאליות); 2. שלילת האוטונומיה מהזולת;3. שלילת היכולת להיות אקטיבי מהזולת;4. התייחסות אל הזולת  ככזה שניתן להיות תמיד מוחלף באחר' כפרט לא ייחודי, ללא זהות אישית מובחנת; 5. אי כיבוד גבולותיו הפיזיים והרגשיים של הזולת;6. התייחסות אל הזולת כאל רכוש של מישהו אחר0קורה בהעסקה פוגענית והיה בולט מאוד בעבדות); 7. התעלמות מהרגשות הסוביקטיביים של הזולת-אי לקיחה מראש בחשבון את העובדה שלזולת יש בכלל רגשות.

ילדים צעירים נולדים מצד אחד עם היכולת האישית להרגיש אמפתיה ועם צורך ליצור קשר משמעותי עם בני אדם אחרים-דהיינו נולדים עם היכולת לא להתייחס לאנשים כאל חפצים. מנגד יכולות חברתיות מתפתחות בהדרגה כחלק מהשתתפות פעילה בקשרים בין אישיים עם אחרים, גם בעקבות צפייה במודלים ובאמצעות הכוונה וחניכה ישירות.

ילדים מפתחים את היכולת להיות מתחשבים בזולת או מנגד לפגוע בזולת ולהתייחס אליו כחפץ, על בסיס סך כל התנסויותיהם הישירות והעקיפות(באמצעות צפיה לדוגמה). החפצה של אנשים מתפתחת על בסיס יחסים שטחיים שהם חווים בעצמם והתבוננות במודלים שמתייחסים אל הילדים או אל אנשי הצוות כאל חפצים. במידה מסוימת התייחסות הממסד החינוכי להישגים ולתוצרים מבלי לקחת בחשבון תהליכים של ילדים ושל גננות ומורים, יש בה סוג של החפצה אינסטרומנטאלית. לעתים קרובות,מבוגרים מתייחסים אל הילדים עצמם כאל יצורים חסרי יכולת פעולה עצמאית וחסרי אוטונומיה. ילדים צופים גם בהתייחסות לאנשי צוות בבית הספר בין אם היא מתחשבת ובין אם היא מנוכרת ופוגענית.  לעתים קרובות מידי ציונים, הישגים מדידים של יחידים ושל מוסדות חינוך נחשבים לחשובים יותר מהרגשות של הילדים והמורים.

בנוסף לצורך לבחון דרך קבע את איכות הקשרים הבין אישיים בין אנשים בתוך מסגרות החינוך(בין ילדים לבין עצמם, בין מבוגרים לילדים, בין מבוגרים לבין עצמם), קיימת חשיבות רבה שהכשרתם של מורים וגננות תהיה כזו שתכלול כחלק מכישורי הליבה שלהם קורסים ומטלות חובה שמתמקדים בתקשורת בין אישית בכלל ובטיפוח כישורם חברתיים והתמודדות עם בעיות התנהגות בפרט. תמוה מאוד בעיניי שמטלות שמתמקדות בזיהוי קשיים חברתיים והתמודדות איתם ועם בעיות התנהגות, כמו גם טיפוח תקשורת עם הורי הילדים ועם צוות, אינו כלול במטלות חובה בהכשרת המורים.

בהכשרת הגננות נפוץ יותר מאשר בהכשרת מורים לבית ספר יסודי ועל יסודי, למצוא קורסים ומטלות שמתמקדות בטיפוח כישורים חברתיים והתמודדות עם בעיות התנהגות אבל גם בדרגת גיל זו לא מדובר בכישורי ליבה מחייבים. ככל שמתקדמים בגיל הילדים, כך נדיר יותר ויותר למצוא קורסים ומטלות שמתמקדים בטיפוח כישורים חברתיים , בריונות ובעיות התנהגות. ההכשרה של המורים מתמקדת  בהוראה דיסציפלינארית שהיא חשובה ביותר-אבל כך מורים לודמים הלכה למעשה להתעלם מהיבטים שקשורים לתפקוד החברתי והרגשי של הילדים בכיתות. שהרי מה שלא כלול במטלות החובה שלהם בהכשרת המורים איננו בהכרח חשוב. וזאת בנוסף ללחץ הרב שחווים המורים והגננות עצמם, במסגרות החינוך להיענות ליעדים מדידים שמוטלים עליהם על ידי מערכת החינוך.

לכן, לדעתי יהיה זה בלתי מספק בעליל להתייחס אינטסרטומנטאלית רק לכללי השימוש בתקשורת דיגיטאלית ולהתריע בפני סכנות שהיא מזמנת. אם מורים וגננות אינם כוללים בהגדרת התפקיד שלהם, בזהות המקצועית שלהם, התייחסות לטיב הקשרים הבין אישיית בין ועם תלמידם ,הורים וצוות, לא יספיק להתייחס להיבטים אינסטרונטאליים שקשורים בתפעול המכשירים עצמם.

כמו שנאמר באחת הכתבות במוסף של עיתון הארץ, ההתמכרות של פעוטות, ילדים ונערים איננה למסכים עצמם אלא לתכנים ותוצרים שהם כוללים. לא המסך הוא הבעיה אלא התוכן והתוצר. אם ילדים ונערים אינם מפתחים ראיייה ביקורתית באשר לתכנים ולתוצרים, והבנה לגבי יכולת הפגיעה או היפגעות מחשיפה לאותם תכנים, ידיעה של שימוש במדיה לא תעזור.

בכתבה של היילינגר מופיעים (בעמ' 5) מספר נתונים שטוב שנזכור:

  • הגיל הממוצע לתחילת השימוש באינטרנט הוא שנתיים וחצי.
  • בני נוער מקבלים ושלחים בממוצע 1800 ואטסאפים ביום.
  • גיל הבעלות הממוצע על טלפון חכם בין כיתה א' לכיתה ב'.
  • 55% מבני הנוער שומרים תמונות מביכות בטלפון החכם שלהם.
  • המגזר המותקף ביותר-ערבים(37% ממופעי הבריונות ברשת).
  • 190.000 ביטויים מיזוגניים(שיש בהם שנאת נשים) בשנה ברשת.

לסיכום, בפוסט זה הצעתי שההתמודדות עם הבריונות ברשת לא תהיה תגובתית ואינסטרונטלית ותתייחס רק לדרכי שימוש במדיה הדיגיטאלית וברשתות החברתיות. בפוסט  שפרסמתי לפני כשנתיים התייחסתי להפחתת הנזקים של הבריונות הדיגיטאלית . בפוסט זה אני מוסיפה התייחסויות שנוגעות למשמעות הבריונות ברשת כביטוי להחפצה. אני גם חוזרת על הקביעה שמניעה של בריונות פירושה עבודה על טיפוח כישורים חברתיים מהגיל הרך, לכל אורך מסלול הלימודים של הילדים במוסדות החינוך.  הצעתי שכבר מהגיל הרך, אבל לא רק בגיל הרך, אלא בכל שכבות הגיל , מורים וגננות יראו באיכות הקשרים הבין אישיים הנרקמים בתוך הכיתות שלהם יעד מרכזי, וחלק אינטגראטלי מהתפקיד שלהם. נדרשת הבנה שחשיפה למודלים של קשר שיש בו החפצה, מתוך התייחסות לאנשים כאל חפצים חסרי רגשות, תעודד חלק מהילדים להתייחס כך לעמיתיהם, הן במפגשים פנים- אל- פנים והן באינטרנט. את רכבת האינטרנט אי אפשר ולא בטוח שצריך לנסות לעצור.  הכנה לתפקוד מוסרי באינטרנט כולל מעבר להנחיות הפעלה אינסטרומנטליות, בניית תשתית של קשרים בין אישיים טובים בין אנשים, ושימת דגש על טיפוח כישורים חברתיים במפגשים בין אישיים. הכשרת המורים חייבת לכלול רכיבים כאלו כקורסים ומטלות ליבה שהם משימות חובה לגננות ומורים שעובדים עם כל דרגות הגיל.

 

 

 

 

סיכום שנת 2017 ומאגר פוסטים לפי נושאים

מטרת פוסט זה-אחרון לשנת 2017 היא עריכת סיכום של הפעילות בבלוג במהלך שנה זו. אנסה להתייחס למשמעויות שאני מייחסת לנתונים ואבקש התייחסיות של הגולשים. בדומה לסיכום משנת 2016, אציין את נושאי הפוסטים המרכזיים ואצרף קישורים על מנת שהמתעניינים בנושאים אלו יוכלו למצוא אותם בקלות. בנוסף, בסוף פוסט זה, כמעין נספח, אציג את הקישורים לכל הפוסטים שפורסמו  בשנת 2017, לפי חודשי הכתיבה שלהם.

אזכיר כי הבלוג החל לפעול בספטמבר 2015. בדומה לשנת 2016, בשנת 2017, הבלוג התנהל בקביעות ובעקביעות. מדובר לרוב בפרסום ממוצע של פוסט אחד לשבוע, לאורך כל השנה. תגובות והתייחסיות הגולשים-שהתבטאו בעיקר במספר הצפיות ובמספר המבקרים היוו עידוד משמעותי עבורי להמשיך ולפרסם פוסטים בבלוג. לעתים גולשים ביקשו  התייחסות נוספת או הרחבות (כמו בנושא הקריאה החזורת) ונעניתי לבקשות אלו.

בפוסט סיכום זה, אציג :א. מעט נתונים על מספר הצפיות והמבקרים בבלוג ומספר פוסטים כולל, לרבות השוואות לנתונים המספריים משנת 2016;  ב. אציג בעקבות מעין ניתוח תוכן  של נושאי הפוסטים, את  הקטגוריות המרכזיות שעלו, ואתייחס למגוון המניעים שהביאו אותי לפרסם פוסטים יחידים ומקבצי פוסטים שונים; ג. אציין פוסטים שהרבו הגולשים לצפות בהם . אוסיף התייחסות לפוסטים שפורסמו בשנים 2015-2016 וזכו לצפיות רבות במיוחד בשנת 2017 ואציע את פרשנותי לתופעה מענינת זו; ד. אוסיף בסוף הפוסט רשימת פוסטים לפי חודשי הפרסום שלהם.

/

נתונים מספריים לשנת 2017 והשוואות לשנת 2016

הנתונים המוצגים כאן נכונים ל-29.12.2017 בשעה 21:35.

במהלך שנת 2017 פורסמו סה"כ 50 פוסטים(כולל פוסט סיכום זה) לעומת  52 פוסטים, שפורסמו בשנת 2016. אחד בשבוע בממוצע.  לרוב פורסמו ארבעה פוסטים בחודש. היו חודשים שבהם פרסמו רק שלושה פוסטים(מרץ, מאי ודצמבר 2017),  בחודשים אחדים פורסמו 5 או 6 פוסטים(חודשים פברואר, אפריל ונובמבר).

במהלך שנת 2017 נרשמו 69.620 צפיות ו-45.670 מבקרים.

לעומת 33.578 צפיות ו-22706 מבקרים שנרשמו בשנת 2016.

דהיינו בשנת 2017 נרשמו יותר  מכפליים צפיות ומבקרים בהשוואה לשנת 2016 !

66.058 צפיות מישראל ו-2.757 צפיות מרחבי העולם. 95% מהצפיות בשנה זו היו מישראל.

32.139 צפיות מישראל ו-1.448 צפיות מרחבי העולם.96% מהצפיות בשנת 2016 היו מישראל.

סך הכל נשמרה באופן כללי הפרופורציה בין גולשים מישראל לבין גולשים מרחבי העולם.

בשנת 2017, גולשים דוברי עברית מכ-73  מדינות מכל היבשות צפו בפוסטים שונים במהלך השנה(לעומת מ-65 מדינות בשנת 2016).

אציג למטה את מספר הצפיות ממספר מדינות:
ארה"ב 2.758 צפיות (לעומת  919 צפיות בשנת 2016) פי שלושה יותר צפיות מארה"ב לעומת 2016!!)

קנדה 60 צפיות

בריטניה 57 צפיות

צרפת 40 צפיות

גרמניה 35 צפיות

ספרד 34 צפיות

תאילמד 33 צפיות

יוון 33 צפיות

איטליה 30 צפיות

שוודיה 27 צפיות

האיחוד האירופי 26 צפיות

אוקראינה 26 צפיות

הודו 25 צפיות

אירלנד 25 צפיות

כמו בשנה שעברה, אני מודה שריגש אותי לראות כניסות מכל פינה בעולם, מכל היבשות  ומבינה שדוברי עברית עם עניין בחינוך לגיל הרך נמצאים בכל מקום בעולם! גם במדינות קרובות(ירדן, הרשות הפלסטינית, מצרים) וגם במדינות ויבשות רחוקות (ניו זילנד ואוסטרליה, אפריקה, דרום וצפון אמריקה ואירופה כמובן). בשנת 2017 היו כ-26 כניסות מהאיחוד האירופי. אני מאוד סקרנית לדעת מה מקור העניין בפוסטים של אנשים המצויים הרחק מכאן.

נושאי הפוסטים

ברשימה הבאה נבנו קטגוריות של נושאים בעקבות מעין ניתוח תוכן. אציין שפוסטים אחדים מופיעים ביותר מקטגוריה אחת. ההנחה שלי היא שגולשים מתענינים עשוים להשתמש בקטגוריזציה זו על מנת לאתר פוסטים בנושאים שמעניינים אותם-ודרכם להגיע בחלק מהמקרים למקורות רלוונטיים.

חינוך וחברה

פוסטים אחדים משקפים את ההבנה שאיכות החינוך בתוך מסגרות החינוך בכלל ומסגרות החינוך לגיל הרך בפרט, קשורה קשר הדוק ל"כללי המשחק" הנהוגים בחברה שבה הן פועלות. ערכי החברה מחלחלים לתוך המסגרות ומשפיעים על איכות החינוך. בין במודע ובין בלא מודע מערכות החינוך משמשות לסוציאליזציה של ערכי החברה. יתרה מזו, ערכי החברה משפיעים במידה מסוימת על מדת התמיכה והיעדר התמיכה שלה זוכים המחנכים והמחנכות.

על משמעות ההוגנות בחינוך לגיל הרך ובכלל

זכותם של הילדים להגנה וזכותם ללמוד לא לפגוע באחרים

מה אפשר לעשות לגבי השונות והגיוון הרב תרבותי בחברה ובחינוך?רב תרבותיות, כור היתוך או רוב ששולט על מיעוט?

מצב חירום כרוני בחינוך לידה עד שלוש בארץ. מתחייבת תכנית חירום לטיפול בחינוך לדידה עד שלוש!!!

אימוץ ילדים על ידי זוגות חד מיניים-תפקיד הממסד לדאוג לטובת הילדים ולשנות נורמות

הורות חד מינית, חד-הורות והשפעותיהן על התפתחות הילדים

חמלה כביטוי לאחריות מקצועית בגיל הרך

הזמנה לעצור ולחשוב על הנעשה בחינוך לגיל הרך בנושא השואה

 

מגדר וחינוך

מגדר הוא רכיב מרכזי בזהות האישית של כל אדם. במקביל מדובר בגורם שמשפיע על חלוקת הכוח בחברה. החל  מהמחצית השניה של המאה ה-20 מתרחשים בעולם שינויים משמעותיים באופן שבו נתפס המגדר(הרבה יותר כרצף מאשר כדיכוטומיה). נשאלת השאלה באיזו מידה מערכות החינוך והחברה מאפשרים את מגוון האפשרויות שלהם ראויים האנשים: ילדים והוריהם?

על משמעות המגדר בחינוך לגיל הרך

הורותמה אפשר לעשות לגבי השונות והגיוון הרב תרבותי בחברה ובחינוך?רב תרבותיות, כור היתוך או רוב ששולט על מיעוט?

