איך להתחיל את שנת הלימודים בגני ילדים ברגל ימין?

בפוסט אציג צעדים מעשיים שרצוי שנבצע כדי ליצור תנאים לרווחה רגשית ובהמשך ללמידה בקרב ילדי הגן. מאמצים מיוחדים יש להשקיע בילדים בני השלוש(או מעט פחות) שנכנסים למערכת החינוך הציבורית לראשונה. אתייחס למה רצוי שייעשה עם הילדים עצמם, עם אנשי הצוות ועם הורי הילדים. יתרה מזו, במבנה הארגוני המפוצל בארץ מתחייב שיתוף פעולה בין גן הילדים לבין הצהרון שפועל באותו מבנה פיזי.בתחילת שנת הלימדוים, המשימה המרכזית בגני הילדים היא יצירת תנאיים של ביטחון ושייכות והסתגלות של הילדים לגן.

בהוצאת דני ספרים

זכור שילדים בני 3-4 מצויים בסוג של מעבר מהיותם פעוטות להיותם ילדים בגיל הגן. נזכור גם שהבדלים בין אישיים גדולים מאוד מאפיינים את הילדים. הבדלים אלו מתמקדים הן ברקע המשפחתי והתרבותי(מהי איכות הקשר של הילדים עם מבוגרים; האם הילדים היו בסמגרות חינוך קודמות ומה הייתה איכותן?; הקשר תרבותי של משפחות הילדים; הימצאותם של אחים ואחיות ועוד) והן במאפיינים אישיים כגון טמפרמנט(שכולל בין היתר קצת הסתגלות לשינויים והתקרבות לעומת רתיעה מאנשים ודברים חדשים; חברותיות;  עוצמת התגובה ועוד) יעילות השימוש בשפה לצרכי תקשורת(עד כמה מביע הילד את רגשותיו ורצונותיו? עד כמה ניתן להבין אותו? עד כמה הוא נוטה ליצור קשר עם מבוגרים ?), מהם ההרגלים שאליהם הורגל וכו.

קשרים טובים עם הצוות החינוכי שנוסכים בילדים הצעירים ביטחון ושכוללים יכולת להציב ולהישמע לכללים(הצבת גבולות) באופן עקבי הם תנאי הכרחי לשגשוגם הרגשי של הילדים. קשרים טובים שהם שוויוניים מטבעם, עם ילדים אחרים מהווים  גורם נוסף שתורם להרגכשת הרווחה הרגשית של הילדים הצעירים.

מה נעשה כדי ליצור קשרים בין אישיים טובים עם הילדים ובין הילדים לבין עצמם?

נלמד מהורי הילדים על כל אחד מהילדים, על הכינוי שרגיל לו, שמות בני המשפחה שלו, תחביביו, תחומי העניין שלו, הדרך להרגיע אותם, על שפות מדוברות בבית: ניתן לראות דוגמה של כרטיס אישי אפשרי במאמר:"להתחיל ברגיל ימין". חשוב להנחות את ההורים לשתף את הילדים עצמם במתן תשובות כגון מה מענין אותם. חשוב שהילדים עצמם יעידו על פעילויות וספרי שהם אוהבים.

נחלק את הלדי הגן לקבוצות קטנות קבועות (לא יותר מחמישה ילדים בקבוצה) שבהן כל אחד יספר משהו על מה הוא אוהב ונקרא ספרי ילדים שמתייחסים לתחילת השנה בגן. המפגשים בקבוצו קטנות וקבועות מאפשרים יצירת קשרים אינטימיים בין חברי הקבוצה ובין המחנכות לבין הילגים. גננות משלימות וסייעות עשויות ליטול אחריות על אחדות מההקבוצות הללו.

חלק את הלדי הגן לקבוצות קטנות קבועות (לא יותר מחמישה ילדים בקבוצה) שבהן כל אחד יספר משהו על מה הוא אוהב ונקרא ספרי ילדים שמתייחסים לתחילת השנה בגן. המפגשים בקבוצו קטנות וקבועות מאפשרים יצירת קשרים אינטימיים בין חברי הקבוצה ובין המחנכות לבין הילגים. גננות משלימות וסייעות עשויות ליטול אחריות על אחדות מההקבוצות הללו.

ננסה להכין פעילויות ונציע ספרים על בסיס מה שלמדנו כתחומי עניין שלהם מהורי הילדים. ניתן ביטוי לתחימי העניין של הילדים שעליהם למדנו מהשאלונים שמולאו על ידי ההורים.

נערוך היכרות לילדים עם כל חלקי הגן(כולל החצר, השירותים). הכרחי שהילדים יכירו א אזורי הגן השונים. נזמין את הילדים לגן שמוקדיו יחסית חשופים ונבנה חלק מהמרכזים יחד עם הילדים כך שהם יהיו שותפים בבנייתם. ניתן להתחיל בפעולות אלה כבר בימי ההסתגלות לגן, גם בנוכחות ההורים.

נעודד את הילדים לפנות אלינו בבקשות וניענה לבקשות אלו(כגון הצעת שתיה, הליכה לשירותים ועוד) וזאת על מנת לבסס את האמון של הילדים בנו. נציע זמן רב למשחק חופשי בחצר ובתוך הגן לצד עבודה בקבוצות קטנות רציפות כדי להעמיק היכרות בין הילדים בינם לבין עצמם.

בזמן המשחק החופשי, נצפה בילדים, נתעד את הצפייה בהם ונתערב במצבים שבהם ילדים זקוקים לעזרתנו על מנת להשתלב באינטראקציות החברתיות.

תחיל במלאכה הקשה אך החשובה של הקניית הרגלים(מעט הרגלים אבל כאלו שהם חשובים ונשקוד זמן רב על הטמעתם(ראו טל, 2003).

נעודד ציור חופשי, ונעודד את הילדים לספר לנו בדרכם מה ציירו. נרשום על הציורים תאריך(מאחורי הציור). נבקש מהילד שיכוב באיזו דרך שנראית לו א שמו על הציור.נעודד את הילדים לספר סיפורים על קורותיהם ועל יצירותיהם ונתעד את סיפוריהם. חומרים אלו עשויים לשמש בסיס לתלקיט אישי שישמש למעקב אחרי ההתפתחות והלמידה של כל ילד וילד.

נשתדל לצלם את הילדים בשעת פעילות משמעותית ונציג את תצלומיהם על קירות הגן. נצפה שתהליך הקניית ההרגלים עם בני ה-3-4 יהיה ממושך יותר מאשר עם  הילדים הבוגרים יותר ונצפה לזמן הסתגלות ממושך יותר.

הכרחי לתאם פעולות בתוך צוות הגן ובין צוות הגן לצוות הצהרון

כל האמור לעיל אמור להנחות הן את הצוות החינוכי בגן הילגים והן את צוות הצהרון.חשוב מאוד להבין שהחלפת צוותים חינוכיים באמצע היום איננה מקלה על הילדים . לכן הכרחי שיהיה תיאום רב בין אנשי הצוות באשר לחלוקת העבודה שלהם בנוגע ליצירת קשר בין הילדים והקניית הרגלים וכללי התנהגות.חשוב שמידע יזרום באופן שוטף (הן בשיחות פנים אל פנים או באמצעות תקשורת אלקטרונית או מחברת קשר).

בכל מקרה רצוי ביותר שגם צוות גן הידים וגם צוות הצהרון ייצור קשר עם כל אחד ואחת מהילדים.

כמו כן חשוב לגבש כללי התנהגות והרגלים משותפים  לבוקר ולאחר הצהריים(לדוגמה כללים שנוגעים לאיסוף צעצועים וארגונם בסוף המחשק; רחיצת ידיים; התנהלות סביב האוכל ועוד).

במידה ומתעוררים קשיים כלשהם הכרחי לשתף ולתאם דרכי פעולה מוסכמות בין צוות הגן לצוות הצהרון, תוך שיתוף הורי הילדים.

כיצד יכולים לתרום הורי הילדים ?

חשוב מאוד שהורי הילדים יבינו שההסתגלות לגן הילדים היא תהליך הדרגתי ומושפע הן מגיל הילדים והן מהבדלים טמרמנטליים ביניהם. על ההורים לשדר לילים אמון במסגרת ואמון ביכולת הילדים להתמודד עם המעבר לגן הילדים החדש.

חשוב שהורי הילדים יכירו לילדים את הגן ואת סביבתו לפני כניסתו לגן.

בימים שלפני התחלת שנת הלימודים, חשוב לגבש הרגלים קבועים שקורים סביב ההשכבה בערב וסביב ההתארגנות בבוקר תוך תיאום עם הילדים. הכנת בגדים ותיק הגן חשוב שייעשו תוך שיתוף הילד. אם ההורים מכינים את ארוחת העשר חשוב לתאם את הרכבה עם הילדה או הילד.

חשוב שהמזון יהיה בריא ומזין ויתחשב בהעדפות של הילדים.

בתיאום עם צוות הגן אפשר להציע חפץ מעבר כלשהו(שאיננו צעצוע יקר).חשוב לגבש גם בבית וגם בגן הרגלים שקשורים לשימוש בחפץ מעבר שמקנה לילד תחושת ביטחון. רצוי מאוד להרגיל ילדים להסתפק במוצץ ובחפץ מעבר בזמני מעבר ובמנוחה ולא בזמן הפעילות.

חשוב שהילד יהיה זה שיניח את המוצץ או את החפץ במקום קבוע(מגירה או תא שלו בגן.

תיאום עמדות אמיתי עם צוות הגן חשוב ביותר. מהרגע שמתגבשות הבנות חשוב שההורים יכבדו אותן. במסגרת תיאום ציפיות זה כל צד מציג את ציפיותיו. סיכום של תיאום ציפיות כולל התייחסות לציפיות שניתנות למימוש לבין כאלו שבאופן מודע ומוסכם אינן ניתנות למימוש במסגרצ גן הילדים.

חשוב מאוד שהורים יבינו שתחילת השנה צריכה להיות מוקדשת להסתגלות. חשוב להתפנות רגשית לילדים ולנות זמן לכניסה הדרגית לגןץ חשוב גם לא להעמיס בפעיליות, ביקורים וחוגי בתקופת ההסגלות לגן ילדים חדש.

חשוב מאוד להבין שילדים  מיטיבים ללמוד דרך משחק והתנסות. זאת ועוד, טיפוח שפה שהוא כה חשוב לילדים בגיל הרך נעשה בצורה טובה ביותר סביב קריאה חזורת של ספרי ילדים. אם בגן שלכם מיושמת תכנית ספריית פג'מה או אלפנאוס חשוב מאוד  לקרוא עם הילדים בבית את ספרי הספריה  כשהללו מגיעים הביתה ולהתעניין בפעילות הנעשית סביב ספרי הספריה בגנים.

לסיכום מפר ספרי ילים לתחילת השנה-לקריאה בבית ובגן הילדים.

חסר מאפיין alt לתמונה הזו; שם הקובץ הוא image.jpeg
גן הבוכים
הוצאת מודן
אמא נשארת בגן
הוצאתת כינרת

ספרים לילדים בגיל טרום חובה וחובה

ט

תוצאת תמונה עבור ספרי ילדים שמתאימים לתחילת השנה בגן
תוצאת תמונה עבור ספרי ילדים שמתאימים לתחילת השנה בגן
מודעות פרסומת

על קורס חובה בהכשרת גננות ומורות לכיתות א'-ב' בנוגע לתקשורת עם הורים ככישור ליבה

ביום שני, 9.7.2018 התקיים במכללת לוינסקי לחינוך יום עיון שהתמקד ב"הגדרה מחדש של התקשורת עם הורי הילדים במאה ה-21". בפוסט זה, ובמספר פוסטים שאפרסם בהמשך, אתייחס לסוגיות מרכזיות שעלו ביום העיון. יום העיון בא לעודד הבנה מעמיקה של הקשר  הורים וגננות ומורים , ולהציג מחקר ועשייה במחלקה לגיל הרך של מכללת לוינסקי לחינוך בנושא תקשורת עם הורים במאה ה-21. הוצג קורס של תקשורת עם הורים מבוסס סימולציות, על ידי מנחות הקורסים השונים' ועל ידי ראש תכנית תואר שני ותואר ראשון בחינוך לגיל הרך ומחקרים של סטדונטיות מהתואר השני בחינוך לגיל הרך, שהתמקדו בהבנה ועשייה של תקשורת עם הורים.

אציין גם' שיום העיון היה תוצר של שיתוף פעולה בין מכללת לוינסקי לחינוך, שפ"י במשרד החינוך ומרכז מהות, שמתמקד במחקר ועשייה חינוכית שנוגעים לעבודה עם הורים במערכת החינוך. ד"ר עידית טבק, ראש מרכז מהות, הנחתה את יום העיון. הרצו בו פרופ' אודרי אדי-רקח מאוניברסיטת תל אביב ובטי ריטבו משפ"י – משרד החינוך.

בפוסט זה אתייחס לרציונל  של ראיית התקשורת עם הורים כסוג של כישור ליבה בהוראה ובהכשרת גננות ומורים. בנוסף, אתאר בקוים כלליים את הקורס-סדנה תקשורת עם הורים במאה ה-21-שהוא קורס חובה במסגרת לימודי התואר הראשון בחינוך לגיל הרך במכללת לוינסקי לחינוך.  אציג גם תובנות שעלו  בתוך צוות הקורס, בעקבות ההוראה בסמסטר א' וב' בשנת הלימודים תשע"ח. אחד המוקדים החשובים ביום העיון היה מחקרים שטיפלו בתקשורת עם הורים מתוך ראייה רב-תרבותית ואקולוגית מערכתית. דהיינו, התמקדות בתפיסות והתמודדויות של גננות ומורות עם שונות שמאפיינת ילדים, הורים או הגננות עצמן. בנוסף, נציגי עמותת "מעברים" -ארגון למען האוכלוסיה הטראנסית בישראל, הציגו את  מאפייני הקהילה והציעו דרכים לתקשר עם הורים וילדים מהקהילה בתוך מערכת החינוך. אקדיש מספר פוסטים לממצאי המחקרים הללו.

להזמנה מעוצבת של יום העיון " תקשורת עם הורים במאה ה-21" 

הצורך לכוון זרקור על התקשורת עם הורים ועל הכשרת גננות ומורים לעבודה עם הורים, נובע מההבנה שמצד אחד הורים, גננות ומורים נמצאים במצב של תלות הדדית בהבטחת תנאים שיאפשרו רווחה רגשית ותנאי למידה לילדים, ומצד שני מאפייני החיים במאה ה-21 השתנו מאוד. תנאיי החיים בעולם בכלל, ובמדינת ישראל בכפרט, במאה ה-21 מחייבים לחשוב מחדש על התאמות ופעולות שיש לעשות על מנת לתרום לשותפות בין הורים גננות ומורים כך שכל צד יוכל לחיות איתו בשלום.

המונח המקובל והמוכר שמתייחס לתקשורת עם הורים הוא מונח ה"מעורבות". למונח הגדרות רבות. אני בוחרת להציג כאן את ההגדרה של שכטמן ובושריאן(2015) שיש בה ראייה מערכתית שמביאה בחשבון את הקשר עם הורים בתוך ומחוץ למסגרת החינוכית, כמו גם האופן שבו קשר זה נתפס על ידי גננות ומורים.

מעורבות היא:כלל הפעולות שההורים נוקטים על מנת לקדם את ילדם, אם במסגרת הביתית, אם במסגרת הבית-ספרית[הגנית] ואם בכל מסגרת אחרת, וכן לפעולות שנוקטים מורים[וגננות] כדי ליצור קשר עם הורים ולשתף אותם בחינוך (שכטמן ובושריאן, 2015, עמ'16 )

שקופית כולם בסירה אחת

מה מיוחד באקולוגיה של המאה ה-21-בהקשר התקשורת עם הורי הילדים?

