מצב החינוך לגיל הרך בישראל רע-נדרשת תמיכה בחוק המועצה לגיל הרך!

 היום,22.6.20117, פורסמה בעיתון- The Marker על ידי ליאור דטל, כתבה גדולה שכותרתה הלא מחמיאה למערכת החינוך בישראל היא: "הילודה בישראל גבוהה מבסעודיה-אבל ההשקעה בגיל הרך היא מהנמוכות במערב".

 

תוצאת תמונה עבור עצומה

הכתבה מציגה בעיות אקוטיות במערכת החינוך לגיל הרך בארץ-בעיות שדו"ח מומחי ה-OECD מצביעות עליהן:

  • חלוקת האחריות על החינוך לגיל הרך בין כמה משרדי ממשלה, בניגוד להמלצות מקצועיות;
  • השקעה ממשלתית נמוכה ביותר בחינוכם של ילדי הגיל הרך -במיוחד בדרגת הגיל לידה עד שלוש-למשל מדינות הOECD משקיעות בחינוכם של בני לידה עד שלוש "רק" 200% יותר מאשר בישראל!!!
  • שכר נמוך של גננות בעיקר גננות "טירוניות"-שלא לדבר על תנאיי העבודה המכפירים של המחנכות במסגרות החינוך לידה עד 3!
  • צפיפות בגני הילדים הגבוהה במערב(לא סתם נקראה המחאה של ההורים מחאת ה"סרדינים").

…וכל זאת למרות ממצאי מחקר ששבים ומראים שחינוך איכותי החל מהגיל הרך עשוי לשפר את הישגי הלמידה של הילדים. מודגש שוב ושוב שבמיוחד חשוב להנגיש מסגרות חינוך איכותיות לילדים צעירים, לתינוקות ולפעוטות שבאים מסביבות חברתיות מוחלשות. אלו בדיוק הילדים שלמרבה הצער נופלים שוב ושוב בין הכסאות.

לכן חשוב לתמוך בעצומה שתובעת  מהממשלה לחוקק את חוק המועצה לגיל הרך. אני פונה גם מהבלוג הזה להורים, מחנכים, לציבור הרחב לחתום על העצומה ולא להרפות כלל, עד אשר יוקם גוף שיהיה אחראי על חינוכם של הילדים מהלידה ויפעל במלוא העוצמה לשיפור מסגרות החינוך לגיל הרך בארץ ולשיפור תנאיי החיים של הפעוטות ולא פחות מכך לשיפור תנאיי העבודה של העוסקות במלאכה חשובה זו!

חתימה על העצומה!

מצב חירום לאומי[כרוני] בחינוך לידה עד שלוש בישראל! המצב מחייב תכנית חירום !

פוסט זה מציע לראות את מצב החינוך לגילאי לידה עד שלוש במדינת ישראל כמצב חירום לאומי. מצב חירום מחייב מטבעו תכנית חירום!

תמונה קשורה

בשבועיים הארחונים שוב עלו כתבות ותחקירים(בוואי נט ובערוץ 10 ובערוץ 2) שחושפים אלימות והתנהגות  לא נאותה במסגרות חינוך לגיל הרך. מהתחקירים עלו מקרים של תוקפנות כנגד פעוטות לצד עדויות שנוגעות לקלות הבלתי נסבלת לפתוח מסגרות חינוך לגיל הרך.  מספר המקומות במעונות יום מפקוחים מצומצם ואינו מספיק לכל המתענינים. המדינה מסבסדת רק  את השהות של התינוקות והפעוטות במעונות היום המפוקחים. כתבה של אריאלה שטרנבך, שרי ערמון ויהודה שוחט התפרסמה בתחילת השבוע בynet ובמוסף  לשבת ב10.3.2017 . תחקיר בנושא מצב מסגרות החינוך לגיל הרך שודר ב-7.3.2017. תחקיר של יעל אודם ויעל  אוסטרייכר שמתייחס לקלות הבלתי נסבלת לפתוח גן לילדים לידה עד שלוש שודר בחדשות ערוץ 2 ב-14.3.2017.

