תקשורת עם הורים: עקרונות ומדיניות של משרד החינוך

בפוסט  זה מופיע תקציר הרצאתה של בטי ריטבו, ממונה על תחום הורים ומשפחה,  אגף תכניות סיוע ומניעה, אגף א' שפ"י. בטי ריטבו חברה בהנהלת ארגון מהות שעיקר עיסוקיו הם תקשורת עם הורים ומשפחות. 
בטי ריטבו , הציגה ביום העיון: " להגדיר מחדש את התקשורת עם הורים במאה ה-21", אשר התקיים ב-9.7.2018 במכללת לוינסקי לחינוך, את המדיניות של משרד החינוך בנוגע לתקשורת גננות ומורים עם הורי הילדים. בנוסף להרצאתה, היא השתתפה בכל יום העיון ובדיון עם הקהל. התייחסויותיה תרמו להבנת האופן שבו פועל אגף שפ"י במשרד החינוך ולאופן שבו מסגרות החינוך יכולות לקבל סיוע  באשר לקשר עם משפחות הילדים בכלל ובנוגע לקשר עם הורים לתלמידים עם צרכים/זכויות מיוחדים.

תקשורת עם הורים: עקרונות ומדיניות

בטי ריטבו, ממונה תחום הורים ומשפחה,  אגף תכניות סיוע ומניעה, אגף א' שפ"י.

תקציר

הכניסה לגן הילדים מלווה בהתרגשות רבה בקרב ילדים, הורים וגננות. בקרב ההורים התרגשות יכולה להיות ביטוי לשמחה גדולה, ציפיות , משאלות, חששות ולעיתים חרדות.

על הגננת להיות מודעת להתרגשות של ההורים המלווה את המעבר . להיות רגישה, לתמוך ולהרגיע. וזאת מתוך הנחה שכאשר ההורים רגועים ובוטחים באנשי החינוך, זה יטיב עם הילדים. יצירת תשתית לקשר ושיח מיטבי עם ההורה הינה חיונית במטרה לאפשר לילדים גדילה, התפתחות וצמיחה מיטבית.

תשתית זו הינה תולדה של תפיסה ומדיניות אשר התגבשה במשרד החינוך בשנים האחרונות. המשרד מכיר בצורך ליצירת שותפות חינוכית עם ההורים משום שהם הדמויות המשמעותיות ביותר עבור ילדם.  

בנוסף, השינויים שחלו בחברה הפוסטמודרנית חזקו את  הצורך בגיבוש תפיסה הרואה את ההורים כשותפים טבעיים לאנשי החינוך. שינויים כגון: מגוון סוגים במשפחה המודרנית, הגירת אוכלוסיות, עלייה ברמת השכלת ההורים, המשך כניסת נשים לשוק העבודה, תפיסת ההיררכיה והסמכות- זכות הילד ומקומו של ההורה כסמכות, מהפכת המידע, התארגנות של הורים למען חינוך איכותי עבור ילדם  לדוגמא, המחאה לצדק חברתי בשנת 2011 אשר הולידה את "מחאת העגלות".

הורים מהווים את ליבת החברה ושדרת החוסן שלה, זכותם לממש את אחריותם ההורית, הם מעבירי התרבות ומנחילי ערכים. השגת יעדי החינוך במציאות המשתנה תתאפשר באמצעות שותפות חינוכית איתם.

לכן, משרד החינוך פנה ליוזמה למחקר יישומי בחינוך באקדמיה הלאומית למדעים בבקשה לכתיבת שני דו"חות בנושא הכוללים רקע תיאורטי עדכני, מודלים במדינות שונות בעולם וכן המלצות יישומיות: "קשרי משפחה-מסגרת חינוך בגיל הרך"  2011 ו-"בין הורים למורים בחינוך העל יסודי" 2015 . הדו"חות מתארים מחקרים בארץ ובעולם, המצביעים כי קיומו של קשר חיובי בין הורים לאנשי חינוך משפיע באופן חיובי על המוטיבציה, ההישגים הלימודיים , החברתיים והרווחה הנפשית של  התלמיד. קשר חיובי מונע התנהגויות סיכוניות.

תוצאת תמונה עבור פאזל

להלן חלק מהממצאים שמופיעים בפרסומים של האקדמיה הישראלית למדעים ביחס לקשר עם הורים:

  • שותפות מטיבה מבוססת על הכרה בנוכחות ההורית ובמאפייני ההורים השונים. קשרים חיוביים בין שתי המערכות -החינוכית והמשפחתית- תורמים להתפתחות הילד וחינוכו.(Bronfenbrenner ,1979 ,1986)
  • שותפות בין הורים לצוות החינוכי הינו אחד המאפיינים לבתי ספר מוצלחים בעולם (Osher et al 2009), לשותפות חינוכית מיטיבה השפעה על אקלים בית ספרי (Lawrence et al 2002).
  • המוטיבציה של ההורים למעורבות מושפעת מההזדמנויות ומנורמות המסגרת החינוכית. אך הגורם הבולט ביותר לניבוי מעורבותם הסבילה והפעילה של ההורים בחיי בית הספר הוא האמון בהורים מצד בית הספר, כפי שנתפס בידי ההורים. מנבאים נוספים למעורבותם הפעילה של ההורים הם הזדהותם עם חשיבות הלימודים, מטרות וערכי המסגרת החינוכית (פרידמן ופישר, 2009)

הפער הקיים בין ההבנה כי יש חשיבות לקיים שותפות חינוכית לבין הנעשה בשטח, קיומם של קונפליקטים ביחסי הורים וצוותי חינוך והשונות בין המסגרות השונות  חזקו את הצורך בהבניית תפיסה משותפת לכלל מערכת החינוך, במטרה להעלות את המודעות לצורך בשיח עם ההורים וליצור שותפויות כחלק משגרת העבודה והתרבות הארגונית, בכל הרמות ובכל התחומים.

אנו מגדירים שותפות חינוכית כ"מערכת שיתופי הפעולה והקשרים, הפרטניים והמערכתיים, המתקיימים בין צוותי החינוך לבין ההורים במטרה לקדם את התלמידים ואת התהליך החינוכי". השותפות תתקיים  כיוזמה פעילה של צוותי החינוך, באופן שיטתי ומתוכנן, מתוך עמדה של אמון, וכבוד הדדי, מתוך הכרה בערך המוסף והייחודי של כל אחד מהשותפים.

מדובר בתהליך הכולל הכשרה, תיאום ציפיות, הגדרת תפקידים, בניית לו"ז, ליווי ותחזוקה שוטפת של השותפות והערכת התהליך.

את מגוון ההתנהגויות וקשרים  הנכללים בשותפות החינוכית, ניתן לחלק לארבע פרקטיקות עיקריות הנמצאות על רצף: ידוע ועדכון, הזמנה להשתתפות, היוועצות  ושיתוף פעולה.

כחלק מיישום התפיסה אנו ממליצים לגננות לקיים דיונים עם ההורים לצורך תיאום ציפיות, תיאום דרכי תקשורת, בדיקה ברור ותכנון שיתופי פעולה בתחומים שונים. על הגננת להיות מודעת לשונות בין משפחות, וכן לעובדה שעבור הורים רבים היא מהווה מקור לידע ומתן כלים.

יתכן ויהיו מצבים בהם הורים יחושו אי שביעות רצון מהתנהלות הגן. יתכן שציפיותיהם אינן מתממשות והם יכולים לבטא זאת בכעס, תוקפנות, הבעת דאגה, הימנעות, הרמת ידיים ועוד. קשה להתמודד עם ביקורת של הורים בייחוד כאשר הגננת משקיעה את מירב מאמציה על מנת לקדם את ילדם. במצבים אלה חשוב שהגננת  תתמודד תחילה עם הרגשות המציפים אותה ותמצא  את הדרך לווסת ולנהל את השיח עם ההורים בצורה מכבדת ועניינית. תוך הקשבה פעילה. במקרים מסוימים רצוי להתייעץ עם אנשי מקצוע נוספים שיכולים ללוות ולתמוך: יועצת גיל הרך, פסיכולוגית, מפקחת.

מה יכולות הגננות ללמוד מיחסי הכוח בין  ההורים לבית הספר?

בפוסט זה אני מפרסמת  את תקציר הרצאתה של פרופסור אודרי אדי-רקח, מבית הספר לחינוך באוניברסיטת תל-אביב ביום עיון  "להגדיר מחדש את הקשר הורים-גננות ומורים במאה ה -21 תקשורת עם הורים ככישור ליבה בהוראה ובהכשרת מורים", אשר התקיים במכללת לוינסקי לחינוך בתאריך 9.7.2018. התקציר נכתב על ידי פרופסור אדי-רקח בעקבות יום העיון ומצאתי לנכון לשתף  את ציבור הגננות, המורות והורי הילדים בממצאי המחקר שמוצג על ידי פרופ' אדי רקח שנערך עם הורים ומורים ולו השלכות ברורות לתקשורת המתקיימת בין גננות להורי הילדים המבקרים בגנים שלהם.

