חוק הפיקוח על מעונות היום-צעד חשוב אבל לא מספיק-לדרוש מהמחנכות הכשרה של גננת מוסמכת בכירה

לפני ימים אחדים התבשרנו על  האישור בקריאה שניה ושלישית של חוק הפיקוח על מעונות היום. החוק עבר בסופו של דבר כחוק ממשלתי אליו הצטרפו מגישי חוקים פרטיים בנושא (בהובלת ח"כ שאשא ביטון). חוק זה מתמקד בתנאים לפתיחת מסגרות חינוך לגיל הרך שבהם נמצאים 7 פעוטות או יותר. הרגולציה מתמקדת בבדיקת הרקע של המטפלות(ללא עבר פלילי ורקע נפשי) ולטיב ומיקום המבנה שבו תשוכן המסגרת החינוכית. רוב הכסף (280 מיליון שקלים) יוקדש לפיקוח וחלקו להקמת מעונות יום. נזכיר גם שהמוטיבציה להעביר את החוק מהר ככל האפשר נבעה מהשלכות המקרה המזעזע של גרימת המוות של הפעוטה יסמין וינטה על ידי מטפלת במסגרת פרטית(שבה במקרה הייתה מותקנת מצלמה).

הידיעה על קבלת החוק הייתה מלווה בהצהרות דרמטיות[ "עשינו היסטוריה"] מצד האנשים שהביאו לחקיקתו.  הציבור הגיב בצורה די מאופקת כהרגלו לחדשות אלו. כרגיל יש משהו לא מובן לי בניגוד בין חשיבות ודחיפות  הטיפול בחינוך לידה עד שלוש במדינת ישראל, ובין העובדה שאיכות החינוך בגילאים אלו נוגעת  לכולנו, לבין  היעדר המעורבות המאסיבית של הציבור בקידום חינוןך איכותי של ממש לתינוקות ולפעוטות.

במקביל להעברת החוק התבשרנו באמצעות כתבה בעיתון גלובס על הפעלת פיילוט שמתמקד בחינוך לגיל הרך במספר ישובים-פיילוט שמסתמנת אפשרות של בדיקת יעילותו על ידי האוניברסיטאות. נראה שלצורך הפיילוט נבחרו מעונות היום שתנאיי העבודה בהם הכי קרובים למה שהמליצה וועדת הסטנדרטים שפרופ' מיקי רוזנטל עמדה בראשה. הפייילוט ילווה ככל הנראה במחקר אורך. להלן טבלה שהופיעה בכתבתו של עמרי זרחוביץ בתאריך 23.10.2018 וכוללת פרטים מרכזיים על התכנית: כגון משכה של התכנית, עלותה, הישובים שבהם היא תפעל ומקורות מימון של התכנית. עד כמה שידוע לי תכנית הפיילוט יצאה לדרך לפני מאמצי החקחקה של החוק לפיקוח מעונות היום.

הפיילוט החל ביישובים "חלשים"

הפיילוט לפי רותם עזר-אליהו, מנהלת מיזם הינקות בשותפות קרן רש"י, אשלים והאגף למעונות יום ומשפחתונים, אשר התראינה לכתבה  "מבוסס על תפישה לפיה לרשות המקומית יש תפקיד משמעותי, יחד עם הממשלה, באספקת שירותים מקיפים"… "כיום ברוב הרשויות, הרשות מכירה את הילדים לראשונה בגיל שלוש, כשהם נרשמים לגן, ולא ביום שהם נולדים. אין חובה לרשויות להכיר את המשפחות ולעקוב אחר התפתחות הפעוטות". בפיילוט יש כוונה לשתף את הורי הילדים.

שני מיזמים אלו-חוק הפיקוח על המעונות ופיילוט הישובים-יתרמו כתוצאת לוואי שלהם, למיפוי מסגרות החינוך לגיל הרך-דבר חשוב כשלעצמו כיוון שהיום אין איש יודע היכן מתחנכים תינוקות ופעוטות במדינה. חשוב גם לחשוב על האפשרות  שהחוק יביא לסגירה של גנים פרטיים, בשל עלות תהליכי הרישוי. מה שישאר הוא מצד אחד מעונות גדולים ומצד שני ריבוי של מסגרות פרטיות של עד שישה ילדים שיפעלו מתחת לרדאר הפיקוח. לא ברור אם התפתחות זאת תיטיב עם הילדים.

ברקע מצוי גם חוק המצלמות שטרם הועבר בקריאה שניה ושלישית אבל סביר שגם הוא יעלה לדיון ויאושר בכנסת.

תוצאת תמונה עבור ‪incomplete puzzle‬‏

לכאורה הכל נהדר. אנחנו בכיוון הנכון. ובאמת אני חושבת שטוב שהממשלה מתחילה לטפל בבעיות היסוד של חינוך ילדים לידה עד שלוש.  מבקשת, עם זאת, להזכיר את בעיות היסוד, את המחלות הכרוניות של החינוך לילדים בגיל לידה עד שלוש במדינת ישראל. נזכיר את ממצאי דו"ח ה-OECD שמוזכר הן בכתבה בגלובס ועליו  כתבתי גם בבלוג זה: חוסר השקעה בתשתיות, איכות ירודה של החינוך שלו זוכים ילדים בני לידה עד שלוש. החוק שנחקק וגם המצלמות לא יעשו דבר לשיפור איכות החינוך במסגרות החינוך לגיל הרך.  לא יתרמו כלל לצמצום הפערים בין אוכלוסיות שונות במדינת ישראל-אחת מבעיות היסוד שמוזכרת פעם אחר פעם בדוחות ה-OECD. פינלנד מובילה עולמית בחינוך בזכות איכות הגננות והמורים שלומדים בה.  יש לזכור שהזרמת כספים למפקחים ומצלמות לא הביאו  בשום מקום בעולם לחינוך איכותי ולהישגים טובים. 

עמיתתי עידית צולמן היטיבה לתאר בכתבתה לכלכליסט את היתרונות ואת החסרונות של חוק הפיקוח על המעונות כפי שהוא חוקק. החשש הוא שהחוק מרבה בפיקוח וזונח את המהות: מה שנזנח לדבריה של צולמן הוא  ההון האנושי. חוק המעונות לא יביאו לשיפור איכות החינוך שהטיפול הוא חלק ממנו . חשוב מאוד שלא נסתפק עבור התינוקות והפעוטות במינימום ההכרחי. חשוב לבנות תנאים אשר יביאו לחינוך איכותי. כדי שזה יקרה הכרחי שהמחנכות שעובדות עם תינוקות ופעוטות יהיו בעלות רקע והכשרה לבנות אינטראקציות  מטפחות למידה וחשיבה על רקע הבטחת הביטחון הרגשי והפיזי של הילדים. החוק אמור לספק רק את הביטחון הפיזי של הילדים ולא לתרום דבר לביטחון הרגשי וללמידה שלהם. לא מספיק לצפות כתנאי סף לכניסה למקצוע היעדר רקע פלילי ונפשי! מזכירה שברוב המקרי ההתעללות שעלו לדיון בתקשורת לא היו מעורבות מחנכות עם רקע פלילי או נפשי מוכר. כפי שכתבתי שוב ושוב, ברוב המקרים היעדר הכשרה ותנאי עבודה קשים בהובילו להתעללות. כדי שמחנכות ומחנכים במסגרות החינוך יעשו את עבודתם נאמנה נחוצים הכשרה הולמת וגם תנאיי עבודה סבירים(הקטנת הקבוצות והתאמת המשרות לאלו של עובדי הוראה). גודל המשרות של המטפלות במעונות היום הוא כשל פקידים ולא כשל אנשים שעובדים בחינוך ובטיפול. 