למרות חומרתם של המקרים שנחשפו לא הופתעתי! מעצבנת המקריות של החשיפות הללו. הכל תלוי בזמינות מצלמה במקום מקרי כזה או אחר. היעדר ההסדרה והפיקוח בכל הקשור למסגרות החינוך לגיל הרך ותנאיי העבודה הבלתי נסבלים ברבות מהן "מבטיחים" את התרחשותם של המקרים המזעזעים שנחשפים מדי פעם בתקשורת. מדובר במצב חירום מתמשך.

המדינה ערוכה  להכרזה של מצב חירום ביטחוני. יש תרחישים להתמודדות עם מצבים כאלו. אף שתכניות אלו אינן מושלמות ומתלוות ליישמון תקלות מדובר בתרחשים  מוכרים וידועים. בשנים שבהן תקציב המדינה לא אפשר הצטיידות במצב חירום ביטחוני הוטלו  מלווי ביטחון. אבל היה מובן מאליו שהמדינה חייבת להצטייד ולהיערך לתרחשים ביטחוניים מאיימים.

המצב של החינוך לגילאי לידה עד שלוש בארץ הוא מצב חירום מתמשך. יש כל הזמן טפטופים של אזעקות אמת(חשיפת מקרים של תקלות בלתי נסבלות במסגרות החינוך). בעקבותיהן מתפרסמים תחקירים וכתבות ואז…שום דבר לא קורה

 המחשבה שהמדינה מפקירה את  צעירי אזרחיה קשה מנשוא!

נשאלת השאלה מה צריך לקרות על מנת שהמדינה תתגייס לבנות תכנית לאומית שנותנת מענה למשפחות שלהן תינוקות ופעוטות שיהיו אזרחי העתיד במדינה? מי יילחם  כדי להביא לכך שהמדינה תיקח אחריות על התינוקות והפעוטות הנולדים בה?

נזכיר את בעיות היסוד

בנוסף להיעדר מקומות זמינים במסגרות חינוך מפוקחות, עולה שתנאיי החיים והעבודה במסגרות החינוך המפקוחות הם בלתי מספיקים ובלתי נסבלים. מספר התינוקות והפעוטות באחריותה של כל מטפלת בלתי נסבל. עליית שכר המטפלות  שהושגה אחרי השבתת מעונות היום אשתקד הייתה מזערית(עומדת היום על כ5400 ש"ח) על 9 שעות עבודה ביום ואחד עשר וחצי חודשים בשנה. התקינה במעונות לא השתפרה. תנאיי עבודה קשים אלו מביאים לכך שקשה עד בלתי אפשרי למשוך לעיסוק במקצוע אנשים עם הכשרה מינימאלית. פחות או יותר כל מי שמעונינת לעבוד במעונות יום מתקבלת והתאמתה לעבודה  נבדקת תוך כדי עבודה(נתונים אלו עלו בתחקיר בערוץ 10).

מדינת ישראל היא מדינה שמעודדת ילודה ומייד אחרי הלידה מפקירה את הילדים ואת משפחותיהם !

אין בארץ כל חשיבה ותכנון של יצירת תנאיים לטיפול וחינוך מינימאליים לתינוקות ופעוטות. מה שמוסיף למצוקה הוא חוסר ההתאמה המתמשך והמובנה בין שעות העבודה  של הורי הילדים לבין שעות הפעולה של מסגרות החינוך. זאת ועוד, כמו בתחומים נוספים של מה שקרוי "יוקר המחיה"  בישראל, גם כאן יש חוסר התאמה בין משכורות ממוצעות של עובדים לבין עלות של טיפול וחינוך נאותים בתינוקות ובפעוטות.

כל הורה וכל משפחה חייבים למצוא לעצמם פתרונות לטיפול ולחינוך בילדים. משפחות מבוססות מוצאות פתרונות שעלותם בלתי משגת לרוב  המשפחות הצעירות. כך גם  נבנית כבר מההתחלה התשתית לאי השוויון בין אנשים הקיים במדינה.