קשר עם הורים מחויב מציאות בשל התלות ההדדית בין הורים למחנכים מאז ומעולם. בכלל וכשמדובר בילדים בגיל הרך, בפרט. מה שלהערכתי השתנה הוא האופן שבו נתפסת התקשורת עם הורים בעיני ההורים עצמם , הממסד החינוכי בכללותו והגננות והמורים. בעוד שבעבר נציגי הממסד החינוכי חשבו שאפשרי להתנהל בגנים ובבתי ספר מבלי להייחס לתפיסות , לרצונות ולציפיות של הורי הילדים-גברה בשני העשורים האחרונים המודעות לכך שהדבר פשוט בלתי אפשרי. חשוב מאוד שהשינוי באופן ההתנהלות של מערכת החינוך בכך שמתייחסת למה שיש להורי הילדים לומר, יהיה מונע על ידי הרצון לבנות שותפות אמיתית לטובת הילדים. הרושם ביום העיון, לפרקים, היה שלעתים מה שעומד מאחורי החלטות נציגי הרשויות, הוא הפחד מפני השפעתם של הורים מרמה סוציו אקונומית גבוהה, יותר מאשר הרצון הממשי לבדוק את השטח על מנת לקבל החלטות ממשיות לטובת הילדים.

אני מפרטת למטה את האופן שבו אני תופסת את מאפייני המאה ה-21 שלהם השפעה על התקשורת של הגננות והמורות עם הורי הילדים.

  • שינוי ביחסי הכוח בין הורים למורים וגננות וממסד החינוכי(Addi-Raccach & Grinstein, 2017 ,גרינבאום ופריד, 2011; שכטמן ובושריאן, 2015)
  • גידול בגיוון התרבותי של האוכלוסיה במדינת ישראל
  • גיוון בצורות המשפחות
  • מעבר מתפיסות דיכוטומיות(לגבי זהות מינית ומגדר; דתיות) לתפיסות רציפות, "נזילות"
  • עומס גדול על משפחות ,גננות ומורים וצמצום מערכות התמיכה ה"טבעיות"
  • השפעת הטכנולוגיה על התקשורת בין אנשים בכלל ועם הורי הילדים בפרט

מעורבות הורים: חשיבות ותהליכים שמשפיעים על איכותה

לפני שאציג את הקורס מבקשת להציג למטה מספר מאפיינים וגורמים ששמצאו בספרות כמשפיעים על התקשורת עם הורי הילדים:

  • עבודה שיתופית של מורים עם משפחות התלמידים, יוצרת סביב הילד קהילה אמפאתית ואחראית שתומכת בהתפתחותם (Epstein et al, 2008).
  • מעורבות ההורים נתפסת כחיובית על ידי מורים שהם עצמם מועצמיםAddi-Raccach &) Ainhoren, 2009 )).
  • מה שחשוב הוא כיצד תופסים התלמידים עצמם את מעורבות הוריהם בבית הספר ואת תכליותיה Hoover-Dempsey & Sadler, 1997)).

להלן מאפיינים של תקשורת טובה עם הורים:

תקשורת "טובה" היא תקשורת ש:

  • מבוססת על הקשבה הדדית ואמון
  • מחייבת היכרות טובה עם הילדים וההורים לפני שמתעוררים קשיים ובעיות
  • חותרת להגיע לתיאומים בין הורים לגננות ומורות לטובת הילד ה"פרטי" ולטובת כל ילדי הכיתה
  • מביאה בחשבון את הפרספקטיבות השונות: של ההורים-המשפחות, זו של המחנכות של כל פרט וגם של הילדים עצמם, כמו גם של הכיתה כקבוצה
  • התקשורת מאפשרת להחליף מידע אמין ומקצועי ולקבל החלטות מוסכמות לגבי הילדים ולטובתם

תיאור קצר של הקורס סדנה תקשורת עם הורים

הקורס "עבודה עם הורים" קיים בחוג לגיל הרך בלוינסקי כקורס חובה-ניתן בעבר במתכונות שונות על ידי מרצים שונים. אני עצמי הצעתי אותו בתחילת שנות ה-90 של המאה הקודמת. בהמשך ניתן כקורס בחירה ולבסוף כקורס חובה. בשנת תשע"ח –הוצע על ידי קורס מבוסס סימולציות שנלמד בשנה ד'(150 סטודנטיות) ושנה ג'(100 סטודנטיות). הקורס זכה תחילה במלגה מטעם נשיאת מכללת לוינסקי, והוכר בהמשך  כיוזמה בתחום "אקדמיה שדה" על ידי משרד החינוך. הכל בברכת וסיוע ד"ר פנינת טל, ראש התכנית והחוג לגיל הרך. במסגרת היוזמה התחייבנו ליישום הקורס, למחקר עצמי מלווה ולשיתוף ה"שדה" באמצעות יום עיון שהתקיים ב-9.7.

הקורס מבוסס על ההבנה שבתהליך ההכשרה של הגננות(והמורים בכלל) יש להדגיש טיפוח כישורים. כישורים של תקשורת בין אישית, חשיבה פרואקטיבית והבנה מערכתית אקולוגית של התקשורת עם ההורים והמשפחות ואוריינות ארגונית. כישורים של תקשורת עם הורים נמנים עם הכישורים החשובים שכל גננת ומורה חייבת לטפח במהלך הקריירה המקצועית שלה. ההתנסות בכתיבת אירועים ובמשחקי תפקידים ובסימולציות מאפשרת למתכשרות להוראה להגיע לשדה עם מכוונות ראשונית של הבנת הפרספקטיבה של ההורים, עם מודעות עצמית לגבי מאפייני התקשורת שלהן עם מבוגרים, ועם היכרות של מגוון התפקידים של הגננת או המורה שקשורים לעבודה עם הורים.

מטרות הקורס סדנה היו:

  • להגביר את מודעות הסטודנטיות להוראה בחינוך לגיל הרך(לידה עד 8) לחשיבות העבודה עם הורי ומשפחות הילדים
  • להעמיק את הבנת הסטודנטיות והמאמנות שלהן לגבי הגורמים הסוציולוגיים, פסיכולוגיים ופוליטיים שמשפיעים על הקשרים בין הורי הילדים לממסד החינוכי
  • להעמיק את ההבנה לגבי מהות הקשרים הבין-אישיים: הורה ילד, גננת/מורה-ילד, גננת/מורה-הורה
  • להפחית את החרדות של הסטודנטיות להוראה בנוגע לתקשורת ובשותפות עם הורי הילדים
  • להגביר את הנכונות להבין סיטואציות מפרספקטיבות שונות: מזו של ההורים בנוסף לזו של המערכת החינוכית
  • להכיר מקרוב את מגוון התפקידים הכלולים בעבודה עם הורי הילדים ואת מדיניות משרד החינוך בנושא
  • לתרום לטיפוחם בקרב הסטודנטיות להוראה של כישורים של תקשורת טובה עם הורי הילדים במגוון של סיטואציות

משתתפי היזמה שבמסגרתה התקיים הקורס 

באופן חד-פעמי, בשנת תשע"ח  למדו את הקורס "תקשורת עם הורים"  כל הסטודנטיות בשנתון ג' וכל הסטדונטיות בשנתון ד(מתמחות בהוראה") כיוון שהחל משנה זו הקורס יילמד בשנה ג במקום שנה ד. עקב כך התאפשר גם אודות לתמיכה של היזמה מטעם משרד החינוך, לאסוף נתונים על תהליכי הלמידה בקורס וללוות את הקורס במחקר עצמי שמאפשר לשפר את ההוראה  כפועל יוצא של ניתוח מתועד של תהליכי הלמידה בו.

על כן, בשנת תשע"ח השתתפו במיזם 250 סטודנטיות, 6 מנחות(הקורס ניתן בסמסטר א'(לשנתון ד) וב'(לשנתון ג)'. בנוסף, קיבלנו סיוע ממרכז הלמידה החדשנית(ד"ר עינת גיל עומדת בראשו) וממרכז הסימולציות(ד"ר אורית אייזנברג עומדת בראשו). ועוד, עשר מתוך 250 הסטודנטיות שימשו כסטודנטיות חוקרות בתשלום וסייעו באיסוף הנתונים שתיעדו את הסדנה. מנחות הסדנאות היו: ד"ר איריס לוי, ד"ר אורלי ליכט, ד"ר עינת סקרה,ד"ר אלונה פלג, ד"ר נעמי פרצ'יק, ד"ר יעל שלזינגר. הסטודנטיות החוקרות היו: מור אהרוני, נינה איטין, אורין גבאי, לי גוילי, נועה כהן, מרב פרגמנט, שרי עצמון, מעיין מילבסקי, עדי שפר, שרי עצמון,  תהילה שרעבי. 

 בקורס השתמשנו בכלים פדגוגיים מגוונים:

  • כתיבת אירוע משמעותי אותנטי שקשור לקשר משפחות, מורים וגננות(מנחות הקורסים+כל הסטדונטיות)
  • סיכום ראשוני: תפיסה לגבי תקשורת עם הורים, ציפיות מהסדנה(מנחות הקורס+כל הסטודנטייות
  • ניתוח כתוב של אירוע
  • סימולציה+תמלול סימולציה
  • סיכום קורס: מה למדתי על עבודה עם הורים, מה למדתי על עצמי(כל הסטודנטיות; מנחות קבוצתי)
  • שאלון סקר: מידת החשיבות של הסדנה; מידת המסוגלות העצמית –תקשורת עם הורים(מתמחות סוף הקורס; שנתון ג התחלה וסוף הקורס)
  • ראיון עם המאמנת(רק נתון ג)

כל סטודנטית הגישה אירוע אותנטי שמתמקד בעבודה עם הורים כמשתתפת או כצופה על בסיס הצעות הגננות או המורות המאמנות. בכל כיתה תכננו, ביצעו וניתחו כשש סימולציות(ניתוח קבוצתי) ולעתים ערכנו סימולציות חוזרות בעקבות המשוב. סימולציות בהתחלה מתוך מאגר קיים, בהמשך מתוך המאגר של כל כיתה. בוצע תחילה ניתוח ראשוני ואח"כ ניתוח מעמיק של כל סימולציה שהוגש והיה חלק מהציון. חומרים אלו משמשים את צוות הקורס להוראה ולמחקר. 

ממצאים ראשונים על הלמידה בקורסים שנערכו בשנת תשע"ח-מה למדנו על הלמדיה של הסטדונטיות ?

אציין שרוב הנתונים מתבססים על חומרים של סטדונטיות משנה ד' כיוון שהקורס שלהן התנהל בסמסטר הראשון והספקנו להתחיל לנתח את הנתונים. עוד אין לנו נתונים מגובשים לגבי הסטדונטיות בשנתון ג' שהקורס שלהן התנהל בסמסטר ב'. הספקנו רק להשוות בין נתונים של מסוגלות עצמית של סטודנטיות בשנה ג'(בתחילת ובסוף הקורס) לבין אלו של סטדונטיות שנה ד'(רק בסוף הקורס).

  • הקורס נתפס על ידי הסטדונטיות כחשוב ביותר(הערכה של 5.91-5.95 מתוך 6)
  • מדווחות שלמדו לראות את התקשורת עם הורים בצורה מורכבת ולהיטיב להבין את הפרספקטיבה של ההורים; למדו על חשיבות ההקשבה; וכן שאמפתיה והקשבה אינן שקולות כנגד ויתור על אסרטיביות וגבולות
  • למדו לאמץ חשיבה פרואקטיבית: לראות ביצירת קשר עם הורים אפשרות למניעת קונפליקטים
  • דיווחו שהקורס הפחית חרדה משיחות עם הורים, ועזר לראות את ההורים כפחות מאיימים
  • למדו שטיפול בזיהוי, הפניה וטיפול בקשיים של ילדים הוא תהליך ממושך-לא מתמצה בשיחה אחת עם הורי הילדים
  • למדו על מדיניות משרד החינוך ועל חשיבות שירותי/מקצועות התומכים(יועצות, פסיכולוגים, עובדים סוציאלים ועוד)
  • תחושת המסוגלות העצמית בשנתון ג עלתה משמעותית מתחילת לסוף הקורס
  • תחושת המסוגלות העצמית בסוף שנה ד גבוהה מאשר בסוף שנה ג(חשיבות ההתנסות)

שינויים בסמסטר ב(קורסים של שנתון ג) בעקבות הערכה ביקורתית של סמסטר א

ניהלנו את ההוראה בקורס כמחקר פעולה וניסינו להכניס שינויים בסמסטר ב, בעקבות ההוראה בסמסטר א.

להלן השינויים המרכזיים שהכנסנו:

  • ריאיונות עם גננות/מורות מאמנות לגבי העבודה עם הורי הילדים
  • העמקת הטיפול במניעת קונפליקטים  בנוסף לתקשורת מיטבית כחלק מניהול קונפליקטים עם הורים, על ידי הנחת תשתית של קשר עם הורים באמצעות סימולציות של אסיפות הורים-וחשיבה על דרכים לבנות קשר של אמון עם הורי הילדים.

מחשבות לגבי עשייה עתידית

לבסוף, הסקנו מסקנות ראשוניות לגבי הוראת הקורס בשנים הבאות. להלן תמצית מסקנותינו:

  • התוכן ש"עובר" בשיחות עם ההורים חשוב ביותר. נדרש להקפיד על מסירת מידע בדוק ומבוסס על הילדים. נדרש להציג אותו בצורה מקצועית תוך הבנת הפרספקטיבה המקצועית של הגננת או המורה
  • נדרש גם לחשוב איך לשלב משימות קטנות שקשורות ל"עבודה עם הורים" לפני הקורס, במהלך שנות הלימודים א'-ב'.
  • התלבטות מרכזית: האם הקורס יתקיים בשנה ג' או ד'? הסטדונטיות מעדיפות באופן גורף בשנה ג'-מהנתנוים המספריים ניתן ללמוד שאולי שנה ד' עדיפה.

בפוסטים נוספים

עד כאן הצגת יום העיון והקורס בקווים כלליים. בפוסטים נוספים אתן ביטוי לממצאים מרכזיים שעלו מתוך מחקרי הסטדונטיות  מתואר השני בתכנית חינוך לגיל הרך במכללת לוינסקי לחינוך. מחקריהן מהווים תרומה של ממש להבנת השדה ולבניית תקשורת מיטבית עם הורי הילדים. אציג גם תמצית של ההרצאה המצוינת שניתנה על ידי עמותת "מעברים" כדי להכיר מעט את מה שמטריד הורים טראנסים והורים סטרייטים שיש להם ילדים טראנסים בגיל הרך.

 אלו המחקרים שהוצגו ושאת מקצתם אציג בהמשך:

  • ד"ר אלונה פלג תתייחס לילדים למשפחות חד-מיניות
  • הילה בוך ונגה כלפא -על אימהות לסביות שיצאו מהארון אחרי פרק של זוגיות הטרוסקסואלית
  • רחל אינגדאו-על דעות קדומות וסטריאוטיפים של הורים כלפי גננות ממוצא אתיופי
  • מרים בראור-הקשבה להורים , לילדים וצוות חינוכי במעבר מהגן לכיתה א': מחקר והתערבות
  • דנית אייזלנד-הקשבה להורים בעניין הסעות תלמידים
  •  ד"ר גילה רוסו-צימט-קולות הגננות סטודנטיות בתואר השני ביחס לתפיסתן את התקשורת עם הורי הילדים

מה התחדש ומה לא השתנה [לדעתי] בתקשורת מורים וגננות-הורי הילדים ?

כפתיחה למאמר שהתפרסם בכתב העת "הד הגן" בשם "הורים עלייך גננת" בשנת 2004, כתבתי:"הורים… אי אפשר אתם ואי אפשר בלעדיהם!… הורים קשים… הורים חסרי גבולות… הורים חרדתיים… הורים ישראלים… הורים זה אנחנו: כל אחד ואחת מאתנו!". אין חדש בהבנה שהכרחי לעבוד עם עם הורי הילדים.

מטרת פוסט זה להציג מה בעיניי התחדש, ומה לא השתנה בתקשורת ובתפיסת התקשורת עם הורי הילדים במסגרות חינוך בכלל ובמסגרות חינוך לגיל הרך בפרט.  כדי לבסס זאת, אציג בפוסט את התקשורת גננות, מורים-הורים משלוש פרספקטיבות: מערכתית אקולוגית, רב- תרבותית ופוליטית.

