היערכות לשינה במסגרות חינוך לידה עד שלוש

פוסט זה מתמקד בהיערכות לשינה  במסגרות חינוך לתינוקות ופעוטות (מגיל לידה- בעצם כמה חודשים- עד שלוש שנים). הפוסט נכתב על ידי Giovanna Diniz (ג'ובאנה דיניז)  באוגוסט 2019 ותורגם לעברית על ידי עידית צולמן ששלחה לי את התרגום והלינק  למאמר.

תוך כדי הכנה של פוסטים שמתמקדים בכישורים ופרקטיקות ליבה  במסגרות חינוך לילדים בני 3 ופחות, שלחה לי עידית צולמן את התרגום של הפוסט שמתמקד בהיערכות לשינה. על כן אני פותחת את ההתייחסות לפרקטיקות ליבה בעבודה עם תינוקות ופעוטת, בפוסט שמתמקד בהיערכות לשינה  עבור ילדים בני לידה עד שלוש.

התבוננות בצילום שנכלל בפוסט ומופיע למעלה מגלה כמה דברים. קודם כל נראה שמדובר בילדים הבוגרים ביותר במסגרות החינוך ללידה עד שלוש. שנית, בולט מאוד שלצד זה שכל הילדים שוכבים על מעין מזרונים עם רגליות נמוכות  מאוד,  ישנה שונות רבה מאוד באופן שבו הילדים חווים את סיטואציית השינה ברגע הצילום. מבין שבעת הילדים המצולמים שלושה נראים ישנים : שניים על  הצד ואחת על הגב. עוד ילד נראה מרוכז בזהתכסות בשמיכה. אחד הבנים היושב על ברכיו מצביע על משהו, ילד נוסף(זה עם הבגד בפסים אדומים כחולים) נראה מהורהר ועוד ילדה נראית רגועה ומחויכת תוך שהיא מתבוננת הצידה(איננו יודעים מהו מושא ההתבוננות שלה). זאת ועוד, המצעים שונים ממיטה למיטה, בצבעים שלהם ובציורים ונראה שגם במרקם. ההרגשה שעולה מן הההתבוננות בצילום היא של רגיעה , של פסק זמן מפעילות קדחתנית. זאת ועוד, מן ההתבוננות בצילום עולה התאמה בין העקרונות והמסרים הכלולים בפוסט לבין מה שמשדר הצילום. עיון בפוסט מציג את השינה כפעילות נחוצה להתפתחות הפיזית, הרגשית והקוגניטיבית של הפעוטות. מודגש במאמר הצורך ביצירת סביבה נעימה, רגועה ושקטה לצד הצורך לערוך התאמות למאפיינים של הילדים-מתוך הההתייחסות שמאפיינת את השונות ביניהם.

שינה הכרחית להתפתחות ולרווחה רגשית של תינוקות, פעוטות(וגם של ילדים ומתבגרים וומבוגרים). על פי מחקרים של קרן השינה הלאומית, תינוקות מתחת לגיל שנה זקוקים ל-12 עד 15 שעות שינה ביממה, ואילו פעוטות בני שנה עד שלוש זקוקים ל-11 עד 14 שעות שינה ביממה.

דיניז מציעה בפוסט שלה להבחין בין התייחסות לשנתם של תינוקות(עד גיל שנה, שנה ורבע) לבין שנתם של פעוטות. ככלל אציין שטיפול וחינוך של תינוקות צעירים(עד גיל שנה-15 חודש) הם בין ההיבטים המורכבים ביותר ב"הפעלת" מסגרות חינוך לגיל הרך. מקומם ה"טבעי" של תינוקות צערים איננו במסגרות קבוצתיות. הם זקוקים להרבה מאוד אינטראקציות אחד על אחד. בגילים הצעירים נדרשת התאמה מאוד גדולה של הטיפול למאפייני הטמפרמנט שלהם בכלל ולצרכים המתגלים בכל רגע ורגע. ואכן נכתב בפוסט של דיניזי שלא ניתן לצפות מתינוקות צעירים להתאים את עצמם למסגרת. בהקשר השינה לא ניתן לצפות מהם "להתיישר" לפי סדר היום המוכתב על ידי מסגרת החינוך. לכן בכיתת תינוקות אנחנו עשויים לראות באותה שעה תינוקות ישנים לצד תינוקות אחרים שחוקרים את הסביבה בהיותם על הרצפה, זוחלים או ישובים.