מה נדרש לעשות?

נדרשת תכנית מקיפה  וארוכת טווח. יש לזכור שהחינוך והטיפול בבני לידה עד שלוש כולל ילדים המצויים במעונות יום מפקוחים; ילדים שנמצאים בבתים בטיפול ההורים, בני משפחה או מטפלות פרטיות; ילדים שנמצאים במשפחתונים מפוקחים;וילדים הנמצאים במסגרות חינוך פרטיות שהבדלים גדולים פעורים ביניהן ביחס לאיכות הטיפול בהן. חלק מהילדים המצויים בסיכון הרב ביותר בשל טיפול בלתי הולם אינם נמצאים בהכרח במעונות היום. לכן חשוב בכל החלטה להחיל את האחריות  על כלל הילדים בני לידה עד שלוש ולא רק על הילדים שמבקרים במעונות היום של ארגוני הנשים.

החינוך לגיל הרך צריך להיות נושא בעדיפות לאומית ולא פרויקט חד פעמי . לא נושא לרפורמה כזאת או אחרת.

לכן, מדינת ישראל תעשה היסטוריה באמת, אם תבנה תכנית רב שנתית שהיא מערכתית וכוללת, ושתעוגן בחקיקה ותוכל לצאת לפועל ללא קשר להתחלפות הצפויה של ממשלות.

יש צורך להעביר את האחריות  על חינוך התינוקות והפעוטות למשרד החינוך ולהגדיר את תכולת האחריות של משרד החינוך ושל המועצה המוצעת לחינוך בגיל הרך.

  • הכרחי להגדיר מהן מסגרות החינוך הכפופות למשרד החינוך?(מעונות יום, משפחתונים, גנים פרטיים?)
  • חשוב לתת את הדעת למי ולאיך מטפלים בילדים בני לידה עד 3 המצויים בבתים.

צורך בהגדרת תכנית כוללת לטווח ארוך

להלן מספר נקודות התייחסות שאותן יש לדעתי  לקחת בחשבון:

  • הגדרת מסגרות להכשרת מחנכות שעובדות בגיל הרך
  • הגדרת תכנון לאומי שמתמקד במגוון של מסגרות חינוך תוך התאמתם למאפיינים תרבותיים שונים
  • הגדרת ואכיפת תנאי עבודה לצוותים במסגרות החינוך: כמות שעות העבודה, חופשות, כמות ילדים באחריותן
  • הגדרת תנאיי קבלה לעבודה כמחנכות לגיל הרך
  • הגדרת מדיניות של קשר בין הממסד החינוכי למשפחות הילדים
  • הגדרת מקצוע המטפלת לגיל הרך כמקצוע שמחייב רישיון על מנת לעסוק בו

צורך בהגדרת פעולות לטווח קצר

  • השלמת חקיקה ששקשורה להקמת מועצה לגיל הרך; הבטחת ייצוג לכל חלקי האוכלוסיה במועצה זו ולכל בעלי התפקידים תוך קיצוב אורך כהונתם של בעלי התפקידים במועצה; הגדרה ברורה של  תנאיים להכללתם של נציגים במועצה זו; הבטחת שקיפות מלאה של דיונים והחלטות של המועצה;
  • מיפוי מסגרות חינוך, השכלת מחנכות, צרכים של הילדים, המשפחות, המחנכות;
  • מחקר שמתחקה אחרי סוגי מסגרות מגוונים שעשויים לתת מענה  לילדים  בני לידה עד שלוש עם צרכים שונים ולמשפחות עם העדפות מגוונות; מעונות יום גדולים אינם מתאימים לכל הילדים; הורים שונים עשויים להעדיף  סידורי טיפול וחינוך מגוונים(בין היתר תשלום לאחד ההורים שנשאר תקופה ממושכת בבית כנגד סבסוד של חינוך תינוק אחר שמקבל טיפול במעון);
  • הגדרות אוכלוסיות ילדים, מחנכות, הורים בסיכון והפניית משאבים לטיפול במצבי סיכון;
  • דרישה של רישיון לעסוק במקצוע מטפלת/מחנכת לגיל הרך אוניברסאלי(בדומה לרשיון הנהיגה);
  • הכנסת כל המסגרות לחינוך לגיל הרך לפיקוח;
  • שיפור הדרגתי של תנאיי ההעסקה של המחנכות במסגרות החינוך השונות;
  • הגדרת רישיון למסגרות חינוך לגיל הרך קבוצתיות ;
  • אכיפת פיקוח על כל מסגרות החינוך לגיל הרך;
  • בניית תשתיות קהילתיות לתמיכה במסגרות חינוך לגיל הרך בשיתוף עם הרשויות המקומיות.

