להגדיר מחדש את הקשר הורים-מורים במאה ה-21

המסקנה המתבקשת שהתגבשה אצלי בעקבות התנסויות שונות בשנה באחרונה שנגעו לעבודה עם הורים במסגרות חינוך לגיל הרך, ובכלל(שבאו לידי ביטוי גם בפוסטים שונים שכתבתי בבלוג זה) היא שאין מנוס מכך שהורים ומורים(וגננות ומחנכות בחינוך לידה עד שלוש בכלל זה) יגדירו ביניהם "חוזה" מחודש שנוגע לתקשורת ביניהם.

במכללת לוינסקי, בתכנית לגיל הרך, מתקיים בשנת תשע"ח קורס חובה מבוסס סימולציות שמתמקד בתקשורת גננות ומורות עם הורים. קורס זה זכה גם לתמיכה של משרד החינוך. ביולי 2018 נקיים במכללת לוינסקי לחינוך בשיתוף עם מרכז מהו"ת, יום עיון למאמנות , לסטודנטיות שלנו ולקהל הרחב בהשתתפות הורים בדיוק בנושא זה "להגדיר מחדש את קשר מורים הורים במאה ה-21".

Parent

http://clipart-library.com/clipart/1286870.htm

הקשבה לקולותיהם של מורים וגננות וזה ושל הורים לילדים צעירים מזה מוביל להגדרת מספר נושאים שמחייבים ליבון והתייחסות של בעלי העניין השונים. בבעלי העניין  נכללים גם הילדים עצמם ולכן חשוב לעשות מאמץ שקולותיהם של הילדים יישמעו גם כן כבסיס לחשיבה מחודשת על הקשר  מורים-הורים.

הנושאים שזיהינו כמחייבים חשיבה מחדש ויהוו מוקדים ביום העיון אשר יתקיים בחודש יולי במכללת לוינסקי הם:

  • הגדרה מחדש של הקשר הורים -מורים בעידן התקשורת הדיגיטאלית;
  • יצירת ברית הורים-מורים סביב התמודדות עם בעיות התנהגות של ילדים בכיתות;
  • הגדרת ציפיות הדדיות לגבי מסיבות חגים, וימי הולדת בהשתתפות ההורים במסגרות החינוך;
  • עבודה מורים, גננות -הורים במציאות של  משפחות "חדשות" (הורות יחידנית; הורות חד מינית וכו');
  • יצירת הסכמות עם הורים במסגרות חינוך מעורבות מבחינת הרקע הדתי של משפחות הילדים.

עם זאת, הכרחי לבנות מחדש בסיס איתן של אמון והערכה מחודשים בין מורים וגננות לבין הורי הילדים. מה שנדרש הוא

ממצב של אמון מוחלט של ההורים במורים מייד אחרי קום המדינה,  נראה כי אנחנו נמצאים כעת במצב של ערעור האמון של הורים במחנכים. הורים רבים מאשימים את המורים בכל החוליים של הממסד החינוכי. הורים רבים אינם מגלים די אמפתיה עם קשיי ההתמודדות של המורים והגננות ביומיום של העבודה החינוכית בכיתות צפופות ומאתגרות. מנגד גם המורים מגלים חשדנות כלפי נסיונות ההורים להתערב בנעשה בבתי הספר ובגנים. התערבותם לטובת ילדיהם איננה תמיד מובנת מאליה. התערבות זו לובשת לעתים צורה תקיפה עד תוקפנית ובלתי מתחשבת בצוות החינוכי באינטרסים של כל ילדי הגן או הכיתה. בנוסף, יש מחנכים אשר מגלים אמפתיה עם הורים שעובדים שעות רבות ונאלצים לשהות מעט שעות יחסית במחיצת ילדיהם. לעומתם, ישנם מורים וגננות שמתייחסים בצורה שיפוטית כלפי הורי הילדים וממעטים בייחוס השפעה חיובית אפשרית של ההורים על ילדיהם.