התבוננות מערכתית-אקולוגית על התקשורת גננות, מורים-הורים

התקשורת של הממסד החינוכי בתיווכם של מורים וגננות עם הורי הילדים מתבקשת אם מסתכלים על התפתחות של הילד מתוך פרספקטיבה מערכתית אקולוגית. פרספקטיבה זו הוצעה על ידי ברונפנברנר והשפיעה באופן דרמטי על האופן שבו אנחנו מסתכלים היום על התפתחות האדם ועל יחסי הגומלין המורכבים בינו לבין סביבות שעמן הוא נמצא בקשר ישיר או עקיף.

תוצאת תמונה עבור ‪Bio ecological model of development Bronfenbrenner‬‏

המודל הביואקולוגי של ברונפנברנר

בתיאוריה הבסיסית של ברונפנברנר הוצג הילד, האדם המתפתח על מאפייניו הביולוגיים במרכז בעוד הסביבות המקיפות אותו- הקרובות והרחוקות יותר משפיעות עליו בין האמצעות זיקות ישירות או באמצעות זיקות עקיפות. בתוך המיקרוסיסטם-הסביבה הקרובה ביותר לילד, לאדם המתפתח  מצויים ה"גורמים" עמם הוא מצוי באינטראקציות רציפות, אינטנסיביות וישירות. דהיינו, האינטראקציות של הילד, של האדם המתפתח  עם הורים , עם מטפלות, גננות ומורים ועם קבוצת בני הגיל, כמו גם האינרטאקציות עם הסביבה הפיזית מצויות בתוך המיקרוסיסטם. אינטראקציות ישירות אלו כונו במודל מאוחר ומעודכן של ברונפנפנברנר "תהליכים פרוקסימאליים" -תהליכים קרובים. לתהליכים הפרוקסימאליים ייחס ברונפנברנר את היכולת המרכזית להשפיע על ההתפתחות. תהליכים אלו כונו על ידו המנוע של ההתפתחות. הקשרים של הגננות והמורים עם הורי הילדים מצויים במזוסיסטם– תת מערכת שכוללת את זיקות הגומלין בין גורמים שונים המצויים במיקרוסיסטם. ההנחה של ברונפנברנר הייתה שתת מערכות רחוקות כגון  המזוסיסטם והמקרוסיסטם והכרונוסיסטם(ממד הזמן) משפיעות על התפתחות הילד, האדם, באמצעות השפעתן על האינטראקציות הישירות עם הילד, באמצעות  השפעתן על התהליכים הפרוקסימאליים. ברונפנברנר היה זה שפקח לעולם  את העיניים באמצע המאה הקודמת על כך שילדים אינם צומחים בתוך בועה ותוצאות התפתחותם תלויות באינטראקציות שלהם עם סביבותיהם.  מכאן ניתן ללמוד שכיוון שהקשר של הילד עם הוריו מזה, ועם מוריו מזה חשובים מאוד, הכרחי להבין ולטפח קשרים טובים בין הורים לבין גננות ומורים.

קשרים בין הורים למורים-בדיוק כמו תפיסות חינוכיות לגבי חינוך ילדים מושפעים מערכים של החברה בתקופה שבה חיים הילדים. השפעה מערכתית נוספת שנוגעת לתקשורת של הממסד החינוכי על הגננות והמורים קשורה להרכב וגיוון האוכלוסייה של המשפחות ושל המחנכים ויחסי הגומלין והכוח בין רכיבי האוכלוסייה השונים. כאן נכנסות לתמונה הפרספקטיבות הרב תרבותית והפוליטית בכל הנוגע לתפיסות של תקשורת בין גננות ומורים לבין הורי הילדים.

פרספקטיבה רב תרבותית לתקשורת גננות ומורים עם הורי הילדים

פרספקטיבה רב תרבותית בהקשר התקשורת עם הורי הילדים מייצגת עמדה אקטיבית, יזומה שעשויה להיות  מאומצת על ידי מערכת החינוך בכללה, על ידי מסגרות חינוך כמו גם על ידי גננות ומורים יחידים, שחותרת למתן ייצוג של משפחות על השונות שמאפיינת אותה, ליצירת קשרים שוויוניים עם משפחות שבאות מרקעים מוחלשים. כל זאת, על מנת לסלק חסמים מפני יכולת ההשתלבות החברתית והלמידה של ילדים שבאים מרקעים אתניים, דתיים, סוציואקונומיים שונים.

כחלק מאימוץ של עמדה רב תרבותית חשוב  שנלמד להבחין בין שונות וגיוון תרבותי לבין התפיסה הביקורתית  שמקדמת ייצוג אינטרסים של אנשים מרקע תרבותי שונה ללא קשר לכוח הפוליטי של הקבוצה.

אחזור על דברים שכתבתי בפוסט קודם שנוגע לרב תרבותיות בחינוך.שונות מאפיינת בני אדם. זו עובדה. חלקה נוגעת לביולוגיה ולפסיכולוגיה(שינויי טמפרמנט, מאפיינים פיזיים) של היחיד. אנשים גם משתייכים וחיים בתוך קבוצות  (Bullivant, 1993).קבוצה מורכבת ממספר אנשים שחשים אחדות  וחולקים זהות משותפת. קבוצה היא גם מערכת חברתית מאפיינת על ידי מבנה חברתי וכוללת תפקידים מוגדרים. קבוצות מפתחות תרבות שכוללת ערכים, רעיונות, נורמות משותפים (James Banks, 2013, p. 10). שונות מאפיינת קבוצות על בסיס הערכים, הנורמות ולעתים המראה החיצוני שלהן. בין בני אדם, כיחידים וכקבוצות מתקיימים לעתים קשרים של רעות, שיתוף פעולה ועזרה הדדית ולעיתם קשרים של קונפליקט ועוינות.

חשוב כחלק מהרצון לקדם עמדה רב תרבותית שנכיר בכך שהנטיה להעדיף את הקרובים לנו כיחידים וכקבוצות היא נטיה אנושית ואוניברסאלית. היא כל כך בסיסית עד אשר כמוצג באחד הפוסטים שכתבתי שהתבסס על ספרו של אנדרו סולומון:" Far from the tree",  הורים מתקשים לקבל ילדים ששונים מהם במדדים שונים(למשל מוצג בספר שהורים מתקשים לקבל ילדים שמגדירים לעצמם זהות מינית  שאיננה הטרוסקסואלית או מתקשים לקבל חרשות או אוטיזם של ילדיהם). לכן ניתן להסיק שהתעלות מעל הנטייה להעדיף את הקרובים לנו, להימנע מהתנהגות שבטית איננה באה בטבעיות. גישה זו  שמייחסת לזולת חשיבות וזכויות כמו שלך-על השונות של הזולת מאיתנו, היא תוצר של התפתחות חברתית ותרבותית והיא מחייבת השקעה מרובה.

ג'יימס ומקגי בנקס(2013) טוענים שרב תרבותיות בחינוך היא לפחות שלושה דברים-שלושת הדברים הבאים:

  • רב תרבותיות כרעיון או מושג;
  • רב תרבותיות כרפורמה חברתית;
  • רב תרבותיות כתהליך דינאמי.

רב תרבותיות כרעיון ומושג –מתייחס בין היתר לכך שבמציאות הקיימת, ישנן קבוצות של תלמידים שהרקע הסוציו-תרבותי שעמו הם מגיעים למסגרות החינוך מאפשר להם להצליח יותר במערכת החינוך בהשוואה לילדים אחרים-אולי מוכשרים לא פחות-שהרקע החברתי תרבותי שעמו הם מגיעים לאותן מסגרות החינוך אינו מאפשר להם להצליח באותה מידה כמו הקבוצות ה"חזקות". אוסיף מהמציאות הישראלית, שלעתים קבוצות הורים "חזקות" אינן מאפשרות למורים או גננות שבאים מרקעים סוציו תרבותיים פחות חזקים לתפקד בצורה מיטבית.

רב תרבותיות כרפורמה חברתית-הרב תרבותיות היא חלק מתנועה שחותרת לשינוי מדיניות,תפיסות, עמדות ופרקטיקות בבתי ספר, בגנים ובמוסדות חינוך אחרים במגמה להביא לכך שילדים שמייצגים רמות סוציו אקונומיות נמוכות, המשתייכים לקבוצות אתיות, דתיות, מגדריות שמופלות לרוב בחברה לרעה, יזכו להזדמנויות שוות ללמוד ולהתפתח. הכוונה כאן כמובן גם לילדים עם צרכים מיוחדים. שינויים שבאים לממש זכויות אדם בסיסיות של ילדים, הורים, מורים עשויים לבוא מלמעלה, משינוי מדיניות של הממסד החינוכי וגם מלמטה באמצעות ביצוע מחקרי פעולה ברמה של בתי ספר, גנים, אשכולות אזורים-מחקרים שבמסגרתם מזהים כבעיה  את אי השוויון ומנסים להתאים תכנית למשתתפים בו-תכנית שמביאה בחשבון את מאפייניהם הייחודיים של השחקנים בזירה.

רב תרבותיות כתהליך דינאמי-חשוב מאוד לדעת ג'יימס בנקס ומקגי בנקס להבין שהרב תרבותיות היא סוג של אידיאל שיש לשאוף תמיד להתקרב אליו ושאף פעם השגתו איננה מלאה. מודעות זו להיותה של הרב תרבותיות תהליך דינאמי עשויה להוביל אנשי חינוך וחברה להימצא במצב תמידי של בדיקה עצמית ושל זיהוי בעיות חדשות של  חוסר הנגשה או של הפליה של ילד, קבוצת ילדים, מורים או הורים. ובעקבות זאת חשוב תמיד לחתור ליתר הנגשה של המסגרות ושל יתר השתתפות של ניציגים של קבוצות מוחלשות.

פרספקטיבה פוליטית לתקשורת גננות ומורים עם הורי הילדים

פוליטיקה מוגדרת בויקיפדיה  כ"תחום הפעילות האנושית העוסק בכוחות הפועלים בחברה או במדינה, בשימוש הנעשה בהם ובחלוקתם." פוליטיקה במובנה הצר היא תחום שלטוני המכיל את מאבקי הכוחות של כלל הגורמים הנוגעים בשליטה". בהקשר התקשורת עם הורי הילדים, אני מבקשת להתייחס בפוסט זה לשיקולים שמנחים את חלוקת הכוח בין הורים למורים וגננות מזה ובין קבוצות שונות של הורים מזה. בהקשר זה אציין שהבחירה בחלופה הרב תרבותית כדרך טיפול בשונות של אוכלוסיות תלמידים משפחות וגם מורים היא בחירה פוליטית. בחירה של העדפת זכויות הילד והאדם הבסיסיות ושוויון הזכות להזדמנות ללמוד ולהתפתח כבסיס לקבלת החלטות. הדבר איננו מובן מאליו. שהרי ניתן לפעול בדרך שמי שיש יותר כוח-לרוב בדרך כלל(אם כי לא תמיד) יקבע לטובת קבוצת ההתייחסות שלו וידיר ילדים וממשפחות מרקע שונה משלהם. במידה רבה נראה שקבוצות הורים חזקות השפיעו ומשפיעות על מערכת החינוך לטובת ילדיהם-גם כאשר הדבר בא על חשבון קבוצות ילדים מוחלשות(טל ובר, 2010).  יתרה מזו, בעוד שבשנות קיומה הראשונות של מדינת ישראל, הייתה הגמוניה של מחנכים ודעות ההורים לגבי חינוך ילדיהם לא נלקחו בחשבון-במהלך השנים השתנה מאוד מאזן הכוח בין מורים להורים. היום קורה שמורים וגננות חוששים שאי סיפוק בקשותיהם של ההורים עלול לפגוע בתעסוקה שלהם. עמדה זו של חשש מהשליטה של ההורים עלולה להביא לעוינות כלפיהם ולפגוע בתקשורת היומיומית הנדרשת לניהול מערכות חינוך תקינות. ואכן אדי-רקח ואינהורן (2009) מצאו , יחסי הכוח בין הממסד לבין המורים וההורים-ליתר דיוק ההעצמה המוענקת לכל קבוצה- משפיעים על האופן שבו תופסים המורים את מעורבותם של ההורים. מצב שבו הורים ומורים מועצמים במידה שווה ובו יש איזון בין הכוח של המורים וההורים נמצא קשור לעמדות חיוביות של המורים כלפי מעורבותם של ההורים בנעשה בבית הספר. שיתוף פעולה אפשרי ממקום של תפיסה מאוזנת של חלוקת כוח בין הורים למורים.

דהיינו, ההתבוננות על קשר הורים ומורים מפרספקטיבה פוליטית מתייחסת לחלוקת הכוח בין הורים לגננות ומורים בכלל ובתהליך קבלת החלטות ספציפיות בפרט. יתרה מזו, פרספקטיבה זו מתייחסת גם התבוננות על חלוקת הכוח בין קבוצות אוכלוסיה שונות בקשר שלהן עם הממסד החינוכי. קבוצות חזקות של הורים תרמו באמצעות הזרמה סלקטיבית של משאבים לילדיהם להגדלת הפערים בין קבוצות אוכלוסיה שונות.

מה לא השתנה בתקשורת גננות ומורים עם הורי הילדים?

אף שמרבים לדבר על שינויים וחדשנות בחינוך, הכרחי בעיניי לדבר גם על מה לא השתנה ומה לא ראוי שישתנה בנושא התקשורת גננות, מורים והורים.

  • מתוך הבנת הקשר הורים גננות ומורים מפרספקטיבה מערכתית -אקולוגית, אנחנו מבינים שקיים הכרח שגננות ומורים יקיימו תקשורת עם הורי הילדים. הצורך הזה היה קיים תמיד, מתקיים בהווה ויתקיים בעתיד וזאת כיוון שילדים אינם  מתפתחים בתוך בועה, אלא מביאים איתם למסגרות החינוך את ההקשר המשפחתי והתרבותי שלהם.   שהרי בלתי אפשרי לחנך את הילדים, וודאי ילדים צעירים, ללא קיום תקשורת שוטפת עם הוריהם. החלפת מידע שנוגעת לתפקוד הבסיסי בתוך מערכת החינוך, לגבי חובות וזכויות של ילדים והורים הכרחית להבטחת התפקוד התקין של מערכות החינוך וודאי להבטחת הרווחה הרגשית של הילדים.
  • הצורך לבסס את התקשורת עם ההורים על אמון לא השתנה אף הוא. הכרחי שהורים יסמכו על הגננות והמורים של ילדיהם כמו שהכרחי שהגננות והמורים יוכלו לתת אמון בדברי ההורים.   בניית תקשורת מבוססת אמון היא תהליך מקצועי שיש להשקיע בו החל מהמגע הראשון עם הורי הילדים.
  • ראוי שנזכור ששונות בין הורים ובין גננות ומורים הוא נתון. הגיוון של האוכלוסיה גדל. אבל שונות בין בני אדם היא מאפיין "קבוע"-תמיד הייתה ותמיד תהיה. מה שמשתנה מעת לעת הוא אופן הטיפול בשונות.
  • מה שלא השתנה לדעתי גם הוא קיומם של קשיים בתפקוד של הילדים, ההורים, מסגרות החינוך. כמו כן, קונפליקטים הינם בעיניי רכיבים בלתי נמנעים של הקשר-ולכן נדרש לבנות מנגנונים מוסכמים לפתרון קונפליקטים.
  • בנוסף, לדעתי גם בהווה ובעתיד, יש לקיים שיחות פנים-אל-פנים במקרים של קושי וקונפליקטים. הנסיון להתמודד עם קשיים בערוצים דיגיטאליים עלול להביא להסלמה והתמרמרמרות.

מה השתנה בתקשורת גננות ומורים עם הורי הילדים ?

לצד המאפיינים ה"קבועים" של התקשורת הורים גננות ומורים ניתן להצביע על שינויים שמשפיעים על תקשורת זו במאה ה-21.