מפעוטות מעל גיל שנה ורבע וודאי מפעוטות בני שנתיים שלוש ניתן לצפות שעם תמיכה וסיוע מצוות המסגרת החינוכית ומצד ההורים, הם יתאימו את עצמם לסדר היום של המסגרת החינוכית, לשעת השינה שנקבעת באותה מסגרת. עם זאת, וודאי שקביעת שעת השינה איננה שרירותית אלא מותאמת לצרכים של הפעוטות שמבקרים באותה מסגרת חינוכית. חשוב עם זאת לזכור, שהתכנסות למצב של שינה באותה שעה בכל יום איננה צריכה להתפרש כהשלטת משטר כבד של שינה על כל הפעוטות. לכן חשוב כל כך להתבונן בצילום שמופיע בפוסט של דיניז ולהבין שיש מרחב רב לביטוי הצרכים וההעדפות האישיים של כל פעוט וילד צעיר גם כשכולם שוכבים לישון באותה שעה.

דיניז מדגישה את החשיבות של ניהול סדר יום פחות או יותר קבוע בקרב הפעוטות-סדר יום שיאפשר להם אחרי זמן מה לזהות את פעולות צפויות לקרות על בסיס זיהוי של סימנים. לדוגמה, צפוי שהנחת המזרונים והכניסה לרחצת ידיים אחרי האוכל, מבשרות את שעת השינה במסגרת כזו או אחרת.

היבט נוסף שמודגש בפוסט הוא הצורך שהצוות החינוכי יבין את המאפיינים ההתפתחותיים של כל גיל. לדוגמה, על הצוות החינוכי להבין שפעוטות בני שנתיים -שלוש המצויים בשלב של גיבוש העצמי שלהם כישויות נפרדות מזו של מטפלים, יפגינו ההתנגדויות בכלל והתנגדות לשינה בפרט. בהקשר זה חשוב לגבש תפיסה שמשכנעת את הפעוטות בנחיצות של המנוחה תוך אפשור מתן ביטוי אישי לצרכים ולהעדפות שלהם(למשל אפשר לשכב בשקט על המזרן; אפשר להביא בובות, מוצצים או פריטים אחרים שמששים "חפצי מעבר", רצוי מאוד להביא מציעים מהבית והמצעים יהיו שונים מילד לילד בהתאם להעדפותיו. נזכיר שחפץ המעבר הוא חפץ שמזכיר באופן סימבולי לפעוט את הבית, את ההורים ובכך מעניק להם תחושה של ביטחון ושייכות.

בנוסף, דיניז מציינת שחשוב למצוא חלל מתאים לשינה-חלל שמאפשר הירגעות ושקט בד בבד עם היותו סביבה נעימה : בצבעים שהוא צבוע בהם, בכך שמדובר בסביבה שאיננה עמוסה בגירויים. חשוב מאוד שהחלל הנבחר יהיה מקום שקט ומאוורר . העור מעומם: לא מואר מאוד ולא חשוך לגמרי וזאת כדי להבחין בכל זאת בין שנת אחה"צ לשנת הלילה. זאת ועוד, דיניז מציעה שבמידת האפשר מקום השינה יהיה מקום פינתי אשר יאפשר לפעוטות שבכל זאת אינם "מצליחים" לישון לפעול בשקט בסביבה הקרובה מבלי להפריע לילדים האחרים. היא מוסיפה שהמקום חשוב שיהיה מרופד בכריות בשמיכות גם כדי להנעים את השהייה במקום וגם כדי לנטרל רעשים.

מן ההיבט של תכנון סדר היום מציעה דינז לתכנן בזמן של לפני השינה פעילויות שקטות יחסית ולא מעוררות. דהיינו תכנון סדר היום חייב לקחת בחשבון את תכנון הזמן של לפני השינה , את זמן השינה ואת תכנון הזמן שלאחר השינה. לפני ואחרי השינה זקוקים רבים מהפעוטות ליד מלטפת, לחיבוק, להבטחת תנאים של מעבר הדרגתי ממצב של ערות למצב של שינה וממצב של שינה למצב של ערות.