חשיבה על חינוך מיני לגיל הרך סביב הספר של אלונה פרנקל "איך נפתלי בא לעולם?"

חד מינית, חד-הורות והשפעותיהן על התפתחות הילדים

אימוץ ילדים על ידי זוגות חד מיניים-תפקיד הממסד לדאוג לטובת הילדים ולשנות נורמות

השפעת הטכנולוגיה הדיגיטאלית על  מערכות יחסים קרובות: הורים-ילדים, צוותים חינוכיים-[ילדים]-הורים

טכנולוגיה דיגיטאלית הפכה לטוב ולרע לחלק מהחיים שלנו. בפוסטים אחדים הייתה התייחסות לאופן שבו טכנולוגיה זו משפיעה על הרכיב החשוב והמשמעותי ביותר בהתפתחותם של הילדים: מערכות יחסים בין אישיות קרובות עם מבוגרים וילדים.

מבט ביקורתי על כמות ה"עדכונים" והסרטונים הנשלחים להורים בואטסאפ ובמייל בזמן "אמת"

תקשורת הורים מורים בעידן הדיגיטלי

להגדיר מחדש את הקשר הורים-מורים במאה ה-21

ניהול כיתה ורכיבים מרכזיים של ניהול כיתה

בקטגוריה זו מספר פוסטים שמתמקדים בכישורי ניהול כיתה של גננות ומורות. ניהול כיתה כולל כמעט כל מה שמורה או גננת עושה מלבד הבקיאות בתכנים. הצלחת ההוראה תלויה בידע, אך גם באיכות התיווך של מורה או גננת עם קבוצות של ילדים. ללא ניהול כיתה  מוסרי ואפקטיבי,  לא יווצרו התנאיים ההכרחיים להתפתחותם של ילדים: רווחה רגשית ותנאי למידה. אף שרבות מהדוגמאות המובאות בפוסטים נוגעים לחינוך לגיל הרך(לידה עד 8) חלק גדול מהתהליכים תקפים גם כאשר מדובר בחינוך היסודי ועל יסודי.

הוספת עמוד ניהול כיתה לבלוג

עבודת צוות-אתגר היישום נאמן למטרה

על בשלות, מוכנות והכנה לכיתה א' ועל ההכרח להבחין ביניהם

מה אפשר לעשות לגבי השונות והגיוון הרב תרבותי בחברה ובחינוך?רב תרבותיות, כור היתוך או רוב ששולט על מיעוט?

היערכות לתחילת השנה במסגרות החינוך כחלק מהתכנית השנתית

לעשות סדר בקבוצות הקטנות בגן: קבוצות קבועות לעומת קבוצות מזדמנות

חלוקת הגן לקבוצות קטנות, קריאה חזורת וספרית פיג'מה/אל פנאוס

היכרות עם הילדים בתחילת השנה כחלק היצירת קשר טוב איתם

כללי התנהגות: מה, למה ואיך?

תכנון שנתי לטיפוח כישורים חברתיים ולמניעת בעיות התנהגות

בניית תכנית התערבות להתמודדות עם בעיות התנהגות ועם קשיים חברתיים

טיפוח כישורים חברתיים ומניעה והתמודדות עם בעיות התנהגות

בעיות התנהגות אצל ילדים בגיל הרך מעסיקים מחנכות והורים כאחד. עם זאת חשוב להבין שבעיות ההתנהגות הן לעתים תוצר של קשיים חברתיים. על כן מניעה והתמודדות עם בעיות התנהגות מחייבות טיפוח כישורים חברתיים לרבות הקניית הרגלים וכללי התנהגות. בנוסף, חשוב להבין שטיפול מותאם בבעיות התנהגות מחייב תיאום ושיתוף פעולה בין מחנכים להורי הילדים לצד תמיכה מצד הממסד החינוכי.

טיפוח כישורים חברתיים בגן למניעת בעיות התנהגות

לטפח ויסות עצמי אצל ילדים להעצמת האמפתיה בקרב ילדים בגיל הרך

זיהוי והתמודדות עם קשיים חברתיים שכיחים בגיל הרך

ביישנות: רגשות, חשיבה והתנהגות

אילמות סלקטיבית: מאפיינים, הפרכת מיתוסים ודרכי התערבות

קשר משמעותי עם גננת, מורה או יועצת  כגורם לרווחה רגשית לילדים עם אילמות סלקטיבית

בניית תכנית התערבות להתמודדות עם בעיות התנהגות ועם קשיים חברתיים

כללי התנהגות: מה, למה ואיך?

הקניית הרגלים בגיל הרך

זכותם של הילדים להגנה וזכותם ללמוד לא לפגוע באחרים

נדרשים להתמודדות עם בעיות התהנגות : מאמץ משותף הורים מורים ותמיכה מצד הממסד החינוכי

לטפח ויסות עצמי אצל ילדים להעצמת האמפתיה בקרב ילדים בגיל הרך

 טיפוח כישורי חשיבה

טיפוח חשיבה הכרחי להתמודדות עם מציאות משתנה. מדובר בחשיבה אנליטית, חשיבה יצירתית ולא פחות מכך חשיבה ביקורתית.

הערכה וטיפוח פונקציות ניהוליות אצל ילדי גן

למידה משמעותית-משמעותית ואפשרית גם בחינוך לגיל הרך וגם בחינוך המיוחד

לשדר על אותו גל עם הילד-כוונה והדדיות גיבוי ממדעי המוח

להסתובב בעולם כקיקוש מקושקש-קשה אבל מאתגר ומעניין

קריאה חוזרת של ספרי ילדים ואזכורים של ספרים

קריאה דיאלוגית של ספרי ילדים בבית ובגן הילדים  היא אחת הפעילויות הנעימות והתורמות ביותר להתפתחותם של הילדים. מדובר בקריאה שבה הילד שותף מלא למתן פרשנות על הטקסט המילולי והחזותי כאחד ולשיח המתפתח סביבם. כשמדובר בבית, הורה או בן משפחה אחר קורא עם ולילד. בגני הילדים , במעונות יום ואף בכיתות א-ב, קריאה דיאלוגית ומשמעותית מחייבת עבודה בקבוצות קטנות. לנושא חשוב זה מודגשים מספר פוסטים. בחלק זה אכלול את  הפוסטים שיש להם נגיעה לספרות ילדים ולקריאת ספרי ילדים. אזכורים של יצירות ספרות כלולים ברוב הפוסטים המופיעים כאן.אזכורים של ספרי ילדים רלוונטיים לנושאים שונים(למשל שונות במשפחות, יום השואה וכו') מופיעים בפוסטים רבים נוספים שאינם כלולים ב"פרק"  הקריאה החוזרת.

יום, שבוע, חודש הספר העברי-ספרי ילדים מומלצים נבחרים

איך מנוהלת ומסוכמת הקריאה החוזרת ומדוע?

חלוקת הגן לקבוצות קטנות, קריאה חזורת וספרית פיג'מה/אל פנאוס

להסתובב בעולם כקיקוש מקושקש-קשה אבל מאתגר ומעניין

סוגיות חינוכיות אצל תינוקות ופעוטות

בחלק זה התייחסות לסוגיות שמעסיקות הורים ומחנכים לגבי חינוכם של בני הלידה על שלוש. כמות הצפיות הגדולה בפוסטים אלו מעידה על רצון של הורים ומחנכים להכיר גישות והתייחסויות  מקצועיות וחברתיות שנוגעות לטיפול ולחינוך של הצעירים בילדים.

על בעיית הנשיכות אצל פעוטות

ניהול פרידות קטנות וגדולות בגיל הרך כחלק מהחיים

בכי אצל תינוקות ופעוטות

חינוך לניקיון -גמילה לחיתולים על הבנת התהליך ועל הפרקטיקה שלו

אימוץ ילדים על ידי זוגות חד מיניים-תפקיד הממסד לדאוג לטובת הילדים ולשנות נורמות

התמודדות עם פחדים בגיל הרך

הקניית הרגלים בגיל הרך

מה הניע אותי לכתוב ?

כתבתי על נושאים שאני רואה כמרכזיים בחינוך לילדים צעירים. לעתים קרובות בעקבות כתיבה אקדמית שאותה אני מתרגמת לפרקטיקות חינוכיות. לא אחת הצעות ושאלות של עמיתות למקצוע דרבנו אותי לכתוב על סוגיות חשובות, בעיקר כאלו הנתונות למחלוקת. בנוסף , כתיבתי הגיבה לאירועים במדינה. הגבתי גם לכתבות בתקשורת. עיסוקיי כמרצה בחינוך לגיל הרך הביאו לכך שחלק מהפוסטים מתכתבים עם קורסים שלימדתי. לא אחת התייחסויות ושאלות של סטודנטיות  הביאו אותי לכתוב פוסט זה או אחר. השתמשתי גם בפוסטים אחדים לסיכום הרצאות של הנושאים שאני מלמדת. כתבתי גם בעקבות השתתפות בהרצאות מענינות בכנסים וקריאה של מאמרים אקדמיים שאותם סיכמתי בבלוג. מטרתי בכתיבה היא בעיקר לעורר לחשיבה. לדרבן להילחם בנטיה לעשות את הנוח והדחוף במקום החשוב הקיימת אצל כולנו. איני מתכוונת להכתיב פרקטיקות, אלא להציע לחשוב על עקרונות פעולה ולהיות רפלקטיביים לגבי דרכי יישומם.

מה היו הפוסטים הפופולאריים ביותר בעיני הצופים בשנת 2017 ?

הפוסטים מוצגים לפי סדר יורד של צפיות ללא כל עריכה שלי.

  1. תכנון שנתי לטיפוח כישורים חברתיים ומניעת בעיות התנהגות
  2. על בעיית הנשיכות
  3. בניית תכנית התערבות להתמודדות עם קשיים חברתיים
  4. הזמנה לעצור ולחשוב על הנעשה ביום השואה
  5. הקניית הרגלים בגיל הרך
  6. חינוך לניקיון
  7. תרומת ההורים לטיפוח כהכישורים החברתיים של ילדיהם הצעירים.
  8. לעשות סדר בקבוצות הקטנות בגן ובכיתה
  9. על בשלות, מוכנות והכנה לכיתה א'-ועל ההבדלים ביניהם.
  10. טיפוח כישורים חברתיים בגן למניעת בעיות התנהגות.

התרשמתי שפוסטים שזכו לפופולריות התמקדו בהערכה, תכנון ופרקטיקות חינוכיות  שנוגעים לכישורים חברתיים בכלל וקשיים התנהגותיים בפרט. המעניין הוא שהפוסט שמתמקד בתכנון שנתי לטיפוח כישורים חברתיים זכה למספר שיא של צפיות -פי שלושה מהפוסטים שמופיעים אחריו ברשימה. עניין בפוסט זה מלמד לדעתי על כמיהה לאסטראטגיות עבודה ולא ל"טיפים" ו"רצפטים". עניין מוגבר זה הביא אותי להרהר באפשרות לעדכן את ספרי "כשירות חברתית: התפתחות, הערכה, וטיפוח".

אציין גם שרוב הפוסטים שהתפרסמו בשנת 2016 זכו לצפיות גם במהלך שנת 2017. בלטו מאוד שני פוסטים: עבודת צוות(התפרסם בשנת 2016) וויסות עצמי(התפרסם בסוף שנת 2015) שמספר הצפיות בהם בשנת 2017 עלתה על מספר הצפיות בפוסטים אלו בשנת 2016-קרוב יותר לתאריך הפרסום שלהם ועלה על כמות הציות ברבים מהפוסטים שהתפרסמו בשנת 2017. אכן ויסות עצמי בקרב ילדים ומבוגרים נחשב לכישור מפתח  שמשפיע הן על התפקוד החברתי והן עלה הישגים הלימודיים.  הפוסט משנת 2016 שעוסק בעבודת צוות מציע הגדרות עדכניות של המושג לצד דרכי יישום במסגרות החינוך. עבודת צוות נחשבת לכישור מרכזי במאה ה-21. ומעניין לציין את העניין של הגולשים בנושא.

מבקשת להתייחס לכך שהשנה בסיכום לא מופיעה קטגוריה של "חינוך לידה עד שלוש".  בסוף שנת 2016 התייחסתי למיעוט העניין בפוסטים שהתמקדו במחאה על תנאיי החיים והלמידה במסגרות החינוך הלא מפוקחות. הקטגוריה הרחבה יותר שמתייחסת לנושאים אלו בסיכום שנת 2017, היא חינוך וחברה. דעתי היא שהדיון המשמעותי חייב להיות על זכויות אדם, צדק חברתי, הוגנות בחברה ובקשר בין הממשל לאזרחים. תנאיי החיים של הילדים בני הלידה עד שלוש והמחנכות שעובדות במסגרות אלו, תלויים בחלחול ערכים של הוגנות וצדק חברתי לתודעת האזרחים והממשל. חלחול ערכים כאלו עשויים להביא מאסות של הורים ומשפחות לדרוש את התנאים האלו מהממשל. אנחנו כחברה בישראל לגמרי עוד לא "שם". אף שהיו התפתחויות חיוביות בנושא החינוך לילדים צעירים(הקמת המועצה לחינוך לגיל הרך וידיעה קטנה בדבר פיקוח על מסגרות חינוך) הרפורמה האמיתית לטיוב תנאיי החיים של הילדים, משפחותיהם והעובדות רחוקה מאוד מלהיות מיושמת. התקצוב לאורך שנות דור הנדרש לשינוי של ממש של החינוך לילדים בני לידה עד שלוש הוא רב והממשל טרם קיבל את ההחלטה המכרעת בדבר הסדרה כוללת של החינוך של הצעירים בילדי המדינה.

תודות: אני מודה מקרב לב לאלודי הוטייה שללא עזרתה ותמיכתה, גולשים רבים לא היו מודעים לפרסומם של הפוסטים בבלוג. בנוסף, אני מבקשת להודות לעידית צולמן ממכללת לוינסקי לחינוך שמרבה להגיב לפוסטים, להציע רעיונות לכתיבה ולנדב הצעות לתיקוני עריכה יקרי ערך.

פירוט הפוסטים לפי חודשי הפרסום בשנת 2017

ינואר  2017

הערכה וטיפוח פונקציות ניהוליות אצל ילדי גן

עבודת צוות-אתגר היישום נאמן למטרה

מה אפשר לעשות לגבי השונות והגיוון הרב תרבותי בחברה ובחינוך?רב תרבותיות, כור היתוך או רוב ששולט על מיעוט?

כללי התנהגות: מה, למה ואיך?

 

פברואר 2017

טיפוח כישורים חברתיים בגן למניעת בעיות התנהגות

זיהוי והתמודדות עם קשיים חברתיים שכיחים בגיל הרך

בניית תכנית התערבות להתמודדות עם בעיות התנהגות ועם קשיים חברתיים

ביישנות: רגשות, חשיבה והתנהגות

 

מרץ 2017

תרומת ההורים לטיפוח כשירותם החברתית של ילדיהם הצעירים

מצב חירום כרוני בחינוך לידה עד שלוש בארץ. מתחייבת תכנית חירום לטיפול בחינוך לדידה עד שלוש!!!

