השביתה במעונות היום של ארגוני הנשים בוטלה-המלאכה לא תמה

אנא חתמו על העצומה למען הינוך לגיל הרך כאן: לחתימה על העצומה

אחרי לילה של דיונים בוטלה שביתת המעונות שהייתה אמורה להתקיים היום כשביתת אזהרה עם תכנית להמשך השבתות החל מהשבוע הבא. סוכם כמדווח בתקשורת על סכום  כסף שיועבר לטובת המעונות באופן מיידי ועל הקמת וועדה שתדון בשיפור  תנאיי החיים במעונות ותנאיי העבודה של המטפלות במעונות היום.

מצער לגלות שרק איום על השבתה עשוי לקדם פתרונות לבעיות חברתיות קשות.

אני מבקשת עם זאת להזכיר שאני מתרשמת שההסיכומים בין שמשרדי הכלכלה והאוצר לבין ארגוני הנשים, יביאו לשיפורים הכרחיים אבל לא מספיקים בחינוך לילדים בני הלידה עד שלוש.

נדרש פתרון שורש שהוא מעל ומעבר לתכנית שנרקמת בין משרדי הכלכלה, האוצר והנהלת מעונות היום.

הפתרונות אינם מספיקים כיוון ש:
1. לא כל הילדים בני הלידה עד שלוש מצויים במעונות היום.

2. מהסיכום שהתקבל מסתמן שלא מתחייבים על כך שבמעונות יום ובמסגרות חינוך בכלל תועסקנה נשות חינוך של ממש  עם הכשרה דומה לזו של הגננות. אותן מטפלות תטפלנה ותחנכנה את הילדים.

3. לא ברור עדיין מהי התקינה(כמות הילדים פר מבוגר) שתחייב את מסגרות החינוך לגיל הרך.

4. מהדיווחים בתקשורת לא ברור מה הוחלט לגבי ההסדרה החוקית של החינוך לילדים בני לידה עד שלוש במדינת ישראל.

 

לכן אני מציעה שהמאבק על שיפור מערכת החינוך לילדים בני לידה עד שלוש ימשיך; כדאי מאוד שלא נרפה ונתמוך בהקמתה של מועצה א-פוליטית לחינוך לגיל הרך שתתרום לבניית תכנית מקיפה ארוכת טווח לפתרון כולל לחינוכם של ילדים בני לידה עד שלוש.

אנא חתמו על העצומה למען הינוך לגיל הרך כאן: לחתימה על העצומה

 

היסטוריה בחינוך לגיל הרך !!? רצוי בגישה שונה משהורגלנו בעבר !!

משמח לגלות שהחינוך לגיל הרך מאוד-חינוך וטיפול לגילאי לידה עד שלוש נמצא בכותרות. שלשום, ב-18.1.2016, הופיעה כתבה גדולה  ב"ידיעות אחרונות" שבישרה על החלטה היסטורית: להעביר את האחריות על החינוך לגיל הרך לאחריות משרד החינוך. היום, 20.1.2016, התפרסמה במוסף "דה מרקר" של עיתון "הארץ" כתבה שמדברת על העברת  הפיקוח על מעונות היום למשרד החינוך.

חשוב לדעת אם רק האחריות על מעונות היום או אחריות יותר כוללת לחינוך מלידה עד שלוש עוברת ממשרד הכלכלה למשרד החינוך? העברה חלקית של סמכויות עלולה להעמיק את הפערים בין סוגים שונים של מסגרות חינוך, ולהעמיק את הפרגמנטאציה במערכת החינוך לילדים בני לידה עד שלוש שנים.

החינוך והטיפול בבני לידה עד שלוש כולל ילדים המצויים במעונות יום מפקוחים; ילדים שנמצאים בבתים בטיפול ההורים, בני משפחה או מטפלות פרטיות; ילדים שנמצאים במשפחתונים מפוקחים;וילדים הנמצאים במסגרות חינוך פרטיות שהבדלים גדולים פעורים ביניהן ביחס לאיכות הטיפול בהן. חלק מהילדים המצויים בסיכון הרב ביותר בשל טיפול בלתי הולם אינם נמצאים בהכרח במעונות היום. לכן חשוב להבין מהי תכולת האחריות של משרד החינוך במסגרת ההחלטה המסתמנת של הוועדה שמתמקדת בחינוך לגיל הרך במשרד ראש הממשלה.

נזכור שבכל מקרה החלטה רשמית ברוח זו טרם פורסמה.

מעיון בכתבות שהתייחסתי אליהן למעלה, עולים כמה היבטים מעודדים  כמו גם כמה נקודות למחשבה .

מה מעודד בשיח על חינוך לגיל הרך? השיח על חינוך לילדים מלידה עד גיל 3 שנים?