הפיילוט בישובים מבורך בעיקר בשל הפניית הזרקור לרשויות המקומיות כמי שאמורות ליטול אחריות על חינוכם של הילדים בתמיכת תקציבים שמתקבלים מהמדינה. חשוב באמת לעקוב אחרי התפתחותם של הילדים שמשתתפים בפיילוט לאורך שנים. אין היגיון רב להמתין לתוצאות הפיילוט על מנת לשאוף בהדרגה ליישום מסקנות וועדת הסטנדרטים במסגרות השונות. שהרי אם בפילוט יבחרו מראש במסגרות שתנאי התקינה שלהם משופרים, תוצאותיו לא יקרינו על כלל מסגרות החינוך לגיל הרך.

את הנעשה אין להשיב. לכן אני מציעה במקביל להחלת החוק ולניהול הפיילוט, יש להפנות את המחנכות שעובדות עם ילדים לידה עד שלוש ללימודים מסודרים של "גננת מוסמכת בכירה". מדובר בתעודה שעברה מהעולם עם הפיכת פרופסיית ההוראה לפרופסיה אקדמית ועם החלת רפורמת אופק חדש. היו מצבים בעבר שבהם צוותים של מעונות וסייעות הופנו להכשרה של גננות מוסמכות בכירות ששמורה זכותם  להמשיך לתואר ראשון בחינוך. אני מציעה שבמקום השתלמויות שונות ומשונות יידרש מהמחנכות -גם כאלו שעובדות-להשלים מסלול של הכשרת גננות מסומכות בכירות שמשלבת בין היבטים תיאורטיים לפרקטיים. הכשרה מסודרת שנמשכת שנתיים, שלוש תלוי באינטנסיביות שלה, על פי תכניות שמצויות בידי מכללות להוראה מן העבר הלא רחוק. כשם שגננות ומורים נדרשים להשלים הכשרה מסודרת, כך גם מחנכות שעובדות עם תינוקות ופעוטות זקוקים לסוג זה של הכשרה. מדוע לא מסתפקים בכמה עשרות של שעות השתלמות כשמדובר בגננות ומורים?  תפקיד המחנכות של התינוקות והפעוטות איננו פחות חשוב או תובעני. עבודה עם תינוקות ופעוטות מחייבת משאבי נפש ושיקול דעת. באמת אין סיבה לדרוש פחות הכשרה מהם. הצעתי היא להתחיל מהכשרה של גננות מסומכות בכירות עם דגש על חינוך לילדים בני לידה עד שלוש היא סוג של שלב ראשון בדרך לדרוש, בהמשך, תואר ראשון בחינוך לגיל הרך, בדומה לנדרש מגננות ומורים. 

לסיכום, חוק הפיקוח על מעונות היום הוא צעד רגולטורי חשוב להכרה בחשיבות חייהם של תינוקות ופעוטות בני לידה עד שלוש. החוק, הפילוט והתקנת המצלמות (מהלך שיושלם וודאי בקרוב) אינם פותרים את בעיית האיכות הירודה של  החינוך לגיל הרך במדינת ישראל-איכות ירודה שזוכה לאזכורים בלתי מחמיאים בדו"חות ה-OECD. שיפור האיכות של החינוך לילדים בני לידה עד שלוש מחייב הכשרה מסודרת של המחנכות ומחנכים שעובדים עם תינוקות ופעוטות ושינוי דרסטי של תנאי העבודה שלהם. בפוסט זה הצעתי לחייב מחנכים ומחנכות בהכשרה של גננת מוסמכת בכירה. הדבר אפשרי כיוון שבמכללות להוראה ישנה תשתית של ידע וארגון לקיום הכשרות אלו. מסלול זה של הכשרה עדיף על קיום השתלמויות על ידי גופים שונים בהיקפים קטנים ולא מחייבים. באשר להסתכלות מאקרו על המערכת שווה שקובעי המדיניות יחשבו על יצירת תיעדוף והשקעת משאבים גדולים של המדינה באיכות החינוך. נדרשת הבנה שפיקוח ומעקב אינם פותרים את בעיית איכות החינוך!

ממצאי דו"ח ה-OECD על החינוך לגיל הרך-ידוע, ומתסכל מאוד!

פוסט זה מפורסם בעקבות עיון בכתבה  של ליאור דיטל, במוסף דה מרקר של עיתון הארץ :"הכישלון בבית הספר מתחיל בגן: כך מזניחה ישראל את ילדיה": ממצאי דו"ח החינוך השנתי של ארגון ה-OECD שפורסם אתמול, 11.9.2018. הכתבה של דיטל פורסמה הבוקר, 12.9.2018 .

מעיון בממצאי הדו"ח עולה שישראל משקיעה בתינוקות ופעוטות(מגיל לידה עד שלוש)  רק כ-20% מהתקציב המקובל  במדינות המפותחות. חשוב שנזכור שבארץ רק כרבע עד שליש מהילדים נמצאים במסגרות חינוך מפוקחות.  יתרה מזו, בשל היעדר פיקוח על מסגרות חינוך לילדים לידה עד שלוש, אין איש יודע באלו מסגרות נמצאים כל התינוקות והפעוטות במדינה.  מצוטט בכתבה של דיטל שכותבי הדו"ח מעריכים שנדרשת השקעה עצומה של כ-20 מיליארד שקל "כדי להשוות את תנאי הלימוד של ילדי הגיל הרך במעונות היום המפקוחים בישראל לאלה המקובלים בעולם המפותח". ואכן ד"ר קרנית פלוג, נגידת בנק ישראל הפורשת, וחוקרים נוספים מבנק ישראל , מציעים שוב ושוב להעלות מסים כדי לממן [גם] את החינוך לגיל הרך שגורם לנזקים לילדים עצמם, למשפחותיהם וגם לכלכלת המדינה בהווה ובעתיד.

יתרה מזו, בדו"ח ה-OECD  שמתמקד בביצועי החינוך של ישראל בכל דרגות הגיל(לא אתייחס לכל המידע הזה בפוסט זה), מצוין שאחת הבעיות המרכזיות של החינוך בישראל  היא הפערים הענקיים בין חלקי האוכלוסיה השונים שנוטה שלא להצטמצם כלל, בהשוואה לדו"חות של שנים קודמות.

המתסכל מאוד-קשה לי לתאר במילים עד כמה-הוא שמדובר בנתונים שידועים לכל. גם מרכיבי הבעיה ידועים[אציין אותם שוב ושוב ושוב גם בהמשך הפוסט]. גם הקווים הכלליים לפתרונות המערכתיים הדרושים ידועים לכל. מה שחסר הוא החלטה אמיצה שהשקעה בחינוך בכלל ובחינוך לגיל הרך בפרט חשובה לא פחות מהשקעה בביטחון; שהעלאת מיסים שמנוצלים למטרות ראויות איננה מילה גסה; ושנדרשת תכנית מערכתית ארוכת שנים שמתוכננת ומיושמת באופן שיטתי,  בהדרגה לאורך שנים-שזה אומר שמי שמקבל את ההחלטות עלול "לחטוף" ביקורת ומי שיהנה מהפירות(חוץ מאזרחי המדינה-אבל זו תוצאה זניחה כנראה) הם פוליטיקאים אחרים שלא יצא במשמרת שלהם לקבל את ההחלטה הגורלית.