  • ברור שחלוקת הכוח בין הורים למורים השתנתה ונראה שטרם נבנה איזון חדש בין הורים מזה לבין גננות ומורים מזה. לחלק מההורים יש היום יותר כוח משהיה פעם. לצדם ישנן קבוצות מוחלשות שזוכות לפחות התייחסות. עמדה רב תרבותית , דמוקרטית אחראית מחייבת למצוא דרכים לאפשר לכל קבוצות האוכלוסייה להרגיש בנוח בתוך מערכת החינוך הציבורית וליצור תנאיים של למידה לכל הילדים.
  • מה שגם השתנה הוא האינטנסיביות של החיים והעומס הרגשי והפיזי המוטל על הורים מזה ועל צוותי חינוך מזה. עומס זה עלול להקשות על התפקוד ועל התקשורת.
  • אף שתמיד הייתה שונות בין בני אדם נראה כי הגיוון התרבותי , הדתי גדל. מה שהשתנה  הוא גם יתר נכונות להכיר בשונות הזו ברבים. בהקשר השתיכות לזהות מינית כזו או אחרת-ישנה היום הרבה יותר פתיחות להצהיר בשוני והלכיר בו. הדרך עוד ארוכה למצוא דרכים ליצור תנאי למידה לכל המגוון הזה בתוך מסגרות החינוך הציבוריות.
  • ביחס להתייחסות לשונה אנחנו מצויים לדעתי במאבק מתמיד לאפשר זכויות שוות לאוכלוסיות שונות. ואזכיר שהגישה הרב תרבותית מתייחסת אל השגת הזכויות השוות לכולם כאל אידיאל שיש להילחם על מימושו ללא הרף.
  • אחד ההיבטים שהשתנה מאוד ומשפיע על התקשורת עם הורים הוא הוספתם של ערוצי תקשורת דיגיטאליים(אי מייל, קבוצות חברתיות, שימוש בטלפונים ניידים.) התקשורת הפכה לזמינה ומאפשרת קשר מידי. מידיות זו מביאה איתה הזדמנויות וקשיים. השימוש בתקשורת דיגיטאלית עלולה להציף את הגננות והמורים מזה ואת ההורים מזה. משלוח מהיר ולא מתוכנן שצילומים עלול להציג תמונה מעוותת שיקשה לתקן אותה. השימוש בתקשורת הדיגיטאלית עלול להביא לעתים לביוש של פרטים ולנזקים פסיכולוגיים.

שותפות הורים גננות ומורים

נראה כי בעידן שלנו נדרש לבנות קשר של שותפות בין גננות, מורים והורים. באשר לשותפות היא מחייבת קשר שוויוני שמכיר בשונות התפקידים בין הצדדים-מחנכים והורים. השותפות אם היא באמת מתקיימת אמורה לבוא לידי ביטוי בתהליך קבלת ההחלטות במוסד החינוכי לרבות בבחירת תכנים  שילמדו על ידי הילדים. עמית מציג את  השתמעויותיה של השותפות בין מחנכים להורי הילדים. על כן לדבריו שותפות:

  • מחייבת הערכה וכבוד הדדיים בין ההורים למחנכים;
  • מחייבת חלוקת תפקידים מוגדרת וברורה;
  • מחייבת  שמירה על האוטונומיה של המחנכים לקבל החלטות מקצועיות;
  • מחייבת התחשבות של כל צד בצד השותף לו למלאכת החינוך.

יום עיון במכללת לוינסקי לחינוך בנושא תקשורת עם הורים במאה ה-21

בתכניות שמתמקדות בחינוך לגיל הרך במכללת לוינסקי לחינוך, אנחנו מתלבטים בסוגיות שהועלו בפוסט ומחפשים דרכים להכשיר גננות ומורים להתמודדויות מושכלות עם סוגיות מורכבות כגון התקשורת עם הורים. מתוך תפיסה שיש לבנות תשתית של כישורי ליבה שגננות ומורים יפתחו, נבנה קורס חובה של תקשורת עם הורים במאה ה-21 -קורס מבוסס סימולציות. ב9.7 נקיים יום עיון בנושא"להגדיר מחדש את התקשורת עם הורים במאה ה-21" ובו נתייחס לנושא מהפרספקטיבה מערכתית-אקולוגית,  ורב תרבותית לתקשורת עם הורים. יום העיון בשיתוף מרכז מהו"ת ומשרד החינוך יציג ממצאי מחקר עדכניים(הן פרופסור אדי רקח מאוניברסיטת תל אביב והן סטודנטיות שלנו מהתואר השני שערכו מחקרים שקשורים להורים, משפחות והתקשורת שלהם עם משרד החינוך. ביום העיון נבליט  טיפול בגיוון תרבותי: נציגי עמותת מעברים(המייצגים הורים ופרטים טראנסגנדרים) יופיעו, לצד מחקרים שמתמקדים באימהות שיצאו מהארון(הילה בוך), דעות קדומות של הורים כלפי גננות ממצוא אתיופי(רחל אינגדאו) , תקשורת עם משפחות חד מיניות(אלונה פלג). גילה רוסו צימט תציג עמדות של גננות ומורות כלפי  תקשורת עם הורים.  כחלק מהניסיון להקישב לקולות ההורים  יציגו מרים בראור ודנית אייזלנד מחקרים שמציגים היערכות שונה של בתי ספר כך שיהיו יותר קשובים לצרכים של הורים וילדים. לבסוף נציג את הקורס תקשורת עם הורים במאה ה-21 על הנושאים, הסוגיות ודרכי הלמידה בו( אלונה פלג, עינת סקרה,נעמי פרציק,  אורלי ליכט, איריס לוי, יעל שלזינגר).

  להרשמה ליום העיון .

המחלקה לגיל הרך בשיתוף מרכז מהו"ת ומשרד החינוך

יום עיון

להגדיר מחדש את הקשר הורים-גננות ומורים במאה ה-21

תקשורת עם הורים ככישור ליבה בהוראה ובהכשרת מורים

 

ביום שני (כ"ו בתמוז תשע"ח) 9 ביולי 2018

באודיטוריום מכללת לוינסקי לחינוך שושנה פרסיץ 15 קריית החינוך תל-אביב

סדר היום:

9:30-9:00         התכנסות

10:00-9:30       דברי פתיחה וברכות

פרופ' ליה לאור, דיקנית הפקולטה לחינוך, מכללת לוינסקי לחינוך

גב' סימה חדד, ראש אגף קדם-יסודי, משרד החינוך

ד"ר עידית טבק, ראש מרכז מהו"ת לידע, מחקר ופיתוח בתחום משפחות-מערכת החינוך

 

11:20-10:00      תקשורת עם הורים במאה ה-21: מבט מערכתי, פוליטי ורב-תרבותי

10:30-10:00      תקשורת עם הורים במאה ה-21 ככישור ליבה – מבט מערכתי ורב-תרבותי
ד"ר קלודי טל, מכללת לוינסקי לחינוך

11:00-10:30      מה יכולות הגננות ללמוד מיחסי הכוח בין בית ההורים לבית הספר?
פרופ' אודרי אדי-רקח, אוניברסיטת תל אביב

11:20-11:00      עקרונות מדיניות של משרד החינוך בנוגע לתקשורת עם הורים ומשפחות
גב' בטי ריטבו, מנהלת תחום הורים ומשפחה, שפ"י, משרד החינוך

12:20-11:20      תקשורת עם הורים ככישור ליבה בהכשרת גננות ומורים בחינוך לגיל הרך

11:20-11:35      תקשורת עם הורים במאה ה-21 במכללת לוינסקי לחינוך כקורס חובה למתכשרות
להוראה בחינוך לגיל הרך – מה, למה ואיך?
ד"ר קלודי טל וד"ר פנינת טל

11:50-11:35      עמדות סטודנטיות שנה ג' ומתמחות שנה ד' בנוגע לעבודה עם הורים במאה ה-21 ד"ר עינת סקרה, ד"ר איריס לוי וד"ר יעל שלזינגר

12:05-11:50      "גשר על מים סוערים" – תפיסות גננות ומורות לגיל הרך לגבי הקשר שבין ההורים
והממסד החינוכי
, ד"ר גילה רוסו-צימט

12:20-12:05      סוגיות מרכזיות שמעסיקות סטודנטיות להוראה ודרכים לשפר את היכולת לתקשר
עם הורים ומשפחות
, נעמי פרציק, ד"ר אורלי ליכט וד"ר אלונה פלג

12:35-12:20      מבט רב-תרבותי: עבודה עם משפחות חד-מיניות במערכת החינוך לגיל הרך
ד"ר אלונה פלג

13:20-12:35    הפסקה, מפגש חברתי וארוחת צוהריים קלה

14:20-13:20     להקשיב לקולות ההורים והילדים – ממצאי מחקר

13:35-13:20     מה רצוי שגננות ומורים ידעו על ילדים שאימהותיהם "יצאו מהארון" אחרי  לידתם?
ממצאי מחקר
, הילה בוך

13:50-13:35     עמדות, דעות קדומות וסטריאוטיפים של הורים כלפי גננות יוצאות אתיופיה
רחל אינגדאו

14:05-13:50     תוכניות פעולה בעקבות בדיקת ציפיות הדדיות בין הורים, תלמידים וצוות חינוכי
מרים בראור

14:20-14:05     בדיקה שיטתית של מערך ההסעות הבית ספרי בעקבות דאגות ההורים ובדיקת
עמדות התלמידים
, דנית אייזלנד

15:20-14:20     חינוך וקולה של הקהילה הטרנסג'נדרית – עמותת "מעברים"

15:50-15:20     דיון עם הקהל בהנחיית ד"ר יעל קמחי וד"ר קלודי טל

 

מנחה: ד"ר עידית טבק

במהלך יום העיון ייאספו שאלות שיעמדו במרכז הדיון בסוף היום

יום העיון איננו כרוך בתשלום אבל מחייב הרשמה מראש

 

להרשמה

על מקומם ומשמעותם של הגבולות בקשרים בין הורים למורים וגננות ובתוך הצוות החינוכי

סוגיית הגבולות בנוגע למסגרות חינוך, מטופלת לרוב מן ההיבט של מערכות יחסים עם ילדים.  בפוסט שכתבתי בדצמבר 2016 התייחסתי לחשיבות הצבת הגבולות לילדים ולא פחות מכך על ידי הילדים עצמם. 

בפוסט זה  אתייחס לשמירה והסגת גבול באינטראקציות בין מבוגרים משמעותיים במסגרות חינוך: באינטראקציות בין גננות ומורות לבין הורי הילדים ובאינטראקציות בין אנשי צוות הגן. אני עושה זאת כיוון שבשנתיים האחרונות  סטודנטיות שלי בתואר הראשון להוראה וגננות ומורות הלומדות בתואר השני, הביעו עניין להתמודד בין באופן ישיר ובין באופן עקיף עם סוגיית הגבולות באינטראקציות עם הורי הילדים לרוב, ובמיעוט המקרים באינטראקציות בין נשות הצוות.

אביא להלן מספר דוגמאות  לייצוג סוגיית הגבולות(שמירה והסגת גבולות) כפי שהיא נוגעת לאינטראקציות בין "מבוגרים" במסגרות החינוך. כל הדוגמאות מהוות אילוסטרציה של מצבים מוכרים על ידי במערכת החינוך ואינן מייצגות דוגמאות ממשיות ששותפתי בהן:

  1. אימא לילד בן ארבע פוגשת את הגננת בתור לסופרמרקט ושואלת אותה  על התפקוד של בנה בגן;
  2. גננת עושה בתחילת השנה תיאום ציפיות עם ההורים לגבי דרכי תקשורת בינה לביניהם; ההורים מבקשים שתהיה אפשרות להתקשר לגננת טלפונית והגננת מבקשת שיתקשרו אליה בין השעות 20-21 כיוון שבשעות אחר הצהרים היא לא יכולה להתפנות לשיחות אלו.
  3. אבא לילד בן שלוש  משתף את כל ההורים  בקבוצת הוואטס-אפ של הגן בכך שבתו ננשכה על ידי ילד מסוים בגן תוך שהוא כותב את שמו של הילד;
  4. אותו אב פונה למחרת בבוקר לילד הנושך ומזהיר אותו שלא  יתקרב לבת שלו-הילד המוזהר פורץ בבכי;
  5. אימא מתקשרת למורה ביום שישי אחר הצהריים לברר אתה את זמן היציאה המשוער של הילדים להצגת תיאטרון ביום ראשון בבוקר;
  6. אימא שואלת גננת צעירה שנישאה שנתיים לפני השיחה:"נו מתי תביאי כבר ילד?"
  7. אימא שהיא נציגת וועד הורים מתקשרת לגננת ומודיעה לה שקבעה סיור לגן ביום ובשעה מסוימים-מבלי שהדבר תואם אתה;
  8. גננת הוציאה כספים על חומרי יצירה בגן מתוך הכספים שנאספו על ידי וועד ההורים מבלי להיוועץ איתם ולוודא שנשאר מספיק כסף לפעולות מתוכננות בהמשך השנה על ידי וועד ההורים;
  9. גננת בגן פרטי שולחת דרך הוואטס-אפ לכל ההורים סרטון שבו מספר ילדים בוכים;
  10. בגן מסוים עובדת גננת עם שתי סייעות: את האחת היא מכירה מעבודה קודמת והאחרת היא סייעת חדשה; הגננת והסייעת הותיקה תכננו לצאת לטיול לחו"ל עם בני זוגם-ברגע האחרון הגננת ביטלה את תכניותיה לטיסה משותפת כיוון שהגיעה למסקנה שהדבר עלול לפגוע במרקם העבודה בגן;
  11. סייעת הגן מספרת להורים על  כך שקיימת הערכה של הצוות החינוכי שלילד שלהם יש קשיי למידה;
  12. גננת מציעה להורים על בסיס מה ששמעה מבתם בת הארבע, שלא כדאי שהילדה תישן  עם ההורים.

ברוב הדוגמאות המוצגות  ניתן לראות הסגת גבול בין על ידי ההורים או הצוות החינוכי.  ברוב הדוגמאות התקשורת המתוארת התנהלה במפגשים פנים-אל-פנים בעוד שבאחרות הוצגה תקשורת בערוצים דיגיטאליים והמורכבות המתלווה אליה(דוגמאות 3 ו-8 למעלה). דוגמה 2 מציגה מצב של תיאום ציפיות בין גננת להורים-תהליך של קביעה משותפת של גבולות – מהלך שמשקף חשיבה פרואקטיבית. מקרים רבים של הסגת גבולות ועוגמת הנפש המתלווה אליה, עשויים להימנע על ידי ניסיונות רציניים  להשיג הסכמה מפורשת על גבולות.

לעתים קרובות קורה שישנה ציפייה שהגבולות באינטראקציה ייקבעו "תוך כדי הליכה", באופן ספונטאני ולא מספיק מחשבה מוקדשת לתכנון פרואקטיבי אשר יביא למניעת לפחות חלק מהמצבים של הסגת גבולות.

מטרת הפוסט אפוא לחקור מעט את המשמעות של מושג הגבולות בנוגע לתקשורת עם הורי הילדים ועם אנשי הצוות, ולעודד לנקיטה של חשיבה פרואקטיבית שמתמקדת בבניית תהליכים בין-אישיים שמובילים להסכמות בין אנשים לגבי הגבולות "שעוברים" ביניהם. 

תוצאת תמונה עבור הסגת גבול

על משמעות הגבולות ועל תרומתם לאינטראקציות בין בני אדם

גבול מוגדר במילון ספיר(1997) כ" קו המבדיל בין דבר לדבר, בין מקום למקום, בין ארץ לארץ , בין תקופה לתקופה, בין תחום ותחום;" וכן כ" סוף, קצה, נקודה או קו שאין להגיע אל מעבר להם". כשמדובר באנשים שמתקשרים ביניהם, מדובר בגבול שעובר בין שתי ישויות פיזיות ונפשיות. דהיינו תקשורת טובה בין שני אנשים מחייבת להכיר מקרוב את הגבולות של הזולת ולא פחות מכך את הגבולות של עצמי.