חשוב ביותר לזכור שבניית מעונות יום בלבד לא תפתור את הבעיה. מדובר במראית עין של פתרון ולא בפתרון אמיתי!

תכנית חירום לאומית לחינוך לידה עד שלוש תהיה תכנית יקרה. אני לא כלכלית ולא יכולה להציע מקורות מימון. ד"ר איל ארגוב, ראש תחום מקרו בחטיבת המחקר בבנק ישראל בשני מאמרים שכתב בעיתון גלובס,  בגליון של ימים א'-ב', 7-8 באוגוסט 2016, הציע להגדיל מסים  שיוקצו בין היתר לחינוך לילדים בני לידה עד שלוש.  הוא ממליץ "לחזק את הרכיב החינוכי במעונות היום, בהתאם לוועדת טרכטנברג,שגם לגיבושה תרמו נציגי הבנק, זאת על רקע הממצאים כי איכות החינוך בישראל ומיומנויות היסוד של אזרחי ישראל נמוכות יחסית בהשוואה ל-OECD." בהקשר זה מבקשת להזכיר שלממשלה יש בעיה "קשה" מה לעשות בעודף המסים שנגבו בחודשים האחרונים. אני מציעה שכספים אלו יישמרו לטיפול  במצב החינוך לגיל הרך (לידה עד 3) כחלופה להפחתת מסים שתיטיב עם האוכלוסיות המבוססות במדינה.

למה לא קמה מהומה בנושא המצוקה במסגרות חינוך לגיל לידה-שלוש?

אנא חתמו על העצומה למען הינוך לגיל הרך כאן: לחתימה על העצומה

אני כותבת פוסט זה מתוך דאגה ומתוך הפתעה מסוימת על כך שלא קמה במדינת ישראל  מהומה בנושא החינוך לילדים בני לידה עד שלוש. לפני כחודש  ארגוני הנשים והעמותות שמפעילים את מסגרות החינוך החליטו לא לחדש את ההרשמה לשנת תשע"ז בשל מצוקת תקציבית בכלל ושקשורה למיעוט מבני מעונות בפרט. בראשית חודש מאי 2016, התקיימו משמרות מחאה של צוותי המעונות ושל הורי הילים. ההדים בתקשורת היו לדעתי מינוריים ביחס לחומרת מצב החינוך לגיל הרך מאוד(לידה עד שלוש) במדינת ישראל.

כתבה ב"דה מרקר" על  תנאיי עבודתן המחפירים של המטפלות במעונות היום נשארה אף היא ללא תגובות וללא הדים משמעותיים.

אני שבה ושואלת את עצמי מדוע מחירי הקוטג' והעגבניות מצליחים להביא לדיון ציבורי סוער הרבה יותר ומאשר מחאת מעונות היום, ולרתום משרדי ממשלה לפעולה? זכורה מחאתו הקולנית של שר האוצר משה כחלון כנגד התבטאות רעיה שטראוס בדבר העלאת האפשרות שאנשים לא יאכלו עגנביות במהלך 12 חודשים בשנה, אם מחירם מאמיר. עם זאת, ויתור עצמי על עגבניות בחלק משבועות השנה הוא בהחלט אפשרי וההקרבה הקשורה בכך איננה ענקית. לעומת זאת, התנזרות ממעונות יום או מסגרות אחרות לילדים צעירים היא בלתי אפשרית. ולמרות זאת, לא שמענו שר שמרים קולו כנגד המצב הקשה של המעונות ובעד הסדרה משמעותית של החינוך לגילאי לידה עד שלוש בישראל. 