חשוב מאוד להתעמק בקריאת התקציר כמו גם במחקריה של פרופסור אודרי אדי-רקח כדי להתגבר על הנטיה של  חלק גדול מאינו לדבר על תקשורת עם הורים בהקשר הצר של האבחנה מעורבות לעומת התערבות כאילו הבחנה פשטנית זו תעזור לנו להבין את המציאות ולפתור את כל הבעיות.

מה יכולות הגננות ללמוד מיחסי הכוח בין  ההורים לבית הספר?

אודרי אדי-רקח

בית ספר לחינוך, אוניברסיטת תל-אביב

9 ליולי 2018

הרצאה במגרת יוo העיון: להגדיר מחדש את הקשר הורים-גננות ומורים במאה ה 21- תקשורת עם הורים ככישור ליבה בהוראה ובהכשרת מורים

המטרה של ההרצאה שניתנה ביום העיון :"להגדיר מחדש את הקשר הורים-גננות ומורים במאה ה 21- תקשורת עם הורים ככישור ליבה בהוראה ובהכשרת מורים", אשר התקיים במכללת לוינסקי ב9.7.2018, הייתה להתייחס לפער  בין  הורים למורים, ביחס למעורבות הורים. תחילה, הוצגה התייחסות להקשר החברתי ביחסי הורים ובית הספר. לאחר מכן, לתפיסות של מורים, לאלה של ההורים ולפער בין הצדדים. ולבסוף,  הוצע דיון בהשלכות של פער זה לעבודתן של גננות ודיון במספר דרכים אפשריות להתייחסות לפער בין ההורים ואנשי חינוך.

היחסים בין צוותי חינוך וההורים הם חלק אינטגרלי  משגרת העבודה של בית הספר.  הדבר בולט ומועצם  במיוחד בתקופה הנוכחית, בעקבות מדיניות ניאו-ליבראלית, המובילה לתהליכי ביזור ואינדיבידואליזציה. בתהליכים אלה, הורים נדרשים לקחת חלק פעיל ואקטיבי בחינוך של ילדיהם.  אנו עדים לכך שכיום יותר מאשר בעבר, האחריות על ההשכלה  "נופלת" על המשפחה.  כך שאם לפני מספר שנים יכולנו להתייחס להבחנה הברורה בין המורים כפרופסיונאליים לבין ההורים, כיום יש חוקרים הרואים בהורים  שותפים לתהליך החינוכי. תהליך זה נתפס כלגיטימי לנוכח ההכרה בכוחה של המשפחות לקדם את ילדיהן ולנוכח העדויות המצטברות ששיתוף ההורים בבית הספר יש לו השפעה חיובית על התלמידים ועל כל בית הספר. 

אולם, תהליך זה מעורר חוסר נחת בקרב כוחות ההוראה.  ביטוי לכך, זוהי ההבחנה השכיחה בין מעורבות להתערבות . בעוד המושג מעורבות הורים,  נתפס באופן חיובי, ומשקף את העניין וההירתמות של ההורים, לסייע בבית הספר באותם תחומים שההנהלה והמורים מבקשים;  התערבות נתפסת באופן שלילי ומשקפת את החדירה של הורים לתחומים שמורים אינם מעוניינים שההורים יהיו מעורבים בהם.  כלומר, במידה לא מבוטלת צוותי החינוך, בהגדירם את ההורים כמתערבים (או לחילופין כמעורבים)  קובעים את הגבולות  בין ההורים למוסד החינוכי ובמידה רבה מגבילים אותה. לפיכך,  היחסים בין בית הספר להורים, טומנים  בחובם פוטנציאל לעימותים ומאבקי כוח  על הגדרת הגבולות בין הצדדים.

שאלת הגבולות היא מעניינת שכן, סוגיה זו  יכולה להיות פרי של משא ומתן ומאבק בין הפרטים. תהליך זה הוא תהליך מתמשך ודינמי  המעיד על כך שהגבולות כתהליך חברתי, הם ניתנים לשינוי מתמיד.

תפיסות של מורים לגבי מעורבות ההורים

בעיני המורים, ההורים הם גורם חשוב בתהליך החינוכי. אולם, למרות שהם מכירים  בחשיבות מעורבות ההורים ואף עושים מאמצים  להגדיל את מעורבותם, דה-פקטו, הם נוטים לשמור ולהחזיק בתפיסה המסורתית של מעורבות הורים, שעיקרה בזירה הביתית. לעומת זאת, מעורבות הורים בתחומים אחרים, נתפסת  לעיתים קרובות  כמערערת  ואף מאיימת על יכולתם ושיקולם המקצועי ומורים נוקטים במבחר פרקטיות אשר נועדו לשמור על הגבולות הפרופסיונאליים של ההוראה. פרקטיקות אלה, מבוססות בחלקן על קיומו של מבנה ארגוני היררכי, המעניק תמיכה וגיבוי למורים בהתנהלותם מול ההורים ועל רשתות חברתיות אופקיות של עמיתים לעבודה, התומכים ברמה אישית ומקצועית במורים מול ההורים.

תפיסות של הורים את מעורבותם

בניגוד לתפיסה שהורים מעורבים במידה רבה בבית הספר, המחקר מצביע על כך,  שהורים  אינם בהכרח רואים את עצמם ככאלה.  יתר על כן, כאשר הם כבר מעורבים, הרי שהורים מדווחים שהם עושים זאת בתחומים המסורתיים.  כלומר,  בניגוד לשיח הציבורי ואף זה שקיים בקרב כוחות הוראה,   הורים מכירים בגבולות של בית הספר  ובמקצועיות של המורה. אולם, בו בעת,  הורים דורשים  שבתי הספר יעשו את תפקידם באופן מקצועי.

הורים מתערבים כאשר הם סבורים שהרווחה האישית או תנאי הלמיה של ילדיהם נפגעים

סביב נקודה זו, ישנו תהליך של ערעור על גבולות בית הספר. הורים מתערבים כאשר הם סבורים שישנה פגיעה ברווחה האישית של הילדים או בלימודיהם. במקרה זה, ההתערבות  בבית הספר למען ילדיהם,  נעשית ללא היסוס וללא פשרות.  מכאן, למרות שישנה הכרה בגבולות בין בית הספר להורים,  הגבולות האלה שברירים וניתנים לערעור מתמיד בהתאם לתפיסת ההורים את תיפקדו של בית הספר. אכן, הורים משגיחים ועוקבים  אחר  הנעשה בית הספר.

הורים משגיחים ועוקבים אחרי הנעשה בבית הספר: לעתים קרובות דרך המדיה החברתית

ההשגחה של ההורים על בית הספר,  מתאפשרת כיום  באופן מידי דרך המדיה החברתית,  באמצעות דואר  אלקטרוני,  WhatsApp  או   פייסבוק וללא צורך לבוא לבית הספר. נראה כי השימוש במדיה החברתית  מובילה לדפוסים חדשים של מעורבות של הורים, שעדיין דורשים בירור. אולם, אין ספק שהיא הופכת להיות דומיננטית ביחסים בין הורים ומורים. דרך המדיה החברתית  ההורים מחזיקים בתפקיד של "צופה פעיל" והתערבותם במערכת החינוך, מבחינתם, מהווה   דגל אדום לתיפקוד הלקוי של הצוות החינוכי. אין ספק, כי יחסים המבוססים על השגחה, דאגה, שליטה ופיקוח, מעוררים דאגה מצד המורים, שכן  הזירה הבית ספרית הפכה לשקופה יותר מתמיד,  ומכאן גם הגבולות של בית הספר בעיני ההורים, הרבה יותר פתוחים, גמישים וחדירים.

לסיכום

על בסיס הנ"ל ניתן לסכם שלש טענות מרכזיות:

  1. כוחות ההוראה מתקשים להתנהל מול הורים וחשים איום על הפרופסיה, בין השאר כוון שמורים מחזיקים בגבולות המסורתיים של בית הספר.
  2. הורים משגיחים על עבודתם של המורים מתוך דאגה לרווחתם של ילדיהם. ומתערבים, כאשר מקצועיות המורים מוטלת בעיניהם בספק. מכאן שהגבולות של בית הספר בעיני ההורים הם שברירים ויכולים  כל הזמן להשתנות ולהתעצב מחדש.
  3. הפער בין תפיסות ההורים למורים משקף שינויים חברתיים (בתפקיד ההורים) וטכנולוגים (מדיה חברתית), שחלו בחברה  אך עדיין לא הוחלו במידה מספיקה במערכת החינוכית.