ג'ימי ניוטרון מביע תסכול

המתסכל הוא שקובעי המדיניות מציעים פתרונות נקודתיים כדי לכבות שריפות. הנושא עולה לכותרות בדרך כלל כשמתגלה מקרה של התעללות קיצונית בתינוקות או פעוטות. בהזדמנות זו עושים תכניות ברדיו ובטלויזיה, כותבים כתבות בעיתון,  "זורקים עצם" לאנשים שמוחים בצורת חוק המצלמות הלא יעיל, תוספת מזערית לשכר המטפלות כדי להחזיר אותן מהר מהר לעבודה אחרי שביתה של 24 שעות.

מתסכל אותי גם שהורי הילדים-שזה בעצם כולנו, לא מתגייסים כדי להביא לשינוי מהותי של מצב החינוך לגיל הרך. למחאה של חוק האימוץ שהפלה הורים הומוסקסואלים הגיעו [בצדק רב] 80.000 איש כדי להזדהות עם ההורים ההומוסקסואלים המופלים לרעה; למחאה כנגד המצב הנוראי במסגרות החינוך לתינוקות ופעוטות, לא מגיעים אנשים כלל. כולם מגלים חרדה כשמתגלים מקרי התעללות וחושבים שהענשת המטפלות תפתור את הבעיה.

הסכנה השקטה היא בכך שהרבה מאוד ילדים צעירים נחשפים במסגרות החינוך לגיל הרך-המפוקחות והלא מפוקחות- לתנאיי חיים מלחיצים שפוגעים בהמשך התפתחותם. אבל מדובר בבעיות "שקטות" שלא מגיעות לכותרות העיתונים ותכניות הרדיו והטלויזיה.

המחאות האחרונות לגבי איכות החינוך לגיל הרך התעוררו בחודש יוני 2018(רק לפני שלושה חודשים)  אחרי חשיפת עדויות קשות על חשדות להתעללות בילדים במסגרות חינוך לידה עד שלוש במדינת ישראל. במקרה אחד מזעזע דובר על התעללות שהביאה למותה של תינוקת.

חשיפת המקרים האלו הביאה לגל מחאות של הורים שדעכו בינתיים לפני שהצליחו לדרבן פוליטיקאים לבנות תכנית חירום לאומית לטיפול בחינוך התינוקות והפעוטות עד גיל שלוש. במקביל, לתכנית טיפול וחינוך והכשרת כוח אדם, חייבת להתלוות גם תכנית שמתמקדת בפיקוח על מסגרות החינוך.

לנוכח העדויות הקשות, אושרה הצעת החוק שתחייב התקנת מצלמות במסגרות החינוך לגיל הרך. בפוסט זה אני מסבירה שוב מדוע הצעה זו איננה מספקת. החשש שלי הוא שרבים יראו באישור החוק סוג של פתרון שיניח את דעתם של קובעי המדיניות ואלו לא יטפלו באמת בבעיות היסוד שגורמות להזנחה פושעת של חינוכם של הילדים לידה עד שלוש במדינת ישראל. ואכן נזכיר שהקמת המועצה לגיל הרך שאמורה הייתה להתחיל לפעול בפברואר 2018 תקועה וביום א, 17.6 דחתה הממשלה בשלושה שבועות את הדיון בחוק הפיקוח על מעונות היום.

מכאן ואילך שחזור של פוסט שפרסמתי בחודש יוני 2018.

חשוב להבין מדוע אנו עדים לריבוי של מקרי התעללות רגשית ופיזית בתינוקות ופעוטות

בעיניי חשוב שקובעי המדיניות והאזרחים(שהם הורים ובני משפחה אחרים) יבינו את מקורות הקשיים שמובילים ליחס מתנכל שגובל לעתים באלימות כנגד תינוקות ופעוטות. על אף המקרים המזעזעים שמתפרסמים בתקשורת לאחרונה, איני חושבת שהמחנכות והמטפלות שעובדות במסגרות החינוך לגיל הרך  הן חבורת סדיסטים שבחרו לעבוד במסגרות אלו כדי לפגוע בילדים. מדובר באנשים(נשים לרוב) שמחוסר ברירה פנו לעבודה שאינה דורשת מהם הסמכה כלשהי מבלי לדעת למה באמת הם נכנסים עבודה טיפולית-חינוכית בתינוקות ופעוטות היא עבודה תובענית למדי מבחינה רגשית ופיזית. מטפלת נדרשת במהלך יום עבודה ארוך, שישה ימים בשבוע , קרוב לחמישים שבועות בשנה להתמודד עם תביעות לגיטימיות ובכי של תינוקות ופעוטות שעדיין אינם יודעים לבטא את צרכיהם במילים. לתינוקות אכן זכות מלאה לקבל טיפול הולם בצרכיהם. אבל נוצר פער בין מה שהתינוקות צריכים לבין מה שהמטפלות יכולות לתת. לצד הטיפול האישי בתינוקות ופעוטות, נדרשות המטפלות לטפל בסביבה ולהנחות פעילויות חינוכיות מבלי שיהיו להן מספיק ידע וכלים לעשות זאת.  מציאות זו שוחקת למדי ומביאה אנשים שלא מספיק מודעים ככל הנראה לחשיבות תפקידם לבטא את התסכול שלהם  בחוסר סבלנות ואף בפגיעה אקטיבית בילדים. תופעות של אובדן אנושיות מתלוות לשחיקה מקצועית.

מבקשת להזכיר שתופעת או אפילו "תסמונת השחיקה נחקרה רבות. תופעה זו מוגדרת על ידי פוידנגר(אצל פינצקר וחן, 2010) כ:"… מצב של עייפות ושל התרוקנות הכוחות הפיזיים והנפשיים של העובד. מקורות השחיקה נובעים, ככול הנראה, משאיפה מוגזמת להגשים ציפיות בלתי ריאליות שמוצבות על ידי האדם עצמו בהתאם לערכיו או בהתאם לערכי החברה". במחקר שלהן מצאו פינצקר וחן שלושה מקורות מרכזיים לשחיקת מורים בתחילת דרכם המקצועית: 1. עומס ואינטנסיביות;2. יחס נעדר אמפתיה מצד הנהלה ועמיתים;3. הלם מציאות שמתמקד בעיקר בפער בין המצוי לרצוי.

אם מורים סובלים משחיקה, מטפלות מועמדות לסבול משחיקה שבעתיים כיוון שתנאיי העבודה שלהן מפרכים: שמונה תשע שעות ביום,  מעט חופשות, שכר מינימום. עד כמה שידוע לי לא נערכו מחקרים שהתמקדו בשחיקת מטפלות במסגרות חינוך לידה עד שלוש.

מה יש לעשות?

חשוב קודם כל שקובעי המדיניות והציבור-בין היתר ציבור ההורים שמפקיד את ילדיהם בידי מסגרות החינוך השונות, יבינו את מציאות העבודה השוחקת במסגרות אלו. חשוב שאנשים יפנימו שאיכות הקשר בין מבוגרים לתינוקות ופעוטות הוא הרכיב המרכזי ביותר בעבודה זו. קשר שיש בו מתן תחושת ביטחון לצד גבולות לילדים.

התקנת מצלמות לא תפתור את בעית השחיקה ולא תתרום ליצירת קשרים טובים בין המטפלות לתינוקות והפעוטות. אנחנו עדים לכך שהתנכלות לתינוקות קורית גם  במסגרות שמותקנות בהן מצלמות. לא זו בלבד שהמצלמות לא תמנענה התנכלויות של מטפלות שחוקות  שאיבדו את הסבלנות, אלא שוודאי שהן לא תקדמנה  יצירת קשרים של אמון בין המטפלות לבין הילדים והוריהם.