בפוסט זה אני מנסה לשתף במחשבותיי על גורמים אפשריים מאחורי השקט ששורר בארץ בעניין מה שקרוי "משבר המעונות", אף שעניין החינוך לילדים בני לידה עד שלוש לא רק שלא הוסדר-הוא אפילו לא נמצא במסלול של טיפול. הצהרות נשמעו בחודש ינואר על מעבר קרוב של החינוך לגיל הרך למשרד החינוך. אלא שהמעבר בפועל לא התבצע.

שלוש מטרות הפוסט הן: 1. לשתף במחשבות שנוגעות למיעוט ההדים שמשבר מעונות היום מעורר; 2. להבליט שוב ושוב את המצב העגום של החינוך לילדים בני לידה עד שלוש בישראל;3. לדרבן הורים ואזרחים שאכפת להם לפעול ללא לאות למען החינוך לגילאי לידה עד שלוש-עד אשר ייעשה ניסיון רציני לבנות תכנית ארוכת טווח לפתרון שורש של בעיית החינוך בשלוש שנות נחיים הראשונות של הילדיםבמדינת ישראל.

אין ספק שמשבר המעונות יחייב נקיטת צעדים גם לטווח קצר , אבל היסטוריה במדינת ישראל תיעשה באמת, אם הממשלה תירתם גם באמצעות המועצה לחינוך לגיל הרך לתכנון מושכל ולתקצוב הולם של החינוך לגיל הרך בישראל. כחלק מהרקע על הנאמר, מתוך אחריות אישית , אבהיר שוב, כפי שעשיתי בפוסטים בעבר, שלדעתי פתרון מושלם קצר טווח, מיידי לכל משפחות התינוקות והפעוטות לא נמצא מעבר לפינה. אבל אם מדינת ישראל לא תתחיל באופן מיידי לבנות תכנית מקיפה, ארוכת טווח מערכת החינוך לגיל הרך(לילדים בני לידה עד שלוש) תקרוס.

מחאת ההורים ומחאת צוותי המעונות עברה בשקט מדאיג

בתחילת חודש מאי התקיימו משמרות מחאה של צוותי המעונות והורי הילדים בחלקים שונים בארץ.

להלן צילומים ממחאת המעונות באדיבות אוסי קרן, מנהלת במעונות יום ויצ"ו רעננה וסטודנטית לתואר שני בחינוך לגיל הרך במכללת לוינסקי לחינוך.

מחאת המעונות 2מחאה חברתית מעונות מאי 2016 1

 

וגם ממה צריך להזיהר בתהליך קבלת החלטות. יש לנו היסטוריה של החלטות שמתקבלות מהיום למחר והיישום מנציח בעיות מבניות שמאפיינות את  מערכת החינוך בישראל.

בעקבות מחאה זו פורסמה כתבה במאקו על משמרות המחאה אתמול.  מחאות אלו הוזכרו לדעתי פעם או פעמיים במהדורות החדשות וזהו פחות או יותר.

גורמים אפשריים לשקט המטריד באשר למחאת המעונות

השקט המטריד בנוגע למחאת המעונות נובע לדעתי משתי סיבות עיקריות. מצד אחד -גם בעקבות וועדת פראוור שרים שמצויים בפרטים ומבינים שמדובר בתכנית מורכבת שעלותה עצומה. העלות הגבוהה נוגעת מהצורך להשקיע בהמרת משרות המטפלות במעונות למשרות הוראה עם כל המשתמע מכך; והקטנה מתחייבת של שעות עבודתן של המחנכות במקביל להעלאה משמעותית של שכרן והארכת חופשותיהן; מהגדלת מספר המבוגרים ביחס למספר התינוקות והפעוטות; מהגדלת מספר המעונות או המסגרות האחרות ללילדים בני לידה עד שלוש; מהשקעה בהכשרת כוח האדם: הן לאלפי המטפלות המצויות עתה בתוך המערכות והן בהכשרתן של גננות מומחיות לגיל לידה עד שלוש. מצד אחר-בהיעדר פתרונות חלופיים לחינוך ילדיהם הצעירים-ציבור ההורים והציבור הרחב נוטה לדעתי להדחיק את חומרת הבעיה של החינוך לילדים לידה עד שלוש בישראל. נראה כי עבור המוני בני אדם פתרון חלקי וגרוע טוב יותר מהיעדר פתרון.