לבסוף מציעה דיניז לראות בהורים ובבני המשפחה שותפים לדיאלוג ולהחלפת אינפורמציה על ההעדפות של התינוקות והפעוטות, על הרגלי השינה בבית, על טקסים נהוגים בבית. חשוב כמובן שההורים יאפשרו את הימצאות חפצי המעבר במסגרות החינוך ויבינו את טיבם ואת ההתנהלות איתם. במקומות רבים גם בארץ מקובל שההורים מביאים את המצעים ומכבסים אותם. מצעים שאינם אחידים שמותאמים לכל ילד וילדה עשויים לתת להם הרגשה של בית.

לסיכום ההיערכות לשינה במסגרות חינוך לגיל הרך מחייבת אבחנה בין תינוקות לפעוטות. יש לראות בהורי הילדים שותפים פעילים שהמידע והחפצים שהם מספקים עשויים לתרום להסתגלות טובה וחלקה יותר של הילדים להרגלי השינה בגן. יש לראות בהקניית הרגלי שינה תהליך הדרגתי שבמהלכו צוות המסגרת מכיר את הילדים והילדים מכירים את ההרגלים החדשים . לכל גיל אתגרים משלו: בעוד שכשמדובר בתינוקות נדרש מאמץ רב יותר כדי להתאים את המסגרת לילדים יש להיערך להתמודד עם התנגדות של פעוטות לשינה. ההיערכות של המסגרת החינוכית צריכה להיות מונחית מצד אחד על ידי ההבנה ששינה חשובה ביותר להתפתחות הילדים ומצד שני מההבנה שישנם הבדלים בין אישיים בין הילדים במשך זמן השינה ובדרכים שנחוצות להם כדי להיכנס למצב של שינה. בכל מקרה בקרב פעוטות(מעל גיל שנה, שנה ורבע) יש לגבש סדר יום קבוע. יש למצוא מקום שקט מאורר ומתאים שלוקח בחשבון את האפשרות שיהיו ילדים אחדים שיהיו ערים במהלך שעת השינה. זאת ועוד, יש לתת את הדעת לפעילויות שקודמות לשינה ולפעילויות שבאות אחריה כדי לאפשר מעבר חלק ממצב למצב. הימצאות של חפצי מעבר גם אצל תינוקות וגם אצל פעוטות עשויה לסייע לתהליך.

שנ"צ בגני ילדים ציבוריים-הייתכן?

מטרת הפוסט להציג עמדה מבוססת מחקר וניסיון לגבי שנת אחה"צ בגיל הגן(3 עד 6). עמדתי היא שמסגרות החינוך הציבוריות צריכות להיערך לאפשר לילדים הצעירים(בעיקר ילדי הטרום-טרום חובה) פרק זמן קצר של שנת אחר הצהריים. אינני חושבת שיש לחייב את כל הילדים לישון. אני גם ערה לקשיים הארגוניים לאפשר שנת אחר הצהריים במסגרות החינוך הציבוריות לגיל הרך בישראל. בנוסף, אני ערה לאפשרות שהורים מתנגדים לאפשור שנת אחה"צ לילדיהם הצעירים במסגרות החינוך. אני כותבת את הפוסט אחרי התלבטות רבת שנים לגבי מקומה של שנת אחר הצהריים בחיים של ילדי הגן בכלל וכחלק מסדר היום וההתנהלות של הגן בפרט. הכתיבה מונעת גם על ידי קריאה של ממצאי מחקר שמציבעים על התועלת שבשנת אחר הצהריים, כמו גם על ידי האזנה להרצאה של חוקרות מיפן שהציגו ממצאים שמלמדים על קשיים ביישום סדר יום מחייב של שינה בגני הילדים ביפן.

ממצאי מחקר על השפעת שנת אחה"צ על אנשים בכלל וילדי גן בפרט

שנת אחר הצהריים נמצאה שוב ושוב כתורמת ללמידה. כתורמת לקונסולידציה של הידע שנלמד לפני השינה. באחד המחקרים נבדקה ההשפעה של שנת אחר הצהריים לעומת מנוחה ונמצא שבאופן בולט השינה מיטיבה עם הלמידה והזיכרון יותר מסתם מנוחה, גם בבדיקה מייד אחרי השינה וגם בהמשך היום.