הדבר המעודד הוא שכנראה שיותר ויותר אנשים מבינים שהחינוך בנוסף לטיפול מהגיל הרך ביותר, הוא עניין רציני ולא רק נועד לספק פתרונות לתעסוקה  עבור הורי הילדים. העברה של האחריות לחינוך ולטיפול בילדים בני לידה עד שלוש לאחריות משרד החינוך היא ביטוי למודעות זו.

זאת ועוד, מעודדת יזמתם של ח"כ פרופ' מנואל טרכטנברג וח"כ אלי אלאלוף  להקים מועצה לגיל הרך. עוד ביטוי לחשיבה מערכתית לראיית החינוך והטיפול(שני היבטים שאין להפריד ביניהם) של ילדים בגיל הרך  נושא חשוב תוך התייחסות לרציפות שמאפיינת את ההתפתחות ולהכרח לבנות גוף א פוליטי שיראה את עניינם של הילדים הצעירים ושל משפחותיהם כאינטרס לאומי.  מצוין בכתבה ב"דה מרקר" שפרופ' טרכטנברג מציע לראות בחינוך לגיל הרך פרויקט בעדיפות לאומית.

אכן החינוך לגיל הרך צריך לדעתי להיות נושא בעדיפות לאומית ולא פרויקט חד פעמי .  אף שבפוסט זה אתייחס בעיקר לחינוך וטיפול לגילאי לידה עד שלוש שנים, חשוב שבדיוני הוועדה יתנו את הדעת להגדרות של הגיל הרך שהוועדות השונות  תתבססנה עליהן. האם מדובר בלידה עד 6 שנים או על לידה עד 8 שנים כמקובל במקומות רבים בעולם ?

ניזכר במה שהיה

למי שמצהיר על החלטה היסטורית מבקשת להזכיר שבשנות ה-90 החל מהלך של העברת אחריות החינוך לגיל הרך למשרד החינוך. היה זה בתקופה שבה רינה מיכאילוביץ הייתה מנהלת האגף הקדם יסודי(שלא הוגרר אז כאגף-אם אני זוכרת נכון)  ורות צור הופקדה ישירות על הנושא. יזמה מבורכת זו שבה הושקעו מחשבה ועשייה חינוכיות רבות התמסמסה.

לכן, מדינת ישראל תעשה היסטוריה באמת, אם תבנה תכנית רב שנתית שהיא מערכתית וכוללת, ושתעוגן בחקיקה ותוכל לצאת לפועל ללא קשר להתחלפות הצפויה של ממשלות.

צורך בהגדרת תכולת האחריות של משרד החינוך ושל המועצה המוצעת לחינוך בגיל הרך

  • הכרחי בעיניי שייקבע מה טווח הגילאים הנכנסים תחת ההגדרה "גיל רך": לידה עד 6? לידה עד 8?
  • הכרחי להגדיר מהן מסגרות החינוך הכפופות למשרד החינוך?(מעונות יום, משפחתונים, גנים פרטיים?)
  • חשוב לתת את הדעת למי ולאיך מטפלים בילדים בני לידה עד 3 המצויים בבתים.

צורך בהגדרת תכנית כוללת לטווח ארוך

להלן מספר נקודות התייחסות שאותן יש לדעתי  לקחת בחשבון:

  • הגדרת מסגרות להכשרת מחנכות שעובדות בגיל הרך
  • הגדרת תכנון לאומי שמתמקד במגוון של מסגרות חינוך תוך התאמתם למאפיינים תרבותיים שונים
  • הגדרת ואכיפת תנאי עבודה לצוותים במסגרות החינוך: כמות שעות העבודה, חופשות, כמות ילדים באחריותן
  • הגדרת תנאיי קבלה לעבודה כמחנכות לגיל הרך
  • הגדרת מדיניות של קשר בין הממסד החינוכי למשפחות הילדים

צורך בהגדרת פעולות לטווח קצר

  • השלמת חקיקה ששקשורה להקמת מועצה לגיל הרך; הבטחת ייצוג לכל חלקי האוכלוסיה במועצה זו ולכל בעלי התפקידים תוך קיצוב אורך כהונתם של בעלי התפקידים במועצה; הגדרה ברורה של  תנאיים להכללתם של נציגים במועצה זו; הבטחת שקיפות מלאה של דיונים והחלטות של המועצה;
  • מיפוי מסגרות חינוך, השכלת מחנכות, צרכים של הילדים, המשפחות, המחנכות;
  • הגדרות אוכלוסיות ילדים, מחנכות, הורים בסיכון והפניית משאבים לטיפול במצבי סיכון;
  • דרישה של רישיון לעסוק במקצוע מטפלת/מחנכת לגיל הרך אוניברסאלי(בדומה לרשיון הנהיגה);
  • הכנסת כל המסגרות לחינוך לגיל הרך לפיקוח;
  • שיפור הדרגתי של תנאיי ההעסקה של המחנכות במסגרות החינוך השונות;
  • הגדרת רישיון למסגרות חינוך לגיל הרך קבוצתיות ;
  • אכיפת פיקוח על כל מסגרות החינוך לגיל הרך;
  • בניית תשתיות קהילתיות לתמיכה במסגרות חינוך לגיל הרךבשיתוף עם הרשויות המקומיות.