מה גננות יכולות ללמוד מיחסי הכוח בין הורים למורים?

טענות אלה הן אקוטיות  עבור גננות, וזאת  ממספר סיבות: הראשונה, הגיל הצעיר של הילדים–   שדורש יותר תשומת לב ודאגה ומכאן גם  מידת ההשגחה של ההורים צפויה להיות רבה. הסיבה השנייה,  בניגוד למורים, המגע בין הגננות להורים מתקיים בכל יום ובאופן בלתי אמצעי. הסיבה השלישית,  קשורה באופי עבודתה של הגננת- מרבית הגננות עובדות במסגרת ארגונית פחות היררכית, ויותר שטוחה מזו המתקיימת בבית הספר.

מכאן, האתגר של  גננות גדול יותר מזה של המורים, כי הן הרבה יותר חשופות להורים, אך חסרות את המערך הארגוני המקיף והתומך, כפי שקיים בבית הספר.

אז מה ניתן לעשות?  ישנו צורך בהכרה בכך שההורים הם חלק אינטגראלי משגרת העבודה של הצוות החינוכי, חלק מהפרופסיה שלו.  יש לגבש מחדש את הגבולות החברתיים של בית הספר/ גן הילדים  למול סביבתו  ולהכיר בדינמיות שלהם.  יש לפתח רגישות חברתית כלפי ההורים ולהבין את המקורות לביקורת ולהתערבות שלהם במוסד החינוכי;  זאת בניגוד לגישות של הסתגרות והרחקה.  ישנה חשיבות רבה שההכשרה להוראה תמשיך ותתייחס  ביתר שאת, לשינויים החברתיים והטכנולוגים שאנו עדים להם ובין השאר לשינויים בתפיסת ההורות והמשפחה.

I have a problem by Jennifer Miller

למקור הציור

בעקבות הרצאתה החדה ופוקחת העיניים של ה פרופסור אודרי אדי-אקח מבקשת לכתוב מספר התייחסויות.

התרשמתי מאוד מהטיעונים שמדברים על הגדרת גבולות בקשר בין הורים לבין גננות או מורים כתהליך דינאמי וחברתי שנקבע על ידי משא ומתן בין הצדדים. בשעה שתנאיי החיים והתפיסות של מי מהצדדים משתנים נדרש משא ומתן מחודש שיוביל להגדרה שונה של גבולות ממה היה בעבר. זו נקודה עקרונית שנכונה למערכת החינוך כולה, אבל נכונה גם לתפקוד השותפות בין הורים וגננות באופן מקומי. בכל גן וגן נדרש משא ומתן גלוי להגדרה מוסכמת של גבולות בין ההורים לבין המוסד החינוכי. נדרש אפוא שכל מסגרת חינוכית תיזום שיח(הקרוי לעתים קרובות בפרקטיקה החינוכית תיאום ציפיות) עם הורי הילדים הלגדרה מוסכמת של הגבולות העוברים ביניהם.תיאום ציפיות או משא ומתן להגדרת גבולות חייב להיות הדדדי. הבעיה השכיחה בפרקטיקה החינוכית היא שתהליך תיאום הציפיות נתפס כתפאורה לזה שגננות ומורות שוטחות את התנאים שלהן-תנאים שעל ההורים לכבד. הבעיה היא שגבולות לא נקבעים באופן מוסכם  תמיד במשא ומתן אמיתי בין הצדדים.

נקודת התייחסות נוספת נוגעת לכך שכולנו-הורים וגננות ומורים צריכים ללמוד לתפקד בסביבה של רשתות חברתיות. אמצעי תקשורת דיגיטאליים תורמים אומנם לקלות ומיידיות בתקשורת בין הורים למחנכים ויש להם פוטנציאל מסוים של אפשור של שקיפות. מנגד ניתן להשתמש בהם כפי שפרופסור אדי-רקח טענה לצורך פיקוח. יתרה מזו, הורים, גננות ומורים חייבים להיות ערים לאפשרויות של פגיעה בזכויות אדם כפועל יוצא של שימוש לא אחראי בתקשורת באמצעות המדיה החברתית. הן באמצעות פגיעה בפרטיות(של ילדים, הורים או גננות ומורים) והן באמצעות פגיעה בשמו הטוב של הורה, מחנך או ילד. כיוון שהמדיה החברתית היא כאן כדי להישאר-חשוב להתלבט על הכללים של השימוש בה ולנהל משא ומתן גם לגבי קביעה מוסכמת של גבולות בכל הקשור לשימוש בה.המפגשים היומיומיים בין הורים לגננות בשל גילם הצעיר של הילדים מאפשרים לדעתי ליצור קשרים בין אישיים קרובים מבוססים על אמון שהתקשורת הדיגיטאלית יכולה להסתמך עליהן.

למאמר של פרופסור אודרי אדי-רקח ואתי אופיר:"מידת האמון של מורים בשותפיהם לתפקיד
וזיקתה להכנסת חידושים בבתי–ספר".

על קורס חובה בהכשרת גננות ומורות לכיתות א'-ב' בנוגע לתקשורת עם הורים ככישור ליבה

ביום שני, 9.7.2018 התקיים במכללת לוינסקי לחינוך יום עיון שהתמקד ב"הגדרה מחדש של התקשורת עם הורי הילדים במאה ה-21". בפוסט זה, ובמספר פוסטים שאפרסם בהמשך, אתייחס לסוגיות מרכזיות שעלו ביום העיון. יום העיון בא לעודד הבנה מעמיקה של הקשר  הורים וגננות ומורים , ולהציג מחקר ועשייה במחלקה לגיל הרך של מכללת לוינסקי לחינוך בנושא תקשורת עם הורים במאה ה-21. הוצג קורס של תקשורת עם הורים מבוסס סימולציות, על ידי מנחות הקורסים השונים' ועל ידי ראש תכנית תואר שני ותואר ראשון בחינוך לגיל הרך ומחקרים של סטדונטיות מהתואר השני בחינוך לגיל הרך, שהתמקדו בהבנה ועשייה של תקשורת עם הורים.

אציין גם' שיום העיון היה תוצר של שיתוף פעולה בין מכללת לוינסקי לחינוך, שפ"י במשרד החינוך ומרכז מהות, שמתמקד במחקר ועשייה חינוכית שנוגעים לעבודה עם הורים במערכת החינוך. ד"ר עידית טבק, ראש מרכז מהות, הנחתה את יום העיון. הרצו בו פרופ' אודרי אדי-רקח מאוניברסיטת תל אביב ובטי ריטבו משפ"י – משרד החינוך.

בפוסט זה אתייחס לרציונל  של ראיית התקשורת עם הורים כסוג של כישור ליבה בהוראה ובהכשרת גננות ומורים. בנוסף, אתאר בקוים כלליים את הקורס-סדנה תקשורת עם הורים במאה ה-21-שהוא קורס חובה במסגרת לימודי התואר הראשון בחינוך לגיל הרך במכללת לוינסקי לחינוך.  אציג גם תובנות שעלו  בתוך צוות הקורס, בעקבות ההוראה בסמסטר א' וב' בשנת הלימודים תשע"ח. אחד המוקדים החשובים ביום העיון היה מחקרים שטיפלו בתקשורת עם הורים מתוך ראייה רב-תרבותית ואקולוגית מערכתית. דהיינו, התמקדות בתפיסות והתמודדויות של גננות ומורות עם שונות שמאפיינת ילדים, הורים או הגננות עצמן. בנוסף, נציגי עמותת "מעברים" -ארגון למען האוכלוסיה הטראנסית בישראל, הציגו את  מאפייני הקהילה והציעו דרכים לתקשר עם הורים וילדים מהקהילה בתוך מערכת החינוך. אקדיש מספר פוסטים לממצאי המחקרים הללו.

להזמנה מעוצבת של יום העיון " תקשורת עם הורים במאה ה-21" 

הצורך לכוון זרקור על התקשורת עם הורים ועל הכשרת גננות ומורים לעבודה עם הורים, נובע מההבנה שמצד אחד הורים, גננות ומורים נמצאים במצב של תלות הדדית בהבטחת תנאים שיאפשרו רווחה רגשית ותנאי למידה לילדים, ומצד שני מאפייני החיים במאה ה-21 השתנו מאוד. תנאיי החיים בעולם בכלל, ובמדינת ישראל בכפרט, במאה ה-21 מחייבים לחשוב מחדש על התאמות ופעולות שיש לעשות על מנת לתרום לשותפות בין הורים גננות ומורים כך שכל צד יוכל לחיות איתו בשלום.

