על מרכזיות הקשרים הבין אישיים בין צוותי הגנים לילדים תמיד – ובמשבר הקורונה במיוחד

רבים מהלקחים והתובנות שנוגעים ללמידה מרחוק בתקופת הסגר שנכפתה על ילדים, הורים, צוותים חינוכיים עקב התפשטות נגיף הקורונה, מתמקדים בהיבטים טכניים של למידה מרחוק. אחרים מתמקדים בתהליכי ותוכן הלמידה המתאפשרת בלמידה באמצעות אפליקציות כגון הזום. מחשבה רבה מוקדשת לשיפור דרכי הלמידה בתחומים אלו. בפוסט זה אני מבקשת להדגיש את תרומתם של קשרים בין אישיים רציפים בין צוותי הגנים לילדים ובין הילדים לבין עצמם לרווחה הרגשית של כל הילדים ובמיוחד לטובת ילדים עם קשיים חברתיים או לימודיים כאלו ואחרים. זאת ועוד, אדגיש בפוסט שרציפות ואיכות הקשרים הבין אישיים של צוותי החינוך עם הילדים בתקופת הסגר והפסקת הלימודים פנים-אל-פנים שנמשכה כחודשיים, השפיעו ומשפיעות על ההסתגלות מחדש של הילדים לגני הילדים עם החזרה לעבודה בגנים בצל משבר הקורונה.

את התובנות שאציג כאן גיבשתי במהלך שיחות עם גננות ומורות כמו גם מתוך התבוננות בתפקוד של ילדים בגיל הגן בסביבתי וניסיון להבין את ההתרגשות לחזור ללימודים ואת קשיי ההסתגלות עם החזרה לגנים.

It's important to explain to your children what's going on
https://www.cambridge-news.co.uk/news/uk-world-news/coronavirus-covid19-school-closed-meals-17951999

מערכת החינוך בישראל כמו בעולם כולו נאלצה להתארגן במהירות גדולה מאוד כדי ליישם על בסיס יומיומי למידה מרחוק בכל שכבות הגיל. כשמדובר בילדים בגיל הגן(בני 3 עד 6 בתחילת שנת הלימודים) מדובר באתגר לא פשוט. וזאת כיוון שילדים צעירים אינם "בנויים" במיוחד להתמודד דרך קבע עם תקשורת דיגיטאלית וודאי לא במליאת הגן אבל גם לא תמיד בקבוצות קטנות. חוסר הממשות של הקבוצה במקרה זה, ההתרגשות מהחשיפה בוידאו לדמויות מוכרות והקושי לווסת את הקשב ואת הרגש שאופייני לרבים מהילדים והילדות בגיל הזה, אינם מקלים על ביצוע ה"משימה": שיעורי זום או וידאו אחרים על בסיס יומיומי. זאת ועוד, בגיל הגן הירתמות לאינטראקציות מרחוק עם הילדים מחייבת נוכחות והשגחה רציפה מצד ההורים. לא תמיד ההורים היו ערוכים להקדיש את הזמן הדרוש במיוחד במשפחות שבהן חיים כמה ילדים וכל אחד מהם זקוק לסיוע כזה ואחר מצד ההורים. הורים שחלקם היו מודאגים מטרדות פרנסה ואחרים שהיו עסוקים בעבודה מהבית לא תמיד היו מוכנים להקדיש את הזמן כדי לעודד את ילדיהם הצעירים להשתתף במפגשים אלו.

מצד הגננות מדובר בהתנסות בפלטפורמות שלא היו מוכרות להן בעבודתן עם ילדים צעירים, בתכנון דרכי תקשורת ולמידה שזרים מאוד לחווית החיים והלמידה בגן. וזאת בנוסף לכך שהגננות עצמן עבדו מהבית כשילדיהן הפרטיים ברקע. כשהמחשבים של המשפחה בתפוסה מלאה.

כך או אחרת התרשמותי משיחות עם גננות והורים היא שלמידה מרחוק התקיימה בהיקפים שונים בגנים שונים ברחבי ישראל. זאת ועוד, שוחחתי עם גננות שגילו לדעתי גדלות נפש ונחישות להגיע לכל ילד וילדה שלומדים בגנים שלהן. זאת ועוד,הן יצרו קשר טלפוני עם ילדים שלא השתתפו במפגשי זום. הגדילו לעשות והדפיסו בגן דפי פעילות כך שהורי הילדים יוכלו לבוא ולאסוף אותם מהגן. אחת הגננות סיפרה לי שהיא השאילה להורים ספרי ילדים ומשחקים מספרית הגן . וכן יזמה חלוקה של שני ספרי ספרית פיג'מה שהגיעו לגנים ולא הספיקו לעבוד איתם בגן. היו גם גננות ש"עשו" ביקורי בית במקרים של ילדים שנותק מהם הקשר או ילדים עם קושי שפתי וקיימו בהתנדבות מלאה מפגשי העשרה אישיים כך שהקשר שלהן עם הילדים האלו אף התחזק בתקופת הסגר עקב משבר הקורונה. היו שעשו ביקורי בית אצל כל הילדים כחלק משגרת יצירת הקשר איתם.