אסכם בכך שכנראה שאנו מצויים בפתחה של תקופה שבה אנשים יסתכלו אחרת על החינוך לגיל הרך. עם זאת, מודעות מוגברת וכותרות לא יעשו כנראה את העבודה. העבודה שלפנינו מרובה ומה שנחוץ הוא לשנות את דרכי הפעולה מעשייה מקוטעת שמאופיינת על ידי זיגזגים  והצהרות שלא מתמשות לעשייה מושכלת, מתוכננת, אכפתית ושיטתית  לטובת הציבור כולו!

 

 

התלבטויות לגבי הבטחת תנאיי ביטחון ובטיחות במסגרות חינוך לילדים בגיל הרך מאוד

פוסט זה מציף את הצורך להתלבט בשאלת הבטיחות והביטחון הפיזי והרגשי של פעוטות במסגרות קטנות המנוהלות על ידי אדם אחד בביתו. בפוסט נשמעת קריאה לחשיבה משותפת של הורים ומחנכות לגיל הרך ולרגולציה מטעם המדינה,  מתוך רצון להיטיב עם הילדים ועם משפחותיהם מבלי לעורר בהלה בקרב ההורים ומבלי להתעלם מאלמנטים מיטיבים של  טיפול וחינוך במסגרות חינוך משפחתיות קטנות.

הטריגר לכתיבת פוסט זה הוא המקרה הטרגי שקרה בארץ לאחרונה ,שבו מחנכת צעירה של משפחתון של שבעה פעוטות נפטרה (ככל הנראה בעקבות אירוע לבבי) במהלך יום העבודה. הטרגדיה היא קודם כל של משפחת המחנכת וליבי באמת איתם. מנגד, אין להמעיט בחשיבות המצוקה שהפעוטות היו שרויים בה במשך כשלוש שעות (על פי דיווחים בתקשורת) עד ש כוחות הביטחון שהוזעקו על ידי בעלה של המטפלת, פרצו לדירה והגיעו אליהם.

אני חושבת שלמרות הסיטואציה הקשה, היה מזל שפעוטות לא נפגעו פיזית במהלך שלוש שעות ההמתנה הללו למושיע. ברור שמדובר במקרה נדיר ביותר וגם ברור שאי אפשר לחזות כל מקרה טרגי מראש. אלא שנראה שאירוע טרגי זה מעלה צורך לחשוב על כמה היבטים שקשורים להבטחת תנאיי בטיחות וביטחון רגשי במסגרות חינוך לילדים צעירים מאוד. מסגרות החינוך לפעוטות חייבות לתת מענה לצרכים הרגשיים, הבטיחותיים והאינטלקטואלים של הפעוטות.  איני רוצה לעורר בהלה בקרב ההורים אלא אני מבקשת להעלות לדיון את סוגיית ניהול מסגרות טיפול-חינוך לפעוטות על ידי מבוגר אחד בביתו כשהוא אינו קשור לצוות או למסגרת גדולה  יותר.

יתרונות של משפחתונים

הדבר הטוב במשפחתונים הוא שיש בהם מספר מצומצם של ילדים ומתאפשרות בהם אינטראקציות רציפות ואינטנסיביות הן בין מבוגר אחד לילדים והן בין הילדים לבין עצמם. המסגרת "המשפחתונית" עשויה לכאורה לתת מענה טוב יותר לצרכים הרגשיים והחברתיים של תינוקות ופעוטות בהשוואה ל"מוסדות חינוך " גדולים יותר לגיל הרך (כגון מעונות, גנים פרטיים, פעוטונים), שבהם מספר רב של ילדים ומספר רב של אנשי צוות. מבחינה כלכלית , היתרון במשפחתונים נובע בכך שהם אינם מחייבים בניית מבני ציבור גדולים ובכך הם עשויים להיות גם "חסכוניים" למדינה. בנוסף, משפחתונים מאפשרים התאמה של סביבתם ושל דרכי החינוך והטיפול למגוון של תרבויות.