רוב המחקרים שהתמקדו בהשפעת שנת אחר הצהריים על למידה וזיכרוןהתבססו על נבדקים מבוגרים. בין מיעוט המחקרים שמתמקדים בשנת אחר הצהריים בקרב ילדים צעירים, חוקרים מאוניסרסיטת University of Massachusetts Amherst  מצאו השפעה חיובית על למידה(קונסולידציה של הזיכרון) בילדי גן. יתרה מזו חוקרים אלו מצאו שלשם למידה נדרשת שינה של ממש ולא מנוחה בלבד. כמו כן הם מצאו שאין מדובר בסך כל שעות השינה שמשפיעות על הלמידה אלא בהכנסה של פרק שינה נוסף בסדר היום, אחרי התנסות בלמידה. דהיינו, הם מצאו ששנת לילה ממושכת יותר איננה מהווה פיצוי הולם לשנת אחר הצהריים.

ישנה גם מטה אנליזה (מחקר שבודק ומנח מחקרים רבים שמתמקדים באותו נושא)בנושא השפעת שנת אחר הצהריים על ההתפתחות הרגשית, חברתית, פיזית וקוגניטיבית של ילדים מלידה חמש. עקב שונות מאוד גדולה באופן איסוף הנתונים בניתוחים הסטטיסטיים תורפ וחבריה(Thorpe et al, 2018) מסכמים שתוצאות המחקרם אינן חד משמעיות והם ממליצים שיש לבצע מחקרים פרואקטיביים נוספים בנושא.

מחקרים נוספים מצביעים גם על הבדלים בין אישיים נרחבים בין ילדים להתגבר על היעדר של שנת צהריים בעיקר עקב הבדלים בין אישיים בממדים יזיולוגיים שמאפיינים את תפקודי המוח שלהם.

סטטון ושתפיה(Staton at al, 2015) מתייחסים גם לנזקים אפשריים שנגרמים על ידי הניסיון להכריח ילדים בגיל הגן לישון אחר הצהריים במסגרות החינוך שלהם, במשך יותר מ-60 דקות ליום. בחודש אוגוסט שמעתי בכנס שהתמקד על חינוך לגיל הרך בסלוניקי -יוון(EECERA 2019) הרצאה של חוקרת צעירה מיפן (Sachiko Nozakawa) שבה הציגה נתונים על קשיים באכיפת שנת אחר- הצהריים בגני ילדים שבהם לומדים ילדים בני 5. הבעיה המרכזית שהיא הצביעה עליה הייתה כרוכה בכך שבמקרה של יפן כל הילדים חייבים לישון ואין מאפשרים להם פעילות חלופית.

איור מתוך אתר שממליץ להורים לעודד שנת אחה"צ בקרב ילדיהם

178794113

פרקיטיקות חינוכיות שנוגעות לשינה בגני הילדים בישראל

לאור זאת נשאלת השאלה מדוע במקומות רבים -כמו במדינת ישראל, נהוג "לגמול" ילדים משינה בגיל הגן. לרוב הדבר קורה באופן די גורף כשילדים נכנסים למערכת החינוך הציבורית(בגיל שלוש-ואף שנתיים ושמונה חודשים) . נזכיר שבגנים פרטיים מאפשרים לילדים לישון מעבר לגיל שלוש. גם ילדים בני שלוש, ארבע ישנים לרוב בסוג זה של מסגרות חינוך.

אציין שישנם מקומות בעולם כמו בגני רג'יו אמיליה באיטליה או בגני ילדים ביפן(אלו רק דוגמאות אחדות) שבהם נאכפת שנת אחר הצהריים לכל ילדי הגן עד גיל 6 או 7 היא חלק אינטגראלי מסדר היום במסגרת החינוכית.

גורמים אפשריים לניסיון "לגמול" ילדים בני שלוש משנת אחר הצהריים בישראל

גורמים הקשורים למבנה יום הלימוגים בגנים הציבוריים בישראל

אני מעריכה שאחד הגורמים לפרקטיקה של גמילה משנת אחה"צ בגני ילדים ציבוריים קשור לכך שיום הלימודיים בגן עצמו מסתיים בשעה 14:00. בשעה זו, רוב הילדים עוברים לצהרון שאחראי גם על הגשת ארוחת הצהריים. המעבר לצהרון כרוך לרוב גם בהחלפת צוותי הוראה ובמקרים מסוימים במעבר לגן אחר. מבנה זה של יום הלימודים מקשה על האפשרות להיערך לקיום שנ"צ עבור הילדים.