האמת היא שאני מבינה לליבם של ההורים. מה יעשו? הם הרי חייבים לעבוד ולפרנס את ילדיהם. התעמקות בבעיית החינוך לגיל הרך והבנת בעיות היסוד שלו יגרמו לחרדה מיותרת. אלא ש"מאזן האימה" הזה בין רשויות השלטון לבין הציבור הרחב דוחה את הטיפול הנדרש בחינוך לידה עד שלוש.

מהם הבעיות המרכזיות בחינוך לידה עד שלוש?

אני חושבת שהבעיות העיקריות נוגעות לכך שהיסטורית, מייד אחרי קום המדינה, לא הייתה מודעות מספקת לחשיבות העצומה של איכות הטיפול והחינוך בילדים הצעירים. הפתרונות הראשוניים הומצאו בעיקר כדי לאפשר לנשים לעבוד. כיום כולם מבינים את חשיבות החינוך לגיל הרך-מבינים אבל כנראה לא מספיק מפנימים שהמצב הקיים חושף את הילדים הצעירים לסביבה שאיננה הולמת את צריכהם. חוקית, החינוך לילדים בני לידה עד שלוש איננו מוסדר. מעונות היום של ארגוני הנשים- שנמצאים בעין הסערה-הם ה"הילטון" של מסגרות החינוך לגיל הרך כיוון שיש בהם פיקוח הדוק על היבטים מסוימים של פעולתם(בריאות, תזונה, הגיינה). לצדם פועלות מסגרות לא מפוקחות שמסכנות את הילדים. אבל גם במעונות היום : המטפלות לא קיבלו הכשרה מעמיקה, יש תחלופה של מטפלות בשל תנאי עבודה  ירודים; היחס מבוגר: ילד איננו עונה על כל סטנדרט תקין המקובל במערב. ויש מחסור חמור במבנים. אני מבינה גם שהקש האחרון ששבר את הנהלת המעונות הוא אי הזרמה של כספים ממשרד הכלכלה. על המצב העגום של החינוך לילדים בני לידה עד שלוש בארץ פורסמה כתבה בעיתון הארץ כבר בחודש נובמבר 2015. מצוין בכתבה זו שהצפיפות במעונות כפולה מאשר במדינות OECD ואילו העלות להורים כפולה מאשר במדינות אלו. מצוין בכתבה גם שדו"ח של שיפורים נדרשים וסטנדרטים שחובר על ידי ועדה שבראשה עמדה פרופסור מיקי רוזנטל  מעולם לא יושם.

מה נדרש לעשות ?

נדרשת תכנית מקיפה  וארוכת טווח. יש לזכור שהחינוך והטיפול בבני לידה עד שלוש כולל ילדים המצויים במעונות יום מפקוחים; ילדים שנמצאים בבתים בטיפול ההורים, בני משפחה או מטפלות פרטיות; ילדים שנמצאים במשפחתונים מפוקחים;וילדים הנמצאים במסגרות חינוך פרטיות שהבדלים גדולים פעורים ביניהן ביחס לאיכות הטיפול בהן. חלק מהילדים המצויים בסיכון הרב ביותר בשל טיפול בלתי הולם אינם נמצאים בהכרח במעונות היום. לכן חשוב בכל החלטה להחיל את האחריות  על כלל הילדים בני לידה עד שלוש ולא רק על הילדים שמבקרים במעונות היום של ארגוני הנשים.

 

 

אכן החינוך לגיל הרך צריך לדעתי להיות נושא בעדיפות לאומית ולא פרויקט חד פעמי .