היו גם מקרים בגנים שבהם עלה הרושם שמשפחות הילדים מתפקדות ומיטיבות לטפל בילדיהן בנסיבות המיוחדות האלו שהקשר עם הילדים לא היה יומיומי. אלא סביב מפגשי זום מזדמנים, חלוקת הפתעה לקראת חג הפסח לבתי הילדים, מפגשים קצרים סביב ימי ההולדת של הילדים. הקשר עם הורי הילדים היה שוטף ורציף. לכארוה סביר בהחלט ויש הגייון רב לא להעמיס על הילדים ועל הוריהם מפגשי זום. התוצאה הייתה סוג של קשר רופף ואז גם לא משמעותי במיוחד עם הילדים. היו גם מקרים שהילדים סרבו בתוקף להשתתף בפעילויות שהוצעו על בסיס קבוע על ידי הגננות. המחיר של נתק בקשרים הוא בהתרופפותם של הקשרים ובקשיי הסתגלות עם החזרה של הילדים הצעירים לגנים.

קשר טוב עם כל אחד מהילדים-לב ליבו של החינוך לגיל הרך

הרכב הצוותים של גני הילדים הציבוריים כהקשר

אני חושבת שתמיד ובמיוחד בתקופות אלו, הרכיב החשוב ביותר בחינוך הוא קשר טוב עם הילדים והבטחה של קשרים טובים בין הילדים לבין עצמם. נזכור גם שבגני ילדים ציבוריים עובדות "גננות-אם" שמנהלות את הגנים, גננות משלימות שעובדות בין יום ליומיים בשבוע בכל גן, סייעות ראשיות, סייעות משלימות(יום בשבוע), בגני חינוך מיוחד מתוסף צוות מקצועי פרה רפואי שמגיע לגן על בסיס קבוע ואילו לגנים ה"רגילים" מתוספות לעתים גננות משלבות שעובדות עם ילדים יחידים ועם קבוצות.לצוות תקני קבוע זה מתוספות לעתים סייעות רפואיות או התנהגותיות אישיות, וסטודנטיות להוראה. הכרחי לזכור שכל אלו הם חלק מצוות הגן. עבודת הצוות חייבת להיות מתואמת ומוסכמת סביב מטרות משותפות. חייבת להיות חלוקה של משימות בין שנות הצוות. בגני ילדים רבים חסרה תרבות של עבודת צוות-כתולדה מהתקופה שבה בגן אוטונומי עובדות גננת ו"הסייעת שלה" ושתיים אלו יכולות לתאם דברים בצורה לא פורמאלית ו"זורמת". אחד ההיבטים שמחייבים תיאום קשור לקשר האישי שנוצר עם כל אחד ואחת מילדי הגן. הכרחי בעיניי שלכל ילד וילדה יהיה עם לפחות אחד המבוגרים הקבועים קשר טוב-קשר כזה שהוא יוכל לבטא בפניו קשת רחבה של רגשות. קשר אשר יאפשר לילד לבטוח במבוגר ולבקש עזרה בעת הצורך. וגם קשר שיש בו את קבלת הסמכות של המבוגר.

מאפינים של קשר טוב בין צוות חינוכי לילדים

קשר טוב בין גננות וסייעות לילדים מתבטא בזה שבסופו של דבר הילד שואב ביטחון מהקשר. קשר שבו המבוגר הופך לכתובת זמינה לפניות לעזרה. קשר שבו המבוגר שקשור לילדים יכול להתמודד עם ביקורת מצד הילדים. קשר טוב עם מבוגרים משמעותיים הוא גם כזה שהילד לומד להישמע לבקשות ולפעמים להנחיות המבוגר ומבין את הרציונל שעומד מאחורי הנחיות אלו. קשר טוב עם מבוגרים משלב בין חום והכלה וקרבה רגשית ופיזית לבין יכולת לקבל את סמכות המבוגר ולשמור על כללים הגיוניים ומוסכמים. קשרים טובים וקרובים הם כאלו שמכילים קונפליקטים ורגשים להבדלי דעות ותפיסות בין אנשים בכלל ובין מבוגרים לילדים בפרט. חשוב ללמוד לגלות אמפתיה עם הילד ולצד זה להיות מסוגל לחשוב איך לפעול לטובתו במקרים שבהם מתגלה קושי הילד מנסה להימנע ממנו.