לשדר על אותו גל עם הילד-כוונה והדדיות גיבוי ממדעי המוח

 

אפריל 2017

הורות חד מינית, חד-הורות והשפעותיהן על התפתחות הילדים

תכנון שנתי לטיפוח כישורים חברתיים ולמניעת בעיות התנהגות

להסתובב בעולם כקיקוש מקושקש-קשה אבל מאתגר ומעניין

הזמנה לעצור ולחשוב על הנעשה בחינוך לגיל הרך בנושא השואה

 

מאי 2017

האומץ לא להדחיק את השפעת המדיה על אינטראקציות הורים-ילדים

אילמות סלקטיבית: מאפיינים, הפרכת מיתוסים ודרכי התערבות

קשר משמעותי עם גננת, מורה או יועצת  כגורם לרווחה רגשית לילדים עם אילמות סלקטיבית

 

יוני 2017

על בשלות, מוכנות והכנה לכיתה א' ועל ההכרח להבחין ביניהם

על בעיית הנשיכות אצל פעוטות

יום, שבוע, חודש הספר העברי-ספרי ילדים מומלצים נבחרים

יולי 2018

ניהול פרידות קטנות וגדולות בגיל הרך כחלק מהחיים

חינוך לניקיון -גמילה לחיתולים על הבנת התהליך ועל הפרקטיקה שלו

אימוץ ילדים על ידי זוגות חד מיניים-תפקיד הממסד לדאוג לטובת הילדים ולשנות נורמות

התמודדות עם פחדים בגיל הרך

אוגוסט 2017

חשיבה על חינוך מיני לגיל הרך סביב הספר של אלונה פרנקל "איך נפתלי בא לעולם?"

הקניית הרגלים בגיל הרך

היערכות לתחילת השנה במסגרות החינוך כחלק מהתכנית השנתית

היכרות עם הילדים בתחילת השנה כחלק היצירת קשר טוב איתם

ספטמבר 2017

לעשות סדר בקבוצות הקטנות בגן: קבוצות קבועות לעומת קבוצות מזדמנות

נסיגה מחינוך חינם-הצעה להגדיל את תשלומי ההורים

מורים, גננות והורים נמצאים בסירה אחת

חמלה כביטוי לאחריות מקצועית בגיל הרך

אוקטובר 2017

בכי אצל תינוקות ופעוטות

חלוקת הגן לקבוצות קטנות, קריאה חזורת וספרית פיג'מה/אל פנאוס

מבט ביקורתי על כמות ה"עדכונים" והסרטונים הנשלחים להורים בואטסאפ ובמייל בזמן "אמת"

איך מנוהלת ומסוכמת הקריאה החוזרת ומדוע?

נובמבר 2017

תקשורת הורים מורים בעידן הדיגיטלי

הוספת עמוד ניהול כיתה לבלוג

למידה משמעותית-משמעותית ואפשרית גם בחינוך לגיל הרך וגם בחינוך המיוחד

על משמעות ההוגנות בחינוך לגיל הרך ובכלל

זכותם של הילדים להגנה וזכותם ללמוד לא לפגוע באחרים

על משמעות המגדר בחינוך לגיל הרך

דצמבר 2017

נדרשים להתמודדות עם בעיות התהנגות : מאמץ משותף הורים מורים ותמיכה מצד הממסד החינוכי

לטפח ויסות עצמי אצל ילדים להעצמת האמפתיה בקרב ילדים בגיל הרך

להגדיר מחדש את הקשר הורים-מורים במאה ה-21

 

 

 

 

תכנון שנתי לטיפוח כישורים חברתיים ולמניעת בעיות התנהגות

פוסט זה הוא החמישי  בנושא טיפוח כישורים חברתיים, מניעת בעיות התנהגות ובניית תכניות התערבות אישיות, לשנת 2017. הפעם אציג הצעה של תכנון שנתי שעשוי להנחות את דרכי העבודה בגן הילדים(ניתן אולי עם שינויים שנוגעים להקשר בית הספר ליישמו גם בכיתות א'-ג'). הטריגר לכתיבתו  טמון בהתייחסויות חוזרות ונשנות של גננות ומורות שהעומס המאפיין את עבודתן היומיומית, הן אינן מספיקות לערוך תצפיות שיטתיות על הילדים. יתרה מזו, נתקלתי לא אחת בהערה שתצפיות על התנהלותן החברתית של ילדי הגן או הכיתה נעשות "בראש" ואינן נכתבות. ניסיוני לימד אותי בהלימה למה שכתוב בספרות המקצועית, שללא תצפיות כתובות, רפלקציה, תיאום עם הצוות ושיתוף פעולה עם הורי הילדים לא ניתן לטפל באופן שיטתי בקשיים חברתיים ובבעיות התנהגות. במקביל, עשייה שיטתית שכוללת תצפיות, שיחות עם הילדים, תיאומים עם צוות ועם הורים שמתורגמת לתכנית פעולה מוסכמת נמצאה שוב ושוב כתורמת לילדי הגן וילדי כיתות בית הספר הנמוכות.

חשבתי שהצגת התכנית השנתית תשמש כלי למחנכות לתכנן את דרכי העבודה שלהן בצורה פרו-אקטיבית כדי לשריין לעצמן זמן לכתיבת תצפיות על ילדים, ישיבות צוות שמתמקדות בילדים, שיוחות עם ילדים והורים כחלק מרוטינת העבודה שלהן. מצאתי את עצמי אומרת שוב ושוב לגננות ומורות שלמרות העומס, אם מבינים את חשיבות העניין, ניתן מניסוני להקדיש כרבע שעה ליום לתצפיות  מתוכננות על הילדים לאורך כל השנה.

התכנון השנתי המוצע פורסם בשנת 2006 בהד הגן כחלק ממאמר שנקרא אז "מן הפרט אל הכלל". התכנית המוצגת והמאמר הוכנו לקראת סיום השתלמות תלת שנתית עם גננות נצרת עילית כדי לעודד אותן להמשיך ליישם את דרכי העבודה שגיבשנו עם המפקחות, המדריכות ונציגות הרשות שלהן במהלך הלמידה המשותפת.

 

התכנון השנתי של עבודת הגן והכיתה המוצג- יבטיח את מימוש עקרונות ההתערבות שהוצגו בפוסטים הקודמים ושעליהם אחזור בקצרה גם בפוסט זה. בפוסט זה אציג שלד של תכנית שנתית, ששמה לה למטרה לפתח כישורים חברתיים אצל ילדי הגן. המטרה היא אפוא לתת מענה לשתי בעיות שמטרידות את קהל המחנכים בכלל ואת המחנכות לגיל הרך בפרט: א. סוגיית ההתמודדות עם קשיי התנהגות, חוסר משמעת וביטויי אלימות אצל ילדים; ו=ב. סוגיית התכנון השנתי. שתי השאלות קשורות זו בזו, שכן התכנית היא ההצעה לפתרון הבעיה המוצגת בסעיף א

באשר להתמודדות עם בעיות התנהגות בגנים, מוצע כאן לגננות ולמורות לנקוט גישה פרו=אקטיבית: גישה זו רואה חשיבות בלימוד השמירה על כללים ובהתמודדות שיטתית עם פיתוח כישורים חברתיים (תקשורת בין אישית, אמפתיה, אסרטיביות, ויסות עצמי, השתלבות בתוך קבוצה ) וכן באיתור מוקדם של קשיים חברתיים נפוצים בקרב התלמידים (גילויי תוקפנות, בדידות, תלות..). כל אלה הם  אמצעים הכרחיים ליצירת אווירה חברתית חיובית ולהפחתה משמעותית של מעשים הפוגעים באחרים. התכנית השנתית לגננת ולצוותה המוצעת כאן עשויה להנחות אותן בפיתוח כישורים חברתיים; תכנית זו מתבססת על מודל ההערכה=מבוססת=תאוריה של פרידמן (2010), והיא מוצעת כדרך להתמודדות עם  צורך, המשותף לרבים,  במציאת גישת תכנון מבוססת תאוריה שתביא תועלת, לפחות חלקית, למשתתפים בה. נציין עוד שתכנית ברורה היא הכרחית לעבודה שיטתית, משום שהיא משמשת מעין "דבק" המחבר את כל הרכיבים והעקרונות  של התכנית לכלל "ישות" קוהרנטית והגיונית. זו משמשת כ"מפת דרכים", שמובילה את מתכנניה בבטחה מנקודת המוצא שלהם עד למימוש המטרות שהציבו לעצמם.

מהי התכנית ומה היא כוללת?

תכנית היא פירוט מסודר ומאורגן היטב של הפעולות שיש לנקוט כדי להשיג יעדים, בדרך כלל אלה שנקבעו במסגרת המדיניות שנוקט המוסד המחנך פרידמן, 2005, עמ' 15). תכנית שנתית שבאה לקדם את ילדי הגן בתחומי ה"ליבה" (אוריינות, חשבון, אומנויות וכישורי חיים) הפכה לחלק ממדיניות משרד החינוך בשנים האחרונות, וכולם מתלבטים כיצד לממש אותה. כאן נתמקד בתכנון שנתי בתחום הכישורים החברתיים, תחום שהוא הבסיס שבלעדיו יקשה עלינו לקדם את ילדי הגן בתחומי האוריינות והחשבון.

ילדים צעירים שמרגישים בודדים או מנודים או ילדים שאינם יודעים כיצד להשתלב חברתית בקבוצה, לא ימצאו את כוחות הנפש ואת הריכוז הדרושים ללמידה. נציין עוד, שלתפיסתנו קידום כשירותם החברתית של הילדים איננו מחייב בניית פעילויות מיוחדות לתחום זה, ובמובן זה התכנון השנתי בתחום החברתי איננו "מעמיס" על הגננת תכנים נוספים שהיא  מחויבת ללמד את הילדים. טיפוח כשירותם החברתית של הילדים נעשה תוך כדי פעילויותיהם היומיומיות. בהצעתנו זו אנו נאמנים לתפיסתו של דיואי, המדבר על "הנטייה ללמוד מן החיים עצמם וליצור תנאי חיים כאלה, שהכל ילמדו בעצם תהליך החיים…" כעל "…פריו המשובח ביותר של החינוך" (דיואי, 1960)

כל תכנית כוללת ארבעה רכיבים מרכזיים, שבלעדיהם אין היא נחשבת לתכנית מלאה (ועל כן, הסיכוי שהיא תשיג את  מטרותיה אינם גבוהים): 1. מטרות– 2. אמצעים– 3. דרכים ושיטות– 4. התוצאות הצפויות- התפוקות, (פרידמן, 2005 , עמ' 16). אף שתהליך התכנון מובן לנו לכאורה באופן תאורטי- גננות, כמו מורים בבתי ספר ומרצים במכללות, מתקשות למצוא  דרכים נאותות להפוך את התכניות לתדריכים איכותיים ומועילים של עשייתן החינוכית. מודל ההערכה=מבוססת=תאוריה כבסיס לתכנון חינוכי

נדמה שמודל ההערכה=מבוססת=תאוריה שהוצע על ידי פרידמן (פורסם ב"הד הגן" בכסלו תשס"ו, פרידמן 2005 א') עשוי לתת מענה לקשיים שהועלו. ואכן פרידמן גורס ש"תכנית טובה" כוללת תאוריה, שהיא "מערך של הסברים אפשריים, הכולל קשרים פנימיים ושלבי פעולה,  שיש ביניהם קשר הגיוני,  המסבירים למתבוננים בתכנית כיצד סדרה של פעולות, תהליכים וצעדים יוליכו מנקודת מוצא נתונה אל השגת  המטרות של התכנית" (פרידמן, 2010, עמ' 35). פרידמן מוסיף כי תאוריה של תכניות מורכבות צריכה להניח שתי הנחות יסוד: 1. כל תכנית  כוללת  סדרה של פעולות, המוליכות לכמה תוצאות-ביניים (אפקטים-מתווכים), המוליכות  בסיומן לתוצאות הסופיות המבוקשות; 2. תכנית מורכבת כוללת בדרך כלל כמה שרשרות של תהליכים וכמה שרשרות של תוצאות ביניים.. כל השרשרות האלה (הערוצים) מכוונות להשגת מטרה אחת או כמה מטרות, שצריכות להתקיים בהרמוניה ובתיאום מלא ביניהן. הכרחי אם כך, שהתכנית תצביע בבירור על הערוצים שבאמצעותם מושגות תוצאותיה הצפויות.

התכנית המוצגת בטקסט וטבלה המוצגת למטה (נבנתה על=פי המודל של פרידמן) מבקשת להשיב לשאלות הבאות:

  1. מהן מטרות התכנית בכלל ומהן תוצאותיה הצפויות בתום שנת הלימודים?
  2. מהם תהליכי הלמידה שמסבירים כיצד ילדים מפתחים כישורים חברתיים בכלל ובמסגרת הפעילות השוטפת בגן בפרט?
  3. מהן הפעולות החינוכיות המקדמות פיתוח של כישורים חברתיים ומונעות בעיות התנהגות וחוסר משמעת, וכיצד פעולות אלו מביאות לידי ביטוי, "משחררות" את תהליכי הלמידה?
  4. מהן שרשרות ההשפעה או ערוצי התכנית, שממצביעות על הדרך שבה גננות וצוותיהן עשויים להביא בצעדים מדודים ועוקבים, מימי ההיערכות ועד סוף השנה, להשגת המטרות המובטחות?

תכנית טובה צריכה לאפשר גם הערכה של תוצאותיה הצפויות. ההערכה היא שמניעה את מבצעי התכנית להכניס בה שינויים ולתקן את עצמם בזמן אמת לפי הצורך. פרידמן גורס שאם התכנית היא טובה, כלומר אם יש בה פירוט מבוסס תאוריה של צעדים מתוכננים, שמצליח לשכנע שאת המתכננים שהם מסוגלים להשיג את מטרותיהם, ניתן להסתפק בהערכה של אבני בוחן בסיסיות אשר מייצגות תהליכים הערכה מעין זו נערכת במהלך הביצוע, והיא בודקת את מידת ההתאמה של הביצוע לתאוריה. בדרך זו ניתן ורצוי, לדעת פרידמן, להימנע מהערכת התלמידים עצמם (פרידמן, 2005 א'). יתרה מזו, פרידמן מלין כנגד המגמה להעריך את הישגי התלמידים כאמצעי הערכה מרכזי של תכניות, משום שהערכת התלמידים היא בעיניו הערכה של תוצרים או של התוצאות עצמן, ובשל כך הערכה מסוג זה איננה מכוונת לצעדי השינוי הדרושים; התנגדותו להערכת התלמידים נובעת גם מהנטייה "להאשים" בסופו של דבר את התלמידים בכישלונם ולא את מתכנני התכניות ומבצעיה (הגננות, המורים). טל (2005 א') הציגה עמדה לפיה הערכה תקופתית של תפקוד ילדי הגן היא  בסיס הכרחי לבניית תכנית עבודה מותאמת לאותם הילדים. אבל אין היא משמשת רק וגם לא בעיקר ביטוי להערכת התכנית ולחיפוש אחר "אשמים פוטנציאליים" לאי הצלחתה האפשרית. לדוגמה, היכרות מעמיקה של צוות הגן את התפקוד החברתי=רגשי של הילדים (יכולתם לשמור על כללים, היכולת ליצור אינטראקציה רציפה או חברויות ועוד) עשויה לעזור לו להבין את האופי והאינטנסיביות של  ההתערבות החינוכית הרצויה עם כל ילדי הגן בכלל ועם ילדים בעלי קשיים מיוחדים בפרט. אי לכך, בתכנית המוצעת במאמר זה כלולות מצד אחד הערכות ביניים של תפקודם של הילדים כבסיס לגיבוש יעדי התכנית, ומצד שני – יש בה תחנות להערכת התהליך.

מהם הכלים או הדרכים שיאפשרו לגננות לדעת שהתכנית משיגה את מטרותיה המוצהרות?

