התפוח נופל לפעמים די רחוק מהעץ: על אתגרי הקבלה של הזהות האופקית

בשיח החינוכי בכלל וגם  בבלוג שלי ישנה התמקדות לעתים קרובות בסוגית קבלת השונות במערכת החינוך ובחברה. איך מתייחסים  גננות ומורים לשונות של הילדים שאותם הם מחנכים? איך מקבלים הורי הילדים את השונות שמאפיינת את הגננת או המורה של ילדיהם ?למשל הקושי לקבל גננת יוצאת אתיופיה.

בפוסט זה אתייחס לאופן שבו מקבלים הורים את השונות של ילדיהם. ילדים שנולדו או גיבשו במהלך חייהם מאפיינים וזהות שונים מאוד מאלו של הוריהם. לדוגמה: איך מקבלים הורים את ילדיהם החרשים או הגמדים? איך הם מקבלים את ילדיהם ההומוסקואלים?

פוסט זה,  אני מבקשת לשתף לגבי תובנות שעולות מקריאת ספרו של אנדרו סולומון(Andrew Solomon), "התפוח נופל רחוק מהעץ: הורים, ילדים והחיפוש אחר זהות" (Far from the tree: Parents, children and the search for identity). הספר עב הכרס הזה (704 עמודים ללא הערות שוליים ורשימה ביבליוגראפית מרשימה) מתבסס על מחקר שכולל ראיונות עם כשלוש מאות משפחות שלהן ילדים "שונים"(עם חרשות, גמדות, הומוסקסואליות, אוטיזם …) ולא פחות מכך על חוויותיו האישיות כילד עם דיסלקסיה וכהומוסקואל להורים "סטרייטים".

Far from the Tree

 

פוסט על הספר פורסם לראשונה בבלוג באוקטובר 2016, אחרי שנחשפתי לספרו המרשים של אנדרו סולומון באנגלית. אני מפרסמת שוב את הפוסט בשל יציאתו לאור של התרגום העברי   של הספר "רחוק מהעץ: הורים, ילדים והחיפוש אחר זהות. תורגם מאנגלית על ידי עפר קובר ויצא לאור בהוצאת מטר.

תמונה מוגדלת ופרטים נוספים

על כן הספר מתמקד  באופן שבו  נאבקים הורים בעצמם ובנורמות תרבותיות שהפנימו במהלך חייהם כדי לקבל את ילדיהם השונים מהם.  הספר מתמקד בקשיים וגם בניצחון על  דעות קדומות וסטריאוטיפים. עולה מהספר נימה חזקה של הבנה וקבלה של חולשות המין האנושי(ביניהן הקושי לקבל את ילדיך השונים ממך) לצד העלאה ברורה של תפיסה חלופית: ראיית השונות הזו כדבר לגיטימי ולא כמשהו שיש לתקן. הספר מציע אפוא את מודל קבלת הזהות האחרת  כתחליף למודל החולי שמציע לתקן את השונות.

%d7%94%d7%91%d7%a8%d7%95%d7%96%d7%95%d7%9f-%d7%94%d7%9e%d7%9b%d7%95%d7%a2%d7%a8

"הברווזון המכוער" אבי פרידמן הפקות

בפוסט זה אני מבקשת להתמקד בתובנות שקשורות לשתי אבחנות מושגיות מרכזיות שמצויות בלב הספר:

  • זהות אופקית לעומת זהות אנכית

  • קבלה לעומת אהבה הורית

זהות אופקית לעומת זהות אנכית

סולומון מבחין בין זהות אנכית שעוברת באמצעות גנים ולא פחות מכך הפנמה של ערכים ונורמות תרבותיים מההורים לילדיהם לבין זהות אופקית שהיא מטבעה שונה מזו של ההורים ומתגבשת על בסיס אינטראקציות עם קבוצות שווים שונות. דוגמאות של זהויות אנכיות ואופקיות תעזורנה להבין את האבחנה שמוצעת על ידי סולומון. צבע העור עובר בדרך כלל מהורים לילדיהם ומהווה בסיס לגיבוש זהות בתחום זה. כנ"ל רקע אתני לרוב מוגדרת על ידי סולומון כזהות אנכית. לעומת דתיות שנמצאת  אי שם באמצע בין זהות אנכית לזהות אופקית שהרי ילדים אינם תמיד מאמצים בסופו של דבר את דתם של הוריהם כחלק מהזהות שלהם. נטייה מינית היא דוגמה בולטת של זהות אופקית: לראייה רוב ההומוסקסואלים נולדים להורים סטרייטים . כנ"ל גמדות: רוב הגמדים נולדים להורים עם גובה "תקין". השונות של הילד לעומת זו של ההורים עשויה לאתגר את ההורים ונוגעת ישירות לסוגיית הקבלה: באיזו מידה מוכנים ההורים לקבל את הזהות השונה של ילדם קבלה אותנטית.