גבולות נוגעים למה שמתאים או לא מתאים שאנשים אחרים ישאלו אותנו ,יאמרו לנו או יעשו ביחס אלינו. יתרה מזו כישויות אנו מצויים בתוך מרחב פיזי ווירטואלי ומתנהלים בתוך ציר הזמן. חלק מהגבולות שלנו נוגעים אפוא גם למקום סביבנו -מקום שאנו רואים אותו כשלנו ונדרשת רשות מהזולת על מנת לחדור אליו.

קשר עם בני אדם אחרים הוא צורך בסיסי של כולנו. הצורך בקשר איננו מבטל את היות כל אחד מהשותפים לקשר ישות נפרדת. עם זאת, נשאלת השאלה מהי מידת הקרבה הרצויה לנו בקשר עם בני אדם אחרים? מה נוח לנו שישאלו אותנו? מי, מתי וכמה נוח לנו שיגעו בנו? כמה קרוב אלינו נוח לנו שאנשים יימצאו פיזית? התוצאה היא נפשית אבל הגבולות נוגעים להתנהגות גלויה, לזמן ולמקום. מה נחשב עבור אדם אחד הסגת  גבול איננו נחשב עבור אדם אחר הסגת גבול. יש אנשים שמעדיפים לשוחח עם הזולת בקרבה פיזית יתרה לעומת אחרים שזקוקים ליותר "ספייס"-ליותר מרחק. יש מי שעבורם לתקשר עם הזולת בנייד 24/7 זה חלק ממה שנותן להם הרגשת חיוניות לעומת אנשים אחרים שהתקשרות בערוץ דיגיטלי כלשהו מעבר לשעה מסוימת נחשבת להסגת גבול.

כמו שהעור מכסה את הגוף הפיזי שלנו ועוטף את כל אברינו הפנימיים, והוא מהווה גבול חיצוני ברור שמראה היכן אנחנו נגמרים פיזית, והבגדים שאנו לובשים מוסיפים לגבול ה"ביולוגי" שכבת גבול סביבתית, כך יש לכל אחד מאתנו גבולות שנוגעים לנפש. בתוך הגבולות ה"נפשיים" הבלתי נראים מצויים רכיבי הזהות שלנו: מכלול הרגשות, המחשבות, אסטראטגיות הפעולה של כל אחד מאתנו. כל אלו נוגעים למי שאנחנו כיחידים. חלק מהזהות העצמית ה"כלוא" בתוך הגבולות נוגע לזהות המקצועית שלנו . במקרה של הגבולות אשר נוגעים לקשר בין הורים לגננות ומורות, חשוב להבין שמדובר בקשר וגבולות בין אנשי חינוך כאנשי מקצוע לבין הורים. על כן, גם כשמדובר בשותפות ובקשרים הדדיים בין מורים, גננות והורים מוטלת על המורים והגננות האחריות על ניהול הקשר עם ההורים-לרבות בכל הקשור להגדרה ושמירה על גבולות. התנהגות חסרת גבולות מצד הורי הילדים היא דבר לא נעים ומטריד; התנהגות חסרת גבולות או תגובה בלתי הולמת מצד גננות ומורות הן התנהגויות לא מקצועיות!

כדי להתעלות מעל ומעבר להתנהלות שנוגעת להבדלים בין אישיים בין אנשים וכדי לקבוע עקרונות של התמודדות בעניין הצבה ושמירה על גבולות, חשוב שנתייחס למטרות השמירה על הגבולות. 

מטרות השמירה על גבולות – לשם מה חשוב לשמור על גבולות?

  • גבולות נועדו לאפשר לכל אדם הנמצא בקשר  עם אדם אחר, לשמור על הזהות האישית שלו כישות עצמאית כך שירגיש טוב עם עצמו;
  • גבולות מסדירים אינטראקציות בין אנשים באופן שמכבד את כל השותפים לקשר;
  • קבלת הסכמה ושמירה על גבולות עשויות למנוע קונפליקטים  בין אנשים;
  • גבולות נותנים הרגשה של  ביטחון -בכך שמקטינים את מידת אי הוודאות והעמימות סביב קשרים בין אישיים;
  • גבולות עשויים למנוע פגיעה מאנשים  והתפרצויות מצד אנשים שחשים שגבולותיהם נחצים וישויותיהם נרמסות.

נדרשת אמונה בזכות לשמור על הגבולות שלך ובחובה לשמור על גבולות הזולת

כדי להתנהל "נכון" בנושא הגבולות, נדרש שכנוע פנימי שגבולות ברורים חיוניים לרווחה הרגשית שלנו, ושזכותו של כל  אחת ואחד לקבוע  איך מתאים להם שיתקשרו איתם ברמה המילולית והפיזית, ולדרוש מהאחרים לכבד גבולות אלו. במקביל, נדרש להבין שהזכות הבסיסית של כל אחד לשמור על גבולותיו, מכתיבה קיום של חובה לשמור על גבולות הזולת. אף שפוסט זה עוסק בגבולות בין מבוגרים בתוך המערכת החינוכית,  מהכתוב כאן נובע שחשוב לחנך ילדים מגיל צעיר להגדיר ולשמור על גבולותיהם ולכבד גבולות של אחרים. אמונה בזכות לשמור על גבולותיך ובמקביל החובה לשמור על גבולות הזולת כרוכות בתקשורת אסרטיבית בין שני אדם.  נזכיר שאסרטיביות מוגדרת כסגנון תקשורת שבו אנשים כפרטים מביעים רגשות, צרכים [ודעות ] באופן ישיר ובהיר לאנשים אחרים, בבד בבד עם  כיבוד הצרכים והזכויות של הזולת, תוך שליטה על רגשותיהם. הביטויים של אסרטיביות: אמירות קוהרנטיות, ישירות, בהירות. בהקשר הגבולות מדובר באמירות קוהרנטיות, ישירות ובהירות בדבר מקומם של הגבלות האישיים באינטראקציה עם הזולת.

השגת הסכמה על "מקום" הגבולות כדרך למנוע הסגות גבול ועוגמת נפש

כשמדובר בגבולות בין אנשים(וגם בגבולות בין מדינות) חייבים להגיע להסכמה לגבי ה"מקום" הפיזי או המטאפורי שבו עובר הגבול. הדבר איננו  מובן מאליו. לכן השאלות שיש לשאול הן גם: מהם הגבולות שלי? מהם הגבולות של הזולת? וגם איך נגיע להסכמה לגבי מיקומם של הגבולות האלו? חשוב לצמצם את העמימות למינימום ולתת ביטוי מילולי "קוהרנטי, ישיר ובהיר"-דהיינו אסרטיבי לגבולות ואופן שמירתם. כשמדובר באנשים "פרטיים" הגדרת הגבולות-עשויה לבוא לידי ביטוי בשיחות לא פורמאליות-במציאת הזדמנויות לדבר עליהם. לעומת זאת, במסגרות  פורמאליות כגון מערכת החינוך הטיפול בהגדרת הגבולות מחייב לדעתי  תכנון וההיערכות. גננות ומורות אחראיות במקרה זה הן על שמירת הגבולות של עצמן כבני אדם, כישויות אוטונומיות, והן על שמירת הגבולות של הילדים האחרים ושל הוריהם. כנ"ל בתוך הצוות. לא רצוי לדעתי לתת לזמן לעשות את שלו  ולהותיר את הדיון בנושא הגבולות בין נשות הצוות למקרים של משברים וקונפליקטים או להבנות מתוך מבטים ורמזים בלתי מילוליים. שיחות של תיאום ציפיות ראשוניות בימת גננות ומורות עם הורי הילדים ועם נשות צוות עשויות להיות מסגרות הולמות לבירור סוגיית הגבולות.

במערכת החינוך, סוגיה שמחייבת הגדרת גבולות ברורים נוגעת לזמנים וערוצי התקשורת בין גננות, מורות והורים. ככל שגננות ומורות תעשינה  זאת מוקדם יותר בתהליך ההתקשרות עם ההורים, כך ייטב. במסגרת שיחות יזומות(קבוצתיות-למשל אסיפת הורים) או אישיות (לדוגמה, שיחות היכרות אישיות) חשוב להגדיר מסגרות זמן שנותנות מענה גם להורים וגם מתיישבות עם הגבולות של גננות ומורות, אבל בסופו של דבר  יש להצהיר על הגדרת גבול ברורה. הרגל שהתפתח בזכות אמצעי התקשורת הדיגיטאלית הוא לתאם באופן ספציפי זמני התקשרות בטלפון שמתאימים לשני הצדדים. באמצעות הודעות מילוליות נתן לתאם זמן שיחה קולית שאיננו מפריע לצד המקבל את השיחה. סוגיות נוספות רלוונטיות למערכת החינוך כגון שיתוף במידע רגיש על המשפחה לטובת הילד, ביקורי בית על ידי גננות ומורות(נוהג ישן שנראה שמתחדש בתוך מערכת החינוך ויש לו פוטנציאל של קרבה בין המערכת החינוכית לבית משפחת התלמיד, לצד פוטנציאל של טשטוש גבולות בין הבית למסגרת החינוכית; חגיגת ימי הולדת בבתי המשפחות ובמסגרת החינוכית בין בהשתתפות או בהיעדר השתתפות ההורים, שיחה על התערבות הורים בנוגע לתכנים חינוכיים ובהתנהגות ילדים אחרים בתוך המסגרת החינוכית.

אחד המקרים שבו מתעורר צורך בשמירה על גבולות קשור למקרים שבהם מורות וגננות מתגוררות בקרבת מקום העבודה שלהן. במקרה זה, מתקיימים מפגשים רבים בלתי פורמאליים בין ילדים הורים וגננות ומורות בקהילה, מחוץ למסגרת הזמן והמקום של הגן או בית הספר. במקרים אלו חשוב מאוד לא לסמוך על ה"טאקט" של ההורים ולהציג בגלוי  כבר באסיפות ההורים הראשונות  את הגבולות שיאפשרו לגננות ולמורות ולמשפחותיהן לחיות חיים כאנשים פרטיים בתוך קהילותיהן. במקרה זה טוב תעשינה הגננות או המורות  אם תפרטנה את בקשותיהן בנוגע לגבולות ההתקשרות איתן מחוץ למסגרת העבודה.

מציאות כמו זו שאנו חווים אותה היום, שבה יש ציפייה לשיתופי פעולה בין הורים לבין גננות ומורות מחייבת הגדרה ברורה של גבולות. הגדרת הגבולות בקשר בין הורים למורות וגננות לא יכולה להיעשות על ידי כל צד בנפרד. היא מחייבת שיח והסכמה מדעת לשמור על  גבולות שאותם מגדירים בסופו של דבר. היזמה לשיחות אלו חייבת להיות של הגורם המקצועי בקשר: הגננת או המורה. אף ששיחות סביב גבולות עלולים להיות לא נעימים חשוב לא להימנע מהן כדי להבטיח תקשורת יעילה ומקדמת בעתיד.

למרות כל האמור לעיל נראה שישנם דברים שתמיד יפתיעו. שהורה או איש צוות  יסיג גבול של הזולת במקומות שלא בהכרח ניתן לצפות מראש. הדבר עלול להיעשות בהיסח דעת,  או להבדיל, בשכנוע פנימי שהאמירה או המעשה אינם מהווים הסגת גבול.

שמירה עקבית של גבולות ותגובה עקבית על הסגות גבול

 מודעות לחשיבות הגבולות והגדרתם בהקשר של שיח עם הזולת, הם תנאי הכרחי אבל לא מספיק לתקשורת טובה. שמירה על גבולות מביאה להגדרת כללי התנהגות שאמורים להביא לשמירתם. נדרשת אפוא שמירה עקבית על הגבולות שנקבעים ומוסכם עליהם, והתאמת תגובות הולמות לנסיונות להסיג את הגבול. אם לדוגמה, הוסבר להורים כבר בתחילת השנה בצורה בהירה וחד משמעית ששער הגן ננעל בשעה 8:30 ונפתח אחר כך מידי רבע שעה כדי לשמור על ביטחון הילדים וכדי לאפשר פעילות רציפה בגן-יש לשמור על הגבול הזה. שמירת הגבול מביאה לא אחת לכעס מצד ההורים. אבל אי שמירת הגבול יהפוך אותו לבלתי רלוונטי. 

אם ההורים התבקשו במסגרת  אסיפת ההורים הראשונה לא לפנות לגננת או למורה בעניינים אישיים בשכונה מעבר לשעות העבודה, וגבול זה מופר טוב תעשה הגננת אם תקפיד לא להתייחס לסוגיות שקשורות לעבודה כאשר הורים של ילדים פונים אליה כשהיא מנהלת את חייה האישיים בשכונה.

דהיינו, רצוי להגיב על הסגת גבול עד כמה שאפשר ברוגע ובנחישות. חשוב שלזולת יהיה ברור שאין כוונה להתיר הסגת גבול.

נזכור שעניין הגיבוש והשמירה  על הגבולות מושפע גם ממאפיינים תרבותיים של הקהילה שבה חי האדם. בנושאים של שמירה על פרטיות בישראל קהלים רחבים שהורי הילדים נמנים מן הסתם איתם, ממעטים להכיר בגבולות הפרטיות של הזולת. בישראל, בשונה ממדינות אחרות, אדם עשוי להרגיש חופשי לשאול נשים בגיל מסוים, במיוחד אחרי שנישאו על כוונות להרות-לעתים תוך דרבון בוטה לעשות זאת. ההרגשה שניתנת לעתים היא שהולדת ילדים הוא עניין ציבורי, לאומי -לא פחות מעניין אישי.

למקרים שבהם יחסים בין אישיים אינם מספיקים לשמירה על הגבולות נדרשת התערבות של הממסד המקצועי בשלב ראשון ושל רשויות אכיפת החוק והסדר בשלבים בלתי נמנעים מאוחרים יותר. חשוב בהקשר זה שלגננות ולמורות יימצא גיבוי הן בדרגים המקצועיים ברשות ובמשרד החינוך, והן מצד רשויות אכיפת החוק. אותו גיבוי מגיע כמובן לילדים ולהורים עם נסיון הסגת הגבול נעשה על ידי הדרגים המצקועיים אבל עלינו ולהודות שמקרים אלו נדירים הרבה יותר מאשר המקרים שבהם אנשי החינוך הם קורבנות להסגת גבול מצד הורי הילדים.

סיכום-שמירת גבול כאיש מקצוע

בפוסט זה עסקנו בגבולות כנושא  חשוב ומרכזי שנוגע לקשרים הבין אישיים המתחייבים בין המבוגרים בתוך מסגרות החינוך: בין הורים לצוותי החינוך ובתוך צוותי החינוך עצמם. בהלימה עם  האמירה העממית שיש בה שכל ישר  ש"גדרות עושות שכנים טובים"-כך משכנעת האמירה "גבולות ברורים ומוסכמים תורמים ליחסים טובים בין אנשים."  לשם הצבת ושמירת הגבולות חשוב ביותר שנהיה משוכנעים בזכותנו לשמור על גבולות שלנו ובחובתנו לשמור על גבולות הזולת. שמירתם של גבולות מחייבת תקשורת אסרטיבית שמאותתת לזולת להתייחס אלינו ומחייבת אותנו להיות קשובים לזולת. נאמר גם שבמסגרות חינוך, שמירה על גבולות היא נדבך חשוב במקצועיות שלנו-מעל ומעבר למאפיין של "נחמדות" בין-אישית. להגעה להסכמה על גבולות באינטראקציות עם הורים וצוות יש להיערך במודע. שמירתם ביומיום מחייבת לרוב בעיקר ערנות ועקביות. לעתים רחוקות יותר נדרשת התערבות של הממסד החינוכי ורשויות איכפת החוק לשמירה על גבולות סגלי החינוך. למאפיינים תרבותיים השפעה על מידת הנכונות לשמור על גבולות הזולת. אני חושבת שדווקא בסביבה תרבותית כמו זו הישראלית שבה ממעטים לעתים לראות בגבולות הזולת משהו מחייב, נדרשת הקפדה יתירה על שמירת הגבולות למען הבטחת הפרטיות של אנשי החינוך.

