הצעה לשינוי מבנה יום הלימודים בגני הילדים-סיכום בעקבות תגובת גולשים לפוסט השנ"צ

המניע לכתיבת פוסט זה הוא התגובות הרבות והמעורבות המבורכת של גננות ומורות(בחינוך הרגיל והמיוחד ובחינוך הקיבוצי), מדריכות בחינוך לגיל הרך, מרצים במכללות להוראה, הורים סבים וסבתות לפוסט קודם שכתבתי ובו הבעתי עמדה שיש לאפשר לילדי הגן לישון אחה"צ בגן(וגם בבית). באותו פוסט טענתי שיש לנהוג בעניין הבטחת תנאי שנ"צ בגנים גישה דיפרנציאלית: לאפשר לילדים שזקוקים לשינה לישון ובמקביל לזמן לילדים שאינם רוצים לישון פעילות מהנה ורגועה. את מירב התגובות קיבלתי דרך דף הפייסבוק שלי. תגובות אחדות התקבלו לפוסט בבלוג עצמו ובנוסף, ראיתי תגובות אחדות בדפי פייסבוק נוספים. הגבתי באופן אישי למרבית התגובות שראיתי ואף ניהלתי דיאלוג קצר עם חלק מהקוראים.

בפוסט שהתמקד בשנ"צ הסברתי מדוע רצוי לאפשר לילדים בגיל הגן לישון שנת אחר הצהריים בבית ובגן הילדים. הצגתי גם את האופן שבו אני מבינה את הגורמים שמונעים אפשרות של שנת אחר הצהריים לילדים הצעירים. הצעתי שבטווח הקצר יש לחשוב על פתרונות מקומיים לאפשור למקצת הילדים לישון אחה"צ(שריון ציוד ושמירה על הילדים). אכן קיבלתי עידוד מתגובות של גננות שכתבו שבמקצת הגנים מאפשרים שנ"צ לילדים(בין היתר בגני חינוך מיוחד,שבהם פועלת גננת גם בשעות אחה"צ, בקיבוצים ובחלק מהגנים הציבוריים בעקבות יוזמות של גננות) בחינוך המיוחד ובגנים קיבוציים מסתבר ששנת אחר הצהריים היא חלק מיום הפעילות. באחדים מהגנים הציבוריים מוצעים מזרונים לילדים אחדים. משיחה עם הנכדה שלי הבנתי שגם בצהרון שלה מוצעים כשני מזרונים לילדים. אלא שמזרונים אלו אינם מנוצלים תמיד ולפי דבריה יש בגן ילד שנרדם די קבוע על הכיסא. עובדה היא שלמרות שהיא מאוד עייפה היא לא עושה שימוש במזרונים האלו. התרשמותי היא שהמזרונים מנוצלים רק במקרים של עייפות יתר ולא כחלק משגרת היום בגן. ניתן להסיק שעל המחנכות להפעיל שיקול דעת איך להיערך על מנת להבטיח שילדים עייפים יוכלו לישון בגן-יש להקנות הרגלים ולא מספיקה הימצאות המזרונים. אין מנוס מהיערכות פרואקטיבית גם לסוגיה זו. לתכנן את העשייה החינוכית בצורה אשר תאשפר שינה לחלק מהילדים.

http://www.colegioescopo.com.br/site/index.php/agenda/173-aulas-de-recuperacao-1-trimestre-2026.html?date=2018-12-04-00-00

בעיות יסוד שמקשות על בניית סדר יום ואיכות חינוך מספקים

רמזתי בפוסט בנושא השנ"צ וקיבלתי תמיכה די גורפת מהקוראים בדף הפייסבוק, לגבי בעיות יסוד שמקשות על החלת השנ"צ בגנים ואף על תזמון ארוחת הצהריים בשעות שמתאימות להם יותר12:30-13:00 ולא 14:30). בתגובות הקוראים ובפוסט על השנ"צ עלו שתי בעיות יסוד שמקשות על בניית שגרה יומית בגני הילדים שמעולה בקנה אחד עם צרכיהם ואיננה פועל יוצא של אילוצי מערכת:

  1. מבנה יום הלימודים-המסתיים בשעה 14:00 וההסדר הקיים שארוחת הצהריים מוגשת במסגרת הצהרון;
  2. ההכשרה של האנשים שעובדים עם ילדי הגן בצהרונים.

