קרקוב: היסטוריה ואגדות. אסתרקה המלכה מקז'ימייז'(קוזמיר)-Kazimierz -קרקוב פולין

חזרתי בסוף השבוע האחרון מסיור לימודי שארך שבוע בקרקוב -פולין. הסיור של ארבע מרצות ממכללת לוינסקי (שלוש מאיתנו מהמחלקה לגיל הרך ואחת מהוראת המדעים בחטיבה  העליונה).  עבורי מדובר בביקור ראשון באדמת פולין.

הביקור בקרקוב היה חלק מתכנית ארסמוס(ERASMUS-"European Region Action Scheme for the Mobility of (University Students שמתמקד בהחלפת סטודנטים וסגלי הוראה  בין מדינות ארופה.  במקרה שלנו  דובר על שיתוף פעולה בין מכללת לוינסקי לחינוך לבין האוניברסיטה הפדגוגית בקרקוב. הגעתי לקרקוב מבלי לדעת עליה הרבה עם חשש מסוים מאיך ארגיש בה ומצוידת ברצון עז להפעיל הגנות פסיכולוגיות חזקות בכל הקשור להתמודדות עם העבר האפל של האיזור הזה.  הגעתי לקרקוב כאזרחית מדינת ישראל שנולדה ברומניה, עלתה לישראל בשנת 1970 ומשפחתה עשתה את תקופת מלחמת העולם השניה ברומניה שנשלטה על ידי משטר פשיסטי משתף פעולה עם הנאצים.

המפגש עם קרקוב על התרבות העשירה שלה בהווה ובעבר, על ההיסטוריה היהודית ארוכת השנים שלה(החל מהמאה ה-11) על חיסול קהילתה היהודית המפוארת במלחמת העולם השניה, על האכזריות של הנאזים ומשתפי הפעולה עמם במלחמת העולם השניה, לצד גילויי מסירות יוצאי דופן של מיעוט קטן מאוד אבל אמיץ במיוחד להצלת יהודים בשואה, על העושר התרבותי והנימוס שנתקלתי בהם בביקור הנוכחי בעיר, הביא אותי לרגשות מעורבים מאוד. מצד אחד מתעוררים רתיעה וחשש די טבעיים לאור ההיסטוריה הבעיתית של האזור במלחמת העולם השניה. דימיינתי לי בשיטוטיי ברחובות העיר את חיי היום יום של היהודים בה לצד הרדיפות והחשש הקיומי של אנשים שרק לפני כשבעים שנה הסתובבו באותם רחובות ממש שבהם הסתובבתי בעצמי כאדם חופשי שהגיע לעיר מרצון כדי ללמוד עליה. מצד שני באופן מפתיע מאוד חשתי תחושת מוכרות בלתי מוסברת. מעין תחושה שחזרתי לתרבות מוכרת שאני מרגישה בה נוח. מילים מוכרות בפולנית(בשל הדימיון שלהן לעברית או לרומנית). הנכונות של האנשים ברחוב לדבר באנגלית.  שוחחתי על כך רבות עם עמיתתי אנה סנדבנק שהוריה נולדו בפולין. נדמה שאנה עצמה חשה אותו ערבוב של רתיעה והרגשה מוכרת וביתית. באופן מפתיע הרגשנו בטוחות להסתובב ברחובות העיר. המוסדות היהודיים(בתי הכנסת הרבים בעיר, חנויות(חנויות ספרים רבות) , בתי קפה ומסעדות עם שלטים בעברית או ביידוש, מבנה הקהילה היהודית(JCC) גלויים לעין ונגישים מאוד. בביקור בברלין ואף בבוקרסט, העיר שבה נולדתי, הרגשתי  תיירת בעוד שבביקור בקרקוב הרגשתי שאני חוזרת לשורשים. הרגשה מוזרה בעליל. אם הייתי מאמינה בגלגול נשמות(מבקשת להרגיע – אינני מאמינה בגלגול נשמות) יכולתי להצהיר שחייתי בקרקוב באחד הגלגולים הקודמים שלי.