לבסוף, נראה שבז'רגון המקצועי העכשווי ניתן להתייחס לשיתוף פעולה של הורים במערכת כהתנהגות במסגרת של גבולות ואילו להתערבות כהתנהגות של הורים שמהווה הסגת גבול. הדבר נכון גם לגבי קשרים בין אנשי צוות: סייעת עשויה להפגין מעורבות ואכפתיות בדאגה שלה לילד, ולעתים לעבור את הגבול לכדי התערבות לא לגיטימית אם היא תדווח להורים על משהו שחורג מסמכותה(למשל שישנו חשד שלילד זה או אחר יש לקות למידה כלשהי).

 

 

 

 

 

להגדיר מחדש את הקשר הורים-מורים במאה ה-21

המסקנה המתבקשת שהתגבשה אצלי בעקבות התנסויות שונות בשנה באחרונה שנגעו לעבודה עם הורים במסגרות חינוך לגיל הרך, ובכלל(שבאו לידי ביטוי גם בפוסטים שונים שכתבתי בבלוג זה) היא שאין מנוס מכך שהורים ומורים(וגננות ומחנכות בחינוך לידה עד שלוש בכלל זה) יגדירו ביניהם "חוזה" מחודש שנוגע לתקשורת ביניהם.

במכללת לוינסקי, בתכנית לגיל הרך, מתקיים בשנת תשע"ח קורס חובה מבוסס סימולציות שמתמקד בתקשורת גננות ומורות עם הורים. קורס זה זכה גם לתמיכה של משרד החינוך. ביולי 2018 נקיים במכללת לוינסקי לחינוך בשיתוף עם מרכז מהו"ת, יום עיון למאמנות , לסטודנטיות שלנו ולקהל הרחב בהשתתפות הורים בדיוק בנושא זה "להגדיר מחדש את קשר מורים הורים במאה ה-21".

Parent

http://clipart-library.com/clipart/1286870.htm

הקשבה לקולותיהם של מורים וגננות וזה ושל הורים לילדים צעירים מזה מוביל להגדרת מספר נושאים שמחייבים ליבון והתייחסות של בעלי העניין השונים. בבעלי העניין  נכללים גם הילדים עצמם ולכן חשוב לעשות מאמץ שקולותיהם של הילדים יישמעו גם כן כבסיס לחשיבה מחודשת על הקשר  מורים-הורים.

הנושאים שזיהינו כמחייבים חשיבה מחדש ויהוו מוקדים ביום העיון אשר יתקיים בחודש יולי במכללת לוינסקי הם:

  • הגדרה מחדש של הקשר הורים -מורים בעידן התקשורת הדיגיטאלית;
  • יצירת ברית הורים-מורים סביב התמודדות עם בעיות התנהגות של ילדים בכיתות;
  • הגדרת ציפיות הדדיות לגבי מסיבות חגים, וימי הולדת בהשתתפות ההורים במסגרות החינוך;
  • עבודה מורים, גננות -הורים במציאות של  משפחות "חדשות" (הורות יחידנית; הורות חד מינית וכו');
  • יצירת הסכמות עם הורים במסגרות חינוך מעורבות מבחינת הרקע הדתי של משפחות הילדים.

עם זאת, הכרחי לבנות מחדש בסיס איתן של אמון והערכה מחודשים בין מורים וגננות לבין הורי הילדים. מה שנדרש הוא

ממצב של אמון מוחלט של ההורים במורים מייד אחרי קום המדינה,  נראה כי אנחנו נמצאים כעת במצב של ערעור האמון של הורים במחנכים. הורים רבים מאשימים את המורים בכל החוליים של הממסד החינוכי. הורים רבים אינם מגלים די אמפתיה עם קשיי ההתמודדות של המורים והגננות ביומיום של העבודה החינוכית בכיתות צפופות ומאתגרות. מנגד גם המורים מגלים חשדנות כלפי נסיונות ההורים להתערב בנעשה בבתי הספר ובגנים. התערבותם לטובת ילדיהם איננה תמיד מובנת מאליה. התערבות זו לובשת לעתים צורה תקיפה עד תוקפנית ובלתי מתחשבת בצוות החינוכי באינטרסים של כל ילדי הגן או הכיתה. בנוסף, יש מחנכים אשר מגלים אמפתיה עם הורים שעובדים שעות רבות ונאלצים לשהות מעט שעות יחסית במחיצת ילדיהם. לעומתם, ישנם מורים וגננות שמתייחסים בצורה שיפוטית כלפי הורי הילדים וממעטים בייחוס השפעה חיובית אפשרית של ההורים על ילדיהם.

לאור קשיים אלו, הכרחי לבנות מחדש בסיס איתן של אמון והערכה מחודשים בין מורים וגננות לבין הורי הילדים. בסיס אמון שיוכל להתמודד עם אפשרויות ה"ריגול" האלקטרוניות הכמעט בלתי מוגבלות.  בשונה מן העבר נדרש לבנות ברית בין שווים ולא ברית בין צד מכתיב התנהלות לבין צד שנשמע ללא עוררין להנחיותיו של הצד האחר. המסגרת החינוכית היא ככלות הכל מערכת אירגונית שבה בעלי תפקידים מקיימים יחסי כוח בינם לבין עצמם, ובינם לבין ההורים. יתרה מזו, כנמצא על ידי אדי-רקח ואינהורן , יחסי הכוח בין הממסד לבין המורים וההורים-ליתר דיוק ההעצמה המוענקת לכל קבוצה- משפיעים על האופן שבו תופסים המורים את מעורבותם של ההורים. מצב שבו הורים ומורים מועצמים במידה שווה ובו יש איזון בין הכוח של המורים וההורים נמצא קשור לעמדות חיוביות של המורים כלפי מעורבותם של ההורים בנעשה בבית הספר.

מלבד חלוקה שוויונית של כוח בין הורים לבין מורים וגננות, נדרשים ידע ומודעות לסוגיות של המאה ה-21. מודעות לכוחם של הכלים הדיגיטאליים והסכמה מרצון לרסן את השימוש בהם; מודעות, ידע ונכונות להשקיע בבניית הסכמות סביב התמודדות עם בעיות התנהגות של הילדים מתוך הימנעות מהאשמה של הצד האחר; הגעה להסכמות לגבי חגיגות ומסיבות מתוך התנערות מרצון לרצות את הצד שכנגד; מודעות לעמדות האישיות וידע עדכני אודות משפחות חדשות לרבות הנכונות לשנות תכניות עבודה בגנים ובבתי ספר לטובת הכלת השונות החדשה הזו; יצירת הסכמות לגבי הכלה של ילדים עם רקע דתי מגוון.

כדי להגיע להסכמות האלו נדרשים רצון טוב, הקשבה, ביטחון עצמי וכיבוד הצד האחר. אבל כל זאת איננו מספיק ללא הבטחת שיפור תנאיי החיים במסגרות החינוך. הורים, מורים וגננות חייבים לראות עצמם כשותפים לשכנוע הממסד להשקיע השקעה דיפרנציאלית בחינוך. לצמצום הצפיפות בכיתות הלימוד ובגנים. ליצירת איזון בין אורך החופשות של ההורים לזה של הילדים ,מבלי לפגוע בזכויות המורים.

על כל אלו נדבר ביום העיון ביולי 2018. אני מזמינה גולשים (מורים, גננות והורים)לכתוב התייחסויות, ותגובות ולהציע רעיונות משלהם.

 

מבט ביקורתי על ריבוי ה"עדכונים", הצילומים והסרטונים הנשלחים להורי הילדים על ידי גננות ומורות

בפוסט זה אני מבקשת להציג התייחסות לפרקטיקה השכיחה לשלוח להורי הילדים במסגרות חינוך לגיל הרך(גנים פרטיים וציבוריים) צילומים וסרטונים מרובים  של הנעשה בגן. לעתים "בזמן אמת". בבתי ספר נוהגים לעתים לשלוח להורים מסרונים  או הודעות  וואטס- אפ שבהם מצויים עדכונים לגבי תפקוד הילדים. לעתים מדובר בעדכונים על התנהגויות שליליות(פטפוטים, מעשי תוקפנות, אי הכנת שיעורי בית (.. שליחת החומרים האלו נעשית לכאורה כדי להעמיק את מעורבות ההורים בנעשה במסגרות החינוך ולהביא ליתר "שקיפות". הכוונות מאחורי פעולות אלו הן ללא ספק טובות. אלא שהתוצאות עלולות להיות בעיתיות.

אצא מאמירה שהיא אולי מובנת מאליה: מעורבות הורים בנעשה בגנים ובבתי ספר הכרחית להתפתחות ולתפקוד של הילדים. כמו כן שקיפות היא דבר חשוב. חשוב שההורים יקבלו דיווחים מהימנים על הקורה לילדיהם בתוך המסגרות החינוכיות.

ערוצי התקשורת בין מחנכים להורים מגוונים הרבה יותר ממה שהיו בעבר. פעם התקשורת כללה שיחות פנים-אל פנים, לוחות הורים ושיחות טלפון.  בשנים האחרונות התווספה התקשורת הדיגיטאלית על גווניה למפת ערוצי התקשורת בין מחנכים להורי הילדים. תקשורת שכוללת כתיבת הודעות טקסט, הקלטות קוליות, וצילומים חזותיים. התקשורת הדיגיטאלית מאפשרת אפוא שיתוף הורים בצילומים וסרטונים שמציגים סיטואציות מורכבות בנוסף למסרים מילוליים קוליים וכתובים.

תוצאת תמונה עבור תקשורת דיגיטלית

http://mybag.ebaghigh.cet.ac.il/content/player.aspx?manifest=%2Fapi%2Fmanifests%2Fitem%2Fhe%2F19b10871-8e7a-4cd6-9b25-3eeef4c5f4cb%2F#?page=content-1

הטכנולוגיה הדיגיטאלית מאפשרת גם תיעוד של הנעשה במסגרת החינוכית עם מינימום מאמץ, וגם תקשורת דיגיטאלית  מידיים. אלא שלדעתי המידיות והזמינות במקרים שאינם בהכרח דחופים הן בעוכריה של תקשורת מקדמת שותפות בין הצוות החינוכי לבין ההורים, לטובת הילדים. מידיות נדרשת במקרים דחופים שאין ברירה  אלא להשיג את ההורים(בשל בעיות בריאות, תאונות וכו')גם במקרים אלו, נדרשת שיחה עם הורים על ידי הגננת או המחנכת שבה  יש אפשרות של שיח. אין להסתפק במקרים כאלו עד כמה שהדבר ניתן, בהודעות חד-כיווניות שהרי אין מדובר במסירת מידע "יבש" . תזכורות לגבי כיבוד, לבוש וכו' יכולות לעבור כהודעות טקסט חד כיווניות. אבל לא פרטים רגישים על התנהגות, תפקוד, בריאות הילדים.

השיגור המידי של חומרים נעשה לעתים ללא מחשבה מספקת על האופן שבו ייתפס המסר על ידי הנמען: הורי הילדים. ללא חשיבה מספקת על תכלית הפעולה הזו של שיגור חומרים. במיוחד מורכב מצב שבו סרטונים של מצבים  שהם תמיד חברתיים בגן(קטעי פעילות למידה או משחק) נשלחים לקבוצות של הורים דרך אפליקציות חברתיות(כגון פייסבוק או ואטס-אפ). וזאת מבלי לתת את הדעת מי הילדים שמוצגים בסרטון, מי הילדים הנעדרים מהתמונה או מהסרטון. באיזו מידה סרטון מיטיב לייצג את ליבת הפעילות או שמא סרטון זה או אחר תופס תמונה שולית ולא מייצגת של הפעילות?

אתן דוגמה של סרטון שנתקלתי בו.

סרטון שנשלח בקבוצת ואטס-אפ לכל הורי הילדים באותה כיתת גן. משחק בחצר. קבוצה של ילדים בני שנתיים-שלוש. תחילת השנה. חלק מהילדים עדיין בשלב של הסתגלות.  משחקים בחול. בכי חזק קורע לב בשמיעה ראשונה, נשמע ברקע, כשילדה נמצאת בחזית הפריים. ברקע נשמעת הילדה אומרת "אימא-אימא" בקול שניתן להתרשם שמלווה בבכי.  בשלב הראשון אי אפשר לדעת מהו מקור הבכי החזק. התבוננות חוזרת ונשנית בסרטון מגלה שאחרי כחצי דקה הילדה איננה בוכה אך עדיין נשמע בכי ברקע.  אחת המחנכות קוראת בשם שני ילדים ומבקשת שייגשו אליה. מכך מסיקים שכנראה אלו הם שני הילדים שבכו.

דוגמאות נוספות. צילומים של פעילות הגן שבהם ילד מסוים איננו מופיע במשך שבוע בשעה שילדים אחרים מופיעים, נשלחים לכל ההורים. צילום של פעילות קבוצתית שבו ילדים מרכיבים פאזלים. כל הילדים נראים באמצע העבודה בעוד שילד אחד נראה שטרם נגע בפאזל-מתבונן בילדים האחרים.  הורים של ילד בכיתה ג' שלרוב מתנהג בסדר גמור בבית ספר(מעולם לא הושמעה תלונה על התנהגותו) מקבלים מסרון שבו נכתב על ידי המחנכת  שיחד עם חבר זרק אבנים לכיוונה של קבוצת בנות ונקרא למנהלת. או בבית ספר  הורי ילד בכיתה ו' מקבלים הודעה מהמחנכת שהילד הפריע פעמיים בשיעור-וזאת תחת מדיניות של שקיפות מרבית בין בית הספר למסגרת החינוכית.

מבקשת לציין שבעיניי אין  בהכרח שום דבר בעייתי בתוכן הפעילות המוסרטת או המצולמת שהוצגה למעלה. כדי להחליט זאת יש להכיר את ההקשר הרחב יותר שבו התנהלו הפעילויות לאורך זמן. דבר שלא ניתן להעביר בשיגור יומיומי של חומרים להורים. הבעיה בעיניי היא שלא ברורה התכלית של השיגור המידי של צילומים, סרטונים, מסרונים  באמצע יום העבודה שלא בהקשר של שיח ותיאומים עם הורי הילדים. מעבר למראית עין של שיתוף.  בדוגמאות מהגנים של הילדים הצעירים  לא נלקח בחשבון שהבנה של  המתרחש בחלק מהסיטואציות המוסרטות מחייבת צפייה חוזרת ונשנית וזאת כאמור באמצע יום פעילות של הורי הילדים. בחלקם האחר, ישנה התעלמות מכך שהורים עורכים השוואות בין הפעילות של הילד שלהם לפעילות של הילדים האחרים ועלולים להגיע למסקנות עגומות ולא מבוססות לגבי יכולתו של הילד שלהם. הדבר אף עלול לעורר עוינות כלפי חלק מהילדים או כלפי מסגרת הגן. במקרים שמתייחסים להתנהגויות  מפריעות של ילדים בבית ספר נראה שטיפול רציני בתופעות, מחייב שיח עם הילדים וההורים ביחד, למציאת פתרון חינוכי. סתם יידוע של ההורים לא יעזור. אינני חושבת שיידוע לגבי פרטי ההתנהגות של הילד היא מטרה מספיק ראויה לעבודה ושותפות עם ההורים. תמיד יש לשאול יידוע לשם מה?

ההצפה שחומרים שמועברים באמצעות אמצעי התקשורת הדיגיטאליים עלולים להביא : א. להתעלמות של ההורים מהמסרים; ב. לעוינות והתרחקות מהמסגרת החינוכית. הורים עלולים להירתע לשתף את הצוות החינוכי בפרטים חשובים על הילד והמשפחה אם יתרשמו שייעשה שימוש לא נאות בחומרים אלו.

אני גם לא חושבת שאיסור גורף על מורים  של משרד החינוך  להשתתף בפלטפורמות חברתיות הוא במקום. אני חושבת שגננות ומורים הם אנשים תבוניים. מה שכן חשוב הוא ייזום של השתלמויות עומק למורים כדי להפוך אותם למשתמשים מקצועיים באמצעי התקשורת הדיגיטאליים. למידה מבוססת אירועים ממשיים מהשדה ולא הרצאות שמפיצות סיסמאות והכללות. למידה שמעודדת את המורים והגננות להתעמק בתפיסות, בעמדות בידע ובפרקטיקות שלהם ולנסות להציב כיעד של הלמידה  את שיפורם ההדרגתי .