מה שנדרש הוא אפוא גם בחירה מוקפדת של אנשים, גם הכשרה מקצועית אמיתית ולא קורסים מזדמנים ולא פחות מכך יצירת תנאי עבודה סבירים דומים לאלו של הגננות במסגרות החינוך שתחת הפיקוח של משרד החינוך. הדבר מחייב הקטנת כמות הילדים שבאחריותה הישירה של כל מטפלת, חופשות ארוכות יותר(כמקובל במערכת החינוך הציבורית), יום חופשי בשבוע, תמיכה רגשית מצד ממונים והורים. שינויים מרחיקי לכת אלו מחייבים תקציבי עתק(מעל ומעבר לתקציבים שמוקדשים כעת לחינוך לגיל הרך).

יתרה מזו, חשוב להבין שכ77% מהילדים(ליאור דטל,דה מרקר, 13.6.2018) נמצאים במסגרות חינוך בלתי מפקוחות. בשל היעדר הפיקוח והפקרת הילדים והתינוקות לידה עד שלוש, אין לאיש במדינת ישראל נתונים לגבי שיבוצם של התינוקות והפעוטות ולגבי  מסגרות החינוך הפרטיות עצמן. לכן כל תכנית שתיבנה מחייבת מיפוי ראשוני של הילדים ושל מסגרות החינוך.

עוד משהו על השימוש במונח גננת בהקשר  העובדת בחינוך לגיל הרך. חשוב שהציבור ואנשי תקשורת יהיו ערים לכך שהשימוש במונח "גננת" מתאים רק למי שהשלים תואר אקדמי  ותעודת הוראה בחינוך לגיל הרך. העובדות במסגרות החינוך הפרטיות ובמעונות היום אינן לרוב גננות וחשוב להקפיד על שימוש מותאם בכינויי עובדים כדי לא להטעות את הציבור.

הצעת קווים מנחים לתכניות ארוכות וקצרות טווח

מדינת ישראל תעשה היסטוריה באמת, אם תבנה תכנית רב שנתית שהיא מערכתית וכוללת, ושתעוגן בחקיקה ותוכל לצאת לפועל ללא קשר להתחלפות הצפויה של ממשלות. זה מה שהמועצה לגיל הרך אמורה לעשות.

יש צורך להעביר את האחריות  על חינוך התינוקות והפעוטות למשרד החינוך ולהגדיר את תכולת האחריות של משרד החינוך ושל המועצה המוצעת לחינוך בגיל הרך.

  • הכרחי להגדיר מהן מסגרות החינוך הכפופות למשרד החינוך?(מעונות יום, משפחתונים, גנים פרטיים?)
  • חשוב לתת את הדעת למי ולאיך מטפלים בילדים בני לידה עד 3 המצויים בבתים.

צורך בהגדרת תכנית כוללת לטווח ארוך

להלן מספר נקודות התייחסות שאותן יש לדעתי  לקחת בחשבון:

  • הגדרת מסגרות להכשרת מחנכות שעובדות בגיל הרך
  • הגדרת תכנון לאומי שמתמקד במגוון של מסגרות חינוך תוך התאמתם למאפיינים תרבותיים שונים
  • הגדרת ואכיפת תנאי עבודה לצוותים במסגרות החינוך: כמות שעות העבודה, חופשות, כמות ילדים באחריותן
  • הגדרת תנאיי קבלה לעבודה כמחנכות לגיל הרך
  • הגדרת מדיניות של קשר בין הממסד החינוכי למשפחות הילדים
  • הגדרת מקצוע המטפלת לגיל הרך כמקצוע שמחייב רישיון על מנת לעסוק בו

צורך בהגדרת פעולות לטווח קצר

  • מיפוי מסגרות חינוך, השכלת מחנכות, צרכים של הילדים, המשפחות, המחנכות;
  • מחקר שמתחקה אחרי סוגי מסגרות מגוונים שעשויים לתת מענה  לילדים  בני לידה עד שלוש עם צרכים שונים ולמשפחות עם העדפות מגוונות; מעונות יום גדולים אינם מתאימים לכל הילדים; הורים שונים עשויים להעדיף  סידורי טיפול וחינוך מגוונים(בין היתר תשלום לאחד ההורים שנשאר תקופה ממושכת בבית כנגד סבסוד של חינוך תינוק אחר שמקבל טיפול במעון);
  • הגדרות אוכלוסיות ילדים, מחנכות, הורים בסיכון והפניית משאבים לטיפול במצבי סיכון;
  • דרישה של רישיון לעסוק במקצוע מטפלת/מחנכת לגיל הרך אוניברסאלי(בדומה לרשיון הנהיגה);
  • הכנסת כל המסגרות לחינוך לגיל הרך לפיקוח;
  • שיפור הדרגתי של תנאיי ההעסקה של המחנכות במסגרות החינוך השונות;
  • הגדרת רישיון למסגרות חינוך לגיל הרך קבוצתיות ;
  • אכיפת פיקוח על כל מסגרות החינוך לגיל הרך;
  • בניית תשתיות קהילתיות לתמיכה במסגרות חינוך לגיל הרך בשיתוף עם הרשויות המקומיות.

חשוב ביותר לזכור שבניית מעונות יום בלבד לא תפתור את הבעיה. מדובר במראית עין של פתרון ולא בפתרון אמיתי!

תכנית חירום לאומית לחינוך לידה עד שלוש תהיה תכנית יקרה. אני לא כלכלית ולא יכולה להציע מקורות מימון. ד"ר קרנית פלוג נגידת בנק ישראל הפורשת וד"ר איל ארגוב, ראש תחום מקרו בחטיבת המחקר בבנק ישראל  הציעו להגדיל מסים  שיוקצו בין היתר לחינוך לילדים בני לידה עד שלוש.  ארגוב ממליץ "לחזק את הרכיב החינוכי במעונות היום, בהתאם לוועדת טרכטנברג,שגם לגיבושה תרמו נציגי הבנק, זאת על רקע הממצאים כי איכות החינוך בישראל ומיומנויות היסוד של אזרחי ישראל נמוכות יחסית בהשוואה ל-OECD." 

לסיכום, פרסום הנתונים של דו"ח החינוך השנתי  של ארגון ה-OECD על מצב החינוך בישראל בכלל ועל מצב החינוך לילדים מלידה עד שלוש בפרט, מפחיד בנתוניו הקשים, אבל איננו מפתיע איש, ולכן מעורר תסכול. תסכול על כך שעל אף שמצב החינוך לידה עד שלוש בארץ ידוע לכל, לא מושקע מאמץ מערכתי לשינוי יסודי של המצב. זה לא שלא נעשה כלום. אבל הנעשה הוא מעט מידי, לא ממוקד מידי, לא מערכתי ובעיקר לא מתקבלת ההחלטה להשקיע את סכומי הכסף האדירים הנדרשים לשינוי של ממש בחינוך לידה עד שלוש. הקורבנות של מצב החינוך לידה עד שלוש בארץ הם התינוקות ופעוטות וגם המטפלות במסגרות החינוך שעובדות בתנאיים בלתי אפשריים. אמנם הן בחרו לעבוד בעבודה הזו, ושום דבר לא מצדיק התעללות, אבל הורים חייבים להבין שבני אנוש סבירים אינם יכולים לעמוד לאורך זמן בתנאי העבודה הקשים המתקיימים במסגרות החינוך לגיל רך. לאור כל אלו נדרשת תכנית מקיפה שכוללת הכשרה הולמת דומה לזו של הגננות, מציאת מנגנוני איתור עובדות מתאימות, שיפור תנאי החיים והעבודה במעונות ובמסגרות חינוך אחרות לגיל הרך ופיקוח הולם, והעברת האחריות על החינוך לידה עד שלוש למשרד החינוך. חשוב שנבין שהסדרה של מצב המעונות איננה פותרת את הבעיה כיוון שרוב התינוקות והפעוטות אינם נמצאים במעונות היום המפוקחים על ידי משרד העבודה והרווחה.  חשוב גם שהציבור ידע שהמטפלות העובדות במסגרות חינוך לגיל לידה עד שלוש, אינן לרוב גננות.

