האתגר המרכזי של חינוך "מוטה עתיד" הוא שינוי תודעתי בקרב קובעי המדיניות, המורים, התלמידים, הורי הילדים

אין ספק שהכרחי להכין את הילדים של היום לחיים טובים ופרודוקטיביים בעתיד. העניין הוא שאנו מכינים את הילדים לחיים של מחר שאת מאפייניהם איננו יכולים להכיר-אלא רק לשער את המגמות שיאפיינו אותם.

זאת ועוד, נראה שיש גם הסכמה די נרחבת שכאנשי חינוך איננו עושים עדיין מלאכה מספיק טובה בהתאמת החינוך למאפייני החיים היום. קל וחומר ניתן להסיק שעלינו  לתכנן דרכי עבודה לשיפור החינוך היום ולהכנת הילדים לחיים של מחר. ברור לכולם שנדרשים שינויים בדרכי העבודה במסגרות החינוך עצמן כמו גם בהכשרת המורים. לראייה דו"ח מבקר המדינה שמציג מחסור במורים בכלל ומה שגרוע מחסור במורים מקצועיים בפרט.

כנס שרי חינוך OECD בירושלים

במקביל די ברור שיש במדינת ישראל לא מעט כישרון ותעוזה מחשבתית-דברים שמתבטאים בין היתר בפרויקטים מדעיים. רק לאחרונה היינו עדים לשילוח של החללית "בראשית" לירח-הגעתה לירח והכמעט נחיתה שלה. מדעניות ומדענים היו שותפים לפרויקט הנפלא הזה כמו גם להפצתו בקרב תלמידות ותלמידים בישראל-כאמצעי לעידוד למידה מדעית של בנות ובנים מהפריפריה ומהמרכז. זאת ועוד, ריבוי הסטארט-אפים הטכנולוגיים במדינת ישראל הוא עדות נוספת יצירתיות ולכישרון ההקיימים במדינה.

במקביל אחד האתגרים הגדולים של משרד החינוך הוא התמודדות עם הפערים הענקיים בין התלמידים המצטיינים לבין התלמידים בתחתית סולם ההישגים הבין-לאומיים.  וזאת במציאות שמספר הילדים החרדים שאינם זוכים ללימודי ליבה עלה בשנים האחרונות.

אין ספק שחינוך משפיע גם באמצעות סביבה פיזית של למידה וגם באמצעות אינטראקציות פנים אל פנים ומקוונות. בארגונים גדולים כגון בתי ספר, מכללות ואוניברסיטאות נדרשים שינויים ארגוניים מרחיקי לכת כדי לממש את השינויים האלו. לדוגמה, מעבר למודעות שיש לצורך בפרויקטים ובלמידה קבוצתית מערבת טכנולוגיה לטיפוח כישורי חשיבה, נדרשים שינויים ארגוניים. לדוגמה, הגדרת משרות של מורים ומרצים שלא בהתבסס בעיקר על כמות השעות הפרונטליות שהם  מלמדים. חשוב שנזכור שבסופו של דבר איכות החינוך תלויה באיכות המורים המלמדים במערכת. איכות המורים  משפיעה באמצעות איכות אינטראקציות ההוראה ועיצוב הסביבה החינוכית. אינטראקציות הוראה מקדמות למידה וחשיבה אנליטית, ביקורתית ויצירתית תלויות מצד אחד בידע שיש למורים ומצד שני בכישורי התיווך שלהם. על כן טענתי היא שיש לראות בתיווך בין גננות ומורים לבין התלמידים כישור ליבה בהוראה.

קשרים בין אישיים טובים בין מורים לתלמידים בנוסף לתיווך הם סוג של תשתית של חינוך טוב בהווה והוא מכין לעתיד משום שהוא תורם לגמישות קוגניטיבית של הלומדים שהכרחית להתמודדות עם חוסר הוודאות והשינויים הצפויים בעתיד.

בעולם המערבי בעיקר בהשראת מערכות החינוך במדינות אנגלו -סקסיות דגש רב מושם על הערכת כישורי הילדים: הערכת תהליכי הלמידה הם חלק מהתהליך כיוון שתוצאותיה של הערכה זו עשויה לכוון את מאמצי השינוי של המערכת החינוך. אלא שמה שקורה בישראל בדומה למדינות אחרות, מאמצים, זמן ומשאבים כלכליים מוקדשים להערכת כישורי התלמידים ולא להערכת התהליך. הערכה מסוג זה איננה מניבה את התוצאות המצופות. ריבוי המבחנים מתיש מורים ותלמידים כאחד ומורים טובים עוזבים את המערכת.

