לזרוק את התינוק עם המים-דגש על בירוקרטיה ו"אחריותיות"- כגורם ששוחק מורים [וגננות]

פוסט זה נכתב מתוך דאגה אמיתית לעתיד החינוך, ולרווחה הרגשית של מורים וגננות וכפועל יוצא מכך ל התלמידים בנמצאים בתוך מערכת החינוך. מה שהניע אותי לכתיבת פוסט זה הוא שני דברים: 1. שיחות עם מורות וגננות שאני מעריכה, מורות וגננות "חדשות", דעתניות ומשקיעניות  שמרגשיה שהמערכת מתישה אותן; שהמערכת איננה יודעת לתמוך בהן בתחילת דרכן. רבות מאלו ששוחחתי איתן דיברו על חיפוש של דרך הימלטות ממקצוע ההוראה; 2.  מאמר עדכני על אודות שהתפרסם בבריטניה ולדעתי יש לו רלוונטיות אדירה למצב המורים הגננות וההוראה גם בישראל.

המאמר ביקרוקרטיה אחריותיות ושחיקה מצבם המדאיג של המורים

פוסט זה נכתב מתוך דאגה אמיתית לעתיד החינוך, ולרווחה הרגשית של מורים וגננות וכפועל יוצא מכך של התלמידים שנמצאים בתוך מערכת החינוך. מה שהניע אותי לכתיבת פוסט זה, הוא שני דברים: 1. שיחות עם מורות וגננות שאני מעריכה, מורות וגננות "חדשות", דעתניות ומשקיעניות  שמרגשיה שהמערכת מתישה אותן; שהמערכת איננה יודעת לתמוך בהן בתחילת דרכן. רבות מאלו ששוחחתי איתן דיברו על חיפוש של דרך הימלטות ממקצוע ההוראה; 2.  מאמר עדכני על אודות לחץ נפשי של מורים בבריטניה שקשור לשינויים התכופים שבאים בעקבות יישום רפורמות רבות בשדה החינוך בפרק זמן קצר יחסית. המאמר התפרסם לפני כמה ימים, בינואר 2019(Skinner et. al, 2019).

אתחיל בסיכום קצר של המאמר ואחר אתייחס להקשר המקומי.

קשרים בין בירוקרטיה לזהותם המקצועית של מורים: פגיעה ברווחה הרגשית של מורי בריטניה

בחלק הראשון המאמר מופיעה סקירה שמצביעה על ההשפעות ההרסניות שיש להחלת רפורמות רבות מידי בשדה החינוך, בפרק זמן קצר, על הרווחה הרגשית ועל תחושת הערך העצמי של המורים. המחקר עצמו מבסס את ממצאיו על ראיונות עומק עם מורות ומורים בבריטיים- מורים שהגדירו עצמם כנפגעים של "השיטה", לצד ראיונות עם שכבת מנהלים וסגני מנהלים של בתי ספר.

הוראה נחשבת בבריטניה ובעולם שכאחד המקצועות השוקחים ביותר. הגורמים במרכזיים שמביאים לשחיקה נפשית הם: עומס עבודה, שינויים תכופים במדיניות, היעדר תמיכה מצד הממונים(מנהלים, מפקחים) ולעתים התנהגותם של התלמידים עצמם.

האיור מתוך פריצקר וחן(2010) : גורמי שחיקה בהוראה אצל מורים בשנות עבודתן הראשונות באתר אבני ראשה

הטענה המרכזית של המאמר היא שבבריטניה, בדומה למדינות רבות אחרות בעולם המערבי,  הרפורמות החינוכיות הביאו לשינוי דרסטי בהגדרת התפקידים של המורים: מהגדרות "חברתיות" שרואות בהוראה ובלמידה תהליכים שמתבססים על קשרים טובים בין מורים לתלמידים, על מחויבות רבה לתלמידים ולחברה בכללותה, לראייה תאגידית של ההוראה האופיינית לעידן ה"פוסט -מודרני"  שמשווה בין תפקוד בתי הספר לתפקוד תאגידים כלכליים גדולים שחייבים "להניב תוצאות". שינויים אלו מתורגמים לשינויים בתפיסת הזהות העצמית המקצועית של המורים.

יתרה מזו, נטען שרפורמות רבות שהוצנחו על המערכת בזמן קצר יחסית, אינן  מותירות  למורים את הזמן הנחוץ להתרגל לשינויים בהגדרות התפקידים שלהם. רפורמות חדשות אלו מביאות איתן עומס עבודה, ריבוי של בירוקרטיה שיש בה מדידה של הישגי התלמידים והמורים כאחד. כל אלו פוגעים בתחושת הערך העצמי של המורים, בתחושת האוטונומיה שלהם ומביאים לפגיעה רגשית ולעזיבה של המקצוע.