המונח המקובל והמוכר שמתייחס לתקשורת עם הורים הוא מונח ה"מעורבות". למונח הגדרות רבות. אני בוחרת להציג כאן את ההגדרה של שכטמן ובושריאן(2015) שיש בה ראייה מערכתית שמביאה בחשבון את הקשר עם הורים בתוך ומחוץ למסגרת החינוכית, כמו גם האופן שבו קשר זה נתפס על ידי גננות ומורים.

מעורבות היא:כלל הפעולות שההורים נוקטים על מנת לקדם את ילדם, אם במסגרת הביתית, אם במסגרת הבית-ספרית[הגנית] ואם בכל מסגרת אחרת, וכן לפעולות שנוקטים מורים[וגננות] כדי ליצור קשר עם הורים ולשתף אותם בחינוך (שכטמן ובושריאן, 2015, עמ'16 )

שקופית כולם בסירה אחת

מה מיוחד באקולוגיה של המאה ה-21-בהקשר התקשורת עם הורי הילדים?

קשר עם הורים מחויב מציאות בשל התלות ההדדית בין הורים למחנכים מאז ומעולם. בכלל וכשמדובר בילדים בגיל הרך, בפרט. מה שלהערכתי השתנה הוא האופן שבו נתפסת התקשורת עם הורים בעיני ההורים עצמם , הממסד החינוכי בכללותו והגננות והמורים. בעוד שבעבר נציגי הממסד החינוכי חשבו שאפשרי להתנהל בגנים ובבתי ספר מבלי להייחס לתפיסות , לרצונות ולציפיות של הורי הילדים-גברה בשני העשורים האחרונים המודעות לכך שהדבר פשוט בלתי אפשרי. חשוב מאוד שהשינוי באופן ההתנהלות של מערכת החינוך בכך שמתייחסת למה שיש להורי הילדים לומר, יהיה מונע על ידי הרצון לבנות שותפות אמיתית לטובת הילדים. הרושם ביום העיון, לפרקים, היה שלעתים מה שעומד מאחורי החלטות נציגי הרשויות, הוא הפחד מפני השפעתם של הורים מרמה סוציו אקונומית גבוהה, יותר מאשר הרצון הממשי לבדוק את השטח על מנת לקבל החלטות ממשיות לטובת הילדים.

אני מפרטת למטה את האופן שבו אני תופסת את מאפייני המאה ה-21 שלהם השפעה על התקשורת של הגננות והמורות עם הורי הילדים.

  • שינוי ביחסי הכוח בין הורים למורים וגננות וממסד החינוכי(Addi-Raccach & Grinstein, 2017 ,גרינבאום ופריד, 2011; שכטמן ובושריאן, 2015)
  • גידול בגיוון התרבותי של האוכלוסיה במדינת ישראל
  • גיוון בצורות המשפחות
  • מעבר מתפיסות דיכוטומיות(לגבי זהות מינית ומגדר; דתיות) לתפיסות רציפות, "נזילות"
  • עומס גדול על משפחות ,גננות ומורים וצמצום מערכות התמיכה ה"טבעיות"
  • השפעת הטכנולוגיה על התקשורת בין אנשים בכלל ועם הורי הילדים בפרט

מעורבות הורים: חשיבות ותהליכים שמשפיעים על איכותה

לפני שאציג את הקורס מבקשת להציג למטה מספר מאפיינים וגורמים ששמצאו בספרות כמשפיעים על התקשורת עם הורי הילדים:

  • עבודה שיתופית של מורים עם משפחות התלמידים, יוצרת סביב הילד קהילה אמפאתית ואחראית שתומכת בהתפתחותם (Epstein et al, 2008).
  • מעורבות ההורים נתפסת כחיובית על ידי מורים שהם עצמם מועצמיםAddi-Raccach &) Ainhoren, 2009 )).
  • מה שחשוב הוא כיצד תופסים התלמידים עצמם את מעורבות הוריהם בבית הספר ואת תכליותיה Hoover-Dempsey & Sadler, 1997)).

להלן מאפיינים של תקשורת טובה עם הורים:

תקשורת "טובה" היא תקשורת ש:

  • מבוססת על הקשבה הדדית ואמון
  • מחייבת היכרות טובה עם הילדים וההורים לפני שמתעוררים קשיים ובעיות
  • חותרת להגיע לתיאומים בין הורים לגננות ומורות לטובת הילד ה"פרטי" ולטובת כל ילדי הכיתה
  • מביאה בחשבון את הפרספקטיבות השונות: של ההורים-המשפחות, זו של המחנכות של כל פרט וגם של הילדים עצמם, כמו גם של הכיתה כקבוצה
  • התקשורת מאפשרת להחליף מידע אמין ומקצועי ולקבל החלטות מוסכמות לגבי הילדים ולטובתם

תיאור קצר של הקורס סדנה תקשורת עם הורים

הקורס "עבודה עם הורים" קיים בחוג לגיל הרך בלוינסקי כקורס חובה-ניתן בעבר במתכונות שונות על ידי מרצים שונים. אני עצמי הצעתי אותו בתחילת שנות ה-90 של המאה הקודמת. בהמשך ניתן כקורס בחירה ולבסוף כקורס חובה. בשנת תשע"ח –הוצע על ידי קורס מבוסס סימולציות שנלמד בשנה ד'(150 סטודנטיות) ושנה ג'(100 סטודנטיות). הקורס זכה תחילה במלגה מטעם נשיאת מכללת לוינסקי, והוכר בהמשך  כיוזמה בתחום "אקדמיה שדה" על ידי משרד החינוך. הכל בברכת וסיוע ד"ר פנינת טל, ראש התכנית והחוג לגיל הרך. במסגרת היוזמה התחייבנו ליישום הקורס, למחקר עצמי מלווה ולשיתוף ה"שדה" באמצעות יום עיון שהתקיים ב-9.7.

הקורס מבוסס על ההבנה שבתהליך ההכשרה של הגננות(והמורים בכלל) יש להדגיש טיפוח כישורים. כישורים של תקשורת בין אישית, חשיבה פרואקטיבית והבנה מערכתית אקולוגית של התקשורת עם ההורים והמשפחות ואוריינות ארגונית. כישורים של תקשורת עם הורים נמנים עם הכישורים החשובים שכל גננת ומורה חייבת לטפח במהלך הקריירה המקצועית שלה. ההתנסות בכתיבת אירועים ובמשחקי תפקידים ובסימולציות מאפשרת למתכשרות להוראה להגיע לשדה עם מכוונות ראשונית של הבנת הפרספקטיבה של ההורים, עם מודעות עצמית לגבי מאפייני התקשורת שלהן עם מבוגרים, ועם היכרות של מגוון התפקידים של הגננת או המורה שקשורים לעבודה עם הורים.

מטרות הקורס סדנה היו:

  • להגביר את מודעות הסטודנטיות להוראה בחינוך לגיל הרך(לידה עד 8) לחשיבות העבודה עם הורי ומשפחות הילדים
  • להעמיק את הבנת הסטודנטיות והמאמנות שלהן לגבי הגורמים הסוציולוגיים, פסיכולוגיים ופוליטיים שמשפיעים על הקשרים בין הורי הילדים לממסד החינוכי
  • להעמיק את ההבנה לגבי מהות הקשרים הבין-אישיים: הורה ילד, גננת/מורה-ילד, גננת/מורה-הורה
  • להפחית את החרדות של הסטודנטיות להוראה בנוגע לתקשורת ובשותפות עם הורי הילדים
  • להגביר את הנכונות להבין סיטואציות מפרספקטיבות שונות: מזו של ההורים בנוסף לזו של המערכת החינוכית
  • להכיר מקרוב את מגוון התפקידים הכלולים בעבודה עם הורי הילדים ואת מדיניות משרד החינוך בנושא
  • לתרום לטיפוחם בקרב הסטודנטיות להוראה של כישורים של תקשורת טובה עם הורי הילדים במגוון של סיטואציות

משתתפי היזמה שבמסגרתה התקיים הקורס 

באופן חד-פעמי, בשנת תשע"ח  למדו את הקורס "תקשורת עם הורים"  כל הסטודנטיות בשנתון ג' וכל הסטדונטיות בשנתון ד(מתמחות בהוראה") כיוון שהחל משנה זו הקורס יילמד בשנה ג במקום שנה ד. עקב כך התאפשר גם אודות לתמיכה של היזמה מטעם משרד החינוך, לאסוף נתונים על תהליכי הלמידה בקורס וללוות את הקורס במחקר עצמי שמאפשר לשפר את ההוראה  כפועל יוצא של ניתוח מתועד של תהליכי הלמידה בו.

