על מרכזיות הקשרים הבין אישיים בין צוותי הגנים לילדים תמיד – ובמשבר הקורונה במיוחד

רבים מהלקחים והתובנות שנוגעים ללמידה מרחוק בתקופת הסגר שנכפתה על ילדים, הורים, צוותים חינוכיים עקב התפשטות נגיף הקורונה, מתמקדים בהיבטים טכניים של למידה מרחוק. אחרים מתמקדים בתהליכי ותוכן הלמידה המתאפשרת בלמידה באמצעות אפליקציות כגון הזום. מחשבה רבה מוקדשת לשיפור דרכי הלמידה בתחומים אלו. בפוסט זה אני מבקשת להדגיש את תרומתם של קשרים בין אישיים רציפים בין צוותי הגנים לילדים ובין הילדים לבין עצמם לרווחה הרגשית של כל הילדים ובמיוחד לטובת ילדים עם קשיים חברתיים או לימודיים כאלו ואחרים. זאת ועוד, אדגיש בפוסט שרציפות ואיכות הקשרים הבין אישיים של צוותי החינוך עם הילדים בתקופת הסגר והפסקת הלימודים פנים-אל-פנים שנמשכה כחודשיים, השפיעו ומשפיעות על ההסתגלות מחדש של הילדים לגני הילדים עם החזרה לעבודה בגנים בצל משבר הקורונה.

את התובנות שאציג כאן גיבשתי במהלך שיחות עם גננות ומורות כמו גם מתוך התבוננות בתפקוד של ילדים בגיל הגן בסביבתי וניסיון להבין את ההתרגשות לחזור ללימודים ואת קשיי ההסתגלות עם החזרה לגנים.

It's important to explain to your children what's going on
https://www.cambridge-news.co.uk/news/uk-world-news/coronavirus-covid19-school-closed-meals-17951999

מערכת החינוך בישראל כמו בעולם כולו נאלצה להתארגן במהירות גדולה מאוד כדי ליישם על בסיס יומיומי למידה מרחוק בכל שכבות הגיל. כשמדובר בילדים בגיל הגן(בני 3 עד 6 בתחילת שנת הלימודים) מדובר באתגר לא פשוט. וזאת כיוון שילדים צעירים אינם "בנויים" במיוחד להתמודד דרך קבע עם תקשורת דיגיטאלית וודאי לא במליאת הגן אבל גם לא תמיד בקבוצות קטנות. חוסר הממשות של הקבוצה במקרה זה, ההתרגשות מהחשיפה בוידאו לדמויות מוכרות והקושי לווסת את הקשב ואת הרגש שאופייני לרבים מהילדים והילדות בגיל הזה, אינם מקלים על ביצוע ה"משימה": שיעורי זום או וידאו אחרים על בסיס יומיומי. זאת ועוד, בגיל הגן הירתמות לאינטראקציות מרחוק עם הילדים מחייבת נוכחות והשגחה רציפה מצד ההורים. לא תמיד ההורים היו ערוכים להקדיש את הזמן הדרוש במיוחד במשפחות שבהן חיים כמה ילדים וכל אחד מהם זקוק לסיוע כזה ואחר מצד ההורים. הורים שחלקם היו מודאגים מטרדות פרנסה ואחרים שהיו עסוקים בעבודה מהבית לא תמיד היו מוכנים להקדיש את הזמן כדי לעודד את ילדיהם הצעירים להשתתף במפגשים אלו.

מצד הגננות מדובר בהתנסות בפלטפורמות שלא היו מוכרות להן בעבודתן עם ילדים צעירים, בתכנון דרכי תקשורת ולמידה שזרים מאוד לחווית החיים והלמידה בגן. וזאת בנוסף לכך שהגננות עצמן עבדו מהבית כשילדיהן הפרטיים ברקע. כשהמחשבים של המשפחה בתפוסה מלאה.