אתייחס למה שאני רואה כגורם עומק שעומד בבסיס שתי הבעיות שציינתי: בישראל דרכי הפעולה של מערכת החינוך לגיל הרך נבנו שלב אחרי שלב. הדרך שנבחרה ליישום הרפורמות השונות וההסכמים הקיבוציים עם המורים(לדוגמה, אופק חדש, חינוך חינם לילדים בני 3-4 , יום לימודים ארוך בישובים המשתיכים לאשכולות סוציו אקונומיים נמוכים) היא בשיטה של טלאי על טלאי. לא נעשה ניסיון לחשוב באופן מערכתי על שינויים בכפיפות המערכות השונות לאותו גורם, לשינויים סטרוקטוראליים שמתחייבים מיישום הרפורמות. ההארכה ההדרגתית של יום הלימודים (ההארכה האחרונה במסגרת רפורמת אופק חדש) הביאה לכך שיום הלימודים בגנים מסתיים בשעה 1400. רוב ההורים אינם מסוגלים לאסוף את הילדים מהגנים בשעה זו וכך נולד רעיון הצהרונים שמופעלים בכל רשות על ידי ארגונים שונים. הארגונים השונים שחלות עליהם מגבלות לגבי תשלומי ההורים עבור הצהרון, מתקשים לגייס כוח אדם איכותי לעבודה בצהרונים. יתרה מזו, מדובר בשעות לא נוחות(מהשעה 14:00 עד השעה 17:00) שפוגעות באפשרות העובדים לעבוד בשעות הבוקר.

לכל אלו מצטרפות בעיות ארגוניות בסיסיות במערכת החינוך לגיל הרך: באופן מסורתי בגני הילדים עובדות גננות אקדמאיות עם תעודת הוראה ולצדן סייעות חינוכיות. הגננות מועסקות על ידי משרד החינוך בעוד הסייעות מועסקות על ידי הרשויות המקומיות. תפיסת תפקיד הסייעת החינוכית כמו גם הגדרת התפקיד הפורמאלית שלה השתנו בשנים האחרונות. מהגדרה של כמעין "כוח עזר" להגדרה של תפקיד חינוכי. גברה ההבנה שכל מבוגר שנמצא בגן ומקיים אינטראקציות מונחות ומזדמנות עם ילדים הוא דמות חינוכית. על אנשים אלו מוטלת האחריות להבין סיטואציות חברתיות ולימודיות ולקבל החלטות מושכלות איך לפעול. לא רק הגננת מנהלת הגן חייבת בהבנה מסוג זה, אלא כל מבוגר שעובד עם הילדים. למרות השינויים בהגדרת התפקיד וההבנות שהצגתי, לא חל שינוי בהכשרת וגיוס הסייעות לעבודה. לכן גם בתחום זה של עבודת הבוקר בגני הילדים מתבקש לדעתי שינוי שמחייב שהגן יופעל על ידי שתי גננות. הצעתי בעבר בבלוג זה שמשרד החינוך יחיה את דרגת הגננת המוסמכת ושידרש מכל הסייעות לעבור את תהליך ההכשרה כגננות מוסמכות.

חלופות למבנה יום הלימודים הקיים בגני הילדים הציבוריים

החלופות המוצגות מתבססות על מה שלמדתי מארגון יום הלימודים ברג'יו אמיליה-איטליה, בפולין ובקרואטיה. וזאת במקביל לניסיון להבין מהם הצרכים של הילדים בגיל הגן, הצרכים של הורי הילדים לצד הבנת הפרספקטיבה של הגננות ועובדי ההוראה הנוספים.