על כן, בשנת תשע"ח השתתפו במיזם 250 סטודנטיות, 6 מנחות(הקורס ניתן בסמסטר א'(לשנתון ד) וב'(לשנתון ג)'. בנוסף, קיבלנו סיוע ממרכז הלמידה החדשנית(ד"ר עינת גיל עומדת בראשו) וממרכז הסימולציות(ד"ר אורית אייזנברג עומדת בראשו). ועוד, עשר מתוך 250 הסטודנטיות שימשו כסטודנטיות חוקרות בתשלום וסייעו באיסוף הנתונים שתיעדו את הסדנה. מנחות הסדנאות היו: ד"ר איריס לוי, ד"ר אורלי ליכט, ד"ר עינת סקרה,ד"ר אלונה פלג, ד"ר נעמי פרצ'יק, ד"ר יעל שלזינגר. הסטודנטיות החוקרות היו: מור אהרוני, נינה איטין, אורין גבאי, לי גוילי, נועה כהן, מרב פרגמנט, שרי עצמון, מעיין מילבסקי, עדי שפר, שרי עצמון,  תהילה שרעבי. 

 בקורס השתמשנו בכלים פדגוגיים מגוונים:

  • כתיבת אירוע משמעותי אותנטי שקשור לקשר משפחות, מורים וגננות(מנחות הקורסים+כל הסטדונטיות)
  • סיכום ראשוני: תפיסה לגבי תקשורת עם הורים, ציפיות מהסדנה(מנחות הקורס+כל הסטודנטייות
  • ניתוח כתוב של אירוע
  • סימולציה+תמלול סימולציה
  • סיכום קורס: מה למדתי על עבודה עם הורים, מה למדתי על עצמי(כל הסטודנטיות; מנחות קבוצתי)
  • שאלון סקר: מידת החשיבות של הסדנה; מידת המסוגלות העצמית –תקשורת עם הורים(מתמחות סוף הקורס; שנתון ג התחלה וסוף הקורס)
  • ראיון עם המאמנת(רק נתון ג)

כל סטודנטית הגישה אירוע אותנטי שמתמקד בעבודה עם הורים כמשתתפת או כצופה על בסיס הצעות הגננות או המורות המאמנות. בכל כיתה תכננו, ביצעו וניתחו כשש סימולציות(ניתוח קבוצתי) ולעתים ערכנו סימולציות חוזרות בעקבות המשוב. סימולציות בהתחלה מתוך מאגר קיים, בהמשך מתוך המאגר של כל כיתה. בוצע תחילה ניתוח ראשוני ואח"כ ניתוח מעמיק של כל סימולציה שהוגש והיה חלק מהציון. חומרים אלו משמשים את צוות הקורס להוראה ולמחקר. 

ממצאים ראשונים על הלמידה בקורסים שנערכו בשנת תשע"ח-מה למדנו על הלמדיה של הסטדונטיות ?

אציין שרוב הנתונים מתבססים על חומרים של סטדונטיות משנה ד' כיוון שהקורס שלהן התנהל בסמסטר הראשון והספקנו להתחיל לנתח את הנתונים. עוד אין לנו נתונים מגובשים לגבי הסטדונטיות בשנתון ג' שהקורס שלהן התנהל בסמסטר ב'. הספקנו רק להשוות בין נתונים של מסוגלות עצמית של סטודנטיות בשנה ג'(בתחילת ובסוף הקורס) לבין אלו של סטדונטיות שנה ד'(רק בסוף הקורס).

  • הקורס נתפס על ידי הסטדונטיות כחשוב ביותר(הערכה של 5.91-5.95 מתוך 6)
  • מדווחות שלמדו לראות את התקשורת עם הורים בצורה מורכבת ולהיטיב להבין את הפרספקטיבה של ההורים; למדו על חשיבות ההקשבה; וכן שאמפתיה והקשבה אינן שקולות כנגד ויתור על אסרטיביות וגבולות
  • למדו לאמץ חשיבה פרואקטיבית: לראות ביצירת קשר עם הורים אפשרות למניעת קונפליקטים
  • דיווחו שהקורס הפחית חרדה משיחות עם הורים, ועזר לראות את ההורים כפחות מאיימים
  • למדו שטיפול בזיהוי, הפניה וטיפול בקשיים של ילדים הוא תהליך ממושך-לא מתמצה בשיחה אחת עם הורי הילדים
  • למדו על מדיניות משרד החינוך ועל חשיבות שירותי/מקצועות התומכים(יועצות, פסיכולוגים, עובדים סוציאלים ועוד)
  • תחושת המסוגלות העצמית בשנתון ג עלתה משמעותית מתחילת לסוף הקורס
  • תחושת המסוגלות העצמית בסוף שנה ד גבוהה מאשר בסוף שנה ג(חשיבות ההתנסות)

שינויים בסמסטר ב(קורסים של שנתון ג) בעקבות הערכה ביקורתית של סמסטר א

ניהלנו את ההוראה בקורס כמחקר פעולה וניסינו להכניס שינויים בסמסטר ב, בעקבות ההוראה בסמסטר א.

להלן השינויים המרכזיים שהכנסנו:

  • ריאיונות עם גננות/מורות מאמנות לגבי העבודה עם הורי הילדים
  • העמקת הטיפול במניעת קונפליקטים  בנוסף לתקשורת מיטבית כחלק מניהול קונפליקטים עם הורים, על ידי הנחת תשתית של קשר עם הורים באמצעות סימולציות של אסיפות הורים-וחשיבה על דרכים לבנות קשר של אמון עם הורי הילדים.

מחשבות לגבי עשייה עתידית

לבסוף, הסקנו מסקנות ראשוניות לגבי הוראת הקורס בשנים הבאות. להלן תמצית מסקנותינו:

  • התוכן ש"עובר" בשיחות עם ההורים חשוב ביותר. נדרש להקפיד על מסירת מידע בדוק ומבוסס על הילדים. נדרש להציג אותו בצורה מקצועית תוך הבנת הפרספקטיבה המקצועית של הגננת או המורה
  • נדרש גם לחשוב איך לשלב משימות קטנות שקשורות ל"עבודה עם הורים" לפני הקורס, במהלך שנות הלימודים א'-ב'.
  • התלבטות מרכזית: האם הקורס יתקיים בשנה ג' או ד'? הסטדונטיות מעדיפות באופן גורף בשנה ג'-מהנתנוים המספריים ניתן ללמוד שאולי שנה ד' עדיפה.

בפוסטים נוספים

עד כאן הצגת יום העיון והקורס בקווים כלליים. בפוסטים נוספים אתן ביטוי לממצאים מרכזיים שעלו מתוך מחקרי הסטדונטיות  מתואר השני בתכנית חינוך לגיל הרך במכללת לוינסקי לחינוך. מחקריהן מהווים תרומה של ממש להבנת השדה ולבניית תקשורת מיטבית עם הורי הילדים. אציג גם תמצית של ההרצאה המצוינת שניתנה על ידי עמותת "מעברים" כדי להכיר מעט את מה שמטריד הורים טראנסים והורים סטרייטים שיש להם ילדים טראנסים בגיל הרך.

 אלו המחקרים שהוצגו ושאת מקצתם אציג בהמשך:

  • ד"ר אלונה פלג תתייחס לילדים למשפחות חד-מיניות
  • הילה בוך ונגה כלפא -על אימהות לסביות שיצאו מהארון אחרי פרק של זוגיות הטרוסקסואלית
  • רחל אינגדאו-על דעות קדומות וסטריאוטיפים של הורים כלפי גננות ממוצא אתיופי
  • מרים בראור-הקשבה להורים , לילדים וצוות חינוכי במעבר מהגן לכיתה א': מחקר והתערבות
  • דנית אייזלנד-הקשבה להורים בעניין הסעות תלמידים
  •  ד"ר גילה רוסו-צימט-קולות הגננות סטודנטיות בתואר השני ביחס לתפיסתן את התקשורת עם הורי הילדים

מה התחדש ומה לא השתנה [לדעתי] בתקשורת מורים וגננות-הורי הילדים ?

כפתיחה למאמר שהתפרסם בכתב העת "הד הגן" בשם "הורים עלייך גננת" בשנת 2004, כתבתי:"הורים… אי אפשר אתם ואי אפשר בלעדיהם!… הורים קשים… הורים חסרי גבולות… הורים חרדתיים… הורים ישראלים… הורים זה אנחנו: כל אחד ואחת מאתנו!". אין חדש בהבנה שהכרחי לעבוד עם עם הורי הילדים.

מטרת פוסט זה להציג מה בעיניי התחדש, ומה לא השתנה בתקשורת ובתפיסת התקשורת עם הורי הילדים במסגרות חינוך בכלל ובמסגרות חינוך לגיל הרך בפרט.  כדי לבסס זאת, אציג בפוסט את התקשורת גננות, מורים-הורים משלוש פרספקטיבות: מערכתית אקולוגית, רב- תרבותית ופוליטית.