הזהות האופקית מבליטה את מגבלות יכולת ההשפעה של ההורים על זהותם של ילדיהם. אנקדוטה מאירת עיניים. נזכיר שאנדרו סולומון עצמו "אתגר" את הוריו בשני סוגים של שונות: בהיותו דיסלקט ובהיותו הומוסקסואל. בעוד הוריו קיבלו את הדיסלקסיה, ועשו מעל מעבר לתרום לטיפוחו הקוגניטיבי ולמיזעור השפעת הדיסלקסיה על חייו בהצלחה די מרשימה, הם התקשו לקבל את זהותו המינית השונה. אנדרו סולומון מספר כיצד אימו לקחה אותו ואת אחיו לחנות כלשהי ובתום הקניה  והוצע לשני הבנים לבחור את צבעם של הבלונים שעמדו לקבל כמתנה. אחיו בחר בבלון אדום ואנדרו ביקש לעצמו בלון ורוד. האם התערבה בבחירה ואמרה שבנה התבלבל ובעצם הזכירה לו  שהוא בעצם אוהב צבע כחול. ואכן אנדרו הצעיר יצא מהחנות עם בלון כחול. עם זאת,  מסיים את הסיפור  סולומון בהומור: יצא שכאדם בוגר הוא אמנם אוהב את הצבע הכחול ובמקביל הוא הומוסקסואל מוצהר.

קבלה לעומת אהבה הורית

אגב ההתייחסות לקבלת השונות של הצאצא מתמקד סולומון  במספר תהליכים פסיכולוגיים.  הנכונות לקבל את היות ילדך ישות שונה ממך עם זכות מלאה להגדרה עצמית. ילדך איננו רכושך. יש לו חיות וזכות לגבש זהות משלו עם מרכיבים דומים ושונים מהזהות ההורית. אבחנה חשובה ומרכזית נוספת קשורה לאבחנה בין קבלה לבין אהבה הורית. סולומון מציג את האפשרות שהורים לא יקבלו את השונות של הילד שלהם ועדיין יאהבו אותו. במקביל תיתכן אפשרות של קבלת השונות מבלי לאהוב את הילד. שילוב של קבלה ואהבת הילד על השונות שבו, נחוץ כמובן להתפתחות טובה שיש בה קבלה עצמית ומיצוי של הפוטנציאל המולד.

סולומון מצביע על התהליכים הנפשיים המורכבים שהם תנאי לפיתוח קבלה של שונות הילד. הוא מצביע על עצמו כמי שלמד באמצעות מחקריו להבין שקבלה עצמית כהומוסקסואל והבנה של צורך בקבלת השונות הזו על ידי הוריו , לא הכשירה אותו לקבל אוטומטית את החרשות או הגמדות כשונות ולא כביטוי של מגבלה או חולי. נדרש ממנו לחקור אנשים שמייצגים את  התרבויות החלופיות האלו כדי להבין שמדובר בקהילה שונה של אנשים שחולקים ערכים, נורמות והווי משותפים. קבלה של השונות מסתבר היא עניין של ידע ועבודה קשה. קבלת כל קבוצה נוספת מחייבת "מחקר" נוסף. כשמדובר בהורים האתגר גדול יותר. קבלה  כמו גם דחיה של הילד ה"שונה" כרוכים בחווויתרגשי אשמה,  בערעור הזהות העצמית. כמו לא מעט בהשלמה עם אי השלמות של עצמך ושל ילדיך.

מבנה הספר משלב בין תהליכי זהות אנכיים ואופקיים

בממד האנכי יצוין שהספר מתחיל בפרק בן , תיאור חוויותיו של הבן(או הבת) כמגבש זהות שונה מזו של הוריו. פרק זה מתבסס במידה רבה על חוויותיו האישיות של סלומון כילד וכנער . הוא  מצביע על היכולת של הוריו לקבל את  הדיסלקסיה שלו ולהילחם בממסד החינוכי כדי לאפשר לו חינוך ראוי. מנגד הוא מתאר את האמביוולנטיות ואת הקושי של אותם ההורים לקבל את נטיותיות ההומוסקסואליות. יכולת ההשלמה שלו עם קשיי הוריו פינו דרך לקבלת החלטתו להפוך בעצמו הורה. ועל כן  הפרק האחרון בספר אב מתמקד בהתלבטויותיו  כאדם שחווה גיבוש זהות אנכית שמתמקדת בנטיה המינית לגבי קבלת ההחלטה להפוך עצמו להורה. חלק מהתלבטויותיו של סולומוןמתמקדות בחשיבה על המידה שבה הוא יכול להציע לצאציו תנאיי גידול והתפתחות ראויים.

שאלות פתוחות

סלומון עצמו מותיר במודע שאלות פתוחות. "אלו הורים ראויים להיות הורים ואלו ילדים ראויים להיוולד הן סוגיות שנמצאות במחלוקת"(עמ' 682).  האפשרויות הטכנולוגיות החדשות מאפשרות היום בחירה בצאצאים מסוגים שונים-בחירה שהופכת את עניין הקבלה של השונות לממשית ומשפיעה. במקביל בחברה של היום על כל מגבלותיה יש בתחומים מסוימים יותר קבלה של "שונויות" מסוימות ממה שהייתה בעבר. יש לכל הפחות יותר דיונים פתוחים. סוגיות אלו מציפות את הצורך להתלבט ולדון בהיבטים האתיים שמתלווים לקבלת תפקיד ההורות.

 ספרו של סולומון מעניין וכתוב היטב. הוא מעלה סוגיות שכהורים וכאנשי חינוך חשוב שניתן עליהן את הדעת. ובכל זאת עיון בספר מותיר מספר שאלות פתוחות. ברמת הקבלה של השונות: האם ניתן להתייחס לשונות שקשורה לנטיה הומוסקסואלית ולגמדות כמו לאוטיזם וסקיזופרניה? האם עברינות כמוקד לשונות זה לא משהו שכחברה צריך לשנות. האם תרבות החירשות היא אותו דבר כמו תרבות  הסקיזופרניה-לא ברור אם ישנה תרבות מודעת שכזו. .