סיכומי סוף שנת הלימודים ותלקיטי שנה במקום מסיבות ומתנות

מטרת הפוסט לעצור ולחשוב על אופי הפעילויות בסוף שנת הלימודים. חודש יוני הוא החודש האחרון בשנת הלימודים הפורמאלית בגנים ובבתי ספר. נשאלת השאלה מהו אופי הפעילויות והחיים במסגרות חינוך בחודש זה? בפוסט זה אתייחס לפרקטיקות קיימות לעומת פרקטיקות רצויות בעיניי וכן לפעילויות סיכום עם הילדים עם הצוות ועם עצמנו. אתמקד בעיקר בחינוך לגיל הרך אבל חלק מהתהליכים חלים כמובן על דרגות החינוך הגבוהות יותר. ההבדל טמון בפרקטיקות החינוכיות המתרגמות את התהליכים לעשייה חינוכית.

מקור התמונה

מהי המשמעות של סוף שנת הלימודים?

סוף שנת הלימודים מהווה סיכום תקופה, ומעבר לחופשה בטווח הקצר. עבור הילדים מדובר במעבר לדרגת חינוך גבוהה יותר אחרי חופשת הקיץ ועבור הצוות החינוכי בגנים ובבתי ספר  מדובר בהוראה של  קבוצות ילדים נוספות. נשאלת השאלה כיצד לסיים את שנת הלימודים? התשובה לשאלה זו נגזרת במידה רבה מהאופן שבו אנחנו מבינים את המשמעות של סוף השנה ומהאופן שבו אנו מבינים את מטרות תקופה זו.

פרקטיקות קיימות

חלק מהפרקטיקות הקיימות כוללות מסיבות סיום, לרוב בהשתתפות הורי הילדים וקניית חפצים, מזכרות כמתנות לילדים המסיימים את שנת הלימודים. לעתים קרובות-קרובות מידי לטעמי, ההכנות לקראת מסיבות הסיום הינן מרובות ולעתים קרובות, חודש יוני איננו מוקדש ללמידה אלא לריבוי הכנות מפרכות, שבמידה מסוימת מפרות את השגרה. נשאלת השאלה מהי התרומה של ההכנות והמסיבות במתכונת הזו ללמידה ולרווחה הרגשית של הילדים?

בנוסף, וועדי הורים קונים כל מיני מתנות לילדים ולצוות החינוכי. חלקם עם סימון מגדרי ברור. לדוגמה, תיקים ורודים לילדות(לעתים עם הצילום שלהן בחזית) ותיקים בצבע תכלת-כחול לבנים, צעצועים מפלאסטיק לים או חפצים אחרים שלא ממש נחוצים לאף אחד. מנהג זה מנוגד לתפיסה של קיימות שהממסד החינוכי מנסה לטפח וגם מנציח לעתים ממש שלא לצורך אימוץ של תפקידי מגדר מסורתיים.

דעתי היא שמנהגים אלו שכוללים מסיבות שמצריכות הכנות מרובות ולא תמיד מחוברות לתהליכי הלמידה והחיים במהלך השנה החולפת, וקנייה של מתנות מיותרות אינם תורמים דבר וחצי דבר ללמידה של הילדים ולשיפור תנאיי המעבר למסגרת אחרת או לתקופה אחרת. במידה רבה, פעילויות אלו נעשות מכוח ההרגל והאינרציה מבלי שנעצור ונחשוב על תרומתן או אף על נזקים שהן מסבות.

מה אני מציעה כתחליף?

אני מציעה להכריז על  חלק גדול מחודש יוני כאל חודש של סיכומים. מציעה לערוך עם הילדים מפגשים בקבוצות קטנות ומפגשים אישיים של סיכום שנה. ולסכם את השנה גם במליאת הגן או הכיתה. שאלות לסיכום עשויות להיות: מה עשינו השנה? מה למדנו השנה? אלו ספרי ילדים קראנו? באלו פרויקטים של חקר השתתפנו? אלו סרטיים ראינו? ממה נהנינו השנה? מה הפריע לנו השנה? במה השתנינו במהלך השנה? עם שיחקנו השנה? מי היו חברינו למשחק השנה?   ואחר כך נשאל גם:  מה התכניות שלנו לחופשה? מה נעשה בשנה הבאה? מה הרגשות שלנו לגבי סיום השנה וההתחלה החדשה? 

ילדים צעירים יש להכין בצורה מוחשית לסיום הלמידה במסגרת מסוימת ולמעבר למסגרת אחרת. איתם נדרש לשוחח שוב ושוב על מה עשינו השנה ומה נעשה בהמשך. שימוש בצילומים כבסיס לשיחות מומלץ ביותר.  חשוב לחזור שוב ושוב על העניין שבקרוב ייפרדו מהמסגרת: מהילדים, מהמבוגרים ומהבנה הפיזי. חשוב להכיר להם את המקום של מסגרת החינוך החדשה. חשוב להכיר להם את שמות האנשים שיהיו המחנכים שלהם בעתיד. ביקורים תכופים במסגרת החינוך החדשה ושיחות על המעבר עשויים בהחלט להקל על המעבר. חשוב גם לאפשר הבעה כנה של רגשות בין אם מדובר בעצב, התרגשות או שמחה או כל ערבוב ביניהם. שהרי יש בכל סיום ערבוב של תוגה ושמחה. התרגשות לקראת החדש וגעגועים למוכר.