כך או אחרת התרשמותי משיחות עם גננות והורים היא שלמידה מרחוק התקיימה בהיקפים שונים בגנים שונים ברחבי ישראל. זאת ועוד, שוחחתי עם גננות שגילו לדעתי גדלות נפש ונחישות להגיע לכל ילד וילדה שלומדים בגנים שלהן. זאת ועוד,הן יצרו קשר טלפוני עם ילדים שלא השתתפו במפגשי זום. הגדילו לעשות והדפיסו בגן דפי פעילות כך שהורי הילדים יוכלו לבוא ולאסוף אותם מהגן. אחת הגננות סיפרה לי שהיא השאילה להורים ספרי ילדים ומשחקים מספרית הגן . וכן יזמה חלוקה של שני ספרי ספרית פיג'מה שהגיעו לגנים ולא הספיקו לעבוד איתם בגן. היו גם גננות ש"עשו" ביקורי בית במקרים של ילדים שנותק מהם הקשר או ילדים עם קושי שפתי וקיימו בהתנדבות מלאה מפגשי העשרה אישיים כך שהקשר שלהן עם הילדים האלו אף התחזק בתקופת הסגר עקב משבר הקורונה. היו שעשו ביקורי בית אצל כל הילדים כחלק משגרת יצירת הקשר איתם.

היו גם מקרים בגנים שבהם עלה הרושם שמשפחות הילדים מתפקדות ומיטיבות לטפל בילדיהן בנסיבות המיוחדות האלו שהקשר עם הילדים לא היה יומיומי. אלא סביב מפגשי זום מזדמנים, חלוקת הפתעה לקראת חג הפסח לבתי הילדים, מפגשים קצרים סביב ימי ההולדת של הילדים. הקשר עם הורי הילדים היה שוטף ורציף. לכארוה סביר בהחלט ויש הגייון רב לא להעמיס על הילדים ועל הוריהם מפגשי זום. התוצאה הייתה סוג של קשר רופף ואז גם לא משמעותי במיוחד עם הילדים. היו גם מקרים שהילדים סרבו בתוקף להשתתף בפעילויות שהוצעו על בסיס קבוע על ידי הגננות. המחיר של נתק בקשרים הוא בהתרופפותם של הקשרים ובקשיי הסתגלות עם החזרה של הילדים הצעירים לגנים.

קשר טוב עם כל אחד מהילדים-לב ליבו של החינוך לגיל הרך

הרכב הצוותים של גני הילדים הציבוריים כהקשר

אני חושבת שתמיד ובמיוחד בתקופות אלו, הרכיב החשוב ביותר בחינוך הוא קשר טוב עם הילדים והבטחה של קשרים טובים בין הילדים לבין עצמם. נזכור גם שבגני ילדים ציבוריים עובדות "גננות-אם" שמנהלות את הגנים, גננות משלימות שעובדות בין יום ליומיים בשבוע בכל גן, סייעות ראשיות, סייעות משלימות(יום בשבוע), בגני חינוך מיוחד מתוסף צוות מקצועי פרה רפואי שמגיע לגן על בסיס קבוע ואילו לגנים ה"רגילים" מתוספות לעתים גננות משלבות שעובדות עם ילדים יחידים ועם קבוצות.לצוות תקני קבוע זה מתוספות לעתים סייעות רפואיות או התנהגותיות אישיות, וסטודנטיות להוראה. הכרחי לזכור שכל אלו הם חלק מצוות הגן. עבודת הצוות חייבת להיות מתואמת ומוסכמת סביב מטרות משותפות. חייבת להיות חלוקה של משימות בין שנות הצוות. בגני ילדים רבים חסרה תרבות של עבודת צוות-כתולדה מהתקופה שבה בגן אוטונומי עובדות גננת ו"הסייעת שלה" ושתיים אלו יכולות לתאם דברים בצורה לא פורמאלית ו"זורמת". אחד ההיבטים שמחייבים תיאום קשור לקשר האישי שנוצר עם כל אחד ואחת מילדי הגן. הכרחי בעיניי שלכל ילד וילדה יהיה עם לפחות אחד המבוגרים הקבועים קשר טוב-קשר כזה שהוא יוכל לבטא בפניו קשת רחבה של רגשות. קשר אשר יאפשר לילד לבטוח במבוגר ולבקש עזרה בעת הצורך. וגם קשר שיש בו את קבלת הסמכות של המבוגר.