מצב החינוך לגיל הרך בישראל רע-נדרשת תמיכה בחוק המועצה לגיל הרך!

 היום,22.6.20117, פורסמה בעיתון- The Marker על ידי ליאור דטל, כתבה גדולה שכותרתה הלא מחמיאה למערכת החינוך בישראל היא: "הילודה בישראל גבוהה מבסעודיה-אבל ההשקעה בגיל הרך היא מהנמוכות במערב".

 

תוצאת תמונה עבור עצומה

הכתבה מציגה בעיות אקוטיות במערכת החינוך לגיל הרך בארץ-בעיות שדו"ח מומחי ה-OECD מצביעות עליהן:

  • חלוקת האחריות על החינוך לגיל הרך בין כמה משרדי ממשלה, בניגוד להמלצות מקצועיות;
  • השקעה ממשלתית נמוכה ביותר בחינוכם של ילדי הגיל הרך -במיוחד בדרגת הגיל לידה עד שלוש-למשל מדינות הOECD משקיעות בחינוכם של בני לידה עד שלוש "רק" 200% יותר מאשר בישראל!!!
  • שכר נמוך של גננות בעיקר גננות "טירוניות"-שלא לדבר על תנאיי העבודה המכפירים של המחנכות במסגרות החינוך לידה עד 3!
  • צפיפות בגני הילדים הגבוהה במערב(לא סתם נקראה המחאה של ההורים מחאת ה"סרדינים").

…וכל זאת למרות ממצאי מחקר ששבים ומראים שחינוך איכותי החל מהגיל הרך עשוי לשפר את הישגי הלמידה של הילדים. מודגש שוב ושוב שבמיוחד חשוב להנגיש מסגרות חינוך איכותיות לילדים צעירים, לתינוקות ולפעוטות שבאים מסביבות חברתיות מוחלשות. אלו בדיוק הילדים שלמרבה הצער נופלים שוב ושוב בין הכסאות.

לכן חשוב לתמוך בעצומה שתובעת  מהממשלה לחוקק את חוק המועצה לגיל הרך. אני פונה גם מהבלוג הזה להורים, מחנכים, לציבור הרחב לחתום על העצומה ולא להרפות כלל, עד אשר יוקם גוף שיהיה אחראי על חינוכם של הילדים מהלידה ויפעל במלוא העוצמה לשיפור מסגרות החינוך לגיל הרך בארץ ולשיפור תנאיי החיים של הפעוטות ולא פחות מכך לשיפור תנאיי העבודה של העוסקות במלאכה חשובה זו!

חתימה על העצומה!

סיכום שנת 2016 ומאגר פוסטים לפי נושאים: כישורים של המאה ה-21, ניהול כיתה, פינת הפסיכולוג, חינוך לידה עד 3 ועוד

מטרת פוסט זה-אחרון לשנת 2016 היא עריכת סיכום של הפעילות בבלוג במהלך שנה זו. אנסה להתייחס למשמעויות שאני מייחסת לנתונים ואבקש התייחסיות של הגולשים. אציין את נושאי הפוסטים המרכזיים ואצרף קישורים על מנת שהמתענינים בנושאים אלו יוכלו למצוא אותם בקלות.

הבלוג החל לפעול בספטמבר 2015. תחילת שנת 2016 מצאה את הבלוג אחרי שלושה חודשי הרצה. בשנת 2016, הבלוג התנהל בקביעות ובעקביעות. מדובר לרוב בפרסום פוסט אחד לשבוע בממוצע לאורך כל השנה. תגובות והתייחסיות הגולשים-שהתבטאה בעיקר במספר הצפיות ובמספר המבקרים היוו עידוד משמעותי עבורי להמשיך ולפרסם פוסטים בבלוג.

בפוסט זה אציג:א. מעט נתונים על מספר הצפיות והמבקרים בבלוג ומספר פוסטים כולל;  ב. אציג בעקבות מעין ניתוח תוכן  של נושאי הפוסטים, את  הנושאים המרכזיים של הפוסטים ואתייחס למגוון המניעים שהביאו אותי לפרסם פוסטים יחידים ומקבצי פוסטים שונים; ג. אציין פוסטים שהרבו הגולשים לצפות בהם כמו גם פוסטים שזכו למעט צפיות.

Never give up. Picture Quote #1

מעט נתונים מספריים

הנתונים המוצגים כאן נכונים ל-30.12.2016 בשעה 20:30.

במהלך שנת 2016 פורסמו סה"כ 52 פוסטים, אחד בשבוע בממוצע.  היו חודשים שבהם פרסמו רק שלושה פוסטים(יולי וספטמבר 2016),  בחודשים אחדים פורסמו 5 או 6 פוסטים(חודשים ינואר, מאי ואוגוסט 2016).

במהלך שנת 2016 נרשמו 33.578 צפיות ו-22706 מבקרים.

32139 צפיות מישראל ו-1448 צפיות מרחבי העולם. גולשים דוברי עברית מכ-65 מדינות מכל היבשות צפו בפוסטים שונים במהלך השנה.

אציג למטה את מספר הצפיות ממספר מדינות:
ארה"ב 919 צפיות

צרפת 88 צפיות

הולנד 73 צפיות

קנדה 44 צפיות

גרמניה 37 צפיות

בריטניה 37 צפיות

אירלנד 21 צפיות

איטליה 15 צפיות

תאילנד 14 צפיות

אורוגואי 14 צפיות

ספרד 12 צפיות

אוסטרליה 12 צפיות

יוון 10 צפיות

שבדיה 10 צפיות

אני מודה שריגש אותי לראות כניסות מכל פינה בעולם ומבינה שדוברי עברית עם עניין בחינוך לגיל הרך נמצאים בכל מקום בעולם!

נושאי הפוסטים

 ניהול כיתה ורכיבים שונים של נושא זה

בקטגוריה זו מספר פוסטים שמתמקדים בכישורי ניהול כיתה של גננות ומורות כמו גם כישורים של ילדים וצוות שניהול הכיתה אמור לתרום לפיתוחם. ניהול כיתה כולל כמעט כל מה שמורה או גננת עושה מלבד הבקיאות בתכנים. הצלחת ההוראה תלויה בידע, אך גם באיכות התיווך של מורה או גננת עם קבוצות של ילדים. ללא ניהול כיתה  מוסרי ואפקטיבי,  לא יווצרו התנאיים ההכרחיים להתפתחותם של ילדים: רווחה רגשית ותנאי למידה. אף שרבות מהדוגמאות המובאות בפוסטים נוגעים לחינוך לגיל הרך(לידה עד 8) חלק גדול מהתהליכים תקפים גם כאשר מדובר בחינוך היסודי ועל יסודי. אחד העיסוקים המרכזיים שלי בשנים האחרונות נוגע לניהול כיתה. נושא שאני מרבה ללמד ולכתוב עליו. אחת השאלות שנשאלת היא גם כיצד מנהלים כיתה לטיפוח כישורים של המאה ה-21?

ניהול כיתה כאתגר עמו מתמודדות גננות ומורות

ניהול מוסרי של כיתה במסגרות חינוך לגיל הרך

זיקות הכרחיות בין תיווך, עבודה בקבוצות קטנות וניהול כיתה

מנהיגות שלילית והלשנות בקרב תלמידים כתוקפנות חברתית

עבודת צוות

שותפות בין הורים מורים וגננות-מי באמת מעוניין בה?