לכן, מדינת ישראל תעשה היסטוריה באמת, אם תבנה תכנית רב שנתית שהיא מערכתית וכוללת, ושתעוגן בחקיקה ותוכל לצאת לפועל ללא קשר להתחלפות הצפויה של ממשלות.

יש צורך בהגדרת תכולת האחריות של משרד החינוך ושל המועצה המוצעת לחינוך בגיל הרך

  • הכרחי בעיניי שייקבע מה טווח הגילאים הנכנסים תחת ההגדרה "גיל רך": לידה עד 6? לידה עד 8?
  • הכרחי להגדיר מהן מסגרות החינוך הכפופות למשרד החינוך?(מעונות יום, משפחתונים, גנים פרטיים?)
  • חשוב לתת את הדעת למי ולאיך מטפלים בילדים בני לידה עד 3 המצויים בבתים.

צורך בהגדרת תכנית כוללת לטווח ארוך

להלן מספר נקודות התייחסות שאותן יש לדעתי  לקחת בחשבון:

  • הגדרת מסגרות להכשרת מחנכות שעובדות בגיל הרך
  • הגדרת תכנון לאומי שמתמקד במגוון של מסגרות חינוך תוך התאמתם למאפיינים תרבותיים שונים
  • הגדרת ואכיפת תנאי עבודה לצוותים במסגרות החינוך: כמות שעות העבודה, חופשות, כמות ילדים באחריותן
  • הגדרת תנאיי קבלה לעבודה כמחנכות לגיל הרך
  • הגדרת מדיניות של קשר בין הממסד החינוכי למשפחות הילדים

צורך בהגדרת פעולות לטווח קצר

  • השלמת חקיקה ששקשורה להקמת מועצה לגיל הרך; הבטחת ייצוג לכל חלקי האוכלוסיה במועצה זו ולכל בעלי התפקידים תוך קיצוב אורך כהונתם של בעלי התפקידים במועצה; הגדרה ברורה של  תנאיים להכללתם של נציגים במועצה זו; הבטחת שקיפות מלאה של דיונים והחלטות של המועצה;
  • מיפוי מסגרות חינוך, השכלת מחנכות, צרכים של הילדים, המשפחות, המחנכות;
  • מחקר שמתחקה אחרי סוגי מסגרות מגוונים שעשויים לתת מענה  לילדים  בני לדידה עד שלוש עם צרכים שונים ולמשפחות עם העדפות מגוונות; מעונות יום גדולים אינם מתאימים לכל הילדים; הורים שונים עשויים להעדיף  סידורי טיפול וחינך מגוונים(בין היתר תשלום לאחד ההורים שנשאר תקופה ממושכת בבית כנגד סבסוד של חינוך תינוק אחר שמקבל טיפול במעון;
  • הגדרות אוכלוסיות ילדים, מחנכות, הורים בסיכון והפניית משאבים לטיפול במצבי סיכון;
  • דרישה של רישיון לעסוק במקצוע מטפלת/מחנכת לגיל הרך אוניברסאלי(בדומה לרשיון הנהיגה);
  • הכנסת כל המסגרות לחינוך לגיל הרך לפיקוח;
  • שיפור הדרגתי של תנאיי ההעסקה של המחנכות במסגרות החינוך השונות;
  • הגדרת רישיון למסגרות חינוך לגיל הרך קבוצתיות ;
  • אכיפת פיקוח על כל מסגרות החינוך לגיל הרך;
  • בניית תשתיות קהילתיות לתמיכה במסגרות חינוך לגיל הרךבשיתוף עם הרשויות המקומיות.

 

אנא חתמו על העצומה למען הינוך לגיל הרך כאן: לחתימה על העצומה

אני בעד לשלב כוחות בין כל הגופים והאנשים שהחינוך לגיל הרך קרוב לליבם. ולכן חתמתי בעצמי גם על העצומה של קואליציית אנו; כל דבר ובלבד שנדרבן את הרשויות לקבל החלטות אמיצות למען החינוך לגיל הרך.

