מצב חירום לאומי[כרוני] בחינוך לידה עד שלוש בישראל! המצב מחייב תכנית חירום !

פוסט זה מציע לראות את מצב החינוך לגילאי לידה עד שלוש במדינת ישראל כמצב חירום לאומי. מצב חירום מחייב מטבעו תכנית חירום!

תמונה קשורה

בשבועיים הארחונים שוב עלו כתבות ותחקירים(בוואי נט ובערוץ 10 ובערוץ 2) שחושפים אלימות והתנהגות  לא נאותה במסגרות חינוך לגיל הרך. מהתחקירים עלו מקרים של תוקפנות כנגד פעוטות לצד עדויות שנוגעות לקלות הבלתי נסבלת לפתוח מסגרות חינוך לגיל הרך.  מספר המקומות במעונות יום מפקוחים מצומצם ואינו מספיק לכל המתענינים. המדינה מסבסדת רק  את השהות של התינוקות והפעוטות במעונות היום המפוקחים. כתבה של אריאלה שטרנבך, שרי ערמון ויהודה שוחט התפרסמה בתחילת השבוע בynet ובמוסף  לשבת ב10.3.2017 . תחקיר בנושא מצב מסגרות החינוך לגיל הרך שודר ב-7.3.2017. תחקיר של יעל אודם ויעל  אוסטרייכר שמתייחס לקלות הבלתי נסבלת לפתוח גן לילדים לידה עד שלוש שודר בחדשות ערוץ 2 ב-14.3.2017.

למרות חומרתם של המקרים שנחשפו לא הופתעתי! מעצבנת המקריות של החשיפות הללו. הכל תלוי בזמינות מצלמה במקום מקרי כזה או אחר. היעדר ההסדרה והפיקוח בכל הקשור למסגרות החינוך לגיל הרך ותנאיי העבודה הבלתי נסבלים ברבות מהן "מבטיחים" את התרחשותם של המקרים המזעזעים שנחשפים מדי פעם בתקשורת. מדובר במצב חירום מתמשך.

המדינה ערוכה  להכרזה של מצב חירום ביטחוני. יש תרחישים להתמודדות עם מצבים כאלו. אף שתכניות אלו אינן מושלמות ומתלוות ליישמון תקלות מדובר בתרחשים  מוכרים וידועים. בשנים שבהן תקציב המדינה לא אפשר הצטיידות במצב חירום ביטחוני הוטלו  מלווי ביטחון. אבל היה מובן מאליו שהמדינה חייבת להצטייד ולהיערך לתרחשים ביטחוניים מאיימים.

המצב של החינוך לגילאי לידה עד שלוש בארץ הוא מצב חירום מתמשך. יש כל הזמן טפטופים של אזעקות אמת(חשיפת מקרים של תקלות בלתי נסבלות במסגרות החינוך). בעקבותיהן מתפרסמים תחקירים וכתבות ואז…שום דבר לא קורה

 המחשבה שהמדינה מפקירה את  צעירי אזרחיה קשה מנשוא!

נשאלת השאלה מה צריך לקרות על מנת שהמדינה תתגייס לבנות תכנית לאומית שנותנת מענה למשפחות שלהן תינוקות ופעוטות שיהיו אזרחי העתיד במדינה? מי יילחם  כדי להביא לכך שהמדינה תיקח אחריות על התינוקות והפעוטות הנולדים בה?

נזכיר את בעיות היסוד

בנוסף להיעדר מקומות זמינים במסגרות חינוך מפוקחות, עולה שתנאיי החיים והעבודה במסגרות החינוך המפקוחות הם בלתי מספיקים ובלתי נסבלים. מספר התינוקות והפעוטות באחריותה של כל מטפלת בלתי נסבל. עליית שכר המטפלות  שהושגה אחרי השבתת מעונות היום אשתקד הייתה מזערית(עומדת היום על כ5400 ש"ח) על 9 שעות עבודה ביום ואחד עשר וחצי חודשים בשנה. התקינה במעונות לא השתפרה. תנאיי עבודה קשים אלו מביאים לכך שקשה עד בלתי אפשרי למשוך לעיסוק במקצוע אנשים עם הכשרה מינימאלית. פחות או יותר כל מי שמעונינת לעבוד במעונות יום מתקבלת והתאמתה לעבודה  נבדקת תוך כדי עבודה(נתונים אלו עלו בתחקיר בערוץ 10).

מדינת ישראל היא מדינה שמעודדת ילודה ומייד אחרי הלידה מפקירה את הילדים ואת משפחותיהם !