לקח לי מספר רב של שנים להבין שאין מנוס מהתאמת מבנה יום הלימודים בו זמנית לצכים של הילדים ולצריכים של הוריהם. הרעיון המקורי היה שיש להתאים את מבנה יום הלימוים לצרכי הילדים בלבד. רעיונות כמו שהות ילדים במסגרות ציבוריות עד השעה חמש או שש אחה"צ נראה לי עד לפני שנים אחדות די הזוי. עם הזמן ועם החשיפה למודלים שונים של ארגון יום הלימודים בעולם, הבנתי שהדבר נחוץ ושיש חלופות טובות יותר מאשר אלו המתקיימות בישראל. הדבר מחייב עם זאת הסכמה ושיתוף פעולה הדוק בין הרשויות המקומיות, הורי הילדים, הגננות עצמן והסתדרות המורים בתיאום מלא עם משרד החינוך. ואכן בעיריית רג'ו אמיליה באיטליה, החלטות משמעותיות על מבנה יום הלימדוים(לצד החלטות חשובות אחרות שנוגעות לתפקוד מסגרות החינוך לגיל הרך) מתקבלות במסגרת וועדות עירוניות בהשתתפות הורים לצד גננות מנהלות מסגרוות החינוך, ונציגי העירייה).

ברג'יו אמיליה מסגרות החינוך לגיל הרך(מעונות יום וגני ילדים הכפופים לאותו ארגון) פועלות מהשעה 7 וחצי בבוקר עד השעה 18:20. חלק מהילדים מסיימים את יום הלימודים בשעה 1320, חלק אחר בשעה 16:30 ואחרים נשארים עד 18:20. כל הילדים ישנים שנ"צ במסגרות האלו. צוות גננות עם אותה הכשרה כמו הצוות שעובד בשעות הבוקר אחראי להפעלת המערכות בשעות אחר הצהריים והמעסיק הוא אותו מעסיק לכולם. בדרך זו ילדים חווים רציפות לגבי המסגרת, זוכים לצוות מקצועי . יצא לנו לבקר במעון יום בשעות אחה"צ המאוחרות והיה נחמד לראות קבוצה קטנה של פעוטות עסוקים בפעילות חינוכית עם גננת. הילדים נראו נינוחים ומרוכזים בעשייתם ולא התרגשו מהמבקרים מחו"ל. ברג'יו משרתן של הגננות כוללות 36 שעות(עבודה ישירה עם ילדים וישיבות צוות ).

בפולין מסגרות החינוך לגיל הרך (אם הבנתי נכון גם בתי הספר היסודיים) פועלים בין השעות 6:00 עד 18:00. גננות ומורות עובדות במשמרות (המתחלפות מדי שבוע או שבועיים): משמרת אחת מהשעה 6:00 עד השעה 12:00 ומשמרת שניה מהשעה 12:00 עד השעה 18:00. הורים מקבלים מהמדינה(ממשרד חינוך) חמש שעות חינוך חינם והם משלמים על כל הארוחות של ילדיהם ועל כל שעה מעבר לחמש השעות הכלולות בשעות החינם. המידע על מסגרות החינוך בפולין נאסף במהלך ביקור מקצועי של צוות מלוינסקי במדינה זו באביב 2019.

בקרואטיה סיפרה לי עמיתה באחד הכנסים של EECERA שיום הלימודים במסגרות החינוך מתחיל בשעה 6:30 ומסתיים בשעה 18:30. גם שם גננות ומורות עובדות במשמרות של שש שעות. אורך יום הלימודים מותאם גם שם לצרכי הורים שצריכים להגיע לעבודה, לעבוד ולחזור הביתה. בשיחה עם אותה עמיתה היא הלינה על כך שלעתים קרובות מידי הורים לוקחים את ילדיהם בגיל הגן לחוגים אחרי שעות הפעילות במסגרת החינוכית(זה היה למעשה נושא המחקר שלה שהוצג בפוסטר בכנס).