אגדת הדרקון של וואולSmok Wawelski

קרקוב היא עיר שנקשרו בה אגדות שונות. אגדות על קרקוב בכלל, ואגדות  שקשורות ליהדות קרקוב. אחת האגדות הבולטות שקשורה בקרקוב קשורה לדרקון(ראו צילום למעלה) שמתסתתר בגדת הויסלה למרגלות ארמון וואוול. מדובר בדרקון מפחיד שאיים על תושבי העיר. המלך ושריו ניהלו ישיבות והתייעצויות רבות איך לגבור על הדרקון המאיים.  רבים מאלו שניסו להילחם בו מצאו בקרבות אלו את מותם. באגדות כמו באגדות, נמצא הפתרון. הוכרז על כך שמי שיגבור על הדרקון ישא לאישה את בת המלך. באחד הימים התייצב בפני המלך איש קטן ממדים שהגיע ללא כל כלי נשק וביקש לנסות את מזלו להכריע את הדרקון. המלך הזהיר אותו, אבל אפשר לו להתמודד. מה היה לו להפסיד? האיש פיתה את הדרקון באמצעות מאכל חריף במיוחד. הדרקון זלל את המאכל והרגיש שריפה נוראית שגרמה לו לשתות עוד ועוד מנהר הויסלה הקרוב  עד שהתפוצצה ביטנו. הדרקון הוכרע והאיש נשא את בת המלך לאישה-הזוג חי באושר ועושר כמו באגדות. הדרקון המבוית מצוי עד עצם היום הזה על גדת הויסלה. הוא בוית כל כך עד שלמד לירוק אש כל עשר דקות על השעון, עד עצם היום הזה.

צילום הדרקון(פסל שנבנה בשנת 1970) מתוך הויקיפדיה.

אסתר המלכה מקרקוב-בעצם Esterka אהובתו של מלך קזימיר

לקראת סוף הביקור בקרקוב התוודענו לאגדה שקשורה באסתרקה(לא ממש מלכה כי קזימיר  לא התחתן איתה), אהובתו של מלך קזימיר שבזכותה  כמסופר באגדה, זכו היהודים לעיר משלהם ולזכויות נרחבות במאה ה-14. אציין גם שיש רחוב שנושא את שמה במה שהיום נקרא שכונת  Kazimierz (להלן קוזמיר בשפת היהודית שנוחה לי יותר להגיהה…) בקרקוב.

אבל כדי להבין את האגדה של אסתרקה-המאהבת של קזימיר אציג בקצרה את היסטוריית קוזמיר.

על קוזמיר-עובדות

קוזמיר נוסדה בשנת 1335 כעיר עצמאית דרומית לקרקוב בתקופת המלוכה של מלך קזימיר. מלך זה אפשר ליהודים לחיות בעיר זו ברווחה ולקיים תרבות ומסחר. יהודים נהנו מחופש דת.  על כן מלך קזימיר-שנפטר בשנת 1370 נחשב למלך שהיטיב מאוד עם היהודים.

קוזמיר הפכה לשכונה של קרקוב במאה ה-19. עד מלחמת העולם השניה קוזמיר נחשבה למופת  של שיתוף פעולה בין יהודים ולא יהודים בה. המדריך הנהדר שלנו דאמיאן, ציין שלא דובר שם על דו-קיום כי אם על קיום משותף. שכונה זו פיתחה תרבות עשירה וכלכלה משגשגת.

בשנת 1941, אחרי פלישת הגרמנים לפולין , כל יהודי קוזמיר וקרקוב הועברו לגטו קטן וצפוף בגדה הדרומית של הויסלה-באזור הקרוי פודגורזה. תנאיי החיים בגטו היו קשים במיוחד: כ-17000 יהודים רוכזו באזור שבו המבנים המקוריים נועדו ל3000 איש. במשך השנתיים שבו התקיים הגטו נרצחו רבים מהתושבים במקום ונשלחו ממנו משלוחים אכזריים ותכופים למחנות ריכוז שבהם הרוב המכריע של תושבי הגטו מצאו את מותם. עדות מרתקת ומצמררת על  חיי האנשים בגטו ועל ההתעמרות הרצחנית של נאצים ומשתפי פעולה ניתן למצוא בספר שנכתב על ידי רוקח לא יהודי שהמשיך לנהל את בית המרקחת שלו בגטו תוך סיכון חיים ומתן עזרה ליהודים רבים. הספר הנקרא "בית המרחקת של גטו קרקוב" נכתב כממואר על ידי TADEUSZ PANKIEWICZ הרוקח שזכה לאות חסיד אומות העולם של יד ושם בשנת 1983. המדריך שלנו דמאמיאן הכיר לנו את הספר.