קשרים כאלו הולכים ונבנים בהדרגה כפועל יוצא של אינטראקציות אינטנסיביות יומיומיות בין מבוגר(גננת מנהלת גן, גננת משלימה, סייעת ראשית, סייעת משלימה וכו). כדי לבנות קשרים טובים צריך "לעבוד" . צריך לעבוד כדי לרכוש את האמון של הילד בזה שאנחנו שם בשבילו. חשוב שנכיר את הילדים על מאפייניהם, תחומי העניין שלהם, "נקודות התורפה" שלהם. הבסיס לבנית הקשר הוא אפוא היכרות טובה עם הילדים על מאפייניהם מתחילת השנה.

צוותי החינוך מורגלים בחיים הרגילים של הגן ליצור אינטראקציות פנים אל פנים עם ילדים סביב אירועים שהם חלק מהחיים בגן. קבלת הילדים בבוקר, מפגשים סביב בקשות של ילדים, שיתוף ברגשות ומחשבות מצידם, דרישה יומיומית להיענות לכללים. לבקשות קטנות ויומיומיות. הקשבה להבעת קשיים והתייחסות אליהם. כך הולכים ונרקמים קשרים בין אישיים במצב "רגיל". גם במצב"רגיל" חשוב לבדוק באופן שיטתי אם הצוות "הגיע" לכל הילדות והילדים. אם אין ילדים שמסיבות שונות, "שקופים" ולא נוכחים בתודעה של הילדים האחרים ושל הצוות. אין לתת בתחום זה לחיים לזרום באופן ספונטני. הכרחי לעשות מאמץ יזום לבנות קשר עם כל אחד מהילדים והילדות בגן ולעצור פעם בכמה זמן ולבדוק איך מתנהל הקשר הזה.

צורך בהכנסת התאמות למשבר הקורונה

בתקופת הסגר רבים התמקדו כאמור בקושי לקיים מפגשילמידה בזום עם הילדים הצעירים. נוצר הרושם שללא מפגשי הזום גננות אינן עושות את עבודתן. אני חושבת שברמה של התקשורת וההנחיות הכלליות עניין הקשר הבין אישי, ומגוון האפשרויות ליצור קשר מסוג זה עם הילדים, במצב של סגר מסיבות בריאותיות, נדחק לפינה. מטרת העל בתקופה הזו היא שיתקיים קשר רציף עם כל הילדים ושיזהו ילדים ומשפחות עם קשיים -קשיים שמחייבים םפתרונות מיוחדים.

על כן, ורבות מהגננות עשו זא,ת חשוב היה לחשוב על דרכים שמבטיחות קשר יומיומי רציף עם הילדים. בין בשיחות טלפון, בין בביקורי בית, בין בשיחות וידאו קבוצתיות ואישיות. לקח לי זמן להבין שדווקא בתקופה של סגר הכרחי היה להכתיב על קשר יומיומי עם ילדי הגן בכל דרך אפשרית וזאת כדי להמשיך לקיים ולפעמים להעמיק את הקשר בין צוותי החינוך לבין הילדים. חשוב גם ברמה של גן לחלק את המשימה בין המבוגרים (גננות ובייעות). ולקיים מעקב שוטף אחרי אינטראקציות עם כל אחד מהילדים כדי לזהות ילדים "מנותקי קשר". לשם מימוש תוכנית הבסיס הזו הכרחי שברמת הממסד החינוכי והאוצר וגם בתקשורת יתעסקו פחות עם כמות מפגשי הזום לצורך הבטחת המשכורות נשות החינוך. בתקופה של סגר צוותי החינוך הם צוותים חיוניים שאמונים על יצירת רצף של אינטראקציות עם כל הילדים. חשוב לצפות זאת מהן ולאפשר להן ליצור קשרים עם הילדים בכל דרך שעולה בקנה אחד עם הנחית משרד הבריאות. מסקנתי היא אחרי הרבה התלבטויות שגם בגיל הגן הכרחי היה להמשיך להפעיל את מערכת החינוך מרחוק-אבל לא רק ללמידה מרחקו אלא לשמירה על קשרים בין אשיים עם הילדים וליזהוי ילדים בסיכון-כאלו שלא היו מוכרים למערכת קודם לכן. חשוב לתת בידי האנשים בשטח את הסמכות לחשוב על דרכים מותאמות ליצירת קשרים יומיומיים עם הילדים והמשפחות. צפייה במשדרים בנושאים שונים, חשובה ככל שתהיה, איננה תחליף לאינטראקציות יומיומיות בין הילדים לצוותים החינוכיים.

בנוסף, דעתי היא שבמשבר דומה בעתיד, יש לפתוח באופן מיידי מסגרות חינוך לילדים שחיוני שהם לא יהיו בבית.כשם שנפתחו מסגרות לעובדים חיוניים , כך יש לפתוח מסגרות לילדים שחיוני שיהיו במסגרת חוץ ביתיות מספר שעות ביום. ילדים אלו מכונים לרוב ילדים בסיכון. אבל אני חושבת שמצב הסגר חשף ילדים שלא היו מזוהים על ידי המערכת כילדים בסיכון, לאוירה קשה בבתים. בגני הילדים, הגננות, ובבתי הספר המורות הן לדעתי חוד החנית של זיהוי מצבים וילדים שמחיייבים התערבות, שמחייבים להציע לילדים ולמשפחות מסגרות חינוך חיוניות. וזאת כיוון שהסיכון של להמשיך להיות בבית הפך עבור חלק מהילדים לסיכון יותר גדול מסיכון ההידבקות בקורונה.