לסיכום בשלוש הדוגמאות שהוצגו מעלה, אורך יום הלימודים מותאם לצרכי העבודה של ההורים. במקביל מוצעת לילדים מסגרת לימודים ושהייה רציפה שמנוהלת על ידי אנשי חינוך מוסמכים. רק חמש או שש שעות פעילות(תלוי במדינה) נכללות בלימודי החינם של הילדים. מעבר לכך הורים משלמים(מחירים מסובסדים) עבור השעות הנוספות ועבור הארוחות שהילדים מקבלים. כל הפעילויות מנוהלות על ידי אותו גוף ארגוני. אין פיצול בגופים המנהלים את המסגרת בדומה למצב בישראל. אורך יום ושבוע העבודה של הגננות דומה לזה הנהוג בישראל: שש שעות עבודה ביום/36 שעות עבודה שבועיות כולל הכל. כיוון שבחו"ל ישנם אשכולות גנים או מרכזים לגיל הרך ולא גנים אוטונומיים-מקומות אלו מעסיקים מבשלת או טבח. ברג'יו אמיליה נעשות פעילויות עם הילדים בהנחיית הטבחים או המבשלות. אנשים אלו נמנים עם צוות הגן. בנוסף, שנ"צ היא פעילות נכללת בסדר היום של גני הילדים.

חשוב לציין שילדים אינם מבלים במסגרות החינוך 12 שעות. משך שהייתם נקבעת באופן גמיש על ידי הצרכים של הוריהם. התרשמותי הייתה שהורים אינם מנצלים במקומות אלו את העובדה שהגנים פתוחים שעות רבות כדי להשאיר את הילדים במסגרות שלא לצורך.

ברור שיום לימודים ארוך מחוץ לבית איננו אופטימאלי עבור הילדים הצעירים. אבל שהייה רציפה באותה מסגרת, תחת אותה הנהלה, עם צוות מקצועי תוך אפשור של מימוש צרכים בסיסיים(כגון שינה, אוכל בשעה סבירה) הופכת את ה"סידור" המוצע במקומות הנסקרים לסביר. לילדים מוצעות פעילויות של חוגים או תואמות חוגים במהלך ימי הלמידה במסגרות החינוך. יתרה מזו, יום לימודים ארוך מסוג זה מייתר את הצורך למצוא סידורים מגשרים עבור הילדים שהוריהם אינם מצליחים להגיע להוציא אוצם מהגנים בשעה 14:00 או בשעה 16:30. סידור זה מצמצם את המעברים של הילדים "מיד ליד".

מה אני מציעה שנעשה בישראל ?

בעקבות מה שלמדנו מבניסיון בחו"ל אני חושבת שיהיה זה ראוי להציע יום לימודים ארוך גם בגני הילדים בישראל, בהנהלת הרשות המקומית או משרד החינוך ללא פיצול סמכויות ביניהם(בעיניי הרשות המקומית היא האפשרות העדיפה אבל היא בלתי אפשרית בהווה כיוון שמשכורות הגננות משולמות לרוב על ידי משרד החינוך). יום הלימודים חייב להיות ארוך יותר מהנקבע בחוק יום לימודים ארוך כדי להימנע מכך שהילדים יעברו עוד כמה זוגות ידיים מיציאתם מהגן עד שמגיעים לידי הוריהם. על ההורים לשלם עבור השעות הנוספות שהילדים מצויים בגן(גם היום הורים משלמים על הצהרונים) ועל הארוחות שילדיהם מקבלים(גם היום הורים משלמים על ארוחות אם הן מוגשות לילדים כחלק מתכנית "הזנה"). היה טוב למצוא סידורים של אוכל שמתבשל עבור כל כמה גנים(אולי נשים וגברים בקהילה שקיבלו אישורים ממשרד הבריאות) במקום הישענות על קיטרינג שמטבעו מספק אוכל יותר "תעשיתי". חשוב לכלול חוגים במסגרת הפעילות של היום הארוך הזה(לפי הסידורים הקיימים שמחייבים השתתפות ההורים) ולעודד הורים לא לקחת ילדים בגיל צעיר לחוגים אחרי שעות הפעילות של הגן. על הצוות שעובד עם הילדים להיות צוות של עובדי הוראה מוסמכים בכל שעות הפעילות של הגן. ניתן לשלב בין עבודה במשמרות(נראה לי שהסתדרות המורים תתנגד בתוקף) לבין העסקת צוות חינוכי מוסמך לשעות אחה"צ. אני מניחה שגם בישראל יום הלימודים צריך להימשך משבע בבוקר עד השעה -18:00 אחה"צ. סידור כזה מאפשר לכלול ביום הלימודים פרק של שנת אחה"צ מסודר עבור כל הילדים הזקוקים לשינה בשעות אלו. לא מדובר במזרונים ארעיים המונחים בגן אלא מקום שינה מסודר.