אין בארץ כל חשיבה ותכנון של יצירת תנאיים לטיפול וחינוך מינימאליים לתינוקות ופעוטות. מה שמוסיף למצוקה הוא חוסר ההתאמה המתמשך והמובנה בין שעות העבודה  של הורי הילדים לבין שעות הפעולה של מסגרות החינוך. זאת ועוד, כמו בתחומים נוספים של מה שקרוי "יוקר המחיה"  בישראל, גם כאן יש חוסר התאמה בין משכורות ממוצעות של עובדים לבין עלות של טיפול וחינוך נאותים בתינוקות ובפעוטות.

כל הורה וכל משפחה חייבים למצוא לעצמם פתרונות לטיפול ולחינוך בילדים. משפחות מבוססות מוצאות פתרונות שעלותם בלתי משגת לרוב  המשפחות הצעירות. כך גם  נבנית כבר מההתחלה התשתית לאי השוויון בין אנשים הקיים במדינה.

מה נדרש לעשות?

נדרשת תכנית מקיפה  וארוכת טווח. יש לזכור שהחינוך והטיפול בבני לידה עד שלוש כולל ילדים המצויים במעונות יום מפקוחים; ילדים שנמצאים בבתים בטיפול ההורים, בני משפחה או מטפלות פרטיות; ילדים שנמצאים במשפחתונים מפוקחים;וילדים הנמצאים במסגרות חינוך פרטיות שהבדלים גדולים פעורים ביניהן ביחס לאיכות הטיפול בהן. חלק מהילדים המצויים בסיכון הרב ביותר בשל טיפול בלתי הולם אינם נמצאים בהכרח במעונות היום. לכן חשוב בכל החלטה להחיל את האחריות  על כלל הילדים בני לידה עד שלוש ולא רק על הילדים שמבקרים במעונות היום של ארגוני הנשים.

החינוך לגיל הרך צריך להיות נושא בעדיפות לאומית ולא פרויקט חד פעמי . לא נושא לרפורמה כזאת או אחרת.

לכן, מדינת ישראל תעשה היסטוריה באמת, אם תבנה תכנית רב שנתית שהיא מערכתית וכוללת, ושתעוגן בחקיקה ותוכל לצאת לפועל ללא קשר להתחלפות הצפויה של ממשלות.

יש צורך להעביר את האחריות  על חינוך התינוקות והפעוטות למשרד החינוך ולהגדיר את תכולת האחריות של משרד החינוך ושל המועצה המוצעת לחינוך בגיל הרך.

  • הכרחי להגדיר מהן מסגרות החינוך הכפופות למשרד החינוך?(מעונות יום, משפחתונים, גנים פרטיים?)
  • חשוב לתת את הדעת למי ולאיך מטפלים בילדים בני לידה עד 3 המצויים בבתים.

צורך בהגדרת תכנית כוללת לטווח ארוך

להלן מספר נקודות התייחסות שאותן יש לדעתי  לקחת בחשבון:

  • הגדרת מסגרות להכשרת מחנכות שעובדות בגיל הרך
  • הגדרת תכנון לאומי שמתמקד במגוון של מסגרות חינוך תוך התאמתם למאפיינים תרבותיים שונים
  • הגדרת ואכיפת תנאי עבודה לצוותים במסגרות החינוך: כמות שעות העבודה, חופשות, כמות ילדים באחריותן
  • הגדרת תנאיי קבלה לעבודה כמחנכות לגיל הרך
  • הגדרת מדיניות של קשר בין הממסד החינוכי למשפחות הילדים
  • הגדרת מקצוע המטפלת לגיל הרך כמקצוע שמחייב רישיון על מנת לעסוק בו

צורך בהגדרת פעולות לטווח קצר

  • השלמת חקיקה ששקשורה להקמת מועצה לגיל הרך; הבטחת ייצוג לכל חלקי האוכלוסיה במועצה זו ולכל בעלי התפקידים תוך קיצוב אורך כהונתם של בעלי התפקידים במועצה; הגדרה ברורה של  תנאיים להכללתם של נציגים במועצה זו; הבטחת שקיפות מלאה של דיונים והחלטות של המועצה;
  • מיפוי מסגרות חינוך, השכלת מחנכות, צרכים של הילדים, המשפחות, המחנכות;
  • מחקר שמתחקה אחרי סוגי מסגרות מגוונים שעשויים לתת מענה  לילדים  בני לידה עד שלוש עם צרכים שונים ולמשפחות עם העדפות מגוונות; מעונות יום גדולים אינם מתאימים לכל הילדים; הורים שונים עשויים להעדיף  סידורי טיפול וחינוך מגוונים(בין היתר תשלום לאחד ההורים שנשאר תקופה ממושכת בבית כנגד סבסוד של חינוך תינוק אחר שמקבל טיפול במעון);
  • הגדרות אוכלוסיות ילדים, מחנכות, הורים בסיכון והפניית משאבים לטיפול במצבי סיכון;
  • דרישה של רישיון לעסוק במקצוע מטפלת/מחנכת לגיל הרך אוניברסאלי(בדומה לרשיון הנהיגה);
  • הכנסת כל המסגרות לחינוך לגיל הרך לפיקוח;
  • שיפור הדרגתי של תנאיי ההעסקה של המחנכות במסגרות החינוך השונות;
  • הגדרת רישיון למסגרות חינוך לגיל הרך קבוצתיות ;
  • אכיפת פיקוח על כל מסגרות החינוך לגיל הרך;
  • בניית תשתיות קהילתיות לתמיכה במסגרות חינוך לגיל הרך בשיתוף עם הרשויות המקומיות.