לסיכום, בפוסט זה אני מבקשת להדגיש שחיוני להמשיך להפעיל מסגרות חינוך[בכלל], ולגיל הרך בפרט במצבים של סגר מהסוג שחווינו במצב של מה שהוגדר כ"למידה מרחוק". אלא שבעיניי המטרה של המשך הפעילות של מסגרות החינוך לגיל הרך היא קודם כל לאפשר קשר רציף ויומיומי עם הילדות והילדים המצויים עם משפחותיהם בסגר. מטרה נוספת היא לזהות ילדים שמסיבות שונות נמצאים בסיכון בבתיהם. לשם כך, יש לאפשר ולהנחות בשימוש במגוון דרכים ליצור תקשורת יומיומית עם הילדים. אין לחייב למידה בזום כ"הוכחה" שהגננות עושות את עבודתן והן זכאיות למשכורת. ניתן להשתמש בזום או בשיחות וידאו דרך הואטסאפ ליצירת קשר וישיחות עם ילדים יחידים. נקיטה במגוון אסטרטגיות החל משיחות טלפון וכלה ביקורי בית לגיטימית וחשובה. דרכי הפעולה צריכות להיות מותאמות לקהילות השונות ולצורכי הצוותים והילדים. נזכור גם בגנים עובדים צוותים ונדרשת עבודת צוות לחלוקת האחריות על האינטראציות היומיומיות בין נשות הצוות לפי איכות הקשרים של כל אחת מהן עם הילדים לפני הסגר, ובכפוף לגודל המשרה של כל אחת. מתעורר הצורך לדעתי לפתוח מייד אחרי הכרזת הסגר מסגרות חינוך לילדים שמתחייב שיבלו מספר שעות ביום מחוץ לבתיהם. חלק מגני הילדים החיוניים שלעת חירום צריך להיות למען הילדים ולא רק כדי לאפשר לעובדים חיוניים לעבוד. גננות וצוותי חינוך עשויים להיות עובדים חיוניים בזמני משבר מסוג זה. קשר יומיומי עם ילדים צעירים הוא הכרחי למען ההמשכיות של הלמידה גם אחרי הסגר. קשר יומיומי כזה עם ילדים בסיכון הכרחי להבטחת בריאותם הנפשית והפיזית.

על התחשבות בזולת,סולידריות חברתית ושמירה על כללים והנחיות בעידן הקורונה

התחלתי לכתוב השבוע פוסט על החינוך הדני בעקבות כתבה שפורסמה במוסף עיתון הארץ ביום שישי שעבר, 6.3.2020. הכתבה נכתבה על ידי נועה לימונה והתבססה על הפרשנות לחינוך הדני שניתנת על ידי שני שביט שאף מרצה בנושא בישראל. באותה כתבה הועלו על נס עקרונות מרכזיים וחשובים שהם חלק מהחינוך לגיל הרך ,מההתנהלות במערכות החינוך והההתנהלות בחברה הדנית.

הרעיון המרכזי בפוסט שהתכוונתי לכתוב היה שמדובר בעקרונות ראויים ביותר במה שקשור לחינוך ילדים בכלל ובחינוך ילדים בגיל הרך בפרט, אבל מימושם בקנה מידה גדול כמו שזה קורה בדנמרק מותנה בכך הורים מורים, גננות ומטפלות יזכו בעצמם בתמיכה וביחס דומה לזה שמוענק לילדים על ידי החברה והממסד. ככל שאני מבינה ממה שקראתי על דנמרק ועל מערכת החינוך במדינה זו ניתן לומר שהעקרונות שחינוך הילדים מבוסס עליהם, הם העקרונות מנחים את היחס בין הממשל לאזרחים ובין האנשים לבין עצמם במדינה זו.

על כן בפוסט זה אציג קודם את עקרונות הליבה בחברה ובחינוך הדני ואחר כך אתייחס להתאמות שנדמה לי שאנו זקוקים להם בישראל בעיקר בעתות חירום כמו משבר הקורונה.

עקרונות יסוד בחברה ובחינוך הדני

אציין אחדים מהעקרונות שהוזכרו בכתבה ובחומר רקע נוסף זו כיוון שלדעתי התנהלות אזרחית, חינוכית ובין אישית עומדים בבסיס התפקוד שלנו כחברה בכלל ובעתות חירום מהסוג שאנו חווים עתה בעידן התפשטות וירוס הקורונה.