אני חושבת שהשינויים שאני מציעה קשים ל"עיכול" אבל הם אפשריים ולדעתי יסייעו לילדים ולהורים לחיות קצת יותר טוב ממה שהם חיים היום במסגרות המפוצלות המתקיימות בישראל. השינויים המוצעים מחייבים שינויים במבנה הארגוני של הגופים שמפעילים את מסגרות החינוך. הכפפת כל הפעילות הגנית לאחריותו וסמכותו של גוף אחד(לדעתי עדיף שהגוף המתכלל יהיה הרשויות המקומיות שמקבלות את תקציביהן ממשרד החינוך-באופן דיפרנציאלי -כך שרשויות "חלשות" מקבלות תקציבים מוגדלים). יש להחליט על אורך יום למידה ושוהייה שיאפשר להורים לאסוף את ילדיהם מהגן כך שהילדים לא יצטרכו לעבור עוד ידיים מתווכות (7:00 עד 18:00) . יש לבטל את מקצוע הסייעת ובמקום זאת יש להחיות את מקצוע הגננת המוסמכת שמקבלת בעקבות לימודיה תעודה מסודרת של משרד החינוך. יש לאפשר לסייעות ולמטפלות להכשיר עצמן כגננות מוסמכות ולהתאים לדור הביניים הזה לימודים ממושכים כדי לאפשר להן לעבוד במקביל ללימודים. גודל משרתן של הגננות ישאר כמו היום. אבל ייתכנו מודלים נוספים של פריסת שעות העבודה לאלו המקבולים היום. משרד החינוך, הרשויות המקומיות, הסתדרות המורים, נציגויות של הורים ברמה הארצית וברמה הישובית יגיעו להסכמות לגבי הפרטים. יש לתת מקום לקביעות שונות של תחילת וסוף יום הלימודים בישובים שונים ובלבד שלא יחרגו מ ממספר שעות מקסימאלי מוסכם.

שנ"צ בגני ילדים ציבוריים-הייתכן?

מטרת הפוסט להציג עמדה מבוססת מחקר וניסיון לגבי שנת אחה"צ בגיל הגן(3 עד 6). עמדתי היא שמסגרות החינוך הציבוריות צריכות להיערך לאפשר לילדים הצעירים(בעיקר ילדי הטרום-טרום חובה) פרק זמן קצר של שנת אחר הצהריים. אינני חושבת שיש לחייב את כל הילדים לישון. אני גם ערה לקשיים הארגוניים לאפשר שנת אחר הצהריים במסגרות החינוך הציבוריות לגיל הרך בישראל. בנוסף, אני ערה לאפשרות שהורים מתנגדים לאפשור שנת אחה"צ לילדיהם הצעירים במסגרות החינוך. אני כותבת את הפוסט אחרי התלבטות רבת שנים לגבי מקומה של שנת אחר הצהריים בחיים של ילדי הגן בכלל וכחלק מסדר היום וההתנהלות של הגן בפרט. הכתיבה מונעת גם על ידי קריאה של ממצאי מחקר שמציבעים על התועלת שבשנת אחר הצהריים, כמו גם על ידי האזנה להרצאה של חוקרות מיפן שהציגו ממצאים שמלמדים על קשיים ביישום סדר יום מחייב של שינה בגני הילדים ביפן.

ממצאי מחקר על השפעת שנת אחה"צ על אנשים בכלל וילדי גן בפרט

שנת אחר הצהריים נמצאה שוב ושוב כתורמת ללמידה. כתורמת לקונסולידציה של הידע שנלמד לפני השינה. באחד המחקרים נבדקה ההשפעה של שנת אחר הצהריים לעומת מנוחה ונמצא שבאופן בולט השינה מיטיבה עם הלמידה והזיכרון יותר מסתם מנוחה, גם בבדיקה מייד אחרי השינה וגם בהמשך היום.