נזכור מתחילת השנה להכיר לעומק את התפקוד החברתי של כל אחד מילדי הגן והכיתה וניערך להתערבות בשעת הצורך

למה לא כדאי לחלק את הגן מעורב הגילים לקבוצות של “בוגרים” ו”צעירים”?

יישום שיטתי של תכנית ספריית פיג’מה לקטנטנים במעונות יום

על חשיבות החינוך לגבולות לילדים ושל הילדים

על חיזוקים ועונשים ודרכי השימוש בהם

כישורים של המאה ה-21

בקטגוריה זו התייחסות לכישורים מרכזיים שטיפוחם בקרב ילדים צעירים ובכלל בקרב אזרחים בעולם המשתנה במהירות מול עיננו, עשויים להכשיר אותם טוב יותר להתמודדות עם אתגרי המאה ה-21.

לתת מקום לשאלות הילדים בעבודת הגן ובית הספר

האם הנוף זז? ו-איפה האימא?- בעקבות שאלות ושיח של ילדי גן

חשוב להעריך ולשפר דרכי התמודדות עם בעיות

סביבה מטפחת מסוגלות עצמית אצל ילדים, הורים, גננות ומורים

אוטונומיה והכוונה עצמית והקשר שלהן להשפעה ולשליטה

היעלבות,העלבה, שליטה עצמית ושליטה באחר

זכותו של הצבע השחור שנכיר בו, וזכותם של הילדים לצייר בשחור!(יצירתיות)

המסע המופלא במרחב שמחבר ומפריד בין המציאות לדימיון(יצירתיות)

התפוח נופל לפעמים די רחוק מהעץ: על אתגרי הקבלה של הזהות האופקית

חינוך לבחירה חופשית. יש דבר כזה?

ויסות עצמי: דוגמאות, הגדרות, התפתחות וטיפוח

על הסביבה ללמוד לא לדכא אסרטיביות בכלל ואסרטיביות של בנות ונשים בפרט!

נילחם בגזענות: נאפשר, נקבל ונעודד את יוצאי אתיופיה למלא תפיקידי הוראה וניהול במסגרות חינוך

שונות וגיוון תרבותי, דתי, עדתי אינם רב תרבותיות!

על חינוך לפרטיות שמתבסס על הבנת הזיקות בין שיתוף, אינטימיות ופרטיות

על אמפתיה וחמלה ודרכי טיפוחן במפגשים פנים-אל-פנים בגיל הרך ובכלל!

סביבה מטפחת מסוגלות עצמית

שהדרישה לחדשנות בחינוך לא תבלבל אותנו: אין תחליף לקשר האישי שלנו עם הילדים הצעירים!

עבודת צוות

טכנולוגיה דיגיטלית כחלק מהחיים…אבל לא ככל החיים בגיל הרך ובכלל

טיפוח כישורים חברתיים והתמודדות עם קשיים חברתיים

המרכזיות של  כישורים חברתיים בקרב ילדים לרווחה הרגשית שלהם ולהשתלבותם בחברה הפכה אותם ליעד מרכזי לעשייה המקצועית שלי ולכתיבה במשך השנים וגם בבלוג זה. באמצעות הכתיבה בבלוג ובכלל לרבות הוראה בנושא אני מבקשת להדגיש שיש ילדים שזקוקים לתמיכה וחניכה של מפגשיהם החברתיים. ניסיונות סיוע אלו נושאים בדרך כלל פרי.

על הסביבה ללמוד לא לדכא אסרטיביות בכלל ואסרטיביות של בנות ונשים בפרט!

מנהיגות שלילית והלשנות בקרב תלמידים כתוקפנות חברתית

למנוע ולהפחית את הנזקים של הבריונות הדיגיטאלית

היעלבות,העלבה, שליטה עצמית ושליטה באחר

נזכור מתחילת השנה להכיר לעומק את התפקוד החברתי של כל אחד מילדי הגן והכיתה וניערך להתערבות בשעת הצורך

תוקפנות חברתית-התוקפנות שעוברת מתחת לרדאר המבוגרים

קונפליקט איננו [בהכרח] תוקפנות

איך מאפשרים לילדים ביישנים להרגיש בנוח ולהיות חלק מגן הילדים ?

ספרי ילדים וקריאה חוזרת

קריאה דיאלוגית של ספרי ילדים בבית ובגן הילדים  היא אחת הפעילויות הנעימות והתורמות ביותר להתפתחותם של הילדים. מדובר בקריאה שבה הילד שותף מלא למתן פרשנות על הטקסט המילולי והחזותי כאחד ולשיח המתפתח סביבם. כשמדובר בבית, הורה או בן משפחה אחר קורא עם ולילד. בגני הילדים , במעונות יום ואף בכיתות א-ב, קריאה דיאלוגית ומשמעותית מחייבת עבודה בקבוצות קטנות. לנושא חשוב זה מודגשים מספר פוסטים. בחלק זה אכלול את  הפוסטים שיש להם נגיעה לספרות ילדים ולקריאת ספרי ילדים. אזכורים של יצירות ספרות כלולים ברוב הפוסטים המופיעים כאן.

עידוד חשיבה וכשירות תרבותית באמצעות ספרי ילדים בשפות שונות

ילדים בגיל הגן מדמיינים ומדברים על אלוהים

קריאה דיאלוגית חוזרת של ספרי ילדים בבית, במעון, בגן ובבית הספר!

ספרות ילדים כהשתקפות של משפחות שונות וכמחנכת לקבלת השונות

בובות כחפצי מעבר חשובים בתקופת מלחמת העולם השניה בצל השואה(השתקפות חפצי מעבר בתוך ספרי ילדים)

על ילדים ומכשפות טובות, רעות ובודדות

יישום שיטתי של תכנית ספריית פיג’מה לקטנטנים במעונות יום

זכותו של הצבע השחור שנכיר בו, וזכותם של הילדים לצייר בשחור!

"פינת הפיסכולוג"

בהיותי פסיכולוגית יצא לי לא מעט פעמים להתייחס לשאלות שנוגעות  להתמודדות ילדים עם המצב חיים מאתגרים כגון מתח ביטחוני, הוראת השואה וימי הזיכרון, נושא המוות ועוד.

התלבטויות לגבי הבטחת תנאיי ביטחון ובטיחות במסגרות חינוך לילדים בגיל הרך מאוד

מחשבות על עשייה רצויה ועל עשייה פחות רצויה בחינוך לגיל הרך לקראת יום השואה הקרב והבא!

איך נסביר לילדים על יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה?

איך נוגעים בנושא המוות והאובדן עם ילדים צעירים?

על חשיבות החינוך לגבולות לילדים ושל הילדים

בובות כחפצי מעבר חשובים בתקופת מלחמת העולם השניה בצל השואה

שיתוף הילדים(והנכדים) בפרטים שקשורים למעבר דירה!

בילוי מחוץ לבית, חיבור לטבע והכוחות החזקים שבולמים תהליכים אלו

התחפשות בפורים ובכלל שונה מההסוואה בטבע. תיהנו מפורים ולמדו על הסוואה בהזדמנויות אחרות

חינוך לידה עד 3: מדיניות ודרכי עבודה

אחד הנושאים שנידונו בבלוג זה שוב ושוב הוא המשבר בחינוך לילדים בני לידה עד 3 במדינת ישראל. במהלך שנת 2016 התעוררה תקוה שבעקבות וועדת אללוף-טרכטנברג ובעקבות ועדת גרונר יועבר הטיפול בחינוכם של ילדים בני לידה עד שלוש למשרד החינוך. אלא שברגע האחרון חזר הטיפול בחינוך הילדים בני הלידה עד 3 למשרד הרווחה(אחרי שמספר שנים היה באחריות משרד התמ"ת ומשרד הכלכלה). האינטרסים של הילדים הצעירים ושל העובדות במסגרות החינוך נזנחו שוב ונראה כי אין מי שיזעק את צעקתם.