החל ההשגת עצמאותה של דנמרק בשנת 1849, נבנתה בה מסורת של הדגשת הלמידה והחינוך, הדגשה של למידה מהחיים עצמם להבדיל מטקסטים דתיים מחייבים שאינם רלונטים לילדים, שימת דגש על הבנה ועל ערכים חברתיים להבדיל מפיתוח מיומנויות ספציפיות, ראיית הקשר הורה או מורה-תלמיד כקשר בין אנשים שהפרספקטיבה של כל אחד מהם חשובה באותה מידה. מה שמענין שמההתחלה ממשלת דנמרק בנתה מערכת חינוך ציבורית ומערכת חינוך פרטית שמשלימות זו את זו ולא ככאלו שמתחרות זו בזו. הממשלה מסבסבדת את חינוך הילדים במסגרות פרטיות אם זו הבחירה של ההורים. הלמידה נתפסת כלמידה לכל אורך החיים ולא כתהליך שחל על ילדים ונערים בלבד. לבסוף, כחלק מההתפתחות של האומה הדנית העצמאית התפתחה מסורת של הגנה על מיעוטים על מאפייני התרבות שלהם. אף שהחינוך הוא חובה מגיל 6 עד גיל 16, הוא חינם מהלידה(ליתר דיוק כחודש אחרי הלידה). הדנים ידעו במהלך שנות קיומה של מדינתם להימנע מסוציאליזם מנוון מצד אחד ומקפיטליזם חזירי מצד שני.

ציין עקרונות רלונטים לחינוך:

  1. מושם דגש על קשרים בין בישיים בין מבוגרים, בין מבוגרים לילדים שמתבססים על אמון, הדגשת קיום פרספקטיבות שונות, טיפוח אמפתיה. הדבר נכון במיוחד בסיטואציות שבהם ילד או נער מגלה תוקפנות או התנהגות פוגענית אחרת. במצב זה הורים ומחנכים מונחים לראות את ההתנהגות הפוגענית כביטוי למצוקה ולנסות להבין את מקרו הקושי הזה.
  2. החינוך הדני מתבסס על הההדגשה של חשיבות הקהילה והתחשבות בה. התחשבות בזולת היא ערך חשוב. וזאת בהקשר של חברה.
  3. לצד בניית בסיס איתן של ביטחון שמבוסס על קשר טוב עם מבוגרים מתחילת החיים, מדגישים הדניים חינוך לאוטונומיה ועצמאות. מגיל צעיר מעודדים את הילדים לקחת אחריות על התפקוד שלהם, להיות עצמאיים. לא כל כך "מפנקים" ומ"משרתים" את הילדים בדנמרק. הילדים שותפים לתהליך קבלת ההחלטות שנוגעות להם, לחיים שלהם , וללמידה שלהם.
  4. המענין בחינוך הדני הוא מה שמצטייר בעיניי כסוג של איזון בין ערכים אינדיבידואליסטים שמתבססים על בחירה(לראייה קיימת נטיה לכבד בחירה של תוכן נלמד על ידי ילדים, מורים, הורים לבין הדגשה של ערכים קולקטיביסטים שמתבטאים בשמירה ומחויבות לקהילה. ערכים אלו נוטים להיות מוטמעים בילדים החל מגיל צעיר ולכן לא נדרשת כנראה בחינוך ובחברה הדנית כפייה של כללים שתכליתם להגן על הקהילה.
  5. קיימת חשיבות רבה ביותר מאז שנוסד החינוך הדני -בדנמרק כמדינה עצמאית, של למידה מהחיים עצמם, של הבנת הסביבה הפיזית והחברתית שבה אנשים חיים.
  6. משולבים בלמידה הדנית מגוון אמצעים מהחל מהרצאות פרונטליות, וכלה בפרויקטים של חקר שמבוצעים על ידי התלמידים. הלמידה נשענת במידה רבה על טכנולוגיה מתקדמת אבל הטכנולוגיה נתפסת כאמצעי ולא כמטרה.
  7. החינוך הדני בכלל ובגיל הרך בפרט מתבסס על חשיבות הנראטיב, הלמידה מסיפורים ונראטיבים.
  8. הלמידה איננה נעשית בישיבה אלא בתנועה: מרחבי הלמידה פתוחים ומאפשרים ומעודדים תנועה והלמידה נעשית על בסיס סיורים.
  9. מודגש שילוב בין תהליכים של הוראה, הנחיה ומנטורינג לבין למידה עצמית. לדוגמה, בהשכלה הגבוהה מצופה מסטודנט להקדיש 30 שעות של למידה עצמית על בסיס כעשר שעות של מנטורינג אישי או קבוצתי.
  10. בחינוך הדני ישנה מסגרת ברורה וקבועה של תכנון זמן ומקום שבתוכה מתאפשרת למידה תוססת וגמישה, שמיושם בהקפדה. לא מנסים לזרום ולאלתר.
  11. בשל תהליכי חינוך עמוקים, אינטנסיבים מבוססי ערכים אין צורך ולא נעשה שימוש בחיזוקים ועונשים.
    לסיכום הדנים הצליחו כנראה באמצעות תהליכי חינוך והבניית האומה הדנית במהלך כ-170 שנה, להגיע למצב של הפנמה של כללי התנהגות ולשלב בין אינדיבידואליזם לקולקטיזם בצורה די טובה. דנמרק, היא אחת המדינות שבה פערי השכר הנמוכים ביותר בין בעלי ההכנסה הגבוהה לבעלי ההכנסה הנמוכה.לראייה, דנמרק מדורגת במקום השני(אחרי פינלנד) מתוך 156 מדינות בדרוג האושר של האזרחים(הדו"ח האחרון של ארגון האומות המאוחדות פורסם בשנת 2019).