רוב המחקרים שהתמקדו בהשפעת שנת אחר הצהריים על למידה וזיכרוןהתבססו על נבדקים מבוגרים. בין מיעוט המחקרים שמתמקדים בשנת אחר הצהריים בקרב ילדים צעירים, חוקרים מאוניסרסיטת University of Massachusetts Amherst  מצאו השפעה חיובית על למידה(קונסולידציה של הזיכרון) בילדי גן. יתרה מזו חוקרים אלו מצאו שלשם למידה נדרשת שינה של ממש ולא מנוחה בלבד. כמו כן הם מצאו שאין מדובר בסך כל שעות השינה שמשפיעות על הלמידה אלא בהכנסה של פרק שינה נוסף בסדר היום, אחרי התנסות בלמידה. דהיינו, הם מצאו ששנת לילה ממושכת יותר איננה מהווה פיצוי הולם לשנת אחר הצהריים.

ישנה גם מטה אנליזה (מחקר שבודק ומנח מחקרים רבים שמתמקדים באותו נושא)בנושא השפעת שנת אחר הצהריים על ההתפתחות הרגשית, חברתית, פיזית וקוגניטיבית של ילדים מלידה חמש. עקב שונות מאוד גדולה באופן איסוף הנתונים בניתוחים הסטטיסטיים תורפ וחבריה(Thorpe et al, 2018) מסכמים שתוצאות המחקרם אינן חד משמעיות והם ממליצים שיש לבצע מחקרים פרואקטיביים נוספים בנושא.

מחקרים נוספים מצביעים גם על הבדלים בין אישיים נרחבים בין ילדים להתגבר על היעדר של שנת צהריים בעיקר עקב הבדלים בין אישיים בממדים יזיולוגיים שמאפיינים את תפקודי המוח שלהם.

סטטון ושתפיה(Staton at al, 2015) מתייחסים גם לנזקים אפשריים שנגרמים על ידי הניסיון להכריח ילדים בגיל הגן לישון אחר הצהריים במסגרות החינוך שלהם, במשך יותר מ-60 דקות ליום. בחודש אוגוסט שמעתי בכנס שהתמקד על חינוך לגיל הרך בסלוניקי -יוון(EECERA 2019) הרצאה של חוקרת צעירה מיפן (Sachiko Nozakawa) שבה הציגה נתונים על קשיים באכיפת שנת אחר- הצהריים בגני ילדים שבהם לומדים ילדים בני 5. הבעיה המרכזית שהיא הצביעה עליה הייתה כרוכה בכך שבמקרה של יפן כל הילדים חייבים לישון ואין מאפשרים להם פעילות חלופית.

איור מתוך אתר שממליץ להורים לעודד שנת אחה"צ בקרב ילדיהם

178794113

פרקיטיקות חינוכיות שנוגעות לשינה בגני הילדים בישראל

לאור זאת נשאלת השאלה מדוע במקומות רבים -כמו במדינת ישראל, נהוג "לגמול" ילדים משינה בגיל הגן. לרוב הדבר קורה באופן די גורף כשילדים נכנסים למערכת החינוך הציבורית(בגיל שלוש-ואף שנתיים ושמונה חודשים) . נזכיר שבגנים פרטיים מאפשרים לילדים לישון מעבר לגיל שלוש. גם ילדים בני שלוש, ארבע ישנים לרוב בסוג זה של מסגרות חינוך.

אציין שישנם מקומות בעולם כמו בגני רג'יו אמיליה באיטליה או בגני ילדים ביפן(אלו רק דוגמאות אחדות) שבהם נאכפת שנת אחר הצהריים לכל ילדי הגן עד גיל 6 או 7 היא חלק אינטגראלי מסדר היום במסגרת החינוכית.

גורמים אפשריים לניסיון "לגמול" ילדים בני שלוש משנת אחר הצהריים בישראל

גורמים הקשורים למבנה יום הלימוגים בגנים הציבוריים בישראל

אני מעריכה שאחד הגורמים לפרקטיקה של גמילה משנת אחה"צ בגני ילדים ציבוריים קשור לכך שיום הלימודיים בגן עצמו מסתיים בשעה 14:00. בשעה זו, רוב הילדים עוברים לצהרון שאחראי גם על הגשת ארוחת הצהריים. המעבר לצהרון כרוך לרוב גם בהחלפת צוותי הוראה ובמקרים מסוימים במעבר לגן אחר. מבנה זה של יום הלימודים מקשה על האפשרות להיערך לקיום שנ"צ עבור הילדים.