לאור קשיים אלו, הכרחי לבנות מחדש בסיס איתן של אמון והערכה מחודשים בין מורים וגננות לבין הורי הילדים. בסיס אמון שיוכל להתמודד עם אפשרויות ה"ריגול" האלקטרוניות הכמעט בלתי מוגבלות.  בשונה מן העבר נדרש לבנות ברית בין שווים ולא ברית בין צד מכתיב התנהלות לבין צד שנשמע ללא עוררין להנחיותיו של הצד האחר. המסגרת החינוכית היא ככלות הכל מערכת אירגונית שבה בעלי תפקידים מקיימים יחסי כוח בינם לבין עצמם, ובינם לבין ההורים. יתרה מזו, כנמצא על ידי אדי-רקח ואינהורן , יחסי הכוח בין הממסד לבין המורים וההורים-ליתר דיוק ההעצמה המוענקת לכל קבוצה- משפיעים על האופן שבו תופסים המורים את מעורבותם של ההורים. מצב שבו הורים ומורים מועצמים במידה שווה ובו יש איזון בין הכוח של המורים וההורים נמצא קשור לעמדות חיוביות של המורים כלפי מעורבותם של ההורים בנעשה בבית הספר.

מלבד חלוקה שוויונית של כוח בין הורים לבין מורים וגננות, נדרשים ידע ומודעות לסוגיות של המאה ה-21. מודעות לכוחם של הכלים הדיגיטאליים והסכמה מרצון לרסן את השימוש בהם; מודעות, ידע ונכונות להשקיע בבניית הסכמות סביב התמודדות עם בעיות התנהגות של הילדים מתוך הימנעות מהאשמה של הצד האחר; הגעה להסכמות לגבי חגיגות ומסיבות מתוך התנערות מרצון לרצות את הצד שכנגד; מודעות לעמדות האישיות וידע עדכני אודות משפחות חדשות לרבות הנכונות לשנות תכניות עבודה בגנים ובבתי ספר לטובת הכלת השונות החדשה הזו; יצירת הסכמות לגבי הכלה של ילדים עם רקע דתי מגוון.

כדי להגיע להסכמות האלו נדרשים רצון טוב, הקשבה, ביטחון עצמי וכיבוד הצד האחר. אבל כל זאת איננו מספיק ללא הבטחת שיפור תנאיי החיים במסגרות החינוך. הורים, מורים וגננות חייבים לראות עצמם כשותפים לשכנוע הממסד להשקיע השקעה דיפרנציאלית בחינוך. לצמצום הצפיפות בכיתות הלימוד ובגנים. ליצירת איזון בין אורך החופשות של ההורים לזה של הילדים ,מבלי לפגוע בזכויות המורים.

על כל אלו נדבר ביום העיון ביולי 2018. אני מזמינה גולשים (מורים, גננות והורים)לכתוב התייחסויות, ותגובות ולהציע רעיונות משלהם.

 

תקשורת הורים- צוותים חינוכיים – ילדים בעידן הדיגיטאלי

לפני  שבועות אחדים כתבתי פוסט על תקשורת דיגיטאלית בין הורים לצוותים חינוכיים שהתמקד ספציפית בעדכונים, הרבים מידי לטעמי, שלעתים נשלחים מהגנים למשפחות הילדים. וזאת  בעקבות חשיפה לאירועים שונים ששמעתי עליהם או שהתנסיתי בהם אישית.

בינתיים גם עקב חשיפה לדיווח על אירועים נוספים וגם בעקבות חשיבה נוספת, חשבתי שיש צורך בהתבוננות על סוגיית התקשורת הדיגיטאלית ממבט-על שמסתכל  על מורכבותה, והיבטיה השונים.

הזמינות של טכנולוגיה דיגיטאלית בעיקר באמצעות הטלפון הנייד ה"חכם"  שנמצא בידי כולם, זמינותן של מצלמות ומכשירי הקלטה זעירים הופכות את התיעוד של העשייה החינוכית ואת המעקב אחרי התנהגותם של הילדים, ההורים והצוות לקלים ביותר. מעקב אחרי התנהלותם של אנשים שהתאפשר בעבר לכאורה רק במקרים שמשקפים סכנה ומצידיקים את הפגיעה בזכויות הפרטיות. אמצעים אלו נגישים עתה לכולם  ושימוש בהם נעשה ללא מודעות  מספקת לאפשרות הפגיעה בזכויותיהם של אנשים אחרים ובמערכות יחסים בין בני אדם.