במה אנחנו, הישראלים, שונים לתפיסתי מהדנים?

עם הקמת מדינת ישראל היא התבססה במידה רבה על ערכים קולקטיבסטים. הושם ערך רב על הקולקטיב מתוך מחיקה מסוימת של הזהות האישית של קבוצות שונות. דהיינו, במקביל לעידוד של ערכים קולקטיביסטים-לא נעשו צעדים להגנה על תרבות המוצא של קבוצות שונות וודאי מתוך התעלמות מקבוצות המיעוט דתית בתוכה. כל זאת, כשהתקיים קונפלקט רב שנים בין ישראל למדינות ערב שהמיעוט הערבי בתוך המדינה חולק את הדת שלהן. קונפליקט שבמהלכו ישראל ראתה עצמה כקורבן ופעם בתוכה פחד אמיתי ששתיכחד על ידי אויביה. כל זאת על רקע השואה במהלך מלחמת העולם השניה. בהמשך, בשנות השמונים והתשעים של המאה ה-20, בכסות משבר כלכלי מאיים, ישראל עברה תפנית חדה לאימוץ ערכים ניו-ליברליים ושל העדפה של תחרות וערכים אינידביסואליסטים על פני ערכים קולקטיביסטים. על רקע זה, מדינת ישראל הפכה למדינת סטארט אפ עם פערים ענקיים בין בעלי ההכנסה הגבוהה לבעלי ההכנסה הנמוכה. עם פערים ענקיים בין איכות החינוך של הילדים בשכבות סוציואקונומיות שונות. ילדים בחינוך הערבי והחרדי הם הילדים בעלי ההישגים הנמוכים ביותר. במגזר החרדי, פוליטיקאים מונעים מילדי המגזר לימודי ליבה וגוזרים עליהם חיי עוני. הממששלה שזקוקה לפוליטיקאים חרדים בקואליציה מזניחה את חובתה להבטחת תנאי חינוך איכותי לילדים במגזר החרדי. במקביל, על רקע קידום ערכים אינדיביסואליסטים, קמו לתחיה שנאות כלפי האחראים להדרה העדתית מטעם מפאי ההיסטורית עם קום המדינה. עוינות מוצדקת זאת כלפי הממסד המדיר תרבותית נוצלה ומנוצלת עד היום לצרכים פוליטיים ולא נעשה כל נסיון כן ואמיתי לאחות קרעים, לרפא פצעים. שימור העוינות בין קבוצות עדתויה משרת בזמן זה או אחר פוליטיקאים.

בשנות ה-60 של המאה הקודמת שיראל נמנתה עם החברות השוויוניות ביותר במערב ומערכת החינוך שלה נחשבה לטובה. ברור שנדרשה ההתקדמות וחשיבה להתאמה לשינויים המהירים בעולם. אלא שהערכים הניו ליברליים והניסיון לדבוק בערכים של החינוך האנגלו סקסי, בעיקר הצפון אמריקאי, הביאו להתפתחות של מערכת חינוך מבוססת מדידה והערכה חיצוניות. במדינת ישראל, מכתיבים למורים ולתלמידים תוכניות לימוד ומחייבים הערכה ודיווח שמגדילים את העומס על מורים ומשאירים מעט מידי מקום לבניית תשתית של קשרים טובים בחדרי המורים ועם התלמדים והוריהם. כל זאת, גם על רקע התחזקות של קבוצות הורים דומיננטיות שמפעילות לחץ על בתי ספר ועל מורים. בבמקביל הורי הילדים עובדים שעות רבות, מבלים הרבה בפקקים ומרגישים מותשים ועמוסים בעצמם. הנהלות בית ספר ומורים מפחדים מהורים ומנסים לרצות אותם במקום לבנות שיתוף שמביא ללמידה משמעותית.

על כן מה שאני אומרת הוא שקשה ליישם את החינוך הדני במציאות של מדינת ישראל כמקשה אחת. אחד הדברים ההכרחיים הוא להבין שנדרש טיפול אחר באזרחים בכלל ובמורים ובהורים על מנת לבנות חברה אזרחית איתנה שעל בסיסה יכולה להיבנות מערכת חינוך טובה. זאת ועוד, נראה כי מדינת ישראל חייבת למצוא את האיזון בין ערכים אינידובידואליסטים לערכים קולדטיביסטים כדי לממש את המחויבות לילדים ולדור העתיד.

