כישורי ליבה בהכשרת מורות מורים גננות וגננים ובהתפתחותם הפרופסיונאלית

מטרת פוסט זה היא להציע שבלב הכשרת  מורים וגננות יעמדו מספר לא גדול של כישורי ליבה מחייבים. אציע הבחנות בין  פרקטיקות, כישורים לבין מיומנויות ליבה. הכוונה לכישורי ליבה הכרחיים שחשוב שכל גננת או מורה  יתחילו לפתח במהלך ההכשרה טרום תואר-כישורים שמן הסתם צפויים להתפתח ולהשתכלל במהלך ההתפתחות הפרופסיונאלית של עובדי ההוראה במהלך שנות התנסותם.

גיבוש הרעיונות לכתיבת הפוסט היה עבורי תהליך די ממושך שהסיור ברג'יו אמיליה והכתיבה אודות הסמינר באיטליה,  הביאו למודעות ולחידוד מחשבות נזילות יותר בנושא הכשרת הגננות והמורים. בכתיבה עצמה סיעו לי מאמרים של גרוסמן(Grossman-שאילנה מרגולין הציעה לי ) ושל דברה בול (Ball & Forzani) שליה לאור הציעה. יתרה מזו השתתפתי בשנה שעברה, שנת תשע"ח בהרצאה מעניינת של דברה בול שניתנה במכללת לוינסקי לחינוך על אודות החשיבות של טיפוח כישורי ופרקטיקות הוראה בנוסף לידע.

ברור לי שמה שאציע בפוסט זה איננה רשימה ממצה וסופית אבל היא רשימה של כישורים שחשוב שיעמדו לדיון. מה שאני אומרת הוא שאחרי דיון, חשוב שתתגבש הסכמה שתחייב מוסדות להכשרת מורים וגופים ששוקדים על ההתפתחות הפרופסיונאלית של המורים. קביעתם של כישורי ליבה מחייבים הכשרה שמשלבת בין התנסות אינטנסיבית מלווה ברפלקציה תוך יצירת זיקה לידע תיאורטי.פיתוח כישורים מחייב התנסות אינטנסיבית-במקרה של כישורים מורכבים הכלולים בתפקיד ההוראה מדובר בכישורים מלווים ברפלקציה. קורסים תיאורטיים שמתייחסים למושגים תיאורטיים או לתיאורה אינם תחליף להתנסות. לדוגמה קורסים חדשניים שמתמקדים בפסיכולוגיה חיובית, בהתפתחות רגשית חברתית וכו' אינם תחליף להתנסות בבניית תכניותיות להתמודדות עם בעיות התנהגותת, ליישומן של תכניות אלו תוך כדי בקרה מתמדת ולהערכתן.

האמת היא שבשנים האחרונות  גוברת המודעות לחשיבות של טיפוח כישורים כחלק מהחיים המקצועיים והאזרחיים במאה ה-21. אנשים חייבים להפוך ללומדים לכל החיים כדי להיטיב להתמודד עם קצב השינויים המסחרר ועם הצפת המידע של המאה ה-21. רכישת ידע איננה מספקת. אנשים נדרשים לטפח כישורים שמתמקדים ב"איך לעשות דברים".  ביקורת רבה מושמעת על חוגים באוניברסיטאות ומכללות לגבי אי הצלחתם להכין את בוגריהם למילוי המשימות הממשיות הנדרשות מהם למילוי תפקידם.  הקניית ידע חשובה אבל איננה מספיקה. מה גם שבבסיס הכישורים יש ידע אבל נדרשות פעולות כדי להשלים משימות.

בשיח היומיומי מיוחסת משמעות דומה למונח כישור ומיומנות. הגדרותיהם הפורמליות חופפות במידה רבה. מיומנות מוגדרת בויקיפדיה כ" יכולת נרכשת או כישרון לבצע פעולות מסוימות המיועדות להניב תוצר או תוצאה רצוייה, באופן יעיל מבחינת משאבי זמן ואנרגיה". טויקאנן(Toikkanen) , בהכירו בחפיפה האפשרית בין השניים מגדיר מיומנות כ"דברים" הפרקטיים או הקוגניטיביים שאתה מסוגל לעשות. בעוד כישור מוגדר כשימוש המוכח במיומנויות, ידע ויכולות להשגי דבר מה.

כך או כך יש מידה של שרירות בניסיון להגדיר קו ברור בין שני המושגים. לצורך הדיון בפוסט זה אתייחס לכישורים כמכלול של מיומנויות הנדרשות למילוי משימות מרכזיות.המיומנויות הן הפעולות היותר ספציפיות הנדרשות לביצוע הכישור. פרקטיקה מוגדרת במילוג " כפן היישומי של מקצוע מסוים". בהקשר החינוך אנחנו מדברים על פרקטיקות חינוכיות. לצורך ביצוע התפקיד נדרשים כישורים ומיומנויות. 