משרד החינוך נערך להתמודדות עם אתגרי  התאמת מערכת החינוך למאה ה-21. אמנם תכנית משרד החינוך כוללת עקרונות ודרכי פעולה של "פדגוגיה מוטת עתיד", אבל נשאלת השאלה  מה נעשה בפועל כדי להביא לשינויים התודעתיים אצל מורים ותלמידים ההכרחיים לההתמודדות עם שינויים תכופים שצפויים לאזרחי המחר.

ברור שחלק מהשינויים הנדרשים מחייבים שינויים כלכליים, חברתיים ופוליטיים שהם מעל ומעבר למה שמורים וגננות יכולים לעשות. למשל הגדרת לימודי ליבה חובה גם לאוכלוסיה החרדית. למשל יצירת תנאיים שיאפשרו את יישום הרפורמות בקצב שמתאים לאופן שבו בני אדם לומדים.

הילדים והתלמידים   הישראלים שהם אזרחי המחר, יצטרכו להתמודד עם אתגרים שהם חלקם מקומיים וחלקם גלובליים. במישור המקומי, מדינת ישראל הופכת להיות אחת המדינות הצפופות בעולם. למדינה שכפי שמצוין בדו"ח "עתיד צפוף-ישראל 2050" קצב גידול האוכלוסיה הגבוה בעולם המערבי. לצפיפות האוכלוסין הצפויה(הכפלת כמות התושבים לקראת שנת 2050) השלכות מרחיקות לכת על הכלכלה, על החינוך, על החיים בערים, על התחבורה, על מערכת הבריאות , על יחסי הגומלין בין האדם לטבע. שינויים אלו מחייבים היערכות ברמת המדינה אך גם ברמת האזרחים שאמורים לתכנן משפחות בהתאם למשאבים העומדים לרשותם.

כל אלו מצטרפים לשינויים גלובליים שמתמקדים בהתמעטות מקורות מזון שיאכילו את אוכלוסיית העולם, התחממות כדור הארץ, הכחדה של מיני צמחים ובעל החיים וכו'. וכמובן השינויים המהירים שמתרחשים בעולם בעקבות שינויים טכנולוגיים שמשפיעים על איסוף, עיבוד, איחסון והפצת המידע, על הגדרה מחודשת של גבולות הפרטיות על שינוי במפת התעסוקה העולמית.

הטכנולגויה והרגלי הצריכה המקובלים בעולם המערבי תורמים מצד אחד לשיפור באיכות ונוחות החיים אבל גורמים לנזקים בלתי הפיכים לכדור הארץ.  מגמות שעלולה להם השפעה מכרעת על איכות החיים בדורות הבאים.

מדינות ומערכות חינוך צריכות להיערך למגמות אלו: להכשרת התלמידים להתמודדות עם קצב שינויים מוגבר בכל הקשור ליצירת הידע והפצתו ובכל הקשור ליחסי הגומלין המורכבים בין בני האדם לבין כדור הארץ ובין מדינות מפותחות למדינות מתפתחות. הכרחי לחנך לאחריות על קיימות כדור הארץ. חינוך זה מתחיל מהגיל הרך ביצירת זיקה בין ילדים לסביבתם הקרובה ושמירה עליה.

לנוכח כל אלו הוגדרו כאמור במסמך של משרד החינוך מספר עקרונות פדגוגיים:

פרסונליות
שיתופיות
אי-פורמליות
גלוקליות
תמורתיות
תכלול של זהות וייעוד אישי שראל

עקרונות אלו מחייבים על פי התרשים המופיע בעמ' 11  במסמך "פדגוגיה מוטת עתיד"  שהתפרסם לאחרונה על ידי משרד החינוך  האמות פדגוגיות וארגוניות כדי לבנות סביבות והזדמנויות שמאפשרות למידה ורווחה רגשית.

המודל חשוב אבל השאלה היא מה נעשה כדי לממש אותו.

שנים רבות  מחפשים דרך במשררד החינוך "לשבור" את מאפייני הלמידה התעשייתיים הפורמאליים המאפינים את בתי הספר. למידה פרונטאלית, מבוססת שינון שמדגישה טיפוח מיומנויות בסיסות ולא חשיבה ביקורתית, אנליטית ויצירתית. שמתמקדת בטיפוח מיומנויות של היחיד ולא מתבססת מספיק על עבודת צוות.