תוצאת תמונה עבור 1984

https://www.enotes.com/topics/1984

מעניין לציין שלעתים קרובות עולה לדיון ההתנגדות להכנסת שינויים למערכת ונבדקים ונחקרים התנאיים להסכמת אנשים בכלל וגננות ומורים בפרט, להכנסת שינויים שמתבקשים מהשינויים הסביבתיים. הסוגיה שנוגעת לשימוש  במכשירים ניידים וטכנולוגיות "אישיות" דיגיטאליות אחרות צריך להתמקד לדעתי בקלות הדעת של שימוש בהם מבלי להבין לעומק את השלכותיו של שימוש זה.

אביא מספר דוגמאות על מנת להדגים את השימושים  בטכנולוגיה דיגיטאלית:

  • צילומים והסרטות של ילדים שנשלחים על ידי ההורים עצמם  לקבוצות הורים, גננות , פייסבוק מבלי להביא בחשבון שמדובר בתיעוד בלתי מחיק שדהילד לא נתן את הסכמתו לפרסומו
  • צילומם והסרטות של ילדים שנשלחים על ידי מחנכות לקבוצות הורים[סוגיה זו זכתה לפוסט משל עצמה]
  • הורים מקליטים ומסריטים את הנעשה בגן ללא ידיעת הצוות החינוכי לאו דווקא במצבים שיש בו חשד לטיפול לא נאות בילדים
  • הורים מטמינים בבגדי או תיקי הילדים ציוד הקלטה שכזה
  • נוהג קבוע מוסכם על די הגננות לכיסוי הגן  על ידי מצלמות שבאמצעותן יוכלו ההורים לצפות בנעשה בגן בכל שעות הפעילות שלו
  • הורים שמטמינים מצלמות בבתיהם כשמשאירים את את הילד עם מטפלת פרטית
  • בתי ספר מרושתים על ידי מצלמות לכאורה למניעת מעשי אלימות על ידי תלמידי בתי הספר
  • ילדים שמפרסמים צילומים מביכים של עמיתיהם ברשתות חברתיות

לשימוש באמצעים טכנולוגיים לצורך תיעוד ומעקב אחרי התנהלותם של אנשים היבטים משפטיים שאיני בקיאה בהם ולכן לא אתייחס אליהם.

מה שמטריד אותי הוא פגיעה  מתמשכת במערכות יחסים בין אישיים בין אנשים שבסיס האמון בהם הוא סוג של תנאי לקיום המסגרות עצמן. אני חושבת שהבסיס לחינוך טוב בבית ובגן הוא קשר בין אישי טוב: בין הורים לילדיהם, בין ילדים למחנכים, בין הילדים לבין עצמם ובין ההורים למחנכים. קשר טוב צריך להיות בנוי כך שמתאפשרת בו תקשורת בין אישית שוטפת והוא מסוגל לשרוד קונפליקטים, אי -הסכמות ומשברים שהם חלק מהחיים של כולנו. קשרים טובים חייבים להתבסס על אמון בין בני אדם מצד אחד ועל שמירת גבולות הפרטיות שלה פרטים המשתתפים בהם מצד שני.