כישורי ליבה בהוראה וחינוך

Ball & Forzani) ו- Grossman טוענות שהכרחי להכשיר מורים לביצוע מושכל ומשוכלל של פרקטיקות חינוכיות. בול ופרזני מדברות על "עבודת ההוראה" ככוללת את המשימות המרכזיות, משימות הליבה שעל המורים לבצע על מנת לתמוך בלמידה של הילדים-התלמידים(עמ' 497). הן כותבות שעבודת ההוראה כוללת פעולות שנעשות הן בתוך הכיתה והן מחוץ לכיתה במטרה לתמוך בלמידה של הילדים. מדובר בדוגמאות כגון שיח שמקדם כישורים מתימטיים למשל,   מזה ותקשורת עם הורים כדגומה אחרת.

השימוש במונח כישורים מצביע על כך שלא מדובר במיומנויות פשוטות המתבצעות ברמה המוטורית אלא בפעולות המחייבות חשיבה וידע. אבל הללו כאמור אינם מספיקים. נדרש שסטודנטים להוראה יעסקו בפעולות עצמן על מנת לפתח כישורים.

בפוסט זה אני מבקשת להגדיר כישורי הוראה כמכלול המיומנויות למילוי תפקיד חשוב ומרכזי של המורה:

כישורים במישור העבודה הישירה עם הילדים(פרטנית, קבוצתית וברמת הכיתה השלה:

  • יצירת קשר עם הילדים(כך שיוכלו לפנות למבוגר בעת הצורך, תוך כיבוד גבולות על התנהגות, מתוך חופש הבעה של רעיונות וצרכים)
  • תיווך של ידע וכישורים ברמה האישית והקבוצתית: וזאת באמצעות אינטראקציות של תיווך וארגון סביבת למידה
  • הנחיית קבוצות למידה(הומוגניות והטרוגניות
  • ניהול פרויקטים של חקר
  • הנחיית שיעורים פרונטאליים ומפגשי מליאה
  • הקניית כללי התנהגות
  • זיהוי בעיות התנהגות, בניית תכנית להתמודדות עם בעיות התנהגות ויישום שיטתי של התכנית ההתערבות
  • בניית תכנית לשילוב ילד עם צרכים מיחדים  בגן או בכיתה הרגילה ויישומה

כישורים לעבודה עם הורים

  • ניהול שיחות אישיות עם הורים לרבות תיאום[אותנטי] של ציפיות
  • ניהול אסיפות הורים
  • מו"מ לבחירת וועד הורים

כישורים של עבודת צוות

  • ריאיון עובדים לבדיקת התאמתם לעבודה
  • שיחות אישיות ותיאום ציפיות
  • ניהול והשתתפות בישיבות צוות
  • בניית תכניות משותפות: תכנית שנתית, תכנית להתמודדות עם בעיות התנהגות, תכנית לחלוקת הגן לקבוצות

כישורים של עבודה עם גורמים מקצועיים

  • עיון שוטף ועקבי במסמכי מדיניות של משרד החינוך(חוזרי מנכ"ל; תכניות ליבה)
  • היכרות עם שירותים שונים שניתנים בקהילה(התפתחות הילד, מחלקת הרווחה; תיאטראות, מרכזי העשרה, מוזיאוני מדע)
  • למידה על דרכי פניה לאנשי מקצוע: יועצת , פסיכולוגית
  • ניהול שיחות עם ממונים: מפקחות, מנהלות בית ספר
  • למידה על דרכי פניה לאנשי מקצוע: יועצת, פסיכולוגית וכו'

כישורים של התמודדות בשעת חירום

  • היערכות מנטלית לאפשרות של התמודדות עם מגוון של מצבי חירום: בריאותיים של הצוות או הילדים, תאונות, מצב ביטחוני
  • הכרת הנהלים והכרת מספרי חירום ושירותים
  • ארגון הסביבה לאפשרות של מצב חירום פתאומי

 כישור-העל שמחבר בין הכישורים השונים ו"מנצח" עליהם הוא כישור-העל של ניהול כיתה(classroom management).