תכנון שנתי לטיפוח כישורים חברתיים ולמניעת בעיות התנהגות

תרשים 1-תכנון שנתי לטיפוח כישורים חברתיים ולמניעת בעיות התנהגות

לחיצה על השם התרשים תוביל אתכם לקובץ שבסופו תרשים מפורט ומוגדל של המודל המופיע בתרשים הצבעוני למעלה)

מטרתה הכללית של התכנית המוצגת להלן היא פיתוח  כישורים חברתיים הולמי גיל אצל כל ילדי הגן. ניתן "לפרק" מטרה כללית זו ליעדים אופרטיביים, שמציינים למעשה את תוצאותיה הצפויות של התכנית ומופיעים בתחתית תרשים 1. יעדים אלו מאפיינים את תפקודם החברתי הצפוי של ילדים בסוף גן חובה:

  • ילדי הגן ישמרו על כללי ההתנהגות בגן גם בהיעדר מבוגר (ניתן לראות בשמירה על כללים יעד תשתיתי, שבלעדיו ילדים אינם יכולים לפתח יכולת של שליטה עצמית).
  • הילדים יפנו למבוגר בשעת הצורך בלבד – ילדים ילמדו לפנות לקבלת עזרה מצד המבוגרים באופן מובחן: מצד אחד הם ירגישו חופשיים לפנות אל הגננת כדי לחלוק עמה חוויה חשובה, כשירגישו מאוימים או כשלא יצליחו להתמודד לבד עם קושי אחרי כמה ניסיונות של התמודדות עצמאית, או לחלופין, יפנו למבוגרים על מנת להזעיק עזרה שנחוצה לילדים אחרים שאינם מסוגלים מסיבות שונות לעשות זאת בעצמם; מצד שני, ילדים יימנעו מלפנות למבוגר כתחליף להתמודדות עם עמיתיהם, כדי להלשין על ילדים אחרים או כדי לקבל עזרה למשימות שביכולתם לבצע באופן עצמאי.
  • אינטראקציות רציפות יתקיימו בין הילדים – מצופה מילדים בגיל גן חובה, ובוודאי לקראת כיתה א', שיהיו מסוגלים להימצא באינטראקציות רציפות ממושכות עם ילדים אחרים –אינטראקציות שבמהלכן הם שותפים לתכנון ולביצוע "פרויקטים" כגון בנייה משותפת, משחק סוציו-דרמטי מורכב וכו'. אינטראקציות רציפות מעין אלו מתאפשרות על בסיס קיומם של כישורים רגשיים וחברתיים בסיסיים דוגמת הקשבה, שמירה על תור, יכולת הבעה והבנה של רגשות, שליטה על אופן הביטוי של רגשות שליליים, יכולת לפתור בעיות בדרך של משא ומתן, השתלבות בתוך קבוצה שפועלת וכו'.
  • יתקיים בקבוצות דיון שיאפשר למידה – אחת התוצאות הרצויות של פיתוח כישורים חברתיים ותרבות של שיח (שבו מקשיבים לדברי האחרים, מתייחסים לדבריהם בתזמון הולם ובאופן ענייני, שומרים על גבולות ומגלים רגישות כלפי רגשותיהם של העמיתים) היא יכולת לנהל דיון קבוצתי שמאפשר מצד אחד למידה מן העמיתים ומצד שני יוצר תחושה של שייכות ואווירה רגשית חיובית.
  • ייווצרו חברויות – ידידויות קרובות בין צמדים של ילדים – מחנכות רבות אינן מודעות לכך שכבר בגיל הרך, לא כל שכן בגיל הגן, נוצרות ידידויות-חברויות קבועות בין צמדי ילדים; חשוב שמחנכות תאפשרנה ותעודדנה ידידויות אלו שנחשבות סימנים של תפקוד חברתי תקין הן בגיל הגן והן בגילים מבוגרים יותר. הנטייה "להפריד" בין ילדים באופן שרירותי, בעיקר על מנת למנוע הפרעות ולפעמים כדי להרחיב את המעגל החברתי שלהם עלולה לפגוע בהם במקום לתרום להתפתחותם החברתית.
  • ילדים עם קשיים יימצאו בטיפול (טיפול על ידי הצוות החינוכי בלבד ולעתים גם על ידי הצוות בתיאום עם גורמים מטפלים מוסמכים). בכל קבוצת ילדים גדולה, ולכן בכל גן לא ניתן להימנע מגילויים של קשיים חברתיים שמחייבים התערבות ממוקדת ושיטתית מצד אנשי הצוות. קשיים חברתיים נפוצים כוללים תוקפנות, חרדה חברתית שמתבטאת בנסיגה חברתית, תלות אינסטרומנטלית או רגשית במבוגרים או בילדים אחרים וניצנים של דחייה חברתית; במקרים נדירים יותר ניתן להיתקל בילדים עם קשיי תקשורת או עם קשיים שפתיים מולדים, שאחד מביטוייהם הבולטים הוא קושי חברתי. יש לצפות שגננות יאתרו קשיים אלו מוקדם ככל האפשר, יבנו התייחסות שיטתית ממוקדת להתמודדות עם הקשיים ואחרי ניסיונות טיפול כנים וממושכים (כחודשיים של עשייה שיטתית ממוקדת בקושי) יפנו את הילדים להערכה ולאבחון של אנשי מקצוע, במקרים שלא יצליחו לקדם את הילדים בעצמם. בכל מקרה, מצופה שלא יימצאו בגנים ילדים שלא נעשה ניסיון שיטתי לטפל בקשייהם, אם באופן עצמאי ואם בסיועם של אנשי מקצוע.

 

מהם התהליכים שבאמצעותם מפתחים ומשכללים כישורים חברתיים?

נפתח ונצהיר שאיכות האינטראקציות החברתיות בתוך קבוצת השווים מושפעת משילוב של גורמים תורשתיים (לדוגמה, נטייה גדולה יותר של ילדים מסוימים לגלות תוקפנות או, להבדיל, ביישנות) ושל גורמים סביבתיים. כיוון שבתכנית שלנו אנו מתמקדים בתהליכים שיש לנו כמחנכים שליטה עליהם, לא נרחיב את הדיבור על גורמים תורשתיים, אבל נכיר בהשפעתם האפשרית על התנהגות הילדים ולא "נאשים" את ההורים בכל קושי חברתי או התנהגותי שהילדים מגלים.

נשיב עתה על השאלה המרכזית והיא: מהם התהליכים המשפיעים על למידת כישורים חברתיים אחד המקורות החשובים ביותר ללמידה של כישורים חברתיים הוא התנסות, השתתפות בקשרים בין=אישיים. לדוגמה, אני לומדת לגלות אמפתיה כלפי אחרים אם האנשים שעמם אני בקשר מגלים אמפתיה כלפיי; אם האחר מאמץ את נקודת המבט שלי,  אני אלמד גם (עם הזמן) לאמץ את נקודת המבט שלו. אין ספק שהתנסות הילד בקשרים הבין=אישיים עם הוריו, עם  אחיו ואחיותיו ועם בני משפחתו האחרים הם מקור חשוב של השפעה על טיב הקשרים הבין-אישיים שהם יוצרים. עם זאת, אנו נדגיש כאן את הקשרים של הילד עם ילדים ועם מבוגרים משמעותיים בגנים. על מנת שילדים יפתחו כישורים חברתיים, הם צריכים להיות מעורבים באינטראקציות יומיומיות עם מבוגרים ועם ילדים אחרים. באינטראקציות עם מבוגרים, ילדים מתנסים בהקשבה ובאמפתיה מצד המבוגרים מצד אחד ובהצבת גבולות על התנהגותם מצד שני; באינטראקציות עם ילדים אחרים, ילדים מתנסים באינטראקציות שוויוניות, שבהן הם נדרשים להקשיב באותה מידה שמקשיבים להם, לגלות אמפתיה באותה מידה שהם זוכים לאמפתיה מאחרים ולפתור מריבות וקונפליקטים בין=אישיים. ההתנסות האינטנסיבית באינטראקציות בין-אישיות מאפשרת להם ללומד  להבין  רגשות ולהביע אותם, לפתור בעיות וקונפליקטים,  לחוש אמפתיה וכיו"ב. מיותר לציין שילדים עשויים, באמצעות השתתפותם באינטראקציות עם מבוגרים, ללמוד גם כישורים חברתיים בלתי מסתגלים או שליליים: הם עשויים לגלות שמבוגרים אינם מקשיבים להם באמת (שואלים אותם שאלות ועונים תשובות ללא קשר לדבריהם); הם עשויים לגלות שאין טעם לפנות למבוגר, כיוון שהוא בלאו הכי איננו נכון או  אינו יודע לפתור את הבעיה שעמה מגיע הילד אל המבוגר; הם עשויים לגלות שכדאי להם להלשין על ילדים אחרים או להפר כללים (כי אין תגובה עקבית והולמת על אי קיומם) ושצעקות והפרעות מזכות אותם בתשומת הלב של המבוגר. מכאן שיש להעריך באופן שוטף את איכות הקשר של כל אחת מהמחנכות עם ילדים בכלל ועם ילדים ספציפיים (האם יש חום והקשבה בקשר בשילוב עם שמירה עקבית על גבולות והתנהגות שמכבדת את הילדים); בנוסף, יש להעריך מהם התהליכים שבאמצעותם מתגבשים כללי הגן ומהי מידת העקביות באכיפתם.

ילדים רוכשים מיומנויות חברתיות גם באמצעות חיקוי התנהגותם החברתית של מבוגרים ושל ילדים אחרים. למידה זו היא לעתים קרובות מזדמנת ורבת השפעה. הילד נמצא בעמדת התבוננות, והקשרים בין המחנכות לבין עצמן, בין המחנכות לבין הורי הילדים, בין המחנכות לבין ילדים אחרים משמשים מודלים אפשריים לחיקוי (לטוב ולרע). הסברים, הטפות ופעילויות לא יעזרו לפתח התחשבות בזולת, שמירה על כללים, אסרטיביות וכו' אם האמצעים המילוליים האלו יעמדו בסתירה למודלים של התנהגות חברתית שהילדים חשופים אליהם בסביבתם הטבעית במהלך אין ספור מפגשים חברתיים יומיומיים. משום מה, מחנכות מוטרדות יותר מהדוגמה ה"רעה" האפשרית של ילדי גן אחרים ומתעלמות מהשפעתה של הדוגמה האישית של המבוגרים על התנהגויותיהם של הילדים . זאת ועוד, ילדים לומדים אודות התנהגויות חברתיות רצויות (או שליליות) באמצעות התבוננות וחיקוי של התנהגויות עמיתיהם, שזוכים להתייחסויות חיוביות או שליליות מצד המבוגרים. כאן נוצר מוקד חשוב להערכת התכנית: התבוננות בקשרים הבין-אישיים בתוך הצוות, בקשריהן של המחנכות עם הורי הילדים ובאינטראקציות של המחנכות עם הילדים עצמם.

למידה של מיומנויות חברתיות מתרחשת גם במהלך הכוונה ישירה של מחנכים ובעקבותיה; דהיינו, ההשפעות הסביבתיות על הקשרים הבין-אישיים של הילדים אינן רק עקיפות (התנסות וחיקוי) אלא גם ישירות: מבוגרים מכוונים את האינטראקציות של הילדים באופן ישיר. ההכוונה הישירה עשויה להיות ארגונית (באה לידי ביטוי בבקשה מהילדים למלא משימה כלשהי בזוגות או בקבוצות – כמו בקשה שיבנו את ארמון הפורים יחד) או מהותית – חניכה של ההתנהגות החברתית במהלך התרחשותה (לדוגמה, אם בפעילות קבוצתית ילד מתפרץ, לא נאפשר לו להתבטא שלא בזמן המיועד לכך על חשבון ילד אחר). אגב הפעילות הקבוצתית בכל נושא שגננות מלמדות, יש להן שפע של הזדמנויות להשפיע על האינטראקציות החברתיות של הילדים תוך כדי התרחשותן. העיקרון המנחה הוא שעל מנת לטפח אינטראקציות חברתיות לא די לדבר עם הילדים על הרצוי, אלא יש הכרח לתרגל ולאמן אותם. דרך נוספת להשפיע על התנהגותם החברתית של הילדים היא להעניק להם שבחים ובמידת הצורך חיזוקים חיוביים נוספים על התנהגות פרו=חברתית ועל איפוק או על הימנעות מהתפרצויות, תוקפנות והפרעות. ישנם ילדים שאינם זקוקים לחניכה מרובה- הם יודעים איך ליצור אינטראקציות חברתיות ולשמר אותן; לעומתם, ילדים אחרים צריכים שמבוגר ישים לב מקרוב להתנהגותם החברתית, יציב להם גבולות או יעודד אותם להשתתף במשחק. ישנם ילדים אימפולסיביים שאותם צריך לעודד לעצור ולחשוב לפני שהם פועלים; לילדים אלו נציב גבולות על התנהגות תוקפנית, ובמקביל ניתן להם חיזוקים על עיכוב של התפרצות ועל התנהגות מאופקת. לעומתם, ישנם ילדים שהשתתפותם בשיח או במשחק קבוצתי מותנית בכך שמבוגר או ילד מיומן יותר "יפנה" עבורם את הבמה, ידאג לתת להם הרגשת ביטחון ותנאים שיאפשרו להם לבוא לידי ביטוי עם פחות חרדה. אם כן, נעריך באופן שוטף גם את הכמות והאיכות של ההכוונה הישירה הניתנת  לילדים באופן דיפרנציאלי על ידי המחנכות במטרה לטפח אצלם כישורים חברתיים ולהפחית קשיים התנהגותיים והפרעות.

ערוצי פעולה לקידום כישורים חברתיים והפעולות החינוכיות הכלולות בהם

בתרשים 1 מוצגים ערוצים אנכיים, הכוללים את הפעולות החינוכיות הננקטות על ציר הזמן החל מתחילת השנה ועד סופה (כגון פעילות קבוצתית מונחית, פעילות ראשונית במליאה שמכינה את הקרקע להסדרת האינטראקציות החברתיות המזדמנות ועוד). הפעולות החינוכיות הכלולות בערוצי התכנית מבטאות ומפעילות את תהליכי הלמידה החברתית שהוזכרו  לעיל (התנסות, חיקוי וכיו"ב). במקביל, מוצגות פעולות תכנון, תיאום והערכה תקופתיות של צוות הגן, והן מחברות בין הפעולות הכלולות בערוצי ההתערבות האנכיים. נקודה ראשונה כזו היא נקודת המוצא, שבה מחליטים לאמץ את התכנית לקראת שנת הלימודים; בהמשך מוצגות שתי "תחנות ביניים": הראשונה- עם השלמת מיפוי הילדים (מוצע שתחנה זו תתרחש בערך בסוף חודש נובמבר ובעקבותיה תיבנה תכנית מפורטת כללית שמטרתה  לקדם בעיקר כישורים חברתיים  על בסיס ההיכרות עם ילדי הגן) והשנייה -תחנת ביניים אחרונה המיועדת  להערכה ולגיבוש תכנית לחודשיים האחרונים של שנת הלימודים (בסוף אפריל – אחרי חופשת פסח).

נקודת המוצא של התכנית כוללת (ראו תרשים, שורה ראשונה) החלטה, שמתקבלת בצוות הגן על דעת הפיקוח, להתמקד בטיפוח כישורים חברתיים כחלק מהעבודה החינוכית השיטתית בגן. במסגרת אסיפת ההורים הראשונה משתפים את ההורים בהחלטה, מציגים את התכנית, לרבות מטרותיה ודרכי פעולתה בקווים כלליים ומבקשים את שיתוף הפעולה ואת ההתייחסות שלהם.