יום הלימודים בגנים הציבוריים בישראל התארך במהלך השנים. היו שנים שהילדים נשארו בגן עד השעה 1200 ואחר כך עד השעה 1320. סיום יום הלימודים בשעה מוקדמת ייתר את הצורך להיערכות לאפשור שינה. ברור שיום לימודים קצר מקשה עוד יותר על הורי הילדים שימי העבודה שלהם ארוכים הרבה יותר משעות השהות של הילדים במסגרות החינוך.

במקומות שבהם פועל יום לימודים ארוך(יש די מעט מקומות כאלו-דהיינו מדובר ביום רציף עם אותו צוות הוראה ללא צורך במעבר לצהרון או במסגרת יוח"א או יול"ה) הילדים זוכים לרציפות של צוות ומתאפשרת שנת אחה"צ ביתר קלות. לפי מיטב ידיעתי גם בגנים אלו לא מתאפשרת שנת אחה"צ.

גורמים שקשורים בעמדות הורים כלפי שנת אחה"צ בגנים

אני משערת(לא בדקתי את העניין מחקרית) שהורים רבים מתנגדים שילדיהם ישנו שנת אחה"צ בגן כדי להבטיח הליכה מוקדמת יותר לישון בערב. התרשמותי היא אפוא שגמילה משנת אחר הצהריים עולה בקנה אחד עם רצונותיהם של הורים רבים.

מה הבעיה עם הגמילה משנ"צ בגיל צעיר?

שנת אחר הצהריים זה לא משהו שחייבים להיגמל ממנו. לראייה, ממצאי המחקר מצביעים על התועלת שבשנת אחה"צ-תועלת שהיא מעל ומעבר להשלמת שעות שינה בלילה. הדבר נכון בכל הגילים. שנת אחר הצהריים הפכה בעשורים האחרונים בהדרגה לבלתי אפשרית בשל אורח החיים האינטנסיבי של מבוגרים וילדים כאחד. ילדים נמצאים במסגרות החינוך עד שעות מאוחרות כדי לאפשר להוריהם לעבוד ולפרנס את משפחותיהם ולא כדי להוסיף דעת(אין מדובר בילדים שנמצאים במעונות רב תכליתיים ששהותם הממושכת במסגרות נעשית לגמרי לטובתם). מניעה של שנת אחר הצהריים הופכת חלק מהילדים לדי עצבניים ועייפים. דהיינו, ילדים צעירים משלמים מחיר רגשי וקוגניטיבי בעקבות מניעה מהם של שנת אחר הצהריים.

יש לזכור עם שיש גם הבדלים בין אישיים בין הילדים לגבי הצורך בשנת אחר הצהריים ולגבי מידת העייפות שהם חשים בשעות אחה"צ עקב היעדר שינה.ממחקרים כמו זה שנערך ביפן ניתן ללמוד שיש ילדים שמוחאים כנגד זה שמכריחים אותם לישון.

מה רצוי לעשות לטובת הילדים הצעירים?

מהמוצג לעיל עולה שטובת הילדים מחייבת עידוד של שנת אחה"צ בקרב ילדים, יחס דיפרנציאלי בין הילדים בנוגע לשנת אחה"צ במסגרות החינוך לגיל הרך(וגם בבתים עבור אותם ילדים מעטים שנמצאים בבתים בשעות אחה"צ). וודאי לא גמילה בכוח מההרגל הלא מגונה בכלל "לתפוס שנ"צ". יחס דיפרמציאלי פרושו לאפשר לילדים שזקוקים לשינה פרק שינה קצר(בגבולות השעה) ובמקביל לאפשר לילדים שאינם זקוקים לשינה פעילות שקטה ורגועה באותן השעות.