סיכומים אלו עשויים להתבסס על תיעודים(ציורים, עבודות, צילומים של הילדים ). לשם כך, חשוב שמתחילת השנה נתכנן את צעדינו כך שנמצא דרך לאסוף תיעודים שישמשו אותנו  בעת עריכת הסיכומים. התיעודים עשויים להיות חומריים, קונקרטיים או דיגיטאלייים שמורים בתיקיות  במחשב. אני חושבת שאפשר לשקול לתכנן תלקיט אישי לכל ילד שבו הוא מתעד את מהלך השנה ובו נכתב על ידו או מפיו, אם מדובר בילד צעיר, דברי סיכום של השנה (על בסיס ההתבוננות בתיעודים הכלולים בתלקיט). אני חושבת שתלקיט שמסכם כל שנת השתתפות במעון או בגן או בכיתת בית ספר "שווה" הרבה יותר ממתנות חומריות שלא ממש נחוצות לילדים. נסו לחשוב שכל ילד "אוסף" במהלך השנים תלקיטים שיש בהם סיכומי שנה. איזו מתנה נהדרת עשויה זו להיות זו לחיים!

בתהליך הסיכומים, חשוב מאוד לשתף את הצוות. הן בניהול השיחות עם הילדים והן בייצוג של נוכחותם בתלקיטים של הילדים. חשוב להרגיל ילדים שאנשים שהיו בסביבתם  הם חלק מהתמונה שיש להתייחס אליה. הילדים עצמם יהיו אלו אשר יחליטו איזה ביטוי לתת  לקשר עם מבוגרים וילדים שהיו חלק מסביבתם במשך שנה שלמה.

לבסוף חשוב שנשתף את ההורים בסיכומים אלו. הן בלמידה על האופן שבו ההורים חוו את הקשר איתנו במסגרת החינוכית, והן בעידוד שההורים יעזרו לילדים לסכם את שנת הלימדוים מהפרספקטיבה של מה שהתרחש בבית.

נדבך חשוב בסיכום כולל את הסיכום וההערכה שלנו את העבודה שלנו בכל שנה. תוצר הסיכום עשוי להיות תכנית לשינויים שבכוונתנו להכניס בדרכי עבודתנו בעקבות הרפלקציה על מה שעשינו בשנה הנוכחית.

אין מניעה לקיים מפגשים או מסיבות סיום. חשוב גם לחגוג. אבל  לא נראה לי סביר שהפעילות החינוכית במסגרת החינוך תושבת למשך חודש למען חזרות למסיבות. הכננות מרובות למסיבות מיותרות בעיניי הן בחינוך לגיל הרך והןבסוף בית הספר היסודי או בסוף החטיבה.   במפגשים ופעילויות של סיום השנה ניתן לתת ביטוי לטעם של האנשים שמרכיבים כל קהילה וקהילה. הרכב השירים, המופעים הוא פועל יוצא של החלטות משותפות למחנכים, ילדים והורים. ובלבד שיהיה בהם הנאה, אפשרות של השתתפות של כל הילדים וסיכום של למידה ולא פעילויות למען עשיית רושם.

באשר למתנות , מתנה ראויה בעיניי עשויה להיות תלקיט השנה. אולי קניית ספרים למסגרות החינוך. אפשר להפחית תשלומים לוועד הורים. בכל מקרה קניית חפצים מיתרים שלעתים כמו שכבר נאמר מנציחים תפיסות מגדריות סטריאוטיפיות נראית לי לא חינוכית ומיותרת.

לסיכום, פוסט זה מזמין לחשיבה מחודשת על הפרקטיקות החינוכיות הנהוגות בסוף שנת הלימודים. בפוסט ביקשתי להרהר על מסיבות הסיום וההכנות לקראתן ועל קניית המתנות כפרקטיקות שאין בעיניי תרומה של ממש ללמידה של הילדים. יתרה מזו, יש בהכנות המרובות למסיבות הסיום סוג של ביטול זמן למידה והתנסות יקר. הצעתי כתחליף להכריז על סוף השנה כתקופת סיכומים והזמנה לחשיבה רפלקטיבית על הנעשה, מצד אחד, והפניית זרקור על חשיבה של מה שיהיה, מצד שני.  הצעתי כאפשרות לאגד את תוצרי הרפלקציות האלו לתוך תלקיט שנתי שכל ילד וילדה ייקחו הביתה כל שנה. בין אם התלקיט מוחשי ובין אם הוא דיגיטאלי. הצעתי שהילדים, הצוות וההורים יהיו שותפים לתהליך. הצעתי גם לערוך מסיבות או מפגשי סיום שאינם מצריכים ביטול זמן לימודי יקר. אם יש בבית ספר כלשהו מגמת תיאטרון וההכנות הן חלק מהפעילות למידה ממוסדת זה דבר אחר.  מסיבות ומתנות מיותרות אינן תורמות דבר להכנה התודעתית של הילד למעבר לתקופה הבאה בחייו. מה שאני מציעה הוא עניין של החלטה פנימית שלנו. הדבר אינו מצריך תקציבים מיוחדים. נהפוך הוא. דרך חלופית של ציון שנה עשויה לחסוך כספים ומאמצים שאינם תורמים תרומה של ממש למישהו. חשוב שנפסיק לפעול באופן אוטומטי ונתחיל לחשוב. האמת היא ש"חישוב מסלול מחדש" לגבי  תכנון הפעילות בסוף השנה מחייב תכנון שנתי שונה. מחייב  שנתכנן את שנת הפעילות כך שיהיו לנו חומרים זמינים שישמשו את הילדים ואותנו לסיכום אמיתי של השנה וחשיבה על השנה הבאה.  אבל חשוב מתישהו להתחיל להרהר ולחשוב מחדש על הפעילות החינוכית בסוף השנה. גם אם יישום שיטתי של התכנית החלופית יתבצע בסוף השנה הבאה. אשמח אם פוסט זה יעודד לחשיבה ולשינוי הרגלים לפחות בחלק ממסגרות החינוך.

מודעות פרסומת