יהיה זה רק הוגן לכתוב שמדינת ישראל דורגה במקום ה-13 במדרג האושר העולמי-המקום ה-13 מבין 156 מדינות כמה מקומות לפני ארה"ב ושני מקומות לפני בריטניה. וזאת אחרי ששנתיים לפניכן ישראל דורגמה במקום ה-11 באותו מדרג אושר. אז ייתכן שבחברה הישראלית המורכבת שלנו אנחנו מצליחים לבנות לעצמנו תשתית חברתית שגורמת לנו להרגיש "מאושרים" במידה לא מועטה.

תוצאת תמונה עבור למידה מרחוק בעידן הקורונה
מקור האיור

על הכרח של בהתחשבות בזולת, סולידריות חברתית ושמירה קפדנית על כללים בכלל ובעידן הקורונה בפרט

על רקע זה פוגש את החברה בישראל כחלק מהעולם הגלובלי משבר הקורונה. הנגיף החדש הזה הצליח לזרוע פחד ולהכתיב שינויים מרחיקי לכת באורח החיים בכל העולם. בישראל מדובר במשבר בקנה מידה שלא ידענו כמותו אבל בשל אופיו ה"רפואי" הגלובלי הוא משבר מיוחד במינו בישראל. משבר נגיף הקורונה מאפשר להסתכל על החברה בישראל, בחתכים של גיל(מבוגרים מעל גיל 60 הם בסיכון גבוה להיפגע יותר מהנגיף) ולא בחתך של יהודים לעומת ערבים, דתיים לעומת חילוניים, אזכנזים לעומת מרחיים. וכידוע בני 60+ יש בכל הקבוצות האלו. לצד האיום של הנגיף נראה שהטיפול בו מחייב ברמה של המדינה התייחסות שוויונית לתושבים לא משנה מה הרקע הדתי, העדתי שלהם. נוצר כאן לראשונה אינטרס משותף לכולם: חשוב לנו שלא יידבקו ערבים במדינת ישראל, ערבים ברשות הפלסטינים וערבים בעזה כי הנגיף לא מכיר בעדות ובדתות ובגבולות. לא משנה אם השכנים שלו מזרחים או אשכנזים, דתיים או חילוניים, נולדו או לא נולדו בישראל-חשוב לנו שהם לא יחלו ושאנחנו לא נחלה. האינטרס האישי שלנו היא ששכננו לא יחלו.

הטיפול בקורונה מחייב חוסן חברתי. ככלות הכל לא נוח להיות בבידוד. הוא מחייב שמירה קפדנית על כללי התנהגות – אנחנו חייבים לתת אמון בהנחיות הממסד בעיקר ההודעות של משרד הבריאות. חשוב שלא נסכן את עצמנו ובאותה מידה אם אנחנו חולים או חשודים כחולים לא לסכן את הזולת. הנוחות שלנו לנוע היכן ומתי שרוצים חשובה בעת הזו פחות מכיבוד הכללים ובריאות הציבור. כיוון שמדינות ופרטים פועלים במידה גדולה של אי וודאות נוכח הנגיף החדש שהתנהגותו לא ידועה, נדרשת זהירות רבה. גם אם בדיעבד יסתבר שהיו טעויות בשיקול הדעת, בהווה קיימת חשיבות עליונה של הישמעות לכללים. לדוגמה, הניסיון להגן על זקנים בבתי אבות ובדיור מוגן מהנגיף גורם לבידוד שלהם ולהגברת תחושת הבדידות שממנה הם סובלים ממילא!

אנחנו מדינה שבה כללים אינם מופנמים בקרב כל האוכלוסיות בתהליכי חינוך דוגמת החברה הדנית על בסיס בסיס ערכי מוגדר וברור של שילוב בין התחשבות בזולת ומימוש עצמי . אנחנו לא כל כך אוהבים להיות "פראירים", לכן בעת הזו במדינת ישראל נדרשים מנגוני אכיפה של כללים[שאין מה לעשות הם כוחניים], בנוסף לפניה לרצון הטוב וההבנה של כל אזרח ואזרח לשמור על כללי בידוד והתנהלות במקומות ציבוריים.

עם זאת, המדינה חייבת להבטיח לפרטים ולקבוצות תנאי קיום מינימאליים במצב של איום על פרסנסתם. המדינה חייבת להזרים כספים שיבטיחו את קיומן הפיזי של המשפחות. אנשים צריכים להרגיש ביטחון שיהיה להם ולילדיהם מה לאכול לאורך זמן ולא מהיד לפה. כל זאת, לצד יוזמות חברתיות של המגזר השלישי לתמוך באנשים שנמצאים בבידוד. אין להפקיר את האזרחים לרצון הטוב של פילנתרופיה מזדמנת וולונטרית.