לסיכום, נראה לי שכמו תמיד הזמינות של הטכנולוגיה גורמת לשימוש לא מושכל בה. לעתים שימוש נחפז ולא מחושב בטכנולוגיה עלול להביא לתוצאות הפוכות לאלו שהתכוונו להשיג. שיתוף הורים בנעשה במסגרות החינוך אמור להביא לקירוב שלהם למערכות אלו. כדי להתמודד עם הבעיה, אני חושבת שיש ליזום השתלמויות בית ספריות, של קבוצות גננות להעמקת ההבנה של ההשלכות של שימוש בטכנולוגיה דיגיטאלית כחלק מהתקשורת עם הורי הילדים. לא השתלמויות שהן שופר לשיגור סיסמאות והכללות, אלא השתלמויות שמעודדת חקר מעמיק של כל גננת ומורה את העשייה החינוכית שלה. השתלמויות שמדרבנות להבין סיטואציות בצורה מורכבת. לקחת את נקודת המבט של ההורים ולהצמיח פרקטיקות החינוכיות מבוססות תקשורת דיגיטאלית משופרות על בסיס החקר של הפרקטיקות הקיימות ומה לא עובד בהן היטב. הנחיות מנהליות  פורמליות ללא חקר מעמיק בדבר שימוש בטכנולוגיה לא תעזורנה לדעתי.

מורים,גננות והורי הילדים נמצאים בסירה אחת

פוסט זה בא להבליט את  קיומה של תלות ההדדית בין מחנכים להורים לטובת הילדים והחברה. יש בו אחרי הצגה קצרה של  ההקשר שהצמיח את ההבנה הזו, הצגה של רציונל לשותפות זו, אפיון הקשרים מחנכים-הורים, רשימה של קשיים מזוית ההסתכלות של המחנכים מצד אחד, ושל הורי הילדים מצד שני, והצעה של קווים מנחים של שיחה עם הורים ביזמת מורה או גננת  כבסיס לתקשורת טובה ביניהם.

הקשר

בשנת 2004 כתבתי מאמר בכתב העת הד הגן בשם "הורים עליך, גננת" שהרעיון המרכזי שלו היה שעל גננות ומורות להפנים שאם הן אוהבות או לא אוהבות את המצב, הן חייבות לקחת את הורי הילדים בחשבון בעבודתן. כתבתי גם על תחושת האיום שחשות וחשים מורות, גננות ומורים מצד הורי הילדים. תחושת איום שפוגעת ברווחה הרגשית של המחנכים, עלולה לשבש את תפקודם ובסופו של דבר אינה מיטיבה עם הילדים. המסר הכללי של המאמר ההוא, מסר שאני מאימינה בו גם היום, היה שבכל מקרה, עבודה מקצועית עם הורי הילדים מחייבת אמפתיה וניסון להבין סיטואציות, גם אם הן טעונות כתוך הפרספקטיבה של הורי הילדים. אמפתיה לא כביטוי של חולשה, או כניעה, אלא ככלי עבודה שבלעדיו לא ניתן להגיע לתקשורת טובה שמביאה לפתרון בעיות ולאוירה טובה בקשר המשותף שבמידה רבה נגזר על המחנכים וההורים כאחד.

בינתיים עיסוקיי המקצועיים והמשפחתיים בענייני קשרים בין מחנכים להורי הילדים הובילו אותי למספר תובנות נוספות. בשנת 2010, כתבתי יחד עם ד"ר תמר בר ממכללת לוינסקי לחינוך סקירה היסטורית שנוגעת לקשרים בין  הממסד החינוכי ומסגרות החינוך לגיל הרך להורי הילדים, מקום המדינה עד המאה ה-21, כחלק מהכנת  ספר שהיה תוצר הוועדה של האקדמיה הישראלית למדעים בנוגע  קשר בין הממסד החינוכי לבין הורי הילדים בגיל הרך שנערך על ידי גרינבאום ופריד. קריאת חומרים לקראת הכנת המסמך, יחד עם תמר בר,  הגבירה את מודעותי לכך שהורי הילדים,  בנסיבות מסוימות כחלק מהרצון הלגיטימי שלהם להיטיב עם ילדיהם הפרטיים, תורמים להגדלת הפערים בין קבוצות שונות של ילדים המצויים בתוך מערכת החינוך.  הבנה זו חידדה אצלי עוד יותר את המודעות לכך שמתפקידה של מערכת החינוך הציבורית ליצור בריתות עם הורי הילדים מכל שכבות האוכלוסיה ולשמור בתקיפות על שוויון ההזדמנויות המוצעות לכל הילדים. גברה אצלי המודעות לכך שמערכת החינוך הציבורית, באמצעות מחנכיה,  חייבת לפעמים לשים גבולות להשקעה סלקטיבית  בחלק מהילדים במערכת החינוך הציבורית, לרעת ילדים שידם של הוריהם איננה משגת.

קראתי גם מחקר מענין של פרופ' אודרי אדי רקח מבית הספר  לעבודה סוציאלית באוניברסיטת תל אביב שמצא שמורות תופסות את הורי הילדים ,כמאיימים ודוחים את מעורבותם, אך ורק אם הם תופסים את ההורים כחזקים מהמורים. לעומת זאת כשמורים תופסים את  הכוח של ההורים והמורים כמאוזן, הם מקבלים בברכה את מעורבותם של ההורים בתוך מסגרות החינוך. מכאן ניתן ללמוד בדומה למה שכתבתי קודם, שחשוב לחתור לכך שהשותפות בין ההורים למורים תהיה מאוזנת ותיתפס ככזו על ידי שני הצדדים. אני מבקשת להוסיף  שמערכת הקשרים הזו חשוב שתהיה גם הוגנת לכל הצדדים ושקופה עד כמה שאפשר.

באשר לעמדות ההורים לגבי מעמד הגננות והמורות מצאנו צוות של חוקרים(פרופ' איציק גילת, דר' גילה רוסו צימט, דר' עידית טבק ואני) ממכללת לוינסקי לחינוך ומכון מהו"ת, שהורים נוטים להעריך את פועלן  ומעמדן של המורות ושל הגננות-(של המורות יותר מאשר  של הגננות). דהיינו מחקר זה מרמז שייתכן שהחשש של הגננות והמורות מהורי הילדים איננו בהכרח מבוסס על ביקורת נוקבת של ההורים ככנגדן. בכל מקרה חשוב לראיין הורים ולהבין יותר לעומק כיצד הם תופסים את הגננות ואת המורות ואת אופיה של מעורבותם בתוך מערכת החינוך.

אוסיף להקדמה זו עוד, שבשנים האחרונות התקשורת בין מחנכים להורים מתנהלת בחלקה בערוצים דיגיטאליים  שמחייבים מודעות גבוהה מאוד ליתרונות הגדולים ולסכנות של המדיה הזו. סטודנטיות מהתואר הראשון והשני בחוג לגיל הרך של מכללת לוינסקי לחינוך חקרו בשנים האחרונות תפיסות של הורים וגננות לגבי היבטים שונים של התקשורת הדיגיטלית בין מחנכים להורי הילדים. אישית, התנסיתי הן ביתרונות(זמינות מקסימאלית) והן בסכנות של סוג כזה של תקשורת. מקרה אחד שחשף את מה שכולנו יודעים על קבוצות ואטס-אפ, כשתוך שניות בקבוצת ווטס-אפ הורים של של ילד בכיתה ב'  התלקח שיח ביקורתי מאוד על דרכי ההוראה של אחת מהמורות בבית הספר. במקרה זה הזדהיתי מאוד עם המורה ולא הייתי רוצה שינתחו אותי כמו שניתחו אותה על ארוחת הערב המשפחתית של התלמידים בכיתתה. מנגד, נחשפתי לאחרונה לסרטון שנשלח אף הוא לקבוצת ואטס-אפ הורים על ידי גננת שלא נתנה את הדעת לפרשנויות השונות שהורים עשויים לתת לאותו סרטון. לקח זמן להבין מי הילד או הילדה שבוכים ברקע(מדובר בפעוטות) וגם עלתה לי המחשבה  מדוע המחנכים במקרה זה לא פנו להרגיע את הילדים הבוכים והמשיכו לצלם. כאמור  מדובר בסרטון שנשלח על ידי הגננת עצמה לכל הורי הילדים.

לכל אלו מצטרפים כמובן הסרטונים שמופיעים בתקשורת על התנהגות בלתי נאותה של צוותי  גנים(בעיקר גנים לילדים צעירים) שמצולמים בסתר על ידי הורים וחושפים את המצוקה הגדולה של חלק מהילדים וצוותי החינוך במסגרות החינוך לגיל הרך. למרות החשיבות של החשיפה הזו, דעתי היא שהסרטות וצילומים בסתר פוגעים במרקם החשוב של אמון בין הורי הילדים לבין המחנכים.

מה שנחוץ מאוד, מתוך ההכרה שהורים ומורים וגננות כולם נמצאים בסירה אחת והתלות ההדדית בינהם גדולה מאוד, הוא מה שחיים עומר כינה בשנת 2008 הברית ההכרחית בין הורים למורים. חשוב להכיר בכך שהמטרה של מורים והורים היא משותפת: טובת הילדים. טובתם של הילדים הפרטיים של כל הורה וגם טובתם של כלל הילדיםבמדינה. חשוב שהורים יכירו בכך שחברה בריאה היא חברה שדואגת לכל חבריה, חברה שמבוססת על מידה סבירה של סולדיריות חברתית. זו העמדה שחשוב שהורים יפנימו . דאגה לחברה היא בעצם השקעה בעתידם של הילדים הפרטיים.

 

מדוע הכרחית השותפות בין מחנכים להורי הילדים ?

שותפות בין  מחנכים להורים מחויבת המציאות מהסיבות הבאות:

  • ההורים הם האחראים העיקריים על ילדיהם, על חינוכם, על רווחתם הפיזית והנפשית. האחריות של ההורים על ילדיהם (בין אם הם מודעים לה ובין אם לאו) היא מוחלטת וחסרת גבולות של זמן ומקום. פרט למקרים קיצוניים ששכיחותם נמוכה ביותר שבהם ההורים אינם כשירים לטפל בילדיהם , להורים הסמכות לקבל החלטות גורליות לגבי ילדיהם. אנו, המחנכים, הפסיכולוגים, היועצים וכו' מהווים מעין "מיופי כוח" של ההורים. אנו ממלאים את תפקידינו כסוכני החברה בשליחותם של ההורים. לכן, מחובתנו לדווח להורים באופן שוטף על תפקוד הילד ולדווח על התרשמותנו מקיומם של קשיים. זאת ועוד, האישורים שאנו נתבעים להחתים את ההורים עליהם כל אימת שאנו מקיימים פעילות מחוץ למוסד החינוכי, הם ביטוי לכך שההורים נותנים לנו הרשאה עם גבולות ברורים של זמן ומקום לטפל בחלק מהתפקודים של ילדיהם. לסיכום, חשוב שנבין שההורים הם מקור הסמכות שלנו ולא להיפך.
  • מערכתיות. התפתחותו התקינה של הילד בכלל ושל הילד בגיל הרך בפרט מושפעת פרט לגורמים שקשורים בו עצמו גם מקשרי הגומלין שלו עם סוכני חיברות שונים (הוריו, בני משפחתו האחרים, מטפלות, גננות, מורות וכו') כמו גם מיחסי הגומלין בין המערכות השונות. מכיוון שילדים אינם צומחים בתוך בועה מבודדת הם מושפעים הקשרים בין סוכני החיברות השונים. יהיה זה בלתי אפשרי להבטיח התפתחות של ילד ללא תקשורת שוטפת בין המערכת המשפחתית לבין המערכת החינוכית.
  • צורך ברציפות. ככל שילד צעיר יותר כך הוא זקוק ליותר התאמה ורציפות בין אורחות הטיפול והחינוך הנהוגים במסגרות השונות שבהן הוא מתפקד. אין זה אומר שילדים אינם יכולים ללמוד כללים שונים המנחים את ההתנהגות במקומות שונים. עם זאת, נדרשת רמה בסיסית של תיאום בין המסגרות השונות.

מה מאפיין את הקשרים בין הורים למחנכים של ילדיהם ?

הקשר בין הצוותים החינוכיים לבין הורי הילדים הוא קשר מקצועי הדדי(להבדיל מקשר שוויוני-חברי). הורי הילדים הם האחראים העיקריים על חינוכם של צאצאיהם והם בעצם מקור הסמכות שלנו. משתמע מכך, שתפקידנו מכתיב לנו כללי התנהגות עם ההורים שאינם מחייבים בהכרח את ההורים. עלינו להוות כתובת עבור ההורים כל אימת שמתעוררות תהיות או בעיות. אנו מחויבות לספק להורים דיווח שוטף ואמין על התפקוד של ילדם במסגרת החינוכית, ללא כל קשר לרמת הנימוס ולמידת ההתחשבות של ההורים בנו. לכן רצוי שנאמץ התנהגות מקצועית ולא נאפשר לרגשות עלבון להנחות את החלטותינו המקצועיות. קשר מקצועי זה מחייב את המחנכות לשמור על גבולות המידע שהן מוסרות להורים לגבי עצמן. לדווח לגורמים מחוץ לגן על תפקודו של הילד, התייעצות עם פסיכולוג, יציאה לפעילות חוץ-גנית – ביצוע הפעולות הנ"ל מחייב אישור מפורש מההורים מראש. בנוסף לזאת, הקשר עם ההורים כפוף גם לכללי הארגון שהגן משתייך אליו (אם זה מסגרת גנית עירונית, חט"צ, מסגרת המשתייכת לארגון ציבורי או גן פרטי). מכך נובע שההורים, ואנחנו מחויבים להתנהגות המוכתבת על-ידי הארגון שאליו אנו משתייכים בעניינים כמו: תשלומים, שעות הפעילות, מדיניות לגבי הבאה לגן של ילדים חולים ועוד. מתפקידנו להביא לידיעת ההורים את הכללים המחייבים ולחייבם לנהוג לפיהם.

הורים מנגד מחויבים לשמור על כללי ההתנהגות במוסד החינוכי-כללים שהם חלק מהחוזה שלהם עם אותו מוסד. מעבר לכך חובותיהם של ההורים קשורים בעיקר לצרכים של ילדיהם. חשוב שהורים יתייחסו למורים בכבוד ויעריכו את המאמץ המושקע על ידי גננות ומורים. אני חשובת שלא מעט הורים אינם מודעים לאתגר הכרוך במילוי מקצעות ההוראה. בנוסף, נדרש מאמץ רב לשכנע הורים שתרומתם לכלל הילדים, יצירת אורית חיובית בתקשורת עם בית הספר ויתר ההורים יתרמו בסופו של דבר לילדיהם. אבל כאן מדובר בשכנוע וברצון טוב ולא בחובות.

לכן נצגי ההורים והמורים צריכים לשקוד על בניית תרבות ארגונית חיובית שיש בה רצון טוב ובניית מנגנונים מוסכמים לפתרון בעיות.

אני מאינה שאין תחליף לאחריות אישית וחברתית ומאון בין מורים להורים. כדי לבנות  אמון ומחויבות חברתית יש להשקיע מאמצים משני הצדדים: המורים וההורים כאחד.

קשיים מרכזיים בעבודה עם הורי הילדים-מנקודת המבט של המחנכים

ציור

כך ייצגה גננת את הקשר גננת הורים-

מכיוון שרגשות של כעס, חשש ותסכול מלווים מצד אחד גננות ומורים רבים בעבודה עם הורי הילדים, ומצד שני הורים כועסים לעתים על המחנכים ומגלים גישה ביקורתית כלפיהם,, אציג בהמשך מה שמצטייר בעיני מחנכים והורים כקשיים מרכזיים בתקשורת היומיומית ביניהם.  הכרה בקשיים ובמקורותיהם עשויה לפנות את הדרך למציאת פתרונות בונים להתמודדות עם מצבים מורכבים. ראוי לסייג את הדיון בקשיים ולציין כי במקומות ובמצבים רבים הקשרים בין המחנכים להורים הם הרמוניים ומובילים לעבודה מתואמת, לשיתוף ולהדדיות – לשביעות רצונם של כל בעלי העניין.