 

הכרחי שהורי הילדים והציבור הרחב יתמכו במעונות היום ובמעברם המתוכנן והמבוקר למשרד החינוך

 אנא חתמו על העצומה כאן: לחתימה על העצומה 

מעונות היום פתחו במחאה שבמסגרתה הם אינם מאפשרים רישום ילדים לשנת הלימודים תשע"ז. מדובר במחאה לגיטימית שמבטאת את מצוקת המעונות לגייס בתנאיים הקיימים כח אדם איכותי לעבודה עם ילדים צעירים. יש בהחלטת המעונות אחריות ציבורית מהמדרגה הראשונה. פרופסור טרכטנברג מי שתרם לקידום רפורמות בגיל הרך-בין היתר סביב החינוך של בני ה-3-4 שנים במשרד החינוך נותן גיבוי מלא למעונות היום.

חשוב שנבין כציבור בישראל-כהורים, סבים ואזרחים שהבעיה הזו איננה הבעיה של מעונות היום אלא בעיה חברתית רחבה של כולנו. איכות החברה ניכרת על פי שונקוף ומייזלס -שני חוקרים בולטים בנושאי התפתחות וחינוך לגיל הרך בארה"ב לפי יחסה לאזרחיה הצעירים ביותר. אלו הם בני הלידה עד שלוש שנים.

בחודשים האחרונים התקיימו דיונים רבים בציבוריות הישראלית סביב נושא העברת האחריות על חינוכם של התינוקות והפעוטות בני הלידה עד שלוש, ממשרד הכלכלה למשרד החינוך. ראינו גם כתבות בעיתונות שידברו על היסטוריה שנעשית בעניין העברה זו. אלא שדובר בסערה בכוס מים.

בקרב אנשי ציבור, אנשי חינוך, אנשי אקדמיה יש הסכמה רחבה מבוססת נתונים על חשיבותה של ההתפתחות בתחילת  החיים ועל ההכרחיות החינוך בגילים אלו לשגשוג רגשי, חברתי של הילדים ולבניית כלים תודעתיים הכרחיים ללמידה בעולם משתנה. הבעיה היא בעיה של מדיניות , תכנון תקציבי והתמדה. ברור שהמעבר למשרד החינוך מחייב תקציבים, תקציבים רבים ותכנון מדיניות חינוכית ארוכת טווח לטובת החברה בישראל. התקציב הרב נחוץ הן לשיפור תנאיי עבודתן של המחנכות(תוך המרתן של המשרות הקיימות למשרות הוראה וליחס מספרי אנושי מבוגר לתינוק ולפעוט) , לבינוי בהתאם, ולהכשרת כוח אדם בנושא. עוד מאמר אקדמי  שיציג את התועלת החברתית והכלכלית של חינוך טוב לתינוקות ופעוטות לא יעזור. רק התגייסות ציבורית רחבה עשויה לסייע. 

אם המדינה חפצה בטובתם של אזרחיה, תכנון מעין זה הכרחי. ח"כ פרופ' טרכטנברג  וח"כ אלי אללוף אף יזמו הקמתה של מועצה לחינוך לגיל הרך שתהיה ציבורית ובלתי תלויה  בשינויים פרסונאליים המתחייבים מהמבנה הפולטי של השלטון בישראל.

ארגונים כגון ההאגודה הישראלית למען הילד בגיל הרך  הפנו בנוסף לפרופסור טרכטנברג מכתב לראש המממשלה ולשרי החינוך, האוצר והכלכלה בנושא.

אלא שהשינוי לא יהיה לדעתי אפשרי ללא התגייסות רחבה ביותר של הורים, סבתות וסבים ואזרחים לטובת השינוי המיוחל: תמיכה במעונות היום בטווח הקצר והעברת האחריות על מעונות היום למשרד החינוך בכפוף לבניית תכנית רב שנתית  מגובה בתקציבים למימוש השיפור ההכרחי של החינוך לגיל הרך. אלפיים חתימות למען החינוך לגיל הרך ולמען המעונות נראה לי יעד אפשרי.

 אנא חתמו על העצומה כאן: לחתימה על העצומה