ביצועם של הכישורים אשר פורטו לעיל נשען על מיומנויות התשתית שעשויות לתרום לפיתוחם של מספר כישורים ביחד ולחוד. עם מיומנויות התשתית נמנות:

  • פונקציות ניהוליות ההכרחיות לפתרון בעיות שכוללות: הערכה, תכנון, ויסות עצמי ורפלקציה
  • תקשורת בין אישית הכרחית לבניית קשרים עם ילדים, צוות, הורים, אנשים אנשי מקצוע, נציגי הרשות): כולל הקשבה, שיח רציף עם תורות דיבור מתחלפים, התמודדות עם קונפליקטים,
  • מיומנויות אורייניות לשוניות ובהקשר ההוראה גם אוריינות אקדמית שמתמקדת באיסוף ושימוש אפקטיבי במידע,
  • אוריינות מתימטית בסיסית
  • אוריינות טכנולוגית(ללא היכולת לתפקד בסביבה של טכנולוגיה דיגיטאלית בלתי אפרי היום לתפקד מה גם שהטכנולוגיות משתכללות ללא הרף ודורשות למידה אין סופית),
  • בחינוך לגיל הרך מיומנויות מויזקאליות ואמנותיות

כישורים ומיומנויות  אלו  נמצאים בלב מקצוע ההוראה ללא קשר לדיסציפלינה הנלמדת או לדרגת הגיל של התלמידים. זה מה שהופך אותם לתשתית ולליבה. טיפוחם מחייב השקעה אינטנסיבית ורציפה ולא עיסוק מזדמן שמסתכם בהרצאות מעטות או רבות.

אציין גם שכישורים מסויימים צריכים להיות מותאמים לתוכן הנלמד. תיווך של מושגים מתימטיים איננו זהה לתיווך של מושגים מעולם הההיסטוריה, הביולוגיה או הספרות. אבל אינטראקציות תיווך וארגון סביבות למידה נמצאים בלב העיסוק המקצועי של כל מורה. בעוד שבבית הספר ניתן לדבר על הוראה דיסציפלינארית, גננות חייבות לפתח כישורי תיווך במגוון רחב של נושאים: החל מקריאת ספרים, ותיווך של מושגים מתימטיים ומדעיים וכלה בתיווך שקשור למוזיקה ולאמנות. על כן הכשרתן של הגננות חייבת לקחת מורכבות זאת בחשבון.

על בסיס הכישורים ומיומנויות קהילות שונות של מורים עשויות להרכיב פרקטיקות חינוכיות מגוונות. הללו חשובות  אבל עשויות להתחלף ולהשתנות מעת לעת ומסביבה לסביבה. אף שקריאה חוזרת של ספרי תמונות בגיל הרך חשובה ביותר ניתן להתייחס אליה כאל פרקטיקה חינוכית. היא מחייבת כישורי תיווך ועבודה בקבוצות ומושתתת על מיומנויות של תקשורת בין אישית, מיומנויות אורייניות וכישורים אמנותיים. חשוב שבכל עת הכשרת המורים תעמיד במרכזה פרקטיקות כאלו ואחרות. חשוב עוד יותר שסטודנטים להוראה ומורים יבינו את מפת הכישורים, הידע והמיומנויות שמרכיבים את הפרקטיקה ואת מטרות הפעלתם. וזאת כדי שהעיסוק הפרקטי יהיה מושכל ולא טכני. חשוב ביותר  לא לקדש פרקטיקות חינוכיות ולבדוק את התאמתן להקשר. באותה מידה שחשוב לשקוד ללא הרף על טיפוח מתמיד של כישורים ומיומנויות. חשוב לא פחות לבחון פרקטיקות חדשות על בסיס תרומתן ללמידה. לא אחת במקומותינו אנחנו ממהרים להחליף פרקטיקות במקום לשקוד על פיתוחן ושכלולן.

 ×ª×•×¦××ª תמונה

איך ההתבוננות והחשיבה משפרות את המוח שלנו?

חשיבותה של הגדרת כישורי ליבה בהוראה ובחינוך

במהלך ההכשרה טרום תואר של מורים וגננות מתגבשת הליבה של הזהות המקצועית שלהם.   היעדרם של רכיבים חשובים ומרכזיים מן ההכשרה המקצועית עלול להביא לכך שרכיבים אלו ייעדרו מתפיסת התפקיד של המורים והגננות. לדוגמה, אם במהלך ההכשרה טרום תואר מורים וגננות לא יידרשו לפתח כישורים של עבודת צוות באמצעות משימות מוגדרות שכוללות התבוננות, תיעוד, ניתוח, התנסות, רפלקציה וכו'-יש סיכוי רב לכך שרבים מהמורים לא יכללו  בזהותם המקצועית רכיב של עבודת צוות וההתבוננות שלהם בעבודה לא תכלול סוג זה של פרספקטיבה. או אם גננות ומורים לא ידרשו במהלך התואר האקדמי שמכשיר אותם להוראה לזהות, לבנות תכנית התערבות וליישם אותה בנוגע להתמודדות עם בעיות התנהגות-לא תפנים שמדובר בכישור ליבה שקשור למילוי תפקידה.