התבוננות מערכתית-אקולוגית על התקשורת גננות, מורים-הורים

התקשורת של הממסד החינוכי בתיווכם של מורים וגננות עם הורי הילדים מתבקשת אם מסתכלים על התפתחות של הילד מתוך פרספקטיבה מערכתית אקולוגית. פרספקטיבה זו הוצעה על ידי ברונפנברנר והשפיעה באופן דרמטי על האופן שבו אנחנו מסתכלים היום על התפתחות האדם ועל יחסי הגומלין המורכבים בינו לבין סביבות שעמן הוא נמצא בקשר ישיר או עקיף.

תוצאת תמונה עבור ‪Bio ecological model of development Bronfenbrenner‬‏

המודל הביואקולוגי של ברונפנברנר

בתיאוריה הבסיסית של ברונפנברנר הוצג הילד, האדם המתפתח על מאפייניו הביולוגיים במרכז בעוד הסביבות המקיפות אותו- הקרובות והרחוקות יותר משפיעות עליו בין האמצעות זיקות ישירות או באמצעות זיקות עקיפות. בתוך המיקרוסיסטם-הסביבה הקרובה ביותר לילד, לאדם המתפתח  מצויים ה"גורמים" עמם הוא מצוי באינטראקציות רציפות, אינטנסיביות וישירות. דהיינו, האינטראקציות של הילד, של האדם המתפתח  עם הורים , עם מטפלות, גננות ומורים ועם קבוצת בני הגיל, כמו גם האינרטאקציות עם הסביבה הפיזית מצויות בתוך המיקרוסיסטם. אינטראקציות ישירות אלו כונו במודל מאוחר ומעודכן של ברונפנפנברנר "תהליכים פרוקסימאליים" -תהליכים קרובים. לתהליכים הפרוקסימאליים ייחס ברונפנברנר את היכולת המרכזית להשפיע על ההתפתחות. תהליכים אלו כונו על ידו המנוע של ההתפתחות. הקשרים של הגננות והמורים עם הורי הילדים מצויים במזוסיסטם– תת מערכת שכוללת את זיקות הגומלין בין גורמים שונים המצויים במיקרוסיסטם. ההנחה של ברונפנברנר הייתה שתת מערכות רחוקות כגון  המזוסיסטם והמקרוסיסטם והכרונוסיסטם(ממד הזמן) משפיעות על התפתחות הילד, האדם, באמצעות השפעתן על האינטראקציות הישירות עם הילד, באמצעות  השפעתן על התהליכים הפרוקסימאליים. ברונפנברנר היה זה שפקח לעולם  את העיניים באמצע המאה הקודמת על כך שילדים אינם צומחים בתוך בועה ותוצאות התפתחותם תלויות באינטראקציות שלהם עם סביבותיהם.  מכאן ניתן ללמוד שכיוון שהקשר של הילד עם הוריו מזה, ועם מוריו מזה חשובים מאוד, הכרחי להבין ולטפח קשרים טובים בין הורים לבין גננות ומורים.

קשרים בין הורים למורים-בדיוק כמו תפיסות חינוכיות לגבי חינוך ילדים מושפעים מערכים של החברה בתקופה שבה חיים הילדים. השפעה מערכתית נוספת שנוגעת לתקשורת של הממסד החינוכי על הגננות והמורים קשורה להרכב וגיוון האוכלוסייה של המשפחות ושל המחנכים ויחסי הגומלין והכוח בין רכיבי האוכלוסייה השונים. כאן נכנסות לתמונה הפרספקטיבות הרב תרבותית והפוליטית בכל הנוגע לתפיסות של תקשורת בין גננות ומורים לבין הורי הילדים.

פרספקטיבה רב תרבותית לתקשורת גננות ומורים עם הורי הילדים

פרספקטיבה רב תרבותית בהקשר התקשורת עם הורי הילדים מייצגת עמדה אקטיבית, יזומה שעשויה להיות  מאומצת על ידי מערכת החינוך בכללה, על ידי מסגרות חינוך כמו גם על ידי גננות ומורים יחידים, שחותרת למתן ייצוג של משפחות על השונות שמאפיינת אותה, ליצירת קשרים שוויוניים עם משפחות שבאות מרקעים מוחלשים. כל זאת, על מנת לסלק חסמים מפני יכולת ההשתלבות החברתית והלמידה של ילדים שבאים מרקעים אתניים, דתיים, סוציואקונומיים שונים.

כחלק מאימוץ של עמדה רב תרבותית חשוב  שנלמד להבחין בין שונות וגיוון תרבותי לבין התפיסה הביקורתית  שמקדמת ייצוג אינטרסים של אנשים מרקע תרבותי שונה ללא קשר לכוח הפוליטי של הקבוצה.

אחזור על דברים שכתבתי בפוסט קודם שנוגע לרב תרבותיות בחינוך.שונות מאפיינת בני אדם. זו עובדה. חלקה נוגעת לביולוגיה ולפסיכולוגיה(שינויי טמפרמנט, מאפיינים פיזיים) של היחיד. אנשים גם משתייכים וחיים בתוך קבוצות  (Bullivant, 1993).קבוצה מורכבת ממספר אנשים שחשים אחדות  וחולקים זהות משותפת. קבוצה היא גם מערכת חברתית מאפיינת על ידי מבנה חברתי וכוללת תפקידים מוגדרים. קבוצות מפתחות תרבות שכוללת ערכים, רעיונות, נורמות משותפים (James Banks, 2013, p. 10). שונות מאפיינת קבוצות על בסיס הערכים, הנורמות ולעתים המראה החיצוני שלהן. בין בני אדם, כיחידים וכקבוצות מתקיימים לעתים קשרים של רעות, שיתוף פעולה ועזרה הדדית ולעיתם קשרים של קונפליקט ועוינות.

חשוב כחלק מהרצון לקדם עמדה רב תרבותית שנכיר בכך שהנטיה להעדיף את הקרובים לנו כיחידים וכקבוצות היא נטיה אנושית ואוניברסאלית. היא כל כך בסיסית עד אשר כמוצג באחד הפוסטים שכתבתי שהתבסס על ספרו של אנדרו סולומון:" Far from the tree",  הורים מתקשים לקבל ילדים ששונים מהם במדדים שונים(למשל מוצג בספר שהורים מתקשים לקבל ילדים שמגדירים לעצמם זהות מינית  שאיננה הטרוסקסואלית או מתקשים לקבל חרשות או אוטיזם של ילדיהם). לכן ניתן להסיק שהתעלות מעל הנטייה להעדיף את הקרובים לנו, להימנע מהתנהגות שבטית איננה באה בטבעיות. גישה זו  שמייחסת לזולת חשיבות וזכויות כמו שלך-על השונות של הזולת מאיתנו, היא תוצר של התפתחות חברתית ותרבותית והיא מחייבת השקעה מרובה.

ג'יימס ומקגי בנקס(2013) טוענים שרב תרבותיות בחינוך היא לפחות שלושה דברים-שלושת הדברים הבאים:

  • רב תרבותיות כרעיון או מושג;
  • רב תרבותיות כרפורמה חברתית;
  • רב תרבותיות כתהליך דינאמי.

רב תרבותיות כרעיון ומושג –מתייחס בין היתר לכך שבמציאות הקיימת, ישנן קבוצות של תלמידים שהרקע הסוציו-תרבותי שעמו הם מגיעים למסגרות החינוך מאפשר להם להצליח יותר במערכת החינוך בהשוואה לילדים אחרים-אולי מוכשרים לא פחות-שהרקע החברתי תרבותי שעמו הם מגיעים לאותן מסגרות החינוך אינו מאפשר להם להצליח באותה מידה כמו הקבוצות ה"חזקות". אוסיף מהמציאות הישראלית, שלעתים קבוצות הורים "חזקות" אינן מאפשרות למורים או גננות שבאים מרקעים סוציו תרבותיים פחות חזקים לתפקד בצורה מיטבית.

רב תרבותיות כרפורמה חברתית-הרב תרבותיות היא חלק מתנועה שחותרת לשינוי מדיניות,תפיסות, עמדות ופרקטיקות בבתי ספר, בגנים ובמוסדות חינוך אחרים במגמה להביא לכך שילדים שמייצגים רמות סוציו אקונומיות נמוכות, המשתייכים לקבוצות אתיות, דתיות, מגדריות שמופלות לרוב בחברה לרעה, יזכו להזדמנויות שוות ללמוד ולהתפתח. הכוונה כאן כמובן גם לילדים עם צרכים מיוחדים. שינויים שבאים לממש זכויות אדם בסיסיות של ילדים, הורים, מורים עשויים לבוא מלמעלה, משינוי מדיניות של הממסד החינוכי וגם מלמטה באמצעות ביצוע מחקרי פעולה ברמה של בתי ספר, גנים, אשכולות אזורים-מחקרים שבמסגרתם מזהים כבעיה  את אי השוויון ומנסים להתאים תכנית למשתתפים בו-תכנית שמביאה בחשבון את מאפייניהם הייחודיים של השחקנים בזירה.