במחקר הנוכחי זוהו  הגורמים הבאים שדווחו על ידי המורים כפוגעים בתחושת הערך העצמי ם וברווחה הרגשית שלהם: כרסום באוטונומיה של המורים, הגדרות תפקיד לא ברורות, פגיעה בתחושת הערך העצמי.

השינויים המסתמנים כוללים מעבר ממקצוע מבוסס על קשרים בין אישיים טובים לתפיסה מכניסטית, אינסטרומנטאלית של ההוראה.

כל זה בבריטניה. תמונה די קודרת שיש להכיר בכך שמשתתפי המחקר הם מורות ומורים שמעידים על עצמם כ"נפגעי" המערכת . אין מדובר במדגם מייצג של כלל המורים.; מורים שנעדרו מהעבודה תקופות ממושכות ב-12 החודשים שקדמו לעריכת המחקר.

חזרה לגננות ולמורות הצעירות בישראל שמחפשות נתיב הימלטות מההוראה

אני לא בטוחה שהמצב בארץ הוא כמו זה שמתואר במאמר. עוד לא הגענו לשם. אבל יש בתיאורים המופיעים בו נורות אזהרה. לכן הזכרתי את הגננות והמורות בתחילת הפוסט ואליהן אני חוזרת.

ציער אותי לשמוע שמתמחות להוראה או מורות בשנים הראשונות מרגישות שהן אינן מקבלות תמיכה. שהן עובדות המון ואיש לא מעריך את עבודתן. ושהשכר שהן מקבלות תמורת המאמץ הנפשי והפיזי שלהן, זעום. על כן, בהיותן נשים דעתניות ומוכשרות, הן  שוקלות ברצינות "לחשב מסלול מחדש" ולחפש תעסוקה חלופית.   אני די בטוחה שהן תמצאנה תעסוקה חלופית. אני דואגת למערכת שאינה יודעת לשמור בתוכה מורות וגננות מוכשרות. מדובר בגננות ומורות שלהערכתי עשויות לתרום תרומה של ממש ללמידה של הילדים. הכרתי אותן בתקופת ההכשרה שלהן. הן היו סטודנטיות שגילו עניין בילדים ולקחו את הלימודים ברצינות. סטודנטיות ש"היה להן תמיד אור בעיניים" וגילו חשיבה ביקורתית.

התמוה הוא שבמדינת ישראל נבנו מנגנונים ותפקידים לתמיכה במתמחים ובמורים חדשים. אבל בחלק לא מבוטל של מקרים מנגנונים אלו אינם עובדים. בעלות התפקידים המלווים אינן נותנות לגננות ולמורות החדשות את התחושה שיש על מי ללהישען. שיש מי שיתן להן גיבוי. לא אחת סייעות ועמיתות מכשילות אותן, כך שהן לא מרגישות בטוחות מספיק לחלוק את הקשיים שלהן עם בעלות התפקיד שאמורות ללוות את צעדיהן הראשוניים במקצוע.

נוצר מצב אבסורדי שהמדינה משלמת על השתלמויות ותפקידי ליווי עבור מורים חדשים. אבל השתלמויות אלו נתפסות לא אחת  על ידי מתמחות ומורות בתחילת דרכן, כעול נוסף ולא כתמיכה, כמנגנון שמפלס את הדרך להצלחה במקצוע ההוראה.

לכן אני חושבת שכולנו במכללות להוראה, בפיקוח ובמשרד החינוך צריכים להתגייס לתמוך במורות, מורים וגננות חדשים ראויים כדי שישארו במקצוע. חשוב להשתית את העבודה איתם ושלהם עם הילדים על קשרים בין אשיים טובים מבוססים על אמון.

בנוסף, חשוב מאוד שהמכללות יכשירו את הגננות והמורות לעבודת צוות ולמציאת דרכים לשילוב והכלה של ילדים עם צרכים מיוחדים. אלו שני מוקדים שלדעתי אנחנו לא עושים בהם די.

 פרטי המאמר שהוזכר בפוסט

Barbara Skinner, Gerard Leavey & Despina Rothi (2019) Managerialism and teacher professional identity: impact on well-being among teachers in the UK, Educational Review, DOI: 10.1080/00131911.2018.1556205

 

מודעות פרסומת