הדבר מחייב לכל הפחות הצטיידות במספר מזרונים ודאגה למצעים(על ידי ההורים). מציאת מקום שקט בגן וחשיבה על השגחה על הילדים הישנים. הדבר מחייב לא פחות תיאום עמדות עם הורי הילדים ושכנוע של ההורים (פוסט זה משמש גם כלי אפשרי לשכנע את ההורים) שאפשור של שנת אחה"צ בגן היא לטובת הילדים. רבים מהילדים הישנים אחה"צ רגועים הרבה יותר בשעות הערב והניצול של השעות המשותפות להורים ובני המשפחה האחרים ולילדים אפקטיבי הרבה יותר.

האמת היא ששינוי מיטבי מחייב הרבה יותר ממה שהזכרתי. מחייב שינוי של מבנה יום הלימודים בגנים. הפיכת יום הלימודים ליום לימודים ארוך. הקדמת ארוחת הצהריים. הכשרה מקצועית של כוח האדם שעובד עם הילדים בצהרונים והסייעות עצמן והפיכתן לגננות מוסמכות לכל הפחות. אבל להיבטים אלו בכוונתי להקדיש פוסטים נוספים.

ובנימה אישית לפני הסיכום

אני מבקשת להסביר שלא היה לי באופן אישי קל להגיע למסקנה המתבקשתת ששנ"צ זה דבר טוב ומומלץ בכלל, ולילדים בגיל הגן בפרט. אסביר מדוע היה לי קשה להגיע למסקנה הזו. בילדותי(אנחנו מדברים על יובל+) נהגו במשפחתי לישון שנ"צ. אומנם הורי וסבתי שגרה איתנו גילו גדלות נפש ולא הכריחו אותי לישון (אני מניחה שאם היו מנסים לא כל כך היו מצליחים) אבל כללי הבית היו כאלו שיש לשמור על שקט די מוחלט בשעות השנ"צ("שלפשטונדה"). אני מודה שבאופי המעט תזזיתי חויתי קושי גדול מאוד לשמור על שקט. אפשר לומר שבמהלך השנים(גיל הגן וראשית בית ספר יסודי) פיתחתי מעין עוינות למצב של שקט בבית עקב הצורך לאפשר לאנשים בסביבה שנ"צ. אני זוכרת שנהגתי למיין בתים ומשפחות לכאלו משובחים יותר שאין בהם שנ"צ לכאלו מעצבנים יותר שיש בהם שנ"צ.

עם השנים התחלתי להבין שיש אנשים שממש זקוקים לשנת אחה"צ. התחלתי גם לקרוא עוד ועוד מאמרים על חשיבות השינה אחר הצהריים. ובנוסף ראיתי ילדים די אומללים שנרדמים בזמן המפגש או האוכל. ראתיתי ילדים עצבניים מאוד בשל העייפות.

שניים מבין שלושת נכדיי הפסיקו בעצמם לישון אחר הצהריים לפני כניסתם בגיל רבע לארבע לגני עירייה. הנכדה הצעירה שלי די סובלת מזה שנמנעת ממנה שנת אחר הצהריים. היא ממש אוהבת את גן העירייה והיא שבעת רצון מהצהרון. יש לה חברים וחברות ונהנית להיות בגן. אבל היא חוזרת הביתה עייפה מאוד. היא אומרת שהיא עייפה ולעתים היא די עצבנית. כך שאני ערה להבדלים הבין אישים בין ילדים בצורך בשנ"צ מהחיים בתוך המשפחה שלי.

לסיכום

בפוסט זה הסברתי מדוע רצוי לאפשר לילדים בגיל הגן לישון שנת אחר הצהריים בבית ובגן הילדים. הצגתי גם את האופן שבו אני מבינה את הגורמים שמונעים אפשרות של שנת אחר הצהריים לילדים הצעירים. אני חושבת שבטווח הקצר יש לחשוב על פתרונות מקומיים לאפשור למקצת הילדים לישון אחה"צ(שריון ציוד ושמירה על הילדים). בטווח הארוך מסתמן שיש לתכנן את ימי הלמידה במסגרות החינוך באופן שיתאים יותר הן לצורכי ההורים העובדים והן לצורכי הילדים. הורים ומחנכים ורשויות החינוך צריכים להיות שותפים לעיצוב פתרונות אשר יאפשרו לחלק מהילדים לישון שנת אחה"צ.