  • הורים מתערבים בעבודת הגן/הכיתה בנושאים שהם מחוץ לתחום האחריות שלהם. לדוגמה: מנסים להכתיב לגננת או למורה איך לנהוג בילד שמגלה אלימות ולתבוע את הענשתו או אף הרחקתו מהמסגרת החינוכית. במקרים קיצוניים, הורה שילדו היה קורבן לתוקפנותו של ילד אחר עלול "לעקוף" את הגננת או את המורה ו"לחנך" או לאיים על הילד התוקפן בתוך גן-הילדים. דוגמה שונה של התערבות היא לחץ על הגננת שתלמד את ילדיהם מיומנויות קריאה וכתיבה כמו בבית-הספר.
  • הורים אינם נשמעים להנחיות המחנכת ומפרים את הכללים הכתובים והבלתי כתובים של חיים תקינים במסגרת הגן. למשל: מאחרים בהבאת הילדים לגן או מאחרים לבוא לאסוף את הילד בסוף יום הלימודים; דוגמה נוספת – הבאת ילד חולה לגן, אי טיפול בכינים שעלול להביא להידבקות חוזרת.
  • הורים  מבקרים את הגננת או המורה מאחורי גבה ויוצרים תסיסה מבלי שהיא תוכל להתגונן. חלק ניכר המתקשורת על המחנכים מתנהלת המדיה הדיגיטאלית.  ההתייחסות גובלת לעתים בשיימינג.
  • מסירת דיווח בלתי מהימן על מצב בריאותו של הילד. לעתים הורים מביאים ילד חולה לגן אחרי שנתנו לו אקמול בבוקר וסימני החום והמחלה מתגלים מאוחר יותר. זאת ועוד, ילדים שסובלים משלשולים ומדלקות עיניים מדבקות מגיעים ללא התראה מתאימה.
  • הבעת ביקורת וחוסר הערכה של ההורים כלפי הצוות החינוכי – באופן ישיר או בשיחות בין קבוצות של הורים או באוזני הילדים, תופעה שעלולה לגרום לכרסום בסמכות הגננת וצוות הגן.
  • התעלמות הורים מהקשיים של ילדיהם, הכחשת קיומם ואף האשמת הגננת וצוות הגן בגרימת הקשיים האלו. במקרים רבים גננות המתריעות על קושי של ילד בפני הוריו, נתקלות בתגובה מבטלת מצד ההורים, תגובה התולה את הקושי בגורמים מזדמנים קצרי טווח. (הילד לא מקשיב כי הלך לישון מאוחר; הוא ביישן כמו אביו ולכן הוא לא מתקשר עם ילדים אחרים; הגננת קשה לכן הילד פיתח קשיי התנהגות ועוד).

קשיים בולטים בעיני הורי הילדים

  • התנערות מאחריות בטיפול בבעיה חברתית בגן או בכיתה: התרשמות של הורי הילדים שחרמות או תוקפנות פיזית בקרב מקצת הילדים אינם מטופלים באופן עקבי, שיטתי ומקועי במסגרת הגן או הכיתה.
  • הוראה שנתפסת כלא מתאימה לילד יחיד, לקבוצה של ילדים או לכל הכיתה: התרשמות כי ההוראה איננה מותאמת מבחינת  דרכי הההוראה או רמת הקושי(קלה מידי או קשה מיד) לרבים או אחדים מילדי הכיתה.
  • דיווח לא אמין לגבי אירוע שקרה בבית ספר
  • התייחסות מפלה לטובה או לרעה כנגד ילדים אחדים או קבוצת ילדים: התרשמות שבגן או בכיתה  יש ילדים מועדפים ו/או ילדים שפשוט לא אוהבים אותם.
  •  דרישות כספיות מוגזמות: דרישות לתשלומים שחורגים מיכולת ההורים ומהנחיות משרד החינוך
  • הוקעה פומבית של ילד או הוריו בפני כל הכיתה-

מה עושים כאשר מתעוררים קשיים? מדברים!!!

קשיים שמתעוררים כחלק מקשרים קרובים בין אנשים הוא דבר טבעי. לכן לא צריך להתפלא שמתעוררים מדי פעם קשיים כחלק מהתקשורת מחנכים-הורים.

חשוב לבנות את בסיס האמון ההכרחי בין מחנכים להורים אשר יאפשר ליבון ענייני ואפקטיבי של הקשיים שעולים. במקרים אלו אין תחליף לשיחות ואני חשובת שגם במאה ה-21 קשיים יש לפתור בשיחות פנים אל פנים.

אני מציגה בהמשך קווים מנחים לשיחה בין מחנכים להורים במקרה שבו  היזמה לשיחה באה מהמחנכים. 

לפני שמזמנים את ההורים לשיחה ראוי לגבש ולנסח לעצמנו את מטרות השיחה. עלינו לשאול את עצמנו מהן התפוקות המצופות מאותה שיחה? מה אנו מבקשים שההורים יעשו במידע שאותו אנו מוסרים להם לגבי ילדם או לגבי תפקודם? האם אנו מבקשים לאמת את התרשמותנו? או שמא אנו מבקשים לדרבן את ההורים להתבונן בהתנהגות של ילדם בבית על מנת ללמוד על איכות הקשרים החברתיים שלו? או במקרה אחר, האם אנו מבקשים להכין את הקרקע להפניית הילד לגורם מקצועי שיאבחן את הקושי של הילד?

  • את המטרות והתפוקות שגיבשנו לעצמנו חשוב להבהיר להורים ולוודא שהם מבינים מדוע יזמנו את השיחה. הורים שמוזמנים לפגישה מיוחדת עם המורה או גננת זכאים לדעת מדוע מצאנו לנכון לזמן אותם. לדוגמה, חשוב שההורים יבינו שהגננת או המורה התרשמה מכך שילדם בן השלוש ממעט בתקשורת עם ילדים אחרים בגן לאורך זמן. או מורה מבקשת לשתף את ההורים בהתרשמות מקשיי למידה של ילדם.
  • בכל פנייה להורה, טוב נעשה אם נשאל את עצמנו כיצד היינו רוצים שגננת או מורה תפנה אלינו כהורים. אמפתיה אמיתית, אותנטית עשויים להקל על ההורים ולקרב אותנו למימוש המטרה: נקיטת צעדים לקידום ענייניו של הילד.
  • חשוב לנהל דיאלוג ולא מונולוג עם ההורים. לשם כך נציג מעט מידע ונמתין בסבלנות לתגובת ההורים ורק אז נמשיך. לדוגמה, אחרי שנציג את סיבת הפנייה נעצור ונמתין להתייחסות ספונטנית של ההורה. בהיעדרה של התייחסות ספונטנית נציע "שאלת פיגום" אמפתית כגון: "ייתכן שלא נוח לשמוע שהגננת התרשמה מקושי אצל ילדך, אבל גם חשוב לזכור שזו התרשמות שאותה צריך לאמת אתכם ההורים ואם תחפצו בכך עם אנשי מקצוע". ניתן להציע להורים לשתף אותנו במחשבותיהם בעקבות הצגתנו. רצוי מאוד להימנע מהצפה במידע ובפרטים ולהותיר מקום להתייחסות ולדו-שיח עם ההורים. לעתים, אנו עצמנו חרדים מתגובת ההורים או חוששים שישתרר שקט בשיחה וממלאים את החלל בדיבורים שלנו. ניהול של מונולוג איננו מאפשר עיבוד איטי של מידע רגשי טעון על-ידי ההורים ומותיר אותנו, המחנכות, ללא כל אפשרות של קבלת משוב על השפעת השיחה שלנו על ההורים…
  • עלינו להקפיד על מסירת מידע בדוק, מדויק ועדכני להורים אודות התפקוד של הילד והקשיים שהתגלו אצלו. לדוגמה: נציע מידע מתוך תצפיות שערכנו על הילד בהזדמנויות שונות, תוך תיאור מפורט של הסיטואציה וציון הזמן והמקום לדוגמה, במקרה של הילד שהתרשמנו מקשיי תקשורת אצלו נציע להורים מספר רב של דוגמאות לפניות של ילדים שונים אל הילד בזמן משחק חופשי בתוך הגן ולתגובותיו הספציפיות של ילדם.
  • ראוי שנבדוק את מידת הפנמת המידע בצורה נעימה שלא תתפרש כמבחן על-ידי ההורים. ניתן ורצוי לעודד את ההורים לשאול שאלות בכל שלב של השיחה; חשוב שנהיה קשובים לשאלותיהם של ההורים ונענה בצורה עניינית. שאלות ההורים עשויות לשקף את מידת ההפנמה של המידע שנמסר להם. חשוב לעצור מדי פעם, להשתהות ולאפשר "כניסה" נוחה של ההורים לשיחה בכל שלב שלה.
  • חשוב שנהיה ערים לקשיי ההורים וננקוט בגישה לא שיפוטית כלפיהם. בכל פעם שמבצבץ קושי או נטייה ביקורתית כלפי ההורים, רצוי שנשאל את עצמנו כיצד היינו אנו מגיבים אילו התפקידים התחלפו ואנחנו יושבים בכיסא ההורים. הפיתוי לעורר הקשבה באמצעות גרימת רגשי אשמה מצד ההורים תמיד קיים. לכן, חשוב שנעשה מאמץ מיוחד לא להאשים את ההורים בקשיי הילד.
  • הכרחי שבמהלך השיחה ניטיב להפריד בין האישי לבין המקצועי. ננסה לא להשליך את ניסיוננו האישי עם ילדינו על השיחה עם ההורים. לדוגמה אם היה לנו ילד היפראקטיבי שנעזר בריטלין, נימנע מלהציע את האבחנה ונימנע מהמלצה חד-משמעית לתת לילד תרופות (איננו רופאים). זאת ועוד, גם במקרה שבו אנו פונים להורים בקשר לליקוי בתפקודם-הם (לדוגמה, אם ההורים הם שכנים קרובים ומתמידים לאחר לקחת את הילד בסוף יום הלימודים) נשמור על מסגרת מקצועית ונתבע מהם לנהוג כמו שאר ההורים, למרות היכרותנו המעמיקה אתם.
  • חשוב שהשיחה עם ההורים תסתיים בתוכנית פעולה כלשהי שתוביל להשגת מטרת השיחה; תוכנית פעולה יכולה להיות פגישה נוספת כעבור שבועיים להשוואה בין תוצרי ההסתכלות של ההורים על הילד לבין התרשמותנו אנו מהילד; לחילופין תוכנית עשויה לכלול ביקור ותצפית של ההורים בילדם בגן ושיחה בעקבותיה; במקרה אחר התוכנית עשויה לכלול פנייה לייעוץ לגורם מקצועי; במקרה של קושי של ההורים להגיע בזמן לקחת את הילד מהגן חשוב לעודד את ההורים למצוא פיתרון ממשי שיבטיח שיבואו לקחת את הילד בזמן ולעמוד על כך.
  • חשוב לערוך מעקב אחר ביצוע תוכנית הפעולה והצבת תוכנית המשך עד שהבעיה שעוררה את השיחה מלכתחילה תבוא על פתרונה. במקרים רבים, שבהם מתגלים קשיים תפקודיים אצל ילדים, יש צורך בקיום מעקב שעשוי לארוך שבועות או חודשים. במקרה של קשיים שקשורים בתפקוד ההורים, חשוב להפגין עקביות ותקיפות ולעמוד על כך שהבעיה שעוררה את הצורך בזימון ההורים תבוא על פתרונה.

עתה אציג קווים מנחים לשיחה בין מחנכים להורים בעקבות פניית ההורים

במפגש שההורים (או אנשים אחרים) יוזמים האחריות על הבהרת מטרת השיחה חלה על ההורים ואנו צריכים להיות בעמדה של הקשבה.

  • במקרה שהורה או הורים מבקשים לשוחח אתנו, עלינו להקשיב להם ולנסות להבין לעומק את סיבת הפנייה אלינו. להיות קשובים גם לתוכן הגלוי וגם לתוכן הסמוי של השיחה, גם לשפה המילולית וגם לשפת הגוף של הפונה אלינו. עמדה של הקשבה איננה תמיד נוחה לנו ולעתים אנו נוקטים, כהתגוננות, באסטרטגיה של יוזמה (בלתי מוצדקת), תקיפה או ניחוש. נכין את עצמנו לכך ששיחה מועילה עם ההורים במקרה של פנייה אלינו תלויה במידת הבנתנו את מטרת הפנייה.
  • אם הבנו את מטרת הפנייה אלינו ננסה להתייחס באופן ענייני לתוכנה. מלאכה זו איננה תמיד קלה משום שבחלק מהפניות של ההורים אנו עשויים להיות מושא לביקורת ישירה או מרומזת מצידם. לדוגמה, הפנייה עשויה לבוא בעקבות התרשמות של ההורים מטיפול בלתי נאות שלנו או של אחת מחברות הצוות שלנו כלפי ילדם (התעלמות ממצוקה של הילד, הענשה שפגעה בו, התעלמות מפציעה של הילד בגן או אי דיווח להורים על פגיעה בילד על-ידי ילד אחר). במקרים אלו חשוב שנאזור אומץ להקשיב ולגלות נכונות לבדוק את הטענה ביסודיות ולהשיב להורים. בפעמים אחרות, הפנייה של ההורים באה לשתף אותנו במצוקה של הילד ושל משפחתו. גם במקרה הזה, נוכל לסייע לילד ולמשפחתו, במסגרת התפקיד החינוכי המוטל עלינו.
  • במקרים שבהם מופנית ביקורת כלפי התפקוד של אחד מאנשי הצוות שלנו, נקבע פגישה נוספת עם ההורים אחרי שתינתן לנו השהות לבדוק לעומק את השלכות התלונה שלהם ואת הגרסה של הצד שכנגדו הופנתה הטענה (מורה מקצועי, המשלימה, הסייעת, אנשי תחזוקה בגן וכו'). יהיה זה נבון שנימנע משיחות עימות ואימות בין הצדדים הנמצאים במחלוקת ללא הבנה מעמיקה של הרקע לכל טענה.
  • בשיחת המשך עם ההורים נבוא מוכנים עם ממצאי הבדיקה שערכנו בגן או בבית הספר ועם הצעות לפיתרון. לדוגמה, נבדוק את נסיבות הפציעה של הילד כמיטב יכולתנו עם הגננת המשלימה, אם הפציעה קרתה ביום עבודתה ונבדוק גם כיצד קרה שהמקרה לא דווח לנו ובאמצעותנו להורי הילד. במקרה אחר נצפה בהתנהלות הסייעת ובאופי האינטראקציה שלה עם הילדים (אם התלונה כוונה לסוגיה זו). או נעקוב מקרוב אחר התנהלותו החברתית של ילד בגן בעקבות פנייה של ההורים בבקשה שנעשה כן. הורים עשויים לפנות גם בבקשה שנעקוב מקרוב אחרי הילד או נתמוך בו במקרה של מחלה או שכול במשפחתו. ננהל שיחה זו במועדה תוך דיווח אמיתי להורים שכולל את ממצאינו ונקבע יחד אתם הסכם לגבי הצעדים הנוספים המתבקשים. בהמשך נקיים מעקב אחרי ביצוע התוכנית המוצעת ונדווח להורים אודותיה ונבדוק אחרי זמן מה עם ההורים אם הם שבעי רצון מדרך הטיפול בפנייתם.

לסיכום, נזכור שהורים ומחנכים נמצאים יחד על אותה סירה ויצירת אמון ושיתוף ביניהם לצד בניית מנגנונים לפתרון בעיות הם מחויבי מציאות אם אנחנו רוצים באמת להיטיב עם הילדים ועם החברה שבה אנו חיים.