רב תרבותיות כתהליך דינאמי-חשוב מאוד לדעת ג'יימס בנקס ומקגי בנקס להבין שהרב תרבותיות היא סוג של אידיאל שיש לשאוף תמיד להתקרב אליו ושאף פעם השגתו איננה מלאה. מודעות זו להיותה של הרב תרבותיות תהליך דינאמי עשויה להוביל אנשי חינוך וחברה להימצא במצב תמידי של בדיקה עצמית ושל זיהוי בעיות חדשות של  חוסר הנגשה או של הפליה של ילד, קבוצת ילדים, מורים או הורים. ובעקבות זאת חשוב תמיד לחתור ליתר הנגשה של המסגרות ושל יתר השתתפות של ניציגים של קבוצות מוחלשות.

פרספקטיבה פוליטית לתקשורת גננות ומורים עם הורי הילדים

פוליטיקה מוגדרת בויקיפדיה  כ"תחום הפעילות האנושית העוסק בכוחות הפועלים בחברה או במדינה, בשימוש הנעשה בהם ובחלוקתם." פוליטיקה במובנה הצר היא תחום שלטוני המכיל את מאבקי הכוחות של כלל הגורמים הנוגעים בשליטה". בהקשר התקשורת עם הורי הילדים, אני מבקשת להתייחס בפוסט זה לשיקולים שמנחים את חלוקת הכוח בין הורים למורים וגננות מזה ובין קבוצות שונות של הורים מזה. בהקשר זה אציין שהבחירה בחלופה הרב תרבותית כדרך טיפול בשונות של אוכלוסיות תלמידים משפחות וגם מורים היא בחירה פוליטית. בחירה של העדפת זכויות הילד והאדם הבסיסיות ושוויון הזכות להזדמנות ללמוד ולהתפתח כבסיס לקבלת החלטות. הדבר איננו מובן מאליו. שהרי ניתן לפעול בדרך שמי שיש יותר כוח-לרוב בדרך כלל(אם כי לא תמיד) יקבע לטובת קבוצת ההתייחסות שלו וידיר ילדים וממשפחות מרקע שונה משלהם. במידה רבה נראה שקבוצות הורים חזקות השפיעו ומשפיעות על מערכת החינוך לטובת ילדיהם-גם כאשר הדבר בא על חשבון קבוצות ילדים מוחלשות(טל ובר, 2010).  יתרה מזו, בעוד שבשנות קיומה הראשונות של מדינת ישראל, הייתה הגמוניה של מחנכים ודעות ההורים לגבי חינוך ילדיהם לא נלקחו בחשבון-במהלך השנים השתנה מאוד מאזן הכוח בין מורים להורים. היום קורה שמורים וגננות חוששים שאי סיפוק בקשותיהם של ההורים עלול לפגוע בתעסוקה שלהם. עמדה זו של חשש מהשליטה של ההורים עלולה להביא לעוינות כלפיהם ולפגוע בתקשורת היומיומית הנדרשת לניהול מערכות חינוך תקינות. ואכן אדי-רקח ואינהורן (2009) מצאו , יחסי הכוח בין הממסד לבין המורים וההורים-ליתר דיוק ההעצמה המוענקת לכל קבוצה- משפיעים על האופן שבו תופסים המורים את מעורבותם של ההורים. מצב שבו הורים ומורים מועצמים במידה שווה ובו יש איזון בין הכוח של המורים וההורים נמצא קשור לעמדות חיוביות של המורים כלפי מעורבותם של ההורים בנעשה בבית הספר. שיתוף פעולה אפשרי ממקום של תפיסה מאוזנת של חלוקת כוח בין הורים למורים.

דהיינו, ההתבוננות על קשר הורים ומורים מפרספקטיבה פוליטית מתייחסת לחלוקת הכוח בין הורים לגננות ומורים בכלל ובתהליך קבלת החלטות ספציפיות בפרט. יתרה מזו, פרספקטיבה זו מתייחסת גם התבוננות על חלוקת הכוח בין קבוצות אוכלוסיה שונות בקשר שלהן עם הממסד החינוכי. קבוצות חזקות של הורים תרמו באמצעות הזרמה סלקטיבית של משאבים לילדיהם להגדלת הפערים בין קבוצות אוכלוסיה שונות.

מה לא השתנה בתקשורת גננות ומורים עם הורי הילדים?

אף שמרבים לדבר על שינויים וחדשנות בחינוך, הכרחי בעיניי לדבר גם על מה לא השתנה ומה לא ראוי שישתנה בנושא התקשורת גננות, מורים והורים.

  • מתוך הבנת הקשר הורים גננות ומורים מפרספקטיבה מערכתית -אקולוגית, אנחנו מבינים שקיים הכרח שגננות ומורים יקיימו תקשורת עם הורי הילדים. הצורך הזה היה קיים תמיד, מתקיים בהווה ויתקיים בעתיד וזאת כיוון שילדים אינם  מתפתחים בתוך בועה, אלא מביאים איתם למסגרות החינוך את ההקשר המשפחתי והתרבותי שלהם.   שהרי בלתי אפשרי לחנך את הילדים, וודאי ילדים צעירים, ללא קיום תקשורת שוטפת עם הוריהם. החלפת מידע שנוגעת לתפקוד הבסיסי בתוך מערכת החינוך, לגבי חובות וזכויות של ילדים והורים הכרחית להבטחת התפקוד התקין של מערכות החינוך וודאי להבטחת הרווחה הרגשית של הילדים.
  • הצורך לבסס את התקשורת עם ההורים על אמון לא השתנה אף הוא. הכרחי שהורים יסמכו על הגננות והמורים של ילדיהם כמו שהכרחי שהגננות והמורים יוכלו לתת אמון בדברי ההורים.   בניית תקשורת מבוססת אמון היא תהליך מקצועי שיש להשקיע בו החל מהמגע הראשון עם הורי הילדים.
  • ראוי שנזכור ששונות בין הורים ובין גננות ומורים הוא נתון. הגיוון של האוכלוסיה גדל. אבל שונות בין בני אדם היא מאפיין "קבוע"-תמיד הייתה ותמיד תהיה. מה שמשתנה מעת לעת הוא אופן הטיפול בשונות.
  • מה שלא השתנה לדעתי גם הוא קיומם של קשיים בתפקוד של הילדים, ההורים, מסגרות החינוך. כמו כן, קונפליקטים הינם בעיניי רכיבים בלתי נמנעים של הקשר-ולכן נדרש לבנות מנגנונים מוסכמים לפתרון קונפליקטים.
  • בנוסף, לדעתי גם בהווה ובעתיד, יש לקיים שיחות פנים-אל-פנים במקרים של קושי וקונפליקטים. הנסיון להתמודד עם קשיים בערוצים דיגיטאליים עלול להביא להסלמה והתמרמרמרות.

מה השתנה בתקשורת גננות ומורים עם הורי הילדים ?

לצד המאפיינים ה"קבועים" של התקשורת הורים גננות ומורים ניתן להצביע על שינויים שמשפיעים על תקשורת זו במאה ה-21.

  • ברור שחלוקת הכוח בין הורים למורים השתנתה ונראה שטרם נבנה איזון חדש בין הורים מזה לבין גננות ומורים מזה. לחלק מההורים יש היום יותר כוח משהיה פעם. לצדם ישנן קבוצות מוחלשות שזוכות לפחות התייחסות. עמדה רב תרבותית , דמוקרטית אחראית מחייבת למצוא דרכים לאפשר לכל קבוצות האוכלוסייה להרגיש בנוח בתוך מערכת החינוך הציבורית וליצור תנאיים של למידה לכל הילדים.
  • מה שגם השתנה הוא האינטנסיביות של החיים והעומס הרגשי והפיזי המוטל על הורים מזה ועל צוותי חינוך מזה. עומס זה עלול להקשות על התפקוד ועל התקשורת.
  • אף שתמיד הייתה שונות בין בני אדם נראה כי הגיוון התרבותי , הדתי גדל. מה שהשתנה  הוא גם יתר נכונות להכיר בשונות הזו ברבים. בהקשר השתיכות לזהות מינית כזו או אחרת-ישנה היום הרבה יותר פתיחות להצהיר בשוני והלכיר בו. הדרך עוד ארוכה למצוא דרכים ליצור תנאי למידה לכל המגוון הזה בתוך מסגרות החינוך הציבוריות.
  • ביחס להתייחסות לשונה אנחנו מצויים לדעתי במאבק מתמיד לאפשר זכויות שוות לאוכלוסיות שונות. ואזכיר שהגישה הרב תרבותית מתייחסת אל השגת הזכויות השוות לכולם כאל אידיאל שיש להילחם על מימושו ללא הרף.
  • אחד ההיבטים שהשתנה מאוד ומשפיע על התקשורת עם הורים הוא הוספתם של ערוצי תקשורת דיגיטאליים(אי מייל, קבוצות חברתיות, שימוש בטלפונים ניידים.) התקשורת הפכה לזמינה ומאפשרת קשר מידי. מידיות זו מביאה איתה הזדמנויות וקשיים. השימוש בתקשורת דיגיטאלית עלולה להציף את הגננות והמורים מזה ואת ההורים מזה. משלוח מהיר ולא מתוכנן שצילומים עלול להציג תמונה מעוותת שיקשה לתקן אותה. השימוש בתקשורת הדיגיטאלית עלול להביא לעתים לביוש של פרטים ולנזקים פסיכולוגיים.