החלטה זו "מפעילה" פעולות הכנה ראשוניות (ראו תרשים, שורה שנייה), הבונות את התשתית הארגונית להמשך התכנית. הפעולות המרכזיות בשלב זה הן אלה: איסוף מידע מהורי הילדים על חברים קרובים )שהימצאותם בגן עשויה לתרום לתחושת הביטחון של הילדים) ועל העדפותיהם, כינויים מיוחדים וכיו"ב'-מידע שעשוי לשמש את המחנכות כדי להתאים פעילויות ודרכי פנייה לילדים ובדרך זו להקל על הסתגלותם לגן (שורה 3 בתרשים). בהמשך, עידוד חברויות-ידידויות קרובות בעזרת המחנכות ויצירת קשרים חדשים בין הילדים. המידע מנמסר בתחילת השנה על ידי הורי הילדים מסייע לבניית תשתית של אינטראקציות מזדמנות איכותיות בין צוות הגן לבין הילדים. ניתן לראות בתרשים, ש"ערוץ" הקשר עם הורי הילדים מתמזג אחרי תחנת הביניים הראשונה עם ערוץ האינטראקציות המזדמנות. במפגשי המליאה מתחילת השנה מסדירים את דרכי הפנייה לגננות במהלך אינטראקציות מזדמנות ובונים את התשתית לשמירה על כללי ההתנהגות בגן (ראו בתרשים: ערוץ אכיפת כללים וערוץ דרכי פנייה "יוצאים" ממפגשי המליאה ונמשכים עד סוף השנה). אני מציעה להצהיר מן ההתחלה על איסוף צעצועים בגן (כדוגמה  לשמירה על כלל התנהגות) ובהמשך יש להקפיד על בסיס יומיומי שכלל זה ייאכף (וכללים נוספים שמספיקים לגבש עם הילדים) על כל הילדים. על המחנכות  להקפיד שלא יישאר ילד בגן שלא יתרום תרומה כלשהי לאיסוף הצעצועים. בשלב זה, הכרחי שמבוגר יתבונן בפעולות האיסוף, יעודד את אלו שמשתתפים בו מרצון, ידרבן את האחרים לאסוף צעצועים ולא יאפשר כל השתמטות משמירת הכלל. דרך פעולה עקבית זו מתחילת השנה עשויה "לסמן" לכל הילדים שהמחנכות מתכוונות לקיים את הצהרותיהן. צפוי  שגיבוש ושמירה על הכללים  יימשכו כל השנה, ובהמשך יושם עיקר המאמץ על שמירת הכללים, ניסוח כללים חדשים עם הילדים במידת הצורך והתערבות אינטנסיבית נקודתית במוקדים הדורשים מאמצי אכיפה מיוחדים או עם ילדים יחידים שמתקשים לשמור על כללי התנהגות. בנוסף, במסגרת המליאה ואחר כך במהלך מפגשים יומיומיים, ניצור כללים פורמליים ובלתי פורמליים לאופן הפנייה של הילדים למחנכות: מצד אחד, בתחילת השנה נעודד  את הילדים לפנות לגננות כשהם מרגישים צורך(לביסוס תחושת הביטחון שלהם) ונענה לכל פנייה. בהמשך, באמצעות התייחסות דיפרנציאלית לפניות הילדים, נלמד אותם בהדרגה מתי רצוי לפנות למחנכות ומתי רצוי לנסות להתמודד עם מצבים באופן עצמאי. כפי שניתן לראות בתרשים, עשייה חינוכית בערוץ זה נמשכת כל השנה, כשהצוות נענה בעקביות לפניות, מתייחס אליהן באופן מובחן ובהמשך מטפל טיפול אינטנסיבי בתחום זה בילדים שמתקשים להבחין בין סוגי הפניות השונים למחנכות. ערוץ נוסף שנאפשר אותו  קשור לתרגול ולפיתוח כישורים חברתיים  במסגרת עבודה קבוצתית מונחית (ראו בתרשים שערוץ העבודה בקבוצות "פעיל" מתחילת השנה עד סופה). ניתן לראות בעבודה קבוצתית מונחית מעין "מעבדה" לפיתוח כישורים חברתיים. בסוג זה של פעילות , הגננת קובעת את הרכב הקבוצה ואת כללי ההתנהגות בה (שמירה על תור, הקשבה לחברי הקבוצה, חלוקת תפקידים בקבוצה); היא מצרפת לקבוצה ילדים לפי שיקול דעתה המקצועי. במסגרת זו יש אפשרות לבנות קבוצה לפי שיקולים חינוכיים ולשתף ילדים עם צרכים מיוחדים. אלו הן החלטות לגיטימיות של הגננת כמנחת הקבוצה. כבר בתחילת השנה מומלץ לחלק את הגן לקבוצות באופן אקראי, כדי להעמיק את ההיכרות עם כל אחד מהילדים, כדי ליצור קשרים בין=אישיים בין הגננת לילדים ובין הילדים לבין עצמם. בדרך זו ניתן לפתח תחושת שייכות לגן ולהתחיל בפיתוח כישורים חברתיים מן ההתחלה. נושאי הפעילות צריכים להלום את התכנית הכללית של הגן (תחילה הסתגלות, כללים, חגי תשרי ובהמשך הקראה חוזרת, פעילות של חקר או פעילות בחשבון). הרכב הקבוצות עשוי להשתנות פעמיים- שלוש במהלך שנה, ובהמשך השנה, אחרי השלמת ההיכרות עם תפקוד ילדי הגן, החלוקה לקבוצות כבר איננה אקראית , אלא נעשית על בסיס השיקולים החינוכיים של הגננת. ערוץ מרכזי מאוד לתרגול ולפיתוח כישורים חברתיים כולל את האינטראקציות המרובות בין הילדים לבין עצמם במהלך המשחק החופשי, בתוך הגן ובחצר (ראו ערוץ משחק חופשי בתרשים). מעורבות המחנכות בעת המשחק החופשי שונה ממעורבותן בפעולות הגן המונחות, כיוון שהאינטראקציות בין הילדים במשחק החופשי לסוגיו הן וולונטריות מטבען. תפקידן המרכזי של המחנכות בהקשר למשחק החופשי הוא, מצד אחד, לאפשר אינטראקציות חופשיות וזורמות בין הילדים, ומצד שני לעקוב מקרוב אחר איכות האינטראקציות הנרקמות בין ילדי הגן ואחר הכישורים החברתיים של כל אחד מהם. ההתבוננות במשחק החופשי צריכה להיות מתוכננת ומתועדת. מחנכות עשויות ללמוד במהלך האינטראקציות החופשיות על דפוסי אינטראקציה שוויוניים בין ילדים כמו גם על דפוסי אינטראקציה שכוללים דומיננטיות-כניעה בין ילדים אחרים. מידע זה עשוי לשמש את הגננת בפעילותה הקבוצתית המונחית שבה תוכל לפתח אצל ילדים דומיננטיים או כנועים דפוסי אינטראקציה שוויוניים יותר. מחנכות עשויות להתערב בזהירות ובשיקול דעת במהלך אינטראקציות חופשיות בין הילדים במקרים מיוחדים: לסייע לילדים הנמצאים בשולי הקבוצה להצטרף לפעילות ולעצור גילויי תוקפנות. מחנכות עשויות לסייע לילדים מתקשים ליצור אינטראקציות עם ילדים אחרים גם בצורה עקיפה: ניתן להפוך ילד ביישן, זנוח או דחוי ל"אטרקטיבי" בעיני חבריו על ידי משחק עמו ואימון שלו להפגין יכולות מיוחדות; במקרים אלו מחנכות עשויות להביא ילדים אחרים לבחור בפעילות משותפת עם ילד זנוח. תפקידן במקרים אלו הוא לתווך ולחנוך את המפגשים הקבוצתיים הנוצרים עד אשר הילד הזנוח או הדחוי הופך בהדרגה לחלק אינטגרלי מהקבוצה הפועלת. מחנכות עוסקות במעקב אחר האינטראקציות החופשיות של הילדים ובמעורבות שקולה עד סוף השנה. ערוץ נוסף של פעילות כולל התייחסות לילדים שמגלים קשיים מיוחדים בתחום החברתי וההתנהגותי. ערוץ זה הופך בדרך כלל לאינטנסיבי יותר אחרי השלמת ההיכרות עם ילדי הגן (ראו בתרשים ערוץ זה מתחיל "לזרום" אחרי תחנת הביניים הראשונה). רצוי שגננות תזהינה ניצני קושי בתחום החברתי מוקדם ככל האפשר, לפני שהקשיים הופכים לבעיות התנהגות "מאיימות". זאת ועוד, התמודדות עם קשיים חברתיים מחייבת בנייה של תכנית התערבות שיטתית (ראו דוגמאות בטל, 2002). ש גננות  יכולות ואף חייבות להתערב בקשיים מעין אלו. לכן בעיניי הפנייה לגורם חיצוני במקרה של התמודדות עם קשיים חברתיים התפתחותיים (לא במקרה של קשיי תקשורת ) רצויה רק אחרי שהגננת וצוות הגן עשו מאמץ כן ושיטתי להתמודד  בעצמם עם הקושי ולמרות מאמציהן אלו, התוצאות לא היו מספקות. אחרי מאמץ ראשוני זה, לגיטימי ורצוי לפנות לקבלת עזרה מקצועית (ליועצת או לפסיכולוג הגן). לסיכום, ערוצי המעורבות שבאמצעותם מחנכות מפתחות כישורים חברתיים אצל הילדים כוללים מעקב ומעורבות במשחק חופשי, עבודה קבוצתית מונחית, אינטראקציות יומיומיות מזדמנות והתמודדות עם ילדים בעלי קשיים מיוחדים.

איך נעריך את התכנית?

מה, מי, מתי, ואיך תוערך התכנית המוצעת.

מה נעריך? נאמנים לתפיסתו של פרידמן, נעריך את התהליך ואת הפעולות החינוכית המרכזיות תוך כדי הביצוע. כשעוסקים בהערכה של תהליך חשוב להעריך את איכות האינטראקציות היומיומיות של כל אחת מהמחנכות עם הילדים (עקביות ההתייחסות לפניותיהם, מידת ההתאמה של ההתייחסות לסוג הפנייה וכיו"ב), את איכות התיווך בפעילויות קבוצתיות מונחות (מידת העידוד של שיח מתואם ושוויוני בין הילדים, שמירה על כללי התנהגות בקבוצה, חניכה של מיומנויות חברתיות ועוד), אופן הגיבוש והאכיפה של כללי ההתנהגות בגן, אופן המעורבות בעת משחק חופשי, איכות האינטראקציה בין המחנכות לבין עצמן ובינן לבין הורי הילדים. ברמה של פעילויות חינוכיות רצוי להעריך את סוג הכללים וההרגלים שנקבעים בגן, את מספר ואת נושאי ישיבות הצוות, את מספר הפעילויות הקבוצתיות ושיטת שיוך הילדים לקבוצות השונות, את הזמנים ואת אופן התיעוד של ההתנהגות החברתית של הילדים בזמן משחק חופשי ואת ערוצי התקשורת שקבעו חברות הצוות בינן לבין עצמן ועם הורי הילדים (מחברת קשר, שיחות טלפון, מפגשים ועוד).

בנוסף, פעמיים בשנה נערוך מעין סיכום ביניים שמתמקד בתיווך כישורים חברתיים=רגשיים של כל ילדי הגן , עבודת צוות ועבודה עם הורים כבסיס להתאמה אופטימלית של התכנית למאפייני הילדים המבקרים בגן באותה השנה.

מי  יעריך את התכנית ואיך נעריך אותה? אני מציעה שנתחיל בכך  שהמחנכות עצמן תבנינה כלים  להערכה שוטפת של אופן הפעולה של התכנית. עליהן להעריך באיזו מידה כל הפעולות המופיעות בתכנית אכן התבצעו (עבודה בקבוצות, תיעוד של התנהגות חברתית, ישיבות צוות); כמו-כן עליהן להעריך את התהליכים (איכות האינטראקציה וכיו"ב). לשם כך ניתן להשתמש במחברות קשר ובמחברת תיעוד, שבה כל מחנכת כותבת סיכום יומי עם מסקנות לעשייה המשכית. חשוב שבסוף כל יום תקדיש כל מחנכת  מעט זמן להערכת דרכי פעולתה באותו היום, וכן תיעשה הערכה שבועית או דו=שבועית עם הצוות, תיפגש שלוש פעמים בשנה עם הורי הילדים ופעמיים-שלוש בשנה תיפגש עם הפיקוח.

מי יעריך את התכנית? כבר נאמר שחשוב ביותר שכל מחנכת תעריך את דרכי פעולתה, שהצוות של הגן יעריך את עצמו ושהפיקוח יוסיף נדבך נוסף של הערכה חיצונית.

 

לסיכום, המאמר הנוכחי מציע לגננות מודל של תכנון שנתי לפיתוח כישורים חברתיים. מודל זה כולל ערוצים של פעולות חינוכיות המבוססים על תהליכים שמתווים את הדרך לקראת השגת המטרות הרצויות. במאמר מוצעים גם קווים מנחים להערכתה של תכנית זו. גננות ומפקחות מוזמנות ליישם את התכנית, להכניס בה שינויים ולהעיר את הערותיהן למחברת המאמר.

תודות

המודל המוצע התגבש במהלך השתלמות והדרכה בירוחם ובנצרת עילית והוא מוענק לצוותי גנים/למדריכות/למפקחות/לנציגי העמותה לתפנית בחינוך/לנציגי הרשויות כ"מתנת סיום" בתום שלוש שנות פעילות שהיו עבורי אינטנסיביות, מאתגרות ומלמדות.

מקורות

בן פרץ, מ' (2006). ארבע הערות על הכשרת מורים. ירחון מכון מופ"ת, ניסן תשס"ו, גיליון 21.

דיואי, ג' (1960). דמוקרטיה וחינוך. ירושלים: מוסד ביאליק

טל, ק' (2005א). אחד, אחת, בעין רואה. הד הגן, ב', 52-62.

טל, ק' ( 2005 ב). הערכה בגיל הרך. הד הגן, תשס"ה, חוברת ג'.

טל, ק' (2002). כשירות חברתית: טיפוח, הערכה והתמודדות עם קשיים. טכנוסדר.

פרידמן, י' (2010). הערכת תכניות חברתיות וחינוכיות: ממודל הקופסה השחורה להערכה דינאמית מבוססת תיאוריה.

פרידמן, י. (2005 ב). מדידה והערכה, הנרייטה סאלד.

פרידמן, י. (2005 א). הזכות לשינויים שמורה. הערכה מבוססת תיאוריה: מודל להערכת פעילויות בגיל הגן. הד הגן, ב', 40-51.

התרשים בוארד

טיפוח כישורים חברתיים בקרב ילדי גן – תרשים 1

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

     

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

                                                   

 

 

 

 

            

 

 

 

 

 

 

 

 

 

  

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

    

מבצעים הערכת ביניים נוספת של הכישורים החברתיים של ילדי הגן, קובעים מוקדי התערבות ומפנים ילדים שהתנהגותם לא השתפרה לאנשי מקצוע. חוזרים על הפעולות הכלולות בשלב הקודם עד לסוף השנה; שבים ומעריכים תיווך ואינטראקציות של הצוות

 

 

 

 

 

תוצאות צפויות: שמירה על כללים, פניה למבוגר בשעת הצורך בלבד, אינטראקציות רציפות בין הילדים, הדיון בקבוצות מאפשר למידה, נוצרות חברויות קרובות, ילדים עם קשיים נמצאים בטיפול

 

 

 

 

 

 

 

 

תרומת ההורים לטיפוח כשירותם החברתית של ילדיהם הצעירים

מטרת הפוסט להצביע על דרכים שבאמצעותם יכולים הורים לילדים צעירים לתרום לטיפוח כשירותם החברתית. ההנחה היא שקשרים בין אישיים טובים, מתחילת החיים תורמים לרווחה הרגשית ולהתפתחות החברתית והקוגניטיבית של הילדים. בעיקר התקשרות בטוחה בין הורים לילדים חשובה כי באמצעותה לומד התינוק, הפעוט והילד הצעיר שיש על מי לסמוך, שיש מי שיהיה זמין לתת מענה לצרכים, חששות וחרדות, עניין של הילד. קשרים טובים ובטוחים עם הורים בינקות מהווים בסיס לקשרים בין-אישיים מאוחרים יותר, מעין אבטיפוס לקשרים הבין אישיים הנוספים של הילד-בין היתר גם קשרים טובים בקרב קבוצת השווים (לדוגמה -. National Academy of Sciences Parenting matters) .