חשוב ביותר לזכור שבניית מעונות יום בלבד לא תפתור את הבעיה. מדובר במראית עין של פתרון ולא בפתרון אמיתי!

תכנית חירום לאומית לחינוך לידה עד שלוש תהיה תכנית יקרה. אני לא כלכלית ולא יכולה להציע מקורות מימון. ד"ר איל ארגוב, ראש תחום מקרו בחטיבת המחקר בבנק ישראל בשני מאמרים שכתב בעיתון גלובס,  בגליון של ימים א'-ב', 7-8 באוגוסט 2016, הציע להגדיל מסים  שיוקצו בין היתר לחינוך לילדים בני לידה עד שלוש.  הוא ממליץ "לחזק את הרכיב החינוכי במעונות היום, בהתאם לוועדת טרכטנברג,שגם לגיבושה תרמו נציגי הבנק, זאת על רקע הממצאים כי איכות החינוך בישראל ומיומנויות היסוד של אזרחי ישראל נמוכות יחסית בהשוואה ל-OECD." בהקשר זה מבקשת להזכיר שלממשלה יש בעיה "קשה" מה לעשות בעודף המסים שנגבו בחודשים האחרונים. אני מציעה שכספים אלו יישמרו לטיפול  במצב החינוך לגיל הרך (לידה עד 3) כחלופה להפחתת מסים שתיטיב עם האוכלוסיות המבוססות במדינה.

העברת הפיקוח על מעונות היום למשרד הרווחה-צעד אחורה במצב החינוך של הילדים בגיל הרך

בניגוד לכותרות גדולות שבישרו על מעבר היסטורי(כמעט מעבר…) של האחריות על חינוכם של בני הלידה עד שלוש שנים למשרד החינוך בעבר-צעד שלא מומש בסופו של דבר, ההחלטה להעביר את האחריות על חינוכם של הצעירים בילדים למשרד הרווחה התקבלה בשקט -בשקט. 

 

Beth's Home Childcare-Preschool

כתבה בעמודים הפנימיים של דה מרקר בישרה על העברת האחריות על חינוכם של בני הלידה  עד שלוש למשרד הרווחה. מדובר לדעתי (לא רק לדעתי כמובן) בצעד אחורה. האחריות על המעונות הייתה שייכת בעבר למשרד הסעד ואחר כך למשרד העבודה והרווחה. לפני שהאחריות עברה למשרד התמ"ת  ולמשרד הכלכלה. והחינוך לבני לידה עד שלוש נראה בהתאם! להלן תגובתו המתנגדת למעבר של פרופסור טרכטנברג שעמד בראש  הוועדה שהוקמה בעקבות המחאה החברתית-וועדה ששמה בראש מעייניה את החינוך לגיל הרך.

מדוע צעד אחורה? כיוון שהבעיה הגדולה של החינוך לגיל הרך  בארץ-מעל ומעבר למחסור במעונות המפקוחים-היא איכות החינוך והטיפול והכמות הגדולה של ילדים פר מבוגר. מאפיינים אלו של החינוך לגיל הרך בארץ כרוכים בתנאיי עבודה קשים למטפלות. אין סיכוי שבתנאים אלו הילדים יקבלו יחס מותאם לצרכיהם: יחס אינדוידואלי, תשומת לב לאיתותיהם הרגשיים והמילוליים וטיפוח שפתי וקוגניטיבי(על האחרונים אין כמעט על מה לדבר!!).

הבעיה עם המעבר למשרד הרווחה היא שבמקום שבעיית המעונות תישאר על השולחן עד שיימצא לה פתרון סביר, נמצא לה פתרון לכאורה ולכן נמוכים הסיכויים שתזכה לטיפול מעמיק בעתיד הנראה לעין.