שותפות הורים גננות ומורים

נראה כי בעידן שלנו נדרש לבנות קשר של שותפות בין גננות, מורים והורים. באשר לשותפות היא מחייבת קשר שוויוני שמכיר בשונות התפקידים בין הצדדים-מחנכים והורים. השותפות אם היא באמת מתקיימת אמורה לבוא לידי ביטוי בתהליך קבלת ההחלטות במוסד החינוכי לרבות בבחירת תכנים  שילמדו על ידי הילדים. עמית מציג את  השתמעויותיה של השותפות בין מחנכים להורי הילדים. על כן לדבריו שותפות:

  • מחייבת הערכה וכבוד הדדיים בין ההורים למחנכים;
  • מחייבת חלוקת תפקידים מוגדרת וברורה;
  • מחייבת  שמירה על האוטונומיה של המחנכים לקבל החלטות מקצועיות;
  • מחייבת התחשבות של כל צד בצד השותף לו למלאכת החינוך.

יום עיון במכללת לוינסקי לחינוך בנושא תקשורת עם הורים במאה ה-21

בתכניות שמתמקדות בחינוך לגיל הרך במכללת לוינסקי לחינוך, אנחנו מתלבטים בסוגיות שהועלו בפוסט ומחפשים דרכים להכשיר גננות ומורים להתמודדויות מושכלות עם סוגיות מורכבות כגון התקשורת עם הורים. מתוך תפיסה שיש לבנות תשתית של כישורי ליבה שגננות ומורים יפתחו, נבנה קורס חובה של תקשורת עם הורים במאה ה-21 -קורס מבוסס סימולציות. ב9.7 נקיים יום עיון בנושא"להגדיר מחדש את התקשורת עם הורים במאה ה-21" ובו נתייחס לנושא מהפרספקטיבה מערכתית-אקולוגית,  ורב תרבותית לתקשורת עם הורים. יום העיון בשיתוף מרכז מהו"ת ומשרד החינוך יציג ממצאי מחקר עדכניים(הן פרופסור אדי רקח מאוניברסיטת תל אביב והן סטודנטיות שלנו מהתואר השני שערכו מחקרים שקשורים להורים, משפחות והתקשורת שלהם עם משרד החינוך. ביום העיון נבליט  טיפול בגיוון תרבותי: נציגי עמותת מעברים(המייצגים הורים ופרטים טראנסגנדרים) יופיעו, לצד מחקרים שמתמקדים באימהות שיצאו מהארון(הילה בוך), דעות קדומות של הורים כלפי גננות ממצוא אתיופי(רחל אינגדאו) , תקשורת עם משפחות חד מיניות(אלונה פלג). גילה רוסו צימט תציג עמדות של גננות ומורות כלפי  תקשורת עם הורים.  כחלק מהניסיון להקישב לקולות ההורים  יציגו מרים בראור ודנית אייזלנד מחקרים שמציגים היערכות שונה של בתי ספר כך שיהיו יותר קשובים לצרכים של הורים וילדים. לבסוף נציג את הקורס תקשורת עם הורים במאה ה-21 על הנושאים, הסוגיות ודרכי הלמידה בו( אלונה פלג, עינת סקרה,נעמי פרציק,  אורלי ליכט, איריס לוי, יעל שלזינגר).

  להרשמה ליום העיון .

המחלקה לגיל הרך בשיתוף מרכז מהו"ת ומשרד החינוך

יום עיון

להגדיר מחדש את הקשר הורים-גננות ומורים במאה ה-21

תקשורת עם הורים ככישור ליבה בהוראה ובהכשרת מורים

 

ביום שני (כ"ו בתמוז תשע"ח) 9 ביולי 2018

באודיטוריום מכללת לוינסקי לחינוך שושנה פרסיץ 15 קריית החינוך תל-אביב

סדר היום:

9:30-9:00         התכנסות

10:00-9:30       דברי פתיחה וברכות

פרופ' ליה לאור, דיקנית הפקולטה לחינוך, מכללת לוינסקי לחינוך

גב' סימה חדד, ראש אגף קדם-יסודי, משרד החינוך

ד"ר עידית טבק, ראש מרכז מהו"ת לידע, מחקר ופיתוח בתחום משפחות-מערכת החינוך

 

11:20-10:00      תקשורת עם הורים במאה ה-21: מבט מערכתי, פוליטי ורב-תרבותי

10:30-10:00      תקשורת עם הורים במאה ה-21 ככישור ליבה – מבט מערכתי ורב-תרבותי
ד"ר קלודי טל, מכללת לוינסקי לחינוך

11:00-10:30      מה יכולות הגננות ללמוד מיחסי הכוח בין בית ההורים לבית הספר?
פרופ' אודרי אדי-רקח, אוניברסיטת תל אביב

11:20-11:00      עקרונות מדיניות של משרד החינוך בנוגע לתקשורת עם הורים ומשפחות
גב' בטי ריטבו, מנהלת תחום הורים ומשפחה, שפ"י, משרד החינוך

12:20-11:20      תקשורת עם הורים ככישור ליבה בהכשרת גננות ומורים בחינוך לגיל הרך

11:20-11:35      תקשורת עם הורים במאה ה-21 במכללת לוינסקי לחינוך כקורס חובה למתכשרות
להוראה בחינוך לגיל הרך – מה, למה ואיך?
ד"ר קלודי טל וד"ר פנינת טל

11:50-11:35      עמדות סטודנטיות שנה ג' ומתמחות שנה ד' בנוגע לעבודה עם הורים במאה ה-21 ד"ר עינת סקרה, ד"ר איריס לוי וד"ר יעל שלזינגר

12:05-11:50      "גשר על מים סוערים" – תפיסות גננות ומורות לגיל הרך לגבי הקשר שבין ההורים
והממסד החינוכי
, ד"ר גילה רוסו-צימט

12:20-12:05      סוגיות מרכזיות שמעסיקות סטודנטיות להוראה ודרכים לשפר את היכולת לתקשר
עם הורים ומשפחות
, נעמי פרציק, ד"ר אורלי ליכט וד"ר אלונה פלג

12:35-12:20      מבט רב-תרבותי: עבודה עם משפחות חד-מיניות במערכת החינוך לגיל הרך
ד"ר אלונה פלג

13:20-12:35    הפסקה, מפגש חברתי וארוחת צוהריים קלה

14:20-13:20     להקשיב לקולות ההורים והילדים – ממצאי מחקר

13:35-13:20     מה רצוי שגננות ומורים ידעו על ילדים שאימהותיהם "יצאו מהארון" אחרי  לידתם?
ממצאי מחקר
, הילה בוך

13:50-13:35     עמדות, דעות קדומות וסטריאוטיפים של הורים כלפי גננות יוצאות אתיופיה
רחל אינגדאו

14:05-13:50     תוכניות פעולה בעקבות בדיקת ציפיות הדדיות בין הורים, תלמידים וצוות חינוכי
מרים בראור

14:20-14:05     בדיקה שיטתית של מערך ההסעות הבית ספרי בעקבות דאגות ההורים ובדיקת
עמדות התלמידים
, דנית אייזלנד

15:20-14:20     חינוך וקולה של הקהילה הטרנסג'נדרית – עמותת "מעברים"

15:50-15:20     דיון עם הקהל בהנחיית ד"ר יעל קמחי וד"ר קלודי טל

 

מנחה: ד"ר עידית טבק

במהלך יום העיון ייאספו שאלות שיעמדו במרכז הדיון בסוף היום

יום העיון איננו כרוך בתשלום אבל מחייב הרשמה מראש

 

להרשמה