בפוסטים קודמים בבלוג הזה טיפלנו בסוגיית הכשירות החברתית ודרכי טיפוחה לרבות דרכי התמודדות עם קשיים חברתיים והתנהגותיים. אזכיר שסרוף ושותפיו הגדירו כשירות חברתית כ"יכולת ליצור אינטראקציות זורמות ויעילות עם בני הגיל, להרגיש רגשות חיוביים כלפי ילדים; לעורר בילדים אחרים עניין, הערכה וחיבה; היכולת להנהיג בהזדמנויות מסוימות ולהיות מונהג באחרות; היכולת לקיים פעילות גומלין בתורות (סרוף ושו"ת, 1998). נזכיר גם שקשרים טובים בקרב קבוצת בני הגיל הם קשרים שוויוניים.

ילדים עם כשירות חברתית גבוהה הם עצמאיים יותר ופחות נתונים להשפעות לא טובות, משתפים פעולה יותר ממתנגדים, תכליתיים, ידידותיים יותר מעוינים ובעלי שליטה עצמית יותר מאשר אימפולסיביים( Landy , 2009).

הורים תורמים להתפתחותם הרגשית חברתית של הילדים על ידי היענות עקבית לצרכים שלהם ותמיכה בהתמודדות עם פחדים ואתגרים נוספים שהילד נתקל בהם(Bretherton, 1985; Parenting matters :  National Academy of Sciences,2016) מתחילת חייהם. באמצעות קשר טוב עם הורי הילדים(חום והכלה, גבולות על ההתנהגות, אפשור של אוטונומיה-Barbrer, Stolz & Olsen, 2005 ) בסיטואציות יומיומיות מפתחים הילדים שליטה עצמית, שיתוף פעולה ונכונות ויכולת לקחת פרספקטיבה של הזולת (Landy , 2009).

Expanding the Circle: Teaching Children the Values and Actions of Inclusion

הכרה בתרומת ההורים לטיפוח כשירותם החברתית של הילדים איננה מתעלמת מאופיו של הקשר הורה-ילד כקשר הדדי שבו הילד משפיע על הקשר ועל ההורה באמצעות התנהגויות שמושפעות מהטמפרמנט , יכולת השליטה העצמית , ודרכי ההתמודדותו  שלו עם קשיים. אלא שהתפיסה ההדדית של הקשרים האלו פירושה שמאפייני הילד, שהוזכרו למעלה, לא רק משפיעים על ההורה ועל הקשר  איתו, אלא גם מושפעים ממנו. אין ספק שיש ילדים שאופיים הנוח, החברותיות  ומצב הרוח החיובי שלהם בדרך כלל, מקלים על יצירת קשר טוב עם הוריהם ובהמשך עם ילדים ואנשים מבוגרים אחרים. במקרים אלו אנחנו מאוד גאים בעצמנו ולא כל כך נותנים את הדעת לתהליכים אשר עוזרים לנו לעזור לילדינו לטפח כישורים חברתיים. אלא שישנם ילדים רבים אחרים שנטיותיהם הטמפרמנטאליות מקשות על יצירת קשר ראשוני טוב עם הורים ועם אנשים אחרים. הם בוכים יותר. רגזנים יותר. אימפולסיבים יותר. קשה יותר להבין את צרכיהם. יצירת קשר טוב עם ילדים אלו אפשרי בהחלט, אבל מחייב את ההורים למאמץ רב יותר לגישה יותר רפלקטיבית. מעניין לציין את טענתו של בלסקי (Belksy,2015 ) בהתבסס על סקירה של מחקרים רבים שילדים פגיעים יותר להשפעת הסביבה הם גם המועדמדים הטובים ביותר להפיק תועלת מהתערבות מיטיבה של הוריהם והמחנכים שלהם.   אציין עוד שבחיים האמיתיים כמו בחיים האמיתיים רוב הילדים הם אי שם באמצע וכמעט כולם יצטרכו בזמן זה או אחר תמיכה וסיוע ישירים מהוריהם וממבוגרים אוהדים אחרים על מנת לשגשג רגשית וחברתית.

לשם כך  אציג בהמשך תהליכים מרכזיים שנמצאו במחקר ארוך שנים כתורמים לטיפוח כישורים חברתיים בקרב הילדים. היכרות עם התהליכים האלו עשויה  לאפשר להורים(ולמחנכים אחרים) להתבונן באינטראקציות ובהתערבויות האחרות שבאמצעותן הם מממשים את ההורות שלהם כדי לזהות מה עובד טוב ופחות טוב עבורם ועבור ילדיהם הצעירים.

תהליכים שבאמצעותם תורמים הורים(ומחנכים אחרים)  לקידום כשירותם החברתית של הילדים

למידה באמצעות התנסות באינטראקציות שבהן חווים הילדים הקשבה, אמפתיה, קבלה, חום עידוד של יוזמה וגבולות על התנהגות

על כן חשוב שנבדוק מדי פעם את איכותן של האינטראקציות שלנו עם ילדינו. מה יש בהן? חום, הקשבה ואמפתיה גם כאשר אנחנו חולקים על מעשי הילדים? האם אנחנו עקביים באופן שבו אנחנו מציבים גבולות? האם אנחנו מסוגלים להתמודד באופן בונה ולא נעלב עם התנגדויותיהם של הילדים? אני חושבת שיש אתגר רציני  ביכולת להישאר שלוים יחסית ולהבין את הפרספקטיבה של הילדים כאשר הם מכעיסים אותנו מאוד. קשה לא פחות בכלל ובמיוחד בתרבות הישראלית, להציב גבולות עקביים על התנהגות הילדים. לסיכום: נבדוק את האינטראקציות היומיומיות שלנו עם הילדים ונגדיר לעצמנו יעדים לשיפור לגבי מאפיינים "פגומים" של האינטראקציה שלנו כהורים עם הילדים . חלקנו נגלה שעלינו לפתח יכולת הקשבה ברגעים קשים וחלקנו שעלינו להציב גבולות ביתר עקביות.

זימון הזדמנויות נרחבות של אינטראקציות חברתיות רציפות עם ילדים ומבוגרים

קשרים חברתיים נבנים על בסיס אינטראקציות מרובות ורציפות עם בני הגיל ועם מבוגרים.  ילדים צעירים תלויים בהוריהם לאפשור הזדמנויות של מפגשים אינטנסיביים וקבועים עם מספר ילדים ועם מבוגרים(מטפלות, קרובי משפחה, שכנים ועוד.  מפגשים אלו בחסות ההורים יכולים להתרחש בגנים ציבוריים, בבתי הילדים כשילדים מחליפים ביקוריים ביניהם; במפגשים משפחתיים או חברתיים של ההורים שמכוונים לאפשר לילדיהם הצעירים לפגוש ילדי חברים או קרובי משפחה על בסיס קבוע. כמובן שהזדמנויות מרובות לאינטראקציות עם בני קבוצת הגיל  מצויות בחיי היומיום במסגרות החינוך לגיל הרך. חשוב שהורים יפנו זמן , יאפשרו ועודדו מפגשים עם ילדים אחרים בשעות אחה"צ ויהיו  ערים לאיכות האינטראקציות החברתיות של ילדיהם במסגרות החינוך שלהם. חשוב להתבונן באינטראקציות אלו ולהתרשם מהן ולשאול את המחנכות דרך קבע על איכות האינטראקציות והקשרים של הילדים עם ילדים אחרים. במציאות היומיומית הלוחצת, משחק במחשב, בטבלט או צפיה בטלויזיה מהווים תחליף למפגשים חברתיים קבועים עם ילדים אחרים. אחת השאלות שחשוב שנשאל את עצמנו היא האם הילד שלנו נפגש באופן קבוע בחסותנו עם ילדים אחרים: מהגן, מהכיתה; עם ילדי שכנים או חברים.

חיקוי של התנהגויות של ילדים ומבוגרים

מקור חשוב ומרכזי ללמידה של כישורים חברתיים הוא ההתנהגות החברתית של ילדים ומבוגרים אחרים. ילדים לומדים באמצעות התבוננות באחרים וחיקוי מיידי ומושהה בהתנהגויותיהם. הם גם לומדים באמצעות החיזוקים שה"מודל" מקבל מאחרים. ילדים יטו לחזור על התנהגויות שבעקבותיהן המודל(מבוגר או ילד) מקבל חיזוקים חיוביים(הערכה, חיבה) מאנשים אחרים. לשם כך חשוב שנבקר את האופן שבו אנחנו מנהלים אינטראקציות עם אנשים אחרים. קשה ללמד את הילדים כישורים של ויסות עצמי, אמפתיה וניהול קונפליקטים באמצעות משא ומתן אם אנחנו עצמנו מתלהמים ומגלים התנהגות בלתי מתחשבת בזולת . או לחלופין קשה לילדים לפתח התנהגות אסרטיבית אם אנחנו כנועים ולא אסרטיביים.  החשיפה של הילדים לאינטראקציות של הוריהם ואחיהם היא ממושכת ביותר וכל ה"דיבורים" וההטפות לא יעזרו אם הללו עומדים בסתירה  עם ההתנהגות שלנו. אני חושבת שגישה רפלקטיבית שלנו לגבי האינטראקציות שלנו תסייע גם לשפר אותה וגם לגלות אמפתיה עם הילדים. ניווכח שאין זה קל לגלות אמפתיה עם אנשים שמגלים התנהגות לא נעימה. ששליטה עצמית על רגשות כעס  איננה מושגת בקלות. ההבנה שיש "לעבוד" על טיפוח כישורינו החברתיים תסייע לנו להיות מדריכים טובים של קשרים חברתיים לילדינו מעל ומעבר לניסיון להוות מודל חיובי לחיקוי עבורם.

חניכה ישירה על ידי מבוגרים "אוהדים" של כישורים חברתיים בעת אינטראקציות שוטפות בעת פעילות קבוצתית מונחית או חופשית

יש ילדים שזקוקים לחניכה ישירה של האינטראקציות שלהם עם ילדים אחרים. בגיל צעיר ניתן לזהות ילדים שמתקשים ליזום קשר עם מבוגרים וילדים אחרים.  ילדים אחרים מתקשים לגלות אסרטיביות ועמידה על זכויותיהם. אחרים יתקשו לאפשר לילדים אחרים להתבטא. יש המתקשים להיכנס ולהשתלב לתוך קבוצה שפועלת. ככל שנזהה מוקדם יותר קשיים ראשוניים של הילד ונהיה מוכנים ללות בזמן אמת את האינטראקציה שלו ולהנחות אותו איך לנהוג בזמן אמת, נמנע תסכולים ובעיות התנהגות בהמשך. חשוב לשם כך להתבונן מידי פעם באינטראקציות של הילד עם ילדים אחרים. למשל אם "ניכנס" לתמונה ונסייע לילד לבקש שישתפו אותו במשחק או לבקש צעצוע או משחק מילד אחר פעם אחר פעם נקנה לו גם ביטחון וגם מידע חשוב לגבי התנהלות חברתית הולמת. לא כל הילדים זקוקים לחניכה שכזו של האינטראקציות עם בני הגיל. אבל עבור אלו שזקויקם לתמיכה ולחניכה, התערבויות "פשוטות" יומיומיות אלו עשויות לעשות את ההבדל בין השתלבות חברתית לבין בדידות ובעיות התנהגות בהמשך. חשוב שנבין שכפי שיש ילדים שזקוקים ליותר חניכה של הכנת שיעורי בית בחשבון בהשוואה לילדים אחרים, כך יש ילדים שזקוקים לחניכה צמודה לזמן מה, בכל הקשור לאינטראקציות החברתיות שלהם. חשוב שנשתחרר מהאמונה שילדים יודעים הכי טוב, תמיד, להסתדר לבד בכל הקשור לאינטראקציות החברתיות שלהם. אין זה אומר שנתערב במקום שבו הילד מסתדר. אבל התערבות כדי לסייע לילד לפתח כישורים חברתיים מועילה מאוד וחשוב שתיעשה באינטנסיביות ולמשך זמן מספיק  הארוך שיאפשר לילד להרגיש ביטחון ולנכס לעצמו כישורים חברתיים.

חיזוקים חברתיים חיוביים  בעקבות הפגנה של כישורים חברתיים טובים

בעשרות השנים האחרונות יש הרבה יותר מודעות לצורך להרבות בחיזוקים חיוביים על התנהגות רצויה-במקרה שלנו התנהגות חברתית רצויה. חשוב שלא נקבל את ההתנהגויות הפרו-חברתיות של הילדים( גילויי אמפתיה ועזרה לזולת) כמובנות מאליהן. ככל שהילדים יזכו ליותר תשבחות על התנהגות פרו-חברתית ועל שליטה עצמית  היכןש היא נחוצה, כך תהיה להם יותר מוטיבציה לאמץ סוג כזה של התנהגויות. החיזוקים שלנו עשויים להצטרף לחיזוקים החברתיים ה"טבעיים" שהילדים מקבלים מעמיתיהם כשהם מיטיבים עם הזולת בהתנהגותם. ילדים נדיבים ואמפתיים זוכים לאהדה מצד עמיתיהם. קשה אולי יותר, אבל הכרחי, לפתח יכולת להרעיף על ילדים שמתקשים חברתית חיזוקים חברתיים בעקבות מאמצים שהם משקיעים לשפר את התנהגותם. כשילד שמגלה תוקפנות כלפי ילדים אחרים מתאפק, ואיננו פוגע ראוי שיקבל חיזוק חיובי על מאמציו. לחזק התנהגויות חלופיות לתוקפנות ושתלטנות או נסיגה חברתית חשוב ביותר. חשוב שהילדים יבינו שאנו ערים למאמצים שהם משקיעים לשפר את דריכהם. בהקשר זה, נמצא שגישה חיובית מעין זו מועילה הרבה יותר מאשר גישה "משמעתית" מחמירה שבמסגרתה הילד זוכה לעונשים על התנהגות בלתי רצויה ול"כתף קרה" בדרך כלל. כדי שיתאמץ לשפר את דרכיו זקוק הילד לקבלה שלו כבן בן אדם ולאדם(הורה בדרך כלל) שיתמוך בו במאמציו ויהיה באופן כללי "לטובתו" כמורה דרך ומחנך שמתקן את התנהלותו אבל מקבל אותו כאדם.

טיפוח של ציפיות חיוביות לגבי תוצאותיהן של אינטראקציות חברתיות עתידיות

חשוב ביותר שנאמין ביכולת של הילד לשפר את דרכיו. חשוב מאוד שנעזור לו להגדיר לעצמו מטרות מציאותיות לגבי אפשרויות שיפור ההתנהגות בטווח הקצר. ללא אמונה בכך שאנשים בכלל, וילדים צעירים בפרט, יכולים לשנות את התנהגותם, לשפר את האינטראקציות שלהם, לא נצליח לעזור לילדים שמגלים קשיים חברתיים מזדמנים לחזור למסלול של השתלבות חברתית. חשוב גם לאמץ תפיסה שהיכולות בכל תחום אינן מקובעות אלא ניתנות לשינוי. עצוב לי באופן אישי לגלות מדי פעם תפיסות של מבוגרים-מחנכים לרוב אבל מדי פעם גם הורים-שמאמינים ש"הכל אבוד" וילד שאינו מתנהג כשורה ישאר כזה-לא חשוב מה נעשה למענו. גישה דטרמיניסטית ותבוסתנית כזו גוזרת את דינו של הילד ומפחיתה את אפשרויות השינוי של התנהלותו החברתית של הילד. חשוב כהורים שנפתח בעצמנו סוג כזה של ציפיות חיוביות וגם לא נשלים עם ציפיות בכיוון של חוסר השתנות של כשירותם החברתית של הילד שבאות מהמחנכים הפורמליים של הילדים או ממבוגרים אחרים בסביבתו.