אני אישית חושבת שאם אין מנוס ניתן לגבות מס או מלווה קורונה פרוגרסיבי שבאמצעותו נבטיח קיום מכובד וסביר בתנאים הבעיתיים של המשק לכל אדם ולכל משפחה שחיים בתוכנו.

מילה על הלמידה מרחוק ותנאים להיותה למידה משמעותית

ואוסיף מילה על הנסיונות של למידה מרחוק שעומדים להחליף באוניברסיטאות, בבתי הספר ובמכללות את הלמידה פנים אל פנים. למידה מרחוק היא צו השעה. חשוב להגיע למצב שבפרק זמן ארוך[בלתי מוגדר כעת], ילדי גן, תלמידים וסטודנטים ימשיכו ללמוד ולהתפתח. המשך למידה חשוב לבריאות הנפשית לא פחות מאשר למניעת "הפסד של חומר". לגבי ילדי גן, שאין לי ספק שיצטרפו במוקדם או במאוחר לילדים שנשארים בבית, נדרשות תמיכה והדרכה להורים.

במציאות הישראלית העכשוית שאיננה מקדשת מספיק למידה כערך בפני עצמו אלא כאמצעי להוכיח הישגים מדידים, במדינה שבה המורים עמוסים ומרגישים לא אחת שמזלזלים בהם,-אני מעריכה שהנסיון של למדיה מרחוק הוא נסייון למידה חשוב איך לפעול אבל יקשה להביא ללמידה משמעותית של ממש במהלך משבר הקורונה הנוכחי. וזאת כאמור כיוון שהמערכת בישראל היא היררכית מידי ומורים וגננות מרגישים שהחברה איננה מכבדת אותם מספיק. ובתנאים שסטודנטים ותלמידים אינם מספיק אוטונומיים{שוב לא כולם -יש כאמור פערים מאוד גדולים בין תלמידים] חסרה התשתית הבסיסית למימוש למידה עצמית משמעותית ולא הפגתית לאורך זמן. משבר הקורונה מעמת אותנו עם הצורך האמיתי לשנות את יחסי הגומלין בין מורים-הורים-תלמידים-ממסד בימים כתיקונים על מנת להבטיח שמשבר הקורונה הבא או משבר בקנה מידה גדול וגלובלי אחר, הלמידה מרחוק תצליח. זה לא אומר שלא צריך לנסות לעשות כמיטב יכולתנו בתנאים הנוכחיים!

אני חושבת שאנחנו זקוקים למודלים של חינוך קהילתי מהסוג שבית הספר הקהילתי שפירא[שהתייחסתי אליו בפוסט קודם] מנסה להנחיל.

תוצאת תמונה עבור ביטחון כלכלי ביטחון תזונתי
ממקור האיור

לסיכום, בפוסט זה, הצגתי את האופן שבו אני רואה את ההתמודדות שלנו עם השלכות ההתפשטות של נגיף הקורונה: הן על ההתמודדות המיידית שלנו כאזרחים וכמדינה והן על שינויים הכרחיים ב"חוזה" שהולך ונבנה כאן בין הממסד לאזרחים ובין האזרחים בינם לבין עצמם. בחברה כללית בכלל ובתוך מערכת החינוך בפרט. נדרש שינוי יסודי לא מבוסס ססמאות של מערכת החינוך. יש לבסס את העבודה החינוכית בכל דרגות הגיל, על מערכות יחסים טובות בין מורים וגננות לממסד, בין מורים לילדים, הין מורים להורים, בין הורים לילדים. נדרשת בניית חברה שמתבססת על סולדיריות חברתית שמכבדת יוזמה אישית(כמו בדנמרק), התחשבות בזולת ולמידה לכל אורך החיים. למידה שמושתתת על הבנה, תשוקה ללמידה , התחשבות בסביבה הפזיית והחברתית…וגם טכנולוגיה. שינויים יסודיים אלו יש לעשות בעתות רגועות ולא בשעת משבר. בשעת משבר נדרשות הישמעות ואכיפה של כללים מצילי חיים וגם מחויבות עמוקה של המדינה ושל האזרחים המבוססים כלכלית בה לכל האזרחים כולם. נדרשת הבטחה של ביטחון כלכלי ותזונתי לצד השמירה על בריאות הציבור. כרקע לפוסט הצגתי הרהורים על החברה הדנית לעומת החברה הישראלית בעקבות כתבה מענינת שהתפרסמה במוסף הארץ ב6.3.2020. רק שבוע חלף מאז פרסום הכתבה ההיא, שבוע במהלכו מציאות חיינו השתנתה במהירות. משבר הקורונה יחלוף. זה ברור! נשאלת השאלה אם נדע להפיק לקחים מההתמודדות איתו לשינוי יסודי בסדרי העדיפויות בחברה בכלל ובמערכת החינוך בפרט.