"את לא אימא שלי. את מיכלי שלי"-מחשבות בעקבות קריאת הספר "רוצה את אימא" מאת יעל בן ברוך

כיצד יש לנהוג בילדים צעירים שמסרבים לקרוא להוריהם המאמצים (בין אם מדובר באימוץ פורמאלי ובין אם לאו) אימא ואבא? בשאלה זו נתקלתי  בפורום באינטרנט. גולשת שאלה מה לעשות לגבי סירובו של אחיינה שאותו היא מגדלת לקרוא לה אימא. גולשות  אחרות השיבו ברגישות ובתבונה שאין מנוס מלהותיר  לילד את הבחירה להחליט איך לקרוא לה. יתרה מזו, יחס הילדים עשוי להיות חם ואוהב למרות הסירוב לקרוא להורים המאמצים אימא ואבא. גולשת סיפרה שאימה המאמצת אילצה אותה לקרוא לה אימא. היא בסופו של דבר נכנעה וכך פנתה אל אימה המאמצת, אבל הקשרים עם אותה אם מעולם לא היו קרובים.

מהחלפת דברים מעניינת וחשובה זו ניתן ללמוד שתפקיד ההורה המאמץ להציע את התמיכה ואת סיפוק הצרכים ולאפשר לילדים לבחור איך לקרוא להם. חשוב להבין שאי אפשר לכפות על ילדים רגשות ומחשבות. בתנאיים מסוימים ניתן להכריח אותם לקרוא לנו אימא ואבא אבל "הצלחה" זו עלולה לחבל בקשר בין ההורה המאמץ לבין הילד. עלינו לעשות את חלקנו ולהותיר לילד לבחור איך לפנות אלינו.

לגמרי במקרה, מספר ימים אחרי קריאת  ההתכתבות המענינת הזו, ביקשה ממני נכדתי בת השלוש וחצי לקרוא לה ספר שהיא שאלה עם הוריה מהספריה העירונית. לספר קוראים "רוצה את אימא"  והוא נכתב על ידי יעל בן ברוך. גרסת הספר שפורסמה בשנת 2018 בהוצאת גוונים(ראו למטה ספר בכריכה צהובה) אוירה על ידי שירה ברוך מלכא. חיפוש באינטרנט גילה שהספר פורסם לראשונה בשנת 1997. גרסה ראשונה זאת של הספר אוירה על ידי דויס גרבו ויצאה לאור בהוצאת עם עובד.

תוצאת תמונה עבור רוצה את אמא שלי בהוצאת גוונים

רוצה את אמא / יעל בן-ברוך

 גיבוריו של הספר "רוצה את אימא" הם הילדה מיכלי וגור חתולים אותו היא מצאה גלמוד ובוכה ליד הגדר. מיכלי ירדה מהאופנים ושאלה את החתול הקטן למה הוא בוכה. החתול השיב מתייפח "איבדתי את אימא שלי, אני רוצה את אימא". מיכלי והחתול הקטן הסתכלו מסביב אבל שום אימא לא באה.

"מיכלי מצאה ליד הגדר חתול קטן.
החתול בכה מאוד. שאלה אותו מיכלי:
'חתול קטן, למה אתה בוכה?'
'איבדתי את אמא שלי,
אני רוצה את אמא,'
יילל החתול הקטן, אבל
שום אמא לא באה.'

ביד בוטחת ואוהבת לוקחת מיכלי את החתול הקטן בידיים ומרגיעה אותו. היא אומרת לו "אל תבכה. אני אשמור עליך". בתגובה החתול אומר לה "אני רוצה את אימא". מיכלי איננה מגיבה  לסימני אי שביעות הרצון של גור החתולים, וממשיכה באופן תכליתי ואפקטיבי לטפל בו. היא מציעה לו קערת חלב וגבינה. החתול מלקק ומתלונן "אני רוצה את אימא! היא מניקה אותי". שוב מיכלי איננה מגיבה ומציעה לגור מיטה מרופדת שבה יוכל לישון. הגור נכנס למיטה אבל אומר שוב "אבל את לא אימא שלי. אימא שלי שוכבת על ידי ומחממת אותי". כהור אחראי מזהירה מיכלי את החתול קטן מבור עמוק המצוי בחצר  ונאלצה להתמודד עם הכעס של הגור האומר לה:את לא אימא שלי! אימא שלי מייללת לי 'מיאו, מיאו, מיאו.". בסופו של דבר, גור החתולים אחרי שנאלץ לרוץ למיכלי כדי לקבל הגנה ומחסה מםני הגשם, מצהיר "את לא אימא שלי. את מיכלי שליי. ועכשיו אני רוצה קערה עם חלב וגבינה כמו אתמול. טוב?"

מדובר בספר מרגש שניתן להתייחס גם לסיפור "המציאותי" שבו  וגם להיבט המטפורי שהוא מייצג. ברמה ה"מציאותית" אנשים מאמצים חתולים וכלבים "עזובים" מבלי לדעת לעתים קרובות מה עלה בגורל הוריהם. אי ידיעה זו איננה מפריעה למשפחה המאמצת לטפל במסירות בחיות המחמד.עם זאת, לילדי המשפחה לא תמיד ברור איך זה שאין אנו יודעים מי הורי חיות המחמד שלנו. שהרי טבעי בעיניהם שילדים וגורים יחיו לרוב עם משפחותיהם. נכדתי נורית, שאיתה קראתי ספר זה, הרבתה לשאול אותי כשכלבת המשפחה שלנו זריזי חיה, מי אימא שלה? איפה אימא שלה? היא התקשתה מאוד לקבל שזריזי לא חיה עם אימא שלה ושאנחנו לא מכירים אותה. וזאת אחרי שהיא נוכחה שאני(סבתא שלה) לא יכולה להיות ממש אימא של זרזי-בדיוק כפי שמיכלי לא יכולה להיות האימא החתולה של הגור. ילדים לומדים שאנחנו הופכים למשפחות מאמצות לחיות מחמד גם מבלי לדעת מהי זהות ההורים. ברמה המטפורית, ספר זה מעלה על נס מאפיינים של  הורות "טובה" כמו אלו שמיכלי מגלה: הורים "טובים" מיטיבים לפענח את הצרכים של ילדיהם ולתת להם מענה באופן תכליתי ועקבי-בין אם הצאצאים מפגינים שביעות רצון מהטיפול ובין אם לאו. זאת ועוד, הורים טובים נוהגים כך בין אם הם הורים ביולוגיים ובין אם הם מאמצים. מה שספר זה מספר עוד, הוא שהגור משלים עם המציאות אם יקבל טיפול נאות ויארגן לעצמו בתודעתו את המציאות ה"חדשה": המטפלת המסורה היא "מיכלי שלי ולא אימא שלי" ומעשי ידיה הטובים(קערת החלב והגבינה כמו המיטה הרכה וההחזקה בחיקה) יתקבלו באהבה.

אני סבורה שהספר "רוצה את אימא" מסייע לילדים לקבל מציאות שאיננה מושלמת, עם זאת מציאות שבה ישנן חלופות לקבלת טיפול איכותי. המציאות המיוצגת בספר איננה מציאות מתקתקה ומיופית, האימא החתולה ככלות הכל לא נמצאה(כמו שקורה לרוב במציאות). ועם זאת גור החתולים לא יכול היה לאחל לעצמו מטפלת טובה ממיכלי!