דווקא גני הילדים מגלמים בסביבתם רבים מעקרונות החינוך מוטה העתיד. הסביבה הפיזית וסדר היום בגני הילדים גמישים הרבה יותר מאשר בבתי הספר. הסביבה מזמנת הזדמנויות חקר ויצירה גמישה של קבוצות למידה מונחות ובלתי מונחות. יש בדרכי העבודה של גן הילדים אפשרויות בחירה. נכון הוא שלרוב השטח שניתן לקבוצה של 35 ילדים ושניים, שלושה אנשי צוות גדול הרבה יותר מאשר שטח ה"מחיה" שניתן לכיתת לימוד בבית ספר יסודי, בחטיבת הביניים או בתיכון.  אף שההזדמנויות קיימות לא תמיד דרכי העבודה הפדגוגיות ממצות את פוטנציאל הילדים והסביבה הניתנת לגנים. על כן בגני הילדים לרוב המשימה צריכה להתמקד בהכשרת סגלי הוראה והנחיה שמתמקדת באיכות התיווך שאמור להביא הן לגיבוש כישורים של עבודת צוות והן לגיבוש חשיבה אנליטית, ביקורתית ויצירתית.  דגש נוסף בהכשרה ובתמיכה צריך להיות מושם על דרכי שילוב והכלה של ילדים עם צרכים מיוחדים במסגרות אלו.

האמת היא שבשנים האחרונות נעשים מאמצים לשפר את הישגי התלמידים ולהשקיע  כספים רבים  במערכות החינוך בפריפריה. משאבים רבים מושקעים בשיפור מערכת החינוך במגזר הערבי.

השינויים הם מטבעם תהליכיים ולוקחים זמן רב. אחת המגמות שאני תוהה על משמעותה  היא השקעה בריהוט ושינוי פיזי של גני ילדים וכיתות כדי להתאים אותם לכאורה למאפייני החינוך מוטה העתיד. במוסדות חינוך רבים צצו  רהטים מודרניים צבעוניים על גלגלים כדי לאפשר עבודה בקבוצות קטנות. תקציבים מושקעים בשינוי מבני גנים כדי לאפשר שקיפות: שיפור היכולת של הילדים והצוות לראות את המתרחש בחוץ. מגמה המכונה ביופיליה.

השינויים הללו אסתטיים אבל אינני בטוחה שהם יביאו לשינויים המיוחלים בחשיבה של הגננות, המורים והתלמידים.

קל יותר להביא לשינויים מהירים ונראים לעין של הסביבה הפיזית ולהשקיע בציוד. קשה הרבה יותר להביא לשינויים תודעתיים בקרב מורים ותלמידים.  קשה הרבה יותר לתרום לכך שתלמידים בעידן המסכים יתעמקו בפרויקטים ויתמידו בלמידה גם כאשר הלמידה כרוכה בקשיים כשלונות ואתגרים. רהיטים ושקיפות פיזית לא יעו את העבודה.

אני חושבת שעבודה חינוכית שמעודדת התבוננות בסביבה הקרובה וחקר תופעות רווחות בה  מחייבת מחויבות, ידע והתמדה. שקיפות פיזית  היא גורם מסייע אבל לא גורם מכריע בתהליך זה. עבודה שיטתית בקבוצות קטנות היא משימה שמערוכות חינוך בארץ ובעולם המערבי עובדות קשה כדי לממש אותן. ריהוט מודרני , צבעוני  לא ידרבנו מורים וילדים לשקיע בעבודה קבוצתית שיטתית לאורך זמן.

החשש שלי  שמתלווה למגמה של הכנסת שינויים בסביבה הפזיית מבלי להבטיח קיומם של תהליכי למידת עומק , הוא שהבולטות של השינויים החיצוניים , תשמש כהסוואה להיעדר שינויים תודעתיים מעמיקים.

ככלל בעיניי עדיף להשקיע במורים ובתלמידים. להקשיב למורים ולגננות ולתמוך בהם על מנת שיוכלו לתמוך בלמידה של תלמידיהם. לצמצם בפרויקטים ותכניות חיצוניות לבתי הספר ולהשקיע בגננות ובמורים.  להביא לכך שמקוע ההוראה יהיה מקצוע יוקרתי כדי למשוך אליו מורים מצוינים(בדומה לנעשה בפינלנד). השקעה בשינויים פיזיים ובריהוט עשויה להוות תוצאת לוואי לשינויי עומק כפי שציינתי. אבל אם יש משאבים יש לתת עדיפות להשקעה בבני אדם לפני שמשקיעים בריהוט ובקירות.