ממה שקראתי ב"דה מרקר" ייתכן שהשר כץ שידוע כמי שיודע לבצע דברים, ידאג לבינוי המעונות(אכן היה מפתיע לגלות שמשרד הכלכלה לא ניצל את התקציבים שעמדו לרשותו לבינוי מעונות יום חדשים). בכך ניתנת עדיפות כמו תמיד במקומותינו לדחוף והחשוב נדחק הצדה.

חשוב שהורים, אזרחים שאכפת להם ואנשי חינוך לגיל הרך ימשיכו במאמציהם לשכנע את הממשלה להעביר את האחריות על המעונות למשרד החינוך. חשוב שלא נרפה עד שמעבר זה מלווה בתקציבים האדירים הנדרשים לכך יתבצע. מעניינת בעניין זה הצהרתו של בנק ישראל שממליץ על העלאת מסים לטובת שיפור החינוך בארץ. זהו מקור מימון אפשרי למי שבאמת משוכנע שחינוכם של הילדים בני לידה עד שלוש ייטיב גם עם הילדים ועם משפחותיהם, וגם עם כלכלת המדינה.

 

היסטוריה בחינוך לגיל הרך !!? רצוי בגישה שונה משהורגלנו בעבר !!

משמח לגלות שהחינוך לגיל הרך מאוד-חינוך וטיפול לגילאי לידה עד שלוש נמצא בכותרות. שלשום, ב-18.1.2016, הופיעה כתבה גדולה  ב"ידיעות אחרונות" שבישרה על החלטה היסטורית: להעביר את האחריות על החינוך לגיל הרך לאחריות משרד החינוך. היום, 20.1.2016, התפרסמה במוסף "דה מרקר" של עיתון "הארץ" כתבה שמדברת על העברת  הפיקוח על מעונות היום למשרד החינוך.

חשוב לדעת אם רק האחריות על מעונות היום או אחריות יותר כוללת לחינוך מלידה עד שלוש עוברת ממשרד הכלכלה למשרד החינוך? העברה חלקית של סמכויות עלולה להעמיק את הפערים בין סוגים שונים של מסגרות חינוך, ולהעמיק את הפרגמנטאציה במערכת החינוך לילדים בני לידה עד שלוש שנים.

החינוך והטיפול בבני לידה עד שלוש כולל ילדים המצויים במעונות יום מפקוחים; ילדים שנמצאים בבתים בטיפול ההורים, בני משפחה או מטפלות פרטיות; ילדים שנמצאים במשפחתונים מפוקחים;וילדים הנמצאים במסגרות חינוך פרטיות שהבדלים גדולים פעורים ביניהן ביחס לאיכות הטיפול בהן. חלק מהילדים המצויים בסיכון הרב ביותר בשל טיפול בלתי הולם אינם נמצאים בהכרח במעונות היום. לכן חשוב להבין מהי תכולת האחריות של משרד החינוך במסגרת ההחלטה המסתמנת של הוועדה שמתמקדת בחינוך לגיל הרך במשרד ראש הממשלה.

נזכור שבכל מקרה החלטה רשמית ברוח זו טרם פורסמה.

מעיון בכתבות שהתייחסתי אליהן למעלה, עולים כמה היבטים מעודדים  כמו גם כמה נקודות למחשבה .

מה מעודד בשיח על חינוך לגיל הרך? השיח על חינוך לילדים מלידה עד גיל 3 שנים?

הדבר המעודד הוא שכנראה שיותר ויותר אנשים מבינים שהחינוך בנוסף לטיפול מהגיל הרך ביותר, הוא עניין רציני ולא רק נועד לספק פתרונות לתעסוקה  עבור הורי הילדים. העברה של האחריות לחינוך ולטיפול בילדים בני לידה עד שלוש לאחריות משרד החינוך היא ביטוי למודעות זו.

זאת ועוד, מעודדת יזמתם של ח"כ פרופ' מנואל טרכטנברג וח"כ אלי אלאלוף  להקים מועצה לגיל הרך. עוד ביטוי לחשיבה מערכתית לראיית החינוך והטיפול(שני היבטים שאין להפריד ביניהם) של ילדים בגיל הרך  נושא חשוב תוך התייחסות לרציפות שמאפיינת את ההתפתחות ולהכרח לבנות גוף א פוליטי שיראה את עניינם של הילדים הצעירים ושל משפחותיהם כאינטרס לאומי.  מצוין בכתבה ב"דה מרקר" שפרופ' טרכטנברג מציע לראות בחינוך לגיל הרך פרויקט בעדיפות לאומית.