הורה שמשאיר את הילדים הצעירים שלו עם מטפלת אישית או בגן פרטי או ציבורי, צריך לסמוך על המקצועיות ועל שיקול הדעת של המבוגרים שמטפלים בילדים בכל רגע נתון. גננות ומטפלות צריכות להבין שמקור הסמכות שלהן הוא ההורים וחשוב לכבד את פרטיותם. מחנכים והורים כאחד צריכים להבין שלילדים זכויות משלהם וחשוב שיהיו מודעים לכך שמידע עליהם וצילומים שלהם ללא הרף עלולים לפגוע בהם בעתיד. יכול מאוד להיות שאדם בן 20 ו-30 לא נהנה לראות צילומים והסרטות שלו ברשת-צילומים והסרטות שלא נתן את הסכמתו לפרסומם בהיותו תינוק, פעוט או ילד צעיר. זאת ועוד, לתלמידים בבתי ספר זכות לפרטיות לצד הצורך לגלות אחריות בהתנהלות הבין אישית עם ילדים אחרים. יתרה מזו,  יש להשקיע בחינוך הילדים לשמור על פרטיותם של ילדים אחרים. פגיעות נוראיות הרות אסון לעתים נגרמות משימוש פוגעני על ידי ילדים בצילומים או הסרטות של ילדים אחרים. דוגמה אישית של מבוגרם שמדלגים על הצורך לבנות במאמץ רב קשרים בין אישיים טובים עם שותפים, ומשתמשים בטכנולוגיה לצורכי מעקב אינה מקדמת את היכולת של הילדים לכבד את זכויותיהם של ילדים אחרים ולהגן על זכויותיהם שלהם בפני ילדים ומבוגרים כאחד. 

על אמון בין בני אדם כתשתית לקשרים טובים ביניהם

אתייחס כאן להגדרות של אמון בין בני אדם כיוון ששימוש בלתי מושכל בטכנולוגיה דיגיטאלית עלול לפגוע פגיעה אנושה באמון.

אמון הוא מושג שמתייחס למאפיין בסיסי של קשר בין בני אדם שכולנו משתמשים בו בשיח היומיומי, ולעתים רחוקות אנחנו עוצרים להגדיר אותו. אף שלרוב אנשים מבינים אחד את השני כשמשתמשים במושג אמון, חשוב שנעצור ונגדיר אותו. בפוסט זה אשתמש בהגדרותיהן של אודרי אדי-רקח ואתי אופיר(2013) את מושג האמון.

אמון מוגדר במאמרן של אדי-רקח ואופיר כ"עמדה שיפוטית שאותה מאמץ אדם
בנוגע ליכולתו לסמוך על אדם אחר שיקיים את הבטחותיו ויפעל לטובתו, או
שלפחות לא יגרום לו נזק ". בהמשך בהסתמך על קולמן (1990, Coleman ) כותבות אדי רקח ואופיר ש"אמון מהווה את אחד המרכיבים של הון חברתי, המתייחס לכלל מערכת היחסים החברתיים, לנורמות ולערכים המאפשרים את התפתחותה של החברה ואת תפקודה היעיל."

דהיינו יש לשקוד על בנייתן של מערכות יחסים שיאשפרו לכל אחד מאיתנו שהשותפים לקשר לא יפגעו בנו, שניתן לסמוך עילהם במצבים עתידיים.

איך בונים אמון? אמון בין הורים למורים? בין מורים וגננות לילדים? בין ילדים לבין עצמם?
מה יגדיל את הסיכוויים שהורים יסמכו על גננות ומורים ולהיפך? שילדים יסמכו על המחנכים שלהם ועל הוריהם? שילדים יוכלו לסמוך על בני גילם?

נדרשים מספר דברים:

  • גיבוש כללי תקשורת מוסכמים בין ההצדדים ומחויבות לפעול לפיהם
  • נדרשות הסכמות לגבי תחומי עשייה משותפים בין השותפים
  • נדרשת הבנה שהחיים עצמם והתקשורת בין אנשים כוללים רגעים של הסכמה ורגעים של אי הסכמה, קונפליקט משבר
  • נדרשת אמונה ביכולת לפתור בעיות על בסיס יחסים בין אישיים טובים
  • בירור והבהרה בכל מקרה של מחלוקת בדרך שקולותיהם של כל השותפים לקשר נשמעים.
  • שמירה קפדנית על הפרטיות של הצדדים לקשר; ללמוד לעמוד בפיתוי להתשמש במידע על הזולת כנשק, כדרך לנקום
  • אי ניצול חולשות של הזולת למרות האפשרות שניצול זה יעצים צד זה או אחר
  • שמירה על תקשורת שוטפת בזמן הרמוניה ובזמן משבר
  • נדרשת מקצועיות מצד אנשים כגון גננות ומורים  במילוי תפקידם
  • נדרשןת תמיכה והדרכה באנשי חינוך המתמודדים ביומיום עם סיטואציות מורכבות