לסיכום, בפוסט זה הרחבנו על תהליכים שמסבירים איך מפתחים ילדים כישורים חברתיים ומתמודדים עם קשיים בסיוע הוריהם או מבוגרים אחרים. הבנה של התהליכים האלו חשובה כיוון שעל בסיסם נבנות אסטרטגיות טיפוח של כישורים חברתיים, מניעה של קשיים והתמודדות עם קשיים כאשר הללו צפים.

 

ביישנות=רגשות, חשיבה והתנהגות; עזרה לילדים ביישנים=הכרה בתופעה וברגשות שמלווים אותה, קשר טוב, הנכחה, אמפתיה, אפשור, תרגול…

בפוסט זה אתייחס לילדים ביישנים ולדרכי התמודדות איתם על בסיס מאמרה של ענת כורם(Korem, 2016). מאמרה המעניין של ד"ר ענת כורם אשר פורסם בכתב העת Teaching and Teacher Education מציג ממצאים של מחקר שהתמקד בבחינת תפיסות המורים את מאפייניהם של ילדים ביישנים ודרכי ההתמודדות איתם-על בסיס הממצאים שהתקבלו במחקרה.

לפני שאתם קוראים(כגננות, מורים או הורים) נסו להשיב על השאלות הבאות:

  1. מהי בעינכם ביישנות?
  2. מה הופך לדעתכם ילדים לביישנים?
  3. מהם מאפייניה של הביישנות?
  4. מה אתם עושים -אם בכלל-אם יש לכם בכיתה או "בבית" ילד ביישן?

Shy Clip Art   Best Toddler Toys

http://www.clipartkid.com/shy-clip-art-best-toddler-toys-xwZlUd-clipart/

על ביישנות

נזכיר שביישנות מתייחסת לנטיה להימנע  ממגע עם אנשים אחרים. מדובר בנטייה טמפרמנטאלית מולדת, שמלווה ברגשות והתנהגויות אופייניים, וביטוייה בהתנהגות של הימנעות ממגע עם אנשים. יש לזכור שהבסיס לנטיה זו בילוגי.  חשוב להבין שילדים(ואנשים בכלל) ביישנים מרגישים דאגה, חרדה ומודעות עצמית מוגברת במצבים חברתיים. ילדים ביישנים נוטים להתבונן רבות בהתנהלויות החברתיות ממרחק מבלי להיכנס פנימה לקבוצה, מבלי להשתתף. ההתנסות החוזרת ונשנית של הימנעות ממפגשים חברתיים מביאה רבים מהילדים להערכה עצמית נמוכה.  הדאגנות והחרדה מהתמודדויות חברתיות עלולות להפריע לילדים להתרכז בלימודים. יתרה מזו כיוון שילדים ביישנים מעורבים פחות באינטראקציות חברתיות מזדמן להם פחות לשוחח עם ילדים ואנשים אחרים ולפתח בדרך זו את השפה שלהם.

במחקרה של כורם יש אזכור של מחקרים שבהם נמצא גם שלילדים בישנים יש חברים קרובים, חברי נפש. בחלק מהמחקרים נמצא, עם זאת, שרמת הידידות של הילדים הביישנים רדודה בהשוואה לרמת הידידות של הילדים שאינם ביישנים.

אף שלביישנות בסיס בילוגי מוכח, גורמים חברתיים ותרבותיים משפיעים על ביטויי הביישנות של הילד ועל האופן שבו התנהגות ביישנית נתפסת על ידי הסביבה. התייחסות הסביבה עשויה להשפיע הן על האופן שבו תופס הילד את עצמו והן על איכות השתלבותו החברתית-מבלי שהדבר ישנה כמובן את הגרעין הבסיסי המולד שעומד בלב הביישנות.

במחקר נמצא גם שאוכלוסית הביישנים איננה אוכלוסיה אחידה ויש בה סוגים שונים של ביישנים-למשל בישנים שמעוניינים להצטרף למפגשים חברתיים אבל מתקשים להתגבר על החרדה להצטרף לחברה(חווים קונפליקט פנימי של התקרבות-הימנעות ממצבים חברתיים), לעומת ביישנים אדישים לכאורה לקרבה עם אנשים אחרים (Tang et al, 2016). על כן נדרשת ערנות גם לאבחנה הזו וכמורים והורים חשוב בכל מקרה לנסות להבין כל ילד כיחיד-מה מתאים ומה לא מתאים לו ולא להחיל על כל הילדים בכלל ועל כל הביישנים גישה אחידה.

תפיסות המורים לגבי ביישנות

ממצא מרכזי במחקרה של כורם מתמקד בתפיסה המצומצמת של הביישנות על ידי מורות ומורים, כתופעה שכוללת רק היבטים התנהגותיים. ממחקרה עולה שמורות ומורים מתעלמים לרוב מכך שהבישנות כוללת "מארז" של רגשות(דאגה וחרדה במצבים חברתיים), חשיבה(עולות מחשבות שעשויות להתמקד בציפייה לאי הצלחה במפגש "בטח לא יקבלו אותי", "מה שיש לי להגיד חסר ערך וחשיבות") והתנהגות(הימנעות פעילה מאינטראקציה חברתית, והימצאות במצבים שתשומת הלב ממוקדת בילד). במחקרה של כורם, נמצאו מורים שהערכתם השיפוטית את הבישנות הייתה חיובית(מדובר לדעתם בילדים נעימים, מנומסים ואינטליגנטים). לעומת אחרים שהתייחסותם השיפוטית לביישנות הייתה שלילית(כאילו באו בטענות על כך שהילד לא משתתף, נמנע ב"מתכוון" מקשר עין וממגע).

מעניין לציין שממחקרה של כורם עלה שמורים שהעריכו את הילדים הביישנים באופן חיובי חשבו שאין צורך לעזור או לתמוך בילדים אלו בטענה שהם "בסדר" ושההימנעות ממפגש חברתי היא בחירה לגיטימית של הילדים. לעומת זאת, מורים שהעריכו את הילדים הביישנים באופן שלילי חשבו שיש צורך להתערב כי הילדים הבישנים הצטיירו בעיניהם כ"מסכנים".

הממצא הזה שמתמקד בראייה מצומצמת של הביישנות תוך התעלמות מרגשות וחשיבה של הילדים, מוביל להגברת המודעות להתעלמות מרגשות וחשיבה גם במקרים נוספים לא רק בנושא הביישנות. התרשמותי היא  שלעתים קרובות מידי החלטות של אנשי חינוך לגבי תכניות התערבות עבור ילדים, מתקבלות אך ורק על בסיס התייחסות להתנהגות הגלויה מבלי להתייחס לבסיס המוטיבציוני, הרגשי והקוגניטיבי שמוליד את ההתנהגויות. היבטים התנהגותיים ניתנים לצפיה ישירה -הם קונקרטיים. לעומת מוטיבציה, מחשבות ורגשות שאינם כאלו.

דרכי התערבות מומלצות עם ילדים ביישנים

כורם מציגה במאמרה מקורות  מחקריים שמראים שתמיכה בילדים ביישנים בגיל הרך-הן על ידי המחנכים והן על ידי הורים-מניבה תוצאות חיוביות.   על בסיס ההבנה שניתן לעזור לילדים הביישנים להרגיש טוב יותר עם עצמם ולקחת חלק בפעילויות חברתיות-בתנאים שלהם-מציעה כורם במאמרה גישת התערבות אקולוגית והוליסטית למורים. יתרונה של גישתה של כורם בכך שהיא מציעה שמחנכים יתמכו בילדים הביישנים בכיתות הלימוד עצמן. גישה זו חשובה ביותר כי בעיניי אין באמת הרבה היגיון להוציא את הילדים מהכיתה ולשוחח איתם ביחידות. התמיכה וההתערבות צריכות להתרחש במקום שבו מרגישים הילדים לא נוח.

מטרות ההתערבות ,בעיניי ,הן עידוד של השתתפות הילד(בתנאים שלו) במפגשים חברתיים, הפחתת החרדה שלו במפגשים אלו והעלאת הדימוי העצמי של הילד. במקביל המטרה הנוספת היא שהכיתה כולה תלמד לקבל את השונות החברתית בין הילדים ושכל הילדים כולם-כולל אלו הביישנים יונכחו בעיני עמיתיהם ובעיני עצמם.[בכל מקום שאני כותבת הכוונה לילד ולילדה כאחת]

דרכי ההתערבות המוצעות בהמשך כוללות שילוב בין הצעותיה של כורם(לרוב) לבין מעט הדגשות נוספות שלי: מתוך הכרה זו חשוב שתצמח גישה של עידוד השתתפות והימנעות מהפעלת לחץ שעלולה להקשות עוד יותר על הילדים הביישנים להשתתף.

1. הכרה בתופעה-יש להכיר בכך שהילד נמנע ממפגשים חברתיים וויש להכיר בחרדה שמתלווה למפגשים אלו;

2. יצירת קשר אישי טוב עם הילד תוך התעניינות בו כבן אדם שלם עם תחומי עניין, תחביבים, העדפות, חוזקות וקשיים; חשוב שהילד ירגיש שהמורה מתענין בו כבן אדם ויש על מי לסמוך בכיתה; וכן שהמורה יאפשר לילד להיות הוא עצמו;

3. עידוד מדוד ומותאם  שהילד ישתתף בשיחות בכיתה;  הכוונה להעצים את הילד ולא לדחוק אותו לפינה;  ניתן להיעזר בהיכרות עם תחומי עניין וחוזק של הילדים על מנת לסייע להם להשתתף בתנאים שלהם במפגשים חברתיים מגוונים. לדוגמה, בגן ניתן לבחור ספר לקריאה חוזרת שמענין את הילד- ספר שהוא בקיא בו; ניתן ליצור קבוצה קטנה של ילדים שבה ירגיש הילד בנוח להשתתף. חשוב להתרגל לא לוותר מראש על השתתפותו של הילד אלא ליצור תנאים להשתתפותו מבלי לדחוק בו או לחייב אותו להשתתף; כורם מזכירה את אסרטגיית הפחתת הרגישות(sensitive desensitization) דהיינו ליווי של הילד במהלך התקרבות הדרגתית ומוגנת לקבוצות של ילדים אחרים.

4. הנכחה-דעתי היא שאחת האסרטגיות החשובות כשמדובר בילדים ביישנים היא "להנכיח" אותם בעיני הילדים האחרים בכיתה; כייון  שהילדים הביישנים הופכים לעתים ל"שקופים" בכיתה חשוב לחשוב על דרכים להדגיש את נוכחותם בכיתה בצורה שלא מעוררת את דאגנותם. ניתן לעשות זאת על ידי הערת אגבית על פרויקט חשוב שהילד הביישן היה מעורב בו מבלי לחייב את הילד להשתתף. או על רעיון לפעילות מענינת שהילד הביישן לחש על אזנה של הגננת. חשוב להפוך את הילד לחביב ואטרקטיבי בעיני עמיתיו לגן או לכיתה.

5. הצעה של חיזוקים חיוביים על השתתפות-בצורה מותאמת ולא מוגזמת. בדרך זו גם מעודדים השתתפות וגם מחזקים את הערכתם העצמית של הילדים כך שיעזו יותר להשתתף מתוך אמונה ביכולותיהם.

6. עידוד של השתתפות בקבוצות קטנות על ידי הרכבת קבוצה שהולמת את הילד והצעה של נושא פעילות שהילד מרגיש בו עניין ויכולת. כורם מציינת גם את האפשרות של הצעת תפקיד כלשהו לילד הביישן בקבוצה.

7.חניכה ישירה של מפגשים חברתיים-חשוב מאוד ללוות מפגשים חברתיים של הילדים, להימצא על ידם ולתמוך בזמן אמת בהצטרפותם לקבוצה. להימצא לעתים "מאחורי גבם" כמשענת שנותנת כוח להצטרף ולא לוותר על ההתמודדות עם החרדה.

8. התערבות ברמה של הגן או הכיתה כקבוצה חברתית-למשל, קריאה של ספר ילדים במליאה שעוסק בביישנות ועל איך ילד ביישן מרגיש מבלי לדבר במליאה על הילד הספציפי. כמו כן, ניתן לדבר במליאה על דרכים ליצור אינטרקציה בין ילדים בצורה נעימה ולא מאיימת ועל עידוד של יזמה חברתית. כורם מציגה במאמרה מחקרים שמדברים על שיפור האקלים הרגשי של הכיתה כבניית בסיס בטוח לכל הילדים -לא רק לילדים ביישנים להרגיש בנוח ורצויים בכיתה. אם האוירה בכיתה היא נעימה ולא מאיימת יגדלו הסיכויים של הילדים הביישנים ירצו להשתתף.

9. שיחות ותיאום עם הורי הילד-כחלק מהגישה האקולוגית שמוצעת על ידי כורם נכללת ההמלצה לשוחח עם הורי הילד הביישן ולתאם איתם דרכי פעולה שמטרתן לקדם את השתתפותו של הילד במפגשים חברתיים ובקביל להביא להפחתת החרדה במצבים אלו, ולהערכה עצמית חיובית. בשיחות אלו ניתן להחליף עם הורי הילד התרשמויות לגבי תפקוד הילד בגן (או בבית הספר) ובבית. אפשר לשוחח על דרכים לעודד השתתפות בדרך שהולמת את צרכי הילד. חשוב לוודא שלא בגן ולא בבית כועסים על אי השתתפות הילד או לועגים לו על הימנעותו.

 

לסיכום,  בפוסט זה נידונו תפיסות של מורים בנוגע לביישנות והוצגה גישה של התמודדות עם ביישנות על בסיס מאמרה של ענת כורם. הבולט בממצאים שנוגעים לתפיסות המורים היה ההתייחסות הגורפת להתנהגות של הילדים מבלי לקחת בחשבון את הרבדים העמוקים של רגשות ומחשבות שמתלווים לביישנות. נראה כי מורים מעט מידי מתעמקים ברגשות של הילדים הביישנים וממילא אינם מגלים כלפיהם אמפתיה. במאמר הוצגו אסטרטגיות התמודדות עם ביישנות החל בזיהוי והטיפול בילד עצמו וכלה בהתייחסות לרמה של הכיתה השלמה והקשר עם הורי הילדים. חשוב שהקשר וההתערבות עם הילדים הביישנים ילוו באמפתיה, הבנה ורצון לעזור . במקביל חשוב להימנע מאדישות מצד אחד ומרחמנות על הילדים מצד שני.

Korem, A. (2016). Teachers’ outlooks and assistance strategies with regard to “shy” pupils. Teaching and Teacher Education59, 137-145.

 

בניית תכניות התערבות להתמודדות עם קשיים חברתיים והתנהגותיים

שני הפוסטים האחרונים עסקו  בטיפוח כישורים חברתיים למניעת בעיות התנהגות ובהצעה של דרכי התמודדות עם מגוון של קשיים שכיחים בגיל הרך: בדידות ובישנות, תוקפנות, היעדר כישורים חברתיים, התחלה של דחיה חברתית. כשהמאמצים המושקעים במניעת הקשיים או הניסונות ליישם דרכי התערבות במסגרת הקבוצה, אינם נושאים פרי נדרשות גננות ומורות לבנות תכנית התערבות אישית  לכל ילד שמפגים קשיים חברתיים שמפריעים לתפקודו .