אכן החינוך לגיל הרך צריך לדעתי להיות נושא בעדיפות לאומית ולא פרויקט חד פעמי .  אף שבפוסט זה אתייחס בעיקר לחינוך וטיפול לגילאי לידה עד שלוש שנים, חשוב שבדיוני הוועדה יתנו את הדעת להגדרות של הגיל הרך שהוועדות השונות  תתבססנה עליהן. האם מדובר בלידה עד 6 שנים או על לידה עד 8 שנים כמקובל במקומות רבים בעולם ?

ניזכר במה שהיה

למי שמצהיר על החלטה היסטורית מבקשת להזכיר שבשנות ה-90 החל מהלך של העברת אחריות החינוך לגיל הרך למשרד החינוך. היה זה בתקופה שבה רינה מיכאילוביץ הייתה מנהלת האגף הקדם יסודי(שלא הוגרר אז כאגף-אם אני זוכרת נכון)  ורות צור הופקדה ישירות על הנושא. יזמה מבורכת זו שבה הושקעו מחשבה ועשייה חינוכיות רבות התמסמסה.

לכן, מדינת ישראל תעשה היסטוריה באמת, אם תבנה תכנית רב שנתית שהיא מערכתית וכוללת, ושתעוגן בחקיקה ותוכל לצאת לפועל ללא קשר להתחלפות הצפויה של ממשלות.

צורך בהגדרת תכולת האחריות של משרד החינוך ושל המועצה המוצעת לחינוך בגיל הרך

  • הכרחי בעיניי שייקבע מה טווח הגילאים הנכנסים תחת ההגדרה "גיל רך": לידה עד 6? לידה עד 8?
  • הכרחי להגדיר מהן מסגרות החינוך הכפופות למשרד החינוך?(מעונות יום, משפחתונים, גנים פרטיים?)
  • חשוב לתת את הדעת למי ולאיך מטפלים בילדים בני לידה עד 3 המצויים בבתים.

צורך בהגדרת תכנית כוללת לטווח ארוך

להלן מספר נקודות התייחסות שאותן יש לדעתי  לקחת בחשבון:

  • הגדרת מסגרות להכשרת מחנכות שעובדות בגיל הרך
  • הגדרת תכנון לאומי שמתמקד במגוון של מסגרות חינוך תוך התאמתם למאפיינים תרבותיים שונים
  • הגדרת ואכיפת תנאי עבודה לצוותים במסגרות החינוך: כמות שעות העבודה, חופשות, כמות ילדים באחריותן
  • הגדרת תנאיי קבלה לעבודה כמחנכות לגיל הרך
  • הגדרת מדיניות של קשר בין הממסד החינוכי למשפחות הילדים

צורך בהגדרת פעולות לטווח קצר

  • השלמת חקיקה ששקשורה להקמת מועצה לגיל הרך; הבטחת ייצוג לכל חלקי האוכלוסיה במועצה זו ולכל בעלי התפקידים תוך קיצוב אורך כהונתם של בעלי התפקידים במועצה; הגדרה ברורה של  תנאיים להכללתם של נציגים במועצה זו; הבטחת שקיפות מלאה של דיונים והחלטות של המועצה;
  • מיפוי מסגרות חינוך, השכלת מחנכות, צרכים של הילדים, המשפחות, המחנכות;
  • הגדרות אוכלוסיות ילדים, מחנכות, הורים בסיכון והפניית משאבים לטיפול במצבי סיכון;
  • דרישה של רישיון לעסוק במקצוע מטפלת/מחנכת לגיל הרך אוניברסאלי(בדומה לרשיון הנהיגה);
  • הכנסת כל המסגרות לחינוך לגיל הרך לפיקוח;
  • שיפור הדרגתי של תנאיי ההעסקה של המחנכות במסגרות החינוך השונות;
  • הגדרת רישיון למסגרות חינוך לגיל הרך קבוצתיות ;
  • אכיפת פיקוח על כל מסגרות החינוך לגיל הרך;
  • בניית תשתיות קהילתיות לתמיכה במסגרות חינוך לגיל הרךבשיתוף עם הרשויות המקומיות.

אסכם בכך שכנראה שאנו מצויים בפתחה של תקופה שבה אנשים יסתכלו אחרת על החינוך לגיל הרך. עם זאת, מודעות מוגברת וכותרות לא יעשו כנראה את העבודה. העבודה שלפנינו מרובה ומה שנחוץ הוא לשנות את דרכי הפעולה מעשייה מקוטעת שמאופיינת על ידי זיגזגים  והצהרות שלא מתמשות לעשייה מושכלת, מתוכננת, אכפתית ושיטתית  לטובת הציבור כולו!