על אמון ושימוש בתקשורת דיגיטאלית

כדי שהשימוש בתקשורת דיגיטאלית לא יפגע באמון בין השותפים הכרחי ש:

  • לא ייעשה כל שימוש בתקשורת דיגיטאלית ללא קביעת כללים מוסכמים  לגבי השימוש בה
  • כשמדובר בילדים צעירים הכרחי לקחת את האינטרסים שלהם בחשבון וגם את טובתם העתידית.; בשל אי הוודאות הכרוכה בהשלכות הטכנולגיה, חשוב להימנע מפרסום צילומים והסרטות באינטנט
  • חשוב שמחנכים יבנו קשר עם הורים סביב אירועים יומיומיים ולא יזדקקו לקשר איתם רק בשעה שמתעוררות בעיות
  • חשוב להתרגל לשוחח ולפתור קונפליקטים בין אישיים במפגשים פנים-אל-פנים ולא באמצעות תקשורת דיגיטאלית חד כיוונית
  • יש להשאיר את התקשורת הדיגטאלית להפצת מסרים אינפורמטיביים שאינם נושאים אופי אישי
  • חשוב בכל מחיר להימנע משימוש חד צדדי באמצעים דיגיטאליים לצורך מעקב אחרי התנהלות האנשים; חשוב שלא נהפוך את עצמנו לבלשים
  • חשוב לחנך ילדים לאי פגיעה בפרטיותם של ילדים אחרים גם על ידי שיחות וטיפול רגיש באירועים וגם על ידי דוגמה אישית
  • חשוב לחשוב ולכנן היטב אלו חומרים חזותיים(צילומים סרטונים) יישלחו להורים; הכרחי שמשלוח חומרים לא ייעשה כפעולה טכנית בלתי מחושבת
  • חשוב שהורי הילדים ייזמו שיחות עם המחנכות על היבטים בפעולות המסגרות שאינם לרוחם כתחליף להסרטות והקלטות שאין סיכוי שישפרו את המצב

אני מוסיפה כאן התייחסות לסיכום של פוסט קודם שהתמקד בחינוך לפרטיות תוך הבנה של מורכבות הקשר בין שיתוף, אינטימיות ושמירה על פרטיות.  מה שכתבתי שם ותקף גם כאן הוא שאי אפשר להפריד בין חינוך לפרטיות, לשיתוף ולאינטימיות. התפתחותית, החינוך לשיתוף ובניית קשר אינטימיים קודם לחינוך לפרטיות. בשלבים ראשוניים אלו,הורים ומחנכים הם הנאמנים לענייני פרטיות של ילדיהם. מעבר למורכבות של תהליכי השיתוף , אינטימיות ופרטיות תמיד, המאה ה-21 עם הריבוי הבלתי נשלט של אמצעים טכנולוגיים שמאפשרים שיתוף מציבה אתגר של ממש למחנכים ולילדים כאחד. בניית קשרים טובים ואינטימיים עם אנשים בכלל ועם הילדים בפרט נשארת עדיין הבסיס לכל. לצד אלו נדרשת הבנה של המדיה, של הפוטנציאל שלה ושל הסכנות הטמונות בשימוש בלתי מחושב בה. חשוב בכל מקרה ובענייני שיתוף ושמירה על הפרטיות לחשוב לפני שפועלים. בגיל הרך הנזקים המרכזיים שאנחנו יכולים לגרום לדעתי הם באמצעות הימנעות מבניית קשר בטוח שבו הילד יכול לשתף אותנו ודוגמה אישית שמציגה חוסר מחשבה והתחשבות באחרים  בשימוש במדיה ובשיתוף הילדים במידע שהם לא יכולים להתמודד איתו. במאה הזו נדרשות הרבה יותר פעולות הגנה ופיקוח ואולי הדרך לפקח הפכה לקשה למבוגרים. אבל אין לשכוח שקשר טוב עם הילדים הוא עדיין העיקר!