מתחייב שכל מכללה להוראה וכל אוניברסיטה שמציעה  תעודת הוראה תבחן את עצמה ותבדוק באיזו מידה לימודיה תורמים לטיפוח כישורי ליבה של מקצוע ההוראה. השאלה שיש לשאול היא מהן המשימות המרכזיות שהסטודונטים נדרשים להשלים, שהעיסוק בהן עשוי להביא לטיפוח כישורי הליבה. הרבה פחות חשוב בעיניי לציין שמות של קורסים שנלמדו בתעודת הסיום מאשר משימות שמולאו ומה היה היקפן. אם תעודת ההוראה הייתה מותנית במילוי סדרה של משימות(מגובות ידע תיאורטי כמובן) כגון: מינימום שעות של הנחית קבוצות, מינמום שעות של הוראה פרונארלית, מינימום תכניות התערבות להתמודדות עם בעיות התנהגות ושילוב, מינמום ניתוח של תכתובי שיח קבוצתי לניתוח התיווך, מינימום סילמולציות של שיחות עם הורים ועבודת צוות, מינימום של תכנון עצמי של יחידות הוראה , מינימום ניהול של פרויקטי חקר וכו', הסטודנטים היו נדרשים לעסוק במשימות אלו לטפח אותן.

אומר גם משהו על סימולציות שנפוצו לאחרונה כחלק אינטגראלי ויוקרתי מהכשרת המורים. שימוש בסימולציות מבורך ומקדם טיפוח מיומנויות של תקשורת בין אישית ושל פתרון בעיות. ישנם תפקידים מורכבים, בעיקר כאלו שקשורים לעבודה הישירה עם הילדים שלגבי טיפוחם לא מספיקות סימולציות. זאת אומרת יש להשתמש בסימולציה ככלי באופן מותאם ומושכל ולא כתכלית.

מבקשת להתייחס גם לחשיבות הבחירה בלמידה. אכן חשוב להציע הן לילדים והן למורים בחירה בתחומים שבהם הדבר רלוונטי. במסגת לימודי הספרות או המדעים חשוב שסטדונטים ותלמידים יעסקו בנושאים שמעניינים אותם. גם בגן חשוב לאפשר בחירה של ספרי ילדים הן לגננות והן לילדים-על בסיס בקרת איכות היצירות. לעומת זאת, לא יעלה על הדעת להעמיד לבחירה למידה שקשורה לכישורי ליבה. כמו שלא שואלים רופא מנתח אם הוא רוצה ללמוד אנטומיה ולהתנסות בניתוח כך אין לשאול סטדונטים להוראה אם הם מעונינים ללמוד תיווך, התמודדות עם בעיות התנהגות, עבודת צוות או ניהול כיתה. אמירה שכאילו קורסים בנושאים חשובים אלו יינתנו על בסיס בחירה של תלמידים מקוממת וחוטאת לאיכות הכשרת המורים.

חשוב לא להתבייש לדבר על הכשרת מורים – מונח שאיבד מיוקרתו ושבול ופרזני(2009) תומכות בהחזרתו למעגל השיח המקצועי.  הכישורים המרכזיים שנחוצים למילוי תפקיד ההוראה חייבים להתגבש לכל אורך חייו המקצועיים של המורה. לכן חשוב שההתפתחות הפרופסיונאלית תעסוק בהעמקת הידע ולטיפוח הכישורים עד לדרגת "מאסטר" במקום שתציע תכניות מקוטעות כסוג של היענות לדרישות המשרד להתמקצע. יש בריבוי ההשתלמויות המקוטעות האלו בזבוז משאבים אדיר והטעיה כאילו המערכת שוקדת על שיפור כישורי הליבה.

לסיכום, פוסט זה  מוצע כבסיס לדיון ולבדיקה עצמית לגבי היקף ההשקעה שלנו בטיפוח כישורי ליבה אצל מורים וגננות. אני לא חושבת שאי פעם מאוחר לבדוק את עצמנו ולתקן את מעשינו כדי להשקיע באמת בהכשרת מורים והתפתחות פרופסיונאלית משובחות למען הדור הצעיר. המילה ערכים לא נכתבה בפוסט זה. וזאת כי אני די מאמינה בפעולה על פי ערכים ולא בדיבורים על ערכים. הפוסט מונע מהרצון ליצור תנאיי חיים משופרים לילדים ולמורים כאחד. על בסיס תשתית איתנה של תנאים וכישורי ליבה נוכל ליישם רעיונות חינוכיים מתקדמים ביניהם כאלו שלמדנו ברג'יו אמיליה.

 

מודעות פרסומת