מקומו של הטמפרמנט בהתפתחות היחיד והשפעתו על קשריו עם הסביבה

שוב איומים להשבתת מעונות היום! נדרש טיפול שורש ולא פלסטר!

הכרחי שהורי הילדים והציבור הרחב יתמכו במעונות היום ובמעברם המתוכנן והמבוקר למשרד החינוך

העברת הפיקוח על מעונות היום למשרד הרווחה-צעד אחורה במצב החינוך של הילדים בגיל הרך

יישום שיטתי של תכנית ספריית פיג’מה לקטנטנים במעונות יום

מי יכול להשאיר פעוט באוטו לוהט??? כל אחד מאיתנו יכול!!!!

השביתה במעונות היום של ארגוני הנשים בוטלה-המלאכה לא תמה

לא נוותר על שיפור איכות החינוך לילדים לידה עד שלוש-חינוך שקשור לכלכלה חזקה ובריאה

היסטוריה בחינוך לגיל הרך !!? רצוי בגישה שונה משהורגלנו בעבר !!

על חשיבות החינוך לגבולות לילדים ושל הילדים

למה לא קמה מהומה בנושא המצוקה במסגרות חינוך לגיל לידה-שלוש?

מצלמה בגן איננה תחליף לתנאיי עבודה סבירים למחנכות ולאמון בהן!

 

מה הניע אותי לכתוב ?

כתבתי על נושאים שאני רואה כמרכזיים בחינוך לילדים צעירים. לעתים קרובות בעקבות כתיבה אקדמית שאותה אני מתרגמת לפרקטיקות חינוכיות. בנוסף , כתיבתי הגיבה לאירועים במדינה: מתח ביטחוני, יום השואה, יום הזיכרון, משבר במערכת החינוך לידה עד שלוש. הגבתי גם לכתבות בתקשורת. עיסוקיי כמרצה בחינוך לגיל הרך הביאו לכך שחלק מהפוסטים משקפים את העשייה והמחקר המבורכים של סטדונטיות שלי. השתמשתי גם בפוסטים אחדים לסיכום הרצאות של הנושאים שאני מלמדת.

מה היו הפוסטים הפופולאריים ביותר בעיני הצופים בשנת 2016 ?

הפוסטים מוצגים לפי סדר יורד של צפיות ללא כל עריכה שלי.

  1. על חיזוקים ועונשים ודרכי השימוש בהם
  2. סביבה מטפחת מסוגלות עצמית אצל ילדים, הורים, גננות ומורים
  3. מחשבות על עשייה רצויה ועל עשייה פחות רצויה בחינוך לגיל הרך לקראת יום השואה הקרב והבא!
  4. ניהול כיתה כאתגר שאיתו מתמודדות גננות ומורות
  5. איך נסביר לילדים על יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ולנפגעי פעולות האיבה?
  6. עבודת צוות
  7. למה לא כדאי לחלק את הגן מעורב הגילים לקבוצות של “בוגרים” ו”צעירים”?
  8. על אמפתיה וחמלה ודרכי טיפוחן במפגשים פנים-אל-פנים בגיל הרך ובכלל!

מה היו הפוסטים שלא נצפו בשנה זו ואני חושבת שהם שווים עיון ?

בחלק זה אציין ארבעה פוסטים שזכו למעט צפיות אף שאני חושבת שהנושא המטופל באמצעותם שווה התייחסות. ההצגה כאן איננה טכנית לפי סדר ההופעה באתר אלא תוך שאני בוחרת פוסטים ששווים הצצה למרות מעט הצפיות בהם.

  1. השביתה במעונות היום הסתיימה העבודה לא תמה
  2. לא נוותר על שיפור איכות החינוך לילדים לידה עד שלוש-חינוך שקשור לכלכלה חזקה ובריאה
  3. מי יכול להשאיר פעוט באוטו לוהט? כל אחד מאיתנו יכול
  4. אוטונומיה והכוונה עצמית והקשר שלהן להשפעה ושליטה

שלושה מבין ארבעת הפוסטים שזכו למעט צפיות(כמה עשרות צפיות כל אחד ) נוגעים לחינוכים של הילדים בני הלידה עד שלוש. מצב החינוך במסגרות אלו בעייתי מאוד במדינת ישראל. רבות מהמסגרות אינן מפוקחות ואילו במעונות היום המפוקחים התקינה של כוח האדם והכשרתו ירודים ובעיתיים. החשוב איננו צפייה בפוסטים אלא התגייסות של כל הציבור בישראל ובראשם הורי הילדים לטובת החינוך לגיל הרך. ללא התגייסות כזו המצב העגום הקיים ישאר איתנו ויחד איתו  תינוקות, פעוטות ועובדות במצוקה!

לבסוף אני מבקשת להודות לאלודי על הסיוע שהעניקה לי בהפעלת הבלוג במהלך שנת 2016 ובכלל !

לא נוותר על שיפור איכות החינוך לילדים לידה עד שלוש-חינוך שקשור לכלכלה חזקה ובריאה

מטרת פוסט זה להמשיך לעדכן בפרטים שקשורים לצעדים הננקטים למען שינוי ההחלטה להעביר את האחריות על חינוכם של בני הלידה עד שלוש שנים לאחריות משרד הרווחה. חשוב שנמשיך במאמצים לשכנע את הממשלה לשנות את ההחלטה שהביאה למעבר של האחריות על חינוך הילדים הצעירים למשרד הרווחה.

Never give up. Picture Quote #1

חשוב שלא נוותר עד שהחינוך לגיל הרך בישראל מאוד יקבל את הטיפול שהוא ראוי לו !

ההחלטה שהתקבלה להעביר את האחריות על חינוכם של הילדים בני הלידה עד שלוש שנים למשרד הרווחה הביאה להתארגנויות וצעדים של גופים(כגון עמותת "אנו" שיזמה מפגש מחאה מול בית ראש הממשלה, אתמול 7.9.2016; מכתב  של יו"ר איגוד מחלקות החינוך אבי קוזמינסקי לראש הממשלה ,ניר עמדה של האגודה למען הילד בגיך הרך בישראללצערי הרב ההדים התקשורתיים של פעולות  אלו חלשים מידי.

כל הוועדות המקצועיות (וועדת טרכטנברג, וועדת טרכטנברג ואלאלוף, דו"ח מבקר המדינה) וכל אנשי המקצוע מאוחדים בדעתם שמקומו הטבעי של חינוך הילדים הצעירים מלידה עד שלוש הוא במשרד החינוך. וזאת כדי לטפל באיכות החינוך לגיל הרך, בנוסף לבניית מעונות והגדלת ההיצע של מקומות חינוך מפוקחים לילדים ולהוריהם.

לסוגיית האיכות של החינוך במעונות יום , התייחס גם ד"ר איל ארגוב, ראש תחום מקרו בחטיבת המחקר בבנק ישראל בשני מאמרים שכתב בעיתון גלובס, האחרון שבהם  בגליון של ימים א'-ב', 7-8 באוגוסט 2016.  ארגוב מציעה להגדיל מסים  שיוקצו בין היתר לחינוך לילדים בני לידה עד שלוש.  הוא ממליץ "לחזק את הרכיב החינוכי במעונות היום, בהתאם לוועדת טרכטנברג,שגם לגיבושה תרמו נציגי הבנק, זאת על רקע הממצאים כי איכות החינוך בישראל ומיומנויות היסוד של אזרחי ישראל נמוכות יחסית בהשוואה ל-OECD."