החסרונות של המשפחתונים המנוהלים על ידי אדם יחיד

החיסרון העיקרי של משפחתונים המנוהלים על ידי אדם יחיד מתמקד בהישענות בלעדית על אדם אחד לאורך זמן. הישענות זו מקשה על תפקוד המבוגר האחראי הן בשל הצורך להתמודד במצבי חירום (אם מנהלת הגן חשה ברע או אם אחד הילדים חש ברע ונדרש פיצול של קשב והתייחסות בין הילד הזקוק לטיפול לבין יתר הילדים). יתרה מזו, המחנכת שעומדת בראש המסגרת עשויה להרגיש בדידות. מדובר בעבודה אינטנסיבית ושוחקת. היעדר שותפים למלאכה עשוי להעיב על תפקודה לאורך זמן.  ידוע לי שבמסגרות מפוקחות נדרשת המחנכת להציג אדם (שכנה, בן משפחה) שאליו היא עשויה לפנות בעת חירום. זהו צעד חשוב. אבל, לדעתי נדרשת חשיבה נוספת שנותנת מענה למצוקה שבגינה המחנכת אינה יכולה להתקשר בעצמה, ולצורך של המחנכת עצמה כבן אדם לעמוד בקשר עם מבוגרים תומכים נוספים.

הכרח בחשיבה משותפת ושיתוף פעולה בין הורים למחנכות המנהלות את המשפחתונים

המציאות במדינה בכל הקשור לרגולציה ואפשרות של רישוי לעיסוק בחינוך-טיפול לא תשתנה מהיום למחר. במקביל ילדים, הורים ומחנכות נדרשים להמשיך את חייהם במסגרות הקיימות עד אשר יושג שינוי לטובה ברמת המדיניות. ברור לגמרי שהורים חייבים להמשיך לעבוד ושמחנכות חייבות להמשיך להתפרנס מניהול מסגרות חינוך קטנות ומשפחתיות. לכן, בטווח הקצר, אני חושבת שהכרחי שמחנכות והורים יחשבו ביחד על פתרונות אפשריים המותאמים לכל מסגרת ומסגרת. דוגמאות אפשריות הן התקנת כפתור מצוקה או תורנות טלפונים של הורים למסגרת החינוך. אני יודעת שיש מסגרות שבהן מותקנות על פי דרישת ההורים מצלמות. מצד אחד מדובר בחלופה טכנולוגית ישימה. מצד שני חשוב מאוד שצעד זה לא יחבל באמון בין המחנכת לבין הורי הילדים ויתפרש כהבעת אי אמון במחנכת. אני לא חושבת שמצלמה או כל אביזר טכנולוגי אחר הם תחליף נאות לאמון במחנכת ולהכרת תודה בתרומתה. לכן כל פתרון חייב להתקבל בהסכמה ומהסיבות הנכונות: להבטיח תנאיי בטיחות במקרה של תאונה ולא לבלוש אחרי המחנכת. כמובן שחשוב למצוא דרכים ומנגנונים אשר יבטיחו שאנשים בעלי כישורים הולמים יעסקו בחינוך לגיל הרך. גם כאן מצלמה שנועדה לבלוש אחרי המחנכת לא תפתור את בעיית איכות עבודתה. על התמודדות עם מצבי חירום יש לדבר בתנאיי רגיעה תוך הפעלה של חשיבה פרואקטיבית. אני מבינה את הצורך של ההורים והמחנכות להימנע מסוג כזה של שיחות כי הן מעוררות חרדה. אבל עדיף להיערך למצבי חירום מאשר לנסות למזער נזקים בדיעבד. בנוסף, חשוב לתת את הדעת למפגשים תקופתיים בין מחנכות ובין מחנכות להורים כדי להפיג את הבדידות של המחנכת וכדי לתרום להעשרה שלה על ידי שיתוף עם אנשים אחרים.

חשיבות הרגולציה בטווח הרחוק יותר

ברמה של המדינה הכרחי לבנות מנגנונים לסינון כוח האדם שעובד עם ילדים בגיל הרך; החל במטפלות פרטיות וכלה במנהלות משפחתונים וגנים פרטיים. יתרה מזו, יש למלא את הואקום של אי חקיקה בכל הקשור לחינוך ילדים מלידה עד שלוש במסגרות שבהן מספר הילדים נמוך מעשרה. בנוסף, יש מקום לבדיקה של המבנים שבהם מתקיימים משפחתונים ולחיוב מצאי אנשים זמינים לשעת חירום(גם כשמדובר במסגרות פרטיות ולא רק במסגרות מפוקחות). חשוב לבנות מאגר של  מתנדבים  מהקהילה הקרובה ובנות שירות לאומי שיבקרו באופן תדיר במשפחתונים ושיתגברו אותם. ייתכן שעל המדינה לממן כפתורי מצוקה במשפחתונים.

אני מזמינה את הקוראים להשתתף בדיון על הסוגיה שהועלתה כאן ובכל מקום שיוביל להגדלת הערנות לצרכים של הילדים הצעירים, משפחותיהם והמחנכות שעובדות עם הפעוטות.