רובע קוזמיר  הוזנח בתקופה הקומויסטית של פולין. עם זאת, החל משנת 1988 הוחל בתהליך הדרגתי של תחיית האזור בכלל והבלטת הרקע התרבותי היהודי של פולין, קרקוב וקוזמיר. פסטיבל יהודי שנתי מתקיים בעיר. בקרקוב מתקיימת קהילה יהודית פתוחה ומכילה שמפעילה מרכז לגיל הרך(עליו אכתוב בקרוב פוסט מיוחד!).

לא הצלחנו להבין כמה יהודים חיים היום בקרקוב. לפני מלחמת העולם השניה חיו בה כ-60000 יהודים(כרבע מתושבי קרקוב). כמה יהודים חיים בקרקוב היום? לא ברור. שמענו אומדנים שנעים בין 170 ל-700 יהודים כולל ישראלים ויהודים מאמריקה שחוזרים לעיר.  הבנו שמשבעת בתי הכנסת הקיימים בעיר , ישנם שניים פעילים גם היום. אי אפשר שלא להתפעל מהפער בין מיעוט היהודים בעיר היום לבין ההפגנה של מונגשת של התרבות היהודית העשירה של קרקוב.

חזרה לאסתרקה-המהבת של  מלך קזימיר

17568702מה שברור הוא שהרובע שרוב תושביה היו יהודים נקראת קוזמיר על שם מלך קזימיר שאכן מלך בעיר . עדויות היסטוריות מלמדות על כך שקזימיר היה מלך טוב ליהודי העיר. האגדה של אסתרקה מספקת הסבר לרוחב הלב שהפגין המלך כלפי היהודים.

האמת היא ששמעתי וקראתי גרסאות שונות של האגדה הזו. האגדה אומרת שהמלך התאהב באסתרקה  היהודיה היפה. הוא חי איתה אבל… לא התחתן איתה מעולם.  המלך חי בארמון וואוול ורצה את אהובתו קרובה אליו. על כן, בנה לה בית מפואר  בקרבתו בשכונה הנקראת על שמו קוזמיר. המלך היטיב גם עם בני עמה של אסתרקה כמו במגילת אסתר. אסתרקה ילדה למלך לפחות ארבעה בנות ובנים.  לפי גרסה אחת המלך היה כבר נשוי כשהכיר את אסתרקה. לפי גרסה אחרת, עוזריו שלא אהבו את הקשר עם אסתרקה היהודיה דרבנו אותו להתחתן תוך כדי הקשר עם אסתרקה. אישתו החוקית, המלכה, נאלצה לקבל את הסידור הלא נוח הזה…

לא ברור מה מתוך האגדה הזו מהמאה ה14 נכון ומה לא. קראתי שרחוב אסתרקה הוא הרחוב היחיד שנקרא על שם דמות מהאגדות ולא דמות בשר ודם.

לסיכום, קרקוב עיר מעניינת עם היסטוריה מרשימה וטעונה. באופן אישי יצאתי מהסיור עם המחשבה שכדאי לקיים דיאלוג עם פולנים ובכלל עם בני אדם. להכיר פרספקטיבות ונראטיבים של אחרים ושל עצמך. להפעיל ביקורת. להמשיך לדבר גם כשלא מסכימים. אישית, אני חושבת שדיבורים על סליחה כן או לא הם לא כל כך משמעותיים. מי אנחנו או אפילו המדינה שתסלח על פשעים שנעשו באנשים אחרים? לא נראה לי שיש לנו מנדט לסלוח או לא לסלוח. אבל יש לנו חופש בחירה ואפשרות ללמוד ולדבר עם אנשים.

מודעות פרסומת