יום הלימודים בגנים הציבוריים בישראל התארך במהלך השנים. היו שנים שהילדים נשארו בגן עד השעה 1200 ואחר כך עד השעה 1320. סיום יום הלימודים בשעה מוקדמת ייתר את הצורך להיערכות לאפשור שינה. ברור שיום לימודים קצר מקשה עוד יותר על הורי הילדים שימי העבודה שלהם ארוכים הרבה יותר משעות השהות של הילדים במסגרות החינוך.

במקומות שבהם פועל יום לימודים ארוך(יש די מעט מקומות כאלו-דהיינו מדובר ביום רציף עם אותו צוות הוראה ללא צורך במעבר לצהרון או במסגרת יוח"א או יול"ה) הילדים זוכים לרציפות של צוות ומתאפשרת שנת אחה"צ ביתר קלות. לפי מיטב ידיעתי גם בגנים אלו לא מתאפשרת שנת אחה"צ.

גורמים שקשורים בעמדות הורים כלפי שנת אחה"צ בגנים

אני משערת(לא בדקתי את העניין מחקרית) שהורים רבים מתנגדים שילדיהם ישנו שנת אחה"צ בגן כדי להבטיח הליכה מוקדמת יותר לישון בערב. התרשמותי היא אפוא שגמילה משנת אחר הצהריים עולה בקנה אחד עם רצונותיהם של הורים רבים.

מה הבעיה עם הגמילה משנ"צ בגיל צעיר?

שנת אחר הצהריים זה לא משהו שחייבים להיגמל ממנו. לראייה, ממצאי המחקר מצביעים על התועלת שבשנת אחה"צ-תועלת שהיא מעל ומעבר להשלמת שעות שינה בלילה. הדבר נכון בכל הגילים. שנת אחר הצהריים הפכה בעשורים האחרונים בהדרגה לבלתי אפשרית בשל אורח החיים האינטנסיבי של מבוגרים וילדים כאחד. ילדים נמצאים במסגרות החינוך עד שעות מאוחרות כדי לאפשר להוריהם לעבוד ולפרנס את משפחותיהם ולא כדי להוסיף דעת(אין מדובר בילדים שנמצאים במעונות רב תכליתיים ששהותם הממושכת במסגרות נעשית לגמרי לטובתם). מניעה של שנת אחר הצהריים הופכת חלק מהילדים לדי עצבניים ועייפים. דהיינו, ילדים צעירים משלמים מחיר רגשי וקוגניטיבי בעקבות מניעה מהם של שנת אחר הצהריים.

יש לזכור עם שיש גם הבדלים בין אישיים בין הילדים לגבי הצורך בשנת אחר הצהריים ולגבי מידת העייפות שהם חשים בשעות אחה"צ עקב היעדר שינה.ממחקרים כמו זה שנערך ביפן ניתן ללמוד שיש ילדים שמוחאים כנגד זה שמכריחים אותם לישון.

מה רצוי לעשות לטובת הילדים הצעירים?

מהמוצג לעיל עולה שטובת הילדים מחייבת עידוד של שנת אחה"צ בקרב ילדים, יחס דיפרנציאלי בין הילדים בנוגע לשנת אחה"צ במסגרות החינוך לגיל הרך(וגם בבתים עבור אותם ילדים מעטים שנמצאים בבתים בשעות אחה"צ). וודאי לא גמילה בכוח מההרגל הלא מגונה בכלל "לתפוס שנ"צ". יחס דיפרמציאלי פרושו לאפשר לילדים שזקוקים לשינה פרק שינה קצר(בגבולות השעה) ובמקביל לאפשר לילדים שאינם זקוקים לשינה פעילות שקטה ורגועה באותן השעות.