מה שאני אומרת הוא שכשנתקלים בילד שמפגין בעיית התנהגות (לדוגמה , הפעלת תקופנות כנגד ילדים אחרים; או הימנעות שיטתית מאינטראקציות רציפות עם ילדים אחרים), והניסונות שנעשו במסגרת הקניית הכישורים החברתיים שהיו מיועדים לכל הילדים, לא צלחו, הכרחי לעצור ולבנות תכנית התערבות אישית עבור אותו הילד- תוכנית שתתבסס על הערכה של הקושי עצמו, ותיקח בחשבון גורמים  בסביבת הגן או הכיתה הספציפית  והגורמים הקשורים בילד שתורמים להסלמת הקושי. חשוב שתכנית זו תיושם באופן שיטתי ויהיו שותפים לגיבושה וליישומה כל אנשי הצוות ושהתכנית תתואם עם הורי הילד.

בפוסט זה אציג עקרונות שעשויים להנחות בניית תכניות התערבות להתמודדות עם קשיים חברתיים והתנהגותיים שילדים מפגינים. עקרונות ההתערבות המוצגים נגזרים משילוב של גישה אקולוגית מערכתית והתנהגותית להבנת בעיות התנהגות. בנוסף, לעקרונות ההתערבות יוצגו כאן כלים להערכת הגישה של המחנכים כלפי הילדים ושל התפקוד החברתי של הילדים כבסיס לבניית תכנית ההתערבות. חומרים אלו התפרסמו בספרי כשירות חברתית: התפתחות, הערכה, טיפוח והתמודת עם קשיים, ושימשו בחמש עשרה השנים האחרונות מאות סטודנטיות וסטודנטים להוראה במהלך לימודי התואר הראשון שלהם בהוראה במכללת לוינסקי לחינוך.

חשוב לציין שמאות סטדונטיות וסטודנטים הצליחו במהלך העבודה המעשית שלהם בגני ילדים לרוב ולעתים בבבית ספר יסודי, להביא לשיפור של ממש בהתנהגותם של הילדים, בתפקודם החברתי ולהשתלבותם של הילדים במרקם החברתי של הגן או הכיתה. אני חושבת שהצלחתם של סטדונטים להוראה להביא לשיפור התפקוד החברתי של הילדים נבעה משילוב של המחויבות לילדים ויצירת קשר טוב איתם, הכנת תכניות שהתבססו על היכרות מעמיקה עם הילדים והנסיבות שמתוכן התפתחו הקשיים של הילדים, ויישום שיטתי של התכנית בהקשר של עבודה אינטנסיבית איתם.

תוצאת תמונה עבור ‪free clipart behavior problems‬‏

Arzec Lynmy Discover Analyze Solve It Problem Solving

גישות התערבות עם בעיות התנהגות

  • גישה אקולוגית-מערכתית
  • גישה התנהגותית

גישה אקולוגית מערכתית

  • גישה זו מעמידה את איכות הקשרים הבין אישיים בין מבוגרים לילדים ובין ילדים לבין עצמם במרכז העשייה החינוכית ובמרכז מאמצי ההתערבות כשמדובר בילדים שמפגינים קשיים חברתיים והתנהגותיים.
  • בנוסף, גישה זו לוקחת בחשבון בהערכת הגורמים שמשפיעים על הבעיה או הקשיים של הילד, היבטים שקשורים לסביבה: אקלים רגשי בגן ובכיתה כמו ארגון הסביבה הפיזית ואופי הפעילויות המוצעות לילדים

החשיבות בראיית הקשיים החברתיים וההתנהגותיים של הילדים, בפרספקטיבה אקולוגית- מערכתית נובעת מההבנה שקשיים חברתיים והתנהגותיים  צומחים על רקע אינטראקציות אינטנסיביות בין ילדים לסביבתם החברתית והפיזית הקרובה. ולכן גם כשמתעורר הצורך לשנות משהו בהתנהגות הילד, כחלק מתכנית ההתערבות, שינויים מתוכננים בדרכי פעולה והחשיבה צריכים לחול לא רק על התנהגות הילד, אלא גם על הסביבה. לדוגמה,  שכיח למצוא במקרים של ילדים דחויים נטייה של מבוגרים לסמן את הילדים האלו כבעיתיים. גננות, סייעות או מורות עשויות לנזוף בילד בפומבי, או לעתים להאשים אותו אוטומטית  במריבה קולנית בין ילדים, מבלי  לעקוב מקרב אחרי האינטראקציות בגן או בכיתה. כפועל יוצא מכך, הילד עלול להיות מואשם במעשים ש"במקרה" לא הוא עשה אותם. ילדים אחרים קולטים את ההתייחסות השלילית אל אותו ילד על ידי המחנכים, וכך נבנה לו דימוי שלילי שבלא כוונה אחראיים לו המחנכים עצמם. חלק ממאמצי ההתערבות יכללו במקרה זה מיתון התגובות של המבוגרים, ניסיון לשבח את הילדים על התנהגות פרו חברתית בנוסף לדרישה מוצדקת מהילד לשפר את התנהגותו.

השתמעויות של הגישה המערכתית אקולוגית

  • בכל תכנית התערבות נתייחס לצעדים שבהם ננקוט במסגרת הקבוצה המונחית, במסגרת המשחק החופשי, במסגרת שיחות/משחק יחידני עם הילד
  • מוקדי ההתערבות הם הסביבה, המבוגרים,[ההורים], ילדים אחרים בנוסף לילד עצמו
  • ההתערבות מתרחשת בסביבה הטבעית של הילד

גישה התנהגותית וקוגניטיבית-התנהגותית

  • אף שהגישה ההתנהגותית מתמקדת אך ורק בהתנהגויות גלויות ולא בתהליכים קוגיניטיביים ורגשיים סמויים מהעין, בגישה הקוגניטיבית-התנהגותית מבינים שלאופן שבו ילדים מבינים סיטואציות חברתיות ומרגישים במהלכם השפעה מכרעת על התנהגותם החברתית
  • בתכניות ההתערבות המוצעות כאן נשים דגש הן על היכרות מעמיקה עם התנהגויות גלויות של הילדים והמבוגרים המעורבים בסיטואציות חברתיות, והן על האופן שבו ילדים ומחנכים מבינים ומפרשים מצבים חברתיים ומרשיגים בנוגע לאנשים וסיטואציות
  • בנוסף, הגישה ההתנהגותית מתבססת על תצפיות מדוקדקות על ההתנהגויות של היחיד ואינטראקציות בין אנשים-זהו דגש חזק מאוד בתכניות ההתערבות המוצעות
  • יישום גישה זו כחלק מתכנית ההתערבות מחייבת הגדרה ברורה של התנהגויות שטעונות שיפור(לדוגמה, הכרחי לציין האם התצפיות העלו שיש לסייע לילדים להיכנס לקבוצה שפועלת)
  • יישום הגישה ההתנהגותית כרוכה בזיהוי מצבים של חיזוקים טבעיים להתנהגות שלילית או של חיזוקים שליליים-דהיינו מושם דגש על זיהוי מצבים שבהם מבוגרים או ילדים אחרים צמחזקים שלא במתכוון לרוב התנהגויות שליליות של הילד; במצבים אלו תכנית ההתערבות תכלול הרחקה מכוונת של החיזוקים הלשיליים או החיזוקים החיוביים  בעקבות התנהגויות שליליות
  • עושה מניפולציה של חיזוקים וסנקציות במטרה לחזק התנהגויות רצויות ולהפחית התנהגויות בלתי רצויות
  • מחייבת תוכנית ברורה
  • מבוססת על יישום עקבי ומתואם של התוכנית בין אנשי הצוות

השילוב בין הגישה המערכתית-אקולוגית לבין הגישה ההתנהגותית באים לידי ביטוי בעקרונות ההתערבות הבאים שמנחים את בניית תכניות ההתערבות.

עקרונות התערבות

  • יש להבטיח קשרים טובים עם ובין הילדים כבסיס לבניית תכנית ההתערבות
  • יש להבטיח ריבוי של מפגשים חברתיים רציפים בין הילדים
  • יש להבליט את החוזקות של הילדים המאתגרים בפני עמיתיו לגן וולכיתה ובאינטראקציות בין המחנכות לביניהם
  • יש לבנות סביבה חברתית מקבלת, עם גבולות ברורים ועם אפשרויות של ביטוי עצמי
  • יש לשקוד על פיתוח של כישורים חברתיים הנחוצים לתקשורת בין-אישית(הקשבה, פעילות בתורות, אמפתיה, אסרטיביות, כניסה לתוך קבוצה שפועלת, שיתוף פעולה עם בקשה)
  • יש לטפח יכולת של שליטה עצמית בכעס לצד הבעה מילולית של רגשות
  • יש להתאים את הצעדים למערך הגורמים שנמצאו משפיעים על קשייו של הילד שעבורו אנו בונים את התכנית

כלים שניתן לשלב בתכנון ויישום תכניות ההתערבות

תצפיות ושיחות עם הילדים,  עם אנשי הצוות ועם הורי הילדים

  • תצפיות חופשיות פאסיביות בזמן משחק חופשי, בזמן פעילות מובנית בקבוצה קטנה, בזמן מפגשי מליאה
  • תצפיות ממוקדות-במוקדים מרכזיים שקשורים לתפקוד חברתי: א. היענות לכללי התנהגות;ב. אינטראקציות עם ילדים ועם מבוגרים;ג. באופן שבו מתמודד הילד עם קשיים תפקודיים, לימודיים וחברתיים;ד. האופן שבו מביע, מבין ומווסת הילד את רגשותיו;ה. איך נוהג הילד להיכנס לתוך קבוצת ילדים שפועלת.
  • שיחות עם הילד עצמו ועם ילדים אחרים
  • שיחות קבועות בתחילת היום, לפני פעילות כזו או אחרת ואחריה
  • ראיונות ושיחות שוטפות עם הגננת המשלימה, עם הסייעות, עם הורי הילדים
  • האופן שבו מתייחס הילד לסיפורים על קשרים בין ילדים או לצילומים אוציורים שמתמקדים בקשרים בין ילדים(הסיפורים והצילומים עשויים להציג מצבים של בדידות, תוקפנות, דחיה חברתית וכו'.

כלים התנהגותיים וכאלו שאמורים להביא לשיפור אינטראקציות בין אישיות

  • צפייה באינטראקציות חברתיות
  • שבחים עקביים של התנהגות פרו-חברתית
  • עידוד של משחק סוציו-דרמטי ללא הפרעות
  • עזרה מזדמנת לילדם “תקועים” תוך כדי הפעילות החברתית ה"טבעית"
  • בניית הסכם עם הילד תוך ניהול מו"מ איתו
  • יצירת קבוצות משימה מעורבות גיל, מורכבות מילדים בוגרים ביישנים עם ילדים צעירים מהם
  • עידוד של אינטראקציות שוויוניות, רציפות בין ילדים במהלך פעילות קבוצתית
  • הבלטת נקודות חוזק של ילדים במהלך פעילות קבוצתית
  • דחייה של מלשינים; היענות לפניות אמיתיות לעזרה
  • עידוד יוזמות של ילדים
  • הטלת תפקידים ואחריות על כולם
  • חניכה אישית בעת מפגש קבוצתי של ילדים עם קשיים
  • זיהוי מוקדם של התנהגות תוקפנית וטיפול שיטתי ומיידי להפחתתה
  • הדרכה ליישום קונפליקטים בדרך של מו”מ
  • משחקי תפקידים וסימולציות של מצבים חברתיים טיפוסיים

להלן  כלים שמשמשים להערכה של התפקוד החברתי וההתנהגותי של הילדים כבסיס לבניית תכנית התערבות וראשי פרקים של תכנית התערבות מעין זו.

איסוף נתונים לקראת בניית תכנית התערבות

כיוון שהמחנכת עצמה והאופן שבו היא תופסת את הילד שמפגין קשיים רגשיים וחברתיים נתפסים כמרכזיים בדרך שבה מוערכת ההתנהגות של הילד ומתוכננת ההתערבות לשיפור תפקודו החברתי מוצע "כלי 1" שמטרתו להביא להגברת המודעות של המחנכים לאופן שבו הם עצמם תופסים את הילד.

%d7%9b%d7%9c%d7%99-1

 

 

לאחר מילוי כלי 1 מוצע שמחנכים יקדישו מספר שבועות לתצפיות ושיחות עם הילדים שמטרתם להכיר על בסיס התצפיות תתגבש התייחסות מסכמת שתציג את פרויל הרגשי/חברתי/התנהגותי של הילד שעבורו מבקשים לבנות תכנית התערבות. פרופיל זה  כלול בכלי 2 המוצג מטה.

 %d7%9b%d7%9c%d7%99-2

 השלב הבא אחרי בניית הפרופיל הרגשי/חברתי/התנהגותי מוצעים ראשי הפרקים הבאים לבניית תכנית ההתערבות

סקיצה של תכנית התערבות-תכנון, דיווח והערכה

להלן ראשי פרקים לבניית תכנית התערבות.

%d7%a1%d7%a7%d7%99%d7%a6%d7%94-%d7%a9%d7%9c-%d7%aa%d7%9b%d7%a0%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%aa%d7%a2%d7%a8%d7%91%d7%95%d7%aa

בהמשך אני מציגה טבלה שעשויה לשמש לדיווח על יישום תכנית ההתערבות על בסיס יומיומי. מדובר במעקב צמוד אחרי יישום התכנית תוך בחינה מתמדת של מימוש המטרותיה  והכנסת תוספות ושינויים לפי הצורך.

  %d7%93%d7%99%d7%95%d7%95%d7%97-%d7%a2%d7%9c-%d7%aa%d7%9b%d7%a0%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%aa%d7%a2%d7%a8%d7%91%d7%95%d7%aa

 

לבסוף מוצעת דרך להעריך  את תכנית ההתערבות.

  %d7%94%d7%a2%d7%a8%d7%9b%d7%aa-%d7%aa%d7%9b%d7%a0%d7%99%d7%aa-%d7%94%d7%94%d7%aa%d7%a2%d7%a8%d7%91%d7%95%d7%aa

 סיכום

בפוסט זה הצגתי עקרונות וכלים שמייצגים שילוב בין גישה אקולוגית-מערכתית והתנהגותית לבניית תכניות התערבות אישיות עבור ילדים שמפגינים קשיים חברתיים והתנהגותיים.  תכניות התערבות טובות מיושמות בסביבה שבה מתרחשים מפגשים חברתיים בין הילדים על בסיס יומיומי. אף שברור שהילדים מביאים את ניצני הקשיים החברתיים וההתנהגותיים אל הגן ובית הספר מ"הבית", ברור שככל שנתערב מוקדם יותר, בדרך שיטתית , כך נצליח להביא לשיפור התפקוד החברתי וההתנהגותי של הילד. כדי שתכנית תצליח חשוב שנבין שלנו כמחנכים ולאינטראקציות שאנו יוצרים עם הילדים, עשויה להיות השפעה חיובית או שלילית על התפקוד של הילד. תפיסה שכוללת ביקורת עצמית עשויה לסייע.  בנוסף נדרש מאמץ שיטתי להכיר את תפקוד הילד ולבנות תכנית התערבות מתואמת עם הצוות ועם הורי הילדים. ממצאי מחקר וניסוני המקצועי בהכשרת גננות ומורות מלמדים שהשקעה אינטנסיבית ושיטתית משתלמת ומביאה לשיפור התפקוד החברתי וההתנהגותי של הילדים. לא חשובת שיש הרבה אנשים שיכולים להתברך ביכולת להשפיע על עתידם של הילדים. גננות ומורות שמטפלות באופן שיטתי בבעיות ההתנהגות של הילדים החל מהגיל הרך נמנות עם עם בעלי התפקידים שיכולים להשפיע.