מאפינים של קשר טוב בין צוות חינוכי לילדים

קשר טוב בין גננות וסייעות לילדים מתבטא בזה שבסופו של דבר הילד שואב ביטחון מהקשר. קשר שבו המבוגר הופך לכתובת זמינה לפניות לעזרה. קשר שבו המבוגר שקשור לילדים יכול להתמודד עם ביקורת מצד הילדים. קשר טוב עם מבוגרים משמעותיים הוא גם כזה שהילד לומד להישמע לבקשות ולפעמים להנחיות המבוגר ומבין את הרציונל שעומד מאחורי הנחיות אלו. קשר טוב עם מבוגרים משלב בין חום והכלה וקרבה רגשית ופיזית לבין יכולת לקבל את סמכות המבוגר ולשמור על כללים הגיוניים ומוסכמים. קשרים טובים וקרובים הם כאלו שמכילים קונפליקטים ורגשים להבדלי דעות ותפיסות בין אנשים בכלל ובין מבוגרים לילדים בפרט. חשוב ללמוד לגלות אמפתיה עם הילד ולצד זה להיות מסוגל לחשוב איך לפעול לטובתו במקרים שבהם מתגלה קושי הילד מנסה להימנע ממנו.

קשרים כאלו הולכים ונבנים בהדרגה כפועל יוצא של אינטראקציות אינטנסיביות יומיומיות בין מבוגר(גננת מנהלת גן, גננת משלימה, סייעת ראשית, סייעת משלימה וכו). כדי לבנות קשרים טובים צריך "לעבוד" . צריך לעבוד כדי לרכוש את האמון של הילד בזה שאנחנו שם בשבילו. חשוב שנכיר את הילדים על מאפייניהם, תחומי העניין שלהם, "נקודות התורפה" שלהם. הבסיס לבנית הקשר הוא אפוא היכרות טובה עם הילדים על מאפייניהם מתחילת השנה.

צוותי החינוך מורגלים בחיים הרגילים של הגן ליצור אינטראקציות פנים אל פנים עם ילדים סביב אירועים שהם חלק מהחיים בגן. קבלת הילדים בבוקר, מפגשים סביב בקשות של ילדים, שיתוף ברגשות ומחשבות מצידם, דרישה יומיומית להיענות לכללים. לבקשות קטנות ויומיומיות. הקשבה להבעת קשיים והתייחסות אליהם. כך הולכים ונרקמים קשרים בין אישיים במצב "רגיל". גם במצב"רגיל" חשוב לבדוק באופן שיטתי אם הצוות "הגיע" לכל הילדות והילדים. אם אין ילדים שמסיבות שונות, "שקופים" ולא נוכחים בתודעה של הילדים האחרים ושל הצוות. אין לתת בתחום זה לחיים לזרום באופן ספונטני. הכרחי לעשות מאמץ יזום לבנות קשר עם כל אחד מהילדים והילדות בגן ולעצור פעם בכמה זמן ולבדוק איך מתנהל הקשר הזה.

צורך בהכנסת התאמות במודל הלמדיה מרחוק עקב משבר הקורונה

בתקופת הסגר רבים התמקדו כאמור בקושי לקיים מפגשי למידה בזום עם הילדים הצעירים. נוצר הרושם שללא מפגשי הזום גננות אינן עושות את עבודתן. אני חושבת שברמה של התקשורת וההנחיות הכלליות עניין הקשר הבין אישי, ומגוון האפשרויות ליצור קשר מסוג זה עם הילדים, במצב של סגר מסיבות בריאותיות, נדחק לפינה. מטרת העל בתקופה הזו היא שיתקיים קשר רציף עם כל הילדים ושהגננות יזהו ילדים ומשפחות עם קשיים -קשיים שמחייבים פתרונות מיוחדים.

על כן, ורבות מהגננות עשו זאת במהלך הסגר, חשוב היה לחשוב על דרכים שמבטיחות קשר יומיומי רציף עם הילדים ובין הילדים. בין בשיחות טלפון, בין בביקורי בית, בין בשיחות וידאו קבוצתיות ואישיות. לקח לי זמן להבין שדווקא בתקופה של סגר הכרחי היה להכתיב על קשר יומיומי עם ילדי הגן בכל דרך אפשרית וזאת כדי להמשיך לקיים ולפעמים להעמיק את הקשר בין צוותי החינוך לבין הילדים. חשוב גם ברמה של גן לחלק את המשימה בין המבוגרים (גננות וסייעות). ולקיים מעקב שוטף אחרי אינטראקציות עם כל אחד מהילדים כדי לזהות ילדים "מנותקי קשר". לשם מימוש תוכנית הבסיס הזו הכרחי שברמת הממסד החינוכי והאוצר וגם בתקשורת יתעסקו פחות עם כמות מפגשי הזום לצורך הבטחת המשכורות נשות החינוך. בתקופה של סגר צוותי החינוך הם צוותים חיוניים שאמונים על יצירת רצף של אינטראקציות עם כל הילדים. חשוב לצפות זאת מהן ולאפשר להן ליצור קשרים עם הילדים בכל דרך שעולה בקנה אחד עם הנחיות משרד הבריאות. מסקנתי היא אחרי הרבה התלבטויות שגם בגיל הגן הכרחי היה להמשיך להפעיל את מערכת החינוך מרחוק-אבל לא רק ולא בעיקר ללמידה מרחוק, אלא לשמירה על קשרים בין אשיים עם הילדים וליזהוי ילדים בסיכון-כאלו שלא היו מוכרים למערכת קודם לכן. חשוב לתת בידי האנשים בשטח את הסמכות לחשוב על דרכים מותאמות ליצירת קשרים יומיומיים עם הילדים והמשפחות. צפייה במשדרים בנושאים שונים, חשובה ככל שתהיה, איננה תחליף לאינטראקציות יומיומיות בין הילדים לצוותים החינוכיים.