הדבר מחייב לכל הפחות הצטיידות במספר מזרונים ודאגה למצעים(על ידי ההורים). מציאת מקום שקט בגן וחשיבה על השגחה על הילדים הישנים. הדבר מחייב לא פחות תיאום עמדות עם הורי הילדים ושכנוע של ההורים (פוסט זה משמש גם כלי אפשרי לשכנע את ההורים) שאפשור של שנת אחה"צ בגן היא לטובת הילדים. רבים מהילדים הישנים אחה"צ רגועים הרבה יותר בשעות הערב והניצול של השעות המשותפות להורים ובני המשפחה האחרים ולילדים אפקטיבי הרבה יותר.

האמת היא ששינוי מיטבי מחייב הרבה יותר ממה שהזכרתי. מחייב שינוי של מבנה יום הלימודים בגנים. הפיכת יום הלימודים ליום לימודים ארוך. הקדמת ארוחת הצהריים. הכשרה מקצועית של כוח האדם שעובד עם הילדים בצהרונים והסייעות עצמן והפיכתן לגננות מוסמכות לכל הפחות. אבל להיבטים אלו בכוונתי להקדיש פוסטים נוספים.

ובנימה אישית לפני הסיכום

אני מבקשת להסביר שלא היה לי באופן אישי קל להגיע למסקנה המתבקשתת ששנ"צ זה דבר טוב ומומלץ בכלל, ולילדים בגיל הגן בפרט. אסביר מדוע היה לי קשה להגיע למסקנה הזו. בילדותי(אנחנו מדברים על יובל+) נהגו במשפחתי לישון שנ"צ. אומנם הורי וסבתי שגרה איתנו גילו גדלות נפש ולא הכריחו אותי לישון (אני מניחה שאם היו מנסים לא כל כך היו מצליחים) אבל כללי הבית היו כאלו שיש לשמור על שקט די מוחלט בשעות השנ"צ("שלפשטונדה"). אני מודה שבאופי המעט תזזיתי חויתי קושי גדול מאוד לשמור על שקט. אפשר לומר שבמהלך השנים(גיל הגן וראשית בית ספר יסודי) פיתחתי מעין עוינות למצב של שקט בבית עקב הצורך לאפשר לאנשים בסביבה שנ"צ. אני זוכרת שנהגתי למיין בתים ומשפחות לכאלו משובחים יותר שאין בהם שנ"צ לכאלו מעצבנים יותר שיש בהם שנ"צ.

עם השנים התחלתי להבין שיש אנשים שממש זקוקים לשנת אחה"צ. התחלתי גם לקרוא עוד ועוד מאמרים על חשיבות השינה אחר הצהריים. ובנוסף ראיתי ילדים די אומללים שנרדמים בזמן המפגש או האוכל. ראתיתי ילדים עצבניים מאוד בשל העייפות.

שניים מבין שלושת נכדיי הפסיקו בעצמם לישון אחר הצהריים לפני כניסתם בגיל רבע לארבע לגני עירייה. הנכדה הצעירה שלי די סובלת מזה שנמנעת ממנה שנת אחר הצהריים. היא ממש אוהבת את גן העירייה והיא שבעת רצון מהצהרון. יש לה חברים וחברות ונהנית להיות בגן. אבל היא חוזרת הביתה עייפה מאוד. היא אומרת שהיא עייפה ולעתים היא די עצבנית. כך שאני ערה להבדלים הבין אישים בין ילדים בצורך בשנ"צ מהחיים בתוך המשפחה שלי.

לסיכום

בפוסט זה הסברתי מדוע רצוי לאפשר לילדים בגיל הגן לישון שנת אחר הצהריים בבית ובגן הילדים. הצגתי גם את האופן שבו אני מבינה את הגורמים שמונעים אפשרות של שנת אחר הצהריים לילדים הצעירים. אני חושבת שבטווח הקצר יש לחשוב על פתרונות מקומיים לאפשור למקצת הילדים לישון אחה"צ(שריון ציוד ושמירה על הילדים). בטווח הארוך מסתמן שיש לתכנן את ימי הלמידה במסגרות החינוך באופן שיתאים יותר הן לצורכי ההורים העובדים והן לצורכי הילדים. הורים ומחנכים ורשויות החינוך צריכים להיות שותפים לעיצוב פתרונות אשר יאפשרו לחלק מהילדים לישון שנת אחה"צ.