בעצם מה שעולה הוא שגם אנשי החינוך וגם כלכלים מכירים בחשיבות שיפור איכות החינוך לגיל הרך לטובת הילדים, משפחותיהם וכלכלת המדינה.

בפוסט שכתבתי לפני כחודשיים  וחצי, לפני שנפלה ההחלטה האומללה להעביר את האחריות על חינוכם של הילדים למשרד הרווחה, התמודדתי עם העובדה המצערת שחינוכם של הילדים מגיל לידה עד שלוש מעורר מעט מידי שיח ומחאה ציבוריים; וודאי בהשוואה לסוגיות חשובות אבל פחות קריטריות לעתיד החברה והכלכלה בישראל כגון מחירי העגבניות או הזיהום בדגני הבוקר.

מצבנו היום גרוע משהיה אז כי בחודש מאי, עקב משבר המעונות שעיכבו את הרשמת ההורים לשנת תשע"ז, הממשלה התמודדה עם בעיה דחופה שצריך היה לפתור. היום, אחרי קבלת ההחלטה להעביר את האחריות על חינוך הילדים למשרד הרווחה, הבעיה כאילו מצאה את פתרונה .

לכן חשוב שכל מי שהחינוך והחברה בישראל חשובים לו, לא ירפה עד אשר האחריות על חינוכם של בני הלידה עד שלוש תעבור למשרד החינוך מלווה בתקציבים(בנק ישראל הצביע על מקורם של התקציבים) הנדרשים להביא לשיפור משמעותי באיכות החינוך.

 

העברת הפיקוח על מעונות היום למשרד הרווחה-צעד אחורה במצב החינוך של הילדים בגיל הרך

בניגוד לכותרות גדולות שבישרו על מעבר היסטורי(כמעט מעבר…) של האחריות על חינוכם של בני הלידה עד שלוש שנים למשרד החינוך בעבר-צעד שלא מומש בסופו של דבר, ההחלטה להעביר את האחריות על חינוכם של הצעירים בילדים למשרד הרווחה התקבלה בשקט -בשקט. 

 

Beth's Home Childcare-Preschool

כתבה בעמודים הפנימיים של דה מרקר בישרה על העברת האחריות על חינוכם של בני הלידה  עד שלוש למשרד הרווחה. מדובר לדעתי (לא רק לדעתי כמובן) בצעד אחורה. האחריות על המעונות הייתה שייכת בעבר למשרד הסעד ואחר כך למשרד העבודה והרווחה. לפני שהאחריות עברה למשרד התמ"ת  ולמשרד הכלכלה. והחינוך לבני לידה עד שלוש נראה בהתאם! להלן תגובתו המתנגדת למעבר של פרופסור טרכטנברג שעמד בראש  הוועדה שהוקמה בעקבות המחאה החברתית-וועדה ששמה בראש מעייניה את החינוך לגיל הרך.

מדוע צעד אחורה? כיוון שהבעיה הגדולה של החינוך לגיל הרך  בארץ-מעל ומעבר למחסור במעונות המפקוחים-היא איכות החינוך והטיפול והכמות הגדולה של ילדים פר מבוגר. מאפיינים אלו של החינוך לגיל הרך בארץ כרוכים בתנאיי עבודה קשים למטפלות. אין סיכוי שבתנאים אלו הילדים יקבלו יחס מותאם לצרכיהם: יחס אינדוידואלי, תשומת לב לאיתותיהם הרגשיים והמילוליים וטיפוח שפתי וקוגניטיבי(על האחרונים אין כמעט על מה לדבר!!).

הבעיה עם המעבר למשרד הרווחה היא שבמקום שבעיית המעונות תישאר על השולחן עד שיימצא לה פתרון סביר, נמצא לה פתרון לכאורה ולכן נמוכים הסיכויים שתזכה לטיפול מעמיק בעתיד הנראה לעין.

ממה שקראתי ב"דה מרקר" ייתכן שהשר כץ שידוע כמי שיודע לבצע דברים, ידאג לבינוי המעונות(אכן היה מפתיע לגלות שמשרד הכלכלה לא ניצל את התקציבים שעמדו לרשותו לבינוי מעונות יום חדשים). בכך ניתנת עדיפות כמו תמיד במקומותינו לדחוף והחשוב נדחק הצדה.

חשוב שהורים, אזרחים שאכפת להם ואנשי חינוך לגיל הרך ימשיכו במאמציהם לשכנע את הממשלה להעביר את האחריות על המעונות למשרד החינוך. חשוב שלא נרפה עד שמעבר זה מלווה בתקציבים האדירים הנדרשים לכך יתבצע. מעניינת בעניין זה הצהרתו של בנק ישראל שממליץ על העלאת מסים לטובת שיפור החינוך בארץ. זהו מקור מימון אפשרי למי שבאמת משוכנע שחינוכם של הילדים בני לידה עד שלוש ייטיב גם עם הילדים ועם משפחותיהם, וגם עם כלכלת המדינה.

 

השביתה במעונות היום של ארגוני הנשים בוטלה-המלאכה לא תמה

אנא חתמו על העצומה למען הינוך לגיל הרך כאן: לחתימה על העצומה

אחרי לילה של דיונים בוטלה שביתת המעונות שהייתה אמורה להתקיים היום כשביתת אזהרה עם תכנית להמשך השבתות החל מהשבוע הבא. סוכם כמדווח בתקשורת על סכום  כסף שיועבר לטובת המעונות באופן מיידי ועל הקמת וועדה שתדון בשיפור  תנאיי החיים במעונות ותנאיי העבודה של המטפלות במעונות היום.

מצער לגלות שרק איום על השבתה עשוי לקדם פתרונות לבעיות חברתיות קשות.

אני מבקשת עם זאת להזכיר שאני מתרשמת שההסיכומים בין שמשרדי הכלכלה והאוצר לבין ארגוני הנשים, יביאו לשיפורים הכרחיים אבל לא מספיקים בחינוך לילדים בני הלידה עד שלוש.

נדרש פתרון שורש שהוא מעל ומעבר לתכנית שנרקמת בין משרדי הכלכלה, האוצר והנהלת מעונות היום.

הפתרונות אינם מספיקים כיוון ש:
1. לא כל הילדים בני הלידה עד שלוש מצויים במעונות היום.

2. מהסיכום שהתקבל מסתמן שלא מתחייבים על כך שבמעונות יום ובמסגרות חינוך בכלל תועסקנה נשות חינוך של ממש  עם הכשרה דומה לזו של הגננות. אותן מטפלות תטפלנה ותחנכנה את הילדים.

3. לא ברור עדיין מהי התקינה(כמות הילדים פר מבוגר) שתחייב את מסגרות החינוך לגיל הרך.

4. מהדיווחים בתקשורת לא ברור מה הוחלט לגבי ההסדרה החוקית של החינוך לילדים בני לידה עד שלוש במדינת ישראל.

 

לכן אני מציעה שהמאבק על שיפור מערכת החינוך לילדים בני לידה עד שלוש ימשיך; כדאי מאוד שלא נרפה ונתמוך בהקמתה של מועצה א-פוליטית לחינוך לגיל הרך שתתרום לבניית תכנית מקיפה ארוכת טווח לפתרון כולל לחינוכם של ילדים בני לידה עד שלוש.

אנא חתמו על העצומה למען הינוך לגיל הרך כאן: לחתימה על העצומה