בנוסף, דעתי היא שבמשבר דומה בעתיד, יש לפתוח באופן מיידי מסגרות חינוך לילדים שחיוני שהם לא יהיו בבית.כשם שנפתחו מסגרות לעובדים חיוניים , כך יש לפתוח מסגרות לילדים שחיוני שיהיו במסגרת חוץ ביתיות מספר שעות ביום. מסגרות קבועות לילדים קבועים. ילדים אלו מכונים לרוב ילדים בסיכון. אבל אני חושבת שמצב הסגר חשף ילדים שלא היו מזוהים על ידי המערכת כילדים בסיכון, לאוירה קשה בבתים. בגני הילדים, הגננות, ובבתי הספר המורות הן לדעתי חוד החנית של זיהוי מצבים וילדים שמחיייבים התערבות, שמחייבים להציע לילדים ולמשפחות מסגרות חינוך חיוניות. וזאת כיוון שהסיכון של המשך שהייה ממושכת בבית הפך עבור חלק מהילדים לסיכון יותר גדול מסיכון ההידבקות בקורונה.

לסיכום, בפוסט זה אני מבקשת להדגיש שחיוני להמשיך להפעיל מסגרות חינוך[בכלל], ולגיל הרך בפרט במצבים של סגר מהסוג שחווינו במצב של מה שהוגדר כ"למידה מרחוק". אלא שבעיניי המטרה של המשך הפעילות של מסגרות החינוך לגיל הרך היא קודם כל לאפשר קשר רציף ויומיומי עם הילדות והילדים המצויים עם משפחותיהם בסגר. מטרה נוספת היא זיהוי של ילדים שמסיבות שונות נמצאים בסיכון בבתיהם. לשם כך, יש לאפשר ולהנחות בשימוש במגוון דרכים ליצור תקשורת יומיומית עם הילדים. אין לחייב למידה בזום כ"הוכחה" שהגננות עושות את עבודתן והן זכאיות למשכורת. ניתן להשתמש בזום או בשיחות וידאו דרך הואטסאפ ליצירת קשר וישיחות עם ילדים יחידים. נקיטה במגוון אסטרטגיות החל משיחות טלפון וכלה בביקורי בית לגיטימית וחשובה. דרכי הפעולה צריכות להיות מותאמות לקהילות השונות ולצורכי הצוותים והילדים. נזכור גם בגנים עובדים צוותים ונדרשת עבודת צוות לחלוקת האחריות על האינטראציות היומיומיות בין נשות הצוות לפי איכות הקשרים של כל אחת מהן עם הילדים לפני הסגר, ובכפוף לגודל המשרה של כל אחת מנשות הצוות. מתעורר הצורך לדעתי לפתוח מייד אחרי הכרזת הסגר מסגרות חינוך לילדים שמתחייב שיבלו מספר שעות ביום מחוץ לבתיהם. חלק מגני הילדים החיוניים שלעת חירום צריך להיות למען הילדים ולא רק כדי לאפשר לעובדים חיוניים לעבוד. גננות וצוותי חינוך עשויים להיות עובדים חיוניים בזמני משבר מסוג זה. קשר יומיומי עם ילדים צעירים הוא הכרחי למען ההמשכיות של הלמידה גם אחרי הסגר. קשר יומיומי כזה עם ילדים בסיכון הכרחי להבטחת בריאותם הנפשית והפיזית.